זה אחלה , כן ?!!..

 

מבינה את התסכול .. אולי תנסי בצמ"ע יש שם נראה לי שרשור הכרויות..

שדכנים - זו גם אופציה..

והכי חשוב ... תהי חזקה . בעז"ה הזיווג שלך יגיע בזמן הכי מתאים ונכון..!! (והלוואי בקרוב..) הוא מחכה לך בדיוק כמוך..

 

לדעתי, גם כתבתי את זה בעבר פה, זה באמת דבר שכדאי לאמץ מהחרדים - 

התשלום הכספי של הזוג למשדכים הוא תמריץ רציני לעבוד.

זה לא עבודה קלה, הרבה מנסים עד שיש בינגו, הרבה כאב ראש, ייאוש, שידול, שיחות טלפון. בהחלט ראוי שיהיה תעריף קבוע להצלחה.

מצווה והכל, אבל זה לא סותר.

גם לעזור לאדם למצוא דירה מתאימה לו זו מצווה ובכל זאת גובים דמי תיווך תבין ותקילין, בלי להתבייש 1%+מע"מ....

 

 

בתוך נשואים טריים מן הסתם שיש לשני הצדדים חברים רווקים אם אחים שעדיין מחכים, ואני ממש רואה את היכולת לשדך בתוך משימה של כל מי שיש לו אפשרות.

מבינה אותך!

אל תחכי שיציעו לך.. לכי את ותעשי מאמצים.

1. ללכת לשדכנים.

2. לדבר עם אנשים/ אחים/ בני דודים

3. להתפלל 

4. חשיבה חיובית שאת קרובה לחתונה שלך. דמיני את יום החתונה שלך וזה יגיע! 

לחשיבה החיובית כח עצום!

 

המוח לא מבדיל בין דמיון ( שאנו חושבים) למציאות.

בדוק ומנוסה!

וכמובן שתפילות בכל הכח!

 

ספרי שהתארסת..

בהצלחה!

אני שונאת את ההרגשה הזאת שאין למי לפנות ואתה תקוע בזה לבד. סיוט...

אבל עם התכלס אני לא כל כך מסכימה.
בתור נשואה, ניסיתי המון לשדך, שברתי את הראש, עשיתי דפים עם כל החברים והחברות..
אבל אין מה לעשות, יש אנשים שיש להם את החוש הזה יותר וחש אנשים שפחות.
אז מתפללים, ומנסים, ופעם אחת ב"ה הצלחתי והם התארסו, ורוב הפעמים הם בכלל לא היו קשורים אחד לשני.
אז נכון, יש עניין מאוד גדול להשתדל, ואני עדיין ממשיכה לנסות.
אבל אל תבני רק על זה. זה פשוט סיכוי לא כזה גדול...

יש המון רשתות של שדכנים, למשל ישפה.
סבתא שלי שדכנית, אמא שלי שדכנית, ואני רואה שהן כל היום מתעסקות בזה, מחפשות אצל שדכנים אחרים, הרבה פעמים הן ביקשו ממני רעיונות...
ולא יוצא להן מזה כלום חוץ מזכות גדולה. יש להן עין לזה, והן משתמשות בה.
בגלל זה יש עניין לפנות לשדכן, כי לו יש במיוחד את הכשרון לזה ואת הכלים.
כן, שדכנים זה לא רק אצל חרדים וזאת לא מילה מפחידה, זה הכי טבעי שיש

וכל זאת קח אחת די טובה ומפורטת
בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

הרשימה מצד הכלה.. אבל אפשר להוסיף דברים. בהצלחה ומזל טוב!!

רשימת מוזמנים
אולם
תקליטן
צלם וידיאו. תמונות. מגנטים
טבעת
טלית
הזמנות
דירה
רהיטים הכרחיים (מיטה. מכונת כביסה. תנור. ארון)
שמלת כלה
בגדים לחתן
בגדים לשבת חתן
מדריכי חתנים וכלות
ועוד המלצה. תקנה מחברת ותרשום מה שצריך. לדוגמא: בראש הדף תרשום אולם ותרשום את האולמות שאתה רוצה לבדוק ואת הפרטים.
אולם גן העדן 150 שקל מנה יתרונות וחסרונות
אולם מדהים 160 שקל מנה מה אהבת ומה לא
ככה זה יהיה מסודר לך מול העיניים
ומזל טוב

חפשי

האם את נעזרת בהם כלכלית?

לא.. 

אם את תלויה בהם לפרנסתך אני יכול להבין את ה"זכות" שלהם להתערב. מאחר ואתם עומדים על הרגליים אני הייתי ממזער את התלות בהם במובנים אחרים.

אז לדעתי לא צריך למנוע.

ילד זה ברכה, ושמחה, וטוב.

 

שבשנת הלימודים האחרונה את כן יכולה להיות בהריון
אם את תלדי בסופה
דבר נוסף תמיד אפשר לספר שהתפקשש משהו עם הכדורים ובטעות נכנסת להריון וכו'
תאמיני לי שברגע שיהיה נכד/ה ההורים שלך כל כך יאהבו אותו/אותה שהם יתבאסו שלא הבאת אותו קודם

מאבל כמו שכתבו תמיד יש במה לתרץ את זה וברגע שיבוא הנסיך לעולם ההורים כבר ישכחו מכל העניין.
לגבי עניין הכסף אין צורך לחכות . לביסוס כלכלי, אדרבה כתוב שעם. הילדים באים המזונות שלהם.
על הנשים במצרים נאמר שבזכות נשים צדקניות נגאלו.. מדובר שם על נשים שהלכו לשדל את הבעלים העייפים והמיואשים ללדת עוד ילדים. והרי לכאורה לא היה לילד הרבה סיכוי לחיות במצרים, אלא שאותם נשים הבינו שזה רצון ה וממילא זה מה שהן עשו בלי הרבה חשבונות שהיו מוציאים להם את החשק לילדים.
אני חוזר להתחלה וממליץ לכם לפנות לרב שידריך אתכם איך ללדת ילדים ולהסתדר עם ההורים.

הרבה הצלחה

ואם לא?

ואם הם יכעסו עליה שלא עמדה בהסכם שלהם?

 

זאת לא אופציה בכלל כי אני לא מוכנה שיגידו שהילד הזה הוא טעות.. 

זאת החלטה שלך ושל בעלך בלבד

מה שכן - ממש חובה להתארגן כלכלית. מישהו צריך עבודה קבועה. 

אני גם חוזרת בתשובה ומכירה לצערי הרבה משפחות שהתחתנו בלי תכנון כלכלי ותוך שנה במיוחד עם ילד נכנסו למצוקה כלכלית. חלקם התגרשו או חזרו להיות חילונים. חלקם חיים מצדקה ומעזרה מהורים והייתה משפחה שהתפרקה וילדים נשלחו לפנימייה.

כנראה הורים שלך מבינים שאתם לא באמת חשבתם על הפן הכלכלי.

הולדת ילדים ממש החלטה שלכם ואף אחד לא אמור להתערב לכם בהחלטה אבל אתם צריכים להיות מוכנים להתמודד עם מה שתחליטו

ולא לדיון ציבורי ע"ג הפורום.

 

ברכה והצלחה

נרשמתי כבר ללימודים שהם 3 שנים

מי משלם לך על הלימודים?

אם הם משלמים על הלימודים והתנאי לא הריון , הייתי מוותרת על התשלום ללימודים

הרי אם את דתיה לא היה שייך לדחות חתונה עד אחרי התואר, אז ממילא מה שהבטחת לא שייך הם חיביים להבין שאישה דתיה לא יכולה להיות עם גבר כמה שנים בל חתונה

סבתא וסבא שלי משלמים על הלימודים 

שמתחתנים עוזבים את הבית.

 

ברגע שנותנים להם להתערב בדברים בסיסיים אין לדבר סוף

זה החיים שלך את חיה אותם לא הם.

 

וכאלו דברים לא נכללים בכיבוד הורים

אם זה הסיטואציה, זה עולם אחר לגמרי...

לא כדאי בשום מחיר

ה' קבע בדרך שהוא ברא את העולם ."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

 

 

 

אני מבין לגמרי את ההורים (הגם שאני חושב שהם טועים). בשביל לשבור  את הכיוון צריך לדעת שהזוג עצמאי בכל כיוון שהוא ולא יתלה עליהם אחר כך.

הורה שרוצה לעזור לילד שלו שיעזור

אבל הוא צריך להבין שעכשיו יש לבן שלו קן משפחתי חדש שבו הוא עושה מה שהוא רוצה!!

זה נוראי בעיניי לתת להורים להיות מעורבים בהחלטות כאלה זו לא מעורבות זו התערבות

והתערבות לא שייכת בין בני זוג

אני לחלוטין מסכים איתך.

כדי לבצע החלטה עצמאית צריך להיות מוכנים לעמוד אחריה באופן עצמאי.

כל עוד מקבלים כסף בצורה כזו, בכל מקרה היכולת לחשוב באופן עצמאי

נפגעת.

