פורום נשואים טריים (עמוד 484)

לפתח תמונה יפה שלכם גדול ולמסגר יפה?

יש היום דבר כזה להדפיס גם על ציפיות אולי תעשי לו ציפיות יפות לכריות...

הדברים האלו - מתאים יותר שהבעל יקנה לאשתו.

לא שיש לי רעיון יותר מידי טוב..

יותר בכיוון של דברים יותר שימושיים.

זו דעתי..

הצעות- נעלי בית, שמיכת פליז כיפית, בגד , ספר,

עוד לא החלטתי..
נראה

להכין משלוח מנות אחד בלבד, עם אוכל אמיתי, לאדם אחד, יוצא ידי חובה ובורח מהבית.
נסו את זה, אף אחד לא באמת מתרגש כבר מבמבה שנשארת לפסח.

להכין משלוחי מנות מושקעים וללכת לזקנים וכדו' לשמח אותם...

 

 

או לתת למי שצריך מתנות לאביונים בשפע..

 

 

בכל מקרה אפשר להכין משלוח מנות-ארוחת בוקר, עם ירקות ולחמניה או משהו דומה ולחלק על הבוקר לכל החברים.

 

זול בריא וחסכוני.

 

נ.ב.טיפ שתמיד כדאי לעשות,במצורים ביתיים לכתוב באיזה כשרויות זה נעשה

 

 

את המשלוחים הסופר מיוחדים אנחנו שולחים לאנשים ספציפים ואהובים...וגם למבוגרים ביישוב , זה משמח וכייף ואני ממש לא מצפה לקבל חזרה , להפך , לא סובלת שמסתובבים לי ממתקים בבית.

האנוכיות של היום מפריע לאנשים להתאמץ בשביל השני...

ראשית נראה לי שלפי ההלכה צריך שתי מנות מאכל ומשקה זה לא נחשב, הכל לפי היכולת והכוחות, שנה שעברה הייתי אחרי לידה קנינו חבילת ופלים די יפה וטונה בקופסת שימורים עם פחית בירה ארזנו בשקית צלופן שצריך רק לקשור .. כל שנה עשינו משהו אחר. תעשו מה שמתאים לכם למצב המשפחתי וכמובן ליכולת הכלכלית , המצוות נועדו כדי לקרב לבבות ולשמוח במיוחד בפורים חג השמחה וזה הכי חשוב, איזהו עשיר השמח בחלקו. ואם תקרינו את זה ותרגישו את זה זו המצווה הכי גדולה.

בעזהי"ת

 

לא במשלוחים יקרים ומלאי ממתקים,

כן במשלוחים יעילים, ביתיים ומשמחים [והם בהחלט המושקעים יותר..]

א. אצלינו יש פורפורציות, אולי לכן אני נהנית..

ב. באמת כדי לשמח ולקרב לבבות

ג. יש מימד תחרותי אבל הוא לא גורף ולא מחייב.

א. כן

ב. גם וגם, כל משפחה והמינון שלה בין שני המניעים הללו

ג. לא ממש, אנחנו בכולופן משקיעים מתוך הנאה, לא כתוצאה מלחץ או תחרותיות

יש מקומות שממש יצאו מפרופורציה,
ב"ה שלא שם חלקי כהם.
לשמח זה לדפוק בדלת אצל אנשים שבד"כ שוכחים אותם, לא להרשים את החברים שלך.
בתחרות- מי שלא נכנס אליה- לא משתתף בה.
יש סביבי הרבה משלוחי מנות יפים ומושקעים יותר, אז מה? אני לא בתחרות עם אף אחד.
אני מקיימת את המצווה הזו כפי יכולתי,
ומשקיעה את האנרגיה שלי בדברים אחרים.

לכן אנו בד"כ מתפצלים. אני בבית בעלי יוצא, הילדים- שווה בשווה

 

כל מי שבעלי נתקל בו- בחוץ, מקבל משלוח מנות. הרי המצווה היא קירוב לבבות. לא חכמה לקרב את הקרוב..

ואני בבית- כך שמי שמגיע עד אלינו ( בד"כ אלו אנשים מוכרים..), מקבל חזרה משלוח מנות.

בסיום- נוסעים להורים לסעודת פורים.

כך יוצאים ידי חובת המצווה, וגם פחות חשים בתחושת התחרות

 

בעיקרון עושים את זה יפה ומושקע כדי להראות שהשקענו בך ולא סתם זרקנו איזה כמה דברים כדי לצאת ידי חובה.

חוץ מזה שאין יותר מדי מה להתברבר בזה- עם צלופן הכל נראה יפה..

יש כאלה שיוצאים מפרופורציה, אבל לא נראה לי שזה כזה תחרותי ומאיים.. סה"כ זה יום די לחוץ פורים... צריך להספיק בו הרבה דברים.

אגב, אם תשים את היין והעוגה (ועוד מאכל שצריך) בעטיפה יפה ותצרף ברכה זה יראה מושקע ויפה לא פחות ממשלוחים שמשקיעים עליהם המון זמן.

פורים שמח!

א. יצאו לגמרי מפורפורציה

ב. כדי להרשים ולפעים גם קצת גאווה

ג. גורם לצערנו

בס"ד

 

אני דווקא רואה את הממתקים יוצאים מפרופורציה

ולכן השנה החלטתי

לחמניית המוציא

בקבוק שתיה

אולי 2 מטבלים (טחינה, אבוקדו...) וסלמאת

לכל המשיבים והמשיבות.
ההלכה אומרת שאם יש לאדם כסף ב"ה , אז שישקיע את רובו במתנות לאביונים.
לכן לדעתי כדאי לצאת ידי חובה במשלוח מנות סביר ולא באחד מושקע ויקר ואת ההשקעה הכספית להעביר לאביונים שבאמת צריכים סיוע ולא למשפחות שהאמת לא רוצות עוד חטיפים לפני פסח.

משלוח המנות הכי טוב שקיבלתי היה בקבוק יין קטן ועוגה אישית . נגמר תוך דקות...

א)
תלוי מי,יש ויש,לפחות ביישובנו
ב)
מי שכן,לדעתי כדי להרשים,מלבד משפחה יקרה אחת שכל שנה הקפידה להביא לאמא שלי(כלומר לנו,פשוט לפני שהתחתנו,לכן הסתבכתי איך לכתוב)בשקית נייר יפה לחמניות ביתיות וקוטגים וגבינות,שוקו,מעדנים,בקיצור,ארוחת בוקר,אבל זה 100% בוודאות לא כדי להרשים,היא נותנת כל שנה רק למספר מצומצםשל אנשים שחשןב לה לתת להם ספסציפית...כדי לשמח.
ג)
לי זה לא גורםלשום תחרותיות,מכינה כפי כוחותי וכפי יכולתינו הכלכלית,וכפי אופיינו(מלשון האופי שלנו,הווי אומר-משהו פשוט ומושקע(כמה סתירה בשתי מילים) הכוונה נניח ללחמניות,סלט קישואים,וקצת עדשים לקישוט,שזה דורש זמן הכנה,לכןאני מחשיבהאתזה מבחינתימושקע ))))< לא עקבתי כמה סוגריים אני צריכה לסגור

א. יש ישוביים שהמצב אחלה..
יש מקומות שה' ישמור טוב שאני לא גרה שם כי לא הייתי עומדת בזה..
ב.אני באופן אישי משתדלת לזכור ולעשות אתזה לשם המצווה וגם כדי להוקיר ולחסק קשרים עם חברים וידידים
ג. ושוב תלוי איפה יש מקומות כאלה.. שנה שעברה הכנתי עוגיות ביתיות ובקבוק אייסקפה או שוקו הבאנו אתזה ממש על הבוקר..
השנה עדיין מתלבטת. אבל לא בקטע של תחרות בכלל..
שווה לשים פס על העולם ולעשות את מה שנכון. כמובן שלא לזלזל ויש ענין של הידור מצווה אבל כל אחד לפי מה שמתאים לו ולכיסו..

בגגול זה באמת יצא מפרופרוציה והפך למין תחרותיות כזו...
בשבילי זאת הזדמנות להכין דברים שבמשך השנה אין בשביל מה כ"כ גם מבחינת אפיה וגם לנסות להיות יצירתית (למשל שנה אחת הבאנו בכובעים פורימים) כל שנה לפי הכוחות והאפשרות באותה שנה..אנחנו בד"כ אצל ההורים שלי ומביאים לאחים להורים לאחינים ולפעמים לחברות מהאישור שלהם אז זה גם הזדמנות לפנק את המשפחה ולהודות...

