אף אחד לא יודע מתי יפשירו את הקרקע. זה לא במקום לקנות לעצמך דירה.

זה השקעה לגמרי מעניינת. לפני כמה שנים הם רצו כ-23K על הקרקע הזו. ביום שבו יפשירו אותה יש כמובן עלויות נוספות כדי לבנות את הדירות הרצויות על הנייר הזה, אבל לכאורה אם מפשירים בקרוב זה עסקה לא רעה.

הבעיה - 

זה יכול להיות מופשר בעוד שנתיים, ומהנסיון של סבא ז"ל, יש קרקעות שהופשרו גם לאחר 50 שנה, ואף יותר.

מכירהה פסיכולגית מבני ברק ממש מקסימה ששמה  ג'ויה הרמן 0527615106.

יש מרפאת סי בי טי

שנחשבת לשיטה הכי יעילה לטיפול בדיכאון וחרדה

המרפאה הזו נחשבת לאחד המקומות הטובים בארץ.

כדאי להתקשר ולבדוק

היום יש ב"ה המון ספרים.

ובאופן כללי-

הניסיון שלכם לבנות ביניכם אהבה הוא ניסיון שנועד לכישלון. כי אהבה היא דבר שנבנה רק על גבי מחויבות.

כלומר- כמה שלא תמשכו ותאריכו, אתם לא תחזקו את האהבה, ויש סיכוי שאפילו תזיקו לה. לפני הנישואים

תתמקדו בנקודות פשוטות יותר- חברות, חיבה, נעימות, הכלה. אלו תחושות אוניברסליות שאפשר לבנות יחד.

אל תחפשו אהבה- כי היא תגיע רק אחרי החתונה, ואם היא תגיע לפני זה רק יזיק.

קצר ולענין..

https://docs.google.com/document/d/1w7Ky24QkkGAzB13UPnmmkA2l50A48u6IAF8ORBQknxI/edit?usp=sharing

@פאז

אם הבחור מוצא חן בעינייך - אל תיכנסי לכל הדברים הללו.

אל תתני את קיום הפגישה עם האבא, בנוכחות של האמא באותו זמן. אולי לא נוח לו - מה עניינך..

ואם האבא לא יהיה ב"וורט" (שאין שום דין כזה..), אז תלכו אליו אח"כ בשמחה. אם הוא יראה שאת מכבדת אותו ורוצה את "נוכחותו" ברקע, זה יגרום לכך.

ואנשים בגילכם, שמן הסתם גם מרוויחים, מדוע צריכים שידברו "על כספים"...

אתם תבנו את חייכם העתידיי לא על עזרה כספית של אחרים. מה שירצו לתת, תשמחו. אל תיכנסו לזה. בנוגע לחתונה, ממילא כל צד ישלם על אורחיו.

ולמה לחשוב שהוא "מסתיר" דברים לגבי אביו? מה שסיפרת נראים דברים מאד גלויים.

אל תחששי איך ההורים שלך יקבלו שהאבא לא יהיה בוורט. הרי הם יודעים את המצב המשפחתי. מה עניינם מה בין הוריו. לכל היותר, תתאמו פגישה של האבא עם ההורים. או אצלם או אצלו. ולא בשביל "כסף" אלא סתם להיכרות.

כמה שהאוירה תהיה פחות חשדנית ויותר מרצון לקשר משפחתי - כך יש להניח שגם תיענה ברצון.

הרי לא אמרתי שהוריה לא יעזרו. אדרבה, מעולה  אם הם רוצים.

אבל זה כל זמן שמדובר עליהם. זה הדמיון היחידי לדוגמה שהבאת מעצמך.

אך אם מדובר על "לדבר על עניני כספים", זה לא. הם מספיק בוגרים כדי להסתדר לבד. הורים רוצים לעזור, יבורכו. אך לא בהתניה מה יעשה הצד השני..

גם הורים שנורא רוצים לתת רוצים לשמוע מה קורה אצל הצד השני.

בהנחה שלא מדובר ברוטשילד, הורים רוצים לשמוע אם הצד השני יכול גם לתת משהו ולהקל מעליהם.

ולכן צריך תיווך עם עדינות ונימוס. אז הצעתי שלא יפגישו את ההורים לדבר על זה כי זה מתכון למריבות.

עדיף שהזוג יתווך ביניהם.

נראה שהוא לא מעוניין כל כך שאבא שלו יהיה מעורב ובצדק..

נשמע שגם בחים שלו הוא לא היה מעורב כל כך..

אל תנסי בכוח להדביק את אבא שלו לסיפור ולחיים שלכם

זה בחירה שלו ותכבדי אותה

גיליתי אחרי האירוסין שיש נתק מהמשפחה של אביו. לגמרי.

אני חושבת שתפתחי שיחה- רק לדעת מה המצב- בלי לשפוט בכלל-

ותעבירי את המידע למשפחה שלך. תכיני אותם.

