פורום נשואים טריים (עמוד 51)

ערב טוב
נשואים שנתיים פלוס גרים כרגע אצל ההורים שלו ואני בהריון ב"ה. לאבא שלו יש יום הולדת בקרוב , ובגלל שאני מאוד אוהבת לאפות, בעלי אמר לי שאכין לאבא עוגה. כבר נשמע סוג של "מכריח אותי" כי זה לא שאני הצעתי מעצמי. אמרתי לו שנראה לא מבטיחה אין לי עכשיו כוח לעמוד שעות על הרגליים, עדיין בהריון ושפשוט שאמא שלו תקנה עוגה מה הבעיה. הוא לקח את זה קשה ממש. לחברה היה יומולדת שבוע שעבר והכנתי לה עוגה, אבל תכלס זאת הייתה המתנה אפשר להגיד. פה אנחנו מן הסתם נקנה לו משהו לאבא. ואני די בטוחה שאמא שלו היא זאת שאמרה לו לשאול אותי שאני אכין עוגה. בקיצור מצב מה זה לא נעים לי וברגע שבן אדם סוג של מכריח אותך לעשות משהו , כאילו עוד יותר לא בא לך. מה אתם חושבים?

אנחנו נשואים שנה וחצי.

אני עדינה ואיסטניסטית וקשה לי עם ילדים שובבים שמשתוללים ורבים, קשה לי עם לכלוך ובלגן ואני מאד קנאית לפרטיות שלי.

 

בעלי הכי קטן במשפחה שלו והוא מאד מאד אוהב להיות עם המשפחה שלו, להיות חלק מכל האקשן ולחוש את החמימות המשפחתית.

 

במשפחה של בעלי יש המון אחיינים היפראקטבים שלא לוקחים ריטלין בשבת או בחופש. הם גם לא כ"כ נקיים(גם המבוגרים!), אוכלים עם הידיים ומלקקים את האצבעות...  משאירים טיטולים פתוחים במקומות ציבורים...שרותים מטונפים... לא זורקים את הזבל בשבת, והוא מצטבר בערמות.

אם יש אצל חמותי עוגה או משהו קטן להכניס לפה, זה מתחסל עוד לפני שבת, וכמובן שתולשים מהעוגה עם הידיים, כך שבשבת בצהרים כשאני קמה מהשינה מתה מרעב, אין כלום להכניס לפה.

 

השלמתי עם זה שזו המשפחה של בעלי ושפעם בשבועיים אנחנו נוסעים לחמותי לשבת.

למרבה המזל יש לנו שם חדר עם שרותים פרטי בתוך החדר, זה מקל עליי מאד שיש לי שרותים נקיים.

אנחנו משתדלים שיהיה לי כמה שפחות קשה להיות שם.

למשל, במהלך השבת אני מטאטאה אחרי כל סעודה(ברגיל רק במוצ"ש הם מטאטים והלכלוך חוגג שבת שלמה), בעלי זורק את הזבל, וכך משתדלים שתהיה לנו סביבה קצת יותר נסבלת.

אנחנו מביאים לעצמנו עוגה לשבת בצהרים כשקמים מהשינה, כי אין מצב שישאר משהו, כמה שחמותי לא תקנה, הילדים והנכדים יחסלו כאילו הם לא ראו אוכל כבר שבוע.

 

בחופש בשנה שעברה כשהמשפחה של בעלי נסעה, הציעו לנו להצטרף, (כמובן שאנחנו משלמים על עצמנו) ולישון בחדר פנימי בתוך החדר שחמותי לקחה.

השרותים והמקלחת היו בחדר של חמותי, זה אומר שכל יציאה לשרותים אני צריכה להתלבש. זה אומר שאני ובעלי לא יכולים להכנס ביחד למקלחת כי לא נעים מחמותי.

זה אומר לוותר שלושה ימים על פרטיות, על שקט, על סדר, על נקיון ועל אוכל.

זה אומר לקחת חופש מהעבודה וגם מהלימודים.

זה אומר שבונים עלינו לצרף לנו ילדים לנסיעות כי יש לנו שלושה מקומות פנויים ברכב.

 

אני לא הסכמתי בשום פנים ואופן שנסע איתם.

ואז כשהם נסעו בעלי היה כ"כ עצוב ומדוכא. הוא כל הזמן דמיין מה הוא מפסיד שם, החוויה הזו היתה לו מאד חסרה. זה משהו שהוא מחכה לו משנה לשנה והוא נהנה מזה בטרוף. זה משאת חלמותיו.