ההורים, המטפלות של הילדים

לגבי שכנים- אני עושה משהו חמוד אבל לא מטורף בכלל , ולא מחפשת להרשים

(מקוהו ששום שכן לא ינסה לעלות על גל הרושם יום אחד, בינתים הם בסדר)

אבל אז גם זו תהיה שיגרה...

 

 

וזה נראה לי היה ב"היריון ולידה"

לנסות לחדש בתחום של חיי אישות?

תעשו משהו שלא עשיתם עד עכשיו

או לא עשיתם בתדירות גבוהה

תצאו לאנשהו

לכו לטייל איפשהו- זה בד"כ דברים חד פעמיים.

תדברו על דברים מעניינים, תפתחו דיונים

פתקי אהבה נחמדים, הודעות אוהבות

אפשר שכל אחד ירשום (ויאמר..) לשני (ובעיקר לעצמו) את כל מה שהוא אוהב בו

הרבה מחמאות ומילים טובות

והכי טוב פשוט לייצר זמן של ביחד, כשיש את הזמן הזה, אפילו אם הוא מתוזמן ולא בא טבעי,

הוא מתמלא בדיבור באהבה ובאינטימיות 

סתםםםם.

אבל זמן איכות יחד. לפזר את הילדים לילה אחד אצל החברים.

לעשות קצת דברים משוגעים. סדנא זוגית. משחקים יחד.

 

לעצב את החדר שינה בהפתעה (נרות ריח טוב וכו')

לקנות בגד מפתיע לזמן ביחד. 

והעיקר העיקר לשמוח שטוב לכם ביחד שאין מריבות ויש בהנה ולא לשכוח להודות לקב"ה

פעמיים שלוש ביום- לא מובן מאליו.

 

בהצלחה

מטפלת בשיטה של ביירון קייטי

מעולה ממש!

את יכולה לראות עליה קצת באינטרנט...

כל הישועות!

כי רק המתכת תעלה 300-500 ש"ח

בטבעת ממוצעת יש כ2-4 גרם מתכת

גרם כסף עולה היום כ2.5 ש"ח 

משמע המחיר המתכת בטבעת עולה כ10 ש"ח

 

והקורס עוד 160 ל4 שעות

40 ש"ח לשעת קורס זה סביר בהחלט

(בהתחשב שהכלים ושחיקתם עולים כסף)

ומבחינתנו זה הקשר, זה מחזק ומעמיק את הקשר, והם- לא זאת האטרקציה שלהם. כשהם חוזרים עייפים מהעבודה הם צריכים ורוצים משהו קליל.

חס ושלום שרק קשר גופני חשוב להם, ברור שהקשר הנפשי הוא הבסיס אך אל תמדדי את בעלך במה חשוב לו כשהוא חוזר הביתה, כי הוא חוזר מיום עבודה. אני בטוחה שהוא אוהב אותך ואוהב את נוכחותך ובטוחה שאם הוא לא היה מותש מכל היום הוא היה מקשיב לך בשמחה, אולי תדברו באווירה מתאימה, אחרי מקלחת וארוחת ערב, יתרענן, יתחדש, ויהיה לו כח.

השאלה גם על מה אתם מדברים, הוא כן רוצה נחת וכיף, ולא לשמוע רק מה היה לך קשה היום.. צרכים שונים...

 

סליחה שעניתי על אף שהיה מיועד לגברים, אך זוהי נק' מבטי במהלך 9 שנות נישואין...

תראי, בעלך עובד בשתי עבודות, והוא חוזר מאוחר הביתה. למה את מצפה? הוא עייף...
באמת, עם כל זה שהוא אוהב אותך והכל פשוט אין לו כח! אני בטוחה שאם העבודה הייתה פחות מתישה אותו היה לו גם כח לשבת ולדבר. אני לא יודעת מה את עושה בחיים, אבל אם מסגרת החיים שלך הרבה פחות לוחצת זה ממש הגיוני שאת כ״כ תצפי כבר שיחזור, חיכית לו כל היום.... והוא כל מה שהוא רוצה זה רק לראות אותך, להתמלא בשמחה שאת כאן, ולישון....
ניגוד אינטרסים קשה...
אין לי כרגע עצות מה לעשות עם זה, אם יעלה לי בהמשך ובטח הגברים שכאן יחכימו אותך יותר...
בהצלחה! והכל בסדר!!

אצלם זה לא

לשבת ביחד אחד ליד השני ולשתות קפה אפילו בלי לומר כלום זה קשר 

או לשבת אחד ליד השני וכל אחד קורא 

אצלינו הבנות?! זה לא נקרא בכלל

אצלם - זה בהחלט נקרא

 

זה גם לא בהכרח ככה...

 

ולפעמים "חלוקת התפקידים" יכולה להיות בדיוק הפוכה..

לא דווקא "כמות הדיבור" הנדרשת..

אבל כאשר הוא מאוד עייף הוא לא יכול להנות משיחה עם אשתו.

 

ההבדל הוא, שהוא צריך שינה לא מנוחה.

 

תנסי לנהל שיחת נפש רגועה כשאת נורא נורא רעבה.

 

וזה שהוא רואה אותך לידו זה משהו שנותן לו ביטחון. אישתי פה הכל בסדר. ומאפשר לו לישון.

 

וכל הכבוד לו שהוא עובד כ"כ קשה בשבילכם!

אהב לשבת ולדבר?

אני חושבת שהחשוב הוא מידת העניין שיש לנו בבני או בנות זוגנו ולא כמות הדיבורים.

אבל אני מבינה את האכזבה, זה בהחלט מתסכל לראות אותם באים הביתה, משתרעים על הכורסה ונרדמים מול הטלויזיה או עם ספר ביד.

מה זה אצלנו זה ככה ואצלם זה ככה? גם בנים אוהבים לדבר ולהשתחנ"ש, אומנם בנות יותר, אבל עדיין.

בדרך כלל, אם בעלך לא רוצה לדבר, אז זה אומר שיש בעיה בתקשורת. משהו מפריע לו והוא לא רוצה לחשוף את עצמו, כי הוא חושש מהתגובה שלך וחושש להפגע.
תראו אם אתן מכבדות את רגש הבעל ולא בזות לו (גם אם זה לא במתכוון), אפילו אם מה שהוא אומר זה שטויות (נכון, לפעמים לגברים יש רעיונות גרועים ומטומטמים, אבל באותו הרגע בשבילו, זה רעיון גאוני, צריך פשוט לתת לו להוציא את זה ואחר כך לתת לרעיון לדעוך). גברים הם גם כן יצורים רגישים, אם לא תכבדי את הרגש שלו, הוא ייסגר בפניך (גברים דומים לילדים בקטע הזה).

במקרה המסוים הזה, הוא עובד עד מאוחר, די הגיוני שלא יהיה לו חשק לדבר כשהוא עייף. גם אם את תעבדי עד מאוחר, את לא תרצי לדבר יותר מדי (אימהות יודעות על מה אני מדבר, במיוחד אם הן עובדות, כשהבעל בסוף היום גם רוצה צומי, אבל אין את הכח לתת לו את זה).

תנסי בשבת (כשהוא לא/פחות עייף) לדבר איתו על העניין הזה ותסבירי לו את הצורך שלך בתקשורת ודיבור ומזה בשבילך. כל גבר שהתכונן נכון לפני החתונה, אמור לדעת את זה שנשים צריכות את התקשורת וההקשבה כדבר קיומי, מה שאומר שגם כשהוא עייף, אז מדי פעם הוא חייב להתעלות מעל לעייפות ולתת לאישתו את מה שהיא מבקשת וצריכה.

דבר נוסף, תחשבו אולי על ניהול אורח חיים יותר זול או שינוי מקום מגורים אם זה כרוך בכך, כדי שיוכל לעבוד בעבודה אחת, זה שווה את זה, אם זה אומר שהוא יוכל להגיע בשעה יותר סבירה הביתה ופחות עייף וככה, לתת לך את מבוקשך.

אני אישית לא מביא הביתה משכורת מלהיבה וזה אומר שגם אשתי צריכה לעבוד, ובחרנו לגור במקום פחות מרכזי ויותר זול, אבל זה מאפשר לנו לתת תשומת לב כמו שצריך זה לזו וזה, לא פחות חשוב מלהביא פרנסה הביתה.

