שרשור חדש
היי לכולם/ןSimple
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ג 07:19

שלום רב.. אני נשוי כשנה וחצי ואני מצוי כבר תקופה לא מבוטלת בלבטים עם עצמי.

העניין הוא שישנם פערים ברמה הדתית ביני לבין אשתי, ידענו גם קודם לחתונה שישנם פערים רק שכמו חרדים טובים כמובן שלא גרנו יחד לפני החתונה מה שקורה זה שאחרי חתונה כשעוברים לגור יחד צצים הפערים (לא אגיד על בסיס יומיומי אבל גם לא רחוק משם) ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים מרגיש מוגבל ומתוסכל כתוצאה מזה, כל פעם שעולה איזשהו דיבור שעולה שם הפער אפי' כדיון תיאורטי היא נכנסת לתוך עצמה מה שקורה זה שאני מרגיש מוגבל מלבטא את עצמי כמו שאני רגיל וכמו שאני חושב (אציין שאני מאד חופשי בחשיבה שלי) ויש דברים שהיא אפי' לא יודעת כי אני לא רוצה לספר לה בשביל שלא יהיה אישיו מזה וזה יוצר שכביכול אני מסתיר ממנה וזה לא נחמד לי כי הייתי רוצה להרגיש הכי פתוח שיש עם האישה שלי וגם אני לא יודע אם זה הכי פייר כלפיה, בנוסף זה יוצר לי ריחוק נוסף מהדת בהרגשה שלי שכביכול אני עושה דברים בכפייה (לא חלילה שהיא כופה עליי אלא המציאות היא זאת שכופה עליי מכורח הנסיבות לעיל) וזה גורם לי להרגשות לא נעימות גם בפן הזוגי שאולי זה לא מתאים לי.

מתוסכל.. אשמח לשמוע את דעתכם.ן בנושא

תודה


זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה עבורכם לגדול עודנגמרו לי השמות

לפתח עוד את היכולות האישיות והזוגיות שלכם,

להעמיק עוד את הזוגיות שלכם,

ללמוד עוד על ניהול נכון של פערים וקונפליקטים.

 

אל תיבהל מעצם זה שזה קיים. כי זה קיים. אצל רוב אם לא כל הזוגות.

פערים קיימים. חילוקי דעות קיימים.

אנחנו אנשים שונים, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", ובטח ובטח אצל איש ואישה.

הכל בסדר מבחינת זה שקיים שוני.

השאלה מה עושים איתו,

איך לומדים יחד ולחוד להבין אותו, לתקשר אותו, ולגשר עליו.

 

יש בהודעתך דברים רבים שאפשר וכדאי לעבוד עליהם וללמוד אותם

- גם כמובן איך לנהל מצבי שוני/פערים/חילוקי דעות וכו' בזוגיות

- גם איך להתייחס נכון לתיאור שכתבת שאשתך נכנסת לתוך עצמה כאשר יש דיון כזה, להבין מהשורש מה זה אומר עבורה וכמובן איך להתקדם מהמקום הזה עם המון אמפתיה כלפיה וכלפי המקום הזה,

- גם איך להתייחס לנכון לעניין זה שאתה מגביל את עצמך בדיבור וכן לעניין ההסתרה שלך שכתבת שאתה עושה כדי שלא יהיה אישיו,

- גם להעמיק בעניין המקום שלך מול הדת ואיך אתה מרגיש שבסופו של דבר דרך ההתנהלות הזאת לא מקדמת אותך אלא יוצרת אצלך הרגשה של כפייה - ובעקבות כך התרחקות.

 

על כל אחד מן הסעיפים הללו צריך להעמיק בצורה מקיפה ורחבה, הכי כדאי ונכון שיעשה בעולם האמיתי עם מי שמכיר אתכם ואת התמונה השלמה ושאר ושלל הדברים האחרים שדרושים כאן כדי לייעץ נכון.

 

בינתיים אם תרצה לתת דוגמא ספציפית למשל לפער כזה שקיים ואיך זה מתבטא בפועל ביניכם, אולי נוכל יותר לכוון ולהתמקד גם במענה.

