פורום נשואים טריים (עמוד 494)

לכן לא אאריך בענין.

אבל תדעי, שדווקא בזכות החינוך המעולה שקיבלת - 

היכולת לחוש מה המשמעות של נישואין גדולה יותר. היכולת לחוש שזו מציאות חדשה ובלעדית. ממש מציאות - לא רק "הרגשה".

תופסים ברור שאכן לא שייך - וכשמתחתנים, זה הבעל, הוא משפחה, שינוי מציאותי. זה לא "בן" אחר.

ואת המשקל בין התחושות השונות - אלו שמלפני הנישואין ואלו שמתוכם - נשאיר למדריכה שלך, ולנשים חכמות שנקוה שתעזורנה לך (כדאי רק לשים לב, האם מישהי שעונה לך, באה מתוך אותה גישה יסודית שלך. לא בהכרח כל אחת שקוראת כאן היא כך - וממילא צריך לדעת ממי לקבל עצות/הסברים בנוגע מהלכי נפש עדינים).

מנסיון שלי כבחורה מאוד שמורה ושמרנית,כשאני מצאתי את האחד שלי הרגשתי בהתחלה קצת מתח אבל במשך הזמן זה משתחרר ,ואני ב"ה מרגישה משוחררת ומאושרת ,תכלס,כל מה ששמרתי על עצמי הפנתי אליו...וזה הכי תמים וטהור שיש...תהיי רגועה..

כמה אני אוהבת אותו וכמה זה מותר ונכון- אז רציתי את זה כל כך, שממש לא היתה בעיה והרגשת מצפון..

והאמת? מתרגלים מהר..

ולא מעט זוגות צעירים נתקלים בקשיים רבים בתחום האינטימי.

כמובן שהדרכה יכולה לעזור לשני הצדדים.

פעמים רבות הזמן עושה את שלו והדברים משתפרים.

לפעמים זה נתקע וצריך יעוץ וטיפול.

אם החינוך לא מוקצן בצורה בעייתית,

הרצון מגיע עם הקשר,

ובע"ה כשתתחתנו תוכלו לממש את הרצון.

ברור שיש תקופות ארוכות לבד.

כולל המלחמה האחרונה היו לנו במהלך 3.5 שנות נישואינו- 2 מילואים עם התראה מראש+3 צווי 8.

גם אשה אחרי לידה שיוצאת לבית החלמה זה אומר שהזוגיות שלה לקויה??

לא מעיד כלום. ערב פה ערב שם, זה אפילו בריא.

חודש אחרי החתונה בעלי יצא לחודש מילואים.

היה קשה אבל אפשרי.

לגבי חברה זה ממש תלוי אופי, רק שימי לב שהחברה לא תרגיש סוג של ניצול- כשאת צריכה אותה את מזמינה אותה וכשאת לא את עסוקה בעלך. בגלל זה אני העדפתי להזמין אחות/ גיסה.

בכל אופן את שעות הערב תשתדלי למלא.

אבל פה זה הולך להיות סגנון חיים,

אני במקומך כן הייתי מצטרפת אפילו ל4 ימים וחוזרת בטיסה לבד אם אין לך אפשרות לכל ה8 ימים,

כי כרגע אתם גם זוג צעיר אז את יכולה לנסוע תנצלי את זה, אח"כ כשיהיו ילדים זה יהיה יותר מורכב להצטרף.

בקשר לתקועה במדינה זרה, סתם כך לנוח במלון ולשבת במרפסת זה נחמד, גם בטוחה שבעלך לא 24 שעות בפגישות, את יכולה לצאת איתו בתשע לפגישה ולהכנס לאיזה קניון וכו, אפילו להעביר שם 3 שעות ,לאכול יחד ארוחת צהרים/ערב

אני הייתי מצטרפת ומחפשת תעסוקה באזורים של פגישות, תחפשי באינרט , תעשי עבודת הכנה קודם.

אותי היה מבאס מאוד אם בעלי היה נוסע ל8 ימים לבד אבל זה באמת רק מה שאת מרגישה , אף אחת לא יכולה להכנס לך ללב, אם את חושבת שזה בסדר מצידך וזה נומרלי אז אין בעיה, לכל אחת יש נורמות אחרות

בס"ד

שכן- זה סגנון חיים

לא ישנים יחד בשבוע

וב"ה טפו טפו הזוגיות שלנו מצויינת

ולא התחתנו אתמול ולא שנה שעברה ולא לפני שנתיים...

מתגעגעים- אוהבים מרחוק- וכנפגשים המפגש משמעותי הרבה יותר

לא לכולם זה מתאים אבל יש גם דרך חיים כזו

לצאת בהצהרה שזוג שלא ישן יחד ולא מתעקש על שהות יחד הזוגיות שלו לקויה- הקפיצה אותי

ועד עכשיו ישנו ביחד בסופי שבוע, רגילות וחגים.. (וגם זה לא תמיד) וב"ה יש לנו ילדה מהממת וזוגיות נפלאה- שכמו כל זוג אחר אנחנו עובדים עליה בלי הפסקה

(אצלי כבר טס פעם לצרכי עבודה ל-3 שבועות, הכל בסדר),זה מאוד נחמד להתגעגע, אם קשה לך-תשני אצל הורייך או חברה שתישן איתך בבית.

על אף החביבות שבדברי אימך. ובהנחה שמדובר במציאות "רגילה" בלי נתונים חריגים שלא ידועים לנו.

עפ"י דין, שנה ראשונה אסור לאיש לצאת ללא רשות אשתו. ואם מסכימה - מותר. קל וחומר אח"כ.

