פורום נשואים טריים (עמוד 469)

"אולם-אהל". יפה, דומני שזול יחסית.

 

צרעה נחשב יחסית זול.

 

חדר האוכל של אולפנת קרית ארבע, מקום יפה מאד. עושים שם חתונות מכובדות. מניח שזול.

 

 

מן הסתם יציעו עוד..

בבני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית וכד'

למשל- היכלי מלכות, ארמונות חן בבני ברק

אולמות בגבעת שאול בירושלים כמו שירת ירושלים וארמונות וולף

רק אל תעשה בחורים כי אחרת תצטרך להוציא הסעה וזה עצמו מעלה את המחיר

 

חלק מהעניין זה לדאוג לתזמורת זולה, וגם צלם, הזמנות, וכל מה שמעבר שיהיו זולים

לחלק מהדברים יש לי טלפונים של אנשים טובים וזולים, תמקד מה חסר

כרגע חסר הכל עדין לא סגרנו כלום

כרגע הכל חסר עדין לא סגרנו כלום

אנחנו חיתנו את עצמנו והרווחנו יפה בחסדי ה'
וברוך ה'.

צריך לעשות חושבים
אצלנו נהוג שמביאים 200 למנה
אז מלכתחילה קימבנו אולם יפה וטעים (חמי)
לא משהו מפואר ברמה
שהמנות שם הסתכמו ב-120 למנה.

היו לנו 1200 מוזמנים (חמי...)

המוזמנים הביאו 200
והמשפחה הקרובה גם יותר

ככה שיצא לנו רווח מקסים ב"ה.

ויש לו 170 איש ולא 1200
כנראה הרווח לא גבוה

וזה תלוי גם אם נהוג אצלם כסף או מתנות
(הוא לא ציין שניסה להרוויח פשוט משהו בזול)

זה רק אני או שחלק מהחתונה היא רווח..????!!

לשאלת הפותח לגבי הפן הכספי.

ולאלו שמחתנים את עצמם,
ועושים זאת לשם שמים
בלי שום עזרה מסביב
ואולי גם בלי שמחה בשמחתנו
מה לעשות, כן חשוב לא להתחיל את החיים עם חובות.

כמו אולמות של בתי כנסת, אולמות שמיועדים לבריתות, טישים ואירוסין. יש אולמות עם קייטרינג משלהם, אבל לא תמיד זה ברמה של חתונות - תמיד אפשר להשכיר רק את האולם ולהזמין קייטרינג חיצוני טוב (יש קייטרינגים עם מחירי 70-80 ש"ח למנה).

 

לא ממליץ לפנות לאולמות הגדולים, זה פשוט לא שווה.

מערת המכפלה? יש לקרית ארבע וחברון אוטובוסים בתדירות גבוהה לחזור לירושלים יכול להיות קצת יותר מורכב (אם אני לא טועה אוטבוס אחרון ב22:20)

כי אם ככה זה טוב רק למזג אוויר טוב (כמובן בקיץ, אבל גם שלא יהיה שרבי מידי כיא ז זה לא נוח..) - וגם לפי מה שאני זוכר הדשא שם לא גדול מידי. וכמובן, ההמוניות וזה שהמון אנשים "לא קשורים" מסתכלים...לא יודע אם כל אחד אוהב את הסגנון הזה.

כיסא כלה על הדשא בצד הסגור, חופה על הדשא הפתוח, סעודה וריקודים ברחבה. וזה מהמם. הייתי שם בחתונה אחת והיה פשוט יפה ומיוחד! מומלץ בחום.

אם כבר החלטת שאת הולכת אז תשתדלי להתנהג הכי טבעי שאת יכולה, לא להיות מחושבת-מדי-כדי-לא-לעשות-פדיחות כולנו אנשים, ופדיחות רק מראות שאת אנושית (ואח״כ יש זיכרונות של צחוקים), להשתדל לא לתת הוראות לאף אחד (״אח של כמעט ארוס שלי, תחליף לי ת׳צלחת״ וכאלה), ולא להעיר לגבי אופן החינוך/אי סדר של הבית/ניהולו... וכמובן שלא יזיק לך לפלוט בטעות מחמאות על האוכל והמראה ובכלל(;
מה שעוד חשוב, מכיוון אחר קצת, זה להזהר מייחוד עם האחים וכל שאר הגברים 
ו... אם כבר בהלכות עסקינן, יש אמהות שבוחנות צניעות של בנות ולא לפי הלבוש אלא לפי אופן ההנהגה עם האחים של החתן.. אם ה״כלות הפוטנציאליות״ צוחקות איתם יותר מדי וכו׳

וכמובן שבעד, חלק מתהליך בחירת הבנזוג לחיים מלווה גם בלבחור משפחה שתלווה אותך בעז"ה כל חייך. (סבא וסבתא לילדים שלך, וכו). מה גם שהרבה אנשים מתנהגים שונה ליד המשפחה שלהם וחשוב לדעתי לראות את הצד הזה בבן הזוג.
תהיי עצמך, אבל כמובן צנועה, נחמדה ככל שניתן, לא דעתנית מידי, וכו.
מה להביא?
כלי יפה, שוקולדים שווים, צנצנת יפה עם עוגיות שאת הכנת, וכד
בהצלחה

איזה יופי שהוא הציע שבת יחד אצל הוריו! ובאמת עשה זאת באופן נחמד ממש! בדיוק כמו שכתבו לפניי, אין מה לדאוג, בטוחה שהוא והוריו ישתדלו מאד להנעים את זמנך איתם, ויקבלוך בעזרת ה' בחום. בהצלחה!!!!

מחיר הזהב יש לו מחיר לפי גרם
המחיר אמור להיות בין 200-250 שח לגרם
תחוי מה אתה לוקח...
מזל טוב

פלא על ערוץ 7 שלא סוגרים את האתר בשבת

טבעת רחבה, למשל, תעלה יותר מטבעת דקה.
עבה תעלה נניח בסביבות האלף ודקה כמה מאות.

ממליצה על החנות בירושלים של זכריה מלצר (רח׳ הלני המלכה). זולים ואמינים מאד. (אפשר בכיף לחזור אליהם אחרי זמן לתיקונים וכאלה.)

קנינו שם לפני החתונה את טבעות הנישואים שלנו, אחת עלתה 400 והשנייה 450 (לא זוכרת של מה עלתה כמה). הם ממש נחמדים ונותנים את הזמן לבחור בנחת.
הטבעת שלי הייתה בול במידה שלי, לבעלי עשו טבעת חדשה שהייתה מוכנה תוך כמה ימים.

שלנו עלו 450 ו550

לי 2 הטבעות עלו 800₪
(עם זכרון, למה משהו שם לב שזה לא יהלום אמיתי?)

אם מוסיפי עיצוב מיוחד יש תוספת תשלום על עיצוב.

אנחנו קנינו בתקופת שפל מבחינת מחיר זהב ואם אני לא טועה עלה 150 שקל לגרם.

זה תלוי ממש. כי שאחי קנה שנה לפני עלה לו 190 לגרם משו כזה.

אני צורף. זה תלוי במשקל הטבעת, טוהר הזהב, מורכבות הטבעת ומאיפה קונים, המחירים נעים בין 300-1500 שקל. אם את רוצה המלצות לאן כדאי ללכת או לקבל ממני הצעת מחיר, אז את מוזמנת לפנות אלי בפרטי.

מאד

בחנות שנקראת "זהב ירושלים" - נמצא בגבעת שאול בבנין של מכון טל

 

בתקופה האחרונה הוא מביא/מייצר הרבה טבעות במחירים טובים לציבור לציבור שלנו!!
 

אם אתה לא בייני"ש דבר איתי באישי אוכל לסדר לך שם הנחה בכ"מ(לא כמו אם אתה בייני"ש אבל עדין משהו)


בכ"מ כמו שאמרו מעלי
הכל תלוי במשקל של הטבעת לפי גרם של זהב
שעולה היום באיזור ה250 ש"ח
אני קניתי טבעת באיזור ה- 900 ש"ח

מכיר כאלו שקנו ב1200 ש"ח
וכאלו שקנו ב400 ש"ח

הכל תלוי מה התקציב ומה האישה רוצה!!

ממליצה מאד להתחשב במה שהאישה (והאיש...) רוצה ולזרום עם התקציב - זה משהו שהיא תסתובב איתו בעז''ה כל החיים... וזה מבאס להתפשר על זה. ממש כדאי שזה יהיה מושלם בעיניה.

24k- כ-140 שקל לגרם.
21k- כ-120 שקל לגרם.
18k- כ-105 שקל לגרם.
14k- כ-80 שקל לגרם.

כל שאר הכסף שאתם משלמים מעבר למשקל, זה על זמן העבודה של הצורף במקרה הטוב ומקרה הפחות טוב, על השם/מותג.

מחיר זהב 14k מחיר בבורסה זה 85 שח נכון לאתמול. והחנות עוד צריכה להתפרנס לא הגיוני שזה זול יותר ממחיר הבורסה.