הוא גם היה מאוכזב מזה שהוא מקריב בשבילי כ"כ הרבה דברים ודואג לי, ואני לא מסוגלת להתגמש בשבילו. הוא גם התאכזב מזה שאני לא סומכת עליו שהוא ידאג לי שאני אהנה שם.

 

שבוע שעבר כשהייתי בעבודה הוא תכנן עם אחותו לסוע לשבת לצימר בצפת. ואני לא הסכמתי כי זו הייתה שבת שכבר המון זמן חיכיתי לה ותכננתי שנעשה שבת בבית ויהיה כיף ושקט ונקי וטעים ופרטיות ורוגע. פסגת החלומות שלי אחרי שבוע עמוס של לימודים ועבודה.

איכשהוא בסוף כן הסכמתי שניסע, אבל בסוף אחותו כבר הציעה למישהו אחר להצטרף.

בעלי כל השבת היה מאד עצוב מזה שלא נסענו איתם בסוף.

 

קיצור, סכמנו שהשנה אני אתגבר וכן ניסע עם המשפחה של בעלי בחופש.

בעלי רצה לסגור את זה כבר מעכשיו שלא יהיו פשלות ברגע האחרון.

וגיסתי נסתה לדחוף לנו את חמותי לחדר ועמדתי על זה שאין על מה לדבר. אני באה אם רק אם יש לנו צימר זוגי פרטי ונפרד בלי שום נספחים.

אז סגרנו שנסע ויהיה לנו צימר נפרד באותו המתחם.

אבל אני נהייתי כ"כ עצבנית רק מהמחשבה על הנופש הזה. כן, אני יודעת שזה עוד לפחות חצי שנה אבל אתמול הלכתי לישון עצבנית נורא בגלל זה, וקמתי עצבנית, ואני לא מצליחה להרגע מזה.

בבוקר הודעתי לבעלי שאני אעבוד משם ובזמן הזה הוא יהיה עם המשפחה שלו, וכשאני אסיים את העבודה נצא ביחד לאכול ולטייל

ושאנחנו לא לוקחים איתנו אף אחד מהאחיינים שלו.

 

כשבעלי ראה שזה כ"כ מעצבן אותי הוא אמר שלא נסע.

אבל אני יודעת שבסוף הוא יהיה מבואס מזה בטרוף.

 

איך אני יכולה גם לעשות מה שמשמח את בעלי אבל בלי שזה יגרום לי לעצבים?

הקושי הזה לגיטימי?

לא יודעת מה לעשות ואני ממש מיואשת...

 

 

 

יוצאת עם בחור כבר כמה חודשים, כבר מדברים על חתןנה.
הבחור מגיע עם סיפור משפחתי (אין אבא, ואח אחד שנמצא בהוסטל), כרגע האח מגיע כל שבת הביתה.
הוא רוצה שנגור בעיר המגורים שלו כדי שהם יוכלו להמשיך להביא בשבתות את האח ושיהיה להם יותר נוח.

אני כרגע לא מסוגלת, אני מרגישה שבאיזשהו מקום לאמא שלו (ואני בכוונה מפרידה בינו לבינה), יש ציפייה שכשנתחתן אני פשוט אשתלב בתוך הסיטואציה המשפחתית, שהיא פשוט תישאר במקום הנוח שלה-הבן שלה לידה, האח יוכל להמשיך לבוא כל שבת.
החשש של הבחןר ולמה הוא רוצה שנגור שם, זה כי הוא מרגיש שהמשפחה שלו תתפרק, בנוסף, הוא אומר שאם לא נגןר שם, אז בשבתות שנבוא אי אפשר להיות באותה דירה של האמא כי ההתעסקות סביב האח היא אינטנסיבית , אז אם נגור שם נוכל לחזור למקום שלנו ואם לא, נצטרך למצוא מקום להיות בו בשבתות שנבוא .
האמא לא מוכנה לעשות שבתות לבד עם האח.

אני מורה ועובדת בבית ספר בעיר אחרת, ולכן אמרתי לו שאין מצב שאני אעשה את הנסיעות האלו מידי יום, כך שמבחינתי עד סוף שנת הלימודים הזו אנחנו נגור במקום שיהיה קרוב יותר לעיר שבה אני עובדת, אמא שלו הציעה שנגור אצל ההורים שלי את הכמה חודשים האלו (והיום אני מבינה שזה מהמקום שברור לה שאחרי כן אנחנו נעבר לגור בעיר שלה) , אני ממש לא מוכנה לזה.

