פורום נשואים טריים (עמוד 413)

היא פגעה בי ובכלל לא שמה לב,לא ביקשה סליחה,מבחינתה,לפי מה שאני רואה את זה עכשיו,אני האדם הרע בסיפור.וזה קשה,זה קשה.הרבה חייבים לי כבוד ואני לא אוהב התנצלויות,אני רק רוצה שהיא תבקש ממני סליחה..

ואם אני לא אפנה אליה ואעשה עם זה משהו,אם אמשיך להתנהג כרגיל משהו ישתנה?המכה הזאת תהפוך לפצע נפשי עמוק ובסופו של דבר ניפרד אם אני לא אעשה עם זה משהו..ומה שאני חושב לעצמי עכשיו האם זה להיפרד ממנה,ואני לא רוצה כי אני כל כך אוהב אותה.

ההקדמה הזאת היתה סוג של דוגמה.

גם אני פוחד,אנחנו בני ובנות אדם,כולנו פוחדים..ממשהו אחד לפחות!לא משנה מה זה..העניין הוא לא לפחד ואז בעצם אנחנו אמיצים?לא,העניין הוא-לפחד..ובכל זאת להתגבר על הפחד..לזה קוראים אומץ וזה חומר שממנו מנהיגים עשויים.

קחי את המצב הכי גרוע-את מבקשת ממנה חיבוק והיא אפילו אומרת לך לא!למרות שאת בטוחה שהיא תגיד כן,מה יקרה אז?אז תרגישי מבוכה..אחרי כמה ימים זה ייעלם,זה רגש,רגש בא ורגש נעלם למרות שיש רגשות שלא מתים...

את לא יכולה לפחד מהכישלון ולדחוף את עצמך להצלחה,אבל..את תדחפי את עצמך להצלחה מפני שאת מאמינה בדרך שלך ובחזון שלך.

את חושבת שאת היחידה..?את היחידה שמתמודדת במצב הזה?אז זהו,ממש לא.

הפחד הוא רוצח,הוא רוצח חלומות,הוא רוצח תקוות,הפחד הוא רוצח דברים שאתה יודע בוודאות שאתה יכול לעשות אותם אבל הפחד מהכישלון יגרום לך להפסיק.

את יודעת מה השלב הבא שלך במקרה ותישארי סגורה ככה?את תמשיכי להדרדר,המצב שלך יהיה בהרבה יותר גרוע,ואחרי תקופה את תיכנסי לבית החולים..את יודעת למה..?כי פחדת..פחדת לבקש עזרה.

גם אני,עצמי,שונא מאד לקבל עזרה ושונא לבקש עזרה,שונא להפסיד,שונא לוותר לעצמי..אבל אם אני אחליט לא לקבל עזרה על נושא שחיוני להצלחתי..אז אי פעם אני אצליח בנושא הזה?לא.ואם אבקש עזרה ולא ייתנו לי את מה שאני צריך ואני אוותר אז אי פעם אני אצליח בנושא הזה?לא,אבל אם אכשל ואנסה שוב..ושוב..ושוב..מה יקרה אז?אז אני אנצח.

אני מתנהג כלפי חוץ כמו רובוט,לא משנה כמה דברים קשים לי אני לא מראה את הקושי כלפי חוץ..אבל כלפי פנים?חה,חה..אני מתפרק.ואני חושב שהסיבה שאני מתפרק היא בגלל שאני לא מוציא את הדברים החוצה,אבל מצאתי לעצמי פריקה..הכתיבה שלי..וזה מחזיק אותי..אבל ברגע שאתה לא פורק לכלום והכל נשאר בבטן אז אתה תפסיד.אז אתה לוזר.זה נקרא להיות לוזר באמת,לוותר לעצמך אפילו לפני שניסית!

דרך אגב,אם את זקוקה לפריקה,אני פה..

בהצלחה וכל טוב לך,דרך אגב,אם את צריכה לפרוק,אני פה.

 

אם היא "טיפוס" של אחת שזה "שייך" לגביה, תבקשי. זה בדיוק מה שנכון לעשות. תגידי לה, כמו שכתבת: אני מרגישה לפעמים כ"כ לבד ושאין מי שצריך או אוהב אותי... את מוכנה לתת לי חיבוק גדול?....   אם היא אשה טובה, ומן הסתם "כמים הפנים לפנים" גם אוהבת אותך - היא תשמח לעשות לך את החסד הכ"כ יפה הזה.

 

וכבר שמענו על בנות שזה פשוט "האיר" אותן. חיבוק מזו שמטפלת. גם חוסך בעיות וסיבוכים. בשביל זה יש לך מטפלת-בת..

 

[ואולי היא גם מבינה שזו הדרך הכי נכונה, רק "חוששת" מתגובתך?....]

