אילו מוצרי אוכל קונים- מוצרי בסיס או מוצרים מוכנים (מלאווח וכד')

כמה שכירות או משכנתא משלמים

אם יש רכב- כמה נוסעים בו וכמה הוא חסכוני בדלק

כמה יוצאים למקומות בילוי עתירי הוצאות

איפה קונים בגדים לילדים- בזארים וחנויות יד 2 או חנויות מותגים.

איפה הילדים לומדים- ממ"ד או פרטי

כמה משלמים אצלכם למטפלת ובייביסיטר...

בקיצור- תלוי בהרבה גורמים...

יכולה להגיע להכנסה נאה ביותר - כן, אפילו 10 אלף ויותר לחודש (מה שכן, זה עצמאי - וזה גם מצריך מימון ראשוני של כלי עבודה שלעיתים די יקרים - מטבח טוב, תנורים חזקים, כלי אפייה, חומרי אוכל איכותיים וכו'.. וכמובן, דתיים - תעודת כשרות שגם עולה כסף). 

מאפרת/ספרית (או גם וגם.. או 2 שפותחות יחד) מקצועית שפותחת(פותחות) סלון, לאחר שיכירו אותה וכו' - תוכל גם להגיע לסכומים האלו בחודש.

עיצוב גרפי זה לעניות דעתי לימודי תעודה ולא תואר, וגם בו אפשר להגיע לשכר נאה (שוב - הכל תלוי באמביציה, ביכולת להיות עצמאי, לפרסם את עצמך וכו' וכו' - הרבה עבודה מסביב, על מנת להצליח בסוף להגיע לרמת שכר נחמדה בהחלט). 

בקיצור - יש, יש עבודות שמתאימות לבנות שלא מצריכות תואר אקדמי וכן יכולות להכניס יותר ממינימום. 

ומקצועיות אתה יכול לקבל מהרבה דברים שהם לא תואר...

@Admin

יש לך תואר, אם מותר לשאול? 

כמובן שעל כל הצלחה יש גם כשלונות, ברור - השאלה היא האם אתה מעיז או לא.

מה שיוצר מציאות זה אנחנו. אני רואה אנשים שמעיזים ליצור מציאות ועובדים קשה בשבילה ואכן מצליחים בסוף.

ולאדמין פניתי רק בגלל הקטע של העצמאי והתואר, אז כבר כבדרך אגב הכנסתי גם אותו...

הבעלים של החברות וכו' שמעסיקים אלפים אחרים...

 כמובן שיש גם את מנהלי הבנקים והשכירים הבכירים בכל מיני חברות, בתקשורת וכו', שגם הם בעשירון העליון - אבל בהחלט הרבה עצמאים יש שם. 

היכולת לגלם חלק מהוצאות המחיה שלהם כהוצאות העסק. למשל: רכב. עצמאי כמוני שעובד מהבית מגלם במס הכנסה שלו גם חלק יחסי מהחשמל והמים.

אבא שלי כבר 20 שנה במערכת, מקבל שכר לפי דירוג של לכאורה דוקטורט, ועוד כל מיני תוספות והוספות מכאן ומכאן - ומשתכר כיום למיטב ידיעתי פלוס מינוס השכר הזה (לרוב פלוס) - אבל כמובן, כאמור, זה רק בגלל הותק, התארים, העבודות השונות שהוא עושה בבית הספר ועוד... - בתור שכר התחלתי ממש לא תוכל לחלום על שכר כזה. 

באופק חדש, ובעובדה שכדי לעבוד במוסדות החינוך (בתי ספר וגנים) כמעט בלתי אפשרי להתחיל לעבוד כיום קבוע בלי תואר ראשון - השכר ההתחלתי למשרה מלאה הוא בערך 5000 ש"ח (לא זוכר במדויק, עיינתי בטבלאות השכר לפני כחודש, אבל בבירור אין דבר כזה שכר של 2500 למשרה מלאה - זה בלתי אפשרי בשכר המינימום של היום...) 

הם קבעו כל מיני חוקים מוזרים שאשכרה יש במשרד החינוך מומחים לכל התוספות האלה.

הסיבה לשכר הירוד של מורים זה פשוט שיש יותר מדי כאלה, ועירוב של בית דין לעבודה או שאר המזיקים של ההסתדרות החמסנית לא יעזרו לאף אחד.

ימח שמם.

שלו

אבל זה לא יועיל לאף אחד. מה שיקרה זה פשוט שמקום העבודה יסגר והמנכ"ל ייסד עמותה/חברה חדשה בשם חדש ויעבוד באותה שיטה.

