פורום נשואים טריים (עמוד 414)

מזל טוב! הכנות רגועות ומוצלחות!

ממש מזל טוב!!

בעקבות המלצה של חבר, לא יודעת על מי בדיוק מדובר אבל הבחור מאוד עזר לנו! 

 

ומזל טוב... בנחת ובשמחה!

הם עוזרים בלהציע הכל לפי מה שאתם צריכים ואתם בודקים...נעזרתי בחנן..

בניין עדי עד, אושר בריאות והצלחה

 

 

ברגע שאת רוצה WAZE זה כבר לא טלפון פשוט..

וווצאפ יש אפילו בNOKIA הישנים ובסמארטפונים ה"מאושרים" של החרדים..

בקיצור תאלצו לעבוד על המידות ;) או פשוט לא להתקין ווצאפ.

לפי שעות וכו

תודה

בעלי הזמין מהם טלפונית והגיע עם שליח ( גרים בדרום)
טלפון עם אפליקציות ללא גישה לאינטרנט, יש waze, ווצאפ ועוד כמה אפליקציות

יש כמה מכשירים כאלה
יש את "עסקן" - שהם עובדים עם מכשירי סמסונג ויש להם אחריות של סמסונג, במכשיר יש חנות אפליקציות שיש בה רק אפליקציות נצרכות כגון אלה שציינת
את המכשיר הזה יש לחמי והוא מאד נהנה, בעבר היה לו מכשיר של "נתיב" שהוא אותו רעיון של עסקן איתו הוא פחות נהנה
ח

החלטנו לקנות מכשיר רגיל ולהתקין נטספארק.

מקווה מאוד שיענה לצרכים

תודה לכל מי שהשקיע וענה!!

לכבות את הנורה המעצבנת והצפצוף של כל האפליקציות. זה ימנע מהן "לשאוב" אותך בחזרה למכשיר.

עבודת המידות - זה ודאי מה שצריך 

אבל אמרתי את זה לעצמי כבר כמה חודשים, ועדיין הייתי הרבה יותר מידי זמן בפלאפון.. 

אז אני מעדיפה כרגע לפתוח באופן מבוקר. 

עוד אפשרות: לכבות את הגלישה הסלולריתואת הwifi, ואז כלום לא יציק.

וטלפון נורמלי לכל שאר השימושים.
ואז כל הבזבוזי זמן (ווצאפ פייס וכו) נמצאים במכשיר נפרד שניתן לכיבוי או לכיבוי וויפי

הצעתי לגיסתי. להשאיר את Whatsapp בביצ.

אבל אם נטספארק פותרת את העניין אז נראה לי כבר מיותר.

ננסה - ואם לא יפתור אז נקנה פלאפון פשוט נוסף בלית ברירה. 

אם אתם לא כאלה שיוצאים למסעדה, אפשר להזמין מקום לארוחת ערב,
אם אתה לא מבשל בדרך כלל אפשר לנסות להפתיע עם ארוחה,
יום ספא? בריכה פרטית? לסדר לשניכם יום חופש ולצאת לטיול?

רכיבה על אופניים בתל אביב

ספא דגים

בעיניי אם הילדים קטנים והולכים לישון מוקדם.
ערב רומנטי בבית עם האוכל האהוב עליכם ביותר יין טוב
מזכיר לי את השבע ברכות...ההתרגשות מהבית.

1. כותנה (התוכנית הקלאסית)
2. כותנה חסכוני (לוקח יותר זמן אבל חוסך במים וחשמל)
3.לאיודע
4. חולצות
5. נראה כמוהשריה
6. שטיפה וסחיטה (בלי כביסה)
7. מעורבב בטמפ של 40 (או 40 דקות)
8. כביסה ביד (כביסה עדינה יותר)
9. צמר
10. נראה לי סינטטי עם השריה
11.נראה לי סינטטי

להורים שלי יש משו ממש דומה...
תגידי איזה ציורים לא מובנים אנסה להסביר.

בהצלחה

תודה על התשובות!

 

מישהו יודע:

 

1. מהו הציור עם השמש והירח?

 

2. מהו הציור מצד שמאל הכי למעלה - מבחנה כזאת?

 

3. הכפתור השני משמאל לכפתור ההפעלה והשלישי משמאל כפתור ההפעלה (יש מעליהם

רק לד אחד)?

 

תודה!

 

(בדקתי בכל האינטרנט ואין חוברת הפעלה)

זה טוב אם רוצים להוציא דברים לפני סחיטה כגון חולצות שלא תתקמטנה.

 

הכפתור השני לא מספיק ברור, אבל אני רואה שהשילוב של שניהם הוא נעילה (נעילת ילדים).

 

לא רואה שמש וירח.

אולי תשלח תמונה יותר חדה.

אם זה יתמיד, תשחררי מידי פעם תגובות מתונות חיוביות שאת שמה לב..

 

[אם מה שיש לך חלום לספר, הוא משהו לא טוב שעברת - אל תהיי בטוחה שכדאי אי פעם לספר. צריך לראות מה המשמעות בעיניים שלו, כאיש]

 

מי יודע - אלי יהפוך גם ל"עדין מהשורש"...

האמת זה משו שעברתי בגיל 15 ונמשך שנתיים וזה ממש הרס לי את התמימות

להשלים עם זה שלעולם לא תספרי. ותראי בכך חלק מהתיקון.

 

איש יכול להיות מאד רגיש ו"קנאי" למשהו שהרס לך את התמימות.

 

אם לא סיפרת לפני שהתחתנת - מוטב להיזהר.

וזה פשוט רודף אותי .הרס לי את התמימות והאמון בבני אדם..אני מפחדת אבל שהוא לא יבין אותי

ניצול כזה עלול להשפיע רבות על הזוגיות , מידע מקצועי שלי טיפול יכול לעזור מאוד ויש מקומות שיכולים לעזור לך אולי במימון, תחפשי בגוגל , יש עמותה לנשים דתיות שנפגעו, חבל לסחב את זה איתך

אם מישהו שניצל אותך במובן שיש לו "הקבלה" למה שאמור להיות בין איש לאשתו - אז זה עלול לפעמים מאד-מאד לצער את האיש, וגם מעבר לכך. אע"פ שאפשר להבין את החלום שלך "לשתף" את מי שאמור להיות הכי קרוב לך - ובכך "לפרוק" את זה. באמת כואב.

 

לכן, לכאורה, בלי לדעת פרטים, צודקת מי שהציעה לך ללכת לטיפול בפני עצמך, כמובן אצל מישהי אמינה, שלא תקלקל עוד יותר אלא תדע לעזור לך להתגבר ולעלות מעל זה.

 

ולגבי האמון בבני אדם, אכן אפשר להבין את התחושה. אבל יש הרבה אנשים טובים, שבאמת רוצים בטובת זולתם. אלא שאכן צריך לדעת להיזהר היכן שזה לא כך. 

 

הוא כזה גברי וג'נטלמן כלפי חוץ

את יכולה להגיד לאחותך שתעיר לה.
אבל שזה לא יהיה קשור אלייך !
סתם להגיד שזה לא ראוי להסתכל כך על גבר נשוי.

עדיין גדולה ומבינה כמו שאמרו למעלה

ילדה בת 17 היא ילדה גדולה.

נכון שהיא מוגדרת עדיין כקטינה אבל היא בוגרת ובהחלט יכולה לעניין גבר.

ואני ממש מבינה אותך שזה מרגיז אותך!

