שרשור חדש
אמאאא 😭😭😭 איזה סבל נוראי!! לא יכול לחיות יותרדי שרוט
אאאייייי זה כואב 😭😭
!Kill me! Kill me now
צריך לשאול מה כל אחד ראה לפני שהבין מה יש בתמונהראשיתך
זה hangnail! אף פעם לא היה לך?די שרוט
נכון יש לידה? אז זה בערך באותה רמה.
חחפרצוף כריתאחרונה

זהו לגברים כוח סבל נמוך טוב הבנתי שזו בדיחה  

האוצ׳נעמי28
תנסה למרוח שמן זיתאני123
שים אציטוןLia

סתם לאא

מה זה העצה הזאת נקמת המין הנשי בגברים?רקלתשוהנ
🤣🤣
אם לא לידהLia

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

זה כואב כאילו?מגובלת-


תקשורת וזהשושנושי
אז כן - אנחנו מדברים.

כל חג מחדש עם הפיצוץ המלווה אליו. שה' יעזור

תכלס מה אני עושה שבעלי טיפוס נורא כבד, הוא מבחינתו כל החג בבית. חול המועד בבית.
ואני כן רוצה לצאת ולטייל.. להזיז את עצמנו ולהנות.
אני ליל הסדר רציתי להתארח בכל מקום לא משנה איפה, והוא רצה את אסור הנוחות אצל אבא שלו - אם כי שם בטוח לא רלוונטי והוא מרגיש שבא ממש ממש ממש לקראתי בזה שנעשה סדר בבית (שזה גם לא לטובתי... אני בכלל רציתי לצאת לגמרי.. אבל ז. חקר מידי).

כל החג הזה כבר עולה לי על העצבים. מרגישה שזה רק מרחיק ולוקח אותנו למקום מזה לא טוב.
אני פשוט לא סובלת אותו, מרגישה שעל כל זבוב אני מתעצבנת .

באופן כללי שחוקה. עייפה ומחפשת גיוון בדחיפות!!!

קשה לי בקיצור.

זהו פרקתי..

ונכון תגידו זה עניין של תקשורת, אבל לפעמים גם לדבר כבר אין כח. באמת שאין לי כח. ונמאס שוב ושוב לספר ולהסביר מה רוצים ומה מעניין ומה פחות

עייפה.
חגים, ובטח פסחנהג ותיק
מביאים איתם מתח גדול...כעסים, עצבים וכל מה שמתלווה לזה.
כמו שאמרת התקשורת באמת חשובה.
זה שאתם מדברים זה כבר טוב, וחשוב.
אולי שווה לקחת ייעוץ באיך לנהל ריב, איך לתקשר.
אולי לכתוב לו מכתב מהלב מה את באמת רוצה, מה צריכה.
אולי לחלק גזרות עבודה כדי למנוע חיכוך, לפחות עד החג.
ובטח יבואו פה עוד ויתנו עצות טובות נוספות.
הייתם פעם בייעוץ/טיפול/לימוד בנושא התקשורת ביניכם שאולי פה נמצאת הבעיה.
והפער הזה, התסכול הגדול שלך, מאוד מוכר לי. מזדהה מאוד.
"אני פשוט לא סובלת אותו" - את החג או את בעלך?

קודם כל מאחל לך בהצלחה ממש עם המשך ההכנות.
באופן כללי לא סובלת יציאה משגרהשושנושי

ואם כבר לצאת אני רוצה פאן..

כתוצאה מהכבדות שלו בכל פעם מחדש - אני בחגים מרגישה שבנוסף להכל גם לא סובלת אותו

כך שלא סובלת את שניהם בקיצור חחח

אם את הקלילה מבין שניכםנהג ותיק
אז אולי תנסי להנהיג בבית שההכנות יהיו באווירה קלילה, בלי לחץ, מוסיקה, כל דבר שיעשה יותר נעים ורגוע.
אולי הוא יושפע מזה... יימשך אחרייך

באמת מתסכל שהתוצאה היא שלא סובלת את שניהם. שלא לדבר על מה שזה מוביל....

אבל במובן מסויים בהחלט מכיר ומבין
וואי איזה מבאס..פרצוף כרית
באמת זה מבאס,כי זה כיף לצאת עם הבעל ןאם הוא לא בענין זה מבאס
אני מנסה לעודד ואם לא מתאים לך אל תקחי- אבל יש אנשים שחווים משברים ממש קשים בזוגיות, וזה יחסית בקטנה,אני באמת מנסה לעודד שפשוט המצב שלך טוב ב''ה
לדעתי פשוט תקבעי עם חברה, אפשר גם עם הילדים שלה ושלך, יותר כיף עם חברה זה יותר קליל עוברים מנושא לנושא במהירות מסחררת ונהנים מהחיים..... עם בעל לפעמים צצים המשקעים וזה עלול להרוס את הטיול, אז אפילו יצא לך לטובה שזה כביכול מכריח אותך לקבוע עם מישהו מחוץ למשפחה...
או שתסעי עם הילדים ובלעדיו?
מבאס..... תנסי איכשהוא להשלים עם זה שהוא כבד ולא לנסות לשנות אותו, כי זה רק גורם לך צער, אני יודעת שזה קשה- פשוט לטובתך שלא תעשי מאבקים מיותרים שגם ככה לא עוזרים, (ויתכן גם שככל שאישה יותר מתחננת - כך בעלה מתבצר יותר כי הוא מרגיש שלקחו לו את העצמאות,ויותר סיכוי שלא יסכים - כך שאת משיגה את המטרה ההפוכה ומאמציך לא נושאים פרי וסתם בזבזת את זמנך וכוחך היקרים..)
ובאמת שאני מבינה אותך, תרשי לעצמך להתבאס, ברור שמעצבן שהוא כבד, יותר כיף להיות עם הרבה אנשים וכו'
מהממת את!!!!!!!!שושנושי

ץודה על המילים שלך

דווקא הצעתי, יש לומר בקצת הפגנתיות - שאני יוצאת לבד עם הילד, אם רוצה שיצטרף

הוא קצת נפגע.. 

אבל באמת שאין ברירה אין איך להעסיק תינוק בן תשעה חודשים יום שלם בבית - זה פשוט מטורףףףף

יש מקומות שהוא כן יסכים ללכת?נהג ותיק
מקומות קלילים, לא קשים, פארקים, מעיין לרבוץ בו, ג'ימבורי לקטן... או ששום דבר?

ואם אין ברירה אז באמת תצאי לבד, ותנסי להצטרף אולי למישהו, חברות, משפחה
אמא שלי צדיקה! באמת אבלשושנושי
בדיוק אתמול סגרה על ג'ימבורי לכל המשפחה, לשלוש שעות בחול המועד
אז פעם אחת בטוח נצא (צריך הרי סיבה להשתמש בכמויות הבגדים שקנינו חחח)

שני חול המועד הבנתי שיהיה ממש מממש מממממש גשום.
אז נשאר לנו למצוא תעסוקה לעוד יום וכמה חצאים של ערב
את בטוחה שביום שני יהיה גשום?נהג ותיק
לא שלישי? שזה גם ככה ערב חג שני.

ברוך ה' שסגרתם גם מפגש משפחתי וגם בגימבורי, יציאה ממש מהבית.
מקווה שהוא יבוא איתך ויהנה
וואי מתוקה שאת, חשבתיפרצוף כרית

אולי לא מספיק הבעתי אמפתיה..
שמחה שכתבת שאני מהממת

בעיה שלו שהוא לא רוצה לצאת, וברור שילד זקוק לצאת, הם צריכים לרוץ ולהוציא את המרץ....

צודקת לגמרי! אין לו מה להפגע, אם הוא רוצה -שיבוא גם..

אצלינו בדיוק הפוך!!אור123456
אני רק בבית ולא בא לצאת..
בנתיים כבר כמה שנים מארחים כל פעם אח אחר שלו עם המשפחה שלו ןשנינו מרוצים 🙂
מה עושים עם הילדים?שושנושי


מה הבעיה עם הילדים?אור123456
אם באים אורחים הם מבסוטים
הבית לא מתהפך לך?שושנושי
תקשיבי את צדיקה!
אני מסננת ומזמינה בלי תינוקות בדרך כלל 😜אור123456
אבל יש כמה משפחות עם ילדים מופרעים לא מזמינה אותם..
אני היפר וכל הזמן מנקה ומסדרת ..ב"ה נשאר נקי ומה שלא מחר בערב מנקים הכל
גם אני לפעמיםפרצוף כרית

אין לי כח לצאת ,רוצה רק להיות בבית

ממש תקופות, משתנה..

קשוחתהילה 3>
הבעיה העיקרית היא בתוכך. יש לך הרבה תסכול, מרמור, כעס עצבים אכזבה ועוד כל מיני מהמצב ביניכם, מכל מיני דברים שרצית בעבר שיקרו ולא קרו, שרצית הפעם שיקרו ולא קרו
אולי גם חששות מהחג המתקרב והעומס ומה שיהיה או לא יהיה ביניכם...

מטען כבד❤️

תקשורת מתחילה בינינו לבין עצמנו, לדעת להבין ולעשות סדר בכל הכאוס שבפנים,
ומשם הדרך לתקשר לקשורת בריאה ונכונה קלה יותר
תודה על התגובהשושנושי

לומדת מזה

באהבה ❤️תהילה 3>
יצא לי כמה פעמיםאחינועמית
לצאת עם הילדים בלי בעלי.
כששחררתי מהאכזבה, גם נהניתי יותר עם הילדים וגם עלה קצת הסיכוי שלו לצאת.
אני מדברת על ימי חול כמובן, לא חגים ושבתות.

אני חושבת שכדאי להבין - מה ביציאה כ"כ משמח אותך?
מה בהישארות קשה לך?
וגם הפוך לגבי בעלך - מה ביציאה קשה לו?
מה משמח אותו בהישארות?

מה זה מסמל בשבילכם?
למה זה חשוב לכם?

ממש לחפור בזה, בתור התחלה בינך לבין עצמך.

ולראות האם יש אפשרות למלא את הצרכים שעומדים מאחורי זה בצורה שמתאימה לשניכם.
נהנית מאוד לקרוא אותךנגמרו לי השמות


אצלנו זה גם ככה בקטע של הכבדות. היא הכבדה ואנידי שרוט
הקליל.
בהתחלה זה נורא תסכל אותי. כי היא פשוט *כל* *היום* בבית. *כל* *היום*.

אז התחלתי לצאת לטיולים עם הילדים לבד וכשאני רוצה להינות בלעדיהם אני יוצא לטיולים עם חברים או עם עצמי ולמדתי להינות מזה.

בחגים זה קצת פחות בעיה כי כל החגים כמעט אנחנו נוסעים למשפחה שלה אז אנחנו פחות רבים בקטע הזה.

אבל הרעיון הוא שאין מה לעשות, יש דברים שאנשים פשוט לא אוהבים והדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהיא תעשה דברים כדי לרצות אותי בלי שהיא תהנה מהם אז פשוט למדתי להינות לבד.
וואלה יפהשושנושי
ננסה ליישם

ומה עושים אבל שהוא נפגע קצת כשאמרתי לו שאצא לבד ואם ירצה יצטרף?
אחפור על זהשושנושי
אם כי מלמעלה, מה שאני מרגישה זה שאני לא יכולה וממש לא מסוגלת להיות באותו מקום יותר מקצת זמן.
אני משתעממת מהר. אני מעלה אינספור אופציות לטיולים החל מראש הנקרה ועד סיור בעין גדי
והבנאדם מוריד אותם בזה אחר זה. מסרב לכולם.. פה כבר יש גם מימד של תסכול.. כי אני מנסה. אני רוצה. מתחננת ואין - כלום..

היינו בטיפול זוגי שנה וחצי, אנחנו מתקשרים נכון - אבל עדיין זה מעצבן אותי ברמות..

לגבי ליל הסדר שבת ושביעי - להורים שלו יש משפחה קצת בעייתית כמו שאתם יודעים.. הודענו שלא נגיע לסדר כי מסיימים שם לפנות בוקר וזה לא הגיוני - ומאז הם עושים עליו מניפולציות שיבוא.. אז כבר אנחנו מגיעים לסדר עם מצפון שאנחנו לא מכבדים הורים, והאם היינו רוצים שהבייבי שלנו יעשה לנו את זה שזה לא תקין ובלללהההה...
בקיצור אז כבר בגזרה הזו של חג ראשון - מצב בטטה..

עסוקים כל הערב חג בכיבוי שריפות, הרגעת רוחות ותכנונים איך לגשר ולהנמיך להבות..

אז עכשיו גם חול המועד והחרדה הזו שאצטרך לשבת באותו מקום כל היום.. להוציא את החג ולא להרגיש שעשיתי משהו מועיל - מבאס..
גם אני ככה. חייב כל הזמן לחדש, משתעמם מהרדי שרוט
גם בעבודה, לא רק בזוגיות ובטיולים והכל.

בהתחלה זה היה כמו שאת מתארת. היא לא הייתה זורמת וגם כשכן הייתה זורמת אז הטיול היה סיוט כי היא כל הזמן הייתה עצבנית ולחוצה מכל דבר קטן שהילדים עושים.

ואז פשוט החלטתי לבלות עם הילדים לבד. בלי לזרוק לה מילים "תצטרפי אחר כך" או "לא צריך שתבואי נהנה לבד" או דברים מהסוג הזה. פשוט הייתי קובע עובדה. "ביום x אנחנו הולכים (אנחנו=אני והילדים) ללונה פארק. לקמפינג. למעיין. למסלול". פשוט לא הייתי מערב אותה. לא מתחנן ולא כלום. פשוט הבנתי שהיא לא נהנית מזה אז נותן לה להשאר בבית בלעדינו.
אגב, היא שמחה להשאר בבית.
וואי אחד הקשים הקטע הזהשושנושי
שמשתעממים מהר
מקווה שלמדת איך לחיות עם זה - בכל אופן נשמע שכן...
עכשיו מתחילה לעבוד על עצמי
רק אומר במאמר המוסגר שהקטע הזה שלדי שרוט
ההשתעממות מהר יכול לנבוע גם מאיזה בעיה של קשב וריכוז. לפחות אצלי יכול להיות שזאת הבעיה. לא בטוח אבל יכול להיות.
או קשב וריכוזנעמי28
או ששום דבר ממה שעושים לא באמת מספק ולא באמת מה שרוצים מבפנים.
ממש לא נראה לירינת 23
אלפי משפחות יוצאות לטייל בחול המועד. זה הדבר המתבקש לעשות וזה נהדר עם ילדים (בבית הם בעיקר רבים או במסכים). הזדמנות של פעמיים-שלוש בשנה לדתיים כי חילוניים יכולים לטייל בשבת.
כתבת כךאחינועמית
את משתעממת מהר
אם את במקום אחד את מרגישה שלא עשית משהו מועיל

זה מצחיק כי בשבילי לטייל זה להרגיש שלא עשיתי משהו מועיל...

