פורום נשואים טריים (עמוד 421)

קפה קפה - סנטר 1/גבעת שאול/קניון רמות/בצלאל
וופל בר - בית הדפוס גבעת שאול
מוסקט - כנפי נשרים גבעת שאול
ריקוטה - הר חוצבים
אנגלית קייק - גבעת שאול

בנוגע ל"קפה-קפה"- הייתי במס' סניפים שלהם, וכל פעם התאכזבתי ממשהו אחר (תיבול\טריות\חוסר התאמה בין התפריט למנה המוגשת וכו'). איך הסניפים בירושלים?

 

בנוסף, מעדיפה מסעדות פחות תעשייתיות- אם יש הצעות למסעדות בוטיק במחיר שפוי.

 

ערב טוב

אוכל טעים וטוב....

גם ריקוטה בהר חוצבים מסעדה חלבית טובה....

קפית בגן הבוטני מדהים שם
יש מסעדה בתחנה הראשונה שכחתי איך קוראים לה
לואיג'י קטמון
רימון בממילא
אנא טיכו - ליד רחוב הרב קוק

מחירים שפויים אבל האוכל ממש טוב. במיוחד הדג, וגם המרק בצל.

מעודכנת ללפני שלוש שנים אבל למיטב ידעתי לא חלה התדרדרות.

 

מוסקט בכנפי נשרים לא ממליצה. הניסיון שלנו איתם היה ברמה של "לא להתקרב".

 

יש בממילא מסעדה שעולים למעלה, חלבית יוקרתית מאד. טעים וגם יקר. די מלא. לא זוכרת את שמה. עולים במדרגות רחבות, המסעדה בקומה עליונה. לא קפה גרג.

 

ממילא קפה רימון עמוס מאד בדרך כלל וצריך לחכות למקום.

 

אנה טיכו - מקום יפה ונהדר, אבל הם לא עברו מקום/שיפוצים/משהו?? לא מעודכנת.

 

 

 

הייתי שם אתמול פעם ראשונה, אחרי שקיבלתי המלצה. ונהניתי מאד.

הייתי בצהריים ככה שלא היה עמוס. 

אוכל מעולה

והכי נהניתי מהיחס של המלצריות ומהמהירות שבה הגישו לנו את המנות.

האוכל שם מעולה

אבל תמיד מש בשירות מתפקשש להם.

אולי כי אני אוכלת שם פעם בשבועיים בערך אז אני רואה את כל החסרונות.

 

אולי שווה לך שתהיה לך טבעת יפה כלבבך לשנה-שנתיים ואז לקנות חדשה?

הגיוני שיש צורפים או חנויות תכשיטים שמוכרים טבועות עם זירקונים שאיכות השיבוץ שלהם פחות טובה, כי מבחינתם ההשקעה באיכות למוצר זול יותר לא שווה את הכסף.
אבל ניתן למצוא טבעות עם זירקונים קטנים עם שיבוץ איכותי.
ואני יודע את זה כי אני צורף.

ואפשר למצוא טבעות עם זרקונים שמשובצים באיכות בחנויות של יהלומים (בבורסה למשל...)

כי שם יודעים להשקיע בשיבוץ

זרקונים יכולים להתנפץ אם הטבעת נופלת על רצפה קשה, ואז צריך לשבץ זרקון חדש במקום ההוא שהתנפץ.

ביהלומים זה תלוי אך ורק באיכות השיבוץ.

בואי נתחיל עם זה שאין קשר בין אבן שנשברת או מתנפצת לאיכות השיבוץ. השיבוץ לא מגן על האבן בשום דרך, זה לא תפקידו. תפקיד השיבוץ הוא להשאיר את האבן במקומה ושלא תזוז, וזהו זה.
איכות השיבוץ קובע את סיכוי האבן לזוז ממקומה, ככל שהשיבוץ טוב יותר, ככה פחות סיכוי שהאבן תזוז. צריך לזכור שתכשיטים הם עדינים ולא משנה כמה איכותי התכשיט או השיבוץ, אם ״מתעללים״ בהם, הם יהרסו.

וזירקונים יותר חזקים מיהלומים, ככה שאם הם נופלים יש להם פחות סיכוי להשבר או להתנפץ.
יהלומים יותר קשים מזירקון אבל פחות חזקים.
לידע הכללי של כולם, תזהרו לא להפיל יהלומים על משטחים קשים, הם יותר שבירים ממה שאתם חושבים.

עכשיו הסבר על ההבדל בין חזק לקשה.
חוזק- היכולת של אבן לעמוד פני מכות ולחץ.
קושי- היכולת של אבן לעמוד בפני שחיקה ושריטות.
דוגמא:
ברזל- הוא חזק אבל נשרט ונשחק יחסית בקלות.
זכוכית- היא מאד קשה ועמידה בפני שריטות ושחיקה, אבל מאד שבירה.
ככה גם באבנים:
יהלום- אחד החומרים הקשים בעולם, אבל יחסית שביר.
זירקון- יחסית קשה וחזק.

ניסיון של כמה שנים...

וגם, האם הזרקונים מאבדים את הברק?

אין שום הבדל בין זרקונים ליהלומים
אם הזרקונים יפלו אז גם היהלומים יפלו

להשלים זרקון חסר יעלה לך מקסימום 5 שקלים
יהלום... הון תועפות תלוי בגודל...

בכל מקרה אם את קונה במקום רציני את מקבלת גם אחריות. ואם את מאיזור הדרום יש לי על מי להמליץ לך בבאר שבע (אבא שלי)...

ממליץ לך להכנס לזהב ירושלים בבית הדפוס 7

 

יש שם המון תכשיטים שיכולים להיות גם עם זרקונים

 

וזה בהחלט מחזיק!!

אבל בהחלט הרבה פחות יפים מיהלום...

טבעת האירוסים שלי משובצת ביהלום מרכזי ובצד זרקונים

והתלבטתי ממש אם להחליף ליהלומים ובסוף לא החלפתי... והצטערתי על כך

 

בעיני אם אי אפשר להרשות לעצמכם

עדיף יהלום מרכזי בלי זרקונים בכלל

 

כמובן לענ"ד.

לטעמי היום זה יותר יפה

כבר 4 וחצי שנים ושום זרקון לא נפל. הטבעת עדיין מהממת. כנראה שלאיכות הייצור יש משמעות..

נשים חושבות שאלה יהלומים. אני צריכה להסביר שלא שדדנו בנק.

והם מאד קטנים!

