פורום נשואים טריים (עמוד 406)

אם לבחור היו נפילות בקשרים קודמים, היית מעדיפה שישמור את זה לעצמו או שהיית מעדיפה לדעת, למרות שזה היה מוריד לך מהבחור?

האם למען ההגינות צריך לספר את זה? האם לא להגיד זה נקרא גניבת דעת?
כי באמת לא נראה לי שהייתי רוצה לדעת את זה.

אבל את צריכה לחשוב על עצמך פה. אם את מעדיפה לא לדעת, אז כדאי להגיד את זה, גם אם זה נאמר כהערה כללית בתחילת הקשר.

ברור שיש.
כולם נופלים ברמה כזאת או אחרת השאלה מה נחשב נפילה..
ולדעתי כדאי לדבר על דברים כאלה אבל בשלב יותר מאוחר של הקשר..

בקשרים קודמים ולא הגיע לנגיעה.

היצר מאוד חזק, יותר ממה שאנחנו מסוגלות להבין.
נפילות יכולות להתפרש כנפילה בשמירת עיניים/ נגיעה/ שז"ל ועוד...
יש שיגידו שבכלל הנפילה הייתה ברגע שהם עצמם חיפשו את זה, ולא אם נפלו מכורח המציאות...
אם אחד מספר לך על נפילה באופן כללי, אולי תצליחי לברר בעדינות (!!) על מה הוא מדבר.

~~
אם זה מוריד לך, תסתכלי על ההתמודדות שלו, לא על הנפילה עצמה, כי שוב, אנחנו באמת לא מסוגלות להבין...
ואם הוא מתמודד ועובד על זה, אז לא הייתי פוסלת.

אם את מדברת ספציפית על נגיעה, את יכולה למצוא ב"ה הרבה שהצליחו לשמור

את יכולה למצוא. הם לא נדירים.

תשאלי את עצמך אם זה מה שבאמת חשוב.. שהוא לא נפל אף פעם? אולי עדיף מישהו שנפל וקם זה עדיף לא פחות? והאם על זה צריך לפסול מישהו?

נראה לי שבחורים חרדים לרוב ודאי שלא מגיעים לנגיעה. כי הם נפגשים 3-6 פגישות . זה יותר פגישות לא קשר של כמה חודשים
ויש כמובן מלא דרגות בדת. מי שיוצא שנה עם בחורה אז כן יש מצב שהוא לא שמר נגיעה

בישיבות נורמליות ברור שלא נוגעים לפני החתונה .

חפשי במקומות המתאימים

וממליצה על בלנדר מוט
קל ונוח לשימוש
וקל לניקוי.

התחלנו מאחד פשוט שהיה עושה ריח חרוך מרוב שהתאמץ. הבראון מגיע עם מקציף וטוחן תבלינים ועלי תבלין ועושה את העבודה בקלות ובמהירות. עלה לי 300 אבל לא מתחרטת. מגיע גם עם כוס גבוהה שמאוד שימושית.

ממש מרוצים

לפתוח חוליו/ גוליבר/ איסתא לחפש דיל ולעוף על זה.

בקטע של אוכל להסתדר עם מסעדות או בית מלון כשר או בית חב"ד...

וכל יום לצאת למקום אחר..

יש רעיונות לאן? 

שוב, פחות משנה דלק או כמה עולה, כי יש תקציב..

 

אנחנו מאיזור המרכז.

 

נשמח לרעיונות (:

יש במושב ליד ירושלים משכירים את זה לפי שעות אם את רוצה עוד פרטים תכתבי לי

יש המון דברים יפים
ותוכניות מיוחדות לחנוכה
חלק חינמי.

חפשו שבוע המורשת ו/או מוזיאונים בסביבתך.

חברה שלי מתנדבת ברכב שלה להעביר לכמה משפחות היא ספרה לי שיש להם מטבח עם אוכל טרי כל יום אורזים לה את זה חם והיא מעבירה את זה למשפחות שאחד מההורים חולה/מאושפז.

נראלי
@איזה טוב ה'

יכול לעזור לך,

משהוא יכול לעזור לי????

@ליבי

מנהלת הפורום, פני אליה

לגבי ארוחות חושבת שעזר מציון עוזרים.
תבדקי גם עם זכרון מנחם
ויש איפשהו ריכוז של אגודות שעוזרות לחולי סרטן.
אולי כל זכות או האגודה למלחמה בסרטן

תודה

אולי אם תכתבי באיזה אזור יהיה מי שידע למי להפנות.
יש מקומות שיש מערך שלם של עזרה בדברים כאלו.

דיברתם עם עו"ס לגבי הזכויות שלכם?

גם אם לא יוכלו לעזור יוכלו לכוון

יש כמה ארגונים שכדאי לדבר איתם לבדוק מה יש להם להציע
זכרון מנחם
עזר מציון
יד שרה

לגבי נופש- יש אתר בשם 'רפאנא'- מרכזת אותו אישה צדיקה, שיוצרת קשר עם צימרים ובתי מלון שמוכנים לתת את החדרים שלהם לחולי סרטן.
זה מתבסס על מקום פנוי, אז כל הזמן מתעדכן ומשתנה.
למיטב ידיעתי משלמים סכום סמלי- להוכחות רצינות בהתחלה... וזהו.

סיוע כלכלי- בתור התחלה- פנו לאגודה למלחמה בסרטן- הם מביאים מענק התחלתי מסוים. (תלוי גם בגובה הכנסות)
בררו גם עם העובדות הסוציאליות, לחולי סרטן מגיע בדר"כ אבטחת הכנסה בסכום מסוים כיוון שאינם עובדים וכן כרטיס נכה שמאפשר הנחה במקומות מסוימים

ארוחות חמות- מוזמנים לחפש בגוגל.. כמעט לכל בית חולים יש מערך של אנשים שדואגים חמה לחולים, תכתבו- 'ארוחה חמה לבית חולים ___ ' (לכל בית חולים יש אחראיים אחרים.. לכן לא מפרסמת מספרים), כנ"ל לגבי שבתות, דואגים לאוכל חם.

לגבי תמיכה- בררו דרך העו"ס בבית החולים, הם ידעו להפנות אתכם לקבוצת תמיכה/ עמותות שמתעסקות בזה באזורכם


רפואה שלמה במהרה! שבת שלום!!

קודם כל, רפואה שלמה!
עמותות רפא-נא ויד-תמר עוזרות בנופשים לחולים.
יד תמר גם עוזרת במיצוי זכויות מול ביטוח לאומי וכדו׳, מניחה שזה גם יכול לעזור.
הרבה כוחות!!!

(מכירה בעיקר מאמרים שלה...)

אלא לעזוב את מקום העבודה מייד! !
גם אם יהיה קשה במשך כמה חודשים מבחינה כלכלית, לא שווה להקריב את חיי הנישואין בשביל כסף/פרנסה/ קריירה. ..

כולנו דפוקים מראש..
וצריך ללמוד להתגבר...
לא הייתי אומר לרוץ ולעזוב את העבודה.. אלא לעבוד על עצמך ולנתק את הראש מהמחשבות האלה..
לשים תמונה של בעלך על השולחן וכל פעם שעולות מחשבות לחשוב עליו..
כשאת מתלבשת יפה יותר לתפוס את עצמך ולוותר על ההשקעה..
המחשבות. עוזבות בסוף..
הרוב יגידו לך פה לברוח אבל גם במקום אחר יש נסיונות אחרים.. תלמדי להתמודד.
וכן אם המצב מחמיר אז תברחי..

זה קשה אבל זה עובר!!!

קורה שפתאום באמצע החיים פתאום "נדלקים" על גבר אחר. ולעזוב את מקום העבודה זה לא פתרון! 

ואם את מודעת לעצמך ושומרת על עצמך יותר מהרגיל, סיכוי גבוה שבעוד זמן (אולי אפילו זמן ארוך) כבר לא תמשכי אליו ולא תחשבי עליו.

זה שהיא פה במציאות לא נורמלית זה ודאי!

עדיף להתרחק ולעזוב את העבודה.

ולזכור שהבית ובעלה הם בראש סדרי העדיפויות

לבטל את המחשבה שזה לא אפשרי לעזוב עבודה ו"אני המפרנסת היחידה"

כשהבית פה בראש סדרי עדיפויות הכל אפשרי..

תראי ליצר שאת לא נוצנת לו לשחק ושאת המנצחת

התחלת מנקודה טובה- את כבר יודעת שזה לא תקין ולא טוב בשום צורה. בנוסף את אוהבת את בעלך מאוד!!

לא הייתי מציעה לעזוב את העבודה כי זה באמת משהו גדול מאוד ולא נשמע שאת מתקרבת לנפילה..
אז מה אפשר לעשות?

