פורום נשואים טריים (עמוד 432)

באמת לא פשוט. יש לכם שעון ביולוגי הפוך לגמרי.

ובכל זאת... העולם בנוי ממעגלים.

מעגל אחד זה העולם שלך.

מעגל שני זה העולם שלו.

ויש חפיפה חלקית בין 2 המעגלים-המעגל של שניכם ביחד.

את יכולה לבנות את העולם האישי שלך בשעות הקטנות של הלילה

לשמוע שם שיעורים, לעשות את עבודות הבית וכו'

ובעלך יבנה את העולם האישי שלו בשעות המוקדמות של לפנות בוקר.

בשעות האלה הוא ילמד,יעבוד בבית וכו'.

ומתוך כך והכי חשוב זה השעות שאתם ביחד זה עם זו-השעות החופפות.

בין 19:00-21:00 או בין 18:00-20:00

שם תבנו את הזוגיות שלכם. שניכם אז פעילים ויכולים לתרום לה.

ולבנות לכם זוגיות נהדרת....

בהצלחה!

זה באמת לא נעים להיות בעמדה שבה מרגישים שהרצונות הבסיסיים שלנו לא מקבלים ביטוי

לא נשמעים או מתממשים..

אבל נסי לראות את הצד השני: נשמע שהבעל רוב היום בעבודה או סביב עיסוק אחר

הוא יוצא מעבודה שמן הסתם גורמת ללחצים, מתיחויות, דרישות. כשהוא מגיע הוא זקוק לזמן הזה להיות עם עצמו כמה דקות.

הוא יצא מ"שדה הקרב" וכרגע הוא צריך מנוחה על מנת שתהיה לו פניות אלייך ואל הילדים.

הוא צריך כמה דקות איפוס..

ברגע שאת מנסה ליצור איתו שיח מיד עם רגע ההגעה, זה פשוט לא יעבוד..

תני לו כמה דקות להיות עם עצמו

במקביל הייתי מנסה לומר לו: אני ממש שמחה שיש לנו כמה דקות טובות לדבר, זה ממש מוסיף לי, אני ממש שמחה שאתה מצליח להקדיש זמן וכו'.. אפילו לשאול לשלומו.

לא רק לספר על הדברים שקרו לנו.

יש לנו הנשים יכולת להשתפך, ודוקא מול הבעלים.

אנחנו יכולות להחזיק מעמד ולמצוא כוחות יש מאין כשהבעל לא נמצא, ופתאום כשהוא מגיע אנחנו פתאום הכי חלשות למולו ומרגישות הכי בנח להיות בעמדה הזו, דוקא איתו.

ולומר את האמת בעל שמרגיש שאשתו מספרת לו את הדברים הקשים, הוא במידה מסוימת מרגיש שנכשל.

ולאף אחד לא משמח להיות במקום בו הוא מרגיש שהוא נכשל..

ספרי לו גם על הדברים הטובים שקרו לך, עם הילדים..

זה מוסיף ומדרבן לשמוע. כדי שידע שיש עוד רבדים בנפשך

לאט לאט תצליחו ליצור שיחה שתהיה נוחה גם לו, וגם לך..

שגם תמלא אחרי הרצונות והמהווים שלך

וגם תבין את מקומו ועמדתו

ולך יקירתי הייתי ממליצה להחליט שאת הולכת לישון לפחות פעמיים בשבוע מוקדם.

בד"כ המצב שאת מתארת קורה כשאת כל היום בעייפות, ואת לא מממשת אותה

עד ש"מאבדים אותה" וחוזרים לעירנות

בדיוק כמו ילד שעובר את זמן השינה, וחוזר לעירנות..

גם מנוחה בזמן זהה, תתרום לכם

המון הצלחה!

נגיד במוצ"ש זה עדיין קורה? (בהנחה שישנתם צהריים בשבת..)

כי אצלנו אני לא נהיית עצבנית אבל יכולה להירדם ברגע שאני פוגשת איזושהי ספה או כיסא, ואז גם אין לנו יותר מדי זמן איכות יחד (אלא אם אני ממש משתדלת)

אבל במוצ"ש לדוגמא אחרי שנת צהריים של שבת הרבה יותר קל לי

זה מגיע אצלו מעייפות או מעניין של שעון ביולוגי?

ובקשר לזה שכל יציאה נגמרת בסיוט- אפשר לנסות לטפל ברפואה אלטרנטיבית (דיקור או הומיאופתיה למשל)

לא חושב שגבריות נמדדת בעדינות

אולי תסבירי בדיוק מה הבעיה עם בעלך ונבין

אבל אישית מרגישה לפעמים שמידי עדין וזה "פחות עושה לי את זה" אם נקרא לזה כך

לא דיברתי על אגרסיביות.

אלא על להיות יותר ג'נטלמן. קשה להסביר. זה דברים מאד דקים

מן סוג של רומנטיקה(לתת לך לעבור ראשונה, לפתוח לך דלת, לקחת ממך את הדברים וכאלו) את יכולה

לספר לו כמה זה משמח אותך, וכמה זה ישמח אותך אם הוא יעשה את זה...

בעדינות ובלי ללחוץ, עם תשמחי כשהוא עושה דברים כאלו, הוא יבין.

את צריכה לתת דוגמא כדי שנבין...

לרוב היא מתקשרת עם אדם מסוקס, אקטיבי ולעיתים אגרסיבי.

זה די מצער

לא השתנה.

 גם אז היה עדין ואם כבר אז שינוי לטובה...

רק שאז פחות הפריע

ולא זה ממש לא קשור לרומנטיות ותשומת לב,

בזה הוא סוף והלואי על כל אישה, באמת

אלא אולי דווקא ג'נטלמניות עם אחרים. פחות "דומיננטי" בכל מיני מפגשים וכד'

תלוי מה הוא עושה בחיים ואיך הוא ממנף את זה. 

אני יכול להבין את זה שאת רואה את מה שמטפחת המדיה המערבית. רוב האנשים לא כאלה ואלו שכאלה לא תרצי להתחתן איתם.

מי שדומיננטי בפבגשים חברתיים זה לפעמים עודף ביחון עצמי, לפעמים חוסר ביטחון עצמי, ולפעמים סתם משהו לא רצוני או כאלה שעושים חור בראש.

אני לפעמים קצת כזאת אז לא לקפוץ עלי, את חטאי אני מזכירה היום.

מה אכפת לך איך הוא עם אחרים?? חשוב איך הוא איתך.

אני חושבת שהזמן וההתבבגרות יעזרו לך לראות כמה זאת ביקורת לא נכונה.

עוד כמה שנים תיזכרי בשרשור הזה ותגידי "איפה היה השכל שלי??".

באמת מה שחשוב זה איך הוא בבית, כאבא, כבעל.

בס"ד

נדמה לי -ואולי אני טועה,

אבל נראה שאת מאד מעריכה את בעלך,

את מכירה את דעותיו והשקפותיו וכ',

והיית רוצה שזה יתבטא ביותר מנהיגות,

שעוד אנשים יכירו אותו ויתרשמו ממנו.

בהחלט יש משהו נשי ברצון "להשוויץ" בחכמתו של הבעל, בכישוריו וכ'.

אולי את מרגישה פספוס בכך שהוא לא לוקח חלק פעיל?

אך תחשבי על זה מצידו. האם לו זה חסר?

אם הוא היה רוצה להביע את עצמו יותר וכ', אבל קשה לו,

את יכולה להעצים אותו, את הביטחון העצמי שלו,

למשל אחרי מפגש כזה, אם הוא היה שקט את יכולה לומר משהו בסגנון

"הייתי רוצה לשמוע את דעתך בדיון ההוא- תמיד יש לך זווית ייחודית, הם הפסידו"

אבל אולי בעלך  לא זקוק להכרה הזאת מהסביבה?

תחשבי על היתרונות של זה.

לא מעניין אותו להרשים אנשים אחרים,

בטח שלא להראות את הגבריות שלו מולם..

יש לו את אשתו שהוא אוהב,

ובך הוא משקיע את עצמו.

ואם מדובר בעמידה על שלו (או שלכם) מול המשפחה או חברים וכ',

אז אל תשכחי שהאדיבות שלו והוותרנות היא חלק ממנו,

וכמו שאת נהנית ממנו בבית, ומקבלת את זה באהבה,

ככה תסתכלי על היכולת שלו לוותר, להצניע את עצמו,

להעדיף שלום על מחלוקת וכד'.

יש אנשים שנדרשים לשנים של עבודת המידות

בשביל מה שלבעלך יש בטבעי. 

ובסופו של דבר מה זה גבר?

גבר קשור לגיבור, מי שמתגבר.

יש אנשים שהגבורה שלהם היא להתגבר על אחרים,

להשליט דעתם ורצונם על אחרים. לאו דווקא נעים אבל בהנחות העולם "גברי".

היהדות אומר שגיבור זה מי שכובש את יצרו.

ז"א זה לא שאין בו גבורה, אלא שאת הגבורה שלו הוא משליט על עצמו.

אז הוא לא יעיר למי שעוקפת אותו בתור בסופר,

לא כי נראה לו שזה בסדר מה שהיא עושה,

אלא את הגבורה שלו הוא משליט על היצר שלו. על הדחף "להחזיר מלחמה".

ולא ממש זה אבל מזכיר-
"הנעלבים ואינם עולבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

לסיכום הסתכלות על גבר וגבריות מנקודת מבט יהודית,

יכולה להראות לך שבעלך זה בדיוק מה שצריך ב"ה....

זו גבורה כפי שהיהדות מגדירה אותה...

[כעת אני רואה מה הוספת "ג'נטלמניות עם אחרים".. לדעתי, זו ממש רעה-חולה, מה שנשים חושבות לפעמים "מה יגידו אחרים" על הבעל שלהן. מה איכפת לך "אחרים".. ביניכם הוא טוב - תשמחי. יש כאלה שהעלו פה שרשורים על בעיה שהבעל שלהן יותר מידי "ג'נטלמן" ומעבר לכך עם אחרות... תשמחי שהוא טוב ואוהב ונאמן. וזה הכי ,גבר", שיודע להתנהל עם אשתו בעדינות וסבלנות ותשומת לב, כמו שכתבת "והלוואי על כל אשה"..]]