וגם שתיקה של האישה לא תמיד עוזרת. כי לפעמים שתיקה כהסכמה מבחינת הבעל.....

וכשהרעיונות הגרועים לא דועכים, אז לדכא אותן בעדינות, כמו שעושים לילד.

לחשוב ש"לא באמת מענין אותו הקשר הנפשי"?...

 

בוודאי שמענין "אותו". ובכלל, כדאי לא להפריז בהכללות.. נכון שיש מאפייינים לגברים ונשים - אבל יש גם אופי אישי לכל אחד, לכל אדם, אי או אשה. גם נכון שהמשמעות של "לדבר" יכולה להיות שונה. מבחינתו, השקעת מאמץ וחשיבה, להקשיב היטב, לחשוב מה לענות. מבחינת האשה - לפעמים פשוט "לדבר" על מה שרצתה, לא בהכרח חיוני מה המשוב על הנושא.

 

לגבי הענין אצלך - הרי את אומרת שהוא חוזר סחוט מהעבודה; אז את מתפלאת שאין לו כח לדבר?.. בכלל לא בטוח שאם את עצמך היית חוזרת כך - היית רואה "מנוחה" בלשבת לשוחח. פשוט לא היה לך כח. 

 

 

אלא מה? בסוף ההודעה עולה הענין - לך זה קשה. כי "לך" זה החמצן. אפשר לגמרי להבין. אבל לא בפליאה האם זו לא "מנוחה" בשבילו. את רואה שלא - זה מאמץ, כי הוא מתייחס לשיחתך ברצינות.

 

אז צריך כנראה פשוט למצוא זמנים אחרים, יותר נינוחים - ואז לדבר יותר. בינתיים, להסתפק בלקבל יפה, להתענין, ואולי באופן טבעי, דווקא בלי "לחץ", תתגלגל מזה גם איזו שיחה נעימה.

אחרי נסיון של שנים שרדפתי אחרי שבעלי שיהיה שותף איתי בשיחות וזה לא ממש עזר...

היום הגלגל התהפך והוא רודף אחרי וכל הזמן אומר תספרי משהוא, תגידי משהוא....

אבל הסברתי לו ,שאני היום כל כך עיפה מהחיים אין לי כח לשיחות, לפעמים אני רוצה לדבר לא יוצאים לי המילים.

הייתי צריכה את זה יותר ,בחמש שנים הראשונות בשביל לבסס את הקשר והחברות וזה משהוא שהתפספס.

היום זה סוג חברות אחרת.

אנשים עושים טעויות לפעמים ולא ניתן לתקן. תגידי את זה לבעלך שלא יצטער עוד כמה שנים.

לא כשהוא גמווור מעייפות ורק נרדם, אלא שהוא עייף בכללי...למה לשבת עם חברים שלו שעות הוא יכול??

לראות סרט אני עוד מבינה... לפני החתונה היינו יושבים שעוווווות ורק מדברים!!!!! מה התחלתי לשעמם אותו?

 אני לא מדברת דווקא על שיחות חופרות, סתם כמו חברים...

ואין כמו אמא- הלחצת אותי

מצד אחד הקשר של בעלי איתי היום הרבה הרבה יותר חזק ממה שהיה בחמש שנים הראשונות כשהיתי יותר צריכה את השיחות.

זה באמת כיף לשבת בנחת עם האישה, אבל זה לא פוטר מחשיבה וריכוז. צריך להקשיב לה ולעבד את מה שהיא אומרת כדי לרדת לסוף דעתה. אחרת לא מבינים ולא זוכרים מה היא רצתה ואז היא נפגעת ובצדק. בשעות מאוחרות אפילו ראש ישיבה שחוזר הביתה עייף לא יכול להתרכז בשום דבר רציני.

בשביל זה הגויים המציאו את הטלוויזיה עם השידורים הקלילים שמתאימים לזוגות שסתם רוצים לשבת ביחד. ככה הרבה יותר נוח להחליף משפטים. 

 

לנו הייתה טלוויזיה בהתחלה והוצאנו אותה אחרי שהרב שלי והרבנית שלה שכנעו אותנו שזה מזיק לזוגיות. כעבור כמה שנים הבנו שהבילוי המשותף הכי פשוט ונחמד זה לראות סרט ביחד. אז קנינו מסך עם DVD וגם הילדים מרוויחים. 

 

היחיד שיש לו בראש חוץ מלישון זה לפרוק את המתח. מניסיון, כשאתה מגיע למצב הזה אין לך כח אפילו לשותף שלך לדירה, כי בכל זאת יש איזושהי כבדות ומחויבות מסוימת אפילו בקשר כזה, כל שכן במקרה שלך. לדעתי הבעיה קודם כל בעומס יתר של עבודה.

אחרי יום עמוס ומפרך מה שרוצים זה חופש, נחת, לעשות "מה שבא" ולא מה שאומרים..

כשאת אומרת לבעלך שאת רוצה לשבת ולדבר הוא יכול לפרש את זה כמו איזשהו ציווי, והוא רוצה לעשות מה ש-ה--ו--א רוצה.

 

 

במילים אחרות: הגיוני שאין לו בעיה עקרונית בלשבת ולדבר (ברור שגברים פחות בעניין לשבת ולקשקש מנשים, אבל עדיין..)

אבל הוא יעשה את זה רק כשזה יבוא מעצמו ולא מגורם חיצוני, שבמקרה הזה זו את..

 

 

לכן לדעתי כדאי לך לנסות לגרום לו ל-ר-צ-ו-ת את זה.

 

לנשים יש כוח מיוחד בתחום הזה, וכשהן יודעות ללחוץ במקומות הנכונים ולהגיד את המילים הנכונות הבעל פשוט יתחיל לרצות.

(דרך  אגב, זה נכון בכל תחום ול רק בתחום הזה)

תחשבי בכיווון הזה.

 

אם לא הייתי מובן אין לי בעיה לפרט יותר

לק"י

נכון שאולי בדרך כלל נשים יותר בקטע רגשי מגברים, אבל גם לגברים יש צורך רגשי בבת זוג.

חוץ מזה, שאני חושבת שהדבר הבסיסי שגורם לנו, גברים ונשים כאחד, לרצות להתחתן זה האינסטינקט שנולדנו איתו (צורך להתחתן).
מעבר לזה יש עוד סיבות..

יש גברים שונים ונשים שונות. יש גברים שהשיח חשוב להם יותר מלנשותיהם ויש מקרים שהפוך.
את מתארת בעל שעובד מאד מאד קשה
לא צריך להיות דווקא כזה שלא מוצא עניין בשיח
כדי לא למצוא כוחות נפש לזה כשהוא חוזר
מיום מתיש.
השאלה היא מה קורה בשבתות ובזמנים אחרים?
זה בשביל לנסות להבין מה איתו כשהוא יותר פנוי
ובכלחית כדאי גם לומר בזמן שהוא לא חוזר ושפוך שהיית
שמחה לדבר איתו יותר וגם להוביל כזה
שיח..

הים הייתי ממש מאוכזבת בעבודה
קרה לי ככה וככה עם הילד והתלבטתי אם נכון יותר לעשות כך או כך.
וכו

לא יודעת מה מצב התורניות שלהם.

אני לא גרה שם אבל מכירה אנשים משם, זה יישוב דתי ויש שם משפחות תורניות

בתקופה הזאת של השנה יש להם מבצעים מעולים!!

מקום מדהים ביופיו!!! אני לא יודעת לגבי מחירים כי זה היה מתנה מההורים אבל זה פשוט מקום מושלם!!! תסתכלו באינטרנט...
ו ... תהנו

אם תרצי תפני אלי באישי

המחירים נוחים לפי מיטב ידיעתי

א. טענו שאת ותיקה ומוכרת ("יותר מכולם כאן") ולכן כביכול מותר לך לפרסם. עניתי שאמנם היית פעילה אבל כיום לא, ודי פשוט לבדוק את זה בכרטיס שלך.

ב. בכל מקרה, כפי שודאי שמת לב בהיותך פעילה כ"כ, אנו לא מאפשרים כאן העלאת שאלונים.

כל טוב וסופ"ש נעים

יש בעיות שעשויות להתגלות כתוצאה מיחסי אישות אבל הן יחסית נדירות, טוב שיהיה גניקולוגית טובה ומדריכי חתנים וכלות טובים.

צריך להיות לכיוון אחר.