ואני מצטרפת לרעיון של שתפי אותה במי הוא באמת...

לא פותרים בעיה ע"י בעיה

 

אפשר פשוט לספר לה את האמת=

התמודדות ישירה עם הבעיה=

שתספיק ושזה לא לעניין

(לא תחמוד)

חמודה תפסיקי להסתכל על בעלי.
ותבקשי מאחותך באופן חד משמעי שהיא לא באה כשאתם נמצאים.
אני באופן אישי הייתי מספרת לאמא שלי טזה היה מספיק כדי שלא תגיע.
ילדה בת 17 היא מספיק גדולה ומאוד קטנה כדי שלא יהיה לה שכל להבין מה זה זוג נשוי

היא רוצה כזה.. אבל לא אותו... אז מה הבעיה?

זה לא פשוט. רווקה סה"כ רוצה תשומת לב...
והיא לא מבינה מה זה לדפוק עיניים לגבר נשוי.
לא מכירה את בעלה אבל יש גברים שזה ממש לא עושה להם טוב.
ובשביל זה יש גדרי צניעות ואם כזו אחת חבל שבעלה יישב על אותו השלחן.
ההורים שלי גרים מול האולפנה של אחוותי שתמיד מגיעה עם חברות אף פעם לא נתקלתי בכזאת חצופה.

מדובר על בחורה בת 17 שאפילו לא נפגשת למטרות רציניות.. לדעתי זה הגזמה..
בן כמה הבעל?

אולפניסטית מתלהבת וזהו

 

היא באמת ילדה קטנה במובן הזה - היא לא מבינה מה זה אומר....
מצד שני, זה באמת לא בריא לאף אחד מהצדדים.. לא לכם ולא לה..
אז לא לקחת את זה קשה, אבל כן להתרחק ולהרחיק.

לא בקטע של מטרידה, בקטע טבעי, אף אחד לא אוהב שבוהים בו.
תעירו לה מדי פעם, את ואחותך ואימא שלך. על מה את מסתכלת? הכל בסדר? רצית משהו?
אני בטוחה שהיא תבין, וגם שיימאס לה בסוף. ואם עדיין קורה אז להעיר לאחותך ולבקש בנימוס להזמין פחות, חברות ששורצות בבתים אחרים זה לא בריא גם לאחותך וגם לחברה.

צריך להעמיד אותה במקום כבר בתחילת הדרך. היא תלמד מזה לכל החיים. בעדינות כמובן.

שכחתי לציין..ובעלי לפעמים שם בלעדיי...אני סומכת עליו אבל ....

לא לשאלה השניה.

 

על כל ילד מקבלים נקודות זיכוי בהתאם לגיל.. נקודות זיכוי ככל שיש יותר תשלמי פחות מס הכנסה

כתוב בתלוש שבעלי עובד

הוא עבד אבל כרגע לא 

השאלה היא האם להגיד להם כי זה ישנה לי בניקוי או לא 

כלומר השאלה האם יש טעם לבירוקרטיה?

נראה לי שלא
זה ממזמן שאז כן היה משנה
...

באמת זאת דילמה בין בני זוג, מה נחשב לשיתוף שהוא לצורך ומה סתם רכילות.
אני משתפת בדברים שעוברים עליי מול אנשים אחרים. אם הוא לא מכיר, אז זאת פשוט פריקה ושנינו נשכח מזה אחר כך. ואם הוא כן מכיר אז יש לו לפעמים יכולת לעזור ולתקן את המצב.

אני פשוט מספרת בלי להתלבט. אוי כמה זה נשמע רע...

אפשר לספר בקווים כללים..

ואם גם מתוך זה הוא עלול להבין,

אפשר פשוט לעבוד על מידותינו.. כלומר:

לדעת להסיר מעלינו מועקות על ידי כך שנבין שהתנהגויות לא טובות של אדם מסוים, זה עניינו בלבד.

למה להפוך אותן לעניינו האישי ולסחוב על גבנו תיק גדול ממימדנו?

אגב,

ברגע שמדברים לשון הרע כל הזכויות שלנו עוברות לצד המדובר,

והעבירות שלו- עוברות אלינו.. לא סימפטי במיוחד

הייתי שותפה לו בזה שהתנהג אליי כך.

אני לא אומרת שאת טועה, באמת צריך לעשות עבודה עצמית מתמדת. גם לא להיעלב, גם ללמד זכות על כל אדם בישראל, וגם לדעת שהכל מכוון ומדוייק.

אבל רק אל תגידי שאני לוקחת אישי... זה קרה לי...

התייחסתי בעיקר לדברייך אלה:
"לדעת להסיר מעלינו מועקות על ידי כך שנבין שהתנהגויות לא טובות של אדם מסוים, זה עניינו בלבד.
למה להפוך אותן לעניינו האישי ולסחוב על גבנו תיק גדול ממימדנו?"

ההתנהגות הלא טובה של אותו אדם, היא ענייני *גם*.
הרי ה' סובב כך, שאליי הוא הפנה באותו מקרה את ההתנהגות הזאת, לא?
התפקיד שלי זה בהחלט לעבוד על כך שלא אפגע, ולהבין שיש לו על מה לעבוד וזה בעצם לא ענייני... אבל זה לא נקרא להפוך את ענייניו לענייני. הרי זה כבר ענייני מהרגע שהיתה ביננו אינטרקציה.

נניח שמעון עקף אותי בצורה בוטה בתור בסופר. אז באמת, לפי הלכות לשון הרע אסור לי לומר מי זה. אבל אספר לבעלי שהיה איש שעשה כך וכך, וזה *כן* מותר לפי הלכות לשון הרע. ולא במקרה! ודווקא ע"י עיבוד הסיפור, אגלה על עצמי למה זה כ"כ הפריע לי. מה היה שם שגרם לי לכעס/עלבון/דיכי/ווטאוור...
ואז בעצם יקרה מה שנראה לי שה' רצה- שגם אני אתרומם מאותו מקרה. אלמד על עצמי, אתגבר לפעם הבאה וכד'.... (כמובן שאותו שמעון גם צריך לעבוד על עצמו וזה באמת רק עניינו ולא אבוא ללמד אותו שלא עוקפים בסופר...)
אבל גם לי יש חלק בסיפור. לא בטעות הוא עקף אותי. ולא בטעות זה הפריע לי...

יותר הובנתי?

כשמישהו מתנהג אלינו בצורה מסוימת שאינה טובה,

במקום לנתב את האנרגיה למקום של צמיחה

לעיתים אנו מנתבים אותה למקום אחר:

אנו מעדיפים לשאת אותה איתנו לכל מקום..

לא נותנים לה להרפות,

היא יוצרת אצלנו מועקות וכעסים.

אבל הדרך הנכונה היא פשוט להבין שזה לא נוגע אלינו, מהבחינה שזו לא התנהגות בחירית שלנו. אלא של האדם השני, ולכן הוא צריך לשאת בתוצאות, ולא אנחנו.

 

ומשם אפשר כמובן לצמוח, כפי שאמרת.

וכן, גם פריקה רגשית זה לתועלת.

אמרה לי פעם יועצת חכמה, ששומעת הרבה "לשון הרע", שהיא פשוט לוקחת בערבון מוגבל את מה שאומרים לה. כאילו מספרים לה דברים רעים על מישהו, והיא פשוט אומרת לעצמה שזה לא לגמרי נכון, לא מאמינ העד הסוף. כי מי שמספר לה את זה חווה את זה בצורה מסויימת,, אבל לא בטוח שזה באמת ככה.