אני אוהבת לטייל רק אומרת שנקודת המבט שלך היא שלך... וכנראה שהוא מרגיש אחרת.

תבדקי אם יש עוד דרכים שמאפשרות לך לא להשתעמם ולהרגיש ש"עשית משהו".

ותבדקי גם אצלו מה מלחיץ או מפריע לו בטיולים, אולי הוא שונא לנהוג/לעמוד בפקקים/להוציא כסף/לאכול בשטח מגעיל אותו/זקוק לתכנון קפדני/שונא פעילות גופנית/אסוציאציות שליליות מהעבר?

כמעט בכל התחומים הנ"ל אפשר למצוא דרכים לגשר, או שתצאי לבד *ובלבד שתהיי מסוגלת לעשות את זה בלי מרירות כלפיו והוא לא ייפגע*
אוקיישושנושי
אחשוב ואחפןר על זה עוד קצת..
תודה לך
לאט לאט יקרהנגמרו לי השמות

(יש לי בעיה שהכל נכתב בבולד בהמשך ואני לא מצליחה לסדר את זה אבל לא נורא )

 

קודם כל חיבוק גדול על סערת הרגשות וכל התחושות הקשות הללו

נשמע מדברייך שאת באמת פשוט עייפה. מותשת.

כתבת שבאופן כללי, וקל וחומר ערב פסח,

ועם תינוק קטן, ועם כל מה שעברתם כדי להביא אותו, ההריון, הלידה, הגידול, ההתמודדויות המשפחתיות, וכל יתר ההתמודדויות בשאר המישורים.

אכן את שחוקה יקרה

ועייפה

עייפה עייפה עייפה

וכ"כ כ"כ כמהה למנוחה.

וכ"כ כ"כ כמהה לרוגע.

וכ"כ כ"כ כמהה לגיוון, שיחרור, איוורור, כיף.

 

כרגע,

גם בגלל כל העומס והעייפות,

וגם בגלל האישיות שלך שאוהבת את הטיולים והיציאות -

את מרגישה שהדבר הזה בדיוק -

החופש, הטיול, המסלול, חו'"ל - כל אלו יתנו לך את המענה שאת כה זקוקה לו.

לכן לא פלא שאת נתלית בכך כ"כ חזק, רואה בזה ממש את פסגת השאיפות כרגע לזמן הקרוב.

וכאשר בעלך לא "מיישר קו" ובעצם ממש לא שם - זה מרגיש כאילו החלום מתנפץ לנו בפנים.

וזה מאוד מאוד קשה

וגם מאוד כואב

ויש הרגשת קוצר רוח כזו בנפש.

מאוד מאוד מובן יקרה הקושי שאת מתארת.

 

באמת מגיעה לך מנוחה

מגיע לך כיף ושחרור ונחת.

בעיקר הנחת הזו כמה שהיא נצרכית...

 

תני לעצמך חיבוק כזה ענק,

ולגיטימציה שלמה לכל הרגשות והרצונות הללו שלך

מגיע לך!

בטח שמגיע לך נחת!

 

ועכשיו צריך לראות איך את מגיעה לאותה הנחת הזו, 

בהתחשב בכך שיש גם עוד צד נוסף כאן - בעלך היקר.

הוא לא אוהב לצאת, הוא אוהב בית.

כלומר מבחינתו מנוחה וכיף = בית.

וזה גם בסדר גמור!

אין כאן טועה או צודק

אלא שניכם צודקים!

וגם שניכם שונים

 

וצריך לראות מה אפשר לעשות כדי שגם את וגם הוא תרגישו שטוב לכם בבחירות שלכם.

 

 כדאי לראות שבעלך *באמת* רצה וניסה לשמח אותך בכך שאתם בבית, כי הוא *באמת* רצה להיות אצל אביו.

לכן מבחינתו הוא באמת מאוד השתדל עבורך.

חשוב לראות זאת קודם כל בעיני עצמך, ואח"כ כשהכל ירגע מעט - לתווך לו עד כמה את רואה את זה גם.

 

זה בפני עצמו.

רק שיש נדבך *נוסף* - שהוא הרצון השלם שלך - שהיה להיות בכלל בחו"ל.

אך השהייה בבית שלכם היא בעצם מעין נקודת אמצע כזו עבור שניכם.

ועכשיו צריך לראות איך מקבלים גם את המענה לאותו כיף ושיחרור ואיוורור שלך.

האם למשל יש אפשרות שיום אחד בעלך כן ירצה לטייל איתך ושאר הימים בבית?

 

האם יש אפשרות שתצאי לטייל עם חברות/אחים/משפחה?

 

האם יש אפשרות שתצאו לחו"ל או טיול אחר בזמן אחר שפחות יקר? או במקום אחר פחות יקר?

 

האם יש אפשרות שתחסכו כמה חודשים סכום כדי כן לנסוע לאחריהם לחופשה שתמלא אותך בכוחות?

 

מה עוד יכול לתת לך את ההרגשה הטובה והנחת?

 

האם לבקש מבעלך פינוק בדוגמת זמן מנוחה לבד / לישון עוד בכיף / ארוחה שיכין או יזמין / מסאז' מפנק / זמן זוגי או כל דבר אחר יכול לעשות לך טוב?

 

אולי אפשר להגיע למנוחה וכיף בינתיים גם בבית, והוא יצטרף כמובן ויאפשר את הסביבה לכך?

 

נסי עוד לחשוב מה יכול למלא אותך ולשמח אותך

לראות גם אותך ואת הצורך שלך

וגם אותו ואת הצורך שלו, וכמובן את הרצון שלו שיהיה לך טוב ולבוא לקראתך כמה שהוא כרגע יכול ואיך שהוא יכול.

 

וכמובן לזכור שערב פסח השטן ממש מרקד ואנחנו צריכים להחזיר לו מלחמה.

לא ניתן לו להיכנס בינינו! השלום והאהבה והמשפחה שלנו יותר חשובים ונשים אותם בראש סדרי העדיפויות שלנו.

 

וכן, זה זמן לחוץ לחוץ לחוץ

ממש כמו בני ישראל "מקוצר רוח ומעבודה קשה"

 

ואינסוף דברים לסדר, לנקות, להכשיר, לדאוג, לחשוב, ילדים, בית, הכל מתערבב במין סלט אינסופי של כאוס ותשישות ועייפות אחד גדול.

 

אז לתת גם *לעצמנו* גם את המנוחה הזו סוף סוף כשיתאפשר.

מחר ב"ה הכל יהיה מאחורי כולנו

להשתדל לנוח, לשמוח, לאגור כוחות,

לבוא עם אנרגיות חדשות ומצבר מלא ומתוך כך ב"ה ליצור סביבה יותר נינוחה ומאפשרת גם לשיח הזוגי ולראיית הצרכים של שנינו.

(כמובן שגם בחג עצמו יש את כל הטריגרים שלו, אבל משתדלים מה שיכולים ובעיקר בעיקר דואגים לעצמנו לדברים החיוניים שממלאים אותנו בכוחות, באנרגיה, בטוב ).

 

שיהיה חג שמח יקרה! מלא באור וברכה גדולים

ה׳ חסך לך את הבעיהרינת 23
הולך להיות מזג אוויר גרוע (שרב או גשם).
זה לא עניין של תקשורתהמאור הקטןאחרונה

זה עניין של רצונות שונים בין אנשים שונים.

הכי טוב תסכמו מראש על מה אתם עושים יחד ומה לא. ככל הנראה ליל הסדר זה יהיה העניין העקרי שכל אחד יצטרך להתפשר עליו. (כמו כל זוג שנה אחת את תצטרכי להתפשר ושנה אחרת הוא)

 

לאחר מכן תעבירי את החג איך שבא לך. הוא לא חייב להיות שותף שלך לכל הרצונות שלך, ואת לא צריכה לכפות עליו את הרצונות שלך. תצאי עם משפחה או חברות בצורה שמתאימה לך.

 

השמיים לא נפלופשוט אני..

לפני זמן מה זה הפך להיות רשמי.

אחרי שנים של דאגות, של רגעי מבוכה, רגעי כעס, והרבה הרבה חוסר אונים - התקבל האבחון:

בני נמצא על הספקטרום.

 

על פני 27 עמודים נפרשים האבחונים, המבחנים, השאלונים, הסיכומים וההמלצות שנכתבו על ידי צוות של מומחים בתחומם. המסקנה שלהם חד משמעית: 

"מניתוח הממצאים, כולל עיון בנתוני הרקע, ההתרשמות הקלינית וממצאי המבחנים עולה כי מדובר בילד הלוקה בהפרעה על הספקטרום האוטיסטי".

 

 

האמת היא שרציתי לכתוב על כך בפורום עוד באותו היום, לתת דרור לתחושות הקשות שליוו אותי בעקבות האבחון.
כבר התחלתי לכתוב, אך לבסוף נלמכתי בדעתי. החלטתי לחכות עוד כמה חודשים, לתת לדברים לשקוע, לראות מה הזמן יעשה.

 

ממרחק הזמן, אני יכול להגיד בביטחון מלא: האבחון הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לבן שלי. 

מאז האבחון אנחנו יודעים מה קשה לו, על מה אין טעם לכעוס עליו, מתי כן צריך להתעקש.

 

מאז האבחון צוות בית הספר (ובמיוחד המורה המדהימה שלו) מתייחסים אליו בצורה כ"כ סובלנית ומרגשת, והתנהגויות שבעבר היו מובילות לכעסים ועונשים (בצדק) מקבלות היום התייחסות שונה לגמרי, מתוך הבנה כנה שהוא לא עושה זאת בכוונה אלא הוא באמת לא מצליח להבין את הסיטואציה.

 

מאז האבחון הוא הולך לאנשים מומחים שיודעים איך לעזור בדיוק במצבים כאלה, והתנהגויות שבעבר היו יומיומיות הפכו נדירות יותר ויותר. הוא מצליח לדבר על הקשיים שלו, לספר לנו מה הוא מבין ומה לא, מצליח להגיד לנו מתי הוא זקוק לעזרתו בתיווך המציאות.

 

מאז האבחון חברים טובים שלו שניתקו קשר בגלל התנהגות לא מותאמת, חזרו להיות חברים טובים אחרי שהסברנו להוריהם על הסיטואציה. ההורים המדהימים האלה תיווכו זאת לילדיהם, והם למדו פשוט להתעלם מאותן התנהגויות לא ברורות.

 

מאז האבחון אני מנצל עד תום כל הטבה שמגיעה לי ממדינת ישראל, כי אם אפשר לשלם פחות על הארנונה ועל אגרת הרישוי לרכב, להיכנס בחינם ללונה פארק ולמצפה התת ימי באילת - אז למה לא?

 

ובעיקר בעיקר, מאז האבחון אנחנו מבינים מעט יותר את הילד שלנו, ויודעים קצת יותר איך אפשר לעזור לו להצליח בסיבוב הזה שהוא קיבל על פני האדמה.

 

כשהתחלתי לכתוב כאן בפורום מיד אחרי האבחון, הכותרת הייתה "השמיים נפלו". זה באמת מה שהרגשתי אז. 

ממרחק הזמן אני יכול להגיד בוודאות - השמיים לא נפלו, אלה אנחנו שעלינו גבוה עד אליהם.

 

להכנס חינם ללונה פארק??? עכשיו! עכשיו אני מאטסטדי שרוט
מישהו מהילדים! Totally worth it!

סתם. כפרה עליו על הילד הכי מתוק בעולם, אני בטוח בזה.

בן כמה נסיכי?
חחח וזה לא הכלפשוט אני..

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

חזק מאוד, תודה על השיתוף, הרבה כוחות והצלחההעני ממעש
יש כאן עורך דין בקהל?פשוט אני..

אני רוצה לרשום פטנט על המשפט האחרון שכתבתי.

וואלה בלי לשים לב יצא לי משהו מוצלח במיוחד (וסליחה שאני מעיד על עיסתי...)

בדיוק רציתי לכתובפה לקצת
שממש אהבתי את המשפט האחרון, אפשר לאמץ?
נדבר על התמלוגים בפרטיפשוט אני..
חחח סתם, בכבוד 😛
בהחלט מוצלח נגמרו לי השמות
אנחנו עכשיו לפני אבחון של תחום התקשורתקופצת רגע
לפי המלצת נוירולוגית שאליה הלכנו כדי לבחון את תחום הקשב והריכוז.
האמת שאני כבר לא יודעת למה לקוות, כי מצד אחד כמובן שאני מעדיפה שלבן שלי לא יהיו 'תוויות' מיוחדות. מצד שני, יש קשיים, ואולי יהיה מרגיע לקבל כותרת כלשהי.

יש לך אפשרות לספר עוד קצת, כאן או בפרטי?
בן כמה הבן שלך?
האם ההתנהגויות שאליהן אתה מתייחס, שעברו, שילדים למדו לא לשים לב אליהן, זה התנהגויות חזרתיות 'סטראוטיפיות' או משהו אחר?

בקיצור, אם מתאים, אשמח לתקשר גם בפרטי
התייחסתי מעט יותר בהרחבה למטהפשוט אני..


תודה! לא הצלחתי לנסח את השאלות, לכן עוד לא כתבתיקופצת רגע
בן כמה הוא?conet
אם אפשר לשאול
מעדיף שלא להיכנס לפרטים אישייםפשוט אני..


וואוו, מדהיםנהג ותיק
תודה רבה על השיתוף
מרגש לקרוא על השינוי שהוא עבר ואתם איתו.
המון בהצלחה בהמשך
הוא בטוח זכה בהורים מצויינים
וואי מרגש ממש!פרצוף כרית
וואו מרגש ומלמד כ"כ!נגמרו לי השמות
תודה על השיתוף

אשריכם, מאוד משמח ומרגש לקרוא 🙏
שתרוו רק נחת שלמה מהמתוק ומכל אחיו 🌷
וואו, בהצלחה רבההסטורי
מנסיון בסיטואציות קצת אחרות (שבחלקן יש אבחנה ובחלקן עדיין לא...), היתרון הגדול של אבחון עם תוצאה ברורה, הוא התרת הספקות. ממילא, כפי שתארת ממש יפה - גם אתם וגם האחרים יודעים הרבה יותר טוב איך להתנהל.