1. אפשר להעצים את בעלך במקום העבודה- לספר עליו כמה שיותר, לשים תמונה שלו, לחשוב עליו הרבה.
2. להמנע מדיבור מיותר עם אותו עובד ואם יש צורך ממשי אז לדבר רק על דברים ענייניים שקשורים לעבודה.
3. לחפש למה העובד הזה לא "וואו" כמו שאת חושבת- תמיד אומרים לחפש את האור בכל אחד.. הפעם חשוב לחפש בו דווקא את החושך. אולי הוא עצבני? אולי לא נחמד לעובדים אחרים? אולי לא נאמן?
תחפשי את הנקודות שמראות לך למה הוא לא טוב. ותדגישי אותן לעצמך כל פעם.
4. שתפי את בעלך במה שעובר עלייך. זה קשה. תנסי להאדיר אותו כמה שיותר ולהקטין את העובד.. ככה תמנעי פגיעה. בעלך מכיר אותך הכי טוב ויוכל לעזור לך. בנוסף זה ייתן תחושה ששיתפת בצרה ולא שאת מסתירה משהו ממנו. עצם זה שהנושא מדובר ומתייחסים אליו יחד כאל שלילי הוא כבר פחות מאיים.

הרצון להיראות טוב ולמצוא חן הוא רצון שמלווה אותנו כל החיים ולא דועך אחרי החתונה. צריך פשוט לעבוד על לכוון אותו רק למקום הנכון- מול בעלך. מול חברות. וממש לא מול עובדים..

כל התגובה פה מדברת עת עבודה פנימית.. זה לא פשוט אבל אפשרי.

בהצלחה!!

1- לשתף את האיש שלך ולבסס דיבור פתוח גם על נושאים לא נעימים כאלה.
2- את בסדר גמור! את נלחמת ומשתדלת בכל מה שתלוי בך, ככה שאין לך מה לדאוג מהתגובה של בעלך.
3- ברגע שתדברי על זה עם בעלך זה יהיה מאבק משותף שייתן לך כח ויבנה את שניכם.

4- להמשיך לבד במאבק הפנימי נראה לי מסוכן ומיותר, יש יותר מדי מה להפסיד.

לא פירטת כמה זמן את נמצאת במצב הזה אך כדאי לא לאכול סרטים ולהכניס את עצמך לטקסים קבועים מבחינה נפשית ורוחנית.

בסופו של דבר מה שתחליטו תעשו אבל תחליטו ביחד!!!
האיש שלך ידע בכל מקרה. גם לעזוב עבודה ללא סיבה צריך לתרץ.

אין לך ממה לחשוש יש לך שותף וחבר לחיים תני לו לעזור, לדעתי הוא יעריך את הכנות.

כל טוב

לא בעד לשתף את בן הזוג.

למה הוא צריך לדעת שיש לו מתחרה?

הרי בעז"ה זה עניין שיעבור !

והבן זוג כל הזמן ינסה להילחם על המקום שלו...

חושבת שעדיף לנסות להסתדר בלי לשתף.

 

לבעל יש אינטרס לדעת מכיוון שזו גם בעיה שלו ללא הידיעה שלו.

אין לבעל שום מתחרה מבחינת אשתו והיא הביעה את המחאה שלה ואת חוסר הנוחות. שלה מהמצב.

אם הקשר בינהם טוב אין סיבה לא לשתף, מה שייתן לה כח ויוסיף שמירה גם לה. היא כבר לא תהיה לבד.

אם הקשר טוב ואין פה בעצם תגובה למצב זוגי לא טוב הייתי משתף.

אם המצב הזוגי לא טוב לא הייתי משתף מייד אלא עובד ומשפר ואם שייך בהמשך משתף, רק במצב כזה מה שאמרת נכון, לדעתי

"נורמלי" שאשה נשואה חושבת על מישהו אחר וממשיכה לעבוד איתו ולהרגיש "פרפרים" כשהוא עובר על ידה?...

 

אוי לכזו "נורמליות".

 

הנורמלי, הוא שאשה נשואה מחשבותיה והרגשותיה האישיות מסורות לבעלה בלבד.

 

ואם חלילה מתעורר לה משהו שאינה יכולה להסביר, היא מהר בורחת משם, מצטערת, מתבוננת, וחוזרת לנאמנות מוחלטת לבעלה.

כן נורמלי לגמרי

 

השאלה מה היא עושה עם זה, ופה היא צריכה לבחור בבעלה והרגשות יעברו עם הזמן

גם מה שכתבת, זה לא לגמרי "נורמלי". אדם אינו בהמה. זה שיש גם את הכח הזה, ענין אחד; ועדיין, לאדם יש בחירה על התנהלות חייו ובנין הרגשותיו, ויש לו כחות נוספים של ראיית האנשים כבני אדם קודם כל; ומי ש"תימשך" לכל גבר שתראה, זה לא נורמלי - אלא חולני. יש כל מיני כחות באדם, וכל כח שיוצא מגבולו בצורה מופרזת, אי אפשר להגדיר זאת כמצב נורמלי ותקין.

 

וגם אם מתעורר כח כזה, הדעת וההרגשה הבריאה וההסתכלות הכוללת צריכים להתעורר לעומתו - ולהשאירו למקומו הנכון, בתוך הנישואין עם מי שאיתו הבנין מתחיל מרובד עמוק יותר, מחייב יותר, משפחה. וגם שם - בפרופורציה לעומק הקשר האישיותי.

 

ב. כשנשואים, זו לא מישהי רווקה. וכדברי חז"ל: פת בסלו. ושם - אשה שמחשבותיה ושאיפותיה ורגשותיה בבעלה, ויש לה את הצד הזה שם מתוך מכלול של יחס נפשי עמוק - שהיא "נמשכת" לאחרים, זו לא נורמה.

 

ג. גם אם קופץ משהו לראש/להרגשה (כפי שהזכרתי, "אם חלילה מתעורר") - הרי אני כתבתי על "חושבת.. ממשיכה לעבוד איתו ולהרגיש פרפרים כשעובר על ידה"... אם זה "נורמלי" - אוי לאותה נורמליות. ורוב הגברים הנורמליים, אם היו יודעים על מצב כזה, לא היו מסכימים בשום אופן. זו בדיוק חלק מהבחירה. לא לבחור להמשיך להיות במקום כזה ובמצב כזה. ה"בחירה" אינה רק להמשיך להבעיר את האש, אבל בכ"ז להישאר עם הבעל...

 

 

גם כשהיא לגמרי מאוהבת יכולה להימשך

כמו גבר

זה יכול לקרות 

כמו שכתוב "שמא נתנה עיניה " זה יכול לקרות ולא הופך אותה ללא בסדר בעצם זה שמרגישה כך.

אבל היא לא שה תמים שהולך אחרי כל דחף שמרגישה, היא יכולה וצריכה לבחור ולעשות את הדבר הנכון

זה לא אומר שזו הנורמה, וזה גם לא אומר שזה בסדר.

 

ושמא נתנה עיניה - אינו מציין מצב רצוי..

 

השאלה אינה "בסדר" או לא - אם פתאום קופץ לה משהו, בלי שרצתה ובלי שניסתה להגיע לכך, ויש לה אהבה לבעלה (שבניגוד לדברייך, אמורה אכן למנוע את זה פעמים רבות). השאלה היא, מה עושים אם זה קרה.

 

ואל זה בעיקר התייחסתי. לא אל משהו ש"קרה" והיא מרגישה - בצדק - מאד לא טוב עם זה ולמה זה קורה לה; היא מרגישה את האמת, ומרגישה לא נוח מהיצר הזה שצץ פתאום.

 

השאלה היא אכן מה עושים עם זה, כמו שגם את כתבת. ואם מה שעושים זה להמשיך להיות במקום ששם מתלבה דבר כזה, וממשיכים בעקבות זה להיות בקביעות עם הרגשות כאלה לצד הבעל, זה כבר לא הדבר ה"נורמלי".

 

אבל קחי בחשבון שבנ"א הוא לא מלאך. 

 

את כותבת על מצב שאישה "נמשכת לכל גבר שרואה" ו"בהמיות".. אני חושבת שקצת נסחפת.

כל בנ"א יכול להיות לו יצר. גם לרבנית גדולה. 

והוא צריך להתגבר ולנתב את מחשבותיו לטוב.

 

 אני חושבת שכל אחד כמעט יכול להרגיש בסיטואציה כזו ברמה כזו או אחרת ולהתגבר ולהעביר הלאה. לגרש את המחשבות.

היא שיתפה במחשבותיה הכנות. רוצה לצאת מזה, ובעז"ה תצא.

זה דבר נורמלי לחלוטין לדעתי, ולא אובססיבי כ"כ כמו שתיארת את זה.

 

גם אישה נשואה עדיין לא חיה בעולם לבד כמו אדם וחוה. וכדי להגיע להרגשה הזו לפעמים צריך להתגבר על כל מיני מפריעים. זה עדיין לא אומר שאם יש מפריע המצב לא נורמלי. זה אומר רק שצריך לעבוד.

 

בין מה שכתבתי לכותבת השירשור, לבין מה שהגבתי לזו שכתבה כאילו זה "נורמלי" שכך יהיה.

 

אמרתי שתיאורטית מי שבמצב קיצוני מבחינה זו, זה לא דבר "נורמלי". לא דיברתי על ההיא שכתבה כאן.

בוודאי שמי שכתבה שיתפה בכנות בבעיה, וגם הצעתי מה שאני חושב בנושא שלה, בתגובה הישירה לדבריה. לא עליה כתבתי שזה משהו אובססיבי.