דברו בטלפון. להתגעגע קצת - גם טוב.

 ברצינות- בעלי עובד לילות כבר כמה חודשים

והתרגלנו לזה, אפילו נחמד שביום הוא יותר בבית...

(בהתחלה הייתי ישנה עם אור אבל מתישהו נגמלתי מזה..)

בשביל מה?

תנצלי את ההזדמנות לשני דברים,

האחד להתגעגע כמו שצריך, אין כמו שמחת הפגישה לאחר קצת געגועים.

דבר שני תוכלי לישון באלכסון...

כשעוד נחשבים לחתן וכלה. אבל במקרים של חוסר ברירה כמו מילואים וצרכי עבודה, אז אין ברירה ומוציאים מזה את הכי טוב שאפשר.

תכלס אנחנו באמצע טיפול זוגי שהתחיל בקיץ.

אבל אנחנו במצב ממש טוב, ובאמץ לא נראה לי שזה מה שיעיד על הזוגיות שלנו.

אני שומעת ממכם שדי נורמאלי כשזה קורה.

בדילמה ,את רצינית? רק בשבתות? אז מתי נמצאים ביחד? את לא עובדת?

חלב ודבש, הצחקת אותי עם הלישון באלכסון.. אם תשאלי את בעלי הוא יגיד לך שאני בין כה וכה עושה את זה כל לילה

אני לא יכולה לנסוע להורים,הם גרים רחוק מאיתנו ואני צריכה להתייצב לעבודה.

אז זה או להשאר לבד או  להביא אלי מישהי הביתה...

אני אכן לא עובדת וזה המזל שלנו

אנחנו ביחד בבקרים עד שהוא הולך לישון, אבל אני כל הזמן מתלוננת שזה לא כמו בלילה..

ויש גם את השבתות כמובן- שזה ממש משמעותי!

בשנה הראשונה לנישואיהם.

כן קצת ריחמתי עליה כי היה לה קשה, אבל בסדר... עבר!

שבוע שבועיים התגעגעו ושוחחו בטלפון

היא התעסקה בהרבה דברים אחרים שלא יהיה לה ריק מידי

ושום דבר לא קרה.

שיהיה בהצלחה ובקלות!

כשבעלי באומן אני לבד בבית

גם יצא כמה פעמים (היום פחות) שמשיקולים שונים ישן לילה אחד מחוץ לבית.

חוצמזה- מילא מדינה אחרת- אבל גרמניה? למה לך להיות בגרמניה אם את לא באמת צריכה?

שאם היא יוצאת לצורך עבודתה ולא תישן עימו- אז הוא חייב להתלוות אליה, או שתבטל את הנסיעה, אחרת היא מעידה על זוגיות לקויה....

היו אוכלים אותו בלי מלח  

עוד היו מוציאים עליו כתב האשמה שיש לו סימני אלימות...

לא נעים, אבל זה בסדר גמור.

אדרבה - זה שיש לו חופש להתקדם בעבודה ולהצליח עם תמיכה מאשתו- זו זוגיות נפלאה.

זה מזכיר לי את תקופת האירוסים, והגעגועים רק גדלים, השפה שאנו מדברים כזו אוהבת, לנו זה עושה טוב.

בס"ד

שלום לכולם,

ממש טוב ומרענן לשמוע אדם מדבר אמת.

אמת, יודע שמשהו לא בסדר ורוצה לתקן.

תתפללי לקב"ה שיעזור לך לעשות זאת, כי

את אוהבת אותו ורוצה לעשות רצונו.

                                    בתודה ובברכה

                   שנזכה כולנו לעשות מה שהקב"ה רוצה שנעשה

אני מתחברת מאוד למה שכתב . אני אתך (בערך ) "באותה סירה ".

התפילה במניין , בעיקר בבקר  או בערבית שיש פעמים  הוא עוזר לי עם הילדים ובסוף אין לו כח ללכת ....

או שאני יוצאת לערבי תרבות בישוב והוא הביבסטר ולכן הוא לא הולך להתפלל במניין ומתפלל בבית .

נ.ב

לפעמים הוא מוותר לי .שאני רוצה מאוד ללכת לשעור או ערב תרבותי שמתנגש עם ערבית וכמוון השכבת הילדים .

אז הוא עוזר לי להשכיב אותם ונשאר לסיים כשאני יוצאת ......ולא הולך לערבית ומתפלל לבד בבית .

כי הוא יודע שזה חשוב לי .  ובמקביל אני מנסה לעזור לו גם בעניין התפילה במניין .

לקיימן כגון סוכה, תפילה במניין בזמן שיש (כי אח"כ אין), ברכת המזון... לבין קביעת עיתים לתורה ש"אפשר לשחק" עם הזמן,

לא לבטל מצווה זו חלילה אלא בתיאום איתך- להחליט מתי קביעת עיתים ללימוד תורה.

ברגע שתהיו מודעים להבדל בין המצוות הללו- את תשתדלי לכבד את הזמן הזה (הרי לא היית אומרת לו לא לברך ברכת המזון כי עכשיו את צריכה עזרה עם הילדים, נכון? זו הלכה!) ואת סה"כ רוצה בית של תורה ויראת שמיים, והילדים קולטים מצד אחד את ההקפדה על המצוות אך מצד שני את היחס של כל אחד מההורים  לכך...

עליכם לדבר על כך ולתאם את דברים ביניכם,יהיו מקרים בהם הוא יוכל לבוא לקראתך (למצוא מניין אחר או לימוד תורה בזמן אחר) אך נראה לי שגם מצידך אל תחשבי שזה לא בסדר שהוא מתפלל במניין בזמן שהוא צריך לעזור.

