פורום נשואים טריים (עמוד 396)

אולי היא תשתנה לאחר שתתחתן

כדי שתפתרי את זה בינך לבין עצמך וחבל לפתוח את זה מולה כי זה נשמע שאין עם מי לדבר וסתם יביא לפיצוץ בלי תועלת

לנתק כל מה שאחרי 'שלום שלום'- כמו שאמר בעלך
אין צורך לאמר לה. אך שהגבול יהיה יציב

מרחק מהמשפחה של הבעל.. לא במובן השלילי אלא במובן הטוב.. קרוב מדי זה לא טוב.. מצפים ממך יותר ודורשים יותר ואת לא במקום הזה יש לך בעל וילדים וזה סתם גורם למצבים לא נעימים... במיוחד אם היא רווקה.. קרה לי מקרה דומה עם גיסתי ופשוט שמרתי על דיסטנס באיזשהו מובן... אני צוחקת יושבת איתה אבל לא מדבררת על דברים אישיים ולא נותנת לה לבוא מתי שבא לה פשוט רחוק מתוק.. לא נעים לריב עם המשפחה של הבעל וגם לא כדאי..

בעיני כדאי לך להוציא את התסכול / כעס / עצבים לתוך דף או לומר רק לעצמך ... אחר כך תנסי להרגע לא לדבר איתה ושאת מרגישה רגועה לפתוח איתה שיחה שמעכשיו ככה וככה את מציבה גבולות איתה ופוחת פתח ליחסים תקינים. של שלום שלום... לא צריך מעבר... הכוונה שלי שתתני לכעס לצער לצאת. אחר כך תוכלי להיות רגועה לגבי כל מיני דברים. גם אם תראי אותה לא תתפוצצי.... וכן לא ממליצה יותר מדי להיות איתה... אל תדאגי לבן שלך אני חושבת שאת אמא מצויינת.... (היה נשמע לי ככה שאת קצת חרדה ..)

היא לא איזו שכנה רחוקה אלא קרובת משפחה שהחיים יזמנו אתכן יחד עוד פעמים רבות,

ואת תתפוצצי עליה (באופן נסתר או גלוי) כל פעם מחדש

 

מה כן?

לא יודע.

באמת

אין כמו שיחה פתוחה.

את אומרת שאת אוהבת את חמותך, ויש לך קשר טוב איתה.

דברי איתה לא כמתקיפה אלא כבקשת עזרה.

היא אמא שלה!! ובדיוק היא זו שצריכה להעמיד אותה על המקום.

ואם היא עצמה לא כזאת (מה שלא נשמע) אז לא התנהגות שגיסתך למדה ממנה, והיא תבין אותך.

בטוחה שיש לה כלים כאמא לדבר עם ביתה, וזה בוודאי יותר חכם שזה יגיע ממנה ולא ממך ויהפוך למריבה משפחתית.

את זה... ולאן זה ילך עדיף שלא לקחת את הסיכון הזה..

שאת צריכה לפעול בחוכמה!!
צריך פסיכולוגיה במקרים כאלו, משמע, שאת צריכה להחליט יחד עם בעלך מה הגבול שאתם שמים לקירוב שבינה לבינכם(כולל הילד) ביחס לכל מה שכתבת כאן *ומצד שני* לא לשדר לה קרירות שיראה על פניו שאת אכן מרוחקת.
כמו שאלעד אמר את עוד תצטרכי להתראות איתה,היא חלק מהמשפחה, זה לא אומר שאת צריכה להיענות לכל מבוקשה,אבל בוודאי שלא להתנהל בקרירות,כי זה בסופו של דבר יפגע בך ובה,הרי אמרת שאת מרגישה שהיא עשתה לך טוב.

בפועל:
דברים אישיים לא הייתי משתפת לאור חוסר האמון הניכר מדברייך.
אך יחס רגיש בגבול הטעם הטוב יהיה הפתרון לענ"ד, כי מבחינה *אישית* פנימית את יודעת מה הגבול- מה כן לתת לה ומה לא ומתי. ומבחינה *מעשית* את לא משדרת לה ריחוק.
לכן לא הייתי משתפת אותה,זה יכול לפגוע בה לאחר הטוב שעשתה לך. יש כאן מעט הכרת הטוב *למרות* הקושי שאת מצויה בו.

מקווה שעזרתי,
ליל"ט והרבה הצלחה וסעייתא דשמיא.

בעקרון אם מפרידים בין האולם לקייטרינג בד"כ יוצא זול משמעותית

אנחנו התחתנו ב"כינור דוד" בבית שמש. 600 איש.

מחיר טוב יותר ממה ששמעתי מאחרים (140 למנה בערך..) ועשינו הפרדה בין האולם לקייטרינג.

זה אולם גדול ויש בחוץ מקום יפה לחופה.

אנחנו התחתנו שם כי היה חורפי ממש אז היה צריך.סגור.. אם אתם בקטע של אולם זה אחלה

50 100 150 200…?

250-300-350+++ ש"ח למנה.

מה שכתבת זה בקושי קייטרינג לברית...

אני פשוט רוצה להבין את סדרי הגודל שלה
וסתם כדי שתדעי.
יש עדיין גנים טובים ויפים שמנה בחורף-אביב יכולה להיות 200

ככה שזה לא בדיוק קטרינג לברית 200

בס"ד

 

ב- ארץ קדם (שזה באזור בית שמש..)
זה ממש מקום יפה והכל בחוץ.. התחתנו באוגוסט וסגרו מחיר של 180 ש"ח למנה....

 

הרבה חברות שלי התחתנו באולם במושב מחסיה (גם ליד בית שמש..)
יש גן ממש יפה, החופה והכל בחוץ... והאולם הוא חצי בפנים חצי בחוץ כזה...

סגרו גם מחירים של 160-180 וכו'....

 

 

אני אגיד לך עוד משהו.. כל מקום שתלך יציעו לך במחיר קצת גבוה- זה הרווח שלהם...

החוכמה היא להוריד אותם קצת במחיר למחירים שפויים יותר...

 

מזל טוב וב"הצלחה!

 

כי המחירים משתנים כל שנה ובד"כ כלפי מעלה..
ארץ קדם מהמם!
אבל כדי לסגור כזה מחיר באוגוסט צריך לסגור להם "חור" בחודש.

אבל סיוון עוד יכול להיות בתחום.

סקויה במעלה החמישה גם יכולים לתת מחיר טוב.

אך חייבת לציין שאת נשמעת אישה מיוחדת!

אני כמובן נולדתי למגזר מסויים וגדלתי במגזר נפלא 

שאילולא הבלבול והשנאה של בני אדם אחד לשני, הייתי כותבת לך שאני שייכת אליו.

אבל אני כולי הכרת הטוב למגזר זה.

כולי אהבה והערכה כלפיהם.

אבל לא מוכנה לכתוב לך שאני לא מכבדת חילונים דתיים דתילים ועוד....

כרגע אני מתמקדת בהיותי יהודייה.

אני מאוד ליברלית אך כיהודייה ההלכה הדתית היא בלתי ניתנת להחלפה.

כמובן שיש 70 פנים לתורה. 

משתדלת להיצמד לכמה שיותר אמת.

אמת של רצון השם ואמת שעושה לי טוב.

אוהבת כתבים של הרבה מגדולי ישראל בדורות קודמים וגם של דורנו כיום.

 

 

הודעה שהגיבו עליה אי אפשר לערוך אותה

תצליחי!

ממש מוזר שנישואין זה לא כמו בהוליווד ויש קצת תקלות..

סוד קטן, יש לא מעט שגם חיים בזוגיות טובה, רק שאת זה לרוב לא תראי בפורום, פורום יותר נועד לפריקה ופיתרון בעיות ולא לשיתוף בזוגיות מוצלחת וכיפית..

 

החיים לעיתים קצת מורכבים ונישואים לפעמים גם מורכבים. כן, יש פה מקרים אמיתיים ומאתגרים שקורים גם לאנשים לא הזויים בכלל.
הפורום הוא מקום נוח וטוב לפרוק כאב/צער באנונימיות ולכן עולים פה דווקא הסיפורים שמצריכים פריקה..
זה לא נכון להסיק מהפורום הזה על נישואים באופן כללי, נישואים מלאים בהרבה טוב!!! שפחות מודגש בפורום מהסיבות הנ"ל.

בכל מקרה נישואים זה עבודה,
אם העבודה הדדית את פחות תשמעי על זה, וגם הזוגיות יותר טובה.
אם אחד מהצדדים מרגיש משהו לא הדדי בעבודה על הזוגיות, אז הוא מרגיש צורך לשתף ולהוציא החוצה, ומטבע הדברים חושף את הקשיים איתם הם מתמודדים.