אלה שכל הזמן מושכים תשומת לב

הם אנשים שמתכופפים לפי הרוח

השקטים לפעמים בוחנים דברים לעומק

מגבשים את הדעה שלהם ומדברים רק כשיש להם משהו משמעותי לומר.

מה שלא הבנתי :האם מפריע לך רק הדומיננטיות "בחוץ" או גם בקשר ביניכם?

או שמפריע לך שהוא לא "מוביל" בחיים המשותפים?

או מחוספס..  ועדינות נפש מומלצת מאוד

בס"ד

קצת מזכיר לי את המושג רגיש.

אדם שרגיש לזולת- זו מעלה מופלאה.

אדם שרגיש מאד לכבוד של עצמו ונפגע בקלות- זו עלולה להיות בעיה....

גם בעדינות לענ"ד יש את ההבדל הזה.

יש אדם שהוא עדין במובן של שביר.

של רגישות גבוהה אם זה לאגו- נפגע בקלות,

אם זה לטונים חזקים מידי- למשל נבהל מרעשים וכ', 

ברור שכזה אדם לא מתאים לכל אחת.

כן יצא לי להיפגש עם אדם מאד עדין במובן הזה,

ואם הייתי רווקה זה אולי היה מתאים לי,

אבל למשפחה הנוכחי שב"ה כבר יש לי (שלושה בנים לא עדינים בכלל- יעידו קירות הגבס הרועדים לפעמים..)

זה פשוט לא היה מתאים. (רק לראות את הילדים שלי משחקים כדורגל היה גורם לו להתקף לב נראה לי...)

מצד שני יש עדינות אחרת, שלא מתבטאת באופן שהאדם חווה את הדברים,

אלא באופן שהוא משפיע.

דיבור עדין, שקט בנחת.

ביישנות לפעמים מתקשרת לעדינות.

אדיבות נימוס, ניסוח, אופן הערת הערות, וכ'- כל אלו בעיני תכונות שמאד מתאימות לכל אדם,

ובמיוחד מוערכות אצל גבר. (כי אישה זה קצת מובן מאליו שהיא עדינה)

צפו בTED בשיחתו של טוני פורטר בדיוק על הנושא הזה - הקליקו כאן

יש כתוביות בעברית - אם לא פועלות הפעילו בצד ימין.

לרשותכם תמיד

יהונתן שוּמֶר
 

"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

054-4820637 orpnimi1@gmail.com

www.kelimshloovim.co.il

אבל מאד יכול להיות שלטווח ארוך תגלי שזה דווקא יותר שווה

וזה תואר כבוד/מחמאה.

gentle+man, כש gentle אומר עדין ואציל נפש. משהו כזה. 

אני מכירה בחור עדין מאוד ואציל נפש, אבל הוא מאוד גברי לדעתי. כלומר, יש לו עמידה, דעה ורצון טוב...

אבל באמת לא תמיד אנשים קוראים את אותו מושג ומבינים אותו באותו אופן... לדוגמה גברי, עדין....

תודה לכם על התגובות.

עזרתם לי לחדד את המחשבה בכיוון הזה, לפעמים צריך משהו שיעזור לך להכניס את מה שאת יודעת בעצם עמוק בפנים...

רוצה כבר לגמור עם השרשור הזה כי מרגישה שלא טוב לדוש בזה מידי, לקחת את המסקנות, לשים אותן במגירה הנכונה במח וזהו. אבל עדיין יש לי ג'וק באותו נושא שחופר לי ואם כבר העליתי את הנושא אז אולי עד הסוף...

יכול להיות שזה שלפעמים מרגישה פחות "גברי" (ושוב- במונח הזה עזרתם לי מאד להרגיש שונה) זה גם בגלל שהוא רזה....

אז בא נאמר לא "שחיף" אבל בהחלט לא משוריין.

אני רואה גברים משוריינים ושריריים, רחבים, עם שרירים בידיים והבגדים מונחים עליהם "פיקס"... ולפני שתתעצבנו עלי שאני "מסתכלת" מי שמכיר את זה זה כמעט לא נשלט. אני יודעת שלא טוב ההשוואות האלו אבל זה צף לבד. צריך לזה המון שליטה עצמית כדי להתעלם, או הבנה שזה לא חיסרון.

אני מבין ומרגיש את מה שאת מבטאת בצד הריגשי.

אבל לענות לך ספציפית נראה כמו להיכנס לדרך ללא מוצא

אם נרגיע אותך בקשר לעדינות של בעלך ונסגור פרק א'

מחר יופיע פרק ב' והוא ייראה בערך כך:

הייתי בהרצאה של פרופסור אומן(או מישהו אחר) והוא הרבה יותר חכם מבעלי....

ואז נעמול להרגיע אותך ואחרי חודש .....

נתחיל פרק ג' והוא ייראה בערך כך:

הלכתי לטיול בצפון וראיתי שם גבר יפהפה עם יופי של ר' יוחנן

ואילו בעלי.....

וכן הלאה וכן הלאה.

יש לזה רק פתרון אחד: את כרתת ברית עם בעלך ואין לך בעולם מישהו אחר זולתו!

כל השאר הם מבחינתך כמו גמלים, סוסים וכדומה שאינם מהווים כלפייך שום גורם משיכה.

אתן לך דוגמה איך כולנו עושים כך:

נניח שאת הולכת לקניות בסופר ופתאום עובר לידך גבר.

הגבר הזה הוא גבוה מאד, שרירי וחסון.

על דש חולצתו מודבקת תגית של מנכ"ל אינטל

הוא מדבר עם מי שלידו בקול נעים שמעולם לא שמעת כמוהו

שפתו רהוטה ודיבורו קולח

את מרימה את עינייך בהפתעה. מרגישה שנשימתך נעתקת

פתאום אומר לו הבחור שלידו. "אחמד אנחנו חייבים לזוז"

מייד העיניים שלך חוזרות למוצרים בחנות

הנשימה חוזרת לקצב הרגיל

את כבר לא מגלה עניין.

מה קרה פתאום?

הבנת שזה לא רלוונטי. שהוא ואת חיים בקווים מקבילים שאין להם סיכוי להיפגש.

כי לא יהודי הוא מחוץ לתחום בשבילך

זה בדיוק המודל. אם תנהגי כך לגבי כל אדם אחר חוץ מבעלך

כל השאלות ייעלמו מאליהן

ויתור בזוגיות זה אומר להסתכל על הסיטואציה מנקודת מבט חיצונית, ניטרלית

מבלי רגשות אישיים ו"אנוכיים"

כלומר הויתור האמיתי בזוגיות, הוא ויתור על העצמיות במובן הנמוך שלה.

מקווה שהובנתי

בהצלחה רבה

כי אני מאד מאמינה בסובייקטיביות שבקשר.

אבל אני מאד מסכימה איתך, שצריך להיות הרבה פחות אנוכיים.

שלום זוהרת.

אנחנו (יסכה ויהונתן) לא כ"כ מאמינים ב"לוותר".

בעבודה הרוחנית היהודית הרצון הוא לדמות את מידותינו למידותיו של הבורא ב"ה. ואפשר לומר בפה מלא - וותרן הוא לא. שנאמר :"כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יוותרו חייו" (בבא קמא נ, א). כשאתה מוותר, אתה לא עומד על נקודת האמת.

מהי נקודת האמת? בפנימיות התורה מוסבר כי האמת היא "נושאת הפכים". השלם האמיתי יש בו גם וגם - יש בו דברים הנראים כקצוות הפכיים. כשמישהו מכם מוותר, האמת הזוגית שלכם חסרה ויוצאת מאיזון. יהיה לזה מחיר במוקדם או במאוחר.

כדי למצוא את ה"שלם נושא הפכים" שלכם, הזוגיות שלכם, כדאי לכם לשוחח כשהצורך להחליט מונח לרגע בצד. תשמעי אותו - מה כ"כ חשוב לו בעמדתו? נסי לוודא שהבנת ע"י "שיקוף" (תוכלי לקרוא עוד על כך במאמר "כלים לדיבור מקרב"). אח"כ ספרי לו מה כ"כ חשוב לך, ושהוא ישקף מה שהוא הבין מכך.

שניכם צודקים. לכן עליכם למצוא את המקום והאופן בו אף אחד מכם לא מוותר. אם שוחחתם נכון, זה כבר לא יהיה כ"כ קשה לכם.

בהצלחה

יהונתן שוּמֶר
 

"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

054-4820637 orpnimi1@gmail.com

www.kelimshloovim.co.il

לבוא אחד לקראת השני זה הביטוי הכי אמיתי של האהבה בין בני הזוג. זה לרצות שלאדם האהוב עלי יהיה טוב ושמח, ולעשות מה שצריך בשביל זה. אבל כל זה, כמובן, בלי למחוק את עצמך, למרות שברגע שההתנהגות הזאת הדדית קלוש ביותר שאחד הצדדים ימחק...

אז איך בפועל עושים את זה?

משתפים מה הדברים הכי חשובים לך, מאילו דברים את/ה נבנה ומקבל כוחות, ולצד זה משתפים מה הדברים שפחות משמעותיים לך.

כאשר כל צד מכיר ומבין את הדברים החשובים יותר ופחות לשני - אז כל אחד יודע איפה ומתי ללכת לקראת הבן זוג.

דוגמה מאצלנו: לבעלי מאוד חשוב להיות בבית כנסת שבו הוא יתפלל כמו שצריך ביום כיפור. אצלי המיקום ביום כיפור פחות משנה, אז אני זורמת עם מה שמתאים לו.