אני גיליתי הרבה דברים בעקיפין ואחרי, ובהתחלה נבהלתי, ואז בעלי הסביר שעשה זאת כדי לשמור על כבוד אביו.

אולי אני הייתי נוהגת אחרת, אבל הבנתי אותו.

אין מה להיבהל. כל משפחה והסיפור שלה. את צריכה אבל לדעת.

לומר שתשתדלו להגיע.

אם יש שבת מקווה באותה שבת, או שמסתדרים איכשהו בלי לומר לאף אחד  (אם יבינו יבינו.. זה יכול לקרות לכל אחד).

אם לא מסתדר - מסבירים יפה שלא יכולים להגיע 0 בלי קשר למקווה

או שלא תבואי

או שלא תטבלי שם אלא יום אח"כ

לא ידעתי אם זו אופציה לייעץ לך כזה דבר כי אצלנו נגיד כן מודיעים לחמות הרבה זמן מראש ואי אפשר לבטל בהתרעה כ"כ קצרה.

אני בד"כ כן אדחה טבילה ביום, אבל זו אני. (שאלתי פעם רב והתשובה היתה שאם זה מקובל על שני בני הזוג אז זה בסדר)

גם לבן שלה היא תגיד לפני השבת בר מצווה שלו ש"סליחה, אבל אנחנו לא יכולים לתכנן חודש מראש"?

מהשבתות האלו למדתי לדחות טבילה. זה כזה מקודש בעיני חמותי שלא ראיתי שום אופציה אחרת.

כל משפחה והנורמות שלה. לדעתי הנאמנות המוחלטת לשבתות משפחתיות היא לא מאוד בריאה.

אין מצב שהוא לא עושה מה שאמא שלו ביקשה ואין מצב שאני מצליחה לטבול אצלה.

אם אבקש לא ללכת - הוא ילחץ עלי לטבול אצלה (עשיתי זאת בכמה שבתות משפחתיות והיה ממש קשה)

אם אודיע לו חד משמעית שאני לא הולכת, זה עלול ליצור מתחים בינינו (ואז אני לא רואה כזה ערך לטבילה בזמנה....)

אם יכולים לארגן את העניינים של הטבילה והלילה אז כן אם לא אז נשארים בבית.

אם הוא בצו 8 בעזה אז גם האימא שלו דואגת שיבוא לשבת המשפחתית?!

צריך "לחנך" את ההורים מלכתחילה שלא באים מתי שהם רוצים (כמובן בצורה מכובדת) ואז בהמשך נהיה יותר קל

הוא מציע, אירוסים, חתונה.

סתם-

קודם כל- אמונה בה'. ה' יתברך איתנו ופועל לטובתנו. אפשר וכדאי לשמוח בזה, ולסמוך על זה. אם אתם הולכים

לבנות בית- הקב"ה שותף בבית שלכם. "לא איש בלא אישה, לא אישה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה". אתם לא

לבד בתהליך הזה- רבש"ע איתכם. להכניס את זה לראש, וללב ולחזור על זה. כי הקב"ה הוא מזווג זיווגים. והוא

איתכם.

שלב שני- אמונה בעצמך. אין הדבר תלוי אלא בך. עם השקעה, עבודה ומאמץ שלך- אתם יכולים לבנות את עצמכם,

אתם יכולים להצליח במקום שאחרים לא, כי אתם תשקיעו בזה. מי שעובד על הזוגיות והקשר- בונה אותו ומאושר,

ומי שלא עובד, בסופו של דבר יכול להיות שיגיע למקום שכבר לא ירצה לעבוד עליו מרוב קושי. את מסוגלת- הקב"ה,

(מהסעיף הקודם) טבע בך את הכשרונות והיכולות הללו. ויש היום המון מקומות שיעזרו לך אם תצטרכי.

שלב שלישי- אמונה בקשר שלכם ובבן הזוג. טוב לכם? נעים לכם? יש כבוד הדדי? חברות? שותפות? יש לכם מטרות משותפות? יופי- יש לכם המון בידיים. יש המון זוגות שמאושרים היום והתחילו עם פחות מזה.

הוא מכבד אותך? מעריך אותך? נותן לך מקום? מתחשב? הוא לא מתנהג באלימות? חשוב לו שיהיה לך טוב?

ולהפך? מדהים- יש לכם כבר את הבסיס.

מכאן והלאה אפשר להתקדם ואפשר להידרדר, הכל בידיים שלכם.

וללמוד איך בונים זוגיות- זה מאוד חשוב. יש היום הרבה ספרים והמון מדריכים ומדריכות. שווה ללמוד איך נכון

לחיות בזוגיות ולא להתבייש לפנות לעזרה כשצריך.

בהצלחה!