כשהם יותר גדולים ההבדל בינם לבין יהלומים בולט יותר.

 

מסכימה עם בנדא ורק אמונה שאין מה להשוות ביופי.

עדיף לקנות טבעת עם כמה יהלומים קטנים שמרכיבים אבן גדולה או אפילו רסיסי יהלומים שסתם עושים הרבה נצנץ, מאשר זרקונים גדולים. זה נראה עולם אחר.

ויש עוד המון המון דברים יפים בירושלים.

גן החיות התנכ"י - אחד הגנים היפים שיש. לא רק החיות, גם העיצוב מסביב.

יש גם סיורים בגן הוורדים לחופש בכל מיני שעות אבל זה יותר מתאם למקומיים שכבר מיצו את הסיורים האחרים..

אולי יש משהו גם במרכז לצפרות - אם יש זה חמוד נורא. זה ליד בית המשפט העליון.

אבל אם אתם ירושלמים אז לא חידשתי לכם כלום..

(אני יודע שבד''כ ההמלצה שלי זה הפוך)

פעם אחת. יעזור לך להבין מה לוקח כ''כ הרבה זמן שם.

ומה בכלל עניין הקנאה לסיטואציה הזאת?

מה עם קיום מצוות כיבוד הורים , אחת מעשרת הדיברות?

 

לא מצליח להבין על מה הכעס

כשמתחתנים לא חייבים עוד במצווה הזו.
כמובן שיש עניין להמשיך בה ואני לא אומרת להזניח את ההורים ולא ללכת אליהם
אבל מצד החובה- אין כזו.

אישה כבר לא מחויבת מכיוון שנישאה לבעלה...

אך בעל לא נהיה ברשות אישתו ("ועל כן יעזוב...")

זה מבחינת המציאות הראויה רגשית אך לא מחיבת הלכתית 

 

אני דווקא הבנתי שגבר מחויב בכיבוד הורים לאחר החתונה 

ואישה אינה מחויבת

 

 

כך שמעתי או הבנתי , אם זו אכן הדעה ההלכתית 

 

מצוות כיבוד אב ואם מתבטלת אחרי החתונה?????

 

 

אני מאחל לך ולכולנו שנזכה לכבד את הורינו עד 120!

המצווה הזו נמחקת מעשרת הדברות ברגע שמתחתנים?

 

אני מאוד מקווה שזה לא מה שמדריכת הכלות שלך הסבירה לך

הייתי שולל לה את הרשיון

שלום בית גובר.

כי משפט כזה מוביל באופן בטוח למסלול התנגשות.

 

אחד מהדברים שצריך לדעת לעשות אותם במינון הנכון זה הדבר הזה , למרות שזה דורש מאמץ

ברור שהזוגיות חשובה יותר,

אבל צריך להתקיים מצב ממש קיצוני ונדיר כדי להעמיד את הערכים הללו זה מול זה ולהכריע בעד אחד מהם תוך ביטול השני באופן מוחלט.

ולא מצבי קיצון.

כל הזמן כולנו עושים החלטות כאלהף כמה לבקר את ההורים, כמה שבתות, כמה ימי חול, כמה טלפונים בערב וכו.

כמובן שזה לא "זה או זה" אלא איזון שצריך לעשות אותו תמיד ובחוכמה.

 

צריכה להיווצר סיטואציה ממש קיצונית,

שכלל לא קיימת ברוב הזוגות.

 

לזה הכוונתי.

לי קרה. שהייתי צריכה להגיד להורים שלי דברים שמבחינתי לא הייתי רגילה להגיד להם.

שאומרים שלום בית יותר חשוב מכיבוד הורים זה אם האישה רוצה משהו ואמא אומרת לא אז שלום בית חשוב יותר. אבל אם האישה אומרת אל תכבד הורים\ אל תבקר\ אל תתקשר זה אסור לשמוע לה. אישה לא יכולה לפתור אותך ממצוה כלשהיא.
ועוד משהו. גם אם מישהו עושה את זה גם שלום בית לא יהיה לו וגם שהוא יהיה זקן הבנים שלו גם יגידו שלום בית קודם וישלחו אותו לזבל

גם כנגד שלום בית.
רק שצריך לדעת מה בדיוק כולל כיבוד הורים.
כיבוד הורים אינו אומר שבכל מחלוקת בין רצון בן הזוג לרצון ההורים רצונם קודם. יש לזה כללים הלכתיים ורצוי ללמוד אותם, במיוחד במקרים בהם יש ספק למעשה.

מפריע לך רק שהוא חוזר מאוחר או עוד משהו איתם שלכן את קנאית?
כמה זמן נסיעה זה לכל כיוון? כמה זמן הוא נוסע וכמה זמן חוזר?

כל אחד צריך לפעמים שקט ולצאת לבד בלי שיטרטרו אותו כל רגע מתי הוא חוזר. תשחררי אותו ערב אחד. מה יקרה??

כי זה הרבה פעמים קורה בשנים הראשונות יותר ועובר עם הזמן...

לעשות משהו כיף- ערב לעצמך- לבלות עם חברה/ סרט/שיעור/סתם פינוק..

 

לא לשבת לחכות שהוא יחזור ותוך כדי לדמיין מה הם עושים, על מה מדברים ולהתעצבן.. פשוט להיות עסוקה. 

 

 

וגם... לחשוב מה יעזור לך לשחרר, בפן היותר עמוק... בשבילך. בשביל הזוגיות..

בס"ד
אני לא חושב שערב של כיף עבורה יעזור לה מיכיוון שהיא הופכת באופן אוטומתי לאכולת קינאה היא כחול הנראה זקוקה לטיפול כול שהא

לפי מה שאת מתארת בעלך נוסע להוריו,
את טוענת שאת משחררת אותו להוריו בלב שלם, ובפועל את לגמרי מוכיחה אחרת: הוא מגיע ואת עצבנית וחסרת מנוחה. האם לדעתך בעלך לא מרגיש בזה? גם אם תנסי להעביר לו מסר כלשהו של רצון לבלות זמן יחד, הוא לא יצליח להבין אותו כפי שצריך בין בליל הכעסים והביקורות.

נסי לשנות גישה: כשהוא מגיע תכיני ארוחה נחמדה, משהו קטן שיהיה עבורכם. הוא יראה זאת, ויבין שככל הנראה חיכית והשקעת. שם זה המקום לשיח ביניכם על רצונותייך. המנעי מלציין מה לא טוב במעשיו,
אלא התמקדי במה את כן רוצה שיקרה.
ביום הראשון הוא יגיע כהרגלו, ולאט לאט הדברים ישתנו..

