פורום נשואים טריים (עמוד 494)

ועטפנו אותו במגבות.

ביום של המעבר פיקחנו שבאמת מתייחסים אליו בעדינות יתר.

וכל פעם שעברנו דירה החזרנו את הכלים לקופסא, בדיוק כמו שהיו כשקיבלנו אותם..

האמת היא שמאז שינוי שקרה לפני כמה חודשים - הולכים לישון כל הזמן יחד.

אני קמה ברבע לשש בבוקר ומאכילה תינוק בלילה ומיקימאוס חוזר מכולל ערב רק ב 11,

כך שאין לנו אופציה ללכת לישון ביחד אלא אם להגיע לעבודה ב 12 בצהרים

בהתחלה זה היה מאוד עצוב, בהמשך פחדתי ללכת לישון כשהוא לא בבית, היום זה פשוט ככה וזהו

1. תמיד

3. 5.5 שנים כן ירבו

לא מפריע במיוחד , אולי קצת .

התרגלנו כך  לפעמים כן ולפעמים לא איך שיוצא .

נשואים 7 שנים .

בהתחלה הינו  יותר ישנים יחד . עכשיו קצת פחות (נראה לי) .

ב"ה

1. רוב הפעמים, כן

2. תלוי מה הסיבה.. לדוג' כשבעלי היה במילואים היה קשה מאוד אבל לא ככ קורה שאנחנו לא יחד..

3. כמעט שנה

אבל השנה הוא עובד לילות אז רק בשבת ומוצ"ש אנחנו ישנים יחד,

וזה כן מפריע קצת אבל התרגלנו וזה גם אמור להיות רק

עד סוף שנה הזאת בעז"ה

כמעט 5 שנים

לרוב כן ואנחנו לא רואים קושי בזה נשואים 8 שנים.

1) בד"כ היינו הולכים לישון יחד אבל לבעלי הייתה בעיית הירדמות אז אחרי שאני הייתי נרדמת, הוא היה קם ועושה דברים אחרים. 2) לא הפריע כשהוא לא הלך לישון איתי וגם לא הפריע לי שהוא הולך אחרי שאני נרדמת.

3) נשואים שנה ו9 חודשים.

אם כי יש משהו נפלא בשיחות הללו שלפני השינה,

נשואים קרוב ל-10 שנים ב"ה

1. משתדלים לישון יחד, בתקופה האחרונה זה דווקא מתגשם. היו תקופות של שעות עבודה לא חופפות שלא ישנו יחד.

2. זה לא הכי נחמד לישון לבד אבל לפעמים העייפות גוברת.

3. 4.5

לרוב לא כי הוא נשאר ער לעשות כל מיני סידורים וטלפונים

לא מפריע לי כי גם ככה אני אוהבת את החדר לעצמי

בחנוכה יהיה 5 שנים

אלא אם לאחד מאיתנו יש ארוע/ חוזר מאוחר והשני ממש עייף

2. אם זה היה משהו קבוע זה היה מפריע 

3. 8 שנים

בס"ד

כשהוא לא- מקפידים לסמס ללילה טוב

(הוא בצבא, נשואים 5 שנים)

1. ממש משתדלים. יוצא שלא שנסע לחו"ל או שעסוק במשו וכו'

2. אני שונאת אתזה. לא אוהבת לישון לבד. לו פחות אכפת

3.שנה

1. כמעט תמיד כן, למעט מקרי קיצון שבהם הוא או אני סחוטים מעייפות/מחלה...

2. לא רלוונטי

3. 4.5 שנים

1. 99.9% מהזמן

2. כשאנחנו לא הולכים לישון ביחד קשה לשנינו.  (שבוע שעבר היו לנו 3 לילות כאלה.  מה לעשות...)

3. 4.5 שנים

אנחנו 4 ימים. חשבנו כבר לגור במלון דירות...

זכור לי שבדקתי לפני שנתיים וראיתי אפילו בפחות כסף.

תנסו אולי בישובי מודיעין, זה גם הסכומים פחות או יותר

בדיוק בין ירושלים לתל אביב. שכ"ד משלמים 2200 ש"ח על 2 חדרים גדולים ודירה חדשה לגמרי 50 מטר + חצר של עוד איזה 25 מטר. ויש מלא דירות בישוב. מיקום נוח ממש (אני לומדת בירושלים ובעלי צריך נגישות גבוה לרכבת ולתחבורה בגלל הצבא וזה ממש טוב)

משלושת רבעי שעה לרכבת בלי רכב, בטח באזור הדתי החדש...

היו לה הפרעות אכילה בעבר?

בנות עם אנורקסיה או הפרעת אכילה דומה, מפתחות מצב של צפיפות עצם נמוכה עד אוסטופניה- מצב קדם אוסטאופרוזיס.

שזה מחלת עצם שנפוצה אצל קשישים.

בגלל מחסור באנרגיה סידן ועוד מינרלים, העצם חלולה יותר ועם נטייה להישבר.

המספרים האלו לא אומרים כלום, צריך לשאול רופא בדיוק באיזה מצב היא נמצאת ועם זה באמת כזאת דרגה שמסוכן לה להיכנס להריון.

היא בטוח כבר לא במצב הזה? לא משהו כרוני? יש דרכים לשפר את זה

זה שזאת מחלה שיותר נפוצה אצל זקנים נכון

לפי מה שגילגלתי קצת ברשת

ע"פ נתוני משרד הבריאות

מתברר שאצל זקנים זה 30% ובגיל שלה זה קצת פחות מ10%

עכ"פ היא הייתה אנורקסית לפני כמה שנים ועכשיו לא נראה שהיא כזאת.