אנחנו לא חיים רק לעצמנו, יש לנו תורה ומצוות בחיינו, הבית צריך להיות מכוון אליהם, א

ך אסור שהמצוות יעיקו עלינו, חייבים למצוא את שביל הזהב בין הדברים...

זקוקה לזמן התאווררות, או עשייה אישית

עניין המצוות שהוא מחויב בהן, רק מדגיש את מקומך- ואולי משם נובע הקושי

ללמוד את התורה ולהבין בה- למה הדברים האילו חשובים?

למה חשוב להתפלל במניין? איזה מעלה הלכתית ורוחנית יש בזה?

מה חשוב בללמוד תורה כל יום? מהחשוב ללמוד תורה דווקא בחבורה ודווקא בזמן קבוע?

מה חשוב בלאכול בסוכה? מה חשוב לאיש בזה שאשתו לידו באוכל בסוכה? 

מה השיקול ההלכתי שבין מחוייבויות שונות- בין מחוייבות לבית למחוייבות למצוות אחרות? מתי נכון הלכתית לא ללכת לבית כנסת כי העומס על הבית גדול מידי? 

זה שאלות שלדעתי- הכי טוב שתפתחי עם בעלך, ותלמדי איתו ביחד,

מכיוון שהוא למדן קצת- הוא יידע לתת לך תשובות

ומכיוון שהוא מכיר אותך, והוא עושה איתך את אותו בית- תוכלו למצוא את הדרך שלכם

ועוד-

כל הכבוד על הכנות שלך עם עצמך, ועל הנכונות לפתוח את הדברים (מולך וכאן). לא מובן מאליו בכלל.

לגבי אמירות כמו "סוף סוף הגעת", שכתבת יפה שזה משדר קוצר רוח ויכול לחלחל ולהשפיע מבפנים על בעלך- אולי יש מקום לעשות עבודת מידות מצידך איך להימנע/להמעיט באמירות כאלו. אפשר לומר "התגעגעתי/אני שמחה שחזרת/טוב לראות אותך", ובכל זאת לשדר הערכה להשתדלות של בעלך להתפלל במניין, לקום מוקדם לתפילה וכו'.

(אני בד"כ ממש נמנעת מלומר למישהי "תעשי עבודת המידות", כי זה יכול לפגוע וגם בגלל שיש בזה חדירה לעצמאות הפרט, בעיניי. כן כתבתי לך כי אני מחזיקה ממך ומעריכה אותך, ומקווה שתקבלי את זה בלי להיפגע ).

באיזשהו מקום, כשקראתי את מה שכתבת עלתה בי הרבה הערכה כלפי בעלך, ונראה לי שעם עידוד ופירגון מצידך, אתם- כזוג- יכולים להגיע רחוק מאוד (כי זה משפיע על הזוגיות, וגם מקדם את שניכם). באמת נשמע שיש פוטנציאל ענק "להעיף" את עצמכם לשמיים.

אני לא מזלזלת בהתמודדויות היומיומיות (שמוכרות מקרוב), ועם זאת- כשאת מצליחה להשיג מבט מעליהן- תזכרי כמה את יכולה להרוויח מהבחירות שלך ומהמילים הטובות שלך, כמה בעלך יכול להרוויח מזה, ופשוט תני לזה את כל ליבך.

הרבה הצלחה!

סתם! גם לי הרבה פעמים מאוד קשה עם זה שדווקא בדיוק כשאני צריכה את העזרה בבית פתאום יש תפילה או שיעור שחשוב מאוד לצאת עכשיו ואין אפשרות לעזור בבית אבל מצד שני אני רואה שזה רק מביא ברכה לבית וככל שאני משחררת יותר ומעודדת שילך לשיעור וכו'... יותר קל לי בבית עם הילדים ועם המטלות....

זאת באמת ברכה מאת ה'.

בהצלחה!

'סוף סוף הגעת' - משדר דבר ראשון - כנות.

ודבר שני - אהבה, שביטויה הוא קיומי. געגוע. וגם מתוך צורך טכני בעזרה, זה מבטא את השותפות בבית, בהורות.

אני רואה שרק בנות הגיבו עד כאן.

מהצד שלי זה נראה שאת לא רואה עד כמה המצב אצלכם טוב.

הדוגמא עם הסוכה:

זה בטח מבאס מאוד. לא רק מסיבה 'דתית'. (אגב, בהלכות סוכה בשו"ע הרמ"א מזכיר לימוד זכות על אלו שאינם ישנים בסוכה, כי מצוותה "תשבו כעין תדורו" = יחד עם האשה. והאשה הרי אינה חייבת, ואם לא נוח לה בסוכה - אז לבעל אין חובת מצוות סוכה, כי זה לא כמו במגורים בבית. זה 'לימוד זכות' ולא כדי להקל למעשה. אבל זו ההשקפה תורנית יותר מתחושת אשם).

אותו דבר לגבי לימוד תורה:

לא קל ללמוד תורה (עדיף להגיב בפורום בשבע), וכגודל המאמץ הלימוד יותר עמוק, מבחינה סגולית ("תורה שלמדתי באף[=צער] היא שעמדה לי"). אבל שטות לאכול את עצמך במוסר כליות על המאמץ שלא נעשה, ולא לראות 'בעין ימין' את המאמץ שנעשה. כמובן שכך גם לגבי מאמציה של האשה.

הצעה טובה העלו כאן, ללמוד עם בעלך חברותא. 2 ציפורים במכה.

אולי כדאי להתחיל עם הסיפור בגמרא על רב רחומי. את בטח מכירה

נתתם כיווני מחשבה יפים.