שרשור מחכים מאוד

כדי שבכלל לא יהיה חשש זיהוי.. אבל הלשפוך כן נכנס, כי אני משאירה את הפואנטה..

אם זה מישהו מהעבודה בעלך יודע מי בעבודה אם מגן הילדים בעלך יודע מי הגננת וכך בהרבה מקרים שלא שייך בלי פרטים מזהים או שאולי דברים כאלו תשפכי למישהו שלא מכיר ולא לבעלך לפעמים מרגישים רצון לפרוק את הלב דוקא לבעל. 

אבל תקליטן/די'גי בד"כ אפשר למצוא במחיר זול יותר.

זול וטוב. ואדם קשוב ונחמד מאד.

שמעתי אותם והם ממש מוצלחים ובגלל שהם חדשים ורוצים להיכנס לשוק אז הם עושים אירועים ממש בזול,
אני ממש נהנתי מהם..
אם תרצי פרטים אוכל לברר לך.
מזל טוב!!

אל תכנסי לראבק מטורף.

 

תזונה זה עניין של הרגל. וזה יכול לקחת כמה חודשים.

 

אז קחי לך מטרה שנתית.

 

בהצלחה!

בשמונה חודשים זה הכל עניין של ראש , ברגע שאת מרגילה את עצמך לאכול כמות מצומצמת של אוכל , 

תפסיקי לאכול עוגות עוגיות מתוקים ושתייה ממותקת סוכר בשתייה חמה , אחרי כמה חודשים את כבר לא תרצי את זה ולא יהיה לך חשקים לבורקסים מתוקים וכו'

האחות אמרה לי שהיא מבינה אותי ממש אבל אני חייבת לחזור לתזונה נורמאלית כי חסר לי מלא ויטמינים.... אז היא הציעה לי שבעלי יכין לי כל בוקר כריך טעים שאני אוהבת עם סלט ואז אפשר נס קפה...אמרתי לבעלי שלא יכניס בשום אופן ממתקים. רק פירות וירקות שאני יכולה לנשנש בכיף. התחלתי לימודים אז אין אפשרות יותר מדי לאכול -בקיצור לחפש מסגרת לעצמך או שעות של אוכל. זה מרגיע את הנפש שיש עוד משהו חוץ מאוכל. להתעסק במשהו מהנה. או בבית...

איך יורדים במשקל? גירעון קלורי שלילי= צורכים קלוריות פחות ממה שצריך. אפשר למצוא באינטרנט מחשבונים רבים לחישוב הצריכה הקלורית של כל אחד ואחד (חילוף חומרים+ פעילות גופנית [כמובן שהכל מחושב בצורה גסה]).

הקושי העיקרי בדיאטה הוא רעב. לכן כשנרצה להפחית את הקלוריות מהתזונה שלנו, נוריד את הדברים של תורמים לנו להרגשת השובע לחלוטין. מה זה? סוכר, עוגות, שתייה מתוקה וכל אחד יודע מה עוד אפשר להכניס לרשימה הזאת. בשלב הבא נמיר את הדברים שאולם גורמים לנו שובע, אך מכילים כמות גדולה של קלוריות, לדברים פחות משמינים.. במקום בורקס לדוג' - פרוסת לחם וכו. ממקום גבינות שמנות- גבינות עד 5%. אם זאת, חשוב לצמצם בצורה הגיונית את כמות האוכל ביום, גם אם לא אוכלים מאכלים עתירי קלוריות.. 

כמה טיפים:

- ספורט שורף קלוריות, אבל חצי שעה ריצה שורפת בערך 300-500 קל', מספר קל' זה זהה למספר קלוריות בחטיף או טילון. הרבה יותר קל להקפיד על האכילה.. לכן, צריך לעשות ספורט, אבל לא להסתמך עליו.. אלא על סגירת הפה.

- יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה. למרות שאנחנו רוצים ואף משתוקקים לרדת במשקל, חשוב לעשות את זה בצורה הגיונית ואיטית.. א. אחרת לא מצליחים (כאסח לא מחזיק הרבה זמן ורק גורם להשמנה) ב. ירידה מהירה מידי מאיטה את קצב חילוף החומרים בצורה משמעותית. ג. מגדיל משמעותית את הסיכוי לכמויות העור העודף אחרי הירידה במשקל.

- תעסוקה. תעסוקה. תעסוקה. תעסוקה מונעת רעב.

- לחם זה לא דבר פסול! אפשר לאכול אבל במידה, הוא משביע מהרבה דברים אחרים. כמובן שעדיף מלא, ועוד יותר טוב מקמח שיפון.

- לא לחכות אנשים רזים, יש נטיה לשמנים להסתכל על רזים ולראות מה הם אוכלים ולחכות אותם. רזים רבים אוכלים הרבה יותר משמינים אבל הגנטיקה שלהם מונעת מהם להשמין. אז אל תסתכלו על אחרים!

 

אם יעלה לי משהו אכתוב..

אל תצומי....

 

לצום זה גרוע ולטווח הרחוק זה רק מזיק.

 

תוכלי כל 3 שעות, 6 ארוחות ביום, בכל ארוחה פחמימה + חלבון וב3 ארוחות גם שומן.

 

פעם בשבוע תרשי לעצמך להתפנק על משהו משמין.

 

אני הולכת לקבוצה שאלו העיקרים בה וב"ה ירדתי כבר 11 קילו 

זה נכון שזה ההמלצה.. אבל צריך לבחון באפון פרטני אם זה טוב לך.. יש כאלה שיאכלו כל 3 שעות ויהיה להם טוב.. ויש כאלה שיגבעו ברעב. לפעמים 3 ארוחות בינוניות עדיפות על 6 קטנות. לדעתי, נסי מה שטוב בשבילך.. אבל צריך לזכור שלא לצפות לשובע מוחלט.

אלא רק גורמת לגוף להשמין יותר וגם בטווח הרחוק יותר קשה לרדת במשקל.

כך שתתרחקי מהם כמו מאש

 

אם באמת רוצים לרדת צריך לשנות ממש אורח חיים:

ספורט שלושה פעמים בשבוע, לשנת את התפריט היומי

תוסיפי לאוכל חלבונים וירקות, ותנסי לשבוע מזה, ולעומת זאת תפחיתי פחמימות

בארוחות ביניים תאכלי דברים בריאים, כמו סלט ירקות, פירות, ואפילו שקדים ואגוזים (חשוב לאכול שומנים בריאים במידה הנכונה)

 

וחשוב מאד- תנסי לעשות דברים אחרים במצבי לחץ- לקרוא, לנגן, לשמוע מוזיקה. כי לאכול במצבים כאלו רק מזיק

(ובמקרה הכי גרוע תאכלי דברים בריאים וטבעיים)

 

עוד דבר, מומלץ לא להיות קיצונים אם את רוצה להתמיד.

תרשי לעצמך פעם בשבוע מנה לא גדולה של משהו לא בריא, וככה אם תרגישי צורך גדול או שיהיה אוכל מאד מאד טעים פשוט תחליטי שעכשיו הזמן לאכול משהו לא בריא. 

ככה גם אם נופלים לא קרה כלום ופשוט מוותרים עד סוף שבוע על משהו טוב (אחרת יש פחות מוטיבציה להתמיד)

בהצלחה!

לא לאכול אחרי השעה שש בערב.. זה עובד מצויין למי שמצליח בזה..

