פורום נשואים טריים (עמוד 422)

מישהו?? אפילו מישהו שיש לו אחד מהם נשמח שיגיב ויגיד האם הדגם טוב. תודה!!

נרשמה יחד איתי ללימודים,

את החודשיים חופש לפני שהם התחילו- "טחנו" יחד.

טיילנו, קשקשנו, עשינו קניות הכנות וסידורים לשנה הבאה.

ו-העברנו חוויות, המלצות וסיכומים מדייטים, לשתינו היה אז קשר רציני.

אפילו שלי היה נראה רציני יותר.

ואכן- בבוקר שאני הוחלטתי לסיים את הקשר -היא הודיעה בערב על אירוסיה...

ואז היו לנו כמה חודשי לימודים יחד בפנימיה,

מאורסת ו-מצפה...

שהיו חוויה גדולה:

הלכנו יחד למדוד שמלות, לחפש דירות, למלא את המקרר..

הכנתי לה הפתעות בחדר, מחקנו יחד כל ערב בספירה לאחור...

אז יכולהיות שבגלל זה גם הקשר אחרכך נשאר חזק.

הייתי חוזרת אתה בצהריים, במקום ללכת לאכול בפנימיה,

מכינה אתה ארוחה, עוזרת לסדר, מנשנשת, ולפני שבעלה חזר מהכולל יוצאת חזרה.

הגעתי אליה בערבים לפני מבחנים ללמוד יחד.

בקיצור- היינו חברות קרובות והחתונה אפילו חיזקה את הקשר.

אז בתור החברה הרווקה אני יכולה להגיד לך מה את יכולה לחפש:

את המשותף שלכן, -יש משהו ששתיכן אוהבות?

זה יכול להיות כל דבר, פשוט להציע לה להמשיך לעשות את זה יחד, מדי פעם.

אפשר גם להציע לה עזרה בדברים שאת טובה בהם, או שלא -אפשר ללמוד את זה יחד.

כמו להכין ארוחות, לסדר בלאגן, לעשות קניות...

את לא צריכה להבין את עולמה, את יכולה להשתתף בו.

עכשיו בתור נשואה ב"ה, -זה כיף שיש גם חברות רווקות.

יש דברים שנחמד יותר לשתף מישהי שלא מבינה,

יש דברים שכיף לעשות עם החברה שיש לה "פחות מחויבויות".

ולפעמים זה סתם כיף "לרדת" עליה, ולתת לה עצות להמשך החיים 

רק תמשיכי להיות את ותני לה את האפשרויות לבחור,

ותביני גם אם לה משהו פחות מתאים.

בקרוב אצלך 

יש לי חברות טובות שלא ידברתי איתן שנה או יותר.

אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה לצאת היאכנע ששואלה מה קורה, איך הולך.

זה לא לעניין ויכול להכאיב.

ועל העניינים שלי אני גם לא רוצה לדבר כדי לא לגרום להן לקנא.

אז לא מדברים. וזה עצוב.

תנסי למצוא את הדברים הטכניים שבהם היא יכולה לשתף אותך בלי שזה יהיה חדירה לפרטיות.

למשל תדברו על מתנות החתונה, את יכולה ללכת איתה לעזור להחליף, מתכונים..

תכננתי כבר מפסח לכתוב מייל לאחת מהן ולא כתבתי. פשוט לא יודעת מה לכתתוב. מה לשאול ומה עדיף שלא.

יש לי גם חברה טובה אחרת שאיתה איכשהו הכל חלק - אפשר לדבר פעם בכמה חודשים כשיש זמן וכאילו לא עבר זמן. זה תלוי כנראה כמה העולמות שלנו קרובים, אבל הפוך:

מי שבאה מאותו עולם שלי קשה לה יותר שאני התחתנתי והיא כביכול נשארה מאחור.

ואחת החברות גם יצאה עם בעלי כמה שנים לפני שאנחנו התחתנו למיטב ידיעתי אז בכלל יש בלון שלם של אי נעימות.

שהקב"ה ישלים חסרונן במהרה ונחזור לפטפט.

לא בכוונה...

היא פשוט התחילה עולם חדש אחר לגמרי, וייקח לה כמה חודשים להתאזן וללמוד לשלב בין חיי זוגיות לבין שאר הדברים בחיים.

