פורום נשואים טריים (עמוד 431)

אמא שלי מטפלת זוגית..
יש לה הרבה מקרים כאלה שנשים שפונות אליה ורוצות לפתור את הבעיות עם ייעוץ והבעל לא רוצה..
היא מייעצת להתחיל להגיע לפגישות איתה לבד ולתת לו את הזמן שלו או להציע בהמשך..

לרוב זה מה שקורה.. הן מתחילות לבד ולהבעל מצטרף מיוזמתו או שנענה להצעה לאחר כמה פגישות..

הלכתי. עכשיו הוא מרגיש שהיא יחד איתי ״נגדו״ כי שמעה רק את הצד שלי.. ועוד יותר לא רוצה לבא

"אף אחד לא נגדך, אני לטובת שנינו,
הזוגיות הזאת חשובה לי לכן הלכתי, לא רצית לבוא אז לא נשמעה דעתך. בוא ותשמיע."

"מניסיוני הרב בדרך כלל אני יוצרת קשר טלפונית עם בן הזוג ומציעה לו לפגוש אותי לבד על מנת לנטרל את המקום הסובייקטיבי שאליו הוא נכנס ולתת לו מקום וביטוי להרגיש שאני לא צד והמטרה שלי היא להיות בעדם שניהם יחד"

תודה לך

רב שלו? הורים?...
או מישהו שיכול להכניס לו ייעוץ "בדלת האחורית". את יכולה גם לדאוג שמכר כלשהו ייתן לו במתנה ספרי ייעוץ..

יש לנו ניסיון טוב איתם..

יש להם 2 סניפים בירושלים- בתלפיות וביפו

 

בכל הפעמים השירות היה אדיב וטוב. כולל פעם שעשינו תאונה עם רכב ההשכרה והגיעו כעבור שעתיים להחליף לנו אותו (והיינו בצפון הרחוק בערך שעה מהסניף הכי קרוב שלהם). 

 

המחירים גם הכי טובים שמצאנו לחברה גדולה ואמינה. 

 

שבוע- 800 ש"ח

שישי-ראשון- 200 ש"ח.. 

ראשון-שלישי- 350 ש"ח 

 

ככה היה לנו בינתיים.. 

 

מומלץ!

הכי זולים מכל החברות שבדקנו איתם.

ולקחנו מיני וואן.

מתוך לחץ .

התחושה שאת מתארת קיימת אצל כל אחד במקרים שונים ומגוונים. תמיד אחרי החלטה גורלית אנחנו נוטים להבליט את הסיבות בגללן "טעינו". את הסיבות בגללן "צדקנו" אנחנו מניחים משום מה שיתקיימו גם אם היינו בוחרים אחרת. כמובן שזוהי שיטה להתאכזב מכל החלטה שהיא.
תהליך דומה במידה מסוימת אנחנו עושים כשאנחנו מגדירים חוקי מרפי. "כל מה שיכול להשתבש ישתבש ובזמן הכי פחות מתאים". כולם מרגישים הזדהות מסוימת עם ה"חוק" הזה. אבל כמובן שזה הבל הבלים. הרי אם כל מה שיכול היה להשתבש היה משתבש מעולם כלום לא היה פועל כשורה... אף פעם האוטו לא היה מניע או מכונת הכביסה מכבסת. אז למה זה מרגיש נכון? פשוט כי את המקרים בהם משהו לא פעל אנחנו זוכרים וממרכזים. את רצף החיים הנעים וללא התקלות אנחנו מזניחים... כולם ככה. אבל אם מודעים זה עוזר לקחת הכל במינון והמידה המתאימים.
אני מציע שתנסי לבחון בהגינות את הבחירה שלך סביר להניח שתופתעי לטובה.
נקודה נוספת היא ההשואה לגברים אחרים. כל אדם הוא יחיד השווה יותר מסך חלקיו. לכן לא באמת אפשר והוגן להשוות בצורה הוגנת תכונה מסוימת שחסרה או מפריעה לך. תשני רכיב אחד תשתנה כל העוגה.
אם את מרגישה "תקועה" עם התחושת האלה למרות כל המאמצים אולי יהיה כדאי להתייעץ לפחות פעם אחת עם בעל מקצוע.
בהצלחה

אני הריבוע והוא הזורם. דיברנו על הנושא הזה. פשוט צריך לבוא זה לקראת זה. הוא צריך לבוא לקראתי בדברים שחשובים לי ואני צריכה ללמוד לשחרר ולהיות קצת יותר נועזת. לדוג', אני "חיית בית", לא אוהבת לצאת, והוא אוהב טיולים. אני צריכה להתאמץ בקטע הזה בשבילו כי אני יודעת שזה ישמח אותו וזה לטובת שנינו.

יש לך הרבה ציפיות וביקורת עליו.

 

אני בטוחה שאם היית מתחתנת עם הבחורים האחרים שעליהם את מדברת,

היו גם מלא דברים שהיו מפריעים לך ואז היית אומרת למה לא התחתנת עם מי שכיום הוא בעלך..

 

תנסי לשחרר את הציפיות ואת הביקורת ולהינות ממה שיש.

 

וגם כדאי לכם לדעתי ללכת לייעוץ זוגי, לראות כיצד אתם יכולים לשפר את התקשורת ביניכם.

מאוד גבורה זה להיות רופאת שיניים וכומר שמעודד גיוס.

ועוד הצלב הענק והנוצץ שבא איתו.


בושה למדינת היהודים.

חסר יהודים שהיו גיבורים אמיתיים?!?!
בררררר

מהאוכלוסייה בישראל. ככה זה במדינה שלצערנו עדיין איננה מושלמת ויש בה אחוז גבוה של אזרחים אשר אינם יהודים. וכמדינה דמוקרטית ושוויונית, היא אינה חושבת להדיר חמישית מאוכלוסייתה מהכרה על דברים שמתרחשים שם...

זה לא סותר את זה שישנם רבים מאוד בציבור היהודי שראויים להדליק משואה (אם יש בכלל סיבה להדליק משואה...אבל כן, העיקרון...). 

בסופו של דבר מדובר בעיקר בנציגים של גוונים שונים בחברה של מדינת ישראל - אז כן, בקטע הזה ספציפית, גבריאל נדאף מייצג חלק מהחברה במדינת ישראל, למרות שכמובן גם אני נרתע ממש מהצלב וכו'...
וגם רופאת השיניים ההיא (ולפי מה ששמעתי והבנתי, קצת יותר מכך..פורצת דרך בכל מיני דברים שם בחברה...) מייצגת מגזר ובתר פירוט, מגדר מסויים במגזר מסויים, שהוא חלק ממדינת ישראל.

בל נשכח שאנחנו עדיין לא מדינה שאנחנו שואפים להיות, מדינה שכולה מדינה של יהודים בלבד (ומקסימום כמה גרי תושב)

של מדינה *יהודית*.
אז אם כל הכבוד לכל הערבים במדינה (ואין להם כבוד), היום הזה לא שייך אליהם.

"בהודיה לה' יתברך"! "הנכד של הרב מסעוד זכר צדיק לברכה".

גדול.

בטח היו בקהל כמה שנחנקו בסתר...

 

דיבר כ"כ יפה ומרגש 😍😍 גבר על!

וכדי שאפשר יהיה לטעון לזהות יהודית של המדינה יש עוד הרבה דברים לתקן..

בטקס ובכלל.

חוסר הצניעות המזעזע בחלק האומנותי של הטקס צורם הרבה יותר מצלב.

לא חסחד של הצלב, אבל מגיע לו.

גויים, כמובן

למה זה מרתיע מהכיוון של החשדות נגדו.
אבל מה הבעיה עם מדליקת משואה דרוזית?

מתחת הכותרת 'רופאת השיניים הראשונה של הדרוזים'- כמה מנתחים יהודים טובים יש?? ורופאי שיניים? בכל עניין אנחנו תמיד איכשהו בסוף נדבקים לגויים בכל מיני תחומים..כשאנחנו בארץ שלנו -ביום מיוחד שקבענו לחגוג לנו- אנחנו 'מרימים' אחרים? אל תצאו עלי נכון, דרוזים הם אחלה ואיתנו אבל לא משלנו.

גוי ואין עניין של לחקות גויים ןכו'.
פשוט כל פעם בוחרים נציג ממגזר מסוים, בדרך כלל מגזר מוחלש חברתית ונותנים להם להדליק. זה אך טבעי.

למען עם ישראל לא מגיע להם להדליק משואה?

להדלקת משואות לוקחים בד"כ מי שהוא/ היא פורץ דרך, בולט בתחום מסויים, לא מובן מאליו, מישהו שהצליח כנגד כל הסיכויים, מישהו יוצא דופן חברתית - כלכלית - דתי וכו'.

 

אין קשר ליפה נפש.

היו כבר חיילים דרוזים שהדליקו משואות לדעתי. 

אם זה הכומר נדאף שמשכנע נערים להתגייס ולסכן את נפשם למעננו.. תוך כדי הקרבה של המשפחה והחברים שלהם.
ואם זה העדה הדרוזית שלא צריך להרחיב בכלל על תרומתם. וזה לא רק החיילים כי לכל חייל יש אמא שעומדת מאחורי.
מגיע להם שנתייחס אליהם כשווים אלינו ואם יש בהם ראויים להדלקת משואה הם ראויים כמו כל אחד.

אם לא, תחפשי את הנקבים שלה ותראי אם הם סתומים בלכלוך, שאפשר פשוט לנקות.

יש אולי מקום ללחוץ כדי שהיא תצא?

ואיך אני אגיע לחורים כדי לנקות? זה עמוק בפנים כזה...