זה לא נראה לי נכון להרתע מהסיפורים כאן. אין דברכזה זוגיות "חלקה" בלי מאמץ. אבל צריך מוכנות לעבודת המידות, ולעבודה משותפת...
בהצלחה שיהיה בעיתו ובזמנו המדוייק לך

ועוד דבר, נישואים בגיל צעיר דורשים את ההתמודדויות שלהם. והם דורשים. אם את הולכת על 18, חשוב לעשות בירור קודם, מה זה באמת, איזה קשיים מוצבים בד"כ וכו...

נישואין זה דבר מורכב (אני אומרת את זה בתור מאורסת, כן? אין לי ניסיון...).

זה הדבר הכי גדול והכי מדהים בעולם, אבל יחד עם כל דבר גדול- הוא כולל בתוכו גם מורכבויות. וצריך לדעת להתמודד איתן.

כדאי לך לחשוב טוב טוב טוב עם עצמך אם באמת מתאים לך לצאת בגיל כזה מוקדם. (אני יודעת שזה לא הנושא, אבל חשוב לי להגיד את זה). בשביל נישואין צריך הרבה בשלות נפשית ורגשית, וזה לא סתם ורוד כמו שזה נראה. צריך להתייעץ הרבה עם אנשים שמכירים אותך ולעבור עם עצמך תהליכים כדי להגיע להחלטה שבאמת מתאים לך להתחתן.

 

ולגבי הפורום- הדברים שמגיעים לכאן זה ברוב המקרים המקרים הקיצוניים. כי למה שמישהו יכתוב פה "הי, ממש נחמד לי עם אשתי ואיזה כיף לנו"? אם זה ככה הוא לא צריך להתייעץ כאן בפורום. אז אל תקחי את המקרים פה באופן קשה, זה ממש ממש לא משקף את החיים של הנישואין.

 

רק בשמחות בע"ה!!

גיל 17 וחצי בערך - זה ממש גיל שלא טוב להיכנס בו לכאן...

 

קודם כל, עדיין - בד"כ - לא שייך. אז בשביל מה (הנה, את יכולה לקחת ראיה מזה שמקריאה של כמה הודעות בפורום "יצא לך כל החשק מכל הענין הזה של נישואים" ו"ירד לך כל החשק בבום"... נו, זה רציני?... סימן שלא היית צריכה עדיין לקרוא כאן).

 

דבר שני, אם חשבת להתחיל לצאת "בדיוק בגיל 18", אז את צריכה לבדוק האם אכן מתאים לך לצאת בשלב כזה. בלי קשר להודעות בפורום.

אם "חטפת הלם", כי ראית נושאים ממש "קיצוניים", אז תנוח דעתך. כמו שכבר ציינו, מעלים לפעמים בעיות כדי להתייעץ. כמו שבפורומים אחרים מעלים בעיות - ועדיין זה לא המכלול של החיים, וגם הרבה פעמים דברים שאינם נמצאים אצל רוב האנשים - ובכ"ז, רוצים עזרה. זה יפה.

ואם סתם כי ראית שיכולות להיות גם בעיות - נו, זה לא רע. לדעת שיש פעמים דברים שמצריכים קצת סבלנות ועבודה.

 

אבל מה שממש חשוב.... ראית שיש כאלה שמעלים בעיות. יש גם מלא כאלה שממש משתדלים לעזור, לתת עצות טובות, תמיכה ועידוד - 

ואת כותבת "יש פה מלא אנשים הזויים, מה נסגר"?... "באמת איזה אנשים מוזרים יש פה"... אז חוץ מזה שמן סתם גרמת לרבים מהקוראים לצחוק/לחייך - 

 

אבל תארי לך שתתחתני - ובעלך יעלה איזו בעיה שיש לו. מה תגידי לו? "איזה הזוי אתה - מה נסגר"..  או "איזה איש מוזר אתה"?...

יש לקוות שלא. לא שייך להתבטא כך.

 

אז אולי - הדבר הטוב שתקחי מביקורך החד-פעמי בפורום, בתור הכנה טובה לנישואין - זה להחליט שגם אם את רואה בעיות לא צפויות, את מתייחסת בנחת, בכבוד, מנסה להבין מה מעיק. שמחה על רצון לעזור.

 

ואז - תרוויחי משהו מעודד ואתגר לזמן שתתתני בעז"ה בהצלחה..

 

ולדעתי גם המצאות של אנשים משועממים/עם מטרות לא משהו...

לגבי שאר הדברים- כבר ענו לך

אם בת 17 וחצי נכנסה לכאן מתוך מחשבה שהיא הולכת להתחתן בגיל 18 בלי לדעת מה זה אומר בעצם,

אני שמח שהיא לא הולכת להתחתן בקרוב

 

 

ולגבי ההזויים, כאלו יש בכל מקום

בנישואים, במצב נורמלי, יחד עם כל האהבה והטוב שהם כוללים בתוכם, יש גם נטיה בריאה וטבעית לשמור הכל בין בני הזוג. ולא להתחיל לפרסם בראש חוצות על הדברים האישיים.
וכשהנישואים לא במצב נורמלי- הנטיה הנפלאה הזאת קצת נדפקת. וכמובן, הסיפורים יהיו פחות סימפטיים.

נגיד יש פה נסיון לפעמים לאזן ולפתוח שירשורים של איזה כיף לי ואיזה איש/ה מתוק/ה יש לי. האמת- אני ממש לא חשה רצון מסוג כלשהו לשתף מישהו בחיי הזוגיות שלי. וסביר שרבים כמוני.

ואיזה יופי שאת רוצה להתחתן מוקדם!
אני בעדך. בהצלחה!!(-:

תלמדי על זוגיות ביהדות, תלמדי מזוגות אחרים על עליות ומורדות, על מה כדאי לשים דגש ומה לא, מה עיקר ומה טפל. את צריכה להבין שיש המון זוגות עם זוגיות טובה אבל שזה עקב עבודה והשקעה ולא סיפור פיות.

<צ>

זכותך לחטוף בחילה ושצא לך החשק. אף אחד פה לא הכריח אותך לקרוא וגם לא התיימר להציג לך חיים מושלמים וורודים. לא מתאים לך? אל תקראי פה. אבל אם כבר קראת ויש לך מה להגיד- אפשר בפחות חוסר כבוד ושיפוטיות. אופציה..

ולגבי זה שנבהלת- כן, לפעמים נדמה מהצד שנישואים זה רק נצנצים ופרפרים ופרחים וחדי קרן אולי, אבל בסוף מגיע הרגע להבין שיש פה עוד אדם בחיים שלנו, והאדם הזה נוא עולם שלם בפני עצמו, וזה מורכב. אצלי בזכות העובדה שמראש שמעתי על אתגרים אפשריים וכמה הנישואים דורשיםהשקעה הדדית, פחות נבהלתי מאתגרים שהגיעו, כי הייתי מוכנה. יחסית.
לא הכל קורה אצל כולם, אבל יש דברים, ולעולם לא נבין אם לא נהיה האנשים האלה בעצמינו.

בקיצור, תתכונני לעבודה. לא נצנצים. ואל תיכנסי לפה אם עושה לך רע.

נ.ב.
יש בהחלט גם רגעים של נצנצים. ואהבה ושמחה והתרגשות. אבל לא רק.

אל תתפתי להרוס את חייך מוקדם סבלנות תלמדי מה טוב לך ואז תתחילי לצאת

אבל לדעתי פרסומים של "מתה על בעלי", "מרגישה איתו קשר תלת מימדי נשמתי", "אשתי הכי מדהימה נהנה להיות איתה24/7" הם פחות אמיתיים מהדברים ההזויים שאת קוראת.

זה לא יותר הזוי. אם בכלל.
אנשים תמיד נוטים להכליל, בנאדם נשוי ייקח את הביטויים האלה למקום שזה נתפס אצלו בזוגיות, ויקבל פרופרציה נכונה.
בנאדם לא נשוי פחות יידע איך לקבל את זה, ונוצרת תחושת דיסני כזאת שהכל טוב.
אבל אני באמת מאמינה שאנשיםמתכוונים לזה כשהם אומרים את זה.
בדיוק כמו שיודעים להעצים כאב במילים, ככה רוצים להעצים אהבה ואושר במילים. ותסכים/י איתי שאלה דברים לא הזויים בכלל בנישואים, רק דורשים את שלהם...

שאנשים משחקים אותה שהכל טוב והזוגיות מדהימה, בשביל הרושם שהם יוצרים. הרי אם טוב לך באמת למה אתה צריך להחצין את זה?

תתבגרי עוד תלמדי אחרכ תהי בשלה יותר לחיי נישואין.