תדאגי שיהיו לך בבית דברים שאפשר לאכול בעתות "צרה" ואינם עתירי קלוריות. ירקות חתוכים, דגנים ללא סוכר. פשוט צריך להחליט שמבחינתי פינוק זה פריכית עם גבינה (וכדאי להוסיף למעלה תבלין טוסקנה,להיט!).

 

פעילות גופנית היא דבר חשוב,אבל היחס בחשיבות הוא 30% לפעילות ו70% לתזונה.

 

מעבר לזה, בדיוק ירדתי די יפה אחרי לידה,מוזמנת לשלוח מסר ואשתף אותך.

לשקול את עצמך בבוקר ובערב.
המשקל שקמת איתו זה המשקל שצריך לעלות לישון איתו. ככה מורידים בעל יום משהו כמו 300 גרם.

וכמובן שבשביל זה לא אוכלים אחרי 5-6 בערב, בהנחה שעולים לישון ב10.

השיטה הזו  לא ברורה לי ונשמעת חסרת בסיס.

שירדו לי מהגוף אחרי לא יותר מחודשיים.

אין בעיה לשתות, מים לא משמינים והם אפילו מונעים רעב מיותר.
אפשר לראות ולהבין שהכוונה היא לא "בדיוק" אותו המשקל אלא בערך, שאם בוודאות מה שהעלה את המשקל הוא נוזל ששתית, אז בכך בעיה ובבוקר לאחר עשיית צרכים זה גם יוכח.

וכמובן, להמעיט בלחם עד כמה שניתן.

אף גורם מקצועי ובר דעת לא מייעץ להישקל כל כך הרבה. שקילה נעשית אחת לשבוע,אם לא שבועיים ובשעה קבועה . גם חולות באנורקסיה לא שוקלים כ"כ הרבה. מה שירדת אכן יפה אבל הוא לא טמון בלהישקל ולשקול אותו הדבר בוקר וערב. על זו תמיהתי.

וקבוצה פעם בשבוע.

אלה של הכל יום ירדו יותר, כי כנראה זה היה להם יותר במודעות אז הצליחו יותר להתאפק מלזלול.

אצלי זה עובד.

אבל ירדתי 10 קילו בזכות השיטה הזו, עובדה

אני זכר גאה. השם משקף רק את ייעודי בחיים

אף אחד לא ציין פה פעילות גופנית. לדעתי 1/2 שעה הליכה כל יום.

תבדקו ממש טוב, כי לא כל המשקיות תש יודעות את זה... בהצלחה

אבל יש תנאים מה נפח המנוע והשנת יצור של הרכב.

 

לגבי להעביר בעלות צריך להיזהר עם זה כי אם הם מזהים שימוש ברכב (נניח מילוי דלק באופן תדיר) יכולים לשלול תשמש)

 

לגבי מקום ללא תחבורה לא נתקלתי בחריג כזה בתנאים.

 

 

לא יהיו הוצאות על דלק... מסתכלים כמה חודשים אחורה באשראי.... (אולי 5)

נראלי שקוראים לזה אשתי לא מבינה אותי/בעלי לא מבין אותי.ש
יש את זה בדברי שיר.

ממש חמוד וטוב...

את החוברת יש לנו את זה- זה מהמם.

לא זוכרת את השם......
זה ספר עלילתי שבצד אחד שקוראים, זה יומן של האישה שמתארת את ההתרחשויות מנקודת מבטה, ובצד השני זה מהצד של הגבר...
אולי תנסי בפורום ספרים, אולי מישהו שם ייזכר..

אני אעתיק את התיאור שלך לשם

מרשה?

זה רעיון טוב.

"אני לא מבין את אשתי" ובצד השני "אני לא מבינה את בעלי". יכול להיות?

אני מדברת על משהו סיפורי יותר.

יכול להיות ספר של ליהי לפיד?

משהו על כמה מערכות יחסים במקביל? זוג שהלך לו וזוג שלא?

ופעם רואים מהצד של האישה ופעם יומן מהצד שלו?

בכל מקרה לא זוכרת את שם הספר, רק נראה לי שזה היה של ליהי לפיד

מקווה לבשורות טובות

היא בעבודה על שלום הבית שלכם.

אני ממש מבינה את הקונפליקט. זה קורה בהרבה מצבים בחיים שיש סתירה בין אידיאל ורצון ובין טובת הבית הפרטי. אלה החיים וזה טבעם ואנחנו נצטרך לבחור כל פעם מחדש מה הכי נכון כרגע.

אני באמת מאמינה שכל בית יהודי הוא נדבך בהבאת הגאולה. כשחברות מתחתנות אני מחזקת אותן שהקמת בית היא מצווה והן מוסיפות טוב לכל עם ישראל בכך.
עכשיו כדי שהאבן בבניין המקדש תהיה נאה וחזקה, צריך שהבניין הפרטי יהיה יציב וטוב.

הרצון למימוש עצמי הוא לגיטימי ואנושי ונורמלי וכל זה. אבל הוא בא ביחד עם הבית, ואנחנו כאנשים בוגרים צריכים למצוא את האיזון הנכון. בסופו של דבר השקעה בבית ועשיית רצון אשתך זה לא הפוך ממימוש עצמי, זה פשוט סוג אחר. תשתף אותה, תדברו על זה, תבקש שבאמת תחשוב על כל הברירות יחד איתך ותגיעו להחלטה משותפת.

זו דעתי הקטנה.

עיסוק יומיומי בעבודה אפרורית שאין בינה לבין הכיוון שלי דבר וחצי, יעשה אותי אדם עצוב, מרוקן ומחוסר משמעות.

לעשות שלום בבית אין משמעותו לבטל עצמך לחלוטין. אמורה להיות איזו שהיא פשרה, שאם לא באמצע אז לפחות בקצת. וכאן לצערי אין שום פשרה, רק התבטלות מוחלטת שלי בפני אישתי כמו לפני הבורא.

גם לי תמיד היה חלום כזה, מסוים.

די מהר הבנתי שהגשמתו לא באה בחשבון, לפחות לא בגלגול הנוכחי שלי בעולם הזה.

לא אומר שאין לי צער על זה לפעמים,

אבל הדבר הראשון במעלה הוא הקשר עם בן הזוג והמשפחה.

רק אחר כך באים שאר דברים.

במקרה שלי אני יודעת שהגשמת החלום שלי לא אפשרית בעיקר בגלל שבעלי יהיה בדכאון אם אכן נגשים אותו...אז מה הרווחתי מזה? כלום. רק הפסדתי.

לצערי אצלי החלום והשאיפה למימוש עצמי איננה מתנגשת עם אף רצון שלה, אומר זאת כך:

זה נובע נטו מחוסר אמונה שלה, בי וביכולותיי.

לכן זה כל כך פוגע, ולא הוגן.

שהיא, שאמורה לדעת מה הם יכולותיי, ולהאמין בי, מונעת ממני את מה שמרגיש לי כמו הגשמת הייעוד שלי בעולם הזה.

ב.יש דברים שהם גם מימוש עצמי וגם מימוש ערך שאתה מאמין בו...למשל צבא,או עבודה בביטחון או תעשייה צבאית,קליטת עליה,קירוב רחוקים,ארץ ישראל,הקמת יישובים,לימוד תורה,עזרה לנזקקים כמו פעמונים..או בתור עוזר או בתור מנהל ומארגן שמאחורי הקלעים

כמובן שמימוש עצמי מגיע יחד עם ערך שאתה מאמין בו...