ומה הבעיה נפשית בזה?

כלומר מה חוץ מזה שהיא לפני כמה שנים בתקופת התיכון בקושי אכלה.

כאילו מה זה יכול להיות כולל?

את לא יכולה להתעלם מכך שאנורקסיה יכולה לחזור, או שיכולה לגרום לנזק בלתי הפיך.

הם מסבירים ומייעצים בנושאים כאלו.

026515050

כן חושבת שאין שום סיבה לדחות ייעוץ, הבעיות רק מסתבכות וגדלות, וחבל.

אם הקשר שלכם חשוב, אז תילחמו עליו ביחד, הכי טוב שאפשר.

כאשר הנושא היחידי אולי עליו אתם מסכימים הוא המיאון להגיע לפתרון לבעיות הללו- לייעוץ מקצועי.

יותר אירוני מזה עוד לא ראיתי כאן

אני חושבת עלינו, ממש אין לנו רב שאנחנו מתקשרים ומתיעצים.

יש רב אחד גדול שבעלי היה אצלו מספר מועט של פעמים ,אפשר לספור על יד אחת, לבקש ברכה או משהוא כזה...

אנחנו לא סוג שנרוץ לרב על כל שאלה,

במקרה חס ושלום של טיפול מורכב נלך לבקש ברכה, או התלבטות קשה על משהוא אחר כשהיה לנו על מעבר דירה או ארץ וכו...

לא לכל משפחה יש איזה רב שהם קשורים אליו ויכולים לדבר איתו, גם אם כן ,לא יודעת אם על שלום בית וכו.

ולא לכל רב שמקבל יש גם אישה רבנית שהם ישבו יחד עם זוג וידברו.

אולי זה סוג מסוים של מגזרים, כמו חוזרים בתשובה/ חב"ד וכו שצמודים מאוד מאוד על קשר יומי לרב או רבנית.

שימילב אמרתי או רב או רבנית או שתיהם בכל אופן בטח יש רבני שכונות וכו ככה איך שזה עולה אם כבר פונים עדיף לרב זה בחינם

אבל לרוב רבנים כן לומדים על הנושא של שלום בית כמו גם על הלכות וכו ולכן חבל על הכסף

טכנית תראי מישהו המציא את המקצוע הזה יעוץ וכו זה פעם בכלל לא היה נפוץ, לעומת זאת רוב הרבנים למדו את הנושא של שלום בית במשך אלפי שנים בגלל זה פעם הלכו לרבנים בנושא , עם משהו עובד על תנסי לתקן אותו הנושא של רבניםב תור יועצי זוגיות לרוב עובד חוץ ממקרים ספציפים!!  אבל עובד יותר טוב מיועצי זוגיות

עם כל זאת שמעתי פסיכולוגים שמעתי יועצים שמעתי רבנים שמעתי פסיכולוגים ושמעתי רבנים יועצים שזה בעצם רב אבל שהוא גם יועץ שלמד יעוץ בגדול

[טכנית התורה + חז״ל וכו המציאה את הנושא הזה משם כל אחד יכול לפתח את זה]

מריבות תמיד יש שלא מסתכלים על הנישואין במבט נכון

צריך מישהו שיתן את המבט הנכון והכל יסתדר

וטוב שלא פשוט - כי סתם כך, בת לא "עומדת מול אמא שלה", בצדק.  ולנווט בין "איך לומר" לבין למנוע המשך תופעה הרסנית כזו, זו משימה קשה.

מאד יפה שאת לא מספרת לו - עלול להזיק. להוסיף איבה.

הלוואי שתוכלי להגיד לה דברים טובים - בלי להיזדקק ל"הסתרות" כאלה בגלל התוכן שלהן..

פעלת בגבורה ופעלת בחכמה, מהממת.

על נשים כמוך נאמר "חכמת נשים בנתה ביתה"

חזקי ואמצי!!!

וכל הכבוד ,שיש לך את הכוחות לא לותר! לנסות לתקן ולשפר! אפילו שזה לא קל.....

חלק מהשיפור, זה כנראה לעמוד מול אמא שלך.

לדעתי אפילו המהלך של לשים לב שהדיבורים שאת שומעת, גם אם את לא מסכימה איתם ואוהבת את בעלך וכו' וכו',

יכולים לחדור, אפילו במעט, ואסור שיהיו!!!

כל הכבוד לך לגמרי.

לדעת לשים את הבית שלך במקום הראשון ולא לתת ששום דבר יפגע בו.

בהצלחה.

אני בטוחה שאם זה נאמר טוב, גם אם לאמא שלך היה קשה לשמוע,

בסופו של דבר היא תשמח בזה, כי אם היא רוצה בטובתך היא תשמח שטוב לך עם בעלך, ותשמח שאת מתאמצת על ביתך.

(גם אם לא תגיד לך.)

בס"ד

ברור שזה קשה!
אחד הדברים היותר קשים שיש, וצריך גם להתמיד בזה, 
מעבר לאמירה עצמה, אם אימא שוב תתחיל מתוך הרגל לדבר בגנותו של בעלך,

להעביר נושא וכ', כמו שלומדים בהלכות לשון הרע על כל אדם..
מציעה גם להתעניין יותר בשלומה, לעודד אותה לספר על עצמה. 
זו הסחת דעת הכי טובה שיש... 