 

לגבי האפשרות שיצר "יקפוץ" פתאום - אז אכן אע"פ שזה לא רצוי, ובהחלט אצל אשה שמרוכזת בבעלה, לא "אמור" להיות דבר כזה כאילו זו איזו נורמה - אבל נכון כדברייך, לגרש מחשבות להעביר הלאה וכו'.

 

מה שאמרתי שאי אפשר לקחת כנורמה, זה שממשיכים. כלומר, שכך מתנהלים בחיי משפחה, שממשיכים קשר קרוב יחסית עם מישהו שרואים שזה מה שנגרם ממנו, וממשיכים להתרגש ממנו ולעבוד איתו...

אני צוחקת לי שחשבתי שאת בת וכתבתי בהתאם ופתאום מגלה שלא כך..

נמשכת לגבר זה לא בהמתי. זה כן משהו יצרי ושלילי שצריך לדכאות אותו אבל עצם ההימשכות היא מעצם היותה אישה ובנ"א.

 

בקיצור מהתגובות שלך ומעוד תגובות זה היה נשמע כאילו היא "יחידת סגולה" שקורה לה דבר כזה, ושזה דבר נדיר עד מאד.

אז ברור שאני לא "מעודדת" וברור שזה לא ראוי ומתאים ורצוי אך קורה, 

(כמובן לא מדברת על מערכת קשרים וכד' חלילה, אלא נטו על הרגשה של משיכה מסויימת  או סוג של תחושה כזו)

הרי לא כתבתי את הביטוי הזה על עצם קיומו של יצר כזה. אז למה להוציא דברים מהקשרם?....

 

מציע שתקריא שוב - ותראי על מה בדיוק נכתב.

 

וגם, שוב, לא כתבתי כלל לגבי פותחת השרשור משהו "סטאטיסטי", יחידת-סגולה או לא... זה היה רק תגובה לגבי הנסיון לשוות "נורמה" ליחס מסויים של אשה נשואה לגברים זרים.

 

מי שפתחה את השרשור, סה"כ ביקשה עזרה ועצה. ניכר שהיא אשה בעלת סטנדרט מוסרי וערכי, ולא הבינה "מה קרה לה". אז ייעצו לה עצות.

 

ומה שכתבת "קורה", שאיזו שהיא הרגשה מתעוררת בלי שרוצים בה, אכן עלול לקרות. אבל, חשוב לא להציג את זה כנורמה שעצם קשר הנישואין לא יכול ככלל למנוע, כי אז זה מה ש"ייצר" את זה; "אשה ובן אדם", יכולה פעמים רבות להרגיש שזה שיש לה בעל גורם לאי "הימשכות" אל מישהו אחר. וגם חשוב, כמו שציינת, שאם קרה, לא לתת לדברים להמשיך לזרום בכיוון של מעבר למה שהתעורר.

הבנתי אותך. פשוט אין לי זמן לקרוא את זה שוב, אז סוגרת עניין.

עלול לקרות
לדעתי יש להמשיך לעבוד שם
תוך הידוק גדרים אתו ושיתופ הצוות

זו לא שאלה על רכב.

 

אם יש עובדה, שאיזשהו משהו - ששייך לחלוטין לצד של היצר-הרע (ענין "יצרי" נטו. מתעורר באופן שאינך מצליחה להסביר לעצמך את כל הפרטים. אבל למעשה זה קורה. את יודעת, בצדק, שזה ממש לא טוב. ואת אוהבת את בעלך. טוב לכם. יש לכם ילדים. מנסה לנער את זה ולא ממש מצליחה) - קורה והוא בהחלט גרוע,

 

אז השאלה אינה מה "נדפק", אלא איך מפסיקים את זה מהר-מהר..

 

את צודקת במה שאת שואלת "מה נסגר איתי" - כי יש לך מושגים נורמליים. את מבינה שזה לגמרי לא שייך. מבינה גם שהטוב העמוק יותר, שהוא מעבר ל"נמשכת", נמצא במציאות הנורמלית, של הבעל, הבית, המשפחה.

 

אבל בהיות שמשהו ששייך ליצר התעורר פה - כמו שאדם מריח איזה ריח של מאכל טריפה, והוא יודע לגמרי שזה גועל מכל בחינה, אבל בצד הנמוך הספציפי של הריח הוא מריח - אז צריך להתרחק מזה טוטאלית.

 

כלומר, גם להרבות באהבה לבעלך - לא רק "משיכה", אלא התבוננות בטוב שבו, אהבה שמתחילה מהראש, מהלב, מהיותכם איש ואשתו - 

 

אבל גם סור מרע, לעזוב מיידית את העבודה הזאת.

 

 

לא נכון מה שכתבת: "אגב- אני המפרנסת העיקרית ואוהבת את העבודה שלי אז להתרחק מבחינה מקצועית לא אפשרי ולהחליף עבודה גם לא".

 

תקבילי לזה: במשפחתך, את האשה והאמא העיקרית (והיחידה). אוהבת את הבעל והילדים והמשפחה (וגם מחוייבת להם לגמרי. אחרת זה סתם בוגדת ח"ו).

 

אז להתרחק מבחינת נאמנות מוחלטת לבעלי לא אפשרי - ולהחליף בעל (ח"ו..), גם לא. ולחיות עם בעל ולהימשך למישהו אחר בקביעות ולהמשיך ליצוק שמן של פגישות ופרפרים  - גם לא.

 

 

אז מה יותר חשוב?

 

הבעל, המשפחה, הילדים ו - את. שזה עיקר תקוותך בחיים, הרבה למעלה מהעבודה.

נתקי לגמרי, מיידית, כל קשר של היפגשות עם האדם הזה בעבודה (יש סדרי עדיפויות. כעת הצלתכם כמשפחה קודמת) - וחפשי במהירות עבודה אחרת.

 

שיהיה בהצלחה.

 

[אם היו מכריחים אותך בעבודה לחלל שבת - היית נשארת בגלל הנימוקים שהזכרת?..]

 

שמספיק כל הזמן להבין ולהבין את השני במקרה כזה צריך לחתוך ולשנות מהר!!! אין שום דבר נורמטיבי ושום דבר בריא לא יצא מזה....
יש לך בעל מקסים נפלא ונהדר את בעצמך אומרת.
את אשה נשואה ואמא לילדים. תעשי משהו דחוף לעצטר את זה.

בס"ד

 

שלום,

ראשית יישר כוח לחברתך על החשיפה.

זה לא מובן מאליו...

 

לגבי המחשבות וכ'.

לענ"ד ראשית צריך להגדיר את הרגשות והמחשבות האלו כיצר רע מוחלט.

אין כאן שאלה מה נדפק אצלך  וכ', אלא פשוט תובנה פשוטה שלכל אדם יש נפש בהמית,

(מלבד הנפש האלוקית) ואי אפשר לדעת איזה ניסיון יעמוד בדרכך.

מהמקום הזה- שלנפש הבהמית שבקרבנו יש רצונות בהמיים- אין מה להתרגש.

רק צריך לזכור לשם מה הם קיימים.
כל המשיכה אל הרע נועדה אך ורק כדי לגלות משהו עמוק עוד יותר בנפש האלוקית שלך.

להוציא מהכוח אל הפועל כוחות שללא הניסיון הזה לא היית מודעת לקיומם.

אולי באמת ב"ה חיי השגרה הברוכה הגיעו לשלב של דשדוש במקום- הטוב אמנם,

אך עדיין ללא התקדמות מיוחדת.

ואז מגיע ניסיון שבא להרים אותך הרבה מעבר למה שידעת שאת יכולה להגיע.

להעמיק את אהבתך לבעלך, והעונג שלך מחיי הנישואים הרבה יותר משידעת שאפשר.

כמו ילד שקיבל מתנה ארוזה מאד יפה,

והוא נהנה מהמתנה ככה, ולא פותח כי האריזה מאד מאד יפה,

וכייף לו ונחמד לו והוא לא יודע בכלל שמה שיש בפנים משמח וכייפי הרבה יותר.

ואז בא צריך לעשות משהו, כדי לפתוח את האריזה.

הניסיון בא להעמיק את הקשר שלך עם בעלך.

להסתכל עוד יותר פנימה, להשקיע יותר, ולהמשיך אל הבית קדושה רבה יותר.

איך?

על ידי התגברות על המשיכה הטבעית של הבהמה שבנו אל הרע שהיא נמשכת אליו.

אז מחד, לחשוב איך את יכולה להעמיק את הקשר עם בעלך.

להעניק לו משהו עמוק יותר מתוכך, לא לוותר על שיתוף בחיים הפנימיים,

לצאת ביחד לכל מיני מקומות, להיות יותר זמן ביחד.

אם אפשר לקחת חופשה זוגית - בה כל תשומת הלב הפנימית שלך תהייה רק אליו- זה יכול להיות מושלם.

לשים לב לכל דבר טוב שהוא עושה, להנות מהדברים שאת אוהבת בו,
לתת לעצמך את הרגע של העונג- להתעכב על רגעים של טוב, לא להעביר הלאה.

