פורום נשואים טריים (עמוד 430)

https://www.facebook.com/kshoshana/

בס"ד

זה היה לפני כמה שנים טובות ב"ה, אז לא יודעת אם עדיין אלו המחירים

זוכרת חוויה טובה מאוד! בהצלחה!

מכירת Summer sale בסטודיו עלמה ! 
לרגל יציאת הקולקציה החדשה, תיערך מכירה מיוחדת של שמלות כלה, מעונות קודמות במחירים מפתיעים ! 1500-3500 ש"ח בלבד !
המכירה תיערך בסטודיו ברעננה, בתאריך 30.6-3.7
(ימים חמישי,שישי וראשון) טלפון לתיאום פגישה: 09-8914505

צריך להבדיל בין עיקר לטפל.

מה העיקר? בילויים והנאות? לא. מה שאת עושה עכשיו זה העיקר. אפשר להינות גם בתוך כל הדאגות והמשימות שמנית.

בסופו של דבר, כמה אפשר להיות "חסר דאגות" בחיים? כמה? באיזה שהוא שלב זה ממצא את עצמו.

לעומת זאת, מה שאת עושה עכשיו, זה לא ממצא את עצמו, אלא זה גדל עוד ועוד וזה זה הוא העיקר.

להצליח בלימודים, למצוא פרנסה טובה, לתקשר עם הבעל/אישה, לאהוב ולשמוח עם הילדים.

לא לקחת את הדברים כאלה כעול מעצבן אלא כעול הכרחי.

תאמיני לי שאפשר למצוא הנהות מהחיים גם בתוך ה"מרדף" אחרי הלירה השחוקה. אני בא משם.

תשני סדרי עדיפויות ע"י סוויץ' בראש. תשני את הגישה.

מבחינתי, כל יום שעובר בשלום זו הצלחה ובין לבין אני משלב את ההנאות שלי. לא מזמן עשיתי צניחה חופשית למשל. היה כיף מאוד. הלכתי להופעה של חנוך דאום. היה מצחיק. איך שהוא מוצאים דברים.

בקיצור, תזרמי עם הקשיים ואל תרחמי על עצמך.

בס"ד

לענ"ד זה צריך להיות בכמה מישורים,

אחד רוחני פנימי- לשנן ולהתאמן על האמונה שהקב"ה נתן ונותן לך את כל הכוחות,

לזכור שאת בהריון ולכן לא צריך לקחת מצבים רגשיים ברצינות מידי גבוהה, 

אם את מבינה שאין סיבה אמתית לרגש הקיצוני,

והכל בסדר איתך, זו תגובה טבעית של ההורמונים וכ', זה ממש עוזר.

כי בדרך כלל כשאנו חוות לחץ וכ' ולא מבינות עד הסוף למה,

ונרא שכל דבר קטן מוציא מאיזון יש צורך פנימי להסביר לעצמינו למה אנחנו בלחץ.

ואז ההסתכלות על החיים היא ממבט שצריך להצדיק את הרגשות הקשים...

אבל כשאת מסבירה לעצמך- אפילו תוך כדי סערת הרגשות השליליים,

"זה בסדר, הכל טוב, התחושות שלי זה רק ההורמונים"-

אז זה מונע מהבאלגן הרגשי להתנפח, ומאפשר לך לא להיבהל מכל זה.

מותר לך לבכות משטויות, כי זה טבעי בהריון, ולא להיבהל מזה.

שיתוף קטן- גם לי היו קורים כאלו דברים,

וזה יכול היה להגיע למחשות טיפשיות ביותר-

עד שיכולתי ממש לבכות ש "אף אחד לא אוהב אותי" -כמו ילדה בת 3,
בגלל שאחותי לא ענתה לי לטלפון ...

(ממש עם דמעות והרגשת מיסכנות נוראית)

ויחד עם זה הקול השפוי בראש חשש לשפיותי תוך כדי...

ביחד זה היה נורא.

הרגש במלוא עוצמתו חווה טלטלות,

ומעט השכל שנשאר חושש שאני מאבדת שפיות כי זה מגוחך...

אח"כ כשהבנתי שזה רק ההורמונים של ההריון זה ממש עזר לי.

הייתי מדברת אל עצמי כמו אל ילדה קטנה,

"זה בסדר, זה יעבור לך, את ידעת שאת לא באמת מרגישה ככה... זה רק ההריון ב"ה.."

לי זה עזר.

מימד נוסף זה לבדוק אם יש אפשרות להוריד ממך לחץ,

בסדר יום, במטלות, וכד', טכנית איך ניתן לעזור לך לנוח יותר.

בהצלחה!!! 

אז יתכן שאת צריכה קצת יעוץ ועזרה חיצונית.

מה עושה בעלך?

מה שחשוב הוא שהיא מאד סובלת וזקוקה לעזרה כדי לא לסבול.

כמו שאין סיבה לסבול מהקאות (למשל) וצריך לנסות להקל, כך גם בסבל נפשי.

לא כל דבר זה "יעוץ ועזרה חיצונית" ומעלה שאלה על מה עושה הבעל.

אצל הרבה נשים זה מצב לא נדיר בחלקים מההריון, וכשמודעים זה גם מקל, ועוברים את זה.

לפעמים, כשקיצוני, אכן צריכים לפנות. אבל ה"שלושה ימים" - עם הצער כמובן על ההרגשה הזו - עדיין אינם ראיה.

לא אכפת לך שהיא סובלת כי זה "לא נדיר".