ואינני רוצה להיחשף, כי אני מעט ידוע בציבור.
לכן רק אגיד שזה בנושא ההתיישבות.
כמובן בניהול.

היא מתנגדת כי היא איננה מאמינה ביכולתי לשנות את המציאות, לצערי. חרף דברים שעשיתי והרמתי בעבר.

זה רצון ה' כרגע שתמלא את שליחותך בכך שתהיה לצד אישתך ותבין את הצורך שלה לחכות עם החלומות הראויים והטובים שיש בך.

מנסיון שלנו, אם תוריד ממנה את הלחץ ותתמוך בה ותאהב אותה למרות ההגבלות שהיא כביכול שמה על רצונך, היא תבוא בעצמה ותרצה להגשים את חלומך ביחד איתך.

או בתפקיד שיגזול הרבה מזמנך בבית? אולי יש תפקיד אחר שיתאים לשניכם?

זה פשוט תהליך ברמה לאומית שאני חולם להתניע. והיא מודעת לחסרונותיי הרבים ולכן לא מביעה אמונה ביכולתי להצליח.. קצת מצער אבל זה המצב

ל הפרק והיא לא מוכנה לזה? חילוקי דעות זה דבר לגיטימי לגמרי,כמובן אני מבינה את כאבך על חוסר האמון שהיא מביעה.זה מחליש.הלוואי שתתחזק,הלוואי שהיא תיתן לך כח.תתפלל על כך

זה היה ידוע בתנאים?
ב. מספיק חשוב לך כדי להתגרש?
ג. כשיהיה הזמן זה יגיע. כנא' השעה דוחקתו והכבוד דוחקו.
ד. אולי אשתך צודקת וזה לא העניין.
ה. שאלת רב?

שמציע ישר לחשוב על גירושין..
במקרה שלי, גם אם היא תמנע ממני כל פעילות בהגשמת הרצון והייעוד שלי, לא אחשוב על כך.

ואילו רק למען ילדיי, שיחיו עם אבא ואמא.
מי שמתגרש בכלל חוסר מיצוי אישי הוא אדם שרודף אחרי החלום בצורה אגואיסטית

יש מצבים כאלו בזוגיות,שאחד מבני הזוג יותר בעניין של משהו והשני פחות...אנחנו שונים ולא זהים,זה נורמלי לגמרי.זה גם נורמלי ומובן שאם מישהו בעבר נכשל במשהו השני לא תמיד יעודד ויביע אמון ויחזק,על אף שהיה ראוי לתמוך...עצתי לך,להתחזק,מן הסתם מדובר בערכים אמיתיים,צריך לדבוק באמת,כמובן כל עוד זה לא פוגע במשהו ביניכם,נשמע שלא קשור לקשר שלכם.כל אחד יתקדם בקצב שלו בייעוד שלו בערכים בהם הוא דבק,מתוך הבית המשותף.אולי בהמשך היא תראה שאתה מתקדם ואז האמון שלה יחזור.אל תתנו לזה להעיב עליכם.לכל אחד בזוגיות יש מרחב אישי גם.וכדאי לתמוך זה בזה.

אני מבין שהבית במקום הראשון, ושאולי אם הזמן כקבל יותר תמיכה.
אבל המצב פשוט מצער! עשרות אנשים רואים בי מתווה כיוון ודרך, ודווקא אישתי הקרובה אליי ביותר מונעת ממני להתקדם הלאה.

כל מה שתלוי בנסיעות, בפגישות וכו' היא בקושי מוכנה לזרוק עצם. ואי אפשר לקדם ולהתקדם ללא תמיכה מהבית..

מצד אחד יש לכל אדם נשוי את השאיפה להיות בעל טוב, מצד שני יש גם ייעוד אישי בעולם. למה אצלי יש סתירה ביניהם? מתסכל.

. מסכים עם אשריך "אם אני מבינה נכון"
ב. מה שאתה מתאר.
האשה רואה אותך מזווית עין העדשה. כשכל העולם רןאים אותך אחרי הקדמות מאחורי הקלעים
עם כל אחד זה כך

שונה מחברו במידת המסירות שלו לאידיאל.אתם ב י ח ד.תאר לך היה הפוך,היא הייתה מאוד בעניין מסויים ואתה לא נלהב מזה כמוה,ולכן קשה לך עם המחיר שזה גובה ממך.כל דבר זה ביחד.כל התקדמות.הכל משמיים.זו העבודה שלכם.יש גם אידיאל של בית ומשפחה.לא רק התיישבות.הלוואי שתמצאו את הדרך לשלב הכל.

מי מכיר אותך יותר טוב ממנה?

יש לי רק עצות מעשיות בשבילך:
א. היה שותף לקבוצת אנשים בעלי חזון דומה או מטרות דומות.
ב. אל תהיה הראש לשועלים, קודם תעביר כמה שנים טובות בתור זנב לאריות. יש המון מה ללמוד מאחרים.
ג. תתחיל בקטן. תפרוט את החזון שלך לשיטה, ותתחיל מהבסיס. מהקהילה שלך, מהעיר שלך, מהחברים שלך. לא כדי לקדם את החזון הענק, אלא כדי לממש קודם כל את הערך שאתה מאמין בו!

התחום הוא גאולת הארץ? תתחיל מתחקיר שטח, לפגוש את האנשים שעושים את זה כבר עכשיו. לנסות לעבוד איתם. ללמוד! יש לך המון מה ללמוד מהם, בעלי הניסיון וההצלחה, גם אם יש לך רעיון מבריק שעוד לא נוסה. קשרים והערכה מקולגות הם הכרחיים לעבודה ציבורית.
גם נפתלי בנט ואיילת שקד העבירו הרבה שנים בתוך המערכת, שוליות של אחרים, והתנסות בתפקידים ציבוריים, לפני שבאו עם חזון כבישת המפלגה הדתית לאומית באג'נדה חדשה. לפני שצנחו לתפקידים בכירים בקדנציה ראשונה.


אם תצליח, וה' יעזור לך,אתה כבר תתקדם לבד וסיכוי טוב שאשתך תתמוך בך.

שאני כבר עומד בראש ארגון, שמונה עשרות, ובליווי של אנשי חזון מעשה שנמצאים בתחום עשרות שנים..

בעניין הלימוד- תמיד יש מה להחכים ולדעת בעניין הזה, וזו עצה טובה.. אלא מה, שאישתי לא איתי, נטו מחוסר אמונה ביכולותיי, על אף הצלחות עבר.

של תיסכול.

 

לפעמים לאיש יש איזה חלום "גדול" והבאלאבוסטע לא כ"כ רואה מה הענין... לעיתים חושבת שזה סתם חלומות ו"אובססיה" ובסוף לא יצא מזה משהו רציני, יתברר שבזבז את זמנו במקום משהו "מועיל". לפעמים חשבון פרקטי של "פרנסה". לפעמים סתם, היא בענייני הבית ואין לה את הראש הזה, של ה"מעוף".

 

צריך להבחין בין מה שנוגע לצד של התמיכה העקרונית, השיתוף הנפשי, למה שנוגע לדברים הבסיסיים של הבית.

 

מה שנוגע אליך - אז כדאי לשקול בישוב הדעת, האם הרעיון הוא באמת רציני, יש סיכוי שיצא ממנו משהו שיש בו משמעות, או שזה המון זמן על כמעט-לא-כלום. 