לאף אדם בעולם אין זכות להגיד לך לא להביא ילד לעולם. עם כל האהבה והכבוד להורים התגובה שלהם היא בכלל לא שיקול. שיתמודדו. את כבר לא הילדה הקטנה שלהם. סליחה אם זה נשמע חריף אבל באמת שזו החלטה שלכם בלבד. לאף אחד אין את הזכות למנוע מכם ילדים, בין אם זה באופן זמני ובין אם זה בעקיפין על ידי תגובה לא ידידותית.
ודרך אגב גם הכובד שניתן להסכמתם לנישואין נראה לי גדול מדי. זה נכון שהסכמתם מביאה ברכה, אבל הורים לא יכולים למנוע מהילד שלהם גם להתחתן.

עד כה התגובה שלך הייתה העניינית ביותר בעיניי ואני שמחה שהיא כן נאמרה בחריפות כי מה שאמרת נכון. תודה 

הם ההורים שלך, הם דואגים לך. בטח לא פשוט להם שחזרת בתשובה, שהתחתנת כל כך צעירה לפני שראית עולם. ואני חושבת שמעבר לפן הכלכלי והאם תסתדרו (שזו גם כמובן דאגה של כל הורה), הם חושבים עליך, על העתיד שלך. הם לא רוצים שבגלל שתעשי "צעדים פזיזים" שהם אולי רואים כחלק מתהליך ההתבגרות והבירור שלך, בסופו של דבר לא תוציאי תואר, לא תצליחי לממש את עצמך, תהיי כבולה למרוץ החיים ודאגה למשפחתך, ובסופו של דבר במבט לאחור תצטערי. 

אני יוצאת מנקודת הנחה שרוב ההורים, רוצים באושרה של ביתם. הם רק הרבה פעמים חושבים שמה שהם רואים כאושר, הוא אכן מה שנכון. לא תמיד הם צודקים, אבל יש דברים שצריך לשים אליהם לב.

ולכן, אני שואלת אותך, תחשבי עם עצמך טוב. האם את רוצה ללמוד את הלימודים האלה, זה משהו שאת חפצה בו? (או שמא זו גם דחיפה מצד המשפחה). האם את חושבת שתצליחי לשלב את הלימודים עם ילדים, מבחינת לחץ וכלכלית? זה לא קל, אבל אם יש הרבה רצון, בעיקר מצידך, אבל גם מצד בעלך והשותפות הכלכלית והסיוע הנפשי והגשמי אז זה אפשרי. האם יש בזה גם "מה יחשבו בגרעין" או שזה רצון פנימי ועמוק להביא כב ילדים. איפה את/אתם בסיפור.

תחשבו על זה טוב שניכם. מה אתם רוצים, איך אתם רואים את חייכם. ותעשו ביחד, או רק את, שיחה עם ההורים, בה תסבירו איך אתם רואים את חייכם. לא בהתנצלות ולא בכעס, בהבהרה של המצב (לדעתי השיחה הזו היתה צריכה להיות כבר לפני החתונה, היא מעמידה כל דבר במקומו ובאופן מסויים גם מרגיעה את ההורים. אם לא עשיתם לפני, תעשו עכשיו. מוטב מוקדם ממאוחר, כי תמיד יהיו חיכוכים על התחומים האלה).

ובאופן כללי, גם אם ההורים לא מסכימים לדרכך, לרוב, אם הם רואים אותך שמחה ומאושרת בחלקך ופורחת בתחומים שאת אוהבת, הם רק שמחים איתך (וכמובן שגם נכדים מתוקים גורמים להפשרת הקרח..)

ואת לא מסוגלת להעמיד אותם במקום, אולי את לא מספיק בוגרת כדי לטפל בילד בעצמך?

ואגב, נשמע שאת מתייחסת לילד כאקססורי - עוד סימן לחוסר בגרות.

לדעתי, תחשבי על טובת הילד שלך ותקשיבי להורים.

קודם כל , בפן ההלכתי עליכם לשאול רב. 

 

ברצוני להעלות נקודה שאולי מוזרה לחלק מהמגיבים, לפחות לפי התגובות שלהם

והיא הקשר בינך לבין משפחתך

מה טיב הקשר בינך לבין הוריך? האם את מרגישה שאת מסוגלת לעשות מעשה נגדם? האם הם יקבלו אותך בסופו של דבר כמו שאת?

ענו לך מקודם שהתגובה של ההורים היא בכלל לא שיקול.

אני לא מסכים עם הקביעה הזאת. יש הרבה אנשים שבשבילם התגובה של ההורים היא בהחלט שיקול.

יש אנשים שמריבה קלה עם ההורים עלולה לגרום להם לסכסוך עם כל המשפחה ובסופו של דבר תדרדר גם אותם למצבים קשים.

זה תלוי בך.

אני חושב שאת זו שצריכה לשאול את עצמך: האם אני בנויה להתמודדות הזאת? עד כמה קשה היא תהיה?

 

ציינת שאת חוזרת בתשובה, מן הסתם כבר בעבר היו לך התמודדויות שונות עם המשפחה. זאת אומרת שיש לך ניסיון בעניין.

בסוף כנראה שהתשובה לכל השאלות האלו מונחת אצלך.

וכשתהיה לך תשובה, תוכלי ללכת לרב מורה הוראה, שיקשיב באוזן קשבת לך ולבעלך ויוכל לתת לכם את הפסק הלכה הנכון.

 

הפתרון הוא פשוט להיות עצמאית לחלוטין. הייתי אפילו שוקלת להפסיק את המימון של הלימודים. גם אם זה יהיה במחיר זה שבעלך לא ילמד יותר. (זו הבחירה שבסוף אנחנו עשינו)

מילא ללמוד תורה, ומילא להיות תלוי בהורים, אבל להיות תלוי בהורים שמכתיבים לך את החיים, ומתערבים לך בעניינים כל כך אישיים כמו להביא ילדים - זה לא בריא לזוגיות ולא לחיים.

כשהפכנו לעצמאיים זה לא הכי מצא חן בעיני ההורים, כי הם כבר לא יכלו לשלוט בנו/לנהל אותנו כרצונם, מצד שני הם שמחו מאוד שסוף סוף אנחנו עומדים על הרגליים.

אז נכון שאם הייתי מתחתנת יותר מאוחר ולא מתחתנת עם אברך - כמו שהם חלמו ותכננו אז הייתי לומדת את מקצוע חלומותיי במימונם המלא, אבל גם יכול מאוד להיות שבשעת כתיבת שורות אלו הייתי רווקה מזקינה שטובעת בים של לימודים וכתיבת תזה.

אני לא מזלזלת ברווקות וברור לי שרובן לא בוחרות בזה, אבל לא נראה לי שהן היו מעדיפות את הסטטוס של הרווקות בגיל הזה, גם אם יש בו הרבה יתרונות.

 

ברגע שתהיי עצמאית לא תצטרכי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם לא להורים שלך. לא בהקשר של מקום מגורים ולא בהקשר של כמה ילדים יהיו לך ומתי.

 

כמובן שכדי להיות עצמאית צריך מקצוע מסודר (ושאף אחד לא ישלה אותך שזה מיותר וכו') אבל אולי תוכלי לחפף בלימודים ולהוציא רק 'עובר' או שאולי תעברי ללימודים יותר קלים ופחות תובעניים, וככה כן תוכלי להביא ילדים תוך כדי לימודים.

 

וכן, אולי אני שונה בדעתי ממי שקורא וכותב פה, אבל להביא ילד לעולם במציאות כלכלית רעועה זה אכן צעד לא נבון ולא אחראי. אבל הפתרון הוא לא למנוע הריון, אלא לבחור להיות במציאות כלכלית טובה! 

 

 

שאני נהנית מאוד לקרוא את תגובתייך!
שאי ברכה

( תוהה לעצמי אם אני מכירה אותך )

תראי, קודם כל בעבודה אמורים לעבוד ולא לפטפט.

ואני מודה שכשהיינו כמה בנות בחדר לא היינו סותמות את הפה.. היה כיף אבל היינו זוועה מבחינת הספקים.

 

כמו שכתבו, גם מישהו מבוגר יכול להנות מזה שהוא מפטפט עם החורה צעירה ויפה, זה גורם לו להרגיש צעיר. אז לא על חשבונך!

אז כדי להיות מנומסים אפשר להגיב מדי פעם, אבל חשוב גם לא לענות כדי שהוא לא יתלהב מהעניין יותר מדי.

 

רק מספרת שהיה לי ראש מחלקה בעבודה שהיה דתי ממשפחה מכובדת, מבוגר, והיה מדבר איתנו הבנות המון, וגם מחמיא לנו שבצוות שלנו כל הבנות היפות, וגם החמיא לי על בגדים.. בזמנו זה משעשע. אישית גם דיברתי איתו הרבה על ענייני השידוכים שלי כי הוא התנהג כמו המבוגר החכם, ולעמים גם העיר הערות נכונות. אבל בסוף סיכמנו כולנו הבנות שהוא שוביניסט גדול ובעצם היינו צריכות להתלונן או לפחות לעשות לו פרצופים חמוצים כשהעיר הערות לא במקום.

דרך אגב הוא גם היה מניח יד לפעמים, ככה על הכתף.

עליו באמת יש לו איזה נטיות (אם חושבים לעומק..)

אבל שוב זה מסתכם רק בצאט. לא מעבר.

בסוף זה מה שקורה.

את קולטת שזה איזה זקן אשמאי ומגעיל אותך לדבר איתו או להיזכר שדיברת איתו.