ודוגמה מהצד השני: בעלי מוותר על לעבוד/ללמוד אחר הצהריים, ועושה הכל רק אחרי שהילדים הולכים לישון, בגלל שהוא יודע כמה קשה לי להיות איתם לבד אחרי שאני חוזרת מהעבודה. 

אני מקווה שהובנתי

ושתדעי שביכולת לבוא אחד לשני טמון כל החוזק של הנישואין.

מה שכתבת מקסים ומה שבאתר מענין מאוד מאוד... אבל חשבתם על זה שאולי בני נוער נכנסים גם לקישור? קצת מפתיע שככ בקלות מפרסמים דברים אישיים כל כך באתרים דתיים...

למרות הפורום של הבישולים,

כי פה אני רוצה רשימה של רעיונות לארוחות לאו דווקא מתכונים (אפשר לצרף),

ועוד יותר רעיונות לדברים שאפשר להכין מהר,

ואת שני אלה פחות יש שם...

ו-כן, אם יש לך עוד רעיונות אז בטח שאני רוצה,

מה שכתבת עד עכשיו ממש מועיל...!

אבל אני בפירוש חושבת שזה התפקיד שלי...

אבל לא בתור תפקיד!

כי תארי לך שאת עסוקה מאוד ביומיום ולא מספיקה להיכן משו - אז יהיו לך ממש נקיפות מצפון על זה ש'מעלת בתפקידך'.

נראלי שכדאי לשנות את החשיבה בנוגע לתפקידים.

ולגבי רעיונות :

* חזה עוף- במיליון וריאציות .(סיני,צ'ילי,גריל,מלח-פלפל,בתוספת-בצל,ירקות..)

* תוספת שתאימה להנ"ל - אורז,פסטות למיניהם,ציפס,פירה, פיתה(אם זה בסגנון גריל -זה ממש מעדן)

*שניצלים- קצת עבודה. אני מכינה כמות ענקית ומקפיאה (אחרי טיגון. אבל אפשרי גם לפני טיגון) ואז כל פעם שמתחשק לנו מוציאים וזה ממש טעים.

* קציצות - שוב. להכין את העיסה (הרבה) לעשות עיגולים (ולהקפיא) ובכל הזדמנות שהיא מוציאים +מוסיפים רוטב. או שסתם מטגנים . זה טעים.

* ראוי שיהיה לך בכל מקרה במקפיא איזה טבעול או משו כזה . זה נחמד לגיוון . וגם כשאין זמן .. 

* ומישהי כתבה כאן על 'ניקי ב.' אתר מדהים . וקליל מאוד. ממליצה בחום !!!!

(ורק לצורך הענין שתדעי שאני המבשלת בבית. אבל בעלי יודע לבשל. וכשאני לא מספיקה . אני מרגישה בנוח עם זה )

בהצלחה .

אורז/ פסטה/ בורגול/ קוסקוס-

בתוספת- (ביחד בסיר)-

עדשים אדומים/ בשר טחון/ טונה/ פחית קטניות- תירס/ אפונה/ שעועית

חביתה עם

בצל/ פטריות/ עגבניה/ טונה

אם מבזבזים עוד דקה וחצי-

וחותכים ירקות חיים-

מוסיף נפח וגם בריאות

(ואכן, גם הבעל מסוגל להנ"ל..)

אמנם אני עדיין רווקה, אבל אני גם נתקלת בשאלה הזו.

ועזר לי ממש זה שפעם עשיתי דיאטה לפי חלי ממן, והשיטה שלה זה פשוט לסדר את הארוחות ביום.

אז אני לא יודעת אם להמליץ לך לעשות דיאטה, אבל מאז שעשיתי את זה כל הארוחות שלי הסתדרו.

מצרפת קישור לתפריט באתר שלה: http://www.heli-group.co.il/diets.php?mpid=18

יש שם כל מיני תפריטים, מוזמנת לבחור.

בהצלחה!!

יש מצב ענק שהוא לא יבין מאיפה את נופלת עליו עכשיו עם זה

כמו נגיד הוא יראה שטיפת כלים.  הוא לא יבין למה הוא צריך קופון הרי ברור שאת תעשי תמיד. חחח

חדר יחוד זה יותר מתנה כמו גביע/ תכשיט וכו

כך נראה לי ... אבל כל זוג מה שמתאים לו

ואת אפילו מחזקת את זה למה לא להביא -כך לפי דעתי

כוון שכל מה שכתוב זה דברים שכתבת בעקבות חוסר הבנות בנכם, למה להביא לחדר יחוד ולהזכיר שיש דברים שאתם חלוקים בו?? זה כולה שעה חבל להיזכר במקרים שהיו שלא היו בצד החיובי

אולי חודש אחרי החתונה הייתי מביאה-שאז את יותר נוחתת לחיים ונתקלת במטלות הבית

אישית אני די מסכימה עם מה שאמרו לפני, שמתנה כזו לא הכי מתאימה לחדר יחוד.

בחתונה אמורים להרגיש שהכל ורוד ונפלא ואין מטלות בעולם.

לתת מתנה שכתוב בה שטיפת כלים וכד' זה ממש להוריד לקרקע ולהרוס את האופוריה.

אבל כל אחד והרגשתו האישית.

שיהיה במזל טוב.

סליחה אם אני מאכזבת אותך.

תחשבי על זה שוב..

כמה שאת מדמינת את החתונה לבין מה שבמציאות זפ פערים עצומים.

אם בכל אופן את עדין תביאי בחדר יחוד תכיני את עצמך נפשית לאם יהיה מצב שהוא לא בדיוק יתיחס אל זה.

שתביני שזה העיתוי ולא הוא.

למה כל אחד פה חושב שהיא שאלה אם זה מתאים לחדר ייחוד או לא? 

חוצמזה שהחתונה עוד רגע.. למה שתחליטו בשבילה שזה לא מתאים? למה לבאס? שימו אותכם במקום שלה.. 

אגב, אני הכנתי לחדר ייחוד צנצנת עוגיות ענקית עם 3 סוגי עוגיות שאפיתי =) והוספתי לזה מכתב יפה וכו'.. 

מתוך מחשבה שנהיה רעבים, וזה כיף לקבל, ומשהו ביתי וכו'.. בפועל נתקענו יומיים מחוץ לבית (שלגג..) ודי חיינו על העוגיות האלה.. בכלל, היה ממש כיף שהיה לנו ברכב שנסענו איתו לכל מקום באותו שבוע צנצנת עוגיות (וגם קופסאת ממתקים שווה שקיבלנו מדודים שלי) . אז בסוף זה יצא מתנה מושלמת ;)

בקיצור.. תחשבו פעמיים לפני שאתם מגיבים לזוג שאתם לא מכירים, במיוחד שזאת כלה שכל שניה אפשר להוריד לה את הרוח מהמפרשים.. 

חסכת לי תגובה.

ובתור מי שכן מכיר את הזוג - זה ממש יופי..  מתאים. לענין.

תהיו בריאים. תצליחו. מזל טוב. יישר כח על ההשקעה...  כל הכבוד.

סימן טוב להמשך מוצלח בעז"ה.

כבר כותבת פה?...

[תעשו קופון של זמנים נטולי-ערוץ.....]

(באמת שכחתי לשאול)

מה אתן אומרות על רעיון כזה שעושים קופונים אחד לשני?

חשבתי אולי אחרי שאני יכין לבעלי את הקופונים ויפתיע אותו בעצם הרעיון והביצוע-

אפשר בהמשך להפוך את זה למין משחק נחמד ומידי פעם להכין אחד לשני קופונים שכל אחד מתחייב לממש.

הוא דווקא יכול ג"כ להנות מהעניין, מה אתן אומרות?

שיהיה בהצלחה!!

מסביר הכל באופן ברור ונעים

אשה חייבת להתפלל תפילת שמונה עשרה (שולחן ערוך אורח חיים קו,א).

יש פוסקים המתירים בשעת הדחק לומר בקשה מסוימת במקום תפילה, אולם הדעה המרכזית בפסיקה היא, שעליהן לומר את כל תפילת שמונה עשרה, ומן הראוי שגם תאמרנה פסוק שמע ישראל ותקבלנה על עצמן עול מלכות שמים (למרות שמעיקר הדין נשים פטורות מקריאת שמע), ותאמרנה את ברכת אמת ויציב, על מנת לסמוך גאולה לתפילה. תפילת ערבית נשים אינן חייבות להתפלל (כל זה על פי המשנה ברורה שם).

זמן תפילת שחרית - מהנץ החמה (שהוא הזמן המובחר להתפלל בו), ועד לשליש היום (שולחן ערוך שם פט,א).  

זמן תפילת מנחה - מחצי שעה אחר חצות ועד השקיעה (שולחן ערוך רלג,א).

פירוט הזמנים מופיע בלוחות שנה שונים וגם באתרים רבים, וכגון באתר ישיבה.

"לדעת רוב הפוסקים נשים שוות לגברים בחיוב תפילה, לפיכך חייבות להתפלל שמונה עשרה בשחרית ומנחה, וערבית היא תפילת רשות. ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום תפילת עמידה, וטוב שיתפללו שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה.

ויש אומרים שנשים יכולות לצאת בתפילה קצרה, ולכן בברכות השחר ובברכות התורה כבר יוצאות ידי חובתן.

לכתחילה, טוב שנשים יתפללו שחרית ומנחה בכל יום, כדעת רוב הפוסקים. ואם יתפללו תפילה אחת, יצאו ידי חובתן, ובשעת הדחק יכולות לצאת בברכות התורה ובברכות השחר.
 

ואשה שטרודה בטיפול בילדיה, רשאית לצאת לכתחילה בברכות התורה והשחר.

בכל אופן גם אשה שמתפללת תפילת שמונה עשרה, צריכה לברך את ברכות התורה וברכות השחר(להלן ו, א, 1; ז, ג, 3).

היו נשים שנהגו לומר את פרשיות הקרבנות, ויש אומרים שנשים צריכות לומר את פרשת התמיד. אולם להלכה אינן חייבות בזה (להלן טו, 1).