אם שקלת בנחת והגעת למסקנה שאכן כן - אז יש מקום להשלים עם זה שלא כל "חזון" שלך, אשתך מבינה או באותו ראש. לא נורא. תסתכל על המטרה, תגיד לעצמך, זה דבר חשוב מבחינתי, אני עושה אותו, בשמחת הערך שלו-עצמו. כשיהיה ויצליח, אולי גם היא תראה שלפחות מבחינתך עשית דבר שבעיניך הוא חשוב.  בוודאי שאין מקום שתחליש את עצמך מסתם "חוסר-אמון" שלה ביכולתך. לא שייך. תאמין אתה ביכולתך ובעז"ה תצליח.

 

נכון שיותר נעים אם היא "שותפה" - אבל אי אפשר בכח. תהיו חברים טובים גם בלי זה. אולי מכח היחס הטוב ביניכם, היא תתענין עם הזמן.

 

 

מה שנוגע מבחינה מעשית לבית, אז יש גבול עד היכן אפשר "לדלג" על צרכי הבית. אתם שותפים, צריך שאם העיסוק הזה הוא רק מצידך, ללא "שותפות" שלה, אז זה יבוא באופן מינימלי על חשבון מה שבאופן סביר איש אמור לעשות בבית.  נכון שלעיתים אשה מוותרת גם על המינימום הזה, כי מאד רוצה במה שבעלה משקיע את זמנו. אבל כשזה לא כך, אי אפשר "לנדב" אותה בעל-כרחה.  אחוז בזה - וגם מזה אל תנח ידך.

 

בהצלחה.

תודה רבה על ההבנה!

לצערי נולדתי, כך נדמה לי, עם נשמה 'כללית' מדי. כללית כמוהן לא כמו רבותינו גדולי האומה, אך כזאת שרגישה למעגל הרחב לא פחות מלמעגל הראשון שלה.

באמת שלפעמים בא לי לזרוק הכל ולהתמסר לבית וחפרנסה וכו', כי זה עם קשה עורף וממשיכים לדבר עם הערבים וכו' אבל אנלא מצליח. ממש כאילו בנפשי הדבר. כאילו לא רואה את חיי חיים בלי עיסוק בארץ הזו.

פשוט לא נמשך לשום תחום אחר, בלי קשר ליכולתי להצליח בתחום כזה או אחר.. נעול


והיא לא מקבלת את זה, ובצדק

מתאימים. ולא באשליות שמה שאני אעשה זה מרכז העולם, אבל לכל אחד יש חלקו.

ואתה לא היחידי. למשל, "רגבים" עושים עבודה עצומה. אם לא מי שייסד את זה (סמוטריץ' דומני), היה היום מצב גרוע יותר בכמה עניינים שנוגעים לאחיזתנו בארץ.

 

למה "בצדק" היא לא מקבלת את זה?..

 

אלא שאתה צריך לשלב את התחומים. קודם כל בראש. להבין שכמו שאתה צריך לאכול כדי שיהיה לך כח למה שאתה רוצה, ואז האכילה היא חלק מהענין - כך גם במבנה של האדם, הצדדים של הפיתוח הרוחני האישי, של הפיתוח המשפחתי, ושל העבודה למען הכלל - הם ממש מחזקים אחד את השני. אם אתה לא "בורח" מהבית, אלא בונה אותו, אתה מעצים בזה את היסוד של היציאה שלך מעצמך, זה יסוד הכלליות. ובסיוע התכונה הקבועה הזו, אתה ממשיך גם ליותר "כללי". והוא משפיע חזרה על איכות התוכן בבית.

 

אתה דואג לפרנסתכם, אז אתה לא כאילו דואג לכלל ע"ח הכי קרובים. גם הם חלק מכלל-ישראל... ומתוך זה, אתה גם מתרחב לדאגה לענייני הכלל. לפעמים עם הזמן, זה כבר גם מועיל לפרנסה, בתחום שטוב לך.

וגם אם תצטרך חלק מהזמן לעסוק בינתיים במה שלא קשור לתחום זה, בגלל הפרנסה, תאמר לעצמך שזה אמצעי לכך שתוכל לעסוק במה שליבך חפץ אולי פחות זמן, אבל בראש שקט. עד שיוכל גם להועיל מהצד לפרנסה.

 

כללו של דבר - לא האחד ע"ח השני, אלא להפנים בראש שאלו תחומים משלימים - ולתכנן באופן מעשי איך באמת ישלימו זה את זה. יש להניח שגם אם אשתך מסופקת ביכולתך בענין זה, כל זמן שהאיכפתיות הליבית והמעשית למשפחה קיימת, היא לא תעכב בעדך. לכל היותר, לא "תתלהב" כמוך - אפילו אנשים קרובים לא תמיד מרגישים התלהבות של השני לנושא מסויים. אם הולך לא ע"ח דברים אחרים, אז עם הזמן כבר יכולה להיווצר הזדהות.

בהחלט מחזק.
אך מה שרשמת, השילוב הוא לא משימה פשוטה כלל בעניין הזה. כי אפילו לפגישה, לאירוע, למבצע.. קשה לה 'לשחרר'.

המינימום של המינימום..

בנחת, וגם בהיר...

 

היא לא אמורה "לשחרר" אותך. אתה אדם בוגר, מותר שיהיו לך שאיפות משלך - גם אינה חושבת  שיצא מזה משהו, כמו גם ההיפך.

 

כל זמן שהענין הוא נשיאה בעול הרגיל בבית/פרנסה, ענין אחד. מה שמעבר לזה, אתה צריך להסביר לה בידידות שיש לך אישיות שלך, וכל אחד צריך לקבל את אישיותו של השני. וגם לשלב. 

למה היא ככ לא מאמינה ביכולותיך אם הם גלויים לעייני כל?
האן היא לא מאמינה בפרוייקט עצמו או בך? זה שני דברים שונים.

נראה לי שיש פער בין יכולת ההנהגה שלי בחוץ לבין ההנהגה של אישתי אותי בבית...

בכל מקרה היא לא מאמינה ביכולתי להוביל שינוי רעיוני ומהותי עמוק בתודעה הציבורית. יותר מזה אינני יכול לפרט כי הארגון הוא גדול ומוכר.

זה נשמע שהיא לא מאמינה ברעיון עצמו כי כמו שאמרת, זה "ברמה לאומית" והיא עצמה חושבת שזה גדול מידי.
בדברים אחרים היא כן מאמינה ביכולת שלך?

רעיונית

ולא מעניין אותה למה.

היא לא נמשכת כלל לנושא, לצערי.

כלל ישראל לא אומר לה כלום, כשזה מגיע לנוכחותי בבית.

ואני דווקא יכול להבין אותה, אלא שיש מעבר בחיים, ואת המעבר הזה היא לא מוכנה להכיל

למצוא לה מישהי שתעזור בשעות שאתה לא נמצא זה יעזור או שהיא תנטור טינה?

אתה חי בסרט. אתה רוצה להשיב השכינה למקומה עשה שלום עם אשתך צא מהסרט של תנא אמורא או בנימין זאב הרצל תהיה יהודי טוב בעל טוב ואבא טטב

ודבר שני, יש אנשים שהייעוד שלהם בחיים הוא מעבר לחיים הפרטיים שלהם.
לא צריך להיות בר כוכבא כדי לרצות להביא גאולה לעולם.
מספיק בוגר כדי להכיל את זה?