כמובן שכדאי לומר מילה טובה על כל שיפור, אפילו קטן.
הניחי לכלי ההרסני הזה שנקרא ביקורתיות בצד.

וכמובן לא ללחוץ ולהאיץ בתהליך. לא חייבים כבר בפעם הראשונה שהוא מגיע בזמן, לומר את כל אשר על ליבך..

תאמרי לו:
" זה ממש נחמד שאנחנו מצליחים לבלות יחד. אני מחכה לזמנים המשותפים האלה"
" נורא שמחתי שהפעם הגעת טיפה יותר מוקדם, כך נוכל לעשות משהו במשותף"

עשי והצליחי

שאת משקיעה בהם ואוהבת מאד יתחתנו, יגורו רחוק וכמעט לא יבקרו אותך 

כי בן או בת הזוג לא מפרגנים...  בלי קשר למצוות כיבוד הורים זה לא מוסרי ולא הוגן

בסוף גם היא תמצא את עצמה בגיל 70 בודדה בבית, גלגל חוזר בעולם.

זה כבר לא טוב .

חבל להיות מתוסכלת ועצבנית בגלל כזה דבר.

 

יכול להיות שזה נורמאלי שאת רוצה את בעלך איתך ..(כל היום לא נפגשתם .. והתגעגעת וכו'..)

 

1. מישהו הציע לך לנסוע איתו, ולהבין למה לוקח כל כך הרבה זמן.

2. אם הוא מבקר אותם בתדירות גבוהה , כדאי שתדברו על זה.. בינכם - כמה שזה מציק לך וקשה לך.

3. אולי תחליטי שכל פעם שהוא יוצא להורים שלו. אתם עושים יציאה של שניכם יום אחרי זה . מה דעתך ?

 

 

אגב , קנאות לבעל היא לא דבר מומלץ.. ה' יעזור לך שתלמדי להרפות.. אני חשתי את זה על בשרי, וזה לא היה קל .

מבינה אותך .. מצטערת . אבל את היחידה שתוכלי לעזור לעצמך בזה !

 

בהצלחה יקירה !!!!

 

אם כי איך שאת מתארת זה קצת קיצוני מבחינתך.
בעלי יכול ללכת להוריו ופשוט להתפנק שם (שזה מקסים ונהדר, לאכול, לפטפט, לנוח...). בזמן הזה אני עם כל הילדים בבית עם הלשון בחוץ. קצת מחרפן. אבל לומדים לשחרר ולהבין שזה צורך שלו וכן לפרגן.
מה שאצלי מקשה יותר, לא יודעת אם אצלך אותו דבר, זו העובדה שהקשר שלי עם ההורים שלי ממש רחוק מזה. זו פשוט קנאה פשוטה: גם אני רוצה להתפנק אצל אמא שלי אבל זה בחיים לא יקרה. לי מאד עוזר לשתף את בעלי בחולשה שלי. הוא יכול לתמוך ולהבין, ואז הרבה יותר קל לפרגן לו את הנסיעה מכל הלב.
בהצלחה!

לפי מה שכתבת נראה לי שאת כועסת על עצמך ( אולי בצדק) אני מציעה לך להרפות, להודות בפני עצמך ובפני בעלך שכרגע הביקורים שלו אצל ההורים מכעיסים אותך. בשכל את מבינה שזה לא נכון, אבל בפועל זה מה שקורה. עכשיו אתם צריכים להחליט יחד האם הנסיעות מספיק חשובות כדי לשלם את " המחיר" שאת תכעסי, אני מעריכה שהתשובה תהיה כן.
ב"הצלחה

אני ממש מבינה אותך שאחרי יום ארוך וקשה, את מצפה להיות עם בעלך בשקט שלכם ולא להמשיך ולצפות ולפעמים ללכת לישון בלי שום מפגש וקרבה ביניכם

אני לא נותנת עצות אבל מאוד מבינה לליבך

לא הייתי מזדרזת לכנות אותך קנאית

זה מאוד טבעי ובריא שאת מחפשת את קירבתו ומתקשה לקבל שהוא אינו לידך

סכל זאת רעיון-

תנסי כשאתם רגועים לשתף אותו מה עובר עליך בזמן ההמתנה שלך, יחד עם הרצון וההבנה שלך בנסיעה שלו

למצוא עת רצון בו הלבבות פתוחים וקשובים זלז ולא מבוצרים ומתגוננים

ברור לי שגם הוא רגיש ורוצה להטיב לך , הוא פשוט קרוע בינך לבין הוריו וזה בסדר ונורמלי

השאלה אם זה המצב.. אם הוא מקדיש להם חצי יום פעם או פעמיים בחודש זה אלמנטרי וכדאי לעבוד על התחושות השליליות ולהבין את החשיבות ואפילו לעודד אותו- רק תרויחי מזה

ואם מדובר בנושאים אינטימיים - אין סיבה להתייעץ עם בחורה, כל עוד היא לא אשת מקצוע. 

להטריד אסור גם באינטרנט ואפשר להתלונן גם אם זה דרך האינטרנט.

רק עם הרבה יותר זהירות, כי לא יודעים מי באמת עומד מאחורי הניק/האנונימי.

 

אם אתה לא יודע מי מסתתר מאחורי המקלדת? הרי הכל פה אנונימי וכל אחד פה יכול להתחזות לאישה או לגבר. הטרדה זה שהכל גלוי. למרות שהשאלה שלי אם מותר להתייעץ על הכל פה.

כל עוד שני המתכתבים באנונימיות לא מזהים אחד את השנייה. אפשר לדבר בחופשיות. לגבי גברים ונשים נישואין לא ראוי שידברו ביניהם בעניינים של מינות וכו' ככלל לא רואה בזה בעיה כל עוד זה אנונימי.

בס"ד

 

קשר שמתפתח מכתיבה יכול להגיע לעומק רגשי הרבה יותר עמוק,

ממה שמישהו התכוון אליו בהתחלה.

בכתיבה האנשים יותר רהוטים, שנונים,

חושבים לפני שמגיבים-  בדרך כלל..

זה עשוי להתחיל כמשהו ענייני- אבל להתפתח למקומות אחרים.

איך למשל ירגיש גבר נשוי כשאנונימית כל שהיא מיטיבה להבין את רגשותיו,

כשאשתו ממש לא? איך מרגישה האישה כשגבר מתייעץ אתה ומעריך את עצותיה יותר מבעלה?