 

זה חלק קריטי בטיפול

לדבר על הרגשות שעולים בך *כלפיה*.

 

בכלל לא משנה אם היא תתן לך את החיבוק או לא.

מה שחשוב זה שתדברו על זה.

 

זה חלק קריטי בטיפול: איך את פוגשת את התשוקות שלך. את הצרכים הרגשיים שלך. אם את נבהלת. אם את חוששת שהזולת ייגעל ח"ו או יתרחק.

בקיצור יש פה הרבה חומר לעיבוד. ומקום לצמיחה משמעותית.

 

לדעתי תתחילי מזה שתגידי לה שאת מרגישה משהו שאת חוששת לדבר עליו.

ואם היא מטפלת טובה היא אמורה להתחיל לדובב אותך על זה.

 

אבל להשאיר את זה לגמרי מחוץ לטיפול זה ממש טעות ואפילו פספוס.

בהצלחה

 

 

גם אני לפעמים מרגישה לבד.לפני החתונה היו לי הרבה חברות שלא היו לרוח בעלי מכל מיני סיבות..כך שיצא שמצאתי את עצמי לבד.. והרגעים הקשים היו כשרבנו ומצאתי את עצמי בודדה באמת. .אבללל....יש לי בעיה שקשה לי עם קשר מחייב ...כי הרבה פענין פשוט אני צריבה את השקט שלי..

תבחרי בחיים?

שבת שלום!

המצב שלך נראה לי סבוך, יש ארגונים שמייעצים לנשים איך לפעול, נשמע שכרגע גירושין זה באמת הפתרון...
אולי מישהו יוכל לתת מספר שלהם ותפני ויעזרו לך איך לנהו.


שיהיה בהצלחה

לא הבנתי מה המצב ביניכם פרודים/גרושים ומה הסיפור
אבל ממה שאני יודעת וממקרה קרוב שהכרתי
זאת דרך "נפלאה" של גבר לנסות לשבור את האישה
הדרך הטובה ביותר זה לא לתת לו את מבוקשו(שזה להלחיץ ולשבור אותך-שוב לוידעת בדיוק מה ביניכם) לפתח עור של פיל והרבה אדישות
להנות מכל רגע עם הילד שלך
ולדעת שהוא זה שמפסיד ולא את.

הוא מנסה לשבור אותי.. זה ברור לגמרי!!!
אנחנו פרודים כבר חודש

אולי הוא חושש שהיא תתלונן עליו תלונת שווא על פגיעה בילד? בדרך כלל במקרי גירושין, הנשים הם הזבל בסיפור (סליחה על ההכללה..במקרי הגירושין בהם אני נתקלתי!)
כל עוד את לא מכירה את המקרה חבל לחמם סתם..לדעתי.

היי יקרה,

אני פסיכותרפיסטית במקצועי.
הייתי שמחה לו הייתי יכולה לעזור לך ולו במעט... הבעיה שלא ככ הבנתי את הנוסח שלך.
כתבת בעלך- משמע את נשואה... אך מדוע ציינת שהוא גר ליד הורייך?? מה את רוצה להדגיש בכך??? בן כמה הילד?? יש לכך משמעות רבה...

כמו כן מדוע אינו רואה את הילד?? האם הילד מחוץ לבית או שמא בעלך אינו מתגורר עימך כעת??

פשוט קשה מעט להבין מהי כוונתך...
בהצלחה ואשמח לשמוע אם תרצי

כל הכבוד לך על הגשת העזרה!!

אכתוב בפרטי

אז הוא בוחר להתנתק כדי שזה לא ישמש כלי,?

בן כמה הילד? הוא יצר איתו קשר לפני שנפרדתם?
כי גבר זה לא אישה.. הקשר לילד זה תהליך נבנה! ואם זה לא קרה לפני אז..

אם את באמת רוצה בטובת הילד שלך.. תחשבי איפה את טועה. אולי את השתמשת בילד ככלי לנגח אותו?! אולי הילד היה הסיבה לפרידה? אולי הוא יודע שתפגעי בו דרך הילד?
לפעמים עם כל הגעגועים לילד מעדיפים לפעול מהראש ולא מהלב כדי שהחיים אחר כך לא יהרסו לחלוטין. ולכן הייתי ממליצה לך לחשוב איך את מנסה לחבר ביניהם.. כי רק בילד שלך זה ייפגע שהוא לא רואה את אבא שלו

והוא מאד אהב אותו..

שלך מולו עם הילד.

אין סיבה בעולם שאבא שאהב את הילד שלו לא יתגעגע אליו. אלא אם כן, הוא בוחר להתגעגע על פני נזק אחר שיקרה לו ממך.