בדר"כ חברות טובות כן ימשיכו לשמור על קשר, גם בתור רווקה ונשואה, אבל זה יהיה קשר אחר ככ הנראה. פחות שיחות, פחות מפגשים.

ואני כן מסכימה עם האמירה שהנשואה יותר יכולה לקרב את החברה הרווקה. להראות לה את הדרך, על מה נוח לה לדבר ועל לא, מתי נוח לה לדבר וכו'

בס"ד

על 2015 אפשר. על 2014 אי אפשר

http://mikve.net/mikve/827

בגדול- מי שרוצה לשמוע עליו אני אשמח מאוד לתת פרטים באישי;

עשיתי לו מחברת חתן ובין השאר היה שם דף של "מספרים שימושיים"

והיה כתוב את זה בגדול..

אחרי תקופה שהיא התעלקה על מחשב נייד ישן שהיה נתקע מדי פעם סחבתי בטרמפים כל הדרך מסך (אחר) נורמלי כדי להשמיש מחשב נייח שהבאתי לה.

אני (מתלהב כולי): "קניתי לך מתנה".

היא רצה בהתלהבות
מגלה מה העניין וכזה "אני אמורה לשמוח?"

היא הייתה זקוקה למסך הזה ללא שום ספק שהוא, אבל התפלאה שהגדרתי את זה כ "מתנה".

גרם לי לחייך לעצמי

בקניות מהסופר:

כל פעם שהוא חוזר מקניות, הוא בדרך מתקשר אלי בהתלהבות: קניתי לך הפתעה!!!

ואז מגיע הביתה ופורק לי את השקיות במטבח,

פעם זה ענבים לא בעונה, פעם תותים, פעם מנגו.

או -"מצאתי את המעדן הזה שאת אוהבת"

/"היה במבצע החטיף שאמרת שהוא טעים, קניתי 10"....

ואז כשפעם הוא חזר מקניות בהתלהבות, עם שרשרת -הופתעתי באמת! 

חוצמזה, ביום ההולדת שלי לני שנתיים הוא לא גילה לי לאן נוסעים עד שעצרנו ליד חוות סוסים...

זה היה מרגש שהוא חשב על זה

הייתה רכיבה משעשעת  והייתי מופתעת מאד מזה שהוא העז

גם בעלי הפתיע אותי לא מזמן בחוות סוסים

לגמרי מפתיע וכיף!!

ופתק מודבק על הידית של המקרר...

נהיה קצת מבאס...

(כמובן שלא מבאס שאנשים נותנים לבני זוגם מתנות מרגשות, אבל לשרשור הזה יש פוטנציאל לא ממומש של רעיונות זדוניים ומצחיקים)

אני כל הזמן משנה את הסדר של הסלון, מזיזה רהיטים וספות.

אז הוא קנה לי פליימוביל של סלון כדי שאשחק בו כרצוני.

מתנת יום ההולדת השווה ביותר שקיבלתי, כי הושקעה פה מחשבה וגם כי הוא ידע שאני מתה על זה- למרות שזה לא קונבציונאלי.

עשה איזו שטות ומיד הוציא מאחורי גבו את הכרית.

להכניס את המלכודת דבק למלכודת הרגילה. לשים על המלכודת דבק קצת טונה או גבינ"צ. העיקר שיהיה אוכל טרי.

לקנות מלכודת עם חורים פיצים (כבר קרה לי שעכבר נתפס וברח מיד מהחורים של המלכודת. לא לקנות מלכודת לגמרי אטומה כי אז אי אפשר לדעת אם הוא נתפס או לא.

ברור שזה עכבר!!!

הבעיה גם שיש לי תינוקת שזוחלת אז קצת מפחדת מהמלכודות...

קנינו מלכודת מהום סנטר, עם חורים בצורת רשת. כל חור בערך בגודל של 2 ס"מ על ס"מ, העכבר נכנס, נתפס , השתחל דרך החורים וברח 

ופעם עכבר ברח לי גם ממלכודת דבק 

קשה לי להאמין שעכבר יצליח לברוח ממלכודת כפולה.

(לסבתא שלי היתה מלכדת אטומה, העכבר נתפס, היא הציצה לבדוק אם יש משהו במלכודת (אי אפשר להסתכל מבחוץ) והוא ברח החוצה.

מה אני אגיד? כנראה יש עכברים מתוחכמים... 