והכי חשוב למה להתייעץ בפרטי דווקא איתה? יש פה פורום שלם!

על גבי הפורום גם היא יכולה לומר את דעתה,

ואתה יכול להתייחס לזה יותר מאשר לדיעות אחרות,

אבל כשזה באישי זה כבר סוג של אינטימיות שלא שייך בין אנשים זרים.

 

דווקא שזאת מישהי אנונימית,

מחמיר את העניין פי כמה,

כי הדמיון יכול לצייר אותה הכי מושלמת שבעולם.

 

הגם שבדרך כלל לא ייצא מההתכתבות הזאת קשר רגשי בפועל,(למרות שהסיכון קיים!)

עצם זה שיש מישהי ספציפית שאתה מתייעץ איתה, מעריך את דעתה האישית,

נחשף לחלקים באישיותה, ונותן לה מקום בחייך- זו בעיה גדולה מאד בשלום בית.

 

 

לא רואה בזה פסול. כל אחד יעשה לפי שיקול דעתו ומהיכרותו העצמית. אדם יכול ללכת למכולת ולהגיד שלום למוכרת ולפתח אליה רגש. ויש כאלה שלא. אז כל אחד יעשה לפי ההיכרות העצמית שלו

אל תתלונן אם פתאום אם יתלוננו עליך.

 

אני לא אומר שזה הקהל שכאן.

 

אבל לא חסר מקרים שגבר חטף תלונה מהתייעצות תמימה..

 

עדיף להיות חכם מאשר להיות צודק ולהתייעץ מניקים שונים במקרה הצורך

אין תכנה שמותקנת ומונעת מניקים שסימנו שהם 'זכר'לדבר עם ניקים שסימנו שהם 'נקבה'
אם מתאים- כל אחד וההרגשה שלו
יש כאלא שלא וזהו.
יש כאלה שמוכנים על הכל לדבר
ויש כאלה (שלדעתי הרוב אבל לא בדקתי) ששמים גבול במקום מסויים. (רק טכני. לא לגלוש לרמה x וכו...)

תודה. אני אקח לתשומת לבי את כל התגובות. עלו והצליחו

ניכר מדבריך שאתה אדם כנה מאוד. למרות שאתה אנונימי. לדעתי תשתדל כמה שפחות לשוחח. ואם ברצונך לשוחח שזה יהיה עם בנים

תבדקו בהגדרות של המצלמה אולי אפשר לקצר את זמן ההתמקדות וזמן הצילום במצלמה הישנה שלכם.

שאחרי שהיא מצלמת, היא חושבת עם מסך כבוי איזה חצי דקה, לפעמים יותר.

זה לא לפני הצילום, אלא בסוג של עיבוד ועיכול התמונה שצולמה.

פורום בעין העדשה.. כנראה שיוכלו לעזור לך שם.

 

 

 

פיצה

 

יש להשכרה בריכות לזוגות לשעות.

רכיבה על סוסים

חוף ים רומנטי...

אם אתם בקטע אז רכיבה על אופניים- יש עמדות להשכרה לכל אורך הירקון. אנחנו עשינו את זה- לקחנו מפארק הירקון ונסענו עד לרדינג פשוט כיףףףף

בריכה זוגית- מומלץץץ

מוזיאון העיוורים בחולון- נחמד

 

 

כמובן אפשר לעשות הרבה דברים כיפיים

 

בננות

סופה

אופנוע ים

טורנדו

סירת מנוע

לא חסר............

 

וזה כמובן אם הולכים על כיוון של ים..

להיות משהו כזה של פסיכולוג וכו'

עצה שאבא שלי תמיד אומר לאחיות שלי לפני החתונה, לא ללכת לישון עם חוסר הבנה, וגם כשרבים להמשיך לפנק, ופעם בחודש לעשות ערב שיחה על נושאים שחוזרים על עצמם בצורה רגועה.

ומניסיון מחברה: זה ממש מלחיץ שההורים לא מדברים אז אפילו אם קשה כדאי לנסות לדבר דברים נייטרלים.

'אנחנו צריכים לשבת לדבר ולסכם בלי שישב לנו בלב דברים שאחר כך יתפוצצו ותהיה אווירה לא נעימה'- אני יכולה להגיד לך שזה בדיוק העניין אצלנו-בן זוגי לאחרונה מתעכב בתפילה בשבת ואותי זה הטריף אתמול!! אבל בחרתי לשתוק באותו רגע כי שבת ולא צריך לכער את האווירה ואני אבחר את הזמן המתאים השבוע לדבר איתו על זה ולהגיע להסכם שמתאים לשנינו...

קצת יקר אבל שווה כל שקל לדעתי.

לכו, תלמדו כלים לדבר גם כשכועסים ופגועים.

בכל מקרה חפשי קצת על השיטה...

אבל תדעי לך שדווקא כשאנחנו מחליטים לדבר הדברים מסתדרים יותר.

אתם צריכים להחליט שלא משנה מה, אם יש ויכוח/ריב. אתם חייבים לעצור הכל לשבת ולדבר וגם לריב אם צריך זה חלק מהעניין בזוגיות, לא חובה. לפני שכולם פה מתעצבנים עלי.. זה לא חובה אבל זה לא פסול שבני זוג רבים. לפעמים אח"כ נבנים מזה.

מה שחשוב מכל מריבה ודיון ללמוד משהו לזוגיות.

להתקדם מכל ויכוח כזה.

ולהכריח את עצמכם לשבת ולדבר ולפתור את הדברים.

זה בסדר אם אתם מעדיפים לחכות קצת שתירגעו ואז לדבר בנחת. אפשר גם על כוס קפה ועוגה לא חיביים לריב..

זה נורא. אל תתני לזה לקרות. זה עושה מחלות גופניות ונפשיות לך ולבעלך ולילדים!! אווירה נוראית. למה צריך את הצער הזה? יש מספיק צרות ועול בחיים האלו

אולי פשוט להגיד לו אם הוא לא מדבר תוך חמש דקות.

לדוגמא: מה אתה רוצה להגיד לי בגלל שאמרתי שאחרת אתה לא מדבר איתי?? מה אנחנו ילדים בגן?

אז מה אם הערתי כי הייתי כועסת. זהו לעבור הלאה. לא לעשות סרט מהערה שלי ולקלקל את השבת לנו ויש אחריות גם לילדים.