או אם תרצה לשמוע בכללי יותר על ניהול חילוקי דעות בזוגיות - אוכל לכתוב לך בשמחה. (שוב, בצורה כללית, והחיסרון בצורה הכללית שאין בה מענה מדויק עבורכם ספציפית, ואי אפשר לדעת ולהבין עם מה באמת אתם מתמודדים ואפשר לפספס כך המון דברים משמעותיים מאוד)

 

שתהיה ברכה גדולה והצלחה שלמה

לא לשכוח שזוגיות היא לימוד, תורה שלמה היא ולימוד היא צריכה

לימוד שהולך ומעמיק כל יום וכל שנה

ולימוד אפשרי לחלוטין, ועל אף שלא תמיד פשוט - הכי הכי מתגמל שיש

בהחלט!תהילה 3>
תודה על המענהSimple

אם רצית דוגמה זה יכול להתבטא למשל בכשרויות, שהיא מקפידה יותר ממני וכתוצאה מזה שהיא כביכול מקפידה יותר אז היא לא תמיד ככ סומכת עליי  בנושא הזה מה גם שטכנית זה מגביל אותנו מאד באיפה לצאת לאכול וכאלה.

דוגמה נוספת, עלה בינינו כמה פעמים איזשהו דיבור על עניין של צניעות ואציין שהיא ידעה עוד בשלב הדייטים שאני הרבה יותר "פתוח" בנושא הזה, זה דובר ממש במילים מפורשות ולא ברמז ומה שקורה זה כאשר עולה נושא כזה היום ואדגיש שמדובר בדיון תיאורטי בלבד אף פעם לא אמרתי לה שתלך עם משהו שלא צנוע לדעתה אז אם אני מביע את דעתי בנושא היא נכנסת למוד כזה של באסה ושל פרצוף ארוך וגם אומרת שמפריע לה שזו דעתי וכאילו מה? הרי ידעת במפורש שזו דעתי אז מה שקורה זה או שאני אומר את דעתי ואז היא מתבאסת או שאני לא אומר את דעתי ואז אני מרגיש שאני צריך לעצור את עצמי מלהביע את דעתי הלגיטימית עם האדם שלכאורה אני אמור להרגיש איתו הכי בנח 

זה מתבטא בעוד מקומות

מרגיש כמו מבוי סתום ומעורר בי מחשבות של "למה עשית את זה לעצמך" ואולי זה בכלל לא מתאים מה גם שאני לא רואה את עצמי עכשיו חי ככה חיים שלמים כשבינתיים הפער קצת גדל וככה יקשה עוד יותר בצורת ההתנהלות העכשווית

 

מתוסכל מאד

לא ממש מבין, על מה בניתם?הסטורי
שאלת כשרויות בוודאי לא תלויה ב'לגור ביחד', גם שאלות אחרות, שהיו ידועות קודם. מה תכננתם לגבי כשרויות למשל? למה בכל זאת בחרת להתחתן איתה? למה היא בכל זאת בחרה להתחתן אתך?
לענ"דSimple

בהחלט יש דברים שקשורים ל'לגור ביחד' יש דברים שרק כשגרים ביחד וחווים את היומיום יחד הם צפים (יכול להיות שהדוגמה של כשרויות לא ככ טובה אבל יש דברים מעבר)

שוב, יש כאן כמה וכמה ענייניםנגמרו לי השמות

ומאוד חשוב *עבורכם* לנסות לגעת בהם לעומק ולפתור אותם אחד אחד.

 

לעניין הכשרויות -

לנסות לראות איך מגיעים למצב שזה בסדר שיש ביניכם פער, אבל איך למרות הפער אשתך סומכת עליך.

ולגבי יציאה ואוכל בחוץ - גם כאן לעבור תהליך ביניכם ולהגיע להסכמות שטובות ונכונות *לשניכם*.

 

לגבי הצניעות בלבוש-

(אגב, פתחת כאן בעבר שרשורים על הצניעות בלבוש של אשתך? כמדומני זוכרת משהו כזה פחות או יותר)

גם כאן צריך לראות מה קורה *אצל אשתך* כאשר היא שומעת ממך את המילים הללו או את השדר הזה.

