מי שמתנהגת כך היא בטח לא חברת אמת ורחוקה מלהיות אחות,אולי אחרי 12 שנה הגיע הזמן להמשיך הלאה.

ללמד זכות בודאי שתמיד ראוי ורצוי ולהיפך זה רק יעזור לך יותר להבין את נקודת המבט שלה ושזה רק לטובתכן לשחרר.

אבל זה גם יכול לחזור בהמשך

אולי עכשיו היא מרגישה שהקשר המאוד קרוב על זה, דווקא בגלל שהוא כזה קרוב, הוא על חשבון בעלה

יש לפעמים בנות כאלו והיו לי חברות כאלו 

ואחרי שהקשר שלהם יהיה מספיק בטוח היא תוכל לחדש איתך את הקשר

היא התחתנה עכשיו, אחרי זמן ארוך שחיכתה,

ואת כבר אחרי הריונות, לידות וכו', ובכל זאת-  את מצפה שהיא במאה אחוז תשתף אותך ובהכל??

אני חושבת שזה קצת לא מציאותי.

נסי להזכר בעצמך איך היה כשאת התחתנת. וגם אם לך היה אחרת, יש שבהתחלה זקוקים לזמן לעכל.. 

עם הנישואים עוברים שינויים רבים, ברבדים רבים,

ולא תמיד קל בבת אחת להמשיך כרגיל.

מעבר לזה, זה שהיא נעלמה, לא אומר שהיא תעלם לחלוטין.. כאמור- יכול להיות שזו רק תקופה.

ואל תהיה בטוחה שהעומקים שבהם היא משתפת אחרים, הם אותם עומקים שהיא שיתפה ואולי תשתף אותך

בעתיד.

אולי כדאי לתת לה מעט זמן, (גם כמה חודשים זה מעט זמן לאור העובדה שאחרי החתונה דברים משתנים מאוד)

ואחר כך להציף את תחושתייך בשיחה כנה.

בהצלחה

לא תמיד בנאדם מצליח לראות את הדברים מהצד ולנתק את הרגשות שלו 

הדבר הראשון שעלה לי הוא שתתרחקי, אם זה עניין של תקופה שהיא צריכה ובלה בלה, אז כשהתקופה תעבור היא תצטרך לבוא אלייך. לא את אליה.

ואם זה לא, אז טוב שתתרחקי, כי את נשמעת טיפוס מאוד חברותי שנאמן לחברות שלו. והיא אמיתית. אז לא מגיע לך דבר כזה, אלא רק חברות שראויות לדאגה והקשר שלך.

אבל בעצם, לפני זה, נראלי ממש חשוב שתפתחי איתה את זה. תצרי קשר, תגידי לה מה את מרגישה ושאת רוצה לדעת למה זה קורה, ואם את מרגישה אחר כך שהיא רק התגוננה והתנצלה בשביל לצאת בסדר- תתרחקי.

אבל שתדעי שניסית ושנתת לה את האופציה להתקרב חזרה.

השאר- זה כבר בעיה גדולה שלה ואת לא צריכה להתחרבש בה.

שתשאירי את זה מאחורייך, אבל בלי מצפון מיותר.

אבל ב"ה שאת מהסוג השני..

שאני לא עושה טובה לאף אחת שאני חברה שלה. ואם אני חברה של מישהי, זה כי אני אוהבת אותה, צריכה אותה, ונמצאת שם בשבילה כשהיא צריכה.

ואני מרחמת על אלה שלא ככה, ויש כאלה...

ובעל זה ממש לא יכול להיות תחליף לאף חברה.

כמו שאמרתי לחברות שלי- זה רק מוסיף סיבות

זה באמת לא נעים לשמוע דבר כזה.

אבל זה הכי אמיתי לדעתי.

כשהיא דיברה איתך על זה, חוץ מהכאב וחוסר הנעימות, זה גרם לך לחשוב על זה? להיות ערה לזה? לשים לב גם עם חברות אחרות?

אם כן אז לדעתי זה שווה את זה.

אנחנו בני אדם, אנחנו צריכים את הניעור הזה.

אני ב"ה חטפתי מכה כזאת לפני החתונה, אז דאגתי בתקופה של החתונה ואחריה לפתוח את הנושא הזה בעצמי עם חברות שלי.

דיברנו על כל זה הכי גלוי.

וכן, היו רגעים שזה כאב, אבל זה כיוון אותי לגמרי.

שרגע לפני החתונה חברה שלי אמרה לי שכשהתארסתי היא שמחה, ועכשיו פתאום כבר לא. אז זה הדליק לי נורה, דיברנו על זה ולשתינו היה יותר קל לכוון את הדברים.

המודעות הזאת באה עם עקיצות, אבל הן שוות את זה.

והכאב עובר בע"ה

התשבוות שלה רק יכאבו לך יותר מאשר אם תשאירי את זה ככה 

והיא ענתה לי שזה מפריע לקשר עם בעלה והיא מרגישה שזה לא טוב לה עכשיו

זה היה פוגע ברמות על. 

היה הרבה יותר נכון להבין שכנראה היא שקועה בקשר מאשר לשמוע את זה ישיר 

וייתכן שתופתעי מתשובותיה.

את יכולה לנסות לגשש בעדינות, לשאול אם הכל בסדר, לתת תחושה שלמרות הכל תשמחי להיות איתה בקשר

אולי ליזום מפגשים,

וכך לאט לאט להרכיב את חלקי הפאזל

ייתכן מנגד שיתברר לך שהיא באמת החליטה להשאיר את הקשר שהיה ביניכן מאחוריה, וצריך להיות מוכנים גם לזה..

וייתכן שהקשר יהיה הפעם שונה ממה שהיה לפני כן..

כל האופציות פתוחות

בס"ד

אני לא חושבת שיש כאן זלזול בחברות שלכן, אלא יותר צורך שקיים אצלה כרגע.
את עצמך אמרת שהקשר שלכן בהתחלה "קרע" אותך, אך היית שם בשבילה,

ומצד שני את לא רוצה להעמיד אותה באותו מצב, כי את יודעת מה זה להיות שם. 
 

אני מאמינה שמוקדם מכדי להספיד את הקשר. לא בטוח שמרוב שטוב לה היא שכחה אותך, 
ואם יש לה קשיים בהם לא מרגישה נוח להיוועץ בך- זה יכול להיות קשור גם לבעלה. 
היא כבר לא יכולה לדבר על כל מה שבא לה, לעתים זה לא נכון כלפי בן הזוג.
אולי לה פחות זורם עם בן זוג שלה, אולי יש לה עומסים אחרים.

קשר של 12 שנים לא הולך לפח.
כרגע היא לא מתקשרת? זה אומר שכרגע יש לה עניינים שהיא בוחרת להתמודד אתם לבד.
זה בטח לא אומר שהיא שכחה את הקשר שלכן, או שהיא לא מתגעגעת..

וזה שאני או את לא יודעות מה הסיבות האמתיות לנתק בניכן כרגע, לא אומר שאין סיבות,

או שהסיבה היא זריקת חברות לפח.

וזה שלא משתמשים בדלת תקופה, לא אומר שהיא סגורה....

אם אתן כאלה חברות טובות- בטוחה שהקשר לא יזרק סתם כך..

תני לה את הזמן מצד אחד. ומצד שני- תהי בקשר ותתענייני בשלומה. את לא יודעת מה עובר עליה ועם מה היא מתמודדת.

אין תחליף לחברות!

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.