אני לא הייתי מסכימה לשתיקה. הייתי אומרת יש לך עשר דקות גג להתאושש ולחזור לחיים ולתקשר. לא לעשות מכל זבוב פיל. חבל על החיים . חבל על הבריאות. עוד שבוע בכלל לא תזכור על מה אתה כועס.

אבל צריך במידי לא להישאר יומיים ללא תקשורת

לאלו שכתבו מסרים: איני עונה בפרטי לגברים, עמכם הסליחה. רק על גביי הפורום.
אין כמו אמא- תגובה כלבבי. תכלס צודקת... מה לעשות שאנחנו כאלו פגיעים ושבירים??
ובכן, צודקים. יש לנו, לי בכל אופן, הרבה מה ללמוד על זוגיות. איך עושים את זה? מהיכן מתחילים?
יש כ"כ הרבה שיטות שאפשר להתבלבל.
איך אגע מה מתאים לי?
היתי במוח אחד והיה לי מוזר.
הילה ואילן יפרח- נשמע מעניין אבל עדיין זה נשען על גביי שיטה מסויימת.
איך אדע?
יש כאן מומחים שיכולים לכוון?
תודה מראש

שזה באמת לא משנה מה השיטה כל עוד תלמדו לתקשר ביניכם גם בזמני כעס.
שיטת אימאגו היא שיטה שבה לומדים בדיוק את הנקודה הזאת, של תקשורת סביב נושאים קשים.

היא מתעסקת הרבה בשיקוף.

בלי קשר- חשוב גם שבעלך יהיה מוטרד מהעניין וירצה לעבוד עליו. מה הוא אומר על הנושא כשאתם מדברים אחרי זמני הכעס?

ממילא הפתרון יהיה בלהתחיל להבריא את אחד הצדדים שינסה למשוך את הצד שההרגל לשתוק ולהתכנס בא ממנו.

צריך לזכור שעשיית הברוגז שתארת הינה כעין אלימות מילולית לכל דבר ואין לה כל לגיטימיות למשך למעלה ממספר שעות.

1.יש אנשים שמבחינתם ביקורת= לא אוהבים אותי.

 

ברגע שמתחילים לבקר אותם האוזניים שלהם נסתמות וכל הפיוזים קופצים...

 

לפני הביקורת חיוני להקדים (אפילו כשיש כעס בלב) איזה שהוא אקט של אהבה.

 

או חיבוק או משפט כמו "אני אוהבת אותך ותמי ד אוהבאבל קשה לי שאחרת...

 

2.ביקורת בלי הסבר מה לתקן היא קטלנית כי היא משדרת "אתה חסר  תקנה..."

 

תמיד כדאי להסביר מה אני מצפה בפעם הבאה. זה מאפשר לקלוט שיש כאן משגה

 

שאפשר לתקן אותו.

 

למשל: קשה לי עם האחור שלך  בליל שבת.

 

אני מצפה שבשבת הבאה תגיע מוקדם ותשמח אותי..  

 

 

אני מרגישה שכם אני וגם בעלי מסוג ה"אנשים" האלה.
אני מתלבטת לגבי סדנה זוגית.. שכן, לא מתאים לנו שיחה "מעורבת" במיויד בנושאים כאלו "רגישים".
האם נראה לכם שאםשר ללכת ללמוד אימגו ביחיד?
רק אני למשל...?

לא חושבת שאתם אמורים- אם אתם לא רוצים- לנהל דיונים מול כולם.

הבנתי שיש להם גם צימר איפה שהם גרים, והם מארחים זוגות ועושים להם סדנאות באופן פרטני. 

קשה לי עם איחורים, כשמאחרים לי אני מרגישה x
אני מבקשת וישמח אותי אם תגיע בזמן.
תוכל להשתדל להגיע בזמן בשבוע הבא?

בעיני- כמה דברים חשובים כדי לא להגיע למצבים האלה:

א. אם יש ביקורת- אז לא להגיד אותה "מהבטן". לחכות קצת, ולומר אותה בצורה נעימה, שתישמע ע"י השני. נניח- במקרה שתיארת. היית יכולה לומר "וואי, טוב שבאת, הילדים כבר ממש רעבים". ומתישהוא אחרי הסעודה, או אחרי שבת לדבר ולהגיש לו שזה מפריע לך שהוא מתעכב. אבל כשהוא חזר הביתה שמח וטוב לב וקיבל ממך כזה משפט- אפשר להבין למה זה פגע בו.

 

ב. להשתדל כמה שיותר להסתכל בעין טובה על השני- ברחמים, בלב טוב, באהבה. ואז ממילא פחות מתעצבנים. נניח, לומר לעצמך "הוא בטח לא מתאר לעצמו שהילדים כבר מורעבים, ובטח כיף לו לדבר קצת עם חברים אחרי שבע שלם של עבודה". זה לא סותר את העובדה שאת יכולה לבקש ממנו שלא יתעכב- אבל לפחות זה חוסך ממך את העצבים.

 

ג. אין כזה דבר לשתוק שבוע!!! כל אחד שיתפוס את עצמו, ואם הוא לא- אז את, ויגש לשני בערב, או בהודעה במשך היום ויגיד: נשמה, אי אפשר להמשיך ככה. בואי נדבר. ואפילו שיצאו ממכם סופות רעמים והבית ירעד- אבל תדברו, תוציאו מה שיושב על הלב, תבינו אחד את השניה ולהפך ותפתחו דף חדש.

הילדים מבינים יפה יפה מתי יש מתח ביניכם ומתי טוב ביניכם. אל תמתחו את תקופות המתח האלה. פשוט תאזרי אומץ ותשברי את הקרח הזה.

 

ד. כשמדברים- אז בכנות. לא בגאווה אלא בענוונה. להקשיב באמת מה עובר על הצד השני, לנסות באמת להבין למה הוא התנהג ככה ולמה הוא נפגע. להרגיש באמת צער על זה שפגעתם אחד בשניה ולהפך, לבקש סליחה מכל הלב, לקבל החלטות משותפות לעתיד. 

מתוך שיחות כאלה נבנית זוגיות עמוקה ושמחה.

 

בהצלחה!!

אשרייך.חיזקת אותי מאוד עם סעיף ב'.
ואשרי בעלך הצדיק.

באמת אין כמוהו.אשריכם.

אני למשל. גם בעלי מתעכב מאןד. אני מוציאה להם דגים ובשר. בלי קידוש וחלה ואז אחרי הקידוש הם נרדמים. זה בלילה.
וגם בבוקר מאכילה קודם .כי כבר הילד הקטן רוצה לישון צהרים כשבעלי בא

בהנחה ששניכם מודעים לזה, ושניכם לא חושבים שזה טוב - 

 

כדאי אולי שתשבו יחד בזמן טוב ותעלו את הנושא הזה עצמו:

 

מה נעשה כדי שגם כשיש היפגעות, נמשיך לדבר...