בכל המכונות.

תשרי בחומרי ניקוי, כמו שהציעו מים חמים וכו'.

זאת לא תקלה לטכנאי, זה דבר נפוץ.

אחרי שתצליחו לנקות בעז"ה תשתמשו במרכך אחר ואולי תדללו בקצת מים לפני כן.

הצלחנו לגלות איך שולפים את המגרה החוצה, ניקיתי יסודי עם קיסם, סבון ומים חמים, יצא מלא שחור כזה ומאז המכונה עובדת נהדר!

אז ממש תודה!

התורה אומרת שמנסים לשכנע את האישה לסלוח לגבר? ואם האישה בוגדת הוא חייב לגרש אותה?
אני צריכה שיעשו לי סדר

איש ואישה אמורים לחיות יחד בשמחה, באהבה ובשלום.
מאחר ומדובר בשני אנשים שונים מאוד, איש ואישה, שנמצאים בקשר נישואין שהוא מאוד קרוב ועלולות להיות בו הרבה נקודות חיכוך ובירור, יש לפעמים קשיים ויש עבודה עצמית ועבודה משותפת שצריך לעשות.

להגיע למצב של בגידה, חלילה, זה חמור מאוד גם לגבי גבר וגם לגבי אישה.

סתם הקטע הזה שקראתי ש אם אישה בגדה בבעלה-הוא יכול לסלוח ויכול לא. אם גבר בגד-מנסים לשכנע את האישה לסלוח..ועוד ועוד

לגבר לא להאמין לה, ואז יוכל להמשיך לחיות איתה. אם הוא מאמין לה אסור לו לחיות איתה, וזה לא שייך לסלוח או לא. כמובן בכל מקרה ספציפי צריך לשאול רב, זה במובן העקרוני בלבד. יש כמובן הבדלים בין הגבר והאשה גם במקרים מצערים כאלו אבל זה לא קשור לזלזול אלא לגדרים הלכתיים. בכל מקרה, מה שבטוח, ששמירה על דיני התורה ורוח היהדות וההלכה מסייעת למנוע ולהרחיק מקרים מצערים אלו ולהביא לכבוד אמיתי בין בני הזוג. והמציאות מוכיחה זאת.

מוזמנת לאישי...

יש גברים שכשהם מריחים את הכרית תשכחי מהכל...
עזבי, תני לו לישון...

טיפ- לשתות תה לפני השינה.
זה משהו שגורם לבנדם לשבת ולהחזיק את הכוס...ותוך כדי עד שמתקרר אז נחמד לדבר...
אפשר על הספה או ליד השולחן...
ובמקרים של "פיקוח נפש" גם בחדר שינה ( זה לא בטיחותי אבל אני עושה את זה כשאני מרגישה שאי אפשר ללכת לישון ככה וזה עובד ברוך השם... תחשבי איזה משמח זה שמכינים לך תה בלי שביקשת )

כדאי לשוחח לפני שהולכים לישון.
גבר, מטבעו, נכנס לחדר השינה במטרה מוצהרת להרדם

יש אנשים כאלו (בעיקר גברים) שברגע שהם מניחים את הראש הגוף מאותת להם לישון

ואז אין שום דבר שיצליח לגרום להם לא להירדם, גם אם השיחה חשובה ואת חשובה לו

לכן כדאי לעשות את זה במקום אחר, כמו בספה שגם היא מאפשרת ישיבה נינוחה אבל היא לא המיטה אז יש סיכוי גדול שהוא לא ירדם בה (אלא אם כן הוא באמת עייף בצורה יוצאת דופן, ואז אין מה לעשות)

כשאני שמה ראש כדי לישון אני אפילו לא זוכרת ששמתי את הראש על הכרית...
מה שהייתי ממליצה לך זה לעשות את שיחת הסיכום יום הזו בזמן ארוחת ערב או שתית כוס קפה או תה.
אל תחייבי אותו להישאר ער כי את רק תפסידי מזה כי זה יעיק עליו ויגבה ממנו יותר מידי הקרבה.
כשנכנסים לישון אז ישנים

נרדמת בשניות, הרבה לפני בעלי....

מכירה מקרוב...מתבאסת עליו, ותמיד יום למחרת אני אומרת לו, ממש מעליב שנרדמת לי ככה, "מה? דיברנו? דיברת איתי? מה?"

 

אם יש איזה פתרון קסם אני קופצת

אני העברתי את השיחות האלה לאמצע הלילה. כשמתעוררים פתאום. או בשעת בוקר מוקדמת.
בגלל זה כשאסורים זה ממש באסה. (כי אז קשה להעיר זה את זו)
ובעלי לא שותה חם אז קשה לשבת איתו על כוס קפה
שוקו קר נגמר בשניות...
אבל זה מוכר אל תדאגי. אתם תמצאו את הזמן המתאים לכם עם הזמן.

כבר התרגלתי לזה.. בהתחלה הייתי מתבאסת..
בסוף קבענו שעד שעה מסויימת נדבר אחר כך הוא משוחרר לישון!
תכל'ס אני מבינה אותו גם ללמוד ולעבוד זה מעייף ובעלי מהאנשים שצריכים את שעות השינה האלה כדי לתפקד נורמלי למחרת...

כשמגיע השעה הוא נרדם בכל מקום שיהיה איך שנתחיל לדבר ( וזה בתחילת ערב), אם זה על הספה עם זה בשולחן שבת....
איך בעלי אומר לי בפעמים הבודדות שהוא לא מצליח להרדם " תתחילי לדבר איתי"....

הוא לא מפריע לך (לדבר) ואת לא מפריעה לו (לישון)

פשוט מצחיק לראות שכולנו באותה סירה .

הרעיון עם התה גדול ..

אולי כדאי להקדים את השינה ולרמוז לבעל שלך שאם הוא יחכה עד אחרי שתתקלחי (שעתיים+..) הוא ירויח..

זה חשוב לסכם את היום, אבל צריך לעשות את זה בכחמה, כשגמורים מעייפות זה לא ממש חכם..

תקבעו כמה דקות מתי שנוח לכם.. ארוחת ערב למשל..

קבעו לכם זמן איכות ביחד שבו שתיכם יושבים ביחד ואוכלים איזה משהו טוב ואז מדברים על כל הנושאים שבעולם. חשוב מאוד להקפיד על הזמנים האלה ועל ההתמדה היום יומית זה בונה לכם זוגיות אחרת לגמרי ממה שהכרתם, הרבה יותר גבוהה ומיוחדת.

לקבוע זמן לדבר נגיד לאחר האוכל לשבת על משהו טעים /שוקו /עוגיות /חטיף .....

ואז לדבר . לא חייב כל יום אפשר פעם בשבוע או פעם בשבוע וחצי , לדבר על דברים חשובים באמת .

(תכניות שלכם ,הודעות- אמא שלי הזמינה אותנו ל.... בא לך שנבוא .... תור שקבע לך/לילדים -להזכיר /להגיד לו, וגם סיכום שבועי כזה ).

 

ואפשר גם לצאת למסעדה /פיצה שכונתי / או כל מקום אחר ולדבר שם (או בדרך /באוטו ).

לצאת לקפה פעם בשבוע ברגע שהבעל השקיע כסף
כל עוד הוא אוכל תדברי. הוא לא ירדם...

אם זה היה קורה פעם ב...סבבה

אבל זה קורה כמעט כל הזמן

אז אני מצאתי שיטה (אם את מתכוונת לשלם במזומן), כל פעם כשאת מוציאה למשהו אחר נגיד קניות בסופר,שופינג...להוציא קצת יותר.. ולשמור בצד ככה לצבור 50 פה 100 שם וכו'.. בהצלחה ;)

לוקח זמן עד שהדברים נרשמים באתר של החשבון המשותף.
דבר שלישי ההפתעה היא עצם המחשבה והקנייה...

בינתיים נתת את המתנה הפתעת וכולם היו מאושרים..
לדעתי זה גם טוב שיש ביקורת כלכלית כלשהיא גם על הוצאות על מתנות..

גם על מתנות ממש יקרות- והוא דווקא שמח לגלות את המחיר, אף פעם זה לא הרס... להיפך...

גם עשיתי תשלומים כראות עיניי.

אני לגמרי מבינה את הרצון לפנק, אבל את רוצה לשמח אותו, אז חלק מזה זה להתחשב במחיר.
אם הבעיה היא שהוא יגלה את ההפתעה לפני שחשפת אותה, תקני במזומן.
וכמו שאמרו לפני, הערך של מתנה הוא לא הכסף אלא החשיבה וההשקעה ועצם הרצון שלך לשמח.

מכירים אחד את השני יותר טוב, אבל כן חשוב ולפתוח את הדברים כי זה עוזר להבין אחד את השני וכדאי לעשות את זה ברוגע ובמקום רגוע
ובנוסף המון עבודה עצמית, תנסי כמה שפחות להתעצבן תעשי לך אפילו מבצע בהתחלה זה קשה אבל לאט לאט זה נהיה קל, כי מה יותר כיף מחיים רגועים ושלווים

תקני לי את הספר של הרב ארוש בגן השלום...לי זה ממש עזר ברוך השם..מסקנה שלי שהכל תלוי בגבר

מן הדדיות

הרב ארוש אומר הכל תלוי בגבר. זה נאמר רק לגבר. אבל לאישה (בספר חכמת נשים) הוא אומר: הכל תלוי באישה.

הודעתך מסבירה למה בתחילת הספרים על זוגיות יש הזהרה חמורה למין הנגדי שלא לקרוא את הספר.