ומעבר לטוב שזה עושה ויעשה לשלום בית שלך,
זה טוב לאימא שלך, וזה טוב לקשר שלך עם אימא שלך.
זה טוב לאימא כי את מונעת ממנה להיכשל באמירה לשון הרע.
זה טוב לה כי עם יחד עם זה את משדרת ומראה שטוב לך עם בעלך,

עד כי את לא מסוגלת לשמוע עליו משהו רע,
בפנימיותה היא תתחיל להפנים שהבת שלה מאושרת בזוגיות שלה,

והפנמה כזאת שתיקח אמנם זמן, אך כשתגיע תגרום לה לנחת ממך. מכך שאת חיה באושר.
 זה טוב לקשר בניכן, כי מעבר לעניין הרוחני שדיבור לשון הרע בצוותא הורס פנימית קשרים,
זה ימנע את המתחים שנוצרים מתחת לפני השטח משמיעת לשון הרע על אדם אהוב,
וכן זה ייפנה זמן לדבר על דברים טובים. להתעניין באימא, בשלומה, בחייה.
שהיא גם תדע שמקומה בלבך הוא לא בתחרות עם הבעל, ואכפת לך ממנה, ממה שעובר עליה. 
בין בת לאימא יש מספיק על מה לדבר.

כשתדברו על הדברים הנכונים והטובים, זה יעמיק את הקשר בע"ה וייעשה אותו טוב יותר.

יישר כוח!  

ויהי רצון שבזכותך ה' יאמר די למקטרגים שמדברים רע על זוגתו- כנסת ישראל, ויביא תכף ומייד את משיח צדיקנו!

למדתי שם עד לא מזמן. ממה שאני מכיר בעיקרון האברכים מפוזרים באזור (חוץ ממקרים חריגים שבהם אברכים גרים תקופה קצרה בפנימיות האירוח).

הקשר של האברכים עם הישיבה טוב. יש גם שיעורים ופעילויות לנשים. מנסים גם לחזק את הקשר עם הבחורים (אברך מאמץ וכדומה).

מקום קטן ומשפחתי (שאיפה לגדול)

בס"ד

יכול להיות שגם אנו כנשים פגיעות יותר בתקופה כזו, 
מכל מני סיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות. 
רגישות יותר, בוחנות את היחס שלו, ואז ממילא זה מה שמשודר אליו,
ומשנה את האווירה?

תנסי לבדוק את את "בוחנת" את היחס שלו כלפייך בתקופה זו,
ואם כן נסי לשחרר, להאמין יותר באהבתו אלייך,שאינה תלויה ביום כזה או אחר בחודש...
להאמין יותר שרגשותיו כלפייך הם יציבים וללא אינטרסים.
לדון לכף זכות ולהשרות שמחה גם בזמן הזה,
אולי תגלי שהשינוי בא מהצד שלך ולא מצידו...

הרבה פעמים כאשר צד אחד מרגיש שהוא בוחן את הצד השני, זה גורם לצד הנבחן להיכשל במבחנים...

ובאופן כללי אני מאד ממליצה לא לפרש התנהגויות של בעל\אישה כחוסר אהבה מספקת, חוסר אכפתיות וכ'.
הפרשנות שלנו למעשים של הזולת מכוונת אותו לאותו מקום.
ככל שנסתכל בעין חיובית ואף נביע את זה, זה יעזור לצד החיובי של הזולת והקשר להתבטא ולגדול.
כי באמת שני הכיוונים קיימים. אין טוב בלי רע, ואין רע בלי טוב. השאלה איזה צד אנו בוחרות להעצים.

בהצלחה!

המותרים?

או בהרחקה?

בס"ד

חתונה זו החלטה שמשפיעה על כל החיים.

בחירה לא נכונה, והחיים שלך ממש גרועים...

צריך בגרות בשביל לזהות מה חשוב לי, מה הדברים שאני לא מסוגל לסבול

בקשר עם אדם שאהיה עמו כל החיים צמוד.

צריך להיסגר על עצמך צבחינה תורנית, עבודה וכו..

בקיצור לרוב האנשים זה לא מתאים, חבל להמר בנושא כל כך רציני...

ונניח שיזכו לילדים מהשנה הראשונה לנישואיהם בע"ה,

אזי בגיל 34 הוא יהיה סבא, בגיל 51 סבא-רבא, ובגיל 85 יראה כבר צאצאים דור שישי.

נשמע טוב

שיקול כלכלי מובהק

ולצורך העניין- אני לא בעד, כי בד"כ אין בגיל הזה בשלות נפשית, ויש עוד דרך שצריך לעבור ולגדול כדי להיות מוכנים לנישואין (אני לא מדברת על גיל 30, כמובן, אבל גיל 16 נשמע לי ממש צעיר מדי).

בשביל מה לעשות את זה?

(אני הייתי, בין השאר, עצלנית מדי בשביל זה.)

פשע.

ולא רק בגלל שזה לא חוקי.

אא"כ מדובר בעילויים בנפש רוח ונשמה וממון

של עבירה על איסור מעשי.

וכדאי לה מהר מהר לרדת מזה, בלי לומר מילה לבעלה המסכן. ולהבין שזה עוד יותר חמור כשהשני נשוי,

וכדאי לנו בכלל להקפיד על תקשורת מילולית בין המינים שתהיה עניינית בלבד,

בלי צחוקים ושיתןפים. תראו לאן זה מוביל...