שיהיה לך בהצלחה

סיימי שר"ל, תחשבי מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה ותחחילי ללמוד, ורק אז תתחילי עם דייטים בהמשך. ובלי קשר, אנשים נוטים לפרוק כשרע להם ולא להיפך. פה את זוכה לראות ריכוז של המקרים האלו.

זו גישה שיכולה להבחן רק לאחר מעשה, דהיינו לאחר החתונה

 

בהצלחה רבה!

זאת אומרת, ברמת האידיאל זה נכון, אבל בתכל'ס קשה לחיות ככה.

אלא אם כן התחתנת עם מלאך...

אהבה נבנית על סמך הערכה. והערכה מבוססת גם על מעשים.

לכן בתור אבן יסוד בקשר אני חושב שמה שכתבת נכון ומתאים, אבל בפרקטיקה בן אדם מצד עצמו לא יכול לבנות על זה שיזכה לאהבה והערכה עד אין קץ מהצד השני, צריך גם להתאמץ בשביל זה... 

 

מה שכן! תחפשי מישהו שיקבל אותך כמו שאת, ושהדברים שהזכרת פחות חשובים לו... ואת מבחינתך תנסי לעשות את מה שאת טובה בו בצורה טובה ועל ידי כך למצוא חן, וה' יהיה בעזרך!!!

משהו כמו

 

שמה שכתוב בשיר

 

הוא קומה ראשונה.

 

אהבה שאינה תלויה בדבר.

 

מעל זה ועל גבי זה

 

יש הערכה לכל מה שעושים. 

 

צריך קודם כל להגיע לאהבה, מאחלת לך שתמצאי בקרוב ממש בע"ה!

טמונה במשפטים הראשונים של ההודעה, משדרת חוסר בטחון, וחוסר השלמה עצמית...מאחל לך שתעשי שלום עם עצמך ומתוך זה תמצאי את החצי השני בקרוב

ציטוט:
'' אני לא ״בעלבוסטע״
וגם לא יפה במיוחד
ולפעמים תוהה
מי ירצה להתחתן איתי
ואיזו אישה אני אהיה.''

הדבר החשוב ביותר, לדעתי, הן בבעל והן באישה, הן המידות של האדם.

כשיש מידות טובות - יש יכולת הבנה, יכולת הכלה, יכולת התמודדות עם קשיים, יכולת סליחה ופיוס...

אחרי שיש הדברים האלה, אפשר לבחון את הדברים החיצוניים יותר. ואם כבר - אז לדברים שציינת קודם העניין של אימהות טובה (שזה דבר שאי אפשר לבדוק אותו לפני שיש ילדים... ואולי גם הוא תלוי הרבה במידות).

 

מאחלת לך שיבוא יום ובו בעלך יכתוב לך את הדברים הנ"ל!...

חבר סיפר לי שהציעו לו שוקולדים יוקרתיים מחו"ל. הוא מספר ששיבחו את השוקלדים האלה המון ובאיזה שהוא שלב אמרו גם משהו בסגנון "לא עושים כאלה טובים בארץ". הוא סיפר לי שהוא לא הבין איך אפשר להגיד כזה דבר כי... "זה פשוט לא הגיוני. זה כמו שמישהו יבוא ויגיד לי שאישתי היא לא הכי יפה בעולם".
אני חושב שבע"ה כשתתחתני בקרוב בעלך ירגיש שאת הכי בעולם.
בהצלחה!

שהרעיון של הגישה יפה, אבל לא בשביל להגיד אותו לפני חיי הנישואין.

אין ספק שבעל אמור לאהוב את אשתו גם כשהיא לא הכי מושלמת

(יש כזה דבר בכלל אישה מושלמת?! אני לא מכירה....)

נראה לי שהרעיון הוא, שכל אחד אמור לעשות כמיטב יכולתו למען הקשר, וזה מה שבונה את האהבה, לא המושלמות שיש או אין לך כאישה.

וזה חז"ל שאמרו שנתינה מולידה אהבה.

אז נכון שהאהבה לא אמורה להיות תלויה ביכולות שלך, אבל היא כן תלויה במאמץ שתשקיעי בחיי הנישואים בהתאם ליכולות שלך.

וזה מה שקובע, ואין קשר ליופי.

בחיים לא שמעתי שחיי נישואים יותר מוצלחים אצל יפהפיות, ונכשלים אוטומטית אצל מכוערות.

לא מחפש בעלבוסטע

שקר החן והבל היופי

 

 

אני מנקה

אני מבשל

אני עושה כביסה

אני מחליף טיטולים

אני מטפל בילדים

 

אני אוהב אותך לא בגלל מה שאת עושה

אני פשוט אוהב אותך כי את אשתי

וממש אשמח ואוקיר את זה שאת איתי

 

מ-י-ד-ו-ת. יראת ה'. שמחת חיים.

וכל השאר זה בונוס

אשתי לא הייתה בלבוסטע לפני החתונה אבל למדנו את זה ביחד והיום אני מעריך אותה עוד יותר.

מפה לשם כשאני חושב על חיי הנישואים יוצא לי משהו כזה:

אני אוהבת אותך:
לא בגלל הפרנסה
לא בגלל ההשכלה
לא בגלל המראה
לא בגלל הרומנטיות
לא בגלל הגבריות
לא בגלל ההשקעה שלך בילדים
לא בגלל הכביסות
לא בגלל הבישולים
לא בגלל הניקיונות
וגם לא בגלל הפעילות שלך בקהילה -

אני פשוט אוהבת אותך כי אתה בעלי
ושמחה כל כך שאתה איתי.

מה דעתכם על הגישה הזאת?

 

.

אתם יכולים להקים קרן או גמח שתרצו.אני עשיתי את זה ומרגיש שפעלתי הרבה יותר עם הכסף מאשר הייתי מעביר לארגון כלשהו.

הלוואות/תרופות/גמ"ח הפניה ליעוץ כלכלי/זוגי למיעוטי אמצעיים,ספרים,פלאפון חלופי וכל מה שעובר לך בראש.אפי' גמ"ח מכונית.

שהם באמת צריכים עזרה.
בתי תמחוי.
לדעתי העיקר לא לארגונים כי אז חצי מהכסף הולך למזכירה/פרסום/כל דבר אחר שהוא לא נזקקים

אחר כך עניי העיר וכן הלאה...

מדןבר בבית ל80 ילדים ובוגרים עם נכויות קשות.

במרכז הם חיים- גרים, לומדים, מקבלים טיפול רפואי וכו'.

יש מערך מתנדבים שמגיע כדי להעשיר את חיי הדיירים- שבתות יחד, טיולים, יציאות ומסיבות שונות.

התקציב לכל פעילות המתנדבים הוא מתרומות בלבד, והכסף הולך רק לשם! (בשביל דברים אחרים במרכז יש תקציב שונה. פה מדובר בתקציב שמיועד רק לכך!)

אם זה מדבר אליכם אפשר לפנות אלי לפרטים נוספים

התרומה מסודרת ועם קבלות והכל..

יום טוב!

הוא יודע מי בדיוק נזקק וכידוע "עניי עירך קודמים".

1. עניי ביתך-אם יש לכם קרובי משפחה במצוקה.

2. עניי עירך קופת השכונה/עיר

ואחר כך יש הרבה אופציות לפי מה שהכי מושך אתכם לתרום: גמ"ח,חולים,בוני עולם,אולי לישיבה או כולל. או משהו כזה.

וממליצה להכין לעצמכם קובץ אקסל עם הכנסות והוצאות לכל חודש. לעדכן אותו כל חודש לפי מה שרואים בבנק.

ומתוך זה מחושב המעשר.

אם אתם רואים שהמצב טוב אפשר להעלות אחוז ל 11%  ואוטומטית רואים כמה צריך עוד לתת, וכן להפך.

וכמובן לרשום את כל מה שנותנים וזה מסתכם ורואים כמה עוד צריך לתת.

ככה לא צריך להחזיק ראש מה נותנים מתי לפי המשכורת. בכל רגע נתון אפשר להיכנס לקובץ ולראות כמה זמין לנתינה. ואפשר אפילו להיכנס ל"אוברדראפט" במעשרות אם המצב סבבה ומישהו צריך עזרה דחוף..

אני תורם לפעמונים כי מה שהם עושים זה מלמדים אנשים איך להתנהל בצורה נכונה וככה הכסף שלי (אמנם סכום יפה אבל לא כל כך משמעותי) נהיה הרבה יותר משמעותי

יש הוראות קבע לכמה גופים חשובים
בנוסף מדי פעם מעבירים לעמותה כזאת או אחרת.

בנוסף יש את "אחד לאחד" שמרכזים הרבה גופים ומעבירים להם תרומות.
אפשר לבדוק באתר מה מדבר אליכם.