רק מבחוץ הכל נראה זוהר ומלא רק שמחה 

זו החלטה רצינית וכבדת משקל, שכוללת בתוכה הרבה דברים חדשים והחדש והלא מוכר כידוע מלחיץ

במיוחד אם את אחת שקשה לה בדרך כלל להחליט, או אחת שמפעילה הרבה מחשבה בהחלטות, ולא פועלת מהרגש

הרבה מאד אנשים מרגישים חששות רציניים בתקופת האירוסין, זה טבעי ונורמלי

לא סתם הרבה רבנים מנחים לקצר כמה שיותר את התקופה הזאת, כי בה מחוייבים אחד לשני ברמה מסויימת אבל לא מחוייבים לגמרי, ולכן יש יותר מקום למחשבות שגויות של אולי היה עדיף אחרת

כך שמומלץ לקצר את התקופה הזאת ויחד עם זה לדבר הרבה בנחת ולהתחיל דפוסים טובים של תקשורת שימשיכו בעז"ה גם לעתיד

אז קודם כל תרגעי ותביני שאת ממש לא היחידה במחשבות האלו, וזה טבעי ומובן

ואחרי שנרגעת, תנסי לבדוק בנחת מה מקור המחשבות האלו (אם צריך בעזרת מישהו חיצוני שיעזור לך)

ולראות אם יש משהו אמיתי במחשבות ובאמת יש חוסר התאמה\חוסר מציאת חן

תבדקי האם החששות באמת מאותתות על משהו אמיתי שלא מתאים לך להקים איתו את הבית או על פחד מחתונה והתחייבות מלאה.

עדיף שלא תעשי את זה לבד אלא עם מישהו שאת סומכת עליו, כי לבד הפחדים לא תמיד נותנים לראות את הדבר השלם והאמיתי

בהצלחה, והרבה מזל טוב!

אני מאורסת גם, לבנאדם ממש חמוד,

וזה לא שמפריע לי דברים בחיצוניות שלו אבל כן יש חששות. הוא עם אופי די שונה משלי, וסוג אינטלגנציה ממש ממש שונה (הוא לא אוהב ללמוד בכלל... ואני כן. הוא כל הזמן בלאגן ואקשן ואני יותר לקרוא ספר בספה)

ובאמת בהתחלה זה לא הפריע לי, אבל פתאום זה למשל התחיל להציק, שלא יהיה לנו על מה לדבר ושהוא ישתעמם ממני וכאלו דברים...

ולא להתחרט אבל חששות מהעתיד וכאלו דברים פתאום ממש תופסים מקום. ממה נתפרנס ואיפה נגור ואתמול כמעט בכיתי כי לא ידעתי איך אני אחתן את הילדים שלי כי זה עולה הרבה ואני לא עובדת עדיין...

תכלס, אמרתי שנמאס לי להרגיש ככה, אז דיברתי איתו על זה. זה הכי טוב לדעתי. לשתף ולהיות פתוח.

הוא אמר שהוא גם חושש אבל הוא חושב שנסתדר. תכלס, אני די סומכת עליו בקטע.

וגם הבנתי, שלא משנה את מי אני אבחר, תמיד יהיו מעלות וחסרונות. למה להתמקד ברע?

הרי בחרתי אותו כי הוא היה נראה לי מתאים. וקיבלנו ברכה מהרבי ממש טובה. והייתי ממש שמחה.

אם אני תמיד אחשוב על החסרונות ועל זה שיכל להיות יותר טוב אני אף פעם לא אהיה מרוצה ממה שיש לי.

שימי לך בראש את כל הדברים הטובים והמתאימים שיש לו ושאין אצל אחרים, אני בטוחה שלקחת מישהו שכן מתאים לך תכלס.

ושתדעי לך שאנשים מאורסים נראים שמחים רק מבחוץ.

בפנים הכל לחוץ וחושש ומפחד מאד. וכל הסידורים והבלאגן... ועליות וירידות... כל החברות שלי הנשואות אמרו לי שהיה להן ככה. זה נורמאלי לגמרי.

בגלל שלהקים בית בישראל זה כזה פרוייקט מסובך וקדוש, תמיד השטן מתערב ומנסה להפריע עם כל הכוח שלו. בפרט אחרי האירוסין כבר שאוטוטו חתונה אבל עדיין לא נשואים.

תתני לו כאפה ותגידי לו שאת הולכת להתחתן וזהו. 

בעז"ה שמי שבחרת יהיה הכי מושלם בשבילך.

(לגבי גובה, גם אני תמיד רציתי מישהו עמוד חשמל, והוא גבוה ממני רק ב10 סנטימטר... וזה לא הפריע לי בכלל אבל פתאום אחרי שסגרנו אני כזה "אוף, הוא נמוך..." איך פתאום זה מפריע? ממתי גובה קובע מי בנאדם טוב ומי לא? תכלס, זה מה שבאמת חשוב)

בהצלחה

יש לי עוד מה לומר אבל לא רוצה לחפור לאנשים

אבל תעשי לעצמך טובה ואל תתחילי לפחד מדברים בעתיד

הדברים כל כך משתנים ב20 שנה, ואפילו ב5 שנים, שבטוח תהיי אז במקום אחר ולא תביני למה דאגת מהסיבה הזאת (לא מבטיחה שלא יהיו סיבות אחרות לדאגה, אבל הם ישתנו..)