קומה רביעיית אז חשבתי שמוגנים..

גוואלד

בירושלים יש כמה חנויות, בסגולה,, באלעד.

כמו כל מוצר.. כדאי לברר

לנו יש בסיסים פשוטים ממש מעץ, יש גם אופציה לבסיסים עם ארגז מצעים - לא היה לו במלאי לפני שהתחתנו אז העדפנו לקנות בלי..

לגבי הובלה לוידת.

הם חיפשו הרבה זמן מיטה ובדקו בהמון מקומות, בסוף הם קנו באירופלקס את הNEW BABE שלהם, ממליצה לך להגיע לסניף שלהם לבדוק, המיטה מאוד נוחה ואיכותית

אנחנו עומדים לרכוש מזרוני ויסקו של אירופלקס אחרי בדיקה ארוכה. מחזקת את ההמלצה עליהם

מה קנית בסוף?

מזל טוב על קבלת התואר והצלחה במועצה.

אפשר לקנות מצעים (מתנה לשניכם)

ארנק (אפשר עם שם)

שובר לארוחה זוגית או קפה ועוגה

עט יוקרתי (גם אפשר עם השם שלו)

שום "הפתעה"..

זו רק שוב דוגמה, איך בנושאים הכי חמורים של יהדות, אנשים מביעים דעה-הלכתית, מתוך "דילוג" קליל על כל דורות הפוסקים ודורות ישראל, בלי הכרה מעמיקה של הענין ושל דרך פסיקת ההלכה בכלל, של ערכם של גדרים וכו'.

כל מי שלומד הלכות נידה במסגרת תכנית הלכה באיזה כולל, לומד סימן ראשון בטור שו"ע את סימן קפ"ג, ויודע על "נידה", "זבה קטנה" ו"זבה גדולה".

ואח"כ לומד הלכות נידה, כולל החיוב תמיד בשבעה נקיים אחרי הפסקת ראייתה, ולפחות אחרי מספר ימים (4-5), ללא קשר מתי ראתה.

והטעות שטעית אפילו בהצגת העובדות ההלכתיות, מראה רק כמה יסודית ההלכה הזו. אם אפילו בכך טועים, כמה יטעו בחשבונות מסובכים מאלו, ויהרסו חלילה את כל טהרת בית ישראל.

שלא כמו שכתבת: זבה קטנה זה לא אחד עשר יום מתחילת המחזור, וזבה גדול ה זה לא מ11 עד 18.

באופן בסיסי, שבעה ימים מאז שראתה נקראים ימי-נידה. ועוד 11 יום אח"כ ימי זיבה, שבהם אם תראה יום או יומיים תיקרא "זבה קטנה", ושלושה ימים, "זבה גדולה". 

לפי הרמב"ם, תמיד מונים אחרי ימי נידה, אחד עשר ואז שוב שבעה וכו'. יוצא שאשה שעובר אצלה זמן ממושך בין ראיה לראיה, תהיה בחלק מהזמן "נידה" ובחלק "זבה". רש"י ואחרים חולקים, שאין ימי "נידה" חוזרים אפילו משכו ימי זובה חודש או שנה, עד אחרי שתטהר ותספור שבעה נקיים, ואז יחזור המנין דלעיל.

אז כבר זה משנה את חשבון הספירה.

כמו כן, יש הבדל בין "דם טוהר" לדם טמא. וחששו שמא תראה דם טוהר כל ימי נידותה, ובשביעי דם טמא, שאמורה לספור שוב שבעה נקיים, ותתבלבל כאילו יכולה לטבול באותו ערב. אז החמירו על כל מראה דם אדום.

וכדי שלא יבואו לטעות בין ימי נידה וימי זיבה, "הוסיפו חומרא אחרי חומרא" (ולא כמו שהבנת, כאילו הרמב"ם והראשונים כתבו באיזה סגנון "עיתונאי", "חומרה יתרה".. כאילו זה לדעתם יותר מידי חומרות.... בדיוק ההיפך: הם רצו להראות כמה הנושא הזה קריטי, ולכן הדגישו עד כמה ראו להחמיר בו. ושהשו"ע לא פסק "למרות זה", אלא בהמשך ישיר לדבריהם) עד שאמרו שאפילו רואה טיפת דם כחרדל תשב עליו שבעה נקיים.

והחששות הן לא רק מה שציינת, אלא עוד כמה וכמה.