גם אם היא ידעה בשלב הדייטים והבינה וידעה עם מי היא מתחתנת, זה עדיין לא נעים לשמוע או לקבל שדר ש"לא מרוצים ממני" או "היו רוצים שאשתנה" או "לא מקבלים אותי כמו שאני".

לכן מובן מאוד שהיא "נכנסת למוד של באסה" כדבריך כאשר מתנהל דיון לגבי זה. 

ולא צריך שתחליט או תגיד לה מה לעשות, גם ברמת הדיון התיאורטי בלבד - זה עדיין מפריע וכואב כל הדברים הנ"ל, הידיעה עצמה שבעלי מאוכזב ממני ומהבחירות שלי, לא שמח בלבוש שאני בוחרת, היה רוצה שאלבש אחרת, ובכללי לא מרוצה ממי וממה שאני. (וחשוב להבין שגם אם אתה כלל לא מתכוון לכך - זה בהחלט יכול להתפרש *אצלה* כך. וחשוב גם לדעת איך לצאת מהפלונטר הזה)

 

גם כל מה שתיארת שכאשר אתה לא אומר את דעתך - היא מתבאסת שאתה לא אומר - ואז אתה צריך לעצור את עצמך מלהביע את דעתך - זו גם תנועה שהתקבעה עד עתה וניתנת בהחלט לשינוי.

אבל כאמור דרושה כאן עין מהעולם האמיתי שתבחן את הדברים לעומק ותיתן לכם מענה רחב ומקיף על הכל.

בצורה הזו תוכל באמת לקבל מענה לכל המבוי הסתום הזה שתיארת, לכל אותן השאלות של "אולי זה בכלל לא מתאים" או "למה עשית את זה לעצמך" -

אל תוותר אל זה!

אתה מתאר דברים שניתנים לעבודה טובה והשקעה ודרכם יגיעו פתרונות טובים ומטיבים לשניכם וב"ה סיכוי גדול לאושר שלם.

נסה לחפש איש מקצוע טוב שיעשה לך ולכם סדר בכל הבלאגן וילווה אתכם לאותם פתרונות מיטיבים ולאותם חיים זוגיים מספקים ב"ה.

 

ב"הצלחה רבה! 

שוב תודה על המענה הרחבSimple
עבר עריכה על ידי Simple בתאריך ז' בניסן תשפ"ג 14:30
אשמח לשמוע ממך כאישה איך אפשר להתנהל במקרים כאלו כאשר מצד אחד אם אני אומר את דעתי היא מקבלת שדר ש"לא מרוצים ממני" או "היו רוצים שאשתנה" או "לא מקבלים אותי כמו שאני" ומצד שני אם אני לא אומר את דעתי אז זה גם לא נחמד לה (אני רק אוסיף שמדובר בדיבור תיאורטי בלבד גם כשמדברים על אנשים אחרים או משו כזה ולא בדיבור עליה, בהקשר שלה התייאשתי ואני כבר לא מביע את דעתי אני פשוט אומר לה את מה שהיא רוצה לשמוע וזהו, אם את רוצה לשמוע שזה יפה אז תקבלי בכיף וכך אני עושה כשהיא שואלת בדברים שקשורים אליה) העניין הוא שזה לא רק בנושא הזה של צניעות יותר או פחות זה יכול להתבטא בעוד מובנים, לדוג' אני די טכני בעניין של הדת, עושה מה שצריך וזהו ולה זה מפריע ''לא עושים רק את מה שחייבים'' כדבריה וכו וכו דברים מהסוג הזה
אני לא ככ מבין איך עליי לנהוג במקרים כאלה
צריך להגיע למצב בו *שניכם* מבינים אחד את השניהנגמרו לי השמות

ו*שניכם* מקבלים ניראות ומענה לצרכים שלכם.

כלומר שגם אתה תיתן לאשתך את המענה למה שהיא חווה ומרגישה ותנסה להעביר לה שאתה אוהב אותה ומקבל אותה כמו שהיא, וגם היא צריכה ללמוד איך להעביר לך (ולהאמין בזה קודם כל בעצמה, כמובן) שהיא אוהבת אותך וגם מקבלת אותך כמו שאתה.

חד צדדיות אף פעם לא נכונה וגם לא מיטיבה בזוגיות.

שניכם צריכים להרגיש שרואים אתכם ושטוב לכם.

