את חושבת מצד אחד, שאת "מבינה" את מה שהוא עובר ולכן יכול לשתף, אבל הוא לא מבין "כי לא עבד"....
ולאידך, את חושבת שאצלך יש הצלחות ומחמיאים - ואצלו לא..
והסוף מראה על אי הבנת ההתחלה:
את לא באמת מבינה את "עולם הלימוד" של בחור-ישיבה, גם אם יש לך "רקע כלשהו בלימוד"..
אלא מה? הוא משתף, אינו מתייחס כאילו את "לא מבינה" - ולכן את מרגישה בנוח. אם לא היה בעל מידות טובות, היה תוך חצי רגע יכול לתת לך הרגשה שאת לא מבינה כלום.... היה מסביר בהתלהבות איזו סוגיה שלמדו, היית "מאבדת את הראש", לא מבינה מה ההתלהבות בכלל.. והיה יכול לכתוב פוסט של "אשתי לא מבינה כלום.. לא בתוכן ולא בחשיבותו, מה עושים".....
ובגלל זה, את גם חושבת שאצלו אין "הצלחות ומחמאות" - ולא מבינה שזה פשוט אחרת לגמרי. ההצלחה על כל הבנה של שורה בגמרא, על כל הפנמה של מה שלמד, על כל שכלול רוחני, היא לעילא-לעילא מהצלחות ב"ציונים" - אלא שעפ"י רוב, בגלל שאלו דברים פנימיים ואמיתיים, אין שם כ"כ ענין של "יחמיאו לי"... לא כ"כ עושים את זה, ומן הסתם הוא גם לא כ"כ זקוק לכך.
צריך לשמוח בזה. הוא חי בתרבות אמיתית. מה שהתרגלת בבית, זה בגלל "דרכו של עולם".. אנשים עושים משהו, מרגישים צורך בפידבק, מקבלים אותו מספרים... בישיבה בדרך כלל זה כלל לא כך. כי זה יותר עמוק ויותר אמיתי. ואיש גם בד"כ פחות נזקק, בכללי, לצד הזה של ה"החמאות", שלאשה לא פעם הוא כאויר לנשימה.
מה הטעות שלך? שבמקום להבין את ההבדלים הבסיסיים, גם בין הלימוד הזה והעיסוק הזה, גם בין האיש והאשה - את כנראה בנית לעצמך תיאוריה שכאילו את קצת "מלמעלה"... הוא לומד - את חושבת שבזה את בטח מבינה.. אבל את עובדת - איך הוא יכול להבין אם "בחיים לא עבד"... האמיני לי - יכול להבין בקלות. זה הרבה יותר קל לתפוס, מלהבין משמעות של לימוד, של מי שלומד רציני (ולכן בד"כ הבעיה הפוכה: האשה משתפת, והאיש לא יכול באמת לשתף אותה בעולם הלימוד שלו..).
וכן: "לגבי ציון בקורס מסויים".. את חושבת שזה תחום שהוא "לא הגיע אליו עדיין"... אולי לא? אולי פשוט באמת "ציון", כמו אצל עוד רבים, אינו תופס אצלו מקום כ"כ עילאי. אבל בגלל שאת אשתו, והוא אוהב ומעריך אותך - אז הוא אומר כל הכבוד. אני לא בטוח שאם פעם ילמד במקום כזה, הציון יהיה ממש קריטי לגביו, חוץ מהצורך להצליח.
ההסתכלות כאילו "אלו פשוט לא תחומים שהגיע אליהם עדיין", היא מוטעית לגמרי לדעתי. מי אומר? אולי הלימוד שלו בישיבה, אחרי צבא, אלו תחומים ש"את לא הגעת" - וגם לא תגיעי... זו טעות להציב כאילו יש פה מידרג, שפשוט עוד לא טיפס אליו.. לא נכון. הוא בתחום שמתאים לו, את בתחום שמתאים לך. ואם אח"כ ילמד גם מקצוע, אז זה לא כי הוא "עולה מדרגה" אל מה שאת כעת - אלא כי הוא יהיה צריך פרקטית גם את זה. אז הוא ירד קצת מהמדרגה הנישאה והעילאית שזוכה לה כעת, כדי לקיים מה שהתחייב בכתובה, ואולי גם כדי לרכוש עוד השכלה..
וכך גם לגבי ה"מחמאות", כנ"ל.
מה שאני מתרשם - מתוך שהעלית את זה בשיתוף איתו - זה שהצלחת כבר "לשכנע" גם אותו שכך המציאות... כנראה איש טוב ונוח..
אבל אני מציע לך, כמי שאומרת שבביתה התחנכו לענוה, לעשות ריביזיה ולהפעיל פה את החינוך החשוב הזה.
אם תכניסי לך בראש, שמה שהוא עושה הוא לא פחות במדרגה והתקדמות ממה שאת. לא תחשבי ש"עוד לא הגיע", לא תחשבי ש"אינו מבין בזה"; לא תחשבי שאדם נמדד לפי "הצלחות ותגובות", מחמאות מאחרים, במקום העבודה, אלא לפי האמת - והאמת של הצלחתו אינה פחותה משלך - ואדרבה, אי הצורך שלו ב"תגובות" הוא רק מעלה, אולי כדאי ללמוד ממנו; וגם תביני שיש הבדלים בין גברים לנשים ובין רמת-הענין שיש לאנשים בתחומים שונים ("ציונים") -
חושבני שאם תביני ותפנימי את זה, אז לא תרגישי כל "שחצנות" מסיפורייך על הצלחותייך. אדרבה, תאזיני בעיון לדבריו, ותוכלי לראות את הצלחותיו האמיתיות, שאינן נמדדות בציונים - ואינ זקוקות ל"הסכמות" בצורת פידבקים של אחרים. ובטוחני שגם הוא שמח לשמוע מחמאות שקיבלת. אין כל סיבה שזה יגרום תחושת שחצנות. כל אחד בשלו.
ואז גם תוכלו פשוט לשתף באמת אחד את השני. את תספרי - ותאמיני לגמרי שהוא מבין מצוין על מה את מדברת. והוא יספר, כפי שהוא אכן עושה. ואם יש פרט לא מוכר למישהו מכם מעולמו שלהשני - נצלו את ההזדמנות, שצפו, זה רק מעמיק את הקשר, כשנעשה בשמחה ואמון וענוה והתעניינות. אל תתאכזבי שהוא לא תמיד שומע באותו גל שלך, שאינו מתלהב מציון כמוך, אלו הבדלים טבעיים.
אם תשתפו בלי לחשוב שמישהו לא מבין, לא הגיע, לא מקבל מחמאות.. אלא פשוט תשתפו - תראי כנראה שפשוט אין בעיה. ושטוב מאד לשתף..
תצליחו.
(מדובר בוילה שבקומה הראשונה גרים בעלי הבית- זוג מבוגר, בקומה השנייה גרים הבת שלהם עם משפחתה, ובקומה השלישית והתחתונה יש 3 יחידות דיור, ואנחנו גרים באחת מהן.)
אפילו התערבתי עם בעלי שהיא תודיע לנו היום בצהריים שהוא הגיע.. 
)
וואי וואי....לרוץ על זה 
)
)