 

המגעיל שלי לא היה ממש זקן אשמאי, יותר בקטע השוביניסטי, שנשים הן ליופי, וגם אי שמירת נגיעה היתה אצלו בסגנון שזה כאילו מותר, ומי ששומר ברמה כזאת אלה סתם חומרות.

הרבה פעמים מבוגרים נוטים לדבר בנחמדות לנשים צעירות והנשים רואות בזה משהו חביב והסבא החביב דווקא רואה בזה משהו אחר ( לא משהו מיני חלילה ) אבל מרגיש טוב עם עצמו שמישהי צעירה מדברת איתו. 

 

תעשי את השיקול שלך 

ואולי טפה לקולא. לגבי יחוד, מפורש שזה גם עם זקן. נראה שגם כאן.

 

 

שומר נפשו ירחק.

 

בכל מקרה, ועכ"פ, מוטב שבעלך ידע מכך ויחווה דעתו. זה חשוב פי כמה מדעתם של אחרים.

מבחינתו גם לעבוד במקום חילוני זה לא בסדר.... (ואני אומרת את זה עם הערכה רבה אליו!!

ואין ספק שדעתו של בעלי חשובה ! וזה לא סותר את זה שאני לא חייבת להסכים איתה.)

 

אני שואלת כאן כדי לשמוע דעות של מי שעובד במקומות המעורבים ונתקל בסיטואציות האלו ..

 

"פונקציה" זאת לא הגדרה מכבדת..

הוא בעלך ומגיע לו את כל הכבוד שבעולם. את לא חושבת?

לדעתי האישית לבן זוג יש מילה בנושאים כאלו.

לא אומר שהוא לא פונקציה לגבי Y.

 

אני חושב שיחסים בין גברים לנשים שמעבר לדרך-ארץ ויחסי עבודה מקצועיים, הם לא בריאים.

 

אם מה שהולך בינך ובין אותו אדם מבוגר, זה קצת יותר ממה שנצרך בשביל דרך-ארץ,

וכמובן שמובן מדברייך שזה עניינים שאינם קשורים לעבודה.

אני ממליץ להתרחק!

לא חסר מקרים של אנשים שנפלו גם בפער גילאים של עשרות שנים.

 

נגיד עבודה עם חילונים, כל עוד זה עומד בקטגוריות לעיל, זה היה פחות מפריע לי.

 

 

חז"ל לא קבעו גיל מסויים להלכות והנהגות בין המינים.

ואגב- זו דעתי אני הייתי מקשיבה לבעלי... יש צדק בדבריו..

אם לא לגבי עבודה עם חילונים,

אז לפחות באשר לקשר המיוחד עם אותו סבא חביב

אבל סבבה . זה פורום וכל אחד יכול להגיב מה שבא לו ..

 

כמעט מיידי שבוע נשאלות בפורום זה שאלות כמו: התאהבתי בבוס. אני סטודנט ויש אחת שמסמסת לי כל העת וכו"

בעיני זה בגדר של ריבוי שיחה כנראה שהאדם ששולח לך ציטים הוא כנראה לא תמים ביחס אליך.למה להכנס לתסבוכות כאילו? בעיני בעלך הוא האדם שאיתו את אמורה ליצור קשר אינטימי גם בדיבור למה לא לשמור ולשמר את כל הכוחות היפים האילו בבית פנימה? אשתו של איש מרגיש

אני יכולה לומר לך שאצלנו יש אחד דוחה שמנסה לדבר עם כל בחורה צעירה. בהתחלה לא תפסתי את זה, אבל עכשיו אני מסננת אותו בסנוביות.

מצד שני, יש אנשים ממש בסדר ובאמת לשם הנימוס.

 

אם בעלך מתנגד - תסנני בכל מקרה.

כי אולי את שומרת על עצמך. אבל מה איתו?
לכי תדעי איך את משפיעה עליו...

שמעתי כמה מקרים שזה התחיל ככה ונגמר מאוד לא יפה ולא כדאי בכלל לזוגיות שלך עם בעלך1

במיוחד שבעלך לא ממש בעד...

 

עדיף שתשמרי על עצמך ותכבדי את בעלך ותתרחקי מאותו "עמית"...

 

מה דעתכם/ן על הענין של הצאט.. אם כי הנושא לא מוצה (לדעתי ..)

 

אחרי התגובות שלכם נראלי שבאמת זה לא מאה אחוז טהור..לצאטט עם מישו מהעבודה (למרות שהוא בן מאה בערך..לכו תבינו גברים )  כשמדובר ביומיום, ולא בענייני עבודה ולפעמים גם מעבר..

 

מה אני הולכת לעשות עם זה ? להוריד פרופיל .. לא תמיד להגיב. או לענות יותר קצר. זהו.

 

אשתו של איש מרגיש - אי אפשר לפספס שזו את .. הוא שם בדכ שורה ריקה מתחת לכל משפט

זה מה שאני עושה כשיש צ'אטים שקופצים בעבודה וגוזלים זמן

 

או באמת לא לענות כמה פעמים והוא יפסיק

 

או והכי כדאי לשאול מישהו שמבין בזה יותר לעמוק

 

ותכלס בעלך הכי צודק

בס"ד

 

שלום. ניכר שכבר עברתם כברת דרך בזוגיות שלכם. העצה שלי (נשואה כמעט 3 שנים + ילד), היא לדבר. להיות כנים. לשים הכל על השולחן. יש דברים בחיצוניות שא"א לשנות, ויש דברים שאפשר. איפור, סגנון מטפחת וכו. אם לא תגיד לה, היא לא תדע...כמובן שבחכמה וברגישות... אני מאמינה גדולה שחיצוניות זה באמת חשוב, ולכן כדאי לעבוד על זה.
לגבי זוג שהתחתן בדיעבד וכו וכו. לדעתי, התשובה היא כן. כי התחתנתם. והיית מודע לקושי, לא התכחשת אליו, לא התעלמת, אתה הכלת אותו. קיבלת אותו, וזה שונה. עכשיו זה הזמן להתמודד איתו.
סיפרת שאשתך מופנמת. מצויין. אז אתה ידעת, עוד טרם שהתחתנם שזה עומד להיות האתגר שלכם. לאט לאט, אתם תעבדו על זה, ביחד. תחשוב על דברים ריאלים שיכולים לקדם את הנושא. למשל, שכל יום היא תספר לך משו אחד שהרגיז אותה באותו היום (יותר קל ממשו שריגש...), ולאט לאט היא תתרגל לשתף.
לכל זוג יש את הקשיים שלו, ולך התמזל מזלך (כמו שהמדריכת כלות אמרה לי), וידעת על שני קשיים מראש...
אתה מכיר אותה. מצד אחד יותר טוב משאתה יכול לדמיין, ומצד שני, יש עוד הרבה מה ללמוד...
בהצלחה רבה! הכל אפשרי. גירושים, זה צעד מאד חריף, טבעי שאתה אולי מהרהר על זה, אך אל חשש.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל.... - נשואים טריים

שחרר אותה ותתחתן עם מישהי שבעיניך היא סוף העולם אל תהרוס אותך ואותה ביחד

זה לפותח

שלום לך 

אתה שואל-האם אפשר לפתח זוגיות טובה ואוהבת למרות שאנו לא כל כך מתאימים, והתחתנו כבר. 

התשובה שאני יכול להגיד לך מהרבה נסיון- היא בהחלט כן. בעצם כל זוג שמתחתן הוא אוהב יותר אהבה חיצונית, וכלשון חז"ל "אהבה שתלויה בדבר". ואז הקשר הוא לא עמוק אלא חיצוני- יופי וכו'. וזוג שעובד על הזוגיות שלו, הוא בעצם בונה על הקומה של אהבה התלויה בדבר, עוד קומה של "אהבה שאינה תלויה בדבר", שהיא אהבה הרבה יותר עמוקה ויציבה. איך עושים את זה? הנה מאמר שדן בנושא: איך בונים אהבה?

 

בהצלחה רבה

 

ברוך בן דוד

יועץ נישואין, חיפה

0548004096

תן לה קצת הזדמנות..
בינתיים תשקיע בה.. תפנק אותה.. תדבר איתה.. ובעז"ה הכל יסתדר..

כל זוג יכול לחיות בזוגיות טובה, השאלה היא כמה השקעה תהיה בזוגיות.

לכו לייעוץ זוגי, תפתחו את הדברים, אתם צריכים תהליך אישי וזוגי.

אני לא מחפש לכם הוצאות, אבל אני יודע שיש לכם הרבה ללמוד בעניין הזה,

גם כזוג טרי, אני מחושב שכמה פגישות בייעוץ זוגי ותהליך אישי שלכם יוכלו להיות

יעילות ולעזור לכם. גם להעמיד דברים וגם לעזור לכם להיפתח אחד לשני.

אישתך- אם היא מופנמת, צריכה לעבור תהליך של להיפתח אל אלייך- היא כנראה

לא תהיה אף פעם כמוך-אבל היא תהיה הרבה יותר, זה תהליך לא פשוט שיושב

על הרבה דברים. הזוגיות שלכם צריכה לתת מקום לשניכם, והעניין החיצוני הוא סה"כ

הקרנה של העולם הפנימי. בעז"ה, מתוך עבודה משותפת, תוכלו לבנות בית של שמחה

וטוב.

אפשר הכל, וטוב ששמת לב עכשו ולא בעוד כמה שנים. תעבדו. בעה יסתדר ותמצאו את הנתיב. סוד: גם בלי זה לכל זוג יש התמודדויות.