יש אומרים שנשים חייבות לומר פסוקי דזמרה שהם הכנה לתפילה עמידה, אולם להלכה אינן חייבות לאומרם (להלן טו, ד).

נשים פטורות מקריאת שמע וברכותיה, הואיל ומצוותן תלויה בזמן. והאומרת אותן תבא עליה ברכה. ואמנם יש מי שאומר שנשים חייבות במצוות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה, וטוב שיקיימו את המצווה באמירת ברכת "אמת ויציב" בשחרית, ו"אמת ואמונה" בערבית. אבל דעת רוב הפוסקים שאינן חייבות בזה. ואף שנשים פטורות מקריאת שמע, טוב שכל אשה תאמר בכל יום את שני הפסוקים הראשונים: "שמע ישראל" ו"ברוך שם", כדי שתקבל על עצמה עול מלכות שמים (להלן טז, א).

נשים פטורות מאמירת כל התחנונים והפרקים שאומרים אחר תפילת עמידה.

נשים צריכות לומר קריאת שמע שעל המיטה ולברך "המפיל" (כמבואר בהמשך יט, 1).

נשים פטורות מתפילת מוסף של שבתות, ימים טובים וראשי חודשים. ואמנם יש אומרים שכשם שנשים חייבות בתפילת שחרית ומנחה כך חייבות בתפילת מוסף, ולכתחילה ראוי לחוש לדבריהם, אולם העיקר כדעת רוב הפוסקים, שנשים פטורות מתפילת מוסף. לכל הדעות נשים פטורות מאמירת הלל (להלן ב, ט).

יש מי שאומר שנשים חייבות בקריאת התורה של שבת, אבל למעשה, הלכה כדעת רוב הפוסקים, שנשים פטורות משמיעת קריאת התורה של שבת (להלן ב, י)."

את לא צריכה להרגיש לא בסדר. את רגשי התודה והכרת הטוב לה' את יכולה לומר לו תמיד, גם בזמן שאת עם הילדים או שוטפת כלים או מחכה לאוטובוס.

הכי בסיסי- ברכות השחר וברכות התורה. אם יש לך זמן וכוח להוסיף- אז תפילת עמידה.

אישה חייבת בתפילת עמידה.

זה ההכי בסיסי.

מה היא תעשה אח"כ זו שאלה של עבודה עצמית והבנה לאן אני שואף, יכול להיות ששווה ללכת על שיטה

לא מקובלת כרגע עד שהיא תהיה מספיק חזקה בשביל לפעול על פי השיטה הפסוקה.

אבל חשוב לא לשנות את ההלכה-

רוב מנין ובנין הפוסקים מחייבים תפילת עמידה אחת ביום.

אאל"ט מהרב אבינר שאמר בתוכנית שלו ב"רשת מורשת", שרוב הנשים, במיוחד אלו המטופלות בילדים קטנים לא מגיעות להתפלל תפילת עמידה, וזה בסדר. לא זוכרת את המילים שלו בדיוק, אבל זה היה המסר.

יש גם את פסיקת הרמב"ם המינימליסיטת שלא כדאי להתעלם ממנה, כך שזה לא ממש "שינוי ההלכה".

זה מאוד מאוד קשה להיות אמא לכמה ילדים קטנים ולנהל חיים כ"כ עמוסים ותובעניים, וגם להתפלל עמידה. כול להיות שגבר שמתפלל 3 תפילות ביום לא מבין "מה הסיפור", אבל האמת היא שזה קשה מאוד.

נכון שתפילת עמידה זה 10 דקות או פחות. אבל הרבה מאוד נשים לא מגיעות לזה. האם זה טוב או לא טוב? אני אישית לא מייסרת את עצמי על זה. ב"ה יש עוד כמה דברים בחיי שגורמים לי ליסורי מצפון.

כשאני מצליחה זה מאוד משמח אותי, אבל גם אם לא- אני מתענגת לי על ברכות השחר וממשיכה להתפלל בלשוני כל היום כולו.

ברמת הראשונים, דעת כלל פוסקי אשכנז היא כהרמב"ן שאישה חייבת בשתי תפילות שמונה עשרה(!) וכן פסק הרמ"א. ודעת כלל פוסקי ספרד שאישה חייבת בתפילה אחת שמורכבת משבח, בקשה והודאה (ממש לא שמונה עשרה) וכן פסק השו"ע.

ומעל זה מתלבש שיקול של עוסקת במצוה (טיפול בילדים) פטורה מהמצוה (תפילה)

היום מאוד מקובל לומר את דעת השו"ע כאילו שאין דעה אחרת, אך זה לא נכון.

שאישה חייבת תפילת עמידה אחת ביום(לפחות).

וזו ההלכה הבסיסית. לחלק מפוסקי ספרד- מספיקה בקשה אחת(שבח בקשה הודאה).

אם תלך לפי המניין- רוב הפוסקים סוברים שצריכה תפילה אחת ביום לפחות(בין אשכנזים בין ספרדים),

גם בשו"תים, גם בפסיקה. מכון שבשעת הדחק יש להתחשב בשיטות הלכתיות שונות, גם כאלו שהן לא

המימד המרכזי בהלכה.

גם לפי הבניין. בין אם הלכה כבתראי בין אם אין תלמיד פוסק בפני רבו.

אין סיבה שאישה תייסר את עצמה על זה שלא התפללה. אין סיבה שאדם ייסר את עצמו משום סיבה,

תשובה איננה חייבת ייסורים, ייסורים יכולים לבוא במקום תשובה. עדיף תשובה בשמחה מלייסר את עצמך.

במיוחד כשיש דעות הלכתיות שלפיהן יצאה.

כשבאים להציג את דעת ההלכה- חשוב להדגיש את מרכז ההלכה.

זה שיש לאן להקל זה נכון. אבל זאת לא ההלכה. כמו שההלכה היא לא שמותר להתאסלם. במקרה של שמד

שבו צריך לבחור בין להתאסלם ולמות ושהילדים יגדלו אצל המוסלמים או להתאסלם ולשמור על אורח חיים יהודי

בסתר מותר להתאסלם כי זו לא עבודה זרה ולא צריך למסור על זה את הנפש.

זה לא אומר שמותר להתאסלם. זה אומר שיש פעמים שבהם זה יהיה מותר.

לומר שאישה חייבת בתפילת עמידה אחת ביום זה לא דעת הרמב"ם ולא דעת הרמב"ן כפי שכבר התבאר.

היום מקובל לומר שאישה תתפלל תפילה 18 אחת ביום, אך זה ממש לא דיעה מקובלת בראשונים. כנראה שיש פה איזה שכלול (ברמת פוסקי זמננו) לקחת את דעת האמצע (בין הרמב"ם והרמב"ן).

מה עניין הלכה כבתראי? זה כלל פסיקה תלמודי שיש להשתמש בו במסגרת הגמ'. אם יבוא פוסק אחרון ויביא דעה שאין כמותה בראשונים, נגיד הלכה כבתראי כמותו? ברור שלא.

וגם מה עניין אין תלמיד פוסק בפני רבו? וכי משהו פה פסק בפני רבו?

גם לא אמרתי שהיא צריכה לייסר את עצמה, ולהיפך, בפשטות יש לה פטור של עוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואכן ציינת שכשמציגים את דעת צריך להדגיש את מרכז ההלכה והוא שיש מחלוקת ראשונים שיורדת עד השו"ע-רמ"א. ושיש שיקול חשוב של עוסק במצוה פטור וכו'.

ועוד אני לא מבין. אני לא הצגתי דעה להקל, אלא להחמיר (שאולי חייבת בשתי תפילות 18 ביום), או שמא בכלל לא הגבת אלי.

 מה שגם נכון זה שברכות השחר וברכות התורה זה בסיסי ומהיר.. את יכולה להוסיף קריאת שמע ..

אני ממש מבינה אותך ... לפעמים זה ממש ממש קשה .  כולה לעמוד 5 דקות שמו"ע וזה ממש אתגר..

אני לפעמים מתפללת שמו"ע של ערבית במקום שחרית... אחרי שהילדים ישנים.

בהצלחה.

ואוסיף שאם קשה לך כשהוא אומר לך כמה הוא אוהב אותך, אז תשמרו את זה לאחרי החתונה. שלא יגיד עכשיו.

לי גם היה קשה שבעלי אמר לי, (אם כי מסיבות אחרות לגמרי) וביקשתי ממנו שעד החתונה לא יגיד. אומנם לא עמד בזה במאה אחוז אבל לרוב כן. ובד"כ גם ידעתי כשהוא רצה לומר אבל לא אמר בשביל לכבד את רצוני.

חשוב שארוסך לא יחשוב שהוא חייב לומר עכשיו כדי שיהיה לכם ככה בבית- בבית שלכם בעז"ה זה ממש חשוב לבטא אהבה וקירבה, אירוסין זה שלב ביניים שבתחום הזה הוא מאוד רגיש.

אם קשה לכם עם שמירת נגיעה הייתי גם מקפידה על הלכות ייחוד קצת מעבר. נניח לא לשבת על ספסל חשוך שעוברים שם רק מעט אנשים, אלא להיות ממש איפה שרואים את זה בבירור כל הזמן... דברים כאלו.

בהצלחה רבה רבה,

שתזכו לבנות בניין עדי עד!

הרעיון מצוין ומבורך!

זה אננונימי וכך יש את הרווחים של תמיכה חברתית ובלי הבעיות של היחשפות.

בתור אחות לאחת שעברה קשיים דומים (אך שונים) אני מצדיעה לך על הרעיון הגאוני, שיביא הקלה גדולה.

כל אחת והדברים האישיים עם בעלה. למה להפוך לנחלת הכלל?

לחפש נוחם שגם בעלה הוא לא מי יודע מה..

לא מורידה מעוצמת הכאב שאת מרגישה!

גם לא כדאי להעצים קשיים בציבור, כולם ירחמו עלייך ואת בכלל תהיי יותר מסכנה.. או כלמיני דמיונות שיכנסו לראשך...