ויסוד הדבר בדברי רבי זירא, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים". לא כי ראו "שיש נשים שמתבלבלות".. כאילו משהו צדדי כזה....

ודבר זה מובא בגמרא כדוגמה למה שאמרו שאדם יתפלל מתוך "הלכה פסוקה", אז זה מובא כהלכה פסוקה.

אין חולק ואין מערער על כך. לא בראשונים ולא באחרונים. ואיש לא יכול לערער על כך.

אז לשאול על דבר כזה בפורום "אם יש לדעתכם מקום לביטול המנהג" (שהוא הלכה פסוקה), זה כמו לשאול אם יש "לדעתכם" מקום לביטול האיסור לנסוע בשבת ברכב, כי זה כבר לא ממש מאמץ להדליק אש....

ואף "רופא ורבנית" לא יכולים לבטל דברי כל גדולי ישראל, ראושנים ואחרונים, והנהגת ההלכה של כל בית ישראל.

זה רק מבזה את עצמם. חוסר הבנה מינמלית במשמעות של תקנות ישראל, של חומרת הלכות נידה, ושל החורבן שזלזול בדברים כאלה גורם. כולל - ובעיקר - מה שהם כביכול מתיימרים בשמו, "הכשלה הלכתית" והרס התא המשפחתי. ב"ה, בעם ישראל היו הריונות יפים מאד בזכות השמירה הזו, וילדים טהורים.

ודווקא חוסר היכולת להתאפק לצורך הגברת הערך הרוחני הטהור של בנין בית-ישראל, הוא שגורם ישירות להפיכת המוסד הזה למשהו נהתני-חיצוני בעלמא, ול"פיתרון" בעיות של הריונות ע"י כך שלא כ"כ מעוניינים בהם... כי שהמציאות מראה, אצל מי יש יותר ילדים - מי ששומרים טהרת המשפחה להלכותיה, או מי שחלילה לא, ר"ל.

אם "רופא", היה כותב ברמה כזו על משהו ששייך למקצוע שלו, יש להניח שהיו שוללים את רשיונו הרפואי. 

מוטב להניח פסיקת הלכה לגדולי עולם, ולמסורת הפסיקה בישראל.

ואשרי מי ששומר כראוי הלכות נידה, מתוך אידיאליזם של זהירות בטהרת בית ישראל.

[ומי זה "ליוור" - לפי עיון בהודעות קודמות בכרטיס? האם אשה שכותבת ב"הריון ולידה", או איש שהלין על אשתו בפורם זה?]

כת מטורפת, שכל עניינה להביא להרס היהדות. לבזות את התורה המצוות, חז"ל וכל מה שקשור.

מציעים לערוך "רפורמה" בדיני טהרת המשפחה. כנראה שזה מה שאתם, רפורמים.

די, שחררו אותנו כבר. 

גם רפורמים מופיעים בספרים שאתה מונע מילדך לקרוא?

שהוא- חומרה מתסכלת שניתן וצריך לבטל. 

1. זה שטעיתי במספר הימים או ביום שמתחילים לספור בו, לא רלוונטי. עזוב את כל החישובים.

2. ברור שאצל מי ששומר יש יותר ילדים, כי הם אלו המקיימים אורח חיים דתי שבו להולדת ילדים יש ערך. מי ש"חלילה" לא, ברוב המקרים רוצה פחות ילדים או שלא רוצה בכלל.

3. הרס התא המשפחתי לא רלוונטי. לא יקרה כלום אם יקיימו יחסי מין שבוע יותר.

4. "אין חולק ואין מערער על כך. לא בראשונים ולא באחרונים. ואיש לא יכול לערער על כך". אני מערער על כך.

5. מה הבעיה לשאול אם יש לבטל את האיסור לנסוע בשבת? אסור לדון בשום דבר? להפך, אם תביא נימוקים טובים זה יגרום לקיום המצווה באופן יותר שלם.

לפי התורה שניתנה לנו יש לשמור שבעה ימים מהדימום, ללא שבעה נקיים. אפשר לדון על דעת חכמים.

א. גם לפני מנהג בנות ישראל הכולל ותקנות חכמים, צריך לא פעם לשמור בדיוק כמו שהיום.

ב. לפי התורה שניתנה לנו, יש "ועשית ככל אשר יורוך" - ויש חיוב לשמוע גם לתושבע"פ, הכוללת סייגות, תקנות, גזירות - וגם היא תורת ה'.