אני מאד בטוחה בהחלטה שלי אבל זה נורמאלי שיהיו חששות.

ועצם זה שאני יודעת שזה טבעי, מאד מוריד לי מהלחץ...

(ואני לא בוכה משטויות. כמעט בכיתי. סתם כי ראיתי כמה עולה להתחתן וקיבלתי שוק)

להתחתן", זה לא גזירת הכתוב.

תלוי איפה, כמה אנשים מזמינים וכו'.

זה לא חייב להיות מאד יקר. בסופו של דבר, מתחלק בין שני הצדדים..

אבל גם הנורמות ומה שמקובל כמינימום עולה הרבה.

וזה לא שאין לנו, או שאני דואגת על זה יותר מידי, זה פשוט הרבה לעכל בבת אחת.

באמת הוצאות הזויות (ואנחנו עוד ניסינו לחסוך כמה שיותר..)

הכי נורמלי וטבעי שיש חששות, לא כתבתי עליהם כלום

ההפך, זה מעיד שיש לך רגליים בקרקע ואת חושבת על העתיד, וזו תכונה חשובה

רק כתבתי על החששות מה יהיה עוד 20 שנה אולי, כי את לא יודעת מה ה' יזמן לך בעתיד, שאותם לפחות תנסי להוריד מהראש שלך, דווקא כי יש כל כך הרבה חששות אחרים, רלוונטים קצת יותר..

הבעיה היא שהכל מתערבב, ופתאום לצאת ממצב של לגור בבית עם ההורים ולא לדעת כלום מהחיים למצב של לגור לבד ולעבוד ובנקים ולחסוך ולקלוט שבארץ אוכלים לך את הפרנסה יותר ממה שאתה מסוגל לקנות אוכל-- קצת מבלבל, תודי.

זה באמת מעבר קשה ומבלבל

וגם לא קל בכלל

מזל שהחיים עם הבעל בד"כ שמחים מספיק בשביל שהקושי יהיה שווה

שנאמר, יש תקווה אם נשיר כולנו יחד 

או משהו בסגנון

גם חלק מאלו שמתייעצים פה או במקומות אחרים

כי אולי לא מרגישים ככה כל רגע בחיים, אבל בסך הכללי כן

(כל הם עוד מבינים שזוגיות זה בניה תמידית ועובדים בשביל זה)

צריך רק לדאוג שזה לא ישחק במהלך החיים

אז יש הרבה תקווה

אולי מדריכת הכלות שלך תוכל לעזור.

המון בנות שאני מכירה היתה להן תקופה קשה באירוסין.

במקרה קשה של ויכוחים ומריבות כדאי לבטל אירוסין. זה הרבה יותר פשוט מלהתגרש.

אבל המקרה שלך לא נשמע קשה - את מעידה שהוא בחור טוב.  אבל ויכוחים ביניכם זה לא ככ טוב, תנסי להבין למה זה קורה. שניכם מתוחים ועצבנים? את מתעקשת על דברים? הוא מתעקש?

אם אלה ויכוחים על דברים שקשורים בסגנון חיים הם יכולים להתגבר בהמשך החיים.

לא מתחברת לאמירה שאחרי החתונה מפריעים דברים אחרים. בדרך כלל אותם דברים שמפריעים ממשיכים להפריע ובגדול.

בקיצור, אעפ שנשמע שאצלך המצב נורמלי וקל, כדאי לדבר עם מישהי.

דרך אגב, מה ההורים שלך אומרים? הם אוהבים אותו?

אם הם לא אוהבים אותו זאת נורה אדומה. אם הם אוהבים אותו זה נשמע חיובי יותר.

סליחה על ההודעה הפסימית שאולי לא מתאימה למצב שלך, פשוט רציתי לכתוב תגובה קצת שונה שמתייחסת יותר בכובד לחששות שלך כי אני מכירה מקרים שהחששות היו מוצדקים.

לפחות קצת משיכה. אבל בלי רגש בכלל? ואם רגש לא יבוא?

אלא אם כן את בת 35 ואין ממש ברירה... או שאת מכירה את עצמך שמעולם לא הצלחת להרגיש משיכה לגבר כלשהוא ואולי זה בעיה שצריך לטפל בה לבדוק למה

אם לא היה רגש, לא היית מתלבטת.

את לא רובוט, ואם אתם יוצאים תקופה, אז יש רגשות, כלשהם.

רק צריך לברר מה הם.

ועכשיו הדגשה- רגש הוא דבר חשוב ומשמעותי לנישואים. אל תוותרי על הרגש כי "הוא יהיה בעל טוב".