גברים...

איכפת מאד.

אלא שכאדם שמכיר מקרים כאלה, לא תמיד הפיתרון הוא מיד לרוץ להתייעצות. לרוב, הדרך היא אחרת, וצריך הרבה סבלנות. העזרה היא יותר בתוך הבית.

ואם אמרת "גברים", אני חושב שהבעיה היא לא "גברים" אלא שכותבים כרווקה על מציאות כזו. לא רציתי לומר מקודם, אך כיוון ש,תייגת", נראה לי שזה יותר גורם לאי הבנת הענין.

קודם כל, הרגשת כמה גדול כח הבחירה שלך, ואיך הוא יכול לשנות גם את מצב הרוח..

דבר שני, כדאי לנסות להסתכל על העומסים כאתגרים של מטרה משמחת. הרייש להניח, שעם כל זה שכרווקה "רק למדת", לא היית רוצה לחזור לשם. להסתכל על המטרה הגדולה, חיים מלאי-ענין של בנין בית. לא עבודה כאילו בפני עצמה, אלא כחלק מבנין הבית, המשפחה - וכן השאר. זה נותן לדברים משמעות אחרת. תווים ממנגינה רחבה, טובה.

ולאידך - כדאי לקחת כל מטלה בפני עצמה. כשיש "עומס" של דברים, לקבוע סדר עדיפויות, ולעשות כל אחד מהם כאילו אין שוםדבר אחר בעולם באותו זמן. כמו נסיעה בדרך - עולים על הכביש, נוסעים קבוע בכיוון - מגיעים. לא לחשוב על "הכל" ביחד.

בנוסף - לא נכון לומר ככלל שהחיים "לא נהיים קלים יותר". עם הזמן, מתרגלים למה שצריך לעשות, נהיים יותר יעילים רואים יותר את התמונה הכוללת. קל יותר מבחינות מסויימות, גם כשטכנית יש יותר במה להתעסק.

כמו כן, יש גם תופעות שקורות לחלק בהריון. לא להתפעל מידי. עובר..

ותשתדלו לקבוע זמנים לעצמכם, לשבת ביחד, לשוחח בנחת; לשמוח זה בזה ובמה שעתיד להתווסף בעז"ה.

הצלחה רבה.

"עומס" זה גם סובייקטיבי. ומרגישים מבפנים, האם זו רק משיכה של "להתעצל" קצת ללא צורך באמת, או שזה יותר מידי בשבילי כעת.

במקביל - אם מתרגלים לראות מידי פעם, בחיוך, שאחרי הכל, בונים פה משהו - אז קל גם יותר לקבל מרץ מבפנים, ולשמוח בתוצאה של עוד משהו בכיוון (שווה להתבונן רגע אחרי שמסיימים, לקבל קצת נחת ש"עשיתי עוד משהו". נותן יותר כח לפעם הבאה). לראות התקרבות לה', לטוב, בכל דבר קטן שתורם לבנין הבית.

וצריך איזושהי "פשרה" בין הנטיה הלא-נוראית "להתפנק" - לבין שצריך להתנער וכן לעשות. וכנ"ל, כמה שיותר מוצאים משמעות במה שעושים, אז פחות סתירה בין זה ל"התפנקות"..

פתאום קלטתי שהתחילו החיים
ושלפעמים הם מאתגרים על גבול הקשים.
דיברנו על זה המון בעלי ואני והחלטתי שיש דברים שאני מורידה מעצמי לגמרי אפילו אם זה עוד כמה כסף כל חודש. לדוג'- קניות- בד"כ בעלי עושה אפילו אם אני עוברת ליד מקום זול יותר.
לעזור לו מדי פעם בזה- כן, אבל בתקופות לחוצות- אני כותבת רשימה, הוא הולך וקונה.
או לאכול בחד"פ וכך לחסוך את שטיפת הכלים בימי עומס.
להפעיל כביסה בבוקר כך שהוא יתלה ויקפל את הכביסה הקודמת.. . הגענו להחלטות משותפות.
לבשל- לבשל כמות בשביל כמה ימים.
וגם אל תהססי לקחת קצת מנוחה מהעבודות- תקחי ימי מחלה בשביל הבריאות הנפשית!

וזה כולל הפחתת שעות עבודה/עוזרת/פיצול לימודים/המתנה יותר ארוכה בין הריון להריון

בייביסיטר, מעון, צהרון וכל כיוצא בזה, בהתאם לסדר העדיפויות והיכולות שלכם.

תדאגי לעצמך לזמן להתמלא.

שעה שבועית שהיא שלך- לכי לבריכה, לשיעור, לחוג קרמיקה, צאי עם חברה לקה

תקפידו על אוורור זוגי.

תהיי קשובה לעצמך, מתי ומה את יכולה, ומתי די.

ולגבי ההתמודדות עם קשיים- אולי שווה טיפול רגשי.

ביחוד בשנה ראשונה ..

(מה??? את בשנה ראשונה ???????)

שתנקה, תרסס ותסדר

יצאה פתאום חלק מהכביסה עם כתמים כהים, כאילו נשפך עליה שמן.

הזמנו טכנאי והוא אמר שזה קורה כששמים יותר מדי מרכך כביסה.

מאז אנחנו מקפידים לא לעבור את הסימון של התא למרכך וזה לא קרה יותר

היום רובם משתמשים במרכך כביסה מרוכז.

הוא גורם לסתימות, כתמים ונזילה של מים מהמכונה בטווח הארוך.