שלאחד מבני הזוג יש בעיה חיצונית כל שהיא ובהתחלה לכולנו היה מוזר להסתכל על זה

והתרגלנו. כששאלו את הבן זוג השני על העניין, הוא אמר שהוא בכלל לא רואה את הבעיה הזו כבר.

אפילו שהיא קיימת.

אפשר לפנות לארגון של הרב קוואס לקבל טיפים ועיצות.

בהצלחה וזו לא סיבה לפרק חלילה. שלא יבואו לך כאלו מחשבות.

קיבלת החלטה משמעותית בחיים שלך אז תלך איתה בלב שלם. יש לך בעיה תפתור אותה

נדמה לך שכולם בוחנים
כל אחד עסוק בחייו וזה לא מעניין אף אחד.
ואף אחד לא מחשבן ואי אפשר גם לחשבן אם אתם אסורים או מותרים

לחץ לא טוב לזוגיות
לחץ לא טוב לעבודת ה'
לחץ לא טוב לבריאות..

אחרי ההבהרה הזו אומר לדעתי את פשטות הדברים
רווקים לא בקיאים בנושא ולרוב זה לא יעבור להם בראש
ומי שבקיא לא עושה מזה עניין והרי כל הנשואים מתמודדים עם תקופות אלה
וזה מנהגו של עולם..

והפוך כשנמצאים בציבור נהגו להקל בדברים מסוימים כמו שציינת בעצמך..
בקיצור תהנו תתקדשו ותקבלו תורה בשמחה..בהצלחה

זה פשוט לא מעניין.
ואם יש מישהו שמעניין אותו, שיהיה לו בהנאה.
לא בגללו צריך לשנות את כל סדרי ההתנהגות.

לא לכיוון של הרחקות מיותרות, ולא לכיוון של חיבוקים ונישוקים.
את שניהם אתם כנראה לא תעשו, אז אין סיבה לדאוג.

שמעתי פעם משפט שלא קשור, אבל מזכיר.
אנשים שיש להם כתם על הבגד, עסוקים כל כך בלהסתיר אותו מאחרים,
שהם שוכחים שגם לאחרים יש כתמים להסתיר.

רק לזוג עצמו זה נראה כאילו כולם מסתכלים.
תכל׳ס- זה לא מעניין אחרים.

לא מטריד אף אחד..
כלומר,זה לא איך שאת נמצאת בחברה כלשהי כולם מסתכלים ובוחנים מה הסטטוס שלך..ובמיוחד אם תהיו בישיבה... לרבנים ולתלמידי חכמים דם יש הרבה על מה לחשוב חוץ מעל סטטוס של זה או אחר...

סעו ברוגע בשמחה ובאהבה...
חג שמח

זה ממש לא אמור לעניין אף אחד אבל אם זה עניין מישהו והוא הסתכל בחן אתכם שעות על גבי שעות מה הוא ידע?
שאתם אסורים? אז מה? כל זוג אסור חצי מהחודש.. למי אכפת..
שאתם מותרים? אז יש לכם אופציה לעשות כך וכך.. אז מה? כל זוג נורמלי עושה את זה..
אין שום סיבה להסתיר את הדברים האלה.. גם לא לפי ההלכה (למרות שיש נטייה להמציא הלכות בנושא)
פשוט תתנהגו כרגיל.. הפדיחה והרצון להסתיר נובכ אך ורק מכך שהושפענן מהנצרות המסתכלת על יחסי אישות כחטא..

אתם זוג לכל דבר שיחשבו האחרים מה שהם רוצים, תעשו מה שטוב לכם
ומה שאתם רוצים ומה שהכי נח לכם.

לא ממש הבנתי למה התכוונת לכן אפרט
אם אתם רוצים להסתיר-
שאתם מותרים זה בסדר כמובן בבריאות
ואסורים- אפשר להמנע מלהעביר דברים
אבל אי אפשר לוותר על הלכות..

זה החיים שלכם-

אתם זוג לכל דבר ויש לכם את החיים שלכם אף אחד לא רשאי להתערב לכם- אם זה החשש...

חג שבועות שמח !

ממש מבינה כל מה שכתבתם. אבל נגיד בשבת חתן אז אמא שלי ממש העירה לנו וגם בשבע ברכות - כי כולם יודעים מה זה אומר בשבע ברכות. היא אמרה שלתת יד בשבת חתן (שהייתה רק עם שתי המשפחות שלנו) זאת בעיה רצינית ועשתה לנו פרצופים כשאכלנו מאותה מפית בשבע ברכות.
היא אמרה שבשבע ברכות כולם מסתכלים על הזוג ויודעים מה זה אומר אם הם מותרים עדיין.

אז אמנם כבר עבר עוד זמן מאז, אבל לא הרבה. ואם אחד הרבנים ישאל מתי התחתנו, מייד הוא יבין שזה מוזר... מבינים?
זה מה שאני חוששת...
כי חצי מהחודש מותר וחצי אסור זה נורמלי. אבל שבועיים אחרי חתונה לא ממש נורמלי.
אוף ממש לא נעים לי לכתוב אתזה אבל אני באמת מתלבטת מה לעשות...

את ממש מתוקה, נדמה לי שאני מבינה את החשש שלך...
לדעתי, שבועיים מהחתונה זה זמן סביר להטמא ולהטהר.. מאחר וזה יכול להיות, אף אחד לא מעסיק את עצמו בשאלה מאיזה סיבה אתם מותרים... ולכן אף אחד בכלל לא בוחן אתכם...
היי רגועה ותנהגי בטבעיות! הכל בסדר!

אני באמת חדשה בעולם הזה אז לא באמת יודעת. כרווקה ברור שבחיים לא שמתי לב אבל פתאום כשהסבירו לי מה זה אומר אני פוחדת שיחשבו עליי כל מיני דברים.
לא אכפת לי שידעו מתי מותרים/ אסורים, מפריע לי שיתחילו לחשוב למה...

אני זוכרת שגם לי קרה דבר דומה ואכלתי את עצמי... אבל הכל בסדר, אל תדאגי!
חוץ מזה, שגם אם מישהו בטעות תהה לעצמו (מדברת על שבע הברכות ושבת החתן), אחרי עשר שניות הוא שכח מזה וחשב על הקינוח שלו בעצמו..

אתם ממש ממש טריים? עדיין בחודש/שבוע הראשון?

חברה שלי התארחה אצלנו אחרי החתונה שלה וזה היה בטווח ממש קצר אחרי החתונה שהייתי בטוחה שאסור להם להעביר דברים וכדי להקל על הפדיחה השתדלנו למנוע מהם להתפדח ( לא לגרום להם להעביר דברים )
ואז הם העבירו משהו- יואו אני בכלל לא בטוחה שאני זוכרת נכון ( סימן שזה לא באמת חשוב ) אבל לרגע הייתי בשוק ואז הבנתי שאצלם זה אחרת.
וזהו.
לכל זוג יש את הסיפור שלו וזה יכול להיות מליון ואחד סיבות.
אז לגבי שבע ברכות- סבבה מובן.
ולגבי השאר- לגמריי לגמריי מה שטוב לכם, כן יש ערך לצניעות אבל בבריאות.
ואגב- גילוי נאות לנו בהתחלה היה יותר נוח להצניע- אבל עם הזמן מבינים ומפנימים שזה לא באמת מעניין מישהו.
אז לא הולכים ברחוב יד ביד, ובעלי כן מעדיף שליד חבריו אעביר לו דברים בשינוי אבל חשוב להפנים שזה יהיה בנחת.

אף אחד לא עומד עליכם עם סטופר...

השם יתברך סומך עליכם שאתם יודעים ויכולים להתנהל מעולה וזהו, אתם לא נותנים דין וחשבון לאף רב ולאף אדם, רק להשם יתברך.

ולהשתדל לקחת דברים בקלילות.

נ.ב. מבינה את המקום שאת נמצאת בו, בכל זאת תנסי להפנים את זה...
כי מה שאת חושבת עובר במסר לעולם.
תחשבי קליל- התוצאה בהתאם.
תסתבכי- גורר מבטים וסימני שאלה... מבינה?

הרי אם לא מצליחים וממשיכים לקחת כדורים אז לא נאסרים.
ואפשר גם להאסר ביום החתונה ולהיות אסורים תוך יום או תוך שלושה ימים.
בקיצור זה מאוד אישי.

לי המדריכת כלות אמרה עוד לפני החתונה שההדרכה היא שמי שלא נאסר משחק אותה אסורים בשבע ברכות ולא שותים מאותו גביע של יין ולכן נדמה שכולם נאסרים בלילה הראשון.
היא אמרה את זה כדי להרגיע וגם כדי ללמד אותנו שגם אנחנו ננהג כך.

סביר להניח שגם אם לא שיחקתם אותה אסורים בשבע ברכות רוב האנשים לא שמו לב..
אבל אם החלטתם לתת ידיים אז אולי כן שמים לב זו כמובן זכותכם רק קחו בחשבון...