ג. הסייגים הללו, כשמם, הם בדיוק כדי לא להגיע לאיסור חמור, שבנידון זה קל מאד להגיע אליו ח"ו, וכמעט לא מציאותי להבחין במה שצריך, בוודאי לא לאנשים/נשים רגילים/ות.

אשר על כן, יש פה שמירה בסיסית על התקיימות הדין הזה, היסודי, בעם ישראל. 

אם ניגשים להלכה מתוך הבנה רחבה של משמעותה ושל טעמיה ותוקפה - אז עושים אותה ברצון, כאידיאל, גם אם לפעמים קשה. ובוודאי שלא "ניתן לבטלה". הלכה גמורה. שטעמיה היום לא פחות מבעבר, ובאופן מעשי, פעמים רבות גם אינה "חומרא" בלבד.

ב. הטעות שלך רלוונטית מאד. כי כל יסוד הענין הוא,שמלבד פעמים רבות שאכן בדיוק מעצם הדין המקורי נדרשת ההלכה בדיוק כפי שהיא נוהגת, כנ"ל - הרי שהטעות בחשבונות אלו ובמראות, שהם דברים המסורים לרבים, כפי שעומד ביסוד "חומרת רבי זירא", היא בלתי-נמנעת, ובנושא חמור-שבחמורים. והטעות אפילו בהבנת החשבון הבסיסי על ידך - עוד לפני שכל אחת תצטרך לעשות את החשבונות, הרבה מעבר למה שהיום, כפי שקצת פורט לעיל - רק ממחישה את יסוד הענין.

ג. צורת הכתיבה: מי "שחלילה" לא - רק מראה על היחס להלכה. כשדנים על הלכה כאילו בתור "דיון עפ"י מקורות", ובוודאי כשמביאים את זה לפורום שבסיסו שומרי הלכה, צריך מכנה משותף של חרדת קודש בפניה. 

ד. ומה שכתבתי לגבי ילדים, היה די מובן: הרי אחד ה"נימוקים" היה כאילו בעיה בהריונות.. אמרתי שלמעשה מי שיש לו הגישה ההלכתית, לא במקרה גם השאיפה לריבוי ילדים קיימת יותר בד"כ. ומי שמוכן לגרום להכשלה המונית בנושא טהרת המשפחה, זה מראה על סדרי עדיפויות ומה הוא מבין במושג המשפחה. ובסוף, תפיסה כזו גם גורמת ליחס לענין הילדים, כמו שכתבת. כי המשפחה אינה נתפסת כאידיאל ראשי, יותר הנהנתנות הזמנית. אז שלא ייתלו בצידקנות ב"הריונות". ולבעיות ספציפיות בנושא זה, יש הרבה פתרונות רופאיים/הלכתיים.

ה. "הרס התא המשפחתי", זה כמובן לא בגלל מה שהבנת. אלא בגלל הזלזול בטהרה, והמוכנות לוותר בשביל הצד החיצוני, שחשוב בהחלט במקומו, על יסוד האידיאל של הקדושה.

ו."אתה מערער".. זו כמובן בדיחה. אם היה דיון על דעות באיזה נושא פופולרי, כל אחד יכול לערער. אם דנים על מה ההלכה אומרת, צריך להיות מומחה לנושא. אתה כמובן יכול לערער גם על "תורת היחסות" למשל.. 

ז. אין בעיה לשאול - אם זה בתום-לב - למה יש איסור לנסוע בשבת. אבל לחשוב שדיון האם מבחינה הלכתית זה ניתן-לשינוי, הוא דיון בפורום של לא גדולי הלכה, זו הטעות.

ולגבי "אם תביא נימוקים טובים", אכן זו הסיבה שעניתי בפירוט לעיל. לא כי אני חושב שיש אפילו "קמצוץ" בחוצפה של איזה "רופא ורבנית" לערער בהלכה על כל הפסיקה, אלא לטובת מי שזה יוכל לעזור לו להבין יותר את הדברים. ועדיין יש בכך הרבה מה להאריך, ולא זה המקום. הלכה, זה לא איזה ספורט-מקומי. צריך להעמיק ביסודות.

אבל בלי קשר- זה לא מה שפוגע בכניסה להריון.