ההצעה שהצעת ממש לא טובה מהרבה סיבות שאותן לא אפרט והן נראות לי מובנות לחלוטין.

נראה לי שלא נתקלת במקרים כאלו מקרוב.

בלשון המעטה.

אני מוכן להצטרף לארבעת המילים (+שני סימני קריאה) שניסח העני ממעש,

חבל שלא פירט יותר איך העצה הזו לא רק דוחה אותך מלפעול מולו - אלא במקרים רבים היא הפתרון עצמו.

לעיתים, כאשר בן/ת הזוג חש שהאישה מרפה מעט ומאפשרת לו להיות הוא עצמו, הוא משתחרר מהמגננה ובקצב שלו מתאים עצמו בדיוק לשאיפות האישה.

הלב נקרע רק מלקרוא את מה שאת כותבת...

רואים שיש לך יסודות חזקים - את תצליחי להתגבר על זה !! אני בטוחה!

מחזיקה לך אצבעות !!

בס"ד

ולגופו של עניין-מאד מבינה את הכאב שלך,

פעם שאלו את בעל התניא מה נעלה יותר אהבת ה', או אהבת ישראל.

ענה בעל התניא- אהוב מה שהאהוב אוהב.
אהבת ה' אמתית מתבטאת באהבת ישראל- ולא חלילה בקפידות על יהודים שלא עושים רצונו...

הקב"ה כמו כל אבא רוצה שילמדו זכות על הילדים שלו,

וכאשר מידת הדין מקטרגת- והבא יהודי ומלמד זכות - נחת הרוח שיש לקב"ה מהיהודי הזה היא עצומה.

כאשתו של בעלך- תפקידך לאהוב אותו. 

מה שקשור ליחסים בניכם- כמובן מדברים משפרים וכ'.

מה שקשור ליחסים בינו לבין הקב"ה- הוא ואבא שלו יסתדרו בניהם.

כי זה שבעלך אולי מרגיש פחות קרוב לה', לא אומר שזה הדדי..

אני מבינה בין השורות שכשהתחתנתם הוא היה דתי יותר- או שהציג את עצמו ככזה-

אם זה נכון אז גם כאן עלולה להיות תחושה קשה של "מקח טעות".

אם את אוהבת את בעלך- כדאי להסתכל על זה הפוך.

איזה מזל שלא ידעת שבעלך יגיע למקום רוחני כזה- הרי כך היית מפספסת אותו.

והקב"ה כנראה לא רצה שתפספסי אותו...

המון המון הצלחה, ושמחה ונחת ויהי רצון שיתקבלו תפילותייך במהרה

הפער ביניכם הוא לא רק קושי שלך 

הוא קושי של שניכם...

יכול להיות שגם לבעלך הפער מפריע

וגם אם לא-לבטח הקושי שלך מקרין עליו.

עדיף להקים קבוצה של זוגות

ככה תעבדו על הקושי כזוג ולא כבודדים

קשר עם מישהי מבחוץ עלול להרחיק ביניכם ולא להקל.

אפשר גם לפנות לטיפול ביחד וללבן את הקשיים

ומה אפשר לעשות כדי להקל עליהם במידת האפשר.

נשמע הרבה יותר גרוע

אלא אם כן זה בהפרדה מלאה ואין הפסקות שנפגשים

החלטתי בסוף לרדת מהעניין .

קשה היה לי לשמוע אמירות כמו: "הכי קל זה לברוח מהבעל." אל תגידו את זה לאף אדם שעובר כאלה קשיים, כי יש בושה גדולה מהחברה, מהסביבה וכל האנשים שקרובים.

אל תהיו כאלה אף פעם. הכי חשוב זה לתמוך.

אני אוהבת את בעלי אהבה עמוקה. יש ביננו אהבה עמוקה שאני יודעת שמתגברת על הקשיים האלה.

כמו שנקודה אמרה יפה, מזל שלא ידעתי שבעלי יהיה כזה כשהתחתנו. כשהתחתנו הוא היה לומד תורה מעמיק וישר. נקודה - תודה לך! אמירותייך מחזקות.....ממש!!!!!

גם עכשיו המידות המדהימות שלו לא פחתו. הוא ישר, צדיק וחכם. מאוד מאוד חכם....אני מעריצה אותו.

אני יודעת שה' נתן לי אתגר - ומקווה שהתפילות שלי מתקנות עוד כמה דברים חוץ מבעלי, כי אחרת לא הייתי מתפללת בדבקות כזו....

האמת, בעלי לא צריך תיקון, אלא אני, שחייבת להבין שזה רצון ה'....יש לו תוכניות בשבילי.....

וכנראה הייתי צריכה לזרוק את הרעיון הזה לפורום כדי עוד קצת להתחזק....ועוד קצת להתקדם מבחינת התמודדות אישית.

המסר שלי: תחזקו את מי שעובר קשיים כאלה. ותחזקו את הזוגיות כמה שאפשר.....

זה הכי חשוב!!!!!

ובלי קשר לשאלה על "קבוצת תמיכה" שנשאלה לבנות - 

זה אכן קושי גדול מאד. נסיון קשה. ה' יעזור ויתן לך כחות ותבונה איך להתנהל נכון בענין.

כשפתחים לכל העולם מה קורה בתא המשפחתי..

סליחה על הבוטות אבל זו האמת, הודעות בווצאפ אי אפשר לדעת לאן הם יגיעו ויש דברים שצרייכם להשאר בינכם ואם יש קושי להתיעץ באופן דיסקרטי

אני לא מסכים עם הדברים שעלו בחלק מההודעות הקודמות

לגבי קבוצות של זוגות:

אפילו בציבור החרדי עולה כבר הרעיון של קבוצות זוגות.

לא מדובר על כך שגבר ידבר עם אישה ולהפך.

כמו בסעודת שבת, שיושבים ביחד. גבר מדבר עם גבר ואישה עם אישה 

אבל כל הנוכחים שומעים את הדברים.

נצייר לעצמנו את שלושת הבעלים שומעים את שיח הנשים על הקושי העצום שהן עוברות

אם לגברים הללו אין לב של אבן

 אין ספק שזה ישפיע על ההבנה ועל ההנהגות היותר מתחשבות בבית

מידת חסידות של הפרדה-דבר חשוב מאד, אבל כדברי המסילת ישרים חסידות צריכה שיקול דעת

 לגבי שמירת הקשיים בסוד:

קבוצת תמיכה היא דבר מאד רצוי:

כל עוד היא לא הופכת לבכיינות ותיסכול אלא למקום בו מקבלים רעיונות וחיזוקים

פתאום אתה מגלה שאתה לא לבד ויש עוד אנשים שעוברים את אותם הדברים

ווידוי אישי: אני סבלתי פחד קהל נוראי

ברגע שהגעתי לסדנה וראיתי עוד אנשים כמוני-הוקל לי מאד

הקבוצה לא באה במקום הזוגיות אלא עוזרת לה

שום דבר טוב לא יצמח מלהתייעץ בין חברות - כל סיפור הוא שונה.

אם את אכן רוצה עזרה - תפני למי שלמד והתמחה בזה.

רוצה לעזור לחברה? תפני אותה למי שבאמת יעזור לה.

בהצלחה

כלומר, אדם שהתחתן לא משנה את עורו בגלל החתונה

ואם הוא לא עבד על מידות מסויימות הם ממשיכות להפריע לו גם אחר כך ואפילו יותר מאשר לפני החתונה

(אם רגילים לצעוק על האחים זה הרבה פעמים ממשיך לבעל, אם רגילים להתעצל ולא לעשות כלום בבית זה בד"כ ממשיל אחרי וחתונה וכו')

לכן עבודת המידות צריכה להתחיל הרבה לפני החתונה..

אבל בהסתייגות מסויימת- יש התנהגויות שנובעות מאינטרקציה לא טובה על בני הבית ולא מאופי מולד או נרכש, ולכן יכול להיות שעם הבעל זה לא יקרה, כי האינטרקציה איתו שונה (למשל אם הבית מאד ציני אבל את מאד לא כזאת באופי ורק בגלל הבית נאלצת להיות צינית, ברגע שתתחתני עם אדם לא ציני את יכולה להשתנות לטובה, כי את לא בחברה כזאת)

וגם פה הרבה פעמים מחפשים בתת מודע אדם דומה למה שהיה בבית כי זה המוכר והידוע, אז הרבה פעמים ההתמודדות ממשיכה בכל זאת.

רווק מתנהג בבית של ההורים שלו בצורה מסוימת- גם כדי לכבד אותם וגם מסיבות אחרות.

אחרי שמתחתן- אז באמת נהיה לו בית משלו ובו הוא יכול להתנהג באופן שמרגיש שיותר נכון לו.

מה שכן- אם רואים התנהגות לא ראויה אצל הבחור או הבחורה, כלפי ההורים למשל, אז אכן לא סביר שזה ישתנה כלפי האישה אח"כ.

בחרת פונט..

ב. מי שינטוש את אשתו כי היא נושאת עובר שלכם ואינה במיטבה-

אין לי מלים עליו..

אני בהלם ממחשבה כזו!

לגמרי איתך. זה נוראי. לא חושב על זה בכלל. רק הצגתי את המציאות העגומה בדורנו

מחפש חיזוקים וטיפים מבעלי / בעלות ניסיון

זה לא נושא קל, ואני ממש רוצה לעשות עבודה בנושא , להתקדם איתה יחד, כי מחכים לנו בעזרת ה' עוד אתגרים רבים ובעזרת ה' עוד הריונות 

החלק שקשור לנושאים הצנועים, צריך התייעצות ולא מקומו כאן.

החלק השני שאתה מתאר "אין יחס כפי שהיה בעבר" הוא יותר רלוונטי כאן.

