פורום נשואים טריים (עמוד 51)

שמעתי שיש כאלה שזה ממש גורם להן לדיכאון, אז שווה לבדוק.. אולי להחליף סוג..

כשאת עוצמת את העיניים ומדמיינת את החיים שלך בצורה הכי מושלמת שאת יכולה, איך זה נראה? אל תתביישי לחלום על הדבר הכי מטורף ואל תרגישי רגשות אשם, פשוט תעמדי מול הפנטזיה הזו ותנסי לחיות אותה בדמיון שלך. מה יגרום לך להרגיש שמחה?

נשמע לא קל בכלל

אתחיל מהסוף -

כתבת שאת בטיפול - האם העלית את הדברים שם? מה המטפלת אומרת?

זה הכיוון הראשון שכדאי להתמקד בו - לקבל לכל מה שתיארת ולכל מה שמתחולל בך מענה שלם במסגרת העוטפת של הטיפול.

וכהמשך לכך - כמובן לשלול מצב של דיכאון או דכדוך ולראות איך לתת לך כלים לצאת מהמצב הזה בצורה הטובה ביותר ב"ה.

כתבת הרבה על עניין החברה, נשמע שמשהו שם גם חסר לך מאוד וגם משמעותי מאוד בעינייך,

כל המקום הזה שלך מול החברה והסביבה.

אך גם כתבת שאין לך מוטיבציה להשקיע בעצמך או לפנק את עצמך כלל, וכי את מרגישה שיהיה לך רע בכל מקום לא משנה מה תעשי. אלו בדיוק הדברים שמחזירים אותי לרישא - לפנות לעין המקצועית של המטפלת בטיפול ולראות מה היא אומרת על כך.

כי יקרה, אם טוב לך עם עצמך,

אם את מוצאת איך להשקיע בעצמך ואיך לפנק את עצמך ואיך להתמלא מהנוכחות שלך עצמך -

גם המקום של החברה יראה אחרת לגמרי. בין אם ע"י כך שכבר לא תזדקקי לו כ"כ, ובין אם ע"י כך שתבואי אליו ממקום הרבה יותר שלם ובטוח בעצמו וזה יקרין גם על קשרים חדשים וישנים שיש.

אותו מנוע פנימי, אותה הכוונה אלייך פנימה - הוא המוקד כרגע.

שולחת לך הרבה כוחות ותמיכה ותפילה שתמצאי את המקום *שלך* ואת השמחה והשלווה שלך במהרה ב"ה ❤

זה גם הורמונים לתקופה מסויימת

זה גם תהליך קשה

ייסורי מצפון שילוו אתכם אחר כך 

תחשבו מה אם כן ומה אם לא

ולדעתי כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי ולא כאן בפורום

זו לא החלטה קלה 

בנוסף זה רק טריגר שיעלה דברים שקיימים כבר אז אולי זו דווקא הזדמנות לצמוח מזה

אין לי עצות, בחיים לא היתי במצב כזה שנכנסתי להריון בקלות ממש בלי לרצות מאוד 
מצד שני , אם בעלך בכיר ומרויח טוב, את חיבת לעבוד בשביל הפרנסה או בשביל התעסוקה והיציאה?
כי אם כלכלתי את לא חיבת לעבוד, את יכולה לכייף בדרכים אחרות - חוגים , ליזום עם חברות בבית קפה, לצאת לפארקים, לעשות התעמלות , קורסים דיגיטליים, להפגש עם המשפחה, לא?
 

יש לך הריונות קשים?

זה באמת הלם גדול

וקושי ענק

ולהכניס לתוך החיים שגם ככה מרגישים בטביעה עוד הריון ועוד ילד באמת באמת נראה עכשיו כמו הר בלתי עביר וכמו משהו שחלילה חלילה ירסק הכל סופית.