ב. לא קראתי את על התגובות.
-ג. התחושה הקשה שעולה פה ממה שכן קראתי עצובה. אשתך יכולה להבין ומתפקידה לתת בך אמון בסיסי.
אם הייתי אומר לי שאתה רוצה לעזוב את הבית לתקופה או לעבוד בעבודה שמבסכת את שלום הבית הייתי מבין, אבל כל עוד יש כישרון ובנוסף אתה יכול לפרנס דרך הכישרון הזה, איפה המוקש??
הגאולה מתחילה רק מהבית? האמנם?
האם נגזר על הגבר להתייסר רק כי אשתו לא מאמינה באפיק הזה?
לכו לרב,למכווין מקצועי,ליועץ או לכל דבר אחר, אבל שני דברים שיהיו למול עיניך:
א. אתה חייב לפרנס בעבודה הזאת, שזאת לא תהיה עבודה של אידיאל נטו, שכח מזה.
ב. שאתה יכול לממש את עצמך כמה שאפשר במסגרת המשפחה.

אולי כדאי להתייעץ עם רב שמוסכם על שניכם, שישמע על ה"ייעוד" שלך וישמע מה דעת אשתך בעניין, ו"יפסוק" מה הדרך הנכונה בשבילכם בחייכם.

אין פתרון יותר חכם מאשר לומר את זה ישירות לאדם שאת הכי מרגישה קרובה אליו במשפחה (בעלך)
והכל יסתדר חג שמח!!

למה לא לציין אותי?

זה לא משהו שנעשה פעם ולא פעמיים..

כאילו אני לא חלק מהמשפחה..

זה מטריד אותי, זה מעליב אותי

לא ציינת האם את מרגישה מהם חום ואהבה ביום יום בשגרה וכשנפגשים?

ברוך ה' מרגישה חום ואהבה, הם מקסימים ונותנים הרבה בשבילנו

אבל דברים כאלו גורמים לי לחשוב שאולי זה לא אמיתי...שזו הצגה בשבילי...

או שאולי כשעוזרים אז אכפת להם רק מהילד שלהם (בעלי) והנכדות...ושאיתי הם נתקעו..

לא יודעת..אולי אני בסרטים..

בלעדייך לא היו את המתוקים.

אפשר לשאול בתמימות ואפשר לבקש ממישהו שידבר איתם על זה
ואפשר גם לשלוח שאלה לחלל הווצאפ. אני לא יודעת מה טיב היחסים אבל נראה לי הכי טוב לסיים את זה בקלילות במקום שיכביד..

אצל משפחות מסויימות אם לא רבות "נהוג" לומר שהילד/אח/ילדה/אחות הגיעו ולנקוב בשם הקרוב להם. גם לי זה קצת צורם אך מובן .

שזה בתום לב.
לאמר להם

לא שוכחים לרשום אותי.אבל אני מרגישה תמיד שאומרים לי בנימוס שלום ומיד באים לבן שלי ובעלי ... ומתרגשים ממהם.כיאלו יש התעלמות ממני. למרות שהם כן רואים אותי אבל אין באמת הבנה או הכלה לדעות / למחשבות שלי. זה מגיע למצב שאני מעדיפה לעשות הכול ולא לדבר .... לשתוק כמעט כל השבת....

את כותבת שאת מרגישה מהם חום ואהבה.

לי כמתבונן מבחוץ זה נראה שהם פשוט חסרי טקט ומודעות לסביבה...

הרי גם אם היו שונאים אותך ובמריבות מטורפות, זה דבר טרוויאלי להזכיר את השם שלך, גם ללא קשר לטיב היחסים ביניכם. הם לא חושבים כיצד זה נראה לשאר המשפחה? הרי מן הסתם גם להם זה נראה מוזר, למה לא כותבים את השם של הכלה?

לכן לא נראה לי שאת צריכה להיפגע מזה אלא פשוט להבין שכנראה חמיך וחמותך מוזרים בקטע הזה. 

שנה טובה למשה דוד חיים ויוסי וכו'
ולא מוסיפים את השם שלי...

הייתי מוסים "וגם את אניי אלמוני" ומוסיף סמיילי קורץ...

נראה לי שלאט לאט זה יחלחל...

קחי בקלות (גם אני "הודרת"י מקבוצת וואצאפ של המשפחה של אשתי בתואנה שזו קבוצת בני דודים/ות ודודים/ות וכו' בתואנה שהגיסים לא שם. (וזה נכון)
האמת זה נוח לי כי אין לי חפירות כל היום בטלפון...

אולי אפילו לכתוב שוב את כל המשפחה :
וגם מאיתנו -פלוני ואלמונית, חמודי ומתוקית..
אם ההורים יגידו שכתבו אתכם, תענו שלא שמתם לב (ואם יש אומץ אז להגיד "בגלל שלא כתבתם את אלמונית אז הרגשנו צורך להצטרף כמשפחה..")
להדגיש את זה שאת חלק מהמשפחה..
או בהמשך למה שדן אמר,
"איזה יפה שחשבתם עלינו ושחששתם לכתוב את השם של אלמונית בלי רשותה, אז רק שתדעו שהיא מרשה ושאנחנו נשמח להיות כתובים כמשפחה "

הייתה מרחמת עליו... שהוא כ"כ עייף ומסכן ושילך לישון צהריים, ממש דוחפת אותו לישון צהריים.

סליחה? יש לו אישה

או סתם ישאל בחיוך- ומה עם אשתי?

אני גם בעד שבעלך יעשה את זה,
פעם הבאה ששולחים שהוא יכתוב ׳וגם את מבשרת׳.. כמובן שהכותב יתנצל וכו׳..

שהם לא מזכירים אף אחד שלא הממשפחה הביולוגית?

 

כלומר, מזכירים את הילדים שלהם, האחים שלהם וכו'. אף לא בן זוג אחד?

 

אם זה כך - אז כנראה זה לא "נגדך", אלא רגילים להזכיר את שמות משפחתם, ולא יודעים שגם את רוצה.... כאילו אם שולחים לבעלך, אז ברור שזה גם עבורך..

 

 

מה שכדאי אולי לעשות אחרי ההבנה הזו, הוא לומר לבעלך שזה מפריע לך, שהיית שמחה אם היו מזכירים גם אותך, אחרי שאת ב"ה חלק מהמשפחה.

יתכן שהם דווקא מאד ישמחו לדעת שאת מעוניינת. יש חותנים שרואים תעודת-כבוד בכך שהכלה רוצה שיזכירו אותה בשמה..

גם ההורים לפעמים לא יודעים איך זה יתקבל.... והכלה נעלבת. שבעלה יגיד שהיא תשמח. לדעתי, הכל יסתדר. והחשוב, לדעת שזה לא במכוון מראש, אחרת לא ינחם זה שמשנים "כי אמרו". היא רוצה לדעת שאוהבים אותה ורואים בה חלק מהמשפחה.

אולי זה יפתיע- אך אני דווקא מבינה אותך... הרבה מטופלים מספרים לי סיפור כזה או דומה... הכאב, הבכי, הצער ועוד רגשות רבים למעשה שייכים לפירוש שהאדם בוחר לתת לאותו מקרה... אני מאמינה ( לפי מה שציינת שהם משפחה שאוהבת אותך) שהדבר נעשה בתום לב, ללא מחשבה... משום שאת כלה ולא בת... ולא משום סיבה אישית כדי להכאיב או לפגוע... אגב- חשבי על כך שהם שולחים לדוג- שנה טובה לחברים... ועכשיו אם יציינו את שמך לדוג' נעמה.... מן הסתם משום שאת רק כלה לא כל אחד שיקבל את ברכת השנה הטובה אכן ידע ויזכור מיהי נעמה... אך סו רק הערת אגב...
אם הדהר אכן מפריע לך... וזה הגיוני!! אינך צריכה להרגיש אי נעימות!! את יכולה לפנות בעדינות ולשתף ברגשות שלך את בעלך... וטוב יותר אם תוכלי לשתף את סו אשר דולחת את ההודעות...
על כל פנים- בהצלחה ושנה טובה

20 דקות מקרית גת.