אני לא יודעת אם זאת 'בגידה' כי היא לא עושה את זה בכוונה... זה יותר 'קורה לה'

אבל היא חייבת לקחת אחריות על מעשיה ולהפסיק לדבר איתו מטוב עד רע

כי פיזי זה דחף נמוך וחולף ורגשי מערער את כל המערכת יחסים... הוא הרבה יותר מחלחל והרבה יותר משפיע.

בעיני בני זוג צריכים לא רק שהמחשבות שלהם יהיו רק אחד בשני אלה שתמיד כשרואים בן אדם כזה כריזמתי וכו לנסות לחפש במה בעלך/אישתך יותר טובים ממנו כדי להתרחק מרגשות כאלה

זה עובר על הגבול הדק בין "אסור רשמית/הלכתית", ל"אסור מוסרית". אולי יש איסור הלכתי על כך, אני לא יודעת.

בכל אופן, ברור שיש כאן משהו בעייתי, שבגללו היא מרגישה רע עם זה ולא תשתף את בעלה בזה. היא לא בוגדת בו במובן הפיזי ולא מבצעת מעשה מוחשי שמהווה בגידה, אבל היא כן בוגדת בו נפשית, רגשית. היא נקשרת- ברצון ובמודעות- לגבר אחר (זה שגם הוא נשוי רק עושה את זה עוד יותר גרוע, אבל גם אם הוא היה רווק זה היה אסור).

בין בני זוג נשואים אמורה להיות נאמנות מוחלטת. לא מסתכלים על בני המין השני בעניין ולא מתחילים להיקשר אליהם. ממקומות כאלו- של יצירת קשרים נפשיים עם אנשים מחוץ למסגרת הנישואין- אפשר להתדרדר לבגידה מעשית בבן הזוג (בהדרגה אולי, ובכל זאת, זה מאוד אפשרי).

לדעתי, היא צריכה למהר לנתק את עצמה ממנו. זה מצוין שהוא נחמד לכולם ולא אישית אליה. היא צריכה לשים לב שהיא לא נמצאת בחברתו, כמה שפחות שומעת אותו ומדברת איתו, ועוד.

(אם היא לא מבינה עדיין, אפשר לעשות לה משחק תפקידים שבו את תשחקי את בעלה שמספר לה בתמימות על סטודנטית/שותפה לעבודה, שהיא משעשעת ומעניינת בעיניו. מעניין לראות איך היא מגיב ומה היא תרגיש.)

שתתפוס מרחק מיד.

מה זה "מחכה לו.. מתרגשת לדבר איתו".. מה משנה איך מגדירים את זה.

וברור שלא תדבר על זה עם בעלה..  כי היא אשתו. מה זה שהיא "מחכה ומתרגשת" לאחר.

שתתתנתק במהירות שיא. שתעשה תשובה. לא מילה עם בעלה אם היא אכן חותכת את זה טוטאלית, ושתדאג אח"כ להיות יותר טובה אלבעלה, כנגד הרעה שגמלה לו בלי ידיעתו.

ושתעשה תשובה גם כלפי ה'..

כנראה יש לה בעיה בנישואים

צריך לעשות משהו כי אם לא ילך עם גבר הזה אז בעתיד יבוא אחר שיסכים - מקווה שלא

לא משנה אם הוא יודע.

לא משנה אם זה ל"כולם".

[יש אולי כאלה שכן מחייכים אל כולם. סתם טובי לב.

אבל זה כמובן לא חייב להיות..]

מה שמשנה זה מה שהיא מרגישה. זו הנבזות - שאינה מתרחקת מזה.

איך היא היתה מרגישה אם בעלה היה מתלהב ככה מהבנות שעובדות איתו?

או אפילו סתם מצחקק ומפלרטט אין...

ושלא תספר לבעלה אלא תעשה תשובה ותעבור ליחסים קורקטיים ענייניים בלבד

להתאהב במישהו בלי שום אפשרות לממש את האהבה הזאת זו צרה צרורה וכאב לב גדול מאד.

חבל לי על הבחורה, חבל שאפשרה לעצמה להקלע למצב הזה.

לפעמים זה קורה בגלל חלל רגשי שצמא להתמלא ולפעמים זה קורה מפני שלרוע המזל נתקלים באדם שנמשכים אליו.

אין לה מה לדבר על זה עם בעלה, זה סתם יפגע בנישואין ולפעמים גם ללא תקנה.

אם היא רוצה להמשיך לקיים את המשפחה שלה היא צריכה לעזוב את מקום העבודה הזה.

למרבה הצער אני לא מוצאת פתרון אחר שיאפשר לה לחזור לחיים הרגילים.

מצב מסוכן.

היא צריכה לנתק כל קשר, איתו ועם המקום.

בנוסף עליה לתקן את הקשר עם האיש שלה.  שככל הנראה, אינו נותן לה את מה שהיא זקוקה לו.

הבעיה היא אצלה! היא הורסת את הזוגיות שלה ובוגדת במחשבה שלה בלי שום קשר להשלכות המעשיות לכאורה שיש לזה לגבי הבחור

לא בריא בכלל!!!
 

היא קודם כל צריכה להבין כמה שזה חמור, בגידה רגשית, ולהבין שזה יכול לקרות להרבה אנשים, אבל צריך לשים לזה גבול מהר.

דבר שני - היא צריכה לחשוב מה היא עושה באופן מעשי - האם היא יכולה להשאר בעבודה?

זה רק בעזרת:

1.שתתאר לה את הבחור הזה כמו "אש", ממש "יצר הרע" בהתגלמותו

2. להתחיל להיות "מגעילה" לבחור הזה.

