במחיר סביר בעיר ירושלים?
תודה רבה
במחיר סביר בעיר ירושלים?
תודה רבה

יוצר אווירה טובה ונעימה, לא מעיק, מקצועי, ומחיר ממש מצוין.
תופס הכל ואת כולם (גם כאלה שאחרים לא יצליחו לתפוס) והכל באוירה טובה והרבה הומור.
Eye4pic | Visual Projects איי. פור. פיק. | פרויקטים וויזואליים
טל אורהאחרונהבשעה טובה השבוע נפגשים עם אברהם אבינו, אבי האומה ובתחילת דרכו, אברם.
חכמינו ראו באבות האומה - אנשי המופת, מהם אנו שואבים כוחות ודוגמא, לא רק במישור הלאומי אלא גם במישור האישי ומשפחתי.
אני מבקש הפעם להתבונן בנקודה אחת שהעירה את תשומת ליבי ביחס לדמותו של אברהם אבינו, ולמצוא את הדרך בה היא משליכה על החיים שלנו.
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" - תחילת הפרשה פותחת בציווי הקשה של נטישת כל דבר מוכר, עזיבת העבר והליכה אל עבר הלא נודע.
עבור ההליכה הזו מובטח לאברהם אבינו כל טוב.
"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה"
אברהם אבינו מגיע לארץ כנען עם כל הרכוש והנפש אשר עשו בחרן.
הצפייה שלנו הקוראים, שאברהם אבינו יתחיל לבנות את עתידו את מקומו במישור הגשמי הממשי זהה לקין שבפרשת בראשית מקבל את ברכת ה' ומיד מתחיל לבנות עיר.
אך אברהם אבינו מפתיע, ומיד בונה מזבח לה'.
כך לאורך כל הפרשה, אברהם אבינו הולך ממקום למקום ובונה מזבחות לה'.
אברהם אבינו מלא ניגודים.
מחד אדם עשיר עתיר נכסים אך לא מבליט את עשירותו, את נכסיו כאייל ממון ונדלן, אלא מבליט את הערכים הערכיים והרוחניים שלו.
בהמשך הפרשה אברהם אבינו מציל את לוט יחד עם כל אנשי סדום במלחמת ארבעת המלכים מול החמישה,
מלך סדום מבקש לגמול לו ולהעניק לו רכוש.
אך אברהם אבינו מעדיף לדבוק בערך "הרמתי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ. אם מחוט ועד שרוך נעל ..."
אברהם אבינו מהווה מעין מצפן ערכי, הוא אינו מעצים את הביטחון בחומרנות, בכסף וברכוש, אלא בערך, ברוח ובקשר עם ה'.
הדוגמא מאברהם אבינו חשובה לנו היום בעולם הסובב בכל כך הרבה בטחון מדומה בחומר.
אברהם אבינו מלמד שעל אף כל העושר והביסוס החומרי, אם חסרה תשתית ערכית המעגנת את כל העושר, העושר עלול להיות לרועץ.
העולם שלנו הוא עולם השם דגש כל כך משמעותי על הביסוס החומרי, במצב כזה עלולים לשכוח לשם מה עובדים כל כך הרבה ומתאמצים כל כך.
אנו מוכרחים כל הזמן להיות עסוקים בערכים רוחניים הנותנים משמעות לכל המעטפת החומרית של החיים, אחרת המציאות עלולה לקרוס כמו אצל מדינת סדום.
המציאות הזו נכונה לא רק במישור הכללי אלא גם במישור הזוגי.
זוג משקיע השקעה של כוחות נפש ועבודה בכדי לבסס את עצמו במישור החומרי, רמת חיים וכדומה, פעמים רבות מרוב עיסוק בצדדים הללו בני הזוג שוכחים מהו העיקר ומה הטפל.
אחד מחברי הקרובים הוא ארכיטקט, חברי שיתף אותי, הרבה פעמים כשזוגות באים לתכנן את ביתם הם משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בצדדים החומריים ולא משקיעים את אותם כוחות בכדי לברר ולבסס את התשתית הערכית המאחדת אותם.
מצב זה יוצר מצב שישנו בית חומרי, אך זוגיות מתפרקת.
הפסיכולוגית קלייר רבין בספרה "טובים השניים" טוענת שחוזקה של זוגיות מותנת ביכולת של זוג לייצר דיאלוג ערכי.
אני מציע שכל זוג, יחד עם השקעת המאמצים במישורים החומריים, ישקיע מאמץ בכדי לברר ולבסס את הערכים המשותפים לשני בני הזוג. רצוי שבני הזוג יבררו מהם הערכים שהם היו רוצים שהילדים שלהם יראו כמורשת שלהם. על הזוג לחשוב על מה הם לא מוכנים לוותר מבחינה ערכית בזוגיות שלהם. האם כזוג הם תמימי דעים או שמא יש ביניהם חילוקי דעות?