ובנוסף יש את מכון פועה
פעמונים
מקימי
עזר מציון
חיים של טובה
ישיבות שאתם קשורים אליהם

אם את מבוטחת כללית אז את יכולה ללכת דרך שם ואם לא יש לה מרפאה פרטית בפתח תקווה..

אל תדאגי אפשר לפתור את זה בקלות

לא הלכתי אליה אבל צפיתי בסדרה האינטרנטית שלה לנשים בלבד ואין ספק שהיא מומחית. בטוחה שיש עליה הרבה חוות דעת חיוביות

אבל לא יודעת אם יכולה לטפל רפואית.
אם יש צורך רפואי כדאי ללכת לד"ר אחינועם לב-שגיא.
וגם לשלם פרטי במידת הצורך.

מעתיקה את מה שכתוב באתר שלה : ״אני אחות, בעלת תואר שני במנהל מערכות בריאות (M.P.H), מוסמכת ועוסקת בהדרכת כלות, בדיקת טהרה, הדרכה קלינית, ייעוץ מיני, התאמת דיאפרגמות, וטיפול בוגיניזם (כאבים בזמן יחסים).״
שוב, לא הייתי אצלה, כתבתי רק כדי שלא תיווצר ביקורת שלילית כי אני באמת לא יודעת אז לא בא לי להגיד סתם.

לא ידעתי שהיא יודעת לטפל בוגניזם בגלל זה כתבתי מה שכתבתי.

אציין גם שהיא עושה רושם מאוד מקצועי מהסדרת אינטרנט ואני בטוחה שאם זו תהיה בעיה שהיא לא יודעת לטפל בה היא תגיד.

את בעצם מקבלת שתי תעודות

בתעודה אחת כתוב שיש לך הסמכה וכ"ו, ובתעודה השניה כתובים הציונים

בעיקרון את יכולה להציג רק את התעודה הרשמית ולא את זאת עם הציונים

לא נראה לי שהציון כל כך מעניין מישהו , העיקר שעברת

בהצלחה

אם זה מגיע ממקום של חוסר כימיה עם המטפל כדאי לעלות את זה בפגישה הבאה כי זה מלמד למה דווקא אותך היא מקפיצה. אם זה בגלל נושא השיחה אז גם זה דורש חשיבה מה הקפיץ

את עצמי ולמה זה קורה
אבל ממש יוצאת בוכה ומתוסכלת

שלך וזה מתסכל. אם זה ימשך בפגישות הבאות ובגלל זה את תרגישי שאת נעשת יותר מכונסת בעצמך ויותר מרוחקת מהמטפל לדעתי שוה לבדוק אולי גישות פחות ' חופרות' אבל באופן עקרוני תגובות רגשיות הן סימן חיובי שיש על מה לעבוד ביחד.

לפעמים טיפול פותח משהו שהיה סתום/חבוי.אולי הטיפול הזה הוא באמת טוב.
לי היו כמה התפרצויות של כאבים בברכיים ועוד כמה תופעות לא נעימות אחרי הטיפולים הראשונים ואח"כ עבר.
אבל חשוב שתהיה לך תמיכה,וגם תנוחי הרבה.
כדאי שתדברי על זה עם המטפלת,ותראי מה תגיד.
ויש טיפולים שעדיף לחכות שבוע לפחות עד לפגישה הבאה,כדי לא להעמיס,לפחות בהתחלה.
באופן כללי,כדאי לקחת בחשבון שטיפול יכול לנקות דברים שליליים,ומה לעשות,כשמנקים ומזיזים מתגלה כל האבק.
תרגישי טוב!!

ובהחלט הייתי יוצאת ככה בפגישות הראשונות..

לא זוכרת כמה אבל בשלוש הראשונות בטוח..

ככה זהכשפורקים דברים ומגלים דברים וזה מטלטל..

זה נורמלי כל עוד את מבינה למה זה קורה לך

את מרגישה שאת מבינה את עצמך טוב יותר.

בהמשך כבר יהיה אחרת

בהחלט לקראת סוף הטיפולים והרבה אחרי שסיימתי את ה"מסע" הרגשתי הרבה יותר עם אנרגיות

פחות סובלת פיזית מכל מיני דברים... בעצם כמעט ולא..

(עכשיו דברים חזרו אבל אני יודעת למה וזה בטיפול )

לדעתי, תנסי לקחת יום חופשי ולצאת לכוס קפה ולדבר בצורה כנה על החיים. יכול להיות שעובר עליו משהו שאינך מעודכנת לגביו. לדאבוננו, אני מכירה מלא זוגות צעירים שעזבו את המסגרת הישיבתית שלהם ונפלו וכל זה עקב סביבה חילונית. אנחנו אנשים מלאי השפעה. קשה להיות משפיע ולא מושפע.

שימי אותך בצד לרגע ותראי רק א ו ת ו. מה גרם לשינוי? אני מרגישה שזה שטחי מדי לחשוב העבודה משפיעה.אם היה שלם עם דרכו זה לא היה מזיז לו.מה שלומו? הוא שמח? טוב לו? טוב לו איתך? טוב לו עם שבת? טהרה? מה קשה לו במצוות?

אדם שהורגל למסגרת חרדית ועושה שינוי דרסטי זה משפיע מאוד.

שחז"ל אומרים אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו אז ברור שעבודה במקום חילוני משפיעה.

אין אדם בעולם שיכול להגיד אני אחיה בתוך סביב מסויימת ואשאר מנוטרל ממנה לחלוטין!!

חז"ל הבטיחו לנו שזה לא מציאותי. נכון שיש כאלו שעובדים בסיבה חילונית ומצליחים, באופן יחסי לשמור על עצמם, אבל כמעט בלתי אפשרי לא להיות מושפעים בכלל.

כמובן כבמקרה הנוכחי, מדובר בהתדרדרות קיצונית ואני מסכימה איתך שצריכה להיות עוד סיבה/ סיבות חוץ מעבודה במקום חילוני.

ומסכימה עם אסטרו, דנהאאא - את צריכה דחוף רב שתוכלי להתייעץ איתו על כל הנושא ולקבל הכוונה מה לעשות.

אני חושב שקודם כל את צריכה הכוונה רבנית.
תנסי להחליט על מה ,כרגע, את מוכנה להעלים עין ומה שווה מריבה. אני חושב שהמטרה היא לנסות ליצור מצב בו את והסביבה הדתית הם הצד התומך, המכיל, האוהב והמקבל. אם יהיו הרבה מריבות בבית הנטיה שלו עלולה להיות להתרחק יותר. בזמן רגוע קחי אותו לדייט או נצלי חיבוק לפני השינה כשלא עייפים מידי ותספרי לו איך את מרגישה. ושאת רוצה לתת לו את המקום למצוא את עצמו אבל שאת מבקשת שבדברים מסוימים ימשיך להקפיד. תקשיבי לו ותנסי בחכמה ועדינות להכווין. תני לו את המקום לנהוג אחרת במה שאינו מהותי כרגע כדי שהמקום שלו בבית יתבסס כמקום הבטוח. עם כל זאת את חייבת דעת תורה כדי לדעת על מה אפשר לוותר לעת עתה ועל מה להתעקש.
בהצלחה רבה מאד!

תקשורת תקשורת ותקשורת

 

1. כמובן להרבות בתפילה

2. תשבי איתו לשיחה עמוקה עד כמה הוא מרגיש מחויב לבורא עולם , האם הוא עדיין מאמין ואיך הוא רואה את עצמו בעוד מס' שנים מהבחינה האמונית

א. אם יגיד לך שהוא בדרך ליציאה מהדת אני מציע שתפרידו כוחות , יהיה לכם מאוד קשה להמשיך חיי משפחה כאשר את חרדית והוא חילוני, תודי להשם שזה קורה בשלב יחסית מוקדם כשיש רק ילדה אחת.

ב.במידה ותביני כי מדובר במשהו זמני וייתכן חולף תציעי לו את תמיכתך בכל דבר שעובר עליו , תנהלו שיחות אמוניות , ותחזקי אותו ( שורשך גבוה משורשו).

 

אני לא חושב שראש בראש יעבוד טוב במקרה שלך , זה רק ירחיק אותו יותר.

 

בנוסף אני מציע שתבקשי היתר למניעת ילדים כל עוד הוא לא סגור על עצמו.

שניתן לחלוק עליו-
החרדים צריכים להחליפ דיסקט. הם מצד אחד מסתובבים יותר בעולם הכללי. אך עדיין מתחנכים בחממה. צר לשמוע על חוסר כלים להתמודד ..

לריב זה יפה במינון הנכון. כל עוד שבסופו של יום יש יעד. ואם זה יעד משותפ אז הכי טוב.
תחשבי עם עצמך ועם נייר ואז תשבי אתו לקפה ומאפה נטול פלאפונים ..