3. אם היא לא מצליחה, לדבר איתו ולומר לו שהיא דברה עם בעלה (אפשר לשקר בשביל זה) והיא החליטה שהיא יותר לא מדברת עם גברים על נושאים שלא קשורים לעבודה (כדי שיבין כמה היא קרירה אליו מעכשיו, להקפיד גם עם אחרים!!)

4. אם היא לא מצליחה בזאת - אין מנוס, עוזבים את העבודה, וזה יותר חשוב!!!

5. לחשוב כל הזמן על הדברים בגללם היא אוהבת את בעלה ולמה חשובה לה הזוגיות שלהם, אפילו לתאר לעצמה מה יקרה אם בעלה יגלה, ואם יתפרקו הנישואים שלה.

5. שתדע שלוקח זמן לצאת מהדבר הזה, אבל אם היא מאמינה בזוגיות שלה ושל בעלה היא תצליח להתמודד ולצאת מזה.

בהצלחה, לא קל אך אפשרי בהחלט.

מה היא, טיפשה?..

היא לא מבינה שזה לא מתחיל ממה היחס שלו אליה, אל היחס שלה אליו - כשיש לה בעל?! מה היא "מצפה ומתרגשת" ממישהו אחר כשהיא נשואה?...  שתתפוס מרחק מיד.

חוץ מזה, טיפשות בריבוע. הי אם הוא באמת "טיפוס" כזה, הוא יכול לעשות את זה גם עם הרבה נשים. גם "תמימוּת" יכולה להיות טיפשות - בפרט כשהיא מחוברת עם מושגים מוסריים מעוותים..

האם זו חישוביות סטטיסטית-הסתברותית לגרוע מכל ?

מכיוון שהיא לא יודעת שאין רגש מצידו (למרות שזה לא הנקודה הבלעדית),ומכיוון שהיא בעלת רגש מצידה הסכנה קיימת, האם היא שכחה כיצד רגש מתפתח ? כיצד הוא גדל ומשתלט כשמדובר בדבר כזה ? היא צריכה לנקוט צעדים על מנת לקטוע את זה,צריך לשמור גם ביום בהיר על גדר של ריחוק בדיבור חברי כזה שנופל תחת איסור הלכתי.זה הזמן להתחיל ולנקוט צעדים משמעותיים (לא אתיימר להמליץ מה הם,אלא בצורך של דרך פעולה שתפסיק עם העניין והכרה שזו אכן סכנה)

שתעזור את העבודה מחר, ותנתק כל קשר.

"יצר האדם רע מנעוריו."

ליצר הרע יש תפקיד, לשים משוכות (הזדמנויות להתגבר עליהם ולקבל בעתיד שכר).

"ואל תאמין בעצמך עד יום מותך..."

"רק אין יראת ה' במקום הזה ו.....".

אין אדם שנכנס לחנות בשמים ושהריח לא נדבק בבגדיו. התרחקי ממנה כדי שלא תדביק גם אותך.

וגם אצלינו זנ ככה לפעמים אבל כשאני מחליטה שעכשיו הוא בא אז עכשיו הוא בא!

אז איך אני בודקת?

אני אומרת בוא לאכול ארוחת ערב/בוא להתקלח.. הילד לא שומע.....

באותו הטון אני אומרת מי רוצה ממתק???? חחחחח . הוא פתאום שומע מצוין..

אני כבר מזמן הפסקתי לרדוף אחריהם.

אני קוראת לארוחת ערב, אני מודיעה שאם לא מגיעה תוך כך וכך זמן, קניתי במיוחד שעון והסברתי מה זה 10 דקות וכו... אז הולכים לישון רעבים! זה קורה פעם פעמים והילדים לומדים. גם אם הוא מתעורר באמצע הלילה אין אוכל,

מקסימום שהסכמתי זה להביא למיטה בננה/תפוח, אם באמת הוא היה רעב, אבל לא לצאת מהמיטה וגם לא אוכל כמו חביתה וכו שלא אביא למיטה.

בקשר למקלחת, פשוט באתי, תפסתי את הילד, הכנסתי קילחתי בלי לדבר תוך כדי צרחות של הילד בלי לצעוק בלי להתעצבן,שמה פיזמה מכניסה למיטה,

בימים האלו בקושי סיבנתי וחפפתי את הראש, זה היה ככה ממש מלמעלה, זה היה פשוט הרעיון, אמרתי פעם אחת לבוא להתחרץ, אמרתי שפעם הבאה אקח בידים ואכניס לאמבטיה וזה מה שעשיתי .

יש הבדל בין לא להגיש אוכל לילד שלא רצה לאכול בארוחת הערב לבין לקלח ילד בכוח הזרוע שזה מעשה של התאכזרות ושרירות לב.

והאמת היא שאני לא ממש מבינה למה לנקוט סנקציות נגד ילדים שלא רוצים לאכול בשעה שבע (למשל) אלא בשעה תשע. למה לא לתת להם לאכול?

האם גם כלפי עצמנו אנחנו נוהגים כך?

האם היית אומרת לבעלך שאם הוא לא יאכל כרגע אז הוא ישאר רעב עד הבוקר?

האם אנחנו מכריחים את עצמנו לאכול מתי שאנחנו לא רעבים או עסוקים בדבר אחר?

אני בערב מכינה דברים שכל אחד יכול לאכול לפי נוחותו.