דוגמה מטיפול בילדים- כשמלבישים ילד קטן זה יכול להיות טכני,

תוך כדי ריכוז בהסעה עוד מעט בורחת, וכ' וכ',

וזה יכו להיות תוך כדי עונג מהקרבה, והמגע, והלחיים המתוקות שלו וכ'.

אם נתענג מהפעולה היומיומית הזאת או נעשה אותה בלחץ- תלוי איפה אנחנו נמצאים.

אז להיות מונחת במקום בו את נמצאת- עם בעלך.

לתת לעצמך להנות מהחיוך שלו, מגוון הקול שלו, וכ' וכ'.

לשים לב לכל פרט ולתת לעצמך לחוות את העונג שבזה.

 

ולגבי הסור מרע- יכול להיות שהכל התחיל כמו שכתבת מכך שהבחור הרווק מסתכל עלייך אחרת.

ואם זה נכון- אז זה מאוס בתכלית המיאוס!!

מה זה גבר שמסתכל על אשת איש??

תחשבי לעצמך איזה יצור בוגדני יכול ללטוש מבטים לעבר מה שלא שלו.

תחשבי איזה גועל נפש זה כשאישה נשואה אימא לילדים ח"ו הלכת עם גבר זר.

תתבונני רגע כמה זה מגעיל ודוחה.

וכל הפרפרים יהפכו לתולעים רוחשות ומגעילות.

 

זה לא את. זה לא מגיע לך. ואין שום סיבה שתפלי למלכודת שלכתחילה לא קשורה אלייך.

את אישה נאמנה, שאהבת את בעלך ובוחרת בבעלך.

בחסידות מוסבר שהמהות האמיתית של האדם זה לא השכל שלו,

ולא הרגש שלו, ולא האופי שלו- אלא הבחירות שלו.

יכול להיות שאדם נולד עם יצר הרע של כעס עד כדי רצח.

הוא לא צריך לכעוס על עצמו על היצר הרע שניתן לו- אך הוא חייב לשלוט בעצמו ולהתגבר.

את לא צריכה לכעוס על עצמך או להיגעל מעצמך וכ',

אבל כן להיגעל בתכלית מהיצר הרגע המגעיל הזה שמנסה להפיל אותך.

מה שמגדיר אותך זו הבחירה שלך.

כאן מתגלה העצם של הנפש.

ואת בחרת לשתף, להתייעץ, לחפש עזרה - כדי לצאת מזה.

בחרת בזה למרות שידעת שיכול להיות שישפטו, ויבקרו, ויאמרו מילים קשות-

הלכת על זה.

כי את אוהבת את בעלך, כי את אישה נאמנה, אימא טובה ואדם מוסרי.

 

אז בפעם הבאה שיש מחשבה עליו- זו לא את, שמתרגשת ממנו,
זה היצר הרע שמתרגש מהאפשרות שאולי יצליח להרוס בית בישראל (הל"ת)

ואת פשוט יכולה לגעור ביצר הרע.

"מי אתה חושב שאתה? נחש ערום שכמוך! מי אתה שתסתיר את האור האלוקי שבי?

מי אתה שתנסה להרוס את חיי? את האושר שהקב"ה העניק לי?

באמת נראה לך שבשביל הטומאה שאתה מנס למכור לי, אני אזרוק את משפחתי לאבדון?

גועל נפש שקץ משוקץ ומתועב!!"- ועוד מילים כפי שאת תרגישי.

האדמו"ר הזקן קורא לזה להכניע את הקליפה על ידי שימוש בקליפה.

 

ושוב לזכור מי את באמת.

בת ישראל כשירה, אישה אוהבת ונאהבת,, אימא מסורה, בת של מלך מלכי המלכים!

ואם הקב"ה שלך לך את הניסיון הזה כנראה שדווקא לך ניתנו הכוחות להתמודד אתו,

ולזכות למעלות מופלאות- "נס להתנוסס"- ולהגיע למקום עמוק שמח ומלא אהבה אמתית,

כזה שרק התמודדות עם ניסיון יכולה לחשוף.

 

בהצלחה רבה רבה!!

 

 

כיוון שבגידה היא אחת הטראומות הכי גדולות שאפשריות בחיים אפשר להשתמש לא רק באחת מן השיטות שלהלן אלא בכמה מהן.יחד

1.הפחד: היצר משכיח מאיתנו שיש  גם מחיר כבד לבגידות.

הוא כמובן מציג לנו  בעיקר את ההנאה. 

אם תתמקדי במחשבות ובדימויים בכל יום על המחיר הנורא שתשלמי

הפחד ירסן קצת את היצר. נסי  לדמיין את המשבר האיום של ילדייך אחרי הבגידה

את הריצה לטיפולים נפשיים בשבילם. את כל הרכילויות עלייך

את המבטים המייסרים של ההורים והמשפחה. את הלילות ללא שינה מלאים ברגשי אשמה לוהטים כגחלים.

2.הגפרור: אם תסתכלי על האיש ההוא לא כיישות עצמאית אלא כגפרור שבא להצית את הרגש שלך לבעלך יהיה לך יותר קל. קשה מאד לחסום מחשבות , הן רק מתגברות יותר, אבל אפשר להטות אותן לבעלך. בכל פעם שעולה בך מחשבה כזו תפני אותה כלפי בעלך.

3.הריח:מחקרים מגלים שלחוש הריח יש השפעה עצומה על היצר המיני. אנחנו נמשכים בלא מודע אל אנשים שהריח הטבעי או בשמים שהם שמים על עצמם מושכים אותנו .השיטה שאציע נראית הזויה אבל היא עובדת מדהים.

תקני מטהר אוויר או בקבוק בושם קטן שאת שונאת  את הריח שלו, ובכל פעם שאת עומדת להיתקל בבחור הזה 

(למשל כשהוא עומד להיכנס לחדר שלך) תתיזי בחשאי קצת מהריח. תעקבי ותראי שאחרי כמה פעמים פחות תימשכי אליו כי הקירבה אליו תעלה במוחך את הריח הדוחה.

4. הערכה:כתבת שמאד משנה לך מה הוא חושב עלייך. זה מראה שאת מחפשת אחרי הערכה. כולנו זקוקים לזה ומחפשים את זה . נסי לחפש בחיים שלך מקום אחר בו את יכולה לשאוב הערכה: משפחה ,חברים, שכנים וכו'.את חייבת למצוא דרך להשיג את זה שם כדי שלא תחפשי זאת במקומות אסורים

1. הייתי רוצה לשפוט אך זה לא המקום

2. את ברת מזל הניסיון שלך קטן יחסית...בבית טוב לך ואת אוהבת את אישך

3. האם עם הבחור מהעבודה יש לך אינטרקציה על רקע העבודה ? אם לא זה קל יותר. אם כן נסי להיות אליו קרה.

4. אחרי המעשים נמשכים הלבבות תשקיעי בבית את כל כולך תקני לבעלך מתנות תפנקי אותו וצאו לחופשה קטנה (ואל תתרצי אין כסף כי כסף ליועץ נישואין או פירוק החבילה בסדרי גודל יותר יקר).

5. על בשרי למדתי שלא ניתן להתעמת עם החושך חזיתית אלא להרבות אור זה סעיף 4.

6. תתחילי לשפוך שיחה לפני אבא שבשמים שיסיר את חן הבחור הזה מעלייך ואת חינך עליו.\

7. אל תתפתי לדפוק הופעות בעבודה זה מחמיר את מצבך.

8. בהצלחה

כדאי לבדוק על אולמות שלא יקרים ועושים מכובד.
יש מנות שהמחיר שלהן נע בין 110-150 וזה אולם שמכבד...

שיהיה במזל טוב ושלא יעשו משהו מעבר ליכולת שלהם...

הזמנו את רוב המנות רגילות, וכ-150 מנות משמחים מכובדות לחברים. סך הכל 600 מנות..

מנת משמחים- 130 ומנה רגילה 150. בממוצע כ140..

והיה אירוע באמת יפה.

אפשר לחסוך בכל מני דברים.

אצלנו עשינו אולם וקייטרינג בנפרד. זה חסך כ-20 שח למנה.

מבחינת עיצוב- לא שכרנו מעצבת, התחתנו בטו בשבט והלכנו על פרחים צבעוניים במרכז השולחן. קנינו אגרטלי זכוכית באיקאה (נע בין 2-10 שח לאגרטל) וקנינו פרחים בנפרד יום לפני החתונה. כמה חברות היו ממונות על סידור הפרחים באגרטלים והנחתם על שולחנות (לא יותר משעה עבודה). גם פה נחסכו כ-1000 שח.

סידור שולחנות והפניית האנשים היה באחריותנו ולא השתמשנו בשירות האולם. היה מסודר וטוב.

יש עוד כמה דרכים לחסוך יפה. בעיקר הרבה סקר שוק.

בהצלחה רבה ומזל טוב!

אולמי גוטניק. ישיבה נפרדת

איפה זה??
זה אולם פשוט וצנוע במיוחד?

אני הבנתי שזה לאברכים בלבד

ומה אם הוא קצין בצבא?

חברה שלי התחתנה שם. אבא שלה אברך, משפחה ברוכה...