כדאי לך לחשוב על זה

הוא בן אדם חסר רגשות.. אפילו יועץ שהיינו אצלו אמר שיש לו בעיה רגשית.. לא יכולתי לחיות עם אדם חסר רגשות..

לא התערבתי בשיקולים שלך להתגרש. למרות שאני בטוחה שלא יכול להיות שצד אחד טלית שכולה תכלת וצד שני אשם מוחלט. במיוחד שכתבת שהוא אוהב את הילד אז כנראה שיש לו רגשות

 

הגבתי לך בהקשר לילד. אם הוא ניתק קשר כנראה שהשתמשת בילד כדי לפגוע בו או שהוא מפחד שתפגעי בו בעזרת הילד

אין לי משהו חכם להגיב, אבל לא רציתי להעביר הודעה כזו ללא תגובה.

וזה משאיר מחשבות
מצד אחד את כותבת מי שחושב לברוח ולמצוא אהבה בחוץ.
מצד שאני את כותבת שאת היית אשת חיל אמתית 24 שעות. חיכת לו כשהלך עד שיחזור. אהבה שלך אליו היתה ענקית


לכאורה לא היה חסר לו אהבה ולהפך . את נשמעת מאוד מאוד מאוהבת
פשוט אני תמיד עם רגשי אשמה אולי אני לא מראה מספיק אהבה... אז בעצם זה לא מה שמשנה.
אפשר להראות אהבה מטורפת והבעל יחפש בחוץ
ואפשר לא מאוד להראות והבעל לא יחפש

האדם הוא עולם מורכב
אין שחור-לבן ואין משוואות של
הראת אהבה=בעל נאמן
לא הראת=בעל בוגד
לפעמים יש כאלה עם צורך בריגושים וחוויות מעל הרגיל(מים גנובים ימתקו)יש כאלה חסרי ביטחון שכמה שהאישה תפרגן הוא תמיד ירצה עוד חיזוקים(אל תשכחי שעם האישה חיים את חיי היומיום שבהם יש גם חוץ מאהבה דאגות,כעסים לפעמים,חילוקי דעות וכו...)

אולי קצת לא הובנתי נכון
זה לא שהייתי 24/7 האישה שרק רק מראה אהבה
גם אנחנו כעסנו/רבנו/בכינו/התפייסנו
אבל בבסיס היתה אהבה גדולה
ורק רציתי לחלוק איתכם את אותם רגעים שאבדו

מה שכן אני חושבת כמובן את יכולה לחלוק עלי
שהייתי בודקת (עם עצמי או עם עזרה)
למה קשה לי להראות אהבה, מאיפה זה מגיע...
כי באמת שאנחנו לא אמורים להראות אהבה רק כי אנחנו פוחדים מבגידה...

אלא התחושה אולי זה לא מספיק..
זה לא רק לגבי הבעל זה גם לגבי הילדים

כואב מאד.

 

ה' ישמחך ויחזקך.

 

וה"שיעור" - חשוב מאד, מלבד הערך העצמי של הדברים הללו, הנאמנות, שמירת ההלכה והמוסר הבסיסי.

היי יקרה...

עולם האהבה הוא עולם מדהים וסבוך יחד...
אם החלטת להישאר עמו - כנראה שעשית זאת לאחר מחשבה...

אם את עדיין אוהבת אותו ורוצה להישאר עמו... אל תחשבי כל הזמן על העבר, על הבגידה... נסי להיזכר באהבה ובתשוקה שלך כלפיו..

אך אם זה מוביל אותך אוטומטית לחשוב על הבגידה... נסי לסלוח לעבר ולהסתכל על העתיד... לראות במה הוא טוב מכל אחד אחר... ומה יש בו שלא תמצאי לעולם בגבר אחר...

בהצלחה רבה וחבוק גד ול!!!!!

כתבה בערוץ 7: סיורי סליחות ברחבי ישראל
http://ch7.io/abqGR

ישיבת אור החיים בי-ם.

 

לפעמים מעבירים את זה ברדיו וזה נשמע ממש מרגש!

מומלץ ללכת מוקדם שיהיה לל מקום לשבת...

בס"ד

 

כזוג צעיר הלכנו כל שנה. עכשיו אני כבר לא הולכת, אבל בעלי לא מוותר. חוויה!

 

הייתי שם שבוע שעבר מדהים ומרגש שם!!!!

תוכלו לתת עוד פרטים על הסליחות באור החיים?

אני מבין שיש עזרת נשים פתוחה... נכון?

מתי כדאי להגיע? עד איזה שעה זה בערך?

 

חוץ מזה יש עוד הצעות טובות?

עזרת נשים פתוחה....זה בית כנסת ענק!!!!
זה בעצם ישיבה...
מתחיל ב12/12 וחצי.....
אבל זו באמת חויה מרגשת...
ממליצה!!!