בירור כזה מספק יציבות ובטחון, ברור כזה הוא ההליכה בדרכיו של אברהם אבינו.
בהצלחה שבת שלום.
א..שלנו ושל החתן , לבית של ההורים שלי לסעודה.המשפחה של החתן ממש פיצית. הגיעו שני דודים , שני בני דודים וכעשרה חברים.
אם עושים מסיבת אירוסין חוץ מזה, אז אפשר שיהיו רק האחים בנוסף להורים.
אם לא, אז יכולים להזמין את המשפחה הרחבה יותר, אולי קצת אחרי שיושבים לחוד עם המשפחה המצומצמת. ואם נוח לכם - אז גם חברים מאוחר יותר.
העיקר בנחת וברוח טובה.
יש כאלה שקונים לחתן ש"ס. אפשר לשאול אותו מה הוא רוצה..

שההורים "יקבעו לכם" מתי להיות אצלם. יכולים להזמין, אתם מחליטים. ומוטב שגם הם יבינו באופן עדין וברור שלא "קנו" אתכם בכסף שעוזרים, על אף שבאמת צריך להראות הכרת טובה גדולה.
ב. האם יש לבעלך רב, שאת יכולהלדבר איתו ולבקש שיגלגל בעקיפין שיחה עם הבעל, בלי ליידע שזה בא ממך? הוא כנראה צריך קצת הסבר, איך מדברים, מול מי, מה לוקחים מהבית שבא משם ומה לא.



מצטרפת לנאמרנשואה+2זה שאת הבהרת לו שלא יכול להימשך כך, זה עזר.
תעמדו על כך שמוציאים לגמרי את הההורים מהתערבות בחייכם. גם במחיר עזרה כספית.
זה יהיה קצת קשה בהתחלה - אבל הם יתרגלו לכך. לכבד ולאהוב - כן. לשאול עצה כשרוצים, כן. לשמוע עצה שנאמרת מתוך רצון טוב ולהחליט אם מתאים לכם - כן. הכתבה של דברים - בשום אופן לא.
בהצלחה.
סטג'רים בינר 02-6321605 180 שח חד פעמי
בהצלחה

חלק מהחיים
קורנפלקסמישהו? ![]()

1.אנחנו זכינו במחיר למשתכן לפני פחות משנה, ועוד פחות משנה כבר מסירת מפתח (בחרנו דירה בפסח, ולפי מה שהקבלן אומר תוך שנה כבר יש מפתחות. מנהל העבודה בשטח יותר אופטימי ואמור תוך 8 חודשים).
2.בכל בניה חדשה לוקח זמן מרגע שמשלמים משכנתא עד הכניסה לדירה, זה לא קשור למחיר למשתכן. ובכל מקרה יש אפשרות של גרייס.
3. לגבי מיקום, זה גם לא נכון...
אבל!!!
לא צריך להתייאש!!
אם אתה בתוך ה50,000 הראשונים הבנתי שזה סיכוי של כמעט 100% שתזכה בהגרלה כלשהי
רק קדימה.
כשאפשר לגשת שוב.
מה שהיה היה.
מותר להשכיר מהיום הראשון
כי חלק גדול מה"שכנים" לבניין החדש הם כאלה שלהם (או להורים שלהם) יש כסף והם רוצים לקנות דירה, להשכיר אותה ולהמשיך לגור במרכז.
במקרה הזה, השכ"ד המובטח בסוף התהליך לא בטוח שיכסה את המשכנתא.
למי שרוצה לגור בדירה החדשה הסיכון הזה לא קיים.
קניית דירה להשקעה זה עסק לכל דבר. אף אחד לא יודע מה יהיו תנאי השוק בעוד שנתיים.
יכול להיות שהמחירים ימשיכו לעלות ועשית את עסקת חייך (או שהשכירות תזנק), ויכול להיות שלא.
יכול להיות שישכירו בבניין דירה לערבים אז יהודים לא ירצו לגור שם, או אתיופים (גדלתי בשכנות לאתיופים והם אנשים מקסימים, אבל גורמים להורדת שכ"ד/מחירי דירות).
את לא יודעת, גם אני לא יודע.
אם לוד מתאימה לך כדי לגור שם, זה עניין אחר.
אלא אם כן יקרה שם מה שקרה בהרבה שכונות חדשות כמו אם המושבות בפתח תקווה וזה פקקים הזויים של דקות ארוכות רק כדי לצאת מהשכונה.
אבל זה לא קשור למחיר למשתכן.
בעלי משתחרר בקרוב מהצבא ויתחיל ללמוד לתואר..
הלימודים יהיו רק פעם בשבוע כך שהוא ירצה לעבוד.