זה מצב מאוד עדין, מורכב, רגיש,

ומצטרפת לחכמים מעליי - לפנות בהקדם לתמיכה ועזרה

גם תמיכה נפשית ורגשית בך

גם תמיכה מקצועית בכל מה שאת עוברת ובכל מה שמתחולל בך

גם תמיכה הלכתית עם שמיעת כל הצדדים

גם תמיכה ועזרה טכנית ופיזית עם הילדים, הבית והכל

כאשר תמיכה ולהיות עטופה זאת מילת המפתח כאן.

לא להיות עם זה לבד.

לא להשאיר את המצב ככה בלי עזרה וסיוע בכל הכיוונים הנ"ל.

דבר ראשון - הייתי פונה לרב עם כתפיים רחבות ומקבלת הכוונה,

במקביל מתייעצת עם אגודת אפרת שבדיוק על מקרים כגון אלה שמה דגש,

ובמקביל נוסף מוצאת בהקדם כתובת מקצועית לתמיכה נפשית ורגשית של הכל.

אחרי טיפה אוויר לנשימה מנסה לראות איך את מקבלת עזרה עם הילדים שאמרת שקשה לך איתם

אם זה בייביסיטר, שכנה, חברה, הדרכת הורים, ועוד כיוונים שיכולים לעזור שם.

כמובן גם לא לוותר וכן לראות איך את מוצאת דברים שישמחו אותך, שיעשו לך טוב, שתוכלי כן להגיע להתפתחות וזמן לעצמך כמו שכתבת, זה דבר יקר ערך ולא בכדי את כ"כ כמהה אליו, הוא חשוב מאוד מאוד ויכול לשנות את כל המאזן לטובה ב"ה.

לכן לשים עליו לגמרי את הדגש ולראות איך את מצליחה בתוך הכל למצוא את הזמנים הללו.

את האיוורור והזמן לעצמך הזה.

את מילוי המצברים הזה.

את הכיף, השמחה, הרוגע וההנאה שלך.

שזה יהיה ראשון בסדר העדיפויות כרגע.

לגבי חיפוש עבודה - אם יש יכולת כלכלית - הייתי מניחה לזה לגמרי בחודשים הקרובים.

וכאמור מתרכזת בכל הכיוונים הקודמים.

אם אין יכולת כלכלית - לנסות לראות אם אפשר להיעזר במשפחה, או מישהו אחר שיוכל לעזור לטווח הקרוב, או למצוא עבודה שלא מצריכה כרגע כוחות נפש גדולים וכדומה.

לגבי הזוגיות - הזוגיות היא עוגן מאוד מאוד משמעותי בכל מה שעובר עלינו בחיים.

גם מציאת מקום לחיזוק הזוגיות יכול לתת לך המון.

---------

ולגבי גילוי ההריון:

יקרה שאת!

שומעים מבעד למסך את סערת הרגשות שלך...

כשאת כותבת שאת על סף קריסה טוטאלי

שאת אובדת עצות

שאת לא רוצה חלילה לקום מהמיטה

שאת בדיכאון כרגע

אלו כולם  דברים מאוד עוצמתיים שאת חווה כרגע

ובתוספת תחילת הריון וכל ההורמונים שלו, העייפות, הבחילות, הכאבים -

זה כבר יותר מדי!

זה באמת מאוד מאוד מאוד קשה

ומנגד,

המחשבה על הפלה, כפי שכתבת,

גם מבחינה הלכתית,

גם מבחינה רגשית שאמרת שאת לא מסוגלת לחשוב על זה ולאבד ילד חס ושלום,

גם מהבחינה שעברת הפלה טראומתית,

אז לצד המקום הכה חיוני כרגע של קבלת תמיכה ועזרה נפשית רגשית וכל המפורט לעיל,

אולי אולי יעזור לך, לכם,

לחשוב רגע על אפשרות של כן הריון וכן לידה, אבל לומר (אפילו אם זה רק בראש ולא תבחרו כך כמובן) - שאולי אחרי הלידה ההורים יוכלו לעזור בגידול עצמו? אפילו בחודש הראשון,

או אומנה

או אפילו אימוץ

והעיקר לא להפיל.