שכחתי לציין שהמחירים האלה, בדרך כלל לפני מעם.

גם המחירים כל הזמן עולים ויורדים, הכל תלוי בחדות העליות והירידות בערך הזהב ולפעמים, הן יכולים להיות מאד חדים מהיום למחר.

חנות נחמדה מאוד.

נכון שזה חשוב לכלה שיהיה כפי שהיא מדמיינת.. וכדאי בשביל זוגיות טובה!

אבל אם היא גם היא בעניין- לזכור יחד שלא צריך הוצאה גרנדיוזית בשביל זה..

לדעתי - חבל להכנס לחנויות זהב מותגיות, שתשפכו שם כסף בלי סוף..

אפשר ללכת לעצב אצל צורפים יהודים כשרים במחיר הרבה יותר סביר..

ממליצה על עייש.. הטבעות שלנו משם. ולא יצאנו בשן ועין.

זה לפי פנימיות התורה....
וזה הכי זול שאפשר- פחות מ150₪...

נכון זה לא יפה'. אבל למדנו והתחברנו למשמעות הרוחנית.
והטבעת היפה היא של האירוסין.

המון המון תפילה מעומק הלב יכולה לשנות ה-כ-ל! 

הקב"ה מוביל אותנו למקומות בהם אנחנו חסרי אונים ,כדי שנתחבר אליו ונדע שרק הוא יכול להושיע אותנו ולא אף אחד אחר.

זאת לא סתם סיסמא,זה ממש ממש ככה,ותפילה במילים שלך מעומק הלב יכולה לשנות מהקצה אל הקצה! מכירה עוד השתדלות שתמיד עוזרת ?שיודעים בה בוודאות את הכיוון הנכון? תתחילי בלי נדר כל הזמן לדבר עם השם .ובמיוחד שמדובר בענייניי רוחניות-שם,נראה לי ,התפילות מתקבלות יותר בקלות.

בהצלחה!

אני מבין את הכאב שלך, אבל אסור לך לפעול מתוך כאב.. חיבוב הדת צריכה לבוא ממנו ולא מהדרישות שלך, להפך זה רק ירחיק אותו.
תתמקדי במעשים הטובים שלו, בשיעורי תורה שהוא הולך, תפרגני לו עליהם תעצימי אותםושום הערה על התנהגות שלא לרוחך
בהצלחה

היה כושה הרבה שלום בית בבתים של חוזרים בתשובה כלל הברזל שלו היה שהצד החוזר בתשובה מחויב לא להחזיר בתשובה את הצד השני אלא להגביר את האהבה שלו יותר על הצד השני זהו רצון ה

בכל הזוגות שהיו נוהגים כך הצד השני היה חוזר בתשובה מעצמו ואף נהיה במקרים מסוימים יותר פנאט מהצד הראשון שחזר בתשובה

מאחל לך שתדעי להרעיף חום ואהבה כלפיו מתנת חינם זה רצון ה ממך

וכן סבא שלי היה מתעסק עם טלוויזיה בשבת ונשים בחוסר צניעות לא בניואנסים

אהבה רבה אהבתנו...

אני חושבת שלא לבוא בכוח

זה לגמרי בסדר לדעתי לשחק כדורגל פעם בשבוע, גם דתיים צריכים להתאוורר ופעילות פיזית

וזה קורה להרבה שיש תקופות שלא הולכים לשיעור קבוע

אנחנו גם חוזרים בתשובה ולפעמים זה באמת לא קל

התלהבות ראשונית עוברת ולי בכלל לא הייתה ואז צריך לעבוד קשה על כל מצווה, למצוא את הנעים שבה, את הטעם שלה

ולפעמים זו בעייה אחרת, לבן אדם עם לקות למידה קשה להתרכז בשיעור גמרא, לאישה לא מאורגנת קשה להכין שבת

אם בעלך שומר את הדברים עקרוניים אז עדיף לתת לו להבשיל

שייקח את הגדול לשחק כדור

ועוד משהו - לפעמים לחוזרים בתשובה יש ציפיות ודרישות מוגזמות

אני זוכרת שסיפרתי למישהי- אז גרושה חוזרת בתשובה- שבעלי משחק כדורגל פעם בשבוע עם חברים- רובם גם חוזרים בתשובה- והיא כמעט נפלה מהספסל. היא גם הסבירה לי שחצאית שלי ארוכה מדי, חולצה צמודה מדי, שאסור לאכול הכשר שהוא לא מהדרין... היום היא חילונית 

אי-אפשר למחוק 20-30 שנה בהינף יד

ואגף יש הרבה דתיים מהבית שהם ממש לא דוגמא טובה

בעל של חברה שלי אף פעם לא עוזר גם כשהיא מתפרקת כי הוא בשיעור בערב. תמיד. הוא מחמיר בהלכות פסח אבל מעליב אותה יום-יום. 10 שנים למד בישיבה, לא מחליף חיתול רק יודע לדבר גבוה-גבוה 

הכי חשוב זה מידות טובות   

או כלשון רבותיי - "מתחתנים עם מה שיש".
לא נכון להסתמך על כך שישתנה לאחר מכן.
נראה לי שהשיטה היעילה היא באמת לא ללחוץ, להחמיא אחר כל פעם שעושה איזושהי פעולה בכיוון חיובי ולהתאזר בסבלנות..

אבל כמו שר' נתן כותב בכ"כ הרבה מקומות: העיקר הוא הרצון.

בלי רצון שלו לא יקרה כלום.

אז השאלה היא : איך את יכולה לעזור לו לעורר את הרצון?

אהבה לא צריכה להיות קשורה למצב הדתי שלו ועוד אחרי שהתחתנתם...
אני בטוחה שזה לא התפקיד שלך להיות המחזקת שלו הדבר היחיד זה לאהוב ולאהוב...
דת זה עניין אישי ואני בכלל חושבת שלקרבת השם יש תקופות של עליות ומורדות מי יותר ומי פחות.
ואסור לתלות את השמחה בקשר בזה.
את הילדים צריך לחנך בחום ובאהבה היראת שמים שלהם תהיה תלויה בבחירות שלהם כמובן שאת כמחנכת תתני דוגמה כמה שיותר טובה. אבל איך בעלך מחנך זה תפקיד שלו.
חסר ילדים שנושרים להורים דוסים וכן להיפך???
כאשה לבעל תשובה אני ממליצה לך להרפות ולהיות אשה הכי נעימה מושכת ואוהבת שיש.

אני רואה כאן 2 שאלות

1. כיצד לחבב את הדת (לא להכריח, נראה לי שאת מבינה שא''א להכריח)

2. כיצד להתמודד עם הפער ועם חינוך הילדים.

 

1. לחבב את הדת. חושבת שפשוט לעשות נעים בבית. שבת יפה וחמימה. חגים. היופי שבצניעות. קדושת הדיבור. כיבוד הורים וכבוד הזולת. הקפדה על לשון הרע וכדומה (כמה מהנ''ל ממש באופנה להקפיד עליהם גם בציבור הכללי משום 'הומניות ואנושיות'. כשזה נעשה ע''פ ההלכה זה שונה וזה מורגש). 

 

2. ההבדל בינכם. תפילה תפילה תפליה. כמה כח יש לאישה בפה!!! מנסיון אישי א''א לשכנע או להשפיע או אפילו להמריץ, אלא רק להתפלל להקב''ה שיפתח את ליבו של בעלך וימשוך אותו לתורה הקדושה והמצוות. שיתן לך כוחות להיות בינתיים עמוד התווך של המשפחה, לחנך את הילדים לדרך הנכונה. אני חושבת שאם הדוגמא האישית שבעלך נותן (ואני מאמינה שזה לא בא מרוע אלא מחוסר שימת לב?) ממש צורמת - אולי בעדינות בעדינות אפשר לשוחח על כך, ואפילו זאת לאו דווקא.

 

בקיצור, זה ממש לא כך. אשרייך שאת זכית וזוכה לחזק ולהתחזק! 

במקום הנפשי שלו

עם ההרגלים "המגונים" שלו

עם ילדותיות ומתיקות וסתם עצלנות לפעמים..

 

בקיצור - פשוט אותו!!

 

ובסה"כ זה גם רצון ה' יתברך! שבני הזוג יאהבו זה את זה קודם כל ללא תנאי

וזה מתכון לשכינה בבית..

 

ברגע שתהיו במקום הזה, גם לך יהיה יותר קל לראות איפה הוא כן מחובר וקרוב לה'!

 

לילדים אל תדאגי!!

ילד שרואה זוגיות טובה בבית, הרבה יותר שמח להיות מחובר לה'!

ומעבר לזה - חינוך ילדים הוא 99% תפילות!

כל הכבוד לך על ההשתדלות המירבית, עכשיו- קצת הרפיה..