הרעיון של לימוד זוגי הוא מעולה.

אם יש עוד רעיונות איך יוצרים את המבט על, איך מרגישים שהדברים הקטנים היומיומיים האלו הם אלה שבונים בית של תורה, אשמח לשמוע.

לגבי השאלות עצמן - ברגע שהתחתנתם, והחלטתם לבנות בית של תורה, אתם צוות. את והוא.
לו יש תפקידים משלו, ולך יש תפקידים משלך, וחלקם משותפים.

בגלל השוני הטבעי בין המינים, לא תמיד תוכלי להתחבר רגשית למטלות שלו, כמו שהוא לא תמיד יוכל להתחבר רגשית לשלך. אבל אם תסתכלי על זה מנקודת מבט אחרת זה יוכל לעזור לך. נקודת המבט הזו אומרת, שגם בדברים שאת לא מבינה מה החשיבות שלהם, או הדחיפות שלהם כרגע, יש חשיבות גדולה (ובהמשך אפשר להעמיק, וללמוד דווקא את אותם דברים שקשה לך להתחבר אליהם). ומספיק שהוא מבין אותה, כי זה התפקיד שלו. (הוא לא תמיד יבין למה כ"כ חשוב לך שהבית יהיה מצוחצח כל יום. אז מה אם יש איזה כתם על הרצפה, תנקי מחר.. (סתם דוגמא )).

בינתיים דמייני לעצמך שכשהוא יוצא לתפילה, הוא הולך לקחת כסף מהבנק (מה שנכון רוחנית).

התפקיד שלך הוא להיות לצידו. לתמוך, לאהוב ולחזק. גם בלי להבין את כל התפקידים שלו. והוא מצידו צריך להיות שם בשבילך, בתפקידים שלך. לעזור, לתמוך ולאהוב (גם כשהוא לא מבין מה את עושה, או למה).

מעבר לכל זה, ישנם סדרי עדיפויות. אם האישה חולה, ולא מסתדרת לבד, עדיף לקצר בתפילה, או אפילו להתפלל ביחידות לפעמים. ולהיות איתה בבית. זו מצווה, וזו מצווה. (תפילה בציבור לא שווה כלום אם בגללה האישה בוכה בבית, אבל אם הבעל יוצא מהבית ונותן לאישה להבין שהוא יחזור הכי מהר שהוא יכול, ושהוא חושב עליה בדרך לשם ובחזור, התחושה היא אחרת לגמרי, והמצב שונה).
כל מקרה לגופו, וישנן שתי עצות שיכולות לעזור לכם לדעת לסדר נכון את סדר העדיפויות. א. לשבת ולדבר, להקשיב אחד לשניה, ולשמוע איפה הרגעים הקשים.

ב. ללמוד/להתייעץ עם סמכות רוחנית.

ישנם הרבה סיפורים על צדיקים גדולים מהדורות האחרונים, שהקפידו על קלה כבחמורה, התפללו שלוש תפילות במניין ולמדו תורה רוב שעות היממה, אבל ברגע שהדבר נגע לאישה שלהם, הם עזבו הכל ועזרו לה, היו איתה. זו היא יהדות! זוהי גדלות!
ולסיכום: ב-י-ח-ד! להקשיב, להקשיב, ושוב להקשיב! לשים לעצמנו מטרה להבין את השני כמה שיותר טוב.

בהצלחה!

אנחנו כבר דשנו שנים בדברים האלה. בסוף בעלי הבין וגם אני הבנתי שאם אין ברירה הוא נשאר להתפלל בבית, או הולך רק לחלק מהתפילה.

בימים כמו יום כיפור למשל שלהרבה נשים משום מה ברור שהן צריכות להתעלף בבית אבל העיקר שהבעל יהיה בביה"כ לבעלי ברור שהוא בודק כמה פעמים במהלך התפילה מה קורה איתי ואם אני לא מרגישה טוב הוא נשאר.

היום כשיש זמן תפילה והמצב בבית לא קל הוא שואל אותי אם אני "שולחת אותו לתפילה / ללימוד תורה".  הוא אומר שלאשה יש חלק במצווה. (ואחרי שאלה כזאת קצת קשה להגיד- לא תישאר...)שהרי במה נשים זוכות? משום ששולחות את בניהם/ בעליהן לבית המדרש. בהתחלה זה היה נשמע לי אמירה שובניסטית ביותר, אבל חשבתי שאם הם עוזבים אותנו בכאלה מצבים חסר להם שלא נקבל חלק משכר המצווה...

שלום בית אינה עניין שלא שייך לה' אלא זו השראת שכינה ולא אין זו מליצה וא"כ

ודאי שזה עדיף על כל השאר!!! ו

עם זאת כשיתאפשר צריך בירור מה בדיוק סיבת חוסר המוטיבציה שלך אך זה מצידך

ואידך זיל גמור

אני חושב שקצת נסחפנו...

המציאות היום מאפשרת חשיבה נוספת.

מי שמבין את הצער והכאב שלך ושל עוד רבים כמוך יודע לאן יכול להגיע התפילה או השיעור???

כמה חוסר בשלום בית ולפעמים זו רק ההתחלה.

פשוט לוותרת. בעבר גם אני הקפדתי מאוד, אבל הבנתי שהמחיר גבוה מדי

מצד אחד, ההקפדה על זמני התפילות ועל קביעת עיתים לתורה חשובה מאד, מאחר שאם מזלזלים באלו באופן

זמני כשהילדים קטנים וצריך עזרה בבית, קשה מאד בהמשך, כשהם קצת יגדלו להגדיר זמן שבו בעלך יהיה פנוי

ללימוד או לתפילות בזמנן. אחרי הרגל של אי הקפדה על תפילת שחרית ומנחה במניין, קטע מחוייב הלכתית, יהיה קשה לחזור לשיגרה של תפילות בזמן.