(וכפי שגם תארת היטב, שיש מורכבויות ואין אבחנה, זה ממש קשה, למתמודד, למשפחתו ולחברה בכלל.)
פוסט מרגש.נפשי תערוג
תודה על השיתוף ❤️🫂
ריגשת ושאלהאנונימית מכאן
אם מתאים לך לענות, איך זיהיתם את הצורך ללכת לאבחון?
בגדול: התנהגות לא מותאמת, וזה הלך והחריף עם הזמןפשוט אני..

בהתנהגות לא מותאמת אני מתכוון לחוסר יכולת להתמודד עם שינויים ואכזבות, אמירת משפטים מעליבים וחצופים למבוגרים (כולל הורים ומורים) ואחר כך תסכול גדול כי הוא לא הבין למה כועסים עליו (פעם אבא של חבר טוב שלו סיפר לי שהוא אמר לאשתו משהו שהכניס אותם להלם, אבל הוא לא היה מוכן לספר לי מה בדיוק היה שם).

בנוסף לזה יש עוד כל מיני תסמינים של אוטיזם (כמעט ולא מסתכל בעיינים של בן שיחו, מנופף בידיים לעיתים קרובות, לא מצליח לקשור נעליים, לא מצליח לאכול בסכין ומזלג וכו').

 

העניין עם התסמינים האלה הוא שרובם המכריע לא מחשיד בכלל בגיל 3 (לאיזה ילד בן 3 יש טאקט?), מחשיד קצת יותר בגיל 5 (רוב בני ה-5 עדיין לא יודעים לקשור שרוכים, למשל), ובאופן כללי החשד לאט לאט עולה ככל שהפער בינו לבין חבריו הולך ומחריף. זה לא שביום אחד יש התהגות חדשה שמחשידה, אלא ממש לאט לאט כשאנחנו רואים את ההתבגרות של חבריו לעומת ההתנהגות שלו שנשארת מאחור.

כשזה מגיע ביחד עם הצלחה פנומנלית בלימודים, הצלחה במבחן מחוננים, יכולות ורבליות ואוצר מילים שגם בני 30 יכולים להתקנא בהם, זה נעשה מבלבל הרבה יותר (כי קשה להבין שיכולה להיות בעיה בתחום מסוים כאשר בתחום אחר הכל חלק).

 

עניין נוסף הוא שכל תסמין בנפרד אפשר להסביר בדרכים רבות (קורדינציה לא טובה, חוסר טאקט, שובבות יתירה, בעיות קשב וריכוז וכו'), אבל רק כשרואים את כולם ביחד ומבינים שיש קשר בין אחד לשני והם לא סתם הרבה התנהגויות שבמקרה נמצאות אצל אותו הילד, או אז אפשר להבין שיש כאן תסמונת של הספקטרום האוטיסטי. 

 

 

תודה!! ואם אפשר לשאול לאן הלכתם לאבחון?אנונימית מכאן
כאילו איזה איש מקצוע ליווה אתכם באבחון הזה שסיפרת עליו של כל העמודים? אם יש חשד אז איך מתחילים בכלל ולמי פונים וכו'?
ותודה על המידע!
בגדול יש שני מסלוליםפשוט אני..

הקדמה:

בשביל שביטוח לאומי יכיר באוטיזם (ואז מקבלים קצבת ילד נכה, זכאות ל-3 טיפולים פרארפואיים בשבוע, פטור מתשלום אגרות בקופת חולים,  תו נכה לרכב, תעודת נכה עם פטור מתור ופטור לתשלום למלווה, זכאות לסיוע בבית הספר, זכאות לנופשים, הנחה בארנונה, 2 נ"ז במס הכנסה, הנחה בבזק ועוד כל מיני הטבות) צריך להביא להם שני אבחונים: אבחון מרופא (נוירולוג/פסיכיאטר) ואבחון של פסיכולוג מומחה באבחון אוטיזם (לא לכל פסיכולוג יש את ההכשרה המתאימה).

 

 

מסלול ציבורי:

הולכים לרופא ילדים בקופת החולים, דרכו מקבלים הפניה לנוירולוג/פסיכיאטר ולפסיכולוג, או למכון שבו יש את שני המקצועות האלה ביחד.
 

יתרון: זול.

חיסרון: תורים לעוד שנה ואף יותר.

 

מסלול פרטי:

קובעים תור לרופא ולפסיכולוג.

יתרון: תורים פנויים 

חיסרון: עולה כ-10,000 ש"ח פלוס מינוס לשני האבחונים ביחד.

 

רק אציין שאם בסוף יש אבחנה של אוטיזם, אז ברור שעדיף המסלול הפרטי. היכולת לטפל בילד שנה מוקדם יותר לעומת הציבורי שווה כל מחיר, וממילא בזכות זה שביטוח לאומי מכירים בך שנה מוקדם יותר אז מקבלים קצבת ילד נכה שנה מוקדם יותר (כ-3,300 ש"ח בחודש) כך שהעלות של האבחון מחזירה את עצמה מהר מאוד.

וואו! אפשר שמות המלצות?אנונימית מכאן
לרופא ופסיכולוג כמו שכתבת? ואגב שאלה על הילדים עצמם שמאובחנים ככה הם יכולים לנהל חיים טובים, להתחתן וכו'? כלומר עם עזרה נכונה הם יכולים לחיות טוב בהכל בעצם?
או עוד שאלה - מה הם לא יכולים לעשות ולא יוכלו בגלל זה?
והאם קשה להוציא מביטוח לאומי כל מה שכתבת או שאם יש אבחונים של רופא ופסיכולוג הם לא יעשו בעיות?
אני מודה לך על ההשקעה במידע החשוב הזה!
תודה רבה לך על ההערכהפשוט אני..

למען ההגינות אציין שזאת הייתה המטרה שלי בכתיבה, לעזור לעוד הורים שמתמודדים עם נושא זהה או דומה. בהקשר אחר כמובן, זו למעשה הייתה הסיבה שבכלל הצטרפתי לפורומים כאן.

 

 

בקשר להמלצות:

אני יכול להמליץ (בפרטי) על בעלי המקצוע שאנחנו הלכנו אליהם, כי מאוד אהבנו אותם ובזמן המפגשים שלהם עם בננו הרגשנו שהם מאוד מקצועיים ואדיבים, כולל חיבור טוב לילד.

בגלל שהיינו רק אצל אותם שני בעלי מקצוע, אין לי דרך למדוד האם הם יותר או פחות טובים מבעלי מקצוע אחרים.

אציין שכמובן הגענו אליהם דרך המלצות של אנשים שאנחנו סומכים עליהם.

 

לגבי העתיד - מן הסתם כל מקרה לגופו. מה שבטוח זה שבעזרת עבודה נכונה והרבה מלחמות - אפשר לקדם את הילד מעבר למקום שבו הוא נמצא עכשיו.

 

ביטיוח לאומי לא עושים בעיות, רק צריך להגיש להם את *כל* המסמכים שהם מבקשים ולא לשכוח שום דבר (אבחון רפואי, אבחון פסיכולוגי, אישור של בית הספר, ויתור על סודיות רפואית ואולי עוד כמה דברים ששכחתי)

אני אשמח להמלצה בפרטי, תודה!אנונימית מכאן
ואיך קיבלתםאנונימית מכאן
אישור של בי"ס? וויתור על סודיות רפואית איך עושים?
אלה מסמכים שנמצאים באתר ביטוח לאומיפשוט אני..

אישור של בית הספר - מביאים למורה ומבקשים שתחתום (צריך גם להוסיף חותמת של בית הספר).

ויתור על סודיות רפואית - פשוט ממלאים את הפרטים וחותמים.

 

הכל מופיע באתר של הביטוח לאומי בצורה מאוד נגישה ונוחה, חפשי בגוגל "הגשת תביעה ילד נכה".

שלחתי לך מסר, ראית?אנונימית מכאן
ואוו איזה גיבורים ומופלאים אתםנשמה דתוהו
איזה גדלות ועוצמה . המון כוחות למסע הזהנשמה דתוהו
ללא נושאמפלצתקטנה
בטעות . התבלבלתי בשרשור אז מחקתימפלצתקטנהאחרונה
אני חולה מתנחשון מהרחברון
לא מרגיש טוב.
אתמול זה התחיל עם הקאות צרידות וחולשה.
היום כאבי בטן גרון וראש וחולשה נוראית.
בקושי לקחתי את הילדה לגן היום וחזרתי למיטה

הייתי אמור להיות בת''א היום בסיום של קורס ארוך שעשיתי.

למזלי בגלל הבאלגן וההפגנות זה עבר לזום.
שמעתי חצי ממנו במיטה (בחצי השני השתעלתי ולא שמעתי כלום.)

אוף אוף אוף.
אוי אוי אוי, רפואה שלמה!פשוט אני..
ועד אז - הרבה אקמול, שמיכה חמה ומרק טעים.
הלוואי אני שותה נוזלים ואז מקיא אותם.נחשון מהרחברון

כמו הרגע. עם התכווצויות חזקות בבטן...

 

אני צריך לאכול יבש לא מרק. מניסיון מר

 

אבל כל השאר סבבה.

תודה

נסה אולי צנימים, וחשוב עדיין לנסות לשתותנגמרו לי השמות

במיוחד עם הקאות, שלא תתייבש חלילה.

אולי קולה תוכל לעזור לך, או כל משקה אחר, אפילו למשל להכין אורז עם כמות מים גדולה מאוד, ולשתות את הנוזלים של זה.

רפואה שלמה במהרה ב"ה 🙏נגמרו לי השמות
רפוש. עראק/ וודקההעני ממעש
תודה, לא יודע... אני מגיב רע לנוזלים עכשיונחשון מהרחברון


תבדוק קורונה. היא עדיין קיימת... תרגיש טובאם ל2


תודה יש לי כאן איזה ערכת בדיקה. נבדוקנחשון מהרחברון

למרות שזה לא מרגיש ככה

למה לבדוק?? ואם זה קורונה אז מה?אור123456
אז אני אקבל גימליםנחשון מהרחברון

ולא אצטרך להכשיר מטבחים צבאיים לפסח.

זאת סיבה טובה 😁אור123456
אני רוקח לך תרופה שתעיף לך הסכך. קבל:די שרוט
ג'ינג'ר
3 כפיות מלח
כף דבש
3 טיפות זעה קרה של גברים חרדים בקיץ.
קווצת שיער של בן בכור, ממוצא סודני, לבן ודובר יידיש.
זנב של חתולה נקבה מהמלטה שלישית מהסוף.


וסוכר.
לא מצאת מתכון יותרהסטורי
מגעיל...
^ בדיוקנגמרו לי השמות

אם הייתה לו הפוגה קלה מההקאות בעקבות החולי... הלכה ההפוגה מהתיאור הזה 🙈

רפואה שלמה במהרההסטורי
חלאס די זה לא עוברנחשון מהרחברון
מסתובב וירוס, וגם עונת מעבר עכשיונפש חיה.
אבל עוד רגע פסח.נחשון מהרחברון
איך נכין את הבית.
מתי נבשל ליל הסדר?
מתי נכין מצות?
בינתיים אתה יכול להתכונן רוחנית לחגפשוט אני..

למשל:

 

פרפר נחמד הישנה זו באמת יצירת מופתגוונא

אצלנו שומעים בלופים בנסיעות את אחד הפרקים על חנוכה, גם בפורים וגם בפסח.

מנקים רק את מה שחמץ גמור (אני לא צריכה לכתוב ...)נפש חיה.
משתדלים עד כמה שידנו מגעת

מה שלא- נפגם. אבק זה לא חמץ.


מבשלים מינימום כשיש כוחות וכשהבית מאפשר
(כשנקי ואפשר לבשל בכלי פסח)

מצות- אם לא מספיקים לאפות , אפשר לרכוש.

יש חבורות או פרטיים שאופים מצות (יש גם בערב החג ממש, מי שמקפיד על מצות שנאפות אחר חצות היום)


בהחלט לא נעים להרגיש כך
בעונת המעבר...
.
עושים ניקיון כשר אבל נקינפשי תערוג
לדוג
המדריך של הרב אבינר: כך תנקו לפסח ב-4 שעות - כיפה

מצות לא מכינים אלא קונים
או מבקשים מחבר טוב שיכין גם לך (מי שכבר בשוונג' של העבודה ומצות זה לא עוד הרבה עבודה)
רפואה שלמה!!!!ראשיתך
סטרפטוקוק?אחינועמית
יש מחלות שכדאי לראות רופא וגם הפתרון יכול להיות פשוט.
ולא ללכת לרופא יהיה קשוח...
בתור חייל רופא זה לא כזה פשוט. ב''ה עבר כמעט לגמרינחשון מהרחברון
אתה עדיין חייל? הייתי בטוח שסיימת כברברגוע
הארכתי. עוד חודש וחצינחשון מהרחברון


לרגע קראתי "אתה עדיין חי?" 🥴הסטורי
ב"ה! שיעבור לגמרי ושיהיה חג שמח שמחנגמרו לי השמותאחרונה


שאלה על תזונהנטע321

אם לגוף חסר ויטמין מסויים, מינרל מסויים או רכיב מסויים חיוני אחר אז יתפתחו בעיות נכון?

אז איך אפשר לדעת שבמה שאני אוכלת ביום יום יש את כל מה שצריך כדי לכסות את כל הדברים החיוניים שאני צריכה?

סתם לצורך הדוגמא, נניח יש מישהו שלא אוהב ירקות כתומים ולא אוכל בכלל גזר / בטטה / דלעת וכדומה, אז האם יתפתחו אצלו בעיות ויוכלו לאבחן את זה שהוא צריך להתחיל לאכול ירקות כתומים?

וכן על זה הדרך לכל מיני ירקות או מאכלים אחרים.

בבדיקות דם רואים מחסור ומתחילים לאכול את המאכליםגפן36
שעשירים במינרל/ויטמין החסר.
אין סיבה שיהיה מחסור (למעט ויטמין D)פשוט אני..

בניגוד למה שתעשיית הרמאו"ת (רפואה משלימה, אלטרנטיבית ותוספים) מספרת בשביל להתעשר על חשבוננו, אין שום יתרון בלהיות "מפוצץ" בוויטמינים. 

אדם שאינו נמצא במצב של תת תזונה כנראה לא יסבול ממחסור בוויטמין כלשהו, כל עוד התזונה שלו לא מופקרת לחלוטין (אם אותו אדם אוכל רק ממתקים וג'אנק אז ברור שיהיה לו מחסור).

 

היוצא מן הכלל הוא ויטמין D שלא נמצא באופן טבעי בכמות מספקת במזון שלנו, ועל מנת לייצרו הגוף שלנו צריך להיות חשוף זמן רב לשמש. לכן מומלץ כמעט לכולם (אחרי בדיקות) לקחת תוסף של ויטמין זה.