אחד הצרכים של גבר זה להיות משמעותי וחשוב עבור אישתי והוא מקבל את זה מהיחס

אליו, וצריך לשים לב לזה, כי באמת ידוע שבמהלך ואחרי ההריון היחס של האישה לגבר

משתנה- בעיקר בגלל העובדה שאנחנו בני אדם ותמיד כשצריך לחלק את הזמן והכוח בין

שני דברים, חשובים ככל שיהיו- מי שהיה רגיל לקבל את כל היחס נפגע. תינוק והריון מצריכים

המון כוחות נפש ויחס, שכביכול "מאפילים" על הבעל.

שני דברים, שיכולים לעזור-

הראשון(והוא תמיד טוב) - לדבר על זה, להציג את זה ולהסביר את הצורך הזה.

השני- להבין שאישה מתייחסת לתינוק והבעל כאותו דבר הרבה פעמים, כלומר, היא מרגישה שהיא

נותנת ייחס לבעל בזה שהיא מטפלת בתינוק, היא לא מרגישה שזה "אחד על חשבון השני".

למרות שאנחנו רוצים וצריכים גם יחס עצמאי ומנותק מזה- כלומר, זמן זוגי נקי, מבחינת אשתך הזמן

והיחס שהולכים להריון והתינוק הם "בשבילך" לא פחות מאשר בשבילה ובשביל התינוק.

היא לא רואה בתינוק משהו זר(הוא חלק ממנה או היה חלק ממנה 9 חודשים), לגבר לוקח יותר זמן

לראות בתינוק משהו "שלו". לפחות ככה מספרים המספרים.

כל הכבוד על הכנות.

אין לי להציע פתרונות פלא,

אך כמה נק' למחשבה-

אחרי הלידה, תהיה פרק זמן ארוך של איסור - בכל מקרה

ב. תפמפם לעצמך חיזוקים/ היסחי דעת שמתאימים לך- הרב ארוש/ דמיון מודרך/ מוזיקה רועשת/ וכו'

ג. אכן צריך שתהיה מודע למזג שונה בהריון- שהוא טבעי-

ולכן, אם אשתך תאמר לך שאתה רע/ משוגע/ וכו'-

תקח בפרופורציה הנכונה.. ותאמן את אזניך שהיא אמרה-

"אשמח באם נא XYZ"

ד. כדאי, אם אתם פתוחים אחד עם השני, שתדברו בזמן רגוע, על מה שאתה מרגיש, ותראו האם היא תוכל לבוא לקראתך.

מקווה שעזרתי.. בהצלחה

בסוף תראה תוצאות

אז כמה דברים

1. אישה בהריון יותר עייפה אז צריך לארגן את היום יום ואולי לעזור בעבודות בית שהיא לא תירדם או  שזה לא יהיה כשהיא כבר חצי רדומה.

2. הדבר עצמו. שזה לא יהיה רק בשביל בעל אלא גם בשביל אישה. למצוא דרכים ולשים לב ולשאול מה כן ומה לא.

3. אני חושבת שגם אבא לעתיד צריך לצפות ולהתרגש מהריון. זה לא הריון שלה ותינוק שלה זה של שניהם. זה מאוד ישמח אם גם אבא לעתיד ייכנס טיפה לעניינים

ואותו דבר אחרי לידה. אם בעל מקנא בתינוק וחושב ששכחו אותו במקום פשוט להצטרף לטיפול בילד אז בעיה שלו.

כנראה הוא לא מספיק בוגר לנישואין. 

4. אני גם מכירה זוג שחי באושר ארבע שנים ואז נולד להם ילד והם התגרשו. כולם מסביב היו בשוק מוחלט. והם עצמם ניסחו את זה ככה -" נשים יגידו שבעל אשם וגברים יגידו שאישה אשמה אבל זה לא הסתדר. "

זאת אומרת ששני בני זוג חייבים לדעת לקראת מה הם הולכים. ואם נשים עוד איכשהו מתכוננות אז גברים לא כל כך. ופשוט חבל. היה חוסך הרבה בעיות.

5. בהריונות הבאים לא יהיה יותר קל כי יהיו ילדים קטנים בבית. 

6. יש דברים שהם לא בשליטה של אף אחד. נגיד תקופה ארוכה אחרי לידה שאסורים. ככה זה עובד וזהו. לא צריך להפיל על האישה את קושי כי ככה ה' ברא את התהליך הזה שלוקח הרבה זמן ואף אחת לא בחרה את זה. אז מן הסתם אם זה התהליך וזאת המציאות אז גבר מן הסתם נולד עם יכולת לעבור את זה.

יש כאן הרבה למידה והרבה עבודה על מידות , לא קל. 

אני חושב שכדאי ללכת לייעוץ זוגי לפני הלידה כדי להיות מוכנים לזה. 

לפעמים ההיריון מגיע ממש מוקדם וזו ברכה והכל מסתדר.

אבל-

לפעמים אין מספיק ביחד- ואם יש קושי כל אחד עם הקושי לעצמו.

יחד עם זאת אם מתמודדים יחד עם הקושי וכל אחד מנסה להבין את השני זו המתנה הכי יפה לזוגיות...

וטיפ נוסף-

אם האישה אוהבת מסאז' להציע לה הרבה מסאז' בלי ציפיות שאח"כ זה יתפתח...

אבל כדי שהמגע יהיה חלק מהשפה ולא ישכח רק כי האישה לא רוצה קיום יחסים...

GGG , את בגדול ממש צודקת, ואני מנסה להשקיע אבל בסופו של דבר אני חש שאשתי עסוקה מאוד במה שהיא עוברת, ואין לה ראש וסבלנות לתת לי פידבק, כשהיא מסוגלת היא נותנת, אבל לרוב היא ממש עסוקה בהריון ובעובר. 

מצריך ממני להתרגל לתקופות ארוכות שאין פידבק ואין את הנעימות והקרבה וצריך יחד עם זאת להיות בעל אוהב ומתחשב ורגיש לקפריזות ולמצבי הרוח ולשינויים. זה ממש עבודה לא קלה. 

ונקודה ששמתי לב שכשאני מגלה איכפתיות והתעניינות לגבי העובר וההריון היא רואה בזה נקודה חיובית והיא מאוד שמחה מזה. 

כאילו הדרך להתקרב אליה זה דרך העובר 

קודם כל אני חושבת שכל בעל מרגיש את זה בתקופת ההיריון במידה זו או אחרת.

אני זוכרת גם כשהייתי בהיריון כשהייתי למשל קוראת לבעלי שירגיש את הדפיקות של העובר והוא היה מתייחס ומתלהב הייתי רואה בזה יותר מסתם התלהבות- סוג של נשיאה בעול איתי, הרגשה כזו שלא רק אני זו שסוחבת ו"מכירה" את העובר אלא יש לי שותף משמעותי בזה.. ואצל אישה כל מה שקשור לשותפות אוטומטי מחזק את הקשר, גם עם הגבר לא מבין מה "מלהיב" וכ"כ מרגש בזה, אם הוא מתייחס ברגישות ובחכמה הוא גורם לכך שאשתו מרגישה יותר קשר וקרבה

זוכרת שהיו פעמים שבעלי לא התייחס כ"כ להתלהבותי וזה מאכזב ואפילו פוגע.

זה מאד הגיוני שהאשה תתעסק הרבה בהריון ובעובר, זה תהליך שתופס את כל כולך כל רגע, ואולי רק אישה תבין עד כמה, ועם זאת היא רוצה לראות שזה מעסיק גם אותך, מבחינתה זה הרבה מהקשר שלכם כרגע, זה חלק ממנה, היא חיה את זה כל רגע ושניה וחשוב לה שתחווה את זה גם.

ההריון גם לעיתים יוצר מצב שאת נהיית קצת יותר אנוכית, לא מרצון  כמובן, אבל פתאום מוצאת את עצמך כ"כ שקועה בעצמך ובמצבך, שאפילו לא נעים לך להרגיש שאת כזאת... ולכן אני גם מאד מבינה את הקושי של הצד הגברי, בהחלט לא תמיד נעים.

אז ברור שלא צריכה להגזים ואישה צריכה גם לצאת מה"ריבוע" שלה ולחשוב גם על צרכיו ורגשותיו של בעלה, אבל מה שאני באה לומר ממבט של אישה שאפשר להבין

מה את לוקחת את זה ללב?

אני לא רואה שום הבדל בין גברים לנשים בנושא ניקיון הבית

פעם כשהייתי עושה ספונג'ה או שוטף כלים, אשתי הייתה מעירה לי שהיא עושה אחרת. אמרתי לה פעם או פעמיים שאם השיטה שלי לא טובה, היא מוזמנת לנקות בעצמה. היא הבינה את הרמז וחיה בשלום אם איך שאני מנקה, גם אם זה לא מושלם לדעתה.

צרות של עשירים.

ב. תמצאו מתכונת סטטוס קוו נקייון וסדר- שמקובלת על שניכם. הרף שלו גבוה..

ג. אין בעיה בחלוקת מטלות ניקיון בן שניכם.

בהצלחה..

עוד זוג כמונו!!

כשהתחתנו תמיד צחקנו על זה שבכל הסדנאות לזוגיות 

נותנים לנו את הטיפים הפוכים -אני צריכה להקשיב לצד של הגברים והוא לצד של הנשים...

(אצלנו הוא גם זה שאוהב לבשל.. )

ועכשיו, ממרום 4 שנות נישואי, אני אגיד לך את הדבר הכי משמעותי לדעתי:

את לעולם לא תנקי כמוהו!!

לא משנה כמה תשתדלי, תתאמצי, תסתכלי עליו ותלכי לקורסים.

הניקיון אצלך הוא דבר אחד ואצלו דבר אחר. נקודה.

הוא חי את זה, ואת מנסה להשתפר "בשבילו"/ בשביל הזוגיות שלכם/ בשביל להיות טובה יותר...

אל תנסי להיות כמוהו, לנקות כמוהו, "להגיע לרמה שלו",

זה פשוט הורס את שמחת החיים,

המחשבה הזו שאני לא מספיק, -לא מספיק מנקה, לא מספיק מבינה, לא מספיק משקיעה... 