מתייחסת כרגע לכיוונים ש"על הנייר" הם הזויים ומה פתאום שנבחר בהם או אפילו נחשוב עליהם

אבל כדי אולי להרגיע את הפחד עצמו שחושש מקריסה טוטאלית לחלוטין של כולם, דווקא המקום הזה, שגם לא רוצה להפיל ומזדעזע מהמחשבה על לפגוע בעובד כפי שכתבת במילותייך שלך, אבל גם לא רוצה להתמודד עם זה כרגע - זה אולי יכול לעזור.

(ואולי לא, ואם לא מתאים זרקי הכל לפח כמובן).

אך אם את אומרת לעצמך -

אני אהיה מלווה ועטופה עם המון תמיכה בכל החזיתות

אני אעבור יום יום

ואחרי הלידה אני יודעת שתהיה לי האופציה שההורים יעזרו בגידול, או אומנה עד שנתחזק, או אימוץ, אבל הילד הזה יהיה, הילד הזה יחיה.

וכמובן כמובן אם את תרגישי שאת מסוגלת אתם תגדלו אותו

והקב"ה שבידו הכל ובכוחו הכל נותן ויתן לכם את כל הכוחות והברכה לכך ב"ה! יברך במיוחד את הילד הזה ואת גידולו!

שולחת לך המון תמיכה, כוחות, ותפילה כנה שתראו את האור השלם והטוב במהרה, בכל החזיתות,

שתראו ברכה גדולה ובהירות גדולה בכל צד שתבחרו

ורק בשורות טובות 🙏❤🙏

מה שלומך?

הערך של כיבוד הורים,

הרצון לשמור על קשר עם המשפחה, עבורנו ועבור הילדים-נכדים,

הרצון להרגיש גם עדיין ילדה, נשענת-נתמכת,

אל מול הערך והרצון לשמור על שפיות, על שלווה, על רוגע נפשי,

הרצון לשמור על בריאות בסיסית שלא יהיו כאבי בטן...

הרצון לשמור על התא המשפחתי הפרטי שלנו שבנינו, ושלא ינזק מהפרעות כאלה ואחרות, גם אם הן ע"י משפחת המוצא

והמקום שלך כ"כ כנה ורוצה רק לטוב,

רוצה שיהיה טוב לאמא, אבל גם לנו

רוצה לכבד את ההורים, אבל גם את הילדים ואת עצמינו.

מאמינה שמציאת פתרונות שיכולים לענות על כל הערכים (גם אם בכמות הם לא גדולים) היא הכיוון הנצרך כאן.

כלומר לראות - איפה אני  יכולה לבקר את ההורים, לכבדם, אך שהשהות לא תיפגע בי ובמשפחתי?

למשל:

- להגיע לא כולל לינה, למספר שעות

- להגיע וכאשר הילדים צריכים להתאוורר למצוא פארק קרוב ולצאת איתם לשם,

- להגיע ולתת להם להיות במסכים זמן מוקצב מראש ואז הם "בשקט תעשייתי" ולא מלכלכים או מרעישים,

- להגיע ולישון בבית של השכנים או דירה שמשכירים באיזור וכן הלאה,

- לארח את אמא ולמצוא *עבורה* דירה כזו ולא בביתכם ממש,

- לארח את אמא ולמצוא לאח המדובר דירה כנ"ל,

- לארח את אמא לא כולל לינה אלא רק לכמה שעות,

- להיפגש במקום בחוץ - פארק גדול לדוגמא לפיקניק כיפי או מקום סגור מראש ולהרוויח את המפגש המשפחתי והקירבה בלי כל הלחץ מלכלוך וכו',

- להגיע לאמא באמצע שבוע רק את ללא הילדים

- להגיע לאמא באמצע שבוע בהרכב אחר שיותר מתאים

- להגיע לשבת לאמא ולומר שאתם מביאים אוכל מסוים כי הילדים אוהבים אותו ואתם רוצים לעזור