 

בס"ד

 

מוסבר בחסידות שהכל בידי שמיים- כל שפע שאת מבקשת,
בסופו של דבר נמצא בידי שמיים, ושם מוחלט אם לתת לך אותו או לא,
אבל יראת שמיים ברגע שמתפללים ומבקשים- זה ניתן לנו, כביכול אין ביד 'השמיים' למנוע מאתנו את זה.

תתפללי על יראת השמיים שלך, של ילדייך, של בעלך,

תאמיני שאם הקב"ה נתן לכם את הילדים האלו סימן שזה בדיוק מה שהם צריכים,

וזה הכי טוב לנפש שלהם, הספציפית.
דווקא כך הם יגדלו עם אמונה הכי חזקה ועוצמתית, דווקא כך הם יגלו את הפוטנציאל שהקב"ה טמן בהם-

ואלו התנאים הכי טובים לגידולם- כי זו המציאות אליה הם נשלחו על ידי הבורא שהוא תכלית הטוב.

ותמשיכי בנועם, באהבה להעניק טוב לבעלך וילדייך, מתוך אמונה שלמה ששום דבר מהחינוך לא נהרס.

וכתוב במרובה מידה טובה ממידת הפורענות אלף פעמים.

הדברים הלא טובים אולי בולטים, אבל זה בגלל שהם חיצוניים, ומה שחיצוני רואים מייד.

הטוב שאת מעניקה הוא פנימי, וחודר עמוק, ונהפך להיות חלק מהטבע של הילדים והבית.

אז בלי לחץ, בלי פחדים, אמונה ובטחון. במיוחד אם את חוזרת בתשובה, ובאמת מבית לגמריי חילוני,
ובחרת בחיי תורה ומצוות, קל וחומר שילדייך, שיש להם נקודת פתיחה טובה יותר מבחינה דתית, 
יגדלו ליראת שמיים. המון כוח!!

מסכימה עם התגובות הנבונות שלעיל. גם אני חושבת שפשוט תהיי את, חיה חיי אמונה של שמחה וטוב לבב וזה יעשה את שלו. בלי הצגות, בלי מיסיונריות, בלי תלונות. תחזקי אותו על הטוב שיש בו.כשאת מתקדמת ומתחזקת, תמיד בודקת מה איתו, קשר עין ולב שלא יוותר מאחור כשאת באיזושהי ריצה קדימה, כדאי לשוחח עם רב על כך, איך לא לגרום לו להרגיש לבד במסע הרוחני. ותתפללי, אני משוכנעת שתראי ישועות. בהצלחה, אשרייך!!! איזו אישה צדיקה את!!

052-4840728

 

בהצלחה!

בצוק איתן, הייתי חודשיים אחרי לידה ובעלי גוייס,

לא היה קל

אבל עודדנו אחד את השניה שזה הדבר הנכון

ושזו העת לתרום לקיומו ולחיזוקו של עמישראל, למרות העיתוי הלא קל מבחינה אישית

כל אחד יתרום את תרומתו בתחומים המתאימים לו

האידיאל כמו הדר לב...

בפועל לבעלי היה ממש קשה עם הראש במילואים שלו.
התייחסו.אליו כמו טירון,
ברמה שהיה לו שבועיים רצופים משבת הגדול עד פסח
וכשבאתי לישוב בו שירת לו שחררו אותו אפילו ללילה!!!
רק לארוחת שבת...

ב"ה פירקו את הגדוד שלו והציעו לו להצטרף לפלוגה אחרת

ובגלל שהיה לו כל כך רע
ויתרנו על הנסיון הנוסף...

דוקא כדי שכן יעשה מילואים.


לומר מה אני מרגישה בכנות?
אני בולעת את הרוק...מצידי היה שלא יעבור. כשהיה במילואים זה סיוט עבורי.א י מפחדת לישון לבד. קשה לי נורא ימים שלמים להיות לבד עם התינוקת שקמה הרבה בלילה ואני בהריון...וגם סתם- פשוט לא מוצאת את עצמי בעולם בלעדיו (ב''ה)...

אבל
לו לא אמרתי מילה.
ודוגרי זה דרש ממני מלא כוחות נפש.
הוא יודע שזה קשה לי אבל מצד שני שידרתי לו שאני איתו ומה שטוב לו-אני בעד.
הרגשתי שזה מאוד חשוב לו להרגיש שמשרת שרות משמעותי במילואים. שחשוב לו לתרום ולהוציא מעצמו. ושזה משהו שמרגיש שיכל לקרות רק בצבא ולא באיזה מעשה חסד רגיל...

הרגשתי שאם אני אישתו אסור לי למנוע ממנו לממש את עצמו.
וגם....בלב הרגשתי שגם אני אץגדל מזה שאתן מעצמי למען עמ''י.


אז בקיצור- אם זה היה תלוי רק בתחושה שלי- אז לא היתי רוצה...
אבל מאחר וזה רצונו והלב מרגיש שעמ''י זקוק לזה- אז אני מתגברת..או לפחות מנסה...

חיפשתי את זה ובסוף מצאתי

כשהוא היה שכיר ספגתי
כעצמאים זה הרבה יותר מסובך
בפועל, גם אחרי 6 ילדים אין פטור אוטומטי
העבירו אותו למקום קל"ב.

מה נסיבות הפטור זו שאלה אחרת
במקרה שלנו עד השלב של ה6 ילדים בעלי עשה המון חודשי מילואים
בהריון, שבוע וחצי אחרי לידה,
בחודש שמיני.

 

עוד דרך לתרום לעמ"י. מצד שני אני כרגע עם ילדה אחת אז קל לי לדבר

אשתי מצליחה בגבורה עילאית להשלים עם העובדה שבינתיים אני ממשיך לתרום לעמ"י.

זה ממש לא קל לה במיוחד שבצוק איתן הייתי בחזית

בעלי כל פעם שיש לו מילואים מאושר עד הגג,

יש לו זמן לעזוב את העבודה ולפגוש את החברים וכן גם לתרום לעמ"י

בצוק איתן הייתי שבוע וחצי אחרי לידה והוא היה כל כך מאושר שגייסו אותם שאפילו לא התווכחתי ולא ניסינו לקבל פטור.

זה קשה, יש זמנים קשים,

אבל לילדים יש גאווה שאבא שלהם נמצא בצבא.

בעלי בשנתיים האחרונות עושה הרבה מילואים. כולל חודש שלם בצוק איתן ( שבועיים בתוך עזה) ושבועיים בעמוד ענן..

הוא כ"כ מאושר ללכת ולתרום וב"ה מעריכים אותו מאד בצבא ובכלל לא מתייחסים אליו כטירון..

בחודש האחרון הוא היה במילואים בערך שלושה שבועות אך גם יכל לא להגיע והוא כ"כ שמח לנסוע שלא אמרתי דבר. כיף לשוחח עם בעל שמח!

כל פעם שהוא שואל אותי האם לנסוע אני אומרת לו שיעשה מה שטוב לו ( ותמיד בסוף הוא נוסע... )

בס''ד

אבל אני אשת קבע לקצין קרבי ובחרתי בחיים האלה מרצון ושמחה..
כך שפחות רלוונטי.

בהצלחה!

האמת שקראתי את התגובות פעם ועוד פעם ואני פשוט לא יודעת מה לחשוב.

מצד אחד שמחתי על הכנות. לדעת שלרוב זה לא כזה פשוט להגיד כן. (במיוחד לאלו שחוו אי אלו קשיים עם המילואים...)

ומצד שני לא קל להחליט שזהו. 

לכל אחד יש סיבות ומצבים שממש לא מתאים לו מילואים (ובטח צו 8) ומצד שני אם כולם יוציאו פטור אז מה יהיה על הצבא?

נכון שאנחנו לא במצב של מלחמת העצמאות או ששת הימים ומצד שני יש עדיין צורך בצבא חזק ומיומן שמערך המילואים הוא חלק חשוב בו...

אגב, בעלי משרת בחזית, זה גם מוסיף לתסבוכת אבל לא האישיו בהתלבטות.

אפשר לשתף אתכם במחשבות שלנו?

 

למה לא? מסיבות אידיאולגיות.

 

למה להוציא פטור? מצד בעלי שתי סיבות:

1. הוא מרגיש שלא מספיק מכבדים את הדתיים ואת צורכיהם גם באימונים רגילים וגם בצו 8 עם כל חילולי השבת שנובעים מזלזול של המפקדים ולא מצורך אמיתי של הצבא. או שלא מספיק דואגים לכשרות וכו'.

2. יש לו נכות מהשירות הצבאי ועם הזמן והגיל המצב קצת מחמיר. (אם הוא יבקש פטור זה יהיה על רקע זה)

 

מהצד שלי:

1. קשה לי עם הנוקשות שבשחרורים והעיקרון שאנחנו תלויים בחסדי המפקד. (למשל השבוע במילואים רגילים הייתי עם 40 חום ולא הסכימו לשחרר אותו ללילה, בסוף הוא הבריז חצי באישור. ובקיץ בזמן צו 8 עברתי חוויה טראומתית קשה (שלא קשורה למלחמה) בעקבותיה היא לי כמה חודשים של סיוטים מדי לילה ולא הייתי מסוגלת להיות בבית. בנוסף לכל האזעקות הייתי במצב נפשי ממש ממש קשה. אז בסבב שחרורים הראשון בעלי יצא אבל זה לקח כמה ימים.