המלצה: פעם בתקופה.. (אפשר חודש) לשים כוס של חומץ בתא המרכך, כוס של חומץ בתוף המכונה ו200 גרם מלח לימון בתוף המכונה ולהפעיל על תוכנית כביסה מהירה, זה ממיס ומשחרר הכל וחוסך הרבה תיקונים וכסף.

ממש לא משאיר ריח.

יכול להיות ששמתי הרבה מידי מרכך כביסה,

אנסה בעז"ה גם את העיצה עם החומץ והמלח לימון

סתם ! ! 

חם/חמה זה משו שלא בוחרים (בד"כ ) אז יש לך שתי אופציות :

* או שתשרוף על זה את כל החיים עכשיו (עם העובדה שאתה לא מסוגל לראות אותה ולא אוהב אותה).

* או שפשוט תזרום. תגיד "כן כן.. " על מה שהיא מייעצת /אומרת ..ותחייך ותגיד "תודה על העצות החכמות .."

ופשוט תעשה אח"כ מה שנוח לכם ומה שאתם רוצים.. (זה מה שאני עושה לפעמים..זה ממש עוזר. אני יוצאת עם כולם בסדר )

(יש גם את האופציה להתפלל למותה.- לא הייתי ממליצה )

בהצלחה .

ואם אתה מתעצבן אתה יכול גם להעיר לה

אל תעשה שטיות .

תנסה להתעלם מההצקות . למרות הקושי .

מבטיחה לך זה משתלם. (קשה אבל משתלם)

אבל תשתוק במחשבה שהיא מסכנה /מטומטמת תראה שהכל יהיה יותר טוב..

תחוש עליוניות עליה שהיא מייעצת ומתערבת ולך זה בכלל לא מזיז..

אבל המצב נשמע קצת קשה אם היא גרה באזור שלכם ..

אנחנו התרחקנו משני ההורים (המקסימים) בגלל הסיבות האלו .

מחזקת את ידיך !!! תמשיך לשתוק אבל בתחושת ניצחון ולא תבוסה ..

בהצלחה !

מול משפחה, שלך/שלה, מומלץ לנהוג ולנווט בדיפלומטיות. ובפועל, לעשות מה שהכי נכון עבורכם. במצטבר, הרווח הוא כפול- גם בסוף עשיתם כרצונכם, וגם השגתם שלום מול המשפחה שכך מבינה בעקיפין את מקומה וגבולות הגזרה שלה.

"ואין נסתר מחמתו"

דבר בנחת עם אשתך.

תגיד לה שבאמת לדעתך אמא שלה אינה רעה חלילה, אבל ההתערבות המופרזת שלה בחייכם קשה לך - וזה בסוף גורם לך תחושות קשות כלפיה.

תשאל אותה אם יש לה עצות, איך להמעיט את ההתערבות - ושע"י כך גם תוכל לחוש אליה יותר חיובי.

[אגב, כשהיא אומרת לך מה לעשות - אתה יכול להגיב בחיוך.. "רעיון.. אמנם אני חושב אחרת", וכד'. אם היא תתרגל שאתם שומעים בלי להתרגש ולמעשה לא מחוייבים לשום דבר שאינו נראה לכם, יש להניח שגם תבין את  הגבולות הראויים.

חשוב שמבפנים תדע שאינך משועבד לאף אמירה שלה, אם כי בהחלט יש מקום לכבד רעיונות טובים ונסיון חייה. בד"כ זה הולך-ביחד: כמה שאתה מרגיש פחות "מחוייב", כך אתה יכול יותר להקשיב למה שכן כדאי. וכמה שהיא יותר יודעת את  מקומה, כך מוכנים יותר לשמוע במה ששיך]

עברתי לעיר אחרת ישר אחרי החתונה.

שאשתך לא עושה לך את המוות על זה. המשפחה של אשתי מעורבת לנו בכל תחום בחיים, וכשאני מנסה לדבר איתה על זה היא אומרת, באלו המילים: "אני שונאת אותך, אתה לא יודע כמה".

כל אחד וסדרי העדיפויות שלו.

או שצריך לנחם אותך ???

אישתך מצחיקה ...

לא פלא שכולם בפורום נגדך. 

כל הזמן שלילית.

מזכירה לי מישהי.

מבחינת מתנות-

דברים שקשורים אליכם, לקשר שלכם ולבית שאתם רוצים לבנות עם דגש כמובן על בעלך לעתיד.

מה הוא אוהב, מה חשוב לו, מה הוא רוצה שיהיה לו בבית, איזה בית הוא רוצה שיהיה- תשתמשי בזה

ותמצאי דברים, לא צריך משהו ענק, אבל שמסמל ומסמן. למשל אישתי אוהבת פסנתרים- וממש חיפשתי

מלא זמן פסנתר קטן לקנות לה, משהו בגודל של מחזיק מפתחות(זה שלא מצאתי זה סיפור אחר חח).

שוקולדים, מכתבים וכאלו. בחדר ייחוד מתאים משהו שקשור לאהבה ולקשר שלכם.

ליום החתונה-

תעשי לעצמך רשימה של דברים שאת צריכה לחתונה ולאחריה, מומלץ שיהיו לך מגבונים לבגדים(למקרה שיהיו ח"ו כתמים). תחשבי מה קורה איתך אחרי החתונה- מלון? הביתה? מה את צריכה לקחת איתך לחדר במלון\לכניסה לבית.