השאלה במה הוא יכול לעבוד תחת המגבלות הבאות:
לא בשעות אחה"צ ערב
לא עבודה פיזית קשה
סביבת עבודה שמתאימה לבחור ירא שמים
הכיוון שלו זה להדריך, חינוך וכדו' אבל זה קצת בעיה ללא השכלה.
תודה
31 לענד. משמרות לילה..
הוא יודע לכתוב? מה הוא עשה בצבא?
יש דברים שאפשר להתפרנס מהם גם בלי תעודה.
בטח במשרדי פרסום משלמים לכאלה.
בעברית אפשר לכנות אותם "תגובתנים".
יש באתר שתי"ל הרבה מודעות לסיוע לילדים ,
רק שה"חמודים " (לא רוצה להיכנס ללשון הרע, יש לי הרבה מה להגיד עליהם אבל אחסוך )
לא מפרסמים מודעות מיהודה ושומרון והבקעה, ובזמנו זה מאוד הרגיז אותי כשגרנו במקום שלדעתם נחשב שטח גזול וכבוש (קרי, משוחרר ) ורציתי לפרסם מודעה באתר שלהם ולא יכולתי .
תפנו למועצה / עיריה, הם המעסיקים של הסייעי חינוך מיוחד,
ובטח יוכלו לומר אם יש צורך.
אפשר גם לפנות למתי"א (הגוף של משרד החינוך שאחראי על כך ) באזורכם.
בכל מקרה, בתור אמא של ילדה מתוקה משולבת, זו עבודה שדורשת השקעה וגישה חינוכית,
לשלב ילד מיוחד זה לא סתם לבוא להעביר את הזמן או לשטוף לו ידיים.
צריך להשקיע ולהשתדל לעשות את המקסימום לקידום הילד.
בהצלחה!!!!
נקיון בתים 50-100 לשעה. פיזי..
שיתקשר ויגיד שהוא מעוניין. בדרך כלל בתי ספר מחפשים... . החסרון שזה לא בקביעות....
וגם שיעורים פרטיים- אחלה כסף!
יש שם מגוון אפשרויות וקטגוריות. ממליצה על אולג'ובס. אם חשוב מאוד שיהיה מעסיק דתי יש את גלאטג'ובס אבל זה בתשלום.
איך אתם מסבירים את זה שיש כאלה שמתחתנים עם הראשון או השני שהם פגשו ויש כאלה שאחרי 40 עוד לא מוצאים? זה לא ברור לי
סטטיסטית זה הזוי
אולי אלה שמתחתנים מהר יותר פשרנים? אולי אין להם ציפיות כ"כ גדולות מהחיים..? אולי כל מה שבא טוב להם, זורמים..? מתאימים את עצמם למציאות?
(ברור שסיעתא דשמייא זה וודאי נכון, אבל בטח גם יש פה סיעתא דשמייא שמתגלה בטבע..)
תנסי רגע לחשוב/לדמיין "מהסוף".. נניח שתצליחי - איך תרגישי אז שאת בעצם יכולה, וזה יגרום לך להיגמל מאי האמון ביכולתך. אם תדמייני את התוצאה הזו, יכול לתת לך כח להתחיל.
דבר שני, תחשבי שאת בעצם צריכה לעשות רק צעד אחד. כל פעם עוד צעד. לא "הכל". שזה כמו מישהו שעולה על הכביש הנכון, נוסע במהירות סבירה, בסוף מגיע.. אז היום שמעת קצת. תחזרי לעצמך בנחת על מה שלמדת. תראי שאת דווקא מבינה. פעם הבאה, עוד צעד. וכו'. פתאום תראי שאת דווקא מתקדמת לא רע. והנסיון הטוב, ידרבן ויעודד.
בהצלחה.
אולי ההיפך.
אולי זה נותן לה ביטחון ותקווה גם לאמון עצמי?....
ברור שצריך שתהיה אישיות עצמית, אבל לפי מה שהיא כותבת שבעלה עודד אותה לקחת על עצמה מה שלא האמינה ביכולתה - יתכן שזו מישהי שהבעיה עתיקה אצלה, ודווקא בעלה הוא זה שמנסה לדחוף בכיוון האמון העצמי. הקיצור, קשה לדעת "מרחוק"...
היי חושבים לעבור לשם..
איך הישוב מבחינת רמה דתית?
וכמה הוא באמת מרוחק מירושלים?
והייתי רק חייבת להעיר שאני לא כ"כ רואה כך את הישוב.
יש שם נוער טוב, בכל מיני סגנונות- נוער דוס ותותח ונוער מחפש קצת.. וגם תותח.
מאיפה את במקור? כי אני מישוב אחר במקור וגם בעלי ואנו מכירים עוד ישובים ומבחינת נוער, בכל מקום יש כל מיני סוגים, גם במקום הכי דוס...
הישוב גדול מאד ביחס לישובים אחרים כך שיש בו יותר מגוון... אבל עדיין יש בו הרבה משפחות תורניות וצדיקות.