 

למשל לדוגמא שהבאת שאשתך אומרת לך "לא עושים רק את מה שחייבים" לגבי התנהלות דתית שלך - צריך בצורה עמוקה ונכונה לפתוח את הנושא ולהעביר בשלמות את הצד שלך. ליצור בלבה הבנה שלך עד הסוף.

וכך בכל נושא ובכל דבר.

הבנה שלך אותה עד הסוף

והבנה שלה אותך עד הסוף.

 

ואי אפשר על גבי הפורום לסייע בכך בצורה מספקת, לכן חוזרת על המלצתי למצוא איש מקצוע שיעזור לכם בתהליך הזה ולהגיע באמת למקום בו אתם מרגישים את הניראות הזו, את ההבנה הזו, את המענה שנכון ומיטיב לשניכם ב"ה

חג שמחSimple
עבר עריכה על ידי Simple בתאריך י"ח בניסן תשפ"ג 19:23
דוגמה טריה מערב חג.. יש מסעדה ממש טובה ששנינו מאד אוהבים והיא כשרה לפסח, אמרתי לה שהייתי רוצה שנלך לשם באחד מימי חול המועד וכמובן שנתקלתי בהתנגדות נוסח ''לא אוכלים בחוץ בפסח'' עכשיו אם אנחנו אוכלים שם (בכשרות שהיא טובה גם לדעתה) אז מה הבעיה גם בפסח לאכול שם?
מפה לשם התגלגל דיון ויצאנו שנינו בתחושה לא נעימה, אני פשוט לא מצליח להבין את הראש הזה! יוצא לי המיץ מהדקדוקי דת האלו

אני פשוט לא מבין מה לעשות.. והדוגמה שהבאתי היא דוגמה שכמותה יכול לקרות לא רק בעניין של הכשרויות פשוט זו ד5גמה שקרתה ממש עכשיו
אני מרגיש שההימצאות שלנו יחד בחוהמ חונקת אותי.. אני גם ככה לא אוכל כל דבר אז ב9סח יותר קשה לי ובהתחשב בזה שכל החג אנחנו יחד אז אני גם לא יכול לקנות/לאכול מה ואיפה שאני רוצה וזה גורם לי למחשבות שליליות עליה ויוצר לי לחץ פנימי
חוזר על שאלתיהסטורי
על דעת מה התחתנת איתה?!

בדיוק כמו ש'היא ידעה', גם אתה ידעת עם מי אתה מתחתן. לא לאכול בחוץ בפסח, זה מנהג מקובל בהרבה מאוד משפחות. לגיטימי לא לנהוג כך, לא לגיטימי 'ליפול מהכסא' מזה, כשידעת שאתה מתחתן עם בחורה מקפידה מאוד.
אוקיSimple
עבר עריכה על ידי Simple בתאריך י"ח בניסן תשפ"ג 21:58
א' היא לא הציגה את זה כך

ב' למרות שאתה חושב שאין משמעות ללגור או לא אז יש משמעות, יש דברים שעולים רק כשחיים יוםיום אחד עם השנייה ומרגישים יותר בנח ופוגשים דברים וסיטואציות שלא פוגשים בשיחות של דייטים, פתאום אתה קולט שבעצם יש לזה השלכה יותר רחבה מאיך שדברים מוצגים בדייט

ג' כמו ש'היא ידעה' ו'אני ידעתי' כך גם דובר על כבוד המקום אחד של השני אז בפרט ש'יודעים' שלמשל אני אוכל הכשר מסוים שהיא לא ואז לגלות שמאחורי גבי הסתירו ודאגו שאני לא אראה את זה אז איך נאמר זה קצת לא מכבד ולא ראוי בפרט שאני מקבל את זה שהיא לא אוכלת ואין לי עניין לשכנע אותה שתאכל את זה גם אפי' שלדעתי אפשר לכתחילה לאכול את זה ויש לי גם אסמכתאות הלכתיות מובהקות מרבנים בסד''ג הכי גדול שיש אני עדיין מכבד את זה