ואגב, מעיון קל בתוכן של חכמת נשים גיליתי שאין שום הבדל בינו לבגן השלום, שניהם בדיוק אותו דב, רק הפוך.(אני מניח שלא כלל אי אלו דגשים מסויימים שאין עליהם חולק)

אולי תלכו לייעוץ?

ייעוץ טוב אמור לתת טיפים לתקשורת טובה ולעזור לקצר תהליכים

שווה להשקיע בכמה מפגשים (לפעמים אחד- שניים מספיקים במצב כמו שאת מתארת)

ולצאת מחוזקים יותר (ככה גם תביני מה עובר עליך ולמה את כל כך כועסת)

רק תבררו על יועץ טוב

הוא לא רוצה כי לדעתו אין טעם ללכת לצד שלישי אם בני הזוג לא יודעים לתקשר. ולדעתו הוא מתקשר נהדר, שזה נכון מצד זה שהוא יודע לפתוח דברים אבל הוא לא יודע להיות רגוע או לתת לי תחושה שאכפת לו ממה שאני אומרת

אני בטוחה שאנחנו בפורום לא יכולים להבין את הכל עד הסוף כי מן הסתם יש עוד הרב פרמטרים בסיפור שאנחנו לא יודעים.

רק באופן כללי אומר לך שלדעתי- אם יש לך בעל שרוצה לפתוח ולדבר אז את צריכה להודות על זה לה' פעמיים ביום בערך...

זה באמת כ"כ כ"כ חשוב לפתוח, להבין לעומק ולתקשר.

אבל- גם זה צריך הסכמה והבנה הדדית. אני כן חושבת שאת יכולה להגיד לו "אני נסערת מדי עכשיו, לא מתאים לי עכשיו לדבר על זה, בא נרגע ונדבר על זה בערב" או משהו בסגנון. וגם כדאי שהוא יבין שאת לא תמיד יכולה לפתוח הכל כמוהו.

אבל מבחינתך- אני חושבת שההתנגדות שלך לדיבור הזה היא, כך נשמע לי, בעוכרייך. אולי אם היית יכולה להתגבר שניה על הזעם שזה מעורר בך, ולהקשיב נטו למה שהוא אומר, תוך כדי נסיון אמיתי לא "לענות מהבטן" אלא להסתכל פנימה ולראות איזו תגובה עולה לך מבפנים- תגובה אמיתית- אז השיחות האלו היו יכולות להוביל אותכם לקשר עמוק וחזק יותר.

אני חושבת שבינתיים, את אותו לא תשני, אבל את עצמך את כן יכולה לשנות. וכשאת תשתני בענין הזה- גם הוא יוכל להשתנות ולהיות פתוח למה שמפריע לך.

 

עוד דבר- יכול להיות שבסך הכל חסרים לשניכם כמה כלים פשוטים לתקשורת בין בני זוג, שאפשר ללמוד אותם אותם ולשפר את המצב עד מאוד.

 

בהצלחה. אשמח לעזור באישי אם את רוצה

אני באמת צריכה להעריך את הפתיחות שלו לשיחה אבל באתי מבית עם אבא שקט מאוד שמוותר המון המון ולכן אין ריבים. בעלי מאוד אמוציונלי, רגיש, נעלב מדברים, ונכון שאפשר לדבר איתו אבל לפעמים עודף הרגישות מאוד כבדה לי ואני רוצה שיהיה גבר סטנדרטי ופשוט יבין אותי ויוותר לי. יש לי חברה שבריבים היא פשוט בוכה ואז בעלה מחבק אותה וזהו!! אני ממש מקנאה בה....
בעלי אובר רגיש וצריך ממני חיזוקים, שאין לי לתת בזמן ריבים

אפילו ההורים שלך הם "אחרים" במובן הזה.את יודעת שאפילו שאני ובעלי עברנו הרבה מבחינת מריבות וקשר וכו'- עדיין אני קולטת בעצמי שאני "תקועה" לפעמים עם אקסיומות מסוימות שבעצם הגיעו ממה שראיתי בין ההורים שלי?

שנני לך כלל חשוב: אם כל אדם הוא עולם ומלואו- אז קל וחומר שכל זוג הוא עולם ומלואו!!

זה נחמד שאבא שלך תמיד מוותר. אבל מי אמר שזה מתאים לך?

זה נחמד שיש לך חברה עם בעל מחבק- מי אמר שזה טוב לך?

ואני אפילו אגיד משהו יותר חריף- גם אני מכירה כאלה שלא רבים, ואני לא מקנאה בהם בכלל.

בתור אישה שרבה עם בעלה די הרבה בשנים הראשונות, ועדיין עושה את זה לפעמים, למרות שזה כבר מתנהל אצלנו אחרת לגמרי, ב"ה- אני בטוחה ביותר ממליון אחוז- שמכל מריבה אפשר לצמוח למקום עמוק יותר בקשר. שיחות הנפש הכי חושפות, פתוחות ואמיתיות- הן אחרי המריבות. הנכונות להבנה ולעבודה אישית היא הכי עוצמתית אחרי מריבה. האהבה גדלה אחרי מריבה כזו, שיוצאים ממנה בצורה טובה.

לא שכדאי להיכנס בכוונה למריבות.

אבל כשיש שני אנשים שונים- אז זה קורה, אין מה לעשות. וצריך לדעת שגם מריבות הן מקפצה שה' נותן לנו כדי להעמיק את הקשר.

אני לא סתם כותבת לך את זה. אני כותבת את זה אך ורק מתוך חוויה אישית שלי.

אז אולי היית רוצה שבעלך יחבק אותך וזהו אבל מה את יודעת על הקשר בין חברה שלך לבעלה? אין לך באמת מושג מה קורה שם ביניהם.

ואולי היית רוצה שהוא יוותר אבל את לא לגמרי יודעת עדיין כמה דברים טובים יכולים לצאת ממך רק בזכות זה שהוא לא מוותר.

העיקר: להאמין שבן הזוג שלנו שהוא הזיווג שלנו משמיים. שאת הכי מדויקת עבורו והוא הכי מדויק עבורך.. רק שאתם צריכים ללמוד אחד את השני, ואולי גם לקבל הכוונה מקצועית לזה.

 

אל תתיאשי. אני בטוחה שבעלך הוא מיוחד מאוד. יודעת למה? כי בעלי גם אובר רגיש והוא מיוחד מאוד מאוד. דווקא בגלל זה. בגלל זה הוא גם אבא רגיש ואוהב ומבין והכי מקסים בעולם.

 

אז נכון שזה לא תמיד קל לחיות עם אדם רגיש. אבל תני לי לנחש שאת בחורה חזקה ויציבה מבפנים. נכון?

אני מכירה לא מעט זוגות כאלו. ה' נתן לו אותך ולך אותו. ואת צריכה ללמוד איך לזרום איתו ולחזק אותו. את גם תלמדי איך להיות ביותר כנות ואמיתיות עם עצמך מולו.

 

בהצלחה, זו דרך ארוכה וקצרה. דרך ארוכה אבל מובילה למקום הכי טוב.בדוק ומנוסה!!

שאני לא כל כך חזקה מבפנים. להיפך. צריכה מישהו יציב מבחוץ כי אני רגישה מאוד מאוד. הבעיה שגם בעלי רגיש מאוד מאוד... ואני לא מרגישה שמריבות הן מקפצה לעומק אלא תוצר של שני אנשים רגישים ופגיעים

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול שייצב אותך.

זה חשוב מאוד.

לאט לאט יורד האסימון שגם ככה נשלים, אז לא חבל על כל הזמן הלא נעים הזה?

מסקנה- משלימים ואם אין כח לדבר אז דוחים את השיחה לפעם אחרת...

העיקר שאנחנו מחייכים.

והכעס זה באמת עניין של עבודה ויכול להשחית את הבית.

מה דעתך לצאת להליכה כשזה קורה?
עם כעס ומתחים אי אפשר לבנות בית בריא.

והתעצלתי... מרוב עצבות וחולשה

נזכרתי במשהו....


הייתה תקופה שהיה לנו מטבח מזעזע והיה לי ממש קשה לשטוף כלים .

אז מתי שהייתי כועסת- הייתי שוטפת כלים...ההתעסקות עם הרעש של הכלים והמים הרגיעו אותי...הייתי מסיימת את הכיור בלי לשים לב.

ובעלי כבר היה מבין שאם אני שוטפת כלים אני כועסת
אז זה גם עצה...
(*למרווות שאני מאוד רגישה לאנרגיות ולא יכולה לסבול שמישהו מתעסק במטבח עם אנרגיות שליליות של כעס... אבל אם אין ברירה זה יותר טוב מכלום).

אני אכן מעדיפה לברוח מעימותים ובעלי ממש בעד לדבר ולדבר (ולחפורררר)
אני רוצה לעבוד על עצמי ועל הכעס שלי. לקח לי מלא זמן להירגע ןעד אז השיחות רק החמירו את המצב.
מה עושים? יש המלצות?
ואם כן אשמח לאיזור ירושלים....
לא חושבת שצריך טיפול זוגי אלא משהו אישי בשבילי. על כעס ויכולת להתמודד עם ריבים
תודה על כל ההתייחסויות

ואם אין אז לא להיכנס לשיחות חפירות. שיגיד בשני משפטים מה הוא רוצה וזהו. ואת תגידי מה כן ומה לא. או תגידי שלא רצית לפגוע וסליחה. 

שעה של חפירות באמת מעצבנת. ואת לא חייבת לשמוע את זה. ברגע שלא תשתפי פעולה עם זה הוא יפסיק. 

לנסות לא לדרוך על רגישויות. ואם הוא עדיין נפגע וחופר אז להתנתק. 