 

נ.ב.אני עונה למרות שאני לא עונה לכלל, ולהתנות כזה תנאי יש בו קצת משום הלבנת פנים

מניסיון לצערי

 

אוכל לפרט יותר באישי

בכך ש "נגעו בך".

אני בהחלט לא שמרתי ריחוק פיזי מוחלט מבנים ובטח שלא מבעלי בעת שהיינו חברים.

גם היום אני לא נמנעת מלחיצות ידיים עם גברים אחרים.

אני לא חושבת שזה הזיק לי במשהו וגם לא לנשים דתיות אחרות שאני מכירה.

מאידך, ידענו היטב את הגבול ונשמרנו ממנו מאד מאד בלי שום קושי.

זה חשוב מצד ההלכה והמוסר. חתונה היא כמו לידה מחדש וכל מה שהיה לפני מתגמד למול האתגרים והניסיונות של החיים כזוג נשוי. מה שבאמת מפריע בנישואים זה מידות לא טובות ואז זה פחות משנה אם היה או לא היה ניסיון לפני. בדרגה הרוחנית שלי לא הרגשתי פיספוס גדול מבחינה רגשית. גם ככה אני ואשתי כמו כולם בערך לא גדלנו בבועה של תמימות שמנותקת מהעולם ולזה יש את ההשפעה הכי חזקה על הרגש. 

שמרתי לגמרי נגיעה (כמו רבים פה, אני מאמינה)[

ואחרי החתונה זה עולם חדש ומתוק, אני שמחה מאוד שאין לי כל זכרונות ממגע אחר עם אחרים.

המגע מיוחד לבעלי בלבד, כמו שהשיער הוא לעיניו בלבד.

יש בזה הרבה מאחד ומייחד. אנחנו מול כל העולם. (לא במובן של נגד, אלא במובן של נפרד)

 

שתזכי להתחזק בזה. 

ואהבת לרעך כמוך

הדפסנו שם 550 הזמנות דו"צ

ב300 ש"ח.

 

ממש באיכות טובה!!

@צחקן

נחמדים

נראה לי חסד לאמונה ברוממה. אנחנו היינו מאוד מרוצים גם מהשירות וגם מהתוצר. ו המחיר ממש טוב.

בית דפוס להזמנות..

 

ב"ה.

 

הצלחה רבה.

 

[וכדאי להתקשר אליהם ולהשוות מחירים]

שלא לרוץ יותר מדי אחרי הבדלי מחיר בהזמנות

כי מספיק שתמצאי מקום שזול ב100 ש"ח אבל הוא רחוק

זה מחיר אוטובוסים + יום עבודה.

 

וגם ככה אין הבדל מאוד משמעותי (באחוזים כן, יחסית למחיר)

אבל זה פחות מ1% מהחתונה

ככה שאם יש זמן וכוח, אפשר וכדאי להשוות

אם אין, כדאי לבדוק ב4-5 מקומות ומתוכם להחליט

 

וצריך גם לבדוק האם העיצוב כלול במחיר

כי אם לא, כל שעת עיצוב ממש מייקרת את העסק.

לא זולים במיוחד אבל איכותיים..

אבל גם לא מהססים להגיד לא. כשיש ילדים קטנים, כשאין לנו כוח/זמן לסדר ולנקות וכדו'.

כמו כן, כשאנחנו מתארחים, מקפידים להשאיר מינימום סימנים שהיינו שם, מלבד מתנה קטנה ופתק.

אבל לא מתביישים להגיד שלא מתאים לנו. בד"כ מסרבים לאנשים שאנחנו לא מכירים וסתם דופקים בדלתות השכונה. וגם לאירועים כי אז אין שליטה על מי ומה קורה בבית שלנו (ואני אומרת את זה מניסיון מר יותר מפעם אחת).

 

אני גם מדגישה שזה הבית שלי ולא סתם דירה. (לדוגמא מקבלת סמס- הדירה שלכם פנויה בשבת? נוכל לארח שם את....? התשובה שלי בד"כ תהיה משהו בסגנון: אנחנו בבית שלנו השבת אז לא/ אנחנו לא נהיה בבית שלנו השבת אבל לא יודעת אם נצליח להתארגן, אעדכן/ אנחנו לא נהיה בבית השבת ונשמח שתארחו בביתנו.. וכו)

נשמע הזוי לחלוטין.

 

למה שמישהו יתן דירה לאדם שהוא לא מכיר והוא לא אורח של מישהו שהוא מכיר, ובעת הצורך יקח אחריות?

בכל אופן, כשהייתי נותנת את הדירה לשבת, (היום כבר פחות, ) את חדר השינה שלנו הייתי נועלת..
היו כמה ששאלו אם בכל אופן אפשר וכו..
זה ממש הרגיש לי לא טוב.
לא מוכנה שאף אחד ישן על המיטות שלנו.
מה אומרים? הגיוני או שאני סתם נסחפת?

לא יעלה על הדעת שיהיה לך הרגשה לא טובה בבית שלך שאת נותנת שיתארחו בו, ואומרים לך: היה חסר ×...
מה שבדרך כלל אנחנו אומרים שיביאו מצעים, מפני שאני יודעת שזה ייקח לי מכונה שלימה אחר כך להפעיל, ובחורף לוקח לי זמן לייבש כביסה...
- אם אתם קבוצה בשכונה/יישוב, במקום שידפקו בדלת, אפשר להציע שישלחו אסמס, ומי שעונה שביתו פנוי אז נהדר. ומי שלא עונה סימן שהוא בבית/ לא בא לו לתת את ביתו לאורחים...
- טיפ שלמדתי: כאשר מתארחים אצלנו בבית, אני כותבת מכתב שיש שעון שבת, אם רוצים מיחם, ומשאירה בצלוחית שקדים תמרים וכו'. (היינו פעם בבית שכתבו לנו: החדר האחרון במסדרון, שם זה בשבילכם)

לכי תדעי איפה מחטטים לך ובמה הם נוגעים..
מאד מוזר לי הקטע..
ומתווסף לזה הסגנון של הבקשה שגורם לי להבין שלא מתאים לי.

ביתי הוא מבצרי ואני רוצה שימשיך ככה.

אנחנו מעדיפים זוגות ללא ילדים, או עם ילדים מבוגרים וכד'

כדי שלא נקבל בחזרה את הבית הרוס יותר משהענקנו אותו..

 

וכמובן, חדר השינה שלנו נותר מחוץ לתחום.

גל נעול מעיין חתום

לפני שנולדו הילדים - ממש בכיף 

היום- זה קשה מאוד ולא תמיד אני יכולה אבל אם אני יכולה אז כן 

ואת החדר שינה - אין אופציה לא לתת כי לא נשים אנשים לישון במטבח (אין לי מיטות אחות)

מה אכפת לי בעצם לתת אותו? אני מפנה תמונות שלנו וחפצי נוי לארון מוציאה את המצעים וסבבה

אם נותנים לך תחושה של חובה ועוד מתלוננים- זה נורא מרגיז ברור שלא הייתי שמחה לתת ככה 

אם מתאפשר אז בשמחה!
אבל חדר השינה שלנו נעול!
זה המקום הפרטי של בעלי ושלי.

וגם את כל הבית, אעפ"י שיש לנו חדר אורחים- כי הוא מספיק רק לזוג...

הכנסת אורחים...

 

גם למען האמת מעולם לא היו לנו סרטים... תמיד הבית חזר במצב טוב, 

ומעולם לא דפקו בבית לבקש, יש סמסים ופורום של היישוב במייל.

אשריכם,יש ויש.

רק פעם אחת אירחנו בחור רווק וגם כן כטובה גדולה לרב שעוזר לנו הרבה ומארח אותו בדרך כלל.

היינו צריכים לאמוד נזקים לאחר מכן..

שלא לדבר על נקיונות. ואנחנו לא פרפקציוניסטים בכלל

 

כולל פעם שנאלצנו לשהות אצל ההורים כי המפתח אבד

זה חיתול אחד בודד ששכחו בפח 

אני לומדת מניסיון לניסיון, גם מי האורחים אם אני כבר מכירה אותם ו

גם מי המארחים שלהם שמחפשים להם דירה אם הם יודעים מה חשוב לי שלא יגעו ואם הם דואגים שהמסר יעבור הלאה.

כבר יצא לנו שהשאירו משחקים שלנו בחוץ ומאז נעלמו עקבותיהם... וגם שעשו לנו פיפי על הספה.