שמגיעים לרב  לדיבור עם בעל בנושא דת, צריך לגעת פן הנפשי רגשי.לא תמיד "התדרדרות" נובעת משכל, מכפירה חלילה, לא תמיד דתל"שים בחרו לעזוב את הדת כ באמת ישבו וחשבו שאין בה אמת חלילה, הרבה פעמים זה בעקבות משבר אישי, חוסר שמחה וסיפוק בחיים. כמובן שזה גם נובע מחוסר חיות בכל הנוגע לעבודת ה', מצוות והלכות ותחושת מועקה. ובלי קשר-לראות ו דבר ראשון אדם , בעל ואבא, ורק אחר כך מה מצבו כלפי שמייא

לשים מוזיקה שאוהבים, אוכל מפנק, אפשר לעשות עיסויים, לארגן שמן זית ומגבות, אור מעומעם ממש מוסיף (נרות וכו), אני ניסיתי לעשות אבנים חמות מביצים קשות, אבל לא שמרתי טוב על החום...

המציאות שאתה מתאר מחותנך וחותנתך, היא ממש מזעזעת. התנהגות לא נורמלית, בלשון המעטה, של אשה, ומסכן בעלה.

 

דבר שני, אתה צריך לומר לאשתך חד וחלק וברור, בנחת ושלוה - כמנהג איש שהוא בעל-הבית - שאינך מוכן שאצלכם אפילו יתקרב לדוגמה הפסולה שבבית של הוריה. זה רע לאשה ורע לאיש. 

 

ותאמר לה, שבהיות שאמא שלה  "דוחפת אותה" לכך - אז כדי שלטווח ארוך תוכלו להתקדם ולא חלילה לסגת, שתרגיל כבר מעתה את אמא שלה שבנושאים הללו אין דיבור איתה.

כשבת לא מסכימה שאמה תדבר איתה על בעלה ואיך הוא צריך לנהוג - האמא מפנימה את זה תוך זמן מה. היא גם מעונינת בקשר תקין עם ביתה.

 

אמא שלה לא צריכה "לשמוע שיצאת עם חברים לבירה".. מה עניינה מה אתה עושה. מאיפה הנוהג הנלוז הזה, למסור דו"ח לחותנת מה אתה עושה, כשלא מדובר במשהו שהוא למטרה חיובית, לשבח, להיוועץ וכד'.

 

 

לגבי הילדים - אתה צריך לומר לאשתך, לדעתי, שתראה מה גרם לה היחס הזה שראתה בבית, שאפילו שהיא תופסת שזה לא נכון ולא ראוי, היא צריכה להתמודד עם זה - אז שתשתדל ככל האפשר לא לייצר כעת לילדים בעיה דומה שיצטרכו להתמודד איתה בנישואיהם..

היא חייבת לשדר לילדים שאבא הוא המלך. אפילו להקצין לכיוון השני כדי להתרגל לאזן.

שתרגיל את עצמה, "נשאל את אבא", בואו נראה מה אבא אומר".. ובוודאי כשאתה נמצא בסביבה, לשדר יחס כזה.

 

אולי כדאי שתזמין אותה איזה ערב לכוס קפה.. בית או מחוץ לו, באוירה טובה, ובתחושה פנימית שלך של אבי-המשפחה שהולך לעשות טובה למשפחתו, כולל אשתו.

תסביר לה בנחת את כל הדברים האלו.  תאמר לה שקודם כל, צריך להבין שזה כך, בראש.

אח"כ, היא צריכה לחזור על זה מידי פעם, כדי להפנים.

במקביל, צריך לקבוע דרכי התנהלות שיכולים לעזור להרגל נכון - ואז ליישם.

 

וכדאי שהיא תציע בעצמה, מה היא חושבת שניתן לעשות בענין, ממש דרכי התנהלות, מעבר להבנה הכללית, ואיך ניתן להתרגל אליהם.

 

אם היא תהיה שותפה בהעלאת הרעיונות - יותר סיכוי לעבודה משותפת על התופעה הפסולה הזו, ולהפוך לטובה.

הצלחה רבה.

להעביר ביקורת על ה'חינוך' שהיא קיבלה יגרום לתוצאה הפוכה.

צריך לבוא מתוך 'הבנה' (אפילו בכאילו) שככה היא גדלה - אבל אצלנו זה יהיה אחרת. ואז להסביר הכל.

אבל נכון שצריך לשדר "הבנה" שיש קושי מסויים להתרגל, כי ככה גדלה - וצריך לעבוד על זה ביחד.

ואכן כתבתי, שתראה שאפילו שבעצמה תופסת שכך לא נכון - צריכה להתמודד עם זה.

אני חושב שעשיתי את השיחות האלו איתה עשרות פעמים. אבל רובם היו בשעת כעס או אחרי שמקרה דומה קרה.

היא צריכה להבין שאם אתה תהיה מלך היא תהיה מלכה או לפחות אם היא רוצה שתהיו חברים זה אנשים שווים.

תגיד לה בצורה נעימה אוהבת וחברית שאתה מבין שהרקע ממנו היא באה מפעיל אצלה אוטומציה התנהגותית אולם אתה לא מתכוין לחיות במערכת יחסים כזו באופן חד משמעי,זכותך לשבת עם חברים על בירה ערק או וואטאבר,זכותך וחובתך להיות לפחות במעמד של שותף שווה ואפילו מנהיג הבית.

אחרי התנהגות כזאת שלה אתה יכול לפעול בשיטת הקיר,"את לא רשאית לדבר/להתנהג אלי באופן כזה.מבחינתי יש פה קיר שאת יכולה לעבור אותו כשתרצי לשוחח כאנשים שווים ובאהבה .עד אז אני לא שומע ולא רואה מ את עושה ואומרת"...

זה עובד כי זה מציב מולה את כל המהלך:

-ההתנהגות הלא הולמת שלה שגרמה ל..
-הצבת קיר אקוסטי.
-הדרך להסיר את הקיר ולכונן יחסים נורמליים.

תצליח.

בשעת כעס, היא בהתגוננות.

 

הדברים אינם נקלטים כ"כ - וגם אתה לא ה"גבר" במשפחה במיטבו, בישוב הדעת.

 

שיחה לכתחילאית, מסודרת, של איש שבא לעזור לאשתו, למשפחתו, ולעצמו. לוקח את המושכות בידיים - מבהיר בנחת וידידות את הבעיה, נחוש שאינהיכולה להתקבע אבל מבין את הקושי להתרגל, מווים ביחד דרך בופן בהיר - ושמחים ביחד על ההתקדמויות, כולל פידבקים אח"כ על כל התקדמות מצידה.

אני הייתי הולחך על הסגנון האסרטיבי, משהו כמו -

"יקירתי, את יודעת שאני מכבד אותך ואת חשובה לי הכי בעולם, ואני מצפה ליחס מקביל מצידך"

"אני חלק מהמשפחה ואני לא מוכן שתדברי אלי בצורה כזו"

"-שם בדוי-, אני לא אבא שלך ואת לא אמא שלך ואני לא מוכן שכך תתייחסי אלי"

 

דיבור ישיר ואסרטיבי שתוכו רצוף אהבה עשוי ליישר פלאים אפילו אותה, שחונכה ונבנתה באופן עקום כ"כ

כלכלית ואולי גם רגשית ... (החמות כמובן )

עצוב.
לגבי אשתך כנראה זה הדפוס שהיא מכירה.
כדאי לקבל יעוץ או טיפול לגבי חיי זוגיות נכונים לאור הבית שגדלה בו...

ועוד משהו חשוב; השתמע שאולי חמותך בעצם משתלטת בדרך זו או אחרת גם על אשתך.

נשמע שמכמה סיבות יהיה נכון לשמור מרחק ממנה עד לאיזון.

כמובן שלא בטוח שזה ישמע אם תציע, אולי כדאי לבקש ממטפל להפנות לשם.

מעבר לזה:
בדינמיקה של אלימות ושתלטנות יש שני צדדים:
זה שמשתלט או חמור מזה
וזה שמאפשר לזה לקרות ונשאר שם.

בדוק את עצמך מדוע לקחת לך אישה שתלטנית (אולי קשור לחסכים עם ההורים )
תחשוב איפה היית רוצה להיות, איזה בעל וגבר.
נסה להבין למה אתה לא שם (אשתך זה רק 50÷ מהסיבה אם לא פחות)
ולעבוד על עצמך צעד צעד בדרך לשם.

לא מן הנמנע שכדאי לך לטפל בעצמך.