אחרי שבע ברכות הסיכוי שזה יעלה למישהו בראש כנראה ירד באופן ניכר.
אם כי זה מורגש כשזוג נותן ידיים בסביבה של דוסים ממש (רבנים בישיבה)
זה יותר יורגש ולדעתי זה לא מתאים אם חשוב לכם שלא ידעו...
אבל נגיעות קלות טבעיות כאלו לדעתי זה לא משהו שיורגש ולכן גם לא יביא למחשבה שאיך יכול להיות שאתם מותרים והאם עברו מספיק ימים כדי שתיאורטית תוכלו להיות אחרי טבילה. זה לא מספיק ימשוך את העין כדי לחשב חישובים...

יש זוג במשפחה שלנו שהיו נמרחים אחד על השני באופן מוחצן...
אחרי כמה פעמים שראינו אותם עברה לי מחשבה בראש של מה הם אף פעם לא אסורים? וככה חשדתי שהיא בהיריון ומסתבר שצדקתי.
לעומת שאר הזוגות שלא בולט הנגיעה אצלם. למרות שלא מקפידים על הרחקות כשמותרים, כלומר נגיעה פה נגיעה שם ואף פעם לא שמתי לב ולא חישבנתי האם הם מותרים ברצף או לא...

בין כל ההלכות להעביר דברים מיד ליד זה לכאורה הכי הזוי אבל גם הכי קשה לשמור כיזה הדבר הכי בסיסי שבכלל לא הייתה בעיה איתו לפני החתונה בשום צורה.
אז העברתם משהו מיד ליד בין אם אתם מותרים ובין אם אתם אסורים זה תמיד יכול לקרות בטעות.
מקסימום תעשו הצגה אחת בלי כוונה הוא יעביר לך צלחת מלאה אוכל ואת תרחיקי את היד וזה יפול על הרצפה וכולם יבינו שאתם אסורים (מקווה שברור שזה בדיחה...)

אנחנו היינו מותרים שבועיים אחרי החתונה והכל היה בסדר איתנו

זה לא צריך להעסיק אף אחד..

ברור שמגע בולט הוא נגלה לעיין ואולי אנשים יעבירו מחשבה בראש אבל אני בספק גדול אם מישהו ממש יתעמק במגע בינכם, במצב ההלכתי שלכם ובזמן שהתחתנתם..

אם מישהו יתחיל לחשב בראש איך זה הגיוני שאתם מותרים הרי עברו כך וכך יום- הבעיה לגמרי בו ולא בכם

את יכולה לשאול שאלות כאלו, בפרום הריון ולידה.
יש אופציה של אנונימי והוא מאד פעיל וכיפי

כשלמדתי עם המדריכת כלות-חשבתי בדיוק כמוך!
אבל היא בהחלט נפצה לי את הדעה הזו, מכיוון שהמחשבה אם רואים אותנו ומסתכלים על כל דבר שאנחנו עושים-המחשבה והתחושה היא בתוכנו.. אבל במציאות כל האנשים מסביבנו עסוקים בעצמם וטרדות שלהם, ואין להם עניין להכנס לפרט של האחר.
לכן טבעי גם שבפעמים הראשונות שאישה יוצאת למקווה.. יש לה תחושה שבטוח מישהו מסתכל לאן פניה מועדות.. עד שלאט התחושה נעלמת.

1. בסופו של דבר אנשים לא ממש מסתכלים על זה
2. זה החיים. אישה לפעמים מותרת לבעלה ולפעמים לא. מי שזה מטריד אותו מה איתכם- זבשו.
3. נניח שמישהו ידע.. אז? לא קורה כלום. הבעיה היחידה שעלול להיות לא נעים היא אם את טובלת בליל שבועות, ואז נראה לי שהייתי נוהגת בהרחקות גם למחרת, בשביל מי שאולי ישים לב שאתמול הייתי אסורה והיום מותרת.. מעבר לזה לא.
בנחת

העריכה כי הבנתי שלא דיברנו ממש על אותו הדבר. חשבתי שמטריד אותך שידעו מתי מותרים ומתי לא.

לא אמור לעניין, בטח לא ת"ח. ב. הושטה זוגות טריים שוכחים לפעמים. ג. להיות רגועים.. ד. יש באופן כללי הרגשה מוזרה אחרי החתונה, וואי אני נשוי, זה גם יעבור.. ה. אם ממש תרצו אז תתאמו להציג..

רק אותי זה מזעזע מה שהבחורה פה מתארת??

הגמרא אומרת שהכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה...

כנראה שבדור שלנו מרוב בלבולים גם את זה אנשים שכחו.

חבל.

מה לעזאזל?!

"כי העושק יהולל חכם" - כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגו'

 

אז חבל שאתה מכשיל פה אנשים.

אתם לא מעניינים אף אחד
לא כדבר רע אבל כולם עסוקים בעניינים שלהם. אני יכול להגיד לך שהייתי במצב מאוד דומה לשלך ולא הרגשתי מבטים מוזרים

לא לשלול. העובדה שהוא לומד במכללה לא פוסלת אותו מלהיות ירא שמים. יש מלא בחורי ישיבות שרק מחממים את הכסא בישיבה. לכן לדעתי כל מקרה לגופו. ויש לבחון ולתשאל את הבחור עד כמה רמתו הרוחנית וכן לברר זאת.
הרבה הצלוחייס.

בכללי אני מבין את הגישה שלך, יש בה עקרון נכון. לבנות את הבית מתוך תורה

אבל יחד אם זה, במיוחד היום שכל אחד הולך לישיבה (שזה כלשעצמו דבר מבורך) , זה שאדם לומד בישיבה זה לא ממש אומר משהו על רמתו התורנית.

ולכן כדאי כל הצעה לבחון לעצמה. איך הבחור? איך הרמה התורנית? איך ההתאמה?

אפשר ללמוד באוניברסיטה ולבנות בית של תורה ואפשר להיות אברך בכולל ולהיות ה' ירחם... 

 

בגדר הישיבה. הרי לא כל הגברים נשארים בישיבה כל חייהם... תנסי לבדוק אם הבחור נשאר תורני, האם הטא רוצה להקים את הבית מתוך תורה, האם הוא מעריך את העבודה שהוא עשה בישיבה, האם יש לו רב.
בעז"ה בהצלחה

אל תוותרי עליו!

 

 

 

ולאחל יום טוב, אפילו שכבר אמרתי,
להגיד תודה על כל מה שיש צורך להגיד...

עושה את היום -
טוב לי - כי אני יותר מעריכה שאני רושמת וחושבת על דברים שעשינו יחד,
וטוב לו שהוא מקבל מחמאות על הבוקר.

משמח שהחדר שלנו נקי ומסודר, כמו בצימר...

כשמגיעים הביתה, להפתיע עם משהו נחמד שקנית במיוחד - ולהגיד, חשבתי עליך/עלייך (אצלנו זה בעיקר אוכל...)

בהצלחה!

כשאני מכינה לו את העוגות שהוא אוהב

יחס חיובי, התעניינות, דאגה, הערכה, חוש הומור, ותרנות, עזרה, תמיכה, הענקה

משמח את בעלי, זה שהוא יודע ומרגיש שאני מבסוטה, שמחה, רגועה וטוב לי. והוא הכי טוב בעולם בשבילי.

אז את זה הכי חשוב לתת... בצורה הכי אמיתית ופנימית.

ואפשר כמובן לבטאות זאת באינסוף דרכים.

 

לגהץ לו את החולצה מראש (עדיף לילה קודם), ולדחוף לכיס של החולצה פתק חמוד- שיהיה לך יום מתוק וכו...

להכין לו ארוחת בוקר מפנקת.

לא להתלונן שהבית כל הזמן מבולגן... אפילו שזה מטריד אותך (הוא אפילו לא מבין מה לא מסודר פה...) כי זה מרגיש לו שאת לא רגועה.

 

כשאני עושה עם הבן שלי יצירה אחה"צ- הוא צובע, מדביק, מקשקש וכו' אני כותבת על זה "לאבא היקר באהבה" ותולה על הדלת/קיר. זה באמת משמח.

לשתף בכל ה'חוכמות' והפעלולים של הילדודס ולהראות לו כמה חיכיתי לספר ושהוא היה חסר ברקע...

לבשל אוכל שהוא אוהב ומעדיף, שירגיש שהשקעת בשבילו

 

 

את באמת נשמעת אישה מליון דולר...

וכל אחת צריכה להרגיש כך....

ואז נהיה באמת כאלו

 

 

זה שאני מחייכת הרבה ושמחה.
בחור מוזר אין מה להגיד.
אותי משמח שהוא התחתן איתי והמשיך לחיות איתי עד היום כבר --- שנים. (לא נעים להגיד כמה זקנים אנחנו.)
אז בהחלט בחור לא רק מוזר אלא גם מזוכיסט במידת מה.

לסדר את השיער כמו פעם אפילו (ובגלל) שרק הוא רואה אותו. תסרוקת והגל..

זה שאשתו שמחה ורגועה ושהיא מראה ומבטאת שטוב לב.

 

הבעל חייב להרגיש את זה תמיד וזה עושה לו הכי טוב בעולם אם לאשתו טוב.

 

כל הזמן בעלי אומר לי את זה. שזה הכי חשוב לו מהכל.

 

אז כמה שפחות לקטר, להתלונן וכו'

 

וכמה שיותר להעריך, להודות, לחייך, לצחוק ולשמוח!