- להגיע להורים ולסכם מראש שבמוצאי שבת אתם מנקים הכל

- להיפגש יחד ולהזמין פיצה או אוכל מוכן

- להיפגש במסעדה כנ"ל

- להגיע להורים עם בייביסיטר פעם ב ואז אחרי שאומרים שלום וחיבוקים - הבייביסיטר יוצאת איתם לשעה שעתיים לשחק ואתם נשארים להשלים פערים ולדבר בכיף

- כל אפשרות אחרת שעולה ומתאימה לכם

נסו למפות ממש את כל הצרכים שלכם

דבר דבר

שלך, של בעלך, של הזוגיות, של הילדים

ואז לעשות רשימה כזו גם על הצרכים של ההורים,

ולמצוא פתרונות שראיתם שיש "וי" על כל סעיף וסעיף.

כאשר תמצאו את הנוסחא המתאימה עבורכם,

נסו להוריד את הקולות המחלישים שאומרים לכם שרק תבנית מסוימת של קירבה משפחתית קיימת וטובה (למשל: תבנית שאומרת שחייב להיות שבת שלמה שם כל שבועיים) - ולראות שעבור המשפחה הספציפית שלכם יכולה לעבוד תבנית אחרת. וגם זה בסדר גמור!

ואתם לא פחות ולא ילדים רעים חלילה, אלא אתם פשוט מוכוונים לצרכים של כל הנפשות הפועלות ופועלים על פיהם, זה הכל

את בת טובה!

את אמא טובה!

את אדם טוב!

תמצאי מה נכון לכם, וב"ה זה יהיה פתח ללימוד מפרה שיטיב איתכם למשך שנים רבות וטובות ב"ה,

תשמרו על הקשר, עם רוגע וכיף ושמחה.

ב"הצלחה רבה ושבת שלום ומבורך יקרה

ועוד חיבוק גדול

את יכולה להצביע על הסיבה שלא הרגשת מוערכת מספיק? מה קרה שם? (כמובן לא חייבת לכתוב אלא כהתבוננות בינך לבין עצמך )

את יכולה להצביע על התגובה של בעלך לכך? איך הגבת שהרגשת לא מוערכת? ואיך הוא הגיב לתגובתך זו?

מאמינה שדווקא העמקה בכל המתרחש שם יכול להביא ב"ה לתובנות שיוכלו לקדם אתכם

בסופו של דבר המטרה של כל זוג וכל יחידים במערכת הזוגית היא להרגיש טוב, גם אם אצל אחרים הטוב הזה שונה.

ולגבי שאלתך הראשונה,

לענ"ד, ובצורה מאוד כללית:

יכול להיות שגבר מרגיש וחווה הערכה ע"י קבלה שלו כמו שהוא,

ע"י הכרה במאמץ שנעשה,

ע"י פירגון, עידוד ובכללי - ניראות לכל הטוב שבו ושלו ושל מה שהוא מביא.

ויכול להיות שאישה מרגישה וחווה הערכה ע"י הרגשה שהיא מקום ראשון בלב של בעלה,

ע"י הרגשה שלמה שהיא יקרה, חשובה וטובה בצורה הכי שלמה ועליונה שיש עבורו והוא דואג לכך שהיא תרגיש זאת בשלמות.

וכמובן ע"י ניראות והנכחה של כל מה שהיא עושה.

(כמובן שגם גבר וגם אישה יוכלו להרגיש הערכה ע"י שני הדברים גם יחד, 

וכמובן שיש עוד דברים נוספים

וכמובן שכל מקרה לגופו

וכן הלאה )

בהחלט נשמע שהביקורת עצמה היא נקודה חשובה שיש לשים עליה את הדעת.

כלומר, מעבר להערכה, לראות איך אפשר להגיע למצב שאותה הביקורת תיפסק / תהיה מתווכת לו / תיווצר הבנה שלו למה הביקורת עושה לך וכו'.

את צודקת מאוד בתחושות שלך, אף אדם לא אוהב לקבל ביקורת, ודאי שאת נותנת כ"כ הרבה מעצמך לכולם, 200% כמו שכתבת - ובסוף מקבלת הערות. ו"רק הערות" כפי שכתבת.