אבל חלקים פה ושם. 

מה התובנות שאת רוצה לחלוק?

בשמחה

ממליצות על הספר הזה?
ועוד שאלה, הוא מתאים גם לרווקות?

לדעתי לא מתאים לרווקות. זה יותר מתאים לזוגיות, 

הספר מומלץ יש בו תובנות. כמו כל ספר מסוגו- יש חלקים שמתאימים לחלק ויש חלקים שמתאים לאחרים, בגדול החוכמה היא לקחת אלייך מה שמתאים ומדבר אלייך. 

המטרה של הספר זה על אף שמו ה"מכניע" - להסביר לנשים איך לשחרר שליטה, ולאפשר לבן זוג לעשות דברים , לקחת חלק, ולעשות בדרכם . אז הכניעה פה היא למעשה לדעת לא להיות בשליטה, לשחרר. אפשר לקרוא ברווקות אבל זה פחות אפקטיבי...

בעיקרון אם הבנתי נכון כי אנגלית שלי לא הכי הכי אז מחברת הייתה פעם אישה שתלטנית בצורה מפחידה ואז הבינה בדרך קשה שזה הורס נישואין. אבל למה להמליץ להיכנס לקיצוניות שנייה לא הבנתי.

אולי לא הבנתי נכון אבל ספר כאילו נותן ציפייה שברגע שאישה תשחרר שליטה אז בעל פתאום ייקח אחריות והכל יהיה בסדר. ולא נראה לי שזה נכון.  בתכלס סיבה של פמיניזם שבעלים לא בדיוק לקחו אחריות ולנשים לא היו כלים להסתדר לבד.

 

באתר היא מסבירה שנשים נקרעות בין הרגשות החיוביים של אמון וביטחון בבעל לרגשות השליליים של חוסר אמון ומגננה. ההדרכה שלה היא להתמסר לרגשות החיוביים ולהתגבר על השליליים. היא טוענת שהרגשות החיוביים אצל האישה מעצימים את הבעל ומוציאים מימנו את הכוחות הטבועים בו ואילו הרגשות השליליים רק מכבים ומחלישים אותו. זו דרך האמצע של הדדיות ולא קיצוניות. היא גם מציינת בפירוש שההדרכה שלה לא מתאימה לנשים שנשואות לבעלים אימפולסיביים שמשועבדים למידות הרעות שבהם.

הפמיניזם התחיל דווקא כשלנשים היו את הכלים לקחת אחריות ועצמאות, אבל הגברים המשיכו לטעון שנשים לא מסוגלות לקבל אחריות מלאה על עצמן והן לעולם צריכות להיות תלויות בגברים.

יש לך פרשנות מדהימה לספר. 

אם בעלי מתנהג כמו ילד קטן, מתחמם בקלות מה שנקרא נוח לכעוס וקשה לרצות- זה לא רלוונטי אליי אם ככה?

חייבת להודות שלא קראתי את הספר במלואו. קראתי בחלקים

כוחני ואלים, מכור לסמים/אלכוהול/הימורים, נואף. לפי דויל אלה גברים חסרי תקנה כי הם מסוכנים לעצמם ולסביבה שלהם.
בהגדרה של גבר אלים היא מתפתלת כי לשיטתה לא כל התנהגות מבזה כלפי האישה היא אלימות קונקרטית. לדידה גבר אלים הוא כזה שמעריך כוחניות ומשתמש בה כדרך חיים לחלשים מימנו ומכבד באמת רק את אלה ששווים לו או חזקים מימנו. לעומתו, יש גבר שנוהג באלימות (לא פיזית!) אחרי שהוא חוצה סף של תסכול ומרירות. לו יש תקנה כי הוא לא כוחני בטבעו ואם ישתחרר מהמתח הנפשי, אז יוכל לחזור למוטב.

יש לך יכולת ניסוח מדהימה. קבלי ח"ח

ותודה על ההבהרה. נשמע שקראת את הספר במלואו.

קראתי ברשת (באנגלית) סיכומים וחלקים של הספר שהיו זמינים. זה התחיל כשהתעניינתי לקנות את הספר לאשתי במתנה שאותה תקבל מאחת החברות שלה  . אל דאגה, למרות הכותרת המכשילה היה לי ברור שזה לא מדריך לשפחה המתחילה. 

 

 

שהבעל לא יודע על התהליך כי אחרת זה משבש הכל...

גם אם אני יודע על תהליך, יש מספיק מקום להפתיע אותי. אני משתדל לזרום בסבלנות ולא לצפות לשלב הבא. הבעיה הייתה בסיפור כיסוי. הרעיון היה להעביר לה את הספר דרך חברה שכאילו קנתה אותו בעצמה, אבל אני לא מכיר אחת כזו שמכירה את הספר ויכולה להמליץ עליו ברמה של מתנה.