מוזמנים לפנות באישי

זה קרן שכל ההשקעות והרווחים זה עם חברות שלא עוברות על ההלכה בהקשרים של עבודה בשבת, ריבית ועוד כמה דברים.
לא יודעת איפה אפשר לקבל על זה עוד פרטים.. אולי בחותם או ארגון דומה..

תנטב את זה למה שהקב"ה מרגיש כלפינו: "כרחם אב על בנים" , עכשיו אתה באמת יכול להבין את זה, לדעת שזה אמיתי, להעריך ולנצל את האהבה, דאגה רחמנות וכל מילה אחרת שמתאימה פה..

אל תשווה תינוק בן חודש לילד בן שנתיים וחצי שלוש שבודק גבולות ויודע לבקש בדיוק את מה שאין בזמן הכי לא קשור בעולם כשההורים ממהרים למשהו או לא משנה מה.

לפעמים התפרצות העצבים (עם מכות אני לא מסכים בשום מקרה) באה מתוך המון לחץ פנימי של ההורים לעשות הכל בשביל הילד ומצד שני לעשות הכל בשביל האשה ובשביל עצמו וגם לעבוד במקסימום זמן כדי שיוכל לממן את כל השגעונות עבור כולם ונוסיף דברים אישיים שבדיוק מציקים לו... ואז הילד נזכר שבא לו איזה חטיף שבדיוק נגמר בבית והוא משתטח על הרצפה ובוכה כאילו לא אכל שבוע... זה יכול להטריף את ההורים. וזה קורה אצל כולם כולל המשפחות הכי טובות.

אז צריך לקחת את זה בפרופורציה וצריך גם להבין את ההורים...

אני מדבר על כמה שהפכתי הרבה יותר רגיש לנושא. לא על חינוך, אלא על מקרים שחורגים מגבולות הלגיטימי.

לראות למשל אמא שמחזיקה את בתה בכוח ביד וגוררת אותה לכאן או לשם כי היא קצת בוכה, יכול לשגע אותי.

קורה די הרבה שילד עייף או רוצה משהו עכשיו או לא רוצה - ויש ילדים שיכולים לשכב ולצרוח חצי שעה ואין הרבה מה לעשות חוץ מלגרור אותם הביתה או להרים ולקחת הביתה - תלוי עד כמה ילד כבד

מעניין..
אבל אני מאוד רגישה לילדים גם בלי שאי פעם היה לי ילד משלי. אולי בגלל שאני עובדת עם ילדים כל חיי.
בעלי אומר שאחרי שיהיו לנו ילדים אהיה עוד יותר רגישה וזה קצת מפחיד אותי כי כבר עכשיו כל בכי מקפיץ אותי ואני דרוכה לבדוק שהכל בסדר.

אתה צעיר שבחיים לא פגש ילד מעצבן, אבל מעצבן, אל תדאג, זה עובר.

גם אני רגישה מ א ו ד לילדים ועם כל זה עם השנים נהיית יותר "רעה". כשהילדים גדלים הם גם יכולים להיות מעצבנים בחבורה - לריב, לא לשתף פעולה בשעת ההשכבה אחרי יום מתיש או בשעת ההתארגנות בבוקר בשיא הלחץ ואז תחושת התסכול והרף של העצבים עולים וכל אחד עם הסגנון שלו... יש הורים ששבירת גב הגמל מובילה אצלם לצעקה, יש למכה על הישבן ויש ויש...

לפני שהפכתי לאמא לא הבנתי איך אפשר לצעוק או להגיד על היחדים כל מיני דברים,
ורק שהפכתי לאמא הבנתי שיש מצבים שפשוט אתה כמעט לא יכול לשלוט על עצמך,
העיפות הבלתי נגמרת הגוף שלא חזר לעצמו הבלבול של מה הוא צריך מתי וכמה גורמים לך לפעמים לחוסר אונים מוחלט ולמחשבות הזויות שלא חשבת שאפשר לחשוב.
אז נכון שיש הבדל גדול בין לחשוב לבין לבצע אבל עדין צריך לדעת שילדים יכולים לפעמים לגרום לנו לאיבוד עשתונות וכו ולהסתכל למצב הזה בעינים וללמוד איך מתמודדים....

לפעמים הנסיון של "איבוד עשתונות" אצל אימהות במצבים כמו שהזכירה, הוא גדול יותר.

שלא תבינו לא נכון זה לא שאני מבינה את אלה שעושים את זה או שחושבת שזה בסדר ממש ממש לא!!!!
וגם לי יצא לראות פעם סרטון עם התעללות בילד ובערך שבוע זה לא יצא לי מהראש מרב שהיה לי קשה לכיל את זה.
רק רציתי להביא זוית אחרת...
לא יודעת מתי הפותח הפך לאבא אבל מנחשת שזה קרה ממש לאחרונה ולכן הוא עדין לא עבר את על ההתמודדיות שההורות מספקת לנו...
אז נכון שקשה לראות הורה שצועק על ילד קטן (לא מדברת על מקרים קיצונים) אבל רק אחרי שהפכתי לאמא אני יודעת שלפעמים זה יכול לקרות וזה העבודה שלנו בחיים לדעת להתמודד...

מאז שילדתי ניהיתי הרבה יותר רגישה ורחמנית יתר בעיניין..
בנוסף, יצא לי לראות סרטון התעללות בילד שממש זיעזע אותי. ויצא לי לחשוב על זה המון.. הדבר היחיד שהשקיט את הנפש שלי, זו ההבנה שיש מי שמנהל את העולם הזה. בעיניים שלי אני רואה ילד חסר אונים שמתעללים בו, אבל אני לא יודעת איזה חשבונות שמיים יש פה..
כל אדם בעולם הזה מקבל בדיוק את מה שמגיע לו ביחד עם סל של כוחות התמודדות ולא משנה באיזה גיל. אין דבר בעולם הזה שהוא "במקרה", "מזל ביש" או סתם נדפק. לענ"ד

זעזוע עמוק שמטלטל את הנפש לאורך ימים מספר.

 

הבנתי איזה אושר זה ילדים .. כמה שמחה ואור הם מביאים.

כמה אהבה אני יכולה להעניק..

כמה כוחות יש לי ..

למדתי להעריך את אלו שגידלו אותי ..

למדתי לתעדף דברים..

למדתי להתעלם לפעמים..

 

וכן. גם אני עושה לפעמים טעויות של מבוגרים..

 

 

** בשביל מקרים קיצונים שעושים רע על הלב .. פשוט לא קוראים חדשות . זה עולם אחר!!

תנסה , תראה כמה החיים יפים..

 

 

שם בכוונה מביאים תמונות קשות, סיפורי זוועה על הורים שהטביעו את ילדיהם או התעללו פיזית נפשית וכו' רחמנא ליצלן.

תשתדל לא לקרוא עליהם בחדשות, לכבות את הרדיו כשזה מתחיל. להידבק בטוב. 

אשריך!!