והרבה פעמים אם זה משהו בקטנה אז עדיף פשוט לא להגיד, בעוד כמה שעות זה פתאום לא מכעיס.

הוא לא צודק - פותחים רק דברים חשובים. ועושים קצר ולעניין.

דיבור ארוך על רגשות שאולי באמת אף אחד לא הרגיש באמת לא תורם לכלום.

זה ההההההפתח לפתוח משקעים שלא יודעים להקשיב.

זה א" ב" של שלום בית לדעת להקשיב ובמיוחד שהיא אומרת שהחפירות מגיעות פעם בחודש..וגם אם יותר..

ככה זה בתחילת הדרך מדברים המון עד שבונים ומבינים דרך הדיבור תרצונות אחד של השני ואם השנים לאט לאט לאט זה פוחת כי מבינים תרצונות אחד של השני ואם לא ידברו זה לא יפחת רק יצבור משקעים.

אם זאת שיחת נפש או איזה תכנון אז ברור שזאת שיחה ארוכה. 

אם מישהו רוצה לבקש מבן זוג משהו עדיף שהוא יעשה את זה קצר ולעניין. ודיבור על רגשות אם זה קשור לא אמור להיות חפירה - אפשר לתמצת בכמה משפטים ברורים. 

ונגיד את האמת רובנו לא יכולים באמת להקשיב לאיזו חפירה ארוכה. או שאנחנו מתנתקים או שרוצים כבר להגיב.

ולפני שפותחים דברים כדאי לבדוק אולי אני עייפה עכשיו ובגלל זה אני כועסת על ככה וככה. לבדוק שעניין הוא באמת קריטי וזה באמת יתרום לפתוח את זה.

וחשוב לא סתם לפתוח אלא בצורה מועילה. 

ולשים לב 

לטיפול (זול, בבקשה זוללללל) באיזור ירושלים, פסגת זאב?

תבררי בעירייה לגבי סבסוד

אבל הרב הדס הופמן נשמע לי כמי שיכול לעזור...

על מישהי מירושלים.
מדהימה מדהימה

שמה אתי גלעד מהר נוף. מותר לפרסם פה טלפון?
אם לא, אשמח בפרטי

אני מבינה  ממש  כל מילה.

אבל במוצש..

 

והדיונים שלכם נשמעים כאלה

אין מה להתרגש אלא להכיר כל אחד את עצמו

ולנסות לבוא לקראת..

זה בקיצור דעתי

להכיר את ההבדלים ולתקשר..

מבחינת כעס שמעתי הרצאה של רה מותר לריב ,

השאלה כמה ואיך מתחילים איך רבים ואיך מסימים.

צריכים להיות קוים ברורים שאותם לא חוצים.

כך דוגמא אצלינו אם היה כעס לא הולכים לישון עד שלא דברנו והסקנו מסקנות להבא וזה מאד עוזר.

 

את צריכה לשמוח שבעלך מוכן לדבר וכדאי לך ללבן איתו את הענין ולהגיע למסקנות ולפשרות מ2 הצדדים...

ואגיד לך משו אנחנו לפעמים ארי וכוחים כאלה אחרי שהגענו הסכמות מסוימות פשוט רושמים לעצמינו מה היתה המסקנה שלנו וכו..

דוגמא וכוח על התנהלות הבית מסוימת אז אחרי שהגענו לפשרות והחלטות אז רושמים בדף אז סכמנו שאני מלבישה אתה שולח לגנים אני מכינה 4 ימים בשבוע אוכל ויום רביעי זה התפקיד שלך...וכו ותלינו את זה מול העיינים...

שלום אהובה.

את נשמעת פגועה וכועסת....

שאלה קטנה, את מעריכה את בעלך? מפרגנת לו על הרגישות שלו? על המסירות שלו לבית? את נותנת לו תחושה כזו?

אולי הוא מרגיש בודד, או שלא מעריכים אותו מספיק?

לפעמים כעסים מהצד השני באים שמרגישים חוסר הערכה.

אם בעלך הוא רגיש, הוא צריך להיות רגיש גם כלפיך, אין סיבה שדווקא עליך הוא יכעס.

אבל אולי בגלל שהוא מרגיש פגוע ממך ככה הוא מתנהג...

כשבעל מקבל פירגונים והערכה הוא מחזיר בכפל כפלים.

מה את אומרת?

אם מדברים על הדברים כשטעונים, הדיבור לא מועיל בדרך כלל אלא מנציח את הטעינות. צריך להתרגל לדבר בנעימות על השמחה בקשר ועל האהבה. וזה לא עושים כשכועסים אלא כשיש זמן נעים מלא נחת על כוס קפה ועוגה. אז לך לא יהיה הרגשה של חפירות ושהוא לא מקשיב למה שאת אומרת, והוא יקשיב ויצמח מזה רק שמחה. בהצלחה רבה.

ואם האישה בשנת לימודים שניה מקבלים תשמש

אחרת זה לא מפריע להם להשאיר

כתובים עם כל האותיות הקטנות?

אגב זה רשום באותיות לא קטנות,

אחד מהסעיפים שמגדירים חייל כ"זכאי קצר"ש"(קצר"ש-קיצור שירות) זה קבלת תשמ"ש.

יש הגדרות בצה"ל - אילו חיילים זכאים לקיצור שירות, בהגדרות הללו מופיעים כל מיני סעיפים, כאלו

ואחרים, אחת מהן היא - חייל זכאי תשמ"ש. כלומר חייל שזכאי לתשמ"ש זכאי גם לקיצור שירות וזכותו

של צה"ל לזכות את החייל בקיצור שירות הזה גם אם החייל לא מעוניין.

לכן, זה רשמי לגמרי העניין של שיחרור בעקבות תשלומי משפחה. זה לא חיסכון לא רשמי.

עד סוף המסלול? גם במצב כזה מקבלים תשמ"ש מהצבא?

הוא שיעור ד, נשואים קצת יותר מ3 חודשים ועדיין לא קיבלנו את האישור לתשמש כי זה לוקח זמן..

קחי בחשבון שהחברות שאמורות להיות לך הן הנשים האחרות של האברכים.. לי נניח זה לא מצב אופטימלי מכיוון שהן פחות באופי שלי

מבחינת הישיבה- הכל טוב ויפה, צריך לקחת בחשבון שהבחור רוצה להמשיך בישיבה בלימוד ובהוואי כך שחגים מסוימים מן הסתם יהיו בישיבה אבל יש על מה לדבר

מבחינה כלכלית- כרגע אני מפרנסת יחידה עד שיהיה אישור לתשמש מהצבא.. ואם הם "יזרקו" אותו אז בעז"ה אמורה להיות מלגה צנועה מהישיבה..

מה שלומך ?

שיעור ו אבל עדיין בהסדר..

אנחנו נחשבים אברכים ומקבלים מלגה מהישיבה וגם קצת כסף מהישיבה (יותר טוב לנו מתשמ"ש)

ואני עובדת כדי להכניס את הכסף הרציני יותר, כי המלגה שלנו מכסה על השכר דירה בדיוק (לא גרים בדירות של הישיבה אז אנחנו משלמים 500 שח יותר..)

 

אני בהתחלה מאוד חששתי להיות "אברכית" ואני הכי אוהבת את זה בעולם.

המסגרת שהישיבה נותנת היא מעולה

הלימוד תורה שלו כל היום מאוד עוזר ליצור בית של תורה.

אני אוהבת את הסעודות בישיבה ואת התפילות בישיבה

והאברכיות פה חמודות ממש אז זה כיף, למרות שהקהילה הצעירה רובה מורכבת מבוגרי הישיבה שעכשיו לומדים..

 

מומלץ

אצלם בישיבה יש כלל- מי שמקבל תשמ"ש לא מקבל מלגה, ומי שלא זכאי לתשמש מקבל מלגה.
לנו התשמש התעכב (היינו זכאים. הייתי שנה ב' בלימודים) אז הביאו לנו מלגה בהלוואה.. החזרנו להם הכל כשקיבלנו את התשמש (ברטרואקטיבי)

היה לנו טוב שיש לו מסגרת קבועה שכוללת לימוד. היום הוא בקושי מוצא זמן ללמוד ולהתפלל במניין וזה מכאיב לו מאוד ולי קצת. הוא משתדל ממש לקום למניין וללכת לפחות במנחה למניין, אבל העבודה שלו קצת מתוסבכת עם זה..
עם הלימוד- הוא מנסה כשהוא יכול אבל בתכלס יוצא לו בעיקר בשבתות ללמוד פרק מהתנך או משו כזה. לפעמים אנחנו בסעודות שבת לומדים משו ביחד.. אבל אין יותר מזה. שזה היה יתרון גדול שהוא היה בהסדר, שהתחלנו את החיים עם שאיפה גדולה כלשהי לגבי התורה והתפילה...

אנחנו דאגנו מזה. והיה לנו ברור שמעיפים אותו מהצבא כי התחתנו בנובמבר והוא היה עד יולי מחוייל שזה מלא זמן.
אבל בגלל הבירוקרטיה המטומטמת שלהם נשארנו עם תשמש עד סוף ההסדר אז יש תקווה ותמיד שווה לנסות!

לגבי העניין הכלכלי: ענו כאן הרבה תשובות, כדאי לברר באופן מעשי כי כל ישיבה שונה בנהלים שלה וזה קריטי כדי לענות על השאלה.. כנ"ל גם לגבי קבלת תשמ"ש מהצבא, תלוי בהמון משתנים.