וואוו!! לא הייתי מהמרת שאתה גבר!

סחתיין על הערמומיות החיובית אז בסוף הבאת את הספר לאשתך?

ולפעמים אפילו כמה פעמים.
לא מתאים לכל אישה אבל לפעמים זאת ממש הצלה לזוגיות!
אנחנו צריכות לפתוח קבוצה ״נשים נכנעות!״

ספר מומלץ.
וכשאני מרגישה שאני 'נחלשת' ב'כניעה',
אני מתחילה לקרוא אותו שוב..

היינו שם לפני 6 שנים והמחיר היה סביר. שמעתי שיש גם משהו בשואבה אבל יותר יקר.

אתמול הצלחנו להידחף בה שני זוגות ושני תינוקות
היה צחוקים

ובליל החג הצלחנו להידחס בה 12 נפשות והיה מקסים ומהנה!!

לא ישנים בסוכה, לפעמים קצת אורחים.

5 נפשות.אוכלים וישנים.

הוא נורא רצה משהו יותר עיוני, ניסינו, לא עבד

בנתיים לומדים מסכת אבות עם רש''י ורמב''ם

(הלכות לומדים ממילא)

יש כאלו שמתאים להם מאוד ללמוד, יש כאלו שזה לא עושה להם טוב.

וגם בעניין הנושאים והצורות- כל אחד ומה שליבו חפץ.

אנחנו למדנו, היום כבר לא, כי ראינו שזה לא קידם ועשה טוב. אולי בעתיד ישתנה משהו.

אני חושב שכדאי ללמוד דברים שהם מצד אחד קלים ומצד שני עוסקים בסוגיות החיים

עצמן- מכתב מאליהו, הרב לאפיאן, אמונה וביטחון לחזו"א, סיפורי צדיקים וגדולי הדורות.

אם שני בני הזוג אוהבים משהו משותף ומצליחים ללמוד אותו ביחד- זה בכלל נפלא

הלכה, בפרט הלכות שנוגעות לבית וכאלה כמו איסור והיתר, שבת, ברכות, וכו'.

יש המון ספרים קלילים שאפשר ללמוד בכיף.

אלה דברים חשובים מאד שנוגעים בחיי היומיום ולרוב נשים נתקלות איתם הרבה וכמובן גם אנחנו.

הלכות שבת כל פעם הלכה או שתים אחרי סעודת שבת .

 

אפשר ללמוד שמרת הלשון (למדתי פעם עם חברות במדרשה ....)

אולי גם פרקי אבות , הלכות , פ"ש ....

 

תנסו , כל אחד מה שמתאים לו ולזוג שלו .

 

בהצלחה

 

 

כל סעודה 3 הלכות מפניני הלכה -הלכות שבת.

אם יש חגים צומות ספירת העומר וכו' לומדים את ההלכות הרלוונטיות במקום.

 

הלוואי שהיינו מוצאים זמן ליותר מזה...

 

 

כל שבת של אותה השבת..
ובסעודות פניני הלכה.

הלוואי והיינו מספיקים גם באמצש! אם כן בייתי רוצה מסלש..

היינו לומדים כל יום!! כמה דק' מהזפר "פלא יועץ" של הרב אליעזר פאפו זצוק"ל...

 

כל יום אחרי ארוחת ערב/ לפני השינה. לא מפספסים! איזה 6-7 שנים...

 

עכשיו זה כבר ירד...

 

בשבתות יש כמובן פ"ש ובעלי לומד עם הילדים משניות שבת מצוירות...

 

ואצל ההורים שלי לומדים כל סעודה 2 הלכות בהלכות שבת!

 

 

 

 

כשהיינו צעירים יותר למדנו ביחד תנ"ך. נסינו עוד ספרים אבל לא הלך כלכך...

סבתי ז"ל ראתה אותנו לומדים וצחקה. אמרה משהו כמו נראה כמה זמן עוד תתמידו בזה... כנראה צדקה.

כשבאו הילדים זה כבר לא הלך כלכך. והיום בכלל קשה לי להתרכז באיזשהו לימוד.

אחרי שסבתי נפטרה שמענו עליה סיפורים, אחד מהם היה שהקשר הראשוני שלה עם סבי היה לימוד משותף, היא חיפשה בסביבתה מישהו "יודע ספר" שילמד אותה הלכות כשרות במטבח,  הם היו קבוצה של רווקים שעלו לבד לארץ עוד לפני קום המדינה. אז הלימוד בחברותא הביא להקמת בית בישראל.

 

בעלי לומד עם הילדים  - כל אחד לפי רמתו.

ומשתדלים ללמוד ביחד בסעודת שבת- שמירת הלשון.