אם את רוצה תשלחי הודעה באישי.
בעיקרון הקהילתיות קצת נעלמה, כי הישוב גדל וזה לא מה שהיה בעבר...ככל שיש יותר אנשים ככה גם זה הופך להיות פחות אינטימי וקהילתי, זה לא שאפשר להגיד שלום ולהכיר כל מי שעובר לידך..
המשפחות שאני אישית מכירה יראות שמיים ומדהימות מבחינה דתית, כמו שכבר כתבו פה, אגב גם הישוב שאני גרה בו...הנוער קצת פחות, לצערנו.
וכמו בכל ישוב גדול יש כל מיני רמות של חינוך/דת
אבל בגדול ישוב שאת יכולה לגור בשכנות טובה, והקרבה למרכז מצוינת בעיני
תלוי מה אתם מחפשים
יש שם תחבורה ציבורית מעולה וזולה!
בלי פקקים אתה מגיע תוך 15 דקות לפסגת זאב
מבחינת רמה דתית זה נחשב דתי תורני (לא חרד"לי)
ישוב נקי וחמוד. יש קצת מצוקת דיור, אבל הבנתי שאם ממש רוצים בסוף מוצאים.
פעם חשבנו לגור שם.
טוב בסדר
משוטטבת דודה של בעלי מתחתנת במזל טוב, חתונת שופוני בנוסח ע"מ
גם אנחנו לא מליטא ולא מפולניה , בדיוק מאותה עדה שלהם, , אבל המנטליות שלנו והסביבה לא כמו שלהם אלא יותר ביינישים, והחתונה שלנו לא הייתה נוצצת ויקרה, חמותי סיפרה לי (מידע אמין) שהחתונה עולה 200,000 ש"ח .
אמרתי כבר מזמן , לפני שידעתי שזה יהיה כזה אירוע מפואר, שאנחנו נבוא, ולא תכננתי לשלוח לבד את בעלי כדי לחסוך בעלות של השיק ,
כי אני רוצה שהילדות יראו את סבתא רבה שלהם שאוהבת אותן ובקושי יוצא להיפגש ביומיום כי גרים במרחק של מעל שעתיים נסיעה מהם. אנחנו בשרון והם ליד טבריה.וגם אני שמחה לפגוש את המשפחה
למרות שאני לא רוקדת מעורב והרוב יהיה מעורב חוץ מההתחלה, ולא כזה אוהבת את האווירה והרעש בחתונות מהסוג הזה, ויש מצב שחלק מהזמן אסבול
זו הזדמנות לפגוש את המשפחה ואותם אני כן אוהבת מאוד. אם הייתי יודעת שזו כזו חתונה היה הולך בלעדי עם אותה מתנה וזהו...
אין לנו כסף והמצב הכלכלי שלנו לא טוב.
יש כאלה שיגידו, בעיה שלהם שהם עושים כזו הפקה..
אבל לא נעים לי לבוא עם 250 ש"ח בזמן שהחתונה כל כך יקרה ,
אם הייתי יודעת בעלי היה הולך לבד עם 250 ש"ח והייתי חוסכת להם את העלות של עצמי...
כמה נהוג לתת?
אף פעם אין לי מושג.. בדרך כלל אנחנו נותנים 250, אבל מוזמנים לאירועים צנועים או צנועים יחסית.
שם יצא לנו דיל הכי טוב
אני מוכרת פה בפורומים, פתחתי ניק חדש כי חשוב לי האנונימיות.
אנחנו גרים באברכיה של ישיבה דוסית בהחלט איפושהוא בארץ.
בעלי לומד כבר כמה שנים טובות ב"ה, אבל כנראה הוא לא ישאר כל החיים בישיבה. בע"ה כמה שיותר, לפי מה שיהיה לו טוב.
בעלי מקסים. באמת. עם מידות טובות, סבלנות, מאור פנים,
ב"ה אנחנו נשואים 4 שנים, וב"ה יש ילדים מתוקים.
זה רקע, אני רוצה לכתוב על בין הזמנים.
כל השנה בעלי מאד לומד, מאד דוס, באמת עיקר עולמוו זו עבודת ה'. תפילות, לימוד בערב, הכל.... ממש חשוב לו לא לההפסיד. ותוך כל זה עוזר לי כמה שיותר עם הילדים והעבודה.
אברך רציני.
אווירה תורנית בבית.
אבל- כל פעם שמגיע בין הזמנים- כאילו בן אדם אחר...
ישן ימים שלמים, לא קם לתפילות, לא פותח שום ספר, רואה כל היום משחקי כדורגל, שומע רדיו בקטע של גלגלצ וכאלה. אפילו לא עוזר בבית. אין לו כח לילדים. ובכללי- מרגיש פחות נעים מכל השנה-- כל ההתנהלות, הדיבור, מידת הסבלנות. הדיבור הזוגי.