יש הרבה בחורים מקסימים ונהדרים שיהיו בעלים טובים(כמעט כל הבחורים הם כאלו)- והסיבה שלא המשכת

הייתה כי הם לא התאימו לך. הרגש הוא משמעותי וחשוב ולכן צריך לברר אותו.

ועכשיו השאלה היא-

מה הרגש שיש-

אם הרגש שלילי, צריך לברר למה ומה זה אומר ומאיפה זה נובע.

אם הרגש חיובי, אבל שונה ממה שציפית,חלמת, או חלש יותר-

רגש חלש הוא תוצאה של שני דברים- פחדים, ובנייה לא מוצלחת.

פחדים- חיצוניים או פנימיים לקשר- מאוד משפיעים על הרגש, הם יכולים לעמעמם אותו מאוד, או למנוע ממנו

להופיע, אע"פ שבמבט לאחור כן נוכל לשים לב אליו.

בנייה לא מוצלחת- דייטים רגילים הם הזדמנות מצויינת להכיר שכלית בן אדם, אבל לא לבנות חברות. חברות,

אחווה, חיבה, נעימות, שותפות- אלו הרגשות שאני קיבלתי שצריכים לחפש בשלב הדייטים, כדי שאח"כ נוכל

גם להביא אותם לידי הבשלה ואהבה בחיי הנישואים. את כל הרגשות שציינתי לעיל, קשה לבנות בשיחות ארוכות

על מי אני ומי אתה כשאנחנו לרוב נמצאים מהצד השופט ובוחנים את המדוייט\ת. בשביל זה צריך להיות שחקן,

להיות על המגרש ולבנות חברות נעימה- דרך פעילויות משותפות, ושיחות שלא סובבות רק סביב "איך יראה

שולחן השבת שלך?" על כל הווריאציות השונות שלו.

אם יש רגש חיובי, עבודה משותפת על בניית חברות ונעימות משותפת- יחזקו אותו, יגדילו אותו ויבססו אותו.

אפילו אם הרגש לא כל-כך חיובי העבודה הזו יכולה להפוך את היוצרות.

אם החסמים הם לא בתוך הקשר אלא מחוץ לו או שקשורים לדברים שלא מבוררים בקשר- צריך לשים לב אליהם

ולבחון אותם.

הרבה יותר מומלץ ללכת ולהיפגש עם מדריכת כלות טובה או יועצת נישואים שתוכל לראות ולשמוע בדיוק את מה

שאת מרגישה וחושבת. זה הרבה יותר אמיתי מלתת מסמרות כלליים.

לצערי זה הפך להיות מצרך נדיר 

אמנם ודאי שזה לא הגורם והכל מתחיל ונגמר בבנ"א עצמו,

אבל כשיש מקום עבודה כזה זה מפגיש ויוצר נסיונות גדולים ורבים יותר, ומטבע הדברים כשיש ניסיון גדול יותר האחוזים להיכשל גבוהים יותר. גם מי ששומר על עצמו ולא יוזם מלכתחילה עלול ליפול לצערינו..

והדיבורים והסיפורים שאני שומע, אוי, כל השומע תיצלנה אוזניו. זה לא שאני צדיק הדור, אבל זה ברמה שמעוררת קבס. כולל שיתופים והתייעצויות. לפעמים זה נדמה שאין דתיים, אין חרדים, אין חילונים, אין ערבים - כולם גברים מוצפי טוסטרון. 

אח"כ זה כבר כדור שלג שמתגלגל שקשה מאד לעצור

ואני גם לא מאמינה באימרה שאם טוב בבית אז לא מסתכלים על אף אחת אחרת. כי תמיד במשהיא אחרת יש משהוא שאין לאישה זה או חצוני או איזה תכונה. הרי האישה בבית לא מושלמת בהלכ

ואם בכלל מידי פעם יש מריבות . אז בכלל יש מצב שיותר מסתכלים ואומרים רע לי כרגע עם אשתי...

צריך להימנע מעבודה מעורבת. אפילו שמי שרוצה לבגדו יבגוד בכל מצב

אבל עבודה מעורבת יותר מזמנת

וצריך מראש לשים גבולות אש ולא לחצות אותם!

ברגע שהולכים יד ביד עם ההלכה אין סיבה שניפול בעז"ה

אבל זה לא קל...

זה אומר שאתה לא הולך לאוכל מעורב עם נשים (כי אכילה מקרבת)

כן גם אם זה 7 חברי צוות גברים ו3 נשים וכולם בשולחן אחד ארוך ואתה בקושי מעביר מילה איתן, אם אתה נזהר מזה זה כבר שם אותך בדיסדאנס דוסי , כי בסוף האמבטיה תתקרר.

ותתפלא שמעריכים אותך ועדין יש קשרי עבודה מקצועיים טובים ונעימים.

לא צריך להיות קשר אישי בן גברים ונשים בעבודה ...