מצד שני, לאור הקשיים של כל זוג צעיר (לימודים/עבודה במקביל להפיכה מזוג למשפחה, כשאין תקציב לעזרה, לפעמים ההורים גרים רחוק, כשגרים בישוב כל קניה היא מבצע), או של משפחה בשלבי ההתרחבות (בעל לומד, באיחור אחרי שסיים כמה

שנות ישיבה, ואולי גם שירות צבאי, ואשה שיכולה לעבוד במשרה חלקית בלבד, או משרה מלאה וצריכה להתמודד

עם מטלות רבות בבית, כשבעלה לא כמעט ולא בבית)- צריך לחשוב איך אפשר להתגמש.

תפילת שחרית ומנחה הן תפילות חובה, כך שצריך לחשוב יחד על שעה מתאימה לשתיהן, שפחות תגביל עזרה בבית

התובעני. לעומת זאת, תפילת ערבית גמישה יותר- אפשר לבדוק האם אפשר יום בשבוע או בזמנים לחוצים במיוחד כגון אלו שאת מתארת, לוותר על המניין, אבל לקבוע תפילה מיד בזמן כדי שלא לשכוח.

קביעת עיתים לתורה הם חלק ממה ששומר על הצד התורני של המשפחה, מה שהילדים רואים וקולטים עד כמה אבי המשפחה לוקח את התפילות ברצינות ולא מוותר על הלימוד. אבל, אם המשפחה זקוקה לאבי המשפחה, ואם הבית מרגישה שהיא גם זקוקה לחלק הזה, כדי שתמשיך לעלות מעלה ולא תמצא את עצמה כבולה לעניינים חומריים בלבד בכל שנות גידול ילדיה,

אפשר בהחלט לשבת יחד ולחשוב איך משנים את המסגרת ממסגרת כפויה וקבועה למסגרת פחות תובענית מצד הבעל:  לקבוע עיתים ללימוד עם האשה, זמנים קבועים, כדי שלא יבוטלו על ימין ועל שמאל בגלל שזאת מטלה סוג ג, שכל מטלה אחרת דוחה אותה. לקבוע שכל יום חמישי תפילת ערבית תהיה ביחידות, כדי לנצל את הזמן לעזרה החיונית.

ללכת למנין מוקדם ולעזור בבת

או למצוא זמן ללמוד לא על חשבון הבית

מה שבטוח שתפילות במנין ושעת לימוד יומי זה דבר שאסור לוותר עליו בכל תנאי..

זה מביא ברכה הצלחה בבית ושלום בית כפשוטו

יום שישי היום אז לא הספקתי לקרוא את כל התגובות לעומק רק שמתי לב שהתגובות קצת גולשות מהנושא המקורי-

אז רק להדגיש- אני לא מחפשת עצות איך לגרום לו לעזור לי יותר, זאת בחירה שלנו. אני רוצה בית של קדושה, של אווירת לימוד תורה.

אני מחפשת איך להעריך, לשמוח, להתחבר, להתרגש, לחוות, להזדהות- מה שתרצו...

בנתיים מישהי מקסימה שפנתה אלי באישי הציעה לי לשמוע שירים- אין מה לומר זה עובד.

אני התמכרתי, מוזמנים גם:

(וזה לא סותר את הלימוד המחשבתי שיחזיק מעמד לטווח ארוך יותר...)

בס"ד

שלום לכולם,

יש לזכור תמיד שאם רוצים שילדינו יהיו אוהבי

מצוות, תורה ומעשים טובים צריכים לנהוג באותו אופן.

ההורים הם סוכני חיברות מרכזיים בחיי הילד.

                                   בתודה ובברכה

                               שבת שלום ומבורכת                                           

שאת מקבלת שכר על זה שאת שולחת את הבעל והילדים שלך ללמוד תורה ולהתפלל.

אני לא יודעת מקור, אבל זה לא נראה לי כזה עקרוני כרגע..אם תרצי אבקש מבעלי שיחפש לי.

אבל שתדעי! כל פעם שהוא הולך ללמוד או להתפלל וכנ"ל הילדים שלך- זה מוסיף לך לזכויות!!

ואת אפילו לא צריכה ללמוד בפועל (רק לספוג את ההעדרות...בטח בגלל זה כל הזכויות...)

בהצלחה!

הקושי שלנו הוא שכתור בנות תפילה במניין זה לא משהו בלקסיכון שלנו כל כך 

ושום מורה בסמינר לא נתנה לנו על זה שיעורים חוצבי להבות

אני חושבת שבעיקר צריך להתחזק בלהבין את חשיבות הדבר

להבין את גודל הענין של תפילה בציבור, של אמן יהא שמיא רבא של קדושה

לדעת שאין ולא יהיה שום דמיון של תפילה בציבור לתפילה של יחיד בבית

(ואגב גם לעצמך תדעי שתפילה בציבור מעלה את כל התפילות שהתפללת ביחידות )

שבעלך שואב בתפילה קדושה ומביא אותה הביתה כשהוא חוזר 

איה כייף לשמוע גבר של הדור הזה מדבר ככה

כי לא הובא רקע מפורט, אלא לוקטו קטעים נבחרים ששירתו את מטרת הכתבה.