חיבוק גדול על התחושה הקשה הזו

מה הוא אומר על כך? הוא מודע לאיך דבריו נחווים אצלך?

ואף להיות ביקורת ולא רק להישמע בטח כאשר זה מגיע עם טונציה מתאימה לכך...

מה בעלך אומר אם את מנגישה לו את הרגשתך למול זה?

למשל: "אני מרגישה ביקורת בצורה הזו של "למה", מרגישה שכמה שאני לא עושה זה נחווה כאילו לא עשיתי מספיק וזה קשה לי. אני באמת משתדלת כ"כ כי אכפת לי ואני רוצה לשמוע מילים טובות והערכה על מה שכן.

ומה שלא לדבר יחד בצורה יותר נעימה ולראות יחד איך מתקדמים." -

איך הוא מגיב לכך?

ושהנפש שלך כמהה לו!

הייתי ממליצה לנסות לראות בהחלט איך להגיע לידי מימוש הצורך הזה ולתת לו מענה.

שבהחלט תרגישי שאת טובה, חכמה, מוצלחת ושווה - קודם כל בעיני עצמך וכמובן גם בעיניו ובלבו!

כל מילה

תחושת בטן שלי שמדובר בודדים בארץ אם בכלל..

שיש היום הרבה שלוקחים הלוואות גם בשביל ההון העצמי

לקחנו משכנתא סבירה+ שהבנק אישר למשכורות של שני שכירים

זה הרבה מעבר למגע או כן בגדים לא בגדים.

זה קרבה.

לנטול לבעל ידיים אסור. למזוג לו כוס יין אסור אז ג'קוזי?

גם אם תגידי שזה לא נאסר במפורש בשום מקום זה לפחות יהיה תחת קלות ראש שנאסרה בשו''ע ובגמ'.

שתחת ההגדרה הזו זה דברים שמביאים לידי קרבה ומגע.

לא מכיר הרבה דברים שמביאים לידי קרבה ומגע יותר מג'קוזי.

הושטה מגע מזיגה הסתכלות

איסור עצמי שמקורו בחשש שמא יקרבו.

לא חושב שיש איסור לא תקרב דאו' בלי שום מגע למרות שאם יש משהו כזה - אז ג'קוזי וודאי שם.

וזה לא 'אם ישנו'

כי הוא 'ישנו'

איסורים מדרבנן הם עיקר הדין?

אז כן. זה עיקר הדין.

חז''ל נתנו לנו הלכות ואיסורים כדי להרחיק את האדם מעבירה. להגיד אני לא צריך את ההרחקה הזו זה על גבול הכפירה.

וכבר ידוע המעשה על רבי ישמעאל

לא יקרא לאור הנר שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע, אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות, אמר, כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר. רבי נתן אומר, קרא והטה, וכתב על פנקסו, אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה (שבת יב ע"ב).

והנה רואים שאפילו על המחשבה להטות הוא כבר הבין את גדולתתם של דברי חכמים...

בלבוש מלא, אבל השאלה היתה עם ילדים... אני חושב שמשהו זוגי רומנטי או מקום קטן כמו ג'קוזי אסור, אם זה נופש עם הילדים בלבוש מלא ובריכה גדולה ניתן להתיר (הרב אריה שטרן והרב ברוך אפרתי)

הלבוש ששהולכים איתו בבית. ולא פחות מזה... 

אז יש פיג'מות שזה תופס ויש שלא.

אבל שוב זה בבריכה גדולה. לא בג'קוזי קטן

נידה בבריכה | שאל את הרב - כיפה

נידה בבריכה | שאל את הרב - כיפה

לעומת זאת כאן אסרו

שחייה משותפת בבריכה בימי נידה | דין - שאל את הרב

הקרבה עליה השו''ע מדבר ביהרג ואל יעבור היא קרבה של מגע לא של שאר הרחקות..

בבריכה הרב שטרן והרב אפרתי התירו

אם קיבלת תרומה של מח עצם 

אבל אני מניח שזה לא המצב