 

2. העולם כמנהגו נוהג- קשה לי עם זה מאוד תפיסתית שיש כאלו שמגייסים אותם מכח חובה (לא מתנדבים להתגייס...) סופגים כל כך הרבה מכל הבחינות (כלכלית, נפשית, כל סדר היום משתנה)

ורוב האנשים ממשיכים בשלהם. יש כאלה שמתנדבים לעזור אבל אף אחד לא חייב לי כלום.

ואני אסביר- במלחמה בקיץ הייתי 3 חודשים אחרי לידה עם ילד בן שנתיים וחצי שובב מאוד מאוד שביטלו לו את המעון מסיבות בטיחותיות והיה לי בלתי אפשרי להתמודד עם שניהם יחד (עוד לא למדתי איך מטפלים בשני ילדים במקביל ופתאום בבת אחת לעשות את זה 24 שעות...)

ניסיתי לגייס עזרה מכל מקור שרק אפשר. מהמוקד של הבית היהודי שלחו לי 2 מתנדבות שבפועל לא הסתדר לאף אחת לבוא. מבחינתי רציתי לשלם לא ציפיתי שזה יהיה על חשבונם רק שיבואו. הבייביסיטר הקבועה רצתה לנצל את ימי החופש לטיול בצפון. אחות של בעלי עבדה בקייטנה ולמרות שהתקשרתי והתחננתי שתבוא אמרה שהיא לא יכולה... 

פה ושם הצלחתי לגייס עזרה אבל זה היה קצת מדי ומאוחר מדי. 

התחושה הזאת שבעלי גוייס בלי ששאלו אותנו, בלי שהייתה את היכולת לסרב- אבל כדי לקבל קצת עזרה אני צריכה להתחנן בפני מכרים ובפני אנשים זרים- זאת תחושה שלא עוזבת אותי כי א"א לדעת מה יהיה בהמשך...

בהקשר הזה גם מחרפן אותי למשל שגיסתי רצתה מאוד לעזור אבל היו לה שני מבחנים של האוניברסיטה ואם היו נותנים לה לגשת למועד מיוחד יחד עם המילואימניקים ותושבי הדרום היה נחסך סבל משמעותי של ילדים רכים בשנים... (והילדים שלי סבלו...) למדינה זה לא היה עולה כסף ולא היערכות מיוחדת כי גם ככה היו מועדים מיוחדים...

ויש עוד דרכים לגייס תמיכה מהציבור שלא יסתמך רק על טוב ליבם של בנות 15 שאם פתאום בא להן לצאת עם חברות אז הן מבטלות אותך... אפשר לתת מלגות עידוד לסטודנטים או בנות שירות ועוד.

 

אנחנו למשל יכולנו לספוג הפסד כלכלי משמעותי אבל לא כולם יכולים.

 

וגם זה עניין של תזמון. לגייס בצו 8 אפשר תוך חצי יום בערך אבל להקים מערך תמיכה בעורף לוקח שבועיים... וההתחלה היא הכי קריטית כי צריך למצוא פתרונות מעכשיו לעכשיו.

נכון נשמע ממני שמישהו חייב לי משהו? אז זאת בדיוק הנקודה שלי- כן אני חושבת שמישהו חייב לי משהו. מערך המתנדבים צריך להיות ממוסד ומחייב  הרבה יותר אם רוצים שנהיה איתנים בעורף. אני גם מוכנה להקריב, לא מצפה ל100% פיצוי. רק לתמיכה קצת יותר מהיכולת לשרוד (כי ללכת על הגבול זה לא טוב, אז רק טיפה יותר מזה)

 

ואגב- מה ההגדרה של הישרדות? אם עברנו את המלחמה שכולנו בחיים זה מספיק? אם למשל נאלצתי להשאיר ילד באמבטיה ללא הגחה כחצי שעה כדי לטפל בתינוקת זה נקרא הישרדות? (באמבטיה הוא היה קצת רגוע- מחוץ לאמבטיה הוא התחרפן כ"כ שהיה מזיק לעצמו יותר). 

ואם שני הילדים קשורים בעגלות כי אני צריכה לנקות שברי זכוכית שלא יפצעו ושניהם צורחים בהיסטריה חצי שעה? ואם הם צורחים שעתיים עד שאני מתפנה לטפל בהם? (אני עוברת מאחד לשני...) אם ילד/ תינוק זקוק שארים אותו על הידיים ואני לא עושה זאת כדי לא ליפול איתו? אם אני רואה שחור בעיניים אבל מצליחה לשמור על הכרה אך בקושי רב?!

ומי אמר שבפעם הבאה לא אאבד את ההכרה?!?

 

אולי אני חלשת אופי? לא יודעת. אני חייבת לברר את זה לפני המלחמה הבאה כדי לא להיכנס שוב למערבולת שהייתי בה. אם אני לא מסוגלת להתמודד עם זה במציאות כפי שהיא היום אז עדיף שנוציא את הפטור וזהו.

 

אגב, בסוף המלחמה החלטנו להוציא את הפטור אבל אז ביקשתי מבעלי שלא יעשה את זה בפזיזות. לא רציתי שכל החיים תלווה אותנו התחושה שנשברנו אלא לשקול זאת בכובד ראש עם ראייה לעתיד ולא לעבר. לצפות את הסיכונים וההתמודדות הצפויה ומנגד את הכוחות שיש לנו והעזרה שאנחנו יכולים לגייס ולראות האם מגיעים לאיזון או לא ולפי זה לקבל החלטה מושכלת.

 

אני בטוחה שיש כאלו שהתמודדו עם מציאות יותר מורכבת ממה שאני התמודדתי איתה וכנראה אתמודד. אבל הידיעה הזאת לא תעזור לי ברגע האמת. (מניסיון)

 

סליחה עם כתבתי מבולבל, ובטח חלקכם זיהיתם את הניק המקורי שלי אבל לבנתיים אני מעדיפה את זה ככה.

אשמח לתגובות...

אני ממש מקווה שהאמת תטפלי בקשיים שלך, כי הם לא כל כך רגילים.. זה בשביל האיכות חיים.
ובמקומך הייתי מוותרת על המילואים. בית יהודי שלם זה חשוב יותר

בס"ד

אבל רוצה לחדד כמה נקודות.
אף אחד כאן לא חייב לאף אחד. יש דבר כזה שנקרא מחוייבות. המחוייבות שלנו כעם הוא לשמור על המדינה שלנו. בין אם זה בסדיר ובין אם זה במילואים.
הזכות להיות חלק מהמערך הצבאי בסדיר ואחרי זה במילואים מצריך גם ימים כאלה- צו 8, הקמת חמ"לים ושאר ירקות.
ותסכימי איתי ( בדיעבד את לא חייבת). אבל שלא כל פעם שיש צו 8 יתחילו להרים טלפונים ומיילים ולתזמן אם זה מתאים לכולם.
בשעה מלחמה אין זמן לשאולת. זה ניכנס או לא ניכנס וההחלטה היא מיידית.

נשמע שעברת תקופה פחות פשוטה ושאת צריכה את הזמן לעצמך. לעצמכם. ולא ניכנסת יותר מידי.
אני לא חושבת שאם אתם עכשיו לוקחים פטור זה אומר שנישברתם, ויתרתם וכו'. זה לא נכון. לפעמים בחיים יד לנו מצבים שאנחנו פשוט צריכים את הזמן הזה.
תעשי טובה ללב שלך ותוציאי את הפטור הזה.
מקווה שלא יצאתי חלילה קשה מידי.
מחבקת אותך מרחוק!
את אדירה, אשת מילואים זה לא דבר פשוט בכלל.

החזרת אותי לתקופה המטורפת הזו...

לדעתי זה בסדר אם תוציאו פטור ואת לא צריכה להרגיש ייסורי מצפון.
אתם יכולים לתרום לעם ישראל בדרכים אחרות.

אני לדוגמא רגילה לטפל בילדים לבד כך שזה לא היה חלק מהקושי שלי וגם ביישוב שאני גרה ממש התגייסו לעזור.

אם יש לכם את האפשרות לקבל פטור אני מגבה אותך לגמרי!!!

שיהיה בהצלחה!!:-*

ואני גם לא מתכוונת לעשות את זה..

אני רק רוצה להאיר לך נקודה אחת. את מוזמנת להתעלם אם זה לא נעים לך לקרוא את זה..