תהיה פרנסה לעורכי דין.

שפירט נכון "נפשי תערוג".

כל אחד עם הפרוטקציות שלו במס הכנסה, לפי תקופות בחיים.

יש זוגות שבהם האישה בבית. מבחירה.

ההכנסות אז יותר נמוכות. וגם ההוצאות, בדר"כ- כי אין מטפלות ומעונות.

לדעתי, ברמת חיים נמוכה יחסית, 10000 זה אחלה לזוג עם חמישה ילדים.

רמת חיים נמוכה: חוגים זולים, שכירות או משכנתא נמוכים, קניות בגדים זולים או יד2, פתרונות כמו גן סבב וקייטנת סבב במקום מעון וכו' וכו'

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא בוחרים את המקצוע של בן הזוג, אא"כ מתחתנים בגיל מאוד צעיר- לפני ההחלטה וגם אז לא תמיד.

גם אי אפשר לבחור אם בן הזוג ימצא מקום טוב שבו יתקדם או לא. יכול להיות אדם שיעבור 5 מקומות עבודה עד שימצא מקום שמתאים לו ויפרח שם.

גם את מקום המגורים לא בוחרים רק לפי נתוני העבודה. יש עוד גורמים מכריעים.

יש הרבה סוגי אנשים.

יש אנשים שבגיל 23 יודעים מה הם רוצים מהחיים שלהם, לומדים מקצוע וישר מתברגים בו והכל סבבה.

אבל יש אנשים עם חיים קצת יותר מורכבים. שלוקח להם זמן והתנסויות להגיע למקום שלהם.

יש נשים שלא רוצות לחזור לעבודה 4 חודשים אחרי לידה, וזה כמובן משפיע על אופי העבודה שלהן.

אני באמת מאמינה בלב שלם שה' מנחה כל אחד בדרך משלו.

מה שנכון לזוג אחר לא נכון לנו.

מה שנכון לנו לא נכון לזוג אחר.

זה בכל התחומים וגם בתחום הכלכלי.

יש כאלה שמיד יקנו בית אחרי החתונה ואז יתקדמו עם השנים לבית גדול יותר ויקר יותר.

יש כאלה שיקח להם כמה שנים טובות עד שיתעורר להם הרצון לקנות בית.

יש כאלה שיסתדו בכל מקום עבודה- עם הבוס, עם השעות ועם העומס

יש כאלה שלא מסתדרים עם כל מצב וצריכים להרגיש ממש טוב במקום העבודה כדי להישאר בה לאורך זמן.

כמובן שאני לא מטיפה לעוני. ממש לא.

אבל יש יותר מדרך אחת, כלכלית, לחיות בה.

וחשוב שאנשים לא ילחצו ממה שהם רואים או שומעים, רק בגלל שהם לא ככה, או שהם רחוקים מהיכולת הכלכלית הזו.

וחשוב שכל אחד ישמח בדרך שלו.וה' יתן שפע גשמי ורוחני לכולם.

זכות למיניהן) הוא כ4,000 ש"ח. כלומר מקבל נטו 16,000 (לצורך הנוחות לא החשבתי הפרשות לפנסיה, מס בריאות, ביטוח לאומי... ברור שבסוף זה פחות). מי שמרוויח 15 אלף, אין לי כוח לעשות את כל החישוב אבל זה בערך 3,000 ש"ח מס הכנסה פלוס מינוס.

אגב - רוב מוחלט של מס הכנסה שמשולם בישראל, משולם על ידי עשירונים 8-10. שלושת (אולי אפילו ארבעת, את הנתונים ראיתי לפני כשנה או שנתיים והטבלה אבדה לי מאז ואין לי כוח שוב לחפש אותה ) העשירונים התחתונים לפי מה שאני זוכר לא משלמים מס בכלל, לעיתים אף מקבלים מס הכנסה שלילי.

ו4 העשירונים האמצעיים, בערך (4-7) הם מהשבדרך כלל מוגדר כיום בתקשורת ובכלל כ"מעמד ה ביניים" - בערך בין הכנסה של 9,000 למשפחה, להכנסה של קרוב ל20 אלף (מעל 20 אלף כבר נכנס לעשירונים העליונים. העשירון העליון מרוויח אם אני זוכר נכון מעל ל35 אלף ש"ח למשפחה לחודש, ומממן לבדו כשליש מהכנסות המדינה ממיסים) 

ואכן, משתלם לפעמים לשלוח נשים לעבוד בשכר נמוך מאשר לארגן לגבר תוספת של עוד שעות עבודה שעליהן הוא מרוויח יותר, מאחר ומס הכנסה ובט"ל אוכלים חלק גדול מהתוספת הזו.