ארוחות חובה משפחתיות הן בחגים ובשבתות בלבד.

כי בבוקר למחרת, קשה לו לקום.

לא מדברת על איחורים לבית ספר בגלל שאני אולי אתן לילד לאכול בעשר ארוחת ערב?

אין בעיה אם הוא לא רעב שילך לישון לא רעב , אבל אם הוא אמור לישון בשבע אז הוא לא יחגוג עד עשר בסלון ואז יקבל ארוחת ערב כי אז נהיה רעב.

בקשר למקלחת אני לא חושבת שזה משהוא בכוח הזרוע כמו שנראה לך. ברור שלא מדובר על ילד בן עשר, מדובר על ילד בן שנתים /שלוש גג.

ילד בן שש /שבע כבר לרוב מתקלח לבד, אני לא אכריח אותו להתקלח אם לא בא לו, הילד שלי בן שמונה באמת לא רצה להתקלח, לא מזמן היו לו תולעים ואז הסברתי לו שזה בגלל חוסר במקלחת, הוא לקחת אנטביוטיקה ומאז מתקלח בלי ויכוחים, לא שרציתי שזה יגיע לזה, אבל אני שמחה שהוא הבין בסוף

בכל מקרה, ניתן להכין את האוכל בצורה כזאת שהוא יכול לאכול אותו לפי נוחיותו בשעות שהוא עדיין ער ופעיל.

אז אחרי 5 דקות החביתה מתקררת.

אם אני מחממת במיקרוגל הם לא אוהבים את הטעם..

אז להגיד לילד שיאכל קר , כי אני לא יחמם שוב ,זה בסדר? או שזה גם חוסר התחשבות בילד כי הוא רוצה לאכול עוד שעה. ולאכול קר זה אומר שהוא לא יאכל.

ואם יום אחרי יום עושים לו חביתה והיא מתקררת והוא לא מוכן שיחממו שוב כי הוא רוצה חביתה רעננה וחדשה?

אז לדעתי שילך לישון רעב, זה ברור שהוא לא ימות מרעב ...

ומה רע בחביתה קרה?

בהחלט אפשר לא לחמם, פרוסת לחם בחמאה, חביתה קרה, עגבניה, זיתים, גבינה לבנה, מעדן חלב, תירס, טחינה, זה יכול להיות על השולחן ומי שרעב אוכל, לא צריך לעשות מזה עניין. 

יש מספיק דברים חשובים יותר בחיים.

.

שמבוגר יודע את השלכות מעשיו, וילד בדרך-כלל לא. וכן, ההורים נמצאים כאן כדי לתת לילד "כללים", שאולי הוא לא אוהב אותם ולא מבינם, אבל הם לטובתו, והוא יבין זאת כשיגדל.

הילדים פשוט אוהבים להתעסק בעצמם ובענייניהם, ולא תמיד ה"כללים" מזיזים להם...

אצלי הם למדו שאני נותן הזדמנות אחת ודי,

לפעולות שגם בעצמם מעוניינים בהם (לצאת לטיול למשל)

והם בעצמם השליכו לכל ההוראות, גם כאלו שלא מושכות אותם (להתקלח למשל)

לפעמים אני מתעצבנת מזה, משתדלת מאוד שלא. באופן כללי- מעברים בין פעילויות הם קשים. אז צריך לחשוב מראש איך לרכך את המעבר וככה למנוע התנגדות.

לפעמים עוזר לעשות להם "הכנה נפשית"- רבע שעה לפני האירוע המדובר- להראות על השעון ולהגיד שבשעה X או כשהמחוג יגיע לX- אנחנו אוספים/ באים לאכול וכו'. אפשא גם להתריע פעמיים לפני, ואז זה לא קוטע להם את העיסוקים שלהם.

לפעמים עוזר ליצור אטרקציה- תחרות, הומור וכד'. (אצלנו היתה תקופה שעזר, נניח, : תכנסי למקלחת ותקראי לי "צ'פלולו" (או כל המצאה אחרת..) ואז אני אבוא לקלח אותך.

אני גם משתדלת לא להתעצבן מזה ..... אבל ממש קשה לי . עבדת על זה .

סטוקים למיניהם וכו' או סופרים, אולי ב"יש"

יש בנוה יעקב במכלת של סיני ראיתי שבוע שעבר

זה קופסאות רגילות כאלה.... לא קשיחות או משהו, לא אטומות כמו הלוק&לוק.. סתם קופסא רגילה.

אבל אחלה... שלא יהיו ציפיות ואכזבות יותר מדי

אמא שלי קונה אותם . את הבשרי פרווה .

וכך שאנחנו באים שבת ונשאר אוכל (אורז , פתיתים , שוקיים ....) היא ממלאה ואני לוקחת . זה נח ונחמד .

או כשהאחים שלי לקחים למעונות של הסטודנטים ....

אני כותבת עם לק באמצעות מקלון אוזניים

אתם לא שותפים מלאים?

ממתי בעל "נותן" לאשתו או "מונע"?

אצלנו הכסף שייך לשנינו, יש בינינו אמון מוחלט, יש לנו חשבון בנק משותף, כרטיסי אשראי ופנקסי צ'קים. כל אחד מוציא על מה שנראה לו לנכון ואם מדובר בהוצאה גדולה אז מתייעצים ומחליטים יחד.

לגבי שאלתך, אפשר מדי פעם להגיד דברים כדי למנוע מהזולת מבוכה, אולם לדעתי בעלך שגה ובמקום לתת לגיסו דוגמה טובה של יחסים בין בני זוג אוהבים, הוא דווקא חיזק את התנהגותו הפסולה של הגיס.