אני חושבת שהנקודת מוצא שלך לא נכונה.. לבעלך כמובן יש את סיבותיו שלו לבטל מילואים. אבל אני חושבת שאת מסתכלת על המילואים שלו בצורה לא נכונה.
את מתייחסת למילואים של בעלך כאילו הוא עושה טובה למדינה שהוא הולך .. וזה נראה שזו גם הגישה של בעלך..
כתבת :מישהו חייב לי משהו..,יש חילול שבת שנובע מזילזול של המפקדים..
בעלך הולך למילואים כדי שאם חס ושלום יקרה משהו הוא יוכל להגן עליך ועל הילדים שלו. אם זה במילואים שהם אימון בכדי להיות מוכן לכזה תרחיש ואם זה במילואים שהם תרחיש כזה בפועל.
תאמיני לי שלמדינה אין שום אינטרס להוציא את בעלך "סתם" למילואים כי מתחשק להם..
כל יום מילואים עולה לצבא מלא כסף! ואם הם חושבים שצריך מילואים- הם עושים את זה כי זה חשוב ושווה להם להוציא על זה את הכסף הזה .

אז נכון שזה קשה לנשים בעורף ונכון שכדאי מאוד שתהיה לך עזרה אבל בוודאי שזה לא חובה מצד אף אחד לעשות את זה.. לא מצד הביביסיטר שרצתה לעשות טיול ולא מצד אחות של בעלך או כל גורם אחר.. בסופו של דבר אלו הילדים שלך. ורק שלך. ואת אחראית עליהם. לא כי זה מעמסה עליך אלא כי את אוהבת אותם ורוצה בטובתם.
ונכון גם הם מקריבים כשאבא במילואים. אבל זה לטובתם. ולא כי "לקחו את אבא מבלי לשאול אותנו".

(גילוי נאות- נשואה שנה וקצת. ועברתי בערך 5 מילואי של בעלי כששנים מתוכם הייתי בהריון/עם שני קטנטנים והיו ארוכים מאוד)

עכשיו, אני לא אומרת את כל זה כי אני חושבת שאת לא בסדר או משהו כזה, הימי מילואים של בעלי היו לי ממש קשים והיו לי המון רגעים שנשברתי,אלא ששינוי גישה כזה יכול לעזור לך
להתמודד עם זה יותר בקלות (ועם כל מצב מורכב בחיים)

בהצלחה רבה בכל החלטה שלכם!

לענ''ד - התחתנתם, יש לכם אחד את השני ולכן אתם פחות מתרגשים מל''ג בעומר עם חברים כפי שהיה בילדות. ידוע שילד קטן מתלהב בהתחלה מצעצועים ואח''כ כשגדל מתלהב מאופניים וכשמתבגר מאופנוע וכן הלאה.. גם העניין שגורם להתלהבות וגם העוצמה משתנה. כשרואים מבוגר שמח ומתלהב לפעמים אומרים לו, 'מה אתה מתלהב כמו ילד?' כי ילדים באמת מתלהבים ושמחים בעוצמה רבה יותר. בזוגיות, אני לא יודעת כמה זמן אתם נשואים אבל כשהייתם זוג ממש טרי סביר להניח ששמחתם יותר מעכשיו כי זה היה חדש. אח''כ נכנסתם לשגרה ובשגרה לא יכולה להיות התרגשות תמידית. לכן חז"ל בחכמתם אמרו "תהיה נדה לשבעה כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" כלומר המטרה של ההתרחקות אחד מהשני בימי הנידה היא הצתה מחדש של ההתלהבות הראשונית. לגבי עבודת ה' כדאי שיהיה לכם רב שאתם מחוברים אליו שיכול להדריך אותכם. באופן כללי אגיד שכל מצוות התורה עם פרטיהן והמנהגים הרבים נועדו כדי לחבר אותנו לעבודת ה' בשמחה. 'ושמחת בחגך' זה ציווי, סימן שאפשר לצוות עלינו לשמוח גם כשלא מרגישים שמחה באופן טבעי. אנחנו צריכים לעבוד על השמחה הזאת, במחשבה ובמעשה.. בהצלחה וכל טוב

בוודאי שגם עם אהבה עצומה יכולים להיות ויכוחים קשים. תלוי באופי של האנשים. לא בעוצמת האהבה.
אני ובעלי אוהבים מאוד. ב'ה. זכינו.
וכשאנחנו מתווכחים..... הקראוון מאיים להתפרק זה עובר. וזה כן בזכות האהבה. ומשלימים ומתפייסים ומתחבקים אחרי הויכוח. אבל בהחלט יש ויכוחים והם ממש לא 'נעימים' לפעמים... האהבה היא מה שעוזר לחבילה לא להתפרק בויכוחים כאלה...היא לא מה שמונע את הויכוחים..

זה פשוט תסמיני השנה ראשונה..

אתמול לג בעומר התלהבתי כמו ילדה קטנה. אני מתחילה עם זה וכל המשפחה נגררת. נגיד מדורה מעניינת את בעלי קדחת אבל אני הלהבתי את כולם ויצאנו למדורה ושרנו הצטלמנו קפצנו ורקדננו. בשנים האחרונות לקחתי את התפקיד הזה עלי ואין מה לאמר כל המשפחה בסוף נסחפת וזה כיף. תיקח את התפקיד הזה עליך. שמחה והתלהבות זה דבר חשוב. זה מה שמשאיר אנשים צעירים

מחילה על הנימה.
קודם כל בא נגדיר ויכוח. אם הוא נעשה בצורה רגועה ושמחה אז זה לא ויכוח. זו שיחה נעימה שבה מלבנים דברים.

ויכוח מעצם היותו ויכוח הוא קצת פחות נעים ומלבב...

 

עכשיו- מה הקשר בין אהבה לויכוח?

מה, בגלל שאני אוהבת אותו אני לא יכולה לכעוס עליו? להיפגע ממנו? לפעמים, בטעות, לפגוע בו?

 

אני לא יודעת מה קורה בבתים אחרים וגם לא מענין אותי כ"כ. אבל נראה לי שאם כל הזמן רק רגועים ושמחים ומדברים יפה והכל סבבה אז משהו קצת מוזר פה.

ויכוח לא מקטין את האהבה, הוא פשוט מעלה לפני השטח שבדרים שכואבים, דברים שמפריעים, שמעצבנים, שפוגעים. אין מצב שיש זוג שאין לו דברים כאלה.

ומטבע הדברים- כשיש פגיעה, או כאב או עצבים- אז לרוב האנשים קצת קשה לדבר בשמחה בנחת וברוגע.

מי שעושה כך נראה לי שאו שהוא מלאך או שהוא לא מספיק כנה ואמיתי.

 

והאמת היא שאם מתווכחים או רבים- ככל שהויכוח יותר רציני ושני הצדדים עושים עבודה אמיתית בעקבותיו, ככה הקשר מתחזק ומעמיק- וזה בהחלט נותן התחדשות.

אם נעלבתי או לא מצא חן בעיני תגובה מסויימת של בעלי אז יש עוד גרכים להביע ולששתף מלבד ויכוח.
כשיש אמון מלא בהן זוג שבודאי רוצה רק לטובתי אז הנקודת מוצא היא שונה- זה לא אני כנגדו כרגע כי ברור שאנו ביחד ורוצים רק טוב אחד לשני. אז גם אם הוא הגיב לא כמו שציפיתי או עשה משהו שלא אהבתי- בודאי לא בכוונה ובוודאי מחוסר תשומת לב או מעייפות וכו...ואז הצורת פניה שלי אליו תהיה בהתאם- בנחת, בלי להאשים או לתקוף או לבקר רק לשתף בכנות מהלב מה הרגשתי.
מנסיוני זה לעולם לא גורר ויכוח כי הלב מרגיש שמאמינים בו. ויכוח נוצר כתוצאה מזה שאת פורקת תחושה ללא עיבוד פנימי וממילא מה שהצד השני שומע זה ביקורת וכעס כלפיו- ואז מגיב בהתאם....

ברור שיש סיטואציות שיותר קשה לעשות עיבוד פנימי ולהציף את האמון שקיים
בסדר לא להצליח תמיד
אבל בטח זה לא מוזר ולא מעיד על חוסר כנות.
זה ליצור הרגל פנימי לא להגיב מהבטן מול כעס...וזה יכל להצליח יחד עם עבודה תמידית שלהתחדשות האהבה והאמון ההדדי.

האם יש זוג כזה מושלם, שאת כל הכעס או התסכול או הכאב מצליח תמיד לפרוק אחרי עיבוד פנימי?

 

לפעמים הפריקה לפני העיבוד יש בה משהו מאוד כנה ואמיתי, יותר מאשר אחרי העיבוד.

ולפעמים לא.

מה שניסיתי בגדול להגיד הוא שגם אצל זוג מאוד מאוד אוהב- האהבה לא תלויה בויכוחים או לא.

עבודת מידות לפי התורה לא מעודדת רק פורקן רגשות גם אם הוא כנה ואמיתי...
כי לפי האמת היותר עמוקה עדיף לדחות את הפורקן ולהגיב בכנות ואמיתיות מתוקנת- בנועם ובכבוד הדדי.


קל?
לא עמרתי.
תמיד מצליח ?
לא אמרתי.