 

אדם שבוחר באופן מודע להימנע מקבוצות מזון שלמות, ואני מתכוון לצמחונים וטבעונים, יסבול ממחסור אם לא יקפיד לקחת תוספים מתאימים ואם לא יגוון את מזונו בתחליפים איכותיים כדוגמת קטניות וכיוצ"ב.

 

ממליץ לצפות:

רגע, זה לא מדוייקהסטורי
אני אישית וגם כמה מהקרובים לי (קרובים מספיק, שאני יודע את מצבם הרפואי...) נזקקנו לויטמינים יותר מפעם.

פעם בעקבות אליקטרו-בקטר, פעם בעקבות הריון (לא אני...) לפעמים מסיבות אחרות. כמובן, מבררים זאת בבדיקת דם ולוקחים לפי מה שצריך, לא סתם ככה מתפוצצים. אבל יש מצב של חוסר בוויטמינים.
מסכים, תודה!פשוט אני..

אכן, במצבים של חולי ולהבדיל הריון, נדרשים לעיתים תוספים. 

בנוסף, לפי המלצת משרד הבריאות, כל אשה שיכולה להיכנס להריון צריכה לקחת חומצה פולית (לא כי יש לה מחסור, אלא כדי למנוע מצב שבו היא תהיה בהריון ולא יהיו לה כמויות מספקות של חומצה פולית לטובת התפתחות תקינה של העובר).

 

אני דיברתי על אדם בריא במצב רגיל, הייתי צריך לסייג בהתאם.

 

 

לא מבין בזה יותר מדיזוזיק העכבראחרונה
אבל נראה לי שכל עוד אין בעיה - את מרגישה טוב, חיונית, עירנית וכו' לא כדאי לדאוג . כן כדאי ללמוד להקשיב לגוף - איזה מאכלים עושים הרגשה טובה, מה גורם לתחושת עייפות
האם להתגרש ? או מה נכון לעשות? זה ארוך סליחה מראש.חסוי==
היי
אשמח לעצתכם, אם יש כאלה עם ניסיון אישי אשמח.
אנחנו נשואים 4 שנים, עם 2 ילדים קטנים.
גרים אצל ההורים שלו בחצר.
מנקודת מבטי בעלי אדם נרקסיסט (לפי כל התסמינים שקראתי עליהם). אנחנו רבים לא מעט, בעיקר בגלל המשפחה שלו. הוא מכחיש את זה תמיד ולא משנה מה ואיך הוא טוען שאני תמיד אשמה. בכל ריב אני זו שבאה להתפייס אפילו אם הוא זה שאמור לבוא ולהתנצל. אף פעם הוא לא התנצל על ההתנהגויות שלו כלפיי כשהיה צריך. אני מרגישה שאני "הולכת על ביצים" ותמיד חוששת מתי יגיע הריב הבא ואיך הוא יגיב. בדרך כלל מעניש אותי בשתיקה או בלא לקנות קניות לבית. יכול לשתוק גם שבועות. כשאנחנו רבים, הוא הולך להורים שלו ויושב שם צוחק עם כולם, מגיע לבית ושותק שתיקה רועמת. אחרי שאני משכנעת אותו שצריך לדבר ולהתפייס הוא מטיח בי דברים קשים ומאשים אותי תמיד בהכל. שוב, גם אם לא אני האשמה. יודעת שבכל ריב יש שני צדדים אבל עדיין, גם כשהוא האשם הוא אף פעם לא לוקח אחריות על החלק שלו ותמיד אומר שאני האשמה.
בריב האחרון שהיה בשבוע שעבר, הוא לקח לי את המפתח של הבית ואת המפתח של האוטו ואמר: "את לא מקבלת את המפתחות עד שתתנצלי". אספר בקצרה מה היה שרצה שאתנצל: בשבת לפני שבועיים הוא פגע בי מאד במשהו שאמר לי בשולחן שבת. בכיתי. הוא ראה שאני בוכה והלך למיטה. התכנס בתוך עמנו ולא דיבר כמה ימים. כשבאתי לנסות לדבר איתו טען שאני מוציאה אותו מפלצת ומה הוא כבר עשה ולמה אני בוכה ומוציאה את זה מפרופורציות. הסברתי לו שהוא פגע בי מאד ולכן בכיתי. אני לא עשויה מברזל. יש לי רגשות.
ביום שני לאחר מכן אחותו עשתה חנוכת בית.
אני מסוכסת עם אחותו כבר 3 שנים ולא מדברת איתה. ביום שני שלח לי בהודעה שיש את החנוכת בית (מציינת שוב שהוא לא דיבר איתי עדיין מאז שבכיתי).
התלבטתי מה לעשות ולבסוף להחלטתי ללכת איתו כדי לכבד אותו בתור בעלי.
נסענו, כמובן שהיתה שתיקה רועמת וגם כשהגענו לשם הוא התעלם ממני לגמרי.
כשהסתיים הארוע ורציתי לחזור לבית וביקשתי ממנו שנלך הוא התעלם. ירדתי עם הילדים וחיכיתי לו למטה איתם. התקשרתי אליו 4 פעמים והוא סינן אותי. כשהואיל בטובו לרדת שאלתי אולו למה סינן אותי והוא אמר: סתמי אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל. הריב המשיך ואמרתי לו שגבר שפוגע באשתו גם הפרנסה שלו נפגעת. הוא החליט להיתפס על המשפט הזה ולעשות לי טרור !
ואמר שאני אויבת שלו והוא לא מעוניין להקשיב לי בכלל.

נחזור לזה שלקח לי את המפתחות: ביקשתי ממנו שיחזיר לי את המפתחות והוא אמר: אם את לא מתנצלת את לא מקבלת את המפתחות. אמרתי לו שאם לא יחזיר לי אני מזמינה לו משטרה. אמר תזמיני את לא מפחידה אותי. הלך והביא את המפתחות לאמא שלו. הלכתי אליה וביקשתי ממנה את המפתחות. אחותו גם היתה שם באותו הרגע ושאלה למה אני מערבת את אמא שלה. ביקשתי ממנה שלא תתערב וביקשתי מאמא שלו שוב את המפתח. היא אמרה שהיא לא מתערבת. הזמנתי לו משטרה. השוטר הגיע ולאחר בירור החזיר לי את המפתח של הבית ואמר לי לנסוע לכמה ימים להורים שלי ולחשב את צעדיי להמשך. כרגע אני אצל ההורים שלי. השאלה שלי היא אם כדאי לחזור לבית שלנו ? מה לעשות ? (אגב לא מתעניין בילדים בכלל, לא רק עכשיו).
אולי למישהו היה כאן ניסיון עם אדם נרקסיסט ? מה נכון לעשות ? מבולבלת, מפוחדת ובעיקר עצובה.
לא בטוח בכללאחינועמית
המטרה של הטיפול היא לשפר את חייך.
אם להכיל אותו ולרצות אותו יעשו לך טוב, זה ילך לשם.
אבל זה כנראה ממש ממש לא הכיוון.
יכול להיות שהטיפול יחזק אותך ויגרום לו להבין שהוא לא יכול לרמוס אותך יותר.
יכול להיות שהטיפול יגרום לך להצליח לעמוד על שלך מולו בלי להיפגע מזה.
ובהחלט יכול להיות שהטיפול יעזור לך להיפרד ממנו.

הטיפול הוא בשבילך, ואני מאוד מקווה שכן תשקיעי בעצמך ותמצאי טיפול טוב, שיכיל אותך, שיראה אותך ויקדם אותך מגיע לך.

ומצטרפת להמלצה לפנות לבת מלך, להיפרד מנרקסיסט זו משימה לא פשוטה וצריך לעשות את זה נכון כדי לא לשלם מחירים כבדים.
איך מנקים חלונות?זוזיק העכבר
כל פעם שאנחנו מנקים הם לא באמת הופכים להיות נקיים. איפה טעינו???
חומר לניקוי חלונות וסמרטוט שלא מוריד שערותנפשי תערוג
לדוג מייקרופייבר

או נייר עיתון
זה מה שעשינוזוזיק העכבר
במאה שנים האחרונות. זה נראה נקי בהתחלה, אבל אחרי כמה שעות כשמסתכלים על החלון יש סימנים של מריחה. מחפש שיטה חדשה שתגאל אותנו לחלונות נקיים באמת .
מש"א^^^*אשתו של בעלי*
ומוסיפה-
להוריד את החלונות מהמסילה,
ולא לנקות כשהם במקומם,אחרת לא מגיעים עם היד כ"כ רחוק.
יש לי כלי מאוד פשוט לניקוי חלונותפשוט אני..
נו באמת.. סתם אתה מטריח אותנו להכנס?🤣חולת שוקולד
אתם שוטפים עם מים קודם?binbin
כדאי להוריד את הלכלוך בהתחלה עם מים.. ואז לנגב ואז לנקות עם חומר מתאים. אני ממליצה על החומר של אסטוניש
אנטי קאלק אפוררות כ1

לקנות את הנוזלי לשים בקערה עם מים 

לטבול סמרטוט ולסחוט לנקות טוב את החלון 

ואז לייבש 

יוצא ממש מבריק

אני משתמשת בו להכל לנקות ארונות מטבח כיורים גם להבריק את הברזים 

הוא ממש מעולה 

למדתי את זה ממנקה שהייתה אצל ההורים שלי

אנטי קלאק הוא חומצה כדי להוריד אבניתנפשי תערוג
על חלונות לא אמורה להיות אבנית
נכון זה מסיר אבנית אבל גם שומן חלודה ו-לכלוך קשהרות כ1

ככה כתוב עליו

יש לבן ויש אפור

הלבן הוא באמת יותר חזק 

האפור הוא עדין יותר וממש מעולה לכל סוגי הלכלוך נמצא אצלי קבוע במטבח

מנקה איתו את השיש הארונות וכל דבר

אפילו רצפה שוטפת איתו לפעמים

משתמשת בו המוןןן 

ולא קורה כלום מלגעת בו?תהילה 3>אחרונה
לי יש שיטה פצצהההמשמעת עצמית
שאתה נכנס עם הראש בחלון מרוב שהוא נראה שקוף.

שלב א': מורידים את החלון, ממלאים דלי עם מים וחומר ניקוי (כמו פנטסטיק וכו) משפשפים את החלון עם כרית ניקוי (כמו של כלים) ומייבשים עם סמרטוט נקי. כך משני הכיוונים.

ואז- תקרא טוב:

שלב ב':
מחזירים את החלון הנקי למסילה הפוך, כשהצד החיצוני כלפי פנים. מרססים 2-3 שפריצים סנו קליר כחול ומיבשים טוב טוב עם נייר סופג. בגלל שזה מול הפנים רואים מעולה איפה נשארו "סימנים" והנייר סופג מעלים אותם ולא משאיר סיבים.
הופכים את החלון לצד הנכון וחוזרים על הסנו קליר.

יוצא וואו!

כשקראתי "שלב א" איבדת אותידי שרוט
אם זה ניקיון החלונות שלךנפשי תערוג
מעניין איך נראה ניקיון פסח 🧐
על הפנים😑משמעת עצמית
ייקים זו מחלה
הלוואי ביטוח לאומי היה נותן קצבה על זה
אני מכניסה למקלחוןכתבתנו
שוטפת עם הרבה מים
עוברת עם סקוטצ' וסבון כלים
מוציאה לטפטוף וייבוש קל בשמש
אחרי כמה דק' מנגבת את הטיפות בנייר סופג או מגבת נקיה
וגם אם עוד נשארים קצת סימנים של ניגוב אני לא מתייחסת אליהם, הם קיבלו כבר מספיק יחס
פשוט מאודסוסה אדומה
שלב א: משפריצים חומר
שלב ב: דואגים שימרח על כל החלון עם סמרטוט נקי
שלב ג: מנגבים עם סמרטוט יבש חלק או ללא סיבים בצורת חילזון
שלב ד: אם נשאר קצת חומר, נייר סופג. הכי טוב בשיטת ספירלה אבל לא חובה.

וואו הרבה יותר ארוך לכתוב ולקרוא את זה. זה באמת פשוט...

אם יש לכם חלון זקן או שרוט, זו כבר בעיה אחרת...
אם הוא מלוכלך מאוד, תקפידו לנקות יותר במהלך השנה ולא לתת לילדים לגעת עם ידי שוקולד
החלפת שטרות ישניםמומו100
היי
מצאתי בניקיונות שטרות ישנים, לא כאלה ישנים פשוט מלפני ההחלפה האחרונה שהייתה. הסתכלתי באינטרנט ונראה שאפשר להחליף בבנק ישראל, אבל זה בירושלים ורחוק לי.. מישהו יודע אם אפשר להחליף גם בבנק רגיל או איפשהו באזור המרכז?
תודה
אולי הם שווים יותר מהערך הנוכחי שלהם כפריט אספנותחושבת בקופסא
אממ אלה לא שטרות כאלה ישניםמומו100
החליפו אותם רק לפני איזה 7 שנים ככה
תשאל את הבנקאי שלךהעני ממעשאחרונה
אף אחד לא אמר כלום על השם החדש של הפורום 😅נגמרו לי השמות

ואוטוטו הוא חוזר לקדמותו.

 

אז למרות שבדיליי - מוצאי פורים שמח!

 

מוזמנים לשרשר דברים משמחים / מצחיקים / נחמדים כרצונכם.

 

(רק זהירות שאם ההיענות תהיה כמו שנה שעברה או בתקופה האחרונה שלא תהיה כאן הצפה... 😎)

 

שנאמר - מצווה גדולה להיות בשמחה *תמיד*, כל ימי חייך.

ימי חייך - פורים

כל ימי חייך - גם אחרי פורים 

✨

 

🤣משה
יש פה חברה ע”צים שעשו קורס בסמח שלא בזמן השירות?חמדמדה

אלא אחריו

נכנסו בתפקיד עובד צה"ל ועברו הכשרה בבסמח...

תודה!

אפשר בעברית?פשוט אני..
אזרחים עובדי צהל. לא יועת מה ראשי תיבות של בסמ”ח😂חמדמדה

אהה זה בית ספר מקצועות מחשב!

הייתודה לך ה
אני עברתי, מה את רוצה לדעת?
תודה רבה! אממ אוליי קצת אובייקטיבי אבל עדיין:חמדמדה

מה היו השעות?

באמת רצו 8 בבוקר עד 8 בערב ואחר כך עוד ים תרגילי בית? 

ותר”צים כל שבוע?