מקווה שעניתי לך על התהיות.. נראה שממש הוטרדת
אתה פשוט לא מסוגל להכילסוסה אדומה
מישהו שונה ממך. אולי ישמע חריף, אני לא מנסה לרדת עליך. אבל עוד לא התבגרת.
עם כל בן/בת זוג יש פערים מאוד דומים למה שאתה מספר. העניין הוא לדעת לחיות עם זה ולכבד האחד את השני.
במקרה הזה אתה צריך לבוא לקראתה ולבחור בילויים שמתאימים גם לה.
אז אצלכם הפער הוא הקפדה או החמרה על מצוות, ואצל אחרים זה תחומי עניין שונים מאוד.
צריך ללמוד לחיות עם זה בשלום.
ואני חושבת שאצלך זה יושב על משהו לא פתור כלל, וכדאי שתטפל בזה.
אוקי.. תודהSimple
אם את טוענת שאני לא מסוגל להכיל מישהו ששונה ממני אז אומר לך שאני לא קונה אפילו לעצמי את ההכשר שאני אוכל והיא לא כי לא נעים לי לאכול בבית משהו שהיא לא ואני כן וזה מגיע ממקום של כבוד אליה ושאני לא מציע לה בילויים שהיא לא אוהבת ואני כן (לדוגמה ללכת לסרט בקולנוע) אבל להסתיר ממני אכל כלשהו כי היא לא אוהבת את ההכשר הזה כשהיא יודעת שאני סומך עליו זה לא ככ מכבד ואפי' פגע בי.

דוג' נוספת נהגו בקהילות ישראל שהבעל עושה בדיקת חמץ ולא אשתו, כאשר אנחנו מדברים על בדיקת חמץ שעתידה להיות עוד כמה שעות והיא אומרת לי לעשות משהו מסויים ואני אומר לה שאנחנו לא עושים (לא משהו שהמצאתי, כך נוהגים בבית הוריי) ומציע שאם היא רוצה אז נעשה והיא ישר שואלת מי אמר לך שלא צריך ולמה אתה סתם אומר זה זלזול ובתחושה שלי אני שומע ''אני לא סומכת עליך בקטע הזה'' אז לבוא ולומר לי שאני לא מכבד ולא מקבל את השוני הייתי אומר שזה קצת הגזמה (כפי שמניתי לך אני לא משכנע אותה לאכול את מה שאני אוכל ולבלות בסוגי הבילויים שלי, להיפך אני הולך איתה לבילויים שלה שמעולם לא הלכתי אליהם לפני כן כי אני מבין שזו הדרך שלה לבלות)

בכ''א אשמח לשמוע חוות דעת איזה נושא לא פתור אצלי כלל ואיך היית ממליצה לטפל בזה
תודה מראש
תקשיבנעמי28
תהיו חייבים לעשות שיחה.
היא יודעת שזה פגע בך ההסתרה האוכל? וההערה שלה על בדיקת חמץ?

נשמע שאתה הולך על ביצים, בסוף זה יתפוצץ.

אין ספק שגם היא וגם אתה תצטרכו לקבל את השוני של השני בלי לנסות לשנות.


חשבתם על טיפול זוגי? שיעזור לכם להגיד את הצרכים והגבולות אחד של השני בלי שיהפוך לפיצוץ?

אתה מפחד להגיד דברים שמפריעים לך, פוחד מפיצוץ, אבל אין ברירה בסוף.

אם תחליט לדבר איתה-

תמצא זמן ששניכם רגועים ובטוב.

תגיד לה כל הזמן כמה שאתה אוהב אותה (אם זה בכנות)
וכמה חשוב לך הנישואים האלה, וכמה תלחם ותתאמץ.

תנסה לשמור על טונים רגועים גם אם היא תעלה אותם.

תהיה המבוגר האחראי בשיחה הזאת, ותתן לה תקווה שיש דרך שזה יקרה.

אל תתחשבן על פשרות, אם אתה מתפשר יותר (בהסכמה שלך) והיא פחות.
כנראה שעם הזמן כל הקטנות האלה יראו לכם לא חשובים בכלל.

תגיד לה שאתה רואה כמה דברים חשובים לה.

אל תזלזל בשום הנהגה שלה!
לא משנה אם יש לך הוכחות ורבנים שמאשרים את הדרך שלך.
זה שלה ותקבל את זה כעובדה..גם אם זה שטות.