ומצד שני גם אל תוותרי על המקום שלך בניקיון וסדר הבית.

לא להגיד- הרי ממילא  זה לא יהיה מספיק מדויק והוא יעבור אחרי.

ממילא אני לא אצליח, לא אספיק ולא רואה את מה שהוא רואה...

הייתה תקופה שלא העזתי לעשות שום דבר בבית, כי פחדתי שזה לא יתאים לסטנדרט שלו,

יכולתי להסתובב במטבח שעות ולהתלבט אם לעשות קודם את הכלים או יותר דחוף הכביסה

ואולי בכלל מתחילים בלטאטא, או לשים במקום את כל מה שכבר נקי???..

אז מה שקרה זה שהוא בשקט "ויתר לי" -לקח אחריות על הכל, כי הוא בנאדם מאד אחראי ומכיל,

 ותוך תקופה קצרה לא הספיק כמעט שום דבר (בכל זאת, על רף גבוה צריך גם לעבוד יותר...) ואז לא היה כלום,

לא ברמה שלי ולא ברמה שלו! ושנינו היינו מתוסכלים..

אז החלטתי שאני חייבת לעשות דברים בבית ולא משנה איך הוא אוהב או שיש דרך מוצלחת יותר.

העיקר שתהיה כביסה נקיה, כיור ריק ורצפה לדרוך.

הבעיה שניסיתי בכלזאת לשאול אותו כל הזמן- מה עוד צריך לנקות? לסדר?

היום להחליף מצעים? איזו מכונה נעשה עכשיו?...

וזה עוד יותר תסכל אותו, ואותי, 

בטעות הגענו להרגשה ש"אי אפשר לסמוך עלי, -כי אני לא מסוגלת לעשות דברים לבד".

היום אנחנו יותר בטוחים בעצמנו וב"ה הבית עם שני ילדים מתפקד, לדעתי לא רע .

יש מן הסתם כל מיני דרכים להגיע לזה. ואחת מהן היא הילדים ועומס החיים...

ברגע שיש פחות זמן להשקיע, פשוט עושים מה שצריך,

 איך שיוצא מתי שיוצא ומי שמספיק ומרוצים שיש איפה לנשום .

באיזה שהוא שלב מבינים שלא באמת אפשר לשמור על "בית מרקחת", אנחנו הרי חיים בבית.

ומירוץ החיים מלמד אותנו מה אנחנו צריכים ומתי.

נכון, הבית לא מתוקתק כמו שקיווינו,

ויש דברים שלא מספיקים, ועוד כמה דברים שבכלל כבר לא מסתכלים (אבק על המזגן למשל )

ואני עדיין מפספסת את השלב שבו אמורים להחליף מצעים, ואת הזמן הנכון לטאטא...

וכבר קרה שפתאום לא היו לו חולצות בארון, ואם מתחשק לו להרגיש מושקע אז הוא שופך אקונומיקה ומשפשף את הכיור...

ואני עדיין חולמת שיום אחד הבית שלנו יראה בדיוק כמו שבעלי אוהב.

אבל אפשר לומר ששנינו "ויתרנו על בית החלומות", לטובת -הבית שלנו

יהי רצון שתמשיכו להשקיע ותצליחו למצוא את האיזון שלכם, בשמחה

נסו לבחור לעצמכם.

יש דברים שבכלזאת את יכולה לעשות כמו שהוא אוהב,

נקודות קטנות של נחת, שיהיו הרגלים קבועים.

ואלו דברים הכי פשוטים והכי קלים, רק צריך לברר את זה.

אני למשל גיליתי שאני בקלות מקפלת את החולצות שלו (רק את שלו ) כמו שהוא מעדיף.

ויותר קל לי לשמור רק על המדף שלו מסודר. לכן גם העברתי את המדף שלי לצד אחר בארון,

ככה כשהוא פותח להוציא בגדים הוא רואה מסודר -שמתי לידו את המגבות והמצעים, שגם אותם קל לי לקפל יפה.

פעם "במקרה" הוא אמר שעדיף להיכנס הביתה והסלון יהיה פנוי ואפשר להתיישב, מאשר שלא יהיו כלים בכיור.

מאז , לפני שאני נכנסת למטבח, אני מפנה את הסלון...

לאט לאט, הרגלים קטנים (קטנים, זה שפיניתי את הסלון אומר שיש מקום לשבת, כן? לא שעשיתי ספונג'ה ) שמשנים את הגישה.

אותך כאן שוב - נשואה! עם שני קטנטנים

וואו, שנים...

האמת הייתי כאן כמה פעמים כבר, כנראה פספסת.

מוזמן לראות בכרטיס אישי, יש כמה קטעים חדשים

סליחה על הניצלו"ש.

ותני לו לנקות

אם הוא אוהב את זה שיערב לו ...

ועכשיו ברצינות .

זה טוב שאתם לא אותו דבר ! כך אתם משלימים אחד את השני .. אחד יותר אחד פחות והבית תמיד יראה טוב.

תרגישי טוב עם עצמך.. לאט לאט זה יעבור לו . יהיו ילדים בעז"ה ותראי שהוא מתאזן..

תגידי לעצמך: יופי.. יש נשים שהבעיה שלהן הפוכה.

"איזו אשה את", זה ממש לא קשור לכך. למרות שהתחושה הראשונית מובנת. יש כאלה שהבעל מבשל היטב, ומרגישות כך בגלל זה..

את תעשי את שלך, לפי מה שאת רגילה ומבינה. כל זמן שהוא עושה את הדברים ברוח טובה, לא בתלונות ולא בהעקה, מה איכפת לך.

תהיי אשה במה שאת עושה ממילא וביחס הטוב אליו וכו'. בדברים העיקריים.

ותחליטי בתוכך, שאת ה"שיפוצים" שלו לשטיפה, קיפול וכו' - את לא לוקחת בשום אופן כהערה-עלייך, אלא כ"הידור" שלו.. שאת עושה נורמלי, והוא רוצה מעבר לכך. כל אחד עם ה"ג'וק" שלו... כל זמן שזה לא עובר להערות אלייך שמשהו אצלך לא בסדר, כביכול, אז אין בעיה.  הוא מן הסתם מודע לכך שמושגיו בענין זה הם מעבר נורמה - ואם לוקח את זה עליו, מה טוב.

בטאת את התחושה שלך עם המון כאב: "לא נשית... איזה מין אישה אני" 

בדברייך את יוצרת קשר של נשיות=ניקיון וסדר.

כדאי שתנסי עבודה על הדמיון כדי לשבור את התבנית הזאת

למשל : דמייני מצד אחד אישה ענקית ,גסה וחסרת כל עדינות שמסדרת טיפ טופ

תוכלי לכתוב עליה גם סיפור קצר ומשעשע

ולעומתה אישה עדינה ורכה שלפעמים שוכחת לסדר או מנקה לא מושלם

תכתבי גם עליה סיפור קצר ומשעשע

עוד עצה: תחשבי על חברה שאת מכירה שגם היא לא טיפ טופ- האם היא לא נשית?

לעצמנו אנחנו נותנים בראש כלפי אחרים אנחנו יותר סלחנים...

ואחרון חביב:

תחפשי בדיחות על סדר וניקיון. ההומור מאד משחרר מסטראוטיפים...

בהצלחה!

נסו אולי למצוא את דרך האמצע.

תתאמו ציפיות ביניכם, ותראו אם אתם יכולים ללכת זה לקראת זו.

ץקבעו סטנדרטים שלא יהיה לך יותר מדי קשה לעמוד בהם, ומצד שני שתרגישי יותר ביטחון.

בס"ד

כייף לקרוא איך את כותבת על בעלך

ההערכה שלך מורגשת בכל שורה- וזה מקסים!

ומן הסתם שיש על מה ב"ה..

לגבי הניקיון והסדר- אף אחת לא באה עם כל הידע להיות עקרת בית מושלמת.

זה בסדר שיש לו הצעות ייעול ושיפור.

כל אישה עושה מאמצים בלשכלל את מה שהיא יודעת למען בעלה.

 יש מי שצריכה ללמוד לבשל באופן שונה ממה שידעה (אם בכלל ידעה)

יש מי שלומדת איפור קצת שונה- כי ככה בעלה אוהב,

ואת לומדת את הדקויות של בעלך בניקיון הבית.

זה מקסים האופן בו הוא מסב את תשומת ליבך,

ואת לא צריכה להסתכל על זה כעל ביקורת אלא כעל הסבת תשומת לב.

תני לו ללמדת אותך מה עושה לו את ההרגשה הטובה שהוא זקוק לה!

הרבה פעמים כשאחד מבני הזוג יותר טוב מהשני באיזה תחום,

זה גורם למי שמרגיש פחות מוצלח לרדת מהתחום.

אל תתני לזה לקרות לך!

את מחברת נשיות לבעלבוסטיות? עד רבה! תתני לו ללמד אותך לעשות את זה בדיוק כפי שהוא אוהב!

את לא במבחן- אתם לומדים יחד אחד את השני,

וכמו בכל תחום אחר- בו בני זוג לומדים לפנק אחד את השני -כך גם בתחום הזה.

כי זה לא שאת לא בסדר והוא מתקן אותך,

את לגמריי מצויינת כמו שאת, אבל את אוהבת את בעלך ורוצה לפנק אותו.

(טיפ קטן בנודע לכביסה- פשוט לבדוק מידי פעם,

וברגע הראשון שאת רואה שהיא יבשה להוריד, ככה הריח של המרכך נשאר יותר, 
והכביסה רכה ולא הופכת ל"קרש")

בהצלחה יקירה!

באמת הרבה פעמים מרגישים אני לא מספיק אישה..בכל מיני דברים...לא חסר....

אצל השכנים הכל דופק וכו'

אבל-

בשום אופן לא כדאי להקרין את זה..