נ.ב: בלת"ק

אתה רואה רק שיפור מינורי ב5 שנים.
אתה יודע כמה זמן לוקחת עבודת המידות? שנים!!
לוקח זמן להבין את הבעיה. לפרטי פרטיה. לוקח זמן להבין את שורש העניין. לוקח זמן לעבוד על זה. ולא תמיד דרך העבודה נכונה. ובהצלחה לא רואים פירות. (וכל דבר יכול לקחת שנים) והעבודה היא כמו חץ. שינוי מינורי במה שאתה רואה זה שיפור מטורף לטווח רחוק.
יש שיפור? מצויין!! תחמיא לה על השיפור!!
לאט לאט מתקדמים בעבודת המידות. רומא לא נבנתה ביום אחד. וגם לא מידה של אדם. זו עבודה קשה ושורשית. היא לוקחת זמן. אתה רואה את הפירות. אתה לא יודע מה הולך בשורשים...

כל חמש שנים שיפור קטן ואחרי חמישים שנה הכל יהיה בסדר

אבל למה לעצור בעוד 50 שנה?

אחרי 80 שנה ביחד הוא יוכל להתרווח על הכסא ולחוש ממש...אהבה!

מהירות השיפור גדלה... ואני משערת שהעבודה לא היתה כל 5 השנים כי יש גם את השלבים לפני העבודה...
הוא אומר שהשיחות משפיעות קצת- שיחמיא על הקצת הזה. זה הדלק להמשך... לא שיחות נזיפה של למה את ככה או לא ככה...

בן כמה הוא? מה הוא עושה בחיים?

זה יכול להיות סגנון בעלמא שאפשר לבחור להתעלם או לקבל
וזה יכול להיות בעיה רגשית...

לכביסה לבנה ולכביסה רגילה צבעונית או שחורה אם יש כתמים מוסיפה וניש הורוד.

לא שמה מסירי כתמים... במקרים שצריך שמה על הכתם סבון כלים, משפשפת טיפה ומכניסה למכונה

מסירי כתמים- סבון כלים פיירי במקרים קשים (בד"כ הכל יוצא)
מרכך כביסה - רק אם אני זוכרת לשים... בד"כ בכביסה שאני לא שמה יוצא רייח יותר טוב שמחזיק ליותר זמן..

כדאי להציץ..

מרכך בדין כחול אבל כשיש מבצעים גם חברות אחרות...

סנו אוקסיג'ן כשיש כתמים ישירות על הכתם...

ג'ל ומרכך

מה שאשתך תשים- הכי נכון

[כלומר, ה"בדיחה" הזו]

מכירה אישית כמה שעושות את זה.
או שקונים מיטה זוגית מחוברת ושאבורים הגבר ישן בסלון.
ומצטרפת לתהיית הפותח/ת

על זה אמרתי שטויות.

 

טיפש מי ש"שומע" להן..

 

מה זה? יש לה איזו "בעלות" על החדר?.. לא רוצה - שתעבור.

 

[שמעתי פעם, שיש כאלו מעדות המזרח, שבזמן נידותה עובר לחדר אחר. אבל זה ענין הדדי של כבוד וזהירות]

שמעתי על כאלה, דומני בעדות המזרח.

 

זו הרחקה מהאיסור. איפה שנהגו - שישאלו את רבותיהם, לא מתערב להם. 

 

ושם זה דווקא מאד יפה שמובן שאם כבר אז זה האיש. 

לא יכולתי שלא להגיב

אבל בחיים זה לא קרה!
זה החדר של שנינו ולא רק שלי. איזו זכות ישלי להעביר אותו מהמיטה שלו גם אם אני הכי כועסת בעולם!
פותרים את זה וישנים. או ישנים במיטה אבל בריחוק פיסי מסוים ופותרים בבוקר..

אני חושב שלחיי הנישואים כמה מטרות עקריות, וכל אחד מוסיף להן ואולי מחסיר, ומסדר אותן בסדר חשיבות אחר.
צריך גם להודות על האמת שלא תמיד כל המטרות מושגות אבל עדיין אם נהיה רגע אנשי עסקים טובים נבין שבידנו עסקה לא רעה בכלל גם אם לא מושלמת, ועוד שהחלופות לא בהכרח טובות יותר.
מההודעה שלך נשמע שאת מתמודדת עם היכולת של הקשר שלכם למלא מטרה מסוימת, ובודאי חשובה, בחיי הנישואים. את בודקת האם מצאת חבר לחיים. אני חושב שכדי לקבל החלטה האם להמשיך או לפרק כדאי שתנסי לבדוק האם הקשר הזה עונה על שאר המטרות של חיי הזוגיות. אולי מתוך ראיה רחבה יותר תוכלי לקבל החלטה יותר שלמה.
בהצלחה רבה!

לנישואין יש חיים וקצב משלהם. וגם נישואין שהם נכונים בחשיבה עסקית עלולים לקרוס בגלל כשל רגשי ואם זה קורה כשכבר יש ילדים זה קטסטרופה.
בקיצור לא להדחיק רגשות זה לא יעזור כי הם יתפרצו בסוף.. לנסות לשפר אפשר אבל צריך לדעת שלא בכל מצב אפשר לשפר..
כדאי לקרוא את זה
עשרת הדיברות של הזוגיות.docx

נראה לי שיש פה אנשים חכמים שאשמח שישקפו לי. אני ממש מתפללת שאני ארגיש חיבור ואהבה גדולה אליו וזה לא קורה. משהו מרגיש לי תקוע. יש ימים שיש לי חיבה רבה אליו . אבל יבש לי איתו לרוב. הוא שקט והוא לא ממש הטיפוס שמתאים לי או מחייה אותי. אני זקוקנ ליותר חיים חיוניות ואנרגיה ממי שלידי. גם אולי ורבלית אבל גם בכלל. שאנשים יתחברו אליו קצת יותר... משהו בו לא מספיק לי. ואני מפחדת להתגרש כי זה צעד עצום. אבל מצד שני 3 שנים יש לי איזו תחושת ריק בבטן שצצה ועולה מידי פעם....ותחושה שלא מצאתי מישהו ששוה לי. מישהו שמעשיר אותי או מאתגר מנטלית. מישהו שארגיש שהוא האחד והיחיד ואהבת חיי היחידה שאין לה תחליף. אבל לפעמים מספיק ממנו חיוך אחד וזה מייד שובר אותי לחייך חזרה. מה המשמעות של זה? אני לא יכולה לומר שאיני אוהבת אותו. אבל איך מאלצים את עצמי להרגיש משהו חד פעמי שחשוב לי כל כך להרגיש כלפיו אבל אין, אני פשוט לא מרגישה אותו!

שגרה, עם עליות, מורדות, אך בסיס של אהבה, הערכה, כבוד ודאגה

שנה לפני החתונה, מה כן גרם לך לבחור בו? את זה צריך להעצים. את חושבת לפרק בית בישראל "רק" כי לא מספיק טוב לך, אני מבינה את זה ומגיע לשניכם להיות מאושרים, אבל אבל אבל רק אחרי שעשיתם ה כ ל, אבל הכל כדי להיות מאושרים! לא תמיד בשנים הראשונות מרגישים כזה חיבור זורם ונפש תאומה והזדהות והבנה ללא מילים. זה לוקח כמה שנים. ועבודה על זוגיות זו לא תיאוריה אלא דרך חיים . את חושבת שתמצאי את המושלם שגם יענה על הציפיות השכליות והרגשיות שלך ןגם ישקיע בזוגיות וכו וכו'. אין מושלם.

בעצם הכרתם שנה לפני שהתחתנתם.

מה היה אז? הוא לא היה כזה? לא ידעת שכזה הוא?

מה גרם לך כן לבחור בו? להחליט שאת מתחילה להתחתן איתו למרות שהיה יבש לפעמים כשיצאתם?

 

את מתארת שקשה לך איתו כשאתם בחברה עם עוד אנשים- זה פחות נשמע לי אישיו.

את צריכה בעיקר שיהיה לכם טוב כזוג.

 

את רוצה ש "חסר לי תחושה של שנינו בעצם אחד. שאנחנו קולטים אחד את השניה, שמבינים אחד מה שהשני\ה חושבים גם ללא מילים. שיש איזו זרימה ותחושה טבעית חיובית וטובה והשפעה טובה זה על זה. אני מרגישה שמשהו חסר."

 

הרגשה כזאת הרבה פעמים תגיע אחרי הרבה שנים של קרבה ואהבה (ולפעמים גם פחות שנים, אבל כן קרבה ואהבה)

חוסר קבלה זה פחות הדרך להגיע לשם...

 

כתבת שאת בטיפול, מה אומר/ת על זה המטפל/ת?

מה אמר היועץ הזוגי?

