אבל צריך תמיד להתחיל מההתחלה-
את אומרת שאת עומדת להתפוצץ, אבל שזה דברים פעוטים שמחווירים לעומת האישיות המדהימה שלו?
זה לא נשמע נכון.
כביכול- את לא באמת מרגישה ש"נו שוין, אז מה אם "א, ב, ג, לא מושלמים- אני מעדיפה את הלא מושלמות הזו
מאשר כל דבר אחר".
וזה השורש של כל העניין.
אני כן חושב שכדאי ללכת לכמה פגישות של ייעוץ מקצועי,
יש בזה הרבה תועלת, אבל זו החלטה שלך.
בכל מקרה- את צריכה לברר עם עצמך מאיפה מגיע הקושי הזה, בד"כ הוא יגיע מאחד מהדברים הבאים:
1) חוסר השלמה- במהלך תקופת הזוגיות הראשונית, עדיין אין בכלל השלמה מלאה עם העובדה שאנחנו נשואים
זה לזו. מצחיק אולי להגיד, אבל רוב הזוגות עוברים שלב בהתחלה של לבחור מחדש בבן הזוג שלהם, אחרי שהם
מגלים מיהו באמת(הרי לפני זה הם לא באמת ידעו כמו עכשיו), בשלב הזה יש הרבה קשיים עם התנהגויות של
בן\בת הזוג, שנובעות מחוסר השלמה עם העובדה שזה בן\בת הזוג וזהו.
2) חוש ביקורת מפותח- דבר שקיים אצל רובנו, במיוחד בדורות הללו, זה "עין רעה" שנדבקת לכל פירור של חוסר
שלימות וגורמת לו להפוך להר ענק, מפחיד ומאיים. בחלק מהמקומות בעולם עוד מתיימרים להציג את הלשון הרע
והעין הרעה הזו כאידאל, כ"ביקורת בונה"(דימוי עצמי גרוע בד"כ). אם ניחנו בחוש מפותח זה, אנחנו עלולים להיתקל
שוב ושוב בדברים קטנים שמפריעים לנו למרות המכלול הטוב.
3) הבנה לא נכונה של הדברים שנעשים- תחושה שהמשמעות של המעשים הללו היא פגיעה בי, זלזול בי, חוסר התחשבות בי וכו'...
4) גאווה- תחשוה ש"מגיע" לי יותר מזה...
היופי הוא שבעבודה על 2 נקודות בלבד אפשר להתחיל לפתור את רוב הקשיים-
אמונה וביטחון:
1) הקב"ה זיווג לי את בן\בת הזוג הזה\ו, זה בן\בת הזוג שלי וזה עוזר להשלים עם זה.
2) הקב"ה מנהל את העולם ולכן הכל מגיע ממנו ולכל דבר יש מקום("לכל זמן ועת"), אין מקום לזלזל באף אחד.
3) זה לא ביני לבין בין הזוג- הקב"ה הוא זה שמביא לי התמודדות עם עצמי מול עצמי.
4) כשיש אמונה וביטחון, יש פחות גאווה.
עין טובה:
1) מאפשרת לראות עד כמה זכיתי בבן\בת הזוג שלי בתכונות ויכולות נפלאות.
2) עיקר התיקון, להפחית את ההסתכלות על הרע ולהסתכל על הטוב, להדגיש את הטוב.
3) מאפשרת תחושה שהדברים לא נעשים מתוך זלזול\פגיעה, אולי אפילו מתוך מטרה טובה.
4) כשרואים כמה טוב יש בעולם ובאחר, הגאווה יורדת.
זה העיקר-
לחזק את האמונה בקב"ה ואת העין הטובה.
ואם אפשר וצריך- לדבר על זה.
)
