כלל וכלל.
יש להניח, שנקודת המבט שלה היא, כאילו זה "המעון שלנו" - שהרי כבר שלחתם לשם את הגדולים יותר בעבר, והיא היתה מעורבת (אפשר להבין את ההרגשה הראשונית) ולכן אם מתברר שאי אפשר לשלב, אז אימך צריכה לעבור.
אבל זו טעות. אימך עובדת שם כבר. היא לא נכנסה כשיש ילד שלכם שם ובגללה הייתם צריכים להעביר אותו.
כעת מתברר שאי אפשר להכניס את הילד הבא. אז אי אפשר. יש לעיתים אילוצים. הרי אם למשל היה טוב במעון שבשכונה החדשה, שחשבתם עליו, סביר שהילד היה ממשיך בו גם בשנה הבאה. כלומר, סיבה כזו היתה דיה עבורכם כדי לא לשלוח למעון ה"ישן". קל וחומר הסיבה שאימך לא תצטרך לחפש מקום עבודה אחר, עד שמצאה מקום טוב אחרי שעזבה מקום שהיתה רגילה.
דון קל וחומר: אתם, אנשים צעירים, שהיה לכם ילדים שנים ספורות באיזה מעון, כבר קשה לכם לחשוב על מעון אחר. אע"פ שכל זה הוא לתקופה קצרה. אז לאימך, שהתרגלה עשרים שנה במקום אחד - בוודאי לא היה פשוט להחליף. מצאה מקום טוב - לצפות ש"היא תעבור"?... בשביל שלכם יהיה יותר נוח בפיזור הילדים לשנה שנתיים? או כדי להמשיך במעון המוכר (אפשר להבין את הרצון, אבל עדיין - פרופורציות)?
זו טעות שדי אופיינית לפעמים לאימהות צעירות, שרואות דרך המשקפיים של הילדים שלהם, ומתקשות לראות מעבר לכך. אבל זו טעות. ובהיות שאתה מציין כאן דברים שאשתך ביקשה להוסיף, כלומר - גם היא מודעת למה שכותבים כאן, אז כדאי שהיא תדע, שהיא צריכה ממש להתאמץ מהר להסיר כל תרעומת מחמותה בענין הזה..
ההיפך - מעלה גדולה לאימך, אם הגיעה אליה ה"ציפיה" הזו ולא הקפידה. כנראה אשה עם ענוה.
אימך אינה "אנוכית" (מעבר לכך שבכלל לא שייך לומר כך. אינה "חייבת לכם" שינויים במקום עבודתה בגלל נוחות שלכם). אם כבר, האנוכיות היא לדרוש ממנה דבר כזה. אלא שכנ"ל, קורה אצל הורים צעירים שלפעמים לא מודעים לכך.
וחשוב לא לערב את האמא שלה במה שנוגע לאמא שלך. זה דבר לא בריא.
הקיצור - תסתדרו ביניכם לבין עצמכם. בלי לדרוש או לצפות מאימך, ובלי לערב את אימה. בעז"ה תזכו להרבה טוב, כמו שנאמר: "כבר את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך". ותזכו שכאשר ילדיכם יעברו בהרבה את שלב המעון - שכמה שכעת נראה "קריטי", זה שלב קצר מאד בחיים.. - אז גם הם יחושו ביחסכם המכבד להוריכם, כולל מהלב, ויתייחסו אליכם כך, גם כשתגיעו לגיל של אימך והלאה....
הצלחה רבה.