לגבי הצד המהותי: יש ערך גדול בבניית החיים מתוך תורה, ולכן זה דבר מקובל גם בהרבה ציבורים שלא דוגלים בחיי אברכות וגם לגבי אנשים שלא מתכננים לשבת וללמוד כל החיים, שבתחילת חיי הנישואין מתחילים את הבניין מתוך תורה ובע"ה שישפיע על הבניין כולו שיהיה מואר באור הזה! 

אם את לא במקווה תשאלי רב...

שנית מדריכה זה חשוב אבל גם חשוב שתקראי מאמרים ספרים ותשמעי הרצאות.

אולי תבקשי המלצות על חומרי קריאה נקיים של רבנים/רבניות..

 

הרבה פעמים היו פה המלצות על הסדרה של אפרת צור שמוכרת דיסקים בנושא תקישי אותה בגוגל...

אלישיב קנוהל. נשמע שזה מה שאת מחפשת

אני מירושלים....אשמח ממש להמלצות....
שמעתי על הסדרה של אפרת צור, אבל חשוב לי ממש מפגש לא אינטרנטי.....

ישלי מדריכת כלות מדהימה!! מהשומרון.

איזה סגנון מדריכה את מחפשת?

שלזוגיות שלך אפאחד לא נכנס אז ככה יהיה!

אני מדברת על בנות דתיות ( אין לי מושג מה הולך אצל חילונים)..

ואם תהיה חברה כזו למחרת כבר לא חברה שלי.
אבל כמו שכתבו מעליי תלוי איך את כחברה משדרת וזה יכול להיות הכי נעים שבעולם.
כלפי החברה. ואני יחסית מזמינה הרבה חברות נשואות עם הבעלים חברות רווקות... וחברים של בעלי ...

לא קרה לנו ואולי קרה ושכחתי...
קראתי קצת שרשורים בלנ''ו-אם החברה הרווקה מגיעה והבעל מסתגר או יוצא מהבית זה לא בהכרח הפרעה יש מצב שהוא רוצה שיהיה לאשתו את הזמן הזה לחברות שלה.
אוסיף דוגמא קטנה מעצמי כדי לחזק את מה שbinbin כתבה-אם אני בשיחה עם חברה (גם נשואה)ובעלי מגיע.אני עוצרת את השיחה מקבלת אותו כמו שמגיע לו ומסיימת את השיחה תוך דקה.הגעתי למצב שכשחברות שלי שומעות שהוא בא הן מיד אןמרות ''ביי נדבר''.
בקיצור החברה הנשואה צריכה לעשות את הגבולות.

לזוג .כך שזה ממש מועיל! כי אין אפילו את הדילמה הזו, הרווקים/ות יודעים לבד שהם פשוט צריכים להתרחק .

 

ונניח שהיתה לי חברה שנדחפת (גם אחרי שנה ראשונה) . אז כמו שמישהי פה אמרה היא ממש לא היתה יותר חברה שלי .

עכשיו שאני כותבת את זה , זה פשוט מזעזע לחשוב שחברה שלי הרווקה מצפה מבעלי (ואני מאוד קנאית בקטע הזה. ) לומר לה שלום ... תחשבו על זה ??!??!?!?

 

זה הכל תלוי בך ובקשר שלהם אליך .

בנות שחברותיהן נשיאון יודעות לשמור על טקט  ולא לבוא נגיד לבקר חברה בערב שיודעים שבעלה מגיע אוטטו ....

זה ענין של נימוס ..... אז אני לא מבינה בכלל למה את רושמת בסגנון של נדחפות ???

תחשבי לרגע את ההרגשה שלהן !!!!

ותדעי איך להתייחחחס גם לחברות וגם לבעלך ..

אני מכירה חברה שנישאה וניתקה את רוב הקשרים שהיו לה ולדעתי היא דיי בודדה היום חברתית , אז חבל ???

גם בעל שמח שיש לאישתו חברות ....

 

עניין אותי לשמוע אם קיימים אנשים שחוו דבר כזה..

( כרווקה נעלבתי...)

מי שיש לו נימוס בסיסי לא יגיע למצב של ''נדחף'' זה לאו דווקא עם נשואה-רווקה זה מתבטא בהרבה דברים אחרים בחיים.
גם חברה נשואה יכולה להיות מעיקה אם היא לוקה בחוסר טקט.

וכן מדברת מנסיון...
תעשי חשבון נפש עם עצמך,
במה היא נדחפת החברה?
למה אני נותנת לזה לקרות? אני פוחדת לפגוע בה?
כמה בעלי נפגע מהקשר הזה? כמה חשוב לי בעלי לעומתה? מה אני משתפת יותר מידי, שאולי הגיע הזמן להפסיק?
ובנימה אישית, אני הצלחתי אחרי כמה חודשים שעברנו דירה והתרחקנו.
זה קשה לעבור מיחסים של חברה טובה טובה, ליחסים של בעל שאת לא מכירה ולהתחיל מחדש.
אבל הדף החדש היה שווה בהחלט.

הולכת למסיבת רווקות וכמה שקלים זה מה שמדאיג אותך?

בשביל חברה עוד 100 שקל זה כלום

זה תשלום *נוסף* למסיבת רווקות.
השאלה כמה לשים לחתונה.

תגידי לחברות שזה מוגזם לך ותתני רק 50 למסיבה, ו 300 לחתונה או 250.

או להפך, מה שמסתדר יותר.

באמת, הגזימו.

אבל יכול להיות שאם זו מסיבה כמיטב המסורת החילונית - עם די ג'יי וכו' אז מכאן נובע היוקר ואולי בכלל לא תמצאי את עצמך במסיבה כזו...

מבחינתה זה הרבה ובצדק! 300 שח? מוגזם!
חוצמזה שלא לכולם יש את היכולת לשים סכום כזה בחתונות.

100 שקל לפה או לשם לא מעלה ולא מוריד, השתתפות במסיבת רווקות (שאפשר לשער מה היא מכילה) יותר חמורה. כדאי מאוד להתרחק ממסיבות כאלו

פעם גם אני חשבתי שמסיבת רווקות זה הדבר המגעיל ההוא.

 

ואז גיליתי שיש הרבה שהן בחברה שקרובה לעולם החילוני אז חושבים שצריך איזה ערב עם חברות, אבל זאת יכולה להיות סתם מסיבה במסעדה וכל חברה כותבת איזה ברכה ומביאה מתנה יקרה.

הבעיה היא במנהג המתנות היקרות. וגם פותחים את המתנות במסיבה - זה הטקס..

 

אצל החוצניקים זה נקרא "shower party".

עושים את זה גם לפני לידה לפעמים.

 

טפשי ביותר בעיני, אבל בלי תוכן שלילי. סתם בלי תוכן..

 

וזה לא 100 שקל לפה ולשם.

זה 500 לפחות למתנות, לא כולל נסיעות או בייביסיטר אם צריך, ושני ערבים שבהם נוטשים את הבעל.

הוצאה רצינית והקרבה רצינית.

חברות שלי צעירות ו"מרוששות" שמו לי 300-400 ואני זוכרת שהייתי בשוק. 

 

ומאוד הערכתי כל מאה...

 

החברות שלך לא נמדדת ע"י כסף.

 

אגב גם הן שילמו עליי עוד 300 ש"ח ואפילו יותר למסיבת רווקות..

שמי כמו שהיא שמה לך

הכרנו אחרי שהתחתנתי
כשילדתי את ביתי היא הביאה לא מעט מתנות

פעם הוזמנתי בהיותי סטודנטית לחתונה חילונית של אישיות מפורסמת וזה מה שעשיתי. הכל היה בסדר.

 

כשתשקלי כמה לתת תחשבי על כמה נקודות:

-כמה החברות שלך איתה חשובה לך (ככל שהיא חשובה יותר בעינייך יהיה לך קל לשחרר יותר)

-תזכרי שאת עוזרת לבניית בית וכל סכום ממש עוזר לזוג בהמשך.

(כן, אני יודעת שיש כאלו ששופכים יותר מדי על דברים לא חשובים.. בכל זאת, זה מאוד יעזור לזוג)

-אני טיפוס חסכן מטבעי וקשה לי לשחרר כסף אבל כשאני חושבת על זה שהכסף "הושקע" בדבר שחשוב לי זה ממלא אותו שמחה. מין תחושה שהכסף הזה עשה את התפקיד שלו כראוי בעייני. אז תשחררי, הכסף הזה בא לשימוש טוב ב"ה.

 

 

 

 

 

ממש לא מיתפקדיך לממן את המסיבת רווקות שלה, ולא את החתונת פאר. מתפקידך לשמח אותה בעצם נוכחותך. וגם לא מתפקידך ליצור להם בוכטה של כף לתחילת הדרך, זה לא מה שיכתיב את העתיד הכלכלי של הזוג. זה לא צריך להדאיג אותך. חסד, נו באמת. זה שמצופה שתוציאי מכיסך מאות שקלים זה פשוט לא שפוי. לכל אחד, רווק וק"ל נשוי יש דברים הרבה יותר חשובים לעשות עם הכסף הזה. עיין ערך חיתולים ושכ"ד. נכון יש אלנמט הלכתי לתת לחתן ולכלה לפחות כמה שהם הוציאו עליך כדי שלא יצא ח"ו שזה לרעתם זה שהגעת, ומצד שני, כיום, עם כל האולמות והמאה אלף דברים מיסביב, ק"ו בחתונה חילונית, אין סיכוי, ולא צריך להגיע למקום הזה. זה לא צריך להיות עונש ללכת לחתונה של חברה. החשיבות זה הנוכחות!
כשאני יודעת שאני לא יכולה לשים סכום שנחשב, שזה תמיד, אני משקיע את הזמן בלמצוא מתנה או כמה דברים קטנים יחסית שיוצרים ביחד מתנה מכובדת, עם דגש על אכפתיות והקשר עם הכלה/חתן!
שיהיה רק בשמחות!
 

