פורום נשואים טריים (עמוד 468)

מצער.

אולי המפתח לפיתרון הוא להעמיק בכך שאלו היו "חלומות ילדות". שלא באמת היכרת אותו עדיין. שיש רבין שחולמים - ופתאום כשמכירים רואים שבעצם מה שבפנים זה לא מה שבדמיון.

בהצלחה. תני לעצמך קצת זמן להתאושש.

אל תדאגי, זה אמנם לא יהיה קל אבל זה קטן עליך.

היתה נראית לי בזמנו האחת והיחידה שאין שנית לה

מאז עברתי עוד כמה ידיים עד אשתי

יש לקב"ה כמה תשובות מתי שאנו מבקשים משהו

כן 

לא 

אני מבשל עבורך משהו טוב יותר

שבת שלום הלוי מא

כי לא היה באמת משהו בין שני הצדדים, סתם דמיונות, ולדמיונות אין קיום ממשי

אנחנו מאוד מושפעים מדמיונות והם הרבה יותר מהאמת בהמון דברים..

לדעתי כל מה שגרם לי להתאהב בו נבע מהדמיון שלי,, להתרפק על פנטזיה רומנטית בלי קשר למציאות.

הוא התחתן לפניי (עם חברה שלי). הקטע הלא נעים זה שחברה שלי, שלא הכירה אותו, אח"כ קישרה שזה ההוא שסיפרתי לה עליו.

ברגע שהכרתי את בעלי ממש לא היה אכפת לי ממנו.

ואנחנו נפגשים לעיתים קרובות, ממש לא מזיז לי.

עוד בשמינית דיברתי על זה עם המחנכת שלי והיא עזרה לי להשתחרר מהמחשבה עליו.

כלומר, אפשר לחשוב, אבל להשתדל מאד לא לבנות תילי תילים על כלום בעצם.

תדעי, זה קורה להרבה בנות.

ממה שדיברתי עם חברות שלי, משתחררים מזה ברגע שמוצאים את האחד.

בהצלחה, אני יודעת כמה שזה לא פשוט.

אם אני יכולה לעזור, צרי קשר.

המתנה הכי טובה- הלוואי שיגמר כבר גם אצלינו וישר ימצא עבודה טובה...

אבל נראה לי גם חופשה זוגית יכול להיות כיף.

אולי תלוי איזו רצפה יש לכם.

קרה לי פעם משהו דומה, וזה די עזר.

(At your own risk, כן?)

גם לדעתי זה מאד תלוי בסוג המרצפות. אצלנו זה היה "בלטות" ישנות - טֶרַאצוֹ.

וממש לא נעים, נהיו עליהן כמו כתמים לבנים כאלה...

למזלי חוץ ממני לבנתיים אף אחד לא שם לב,

אז אולי באמת זה לא כזה קריטי ואני שמה לב רק כי אני יודעת?...

אבל זה מצב לא כ"כ תקין, אם אמצעי מניעה גורמים לכזה קושי בתחום מהותי, שווה לשקול החלפת סוג, ולבדוק אם משהו משתפר (יש אמצעים לא הורמונליים).

יכול להיות שגם אחרי שתנקו את כל הגורמים החיצוניים עדיין יהיה פער בינך לבינה, וצריך לראות איך לעבוד עליו- אולי ללכת לייעוץ בקדושה בעניין (אפשר אולי לפנות למכון יה"ל להתייעץ).

ורק שאלה אחרונה שתענה לעצמך- היא נהנית כשהיא מצליחה להכנס לזה? היא מגיעה לשיא? יכול להיות שההנאה שלה לא מספיקה ולכן היא לא מרגישה צורך.

בהצלחה!

אולי תנסו להחליף את סוג הגלולות. (אגב, עכשיו סרזט?)

ובלי קשר לגלולות, כמו ש'כוכבי בוקר' המליצה, לדעתי כדאי מאד ללכת ליעוץ.