יש דברים שאני נועלת בחדר במקרים מסויימים למשל: כורסת הנקה שלא בא לי שילדים קטנים יקפצו עליה ויהרסו אותה.

את חדר השינה אני כן נותנת, ומסלקת כל מה שאפשר..

הרבה פעמים אני גם אומרת לא מוחלט, ושיגידו שאני רעה...

אבל מידי פעם נותנים, בעיקר לחברים טובים, ומשתדלים גם לא לבקש מאחרים כמעט כדי שלא נרגיש חייבים....

תמיד נועלים את  החדר שלנו, גם כשגרנו בקרוואן שהיו בו רק 2 חדרי שינה, נתנו רק את החדר השני והסלון.

מי שלא הספיק לו, לא לקח בסוף

 

מרגישים שזאת הזדמנות בשבילנו להכנסת אורחים בלי הרבה מאמץ.

 

וגם לפעמים מקבלים בסוף הפתעה, אז בכלל נחמד ;ׂ) 

בראש השנה האחרון אנחנו בעצמנו לקחנו דירה
של חבר שלבעלי כי רצינו להיות קרוב להורים וגם קרוב לישיבה..
והיה לנו כזה נחמד. שהבטחתי לעצמי שאני לא מסרבת.
ובאמת תמיד נותנת.
בדרך כלל מעדיפה זוגות בלי ילדים. ולא נתקלתי במהפכה שחזרנו.
בכלל שמתי לב הבית שלי מעוצב יפה והשקעתי בו חשיבה. גם נקי ומאורגן רואים מיד שזה בית של זוג צעיר בלי ילדים ולכן אנשים מפחדים ללכלך ולשבור.. אבל בית, שמלכתחילה נראה קצת מוזנח אז אנשים פחות מקפידים

אבל אצלנו לפחות ברב הגדול של המקרים זה עם ילדים קטנים

וכבר נכוונו כמה פעמים שמשהו נשבר, צעצוע היה חסר וכו'

לכן אמרתי שאם מבקשים לזוג עם ילדים זה רק לחברים...

גם את החדר שינה כי אין עוד הרבה אופציות וזה סרט להזיז את המדפים בשביל לפתוח את המיטה השניה..
השאירו בינתיים מסודר ברמה שלא הרגשנו שהיו שם אנשים... כמו שעזבנו זה חזר אלינו..
מצעים אני מבקשת שיביאו כי אין לי כוח לכביסות, אבל משתדלת למלא מיחם ולתת הוראות מדוייקות למארחים של שעון שבת, אוכל/עוגיות, מקרר...

אולי אלמד להתגמש מתישהו..
כל הכבוד לכם!!!
ממש לא בראש שלי כך לצאת ולתת את הבית המתוקתק שלי לשבת..
טוב, אולי אשתנה.

באמת בהתחלה זה היה לי מאוד קשה.. תחושות הקושי מאוד מובנות.
אבל לאט לאט התחלתי לשמוח בזה. משמח לעזור לאנשים. לעשות חסד זה דבר שמשמח כשלעצמו וזה נותן הרבה סיפוק במיוחד כשזה קשה. אני חושב שהחסד הזה גם יכול להוסיף לזוגיות ולמשפחה..
אנחנו גם נותנים את חדר ההורים למרות שזה לא נעים כי לא כ"כ שייך לדעתי לומר שיישנו בחדר ילדים..
אצלנו אנשים שלא מכירים כמעט ולא מבקשים, ובאמת לא יודע מה היינו עושים בסיטואציה הזו..
אנחנו מנסים להסתכל על הצד הטוב שבזה - ככה אנחנו מתקתקים ממש את הבית לפני שבת, וכיף לחזור במוצ"ש לבית כזה ולהתחיל ככה את השבוע.
ב"ה שלא היו נזקים. פעם אחת אפילו האורחים ממש קרצפו לנו את הבית. ממש כל הכבוד להם!

נתנו את הדירה לשבת משהו כמו חודש אחרי החתונה ...

אחרי כמה ימים חזרנו פשוט מזועזעים ..הבית היה מסריח בטירוף !!!!

נגעו לנו במלא דברים והזיזו חפצים ממקום למקום.השירותים היו מלוכלכים ומטונפים..כנראה ברח לילד שלהם או משהו כזה, ואני הייתי צריכה לנקות אחריו.. ועוד כל מיני בקיצור חוצפה ממש!!!!

לצערנו לא עשינו עם זה כלום (כמובן שלהם לא ניתן יותר..)

אבל מאז כל פעם שמבקשים מאיתנו, אנחנו לא יכולים לא להסכים בכלל ...כי גם אנחנו צריכים לפעמים, 

אז אנחנו מספרים את מה שקרה למי שמבקש את הדירה שלנו..

ומי שביקש- עושה חושבים אם האורחים שלו מספיק מסודרים ונקיים ויכולים להחזיר בית כמו שצריך והאם כדאי לו לקחת את הבית שלנו...

ותתפלאו-

היו כאלה שאמרו לנו " האורחים שלנו לא ממש מסודרים,אז אולי באמת עדיף שלא.."

וכך, גם לא סרבנו בלי הסבר וגם כשנצטרך נוכל לבקש מהם בשמחה..

כדאי להיות כנים..זה עובד!! מנסיון!!!!

נתנו פעם או פעמיים והיה לי קשה.

זה מרגיש לי חדירה לפרטיות ומפריע לי שיגעו וישתמשו בדברים שלי.

כתור מתכנתת יכולה לומר לך שזו עבודה מאוד מאוד כייפית

התחום מרתק העבודה מאתגרת - כאילו כל מה שאתה היית רוצה מהעבודה שלך 

אבל אם אתה מתכנן לעבוד ממש בהייטק לא ממשלתי אז זה שעות עבודה עד 7-8-9-10-11-12  ולפעמים גם אחרי

אא"כ אתה הולך למגזר הממשלתי במשכורת "צנועה" של 15-16 לחודש 

 

תואר לא פשוט אומנם , אבל הפירות יגיעו אח״כ במשכורות הגבוהות...
קח בחשבון שלא בטוח שתיהיה לך הכנסה בשנים של הלימודים , יש לכם ילדים?
בהצלחה

ממליצה מאד ללכת על זה אם המקצוע מתאים לך ומושך אותך.

אך לך בידיעה ובהסכמה עם אשתך שאלו הולכות להיות 4 שנים קשות, עמוסות, כנראה גם תצטרך לצמצם בעבודה ומזה נובע גם צמצום בהכנסות.

מי שרוצה לצאת עם ציונים מצוינים ולא רק עוברים צריך להשקיע המון, וכמובן שזה בא על חשבון המשפחה, הבילויים המשותפים וכו'. 

אך לענ''ד - כל דבר טוב ושווה- צריך לעמול עליו.

 

 

 

איפה שאני לומד יש הרבה סטודנטים נשואים בהנדסת תוכנה. זה כמובן יכול להיות יותר קשה כאשר יש ילדים וזה גם מאוד תלוי במנטליות בבית (חלוקת התפקידים בבית יכולה להשתנות - כמה אשתך תקח על עצמה?).

 

בדר"כ גם מתחילים לעבוד לקראת סוף התואר אז קח את זה בחשבון.

לך ללמוד!

צא, למד, עשה חיל.

גם תרחיב דעת, גם תרויח יפה ותחיה ברווחה וגם תביא תועלת לעם ולמדינה.

 

יש דרכים יותר מהירות/אחרות להגיע למטרה הזו. גם אם יש כאלה שיגידו שהשכר נמוך יותר (לא בטוח בכלל), עדיין העלות של 4 שנות חרישה + עלות התואר מסתכמת בסכום לא זניח בכלל.

 

הנדסת תוכנה, בגדול, מייצרת לך מקצוע יעיל אבל מאוד מסויים. בשביל לעבוד בשוק החופשי בד"כ צריך הסבה מהתואר (שרובו קורסים תאורטיים) למשהו פרקטי.

יש דרכים אחרות להגיע למטרה הזו, חלקן יותר קשות וחלקן יותר פשוטות. תלוי מה המטרה ומה אפשר לעבור בדרך.

 

יש חפיפה בין התחומים אך הם אינם זהים.