 

משתדלים כל ערב

וסיימנו את כל הספר!! (לי פעם ראשונה, לו פעם עשירית)

מאז עוד לא מצאנו משו חדש..

 

לדעתי הסוד בהתמדה הוא ללמוד כל פעם קצת, וגם כשאין כוח ללמוד ממש כמה שורות בשביל לשמור על קביעות..

פעם בשבוע
בשבתות

עצם הלימוד המשותף ולא משנה מה.. מוסיף המון לאווירה טובה ולשלום בית

יוצר דיון ושיח. וגם אין כמו סיפורים ליצור חיבור !!

מעשה מאבידת בת מלך,חכם ותם , בן מלך ובן שפחה שנתחלפו,7קבצנים...

אנחנו לומדים גם- אורות הקודש. קצת גבוה אבל מהמם.

יש את הספר אהבה של הרב גינזבורג

לקוטי מוהרן גם ממש כיף

ואפשר גם נתיבות שלום,טללי חיים-של החלבן והרב ראובן ששון..ספר התודעה,

גם סיפורים זה תענוג- חסידים ואנשי מעשה מהמם. גם ספרים של הרב סבתו

יש להם דפי לימוד מונחים על כל מיני סוגיות בזוגיות. אנחנו ממש נהנים אפשר לחפש באתר שלהם. 

בהצלחה 

אפשר רכיבה זוגית על סוסים
סנדאות בישול למיניהם
חדר בריחה
רכיבה על אופניים
בריכה זוגית

כל מה שכתבתי יש בכל מיני מקומות בארץ, אם תכתבי אזור יוכלו יותר לכוון אותך

(אגב, גם חיפוש בגוגל של האזור + מה שכתבתי ייתן תוצאות מעולות... )

מכשיר כזה שעושה מסאז...

אבל אז זה מחייב אותך לעשות לו...

 

כרית נוחה לגב אם הוא עובד שעות ארוכות בישיבה מול מחשב

 

אביזר נוחות לרכב

 

אם את יכולה להשקיע כסף אז- גביע/ כלי למים אחרונים/ קופסא לאתרוג מכסף

 

תיק חדש לטלית תפילין אם יש צורך

 

 

איזהשהוא חפץ שהיה לכם סיפורון קטן סביבו, סתם אני זורק למשל ראיתם מסתובב בעיר מישהו עם חולצה מוזרה שהוא ממש התלהב ממנו ואת ממש לא אז דיברתם על זה

 

קיצר איזשהוא חפץ שיש בו משמעות שיעלה בו חיוך קטן

כמה שבעלי אומר שזה מפגר אני יודעת שהוא יעוף על זה כשהוא יקבל את זה

סכין מכסף, יש לא יקרים
זמירות שבת מעור
כיסוי לחלות

אבל כלי עבודה.. בבית זה יכול לעזור..

ואז תדעי איך הוא מתמודד עם זה ומה התגובות שלו ולפי זה לחשוב מה אפשר ומה לא לשתף...

מנסיון,

כדי שאדם יכיל את החולשות שלך צריך להיות קודם בסיס של הערכה וכיף פשוט ומשותף

לכולם יש חולשות, מי יותר ומי פחות... מה שבאמת חשוב זה מה הוא עושה עם זה, איך הוא מתמודד, כמה הוא מתאמץ, שם האדם נמדד.
יש יותר נטיה להסתכל על המגרעות מכיוון שהאדם מטבעו שואף לשלמות, מה שגורם לו להתעלם מהדברים הטובים שקיימים בו. צריך יותר להתמקד בחיובי, ואז החסרונות יוארו באור אחר...

והוא מכיר את כל חולשותי (שלא מעט)

אך מצד שני, תחשבי איזה בנאדם בעולם מכיר את כל הדברי הטובים שבך? מי מכיר עד כמה באמת טוב לבבך? עד כמה המחשבות שלך עמוקות? עש כמה את משתדלת לעבוד על עצמך? מי מכיר באמת כמה את רגישה? הבן זוג שלך!!
שזה מדהים , פעם תהיתי לעצמי: האם הייתי רוצה לוותר על כל החולשות של בעלי והוא היה מן סוג של מושלם, והמסקנה שהגעתי אליה- לא! לא הייתי מוותרת על חולשותיו מפני שלא היה לי נעים מחולשותי שלי ! תחשבי איזה מביך לחיות לצד גדול הדור כשאני עסוקה בקטנוניות...

אמונה משמעותה ענווה.
האם חשבת שהקב"ה לא דואג לבריותיו?
אין אישה שהקב"ה הטביע על מצחה אות קיו של רווקות נצחית..