(וחיובי, כרגע סרזט, למה?)

הפחד שלי מהריון היה בעיקר ההורמונים. מצבי רוח וכל הנלוה.

לא הפחיד אותי הלידה, או עוד ילד. (אדרבה...)

אחרי זמן קצר של סרזט, אמרנו שאם הוא עושה כ"כ הורמונים, כבר עדיף הריון, כך שיצא מזה משהו.

דחוף להחליף אותו ותראו שינוי.

בשגרה קשה לקלוט את הקשר וחבל לסבול.

רוב הרופאים ודאי יגידו שאין קשר. אין לי מושג למה הם מגוננים כך....

וכן אשה משתנה ברצון לפי מה שציינת היא נשמעת נורמלית וכדאי אם לא מסתדר ללכת לייעוץ רבני בתחום.

שאלת בעדינות ובצניעות כמה שאפשר כל הכבוד לך.

גם לפני ההריון והגלולות אז לא מחייב שזה בגלל זה והבעיה קצת יותר עמוקה

לי נשמע מוזר שמיד אחרי שמתחתנים אין חשק

שלהן בתחום, וזה מוזר להן ומפחיד ושונה.

ב"ה שהן לא מכירות את הנושא מלפני חתונה, וכמו לכל דבר חדש בחיים צריך להתרגל.

נכון שלגברים זה יותר קל לרוב, כי הרצון שלהם לרוב יותר גלוי בנושא.

אצל נשים הרבה פע' הרצון חבוי ולוקח זמן לגלות אותו.

לפותח- נשמע נורמלי בנסיבות אם כי קשה.. כמו שאמרו לפני הגלולות /ההריון וההנקה מאד משפיעים כל אחד בפני עצמו...

(גם ההנקה משפיעה! אם היא לוקחת סרזט כנראה היא מניקה... לכן לא בטוח שלעבור לאמצעי אחר יעזור)

אולי תנסו לקרוא את מאדים ונוגה בחדר המיטות יש שם הסבר רחב על איך גברים ונשים שונים בנושא הזה (לא סגורה על עצמי שהכל שם נקי, אבל נראה לי שאפשר לדלג על הפרק הבעייתי)

ואל אישך תשוקתך- הרבה פע' לא קיים. הרבה זוגות הבעל, לפחות בהתחלה יותר רוצה/נמשך.

אצל נשים יכול לקחת הרבה זמן עד הן באמת מגלות את הרצון שלהן. ואולי בעוד 10 שנים זה יהיה הפוך? יש תקוה זה קורה... (10 שנים בטח נשמע לך הרבה זמן אבל במונחים של חיים זה לא הרבה, ודוקא אם קורה דבר כזה לאחר תקופה יכול להיות לו השפעה מאד טובה עליך)

(קצת קשה לכתוב בצניעות לגבר... מקווה שהועלתי בכל זאת)

ושוב אחזור על ההמלצה לספר הנ"ל- אולי יש לו מקבילה דתית.. אבל בגדול הוא מאד מסביר ומועיל.

אבל בטח זה גם לא הדבר שהכי משמח אותו בעולם...

אז אולי תנסי לשמח אותו.

ויש בזה ענין טוב- נשמע שזה משמעותי לפרנסה שלכם. לקיום הבית, הילדים וכל מה שצריך.

וזה בהחלט חשוב.

ערכי זה באמת לשרת בצבא...ולכן באמת נשמע שקשה לפותחת להזדהות עם זה...

מי שיצא לו לחיות כמה שנים טובות בדוחק של פרנסה ובחוסר וודאות כלכלי- יכול להיות שירגיש אחרת.

אין כמעט ארץ כיום שהיא לא אנטישמיה. ספרד, אנגליה, רוסיה, פולין, גרמניה ועוד ועוד.

מנחם?

הייתי כמה פעמים בגרמניה באמת לא מרגיש יותר איכסה ממקומות אחרים שהייתי בהם...