 

אצלי זה היה קצת פחות קשוחתודה לך ה
זה היה כמו יום עבודה רגיל של 8-9 שעות, את רוב התרגילים סיימנו שם ומי שלא סיים המשיך בבית. תרצים כן היו כמעט כל שבוע, או כל פעם שסיימנו יחידת חומר. אבל לא יודעת אם ככה זה לכל העצי''ם, יכול להיות שספציפית לי עם הקבוצה שלי היה ככה.
יואו אופ...חמדמדהאחרונה
אני עכשיו בבסמח
אבל בגלל שלא היתה כיתה פנוי בג'ון ברייס הביאו אותנו לאיזו מכללה אחרת.
והם משוגעים עם כמות הפרוייקטים
וכל פעם התירוץ שלהם הוא שבבסמח זה 8 עד 8 ומיליון תרגילים.
אז עניין אותי אם זה באמת או שסתם משגעים אותנו עם שטויות...

תודה בכל אופן!
למה קראתם לעצמכם ככה בניק?אנונימית מכאן
בא לי לנחש ותגידו אם זה נכון ואפשר לתייג אחרים ולנחש ולראות אם זה נכון חח

@פרצוף כרית אני מדמיינת שקמת שפוכה מעייפות והרגשת שמרוב עייפות יש לך פרצוף כרית אז המצאת את הניק.
חח הייתי קרובה? ואם לא אז למה קראת ככה?

@הסטורי צילמת סטורי מוצלח ואז פתחת את הניק??
חח או מה?

@בסדר גמור בדיוק ענית למישהו "אין בעיה בסדר גמור" ואז החלטת לפתוח ניק?
אם לא אז למה?

@פה לקצת רצית להיגמל מהפורום אז פתחת ניק פה לקצת חח? מה הסיבה?

טוב את שלי לא קשה לנחש רציתי להיות אנונימית 🌝
הנחתי שאתה מתכוון לזה, אבל לא, זו לא אחת הסיבותנגמרו לי השמות

(זה כן פגע בזמנו כמובן, אבל זה לא מה שגרם לי לעזוב, מאז ומתמיד היו ויהיו בכל פורום אנשים ותגובות שיבינו אותך / שלא יבינו אותך / שיפרשו אותך בדיוק להיפך ממה שהתכוונת / שיגידו עליך דברים רעים / שיגידו עליך דברים טובים וכן הלאה (: )

וזה היה ידוע כבר תקופה לפני שעזבתי, לא רק בשרשור ההוא שפתחת אלא בכללי היו אנשים שהתחברו והיו אנשים שלא (ואמרו דברים אחרים) וזה בסדר גמור.

אגב, היום אני מתגאה אם יקראו לי דובון אכפת לי, כי באמת אכפת לי!

אז מה אכפת לי שיקראו לי דובון אכפת לי 😅😅 זה אפילו מחמיא

 

זוכרת שבתגובה כאן: לאהוב את עצמך כפי שאת בדיוק - זה דבר ראשון - נשואים טריים

התייחסתי לזה גם

(בעיקר במילים "... ו@פשוט אני שהכיר אותי מכיפה יכול להעיד גם שחלק ממש אמרו שהתגובות שלי גורמות לו לרצות להיות אלים כלפיי או מחרפנות אותו, וחלק אמרו שאני חיה בעולם של דובוני אכפת לי ועוד פנינים

אותי זה היום מצחיק בעיקר, וגם מובן.

אי אפשר שבאמת *כולם* יתחברו אליך, חלק יאהבו, חלק לא, חלק ישנאו - וזה בסדר!")

 

בקיצור (באירוך ) זו לא הייתה אחת הסיבות כי אנשים שלא מתחברים תמיד יהיו. הסיבות היו בעיקר אלא שכתבתי.

תעזרו לי לעזור לבעליהרמיונית

נשואים כבר קרוב לתשע שנים.

אחרי החתונה גרנו במשך שנתיים בישיבה של בעלי באחד הישובים בשומרון, ואז כשהייתי בהריון של הגדול שלנו עברנו לגור בעיר של ההורים שלי לעזרה לאחרי הלידה.

מאז שעברנו בעלי לא אהב את העיר שלנו מה שנקרא לא התחבר בנשמה שלו אבל מפה שלם אנחנו כבר קרוב לשבע שנים פה כשהוא מתחנן פעם בכמה זמן שנחפש מקום אחר לגור בו.

 

כל המשפחה שלו מהצפון וכבר עכשיו אנחנו רחוקים מהם אז אנחנו מתראים לעיתים רחוקות (את המשפחה שלי אנחנו רואים כמעט פעם בשבועיים לפעמים יותר לפעמים פחות) אז הוא לא רוצה להדרים יותר.

הוא מעדיף לעבור לישוב דתי אבל כל מה שהוא איפושהו שפוי מבחינת מחיר הוא או בשומרון (שאני נורא מפחדת) או באיזה חור שלא ניתן להגיע לעבודה בצורה נורמלית ועוד להספיק לחזור לילדים להוציא אום מהמסגרות.

 

יש למישהו רעיון על מקום שיכול להתאים לנו?

הייתי מציע לשחרר את הפחדהסטורי
אי אפשר להבטיח שלא יקרה כלום - לא בשומרון ולא בדיזינגוף. אבל, בסופו של דבר, עשרות אלפי יהודים חיים בשומרון בשמחה ובבריאות. האוויר גם הרבה יותר נקי מב'שמלת הבטון והמלט' של גבולות חדרה-גדרה...
יש לנו חברים שגרים באזורים האלו והם כרגע די בפחד מהרמיונית

הישוב בגלל המצב האחרון ואנחנו שומעים על זריקות אבנים בכבישים גם אם זה לא תמיד מגיע לתקשורת

גם שכני גרים 'באזורים האלו'...הסטורי
עכשיו ראיתי שנחתך באמצעהרמיונית

התכוונתי שהם פוחדים לצאת מהיישוב.

אתם לא פוחדים אצלכם? במיוחד לצאת עם ילדים קטנים באוטו?

לבדוק גרעין תורנינפשי תערוג
יש לך רעיון איפה?הרמיונית


מנסהנהג ותיק
במרכז יש לא מעט:
לוד - בכמה שכונות
רמלה
ובטוח שיש בעוד ערים בפריפריה של המרכז

בצפון: נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר)
עכו
נהריה
צפון יותר: מעלות
קרית שמונה
גולן

גם בדרום יש כמה, אבל אמרת שלא רוצים להדרים
כמעט בכל עיר יש גרעין תורנינפשי תערוג
אבל בעיר לא זולה, גם הגרעין לא זול...הסטורי
בסדר. זה לא שהגרעין מסבסד להם את המגוריםנפשי תערוג
והיא לא דיברה על מחיר, היא דיברה על מעטפת דתית
לצערי הרב גם המחיר משחק תפקידהרמיונית

גם כתבתי את זה בהודעה הפותחת

מה זה שפוי מבחינת מחיר?נפשי תערוג
כמו שכתבתי.
בנתניה יש גרעין תורני בשכונת ק. נורדאו (הכרתי אותו דרך הפורום כאן)
ניתן למצוא שם דירות 3 חדרים סביב 3500
ארבע חדרים עד 4000 שכירותהרמיונית

או קצת יותר ממיליון וחצי קניה

אור עקיבא - חדרהנפשי תערוג
יש נתונים כאלה.

ואם יש רכבים אפשר לשקול גם את חריש
מה האוכלוסיה של אור עקיבא?הרמיונית

מבחינה דתית והמסגרות

אם תרצי אני יכול לשלוח לך באישי מספרנפשי תערוג
של רכז הגרעין שם.
תוכלי לדבר איתו.

וסליחה, במחשבה נוספת - מי ש'צריך עזרה', זה לא בעלךהסטורי
יש לכם סוגיא זוגית, של בחירת מקום מגורים, לאור שיקולים אלו ואחרים שיותר משמעותיים לו או לך. הסוגיא היא זוגית-משפחתית.
אני יודעת התכוונתי שאני רוצה לשמח אותוהרמיונית


👍הסטורי
רק חשוב לשים לב לניסוחים, הרבה פעמים הם יוצרים מציאות.
עיר זה בעיהמשה

הרבה יותר כיף ביישוב על הר בשומרון (או לא משנה). יש מרחבים, יש חינוך דתי איכותי ויש חברים טובים.

 

אבל בסוף כמעט כולנו עוברים לגור בעיר. למה?

כי בעיר יש צפיפות של מגורים, וככל שיש יותר אנשים יש גם הרבה יותר שירותים שהעיר יכולה להחזיק.

ואז אנחנו יכולים לקטר על הכל ולחלום, אבל לזה שהעבודה והלימודים והסופר והמכולת והירקן והספר במרחק הליכה אין שום תחליף ואף נוף הרים מדהים לא יפתור את הבעיה של שעתיים בפקקים שרק מחמירים עם הזמן שעובר.

 

הוא לא אוהב את העיר, כי הוא לא אוהב. אולי פשוט צריך לעבור לצד הפרקטי.

מחילה לא הבנתיהרמיונית
עיר זה לא מקום "פותח לב ומרחבים"משה

עיר זה מקום יותר פרקטי. בגלל שגרים שם הרבה אנשים אז יש שם יותר מקומות עבודה ויותר שירותים. ואז באים לשם עוד אנשים...

(מקרה קיצון: תל אביב)

 

זה טבעי לא להתחבר לעיר.  אני עברתי לפני כמה שנים מיישוב לעיר גדולה וביום הראשון יצאתי להתאוורר והייתי מדוכא ממש. הכל היה בתים וכבישים. מצד שני - כל מה שאני צריך נמצא פה  בהישג יד או ברכיבת קורקינט. בבית אל היה לנו אוטו אחד והניידות בהעדרו הייתה ממש בלתי אפשרית.

 

אז מה הפיתרון שלך?הרמיונית
לפני שיש פיתרוןמשה

צריך קודם כל לשקף שיש בעיה. והסיבה שכולנו שונאים את העיר ובפועל גרים בה היא שהעיר נותנת שירות אחר שאנחנו לא רצים להודות שהוא קיים.

 

למה אתם תקועים בעיר? זה לא סתם. הבעל שלך רוצה לעזוב בגלל שהוא חולם על מרחבים וזה. אבל אם תנסי לשאול אותו מה הוא מרוויח מהעיר, כדאי שתהיה לכם ביחד תשובה.

 

בדיוק מה שאת מתארת של "להגיע לעבודה בזמן נורמלי" זה בדיוק הכח של העיר. אבל זה לא אינטואיטיבי.

הוא מסכים שהוא מרוויח מהעיר הוא גם גדל בעיר כלהרמיונית

חייו פשוט עיר אחרת.

כל האחים שלו גרים בישובים למרות שגם הם גרו בעיר בילדותם. הוא פשוט אומר שברור שיש לאיפה שאנחנו גרים יתרונות אבל הוא גם רואה חסרונות. בכל מקום יש גם וגם השאלה אילו יתרונות אנחנו מעדיפים ועם אילו חסרונות אנחנו מעדיפים לחיות

..שלכת~
על עבודה שכוללת מגורים חשבתם?
יכול להיות אופציה לגור במקום יותר קטן ובמחיר טוב, ולא ספצפית בשומרון.
כמו מה?הרמיונית
..שלכת~
הרבה עבודות חינוכיות, בפנימיות, כפרי נוער ובית ילד.
חוץ מזה יש גם עבודות בחקלאות, ובביטחון ששמעתי שמציעים מגורים.
וגם כל מיני עבודות בקמפוסים, אפילו עבודה בתחזוקה במעונות יכולה להיות עם מגורים. הכל תלוי איפה ומה.
יש בפייסבוק קבוצות של עבודה ומגורים אם מעניין אותך.
זה רעיון חמוד, אבל קוץ בומשה

מפעילי מקומות העבודה האלה יודעים כמה יקר לגור בעיר, ומתמחרים את המשכורות של עבודות כאלה שכוללות מגורים  (שלא עולים להם הרבה מדי) בהתאמה.

ראיתי כאלה שהציעו 10-15K לחודש לזוג לעבודה שכוללת גם נוכחות במוסד חינוכי בשעות הערב, כלומר יותר ממשרה מלאה.  זה מעט ממש.

15אלף ברוטו לזוג זה לא כזה נמוך.נפשי תערוג
בהנחה שמקבלים מגורים שכוללים הכל.
ארנונה. חשמל מים וכו'

מה גם שבסכום כזה אין כמעט מס הכנסה כך שהם מכניסים לכיס 10-12 נטו. שזה החלט בסדר אם אין כל ההוצאות שכתבתי למעלה שמסתכמים בכמה אלפים.
מה עם מורשת? מצפה נטופה? הושעיה?גפן36
ושלל ישובים כאלה בצפון..?
רחוקים מדי מהמרכזהרמיונית
פרדס חנה? חריש?כלכלןאחרונה


שואלת פה את הנבונים והמנוסיםמשמעת עצמית
וזה ממש יעזור פה לשלום בית...
אז ברוכשם קנינו רכב !! (חן חן ברוכים תהיו)
וכמובן שהנהג חדש.
איזה ביטוח לעשות???
המליצו לנו לעשות ביטוח על שם מישהו עם עבר ביטוחי והנהג החדש יהיה נהג נוסף.
מכירים? ממליצים?
ממש לא בא לנו לשלם 1000 ומשהו שח לחודש...
לא מכירהעני ממעש
כאלו קומבינות
אבל ממליץ לשאול דוגרי את הסוכן. שלא יצוצו תהיות.