בדוגמא שציינת הוא נותן לגיטמציה להתנהגות פסולה מיסודה....ובטח שגם מדובר על דבר שקר שייתכן מאוד שיתגלה ויעשה ממנו קטן...

במקרים אחרים אני חושב שזה נתון לאינטרפטציה אישית , אם את מרגישה שהוא עושה ממך קטנה או מזלזל בך לפני אחרים וכל דבר אחר שגורם לך להרגשה לא נעימה אז את חייבת להסביר לו את זה בצורה חד משמעית ( לאחר המקרה ולא בפניי האנשים )

אם מדובר על מקרים שבהם הוא מנסה לעשות טוב לאנשים ( שוב, בצורה ישרה) על חשבונך ואילו לא נראה לך שמדובר במשהו רציני והשימוש בך כדוגמא עושה לאחר טוב אז נראה לי כי את יכולה למחול על כבודך לשם "המצווה" ...

תתני עוד דוגמאות ונבין עד כמה חמור העניין.

בעצם את זאת שגורמת לאחרים טובה.

הוא עושה טוב לאנשים על חשבונך.

למה שלא ירד על עצמו? יקטין את עצמו? למה ככה?

למה אדם צריך שידרכו עליו ביוזמת משהו אחר, בא לו לעשות טוב למישהו?

זה מצווה הבאה בעבירה. מאוד חבל בשבילו שזאת ההתנהגות שהוא בוחר, ולא

אני לא מסכימה עם זה שאת יודעת ומודעת שזה למען אחרים אז הוא דורך עלייך.

אדם שאוהבים ומכבדים לא עושים לו את זה

יש חובת כבוד בין בני זוג, לא רק אהבה. כמו שאני חלילה לא אומר משהו שיפגע בכבודו של בעלי ככה גם הוא לעולם לא יגיד מילה וחצי שיכולה להוציא אותי לא טוב. ואם חליל היראה משהו כזה הוא מייד מייד יתנצל ויאמר שזה היה לא בכוונה בכלל.

שהוא בחור טוב..

אולי תגידי לו שאת מבינה את המניעים שלו, אבל מה לעשות - את בכל מרגישה עם זה לא נוח, כי אפילו שטוב ביניכם, האמירה "כלפי חוץ" גם יוצרת הרגשה מסויימת. אז בהיות שהוא כזה מתחשב, שיתחשב גם בכך - וישאל אותך לפני משהו כזה אם בסדר מבחינתך. אבל בתנאי שמסכימים מראש שאם את אומרת שלא - לא עושה לך "מצפון".. בנוסף, יש מקום להעיר את תשומת הלב שלפעמים "הרגשה טובה" כמו לומר לאחותך שכך הוא נוהג איתך, לא תעזור לה לטווח ארוך יותר, אלא תגביר את המירמור על המעמד כביכול של "נשים", במקום שיטפלו בכך נקודתית.

כדאי שתנסו לברר מה מביא אותו לנסות לרצות את כולם בצורה קיצונית כ''כ.
הרבה פעמים אנחנו מנסים לרצות את הסביבה מתוך חוסר שקיים בנו, במיוחד במקרים בהם ה מתבטא בצורה לא כ''כ בריאה..

האם ייתכן כי הוא מרגיש כי מקום העבודה גוזל אותך ממנו ?

האם הוא מקנא בהצלחה שלך באופן כלשהוא  ? האם את תרוויחי יותר ממנו וזה מוריד מההתלהבות שלו ?

הכי טוב זה לדבר איתו ולהסביר לו שחשובה לך ההתעניינות שלו ושזה מה שגורם לך להצליח יותר ( מחמאה לאגו שלו )

ותגידי לו שאם הוא לא שותף לדרך זה הופך את זה ללא שווה בעינייך.

אחרי הדברים האלה הוא יסכים לשמוע כל פיפס שתגידי לו ....

אם באמת ובתמים השיחות שלך מפריעות לו אז כמובן תתחשבי בבקשתו

אני חושבת שזה משמעותי, כי לפעמים לגברים העול הכלכלי הרבה יותר כבד ומלחיץ מאשר לנשים.

ויכול להיות שזה שאת לא מצליחה זה מאוד מלחיץ אותו, ועושה לו אנטי לגבי העבודה, ובגלל זה הוא מתנהג ככה.

אני לא חושבת שזה בסדר, אבל חשוב שתשבי ותדברי איתו על זה ותביני מאיפה זה נובע..

ותסבירי לו את המקום שלך ואת החשיבות שאת מייחסת לתמיכה שלו.

אני גם (בערך) התחלתי עבודה חדשה .

מחליפה סיעות בגנים בישוב ופעם בשבוע (יום א' ) עזרת למורה לכיתה א '.

אתמול ספרתי שהיה לי יחסית יום מוצלח , ופרטתי קצת בעלי חצי הקשב (ישב מול המחשב ועסק בדברים שלו....).

לא ממש התעניין , ורק אמר שמאוחר והבת צריכה לשון כבר ( היה כבר שמונה וחצי .... בדרך כלל היא כבר ישנה מזמן ) .

לפעמים מתעניין ומקשב לפעמים לא , למדתי להשלים ולקבל את זה .....

אם אני אוהבת את זה ת'אמת ל א כל כך .  רצה שיקשיב קצת יותר לפעמים ...