מבחינת אירגונים- לו"ז ליום החתונה, מה עושים בבוקר, בצהריים, מתי הצילומים, את מי הולכים לפגוש. חשוב מאוד-

לשריין שעה למנוחה לפני החתונה, גם אם לא תירדמי, זה משמעותי להמשך.

בד"כ זה התפקיד של הבחור אבל- סדר החתונה(מי עורך את החופה, מי העדים, מי מברך וכו')

כשהן באות מתוך חברות ונקיות הדעת.

ובטח שאין סיבה להכנס להלם מזה שמישהו מחמיא למישהי.

גם אם את לא מסכימה, 

(וגם אני לא מסכימה) עם דבריה-

הגישה הפטרונית והמזלזלת הזו לא במקום.

הידעת? גם לאנשים לא נשואים יש מח ורגשות.

אפשר פשוט לענות לגופם של דברים,

או לפטור את הדברים כלאחר יד

בלי לרדת לפסים אישיים ונימה מזלזלת.

זה לא נכון בעיניי.

(ואני סוברת גם שלא ראוי שבחור יגיד כך לארוסתו, אלא רק כשהם נשואים).

ובכלל בנושא המחמאות - הן צריכות להיות ענייניות ממש ונצרכות ממש כדי שייאמרו בין גבר ואישה שלא קשורים משפחתית זה לזה. (כמו למשל לומר למארחת: "האוכל היה ממש טעים, תודה." שאם לא יאמר כלום זה יכול להעליב. אבל לדעתי אין מקום סתם לומר: "את בשלנית מעולה!" או משהו בסגנון).

האמיני לי -

אין לך מושג על מה את מדברת

לא רוח היהדות:"אין אפוטרופוס לעריות".

מספיק לעיין מעט בהלכות צניעות כדי לראות כמה היהדות מקפידה לחצוץ בין אנשים לנשים (שאינן שלהן): הלכות ייחוד, הלכות לבוש, התנהגות וכו'.

את יודעת שיש הלכה שאסור לאיש לתת מתנה לאישה? אסור להם לדרוש אחד בשלום השני?-לא החמרה, אלא הלכה. איזו נקיות הדעת בדיוק. רואים שאת לא גבר.גברים לא יכולים לטעות בזה.

מחמאות על דברים פרקטיים ("עשית משהו טוב", "תתחדשי על ..."), אני מחמיא כשזה רלוונטי בשמחה, גם לנשואות.

מילא להחמיא (בצד /בשקט).. להסתיר את זה .

אבל לעשות את זה בקול ליד אנשים שמכירים .. - זה ממש מזעזע!

כיחססס על הגבר..!

לא מצדיקה את המעשה בכלל. רק חושבת שאנשים איבדו כל גבול אם עושים דברים כאלו בגלוי .

כי מחמאות כשאתה גם מתייחד זה יותר מסוכן

אולי  אמר מחמאה לפני כולם ולא ממש מתכוון -ולא הבין שזה גרוע

אפילו שלדעתי להגיד למישהיא יפה ,זה מוגזם

אז זה בינו לבין בוראו..  (ואין ספק שזה לא בסדר )

אבל אם עושים את זה בפרהסיא - זה אומר שמשהו בעולם שלנו השתנה!!

אנשים משלנו לא מתביישים במעשים הרעים שלהם...(או לא מבינים שהמעשים שלהם לא בסדר) על זה דיברתי .

כשאני חושבת על זאת שקיבלה את המחמאה

אם זה היה ביחידות זה היה הרבה יותר מביך ואישי ומסוכן כי זה יותר מקרב

אבל פה הוא זרק מחמאה באוויר בנוכחות עוד אנשים, זה פחות מלחיץ מצד הבחורה

אני מדברת על כך שהגבר חצה גבול אם הוא מפרסם לכל העולם ואשתו (היה ברחוב ליד אנשים שהוא והיא מכירים) שהוא מסתכל על נשים אחרות וגם מחמיא להן שהן יפות... (כמו משישו פה אמר, ספיציפית המחמאה הזו...)

אני כותב את זה לא כדי להחזיר את הכבוד הגברי..

גם ככה הוא אבוד

אלא כדי להזכיר שגם בנות נופלות בזה.

אני עברתי משרד בין השאר בשל הסיבה הזו

....

(מחמאה נשית  )

אבל מכאן ועד להכליל את המגדר הגברי - הגזמה!

דבר ראשון, הקב"ה קבע מתי אדם עובר עבירה דאוריתא, זה לא תלוי בי או בך.

דבר שני, גם במקרה שלך, לא ניסיתי להוריד מחומרת המעשה הנבזה של בעלך.

             אלא היו שם כמה שהמציאו מצוות שהקב"ה לא ציווה, והתנגדתי ספציפית להמצאות שלהם.

             (כאן לא ראיתי עדין מישהו שהמציא מצוות או הגדרות חדשות למצוות,

               אם יש, אשמח אם תאירי את עיניי ואתקן.)

פיצה 

עדין כמעט כל שנה אנחנו נוסעים...

ונהנים 

אבל אם הצפיפות זה עניין מהותי מבחינתכם אז תקחו בחשבון!

לדעת מה לגבי אחרי הצהריים.

יש חוף נפרד גם בטבריה..

למה לא נעים לשהיה?

משום המ במקומות אחרים הרבה יותר נעים 

מצניעות ולכן לא הולכות לחוף מעורב.

ותכלס - זה לא חוף מוכרז.