מי שיכול שילך ללמוד הנדסה, וכל נושא אחר, בצורה פורמלית ומסודרת בלי שה"י פה"י

אם הוא רוצה להיות מתכנת, וגם להיות בעל וגם להיות אבא 

אז הוא יכול ללמוד תואר ראשון במדעי המחשב ולעבוד בזה 

ולא להפסיד 4 שנים של הורות וזוגיות 

 

גילוי נאות: לי אין אפילו תואר ראשון (אלא סתם הנדסאי תוכנה מה שנותנים בסמינרים)

ואין שום הבדל אפילו לא בשקל משכורת בין אלו עם התארים ובין אלו שבלי 

ויתרה מזאת לא ראיתי שברמה המקצועית התואר נתן להם משהו ממש לא 

 

 

אבל פערי השכר בין מהנדס להנדסאי הם מטורפים ומגיעים לעשרות אחוזים.
בעלי מהדנס אלק׳ , נכון שהלימודים היו קשים מאד אבל הפערים ברמה הפרקטית בין הנדסאי למהנדס עצומים וכמו כן השכר, התנאים, היקף המשרה , הביקוש וכו׳....
זה קצת כמו להגיד שאחות ורופא זה על אותה סקאלה...

אם בסוף הוא רוצה להיות מתכנת- אז זו דרך ארוכה מידי

שאפשר להגיע אליה בדרכים הרבה יותר קצרות

 

בתחום התוכנה כמעט כל מי שיש לו קצת נסיון וידע רלוונטי (כלומר לא מה שלומדים באוניברסיטה אלא הטכנולוגיות שמשתמשים בהן בתעשיה) יכול להתברג יפה.

 

אל תשכחי שה"חומר" במקצוע הזה מתחלף במקרה הטוב כל שנתיים שלוש ובמקרים אחרים תוך פחות מכך.

 

 

(לי אין שום תואר, ואיך נגיד את זה - אם הייתי רוצה היום לנהל 3 עובדים הייתה לי עבודה בשבילם)

ככה תמיד תמיד העבודה נשארת אטרקטיבית 

 

וגם בעלי אומר את זה ...הוא בתחום הקושחה ולשם אתה חייב להכנס עם תואר.
הפותח לא כתב שהוא רוצה להיות מתכנת ...ולכן המלצתי אליו היא דווקא כן להתחיל בתואר הנדסה - הביקוש מטורף והשכר מותאם.
אגב לצערי היום לא מעריכים אוטודידקטים , אבא שלי הוא כזה ויש לו ידע עצום בכל תחום כתיבת החומרה בלי יום אחד של לימודים אקדמאיים...

הנדסת תוכנה (בהנחה שמנצלים את כל היכולות של התואר) מביאה להתמחות שמתאימה לסוג מסויים של חברות תוכנה (או משולבות תוכנה/חומרה) שם באמת יש תועלת בתוספת הקורסים וההשקעה של המקצוע הזה.

 

ברוב העולם הטכנולוגי אין צורך בידע הזה, והדרישות הן בעיקר אחרות (ע"ע UI/UX שלא לומדים בשום אוניברסיטה ומהווה פרמטר מכריע בהצלחה של מוצר תוכנה).

 

זה נכון שיותר קל להתקדם להיות ר"צ וכאלה עם תואר מהסוג הזה, אבל למי שלא רוצה לנהל אנשים ולא עובד במקום שיש תועלת בתוספת הידע - אין ממש צורך בעבודה הקשה הזו.

בעלי התחיל ללמוד הנדסת תוכנה ועבר למתמטיקה ומדעי המחשב, שזה פחות עמוס (מבחינת קורסים ודרישות התואר).

הבנתי ממנו שתואר של הנדסת תוכנה זה באמת מאוד תובעני, ובכל מקרה, התואר נותן ידע שהוא בעיקר תאורטי, ואת הידע והניסיון המעשי, רוכשים דרך התנסות בפועל ולמידה מהאינטרנט (הוא לא לומד כדי לרכוש ידע בתיכנות. את זה היה לו עוד קודם. בעבודה שלו הוא כבר עובד בתיכנות, ברוך ה').

סיים ב"ה בהצטיינות והמשיך לתואר שני.

 

התחיל וכמעט מסיים כנשוי +

1. שאין סימנים לרטיבות/נזילות/עובש
2. שבעל הבית אדם אמין וישר
3. שאין חרקים/עכברים וכו'
4. כיווני אויר וקירות חיצוניים בדירה- שימו לב לזה, סעיף זה יכול לחסוך לכם המון במיזוג בקיץ ובחימום בחורף.
5. תקינות אינסטלציה.
6. שכנים, סביבה

בטח אפשר לחשוב על עוד דברים.
בהצלחה!

מניסיון מעצבן מאד.

 

תבדקו רטיבות חשוב מאד, תחשבו על המקום (שלא יהיה מצב שאין מקום למקרר כמו אצלנו), אם המזגן עובד וכו'

 

תבררו על אופן התשלום

ומה התשלום כולל

מה קורה אם יש נזק לדירה (מי האחראי)

 

 

 

השאלה איך בודקים את זה?

גוונים בצבע, צבע מתקלף

 

כל אלא סימנים של רטיבות

נכנסנו לדירה עם בעיות רטיבות, כאשר המשכירים הצליחו להסתיר היטב את הרטיבויות.

פשוט גרדו את הכל, וצבעו את הדירה..

לא יודעת אם יש דרך ממשית לדעת באמת

* לבקש תשלום לשנה מראש.
* מה באחריותכם ומה נכלל בתשלום שלהם (נזקים שונים)
*לסכם מה אתם מרשים לעשות בבית: צבע, חורים בקיר וכד'.
*באיזה מצב תרצו את הדירה בחזרה- לפני/ אחרי סיוד.
*להתפלל. ושוב להתפלל. לשוכרים הגונים, שישלמו כמו שצריך ולא יחריבו את הנכס .

כלומר, כדאי לכלול בחוזה סעיף שהשוכר (וכן המשכיר - הדדי) רשאי לצאת מהדירה לפני תום התקופה, בהתראה של חדשים (או שלשה) מראש.

מכיר מקרה של מישהו שלא היה לו הסעיף הזה ומסבות רפואיות בלתי צפויות נאלץ להעתיק את מקום מגוריו ונתקע. ובעל הבית לא היה מוכן לוותר לו.

• מדרגות- אם יש בכלל. ואם כן, אז כמה בדיוק.
• כיור אחד או שניים.
• מספר חדרי השירותים.
• גודל החדרים. אנחנו ממש שרטטנו לעצמנו את הבתים ששקלנו לשכור, ואז בדקנו אם כל הריהוט שלנו נכנס (בעלי שירטט אותו עוד קודם, והעביר את זה לאיזו תוכנה במחשב. בעיקרון, אם מבינים במחשב ובתוכנות כאלו, זה מאוד מקל . אבל אפשר גם באופן ידני להחליט על קנה-מידה, לגזור לפיו את הריהוט לפי גודל, ולשרטט לפיו את הדירה שחושבים לשכור).
• תיפקוד הברזים- זרימת מים טובה ולא בהשפרצות, מים ללא חלודה, לחץ מים תקין.
• דוד שמש.
• אופי השכונה וגיל השכנים.
• מיקום וקירבה למכולת/בית כנסת/מקווה וכו'.
• מי אחראי לשלם על תיקונים, בהתייחס לתיקונים השונים שיש (מה שקשור אליכם ומה שלא).

 

בהצלחה!

לוודא שהם עובדים ולא רק מרעישים/ מזילים מים.
לגבי סיוד דירה- באיזה מצב מקבלים וכיצד מחזירים.

לפעמים ביום נראה מקום שקט ורגוע ובלילות נהיה מקום מפגש ובילוי, וזה מבאס..

ומי מתקן כשיש פגע כמו דליפת נזילה ויונים מלכלכות

מאוד חשוב

ולא כל החוזה רק אסור ואסור, שידע להתגמש

לפתוח כל ברז במטבח ובאמבטיה לבדוק שאין סתימות (אצלנו, אם שטפת כלים, המיים עומדים יומיים בערך)

 

וכן להוריד מיים באסלה, לראות שאין נזילה (שוב, מניסיון....)

 

ובאופן כללי יותר, לבדוק את מיקום הדירה ביחס למקומות חשובים: תחנת אוטובוס, מכולת, גנים וכו' (במיוחד אם אתם בלי רכב)

 

בהצלחה!

לעצב את הבית כמו מסעדה ולהכין אוכל שהוא אוהב
לעצב את החדר כמו בצימר
לעשות משהו שאתם אוהבים ביחד.. או משהו שהוא אוהב..