לגבי העדרות. באמת לא קל. יש מצב שתוכלי לקבל קצת עזרה מאחיות/הורים וכדו'?

ויהיה באמת נחמד כשיחזור, געגועים מקרבים 

נורמות חברתיות / מנטליות מגזרית שהוא לא מודע לה כ"כ...

(בעלי נולד להוריו לאחר שכבר חזרו בתשובה,

אך כל אחיו חילונים והאווירה בבית הוריו מאוד חילונית)

אפליה על רקע דתי.

הם אלו שרוצים להבדל

עם מדיניות המיונים הזו

משעמם לך בחיים?

ואולי יש עוד נתונים שחשובים בעיניו, למשל

קירבה למקום עבודה, איכות חיים, שירותים יישובים וכד'

לך תדע

אלו הם התנאים:
בנגב או בגליל או ביו"ש.
ישוב מתחת 400 משפחות.

שועדת הקבלה מפוקחת והתנאים שלה סבירים.

אולי אם תאיר את עיניי ותגיד באיזה יישוב זה היה אוכל להגיד לך אם זה בצורה חוקית או לא.

בנוסף, אם עברת את כל המבחנים והסיבה היא אכן על רקע דתי זו עילה לפסול את ההחלטה- ולא עילת תביעה!

אם בא לך ואתה רוצה יותר פרטים פנה באישי...

לדבר ביחד על הציפיות והאכזבות, על המצב והצרכים..

מריבות הן דבר שכיח אחרי חתונה, לוקח זמן לחיות אחד את השני בנחת ובשמחה

תקשורת טובה ושיח מגשרים בדר"כ על הפערים וחוסר ההבנה

בהצלחה!

אחרי לידה יכולה להיות מתיחות גדולה. אני מקוה שזה ירגע עם הזמן. אני ממליצה לך מאוד להיכנס לאתר של אהובה צוקרמן, קוראים לאתר ״באהובה ובאמונה״ ויש שם מאמר ״זוגיות לאחר לידה״ לי מאוד עזר, אולי יעזור גם לך.

למשל- מכתב בתוך הסידור, תפילת הדרך לתיק של הטיסה במקום בולט,

שוקולד שהוא אוהב במזוודה, פתק לילה טוב בפיג'מה וכאלה,

דברים קטנים שיזכירו לו את הבית כשהוא רחוק ויתנו לו הרגשה שאת איתו למרות המרחק

בכל עוגיה פתק עם משהו אחר- מילה טובה וכד'.

מה שכן, נוזלים יכול להיות בעיה להעלות למטוס, מעל לכמות מסוימת.

ולכתוב על דפים קטנים.

לא יודעת לאן הוא טס אבל אני יודעת שבעלי הכניס לאוקראינה הרבה מוצרי אוכל בלי שום בעיה...

אבל כשיצאתי לטירונות, חיכו לי שלל פתקים(ועוגות) בכל מיני מקומות מפתיעים בתיק. זה מאוד נחמד לראות לקבל את זה.

עושה את העבודה מצוין

וכנראה פחות יקר מהמותגים היותר מוכרים

1. 3 דירות

2. 13 חודשים.

3.  - א

1. 3 דירות

2. 7 שנים (לפני זה 3 וחצי שנים, ובדירה העכשוית שנה)

3. א+ב, תלוי בבעיה ובכמה פעמים הטרדנו אותו בזמן האחרון... אבל באמת שיש לנו בעלי בית מקסימים (אחד הדברים החשובים ביותר שבדקנו כשבאנו לשכור)

1. 4 

2. 3 שנים

3.  מבקשים, אבל אנו לא נוטים להתלונן הרבה.. אם זה משהו נסבל, או משהו שניתן לסדר לבד גם אם זה כולל הוצאה כספית קטנה, אנו אפילו לא מיידעים ומתקנים לבד

שלא נצטרך

אותה דירה כבר שנה וחצי

ןברור שמבקשים

5 דירות

הכי הרבה שנה ו9 חודשים

א-ב

בס"ד

תגדירי איזור הדרום..?