מכיוון שהזמן הוא אוגוסט
ואם אתם משפחה גדולה אתם יכולים להכנס לאחד מהחופים הנ"ל ולתפוס לכם פינה שקטה....
ולהיות שם כל המשפחה! בלי חשש צניעות!

אנחנו משפחה דוסית בטירוף וכל שנה עושים ככה הולכים לחוף משפחות ותופסים פינה לכל החמולה....
ככה יש לנו פינה שלנו בלי מראות אסורים
וגם נהנים כל המשפחה ביחד!

יש שם רצועת חוף גדולה מאד!!

נכנסים ומתחילים לפנות ימינה או שמאלה עד שמוצאים פינה שקטה בשביל המשפחה

זו בחירה שלה. 

כל מצווה וחטא שאדם עושה זה בבחירה שלו 

לכל מי שבוגד, גברים ונשים, יש סיבה למעשה שהם עשו.

זה יכול להיות קשור לבני הזוג שלהם וזה יכול להיות קשור לאישיות שלהם וזה יכול הליות קשור למצב נפשי, ולעוד הרבה דברים אחרים.

אם הצד השני לא נותן יחס וריגושים כי הוא לא רוצה או לא מסוגל, אז זו סיבה מספיק טובה לשקול את המשך הנישואים איתו. נישואים הם נאמנות ומי שבוחר להישאר נשוי צריך לקחת אחריות ולהתמודד. מי שמרגיש מחנק רציני צריך לקחת אחריות על עצמו ולהשתחרר לגמרי. 

יש כאלה שגם מלאים פנטזיות. זה נורמלי לגמרי, אבל צריך להבין שלא תמיד אפשר לממש את כל הפנטזיות בזוגיות אוהבת וצריך לבחור בין לבין.

יש נשים בוגדות,

וגברים בוגדים

נשים לא צנועות

וגברים לא צנועים

בסופו של דבר כל אחד מאיתנו נידון כלפי עצמו על מעשיו שלו בלבד,

אין טעם להתקוטט במשחקי בנים-בנות משל היינו ילדים בכיתה ג'

כל הכבוד שאת מתאפקת ומתפללת.

הוא הגידר נכון - היה רוצה שיהיה לו איזה רצון ללימוד.  באמת כואב.

תנסו להגיע עוד פעם לשיחה כזו, ותגידי לו שאולי אם יתחיל ממשהו שלא היה רגיל כ"כ, זה יעורר אצלו רצון. למשל, אולי יקרא ספרים עם שיחות של ר' שלמה קרליבך..

ואולי, תציעי, תקבעו שתלדמו ביחד כל ערב, רק הלכה אחת. אפשר מספר פניני הלכה, שיש לו סגנון נעים, עם טעם ומושך את הלב, למיטב זכרוני ממה שראיתי.

ועם האוכל יבוא התיאבון.

[אולי גם פעם בשבוע שיעור גמרא?..]

ותאמיני לי,אני מבינה את כאבך,יקרה,ותאמיני שאפשר לשנות, דבר ראשון,תתפללי על זה המון,

דבר שני תציעי לו שתלמדו יחד הלכות או אמונה או משהו בעניין חינוך ילדים,ממליצה על פניני הלכה של הרב מלמד או ספרי חינוך של הרב אבינר

ודבר שלישי,בשולחן שבת במקום שתצפי שהוא יכין משהו מראש,אפשר ללמוד הלכות שונות,פרשת שבוע,סיפורי צדיקים לילדים...

הלוואי!

ממש מתוקה .. וצריך ללמוד ממך , החשק לשמוע תורה בבית לא מובן מאליו ..

אין לי ממש עיצה.. רק להתפלל.

אבל רק שתדעי שאני אישית ממש מעריכה אותך ..

ובכל מקרה אם את אוהבת תורה את תוכלי להנחיל את זה לילדייך וזה לא תלוי רק בו. 

לימוד גמרא הוא קשה, עמוק, מורכב. מי שלא רגיל לממוד גמרא, קשה לו להתחיל ללמוד. זה לא לפתוח ספר מעשי חז"ל ולקרוא סיפור. הלימוד הוא קשה ומורכב.

יש גישה בעולם הישיבות שלימוד גמרא הוא הלימוד העיקרי בלימודי הקודש. אני לא חושב ככה, אני חושב שלימוד הלכה, מוסר, מחשבת ישראל וכו' הוא לא פחות חשוב.

תבואי אליו בשאלות על דברים שאת רוצה לדעת, תגרמי לו לפתוח ספר וללמד אותך. אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

חוץ מתפילות על העניין,

הייתי מציע לנקוט בדרכים אפילו פחות אקטיביות. חסר לך שהוא ירגיש שאת דוחפת אותו ומחזירה אותו למשקעי העבר מהם הוא מנסה להתנער. זה כולל הימנעות מהערות, אנחות והכי חשוב - לא למחוא לו כפיים כשהוא כן פותח ספר

דרכי פעולה:

לשאול שאלות בהלכה (כשרות, גדרי כיבוד הורים, שבתות וחגים וכד')

להעלות דיונים, אפילו פרובוקטיביים, בשולחן שבת (נשות הכותל, החזרת שטחים, טבילה ללא בלנית ומה לא)

לדבר עם חבר שיקבע איתו חברותא (כמובן באופן סודי)

להניח ספרים השולחן (כפי שכבר הציעו פה)

שהתחיל ללמוד...