זאת אומרת- כן זה יכול לפגוע אם למישהי יש מחזור קצר ודימום של יותר מ7 ימים ואז הביוץ יוצא בתוך ה7 נקיים

אבל יש המון דרכים לטפל בזה- גם בצורה טבעית וגם הורמונלית וזה עובד.

בעית פוריות שמעבר לזה זה כבר לא קשור להלכות טהרה...

לכן קשה לי מאוד להאמין שרופא אמיתי הוא חלק מזה

את לא המשגיחה שלו..

ובהערות האלו, את גורמת בדיוק ההיפך - מורידה לו את הביטחון עוד.

הוא עובד, מטפל בילדים, איש משפחה - מעולה. שמחי בחלקך.

את חושבת שיש לו עוד פוטנציאל - תשבחי אותו על מה שיש. תביעי שמחה איך הוא איש משפחה טוב וכו'.

ואז, בהזדמנות, את יכולה לשאול אותו אם היה מענין ללמוד עוד משהו, או לנסות עבודה אחרת - כי לדעתך יצליח מה שיעשה. זהו. ירצה - ירצה. לא ירצה - גם טוב.

תמיד אפשר לומר שמצד אחד כיף לך שהוא בבית 

ומצד שני לראות שכשרון כמוהו מבוזבז..

אם נראה לו שבשעות האלו הוא יוכל לעשות משהו מהנה שמתאים לכשרונתיו - תעזרי לו.

הבעיה שנראה הוא הבזבוז זמן בבית יותר מאי ההכנסה..

ברגע שהזמן מלא הראש נפתח.. 

אז נראה לי שהדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות בשבילו זה לתת בו אמון מלא.

כמה שנים של אמון ללא סייג, של עידוד בשעות קשות, של שבחים בהצלחות- והכל יראה אחרת....

או שתשלימי שזה המצב

או שתודיעי לו XYZ- אתה עובד/ מתנדב במדא- וכו'

במקביל- אם רלוונטי- שינסה לקדם את מצבו האישי.

בהצלחה

מה היא אמא שלו? בן אדם בוגר, אחראי לעצמו.

תני לו לחיות...

אני לומד בבוקר בכולל ומתנדב כמה שעות שבועיות בודדות ויש לי פרנסה מצד הוריי שהם בעלי ממון

ואני הרבה שעות בבית יחסית

ואישתי לא עובדת והיא אישה טובה ועדינה כמוני ואנחנו חיים בטוב 

פעם אישתי הייתה לוחצת עליי לעשות יותר ואני מבחינתי לא רציתי .

אז אם בסה"כ אתם חיים טוב אז אפשר לחכות להזדמנות שתבוא או לדחוף אותו להשתתף יותר בשיעורי תורה

או למשוך אותו לאיזה עבודה שאת תזמי לבד והוא מידי פעם יעזור עד שיקח בשלבים את כל העבודה.

בעיה זה לא.

שתזכו להאריך ימים בבריאות

אם כן- תשמחי בכך.  הוא מקדיש זמן ותשומת לב לילדים? מקסים!

מכירה מצבים הפוכים שאשה בבית ועסוקה בעבודות הבית וכשהבעל בחופש ויש יותר חיכוך - פתאום נדמה לו שהיא לא עושה מספיק , הוא מעיר וזה סתם פוגם בשלום בית.

אתם יכולים להתקשר ולשאול.

02-6234848

טבעת זרקונים ממש יפה.

אם חושבים גם על עוד חנויות יש יותר גיוון. ברויאלטי יש גם אחריות של שנה על התכשיט (לא יודעת איך זה בחנויות של חרדים)

אנחנו קנינו טבעת נישואין לחתונה ב 600 ש"ח בחנות של חרדים ומצאתי את אותה טבעת בדיוק בחנות תכשיטים בקניון ב 200 ש"ח...

לענ"ד:

א. תתן לאשתך להתמודד מולה בכל מה שקשור לאוכל לא בריא. לא נשמע שההתערבות שלך תועיל במשהו. תנסה להרפות קצת בענין. ואם ענין האוכל מוגזם לגמרי מבחינתכם, אז אל תשימו את הילד אצלה, תמצאו פתרון אחר.