ממש מרגישה שזה אדם אחר.
אני חוזרת מהעבודה בצהרים- הוא צופה בפיגמה מול המחשב במשחקי ספורט.... והבית הפוך. שכח להביא את הילד מהגן.
וזה מלחיץ אותי. כי זה לא האדם שבחרתי לחיות לידו
וכשהוא יעזוב את הישיבה- ככה החיים שלנו יראו??
חשוב לי לציין שאני מבינה מאד את הצורך בהתאוורורת, בזמן של נחת אחרי תקופה מאומצת, אבל אני מרגישה שזה כבר יותר מזה...
כ"כ שמחה שמחר סוף סוף הוא יחזור לישיבה
כל פעם בבין הזמנים זה ככה- אבל הפעם באמת החמיר...
לא רוצה לחנך אותו, בכלל לא. רק מאוד מודאגת ומבואסת מאיך שעבר עלינו החודש האחרון...
ומפחדת שח"ו ככה יראו החיים
אשמח מאד מאד לתובנות

הפעם כבר נגמרו בין הזמנים.
תכיני לו רשימה של מטלות (יחד איתו! לא בהכתבה).
שהוא ירצה, והוא יקדם, וככה יהיה לו טבלה עם הספקים חיוביים.
באופן כללי- הלימוד בישיבה מחזיק את האדם במקום אחר. זו לא רק השיגרה, למרות שהיא באמת עוזרת מאוד.
כמה דברים, כאברך חשוב לי להגיד-
כל האמור בהמשך הוא בתנאי שהדברים נגרמים באמת מהחיסרון בלימוד מסודר ומסגרת ולא מתוך כוונה.
א- מי שאת פוגשת בבין הזמנים זה לא בעלך. בעלך זה האדם שאת חיה איתו במהלך הזמן. בעלך הוא האדם שעוזר
ונותן את הנשמה, שמשקיע בלימוד.
ב- זו לא גזירת גורל שבין הזמנים יראה כמו התפרקות טוטאלית. יש אפשרויות אחרות, בריאות בהרבה. אבל זה לא
בידיים שלך, אלא שלו. המקסימום שאת יכולה לעשות זה לתמוך ולעודד את התהליך האישי שלו.
ג- למה זה קורה? זה קורה מכמה גורמים, האחד חוסר במסגרת שמוביל לניצול זמן לא מוצלח. השני הוא מסגרת
מאוד חזקה וברורה במהלך הזמן, שלפעמים מובילה אדם לנצל גם מעבר לכוחותיו. השלישי הוא חיסרון הלימוד,
הלימוד נותן כוחות ועוזר למקד אותם בטוב. הרביעי זה כבר הפך להרגל. החמישי ככל הנראה הוא ניסה ולא הצליח
הרבה פעמים וכבר התייאש מעצמו, הייאוש הזה גם גורם לו לרדת נמוך יותר.
ד- מה כן רצוי ואפשר לעשות? לדבר איתו על זה ולשמוע מה הוא מרגיש עם זה. לדבר עם הרב שלו שיעזור לו לבנות
את בין הזמנים נכון.
בין הזמנים הוא זמן לעבודה על הכנסת התורה הגדולה שלמדנו לחיים. זה תהליך קשה ומורכב שרבים מתייאשים
ממנו. זה ניסיון גדול מאוד לאברך\בחור.
ואז קראתי הודעה בפורום בנושא אחר- ודינג! נפלה לי תובנה
נסיון ללשובה ארוכה בקציר האומר - לקראת נישואין וזוגיות
"בעצם עולם הישיבות, רוב הבנים כאן הולכים לישיבות.
יש בזה הרבה דברים טובים, אבל צריך לזכור שישיבה היא מקום סוחף וטוטלי. יש כח משיכה לכיוון של התורה ואין בלתה וחיים זה רק עניין של מותרות או חופש והפסקה, אין חשיבות בחיים מטעם עצמם בישיבות.
אז קשה כבני ישיבות להבין שיש מורכבות בעולם ויש גם טוב בעצם העולם הזה, שאנו לא אמורים להדחיק כל דבר."
בין הזמנים הוא אתגר מהותי, מבחינה רעיונית פנימית, לא רק מבחינה טכנית.
איך חיים תורת חיים- בתוך חיים נורמאליים?
איך מתנהלים במרחבי החיים כשמותר ובסדר לקחת חופש, להינות ממותרות, לחשוב על נושאים אחרים...
וכמו שאמרו לפני- חלק מזה נראה כמו ייאוש של האדם מעצמו- נפל לבור שלא יודע איך לצאת, מתבייש מאוד מעצמו, ממך, מרבותיו, מהריבונו, מכל העולם... הוא צריך עידוד ואהבה בלי תנאי- לא ביקורת
אני מרגישה שברור לי שהוא זקוק לאהבה ועידוד עכשיו. ואני מנסה אבל מרגישה שלא מסוגלת.