אז לא להגיד כל הכבוד כמו לילד

אלא להגיד ילדים לא להפריע לאבא כשהוא לומד (אם הילדים בבית וניגשים אליו או מרעישים)

או להציע כוס קפה או מים, שיראה שאכפת לך ואת שמחה אז את רוצה לפנק אותו

ועל הדוגמה שהוא יכול לתת להם או על מה שנמנע מהם

אולי אפשר לנסות ספרי מוסר כמו מסילת ישרים , או פ"ש (שניים מקרא ואחד תרגום  בשבת) ואפילו נביא..

אפשר שתקבעו ללמוד ביחד פרשת שבוע, אפילו רק את הפשט עצמו עם קצת מפרשים

או אם יש איזה ספר מהתנך שאחד מכם חלם פעם לדעת ואף פעם לא פתח... אפשר ללמוד ביחד כל ערב או כל שבת בצהריים

אנחנו עושים לעצמנו מן "עונג שבת" , יושבים בשבת בצהריים עם במבה ועוגה ובקבוק מיץ ולומדים משהו..

(בד"כ סיפורי מעשיות של רבי נחמן..לפעמים משהו אחר).

אם באמת יש לו משקעי עבר בעניין לימוד התורה, הייתי ממליצה לו להתחיל מחדש כפי שכתוב במסכת אבות-

"הוּא הָיָה אוֹמֵר,

בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,

בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,

.........

בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד....."

 

להתחיל מהמדרגה הראשונה והבסיסית, לא לקפוץ מדרגות. קודם כל לפתוח את התנ"ך ולקרוא מהתחלה, 

בראש נקי, בלב תמים, ולא בגלל שאף ר"מ דרש את זה.

אח"כ אפשר לעבור למשנה, ולאחר מכן גם אל הגמרא, שלב שלב, "מן הקל אל הכבד".

 

כמו שיש את הפרד"ס- צריך קודם את הפשט לפני שלומדים את הרמז, ואת הרמז לפני שלומדים את הדרש, ורק לבסוף את הסוד, זה מסוכן לדלג רבדים.

כדאי גם לקרוא ספרי מוסר שמסוגלים מאוד לעורר את הלב להתקדם בלימוד תורה ועבודת ה'.

 

את כל הדברים האלה אני יודעת מבעלי נ"י שמסדר את הלימוד שלו ע"פ כללים אלו.

 

כמו כן, אם יש לו רב שאיתו הוא\אתם יכולים להתייעץ, אפשר שבעז"ה ידריך אותו בעצות טובות בעניין זה.

 

כדאי גם לחפש את הכתבה באתר של "הידברות" על האדם שמלווה אם-פי בחינם לכל מי שמתחייב לשמיעת מס' מסויים של שיעורים שנמצאים כבר על האם-פי,

זה מיועד לאנשים שקשה להם לפתוח ספר, או שקשה להם למצוא זמן, וע"י שמיעת שיעורים בנסיעות, בעבודה, ובכל מקום שמתאפשר הם זוכים להתקדם בלימוד ואפילו לסיים מסכתות, מומלץ מאוד לקרוא את הכתבה המעניינת!

גם יש סיפור מרתק באחד הספרים של חיים ולדר על מישהו שזכה ללמוד הרבה תורה בדרך זו, לאחר שלא חשב שעוד יש סיכוי לכך...

 

והעיקר להתפלל, ולא להתייאש, להשתמש בבינה היתירה שניתנה בך ולהמשיך לחפש את הדרכים הנכונות בעניין זה, כי לימוד התורה זה עניין מהותי ביותר אצל הגבר שמשפיע על כל עבודת ה' שלו, על בניין אישיותו, על אורח חייו, ועל חיי משפחתו כולה. וכידוע שגם האישה מקבלת שכר על לימוד בעלה, כל שכן אם היא זאת שגרמה לו... 

 

חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ; (וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ)". משלי, יד א'

 

ברכה והצלחה, ש-ה' יהיה בעזרך!

לענות לפני שקוראים את התשובה- אולי תנסי להציע את זה, כי זה לא נשמע לחץ עליו אלא חידון כייפי בשולחן השבת

יכולת הכלה מדהימה !

השאלה כללית מאוד כי חסר הצד שלו

אז אכתוב הצעה כללית לעיונך

דרבון מלאכותי לא יעזור לחיבור שלו לתורה.

אולי תצליחי להשיג מטרת ביניים אבל זה לא יוביל למקום אליו את שואפת

העניין בלחזק את הקשר עם ה' ותורתו הוא לשמוח במה שיש. (הרבה לפני ששואפים לעוד) 

שבו ודברו על כמה שאתה דוסים, וכמה שאתם מחוברים לה' ביומיום ותגלו שהתורה מקיפה אתכם, גם אם בינתיים זה לא ע"י ספר זה או אחר. 

תעצימו בתודעתכם את הנקודה הזאת ומרוב שמחה תתחילו לשיר ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו 

1. שולחן שבת: תדאגו לאוירה קדושה ומיוחדת. גם אם לא דופקים על השולחן ואומרים "דבר תורה" זה יכול לקרות

2. תמצאי שותפה ללימוד. שחררי אותו. זה מלחיץ

3,4. יכולת ההכלה שלך מדהימה כבר אמרנו? תנצלי אותה שלא לדחוף מהר מידי

5 קודמי הרחיבו פה בצורה ממש מוצלחת. לא להילחץ.