עם קופסת סלט ועוד פינוקים.
זה לא קל ואני עובדת ויוצאת לפניו בבוקר.
אבל הוא כל בוקר שולח לי הודעה: פתחתי בארוחה, טעים לי, תודה על ההשקעה. ואייקונים שונים ומשונים.
זה נותן דלק וכוחות בכמויות!!!
ובכלל לשתף, להחמיא על הכל!! משמח כל אחד.

להצחיק אותו בבוקר בבדיחה חדשה

לכתוב לו מכתב על התכונות הטובות שבו

מכתב תודה על מעשה שאת זוכרת לו לטובה

להכין לו את המאכל שהוא אוהב

לקבל את פניו בחמימות מיוחדת מיד כשהוא נכנס הביתה (אפשר ב"שאו שערים ראשיכם")

לנהוג בו שעה אחת כאילו הוא מלך

להסתכל לעברו במבטים מעריצים עם עיניים קרועות לרווחה

רק פעם אחת נרשם כאן מהצד של הבעל כלפי אישתו, וגם זה בכלליות.

רק שהתלבטתי אם מתאים.
הגבר היחיד שהגיב ציפיתי למשהו שעושה שמח לאשתו...

אם בעלה יואיל בטובו לשאול

שלל רב אתן לו לשלול....

1. לשטוף (לסדר) את הבית בהפתעה לפני שבת
2. להכין ארוחות מעניינות במהלל השבוע
3. להתעסק עם הילדים אחה"צ ולתת לאישה לנוח/לישון
4. הפתעות בלתי צפויות שמזדמן לעשות מדי פעם
5. לא חסר עוד רעיונות

לפעמים צריך קצת להרפות.

 

לחזור לעניין הזה בזמן אחר וממקום אחר....

 

המוטו שלכם, של שיתוף הוא נכון ונהדר.

 

אבל לכל דבר טוב יש גם גבול.

 

אל תבקרי את עצמך.

 

לא תמיד את יכולה לדעת מתי את בגבול ומתי עברת אותו.

 

להרפות עכשיו פירושו לעשות דברים טובים שיסיחו את הדעת מאותו עניין כואב

 

משהו שיעשה לשניכם טוב.

 

אולי גם לצאת יותר מהבית אם אתם מרגישים שם אוויר דחוס.

 

לצאת לבלות. להזמין חברים, הרצאה, הופעה וכו'

 

לפעמים קורה מצב שמישהו מאיתנו נפגע, ואין זמן להתייחס ולהתפייס כמו שצריך (כי נמצאים עם המשפחה, כי הילדים צריכים אותנו, כי צריך לצאת, וכן על זה הדרך). זה לא ממש המצב שלכם, אבל אולי זה דומה בכל זאת.
מה שעוזר לנו זה להחליט שעכשיו אנחנו זוכרים את זה שאנחנו אוהבים אחד את השני, באמת באמת אוהבים, וברור לנו שאף אחד לא היה רוצה באופן מכוון לפגוע באחר. וכיוון שהאהבה שלנו מספיק חזקה, אנחנו יכולים עכשיו להתמקד באהבה שלנו ולהמשיך לתפקד בשמחה ובאהבה, ובהזדמנות אחרת לפתוח שוב את העניין ולפתור אותו (בדרך כלל גם הרבה יותר קל לפתור את העניין אחר כך, כשמתחילים מכזו נקודת מוצא).
אולי זה יכול לעזור גם לכם... בהצלחה!

דבר ראשון, צריך לדעת שלא לכל משבר יש פתרון אינסטנט.

תסמכי עליו שזה מה שהוא מרגיש כרגע, ואל תנסי לפייס אותו בכוח ומתוך לחץ.

 

אני במצב כזה הייתי משאירה לו מכתב בתוספת פינוק (עדיף אם אפשר עם משמעות סמלית).

כותבת לו שאני מכבדת את רצונו להרגע מהמקרה בנחת,

מתארת לו בקצרה את עוצמת האהבה שלך כלפיו,

ומסיימת שיהיה לו יום מתוק!

 

כשהוא יהיה יותר מפוייס, תנסו להכניס את מה שקרה לפרופורציות הנכונות,

ובע"ה תמשיכו הלאה מחוזקים!

בעזרת השם תעברו את הגל הזה ,תבקשי מהשם שייתן לך עצה נכונה איך לנהוג ,ומה לעשות.

לא הייתי מוותרת על מכתב לפני השינה ,אם זה על הכרית ואם זה במקום אחר שיקרא.

כן לתת לו את המרחב שלו וכן לשדר שקשה לך ושאת מצטערת שפגעת בו.

ולאט לאט לומדים מטעויות ,שיש דברים שלא אומרים ,או שיש לכל דיבור את הזמן שמתאים לו...

וגם ,עוד חיזוק ,הכל תלוי ברצון ,אם תרצו ותרצי להצליח אתם תצליחו. תהיי בטוחה בזה ותבקשי מהשם סייעתה דשמייא.
טיפ ,להדליק נר ולשים צדקה.

בהצלחה רבה לכם !!!

מה הנקודה שבגללה הוא נפגע. מה היתה הטעות במה שאמרת.

 

הרי לכל אחד יש חולשות, האם לקחת משהו והוצאת מפרופורציה?

 

אם תגיעי למסקנה שכן, תגידי שחשבת שוב - ואת רואה שטעית ומבקשת סליחה.

 

אם תציגי את הטוב שבו, ותעמידי על מקום קטן ביחס לזה את הנקודה של ההערה, תסבירי שהפרזת  סביר שאפשר יהיה "להמשיך"..

אם הוא לא שיתף אותך במה שהפריע לו בדברים שלך, לדעתי כדאי לברר את זה, אבל אולי כדאי לחכות קצת ולאפשר לו את המרחב שלו.

אם את מרגישה שהוא ממש זקוק לזמן, מצאי לעצמך עיסוק כלשהו, ועודדי את עצמך שמכל משבר הקשר נבנה ומתחזק. מנסיון. רוב מוחלט של הזוגות עוברים רגעים כאלה!

 

ואני ממש מסכימה עם מי שהציע לכתוב מכתב או פתק אוהב. זה בהחלט נותן אהבה וגם מרחב (אם המכתב לא מעלה שוב את העניינים שגרמו לקושי...)

 

לאחר שתרגעו, אפשר לנצל את ההזדמנות לשיחה על איך אתם מתמודדים בזמנים כאלה.

מין תופעה כזו (אצל גברים) . כשנפגעים צריכים את המרחב שלהם.ואז חוזרים לעצמם.

 

תתנצלי (מן הסתם עשית את זה כבר..לא צריך אלף פעם..) . ואז תתני לו את הזמן שלו .

הוא יתמודד . יקח לו יום,יומיים -שלוש.

והוא יחזור לעצמו.

בהצלחה מתוקה..

 

אה,ואני לא המצאתי את זה .כתוב איפשהו..

 

היא מכירה את בעלה. וגם אם היא לא בטוחה, אפשר לגשש ולבדוק אם הוא רוצה לדבר על זה או לא.

המון התנהגויות של בעלי התחלתי להבין רק לאחר שקראתי את הספר.

 

כמובן שלא מדובר בתורה מסיני, אבל חוכמה בגויים - תאמין!

 

אחת הבעיות העיקריות היא, שאנחנו חושבות שאנחנו מבינות את המגדר השני,

ולא פעם בגלל זה אנחנו עושות המון טעויות, למרות שיש לכאורה היכרות טובה בינינו.

בייחוד שכנראה מדובר על נשואה יחסית טרייה.

 

כמובן שאותו הדבר גם לגבי גברים.

את מכירה את כל הגברים בעולם?....
חייבים תקשורת טובה ורק ככה יודעים מתי לדבר ומתי לא. ובהתחלה יכולות להיות טעויות. לא נורא.
הכי גרוע זה לצאת מנקודת הנחה שאנחנו בטוחים מה טוב לצד השני (זה הרי מה שכתוב בספר...) ופתאום מסתבר שזה ההפך הגמור. ואני מדברת על מקרים שקרו לי.

אני אמנם לא יכול להעיד על נשים חוץ מאשתי,

 

אבל לגבי הגברים, הדרך שבה הוא מתאר את צרכי המגדר מתאימה לפחות ל-95% מהגברים שאני מכיר.

וזו לא דעתי על חבריי, אלא רובם המוחלט מעידים זאת על עצמם!

 

היו בודדים שאמרו שהספר לא רלוונטי עבורם, ורובם היו כאלה שמתמודדים עם נטיות הפוכות.

 

אני לא אומר שצריך לפעול ממש כפי שכתוב בספר כמו תורה מסיני,

אבל מדובר על גורם שכדאי מאד להתחשב בו כשפועלים עם המגדר השני.

מתוך נקודת מבט צרה מאד של חוג חברים אישי. ישנם הרבה מאד גברים רגישים או אפילו בעלי תכונות אישיות הנחשבות בתרבות המערב ״נשיות״. אין שום קשר הכרחי בינם לבין נטיות הפוכות. כלל הגישה הכוללת שימוש במילה האינטרסנטית ״מגדר״ היא תוצאה של תפיסת עולם מערבית ספקנית רלטיביסטית.

הוא בכלל לא מדבר על זה.
הוצאת את הדברים מהקשרם.

אני פשוט אומר מה יכול להשתמע מדבריך. זה יכול לגרום לאנשים להרגיש לא בנוח עם עצמם.
לכן צריך לסייג יותר

אני כתבתי את דבריי בקונטרה למי שהגבתי לו.
ואני מצפה שמי שקורא את מה שכתבתי, יקרא זאת בפרספקטיבה להודעה שאליה הגבתי.