לא יכולה.
לא מצליחה לתת את זה
רק כאובה מאד



זה נראה לי לא אמיתי שהוא יהיה ככה בעבודה. אחרי הישיבה... סתם תחושה שלי שזה נפילה אצלו אבל תמידית...במיוחד את ההרצאה סוד האהבה.
תכתבי ביוטויוב.
שמעתי כמה וכמה הרצאות שלו, מאלף!!!!!!
תקבלי מזה הרבה מאד.
חבל שלא הכרתיו לפני 15-16 שנים...
לתת לו אהבה רק מעצם קיומו- בלי שהוא צריך להצדיק את עצמו כמוצלח וראוי לאהבה שלך.
זה תירגול נהדר
תנסי להציע לו דברים שהוא יכול לתכנן לעשות מהערב למחר- עיסוקים של חופש שהם גם שווים וגם לא הרגיל- לטייל או לבנות משהוא או לבקר היכנשהוא או ספר פרוזה מעניין,
בינה"ז הוא בהחלט זמן מועד לנפילות.... אבל גם לניצול יעיל אם מתוכננים טוב.
גם אני אברכית ויש ילדים קטנים בבית אבל עשינו לנו/ לי כמה סייגים כדי להתנהל נכון:
1. לא מכניסים בכלל מחשב הביתה! (החלטנו ע"ז עוד לפני החתונה וב"ה אני נשואה כפול ממך ויותר ולא מכניסים! ולא רק מהסיבה הזאת. בעיקר בגלל הילדים. אני רואה אצל השכנים שלי. המחשב "שואב" אותם לתוכו והם נהיים אחרים מימה שהם באמת, בהחלט).
2. לפני בינה"ז עדיף לדבר ע"ז ולא בתוך בינה"ז כי זה לא כ"כ יעזור.
לשבת ולסכם ביניכם מה אתם מצפים אחד מהשני בתקופה הזאת מכל הבחינות.
ומה אתם מתכננים לעשות "כשנצא לבינה"ז" כמו לצבוע את חדר הילדים לדוגמא...
3. ובהמשך ל-2: לתכנן מה רוצים לעשות מבחינת הספק לימודי בבינה"ז.
וזה כמובן אמור לבוא ממנו ולא ממך.
לחפש אולי ישיבת בינה"ז קרובה לבית (שאפילו מתגמלת בכמה שקלים).
זה נותן מוטיבציה לקום, להתפלל מוקדם וללמוד. ואז כל היום נראה אחרת.
אני רואה את בעלי איך הוא נהנה לחזור הביתה ביום כזה של בינה"ז אחרי שלמד כמה שעות טובות והוא בעצמו אומר: יופי! היום ניצלתי כמה שעות ללמוד! עשיתי משהו היום! לא התבזבזתי!
4. כמובן לפרגן כמה שאפשר. ואני מבינה את הקושי שלך לפרגן כשאת קמה מוקדם בבוקר ויוצאת לעבוד וחוזרת ורואה שהוא לא עשה כלום עם עצמו...
אבל אפילו בדברים הכי קטנים שהוא כן עשה.
אל תצפי בהתחלה לגדולות ולנצורות!
אפילו אם הוא כן החזיר את הילד מהגן: הואה! תודה רבה שהחזרת אותו! עזרת לי מאוד!
כל דבר קטן שהוא כן עשה- אפילו אם הוא מזערי : להודות להודות ולהודות ולהגיד לו כמה זה עשה לך טוב שראית אותו שהם עשה כך וכך.
הטבע של גבר שהוא רוצה לדעת שלאשתו טוב! ברגע שהבעל רואה ושומע שהוא עזר לך כשהוא עשה דבר מסוים - זה יעשה לו טוב וזה גלגל חוזר.
5. סבלנות. לפעמים לוקח להם כמה *** שנים*** כדי להתאפס ולקחת את עצמם בידיים! אין מה לעשות!
זה שניתן ביקורת- זה רק יחריף את המצב ולא יוביל לשום כיוון חיובי.
6. והכי חשוב: תפילות!!!
כל יום! בבוקר ולפני השינה! בהדלקת נרות ובכל הזדמנות. ובמיוחד לפני תחילת זמן ובסוף זמן. להתפלל על החצי שלנו שידע לנצל את הימים והשעות של ה"זמן" הקרוב/ "בין הזמנים" שיבואו עלינו לטובה ולברכה- לנצל כמה שאפשר ושיהיה להם מצב רוח טוב ונכונות וס"ד לא לבזבז אותם על שטויות.
וה' הטוב יהיה בעזרכם ובעזרנו ובעזרם של כל הבחורים והאברכים/ הבעלים היקרים שלנו שהתחילו את זמן חורף אתמול, אמן!