רק ציינתי שזה אפשרי ומציאותי. ותלוי ביחסים בין בני הזוג.
ויש זוגות כאלו.


ואני מסכימה איתך שבודאי בודאי שזה שמתווכחים אומר שלא אוהבים חלילה. וודאי שהאהבה לא תלויה בויכוחחם. היא ברובד עמוק הרבה יותר.

וזה מוליד אהבה אמיתית..
זה בדיוק העניין עם הזמן והעבודה על הזוגיות לומדים לפרוק כאבים בצורה נכונה וגם כשיש התפרצויות יודעים לעצור אותם מוקדם ולהתנצל על ההתפרצות.
וכמו שאמרת זה מחזק ומעמיק את הקשר ומתוך כך פורחת אהבה אמיתית.
דווקא אהבה שמלווה בויכוחים והתפרצויות או שהיא אהבה בוסרית או שהיא אהבה מהסרטים...
ואנחנו ממש לא מלאכים. אנחנו בני אדם שבאנו לעבוד ולחזק את הזוגיות ומשתפרים כל הזמן.
למה זה נשמע לך כזה מופרך?

אבל כדאי לדעת שלא אצל כולם זה עובד ככה, גם אם רצוי שזה יעבוד ככה.

וגם אם יש זוג שלא הגיע למצב כזה שבו הפורקן הוא נכון ויש התפרצויות של כאב או של כעס- זה לא סוף העולם, וזה לא אומר שאין אהבה. לא שהתפרצויות זה טוב אבל כמו שאמרת- לא כולנו מלאכים. יש כאלה שמסיבות שונות קל להם יותר לעבד בפנים ולפרוק נכון ויש כאלה שהרבה הרבה יותר קשה להם. וגם לאלה יכולים להיות חיי נישואין שמחים וטובים, גם אם קצת יותר סוערים...

לא שאני אומרת שזה אידיאלי, אבל יש יותר מדגם אחד של זוגיות נורמלית.

וחוצמזה שזה גם מאוד ענין של מנטליות.

(בין המשפחה שלי למשפחה של בעלי יש הבדל עצום בצורת ההתנהלות בזמן ויכוח- ואני לא בטוחה שיש צורה אחת שהיא הכי טובה. )

 

ודבר אחרון- אם נציב את שתי האפשרויות הקיצוניות- של איפוק שמוביל לחוסר כנות (ויש חיה כזאת...) או של התפרצות שיש בה כנות, גם אם לא נעימה- אני לא בטוחה שלטווח רחוק האיפוק הוא זה שיוביל לקשר טוב וקרוב יותר. וכמובן- שזה קיצוני, ורוב האנשים נמצאים בטווח שבין שתי הקצוות האלה, ולא בקצוות עצמם.

להשקיע בלמצוא את השמחה...

 

אשריכם שאתם מודעים לצורך, מעולה זה הזמן להשקיע....

 

רכיבה על סוסים, טיול ג'יפים קייקים סנפלינג , חוף הים, כרמל,..

 

חוויות כיפיות של חיבור ושמחה שהן חד פעמיות מרעננות את השיגרה,

 

תצאו לבלות ולהנות ...

 

להזמין אורחים לנסוע ביחד לשבתות במקומות מעניינים 

 

לימוד משותף של משהו תורני שמעניין את שניכם,

 

לקבל על עצמכם איזושהיא התנדבות משותפת , אם יש דודה/סבתא זקנה שכמהה לביקורים להחליט לבקר אותה ביחד ולשמח אותה,

כשמשמחים אחרים זה מדבק...

 

 

 

 

קפוץ!

תודה לכל מי שענה לי בפרטי!

ותוצאות מוכחות.

 

אני אישית לא נמשכת לטיפולים אלטרנטיבים, אבל אומרים שיש תוצאות מפליאות בשטח.

 

אישה מקסימה!

ותודה לכל מי שענה!

אני יודעת שכבר ענו לך, אבל אם כבר שאלת:

זאת שיטה מוכחת שעושה פלאים. באופן אישי אני אומרת לך!
אותי זה הציל.
עכשיו אני לומדת את זה בעצמי, אז אני אנסה להסביר-
התת מודע שלנו אוגר בתוכו המון דברים, לרובם אנחנו בכלל לא שמים לב. ויש כל כך הרבה דברים שהמודע שלנו לא מודע אליהם בכלל.
בגלל זה משתמשים בגוף, בשרירים, כדי לענות על שאלות שהמודע שלנו לא יודע. הגוף שלנו יודע הכי טוב מה טוב לו. זה כלי מדהים.

יש בירושלים בגבעת שאול מטפלת במוח אחד, דבורה האיתן.
אני לא אובייקטיבית כי היא סבתא שלי, אבל סיפורי הצלחה יש בלי סוף. אישה מקסימה ומטפלת נהדרת.
אני לא יודעת כמה בדיוק היא לוקחת, אבל יחסית לטיפול הזה היא לוקחת כלום. ברמה שמס הכנסה עושה לה בעיות כי הוא לא מאמין שרק זה הסכום שהיא מרוויחה עם עבודה כזאת.
בקיצור ממש ממליצה.
026520906

המון הצלחה!

אולי תוכלי להעלות מחקרים מדעיים על השיטה הזו?

או לחילופין, מאמר של הסבר הגיוני ולא מיסטי.

 

אני מחפשת לקרוא עליה יותר.

 

 

he.wikipedia.org/wiki/אפקט_פלצבו

או שאולי אין מחקרים על זה?

אבל אם זה פלצבו כל כך מוצלח אז אולי זה שווה את הכסף

אין לי מחקרים "מדעיים" להביא לך, סתם כי לי באופן אישי אין.

ואין לי מאמרים, כי אני גרועה בחיפוש באינטרנט.

אבל אם היית לידי הייתי מראה לך הוכחות מדעיות בעיניים. יותר אמין מכל המדענים שיגידו לך שיש כדוריות דם אדומות.

 

יש את הבדיקה הבסיסית, שהבן אדם מחזיק את הידיים באויר והמטפל לוחץ.

כשהתשובה חיובית- הידיים חזקות.

כשהתשובה שלילית- הידיים נופלות.

(אל תנסו לבדוק לבד, זה על קצה המזלג, צריך אימון וכוונה)

 

אז הנה הוכחה שהייתי מראה לך אם היית פה, בינתיים רק תדמייני-

קובעים מראש שכשהאדם נכנס כולם חושבים עליו מחשבות שליליות, כמה הוא דפוק, מכוער, וכו'.

ושבפעם השניה חושבים עליו מחשבות חיוביות, כמה שהוא אדם נפלא וצדיק.

כמובן שהאדם לא יודע מזה.

והתוצאה ברורה-

בפעם הראשונה הוא לא מצליח להחזיק את הידיים, ובפעם השנייה הידיים שלו יציבות וחזקות.

 

[אם כבר כתבתי את כל זה, אז עוד דבר מדהים וחשוב לחיים- אם מנחים את האדם לחשוב על עצמו דברים חיוביים, כמה שהוא איש טוב, ולחשוב על כל הדברים שהוא טוב בהם, גם אם כולם מתאמצים ממש לחשוב עליו מחשבות שליליות, הוא נשאר חזק. מסר חזק לחיים!!]

 

וזה לא כישוף, ולא מעשה קסמים, זה פשוט מאוד- כשהאדם מלא באנרגיות שליליות- השריר שלו חלש. ולהיפך.

 

בעזרת הכלי הזה למשל, לומדים המון דברים על האדם. וככה אפשר לטפל בדברים שסתם ככה אנחנו לא יודעים עליהם.

אפשר לגלות אלרגיות לדברים, אדם שקשה לנו איתו, אירוע שהשאיר לנו טראומה, סיבות לקשיים...

וכשמגיעים למסקנות האלה, בוחרים את הדרך הטובה ביותר לטפל בבעיה.

בלי עיקופים מסביב.

 

אולי לדודתך יש מאמרים או מחקרים אקדמיים על ההשפעה של מוח אחד?

אשמח מאוד לקרוא.

 

 

לפי הנ"ל היה צריך להשתמש בשיטה הזו לפיענוח פשעים ובכלל במקום מכונת אמת.

מח אחד היא שיטה שמשמעותה לאחד ולאמן את שני חלקי המח לעבוד בצורה אחידה.

יש חלק שאחראי על הרגש וחלק שאחראי על השכל.
לעיתים בגלל כל מיני דברים שעברנו החלק של הרגש משתלט ולא מאוזן ולכן פועל בצורה חזקה יותר. מה שגורם לנו לכל מיני תופעות במצב הרוח ואפילו בבריאות הגופנית.

השיטה של מח אחד היא על ידי אימון ועבודה על השרירים שמפעילים ומאצנים את שני חלקי המח.
לדג' שמיניות מאוזנות.
הטיפול לכל אחד ברמה בו הוא צריך פועל כדי להביא לאיזון בין שני החלקים.
מכאן שם הטיפול "מח אחד".