ובאמת שאחרי זה הוא יכול לעבור ישיבה 

פרנסה משמיים אבל יש לה השפעה ישירה על הזוגיות וכל מה שקשור לזה...

בהצלחה

ומזל טוב

וקרבה משפחתית לתמיכה. (השלב הזה לא קל להרבה נשים נשואות ומומלץ להיות במקום מוכר עם תמיכה, ולא להתחיל מקום חדש לבד)

אחרי הגיוס תשבו ביניכם ותראו מה עדיף, לעבור לישיבה שלו או שהוא יחפש כולל באיזור של ההורים שלך.

אחרי יותר משנה בתור נשואים תהיו יותר חכמים ותוכלו לדעת טוב יותר מה מבין האופציות נכון בשבילכם.

עריכה- עכשיו אני רואה שפאז כתבה כבר את התשובה הזו  אז זה רק חיזוק לדבריה..

"אולם-אהל". יפה, דומני שזול יחסית.

צרעה נחשב יחסית זול.

חדר האוכל של אולפנת קרית ארבע, מקום יפה מאד. עושים שם חתונות מכובדות. מניח שזול.

מן הסתם יציעו עוד..

בבני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית וכד'

למשל- היכלי מלכות, ארמונות חן בבני ברק

אולמות בגבעת שאול בירושלים כמו שירת ירושלים וארמונות וולף

רק אל תעשה בחורים כי אחרת תצטרך להוציא הסעה וזה עצמו מעלה את המחיר

חלק מהעניין זה לדאוג לתזמורת זולה, וגם צלם, הזמנות, וכל מה שמעבר שיהיו זולים

לחלק מהדברים יש לי טלפונים של אנשים טובים וזולים, תמקד מה חסר

זה רק אני או שחלק מהחתונה היא רווח..????!!

כמו אולמות של בתי כנסת, אולמות שמיועדים לבריתות, טישים ואירוסין. יש אולמות עם קייטרינג משלהם, אבל לא תמיד זה ברמה של חתונות - תמיד אפשר להשכיר רק את האולם ולהזמין קייטרינג חיצוני טוב (יש קייטרינגים עם מחירי 70-80 ש"ח למנה).

לא ממליץ לפנות לאולמות הגדולים, זה פשוט לא שווה.

מערת המכפלה? יש לקרית ארבע וחברון אוטובוסים בתדירות גבוהה לחזור לירושלים יכול להיות קצת יותר מורכב (אם אני לא טועה אוטבוס אחרון ב22:20)

כי אם ככה זה טוב רק למזג אוויר טוב (כמובן בקיץ, אבל גם שלא יהיה שרבי מידי כיא ז זה לא נוח..) - וגם לפי מה שאני זוכר הדשא שם לא גדול מידי. וכמובן, ההמוניות וזה שהמון אנשים "לא קשורים" מסתכלים...לא יודע אם כל אחד אוהב את הסגנון הזה.

פלא על ערוץ 7 שלא סוגרים את האתר בשבת

מאד

בחנות שנקראת "זהב ירושלים" - נמצא בגבעת שאול בבנין של מכון טל

בתקופה האחרונה הוא מביא/מייצר הרבה טבעות במחירים טובים לציבור לציבור שלנו!!
 

אם אתה לא בייני"ש דבר איתי באישי אוכל לסדר לך שם הנחה בכ"מ(לא כמו אם אתה בייני"ש אבל עדין משהו)


בכ"מ כמו שאמרו מעלי
הכל תלוי במשקל של הטבעת לפי גרם של זהב
שעולה היום באיזור ה250 ש"ח
אני קניתי טבעת באיזור ה- 900 ש"ח

מכיר כאלו שקנו ב1200 ש"ח
וכאלו שקנו ב400 ש"ח

הכל תלוי מה התקציב ומה האישה רוצה!!