 

תעלו עצות, בחביבות (תחליטו מראש שבשיחה הזו אתם לא נפגעים.. רק חושבים איך אפשר לנהל מצב כזה).

 

למשל: מחליטים שנותנים שעה להירגע, ואז מדברים בנחת. כל אחד מסביר הכי מתון שיכול מה הרגיש, במטרה לפתור. ולא חוששים לבקש סליחה אם היתה טעות - וגם לא חוששים לסלוח..

 

דבר שני - להשתדל כשמעירים, שזה יהיה הכי לגופו של עניין שאפשר. לחשוב רגע קודם, כדי לנסח בצורה שאינה פוגעת. כמה שאפשר על הצד החיובי. מה כן רוצים במקום מה לא בסדר. למשל, במקום "מעצבן אותי להתחיל סעודה מאוחר" - היה לי קצת קשה לחכות עם הילדים, כי אי אפשר הרבה בגינה והם רעבים, את תוכל להשתדל קצת יותר מוקדם מביהכ"נ, יהיה מצוין..

 

ולהחליט מראש, שכאשר מנסחים הערה בצורה חיובית - גם השני משתדל לקחת אותה כך. לענות עניינית אם חושב אחרת, או פשוט לקבל אם מסכים.

 

אם תדברו מראש, ותתרגלו, יש להניח שיוכל להיות קל יותר.

זה בהחלט מצב לא פשוט. ובהחלט מרגישים את הקושי שאת חווה..

 

צריך לזכור שחיי הנישואין זו עבודת המידות מאומצת. ואחת המידות שצריך הכי לשבר- זו מידת הגאווה.

וכן, לפעמים זה "תופס" גם אותנו.. היצר אומר לנו שעדיף לא לצאת "פרייארים". עדיף להתמרמר סביב ברוגזים חוזרים ונשנים.. ובעצם הוא גורם הפוך: אנחנו הופכים למתוסכלים בעולם.

 

הרבה מאתנו מתעסקים באיך לשנות את כל הסובבים אותנו במקום לחשוב איך מעצמנו, אנחנו יוצרים איכות חיים טובה יותר. ואיכות חיים משמעותה להוביל את חיינו במקום להלחם, להחליט איפה נכון להיות חכמים ולאו דוקא צודקים, ולחשב מסלולים שיביאו אותנו לחיים שמחים יחד.

 

חשבי איך מעצמך את יוצרת את השינוי. אל תחכי לבעלך.. וממילא כשזה יבוא ממך- זה יקרין גם אליו. וגם הוא אט אט " ידבק" בתהליך הטוב.

תחזקי את הטוב שיש ביניכם, את נקודות החיוב שיש בכם כזוג, כדי שזה יוכל לסייע לך ברגעי הקושי האלה, להתרומם.

 

בהצלחה רבה! עשי והצליחי

היתה פעם אחת שזה הגיע לשבוע, רוב הפעמים זה ליום יומיים.
וכמה חגים ואירועים ושבתות הלכו לנו ככה....
אני לא יודעת מה להגיד לך. פשוט בוכה מתסכול יחד איתך.

האוכל לא היה משהו.
הבר היה סבבה לגמרי.
על המנות פחות התלהבתי.

אבל מין הסתם האוכל במנות היה התבטא במחיר מוזל יותר

את החלטת...

אומרים שלאדם רק נדמה שהוא בוחר עם מי להתחתן. זה הכל יד ה

אם אדם בוחר להתחתן עם מי שלא ישמור טהרת המשפחה, אז הוא בחר בכך. ושלא יתפלא אח"כ "למה ה' חיתן לו" מישהו שלא שומר מצוות... ה' נתן לאדם בחירה חופשית, ואינו יכול להקשות למה אינו מונע ממנו בכח לחטוא..

 

נכן שבדיעבד, הכל בהשגחה. אבל מה הקב"ה רוצה לומר דרך השגחתו, ומה אמור להיות מזה, זה כבר לא כל אחד יכול לפענח.

על כמה דברים טובים שיש בו

למה השם שידך רק הוא יודע... תפקידנו לעשות את הנכון במציאות שהוא שם אותנו

גם אני הייתי כזה. סוג של רכושן מה ששלי שלי ומה ששלך שלך. זה קרה לי בשנה הראשונה של הנישואין ואיכשהו עשיתי סוויץ. היום הבגדים שלי ביחד עם של אשתי והילד שלי למרות שיש לנו דירה מרווחת. תני לו תזמן שלו להתאקלם. לגבי נידה גם אני ואשתי נפלנו בשנה הראשונה והרגשנו רע. לגבי נידה, זהו חלק מחיי הנישואין שהם הכי קשים ועד היום קשה לנו לפתור את זה למרות השתדלותנו הרבה. אז אני אשמח לשמוע עוד עצות מהשרשור הזה.

זה טבעי שמגלים אחרי החתונה צדדים שלא הכרנו ולא הבחנו.
צריך לאמץ עין טובה, ולהזכיר גם את הצדדים הטובים.

נשמע לי שלא יזיק לכם ייעוץ זוגי, שיעזור ללמוד לתקשר ולהגיע לעמק השווה בנושא הטהרה ובכלל

בס"ד

 

לא ממש יודעת אם מתאים הכבדות הזאת עכשיו,

אבל תחשבו שיש מי שיכנס כי יחשוב שזה רציני.

לא בטוחה שזה במקום לעשות בדיחות כאלו...

 

(אני נכנסתי כי חשבתי על מישהי מאד מאד קרובה אליי,

ואם היה שם משהו שנשמע מבטיח מספיק הייתי חושבת ליידע אותה.

לא יודעת איך היא הייתה מרגישה אם היא זו שהייתה נתקלת בזה)

זה שירשור ציני בעיקרו

 

אם מישהו נמצא פגוע ממה שכתבתי

אני ממש מצטער

לשטויות של פורום כלשהו ברחבי האינטרנט... סליחה.

יש דרכים אחרות, לדעתי, לעורר את הפורום הזה.

בס"ד

 

כמובן שגם זה בציניות,

 

ובאמת -לא נורא, קורה.

 

 

 

 

השאלה מה את מחפשת בדיוק?