ב. יכול להיות שאשתך מרגישה את הביקרות שלך על אמא שלך (יכול להיות? בטוח...) וזה פוגע בה ברמה מסוימת. אולי כדאי לא לדון בנושא הרגיש במשך כמה זמן, ואח"כ להעלות אותו בצורה עדינה, בצורה שמתאימה לה, ולא מאיימת עליה או פוגעת בה.

בהצלחה...

ששני נשים טענו שמלמעלה אמרו שהוא החתן המיועד לביתם.

הגיעו לבית דין לדין תורה.

לאחר שמיעת טענותיהם הדיין פסק שיחתכו אותו לשניים וכל אחת תקבל חצי.

הראשונה אמרה "ח"ו שישאר שלם"

השניה אמרה "שיחתכו אותו , בכיף"

הדיין אמר, זו היא החמות האמיתית.

הבדיחה מתאימה יותר לכלה וחמות לא?

הפסד- בריאות, ערך לחיים בריאים וכו'

מול- ערך כיבוד הורים, שלום בית ועוד.

בחינוך הילדים- מה יותר חשוב? 

אולי שוה שיהיה קצת פחות בריאים רק בביקורים...

הגוף מסוגל להתגבר על כך.

אלא אם אתם גרים לידם ומתראים כל יום, שאז המצב מורכב ויתר....

וחשוב שתדע- הילדים יודעים להפריד מעולה!!! כבר מגיל קטן-

מה מותר ואסור בבית ומה אצל סבא וסבתא.

החינוך לא מתקלקל מזה, אלא אם אתם תמשיכו בדרך של הסבתא גם בבית שלכם

בן הביא הביתה שלוש נשים ואמר לאמו:

נראה אם תצליחי לנחש עם איזו מהן בחרתי להתחתן!?

מיד הצביעה על הנכונה.

שאל אותה -איך ידעת??

ענתה: מהרגע שנכנסה לא סבלתי אותה

נראה לי בכל זוג יש את החמות שמשגעת את שניהם.

אמא שלו או אמא שלה, כל פעם אחת.

מה שבאמת קטע זה שב99 אחוז החם הוא אפילו לא נושא לשיחה

רגשית ופיזית.

זה קשה, אבל שעושים את זה בחכמה ובכבוד הראוי שני הצדדים מרוויחים מקשר טוב

וגם לבעלי זה מפריע..

אבל אני ממש דואגת להעמיד אותה במקום ולא לתת לכמות הממתקים להשתולל.

מקבלים ממתקים רק אחרי אוכל וגם לא יותר מדי.

שתיה מתוקה - כוס ביום.

אם זה מפריע לך זה לא תפקיד שלך לטפל בזה אלא של אשתך. דבר איתה, תסביר לה שאין לך בעיה עם אמא שלה ואתה לא רוצה חלילה להסתכסך עם המשפחה שלה. אתה לא גדלת בבית של אמא שלה ולא מרגיש בנוח להעיר.

גם לי זה לא קל לעקוב ככה אחרי אמא שלי אבל אני לא רוצה שתהיה מריבה או איבה בין אמא שלי לבעלי, אז אני ממש מקפידה.

בקיצור, כל ענייני המתח עם החם/חמות הם יותר עניינים זוגיים ולא קשורים לחם ולחמות. תסביר לאשתך שזה אינטרס זוגי שלכם וזה לגמרי לא קשור לאמא שלה.

לפעמים יעיל לתת לילד את הכלים להתמודד...

להסביר להם יפה את גבולות הממתקים המותרים אצלכם

ולתת הגבלה מסודרת:

"לא אוכלים יותר מסוכריה ביום"

"כוס מיץ מקבלים רק אחרי שמסיימים ארוחת צהריים"

להקפיד בבית על הגבולות, ואז בלי שתשימו לב פתאום הם יתחילו להקפיד בחוץ.

שימו לב שצריך לאפשר, לתת גבול הגיוני גם בשבילם.

שידעו שיש מה שמותר, ואז יהיה קל יותר להתמודד עם האסור.

הבן שלי גם כשאנחנו אצל סבא וסבתא בא לשאול אותי- אמא אני יכול?

עד שחמותי התחילה לשלוח אותו בעצמה-תשאל את אמא אם היא מרשה.

והכי חשוב:

לעמוד בהבטחות!

הבטחתם כוס מיץ אחרי האוכל,

אז ברגע שהוחלט שהוא סיים לאכול -מגיע לו כוס מיץ.