השיטה היא מדעית ביסודה.
יש בה גם פן צדדי וקטן שהוא פן שתקראו לו "מיסטי" הוא פועל על האנרגיה של השרירים ואת האנרגיה הזאת מביאים בעזרת תירגול על השרירים ובעזרת אבנים ותמציות טבעיות מיוחדות.

הייתי בטיפול כזה לאחר שטיפול פסיכולוגי לא התאים.
היה מדהים.

אגב טופלתי אצל דבורה האיתן ואני ממליצה ממש ממש!

בהצלחה.

מחפשת מישהי מקצועית ומנוסה שמטפלת בשיטת מוח אחד באזור המרכז..

מכירים?

תודה!

אם יש אפשרות ליסוע הייתי נוסעת אליה.

(הגעתי מאיזור השומרון וצפונה יותר..)

זה אסור מצד כישוף וקוסם.

האיסור על הפעולה לא תלוי באם היא עובדת או לא.

פוסק חייב קודם להכיר את המציאות ורק אז לפסוק.

מדובר באנרגיה ובתרגילים על המוח.

 

יכול להיות שהוא התכוון למשהו אחר.

 

מוח אחד עובד נטו על שרירים שבגוף. זה לא קסם.

בתחום הטיפולי הזה ישנו מימד סודי שלא מפורסם לציבור

ונעזר באמצעים שונים שלא כאן המקום לפורטם

 

לא בכדי אין התנגדות להידרותרפיה, פיזיותרפיה וטיפולים גופניים-שרירניים אחרים

אם לומר בפשטות, הנחת היסוד במוח אחד היא שהמטופל יודע בתת מודע שלו את שיטת מוח אחד.

 

המטפל יכול לשאול אותו שאלה מספרי הלימוד של מוח אחד והשריר ידע להגיד האם טיפול מס' 13 הוא זה המתאים לו.

 

 

 

שהמטפל והמטופל יוצרים מעגל אנרגטי, אז ברגע שהמטפל מתכוון לטיפול מסויים, מספיק שהוא אומר "טיפול מס' 12" ומתכוון לזה, התשובה מהמטופל תצא אמינה.

 

המטופל לא יודע את שיטת מוח אחד. מאיפה ידע? העניין זה שהידע של המטפל מתחבר לטיפול.

יש דברים שלא כותבים עליהם באינטרנט ולא מפרסמים בציבור, כדי למנוע שימוש שלילי בשיטה.

 

למשל- יש את העניין של לקבל תשובות מהגוף בעזרת בדיקת שריר.

אם זה יהיה משהו נפוץ, אנשים ישאלו על מחלות, על היריון, בן/בת.. וכל מיני דברים שלא טוב שאדם יקבל עליהם תשובה כל כך בקלות.

ועוד דוגמאות שלא עולות לי עכשיו..

 

מי שרוצה ללמוד את שיטת מוח אחד- מוזמן. שום סודות.

@פאז

 

 

אבל תודה לך מודדת

 

אשמח לשמוע באישי מה שלומך בשעות הפנאי שלך..

זה לא משנה אם זה בעל או אישה.

אף על פי שיותר מקובל שגבר יעשה את הדרך, ז"א זה מה שראיתי סביבי, אבא שלי נסע כל יום שעה וחצי, כי הילדים מסודרים במוסדות, אמא בעבודה, הוא קיבל תפקיד אחרי כמה שנות נשואים אז לגרור את כל המשפחה, לעומת נסיעה של שעה וחצי זה היה די ברור שהוא יסע ולא כל המשפחה תעבור.

יש גברים שעובדים בחו"ל ונוסעים כל שבוע....כדי לא להעביר דירה את המשפחה

אני רוצה מאוד לעבור לשם

כי זאת הדרך היחידה שבה אני יכולה למצוא

לעצמי חברה נחמדה וזמינה

וכן, זה דבר שהוא צורך די גדול בשבילי, לא קריטי שאם לא אני אהיה

בדיכאון כל חיי אבל בואי נאמר שמאז שירדנו מהרעיון הזה אני בערך חצי מהיום בוכה ועצבנית על הילדים..

וזה כבר שאלה אחרת, 

עד כמה זה קריטי בשבילך ומה את תקריבי כדי להתקרב למקום העבודה.

כי שעה וחצי נסיעה זה המוןןן

כרגע בעלי נוסע כמעט שעה כל צד ומחפשים לעבור כדי שיהיה לנו יותר קל חבל לנו על כל כך הרבה זמן שהוא מפסיד ביום.
הוא נוהג אז הזמן לא מנוצל ואם יהיה באוטובוסים הזמן יגדל בהרבה.

אבל יש לזה מחירים שגם הוא משלם:
הוא שותף מלא בתחזוקת הבית,
מכיל המון ימי התפרקות שלי ומחבק ומחזק
הוא יודע שבמהלך השבוע אני לא עושה כלום בבית ואפילו ארוחת ערב הוא מארגן לרוב

ושנינו יודעים שברגע שיהיו ילדים נעשה חושבים מחדש על ההתנהלות שלנו.

את מוכנה לשלם מחירים כאלו? של העדר עזרה בבית, של לפגוש את בעלך ב8 בערב לכל המוקדם? של קושי נפשי שלו לפעמים שיפול על כתפייך?

לבעלי זה שווה (למרות שאני לפעמים נשברת ולא בטוחה שזה שווה כי זה קשה מאוד. מאוד! ) אבל תבדקי אם את מוכנה לזה.

נשמע לי מוזר שיש מקום אחד ( שאת עוד לא גרה בו, בעלי גר ביישוב כבר 12 שנה קודם ) שאת מרגישה שיכול להתאים לך.

זה מעצבן מאוד, מעייף מאד.

שעה וחצי הלוך + שעה וחצי חזור  + יום עבודה של תשע שעות זה בערך 12 שעות כל יום, ותוסיפי לזה פקקים ותקלות וימים שהרכב במוסך ונוסעים בתח"צ (שזה לוקח פי 3 זמן).

 

ותלוי בבעל -  נהיגה זה דבר שמעייף.  מה הסיכון שהוא ירדם על ההגה?

מאוד תלוי במיקום, באפשרויות ובפקקים.
לי לוקח בערך אותו זמן.

אנחנו יכולים להגיד לך איך זה יכול להשפיע על החיים שלכם (תצטרכי לתחזק את הבית פחות או יותר לבד, פחות שעות שבעלך יהיה בבית, שזה שיקול גם שלך וגם שלו ועוד..)

אבל בסופו של דבר אתם צריכים לחשוב אם זה מתאים לכם.

כל אחד וכל זוג מה שמתאים לו.

יש זוגות שיעברו למקום מיגורים רק בגלל שזה קרוב למקום העבודה ויש זוגות שמוכנים לסוע רחוק העיקר שטוב להם איפה שהם גרים.

כל אחד ומה שמתאים לו.

 

בהצלחה!

 

אני מוכנה לשלם את המחיר (גם ככה הוא לא ממש עושה משהו בבית)

בשבילי זה ברור שזה משתלם

בשבילו זה באמת לא לעניין, זה באמת רעיון הזוי, נראה שנוותר עליו

אופציה אחרת זה יישובים, ולשם אין מצב שאנחנו עוברים

לא ידוע לי על עוד ערים עם קהילה תורנית עם חברה זמינה שנפגשים סתם ככה ביומיום בחוץ

כנראה שאני יאלץ להתחיל לנסות להשלים עם זה 

תודה לכולם

ואם יש למישהו בכל זאת איז רעיון בשבילנו נשמח מאוד

מכירה קצת גרעינים וגם אנחנו בררנו על אזור המרכז עכשיו אז אני בעניינים..

רק שהגרעין יהיה ממש תורני

ושלא יהיה יקר מאוד

 

אם כן בואי לאישי

יש מצב שישן פעם-פעמיים בשבוע במקום קרוב יותר לעבודה?

רעיון, אבל אין כ"כ מצב

לא נראה לי שזה לעניין בכלל.

אם שווה שבעלך יחזור כל יום מותש ועייף אחרי יום עבודה ויסע כל כך הרבה ולחזור יחזור  מותש.....

 

תחשבי על הכל

יש חסרונות ויש יתרונות

אבל אם זה לא ממש הכרח 

אני חושב שזה ממש לא כדאי

במיוחד אם זה לאורך זמן

 

נסיעות זה דבר מתיש

ובבוקר

שעה וחצי הופכות לשעתיים פלוס בקלות (תשמעי דיווחי תנועה בבוקר)

 

משמע שאם הוא מתחיל את העבודה ב9 בבוקר

הוא צריך לצאת מהבית לפחות ברבע ל7 (כדי להגיע בטוח בזמן)

כך שאם הוא מתפלל במניין (ואני מניח שאת רוצה בזה) הוא יצטרך לקום בסביבות 5 וחצי בבוקר

 

 

בנאדם רגיל עובד 8 שעות בד"כ

 זה אומר שהוא מסיים את יום העבודה שלו ב5 בערב 

ועוד שעתיים נסיעה (כי גם אז זה זמן של פקקים)

הוא מגיע הביתה ב7 בערב

 

קופץ לשיעור (את רוצה שיקבע עיתים, לא?)