בהצלחה
יש לך המלצה לסוכן טוב?משמעת עצמית
שם לב להערתו הנכונההעני ממעש
של נפשי תערוג

אשאל את הסוכן ביטוח שלי בלנ' ואעדכן
תודה רבה!משמעת עצמית
לא הבנתי את השאלהבוקר אור

אבל ממליצה על הסוכנות של נפתלי מוזס

צריך לעשות שאלת רבפשוט אני..
האם מותר לרמות את חברת הביטוח, או לרמות באופן כללי, בשביל לחסוך כסף
אוקי, תודהמשמעת עצמית
שטויות אחי, זה אבדה ששטפה נהר 😅די שרוט
קחו בחשבון שאם תעשו על שם מישהו אחרנפשי תערוג
לא תצברו "עבר ביטוחי" ולכן גם בהמשך מחיר הביטוח יהיה יקר
אהה, עכשיו הבנתי מה זה עבר ביטוחי. תודה!משמעת עצמית
גם לנו הציעו את זה ולא הלכנו על זהמצטרפת למועדון
כי אם קורית תאונה חלילה זה פוגע בפרופיל של מי שרשמתם כבעלים החוקי של הרכב ובסופו של דבר מייקר עבורו את הביטוח שלו. מה שכן עשינו שזה גם מוזיל. לא הרבה אבל כן במשהו זה להביא ראיה שנהגנו ברכב של אדם אחר בשלוש שנים האחרונות ולא היו תאונות בתקופה הזאת ואז העבר הביטוחי של אותו בעל רכב חל עליך..
איזה מגניב, אבל איך אפשרמשמעת עצמית
להוכיח את זה?
תנסו להוזיל כי אתם לא נוהגים בשבתרינת 23
זה יכול לעזור קצת...
נכון. טוב שהזכרת לי. תודהמשמעת עצמית
לא מוריד הרבה לצערינפשי תערוג
אלא כמה מאות בלבד
תודה לכולכם! עזרתם מאוד ושאלה נוספת בפנים:משמעת עצמית
כסא רכב לבת 2.4
המלצות? מחירים?
תשובה +-העני ממעש
אם רושמים את בעלות הרכב על שם נהג ותיק וגם חדש, למשל אבא ובן, אפשרי
נהג נוסף רק מעל גיל 24, יהיה רשום בשמו
אם אני לא טועהפשוט אני..
חברות הביטוח לא שואלות על שם מי הרכב אלא ''מי הנהג העיקרי'', ובהמשך כמובן שואלות אם רוצים להוסיף נהגים נוספים לפוליסה.

כלומר גם אם הרכב על שם סבתא שלי אבל היא אף פעם לא משתמשת בו, אם אני אכניס את פרטיה בשביל לקבל הנחה זאת ממש רמאות
זה מה שאנחנו עשינו על הרכב שליעטרת ראשי
בעלי נוהג כבר שש שנים אז הוא בעל הפוליסה ואני נהגת נוספת למרות שאני זאת שנוהגת ברכב כל הזמן
אנחנו עשינו את זהSeven
באוטו ה1 עשינו ככה ובעלי היה המשנה אחכ זה צבר לו עבר ביטוחי וככה ברכב החדש שמנו רק אותו
בדיוקעטרת ראשי
מחכה שיגמר השנה הראשונה ואז נעשה ביטוח שאני בעלת הפוליסה
דיוק קטןעובד ה'
פעם הדבר הזה היה בעיתי מכל מיני סיבות.( לא משנה למה.
לי הסוכן ביטוח אמר את הרעיון הזה ואין בזה שום בעיה. וזה חוסך המון כסף.
ומה שטוב בזה זה מתחיל לכם עבר ביטוחי
אחד החסרונות הוא שאם הם עושים תאונה/תביעהנפשי תערוג
זה משחיר את העבר השל הנהג הותיק
זה בדיוק הנקודהעובד ה'
פעם זה היה נכון.
היום יש דרך להגיד שזה הנהג האחר.
לפחות כך אמרו לי...
הסוכן אמר לי שיש לו אנשים שרשום אליהם סך מכובד של רכבים.
עבר בטוחי מהרכב של ההוריםישי .א.
זה טיפה מורכב אבל אפשרי
ואחכ לעשות תחרות בין כמה חברות מי נותן הצעה הכי זולה
אני הורדתי אותם בחצי מהמחיר המקורי
חותמים על הצהרהפומבה!אחרונה
שנהגת על הרכב של ההורים למשך תקופה מסוימת ומביאים עבר ביטוחי שלהם. זה מה שאנחנו עשינו. בזמנו רק ביטוי ישיר אפשרו לעשות את זה
אשתי לא חכמהנשמה דתוהו
לא נשואים הרבה זמן
ופערי האיטלגנציה בנינו גדולים. ברוב הנושאים מרגיש שהיא לא מבינה אותי, כשאנו בין חברים אני חושש שהיא תאמר משו מפגר. כל דבר שהוא טיפה מרוכב אני צריך לפשט לה או להסביר כמה פעמים זה לא נעים לי מרגיש שלאט לאט אני מזלזל בה ולא רוצה להיות שם.

איך אני גדל מזה?
לא כולם חכמות יש גם גברים שלא חכמים אבל..רויטל.

עם הזמן אין ספק שהכל ישתנה לטובה,רק להתחזק בספרים או דרשות

שמדברים על שלום בית, ובשום פנים לא לזלזל רק לדבר לפרגן ולהעריך,

ושוב עם הזמן אין ספק שהכל ישתנה לטובה,וכמובן אני מתייגת את המומחית

פה בפורום 

                          @נגמרו לי השמות

מאיפה הוודאות הזו?נשמה דתוהו
נראה שזה דווקא דברים שלא משתנים
הוודאות הזאת נשמעת לי מוזרה ומאולצתפשוט אני..

כשבטוחים שמשהו ישתנה והוא בסוף לא משתנה, הכאב גדול פי כמה

תודה על התיוג יקרה 🙏נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט"ו באדר תשפ"ג 12:40
 

עניתי למטה 

סליחה על השאלה, אבל...פשוט אני..

איפה היית כל הדייטים?

נשמע שהפער די גדול לתפיסתך, אם הוא כ"כ משמעותי אז איך לא שמת לב אליו לפני החתונה?

סביר שלא יצאו במשך חודשים לפני ההחלטה להתחתןפ.א.
ולא עברו מספיק חוויות משותפות, שיוצרות הזדמנויות ואפשרויות לשקף מרכיבים שונים באישיות.
לא שמתם לב לפני כן??העני ממעש
יכול להיות שהיא תלמד לאט לאט לחשוב?בינייש פתוח
כמו שקורה לכל מי שגדל בין אנשים משכילים?
נכון יהיה לה קשה ויקח לה זמן בגיל מאוחר אבל בכל יום לומדים דברים חדשים.
והדוגמא שאני תמיד אוהב לתת. הארי טרומן נשיא ארה"ב שהכניע גם את הגרמנים וגם את היפנים והפך את האחרונים מעם שוחר מלחמות ומוות לעם שוחר שלום ופיתוח, ובלם את ברית המועצות, היה חקלאי בגינה של אבא שלו עד גיל 30.
דוגמה שלא מדגימה את המבוקשפשוט אני..

מן הסתם גם כאשר היה חקלאי חסר השכלה פורמלית, הוא הבין דברים במהירות ואנשים שהכירוהו לא חשבו שהוא לא חכם.

לא חייבת הקבלה במאה אחוזבינייש פתוח
אלא שזו לא הקבלה כללפשוט אני..
אתה מדבר על השכלה פורמלית, הוא דיבר על אינטליגנציה, חכמה.

יש קשר מסוים בין שניהם לפעמיםבינייש פתוח
טרומן רק "גזר" את הסרט. את מירב המלחמהדי שרוט
ניהל דווקא רוזוולט.



נכון אבלבינייש פתוח
החלק החשוב הוא אחרי המלחמה. למנוע מהסובייטים להתשלט על מערב אירופה (מה שלא עשו לגרמנים בזמן אמת לפני המלחמה ובתחילתה). ואחרי ההכנעה הצבאית של היפנים, השלב החשוב הוא להביא לשינוי התפיסתי.
אני לא בטוחזוזיק העכבר
שהקרדיט מגיע דווקא אליו. היו לו יועצים טובים בעניין הזה גם לגבי גרמניה וגם לגבי יפן
הוא רק שם עליהם אטום וזהו...מגובלת-


כמו שכבר כתבתיבינייש פתוח
הם גם עברו שינוי תפיסתי
אני בטוחה שאם ממש תרצה תוכל למצוא את הנושאים שהיאbinbin
חכמה בהם אפילו יותר ממך...

אפשר למצוא בכל זוג שוני בדברים האלה...
אפשר לדעת יותר, לא להיות חכם יותרפשוט אני..
אם אני שולט בע''פ בשמות השחקנים במכבי חיפה, אני לא ''חכם יותר בספורט'' מפרופ' לפיזיקה*, אלא במקרה יש פריט ידע כלשהו שאני יודע והוא לא.

אם אדם א' חכם יותר מאדם ב' אז הוא פשוט חכם יותר, גם אם במקרה יש נושאים שבהם אדם ב' דווקא יודע יותר.

*תחת ההנחה שאני עצמי לא פרופ' כי אין לי את החכמה הדרושה לשם כך, ולא בגלל סיבות אחרות.
בדיוקbinbin
אני לא חושבת שזה נכוןריבוזום
יש אנשים מאוד מוכשרים במוזיקה למשל, הרבה יותר ממני. כלומר, הם הרבה יותר מבינים את זה, ויש להם אינטליגנציה אינטואיטיבית כזו ולי אין כל-כך. אבל במתמטיקה אני אהיה חכמה יותר מהם. יש מישהו שחכם מאוד במחשבים אבל לא משהו בשפה, ומישהו אחר שיש לו אינטליגנציה שפתית מילולית מאוד גבוהה ובתחום הטכנולוגי הוא פחות. ויש כאלה שחכמים בהכל, אבל זה לא נכון שאין תחומים שונים - לא של ידע בלבד כמו הדוגמא שנתת - אלא של אינטליגנציה וכישרון.
למה אתה רואה בזה נחיתות?Seven
ב"ה התברכתי באינטלגנציה ושכל..הכרתי את בעלי עוד בתיכון והייתי פוטרת לו את הבגרויות!!! וככה הוא יצא עם תעודת בגרות כי הוא כמעט כבר נשר!
עד היום אני עוזרת לו בחישובים של העבודה ומאמינה בו ב100 אחוז ואנחנו נשואים ב"ה כבר כמה שנים ובעלי מנהל בדרגה בכירה בחברה מאוד נחשבת!! ושתבין שבקושי סיים בגרות והגיע ככ רחוק.
אז אני חושבת שלא צריכים להיות שווים צריך אהבה והערכה וככל שתאמין בה היא תגיע רחוק יותר עד היום אני מסבירה לו דברים וחישובים מסובכים אני עושה ומציגה לו תוצאות ואני אוהבת ומעריצה אותו בכל ליבי כי יש דברים שרק הוא יודע לעשות
לסיכום תעריך את אישתך על מה שיש בה ומה שהיא כן יודעת (לדוגמא אני מעריצה את בעלע שכל דבר כבד הוא יכול להרים בשבילי הוא יודע לבנות הכל יש לו חוש טכני הוא יפה) ובראש ובראשונה תעריץ אותה על זה שהיא הצליחה לשבות את ליבך גבר אינטיליגנט וחכם ולגרום לך להתאהב בה ולהתחתן איתה;)
יש כל מיני סוגי אינטיליגנציות5+
משהו כמו 8 שונות לפי כל מיני מחקרים.
אולי תחפש באיזה אינטילגנציה היא כן מרשימה אותך וזה יעזור להעריך.
יש הרבה אנשים שנגיד בעלי אינטלגנציה לוגית- מתמטית ממש גבוהה אבל האינטלגנציה הבין אישית שלהם ממש נמוכה וקשה להם ליצור קשרים או סתם להבין את הסובבים אותם. או ההיפך. יש הרבה דוג', תנסה למצוא את החוזקות שלה. אולי תגלה שהיא גם יכולה לתרום לך משהו.
תגובה יפהמחושלתאחרונה
מבינה אותךפרצוף כרית
ממש שזה מעצבן
אבל מצד שני עדיף ככה מאשר מישהי חכמה מדי ומתנשאת מדי....
לפעמים חוכמה/מצליחנות יתירה הולכת ביחד עם גאווה..
מבינה את התחושה שלךסוסה אדומה
ההערכה שלך תלויה גם באינטיליגנציה...

בכ"מ שאלת איך אתה גדל מזה, שזו שאלה יפה...

לדעתי אתה בטוח יכול למצוא תחומים שבהם היא טובה וחכמה ממך.
ואם לא תמצא, כנראה שהבעיה לא רק אצלה

מעבר לזה, תחשוב על סיטואציה שבה אישתך חכמה ממך,
גבר הוא בעמדת משפיע, אז לא כזה נורא כשהמצב הוא שהוא חכם ממנה...
כשזה הפוך, זה הרבה יותר מורכב, וגם שם עם עבודה נכונה אפשר להתמודד עם זה בגבורה.

זה יפה שאתה לא רוצה לזלזל בה,
תרשום לעצמך את הפעמים שהיא כן מרשימה אותך, ותסגל לעצמך ראיה מפרגנת ומכבדת באמת גם כלפי מה שנראה לך "משו מפגר"...
קודם כלנגמרו לי השמות

משמח לשמוע שאתה שואל איך לגדול מזה ואיך להיות במקום שבעצם מעריך את אשתך היקרה.

זה באמת השורש כאן - למצוא איך אתה יכול להעריך אותה. כאדם. כישות נפרדת בפני עצמה.

למצוא את כל המקומות בהם היא טובה, בהם היא ייחודית ומיוחדת.

להגדיל את כל הטוב הזה בעיניך ובעיניה גם.

ובמקומות בהם יש פערים - ללמוד איך לגשר ביניהם ומה עושים עם כל אחד מהם בצורה נפרדת.

 

אולי תתחיל בלחשוב עם עצמך (אתה יכול גם לכתוב כאן אם תרצה) - מדוע בחרת בה?

מדוע רצית להתחתן והתחתנת דווקא איתה?

מה טוב בה?

מה מיוחד בה?

מה אתה אוהב בה?

מה אתה כן מעריך בה?

על מה אתה יכול להודות  לה?

מה היא עזרה לך ללמוד בחיים?

 

 

- ולגבי דבריך: "ברוב הנושאים מרגיש שהיא לא מבינה אותי"

 

צריך לבחון מה זה אומר בעצם.

כתבת שאתם נשואים לא הרבה זמן.

יכול מאוד להיות שהעניין כאן הוא לאו דווקא (או לפחות לא רק) פערי אינטילגנציה כאלה ואחרים, אלא עבודה זוגית של ביחד.

להתרגל ולהיות בשותפות ובהבנה הדדית, לצאת מהמקום שכל אחד חושב בעצמו רק בשם עצמו, ולעבור לתודעה זוגית שבה לוקחים בחשבון גם את הצד השני, נותנים לו ניראות, שכמובן מתחילה מהבנה שורשית של הצד שלו.

 

אולי גם כאן עבודה של שניכם על ההבנה ההדדית הזו,

מהצד שלך - להסביר את עצמך יותר, למה התכוונת, את הלב שלך, את הלמה שלך (ל' בקמץ) לכל דבר,

ומהצד שלה - ללמוד אותך, בעלה היקר, לאט לאט. וכמובן להכיר גם לך את עצמה לעומק.

זו לגמרי עבודה!

אבל אפשרית ומתוקה מאין כמוה

 

 

- ולגבי מה שכתבת: "כשאנו בין חברים אני חושש שהיא תאמר משו מפגר"

 

גם כאן צריך לראות בנפרד מה הכוונה.