 

בעיני אחד הדברים שכתבת זה:

אני תמיד הייתי קשה עם אנשים, מבחינת חברים, קירבה וכו. אני לא האדם שמרגיש בנוח עם עצמו בכל מצב

זה נשמע כאילו את קצת מצפה מבן הזוג שלך לפתור את הבעיות שלך עם עצמך, לעזור לך בעניין הזה.

ומצד שני נשמע שהוא לא ממש משוחרר לידך בעצמו...

 

אני לא יודעת אם הוא יודע או רק מרגיש את חוסר הקבלה שלך, אבל יתכן מאד שזה משפיע על היכולת שלו להשתחרר.

אולי תשתו קצת יחד

 

בכל מקרה, אם היית כותבת את זה כשהיית יוצאת איתו יכול להיות מאד שהייתי אומרת שזה נשמע שמשהו לא עובד

ועדיף להמשיך הלאה.

כעת אתם נשואים (ואולי טוב שאין ילדים כרגע?) ויש לך הרבה יותר אחריות לדאוג שזה יעבוד ולהתאמץ.

 

הרבנית ימימה אומרת לא להתגרש מתוך מקום שבטוח שתמצאי בחוץ את אביר חלומותייך

(לא ברור שהוא ישנו, ולא תמיד קל לגרושות וגם לרווקות להתחתן. למרות שיש גם סיפורים טובים)

אלא רק אם עדיף לך לחיות כל חייך לבד מאשר להשאר איתו.

 

זה נשמע שלא רע לך אלא בעיקר לא טוב לך.

 

נראה לי שבשורה התחתונה באיזשהו מקום עוד לא החלטת שאת איתו.

תנסי להיות במקום הזה שלא מפקפק אלא בטוח והבוטח ומקבל חודש  ותראי אם זה משפיע לטוב..

 

 

 

אני לא יודעת מה לייעץ לך ואיך. מה שבטוח שעד שאת לא שלמה עם עצמך ובטוחה עם הבחירה שלך אל תביאי ילדים. כי אז הכל יהיה הרבה יותר מסובך גם לך גם להם. בהצלחה!

יש לך בחור טוב. עם מידות טובות. שאוהב אותך ומנסה ומשתדל לשמח אותך ויש לכם דברים טובים ויפים בזוגיות, למה לחייך אליו חזרה כשהוא מחייך אליך זה "להישבר"?
הומור זה נחמד, אבל בהיעדרו לא מתגרשים. בעיקר עם התמונה שציירת למעלה.. ומי אמר ששקטים מתאימים לשקטים, ואנרגטיים לאנרגטיים?
אנחנו לדוגמא. אני מאוד מדברת, המון, ואנרגטית וסוערת, ובעלי הרבה פחות. הוא שקט יותר. הוא לא ביישן, אבל שקט. ואני אוהבת את זה ומעריכה את זה בו. יש לו מן אמת פנימית כזאת, והוא לא חייב להחצין את עצמו כדי להראות את זה. אני מרגישה שהוא ממרכז אותי, שבנוכחותו אני משתחררת מקליפות של חיצוניות ומרגישה הכי משוחררת עם עצמי, בדיוק כמו שאני, הכי פתוח והכי פגיע והכי בטוח. אולי תנסי דווקא לראות את הטוב והמיוחד בתכונות האופי ובנטייה הטבעית שלו, אולי יש לו משהו שלך אין. אנחנו שנינו לא הכי בעלי הומור.. אבל יש אצלינו הרבה צחוק של שמחה, ואנחנו עושים שטויות ביחד וצוחקים. והרבה פעמים אני השטותניקית והוא פשוט זורם איתי.. תנסי לקבל מהאיכויות שלו ולהעניק לו משלך.. אבל לא בכפייה, רק מרצונו ובשמחה. בדייט הראשון שלנו הוא לא אמר מילה, משפטים בודדים ממש, ורק אני החזקתי לחלוטין את השיחה, ובכל זאת זה היה דייט של שש שעות =) ולמחרת עוד אחד ועוד אחד, תוך שבועיים ידענו. ובכל זאת אני נשארתי רועשת והוא נשאר שקט.. כל זוג זה שונה. זה לא שאני מנסה להגיד שבגלל שככה אנחנו שמחים אז גם אתם חייבים ממש לא. אבל כמו שאמרו לך למעלה - יש סדר עדיפויות בחיי נישואים. אני לא חושבת שהומור זה מאוד למעלה מבין כל הדברים החשובים..בעלך נשמע בחור טוב שקשוב לך ומנסה לשמח אותך. זה מיוחד וטוב!! ובכלל באופן כללי בחורים לא טורחים לתמלל כל פיסת רגש לפרטי פרטים. גם אם תמצאי בחור אנרגטי ושמח לא בהכרח הוא יהיה מאוד ורבלי..
אני מקווה שהצלחת להבין את כוונתי מתוך המגילה שלעיל.. שיהיה לכם בהצלחה

איך זה בא לידי ביטוי ביומיום?.. לדוגמא- העבודה שלך יותר "נחשבת" משלו או הפוך? מישהו מביניכם מרגיש תקוע ולא מתקדם לעומת השני? אם כן יכול להיות שזה נובע מזה. 
לדעתי אחד התפקידים של האישה היא לתת לבעל שלה ביטחון וחום ואהבה, אני יוצאת מנקודת הנחה שרוב הנשים עוצמתיות יותר מהגברים, אם תפרגני לו יותר ותראי לו הערכה הוא יתחיל להיות יותר שמח ולאט אט יחזיר לך

ניסית גם לאהוב אותו? לתמוך בו? להיות קשובה?
כתבת שבעלך טוב אלייך מאוד, אוהב אותך ועושה למענך הרבה, אבל שא' ב' ג' לא טוב לך.
ומה לא טוב לו? אני בטוחה שליד אעשה שלא טוב לה עם בעלה נמצא בעל שלא טוב לו.
ניסית להיות שם בשבילו? להתעלם ממה שחסר לך, ולדאוג לו?
לראות רק את הטוב שהוא עושה, ולהתעלם לזמן מה מהרע?
דברים נמצאים בידיים שלך,
וחכמת נשים בנתה ביתה.
בטח עם בעל תומך ואוהב..
בהצלחה!

ביקשת - קיבלת. אני גרוש (שנה וחצי), אחרי נישואין של 8 שנים. עברתי על מה שכתבת וגם על מה שהגיבו לך. הנה דעתי האישית.

 

לא שמתי לב שהמליצו על ייעוץ מקצועי - אבל זה הפתרון, או הדרך היחידה, שעליה את צריכה לחשוב.

 

לא ראיתי במה שכתבת סיבה להתגרש - וקראתי הייטב, גם בין השורות. הבנתי את כל מה שאמרת ואני מזדהה עם התחושות. ועדיין - זה בהחלט לא מצדיק גירושין.

 

טיפול יכול לחולל פלאים - תני לזה סיכוי. דברי עם בעלך. בעדינות תסבירי לו איפה את עומדת ובקשי ממנו להצטרף. 

 

אנא ממך - אל תחשבי על גירושין.

לא בטוח שהיית מתמודדת דבר שעלול לפגוע בביטחון העצמי , כנראה שהוא מרגיש שאת גבוהה ממנו דבר שלא תורם לזוגיות, תעצימי אותו על הטוב שבו זה מאוד יתרום להרגשה שלו..' את רואה אותו כאבא של הילדים שלך? אם כן תתחילי לחשוב בכיוון חבל על הזמן.
יש לי חברות גרושות תאמיני לי החיים שלהם לא משהו,

בעלי נשמע מאד דומה לבעלך... הוא אוהב אותי באמת, הוא בעל מידות טובות, עומק ושמחת חיים פשוטה ואמיתית. כשהתחתנו אנשים היו בשוק, גם המשפחה שלי. היו בטוחים שאתחתן עם מישהו כמוני, זורם עם כולם שאנשים מרגישים לידו תמיד בנוח, אבל בעלי הוא יותר מסוג האנשים בחברה שצריך לפנות אליהם ואפילו להתאמץ כדי לפתח ולנהל שיחה...
יש בנינו חיבור עמוק ואהבה אמיתית, אבל בשנה הראשונה לנישואים הרגשתי תחושות דומות לשלך...
רציתי לארח חברות ואנשים כמו שאני רגילה וגיליתי שזה לא ילך כי הוא מאד ביישן ואני אצטרך לנהל את השיחות לבד. פתאום קלטתי שאני מתביישת קצת להסתובב בחוץ בנוכחותו ואפילו לפעמים מדברת במקומו כששואלים אותו שאלות. הייתי מתוסכלת וחשבתי שחיי החברה שלי לא יחזרו להיות מה שהיו. כל זה כמעט לגמרי בלשון עבר ב"ה ואסביר לך איך זה קרה. לחיות עם אדם כזה ששונה ממני באופן קיצוני נתן לי אפשרות להסתכל על המציאות בזווית אחרת. פתאום גיליתי שאני מאד מתעייפת ממפגשים חברתיים יותר רקים מתוכן ואני לא באמת מעמיקה בהיכרות עם חברות שלי (הוא מאד טוב בקשרים בינאישיים של אחד על אחד...) התברר לי שממש כיף להיות סתם לבד בבית ולפטפט ולא צריך דברים גרניוזיים כדי להעמיק את ההיכרות, קל לו יותר לעשות מה שהוא באמת חושב שנכון, כי פחות אכפת לו מה אנשים יחשבו עליו. גיליתי שהרבה מהתחושות שלי היו יותר מהבחינה של מה אנשים יחשבו עלי כשיראו אותנו יחד ופחות מחוסר הערכה אליו. בעל נאמן ובעל מידות טובות שאוהב אותך ודואג לך הוא דבר מדהים!