אני לא יכול לכתוב כל תגובה שלי מהתחלה, כאילו אנשים פותחים ישר אותה בלי לקרוא את מה שנכתב לפני.

הספר בעצמו מודע לזה שלגברים יש גם תכונות נשיות, ואין למעשה גבר שאין לו שום תכונה נשית (וכן להיפך).
הבעיה היא כשגבר מגדיר את עצמו כנשי, שאז נכנסים לא פעם לבעיית הנטיות.

בכ"א, מה שהתכוונתי זה להוריד את היהירות של זאת שהגבתי אליה, כי אחת הבעיות הכי נפוצות בזוגיות, זה שבני מגדר מסויים בטוחים שהמגדר השני צריך לפעול, להגיב ולהרגיש כמוהם, וזה מוביל ללא מעט פיצוצים.

אני רק כתבתי שזו הכללה שכדאי לוודא שהיא נכונה לפני שמייעצים לאישה איך להתייחס לבעלה.
אם תלך בעיניים עצומות אחרי הספר ולא תבדוק את המציאות בשטח אתה עלול לטעות.

מצד אחד חשוב להבין מיגדרית

כי אכן גברים שונים מנשים

ומצד שני חשוב לא להיות סטריאוטיפים מדי

בכל מיגדר יש גם יוצאי דופן

וגם בתוך ה"מיין סטרים" יש גוונים שונים

אז כמו בבדיחה על הרב

"גם את רעייתי צודקת"

ציטוט מהתגובה הזאת שהוא הביא לך:

 

"אני לא אומר שצריך לפעול ממש כפי שכתוב בספר כמו תורה מסיני,

 אבל מדובר על גורם שכדאי מאד להתחשב בו כשפועלים עם המגדר השני."

 

 

אני לפחות הבנתי מדבריו, שהרי הרבה נשים לא באמת מבינות את בעליהן,

ומה שקורה בשרשור הזה הוא אחד מהמקרים הללו.

אז עדיף שהיא תלמד מהספר ותשלים את היכרות מסויימת עם בעלה - ואז תפעל.

מאשר שתפעל עם האינטואיציה הנשית, שאז הסיכוי שהיא תגרום נזק יותר גדול.

 

לא לכ-ו-ל-ם זה מתאים, זה נכון!

אבל לרובם כן, אז אם היא לא יודעת מה לעשות עדיף שתפעל לפי הרוב!

אני ובעלי לא מסוגלים להרדם אם אנחנו בריב או במתח מסויים ביננו.. ממש כך.. וגם לנו היו מקרים של כעס שלכאורה היה נראה שאין איך לפתור אבל בסוף אחד מאיתנו מצליח "לשבור את הקרח" ומדברים ובד"כ זה עוזר להשלים

לדעתי חבל להרגיש כך כמה ימים עד שאולי זה 'יעבור לו'...
אני חושבת שכדאי שתצאו למקום שנעים לכם לדבר אולי לטיילת או לפינה שקטה אחרת שאתם אוהבים ושם לדבר ולהסביר בצורה ברורה יותר מה היתה הכונה ושכמובן לא התכוונת לפגוע וכו'...
לדעתי זה ישחרר ויעזור לכם להתקרב חזרה..
וגם אפשר בצורה של מכתב או הודעה שגם זו אופציה טובה...

בהצלחה

אם נוצר מצב של קושי שהצטבר לך בלב ובחרת להעלות לשולחן זה לא נקרא שאתם באמת ״משתפים״ הרעיון בשיתוף ביניכם הוא לעשות את זה לפני שהקושי מצטבר ואז בדרך כלל גם השיתוף עצמו הרבה הרבה פחות פוגע כי זה קורה עוד לפני שנוצרו תסכול וכעס וזה מאפשר להתמקד בעיקר.

בכל מקרה פשוט תבקשי ממנו סליחה ואם צריך תתני לו מרחב ותגידי לו שאת אוהבת אותו כמו שהזכירו כאן. את יכולה גם להסביר לו שאת מצטערת שזה יצא בצורה כזו ושאת מצטערת מאד שפגעת בו ושהוא חשוב לך.

המון בהצלחה

 

 יש 2 סוגי אנשים, הטוחנים והמתקררים

 

לפעמים הפגיעה יוצרת התחפרות עמוקה, ויש בחינה שדווקא שהזמן עובר יש עוד התחפרות כי האדם טוחן בראש. ככה היא אמרה לי.. ונמאס לי. וכו אזי את צריכה להיות שם ולהוציא אותו - לאחר זמן מה , לא ישר על ההתחלה - מהתקף הדרמה שהוא נכנס עליו ולעזור לו לרדת מהעץ. איך ? פשוט להגיד לו , יקירי אתה מתחפר, אתה דרמטי, בוא ניקח הכל בפופורציות.

 

אבל אם בעלך הוא לא מהזן הזה של הגברים והוא אדם שבאמת צריך זמן ומרחב כדי להרגיש טוב , אזי תני לו זמן ותנסי להיות נעימה באופן לא מוגזם, להכין משהו שהוא אוהב, להתלבש יפה ונעים ולחפש נושאי שיחה לא טעונים. 

 

אסור לנו לפחד מרגעים של שתיקה מתוחה, זה חלק מהחיים, לפעמים ניסיונות ארגסיבים להעלים את התחושה ואת המקום הזה רק גורמים להעמיק את חוסר האונים של בן הזוג, צריך שתמשיכי לעסור בשלך ולשדר שלמרות המתח אנחנו חיים כרגיל. 

 

בהצלחה 

כמו שציינת "ככה היא אמרה לי", הזן הטוחן הוא המין הנשי. כאישה זה מאוד מוכר לי.

 

ממה שלמדתי, גברים הם אלו שזקוקים למרחב.

 

זו בהחלט הכללה, ומאוד מסתדרת עם התיאוריות של ג'ון גריי.

שלום לך

אם אני מבין נכון מדבריך, אמרת מילות בקורת לבעלך, והוא נפגע.

כשנפגעים הכאב לא מתפוגג לבד, גם אם מתעלמים ממנו. אך מצד שני אם אתם נסערים ותדברו על הנושא, כל אחד ידבר מהרגש ולא מהשכל, ואז המצב יכול יותר להחמיר. 

מה שמומלץ לעשות זה לחכות עד ששניכם תרגעו, ואז לחזור לדבר על הנושא ברוגע, כשכל אחד מסביר את עצמו ואת רגשותיו. הנה מאמר שמסביר זאת: הסוד החשוב ביותר לזוגיות טובה.

אם המצב הולך ומחמיר ואת עדיין מרגישה "על סף ייאוש", אני ממליץ לכם לפנות לאיש מקצוע באיזור מגורכם, ולא לחכות שיהיה מאוחר מידי.

 

בהצלחה רבה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין

הרב שלי אומר תמיד שיותר ממה שהזוג צריך לדעת לתקשר ביחד, הם צריכים לדעת לשתוק ביחד. השתיקה הזאת בונה המון ואין סיבה לחשוש ממנה. האווירה השקטה עליה את מדברת עשוייה להוציא אתכם מזה, כי זה הרגע בו כל אחד מתכנס לעצמו ובוחן את הדברים מחדש בצורה הגיונית, להבא זה יהיה יותר קל.
אם השתיקה נמשכת יותר מדי היא הופכת להרסנית, אז צריך לדעת לעצור אותה בזמן.

עצה קטנה - שהשיחה הקרובה תהיה שיחה שכלית ולא רגשית!

עלו והצליחו! קטן עליכם..

1. אין מרצין אדם בשעת כעסו. ביקש זמן. לחכות עם הניסיון לרצות. רק לאחר זמן להראות חרטה ולבקש. (תפילה)
2. שוחד - לתת לפנק הדברים שהוא באמת אוהב.(צדקה)
3. - לתקן בתוכך את שורש הבעיה שהביאה לפגיעה וגם להראות לו את זה בצינעה, לא בצורה מוחצנת רק לצורך הריצוי.(תשובה)
בשלושת הדרכים הנל, סביר שאכן הזמן יעשה את שלו.

איך אפשר בלי לדעת את פרטי המקרה?
אולי תספרי לנו בעוז ובתעצוומות מה קרה שם? ועד אז אני לא יודע מה את עושה עם התגובות. הרי אולי המגיב היה מגיב אחרת אם ידע את פרטי המקרה.
באופן כללי
"משוכבת חיקך שמור פתחי פיך"
לא משתפים בהכול.
מה שבעלך נראה רוצה שכמובן למרות שהוא אומר שהוא צריך זמן בזמן הזה אל תתפנקי תשתדלי להראות לו כי לא נעים לך ואת מצטערת גם כשהוא לא מדבר איתך.

לייעוץ אבל זה נמרח מידי

כדאי ואפילו חובה להתייעץ עם משיו מומחה בענין.

 

אולי מכון י.נ.ר

 

מישו שמתמחה בזה ויעזור לכם להחליט אם זה לכאן או לכאן.

 

בהצלחה רבה!

צריך מומחה
נגיד שהיית סובלת מכאב רגל היית מחליטה לכרות אותה על דעת עצמך?
תלכי למומחה, אל תסתמכי על עצמך כי את ביאוש והשיקול מוטעה.