מעל 40 אלף בחודש, חלקם גם מאות אלפים בחודש...

הנתון היותר קרוב לאמת בנוגע לשכר במשק הוא כמובן השכר החציוני - שהוא בערך 6,500 ש"ח. חצי מהמדינה מקבלת מתחת לשכר הזה! (לאדם, כמובן). והגיוני מאוד שאותו חצי מתגלם לרוב גם באישה וגם בגבר (לא בכל המקרים, נניח במקרים שבהם האישה הדתית לאומית עובדת בהוראה אבל הבעל עובד בעבודה מכניסה יותר...) - ככה שסביר מאוד שגם לפי משפחות, אחוז ניכר מאוד מהמשפחות בישראל מרוויח יחד פחות מ13,000 ש"ח בחודש. 

הוצאות החתונה (ויש לא מעט זוגות שעושים את זה. בטח זוגות שלהורים שלהם אין הרבה כל כך ויש להם עוד ילדים לחתן..) ובהתחשב בזה שממה שנשאר זוג צעיר צריך גם להיעזר להתקיימות הבסיסית היות שאין לו עדיין הרבה מקורות הכנסה (לומדים, לומדים תורה, עובדים בעבודות מזדמנות או בעבודות התחלתיות שלא מכניסות הרבה וכן הלאה...) - אז מאיפה אתה רוצה שלזוג צעיר, אפילו 5 שנים נשוי, יהיה הון עצמי של 120 אלף בלי עזרה מיוחדת מההורים שלהם (שכאמור גם לא תמיד יש להם מאיפה). רק לצורך החישוב, כדי לחסוך 120 אלף במשך 10 שנים, זה אומר לחסוך במשותף אלף שקלים בחודש - דבר מאוד קשה ולא פשוט לזוג צעיר. וזה כדי שאחרי עשור יהיה לכם 120 אלף כדי שתוכלו לקנות דירה קטנה (שרוב הסיכויים שבציבור שלנו עם קצב הלידות שלנו כבר לא תספיק) בירוחם... וזה עודז לפני שדיברנו על זה שלא כולם יכולים לגור בירוחם ואם תיאורטית כולם היו רוצים לגור בירוחם אז המחירים שם היו מזנקים בחדות מעלה והיו מתקרבים למחירי המרכז ושוב איבדת את היכולת לקנות דירה בזול.

לעניות דעתי רוב הזוגות הצעירים שמצליחים לקנות בית בשנים הראשונות זה בעזרת העזרה מההורים (גם כספי החתונה לצורך העניין זה "העזרה מההורים"

אבל לא על הקטע של זה שההכנסות כמעט כמעט תמיד יותר נמוכות ממה שיהיו לאחר מכן... אסתכן ואגיד אף שכל שנה ושנה השכר הממוצע של שני בני הזוג עולה, ועולה משמעותית. ותזכרי, שיש הוצאות גדולות כמו דירה וחשמל, שההבדל בין אם אין ילדים או יש ילד/שניים - הוא ממש זניח. אתה תחייה באותה דירה בלי ילדים או עם 2 ילדים, כנראה - ככה שלא הוצאת עליהם עוד כסף על הדירה. גם חשמל - כמות החשמל הנוסף שאתה תבזבז היא קטנה. ועוד ועוד... (רכב - אם יש, אז כבר אין הבדל בהוצאות בין זוג לזוג +3... - בתחב"צ כן יש, זה כן). 

כמובן שלדעת להתנהל כלכלית זה דבר חשוב, רק צריך לזכור שעובדתית רוב העבודות בשלב ההתחלתי שלהן לא מכניסות הרבה, וזה עוד במצב אופטימלי שבו אתה מתחתן כאשר אתה כבר עובד. בציבור הדתי לאומי כל כך הרבה פעמים זה לא ככה...

אני מכיר המון זוגות צעירים שרק מתחתנים ולא שמעתי על אפילו זוג אחד שגר או אפילו בכלל מצא דירת חדר/חדר וחצי להשכרה/מכירה - זה דבר שכמעט לא קיים ואיפה שהוא קיים זה כנראה בתת תנאים (כמו מחסן שמסיבים לדירונת בלי טיפת התאמה אמיתית למגורי אנוש) -  אפילו דירות של שני חדרים או שניים וחצי חדרים זה דבר שקשה למצוא כיום, כי כבר לא בונים כאלו והאלו שקיימות כבר תפוסות על ידי אחרים (או שהורסים אותן במסגרת הריסת בניינים ישנים ובניית חדשים...) 