אם הייתי הולכת לבד , ויוצא לי ללכת לחתונות של חילונים, הייתי נותנת 200-250 . כשאני הולכת עם בעלי נותנים 450. אם לא טוב להם , שלא יזמינו לחתונה של הילד הבא. אין לנו כסף. וזה מה שאנחנו נותנים , בין אם זה אולם שמחות של 150 שקל מנה כמו אצל דתיים , ובין אם זה אולם יוקרה של 300 שקל מנה . לא באתי למסעדה והתשלום הוא לא ביחס ישיר לאוכל. זו מתנה לזוג , וכל הכבוד למי שהולך על צנוע. אם היא רוצה להתחתן באולם של 300 שח מנה , זו נטו בעיה שלה.
אף פעם לא הייתי במסיבת רווקות , כי הכלות לא היו חברות שלי , את חייבת ללכת?
מה רמת הקרבה שלכן?
אולי תשקלי לא ללכת למסיבת רווקות , אלא אם את חושבת שתהני שם ולא רואה בזה תיק אלא ערב כיף .
ודווקא יצא לי להכיר כלות חילוניות שהזמינו ש"סניקית להנחיה של ערב הפרשת חלה ויצקו לערב הזה תוכן יפה. מסיבת רווקות זה לא בהכרח אלכוהול והתנהגות של חיות.

ספר של קטעים שכתב הרב נריה

נחמד.
כל מיני אמרות קצרות של הרב נריה.
אני ממליץ ללכת לחנות ולדפדף בו לפני שקונים.
אין בו הרבה בשר
אלא 20-30 אמרות.

לק"י

ברור שהכי נוח שהמשפחה מתאימה בדיוק אליכם, אבל אפשר להסתדר..

המשפחה של בעלי ההורים דתיים, ומהאחים חצי דתיים וחצי חילוניים גמורים.
ואצלי ההורים דתיים, והאחים חצי דתיים וחצי מסורתיים, ז"א מכבדים ונמצאים בשבת, הולכים לביה"כ ועושים קידוש. אבל אחרי הסעודה בשבת הם עושים מה שעושים לא בבית.
הם מכבדים.

אתה בונה את הבית עם בת הזוג שלך. המשפחה מהווה שיקול אבל לא משמעותי.
בשבתות הם יכבדו אותכם שאתם דתיים?
אם לא אפשרי להגיע באמצע שבוע.



פעם בחור לא רצה להמשיך איתי בקשר בגלל שחצי אצלי דתיים וחצי מסורתיים. מאוד נפגעתי. במבט לאחור זכיתי בבעל אחר שקיבל אותי כמו שאני, ואת משפחתי.

תבדוק - האם היא חזקה במקום הדתי שלה?

האם המשפחה שלה מקבלת ומכבדת את העובדה שהיא התחזקה?

האם המשפחה היא משפחה של אנשים טובים, ישרים והגונים, עם דרך ארץ ולב טוב?

 

אם התשובה לשאלות האלה היא "כן" אז אין לך ממה לחשוש, לדעתי.

אני נשואה לבעל תשובה שגדל בבית חילוני למהדרין, בחו"ל. אענה עם תשובות לשאלות שהציגה "בת 30":

• האם הוא חזק מבחינה דתית? כן
• האם המשפחה שלו מקבלת? כן ולא. בהתחלה היו בשוק, אחר כך למדו לקבל עם השנים. האבא אפילו התחיל ללכת לבית כנסת ולשמוע שיעורים בעקבות חזרת בעלי בתשובה. האחים - מדי פעם שואלים שאלות, מדי פעם מתבדחים על זה. לי אישית ההתבדחויות מציקות. בהתחלה זה אולי קצת משעשע אבל אחר כך זה בבחינת "כבר נהיה מציק, לא מצחיק". חמותי, שתהיה בריאה, מעולם לא השלימה עם השינוי. קשה לה מאווווד עם זה וזה מקרין על הקשר שלה אתי ומשליך על הקשר שלי עם בעלי (אבל יכול להיות שזו הבעיה הפרטית שלי ושלו כי הוא נוטה לגונן על משפחתו ולהשאיר אותי חסרת הגנה מבחינה רגשית). אני רואה אותם פעם בשנה-שנתיים. כל פעם שהיא רואה אותי, בלי יוצא מן הכלל, היא מעירה לי על הלבוש השמרני מדי לטעמה ועל כמה חבל שלא רואים את השיער שלי. מציק ברמות. מעביר לי מסר שהיא לא מסוגלת לקבל אותי כמו שאני.
• האם המשפחה היא משפחה של אנשים טובים, ישרים והגונים, עם דרך ארץ ולב טוב? כן אבל יש מקרים של חוסר רגישות, לדוגמה, כשהיינו אצלם, אחרי ארוחה בשרית, אח של בעלי אכל גלידה לעיני בתי בת הארבע. הוא התנצל בבדיחות בפני בעלי אבל לרגע לא חשב מה זה עושה לילדה הקטנה שיושבת מולו.

 

אני לא אומרת לפסול אבל חשוב לדעתי לבדוק את מידת הרגישות לזולת של בן הזוג הפוטנציאלי ועד כמה המשפחה שלו יכולה לקבל את השונה, כי בסופו של דבר מתחתנים גם עם המשפחה שלו.

ישנן משפחות שיעירו על כל דבר, ינסו להתערב וכו', והן דתיות ומתאימות בדרך החיים.

כדאי לדעת שהם מקבלים ולא יערימו קשיים על כל צעד ושעל.

וצריך לזכור שגם אתם צריכים לקבל, למרות שזו לא דרך החיים שלכם, אבל צריכה להיות הבנה והסכמה שזה לא פוגע בכם וחינוך של המשפחה שלכם.

מה שהעלית יכול להיות קיים גם במשפחות דתיות שהבן שלהם התחזק.
זה אומר שזה לא משנה מה הרמה הדתית, יותר נכון, פחות משנה, אלא מה רמת הרגישות והאכפתיות, הכבוד וההכלה במשפחה.
עם הכיסוי זה גם קורה אצל דתיים וגם עם ביגוד.( אני לא מורידה מרמת הקושי ואני מזועזעת מהיחס במיוחד מהדוד עם הגלידה.. )


לפותח, אני ממליצה לשים לב לגבי האופי של המשפחה.
יצא לי לדבר עם מכרה שלי, שהיא דתיה אבל הבן והבת שלה התחזקו מאוד. היא סיפרה לי גם שהשכנים שלהם- חסידיים, ויוצא לה לשמור להם על הילדים לפעמים. וכשהיא נותנת להם לאכול היא מקפידה על הכשרויות ולא נותנת להם מה שהם לא אוכלים( גם אם הם מבקשים ).
כנל לגבי הילדים שלה.
זאת דוגמה להכלה וקבלה, והאישה הזאת מדהימה בעיניי.
גם אם היא לא הייתה שומרת תורה ומצוות הייתי שמחה לקבל חמות כזאת.

לא הילדה הקטנה ולא הדוד החילוני מבינים מה זה פרווה. הילדה רואה שאוכלים לה גלידה מול העיניים ואבא ואמא אוסרים, בעוד שהמבוגר, שמצופה ממנו לרגישות, מתעלם מרגשותיה.

אנשים, תהיו קצת רגישים בתגובות שלכם. נושא הדיון הוא רגישות וסובלנות.

יש משפחות דתיות שבהן החמות מעירה על כל דבר. וגם משפחות דתיות שמריצות בדיחות ציניות על בני המשפחה. ויש משפחות חילוניות שלהפך...

אז קשה לי מאוד לענות על השאלות שציינת.

תתחיל לגשש

תבדוק איך הקשר שלכם נבנה ביחד, עם התייחסות מועטה(מאוד) למצב הדת של המשפחה. ויותר דגש על מידות ודרך ארץ.
(זו דעתי בכל אופן..)

אני ממשפחה דתית שרוב האחים דתיים וחלק חילונים-מסורתיים.
בעלי מגיע ממשפחה חילונית.
אנחנו בקשר מעולה עם המשפחה של בעלי,מגיעים לביקורים רק באמצע שבוע וזה מקובל עליהם. ודווקא יש קשיים לפעמים עם המשפחה שלי.כך שזה לא קשור לדת.

מה שכן, חשוב להגיע לקשר כזה עם הבנה ופתיחות המחשבה והלב לגבי הקבלה של המשפחה,שכנראה תהיה שונה מאיך שתבנו את ביתכם. חשוב מאוד לדעתי לדמיין את עצמך נשוי עם משפחה מהסגנון הזה ולראות איך זה נראה לך.האם זה יכול להיות חלק מחייך,או שלא.

ולבת הרים-מה שתארת הוא לא קשור לדעתי לרמה הדתית. הם היו מתנהגים כך גם אם היו משפחה דתית.זה קשור כנראה למידות,להשקפה....

נכון מאוד, אבל אציין שחמותי מסתדרת הרבה יותר טוב עם גיסתי החילוניה ועם גיסתי הגויה. הן הרבה יותר דומות לה - נוסעות בשבת, אוכלות הכל, עושות כושר, מסדרות ציפורניים וכו'

לאו על ציפרניים וכושר...
שמירה על בריאות ונוי בשביל הבעל ובשביל עצמך אפשר גם להגיד לשם יחוד.
וגם אפשר לעזור לילדה להבין שיש גלידה פרווה, אפילו אם בבדיקת מעבדה יתברר אחרת.
נכון ששוני הוא תמיד גורם לחיכוך, ולפעמים אין פתרון יצירתי לכל מצב. אבל בהחלט כפשר לשאוף לראות את הטוב שכל אחד ומצב, כמובן תוך שמירה והצבת גדרות היכן שראוי.
לפעמים השאלה האם העוגה היא נהדרת או נוראית לא תלויה בעוגה אלא רק בגישה שלנו.