ויש עוד הרבה דוגמאות להלכות שאמורות במרחב והתמהיל האנושי שקיים היום במגוון עבודות לשמור על גדרי הצניעות! (לא נושאים אישים בין המגזרים, לא לדבר דברים אישיים בפרסיה ליד המין השני, לא מדברים בטלפון אחה"צ עם נשים מהעבודה גם על נושאי עבודה אלא אם כן במקרה חריג ביותר וכו'... )

מי ששומר בעז"ה מצליח!

השאלה אם שומרים על ההלכות האלו, או שכל אחד מתחיל לעגל פה ושם 

ומשם מתחילה הבעיה 

בגידה לא חייבת להיות במזיד ו"לשמה"

בגידה יכולה גם "לקרות" 

עד שאתה מוצא את הבן זוג מתפרפר

וטוב לו מדי בעבודה ופחות בבית, ו\או האנשים מהעבודה יכולים להגיע גם הביתה

והאייפון והווצאפ ופייסבוק..

עד שהוא כבר מסתובב ממש עם אנשים מסוימים

ומתמכר לעבודה

ואז מתגרשים

ועוד זוג נוסף מתגרש אחריך

והבן זוג שלך אחכ מתחתן עם... מישהו מה"עבודה" - שהתגרש אחריך

[ואחכ עוד יהיו שיאמרו שאתה ה"אשם" שהיא מצאה זאת בעבודה ולא בבית]

זה קרה לי

בישוב שומר מצוות

ושלא תדע איזה בוהמה מתרחשת בציבור החופשי

שלא

וסירבתי בנימוס ובתודה.

מצאתי לך תוספת פה-


 

הכנת קפה לבוס

תוכן השאלה:
שלום,
אני עובדת במשרד בו כולן בנות- מלבד הבוס,

כל פעם שהוא נכנס למשרד הוא מבקש מאחת הבנות שתכין לו קפה,
ומישהי שאלה אותי אם זו לא בעיה להכין לגבר קפה או שתיה בכלל..

מה הרב אומר?

תוכן התשובה:
שלום
אין איסור הלכתי אלא זוהי הנהגה של צניעות ולכן מי שמרגישה שלא בנוח להכין לבוס קפה יכולה להמשיך במנהגה ומי שלא הורגלה בכך מאחר ולא מדובר בגבר זר לגמרי אלא בשותף למקום עבודה אפשר לראות בזה הנהגה של נימוס המקובלת במקום עבודה משותף ולכן כל זמן שאוירת הרצינות במשרד נשמרת יכולה להכין לו שתייה ( חוץ מיין).

ולהלן הרחבה בעניין מספר רביבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א.

"אמת המידה היא היסוד החשוב ביותר בכל תחום. עולמנו מורכב מערכים רבים, ועלינו ללמוד תמיד איך הם משתלבים זה עם זה. כך ביחס שבין המצווה ללמוד תורה והעיסוק בישובו של עולם, כך ביחס של תורה ומדע, כך ביחס שבין ההשקעה במשפחה למצווה לתרום לחברה. לשם כך צריכים דעת, ועל זה אמרו חכמים, שגדולה דעה שניתנה בין שני שמות קדושים, ועוד הוסיפו, שמי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, (סנהדרין צב, א) מפני שאי אפשר לעזור, כי את הכל הוא הורס בחוסר דעת. 
במיוחד בתחום הצניעות צריכים אמת מידה, שכן מצד אחד אי אפשר בשם הצניעות לדרוש הפרדה מוחלטת בכל תחומי החיים: ברחובות, באוטובוסים, במשרדים, בחנויות, בסעודות שבת משפחתיות וכו´. ומאידך, אי אפשר לטעון שכשם ש"מקילים´ ללכת באותו רחוב כך יש להקל לרחוץ בברכה מעורבת, למשל.

מנהגי צניעות תלויים בחברה ובאדם
מנהגי הצניעות תלויים במידה מסוימת בחברה ובאדם. למשל, בחברה בה נשים מקימות משפחות גדולות, בנות שמונה ועשרה ילדים, כדוגמת החברה החרדית והתורנית, באופן טבעי, הנשים נמצאות יותר בבית, וממילא יש פחות קשר בין גברים לנשים, והחריגה מזה פורצת את גדרי הצניעות. לעומת זאת, בחברה בה נשים מטפחות עוסקות יותר בטיפוח קריירה, באופן הכרחי ישנם יותר קשרים בין גברים לנשים לצרכי עבודה, וממילא באופן טבעי שיחות רגילות בין גברים לנשים אינן נחשבות כלא צנועות. עם זאת דווקא בחברה כזו, יש צורך להקפיד יותר על מודעות לצניעות, כדי שהקשרים שבין גברים לנשים לא יובילו לכישלון.