לפחות ייאמר לזכותה שהיא לא ציינה באיזה אתר מדובר

מה שכן- בעיניי כל מי שמתייעץ כאן בענייני זוגיות צריך לקחת בעירבון מוגבל את העצות שניתנות כאן מבחינת כמה הן מתאימות לו וכמה הן-הן מה שיעזור לו. הפורום ממש לא צריך להיות המשענת העיקרית, גם אם מי שכותב נמצא במצוקה קשה. כל כמה שזה "ממשי", זה עדיין "וירטואלי" וא"א לגמרי לתת בזה אמון (הן מצד המתייעץ והן מצד המייעצים).

שהנטיה הכללית של הכותבים בו היא לדרוש מהכותבים (גברים או נשים) להשלים עם בני ובנות זוג מאד בעייתיים למען שמירת זוגיות גרועה ומלאת סבל.

אפילו כאן בדף הנוכחי מציעים לנשים להשלים עם מצב שבו הן סובלות מבעל פורק עול מצוות או מבעל שמהדר במצוות על חשבון המשפחה.

היו גם דוגמאות של עצות דומות לגברים. 

בהתחשב שיתכן שרוב השירשורים נפתחו על ידי טרול ומבחינתי היו צריכים להמחק אבל מעריכה את ההחלטה של המנהלים להשאיר אותם,ככ קל להשמיץ בלי לבדוק את כל הפרטים

הרבה פעמים כותבים פה לפנות לייעוץ!!
מה השטויות האלה שהיא כותבת שלא שולחים לייעוץ????
היא בסה"כ רוצה שם לפרסם את עצמה
היא עושה את זה על גבו של פורום זה או אחר (אני לא בטוחה שזה על פורום בערוץ 7...)

אלא רק פתיחה כאילו מהחיים לכתבה -שאמורה להגיע לנקודה שהיא רצתה.

לא מבינה מה לקחתם את זה ברצינות רבה כל כך.

מי שפונָה לחברות לקבל חיזוק בפורום זה יפה מאד.  וכנראה שהיא צריכה את זה. מן הסתם גם יודעת על "ייעוצים".

הסגנון הלגלגני שיש בכתבה, שריפרפתי עליה, לתגובות המחזקות, אינו  מוסיף.

ולא כל דבר צריך "מקצועי".  

לפעמים, דווקא שידור ההבנה שהצד השני אינו מבין את המשמעות של התנהלותו - עוזר להבהיר. כמו כן, לא פעם נכתבים דברים שניכר בהם המבט של הצד הכותב, והנסיון מראה שלפעמים אח"כ מתברר שהתמונה יותר מורכבת. ובד"כ המגיבים נבונים דיים כדי להבחין בין משהו קיצוני למה שאינו בהכרח כזה.

כתבות מסוג זה, עלולות לגרום גם נזק גדול - ב"ניתוח" כל דבר כמלחמה, וקלות בהריסה.  כל מקרה לגופו.

יש טעם לא טוב באמירה שמישהי "התקשרה אליה דחוף" שתראה... וכי כל הפורומים בארץ נמצאים תחת "פיקוח"?..

מותר לכתוב לפורום, ויופי שמנסים לחזק. וכל אחד מגיב כפי הנראה בעיניו. לגיטימי לגמרי, כל זמן שמשתדלים לכתוב באחריות ולעזור. לפעמים מייעצים ישירות, לפעמים מציעים לפנות הלאה. הכל לפי הענין.

כאשר כתבה כזו באה ביחד עם פרסום על "כינוס נגד אלימות" - יש לכך טעם מאד לא טוב.

בכלל, לא טוב העירוב הזה. מי שעסוק/ה בהשתדלות לכינוס כזה, יש חשש גדול יותר ש"יאבחן" מקרים שונים כשייכים לנושא שלו. זה לא מוסיף שלום וטוב בעולם. צריך להיזהר מהקצנה לשני הכיוונים. וכדאי להפריד בין התחום של הטיפול - לבין "חיפוש קליינטים" כביכול, מעל גבי פורום, על מגבלות החד-צדדיות של כתיבת הודעות בו.

 תוודאי מה קורה במקרה של צורך בתיקון- האם צריך לנסוע לאיזו עיר רחוקה כדי למסור לתיקון, וכמה זמן זה לוקח.

אנ יכבר שבועיים בלי פלאפון כי הוא בתיקון...

שיתאוורר בגשם.

אבל לא ראיתי עליו שום עובש!!

ואם מריחים אותו

סימן שהוא כבר יחסית מפותח 

וזה כבר לא בריא

מחכים לחתונות ואז מביא מתנה (במקום מחנות מתנות אז מ"המאגר חתונה" שלכם ).

או שאפשר להביא למשפחה (הורים ,דודים ...) לחגים .

אם לא אז כאשר הם הלכים לארוע אז לקחת מכם את המתנה לארוע שהם מוזמנים .

נ.ב

כך אנחנו עשינו אם עודפי המתנות (חלק החזרנו /החלפנו ומה שלא אז הפך למאגר מתנות ).

הביאנו גם לחמותי לקחת לחתונות שלהם הייתה מוזמנת  .

בצומת עזרא-רבי עקיבא- ברח' רבי עקיבא.

עד כמה שידוע לי אין כזו צומת....

תוכלי לבדוק איפה החנות ממוקמת באמת?

גם אני שמעתי שיש כזו חנות בב"ב, אך אין לי מושג איפה

הם היו תמיד מקבלים.. אך הם נסגרו.. 

חנות של אחד פרסי, ברח' שטראוס.

כשעולים מקינג ג'ורג לשטראוס, חוצים את רח' הנביאים, וזו אחת החנויות משמאל.