ולא, זה לא מפחית.
להפך.. מעצים ומעלה את הקשר בעוד שלב
ככל שחושפים רבדים עמוקים יותר, הקשר מתרחב
אבל---
נישואים זה גם עבודת המידות מאומצת. כלומר צריך לזכור שלא משאירים את הקשיים והחולשות ברמה כפי שהיא..
אלא משתדלים ועובדים על מנת לשפרם

ברכה גדולה!

את ערכו בעיני.
כולנו בני אדם ולכולנו יש חולשות, מי שמספק כן עם עצמו כדי להודות בחולשותיו הוא זה שהדרך לתיקון קצרה אצלו יותר, וזה מרשים אותי.

אחרת הקשר לא אמיתי.. אני מאמינה שזה מוסיף עומק. קל לאהוב כששנינו מוצלחים ומושלמים. יש עומק באמירה " אני איתך עד הסוף, בכל מצב, גם כשאתה טועה אני בצד שלך. אנחנו אחד לגמרי ואני פה להשלים את החסרונות שלך ואתה את שלי"
אם היינו מושלמים, איזו תועלת יש לנו באחר? בשביל מה להיות שניים שהם אחד, אם אחד שהוא אחד הוא מושלם ומצויין לבד?
יש פה אמירה יפה. שאנחנו לא אובייקטיבים אחד ביחס לשני, לא חושבים בצורה הגיונית על חסרונות ויתרונות ולפי זה טיב הקשר והאהבה. אלא כמו הורים, שמודעים לחסרונות ילדיהם אבל אוהבים אותם בלי תנאי

לא משתפים את המגרעות והחסרונות רואים לבד… זה רק יכול לגרום לו למחשבות כמו…. נכון איך שהיא צודקת חבל שנישאתי לה ולא לאחרת.… וגם שמעתי את זה מאיזה רבנית… בפני הבעל רק לשבח את עצמי איזה יפה אני וכו ולא איזה שמנה כעסנית ומכוערת… מסכן…
חשוב מאד ליקר את עצמך בעינו ולעשות הכל כדי שיראה רק את הטוב שבך…

באמת יש עניין לאמלהסתיר מבן הזוג שלי דברים טובים שעשיתי כי אם הוא יידע זה יתרום לערכי בעיניו ועל ידי זה יתרום לזוגיות שלנו.

ובאמת יש חולשות שלא צריך לומר ולציין, הוא מכיר.
אבל אם למשל עשיתי משהו שאני יודעת שהוא חולשה שלי, אז לפעמים אני כן ארגיש צורך להגיד לו שזאת חולשה שלי, מתוך תועלת. למשל אם בכיתי או כעסתי כשהגיע הביתה מהעבודה אבל אני יודעת בשכל שהוא בסדר גמור, אני אגיד לו שאני מתנצלת על ההתנהגות שלי ויודעת שאני רגישה ונוטה לדרמות. זה ממקום של פיוס והתנצלות.

לעומת זאת להגיד כל היום לבעל כמה אני שמנה ודפוקה בהחלט יכול להעיק. גם אם זה לא יגרום לו להאמין לי ולחשוב שאני כזאת, זה מאוד מכביד לנסות כל הזמן לשכנע מישהו שהוא לא דפוק ולשמוע את זה כל יום. אז באמת לא כדאי להתבכיין על המגרעות שלי באזני האיש, אבל לעניות דעתי שיתוף מתוך צורך של פיוס ופריקה ואפילו בקשת עזרה ביצירתשינוי זה בסדר כל עוד זה במינון מאוזן יצסיתלאיך שאני משקיעה בעצמי לפניו ומספרת לו על חוזקותורגעים בהם הייתי גאה בעצמי.

יש חולשות שלך שנוגעות לקשר ביניכם ואף יוצרות קושי- כגון רגישות יתר וכיו"ב. לדעתי בכך כדאי לשתף. ולראות איך שניכם מתגברים יחד על הקושי. הודאה בחסרון- כשהדבר נעשה במסגרת יחסים בריאים ומכבדים- מקרבת ביניכם ומסייעת להתמודדות עם החסרון.

יש גם מקום לשיתוף או התייעצות אודות חסרון כזה או אחר, הגם שאינו קשור ישירות לבעל. אם כי חשוב לוודא שלא הופכים אותו לכותל מערבי, כלומר נדרש לראות שהדבר נעשה במינון שאינו הופך אותך לטרחנית.

יחד עם האמור, יש חסרונות שהשיתוף של בן הזוג עלול לפגוע בקשר ביניכם. במקרה שכזה- הייתי מציע לשתף חברה קרובה או אחות (לא הורים) ולחשוב יחד האם תהיה תועלת בשיתוף בן הזוג.