תדברי איתו ותנסי להסביר לו מה את רוצה , מעיין תאום ציפיות כזה .

תקווי שיהיה יותר טוב , אם לא אז גם זה בסדר לא להתיאש . [

אולי משהו אחר יכול להקשיב לייעץ (אמא אחות חברה ....)

שבעבר תמך והיום לא,

נשמע שמשהו ספציפי מציק לו וההתנהלות הזאת לא באה על לוח ריק.

הייתי מנסה לשבת איתו לשיחת עומק להבין מה קורה, אם משהו מפריע- אולי יהיה לו קשה להודות במה מפריע (במיוחד אם זה, למשל, קנאה בכך שאת מצליחה יותר ממנו...), אולי העבודה גונבת אותך ממנו יותר מידי וכד'...

אחרי שתדעי תשובה ברורה תוכלי לחשוב מה הלאה, הדברים יהיו על השולחן ויהיה יותר קל לראות ממה דברים נובעים.

אולי הוא מרגיש שזה מעניין אותך יותר ממנו או משהו אחר בסגנון,

אז תני לו באמת את הזמן שלו כשהוא בבית תשתדלי לא להתעסק בענייני עבודה כשזה הזמן שלו (באופן כללי זה דבר טוב )

ובהמשך כשהוא יראה שאת עובדת וזה לא על חשבונו - תוכלי מן הסתם לספר לו יותר 

כשאת מגיעה הביתה.

לא מכניסים עבודה הביתה. עבודה זו עבודה ובית זה בית. וכמובן- הכל ברמה של מינונים

במיוחד אם זו עבודה תובענית ודורשת שמדגישה את החוסר שלך. כך שהנוכחות שלך בבית נצרכת יותר מהרגיל

בס"ד

מן פרדוקס כזה מצד אחד רוצה את העבודה ומצד שני הוא רואה אותך מתגלגלת אליה ומתישה את עצמך. אולי להראות לו שזה לא כ"כ נורא או שזה משתלם בשביל החופשת לידה. ואולי להרפות כי אם הוא רוצה לקחת את האחריות לפרנסה ומעדיף את זה מאשר לקחת אחריות על אישה עייפה ומתוסכלת אז אולי עדיף להצטמצם ולהרפות...

יש הבדל בין העבודה הזאת לקודמת?

את צריכה לעבוד שם יותר עם גברים?

הצעירים ממש השם ירחם.

לא מפתיע כשבאתי לבית חולים ללדת שאלו אותי אם אנחנו נשואים ואם אלה אכן הילדים של בעלי

כי הם לא יודעים לגדל ילדים?

על מה ריחמת עליה?

מחויבות זוגית

אחריות לילדים

באופן הכי הרסני לחברה אנושית כלשהיא.

עם מנהגים שונים.

אי אפשר לדעת אם הם מאושרים יותר או פחות מחברות אחרות.

ברור שמשפחה גורמת הרבה יותר לאושר מקריירה

ואם הם לא מרגישים כך אז זה בכלל נורא

הוא סוד כוחנו, הצלחתנו ועמידתנו בכל תלאה בכל הדורות.

אבל זה לא אומר שאחרים לא יכולים להיות מאושרים בדרכם שלהם.

אבל בתוספת המילה "לכאורה"

הם חושבים שהם מאושרים כי הם כבר לגמרי מבולבלים

אבל זה לא האושר האידיאלי

לא מבינהמצטערת

ורבים רבים בעולם מאושרים בדרכם שלהם, בתרבותם, בדתם ובמנהגיהם.

אין סיבה להתנשא ולזלזל.

וזה שאת לא מאמינה לזה לא ישנה את העובדה שזה אכן כך

אבל זה לא נכון להציג את זה כשתי תרבויות שונות ששתיהן הגיוניות ואידאליות

גם אם הם מאושרים בתרבות שלהם (ואני בספק גדול אם זה כך)

לכאורה הקידמה והפתיחות בתפארתן שזה בעצם כל אובדן של הבנת ערך החיים וגבול מוסרי כלשהוא

אירוני שבישראל יש אנשים שרוצים שהיא תהיה אמריקה כשאני לא בטוחה שהם יודעים מה זה באמת אומר

לא נשלח לקורס הורות.

ונישואין זה לא רק לתת זה גם לקבל.

מילדים באמת אין מה לקבל כי ברגע שהם מגיעים לשלב של לתת אז הם מתחתנים ופורחים מהקן

מי שיש לו משפחה טובה לא נשלח לקורס הורות?????

אין קשר בין הדברים

מלא הורים הולכים כי הם לא באמת יודעים איך להתנהל, להפך כל הכבוד להם שהם פתוחים לשמוע .

אבל להגיד שהם משפחה לא טובה?? ממש לא

חלק הילדים שלהם בבית וחלק באומנה.

לא טענתי שהם אנשים רעים שהרי אף אחד בבסיסו איננו רע אבל ראית העולם שלהם מאוד מפוקפקת,דרך אגב רק בשביל הפוליטקלי קורקט המקודש שככ אוהבים פה אני אספר לכם שחלק מהיהודים הדתים פה אינם שומרים איסורי נגיעה כמו שלמשל ראיתי את מנהלת הגן של הבת שלי מתחבקת עם איזה גוי בידידות גדולה שאני לא הייתי מעיזה אפילו או את האיש שאצלו היא גרה כרגע לוחץ ידים לנשים שאין סיכוי שבעלי יעשה את זה,זה זעזע אותי?כן אפילו הגעיל