ונכון לא תמיד זה פשוט אבל- אישית אנחנו מנסים לראות בזה קידוש השם ענקי.
שהם פוגשים ויפגשו בע"ה בדמויות שאולי נראים להם מהצד "מוזרים" ומה עובר עליהם שהם מתלבשים ככה.
אך בע"ה שנזכה להראות להם מהי דרך התורה ומהו בית שהולך בדרך הזאת!!
נכון שלפעמים נוצר מצב שאנחנו "המחמירים" אך בסופו של דבר אנחנו עושים את רצון השם.... ולפעמים צריך להתכופף בשבילנו..אבל ככה הם מכירים דברים שלא הכירו וזאת זכות.

וכן אני אציין שיש לעיתים הערות ולא תמיד מקבלים ומבינים... ניסיונות.... אבל עכשיו שאני רגועה אני יכולה להגיד שלכל אחד יש את התיק שלו ובזוגיות ביחד מתמודדים בשמחה ולומדים לראות בזה את הטוב !!!

אם אתה סבור שהם לא יתערבו בנעשה בביתכם לכשיקום (למשל, לא ינסו להתעבר בסוגיות כגון חינוך הילדים, לאילו מוסדות לימוד יישלחו וכו'), וכמו כן, הם לא יצרו קונפליקט אצל הילדים ("חמודי, בוא אני אסיע אותך באוטו לים בשבת, עזוב את השטויות של אבא ואימא"), אז לא אמורה להיות שום בעיה. 

 

את זה אני כותב כחוזר בתשובה הנשוי לחוזרת בתשובה.

אם החשש הוא מצד היותם מסורתיים- אני לא בטוחה שיש בעיה. אין בעיה שילד יחשף לאנשים שהם לא בדיוק לפי התבנית.

אם יש באמתחתם מידות טובות, חסד, צניעות. אין מה לחשוש. גם מצד חנוך ילדים

 

אם המצב אחרת, זה באמת יכול להוות בעיה, אבל אם הבחורה חזקה ומוכנה להקריב הקרבות האמת די גדולות

למען שתצמיחו יחד משהו חדש ושונה- כדאי להמשיך לנסות

אני הייתי במקביל גם מתייעצת עם רב. רב הוא אישיות בעלת ראיה רחבה והוא לא רק מקור לשאילת שאלות הלכתיות, אלא גם הנוגעות לחיים בכלליותם.

הצלחה רבה!

 

 

מדברים הרבה על קרוב וגרעינים תורניים בערים , פנים אל עמ"י וכו'- כדי שתהיה החשפות לדתיים בקרב האוכלוסיה  וחיזוק האחדות.  אם הבחורה באמת חזקה ומתאימה לך- לא לפסול. והמשפחה- זו ההזדמנות לפנים אל פנים. אין הכוונה שתעיקו עליהם בנסיונות להחזיר בתשובה- אך בהחלט אפשר להוות מודל תורני מבלי להתנתק להיות משפחה אוהבת,בלי לוותר על העקרונות. . זה אתגר לא פשוט אבל קידוש השם גדול.

אנחנו שומרים שבת, המשפחה של בעלי לא.

עד שהגעתי הם היו מבשלים בשבת.. 

היום מסיימים את הבישולים לפני כניסת שבת ויש פלטה ומיחם

מצד שני הם מדליקים טלויזיה בחדר ומסתובבים עם פלאפון בבית

תכניס למשוואה הזאת גם ילדים, שרואים פלאפון ורוצים אותו.

מצד שני, לדעתי יש כאן עניין של חינוך לחיים- זה שזה קיים לא אומר שאתה לוקח את זה

הרי מתישהו הם יצאו ל"עולם הגדול" ויראו הרבה דברים שאני מקווה שיצליחו לעצור את עצמם מלגעת בהם..

 

צריך לראות שהמשפחה תבוא לקראתכם, זה לא טריוויאלי..

וגם לברר עם עצמך שאתה מוכן לפשרות, ועד לאן (אני למשל מוכנה להתמודדות של הילדים עם פלאפונים בשבת אבל לא לאוכל שבושל בשבת..)

רובכם נתתם עצות שצריך לבחון את המשפחה. בין מבחינת מידות/כמה הם מוכנים לבוא לקראתנו כזוג.

אבל איך אמורים לבחון את זה במהלך הפגישות עם הבחורה עצמה?

לשאול אותה בעדינות, מה טיב הקשרים שלה עם הוריה, לראות עד כמה היא עצמאית בקבלת החלטות או יותר תלותית. את אופי המשפחה האם היא מכילה ובעלת מידות טובות זה אתה יכול לבחון יותר לעומק רק אם תבקר אצלה בבית ותראה האם היחס כלפיך מכבד או יותר ביקורתי. אבל לגבי המשפט האחרון שאמרתי זה לא תנאי הכרחי מכיוון שיש הרבה מקרים בהם הורים בהתחלה לא התלהבו מבן הזוג ואחרי החתונה שהכירו יותר לעומק את הבנאדם אז הם שינו גישה לגמרי וממש כיבדו והעניקו.

בשורה התחתונה, אם הבחורה עצמה החלטית וגם אתה אז משפחתה לא אמורה להוות בפניכם מכשול כי העיקר זה הקשר בין בני הזוג.

בהצלחה רבה!!

אבל אחיותיו וכל המשפחה מצד האבא חילונים.
מעדיפה לא לפרט פה כי זה נראלי סתם לשון הרע לפרט את המצוות שהם לא מקיימים ואיך זה משפיע.
אז אם נראלך שהמצב שלי רלוונטי לגבי מוזמן האישי.

מה שקובע זה הבחורה עצמה, הקשר ביניכם. והדרך המשותפת עליה תרצו ללכת. זה שאנשים לא דתיים או מסורתיים לא נוגע אליך בכלל. ודרך אגב משפחה דתית או לא דתית, לא משמשת בהכרח מדד לחיים תקינים ומוסריים. יש כמה דתיים שיש להם הרבה ללמוד מחילוניים או מסורתיים.

והבן זוג לא יודע לעמוד על שלו או לא מבין את החשיבות אז זה פוגע בזוגיות.
אני חושבת שזה משהו שצריך לבדוק גם אצל דתיים.

לצורך העניין, מכירה משפחות עם ילדים שחזרו בתשובה והקשר כרגע עם ההורים מאוד גרוע... על הרקע הזה..

אגב הבת של השכנה שלי חזרה בתשובה ומגיעה לאמא שלה כל יום שישי עם סירי אוכל שהיא בישלה וכל הילדים בשביל לאכול עם סבא וסבתא, אז גם המקרה ההפוך קיים..

 

אבל יש דברים שצריך לשקול, בעיקר אם מניחים שבאיזשהו שלב יהיו מעורבים ילדים בעניין:

מה הכשרות של הבית? הילדים יוכלו לאכול שם?

מגיעים לבקר בשישי-שבת? ואם כן- איך מסתדרים מבחינת שמירת שבת? (פחות קשה כשגרים במרחק הליכה, יותר מסובך כשצריך להגיע לכל הסופ"ש כולל לינה וארוחות..)

ואלו רק דוגמאות..

 

זה לא לעשות מנמלה פיל, זה משהו ששווה להתייחס אליו לפני שנכנסים לזה ולקבל את ההחלטה כשאתה מבין את כל הנתונים..

חבל להפסיד בת זוג בגלל משפחה.

בתנאי שאתם אנשים בוגרים ולא תלויים בהורים כמובן.

 

ולכל מי שאומר שלא מתחתנים עם המשפחה- אני במצב בעייתי מאןד בגלל סיפור עם משפחה, כך שזה לא לגמרי נכון

לק"י

אם לא- אז פחות משנה מה הם, כי לא "נשואים" להם.

וחיבוק לך....

אם ממש יש לך הרגשה שזה לא זה - לכי עם האינטואיציה שלך!

 

את צריכה לעשות את ההחלטה הזאת מתוך רצון ושמחה!

 

בהצלחה!!

הן נובעות מהקשר לבחור הספציפי הזה או שזה פחד כללי מנישואים?

אבל נראה לי שספציפית הוא ..
אבל אני לא רוצה לחתוך. ומשהו אומר לי שכן..
ואני אמורה להפגש עם המשפחה שלו ואני מפחדת שזה אולי לא הדבר הנכון. מצד שני לא רוצה לפגוע בו
אוווף זה מתסכל

ממה את חוששת?

מהקשר?

מהמשפחה?

תנסי למקד.

 

האם את באמת מרגישה איתו איזה משהו לא מתאים, לא תחושה טובה, או שזה סתם משהו "מיסטי" שאת רגילה לומר לעצמך על כל מיני דברים, "משהו כאן לא" או ההיפך..

אם משהו לא בסדר אז מישהי בטח תשים לב

אה וגם לאבא ולאח - כך תוכלי אולי להבין מה מפריע

מצד שני אם הגעת למצב שביטלת חתונה יכול להיות שזה פחד מנישואין

כשמשהו לא בסדר אז את כאילו הרגשת שזה זה אבל הייתה סיבה לבטל

עכשיו הכל מושלם לפי התיאור אז פתאום אין הרגשה שזה זה

ובמהלך ההפסקה כמובן לחשוב לעומק, כל אחד לחוד, על הקשר, והאם זה יכול להתאים... וגם לבחון אם את מתגעגעת אליו, או שתכלס דוקא סבבה לך בהפסקה... (לי זה קרה פעמיים.. שדווקא נהניתי מההפסקה... וזה גרם לי להבין שאני צריכה לחתוך). 