וגם להיפך- אם החלטתם שלא מקבלים סוכריה בלי לגמור את האוכל,

אז לא מקבלים סוכריה אם לא מסיימים!@

ככה הוא בטוח שיקבל את מה שמגיע לו

איך גיליתי את השיטה:

פעם נלחמתי במעון שלא יביאו כלכך הרבה ממתקים בימי הולדת ואז בסוף גם שקית ענקית...

כי הגדול היה פשוט מחסל אותה עד הבית, וכמובן שלום שלום לארוחת צהריים +ערב.

וממש נלחצתי מזה...

יום אחד התאפסתי, פשוט הסברתי לו שלא כדאי לאכול הכל, ושנגיע הביתה נשים במגירה ונשמור.

כמה פעמים חזרנו על התרגולת, ובסוף זה בהחלט נקלט:

היום הוא יודע שאמא מרשה ממתק אחד, ואת השאר שומרים במגירה.

והוא שואל אותי על הבוקר למחרת: אמא אפשר חטיף מהמגירה?

וגם יודע שהתשובה תהיה: אחרי... ארוחת צהריים/ערב /אם תעשה יפה בשירותים...

הצלחה!

נכד ראשון?

א. צריך לדעת לאן לנתב את האנרגיות:

האם אתם רוצים להתעסק בעניינים (די שוליים) של פחות חטיף, יותר חטיף, פחות כוס שתיה ממותקת וכו'

או להחליט שבעניינים האלה אתם קצת מרפים, ומקפידים על דברים מהותיים יותר [לא שאני חושבת שתזונה נכונה זה שולי. אלא שצריך לדעת איפה להשקיע את מירב הכוחות, ואיפה המלחמות שלנו הם די לחינם]

ב. כמו כל דבר הבסיס הוא חינוך. צריך לבוא ולהסביר לילדים שאנחנו אוכלים בהסכמה של אמא/אבא.

אגב זה רלונטי לכל תחום.. לאו דוקא לסבא/תא. 

ואם סבתא מתעקשת בכל זאת, או שמנסה לשדל את הילד, לומר לו: אם כך, אמא/אבא מסכימים אחד ודי, או מעט, או כוס מיץ רק אחרי הארוחה

ג. לעניין הבכי: הם יתרגלו, לאט לאט.. סבתא תמיד נמצאת בעמדה של לפנק ולתת. זה טבעי. במשך הזמן, מאמינה שזה יתאזן.

לדבר איתה על הנושא בנחת, כשיחה בפני עצמה ולא משפטים של מייד בעשיה.

לשתף אותה בתחום החינוכי הזה איתכם, שהיה תהיה חלק מהצוות החינוכי ולא פקודה שלכם. 

שהיא תהיה איתכם באותו ראש

תאמרו לה תודה. תודה על הפינוק. שזה נהדר.

תאמרו לה שאתם רוצים לשמור על הנכד שלה, שאתם לא רוצים אותו ברופא שיניים וכולי....

תאמרו לה שאתם חושבים לפי גיל הילד והואפי שלו שאפשר לתת לו כך וכך, אבל מעבר לזה גורם לו להיות היפר ולא לישון בלילה או שממתק מסויים יש בו חומרים שלא טובים ואתם מבקשים שלא לתת את זה ספציפי (למשל- מיץ כן קולה לא) 

בעיקרון ההורים שלנו אף פעם לא מביאים לו שתיה-יש לו את הבקבוק או הכוס עם המכסה שלו...ושם יש רק מים!

במידה והוא רואה בשולחן שבת מיץ...אז אני שמה לו קצת מיץ על המים בשביל שיהיה לו קצת צבע וזהו.

אם הוא כבר קצת גדול זה יותר בעייתי.

אבל אפשר כמו שאמרו פה- ללמד את הילד גבולות מסויימים באוכל ושכל דבר- שואלים את אמא ואבא אם מותר.

תסבירו לו שאתם מרשים רק X כוסות מיץ וX ממתקים וזהו.

ועדיף שתסבירו לו ותזכירו לפני שמגיעים לסבתא.

בלי קשר אפשר להגיד כל מיני אמירות והצהרות שהחלטתם לאכול יותר בריא ולהוציא את השתיה המתוקה מהבית ואת הממתקים. ורק בשבת או בר"ח אתם נותנים משהו קטן. ושאתם מצפים לשיתוף פעולה.