שימי לב שאת עושה משהו שהוא אוהב ולא מה שאת היית רוצה שיעשו לך ליומולדת...לפעמים חוגגים ומשקיעים מאוד אבל בלי הקשבה באמת למה שהוא צריך, ומה שמתאים לו לעכשיו.
לדוג אותך היה משמח שהיה מזמין את כל חברותייך בהפתעה אז זה מה שאת עושה לו אבל זה לא קשור אליו ומה שהוא באמת היב רוצה זה ערב כיפי ושקט איתך...
או את היית רוצה שיוציאו אותך למסעדה אבל הוא מעדיף שתבשלי לו משהו שהוא אוהב וללכת למסעדה עכשיו במצב הכלכלי סתם הוא יהיה במתח כל הערב ויתבאס...
לכן לדעתי אם לא עולה לך רעיון שישמח אותו פשוט תשאלי אותו מה הכי בא לו/מה הכי ישמח אותו ולפנק אותו בזה עד הסוף.
תהנו!!

למשל- חפש את המטמון ובסופו מתנת יום הולדת או מכתב אישי שתכתבי לו

אפשר גם טאבו, רביעיות וכו' (אם תרצי אני יכולה לנסות לחשוב על עוד רעיונות)

 

בנוסף תכיני ארוחה שווה ותעצבי אותה יפה, ותקשטי את הבית- כמו מסעדה\צימר\בלונים ושלטי מזל טוב

יוצא ממש מוצלח!

תדאגי שתהיה לו אוירה טובה ומפנקת, הרבה יותר שוה מצימר. תפתיעי אוצו בדברים קטנים בנוסף למתנת יום ההולדת. שלטים, בלונים...
אפשר לעשות ארוחת ערב שווה, אםילו מעין מסעדה עם תפריט וכד'.
לאחר מכן משחק זוגי כמו שהציעו. אני פעם הכנתי משחק מסלול על תחנות משותפות ובדיחות פנימיות. אבל אולי זה מתאים ליום נישואים...
למחרת אם אתם יחד תוכלו לעשות פיקניק.. אם אתם עובדים תארגני משהו במקום העבודה..פתקים חפש תמטמון או משהו בסגנון.
פעם הכנתי עוגיות מזל עם שאלות/ אמירות רומנטיות....
אלו הרעיונות שלי, בהצלחה ומזל טוב!

איפה בקטמונים?

אני פשוט בדילמה האם האוכלוסייה בסדר בכלל.. כי השמועות אומרות שיחסית זה איזור "מפחיד"..

לכו יחד לבקר באיזור.
תמצאו מישהו (רב, שליח חבד, מישהוא תורני) שגר שם, תיפגשו איתו, תשאלו, תרחרחו.

יש הרבה שמועות על כל מיני מקומות ופעמים רבות זה שמועות על מה שהיה שם פעם. אולי היום המצב שונה?

בקיצור- לא להאמין לשמועות. ללכת לבדוק לבד.

הבנתי - כמה סוגי אוכלוסיות, אוכלוסיות לא חזקות וגם דתיים וחרדים התווספו, מחירים די עלו

בקיצור מצב נהיה יותר טוב 

שכונה נחמד ותחבורה יחסית נוחה. יש שם גדי הרבה בתי כנסת אבל אוכלוסיה בסגנון מאוד מסויים, תפילות בשעות לא נוחות וכו. השכונה לא נקיה או אסתטית וזה יכול להפריע לאנשים מסויימים וכן יש בה גם כאלה שעלולים להפחיד.
בקיצור אנחנו עזבנו, לא ברחנו, אבל בכלל לא הצטערנו שעברנו (גרים עכשיו בשכונה הרבה יותר טובה ויפה במחירים מאוד דומים לקטמונים)

אם אפשר להמנע אז עדיף.

מי שמתנהגת כך היא בטח לא חברת אמת ורחוקה מלהיות אחות,אולי אחרי 12 שנה הגיע הזמן להמשיך הלאה.

זה בדיוק הפלונטר שלי.. להפגע..להשלים עם העובדנ ו להמשיך בחיי כרגיל..
או שאני צריכה למצוא נקודות זכות ו להבין את המקום בו היא נמצאת..

אני בן אדם מאוד מאוד חברותי!! אבל היא בשבילי אחות.לא חברה..ולהשליך הכל מאחורי הגב ממש קשה לי...)-:

ללמד זכות בודאי שתמיד ראוי ורצוי ולהיפך זה רק יעזור לך יותר להבין את נקודת המבט שלה ושזה רק לטובתכן לשחרר.

אבל זה גם יכול לחזור בהמשך

אולי עכשיו היא מרגישה שהקשר המאוד קרוב על זה, דווקא בגלל שהוא כזה קרוב, הוא על חשבון בעלה

יש לפעמים בנות כאלו והיו לי חברות כאלו 

ואחרי שהקשר שלהם יהיה מספיק בטוח היא תוכל לחדש איתך את הקשר

 

 

היא התחתנה עכשיו, אחרי זמן ארוך שחיכתה,

ואת כבר אחרי הריונות, לידות וכו', ובכל זאת-  את מצפה שהיא במאה אחוז תשתף אותך ובהכל??

אני חושבת שזה קצת לא מציאותי.

 

נסי להזכר בעצמך איך היה כשאת התחתנת. וגם אם לך היה אחרת, יש שבהתחלה זקוקים לזמן לעכל.. 

עם הנישואים עוברים שינויים רבים, ברבדים רבים,

ולא תמיד קל בבת אחת להמשיך כרגיל.

מעבר לזה, זה שהיא נעלמה, לא אומר שהיא תעלם לחלוטין.. כאמור- יכול להיות שזו רק תקופה.

ואל תהיה בטוחה שהעומקים שבהם היא משתפת אחרים, הם אותם עומקים שהיא שיתפה ואולי תשתף אותך

בעתיד.

 

אולי כדאי לתת לה מעט זמן, (גם כמה חודשים זה מעט זמן לאור העובדה שאחרי החתונה דברים משתנים מאוד)

ואחר כך להציף את תחושתייך בשיחה כנה.

 

בהצלחה

 

את צודקת! אבל נשמע שהבנת שאני כועסת... בכלל לא!! אני כואבת..דווקא בגלל שאני מודעת לשינויים.. כואב לי שהיא כבר לא רואה בי כתובת להקשבה ולייעוץ (ושוב, לא מדברת על במקום בעלה!!) כואב לי לראות ולשמוע אותה מתמודדת כשהיא לא מאפשרת לי לעזור לה..
ומצד שני..קצת אנוכית..מתגעגעת לשיחות, ליצירות, לביקורים..

אוף! מרגיש לי שיצאתי קטנונית קצת..)-:

לא תמיד בנאדם מצליח לראות את הדברים מהצד ולנתק את הרגשות שלו 

 

אני מדברת על העלמות על כמעט אפס תקשורת!! יותר נכון 0.05 כי אם אתקשר..היא כן תענה לי..אבל מסויגת ורחוקה..

ממש ככה... חברה בלב ונפש, השנה הראשונה שלי הייתה סיוט כי הרגשתי מן צורך להתנצל שהתחתנתי ואני כביכול עוזבת אותה. (אני יודעת היום שזה טפשי ולא נכון) אחרי שעברתי דירה למרחק ממנה, הקשר שלי עם בעלי השתפר פלאים אבל היא לאט לאט התרחקה לפני שנתיים היא התחתנה עשר שנים אחרי.היום אין לי מושג מה איתה אפילו. מחקתי את הטלפון שלה מרוב שנפגעתי מהיחס אבל ת'אמת זה קשה. היא פשוט לא קיימת אבל קיימת חזק חזק א"א לשכוח קשר נפשי עמוק זה תהליך שנבנה.
בקיצור אני מבינה אותך לחלוטין אבל צריך כנראה לשחרר לא רואה אפשרות אחרת... או לפתוח איתה את הנושא אבל זה גם לא פשוט.

הדבר הראשון שעלה לי הוא שתתרחקי, אם זה עניין של תקופה שהיא צריכה ובלה בלה, אז כשהתקופה תעבור היא תצטרך לבוא אלייך. לא את אליה.

ואם זה לא, אז טוב שתתרחקי, כי את נשמעת טיפוס מאוד חברותי שנאמן לחברות שלו. והיא אמיתית. אז לא מגיע לך דבר כזה, אלא רק חברות שראויות לדאגה והקשר שלך.