את כן יכולה מידי פעם לשאול אותו שאלה שתאתגר אותו או שתוציא ממנו תשובה עסיסית ויהיה לו סיפוק מעצמו שידע לענות. אבל לא כשיטה. את אשתו ולא הרב שלו.

לא כולם יכולים לשבת ללמוד, אבל כולם יכולים לשמוע שיעור מדי פעם. אם תפני אלי בפרטי priel483@gmail.com אפנה אותך לשיעורים מאד מושכים באיזור מגורייך.

מי שנדבק בשיעור אחד, ימשיך לעוד, אולי לדף יומי, וזה יכנס אליו. ברור שבביקורת ובתלונות זה לא יגע לכלום.

הרב יוסף פריאל

א.ישר כח עצום.

ב. סיפור שהיה:פנתה אלי מישהי עם רצון כמו שלך לגבי בעלה. אני דיברתי עם בעלי,ששמח מאוד ואמר שיציע לבעלה  חברותא.זה יכול להישמע שהיא עשתה דברים מאחורי הגב של בעלה,אבל בעצם היא פשוט הכשירה קרקע למשהו שאין ספק שישמח את בעלה (ואם הוא לא מעוניין הוא פשוט יסרב..) ויעשה טוב לו, לבית שלהם, לעם ישראל.  

תתפללי על זה

1. סטטוס קוו שיש ד"ת בשלחן שבת. אם לא יאמר- תאמרי את.

2. בן זוג הוא לא תמיד חברותא. זה המצב.

3. אל תסתכלי.

4. נכון. 

5. נכון.

אך זה המצב.

תראי איך את שמחה בזה.:

הנה אבא, רואה ערך בלימוד אך אינו יכול. הוא משקיע את מיטב זמנו וכספו ע"מ לתת לכם את מה שהוא לא יכל לקבל

(וזה לא חקירת שבכ, הילדים יתרשמו, ולא יצטרכו אישור חתום מדוע אבא לא לומד כמו אבא של פלוני )

ככלל, תנסי לתת לו לימודי טרמפים-

שות סמס, יום ששי בעבודות בית תשימי רדיו עם שיעור, כנל ברכב- דברים קלילים, ושלא ירגיש שאת המדריך מישיבה תיכונית..

הרצאה של הרב פנגר וכו'- כשמגיע אליכם- זה יכול להיות בהגדרה "יציאה זוגית"- ובכ"ז לא מסמן וי, ומוסיף להתעסקות עם התורה.

בהצלחה!

(הערה- לא ברור שא"א להיות "דוס" ולא ללמוד תורה. אך מצד שני, רצוי שגם מי ש"אינו דוס" ילמד תורה!)

פראקטי-

יש "2 הלכות"-

מיילים חינם- עם עשרות מסלולים.

זה גם מוסיף.

יש מסלולים ממש קטנים, 2 שורות. וכולם גם הארוכים, מנוסחים היטב.

תציעי לו ללכת ללמוד על חשבון זמן שלך איתו, תוותרי על דברים כדי שהוא ילך ללמוד.  קחי לו משימות, למשל- "אל תשטוף את הבית לשבת, אני אשטוף ואתה תשמע שיעור, בישוב, בערוץ מאיר, וכדו'. 

כשהוא יראה שאת מתאמצת, גם הוא יתאמץ בעל כרחו.

כיון שלפי הפירושי אוכל יכול לפתוח/ לסתום את המח והלב לדברי תורה.

כל מה שזה כולל

כשרות מהודרת בכלל

כשרות מהודרת במיוחד בעוף ובבשר

תולעים בירקות ופירות

הפרדה של יותר שעות בין בשר לחלב

ואם לא אז בהחלט צריך לפנות לרשויות.

תשאלי אמהות אחרות בגן, תתחקרי היטב את הבן שלך ואז תחליטי

אני חייבת להיות איתך כנה בתור סייעת לשעבר.

זה ממש לא מעידה חד פעמית.לעניות דעתי היא משתמשת הרבה עם היידים.

זה או גננת שמשתמשת עם היידים או שלא.

סליחה על הנחרצות.אבל זה ככה.

יכול להיות שהיא מבינה את הנפש של הילד אבל מפה ועד מעשים היא לא מוצאת סבלנות.

אני נכוותי קשות מההלם שיש גננות או אנשים בעמדה כזו שמעיזים להרים יד על תינוק 

יש בהם יותר לכלוך או אבנית או כל מיני דברים כאלו.

יכול להיות שזה מה שגורם למה שאת מתארת. (אתה מתאר?)

הפתרון זה (אם אכן זו הבעיה) לקנות מסנן איכותי לברז,

ולחבר אותו במקום שהמים יעברו בו לפני שהם נכנסים למכונה.

ולנקות את המסנן כל כמה זמן..

יש ערכה כזו, כמו של בדיקת הריון (: שבודקת עד כמה המים קשים,

אם הם קשים מהרגיל (זה יכול להשתנות באותו רחוב מבית לבית) הפתרון זה להוסיף קלגון לכל כביסה.

יש לי אחת כזו בבית, אין לי מושג איפה משיגים , פני בפרטי אם זה מ

הניגון שבלב יודעים גם לנגן שירים ישראלים

הוא יכול להתאים את עצמו להמון סגנונות - מחרדי/ישיבתי ממש, ועד לקהל חילוני... מה שמבקשים. גם מנעד הקול שלו וההיכרות שלו עם מגוון השירים המזרחיים, החסידיים והכל - מדהים.

אבל כאמור, הוא לא ממש זול. איכות עולה כסף... 