תמיד חשבתי ששיתוף, פתיחות וכנות בתוך התא הזוגי הם נכונים תמיד.. אבל התבדיתי... לא תמיד אפשר לשתף את הצד השני במה שקורה... אבל אני כן יכול להמליץ, מהמקום שאני נמצא בו - לשתף גורם שלישי...זה תמיד עוזר.... חברה, אשת חינוך, רבנית או איש מקצוע תמיד יקשיבו וייתנו פרופורציה למצב כך שתדעי בעצמך אם זה משהו שצריך לשתף או שכדאי לשמור. ועוד עצה קטנה: אם תגיעי למסקנה שיש כל מיני דברים שאת צריכה שלמור ולא לספר...זה אומר שצריך לטפל במשהו...

 

לפי דעתי צריך ממש להשתדל ולשתף בהכל,

זה קשה להכיל הכל לבד.

ואף פעם לא צריך להרגיש ש"ירד" לו ממני, כי אחרי הכל אנחנו באמת אחד.

כמה שזה נשמע קיטשי, בעיה שלי היא שלנו.

 

אבל לפעמים יש תחושה שיש דברים שרק אני מסוגל להבין ואין לי דרך להעביר אותם
אבל גם דברים כאלה עם הזמן מצליחים לעבור לדעתי

גם אני מרגיש שכמו שאני כל הזמן שופט את עצמי לטובה ומקטין את החסרונות שלי בעיני עצמי
כך קל לי כל הזמן לשפוט את אישתי לטובה ולקבל את כל מה שהיא עושה בעין טובה

סה"כ נשואה 5.5 שנים
אבל עם כל שנה הקשר מתבסס ומעמיק ב"ה
והרבה יותר קל לשתף, ופחות ופחות דברים מצליחים "להוריד" לי ממנו, כי ההיכרות כבר מעמיקה יותר
ולאט לאט גם מתחילים להבין את הראש אחד של השני
להכיר את המשפחה יותר טוב, להבין את הרקע
ואז אפשר גם לשתף ברבדים עמוקים יותר ויותר

קיצר לדעתי זה ענין של זמן..

ולא רוצה ולא מסוגלת להסתיר כלום. אוהבת שאנחנו אמיתיים. מניחה שיש דברים שעם הזמן אפילו נהיה יותר פתוחים בע"ה.אבל זה חשוב מאוד לדעתי

יש גם טיפול טבעי שנקרא craniosacral,
יש אנשים שזה עבד להם...
אם תרצה מספר, אני מכיר מטפל בירושלים
יהי רצון שזה שייעלם לך לגמרי

ע"י טיפול תרופתי. חבל לסבול סתם.

רצוי לגשת לרופא משפחה שיפנה לנוירולוג. אבחון הבעיה זה הכי חשוב, רק ככה יהיה אפשר לטפל.

ואגב,לא מבינה למה כתבתבפורום הזה דווקה. לא מתאים יותר בפורות קהילת החולים?

אפשר להסתדר בלי רכב.
יש טרמפים כמעט בכל שעות היממה.
הטרמפים הם לפחות לצומת קרובה ומשם יש אוטובוס לתל אביב כל עשר דקות.
יש גם אוטובוס לתל אביב ב6:45 מהיישוב

ביקשתי מחברה שתציע לו לצאת איתי

הוא עיתונאי ושם את הכתובת של המייל שלו בסוף הכתבות... אני החמאתי לו על הכתבות כי הוא באמת כותב יפה. וככה הכרנו...

סתם סקרנות

דרך אתר "פסיפס"
אתר היצירה של ערוץ 7

אחרי כמה זמן החבר רצה להציע לי, סיימתי קשר והייתי בתקופה עמוסה אז אמרתי לא כרגע.
בהמשך חזרתי אליו והשאר היסטוריה.

הכירו ביננו

רק שעד היום הגננות לוקחות קרדיט על השידוך

ישבה לי על הוריד שהוא תפור עלי..... נפגשנו תקופה נפרדנו.... ואחרי שנה חזרנו...

חבר שלו הציע לי אותו, ואע''פ שההצעה לא נשמעה משהו, בגלל שהחבר היה אדם רציני החלטתי לנסות.

ברוך ה'

הציע אותי לבעלי הוא פנה לחברה שהציעה...
שתציע לי רק בפגישה עם בעלי נודע לי שהחבר הציע.
4 פגישות כבר הייתה הצעה

ואז נפרדנו אחרי כמה פגישות
אחרי שנתיים דוד שלה הכיר בינינו שוב
(בלי לדעת שאנחנו מכירים)

בלי להכיר אותי בכלל ועם היכרות שטחית מאוד עם בעלי...

 

הכי טוב

שטמטמה לאמא שלי את השכל שאנחנו מתאימים עוד לפני שהייתי בת 18...

(אני התחתנתי בחתונה גדולה)

אלמן, נישואים שניים התחתן במצומצם- רק משפחה קרובה
עדיין היה ממש שמח