 

אבל בעצם, לפני זה, נראלי ממש חשוב שתפתחי איתה את זה. תצרי קשר, תגידי לה מה את מרגישה ושאת רוצה לדעת למה זה קורה, ואם את מרגישה אחר כך שהיא רק התגוננה והתנצלה בשביל לצאת בסדר- תתרחקי.

אבל שתדעי שניסית ושנתת לה את האופציה להתקרב חזרה.

השאר- זה כבר בעיה גדולה שלה ואת לא צריכה להתחרבש בה.

 

שתשאירי את זה מאחורייך, אבל בלי מצפון מיותר.

כשהתחתנתי..היא כן דיברה..ואני נקרעתי!! היום כשאני נשואה..אני מבינה שזה לא נכון להעמיד אותה במקום הזה!
ואם ההתרחקות מגיעה בגלל הבניה של הזוגיות..אני לא מעוניינת להיות טריגר..
לכן אני מתבשלת עם עצמי..ונקרעת..

וזה מנחם שיש עוד כאלה..כי הרגשתי שאולי יש משהו לא הסדר בתחושות שלי (שכאילו זה רק חברה וכל מיני כאלה..)

אבל ב"ה שאת מהסוג השני..

שאני לא עושה טובה לאף אחת שאני חברה שלה. ואם אני חברה של מישהי, זה כי אני אוהבת אותה, צריכה אותה, ונמצאת שם בשבילה כשהיא צריכה.

ואני מרחמת על אלה שלא ככה, ויש כאלה...

 

ובעל זה ממש לא יכול להיות תחליף לאף חברה.

כמו שאמרתי לחברות שלי- זה רק מוסיף סיבות

 

זה באמת לא נעים לשמוע דבר כזה.

אבל זה הכי אמיתי לדעתי.

כשהיא דיברה איתך על זה, חוץ מהכאב וחוסר הנעימות, זה גרם לך לחשוב על זה? להיות ערה לזה? לשים לב גם עם חברות אחרות?

אם כן אז לדעתי זה שווה את זה.

אנחנו בני אדם, אנחנו צריכים את הניעור הזה.

 

אני ב"ה חטפתי מכה כזאת לפני החתונה, אז דאגתי בתקופה של החתונה ואחריה לפתוח את הנושא הזה בעצמי עם חברות שלי.

דיברנו על כל זה הכי גלוי.

וכן, היו רגעים שזה כאב, אבל זה כיוון אותי לגמרי.

שרגע לפני החתונה חברה שלי אמרה לי שכשהתארסתי היא שמחה, ועכשיו פתאום כבר לא. אז זה הדליק לי נורה, דיברנו על זה ולשתינו היה יותר קל לכוון את הדברים.

 

המודעות הזאת באה עם עקיצות, אבל הן שוות את זה.

והכאב עובר בע"ה

התשבוות שלה רק יכאבו לך יותר מאשר אם תשאירי את זה ככה 

את באמת חושבת שזה ככה?! את באמת חושבת שאפשר לסגור דלת ולזרוק אחורה תקופה כזאת??(הרי איזה סוג תשובות יכאיב לי..)
מה, אני הייתי המוזרה שלמרות הכל נלחמתי על החברות למרות כל מה שזה דרש?? אני זאת שטועה כשאני נותנת לזה מקום חשוב בחיי??

והיא ענתה לי שזה מפריע לקשר עם בעלה והיא מרגישה שזה לא טוב לה עכשיו

זה היה פוגע ברמות על. 

היה הרבה יותר נכון להבין שכנראה היא שקועה בקשר מאשר לשמוע את זה ישיר 

וייתכן שתופתעי מתשובותיה.

את יכולה לנסות לגשש בעדינות, לשאול אם הכל בסדר, לתת תחושה שלמרות הכל תשמחי להיות איתה בקשר

אולי ליזום מפגשים,

וכך לאט לאט להרכיב את חלקי הפאזל

 

ייתכן מנגד שיתברר לך שהיא באמת החליטה להשאיר את הקשר שהיה ביניכן מאחוריה, וצריך להיות מוכנים גם לזה..

 

וייתכן שהקשר יהיה הפעם שונה ממה שהיה לפני כן..

כל האופציות פתוחות

 

 

בס"ד

 

 

אני לא חושבת שיש כאן זלזול בחברות שלכן, אלא יותר צורך שקיים אצלה כרגע.
את עצמך אמרת שהקשר שלכן בהתחלה "קרע" אותך, אך היית שם בשבילה,

ומצד שני את לא רוצה להעמיד אותה באותו מצב, כי את יודעת מה זה להיות שם. 
 

אני מאמינה שמוקדם מכדי להספיד את הקשר. לא בטוח שמרוב שטוב לה היא שכחה אותך, 
ואם יש לה קשיים בהם לא מרגישה נוח להיוועץ בך- זה יכול להיות קשור גם לבעלה. 
היא כבר לא יכולה לדבר על כל מה שבא לה, לעתים זה לא נכון כלפי בן הזוג.
אולי לה פחות זורם עם בן זוג שלה, אולי יש לה עומסים אחרים.

 

 

קשר של 12 שנים לא הולך לפח.
כרגע היא לא מתקשרת? זה אומר שכרגע יש לה עניינים שהיא בוחרת להתמודד אתם לבד.
זה בטח לא אומר שהיא שכחה את הקשר שלכן, או שהיא לא מתגעגעת..

 

וזה שאני או את לא יודעות מה הסיבות האמתיות לנתק בניכן כרגע, לא אומר שאין סיבות,

או שהסיבה היא זריקת חברות לפח.

וזה שלא משתמשים בדלת תקופה, לא אומר שהיא סגורה....

 

 

עזרתם לי! להבין שזה בסדר וזה לגיטימי לכאוב ולהתגעגע..ובכך לפנות אצלי מקום להבנה של הצורך שלה במרחב כרגע...
תמיד היו לכל אחת את הנקודות בהם בחרה להתמודד לבד..אבל פתאום זה טוטאלי..לכן כל כך קשה לי.
אני בטוחה שיהיו לי עוד רגעים קשים. אבל גם אני מאמינה שהחברות שלנו יקרה לה והיא מרגישה בנוח ל"הניח אותה בצד" כרגע, כשעמוס לה..רק כי היא כל כך בטוחה בה.
תודה לכן!!

אם אתן כאלה חברות טובות- בטוחה שהקשר לא יזרק סתם כך..

תני לה את הזמן מצד אחד. ומצד שני- תהי בקשר ותתענייני בשלומה. את לא יודעת מה עובר עליה ועם מה היא מתמודדת.

אין תחליף לחברות!

קחי אויר, ותנסי לחיות את חייך.
מאמינה שאם זו חברות טובה ןאמיתית היא עוד תחזור .
תני לה להתאקלם בחייה החדשים ולמצוא את האיזונים שלה.

בע"ה שוב תשובו

זה דבר ראשון - כי היא משתפת.

 

גם לעודד.

 

לנסות בעדינות להגיב על מה ש"מרתיח אותך" ולראות אם כבר יש נכונות גם לשמוע. ואם רואים שיש - אז לנסות בהדרגה, לא בצורה מחלישה אלא הערות בעדינות על מה שלא, עם הצעות לכיוונים יותר מועילים, ולראות אם הדברים נשמעים. מה שתקבל - עשית מצוה. ובלי לשבור. מה שלא - ממילא אין טעם "בכח", אז לעודד. ולפעמים גם מה שברגע הראשון נראה שלא מקבלים - חושבים עליו אח"כ.

 

רת צריכה "לגשש" ולראות מה המצב כיום.

בעזהי"ת

 

גילינו שהספריות קיבלו בטן הצידה

אז כמה חתיכות עץ בין הספריה לקיר פתרו את הבעיה..

פשוט החיבור הקטן שנכנס לדופן ועליו מניחים את המדף- נופל כל הזמן. (אולי כי החור גדול מידי או משהו כזה...)

ארון חדש! אנחנו נשואים 4 חודשים....

בעה"י

 

תקנו אותם(עולה בערך חצי שקל) ותדפקו בתוך הארון, זה יותר יציב. 

 

זה לא בולט מהצד השני של הארון?

אם ממש הבעיה לא נפתרה- להזמין בעל מקצוע שיעשה חור חדש ומתאים.

בעה"י

 

אם מדובר במדף עמוס וכבד שווה לשים שלושה-ארבעה בכל צד