מקווה שעזרתי ולא הצקתי...![]()
(אכתוב מוקצן רק כדי להעביר את המסר: סליחה מראש!)
(יתכן מאד שככה כן יראו חייכם. זה לא עניין של לחנך אותו אלא להביא אותו למצב
שהמציאות תטפח על פניו)
א"א לדעת בלי להכיר מקרוב אבל יש סיכוי טוב
שההתנהגות בבין הזמנים נותנת אינדקציה לא רעה מה המצב האמיתי שלו כרגע.
לאו דווקא בתחום הרוחני (זה פועל יוצא של הרצינות הכוללת)
אלא מבחינת בגרות אנושית רגילה ולקיחת החיים בידיים.
מתוך ההנחה (המשוערת ואולי המוטעית) הזאת
יתכן שהבנאדם צריך להתחיל להכנס לחיים האמיתיים שינערו אותו קצת.
אולי עבודה /לימודים במינון כזה או אחר, שיחה צפופה איתך/מטפל/ רב/חבר נשוי
זה רק כיוון לחשיבה.
מה יקרה לדעתך חודש אחרי שתעזבו את הישיבה? מה אז יהיה המצב?
צריך לחשוב, איך לגרום לו להפנים שאם הוא לא יתבגר ויקח אחריות
צריך שמישהו יגרום לו להגיע למסקנה הזאת בעצמו.
תחשבי שהראש ישיבה היה נכנס אליו בצהרי היום כשהוא בפיג'מה.
מסתכל עליו והולך.
הוא באותה השניה היה קופץ ותופס את עצמו באיזה מצב הוא נמצא.
(לא מבחינת ש"נתפסתי על חם" אלא "בואנ'ה, זה לא מה שאני רוצה")
אם נשים את זה 'על הסכין' יתכן מאד שהלימודים שלו לא משנים אותו. ולא נכנסים לו לעצמות.
והוא סתם נסחף בזרם כי הוא התחיל ישיבה ודוסים מתחתנים וכו' נסחף זורם ומתגלגלל
מגיע בין הזמנים הופס לא השתניתי, נשארתי שביעיסט. אבל בעיה - יש לי משפחה..
אז צריך שהוא יראה את עצמו כעומד בפני עצמו
ללא כל המסגרות הדמיוניות שמסביבו שהן כרגע אוויר חם (מבחינתו) ותו לא.
מהבחינה הבסיסית הוא כנראה צריך לפתח עמוד שידרה עצמי. ומהר.
איך? שאלה טובה.
לענ"ד הלא מקצועית - שיצא לעבוד וללמוד.
זה העברת זמן.
הוא צריך להפוך את המשוואה.
לצאת לחיים. ולהיות קשור עם חברותא רצינית בערב.
(זה לא מתוך זלזול בו וכו')
זה הדבר היחיד שיכול לבגר אותו ואז אחרי שהוא יקח אחריות על חייו.
ואז גם על התחום הרוחני והמידותי בין השאר הוא יקח אחריות.
כי כרגע ההתנהלות שלו: אין פיגומים מסביבי - הבניין קורס.
כל הפתרונות של לקיחת מסכים וכו' זה טוב לגיל 15. הוא צריך להתעורר ומהר.
שוב סליחה על הסגנון הנחרץ. רק את יודעת את המצב וכו'. ייעצתי מה שנראה לענ"ד.
אם הכיוון שלי נראה לך תתדברי עם אישיות כלשהי שמכירה אותו ורוצה בטובתו ותתדייני איתה.
אתה יכול למחוק את הפוסט שלי? תודה.
או שזה רמז מבית מדרשו של בר-קמצא?
יש עוד לא מעט דרכים להתבגר ולהכניס את הלימוד לעצמות.
אפשר לעבור עוד כמה שלבים לפני שמגיעים להחלטה של ללכת לעבוד(זה לא לצאת לחיים).
לא בטוח בכלל שהוא צריך "עמוד שדרה. ומהר.".
ודבר נוסף- גם אם המטרה היא לעזור- בעיני אין שום עזרה בלשפוט ולפגוע ביחס של אישה לבעלה
על סמך תיאורון בפורום.
דווקא התיאור שלה חיובי מאוד, כשבמהלך רובו המוחלט של הזמן הוא הרבה מעבר ל"חיוב" ול"מוכרח",
משתדל ומתעקש ומשפיע.
לענ"ד:
לא ניתן לשלול את האפשרות ש'בין הזמנים' זה המצב שיהיה אחרי הישיבה.
מתוך ההשערה הזאת צריך להוציא מסקנות.
זה ממש לא נשמע כמו שתיארת...
צדיק ות"ח ככל שיהיה אם הוא ישאר בבית בלי מעש זה יהרוס אותו
בפגרות כאלה חשוב למצוא תעסוקה כלשהי אפילו לחצי יום
אבל, יתכן שהוא "התרגל" כך מצעירותו, שבין-הזמנים הוא זמן שכאילו "מגיע לו" התאווררות גמורה...