הוא עושה הערכה של הסכום (הערכה נמוכה למדי...) ונותן לכן זיכוי לקנות שם דברים אחרים.

לפתח עיניים ולמנוע דברים לפני חתונה

אם את רואה שבחור אוהב שליטה או לא אוהב איך את נראית או משהו אחר אז יכולה להיזכר במה שקראת ולהגיד - לא, בחור זה לא מתאים לי

חוץ מי אף אחד לא יפתח שרשור - איזה כיף לי עם בעלי או אשתי אלא פשוט ישב ויבלה עם בן זוג 

תבואי עם רצון טוב ואמון   עם בשלות וישוב הדעת.  תמצאי מישהו טוב עם מידות טובות - ואל תדאגי מידי.

פה זה לפעמים קצת כמו "מִרפאה".. ואז עוסקים לא במה שנמצא אצל המציאות הרגילה.

ומה זה "יש סיכוי לטוב"... להתחתן זה טוב. מרוב חששות, צריך לראות שלא תהיה "נבואה שמגשימה את עצמה". תבחרי בטוב, תנהגי טוב, תשמחי בטוב - אז בעז"ה גם יהיה טוב.

מי שטוב לו ומאושר אם בן /בת הזוג לא ממש יכתוב כאן .

אלא ישקיע מאמץ בדברים אחרים משמחים יותר ....

 אלא שכותבים כאן , הם בעיקר באים להתייעץ ולשאול .....

כי אין להם  , אם מי להתייעץ ולברר דברים  שמציקים ויושבים על הלב .

וכן לא מומלץ לך לקרוא כאן .....שלא יכנסו לך כל מיני רעיונות לראש .

חבל לך למלא אותו בסתם  דברים , שלא תמיד נכונים מאה אחוז ויכולים לקלקל לך את הזוגיות .

אפשר להכין:פיצה,לזניה.

להוסיף סלט ירקות וגבינות.

האם דיברת איתו על זה?

אולי זה קשור גם להריון שהוא לא יודע איך להתייחס.

אולי עובר עליו משהו?

כדאי לשבת ולדבר ולראות מה קורה.

אם זה לא עוזר,אז אני חושבת שכדאי ללכת לייעוץ זוגי.

המון בהצלחה!!

ובכל זאת תזמיני אותו למסור את הגירסא שלו בנושא

הרי זה ברור שמשהו עובר עליו.

מציעה לנסות להגיע לשיח אמיתי ומתוך מה שיעלה תראי איך להתקדם..

בהצלחה רבה וים כח

כמה זמן? איך הכרתם?

יכול להיות שהתלהבות תשובה עברה לה והתברר שהוא מיהר מדי ועכשיו הוא זרק הכל

אז יש שתי אפשרויות - או שהוא יתחיל לשמור מהתחלה בהדרגה לעט- לעט וזה תהליך ארוך שלוקח כמה שנים

או שהוא יישאר חילוני בינתיים ושהוא לא היה מוכן להתחתן עדיין ואז צריך לחפש איזונים ופתרונות יצירתיים

אולי הוא לא מוכן להורות עדיין וצריך הדרכה של חבר שעבר את השלב הזה 

לפחות ממה שאת כותבת נראה שפשוט עובר עליו משבר קשה ורציני, לאו דווקא שקשור אלייך, אלא יותר אליו ולמקומו בעולם התשובה ומול ה' ועצמו.

ברור שקשה לך לראות אותו מחלל שבת, וקשה לך עם זה שהוא לא בבית.

אבל נראה לי שלך יש תפקיד מאוד משמעותי ויש לך הרבה כוח בידיים.

כלומר- מאוד בקלות אפשר להגיע לעימותים ויכוחים מריבות וחוסר קשר.

השאלה אם את יכולה או מוכנה להיות שאת ש"שם בשבילו", שזה תפקיד לא פשוט. להיות זו שמולך הוא חושף את הקשיים שלו, את הלבטים שלו, בלי להרגיש מאוים או נתון לביקורת.

להיות זו שמעודדת ומחזקת ומוכנה לעזור כשצריך וגם לשתוק ולספוג אם צריך.

לא ממקום של "מולו" אלא ממקום של "איתו".

לא שזה פשוט, התפקיד הזה....

אבל לענ"ד - אם יש דרך לצאת מהמצב הזה- זו הדרך היחידה.

זה ידרוש ממך המון כוח ואולי יקח זמן.

וזה גם ידרוש המון סבלנות ועין טובה.

אבל אם בבסיסו הוא אדם טוב, ואם הקשר שלכם טוב ואוהב- אז בע"ה בסוף הדרך תהיו במקום אחר, טוב יותר.

ועוד דבר- אני לא יודעת איך אפשר לעשות את זה, אבל אם החברים שלו הם חברים שמשפיעים עליו לא לטובה- אולי תחשבי איך למנוע את הקשר הזה בינו לבין החברים האלה.

כך שיתרחק מהחברים הלא דתיים?

עצה: אל תתעמתי איתו ישירות-זה לא עוזר. בסיכומו של עניין גם בו זה לא כ"כ תלוי- הוא כנראה בעצמו מופעל ומונע ע"י הנפש שלו/רצונות/ בלבול .מציעה לך פשוט לעשות "פרוייקט תפילה" עליו.. כאשתו יש לך המון כוח ועוצמה ויכולת לשנות- עם הרבה הרבה הרבה תפילות ועוד תפילות ועוד תפילות. אין פתרון אחר. הקב"ה לאט לאט מביא את כולנו למצבים של חוסר פתרון ודוחק אותנו לפינה באופן שאין לנו עצה אחרת מלבד לזעוק אליו. זה הכנה לקבלת משיח בן דוד שכידוע דוד המלך כולו תפילה. אין עצה אחרת.  ,כממליצה לקרוא את הספר "חכמת נשים " של הרב ארוש. 