לפני כשבוע דיברנו על זה והוא אמר שהוא רוצה שלפחות בהתחלה עד שהמשפחה שלו תסתגל לשינוי נבוא לשם 3 שבתות בחודש, אני ממש מרגישה עם זה רע, אני מרגישה שלא יהיה לי את המקום שלנו לבנות הזוגיות ולבסס אותה.
אני ממש לא רוצה לגור בעיר שלהם כי אני מרגישה ששם זה יהיה לאמא נוח להמשיך את החיים שלה כמו שהם, אני מרגישה שזה ישאיר אותה במקום הנוח שלה של לבקש ממנו לבוא רק לרגע, של לבוא אליהם כל שבת, היא לא מוכנה להיות לבד עם האח, אז מה יהיה בשבתות שהאח יבוא? הוא יצרך להיות איתנו כנראה, אז שוב לא יהיה לנו את הזמן שלנו.
הבחור ואמא שלו בקשר מאוד טוב ומדברים על הכל
( היום אני כבר תוהה האם הדברים שהוא מביע כרצון שלו, זה באמת רצון שלו או שהוא מושפע מהרצון של האמא).

השבת האח היה אמור להישאר בהוסטל ומבחינתי זה היה מבחן, וביום רביעי בערב אמא שלו ביקשה שהוא כן יבוא, אז מבחינתי המבחן נכשל, כשהוא דיבר איתה על זה, היא אמרה לו שלא ידאג ושבעתיד זה לא יהיה ככה, הדבר הזה רק הכניס אותי ליותר תחושה של חוסר יציבות, לתחושה שכל שבוע שבו נישאר בבית שלנו, אני אהיה במתח הזה, של מתי יבוא הטלפון מהאמא שקשה לה, שהיא לבד, שהיא רוצה שנבוא ונביא את האח, של לא משנה מה נחליט באותה שבת- אם לא לבוא ואז האח נשאר בהוסטל והאמא בבית, (וברור שבסוף זה יהיה המקום שלי להחליט כי הוא ירצה שאמא שלו לא תהיה לבד) - אז איך תיראה השבת שלנו? כי הוא יגיד את הלא הזה בלב לא שלם, וכל השבת המחשבות שלו יהיו על זה שהמשפחה שלו מתפרקת, ויתחילו להיווצר משקעים ביננו, ואיך זה יהייה מול אמא שלו, מן הסתם יהיו לה משקעים כלפי שבגללי היא נשארה לבד.
ואם נחליט שכן לבוא, ברור שההחלטה שלי לא תהיה בלב שלם, והוא ידע את זה ןשוב תהיה צבירת משקעים ביננו, ביני לבין אמא שלו (שבגללה אנחנו מוותרים על השבת שלנו) וגם מול ההורים שלי, כשהם ישמעו שאנחנו כן נוסעים אז יהיה להם קשה עם זה ששוב זה קורה, ואם באותה שבת תיככנו לבוא אליהם אז זה גם
צבירת משקעים מולם...

מאוד טוב לי איתו, הוא בן אדם מדהים, ורגיש, אנחנו לא צעירים 30+ ואני לא רוצב לוותר...
אבל, היום אחרי שאנחנו כבר שבוע בתוך השיח הזה כל פעם צצות לי תובנות חדשות, כרגע התובנה שלי זה שלאמא קשה לשחרר וזה מאוד מובן, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה ולא רוצה להיכנס לתוך הלופ של החיים שלהם, בהרגשה שלי אני צריכה לוותר על הכל.

אמרתי לו שאני לא שוללת את המגורים בעיר שלו, אבל רק אחרי שהזוגיות שלנו תהיה חזקה ויציבה, כרגע אני מרגישה שהלכנו 10 צעדים אחורה, שאם כבר דיברנו על להתארס זה כבר לא שם.

בפורום:

 

1. בקשר למציאות של קיום קשרים כאלה ואחרים עם נשים נשואות/גברים נשואים מחוץ לפורום, גם אם זה "בהסכמה" -

⚠️⚠️ אין שום לגיטימציה לכך ואנו מוקיעים זאת

בכל מכל בפורום!
אין לכך מקום בשום צורה.

אומרים זאת שוב בשם כל ההנהלה - זה אסור בפורום ואין לכך שום מקום!

 

2. מזכירים את דיני לשון הרע ואיסור כתיבתו על אנשים ידועים במרחב הציבורי.

 

3. מזכירים את כללי הפורום בכתיבת הודעות לא פוגעניות גם לכל משתמשי הפורום וגם לאנשים מחוץ למרחב הפורום. אין לגיטימציה לכתוב בצורה פוגענית כלפי אף אחד מהם.