חשוב לא להישאר הרבה זמן בהתלבטות. זה ממש קשה, לשני הצדדים. זה קשה להחליט, אבל חשוב להציב דד- ליין להחלטה, כי אחרת אין לזה סוף.

בהצלחה!!

יש צדק במה שאמרת, שאם הספקות מעסיקים אותך יותר מדי אז כנראה שזה לא זה...

אי אפשר להגיד את זה בצורה מוחלטת, כי אני לא מכירה את המקרה, אבל יש בזה אמת וצריך לבחון את זה.

צריל כמובן לבחון גם מאיפה באים החששות האלה- האם הם באים ממקום אמיתי, או סתם מפחדים...

בהצלחה רבה!!

אם כן, אז לדעתי זה ממש לא ראיה לכלום...

 

אני נגיד כזאת וכ"כ כ"כ התלבטתי לפני החתונה. לא ידעתי להגדיר מה מפריע וכל הזמן התבחבשתי עם עצמי ( ותצחקי אפילו עוד ביום של החתונה). מאחרי החתונה שכבר הכל ב"ה היה סגור הכל נעלם.

 

אני מציעה לך במצב הזה לנסות להגדיר מה מפריע לך, להתייעץ,  כמו שהציעו פה מאד יכול לעזור להביא אותו למשפחה שלך שהם לא במצב הרגשי שלך ויוכלו לשפוט באמת.

 

אם סך הכל טוב לך איתו ואת לא רואה בו מגרעה משמעותית מסויימת לא רואה סיבה לא להמשיך הלאה.

הייתי מנסה להחליט לבד.
הגיוני שאם הייתי תקועה הייתי מחכה עוד זמן,
ויכול להיות שאם זה היה ממשיך או שהייתי ממש בבלבולים הייתי שואלת צדיק וחברה טובה שמכירה אותי. כי זה עניין רציני.
שיהיה לך בהצלחה רבה !

בס"ד

ולכן, לא הייתי מסתמכת על ההרגשות שלי בנוגע לחתונה. אלא מתמקדת במה אני מרגישה לבחור עצמו. ולא לרעיון "החתונה" והאם זה *זה*. כי את לא מתחתנת עם *זה* עם *האחד* (ההוא שבדמיון) אלא, עם הבחור עומד לפנייך. 

מה שאת מתארת מזכיר לי מאד את עצמי לפני החתונה. אז אנסה להראות לך עוד זווית ראיה על עצמך (אולי) שיכול להיות תעזור לך להחליט.

אני אישית, מאד פחדתי להתחתן. אף פעם לא היה לחוץ לי להתחייב, ילדים וכו'. פחד ממחויבות כך כנראה זה נקרא. וכשהכרתי את בעלי, הכל זרם חלק ויפה. הייתה תקשורת, מטרות משותפות. הרגשתי בבית. אך להתחייב לא יכולתי. ופה כל ה"הרגשות" הגיעו וניסו להניא אותי מן ההחלטה להתחתן. כשאני אומרת "הרגשות"אני מתכוונת פחדים. "ואולי זה לא זה...אבל בעצם אנחנו לא כלכך מתאימים.. ולא על הכל הסכמנו... וכו וכו" .

ולכן, יש מצב שגם במקרה שלך, הפחד הוא זה שמנהל אותך. הפחד להיפגש עם המשפחה שלו (" ואם אני אתחתן איתו ואני לא אסתדר עם חמותי...גיסותיי וכו.." ) הפחד ממחויבות..הפחד להיכשל... וכו

אז מה שעזר לי, זה לנסות להתנתק מהפחדים. ולבודד את ההרגשה *על החתונה* מהרגשות שאני מרגישה *כלפיו*.

-עוגה לפי הזמנתך

-פטור שבוע שלם מלשים גרבים בכביסה. (טוב, זה לנשואים)

-פטור מ.. ומ... (מטלות שונות שלו שאת מתנדבת לעשות במקומו. מומלץ שיהיו משעשעות.  וכמובן עם כוכבית: *בתאום מראש )

-שק פתוח לקנית מתנה לעצמך.  (חח.. שיא הפרגון)

-מצב רוח חיובי לבחירתך.  (אין לי כח להסביר. מי שמבין מבין)

 

האמת? בעלי מעולם לא השתמש. מילא הוא מקבל מה שהוא רוצה גם בלעדיהם

רק רציתי לפרגן, לא עלו לי רעיונות....

 

חוץ מאולי שבת אצל ההורים שלו (אם הוא אוהב את זה כמו שבעלי אוהב...) אם כי אני הייתי מפחדת לשים את זה, לכי תדעי מתי הוא ישלוף לך ;)

 

זה לאו דווקה דברים שהוא לא יקבל בלי הקופונים.
הרי ברור שאשטוף כלים ואפנק אותו גם בלי זה אבל מה שנלמד זה שעם הקופונים הוא יכול לבחור מתי לממש ולא תלוי רק ברצוני הטוב.

אני הייתי מוסיפה : פטור מהחלפת טיטולים לתינוקות שלנו   (כמובן לפעם-פעמיים.. לא יותר מידי מפרגנת ) .

זה מתאים רק כשיש ילדים .

 

אבל הרעיון ממש גדול !!!

 

 

 

ולא נעים לבקש שרוצים להתאורר

לא קשור לקופונים .

קשור לחיים

אבל לא פה המקום לפרט..
תביני לבד את הרמז..

להכין את העוגה שהוא אוהב

לשיר לו את השיר האהוב עליו

לתלות תמונות שלו בסלון

להסתכל בו שעה שלימה בעיניים גדולות של הערצה

לכתוב מכתב תודה לקב"ה על שזכית בו

לספר לו עשר בדיחות

יש עוד הרבה מה לכתוב אבל קוצר הזמן.....

שטיפת רכב אחת חינם!
ארוחה רומנטית לשניים
שעה שלמה ללא הפרעות!
חצי שעה של התכרבלות מתחת לפוך בתוספת של ספל שוקו חם!
יציאה זוגית לאיזה סרט שתבחר/י!
לילה שלם של פינוקים לבחירתך!
סופ"ש בצפון!
שלוש משאלות שתבחר/י!
לארוחה באיזו מסעדה שתרצה/תרצי!
פיקניק רומנטי - באיזה זמן ומקום שתבחר/י!
יום שלם של משחקים וכיף!
הגשמת פנטזיה אחת!
משחק אמת או חובה!
חצי שעה של מסאג`!
ארוחת בוקר עד המיטה!
חיבוק דב ע-נ-ק-י!
ערב בו אני אתייחס אליך כאל נסיך/ה!
24 שעות ללא ויכוחים - לא משנה מה!
ביטול משימת בית שלך למשך יום שלם!
סיפור אחד לפני השינה!
שיחה בנושא - מה אני הכי אוהב/ת בך?
יום כיף על שפת הים!
יום פיקניק בפארק!
יציאה כיפית שלך עם החברים/ות שלך!
ועוד ועוד ועוד....

מישהו פעם הכין? מחפשת לראות דוגמא איך זה נראה..

איך לעשות את זה טכנית ...

על בריסטול? ...

ממש כמו קופונים

מצטערת הבת שלי בכתה באמצע ועכשיו נרדמה ללילה 

אז עכשיו אני בריכוז ...

שכנראה הגיבה לי באותו יום ובדקתי אצלה אם בן או בת

הבת שלי צרחה אז התבלבלתי כשכתבתי

סורי כפול 2.

לבעלי וכו. עם כמה כוכביות מתאימות ומצחיקות שמבהירות את השימוש
והשארתי 8 ריבועים שהוא צריך למלא בהם פינוקים שבא לו.
ואני בחרתי 6 מתוכם לעשות.
ככה שנינו יצאנו מרוצים

המשך כך בחיזוקים, זה מבורך וחשוב !

(אני מודע לחלוטין שההודעה הזו יכולה להיות תמימה, אבל יכולה להיות גם שלא)

שמדובר בעניינים של בינו לבינה).

 

לא הייתי חושבת שאישה אחת יכולה לתת לך את "ההסתכלות הנשית הכוללת", הגם שהיא אישה.

 

 

אני גם לא רוצה לחשוף את זה בפני יועץ נישואין, אם אגלה זאת זה רק לאישתי.
ואדמין, בהחלט מי שחוששת מפני אדם לא תמים שעומד מאחורי ההודעה הזאת נא לא לשלוח לי, הכל בסדר ומובן בהחלט.

כדאי לך להתגבר על הבושה מול יועץ, הוא יתן לך עצה הכי מקצועית, שמסתמכת על מקרים רבים וידע מקצועי, בשונה ממה שתקבל מאישה אחת ספציפית.

הדברים בצורה שבה אתה רוצה לומר אותם .

אחרי שתספר את הבעיה שלך , תשאל את עצמך כל מיני שאלות שיעזרו לך להבין איפה אתה תקוע .

 

שאלות שיעזרו לך :

* למה אני רוצה לספר לה ?

* מה יזיק לי אם זה ישאר בבטן ?

* מה יכולות להיות התגובות שלה ?

* מאיזה תגובה בעצם אני הכי מפחד ? ותענה לעצמך האם באמת יש מה לפחד מהתגובה הזו .

 

אם תסדר את הדברים מול עצמך .. אחרי כמה פעמים . תראה שכבר העניין מיושב אצלך , ויהיה לך קל יותר לספר לה...

 

בהצלחה.