ומתרחק ממך קצת כדי שלא ח"ו תגיעו לקירבה (פיזית) אסורה

את צריכה לשמוח שהבעיה שלך היא כזאת ולא אחרת

ואם זה ממש מפריעה לך

את מוזמנת לעלות את זה מולו (בצניעות כמובן)

כי אחרי 3 חודשים כבר די פתוחים 

מה קשור ל"נמשך" או "מפחד"?...

ומה הקשר לאחרי החתונה?..

לפני חתונה זה לא שייך.  ובכלל לא מציע לך לקבוע מה "בדרך כלל" אחרי חתונה. כל דבר בזמנו.

לפעמים, "שפת גוף" של אדם משדרת משהו עליו (למשל, "סגירות" כמו שציינת לגבי אופיו). אבל זה לא בגלל הנקודה הספציפית הזאת.

[ואל תעלי מולו שהוא יושב רחוק ממך.. את יכולה ממש להרוס בכך]

נורמלים לגמרי..

הבחורה אינה אשה שלהם - מבררים אם יש אופציה להתחתן.

אין ענין בהכללה, "רוצים יותר קרבה".. "אולי זה לא בסדר"..  נוהגים לפי מה שמתאים לאותו הזמן. וגם ההרגשה מושפעת מזה.

רוצים לראות אם יש התאמה, יחס טוב והרגשה טובה - וכל דבר בזמנו. ברור שיש דברים "לא בסדר" כשלא נשואים.

לאחר שלושה חודשים הוא בוודאי צריך להימשך אלייך מאד

ואם לא מראה זאת - אולי המשיכה לא קיימת...

מרוב "דיבורים" על כל מיני חריגות -

כבר כל דבר הופך להיות "לא נורמלי"...

לא אצל נשים ולא אצל גברים.

כי יש פרסומים לבתי מלון באלת לחנוכה אם אטרקציות וכו ....

וזה חופש כמו שאר חופשי ישראל (או יותר נכון חופשי משרד החינוך ....)

והרבה אנשים נוסעים ובאים לטייל ולכייף (לא רק באילת , בכלל )

נ.ב

חופש של משרד החינוך (גניים ובתי ספר ).

כדי לחשוב פעמים , אם לא רוצים את כל עם ישראל ואישתו ....

זאת רק דעתי .

והיה מקסים!

בכלל לא מפוצץ. החופש הכי טוב שהיה לנו!

השנה החופש של משרד החינוך יותר קצר בחנוכה בגלל שי פירון... לא זוכרת בדיוק אבל שווה לבדוק.

אנחנו קנינו מכשיר עם מדפסת צבעונית+סורק+פקס בזמן שהיינו זקוקים להם מאוד,

ומזה שנה שאין בו דיו כיוון שאנו כבר לא משתמשים בו

לא יודעת אם נשתמש בה כל הזמן, אך יש לנו מספיק צורך שאנחנו רוצים שיהיה לנו.

לשחור לבן - ברור שעדיף לייזר. יותר זול, יותר מהיר, הדפסה יותר חדה ואיכותית.

לצבעוני - העלויות של לייזר גבוהות מאוד (המדפסת עצמה). לא ממש מומלץ לשוק הביתי. בד"כ משולבות צבעוניות הן דיו.

בכל מקרה, כדאי לדעת שלדיו יש נקודת תורפה משמעותית: יותר מדי זמן ללא שימוש - והדיו מתייבש. כלומר: צריך לזרוק את הראש למרות שהוא כמעט מלא.

אופציה מומלצת למשתמשים ביתיים כבדים (למשל: גננות) להחזיק גם מדפסת לייזר שחור לבן, וגם משולבת דיו צבעונית.

מדריך מלא ומפורט

גם אני בתור מורה ומדריכה בדיוק דיברתי על זה עם בעלי השבוע . זה נורא קשה לנו בלי מדפסת. במיוחד שאני מורה לאומנות וצריכה להוציא כל שבוע רעיונות חדשים אז תמיד הייתי שולחת במייל להורים שלי. והם היו מדפיסים ואחותי הייתה מביאה לי את זה לבית הספר.אני צריכה בעיקר מדפסת שחור לבן אבל אני יודעת שגם אצטרך צבעוני מדי פעם אז לא נסגרנו על עצמנו עדיין...

יוצא ממש יפה!

אשמח לדעת איפה קונים פאזל כזה.

תודה!

אולי מישהו פיספס

ככה תקראי לעצמך ולא תצטרכי לשגע את כולם מה את צריכה לקנות.

חוץ מיזה שעכשיו תחילת חורף גם אני מדברת על מעילים, מגפים וכו שצריכים לקנות , ז"א יש דברים שעוברים מאחד לשני אבל יש השלמות. כל דבר שצריך השלמה מיד נכתב בנייד וקונים לאט לאט מחפשים זול ויפה.

 אני כותבת אפילו דברים ענקים שצריכים לקנות כמו מקרר, מכונת כביסה וכו.. זה יכול לעבור משבוע לשבוע ביומן במשך גם שנה, אבל הכי הכי כיף בסוף למחוק את זה.

ואני כותבת גם מטלות כמו לפתח תמונות, לקנות אלבומים, זה כבר בערך עובר משבוע לשבוע שנה וחצי! עד שאני ארגיש זהו זה חייב להמחק ואני אעשה את זה.