אומרת בזהירות- יכול להיות שגם את חווה תחושות כאלו בגלל הסביבה? כשהוא מחייך ואת נשברת, זה דווקא מראה שיש לכם משהו מיוחד משלכם... אני חושבת שאת המקום הזה את יכולה מאד להאדיר וגם, מאמינה שברגע שתנסי לחשוב מה בו את כן אוהבת ולהתחבר למקומות האלו, לחשוב עליו בחיבה, על כל הטוב שיש בו ומיוחד בו ולחשוב איך את יכולה להיטיב איתו, מאמינה שזה כבר יחזק את החיבור בינכם! אני בעד ליצור לעצמכם חוויות זוגיות הכי קלילות ופשוטות ומשם להתחבר...

נשמע ששניכם אנשים טובים ועם כלים טובים הזוגיות שלכם ממש תיפרח!
בהצלחה רבה!

יכול להיות שהוא באמת רוצה שתהיי בבית ותגדלי את הילדים

והוא היה חולם להרוויח הון לבד כך שבכלל לא תצטרכי לצאת לעבוד

אבל בפועל בינתיים זה לא קורה או שזה לא קורה מספיק...

אז הוא היה רוצה שתצאי לעבוד לבינתיים כל עוד שאין ילדים וכו'...

 

 סתם כך לגבי לימודי תעודה - תנסי לחפש משהו שצריך ואין הרבה...

כי הנהלת חשבונות נראה לי שיש המון ותכלס לרוב השכר לא מאוד מאוד גבהוה...

 

בהצלחה

שמישהו 'הטיף' לו שכדי שתצאי להביא כסף לבית של שניכם? שזה בעיה בפניי עצמה...
תעשי מה שטוב לך, קודם כל.
אם תסבירי לבעלך אני מאמינה שיבין

אחרי שרואת החשבון שלו דיברה אתו וסיפרה לו כמה מנהלות החשבונות שהיא מעסיקה מרוויחות, הוא נדלק על הרעיון.

שתאזן בין מה שטוב לה למה שטוב לבית.

 

כי לפעמים כשכל אחד חושב רק מה טוב לו,

זה עלול לפגוע בבית עד לרמת גירושין,

מכיר לא מעט זוגות כאלו.

לא חייב להיות שזו מחשבה שהתרוצצה אצלו בבטן זמן רב ונפלטה כ"מסיח לפי תומו" שזה הכי פוגע,

אלא כמו שכבר נכתב כאן יתכן וחבר שיתף אותו/יעץ לו או שהוא התעורר פתאום ונלחץ מכמות ההוצאות לעומת ההכנסות וכד'

בעלי גם בהתחלה יצא לו להגיד שאני מרוויחה קצת. והנשים של החברות מרוויחות הרבה. בהתחלה זה עצבן אותי

אבל בהמשך זה דחף אותי להתקדם. זה בא ממני ברגע שרציתי זה לא בא בכח ממנו.

 והיום אני מרוויחה הרבה יותר ואני נהנת מיזה!!!

הוספתי לעצמי הרבה באיכות חיים והוספנו למשפחה בכלל איכות חיים ואני לא מצטערת על כך בכלל!!

להפך, היה חבל לבעלי לראות שאני מוכשרת ולא עושה עם זה משהוא ואני מסוגלת

אני גם דחפתי בעקבות זה  את בעלי והוא גם התקדם

לא לבחור מקצוע לפי המשכורת. אלא לפי התאמה לאישיות. לשאול את עצמך אם יש משהו שאת אוהבת לעשןת ואם אפשר לעשות מזה כסף. יש גם מכונים מקצועיים שמכוונים למקצוע מתאים
. בהנהלת חשבונות לא מרויחים הרבה בכלל. אולי בראיית חשבון אבל זה לימודים מפרכים מאוד מאוד ועד שרואים משכורת כמו שצריך הנשמה יוצאת. וגם הרבה נתקעים עם משכורת בינונית.

זה אולי לא נעים שהבעל מצפה ממך להביא משכורת , אבל יתכן שזה יגרום לך להתחיל ללמוד משהו שאת אוהבת, ומהלימון יצא לימונדה..

מה זה משכורת בינונית מבחינך?

נגיד משכורת ממוצעת במשק?

ממש לא טוב לחסום את עצמנו ולא ללמוד ואח"כ לעבוד בדבר שאנחנו מתחברים אליו.

ההרגשה שהייתי יכול לממש את עצמי ולעשות משהו שאני טוב בו ומשמח אותי ובסוף לא עשיתי אותו עלולה להתפרץ למקומות מאוד לא טובים.
פתאום בגיל 35-40 אדם מוצא את עצמו במקומות שהוא לא היה מאמין על עצמו שיגיע אליהם.. וחבל..

המלצה שלי לא לוותר על המימוש העצמי בזה, ובלי קשר לכסף

אם יש לך ראש טוב תלמדי משהו שמתאים לך.

מה יהיה כשהילדים יגדלו?

וגם אם נראה לו בדרך כלל שהוא יכול לפרנס לבד, אולי מתישהו תראו שזה לא מספיק?

אל תסגרי אפשרויות. וחבל לימודי תעודה אם את יכולה ללמוד תואר ממש, רק קחי בחשבון שאם עוד לא התחלת יהיה קשה לסיים עם ילדים בעז"ה..

הדבר האחרון שהוא צריך זו אשה מרויחה ומתוסכלת

הוא מפחד מהמוח שלך ומשתצליחי יותר ממנו אז נוח לו להשאיר אותך פרמיטיבית ואז בחיים יוכל להיות יותר "חזק" ממך. צריך לראות ממה הוא מאוים ושילך ליעוץ

ניסיתי לעשות זאת מיד כששלחתי את ההודעה אבל האתר כתב שלא נשמרה ההודעה שלי אז שמחתי שלא נשלחה. מחילה. בכולופן הגבתי זאת למילות הפותחת "יש לי ראש פצצה וזה מה שיותר מקומם אותו" אולי הפותחת טעתה והתכוונה לכתוב מקומם -אותי- ואז דברי לא רלוונטיים בכלל.

אצלנו הוא רצה "זהב לבן".. יעני- כסף.

אז החלטנו פשוט לקנות טבעת כסף.. הרבה הרבה יותר זול.

מדדנו וכו' ואז אחרי שמצאנו משהו טוב ומתאים ביררנו מה המחיר.. קיצר- 40 ש"ח ;)

מפה לשם זו הטבעת שקנינו וכולם מאושרים.

אם אין סיבה אמיתית להשקיע בזה מאות שקלים אז פה זה המקום לחסוך..

יותר 'זוהר' כזה...
ו.. הייתה לו כסף, מעדיפים זהב כרגע

ופחות נוטה להשחיר

אנחנו נשואים שנה והטבעת בסדר גמור..

במקרה הגרוע מנקים.. וגם במחיר כזה מקסימום קונים חדש

ולזהב לבן מעט נטייה לגוון ׳אפרפר׳. הסיבה שזהב לבן דומה לכסף, זה בגלל שמערבבים את הזהב רק עם כסף או מתכות לבנות. בטבע אין באמת זהב לבן או אדום, אלא רק צהוב. כיום גם הזהב הצהוב שאנחנו מכירים כיום הוא זהב שערבבו אותו עם מתכות אחרות שפחות או יותר משמרות את הצבע שלו. הסיבה לערבוב הזהב אם מתכות אחרות היא בעיקר כדי ליצור מתכת יותר חזקה ועמידה בפני שחיקה, כי זהב טהור מאד רך ויכול להישחק או להתעקם בקלות.

כשהשעה תהיה נורמלית אוכל לברר בדיוק את שם החנות.

ויש גם בגדרה- ברחוב בן גוריון 105.