גם אולמי גוטניק בירושלים וגם ארמונות חן בבני ברק מציעים מנה ב40 שח למינימום 350 מוזמנים.
האולמות הללו פונים בעיקר לציבור החרדי, אך כל אחד שמעוניין לעשות חתונה נפרדת ולחזוך בהוצאות יכול להתחתן שם....

האוכל לא על רמה, אבל לא באים להשביע את השבעים...

לא יוצאים משם רעבים...

אני רציתי לערוך שם חתונות לילדים, אבל, המחותנים רצו גם ישיבה מעורבת...

במיוחד אם זה לא בשביל הזוג.

אם יש אירוע הוא לא חייב להיות גרנדיוזי- האמירה "אין טעם לעשות" היא לא נכונה.

חתונה נמדדת בשמחה שבה, לא בטעם של הפולקה.

 

אם הם מעוניינים קיבוץ בארות יצחק מאפשר לקיים חתונות אצלו למי שצריך בכ50 ש"ח למנה עד

200 מוזמנים.

אין סיבה שחתונה במקום כזה תהיה פחות שמחה מאשר חתונה בכל אולם של 300 ש"ח למנה.

אני מכירה אולמות שבקיץ לוקחים 180. ואוכל ממש מכובד ומקומות יפים מאוד!
משהו שאנחנו עשינו שעזר לנו להגיע לעלות של 150 שח למנה- הורדנו את המנה הראשונה, ועם אזהרה מראש לאורחים הגשנו ישר את המנות העיקריות. זה היה במתכונת של הגשה מרכזית לשולחן שכשנגמר האוכל ממלאים מחדש אז אנשים היו ממש שבעים ולאף אחד לא היה חסר. וחסך לנו סביב ה40 שח למנה. כולם החמיאו לנו ואמרו שהיה מעולה!
ובכללי באמת אפשר לחסוך בעיצוב של האולם- להכין לבד ולא לקחת עיצוב של המקום או מעצבת. אפשר ל.חת מגמחים קישוטים לשולחנות ולקשט מאוד יפה.
בלהקה- יש היום להקות שבאות בקונספט יותר פשוט, של נגיד רק 4 נגנים ואז זה גם מוזיל עלויות של כמה אלפי שקלים. ואם רוצים ממש לחסוך- אפשר פשוט לקחת דיג'יי.
הזמנות- לשלוח בווצפ, ולחברים של ההורים להכין הזמנה פשוטה ממש נגיד.
על צלם לא יודעת אם הייתי מתפשרת. כי אני מכירנ כלכך הרבה אנשים שהתפשרו וממש מבואסים על זה.
ובכללי מבחינת עונת חתונות- הייתי במקומם מזרזת עניינים ומנסה לארגן את החתונה עוד לפני פסח, המחירים מתייקרים מאחרי פסח והלאה.

שחר מקיבוץ בארות יצחק מבקש לפרסם שבקיבוץ מעוניינים לקיים חתונות לזוגות 

מעוטי יכולת. מדובר על מחיר עלות כ50 ש"ח למנה עד 200 מוזמנים

חתונה יפנ מכובדת וצנועה.

ניתן ליצור קשר עם שחר בנייד: 0502924465

מזל טוב ובשורות טובות

אשמח להתעדכן אם יצא מזה משהו.

הבנים עושים מפואר על חשבונם עבור ההורים..

ככלל כדאי למשכיל לחיות את חייו שלו. ולא של חבירו.

יש מנות יותר בזול וכפי שהובא.

המילה " לא אין לי". עדיפ שתיאמר בפי המשלם מאשר מפי המנהל בנק. כשהמשלם נמנע ממילה זו בעת סבירה. עלול להישמע מהבנק בתזמון פחות נוח. לקח טוב לתחילת בניית בית
הצלחה ומזל טוב

לנו יצא זול בהרבה, וזה אחרי שהמחיר קפץ כי נאלצנו לא להתפשר על מיקום וגודל.

א- אולמות בשטחים זולים יותר בד''כ (לא חייב ללכת לחור עולם, גם מצפה יריחו/ שער בנימין שקרובים לירושלים, לדוגמה.) מגיעים בד''כ לסביבות 120₪.

ב- אם גם מוכנים לשכור אולם ולהזמין קייטרינג בנפרד זה מוזיל עוד יותר את העסק. יש המון קייטרינגים מצויינים במחירים של 60₪ בערך, זה נורמלי. ממליצה לבדוק על בית הארחה בית וגן, זה עד 400 מוזמנים. השכרה שם יוצאת מעט מאוד למנה..

ג- אולמות של חרדים זולים יותר (אפילו פחות מ 100₪). כדאי לבדוק (יש אחד בבני ברק גדול מאוד מאוד זול. אינני זוכרת את שמו, אם רלוונטי אני יכולה לברר)

200 למנה זה מאוד יקר גם עבור סגנון יוקרתי...

שחר פורשר מקיבוץ בארות יצחק מבקש לפרסם -,בקיבוץ מעוניינים לקיים חתונות לזוגות מעוטי יכולת. מדובר על מחיר עלות כ - 50₪ למנה עד 200 מוזמנים. חתונה יפה, מכובדת וצנועה . ניתן לצור קשר עם שחר בנייד 050-2924465
אם מישהו מכיר משפחות שיכולות להיעזר בכך, בבקשה להעביר. תודה.

ממליצה לך לבדוק האם יש להם רישיון.
יש הרבה מומלצים, בלי רישיון
ובבטיחות לא משחקים..

בהצלחה

וגם לא בטוחה שהם עם רישיון. אבל באמת הם מציעים מחיר זול יותר מאחרים (בכל זאת לא קנינו מהם)

ומתעלמים לחלוטין משבת. אין ברירה

מחר גם יום, אמנם קצר ביותר אבל בכ"ז, מקסימום תוותרי על ניקיון השבוע

-מדליקים מוזיקה שאוהבים

-תוך כדי הניקיון משוחחים עם מישהו נחמד בטלפון.-

-חושבים על משהו טוב ונעים שמחכה לנו בהמשך, או מתכננים אותו. 

   נניח- להזמין אורח נחמד, להכין קינוח טעים וכד'

 

 

וזהו!!!!!!!!

 

מתעלמים מההכנות לשבת, שוכחים את כל הניקיונות והכביסות

בעלי הזמין בייבסיטר (פשוט דיבר איתה שתבוא, והודיע לי להתארגן)- מה ששנים לא עשינו!!!

ויצאנו לקור, כן. 

בשביל זה יש מעיללל

 

היה טוב!!!

 

מומלץ בחום (גם בקור ;)

היא המטרה היחידה של היצר הרע. הוא גורם לנו ליפול בכדי שנהיה בעצבות. והרי הנפילות הן טבעיות- יצר לב האדם רע מנעוריו. זה בסדר. זה קורה. לכולנו. כולל כולם ללא הבדל. ה' ברא אותנו אדם - חומר (שנופל מתרסק מתאווה ומתגאה..) ורוח ( שמעלה שמרוממת, שמעודדת ומקדמת ..) ככה אנחנו- מציאותינו היא מעורבבת. ולכן המציאות היא כורח של נפילה מדי פעם. אין צדיק אשר לא יחטא. הנפילה היא טבעית. העצבות היא היא הבחירה האם נראה ונלמד מהנפילה את מה שהשם רוצה ללמד אותנו או שניפול לעצבות. ההורסת הממיתה כחור שחור שאין לו סוף. העצבות מרחיקה אותנו מאבא שלנו, הנפילות עצמן ממש לא. אלא הן מציאות שהשם שם אותנו בתוכה ומתוכה אנחנו צריכים ללמוד. ללמוד את שפלותנו את הצורך שלנו בבורא- ומשם להתקרב אליו. הנפילות הן מקרבות(ע"י בחירה נכונה) להשם. ואילו הבחירה בעצבות מרחיקה ומייאשת.

אז להתפלל השם שיעזור לבחור את הבחירה הנכונה. ושיזכה אותנו ללמוד את מה שהוא רוצה שנלמד מהנפילה הנוכחית, מהכישלון שחווינו. 

או שיעור טוב באינטרנט , או משהו קומי לצפטת או להאזין

זה יכול להיות כניסה / כרטיס למשהו שתעשו יחד, כמו מופע, הצגה, קונצרט, לונה פארק, סרט, חדר בריחה...

ספר (קודש, פרוזה, שירה, עיון...), משחק קופסא / קלפים, עט, ארנק (שני האחרונים אפשר עם שם), שעון, כיפה, נעלי בית, עניבה, קופסא עם שוקולדים, דברים מגניבים לאופניים / לרכב / לטלפון / למחשב.

אולי תמצאי רעיונות כאן
http://gadgetshop.co.il

יודאיקה - חנוכיה ( אפשר מצופה כסף...) או גביע וכו' ...

או לחשוב משהו שהוא צריך או אוהב.

אני לדוג' קניתי ליומולדת האחרון מושב לכיסא של ד"ר גב כי בעלי יושב המון מול מחשב...

אפשר גם בושם.

קיימת אהבה גדולה,
שלא יכולה להפגע כלל משום ויכוח או מריבה

לפני שהוויכוח מתלהט הופכים את התפקידים.