מנהגי צניעות תלויים גם במקצוע 
גם בחברה חרדית ותורנית, שכללי הצניעות חמורים בה יותר, ישנם אנשים שעיסוקם מחייב קשר עם בני המין השני, כדוגמת נשים שיוצאות לעבוד, במיוחד בתפקידים בכירים. וכן גברים שעוסקים בעבודה שמחייבת קשר עם נשים, כדוגמת רופאים, מחנכים של בנות וכיוצא בהם. ואנשים אלה מקיימים שיחות רבות עם בני המין השני, שיחות שלגבי אנשים אחרים מאותה חברה נחשבות כלא צנועות. הרי שכללי הצניעות קשורים למקום, לזמן, לחברה ולאדם. ולכן לא ניתן להקשות באופן מדוקדק ממקרה למקרה, ומאדם לאדם, ומחברה לחברה.

לימודים ועבודה במקומות שאינם צנועים 
אנו משתדלים שנוהגי הצניעות יקיפו את כל מסגרות חיינו, אבל לצורך גדול, ניתן על פי ההלכה להקל. למשל, בלימודים אקדמאיים ובמקומות עבודה.
למשל, מי שיש לו אפשרות ללמוד לימודים אקדמאיים במקום צנוע, כדוגמת מכון לב, מכון טל ומכון לנדר, עליו לעשות זאת, גם אם הדבר כרוך בהתפשרות מסוימת. אבל כאשר קשה לו מאוד ללמוד במקום הצנוע, כגון שהוא מרוחק ממקום מגוריו, או שאין שם את תחום הלימוד המתאים לו, אפשר להקל ללמוד באוניברסיטה רגילה. וכך גם לגבי מקום עבודה, יש להעדיף מקום צנוע, גם במחיר של ויתור מסוים על משכורת ומעמד. וככל שחוסר הצניעות במקום העבודה חמור יותר כך הוויתור צריך להיות גדול יותר. אבל כשאין ברירה, מותר לאדם ללמוד מקצוע ולעבוד במקום שאינו צנוע כראוי. 

ומי שבאופן אישי יודע שהדבר יגרום לו להתדרדר ולחטוא, חייב לגדור את עצמו. שכן הרגישות בענייני צניעות שונה מאדם לאדם, והיא תלויה הן באופי והן בהרגלי החיים. 
למשל, בחור שיודע שהוא רגיש בעניינים אלו, אסור לו לעסוק ברפואת נשים או להעניק טיפול פסיכולוגי לנשים. ומי שפחות רגיש לזה, רשאי לעסוק בתחומים הללו."

בברכה אייל משה.

זה אמנם נראה דבר קטן ופעוט אבל זה גורם לקרבה...

במשרדים (גם אם כולם דתיים ונשואים) יש בעיות צניעות שמדברים מעבר למה נשמע וכו

אז כל שכן להכין קפה...

ההמלצה זה מצד אחד להיות נחמדה בסיסית אבל לשדר דיסטנס!!!

לא להרחיב בדיבורים גברים ונשים...

קרו כבר מקרים...

זה לא "גבר שמכין" אלא אשה ש"מבקשת בצחוק".

אז אשה נשואה ש"מבקשת בצחוק" מגבר נשוי בעבודה שיכין לה קפה, זה לא נראה צנוע.

גבר שמכין קפה ביוזמתו, זה עפ"י רוב לא כדאי ולא שייך. אבל תלוי לפעמים באופי האדם. ובעיקר, אם זה לא אישית למישהי, אלא מכין לכמה ביחד.

אמרתי לה שכבר שתיתי הבוקר...

היא גם היתה ערבייה.

הם עצמם*


קצת מזכיר את הבדיחה עם הפלאפל.
"לו אתה היית תלוי- והרבנים היו מוכרים לי- הייתי קונה".






[לזיכוי הרבים- מובאת כאן כזכור לי-
מוכר בדוכן פלאפל מקבל לדוכן רב בעל חזות
ומראה לו "הרב כאן הכל כשר..."ומחווה בידו על תמונות הרבנים 
מחזיר לו הרב: " לו הרבנים היו מוכרים כאן ואתה היית תלוי על הקיר- הייתי קונה..."]

אם זה היה מתוך נימוס במשרד שבו נמצאים עוד נוכחים "הולך להכין קפה, עוד מישהו?"

אז אין בזה שום בעיה, כמו כל דבר, תלוי מה הרקע ואיך זה הגיע לזה, וכמובן שזה לא יתאים אם זו מישהי שללא קשר יש איתה אינטרקציה בעייתית בעבודה.

י

אחד הרגעים המקרבים בין אנשים זה שתיית כוס משקה חמים ונעים!!!

לא סתם שותים קפה בדייט

ביציאה מלבבת!!!!

הכנת משקה חם מחממת את הלב

ואדם שרוצה לבוא לעבוד ולשמור על יחסים של כבוד וצניעות לא יכול להכין או לקבל שתייה חמה מבני המין השני.

למעט מקרים של עובדת בת 70 שזה ברור שהיא סבתוש נחמדה

או עובד מבוגר וחמוד.....

מגיע היום תטבלי. זה לא קשור אליו

אח"כ תראי איך אתם מסתדרים ומדברים. המצווה זה עליך לטבול למה לחבר את זה אליו?

