בס"ד
אנחנו זוג צעיר יחסית+2 וגרים קרוב מאד להורים של אשתי סוג של יחידת דיור אצלם[זמני!]
לאשתי יש אחות שגם נשואה ב"ה ומאז שהיא התחתנה אני מרגיש שקצת "השתבשה עליה דעתה"
היא נשואה לאברך עד הפנסיה ואני בחור עובד אחרי צבא בוגר ישיבת הסדר וכל הזמן אני מרגיש שאנחנו נפגשים אצל ההורים שלהן
שכאילו הם יותר טובים בהכל.ומה שעוד מעצבן אותי שלפעמים אחותה מגיעה אלינו הביתה אשתי מציעה לה לאכול והיא מסרבת בגלל ההכשר שהוא לא מספיק טוב בשבילה,זה לא רק מקומם אותי שאני ה"פראייר" שעושה צבא ומילואים ולוחם בשבילם אלא שהם מנסים לכפות אלינו את הדוסיות שלהם.שאנחנו נפגשים שם לשבת חייבים להוציא שם כמנהג רבינו תם,ולשבת בזווית שהוא "חלילה" לא יצטרך לראות את אשתי ונשים.לפעמים גם זה פוגע בי שאין לי כח לשבת איתם באותו שולחן[אנחנו גם עושים קידוש לעצמנו עם בישולים שלנו]
וגם אשתי נעלבת מהם הרבה פעמים.לדוגמא פעם אחת הם שאלו אותי עם אנחנו משאירים פאות לבן הגדול ושעניתי שלא אז היא אמרה "אני כבר אדבר עם &^%&%^& ואני אשכנע אותה שתשאירו!" כאילו מה??כולם צריכים להיות אותו דבר בהכל??
בזמן האחרון אני כבר מתחיל להראות סימנים נגד הכפייה הדתית שלהם וזה לא ממש מפריע להם.
אבל מה עם התחשבות מצדם?מה אתם הייתם עושים?אי אפשר לדבר איתם על זה כי היא תמיד רגישה ופורצת בבכי..אני באמת רוצה שיהיה טוב לכולם אבל גם שיהיה לנו..
)
), כך שצריך טיול שעניינו התאווררות