לעשות שעתיים לפני העליה למיטות הקדמה והכנה ואומרת להם (במיוחד לגדול) שכשעולים למיטה זה הזמן שנרגעים ,שוכבים בשקט ,מספרים סיפור ונרדמים כדי שיהיה לנו כוח למחר.
חשוב להיות עקבית ואם אמרת משהו לעמוד בו.
אפשר למצוא סיפורי ילדים על ילדים טובים שהולכים לישון יפה, אם זה לא היה עוזר הייתי מנסה להפריד בניהם לילה אחד, כל אחד ישן בחדר אחר - אם יש סירוב להסביר שצריך לישון כדי שיהיה לנו כוח מחר לגן וביחד זה לא כלכך עובד. זה הכל עניין של תמידיות והרגל...

ב7 נכנסים למיטה. אומרים קריאת שמע ושרים שיר אחד או מספרים סיפור 

ואז אני יושבת על כיסא בחדר ושומרת שלא יצאו מהמיטה. בלי לדבר מילה!

תוך רבע שעה גג בדרך כלל הם ישנים.

 

זה מרגיע אותם שאני בחדר ומצד שני אין להם תעסוקה שתיצור להם עניין.

אולי להשכיב טיפה מאוחר יותר? חצי שעה אחרי, גם לנסות לישון כשלא עייפים זה לא יעיל.
תביאי לך ספר או מחשב להתעסק בו כשהם במיטות, שלא תשתעממי. אם אחד מהם קם, להחזיר למיטה בשקט.

נראה לי שזה יחסוך את המסיבה שהם רגילים לעשות..

תכניסו אותם למצב רוגע כבר מא. הערב.
בית קצת חשוך ושקט..
מארוחת ערב אין משחקים גם לא במקלחת.
כשהם מוכנים לשינה תכניסי אותם למיטה. לילה טוב ותצאי. (עם חושך מקסימלי)
הם יקומו. תיכנסי אחרי דקה תחזירי אותם למיטות תגידי ששש ותצאי בלי שום מילה נוספת..
בפעמים הראשונות תכנסי מאה פעם. אחרי כמה ימים עם ישנו מהר מאד..

זה עובד מעולה על תינוקות קטנים אני מניח שזה יעבוד גם על קצת יותר גדולים.

אחרי שם במיטות כבר לאחר סיפור ושמע ישראל .

לשבת בחדר קצת בשקט לידם,(זה קצת קשה , אני יודעת ....גם לי זה קשה לא לדבר /לצעוק כשצריך )

עם ספר /פלאפון (אני משתמשת בפלאפון שלי.).

לכמה דקות נייח כ5 (אפשר גם פחות ). אמא אתכם  בחדר כמה דקות רק עם יש שקט!

אם אין שקט אמא הולכת .....  רוצים שאמא תשאיר אז צריך שקט.

 

לאט לאט  עם הזמן המינון בחדר יורד , אני הולכת לאחר שמע ישראל ....

או לאחר שמע ישראל נשיקה קטנה ויצאתי מהחדר .....

 

 

* כך זה אצלנו , לא שאין מריבות ורעש יש מידי פעם ....הרב יחסית בסדר.

אצלי הם הולכים לישון בסביבות שמונה -שמונה וחצי.

 

בס"ד

 

הילד שלי כשהיה בן 3 היה עושה הכל כדי לא להירדם,

ברמה שכמעט נרדם ומעיר את עצמו בכוונה.

והוא היה כמו בלון שמתירים את הקשר שבסופו- ככל שיש לו פחות כח הוא היפר יותר...

מה שממש עבד לי ב"ה זה 

שאחרי שמע ישראל,

הייתי מספרת סיפור,(שממציאה) 
ולקראת סוף העלילה משלבת משפטים ש "אפרוחי כבר היה מאד עייף, 
וכל כך רצה לישון... " (מכניסה פיהוק)
וממשיכה בקצב איטי ומרדים,

העלילה מסתיימת, הדמות הראשית הולכת הבייתה, מתקחלת, (עוד פיהוק..)
אוכלת ארוחת ערב, נכנסת לחדר, ורואה את המיטה הרכה שמחכה רק לה....
מרימה את השמיכה הנעימה, נשכבת, מניחה את הראש על הכרית, וכל כך נעים לה,
לשכב במיטה סוף סוף, היא עוצמת עיניים, לאט לאט, ומרגישה איך עוד מעט באים החלומות המתוקים...

בדרך כלל הילדים שלי לא היו שורדים  את הסיפור עד הסוף...

יש גם נשימות מרדימות שאת יכולה לשלב תוך כדי סיפור,
כאילו לא בכוונה- וזה מדבק.

 

אהבתי מישם תודה

אני גם נשארת איתם. אם אני יוצאת הם חוגגים. כשניסיתי כמה ימים לשבת על כסא (ולא על אחת המיטות) זה עבד יותר טוב, כי הייתי יותר קשוחה ועירנית, אבל לא החזקתי מעמד.

למדתי שאני רחמנית מדי וזה לרעתם ולרעתי (בשלב הזה של היום לפחות) כי הם חייבים לישון בשביל לגדול ולהתפתח ואם אני טיפה מאפשרת או רכה הם מרחיבים את הפתח במומחיות רבה. עובדה שכשבעלי מרדים הם ישנים תוך עשר דקות.

מראש אני מכינה מים בחדר כדי שלא יקומו וגם משתדלת לזכור לחייב את כולם להתפנות בשירותים.

אצלי אחד מהם הוא המוביל ואם אני אשב בקרבתו עם יד עליו ולא אאפשר קימה או תזוזה - כולם ירדמו תוך עד רבע שעה.

אני גם משתדלת לא להרשות משחק אפילו לא קטן במיטה כי זה ממש גורם להתעוררות ולחישות שמתגברות אט אט.

נלחצתי פעם מכל הסיפורים היפים על אלו שאצלם הילדים נרדמים לבד... כנראה הגילאים יותר גדולים והטמפרמנט יותר רגוע

אמיתיים לגמרי.. רק דורשים עבודה..

א. הכנות כנ"ל. ב. מכירה שיטת אדלר? לא חייבים להסכים, אך נותן מבט. ג. אם כבר בלאגן, תהנו! ד.משהו השתנה? לחץ, שינוי בבית?

כל עוד שומרים על כבוד הדדי אז באמת זה יכול לחבר

שמעתי פעם הרצאה של רב ,

מותר לריב השאלה איך מתחילים ?איך רבים? יש קוים אדומים שלא חוצים אותם, ואיך מסימים מריבה?

אם נניח רבנו וליבנו את העניין בצורה מכובדת,

בדרך כלל אז כבר מעלים עוד נושאים שמפריעים ובאים לקראת השני ,זה מתפשר בזה וזה בזה..

ואז מרשישים יותר טוב ליבנו ענינים שהפריעו לנו סדרנו אותם ביננו,

אז התוצאה שבסוף הופכים ליותר אוהבים.

אם באמת מחליטים להשתנות בעקבות מה שקרה אז בטח שזה מוסיף.

אבל אם זה משהו שחוזר על עצמו ברמה של פגיעה זה יכול לעשות מעין "צלקת" או דה ז'ה וו.

חשוב לשים לב לסיבה ממנה הייתה המריבה הוויכוח ואם היה משהו שגרם לפגיעה, ואם כן אז לעבוד על זה חזק כדי שלא יחזור שוב.

ובוודאי שאם מבצעים שינוי אז האהבה גדלה והקשר מתהדק ומתעצם.

אין כמעט עבודה פנויה בהוראה היכן שיש קהילות דוסיות. אולי זה רק אני אבל נראה לי שיהיה לך יותר קל למצוא עבודה במגזר החילוני מאשר בזה הדתי, פשוט בגלל אחוז הצעירים הדתיים שלומדים הוראה לסוגיה.

 

הייתי מחפש מישהו שמבין את המערכת הארורה הזו יותר טוב ממני וממך, ולפי זה מחפש סביבה דתית בהתאמה.

לא יודעת להגיד לך על מקום מסויים, אבל יודעת שחברה שלי עברה השנה לצפון ופשוט חיפשו מורות לעל יסודי. היו לה מלא אופציות. זה תלוי מאוד גם מה ההתמחות שלך בהוראה, אבל בגדול, תוכלי למצוא שם. בהצלחה

הוראה באולפנית בר אילן ומגורים בגרעין..
ממליצה בחום

גרעין חזק. יש ישיבה, ומוסדות לימוד אפשריים לעבודה

יש אולפנה חדשה- של רגבים.. אני חושבת שעוד מחפשים שם צוות..
ויש גם אולפנה בקצרין שגם שם מחפשים מורות..
שתי האולפנות הן מכיתה ט'.
חוץ מזה יש גם עוד אולפנות ופנימיות באיזור.. כדאי לחפש..
ולגבי ישובים דוסים בגולן לא חסר..

לחרדות ברמה הזו- יש טיפול אצל אנשי מקצוע.

אני מאמין שכמו הרבה חרדות, בעזרת עבודה ותהליך ניתן להתגבר על זה.

 

את סובלת ובעלך סובל (לאו דווקא שאת מודעת לכך..)

וחרדה ללא טיפול רק מחמירה עם הזמן..

ממליצה לך על cbt

טיפול מעולה בחרדות.

בהצלחה!!