לברר על סדנת "שקוף".

לבדוק אם זה מה שאתם מחפשים ואם מתאים לו.

יכול מאוד להיות שזה יעזור לו.

הוא צריך משהוא יותר אישי פרטני

וגם משהוא שפחות לומר ולחזור על דברי השני בווריאציה אחרת

אלא משהוא פנימי אם תשלובת הרגש...

בקיצור פחות מתאים (ניסינו שיקוף זוגי...)

יש משהו שנקרא סדנת "שקוף". יש להם אתר, אפשר להיכנס ולהתרשם.

אמנם זה קבוצה אבל העבודה היא אישית, ויש אנשים שזה שינה להם את החיים.

גם אני שמעתי משהו על חוסר אחריות

יש שמועות שרצות על זוגות שהתגרשו.

אני לא יודעת עד כמה זה נכון.

בכל אופן- העובדות הן שהרבה אנשים מצאו את עצמם מחדש בזכות התהליך שם. ובטוח שהרבה בתים עלו על דרך המלך בזכות הסדנה.

שוב- צריך לבדוק אם זה מתאים לכם.

והרב ארז דורון כבר לא קשור לשקוף. אמנם היה בהתחלה אבל עכשיו הוא גם עזב את "לב הדברים" שהקים. לא יודעת למה.

הוא פתוח מאד , ומסכים לעבור תהליך טיפולי עמוק?

אם כן הייתי הולכת לפסיכולוג, אחרי הרפורמה בבריאות הנפש יש מרכזים שדרכם זה בחינם (לא מומלץ דרך קופות החולים) (אפשר גם מטפל רגשי או עו"ס רק שזה לא ממומן למיטב ידיעתי)

אם הוא מחפש תהליך קצרצר של הכרות ועזרה לעצמו - (לא הייתי מגדירה להתידד עם עצמו, אלא לעזור לעצמו)

הייתי ממליצה על CBT במקום שמשלב גם רגש.

זה מה שיכול להתאים לדעתי.

הוא הגיע למקום שמבין שיש צורך במודעות כדי להתקדם 

והבריחה מהמודעות זה סוג של חולשה (כך הוא אמר לי - לפני כמה ימים בחיים לא חשבתי שידבר כך על עצמו זה אחרי כמה שנים של הרבה דיבורים ופתיחות בנינו על הנושא שאני יוזמת)

ולכן יש לו מוכנות ב"ה, אבל הוא צריך משהוא שידע להוביל אותו,

כי אין לו התבוננות של פתיחות עם עצמו והעבר שלו והאופי שלו .

אם יש עוד איזה שם של משהוא מוסמך זה יעזור לנו - גם פסיכולוג יכול להיות, אבל משהוא דתי עדיף

תודה רבה ,

לא מכירה הרבה פסיכולוגים,

אבל אם אתם רוצים חינם - הייתי פונה לבית חם שיפנו לפסיכולוג.

אם את יכולה גם במימון אני אוכל לברר לך,

מכירה פסיכולוג אחד דרך בית חם, אבל אני לא יודעת עד כמה אפשר לבחור דרכם.

יש לזה אולי סתם קונטציה של בעיה מורכבת יותר -יותר נפשית 

למרות שפה אין את הבעיה הזו וזו בעיה של מודעות.

שזו בעיה אבל מכיוון שונה.

אבל אם יש לך שם שיכול לעזור אשמח לשמוע ...

אשתדל לזכור

שלום לך

ההמלצה שלי היא קלפים טיפוליים, מסוג "מרלין" אני משתמש בהם עם זוגות באופן קבוע, אך הם מעולים לדעתי גם לעודד שיחה ופתיחות בין בני הזוג. ועוזרים לאדם לבטא את עצמו. יש בחבילת הקלפים 78 קלפים מעוררי השראה. תוכלי להתרשם מהם בדף הפייסבוק שלי, אם יש לך:

קלפים לשיפור הזוגיות

בהצלחה רבה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין

0548004096

http://zugihut.coi.co.il/

כרגע במחנה זמני ביער יתיר.

יישוב הקבע הולך ונבנה בימים אלה על הר חירן, קצת מדרום למיתר.

אבל היום בפועל מתגוררות בו רק משפחות דתיות.

במחנה הזמני גרות 34 משפחות, יש עוד כ-10 ששייכות לגרעין אבל גרות במקומות אחרים כי אין מקום במחנה.

בהנחה שבאמת תמונה אחת שווה אלף מילים, את מוזמנת לבקר באתר הזה:

http://www.hiran.co.il/

ואם יהיו עוד דברים שתרצי לדעת את מוזמנת לשלוח הודעות באישי, כדי לא להציף פה...

חוץ מזה, יש גם סרטונים ביוטיוב, פשוט לכתוב "חירן" בשורת החיפוש... צפיה מהנה.

ישוב מקסים בהר חברון.

כל תושב הוא משמעותי וחשוב

אפשר להשתלב בעשיה משמעותית ומאפשרת

מוזמנים

מעניין אתכם האזור ? זה קרוב לקריית ספר ומודיעין .

כל ישוב והאופי שלו? יש ישובים  דתיים ומעורבים יחד , יש דתיים תורניים , ויש ישובים תורניים מאוד .

תבדקו מה מתאם לכם .

הי! בעתלית צומח גרעין מקסים!

מוזמנים בשמחה לבדוק ולשמוע פרטים נוספים..

רחלי: 052-3121685