תחשבי שגבר ירגיש שהוא לא גברי.מה יהיה?לא יהיה לנו על מי להישען...

ככה הוא צריך להיות סמוך ובטוח שיש לו אישה חבל"ז ואת נשמעת כזו..

אז תחשבי על עצמך רק טוב ...

ובקשר לנקיון ענו לך טוב מאוד...

בהצלחה.

הועלת לי בשבילה...

ואני מתנסה בזה יום יום

להרגיש אישה ואישה טובה 

ובעלי נותן לי את הכח לזה 

כשהוא מרוצה וכשלא אני מזכירה את זה לעצמי

ומפנימה שהוא לא לא מרוצה ממני אלא מהמצב ואותי הוא רוצה בכל מקרה..

במילא היה משהו להפריע לא שייך אותו דבר 

אז אנחנו שונים ולעיתים זה נראה שזה 2 אנשים שלא מדברים באותה שפה

ואח"כ זה נראה שמבינים גם בלי מילים..

ככה זה החיים מורכבים..

נשואה כבר שנה פלוס.

עם הזמן הכל יסתדר...

יש דברים שהפריעו לבעלי ושהיה מקפיד עליהם שאני אימצתי להרגלים שלי. (בהתחלה זה היה מוזר וקשה, והיום אני עושה אוטומטית,

ויש דברים שבעלי פתאום להפתעתי גילה גמישות בדברים שהיו יהרג ובל יעבור מבחינתו..

ששאלתי אותו על זה אז הוא ענה שהוא יודע שכך אני מורגלת והוא יכול לחיות עם זה...

העיקר שיש הדדיות ומאמץ לבא אחד לקראת השני....

ועדיין יש הרבה עבודה, אבל העיקר שיש רצון אחד בשביל השניה.

אתן דוגמאות:

למשל כשאני מוציאה בגדים מהמכונה אני שמה סמרטוטים מתחת כדי שלא יטפטפו מים על הרצפה בבית כי בעלי מתחרפן מזה,

אני מניחה קרש על שיש אז אני לא מרימה אותו עם מה שחתוך לתוך הצלחת כי בעלי נגעל מזה.

אני שמה כפפות כשאני מנקה

מצד שני בעלי השלים עם זה שאני שוטפת כלים בלי כפפות והולכת בבית לפעמים יחפה.

תלוי מי המארח?

מה סוג הקרבה למארחים?

תלוי מה האופציה ללא השגת הדירה?

תלוי כמה אורחים יש בדירה?

תלוי מי הזמין את מי?

תלוי באופי של הזוג?

האם זה שבת שהם חיבים להתארח כמו שבת חתן ובדיוק יצא מקוה ובגלל זה מעדיפים דירה בנפרד?

תלוי בהרבה דברים אתה צריך לחשוב ולהכנס לראש שלהם ולנסות להבין מה יכול להיות המניע..אהם יכול להיות שלא ממש נח אצליכם לישון ממיטב הפרמטרים.

סתם דוגמא פעם שההינו זוג צעיר ארחו אותנו שבת באיזה חדר צפוף מיטות מימי טיטוס קיץ חם לוהט! בלי מזגן ,היה מלא אורחים בבית שאחד מהם החליט שהוא נותן לילד לצרוח עד שנרדם וזה היה שעתים ואחכ ילד אחר שלהם התעורר,

באמת תודה רבה על הארוח ,תגיד לי מה היה עדיף לנו להשאר בבית.

אם הת"ש מתואם, ונוח לכולם- גם למארחים=לכם

שזוג מגיע להוריו  ומעדיף להיות לא בבית הוריו  אלא שימצאו לא דירה פנויה  האם זה פינוק

פעם גרו כמה משפחות בדירה אחת

אז זה בכלל לא משנה זה פעם עשו או לא.

זו בקשתם או אולי דרישתם. זו זכותם המלאה להגיד איך הם באים

וזכותם המלאה להחליט שהם לא באים אם לא...

האם נכון לעשות את זה? זו שאלה אחרת, כנראה שלא בכל מצב

זה הדבר הנכון לעשות.

אם מחייבים אתכם לבוא- אפשר לבקש...

אם אתם מזמינים את עצמכם ועוד מבקשים דירה- נרא הלי קצת חוצפה...

זאת בהנחה ישי חדר נפרד סגור ומתאים לשינ העבורכם...

אם מצפים שתישנו בסלון- בכל מצב אפשר לבקש דירה...

את יכולה לפנות לבעלך בכיף ובקלות יום שלם (ואפילו סופ"ש כמעט מלא) כדי שתהיו ביחד..

אני למדתי אליו 3 שבועות (ברוטו), וחלק מהעניין זה להגיע אליו רגועים.

אם את עכשיו לומדת ברמה כזאת שאת לא יכולה לפנות יום בשביל בעלך,

את תגיע מותשת לקראת המרתון של השבוע האחרון.

ללמוד ב"פול גז" לאורך כ"כ הרבה זמן - זה מאד לא יעיל ושוחק!

תחלקי את הכוחות שלך באופן כזה שלא תגיעי שבורה ורצוצה לסוף..

וכל זה עוד בלי לדבר על כמה כוחות בע"ה יתן לך היום כיף עם בעלך!

בהצלחה!!

משחקי קופסא חמודים כמו :

רמי קלפים, טאקאי ,מונופול , שש בש /דמקה .....

* אני ובעלי משחקי מדי פעם בערבים אחרי שהילדים ישנים

. כשרוצים לעשו משהו קטן ביחד ,

ואין כח לצאת או לחפש מראש ביביסטר ,

אז זורמים אם משחק חמוד.

להשקיע עוד שעה- שעתיים בסרט טוב

 ולנצל את הזמן של הביחד....

לא מובן. 

זה לא נקרא לנצל את הזמן של הביחד....

לשוחח, לעשות משהו ביחד.

מה עדיף? לדבר על החשבונות שצריך לשלם ?

את זה אפשר לעשות גם בטלפון כשהוא בצבא

זה שהם יושבים לראות ביחד זה לא עושה את זה לבילוי של "ביחד".

אני יודעת שדעתי מקורית.

אתה יודע, אם אתם זוג אוהב, יש עוד נושאים לשוחח עליהם מלבד גובה חשבון החשמל... 

העיקר שינצלו היטב את החמשוש הזה לזוגיות שלהם

בתור קצין בקבע לשעבר שעבר 5 שנות נישואין כקצין בקבע...אני יודע שהשעות האלה יקרות מאוד

.

אבל

אם המחסן שלכם במצב חדש, אני חושב שאפשר לבקש את המחיר של המחסן עצמו, ולהיות מוכנים לרדת

כי בכל זאת זה מחסן יד שניה, למרות שהוא במצב חדש, בלי תוספת ההרכבה.

אם יש פגמים במחסן אז פחות, ככל שהפגמים יותר רציניים או מפריעים.

ומכיר כמה עו"דים טובים. אפשר לפנות באישי...

יש דבר כזה שבנים נמשכים למי שקשה להשגה. במידה מסוימת גם בנות.

אני יודעת שזה טפשי, אבל יש בזה איזה שמץ היגיןו מכוער:

אם מישהו נורא מעוניין ומראה את זה, אנחנו נוטים לחשוב שהוא כאילו "שווה פחות" מאיתנו ובעצם אולי כדא לחפש מישהו יותר שווה.

אז הדבר היחיד שאני יכולה לומר לך - תחשבי כמה את מוצלחת, תרימי קצת את האף. לא בקטע השלילי, אלא באמת לדעת להודות לה' על המעלות שנתן לך, ולהיות קצת בררנית לגבי הבחורים: לפי מה שחשוב לך. מידות טובות, התנהגות לטעמך, השכלה, רמה דתית ועוד ועוד. תחשבי שאת כזאת מדהימה אז גם הבחור צריך להיות מדהים בהתאמה (וזה שאת עובדת ומשיעה בקשרים זאת מעלה גדולה מאד!).

רק הזכרת לי בדיחה עתיקה: "הדבר בו היה גאה יותר מכל היה ענוותנותו הרבה". אז לא אומרת לך להיות בעלת גאווה אבל כן להכיר בערכך.

זה הדבר היחיד שעלה לי לראש שאולי יכול להפריע לפעמים, לפי מה שכתבת.

אולי הבחורים האלו אוהבים סגנון מראה אחר. וזה לא אומר שאת לא בסדר. לכל אחד טעם משלו.

ואני אישית היום מלאה הכרת תודה לכל מי שאמרו לי לא. כי הם לא התאימו לי ואולי הייתי מפספסת את בעלי.

גם לבעלי היה קשר רציני שנגמר יום לפני אירוסין. וזה לא מפני שהוא לא בסדר או ההיא הייתה לא בסדר. פשוט לא היה רגש .

ולא צריך לתת 100%. 70% זה ממש מספיק. כל עוד אתם לא נשואים אז השקעה רק עד גבול מסוים. אפילו להתייחס יותר בקלילות. חבל על כוחות נפש שלך. 

אגב מה שבעיניי אחד חיסרון יכול להיות יתרון גדול בעיניים של מישהו אחר.

שהוא מזדקן זורקים אותו ומוצאים בחור צעיר אחר

הוא: וואו כמה שערות לבנות בזקן

את: איזה מהמם אתה! (גם אם זהלא הכי מדוייק...)

הם יכולים גם ללוות אותך לסידורים של השבוע לפני

מה זה משנה למה.

אבל גם להיות מודעים לעצמינו, אם קשה לך ממש ואת צריכה את תמיכתו, חבל להגיע במצב קשה לחתונה. בד"כ לא קורה, סתם אומרת להיות מודעים.

אני בשבוע לפני דווקא נהניתי מהשקט קצת, שלא דיברנו כל יום בשעות המאוחרות וישנתי יותר...

אבל בסוף היה לי ממש קשה, וכשהתפרקתי ההורים שלי דיברו עם הבחור ששלח מכתב שהחזיק אותי עד החתונה...

מזל טוב!!!!!