את מציגה את הדעה שלו והוא את הדעה שלך.

אם יש אי דיוקים אז הצד שמציגים אותו מתקן את ההצגה

ואז המציג חוזר שוב על הדברים כשהם מדויקים יותר

כך כל אחד לומד לראות את זווית הראייה של הצד האחר

ולומד שמולו לא עומד סתם פרד עקשן אלא אדם עם דעות וצרכים משלו.

אם לא יעזור אפשר ליצור בפרטי 

לשתוק. 


 

כן לשתוק..

לא אפילו לא "אבל.." אחד קטן- לשתוק!

לשתוק..

גם לא-- "רק רציתי שתבין..","לא הבנת מה שאמרתי.."......

בטח כבר הבנתם. הפתרון היחיד לעצור ויכוח מדרדר זה קודם כל לשתוק. (אחד מכם, אם שניכם בקטע עוד יותר טוב.) --לשתוק עד שנרגעים לגמרי. ואז להגיע להסכמה שלא מסכימים בינתיים. לוקחים פסק זמן מהדיבור על הנושא המדובר. חושבים בנפרד, בוחנים את שני הצדדים. וחוזרים לדבר בזמן מתאים, רגוע ואוהב.

סייג לחכמה שתיקה.(:

בעלי סופר עקשן, ולרוב לא יוותר. וגם אני יודעת להיות עקשנית כשאני רוצה אבל אני שונאת וויכוחים.
אז הרבה פעמים כשאנחנו בשיא סערת הרוחות, אנמ עוצרת, אומרת- סבבה, זו הדעה שלי, זאת הדעה שלך, כרגע שנינו לא מעוניינים להשתכנע לדעה של האחר אז אין טעם להמשיך. ופשוט מסרבת להמשיך לדבר על הנושא.
בדרכ אחרי זמן מה שנינו נרגעים ואז גם מצליחים לדבר על זה ולהבין אחד את השני בצורה טובה יותר בלי העצבים שהצטברו.
כרגע עובד

ואסביר:

כל אחד חושב משהו אחר לגמרי, אבל זה לא רלוונטי כי החיים מזמנים לנו את ההחלטות בעניין לפחות לחמש שש שנים הקרובות.

אז יודעים שכשנצטרך להכריע- נעשה הרבה חושבים. אני מעכשיו מתפללת על זה! אבל זה עוד הרבה זמן ובזמן הזה נרכוש דרכים משותפות להגעה לעמקים שווים בנושאים אחרים. מפה לשם מניחה שהחיים יעזרו להשתכלל בנושאים מעין אלו- שיש פער דעת ולא יעזור כלום לא מצליחים להתפשר.

לעת עתה וככלל- להניח לזה עד שיש בשלות נפשית לדבר על הנושא, או כשמגיע הצורך. עם הרבה תפילות ורצון ואהבה וזכירה שאתם פה תמיד ולתמיד- ויחד- ואחד בשביל השני.

 

לרוץ לשירותים ולצאת אחרי עשר דקות

054-7392522

אז צלם לא רלוונטי אבל מה עושים עם אוכל וכיבוד?

תחליטו את מי אתם מזמינים, וצריך לדאוג למקום אירוח למוזמנים (אפ' אם זה רק הורייך וחמך וחמותך). אם זה בבית כנסת שלכם, אצל אחד ההורים...
ואז מינהסתם קייטרינג לשבת...

דבר שני- לענין הברית.

אתם צריכים להחליט את מי מזמינים לסעודה ולמי צריכים לדאוג לשינה ומקום.

 

גם אני ילדתי בשבת לפני שנה וחצי והמשפחה של בעלי רחוקה וכן הזמנו את ההורים והגיסים.

לקחנו מקום נחמד לסעודות ודאגנו לקייטרינג ל-3 הסעודות.

ובעלי כמה גם המון כיבוד לאחרי הברית ולכל בית כנסת שהוא מוסר שם שיעור בשבת.

לבית כנסת של הברית: שתייה, רוגלעכים, בורקסים, ביצים קשות, חמוצים, עוגיות שונות וכד'.

וכמובן הרבה הרבה חד פעמי...

 

בהצלחה רבה!
ושילך בקלות ובשמחה!

אצלנו היה ממש מיוחד אבל בעלי שיהיה בריא עבד מאוד מאוד קשה כדי לארגן הכל!

 

צילמה בברית המילה של בננו נ"י ואנחנו מרוצים מאד מהתמונות ומהיחס הנעים. 054-2454522

להכין מראש סרטון עם קטעי ווידאו מהמשפחה.. או לבקש מהם שיברכו בהודעות ביום ההולדת.
לא חייב להזמין את המשפחה אפשר במקום חברים טובים..

לארגן זמן שיבואו למשל מוצאש יוצא ממש מוקדם, או חמישי בערב, או אם יש מקום לארח אז להזמין כמה זוגות או זוג ולעשות משחקים נחמדים במהלך השבת ומתנות קטנות.

אם כבר מתנות קטנות את יכולה לארגן משהו גדול עי נתינת מתנות קטנות במשך היום ובערב לקחת אותו למשפחה שלו וכו..

משהו רק לכם כזוג או משהו עם החברים/משפחה
אפשר ללכת למקום מיוחד עבורכם (דייט ראשון/הצעת נישואים/אחר)
אפשר להפוך את הבית למסעדה/צימר
אפשר לצאת למקום מסוים ושחברים יבאו לשם בהפתעה

אבל זה גם קצת לחקות את מה שהוא עשה

כך נוכל לכוון אותך יותר..
יש הגבלת תקציב
אקסטרים כלשהו?
רכיבה על סוסים
גי'פים (ובסוף מנגל שהחברים מארגנים.. )
אופנוע ים
קיר טיפוס

פחות אקסטרים - חדר בריחה
באולינג
קולנוע vip
כדור פורח
סנדה כלשהי - עץ/שוקולד/בישול/יין/מתכת

זה היה יכול להיות מצוין אבל אני לא במצב שמתאים לאקסטרים...נמאס לו מבאולינג.. לקולנוע הוא לא ילך..

הוא אוהב לטייל, לדבר/לפגוש חברים שלו, ספורט.. אבל פעם ב.. כשזה מתחיל להיות ארוך הוא כבר לא נהנה.. הוא אוהב לנצל את הזמן ולתקתק דברים..

בדר"כ כשאנחנו יוצאים לאנשהו אנחנו הולכים למסעדה..

יותר נחמד לעשות לבד.

אבל זה את יותר מכירה מה הוא מעדיף.

 

אם את בוחרת לחגוג לבד אז:

את יכולה לעשות בבית מעין מסעדה. 

חלבי/בשרי מה שאת בוחרת וממש להשקיע באוכל שווה, להכין אפילו תפריט מנה ראשונה.. מנה עיקרית.. קינוחים.. סלטים... לחמים.. שתיה חמה/קרה. וכמובן עוגה שווה. יין טוב.

כשהוא נכנס הבייתה לכבות את האור ועל הרצפה נרות דולקים בצורת המספר של הגיל (נגיד 25)

מתנה יפה ושווה.

 

בתכל'ס מה שתבחרי הכי חשוב זה החוייה ביחד.

העיקר ליצור אווירה אישית ואוהבת.

 

אבל בגלל היומולדת שהוא עשה לי.. אני חוששת שלבד זה יהיה יבש מדי ולא יראה מספיק מושקע..

למרות שלדעתי לבד לא אומר שזה פחות מושקע.

 

את יכולה לארגן גם משו שכל המשפחה שלו והחברים ישאירו לו הודעות קוליות או בוואצאפ של מזל טוב אחד אחרי השני. (דוגמא אם זה בוואצאפ אז לומר לכולם בשעה מסויימת לשלוח הודעה וכך יקבל התקפה אחת גדולה של הודעות מכולםםם ואם זה הודעות קוליות אז לבקש שישאירו בזמן שהמכשיר מכובה או משהו כזה ואז כשמדליק מגלה המון הודעות שמחכות ושומע אחת אחרי השניה)

 

 

שלא כדאי לנסות לעשות משהו כמו  מה שהוא עשה, אלא לזרום עם משהו שמתאים לשניכם, כי אני לא חושבת שהוא עשה לך יומולדת כדי שאת בבוא היום תחזירי לו.

 

בכל אופן אפשר אולי ליסוע כאילו לשבת שקטה אצל ההורים שלו ובמוצ"ש לארגן שהמשפחה תגיע ולעשות לו מסיבה אצלם
למרות שאולי באמת עדיף משהו אחר, לא דומה למה שהוא עשה..
באחד מימי ההולדת של בעלי לקחתי אותו לעשות מצנחי רחיפה והוא ממש התלהב מזה ואח"כ עשינו פיקניק בטבע

כזכרון נעים

לא תמיד הוא צריך להיות רעשני וגרנדיוזי

נסי לחשוב היכן אפשר "לגעת" בו באופן שייחרט בזכרונו.