האם זה יכול לשבת דווקא אצלך על נקודה רגישה מול הסביבה?

כלומר צורך באישור חיצוני או צורך בהערכה מהסביבה וכדומה?

האם בהכרח אם אשתי אומרת משהו זה מעיד עליי?

אם כן, מה זה אומר עליי? מה זה אומר עליי אם אני נשוי לאישה שאמרה כך? מה הסביבה חושבת עליי? עלינו?

או שדווקא אם אני מבין שאנו אנשים נפרדים היא יכולה לומר מה שהיא רוצה והיא נשארת היא ואני נשאר אני?

 

ומאמינה שיש כאן עוד התבוננות מעמיקה שיכולה להאיר עוד צדדים.

 

 

- ולגבי מה שכתבת: "כל דבר שהוא טיפה מרוכב אני צריך לפשט לה או להסביר כמה פעמים"

 

גם כאן צריך לראות מה נובע מפער באינטילגנציה (וגם שם לראות איך להתקדם מכאן ואיך לקבל כלים לגשר על הפער הזה, ולא רק לזהות אותו שזה שלב טוב אבל רק ראשוני...)

ומה נובע מפערים בהבנה ביניכם, כי אתם פשוט שני בני אדם שונים (ואיש ואישה אז בכלל )

אם תוכל לתת דוגמא מפורטת למה בדיוק אתה מסביר לה, איך זה נעשה,

מה נאמר שם על ידך, על ידה וכו' - זה יכול לעזור בכיוון התשובה יותר ב"ה.

 

שתהיה המון הצלחה ב"ה

שתזכו לראות את הטוב והמעלות אחד של השנייה

ומהחסרונות ללמוד לגדול, להעמיק, לגשר, לפתור ולצמוח יחד

לפני 6 שניםקול געגועים
שאלתי את אותה שאלה, ענו לי את אותן תשובות.

מילה במילה. כך הרגשתי. משתתף בצערך.
ענו לך על הארי טרומן??בינייש פתוח
מה?קול געגועים
עכשיו הבנתי, משעשע
ומאז משהו השתנה? למדת משהו? הגעת לתובנה?פשוט אני..


למדתי שמה שהיה הוא שיהיה, שום דבר לא משתנהקול געגועים
שום טיפול בעולם לא עוזר, אלא ההדחקה מדחיקה, עד כמה שהאדם מסוגל..

ואם משתנה בד"כ לרעה..

אבל אני לא רוצה לייאש את הזוגות הטריים שעוד חיים בסרט..

אולי יש גם זוגות שחיים באושר, מי יודע, כנראה לעולם לא נדע..
יש דברים שההורים שלי היו עושים זה לזהבינייש פתוח
אבל היום הם לא עושים זה לזה.
ואני מתכוון לדברים מאוד בעייתיים,ללחוץ על נקודות רגישות בכוונה.
בית דין אתמול ומניעת הריוןהלוי מא
מזל שאבא שלי לא כמוךבינייש פתוח
יש לו תואר שני מהטכניון וידע עצום בהיסטוריה וגיאו פוליטיקה. ואמא שלי לא יודעת מה זה נאטו. עם אפס ידע בצה"ל נתנה לי הנחיות מה לעשות בצבא ועל חלק מהם הייתי נכנס לכלא או עף מהצבא.
אבל היא הכינה לנו אוכל טעים ולימדה אותנו לקרוא ואת לוח הכפל. ואמרה לנו שלא נצליח בלי לעבוד קשה.
תודה על החיזוקנשמה דתוהו
ככה אתה מגיב למי שממליץ לך להתגרש?בינייש פתוח
אם כן, חבל מאוד...
אני לא חכם ליד אישתיהגיבן מנוטרדהם
והיא מעולם לא צחקה עליי או אמרה שמפריע לה.
לחמי וחמותי כן הפריע ומפריע עד היום.

לכל אחד יש חסרונות אין אדם מושלם צריך לקבל את כולם.
באמת שואלת תענו לי בהסבר הכי יורד לפרטים שישאנונימית מכאן
איך אמורים לקנות או להשכיר דירה בארץ?
שוב, תענו לי בפירוט כי לא מצליחה להבין איך אמורים להגיע לסכומים המטורפים של השכירות היום או של הקנייה היום.

ועוד שאלה - למה זה ככה?
ועוד שאלה - יש בכלל איך לצאת מזה ושהמחירים ירדו? זה יישים בכלל בכל ממשלה שלא תהיה?
לא מצליחה להבין את הרמות של הסכומים האלה ואיך בני אדם מן השורה אמורים להשיג אותם
אנשים שלא יודעים להגיד תודה. איך אתם מתייחסיםסודית
לזה?
אני מתכוונת שמבקשים משהו, ואז טורחים ועושים את זה, ואפילו מהפה ולחוץ המילה הזאת לא יוצאת להם.

לא קשור ספציפית לפורום, אבל כאן פעיל.
מישהו יכול להסביר את הראש של אותם אנשים?
ואיך נכון לנהוג? להתרחק?
שאלה טובהפרצוף כרית
פעם היתי נפגעת
היום אני פשוט מבינה שזו בעיה אישית שלהם
ואם זה עושה לך רע, פשוט אל תעשי להם טובות שמעל לכוחותיך,או שתעשי לשם שמים בלי לצפות לתודה ובלי להתאכזב
להסביר את הראש של אותם אנשים - לא יודעת, גם לי קשה להבין אותם,בעיקר כנראה כי טרודים בקשיים שלהם ושלא הורגלו כך מילדות שצריך להגיד תודה..
בול מה שחשבתיאנונימית מכאן
גם אני ככה הייתי נפגעת והיום מי בכלל סופר אותם
יש אנשים שרוצים להגיד ולא יודעים איךנחמד מאוד
בלב שלהם הם רוצים להגיד תודה אבל בגלל שהם לא יודעים איך יוצא להם ההפך...זה מתסכל ומעצבן אבל כדאי לנסות להבין מה הסיבה
אני מרגישה לא בנוח לבוא ולשאולסודית
למה לא אמרת תודה
כאילו, לא התפקיד שלי לחנך אותם
זה יוצא ביקורתי איך שלא מנסחים את זה
ואני לא במקום שרוצה להעביר ביקורת אלא במקום שרוצה להתנתק...
נכון עדיף לא לשאולפרצוף כרית
חוץ מאשר אנשים בקשר מאוד קרוב כמו בעל או חברה ממש טובה,אחיות וכדו'
עדיף לא להכנס להם לחיים,הם עלולים להפגע גם ולכי תביני ת'ראש שלהם..
לא התכוונתי לשאול אותם כמובןנחמד מאוד
ואין ספק שתלוי בקרבה של האדם,
קצת באסה שזה גורם ניתוק מאנשים כאלה תכלס הם מסכנים
אמירת תודה היא בהחלט דבר חשוב מאודנהג ותיק
ומאוד מאכזב שאתה טורח עבור מישהו, טרחה קטנה או גדולה, ולא מקבל פידבק כזה.
אבל לדעתי צריך לעשות, לעזור, להיות שם עבורו לא על מנת לקבל תודה אלא כדי לתת מעצמנו.
מכאן זה כבר לגמרי של הצד המקבל אם להודות או לא.
מעבר לזה אין לי מחשבה איך להסביר את ההתנהגות הזאת.
בדרכ זה מחוסר מודעות ותשומת לבחולת שוקולד
או כמו שאמרו כי הם לא יודעים איך.
יש אנשים שזה לא בא להם טבעי ואז קשה להפוך את זה להרגל.
לרוב זה לא מחוסר הערכה
תלוי למה עושיםבסדר גמור
אם בשביל לקבל תודה, אדרוש אותה.
אחרת פחות אכפת לי, או אשכנע את עצמי שלא אכפת לי.
באמת שאלהנגמרו לי השמות

לא יודעת מה גורם להם לעשות כך,

אבל אם זה עושה *לך* רע - בהחלט כדאי להתרחק.

בכללי מכל מה ומי שפוגע בנו או עושה לנו רע כדאי להתרחק כמה שיותר, וכל מה ומי שעושה לנו טוב - להתקרב

 

ובאמת מאכזב ומתסכל שהשקעת ונתת מעצמך כ"כ הרבה ואין את הניראות הזו והכרת הטוב הבסיסית... חיבוק גדול ואיזה יופי את על הנתינה שלך!

תלוי מה נכון לךתהילה 3>
ומה הילס שלך איתם

אם זה מישהו שפגשת 9עם ברחוב זה דבר אחאם זו קולגה בעבודה שאת תמיד עוזרת לה והיא לא מעריכה, תבדקי אם מתאים לך להמשיך לעזוג, או אולי נכון להגיד משהו
אם זה הילד שלך אפשר להסביר לו את הנושא וללמד אותו

וכן הלאה...
אם לא מודים לי-דיאט ספרייט
בפעם הראשונה מדלגת
בפעם השניה זוכרת
בפעם השלישית מוחקת (את הבן אדם)
כלומר לא מסייעת יותר
מבחינתי מדובר באדם הכופר בטובתו של חברו וכופר בטובתו של חברו, סופו שיכפור בשמיים.
לי בריא ולא נכון להתחבר עם אנשים כאלו.
מרחם עליובינייש פתוחאחרונה
עבורי בן אדם אחד שלא מעריך אותי, לא הפסדתי הרבה, יש לי חוץ ממנו הרבה אנשים שכן.
אבל הוא... אין לו כלום.
שואלת בשביל ניקית אנונימית מהרעיון ולידהחולת שוקולד
למה הזמן אצל המטפלים ככ קצר???????
מרגישה שאין לי כוח כבר. אוף. אני עוברת מסע עד שמצאתי מטפלת וגם אז כל פגישה עד שאני מגיעה הפגישה נגמרת. נמאס לי מזה כבר! מרגישה כמו סרט נע, כאילו אני חלק מבית חרושת של לקוחות ולא אחת ייחודית. זה עושה לי רע רע רע
ואין זמן לכלום!!!
מה הבעיה לפחות לעשות שעה שלמה??? מה הקמצנות הזאת בזמן אצל כלללל המטפלים שזה במקרה שעושים טובה 50 דקות ובמקרה היותר שכיח שלושת רבעי שעה. כאילו מה אפשר כבר להספיק ככה???
אני כל שבוע רק מתחילה להגיד מה עבר עליי ונגמר הזמן. ועוד יש לי נסיעה לפני ואחרי אבל עזבו! העיקר זמן!!!
מי המציא את הדבר המפגר הזה שאנחנו כמו סרט נע וזמן כזה קצוב וקצר???? אוף נשבר לי מזה ונשברתי מזה

סופריקה
בחיי שאני שואל את אותה השאלה בדיוקפשוט אני..
על שקיות של בפלות
אפשר לבקש טיפול כפולהיום הוא היום
מאמין שחלק יסכימו.

בנוסף,
אני חושב שבאידאל שווה לשתף חברות במה נשמע ואז לאשת מקצוע רק מה שהכי קריטי כי באמת הזמן קצר

וגם אפשר לעבוד בזום עם חלק מהמטפלים והמאמנים. הרבה פעמים זה מקל מאד. או לשלב זום ופיזי
חיבוק גדול יקרהנגמרו לי השמות

טוב מאוד שאת מודעת לעצמך ולמה שטוב לך וגם למה שפחות.

יכולה להזדהות איתך מאוד מבחינת הזמן הקצר שלא תמיד מצליחים להספיק בו כמה שרוצים, ולא תמיד מרגישים שיצאנו בטוב ואין עוד זמן, פנאי ואפשרות לברר זאת כי הזמן תם. באמת לא פשוט.

מציעה בחום להציף זאת מול המטפלת ולשמוע ממנה מהן האפשרויות.

מאוד חשוב שתרגישי שאת בהחלט ייחודית כפי ולא אחת מ"סרט נע" כפי שכתבת.

ואולי שווה לחשוב על אופציות להגיע למפגש כפול אצלה? או פתרון אחר שתחשבו עליו יחד?

 

שולחת כוחות ותפילה שב"ה תמצאי את המענה הכי נכון ומיטיב עבורך 🙏❤

התשובה (בעיניי) זה שהמטפל לא יכול לעשות הכלמשה

וגם לא צריך.

 

שבי עם עצמך. שבי מול מחשב או מול דף ועט - מה שמרגיש לך נכון.

 

שבי תכתבי את הדברים בצורה מסודרת. חלק מהצורך שלנו זה להציף "על המטפל" דברים שהם לא מדוייקים ואז האחרון משקיע זמן בלברר אותם ולסנן מהם את הנחוץ מהמיותר, את השורש מהעלים.

אם לפני פגישה עם מטפל תוכלי לפנות עוד שעה-שעה וחצי עם עצמך, תגיעי למטפל קצת יותר מדוייקת ויתבזבז פחות זמן על עצם הפריקה. 

 

וגם, תוכלי יותר להקשיב למטפל במקום לדבר איתו. כלומר לנצל את הזמן שלו שאת משלמת עליו.

עצה יפהאחינועמיתאחרונה
חיבוקתהילה 3>
אני חושבת שזה ממש תלוי טיפול וסגנון
היו לי טיפולים ש50 דקות היו בול לתהליך, אבל יש סוגים וסגנונות שצריך יותר.
אולי נכון לך לבקש מהמטפלת מפגש כפול או מפגש וחצי, בכל מקרה כדאי לשתף בתחושה הזאת. גם אם זה לא אפשרי אולי היא תוכל לנסות לייעל את המפגשים
תנו חיבוקנגמרו לי השמות
ניגודים

- אני קטנה קטנה וטובעת כמעט בים הסערה של כל מה שקורה כאן
אבל אני גם גדולה גדולה ויש בי כוח על בתור בת אדם, בתור יהודיה
כוח על בדיבור שלי
כוח על במחשבה
כוח על במעשים

- ואני גרגר חול קטן, מי אני הקטן בכלל?
אבל גם כל העולם נברא בשבילי.

- אין לי שליטה על מה שקורה בארץ, בעולם
אבל גם יש לי שליטה על החיים שלי ועל דרכים להיטיב איתם ועם כל משפחתי שלי.

- יש פילוג מטורף, כמעט מלחמת אחים
אבל יש גם אהבה שלמה ושורשית,
יש חלונות מלאים באור של עוד ועוד מעשי חסד, אחווה, אחדות בעם הזה.
ויש לנו, יש לנו אהבה והיא תנצח!