 

ניר'לי ששבוע הבא תפוס שם, עד ר"ח אלול

אבל אם תפני אליי באישי אני יכולה לתת לך טל' של מישהי שם.

יש לה צימר ממש נחמד. נקי ומריח טוב. פשוט. היא לא יקרה.

עם מטבחון קטן, מקלחת ושירותים.

פלטה, מיחם וכירה חשמלית ומקרר כמובן.

ממוזג.

עם חצר, נדנדה ודשא.

אישה מאוד נחמדה וטובה!

 

וכמובן שמתפללים אצל ר' שמעון בשבת

 

היינו אצלה כמה שנים ביומחול!
אבל המשפחה גדלה ב"ה והצימר שלה כבר לא מספיק...

מחפשת משהו יותר גדול...

 

היינו שם ומאד נהנינו.

אבל באסה שאין גדר לחצר ובתכלס כל מי שרוצה יכול להכנס לשם..

ככה שבעייתי להכנס לברכונת שם.

לדבר בחוץ עם בעלי..

 

חבל שלא שמים שם גדר.

אפשרות נוספת היא לשמש כרכזי נוער ולנסות להשיג קראוון חינם כחלק מהשכר. לדעתי מחפשים בצופים.

בחלקם זו עבודה לשני בני הזוג ואתה מקבל את כל ההוצאות כמעט... תבדוק

אפשר לחרוט או לרסס עם שבלונה עם כיתוב חלבי/בשרי כמו במוסדות חינוך

בצבא מסמנים בעזרת חורים בשפה

לא בישול ולא אפייה

בעיקר להגשה

עם העיגול מתכת של מחזיק מפתחות. אם יש חור בתבנית..כמובן

אני גם מסמנת על לק, אבל בתנור הוא מתישהו מאבד את צבעו.

לתקוע סיכה מתפצלת....

 

בשני הצדדים כדי שיבלוט לעין ולא כל פעם יצטרכו לבדוק.

 

כך אצל אמא שלי וזה מצויין!

אני לא מכירה את המציאות אצלכם בבית ואני לא אשת מקצוע. אבל זה לגיטימי ולא מקובל לדבר ככה אל אף אחד, בטח שלא אל השותפ/ה לחיים.
משהו מוכרח להשתנות, ולך יש את היכולות להוביל לשינוי.
בהצלחה!

זה כנראה איזה הרגל שטבוע בו כבר שנים...

אין לי מה לייעץ... תהיי חזקה, תתפללי הרבה על המצב

ותלכי להתייעץ עם אנשי מקצוע!

כמה זמן אתם נשואים?

איך את מגיבה כשהוא מתנהג כך?

מה בדרך כלל מוביל אותו לומר מילים כאלה?

נשואה 15 שנה וזה היה תמיד..שהוא לא מוצא משהו בבית או שמישהו אומר משהו ישר תוקףף גם מלחץ וחוסר סבלנות כאילו מיגננה כזה מעצמו זה התחיל גם להגיע לילדים הדיבור הזה ולא מכבד בכלל אותי לפני הילדים..מה אפשר לעשות כי זה ממש ללכת בין הטיפות..

אחרי כמה זמן אומר תסלחי לי ..ואז למחרת שוב ושוב פוגע .

בעל צריך לכבד את אשתו יותר מכל דבר בעולם!

מה את סמרטוט שככה הוא ידבר אליך? ואז עוד יבקש שתסלחי לו כדי שהמצפון יהיה נקי??

סליחה על הסכסכנות- אבל לכי דחוף לדמות שיכולה לייעץ לך מה לעשות עם העניין ואיך להתנהג.

הייתי במערכת נישואין כזו שבעלי היה אומר לי כל מה שבא לו

מ- 'את רעה' ועד 'את מכוערת '

ורק אחרי שנה+ נפל לי האסימון (יותר נכון למשפחתי) שחייבים  בעל מקצוע

שפשוט אמר לי להתגרש

היום אני נשואה פעם שניה לבעל מדהים ורק עכשיו מבינה כמה זה לא היה תקין!!!

תדעי שזה חמור וחייב התייעצות עם בעל מקצוע

אני יודעת שזה לא תקין נשואה כבר 15 שנה היינו בייעוץ לא עזר ..

הוא צריך לדעת שאו שהוא מטפל בעצמו או שהוא נשאר לבד

נישואין זה לא הפקרות נקודה!

את ממליצה ?,פסיכולוג??למי לפנות??

אם כן- לכו לרב שיפנה אתכם לאיש מקצוע טוב ואמין.

או שתקבלו המלצות מאנשים שעברו את זה...

 

זה שהוא טמבל אין מה לעשות.
יש נשים שהיה להם בעל כזה, התגרשו ממנו והתחתנו עם אחר דומה

אבל ייעוץ יעזור לה לגדל ולהעצים את עצמה- שמן הסתם היא זקוקה לזה...

ויתן לה כלים מה לעשות במצבים כאלה 

שלום יקרה,
אני מצטטת לך כמה ממשפטייך שכתבת שבעלך אומר לך אותם:"אישה רעה ,את פשוט אישה רעה",כמה רוע יש בך אישה מטומטמת..מפגרת....תמיד צרחות בבית מצידו העלבות
נשמע שממש ממש קשה לחיות בתחושה הזו, להרגיש שאת עבור בעלך: "אישה רעה" "מפגרת". ממש ממש קשה, בלי קשר להנקה ולקטנצ'יק החדש שהתווסף למשפחה שבטח מצריך ממך הרבה כוחות.
מה נותן לך כוח להמשיך בזוגיות? יש נקודות של אור?
נשמע שיש המון חושך ביחס שאת מקבלת מבעלך בבית. זה לא מגיע לך! לא מגיע לך לחיות ככה!
מגיע לך שבעלך יעריץ אותך על כך שילדת, על כך שאת מניקה על אף הלילות בלי השינה, מגיע לך שיתנו לך מנוחה כשאת צריכה, שיפרגנו, שיאהבו שיתמכו. האם יש גם את זה בקשר?

האם מעבר להשפלות המילוליות שנשמעות פוצעות ודוקרות עד כאב, את חווה גם אלימות פיזית כלשהי מבעלך?
זה נשמע מאוד קשה לחיות בבית שיש בו צעקות, השפלות ויחס פוגעני.
זה לא מגיע לך! מגיע לך חיים טובים, שמחים ומכבדים.
יש בך רצון לשינוי?
אפשר לעזור לך באיזשהי דרך? אם כן, נסי לפנות אלי בפרטי.