אז ה"ראש" הוא כזה, שכעת אני בחופש, כשהוא יודע שזה אמור להיגמר.
בוודאי שלא כך אמור להיות, אבל יתכן שזו פסיכולוגיה של בין הזמנים כזו..
את יכולה פעם, לשאול אותו בעדינות אגב שיחה, מה ההסבר לשוני הגדול בין הסדר של הזמן לזה של בין הזמנים. יש להניח שזה משהו בכיוון. ואז את יכולה להוסיף, "ואחרי שתחליט שאתה ממשיך מהישיבה הלאה"?.. יש להניח שהתשובה תהיה שכאשר מדובר בסדר חיים קבוע אחר, לא "חופש", אז הוא כבר ידאג שזה יהיה נורמלי, ועם קביעת עיתים לתורה וכו'.
הקיצור, על אף שזה לא לגמרי טוב - אבל בהיות שברוב השנה הוא אדם מעולה ורציני - נראה ששווה "לעבור" על זה. ונראה שאת מתנהלת נכון ביחס.
מצד שני לפעמים בחורף עם הלחות והקרירות הרצפה לא מתייבשת מהר.
ואחרי הבישולים- מעבירים ניגוב טוב טוב במטבח!
עובד מצוין ונשאר נקי....
אחד מנהל את זירת המלחמה ומחלק משימות
השני - תומך לחימה. עבודות שחורות..
או לא מפריע.
עם שמים גז ועובדים כמו במסעדה עם סדר אפשר לחתוך הרבה מהזמנים.
זה קצת פחות רומנטי אולי אבל יעיל.
זוהרת בטורקיזמניחה שהיו שרשורים כאלה בעבר,
אבל אתם עכשיו נשואים ב"ה..
ובטח בזמן שיצאתם לפגישות הייתם בטוחים שX.Y..Z זה הכי חשוב בזוגיות,ועכשיו שאתם נשואים אתם מגלים דברים אחרים.
מה דעתכם לתת לנו קצת טיפים,אולי אפילו פורפוציות 
חושבת שיהיה נחמד לשמוע 
חחח ממש לא מרומי שנותי, אבל קצת ניסיון יש...
1) להכיר את עצמך- בלי להכיר את עצמך באמת, לא תדעי איך להסביר את עצמך לבן הזוג. זה קצת בעיתי
שכבעלך ירצה להבין אותך ולהכיר אותך ואת תהיי בדיוק כמוהו, לא מבינה ולא מכירה את עצמך. הפיתרון של זה
הוא לחזק את ההבנה העצמית שלך ואת האישיות העצמאית שלך. ככל שתהיי יותר את תוכלי יותר בקלות לעבוד
על הזוגיות שלך, וכמובן שגם למצוא אותה.
2) בסופו של דבר המידות משחקות הרבה יותר מרוב הדברים.
3) אהבה זה דבר שנבנה. התאהבות היא בועה, שסופה להתפוצץ. לחפש מישהו שאפשר לבנות איתו לא מישהו
שמתאהבים בו.
4) לא לחפש הרפתקאות, יהיו מספיק גם בלי שתבחרי במישהו שהפוך ממך. אבל גם לא לפחד מהן יותר מדי.
5) ככל שתעבדי על שריר ההכלה, ההקשבה וההבנה של האחר, יהיה לך יותר קל לעשות את זה גם בזוגיות.
6) אי אפשר באמת להבין מה זה נישואים לפני שמגיעים לשם...
7) להתפלל והרבה על הקשר ושיהיה טוב ונעים ולזכות לבנות ביחד.
8) בלי קשר ועם הרבה קשר- ללמוד להנות מהקושי והאתגר ולא לחפש את הקל והפשוט.
ובכללי אני נגד פתאום לחלק עצות, כאילו שגיליתי את האור....
אבל דבר אחד קטן (טוב אולי שניים)
פשוט לוותר על האגו, להבין אנחנו רוצים להתחתן ויש פה מטרה משותפת
ודבר שני, להבין שיש שיקולים שבמבט לאחור אתה מבין את גדול הטעות שהיית עושה אם היית מקביל לשיקול לזה..
כמו למשל מרחק, אם הייתי אומר "מה אבל היא גרה רחוק..." כנראה שהייתי בפורומים אחרים ולא פה 
בכל אופן המון המון בהצלחה!
לשאול את הפרטנר איך אתה מתנהג במצב כלשהו....
לדוג- מה קורה כשמישהו ממש אבל ממש מעצבן אותך,
או כל מיני שאלות שככה תוכל לדעת על הפרטנר.
כי בחיים מאד חשוב שיהיה לידך מישהו עדין ומתחשב.

לשלם עוד כרטיס ולעלות על שניהם, זה מה