+ ערבית

 

הוא חוזר ב8 הביתה.

 

הוא חייב ללכת לישון ב11 וחצי לכל המאוחר (כדי שיהיה לו לפחות 6 שעות שינה)

 

אלו לא חיים פשוטים!

 

אני לא הייתי ממליץ

לפחות לא באופן קבוע (אולי זמני כן)

 

 

 

וגרה רחוק מהחברות והמשפחה
בשביל העבודה והקהילה שלי בעלי.
בהתחלה היה קשה. היום אני שמחה מאוד יש לי בעל שמח ומאושר שהולך ופורח..
ואיך נאמר בסוף מתרגלים להכל ולומדים לראות את המעלות
כך זה מערכת נישואין היא מורכבת מפשרות וויתורים וכל פעם מישהו אחר צריך לצעוד לקראת השני.
מה דעתו של בעלך? הוא מוכן מבחינתו? כמה זה הקרבה עבורו?
תחשבי על זה שבמעבר הזה תשרפי אצלו הרבה אסימונים ושווה לשקול את הכדאיות במבט למרחוק.
העיקר הוא הסגנון של בעלך. כמה הוא יתמסכן עם זה. כמה ירגיש מנוצל. האם הוא אוהב לנהוג. האם יהיו החזרי נסיעות וכו'

בהצלחה

יש איזה מקום אחר שחשבנו עליו, כנראה נעבור לשם...

למרות שהוא הרבה פחות קורץ

תודה לכולם, עודדתם

אנחנו לא שופטים

אנחנו אנשים פשוטים.

לדעתי כדאי לשנות את דרך הצגת השאלה 

כמו שהשאלה מנוסחת, הציפיה מאיתנו היא לשפוט

מה נורמאלי ומה לא.

לכל זוג יש הגיון ודרך התנהלות עצמאית

כתיבת  שאלה בדרך זו פירושה

שמישהו אחר יחליט בשבילכם-

אדם או פורום שיחליט האם זה בתחום או מחוצה לו.

כל זוג הוא עולם עם כללים משלו,וייחודיות משלו.

אם זוג מתבונן החוצה ובודק מה נהוג ומקובל אצל אחרים

הזוג מאבד משהו מעצמיותו וייחודו....

עדיף לשאול את שאלתכם אחרת:

אילו שיקולים יש לקחת בחשבון בהחלטה כזו?

או: שתפו אותנו בניסיונכם שלכם...(והשיתוף יעלה לנו קווי מחשבה)

אבל את קביעת הנורמות כדאי שתשאירו לעצמכם.....

הרבה הצלחה

ואם תחליטו על נסיעה....שתהיה נסיעה טובה

 

מיישוב ליד ירושלים, אבל זה לא קושי מבחינתי, היות ואין לי ילדים כרגע...

 

אך אני מכירה עוד 3 נשים בסביבות ירושלים שנוסעות שעה וחצי!

מרמות - בית שמש

מרמות- הר חומה

מגבעת זאב - תלפיות

 

וכולן בעלות 3-5 ילדים...

 

אני מצדיעה להן.

שלושה ימים בשבוע

שעה וחצי בדרך בינעירונית כל יום מעלה קיצונית את הסיכון לתאונות דרכים..

 

אותי אישית זה מלחיץ.

 

כמה שאת סומכת עליו שהוא זהיר וכו, לא הכל תלוי בו.

אתמול 2 ערבים כמעט העיפו אותי לעולם האמת...

זה הון עתק של דלק!!!

 

סתם עוד נקודה למחשבה...

זה לא מצב אידיאלי מאוד מעייף אבל אני אישית ישן בנסיעות ככה שמעבירים את הזמן ואישתי סטודנטית ולכן עד שאני מגיע הבייתה היא בדיוק מסיימת את כל המטלות שלה.

אבל זה לא אידיאלי ולא פשוט.

 

לשמח את החתן והכלה-
לדאוג(אפשר בשילוב עזרה מההורים שלהם) שיהיה במקרר שלהם אוכל לימים שאחרי החתונה, ופינוקים כיפיים(עוגות , שוקולדים, גומים ןכד)
בקשר לליווי-
#יש רשימה של דברים שכלה צריכה ביום החתונה- סיכות ביטחון, סיכות סבתא. לתיקון תסרוקת , מגבונים וכו. תדאגי שאצלך יהיו את הדברים האלה ושבמקרה הצורך-את מביאה אותם ושיהיו נגישים..
#לדאוג שהכלה תאכל ובעיקר תשתה לאורך היום!! הרבה פעמים כלוץת מגיעות מיובשות לחתונה ולא מרגישות טוב כל הריקודים..שיהיו איתך קשים לשתייה שלא תפחד לשתות בגלל שיהרס האיפור..
#ובעיקר- לעשות תיאום ציפיות עם הכלה , בלי להתבייש לשאול,איך תרצי שאהיה, מה חשוב לך,בא לך מוזיקה באותו יום?בא לךשנשיר שירים ונעשה קולולו כלרגע או שאתרוצה את השקט שלך? וכן הלאה.
בהצלחה! מזלט
#

זה מאד משמח להגיע לבית עם שלטים ססגוניים, בלונים ואפילו מפיצי ריח למינהם ( בצורת עציץ קטן, סבונים או סתם בקבוק עם מקלות..)
אפשר גם קערה עם שוקולדים ומיץ במקרר..

לגבי ארוחת בוקר- הייתי מכינה מראש ושמה להם במקרר עם פתק נחמד מחוץ למקרר שידעו שיש דברים בתוך המקרר..

ולסיום.. לדעתי הכי חשוב להיות קשובים מה טוב ונעים לכלה.. כל כלה יש לה צורך אחר.. אם יש זמן פנוי תציעי לה לנוח ושלא תרגיש לא נעים מה את תעשי..

המון מזל טוב ורק בשמחות בעז"ה!

לנו נורא התעקשו לקשט, ולמעשה ממש לא היינו בעניין וזה גרם שהיינו צריכים לפנות שנינו את הדירה לצורך הקישוט וקצת העיק למעשה

בס"ד

 

ישר כח! איזו חברה מסורה!

באמת אוכל זה דבר ממש משמח- ארוחת בוקר וכו' זה רעיון מעולה. אולי באמת עדיף שזה יהיה במקרר, שהם יוכלטו לאכול מתי שרוצים (הימים של השבע ברכות לא בדיוק מאורגנים מבחינת לו"ז).

לא יותר מדי קישוטים (לדעתי).

לי אחותי דאגה לשים מראה קטנה על הדלת כניסה מבפנים- על תזכורת לשים כיסוי ראש

 

בליווי- להיות קשובה למה שהיא רוצה. לדאוג שהיא לא תצטרך לדאוג לכלום. אולי שהפלאפון שלה יהיה אצלך (אם צריך אותו בכלל). 

קישוטים לאוטו אם מתחשק לך. 

אולי לקשט את החדר שלה. 

 

ולדעתי הכי חשוב- לא להיסחף מדי. כל האמור לעיל הוא רק רעיונות. הכלה גם צריכה שהמלווה לא תתעלף. תדאגי שגם את תשתי תאכלי ותנוחי ביום החתונה.

מזל טוב!

הכי טוב זה לתכנן איתה בערב לפני מה אתם בדיוק עומדים לעשות למחרת,

ולתת לה המלצות לדברים מרגיעים עפ"י מה שאת מכירה אותה.

 

אני ממליץ להביא אותה לאולם לא יותר מוקדם מחצי שעה לפני הקבלת פנים,

בד"כ הצלם לוחץ מאד להגיע כמה שעות לפני החתונה, אבל בד"כ זה גורם לחתן/כלה להכנס למתח ולהשתגע.

 

לגבי רעיון שיכול לשמח אותם,

אצלנו היו מצלמים תמונה בחופה, ואז הולכים לאיזה פוטו קרוב לאולם ומפתחים תמונה+מסגרת+מגנט,

ואז כשהזוג נכנס הבייתה, כבר יש לו תמונה ממוסגרת מהחתונה על השולחן ומגנט על המקרר.

הגודל של התמונה והמגנט הוא לפי התקציב (כמה עשרות שקלים).

 

אפשר להיות יותר מקוריים ולהדפיס על כרית או שעון וכד', אבל זה מצריך תקציב יותר גבוה.

אבל כשחוזרים מהחתונה נורא רעבים בד"כ.
אם יש אפשרות להגיע לדירה ביום של החתונה, אז אפשר להשאיר להם סלט מושקע טרי וכד'..

ביום עצמו חברה שלי צילמה אוןתי בכל מיני שלבים מבלי ששמתי לב, הייתי מעופפת לגמרי.

אחר כך היא הכינה לי אלבום מדהים- קטן אבל מרגש.