לכל אחד יש מאורעות שזכורים לו כנעימים

זה יכול להיות משהו שקשור למקום שלו עכשיו בחיים

לשאיפות שלו למשהו טוב במיוחד מהעבר שלו וכדומה 

למשל- להכין לו בבית מסעדה בייתית (עם תפריט, עיצוב מתאים, נרות וכמה מנות..), עוגה שווה ליום הולדת ומשחק? זה יכול להיות גם "חפש את המטמון"- חידות שמובילות למתנה או לפתק שתכתבי לו

הפתעה כזאת לא פחות (ואפילו יותר) מושקעת מאשר להזמין אנשים ולעשות חגיגה גדולה

נראה לך שיתאים לו?

עדין נראלי כאילו עם עוד אנשים זה יותר מפתיע ומשמח... מתלבטת... .

זה כמו לצאת לדייט למסעדה, רק יותר מפנק, או ללכת למשחק או פעילות יחד, רק שפה את תארגני

זה הכיף של חתונה עם מישהו, שלא צריך המון אנשים כדי שיהיה כיף, מספיק שיש עוד אחד , חבל על נקודת ההסתכלות שזה מעפן..

את יכולה להזמין חברים שלו, אם את חושבת שהוא יהנה יותר עם הרבה אנשים ולעשות סתם על האש

אבל את תמעיטי מערך הזמן הזוגי שלכם

גם אצלינו הקרובים גרים רחוק. ביום הולדת שלי בעלי תאם עם אחת הדודות שגרות במרכז שהאירוע יהיה אצלה. הוא הביא את כל הדברים . ואיך שהוא הביא גם אותי לשם. זה קצת לוגיסטיקה אבל אפשרי.

 

לנסוע לצימר ליומיים (לילה אחד או יותר) , להזמין קיטרינג /לקנות את האוכל.

להתפנק במיטה בצימר + טלויזיה , בריכה /גקוזי , סרט טוב ,

יותר מאוחר בהמשך הבקר אפשר סדנה של משהו ....

או סתם רביצה בצימר.

לטיל באזור ביחד , אולי להזמין פיצה / המבוגר .....

 

בהצלחה

עם מגבות מגולגלות יפה, מצעים מסודרים כמו בצימר, אמבטית קצף ויין טוב..
בתור משהו מעניין אולי לתת לו כמין שוברים שהוא יכול לממש- לארוחת ערב מיוחדת שאת תכיני לו, פטור מהשלכת האשפה לצפרדע או מה שתחשבי כיד הדמיון הטובה.

חבל לתכנן סתם ובסוף לא תהיו מרוצים

אפשר ללכת לחדר בריחה ולסכם מראש עם המפעילים שיחביאו שם מתנה שתביאי בשבילו.

הם רגילים לזה.

אפשר גם שהחברים הטובים יחכו לכם מחוץ לחדר ואז תהיה לו הפתעה כשתסיימו.

 

שמעתי שזה ממש מוצלח, כמובן, אם אתם בקטע... זה מגבש... (-;

ותזמיני חברים.
קל לי לדבר כשאני לא משלם..;)

 

הוא אוהב יין, אז לקחתי אותו ליקב לטעימות. זה ממש נחמד, יושבים באווירה של היקב ומגישים לכם יינות ומסבירים עליהם, אני הכנתי לו פרלינים כאלה של שוקולד שנאכל יחד עם היין ויש גם יקבים שמציעים פלטת גבינות. גם כל ההגעה ליקב היתה מהנה כי נסענו באוטובוס ואז הלכנו מלא ברגל באזור עמק האלה וזה היה ממש יפה אחרי הטעימות עשיתי לו פיקניק עם פירות ועוגה ואז חזרנו הביתה אמרתי לו לישון צהריים ובינתיים הכנתי ארוחת ערב ושתינו מהיין שקנינו ביקב. היה יום מהנה ומוצלח..

חיפוש קטן בגוגל יגלה את שאר הפרטים אנחנו הגענו באוטובוס מירושלים עד לצומת והלכנו כ2 ק״מ ברגל. בטח שאפשר להגיע גם ברכב.. זה ליד בית שמש

נראה לי שעדיף לבד. זה הכי מחזק את הקשר. תקני חוברת מנדלות ותצבעו. תרכיבו פאזל ותמסגרו לסלון. תעשו משהו לבית ביחד. יש הרבה רעיונות.

אין סיבה להזמין את המשפחה או החברים.

יהיה לוו עוד זמן איתם.


את המשפחה והחברים...

וכדאי עם תחפושות של פורים וכד' - מאד מוסיף!]

חידות בחרוזים
חידות בציורים
מקורות/ תנ"ך למבוגרים [אפשר תוך זמן קצוב למצוא....ומי שמצליח -מצליח]
דבר תורה [למהדרין, על מנת שייחשב לכם סעודת מצווה]
טריוויה
משחקי מילים/תשבץ/ חידות הגיון
סולמות וחבלים לחנוכה [למצוא או להכין הגדרות תואמות]
מונופול לחנוכה [כנ"ל]


פעם הייתה "הפעלופדיה"- מעין ספר ענק עם מגוון רחב של רעיונות להפעלה.

תהנו!
 

מדובר על בוגרים לא על ילדים

אפשר להחליט על מושגים ששייכים לחנוכה [שמן/ מנורה/ אור/ תורה וכו']
למצוא על בסיס:
אפשרויות-
* כמה שיותר מקורות מהתנך או מדרשים או סיפורי חזל שעוסקים בו 
* בהקצבה של "תוך שתי דקות [או העמדה של שעון חול או משו בסגנון] צריך למצוא ..." משהו מוגדר מראש. [למשל המילה "מנורה" בתורה/ בנביאים


אפשר להמציא כללים מכללים שונים
כיד הדמיון...

זה מה שעלה לי.

תעשו חידות מאתגרות עם תמונות וכו על חנוכה, אפשר גם על דברים שקשורים למשפחה. זה ממש נחמד ועוזר ל"הרחיק" אנשים מלהיות בסמארטפון , כי הוא תפוס למשחק

ולא חושבת שכולם מכירים עד כדי כך את כולם

ואין אצלינו כ"כ סמארטפונים... ב"ה

מישהו אחד עושה רשימה
כל אחד מכין צ'ופר לענק שלו

אצלינו מוגבל לעשרים שקל

בטח יש לזה שם.

מוציאים מישהו אחד  החוצה (בוחרים אותו בקפידה, צריך להיות חכם ועם חוש הומור).

בינתיים מסבירים לכולם מה עושים:

מעבירים קופסה, בתוך הקופסה יש מראה. מי שבחוץ לא יודע את זה, הוא חושב שיש שם איזה חפץ, תמונה של מישהו או משהו כזה.

כשהוא חוזר כולם יושבים במעגל ענק והוא שואל כל אחד שאלה, מותר לענות לו רק בכן ולא.

הוא צריך לנחש מה יש בקופסה.

כולם בעצם ענו לו על עצמם, נגיד שהוא שואל אם המישהו הזה אוהב שוקולד - כל אחד עונה לו את ההעדפה שלו. הוא שואל אם המישהו הזה בבית ספר - שוב, זה לפי מי שהקופסה אצלו ביד..

אצלנו זה היה הצלחה גדולה. גם הקטנים נורא נהנו (כמובן היה צריך קצת לעזור לחלק מהם לענות..) ובעיקר זה הצליח כי הדוד שנבחר לצאת היה חכם ומצחיק. גם כשניחש כבר את התשובה עשה פרצוף פוקר והמשיך במשחק לטובת הקהל. ושאל שאלות משעשעות והצחיק את כולם עם ההערות שלו.

ב"ה שאלה הגיסות שחושבות ולא אני..

בס"ד

 

 

כל אחד בתורו זורק חץ של קליעה למטרה (יש על מגנטים, יש סקוצ'ים עם כדור כל מיני), ואז
מרים חידה או שאלת טריוויה בנושא שמתחשק לכם,

או כמה מעורבבים (על המשפחה, על חנוכה, וכ' למשל מה יום הנישואין של הסבא והסבתא המשותפים לכל בני הדודים גם אם המשפחות לא ממש קרובות יש נושאים שמשותפים לכולם)

המספר שאליו המשתתף קלע, הוא הניקוד שיקבל על התשובה שהרים.

אגב מי שלא יודע יכול להמציא משהו מספיק יצירתי,
וכולם ביחד מחליטים אם החלופה הזאת ראויה לניקוד וכמה מתוך התוצאה מגיע לו...

אני גם נגד עבודה במקום מעורב

וקל וחומר במקום שיש בחורות צעירות

לו!!!! יכול מאד להיות שהוא הודה כדי לא להיכנס לשנים של משפט שמי יודע איך ייגמר. עובדה שאפילו אשתו מאמינה לו..

גם אני חושב שהוא בן אדם מדהים.

גם אני האמנתי בו במאה אחוז כשהוא הכחיש הכל.

 

אני לא מאמין שהוא הלך לעיסקת טיעון והודה במה שהוא הודה, בלי שהיה כלום.

 

אני משער ( ורק משער) שהוא ניהל קשר קצר עם אותה חיילת, ואחרי זה סיים את הקשר הזה. אולי נפילה חד פעמית שלו.