מאחלת לך מכל הלב שיהיה לך ערב שקט ורגוע

ככה את לא מבהילה אותי בתגובתך...

 

יש כאן אלימות מילולית קשה

לא מגיע לאף אחד/אחת לחיות כך

את חייבת לעשות צעד משמעותי

גם אם כבר הייתם בייעוץ ולא עזר

כדאי לנסות אצל עוד אנשי מקצוע

כי כל החלטה שלא תהיה לך חייבת גיבוי מבעל מקצוע

שייתן לך להבין מה את עוברת ומה עליך לעשות

ממליצה בחום על אבינועם יצהרי- 054-6410460

לא טיפול ולא שמיפול. תחתכי. אדם כזה לא ראוי לילדים...

מי אח"כ יצטרך לטפל לבד בילדים?
לקרוס כלכלית? ומה יהיה עם הילדים שיפגעו מזה?
זו תגובה לא אחראית ולא רצינית!
מה גם שלא ראיתי שהיא כותבת שהוא מכה אותה אלא בעיקר משתלח-
דברים כאלה הם רעים אבל הוא לא בעל מסוכן או אלים שצריך לברוח ממנו-
כמו כן כתבו יפה לפני שהיא תתחתן עם עוד אחד כזה,
כי אישה שסובלת מבעל משתלח/אלים בד"כ מאפשרת את זה בדרך זו או אחרת. היא סולחת לא מתוך רצון אלא מתוך חולשה מולו, היא מבינה אותו, מסנגרת וכו'-

טיפול בילדים זה לא תירוץ ללהשאר עם אדם רע. מה עדיף, שתשאר והילדים יהיו כמוהו והיא תהיה אומללה כל החיים ובלבד שהם לא "יפרקו את החבילה?
אני מתנגד בתוקף לסלחנות וותרנות כזו רק בגלל החשש ש"היא תטפל בילדים לבד".
עדיף, אם לשפוט על פי דבריה, שתגדל את הילדים לבד. אחרת הם יהיו חלילה כמוהו שזה אומר עוד נשים אומללות בעתיד.

מה גם שלא חותכים רק מבעל שהוא אלים פיזית, גם אלימות מילולית ונםשית היא רלימות. לעיתים אפילו קשה יותר.

זה ממש רצח אופי!

בס"ד

 

ותהיו בטוחים שבעל שמכה את אשתו, לא שומר על שקט...

כך שאלימות פיזית בדרך כלל כוללת גם מילולית.

אומרים מכה עוברת מילה נשארת-

אבל זה לא נכון.

כי גם אם המכה עוברת,

ההשפלה, חוסר האונים, הפחד,
וכל שאר הרגשות הקשים שמתלווים לזה לא עוברים בקלות רבה כל כך כמו כאב פיזי..

ואגב- לעיתים מכה פיזית גם לא עוברת כל כך מהר, ויש נזקים בריאותיים.

עם מילים קשות ניתן להתמודד ברובד התודעה, להתנגד, לחשוב לקבל או לא לקבל.

הרגשות שנוצרים בקורבן לאלימות פיזית חודרים למקום הרבה יותר עמוק,

ודווקא בגלל שזה לא מילולי זה קשה יותר לטפל בהם. 
צריך קודם למצוא ולהגדיר אותם ןאז להתמודד איתם...

אני נגד אלימות מכל סוג,

אבל לעיתים ההגזמות האלו- שמשוות את רמת הסיכון בין אלימות פיזית למילולית-
מוזילות את חומרצ האלימות הפיזית...

וסליחה על הנצל"ש אבל ממש צרם לי

 

יכולה לפגוע הרבה יותר חזק ולחדור הרבה יותר עמוק

נקודה -
אין לזה מודעות בארץ בגלל שמשפטית ותקשורתית זה לא כמו הפיזית.
אבל ההשלכות יכולות להיות חמורות והרסניות מאוד.
עם מילים קשות אפשר להתמודד ,ברמת האפשר. ,
זה לא בריא לחיות כך כשמקבלים את המילים הקשות מבן משפחה קרוב ,זה לא רק לא בריא זה מזיק כי התא המשפחתי הוא המקום המוגן וכשהוא לא מוגן אלא פוגע האדם פגיע.
זה לא כמו בוס שפוגע בעובדת או אישה באמצע הרחוב שצועקת.
זה המרחב המוגן. המקום שממנו אמורים לקבל תמיכה ואהדה.
לכן אין מקום בעיניי להוריד ברמת החומרה .
גם לא יודעת אם יש מקום להשוות.

אני מכיר מקרה דומה אחד שהלך האיש לטיפול ומאז ממש השתנה

היא פורקת את ליבה. לא מבקשת גישור ולא בית דין.

רק לפרוק את הלב אפשר בפני בורא העולם יוצר האדם

זאת נשמעת לי זוגיות פוגעת, וסליחה שאני מרשה לעצמי להיות בוטה.
בעיקר שהילדים חשופים לזה... גם ברמה של להיפגע אישית וגם שחס וחלילה לא יתבגרו ויתנהלו באותה צורה. אי אפשר לנהל חיים כאלו וזה בסדר לעצור ולומר לעצמך ולילדים שזו לא זוגיות, ואם זה לא עובד ואפילו פוגע ורומס, צריך ללכת....

יש גם את הצד שלו. בטוח גם את פוגעת בו. גבר לא הופך לאנטיפת סתם כי בא לו. מה את עוללת לו ומה עולל לך

א. היא זאת מבקשת כאן תמיכה ולא הוא, אז מחובתנו לגלות אמפטיה כלפיה.

ב. שום דבר מצידה לא מצדיק ניבולי פה שלו

חשוב שתדעו שישנם המון מקרים שאחד מבני הזוג סובל מבעיית אישיות גבולית (כדאי לגגל)

או מבעיה נפשית כל שהיא ולכן הוא לא שולט בהתנהגותו ובמילותיו ואת מצוקתו הוא משליך על השני

ללא קשר למשהו מקדים (שהשני) שעולל לו

ואם זאת הבעיה, ובדר"כ אדם בעל אישיות תקינה לא מדבר כך (כמו המשפטים שהפותחת כתבה) לאשתו וילדיו אז אין הרבה מה לעשות...

ויפה שעה אחת קודם...

 

אבל בעיקרון קו 480 לרכבת מרכז ומשם קו 70 או 55

אבל אולי יהיו פה חיילים שיעזרו יותר

ומשם לתל השומר (לא זוכרת איזה קווים משם אבל בטוח יש)