חנות נחמדה מאוד.

נכון שזה חשוב לכלה שיהיה כפי שהיא מדמיינת.. וכדאי בשביל זוגיות טובה!

אבל אם היא גם היא בעניין- לזכור יחד שלא צריך הוצאה גרנדיוזית בשביל זה..

לדעתי - חבל להכנס לחנויות זהב מותגיות, שתשפכו שם כסף בלי סוף..

אפשר ללכת לעצב אצל צורפים יהודים כשרים במחיר הרבה יותר סביר..

ממליצה על עייש.. הטבעות שלנו משם. ולא יצאנו בשן ועין.

המון המון תפילה מעומק הלב יכולה לשנות ה-כ-ל! 

הקב"ה מוביל אותנו למקומות בהם אנחנו חסרי אונים ,כדי שנתחבר אליו ונדע שרק הוא יכול להושיע אותנו ולא אף אחד אחר.

זאת לא סתם סיסמא,זה ממש ממש ככה,ותפילה במילים שלך מעומק הלב יכולה לשנות מהקצה אל הקצה! מכירה עוד השתדלות שתמיד עוזרת ?שיודעים בה בוודאות את הכיוון הנכון? תתחילי בלי נדר כל הזמן לדבר עם השם .ובמיוחד שמדובר בענייניי רוחניות-שם,נראה לי ,התפילות מתקבלות יותר בקלות.

בהצלחה!

אני חושבת שלא לבוא בכוח

זה לגמרי בסדר לדעתי לשחק כדורגל פעם בשבוע, גם דתיים צריכים להתאוורר ופעילות פיזית

וזה קורה להרבה שיש תקופות שלא הולכים לשיעור קבוע

אנחנו גם חוזרים בתשובה ולפעמים זה באמת לא קל

התלהבות ראשונית עוברת ולי בכלל לא הייתה ואז צריך לעבוד קשה על כל מצווה, למצוא את הנעים שבה, את הטעם שלה

ולפעמים זו בעייה אחרת, לבן אדם עם לקות למידה קשה להתרכז בשיעור גמרא, לאישה לא מאורגנת קשה להכין שבת

אם בעלך שומר את הדברים עקרוניים אז עדיף לתת לו להבשיל

שייקח את הגדול לשחק כדור

ועוד משהו - לפעמים לחוזרים בתשובה יש ציפיות ודרישות מוגזמות

אני זוכרת שסיפרתי למישהי- אז גרושה חוזרת בתשובה- שבעלי משחק כדורגל פעם בשבוע עם חברים- רובם גם חוזרים בתשובה- והיא כמעט נפלה מהספסל. היא גם הסבירה לי שחצאית שלי ארוכה מדי, חולצה צמודה מדי, שאסור לאכול הכשר שהוא לא מהדרין... היום היא חילונית 

אי-אפשר למחוק 20-30 שנה בהינף יד

ואגף יש הרבה דתיים מהבית שהם ממש לא דוגמא טובה

בעל של חברה שלי אף פעם לא עוזר גם כשהיא מתפרקת כי הוא בשיעור בערב. תמיד. הוא מחמיר בהלכות פסח אבל מעליב אותה יום-יום. 10 שנים למד בישיבה, לא מחליף חיתול רק יודע לדבר גבוה-גבוה 

הכי חשוב זה מידות טובות   

אבל כמו שר' נתן כותב בכ"כ הרבה מקומות: העיקר הוא הרצון.

בלי רצון שלו לא יקרה כלום.

אז השאלה היא : איך את יכולה לעזור לו לעורר את הרצון?

אני רואה כאן 2 שאלות

1. כיצד לחבב את הדת (לא להכריח, נראה לי שאת מבינה שא''א להכריח)

2. כיצד להתמודד עם הפער ועם חינוך הילדים.