לדעתי היא ניסתה בשלב מסוים ( זה המכתב שכנראה דובר עליו שהיא שלחה לו אחרי כמה שנים) היא ניסתה להוציא ממנו כסף. זה מסתדר לי עם העובדה שעכשיו היא תובעת את משרד הביטחון על פגיעה נפשית ( נו באמת).

 

אין מה לעשות, כמה שאנחנו , הציבור הדתי לאומי, כבר לא תמים כמו שהוא היה, אנחנו עדיין "בתולים" יחסית לאחינו החילונים.

 

יסכים לעסקת טיעון.

 

וגם אני מכירה אנשים רבים שמכירים אותו ודיברו כשהכל יצא לתקשורת שבוודאות הוא חף מפשע.

ואני ממש סקפטית...

 

בכל מקרה, אונס לא היה, היא כנראה באמת "קפצה" על המציאה שהיה משהו...

 

ומסכימה לגבי הקבע, או כל עבודה ששואבת המון מחיי הזוגיות והאישות.

"אין אפוטרופוס לעריות"

 

כותבת גם בתור מישהי שעשתה שירות צבאי עם הדרגות הגבוהות.

עסקת טיעון היא לא הודאה, היא לא אמירה משפטית שאומרת "כך היה". בשום צורה שהיא.

עסקת טיעון מתרחשת כאשר צדדי התביעה וצדדי ההגנה מגיעים לפשרה מסויימת מכיוון ואין באפשרות

אף אחד מהצדדים להגיע לידי הוכחה מוחלטת. שני הצדדים מפחדים מדעת השופטים שיכולה להשתנות

על פי מצבי רוח וטרנדים משתנים.

עסקת טיעון זה אומר שבמקום לעבור למצב מלחמה טוטאלית לתקופה שיכולה להימשך שנים ארוכות,

שכוללות בין היתר בהתחשב בהיותו קצין בכיר- השפלות חוזרות ונשנות בתקשורת כל דיון וכל החלטה,

תקיפות אישיות ועוד לא מעט מרעין בישין, הוא בוחר בלסיים את הסיפור הזה. להמשיך הלאה בחיים.

ולתת למשפחה שלו את היכולת להחלים מהמתקפה הזו.

 

אני לא אומר שהוא עשה או לא עשה. אני אומר שבגלל שזו עסקת טיעון- כנראה שאף פעם לא נדע.

ככה זה כשהחוק אומר שכל אישה יכולה להאשים כל גבר ולא יהיו לזה השלכות עליה בכלל.

וגם אני ובעלי חלוקים. יש את זה שהוא לא חפץ בכך ששנים ארוכות יהיה מסע של ערעורים ומשפטים - זה גם יכול להיות. אבל שבעיתון מתנוסס ציטוט "הייתה נשיקה, נסחפתי", מבינה שכן היה משהו ואני לא מדברת באוויר. 

 

אגב אני יכולה להגיד שאם הוא חף מפשע, שאפו וח"ח לאישתו, צדיקה אמיתית.

אני לא יודעת אם הייתי מגיעה לסיכום כזה בסיטואציה כזו, ששמו התנוסס בכך שהוא לא חף מפשע, אלא בחר בעסקת טיעון על מנת לחסוך את כל ההמולה.

ויכול להיות שהמחיר הזה שווה מול המלחמה שבצד השני, שסופה מי ישורנו...

 

בכל מקרה- אם הוא עשה משהו, הוא משלם מחיר כבד מאוד.

אם לא- הוא משלם מחיר כבד, ועל משהו שהוא לא עשה.

והדבר היחיד שאפשר לקחת מזה זה להקפיד על התקדשות אישית שלנו ביחס לדברים הללו.

מניסיון.

תמיד מה שלא שמעת באוזניים שלך או מאדם ספיציפי שנאמן עלייך אל תאמיני, ובטח שלא להאמין לעיתון.

בעיניים שלי ראיתי ציטוטים לא אפשריים, שבוודאות לא דיברו עם האדם והוא לא אמר אותם.

ובסוף היה יוצא אשם - אז הוא היה יוצא אשם וגם נתקע כמו קצב וגם לא הין מנקים לו שליש.

לא אומר שלא היה.
רק מתכוון לומר שאני באמת לא יודע מה היה שם - כמו כל העולם למעט שני אנשים.
ואני יכול להבין למה להודות בדבר שלא עשית.

הרי לעולם לא תדע!!!

אולי היא בטוחה מיליון אחוז שזה קרה והוא היה עם החיילת. אבל היא לא חיבת דין וחשבון לעם.

ואולי היא מנסה להדחיק ? כי קשה לה להתמודד עם האמת?

אולי היא אומרת  לכולם שהיא מאמינה לו.  בגלל הילדים?

 מה שקורה בחדרי חדרים ומה שהיא אומרת לו. לא נדע לעולם!!

יתכן שהם כבר שנים לא חיים טוב. איך אפשר לדעת מה התקשורת שלהם? מה רמת אהבה? מה שנראה זה לא מה שבאמת.

 

שאתה מנסה לעודד אנשים לא להתמסר לשירות עם ישראל. להיפך, תגיד מילה טוסה לאלו שכן מוגנים ומצליחים לחיות ככה, אם כל אחד יחשוב רק מה קל לי ולמשפחתי לא יהיו לנו לא חיילים ולא תלמידי חכמים, לא רופאים ולא אחיות.

אז למה להקריב את עצמכם.. זה קשה ויש כאלה שנופלים אז ניתן לאנשים אחרים להקריב את עצמם למעננו..

יש הבדל בין להיות לוחם, מ"מ, מ"פ לבין מג"ד, מח"ט והלאה

בגילאים הצעירים יותר ובדרגות הנמוכות יותר, זה נטו שירות של לחימה בשטח. רובנו גם לא מתחתנים בגילאים האלה ( ברור שיש חריגים) . אפשר לסיים יפה תפקיד מ"פ בגיל 23-24 ולתרום תרומה משמעותית. אחרי זה להתחתן , להקים משפחה ולחיות חיי נישואין כמו שצריך.

אפשר לתרום אח"כ עוד 20 שנה במילואים חודש בשנה.

ככל שעולים בדרגות הכוח עולה, החשיפה לחיילות/פקידות/קצינות עולה.

 

הכותב הוא רס"ן במילואים שעד החתונה שירת ביחידות שדה ולאחר החתונה עבר לשרת ביחידות עורפיות ( המחיר היה יציאה מהמסלול המרכזי ובסופו של דבר שחרור מקבע) . הרווח של חיי משפחה היה שווה את הכל.

ברור שמי שעושה את ההחלטה הזו משלם מחיר כבד.

ברור שחייבים שיהיו כאלו שיעשו אותה.

יש כאלו שזה תפקידם, וייעודם. ויש להם נשים וילדים.

לא צריך לשפוך את התינוק עם האמבטיה.

 

כן צריך לדעת שהמציאות קשה.

 

דבר שני- הלקח מהסיפור של בוכריס הוא לא זה.

 

לקחים מפרשת הרב ברלנד -

אל תלמדו תורה כל חייכם! עם כל הרצון והחשיבות ללמוד תורה, בן אדם בריא בגופו ובנפשו לא יכול להיות מסוגר בחדרי חדרים מסוגרים, ולא לנהל חיי משפחה וחיי אישות וקשרים נורמלים. 
 

נשים יקרות- גם אם התחתנתן עם אברך שמסתגר בתורה, אל תסכימו לחיות כך לאורך שנים. תגבילו מראש את המסלול הצבאי שלו למסלול של בעלי בתים.

 

וכו' וכו'.

 

 

ולעניננו-

 

נו באמת, לבוא ולקחת מקרה ולשלול את כל הדרך, שברור שהיא חשובה והכרחית לקיומנו, מרגיש לי להוציא את הטפל מהעיקר.

לקחים- חשוב להסיק. איך אפשר לצמצם, איך אפשר לתקן, איך אפשר להבא לבוא ולהועיל. אבל לבוא ולהלביש את האידיאולוגיה שלך, שלא צריך להיות בקבע כי זה מעורב, מרגיש לי מאולץ.

 

ואני יודעת, ההקבלה שהבאתי לא מתיישבת בדיוק אחד לאחד עם המשל והנמשל, 

הרעיון היה להביא דוגמא לכך שקורים דברים לא טובים בעוד מקומות, ואיך ניתן לבוא להסיק מסקנות מסולפות. 

כפי שהתורה נצרכת לחיינו, גם צבא.

וכפי שצריך אנשים שיקדישו את חייהם לתורה (גם אם אולי זה לא נועד לכל אדם), כך צריך גם אנשי קבע (ושוב, אולי לא נועד לכל אדם).

וכפי שהעניינים בפרשת הרב ברלנד לא הובהרו והוכרעו, כך גם בפרשת בוכריס. 

 

 

 

גם אם זה בשם התורה, לא התירו אלא לבן עזאי, וגם איתו לא ברור בדיוק מה היה, רק שמכיוון שהיה "פיקוח נפש"

אצלו אז דחו לו את המצווה.

 

אבל כלל פשוט בעולמנו- זה לא בריא לא לחיות חיי משפחה תקינים! לא משנה בשם איזה אידאל.