יש הרבה תינוקות והרבה בוגרים.

צריך לדעת לנצל את הזמן שיש. זה לא לגמרי קל אבל יש כמות גדולה של מקצועות שאפשר ללמוד בשנות התיכון.

אם הכיוון זה תואר - אז האוניברסיטה הפתוחה. אני חושב שלפחות חצי מבני ה-15 יהיו מסוגלים לעשות בין שליש לחצי תואר במדעי ה"רוח" או שטויות כאלה עד סוף התיכון.

ע"ע הוראה.

בין 1500 ל2000 ש"ח לנפש לחודש

לא כולל הוצאות דיור

כל זה בהוצאות סטנדרטיות

אבל אם לדוג' הבת לומדת מקצוע ושכ"ל שלה עומד על 1500, חישוב ההוצאות עליה משתנה.

בטח אם יש ישיבות תיכוניות איכותיות באיזור המגורים הקרוב לבית (אפילו אם צריך קצת לנסוע). 

ואני אומר את זה בתור אחד שלמד בפנימייה בצעירותו ואהב את זה - ובכל זאת אני יודע שזאת לא האפשרות היחידה בעולם ללימודים בתיכון.

בטח כשיש הרבה ילדים , ואז חלק מההוצאות מתקזזות (מזון, מים וחשמל , בגדים שעוברים מילד לילד )

אבל גם כשיש קצת, אני מכירה הרבה משפחות שחיות בתנאים כאלו  , כולל הוצאות דיור.

ואיך בניתם בית?על איזו קרקע?ואין משכנתא?

בדיוק רציתי לכתוב אתמול שאפשר לחיות מ5500 אם אין רכב ושכירות /משכנתא.

חרדים בעיקר , שיש להם דירה בעזרת ההורים , והתחתנו לפני 10 שנים ומעלה,

איך בניתם בית עצמאית?

יש לך הוצאות מטפלת / משפחתון?

להם הכל.

אין מקום שהקרקע לא עולה בו כסף, אין משהו חינם במדינה.

אולי הקרקע לא עולה זה באיזו גבעה שהיא פשוט החליטה לבנות עליה או לחילופין קרקע בבעלות קרוב משפחה שהקרקע עצמה לא עולה אבל להפוך את הבניה לחוקית תעלה לא מעט כסף.

נראה לי שכן חחח

אבל אם היה לי כסף ששוכב בבנק לא הייתי צריכה להתחנן לטובות הבנק שיביאו לי משכנתא, זה היה יותר פשוט...

עוגת גבינה - תכירי כמה רוטשילדים ותביני.

 שכשהוא היה אברך (ואפילו לא קיבל על זה כסף) ואת היית בבית

שילמתם שכירות וחסכתם כסף לבניית הבית ועכשיו אין לכם הוצאות דיור??

בעיניי, כל ההשוואה של סכומים כאלה או אחרים היא לא רלוונטית.

את כותבת פה שאתם מתפרנסים מ5,500 ש"ח, אבל כשאת מתחילה לפרט מגלים ש.. את נמצאת עם הילדים בבית, אתם גרים במקום שהדיור כמעט לא עולה כסף וכנראה גם לא תלמודי תורה לילדים... לדירה הייתה לכם עזרה מההורים ועל הקרקע לא שילמתם.

את נמצאת עם הילדים בבית שזאת בחירה שלך אבל יש הרבה נשים שזה לא מתאים להם.

לכן אני חושב שלבוא ולנפנף בסכומים דימיוניים (כלפי מטה) זה סתם הונאה של הציבור.

מה שכן אפשר לומר לאנשים (וכמו שכן כתבת): תראו, אפשר גם אחרת. לגור במקום זול, שכמעט ואין הוצאות על דיור (ואין הרבה מקומות כאלה...), האישה לא חייבת לעבוד ואז אין הוצאות על גנים ומעונות, אפשר להסתפק במועט.

אבל גם ההצעות האלה לא רלוונטיות עבור רוב האנשים.

מה שכן אני מקבל ממך, וזה לדעתי נכון לכל אדם, זה שאפשר להסתפק במועט. ובהקשר הזה אנשים שמתארים חיים פשוטים מעוררים אצלי התפעלות, אבל לא בגלל סכום כזה או אחר שהם נוקבים...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.