1. לחבב את הדת. חושבת שפשוט לעשות נעים בבית. שבת יפה וחמימה. חגים. היופי שבצניעות. קדושת הדיבור. כיבוד הורים וכבוד הזולת. הקפדה על לשון הרע וכדומה (כמה מהנ''ל ממש באופנה להקפיד עליהם גם בציבור הכללי משום 'הומניות ואנושיות'. כשזה נעשה ע''פ ההלכה זה שונה וזה מורגש). 

2. ההבדל בינכם. תפילה תפילה תפליה. כמה כח יש לאישה בפה!!! מנסיון אישי א''א לשכנע או להשפיע או אפילו להמריץ, אלא רק להתפלל להקב''ה שיפתח את ליבו של בעלך וימשוך אותו לתורה הקדושה והמצוות. שיתן לך כוחות להיות בינתיים עמוד התווך של המשפחה, לחנך את הילדים לדרך הנכונה. אני חושבת שאם הדוגמא האישית שבעלך נותן (ואני מאמינה שזה לא בא מרוע אלא מחוסר שימת לב?) ממש צורמת - אולי בעדינות בעדינות אפשר לשוחח על כך, ואפילו זאת לאו דווקא.

בקיצור, זה ממש לא כך. אשרייך שאת זכית וזוכה לחזק ולהתחזק! 

במקום הנפשי שלו

עם ההרגלים "המגונים" שלו

עם ילדותיות ומתיקות וסתם עצלנות לפעמים..

בקיצור - פשוט אותו!!

ובסה"כ זה גם רצון ה' יתברך! שבני הזוג יאהבו זה את זה קודם כל ללא תנאי

וזה מתכון לשכינה בבית..

ברגע שתהיו במקום הזה, גם לך יהיה יותר קל לראות איפה הוא כן מחובר וקרוב לה'!

לילדים אל תדאגי!!

ילד שרואה זוגיות טובה בבית, הרבה יותר שמח להיות מחובר לה'!

ומעבר לזה - חינוך ילדים הוא 99% תפילות!

כל הכבוד לך על ההשתדלות המירבית, עכשיו- קצת הרפיה..

בס"ד

מוסבר בחסידות שהכל בידי שמיים- כל שפע שאת מבקשת,
בסופו של דבר נמצא בידי שמיים, ושם מוחלט אם לתת לך אותו או לא,
אבל יראת שמיים ברגע שמתפללים ומבקשים- זה ניתן לנו, כביכול אין ביד 'השמיים' למנוע מאתנו את זה.

תתפללי על יראת השמיים שלך, של ילדייך, של בעלך,

תאמיני שאם הקב"ה נתן לכם את הילדים האלו סימן שזה בדיוק מה שהם צריכים,

וזה הכי טוב לנפש שלהם, הספציפית.
דווקא כך הם יגדלו עם אמונה הכי חזקה ועוצמתית, דווקא כך הם יגלו את הפוטנציאל שהקב"ה טמן בהם-

ואלו התנאים הכי טובים לגידולם- כי זו המציאות אליה הם נשלחו על ידי הבורא שהוא תכלית הטוב.

ותמשיכי בנועם, באהבה להעניק טוב לבעלך וילדייך, מתוך אמונה שלמה ששום דבר מהחינוך לא נהרס.

וכתוב במרובה מידה טובה ממידת הפורענות אלף פעמים.

הדברים הלא טובים אולי בולטים, אבל זה בגלל שהם חיצוניים, ומה שחיצוני רואים מייד.

הטוב שאת מעניקה הוא פנימי, וחודר עמוק, ונהפך להיות חלק מהטבע של הילדים והבית.

אז בלי לחץ, בלי פחדים, אמונה ובטחון. במיוחד אם את חוזרת בתשובה, ובאמת מבית לגמריי חילוני,
ובחרת בחיי תורה ומצוות, קל וחומר שילדייך, שיש להם נקודת פתיחה טובה יותר מבחינה דתית, 
יגדלו ליראת שמיים. המון כוח!!