- ויש דקה אחת שהיא קצרה כל כך ועוברת מהר
אבל יש דקה אחת שהיא כמו נצח במהות של מה שעושים בה.
ודקה שאת עם בעלך במבט בעיניים שאומר הכל עם חיבוק ושהות בביחד שלכם שווה נצח.
ודקה שאת מקדישה לילדייך בהרגשת האהבה, הבנייה והשייכות שלהם כיצורים מופלאים וטובים בעולם שווה נצח.

- ואין לי כוח לעשות כלום וכולי בתוך יאוש אחד גדול,
אבל יש לי כוח למלמל תפילה קטנה וכנה מהלב לקב"ה שיושיע את כולנו
ויש לי כוח לומר רק מילה טובה אחת לבעלי, לבת שלי, לבן שלי
ויש לי כוח לפתוח את הלב לאור של תקווה
ולהוסיף אני הקטנה קטנה אור אחד קטן קטן לעולם
אבל באמת-באמת הוא אור ענק.

אז תנו חיבוק

איפה אתה עכשיו?
בעבודה? קום וכתוב הודעה משמחת לאשתך.
אתה בבית? קום ותן חיבוק לאשתך.

איפה את עכשיו? בעיצומם של הג'ינגולים בין בית-עבודה-פסח?
עצרי רק לדקה,
תני חיבוק לבעלך.

תנו חיבוק לילדים

תנו חיבוק להורים, לחם ולחמות,
לאחים ולגיסים.

יש בכל אחד ואחת מאיתנו כוח להחזיר קצת אחדות ושפיות לעולם כולו.
רק חיבוק אחד
מילה טובה אחת
להרבות באהבה
ותפילה לישועה שלמה לעם שלנו ולעולם כולו.
וואו מדהימהפרצוף כרית
אהבתי את הניגודים, ממש עמוק( ולא שטחי כמו אחרים שמדברים בכלליות,פה את ממש מדייקת!)
ומחזק שלעזוב את כל ההספקים וההישגים הבלתי נגמרים- ופשוט לתת מילה טובה,שזה הכי קל ,פשוט ונגיש וזמין' ומאידך הכי עושה טוב לנשמה וזה באמת מה שמשמח בפשטות ובאמת
וכל הדברים הגרנדיוזים למיניהם- נחמדים,אבל ממש לא העיקר,העיקר המילה הטובה
תודה על זה,אלופה
איזה כיף ומשמח לשמוע כל מה שכתבתנגמרו לי השמות
כתבת פשוט נפלא ❤️
ותודה יקרה על כל המילים הטובות 🙏

ובאמת שהניקיון האמיתי הוא זה, החירות האמיתית היא זאת, החיים עצמם הם אלה
אמת,זה הנקיון האמיתיפרצוף כריתאחרונה
אני גם ממש מאמינה בזה ופחות ב'תפאורה חיצונית ' לסוגיה
מישהו מכיר יועצת זוגית טובה באזור השומרון?hodayab


אשמח לפרטים- משך טיפול, מחירים וכו'. תודה!hodayab


אסתר אברהמיחסין קדוש
מתגוררת באחד היישובים בשומרון.
אם מעוניינים מספר טלפון - בפרטי.

שבוע טוב ומבורך!
מכירה מטפל גבר מומלץ מאודמוס שוקולד
באריאל.
אם רלוונטי אשלח מספר.
מכירה יועץ מצוין מקדומיםאחינועמיתאחרונה
אם רלוונטי
החזר מס ע"י קבלות של תרומותמוס שוקולד
שלום,

יש מי שמבין בזה ויכול להסביר לנו איך עושים את התהליך הזה?
כל אחד יכול לעשות את זה או שיש הגבלה כלשהי?

תודה רבה.
יכול לעזורזמירותאחרונה

אם אתה שכיר במקום עבודה גדול - הטיפול הוא הכי נוח וקל, כי במקומות עבודה גדולים אפשר להגיש את הקבלות למחלקת שכר, והם מטפלים בזיכוי ההחזר במשכורת הקרובה.

 

אם זה לא המקרה שלך - צריך לטפל בהחזרים באופן אישי מול רשויות מס הכנסה.

 

 

הטבה זו ניתנת על כלל ההכנסות שחייבות במס ולא רק על הכנסה מיגיעה אישית (מעבודה).

  • מי שהכנסתם מעבודה נמוכה ולכן לא יכולים לנצל לגביה את הזיכוי זכאים לנצל אותו גם על הכנסות אחרות, אם היו להם (למשל: ריבית מפקדונות ומתוכניות חיסכון או רווחי הון).
  • במקרים אלה ניתן לממש את ההטבה באמצעות בקשה להחזר מס הכנסה אחרי תום שנת המס, או באמצעות הגשת דו"ח שנתי למס הכנסה - למי שמחויבים בהגשת הדו"ח.הטבה זו ניתנת על כלל ההכנסות שחייבות במס ולא רק על הכנסה מיגיעה אישית (מעבודה).
  • מי שהכנסתם מעבודה נמוכה ולכן לא יכולים לנצל לגביה את הזיכוי זכאים לנצל אותו גם על הכנסות אחרות, אם היו להם (למשל: ריבית מפקדונות ומתוכניות חיסכון או רווחי הון).
  • במקרים אלה ניתן לממש את ההטבה באמצעות בקשה להחזר מס הכנסה אחרי תום שנת המס, או באמצעות הגשת דו"ח שנתי למס הכנסה - למי שמחויבים בהגשת הדו"ח.

 

  • ההטבה ניתנת גם על מספר תרומות נפרדות למוסדות שקיבלו אישור לפי סעיף 46, אם הסכום הכולל של התרומות עולה על 200 ₪.
  • שכירים יכולים לקבל את הזיכוי במסגרת השכר החודשי השוטף במהלך שנת המס שבה ניתנה התרומה.
  • אם הבקשה לקבלת הזיכוי הוגשה אחרי תום שנת המס אפשר להגיש בקשה להחזר מס.
    • החזר מס אפשרי עד 6 שנים אחורה.
    • בשנים 2022-2019 סכום התרומה המינימלי שזיכה בהטבה היה 190 ₪.
    • בשנים 2018-2016 סכום התרומה המינימלי שזיכה בהטבה היה 180 ₪.
שמלה יפה מאד מאדסודית
זה לא צנוע? כי היא מושכת מבטים?
היא בסדר בפרטים הטכניים
או שרק זה דרך להגיד אל תגיעי יפה כי בעלת האירוע לא
מנסה להבין אם יש בסיס הלכתי
שאלה הלכתית שואלים פוסק ולא פורוםהסטורי
אבל בגדול - אין בעיה עם יפה, אפילו ראוי להתלבש יפה. יש בעיה עם מושך. כלומר, מה שמי שיסתכל יראה שזה יפה, זה בסדר גמור. מה שיגרום למי שלא מחפש להסתכל, להסתכל - זה בעיה.

זה לא מה שהתכוונתי לשאולסודית
התכוונתי שהשמלה תעשה יותר יפה מדי.
יותר מבעלת האירוע.
ראוי להימנע, נכון? זו גאווה
אבל התחליף עושה אותי עצובה.
זה אירוע חשוב מבחינתי.


זה עניין חברתי
בחברה שממנה באתי
לא רק שמה שבחרתי לגיטימי
אלא גם זה מה שהיו רוצים שאלבש.
ואין כאן שאלה לפוסק.
אבל תודה שענית.
זו בטח בערך אותה התשובה
סליחה, מהשורה הראשונה היה ברור לי שזו השאלההסטורי
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ז באדר תשפ"ג 17:36
האמת, שגם מהאחרונה.
לא רואה בזה בעיה,נחמד מאוד
אם אני בא לחתונה עם חליפת צלילה ופרוות סמוריםדי שרוט
זה מושך?
בטח!הסטורי
אני מניח שבעיקר ימשוך כמה פסיכיאטרים...
לא מדובר בחתונהסודית
הייתי צריכה להשתמש במילה מארחת
פשוט היא קוראת לזה ה-אירוע



טוב, לא משנה
כבר הוציא לי את המיץ ואת החשק
אבוא בשמלה שבחר
אצטרך כנראה לתרום אותה
כי לא נראה לי שאלבש אותה יותר אני לא שמחה בה
אז בכלל לא בטוח שהייתי מותרת על השמלהאנונימית מכאן
ועוד את השקעת יותר ממנה ועוד היא לא בעלת האירוע אלא רק המארחת חשבתי היא הכלה או אם הכלה בחתונה או משהו...
ולמה שלא תבואי במה שמשמח אותך? מה הכוונה בעלך בסגנון דוס ואז אמר שלא? כי כאילו לא לפגוע בה?
כן, בדיוקסודית
היא תפסה בעלות על האירוע כי היא בשלנית ואופה משהו משהו והיא גם עם הרבה עזרה מהבנות
ואני עובדת פול טיים ג'וב
אז אמרתי לפחות בשמלה אבטא את השמחה שלי
והנה גם זה לא
אבל הבל הבלים הייתה תאונת דרכים ויצאנו בשלום- תודה לך בורא עולם כמה שאתה טוב אלינו
שיהיה כפרת עוונות
וואוונהג ותיק
בסוף וגם בהתחלה
הכי הכי חשוב שיצאתם בשלום מהתאונה.
בשורות טובות
יואו!!!! העיקר שכולכם בטוב איזה נס!אנונימית מכאן
❤❤❤סודית
אמן! תודה!סודית
לפעמיםנהג ותיק
אנחנו מקבלים צלצול השכמה לדברים החשובים בחיים באמת.
מבלי לזלזל בכלום כמובן.
ברוך ה ממש שזה נגמר ככה ואתם שלימים ובריאים.
מקווה שגם הנפש בטוב
הנפש בטוב גמור. מחייכת.סודית
איזה טוב ה'!
ברוך ה ממשנהג ותיק
בקלות יכל להיגמר אחרת
מניסיון יש מצבים שהגוף יוצא בלי שריטה אבל הנפש נפגעה מאוד. זה מטלטל ממש.
אשריכם שזכיתם שהסתיים ככה.
שתמיד תחייכי
אמן! גם אתם!!!סודית
איזה שטויות היו לי בראש קודם.
מצחיק
תודה רבהנהג ותיק
וזה מדהים האמת,
תראי איך התהפכו המחשבות והדאגות שלך ב 180 מעלות.
מראה כמה החיים שלנו שבריריים וברגע קטן אחד הכל יכול להשתנות ובאמת ברוך ה' שהכל הסתיים ככה.
ושתמיד תחייכי בשמלה יפה שאת אוהבת
וואו ב"ה ב"ה יקרה!נגמרו לי השמות

תודה ששיתפת וכתבת

ותודה לה' הטוב על החסד העצום הזה

שתמשיכו לראות את אור ה' בכל דבר ודבר, וגם באירוע הזה, שתזכי לחוות שמחה שלמה ולהרגיש הכי טוב שיש, עם כל מה שתבחרי ללבוש

תודה רבה לבורא עולם המתוק. יש לי דמעותסודית
כפסע היה בינינו ובין אסון איום
🙏🙏 ממש ממש ב"ה!נגמרו לי השמותאחרונה


מבינה אותך והייתי בדילמה דומהאנונימית מכאן
מה שנראה לי נכון זה האמת לא לבוא עם משהו יותר יפה מבעלת האירוע. מה בפועל? לפעמים מצליחה בזה ולפעמים לא..
אבל כשאת מוותרת, זו החלטה שלך, נכוןסודית
כאן היא לא שלי
מי החליט לך? נכון זה משנה את ההסתכלות!אנונימית מכאן
תלוי מה זה לבוא יותר יפה מבעלת האירוענפשי תערוג
אם היא באה עם שמלה מפוארת, ואת באה עם מפוארת++
לדעתי זה לא בסדר.

אבל,
אם היא באה עם שמלה יומיומית פשוטה
ואת באה עם שמלה חגיגית שבדרך כלל אורחים באים איתה לחתונה.
זה בסדר שתהיה לבושה יפה יותר מבעלת האירוע.

כי הנורמה זה שבעלת האירוע באה עם שמלה מפוארת.
והאורחות באות חגיגי ויפה אבל לא מפואר
היא תבוא עם מפוארת בטעם שלה...סודית
ואני רציתי לבוא עם מפוארת בטעם שלי...
זה אירוע לכבוד התורמים.
שתינו עבדנו על הפרויקט שנים
אני השקעתי פי מאה ממנה
רק שלה יש בית גדול מתאים לאירוח
ולי יש בעל עם תפיסה דוסית ביותר
וזה רעיון שלו שאני אוותר
ויתרתי בתחושה חמוצה
יצאת בתחושה חמוצהנפשי תערוג
אבל תצאי בתחושה מתוקה ששמחת את בעלך
עצוב לי לקרואאחינועמית
שבעלך בתפיסה שזה לא צנוע, ואת עושה את הרצון שלו אבל בחמיצות או בעלבון.
בעיניי הוא יכול להביע את דעתו אבל בסוף זו החלטה רוחנית שלך.
בסוף כל אחד מאיתנו עולה לבי"ד של מעלה לבד.

את מרגישה שאת צריכה להחביא את עצמך, ולא בגלל שאת רוצה.
אני מבינה מאוד את ההרגשה הרעה.
וגם את זה שהשמלה כבר לא משמחת אותך.

לדעתי לאחר מעשה (כי אני מבינה שזה כבר קרה או כבר מאוחר מדי לתיקון התחושה) את צריכה לדבר איתו, לספר לו מה את מרגישה, ומה את מצפה לפעם הבאה.
זה לא מדויקסודית
מדובר בפרויקט שעמלתי עליו כאמור הרבה יותר ממנה. היא תפסה בעלות על ערב הוקרה ואני תיכננתי "להחזיר לה" באמצעות השמלה.
ואחר כך התחרטתי
כי אם אנחנו רבות על הכבוד ואני ניצחתי, אז חבל על הזכויות שיש לי בפרויקט הזה לבזבז אותן על שמלה נוצצת לערב אחד.
ואת זו שקניתי אני אלבש בשמחה גם בעתיד
הייתי מרוגזת על האשה ההיא, ועבר לי

לא כפו עלי ללבוש משהו ספציפי אלא היה דיון מה בעצם מהות הצניעות.
האם זה אורך שרוולים וכו או משהו אחר
לא מסכימה עם המשוואהנעמי28
לא צנוע = מושך מבטים.
יופי מושך מבטים גם יופי עדין מאד.
ואז מה, אישה עם פנים מאד יפות תתכסה?

יש הלכות צניעות - אורך, צבע, בגד צמוד.
אם הבגד לא עובר על ההלכות היבשות אני לא חושבת שיש מה ל״החמיר״.

להתכסות כדי להסתיר את היופי מתחבר יותר לדתות אחרות, לא אצלנו..