גם אם תטבלי , הוא לא יכול לכפות את עצמו עליך. זה שאת טהורה לא אומר שהוא יכול להכריח אותך.

בטוח לא יזיק. אולי אפילו יועיל

https://docs.google.com/document/d/194cQ6wZzuQ5JpDpOjN27CJfKBk7EaRYms3X4kXcuehE/mobilebasic

כולם כבר קראו

אמא שלי אמרה לי שליל טבילה הוא כמו יום שישי.

תמיד יש לחץ...

סוג של שטן שמנסה לקלקל את היום החשוב הזה.

רפואה שלימה!

ת"ח משכמו ומעלה

מקבל רק גברים בישיבה ואם אישה מגיעה היא כותבת במכתב מה בקשתה הוא מברך ואם צריך הוא מייעץ

בסדר, איש יקר והכל אבל הסיקור של האיש כאילו מדובר בתכשיטן היחיד במגזר או כאילו מדובר בדמות אגדית מתוך ספר של הרב סבתו (עזרא סימן טוב?) אני בטוח שהיה איש יקר אבל יש עוד המון יהודים יקרים שמתו במהלך השנים האחרונות ולא זכו לסיקור כזה בעיתוני המגזר.

אני גם קניתי אצלו טבעת אירוסין,

כנראה שזה אומר משהו. נגע בליבם של אנשים.

אני למשל לא הכרתי אותו - אבל מתוך מה שכל פעם ששאלו כאן על טבעות, ישר קפצו כל מיני ואמרו "זכריה מלצר", עם כל מיני הוספות טובות וחמות - תפסתי שכנראה משהו מיוחד, והצטערתי מאד לשמועה הרעה.. כנראה שגם אחרים.

שמן אפרסקים מה כואב לך

ולהגדיר את האבנים הכבדות והבסיסיות בחיים:

ילדים קיימים.

זמן זוגי חובה! 

פנאי אישי לכל אחד

עבודה- באיזון עם הצרכים המשפחתיים האישיים והכלכליים.

לראות איך אתם מנהלים לעצמכם חיים שפויים, עם פנאי למה שחשוב ובסיסי 

אבל כנראה קל לדחוק לפינה כמו הזוגיות.

אחרי זה- ללדת ילדים נוספים, לעבוד שעות נוספות וכו'.

תעצרו עכשיו, לפני הלידה בע"ה, ותחשבו איך אתם מתנהלים לפי סדר עדיפויות הגיוני.

כי לא צריך להשלים עם זה ששזוג לא נפגש כמעט. זו בחירה, ולדעתי בחירה לא נכונה

http://marriage.myplatform.co.il/?ref=shitu 

בעצם כל שרשורפלצת הופך להיות כזה.

זה לא סתם שרשור שעמום חח

אני בעבודה עסוקה עד מעל לראש

וגם בבית לא חסר מה לעשות

שיעמום רגשי/נפשי כזה..

גם בכללי וגם בזוגיות

פעילות ספורטיבית פיזיולוגית משפיעה על דיכאון.

הייתי מוצאת קבוצה, או ביוטיוב מול המחשב בבוקר.

איזה הרגשה מבאסת....

לקפה או לגלידה או לאכול...

חברה כזאת מפעם... מהתיכון או מהיסודי כשחשבנו שהחיים הם רק תותים...

הבעיה שאני לא מצליחה למצוא משהו כזה!!

ובא לי שגם יהיה משהו כזה שנעשה ביחד אני ובעלי..

וזה עוד יותר קשה למצוא

קשה למצוא משהו כזה שיעניין את שניכם וימלא אתכם בתוכן.

אולי לבעלך יהיה רעיון?

אלא- יותר מאתגר אולי...

יש חנות אינטרנטית בשם פאזלנד שהיא גם נחמדה.

בעיקר על מה שכתבת שיעמום בזוגיות- אז במקום עוד יום שמסתיים בעייפות וצניחה על המיטה בלי כח לכלום- 

אז אפשר לעשות יום כזה של כיף בבית.

מקלחת חמה וכיפית, בגדי לילה יפים, להתאפר מושקע, בושם לק וכו'... משהו יותר מהיום יום, ופשוט לעשות יום אהבה וכיף ביחד. 

יום של שימת לב לפרטים הקטנים. של הנאה פשוטה אחד מהשני בדברים הכי פשוטים לכאורה.

אפשר גם לצאת לקניות. סתם קניות של כיף כזה.. דברים שכיף לקנות ולפרגן לעצמנו מידי פעם. אפשר ביחד עם בן הזוג או אפילו עם חברה. אין כמו קניות!! זה משחרר, מהנה. עושה טוב...

אפשר ללכת להליכה ביחד. לתפוס איזה מגרש ריק בלילה ופשוט לשחק.. כדור/ריצה/ תחרות... אם אפשרי אז גם אופניים.