תגיד לה שבדברים שאתה מוכן ויכול, באמת תתגמש.

אבל כן תשמור על הגבולות שלך, דברים שהם קו אדום בשבילך, תציב בשביל שניכם, היא בסוף רוצה גבר ולא נגרר.





יצא קצת רשימת מטלות.

פשוט אתה הצד היחיד שנמצא פה, הייתי אומרת לה אותו הדבר אם היא היתה כותבת.

ונראה לי זה נפוץנעמי28
שהגבר קצת נמנע ומעדיף להבליג כדי להימנע מפיצוצים.

אנחנו (אני לפחות) מפחידות כשאנחנו עצבניות, כועסות, פגועות.
פרצופים לא מרוצים משתקים אותכם ואתם מעדיפים לפעמים לסתום ולפרוק במקום אחר.
(הכללתי מהחיים שלי)

אבל זאת כנראה הדרך היחידה.
לא לפחד לפתוח הכל
כן, זה כנראה יעלה פרצופים ופיצוצים.

לנסות לעשות את זה בדרך הכי נעימה ובוגרת.
להתפשר על מה שאפשר, ועל מה שלא - להציב גבול.
אני לא שומעת פה הכלהסוסה אדומה
אני שומעת ויתור על עצמך, ריצוי כדי להימנע מעימותים ואולי גם כדי לקבל אהבה.

זה שהיא לא בסדר בדבר אחד זה לא סותר את מה שאמרתי לך.

קודם כל זה שהיא מסתירה ממך את ההכשר שאתה סומך עליו, זה לא בסדר, ואתה תצטרך לקרוא לה לשיחה ולהגיד לה שמה ששלה שלה ומה ששלך שלך. כנראה שגם לה יש מה לעבוד שם בנושא ההכלה.

דבר שני, אם לא תלמד להכיל את המקום של עצמך, לא תדע להכיל את שלה.
וגם היא לא תכיל את זה.
תרגיש בנח!!!! להגיד את האמת. ותפסיק לפחד מעימותים ומפגיעויות וממריבות. אלה החיים.
כל אחד מביא את עצמו ושניכם רוצים להכיר האחד את השני ולא רק לשמור על שקט תעשייתי.

תבוא אליה בכנות ובגילוי לב, תכין לה עוגה וקפה, תגיד לה שאתה רוצה לדבר איתה על משהו, קחו את השיחה ברצינות ותגיד לה את שעל ליבך.
ותזכרו שניכם שהמטרה היא חיבור ושלום.
אם לא תביא את עצמך לקשר וזה תלוי אך ורק בך ובבחירות שלך, באמת אין לך מה לעשות בקשר. אתה לא באמת שם.

שניכם צריכים ללמוד להכיל ולכבד (באמת) את האחר.
לא (רק) מעשית, אלא מהותית.
לתת מקום לאחר ולמקום שהוא נמצא בו.

כרגע אתה לא מכבד ולא מכיל, אתה פשוט כנוע, מתוסכל וממורמר.
תחזור להיות אדם בוחר, זה תלוי רק בך.
ותפסיק לחשוש. תתחיל לפעול ולבחור. גם בה.
כתבת יפהאחינועמית
ואני רק אוסיף, לחדד את מה שכתבת, שאין זוגיות בלי הזוג.
כלומר אם אתה "מוחק" את עצמך בשביל לא להימנע מעימותים, בסוף גם זוגיות לא תהיה.

המפתח לזוגיות הוא תקשורת טובה, היכרות עמוקה והבנה אחד של השני.

נשמע לי שמשהו בתהליך ההיכרות שלכם לא הבשיל לפני החתונה, ואולי זה היכרות כללית עם השונים מכם, לאו דווקא בזוגיות.
היא מצפה למשהו מאוד מסוים, דברים מסוימים נראים לה מובנים מאליהם, והיא לוקחת מאוד קשה את העמדה שלך.
ואולי גם יש לה ביטחון עצמי רעוע אז כל דבר נראה לה מאיים.
היא עוד לא סומכת עליך מספיק.

אל תיבהל, תבנה את הקשר. בנעימות וברגישות ובכנות.
ואל תוותר על עצמך בשום אופן.
קשה מאוד לאישה להיות "החזקה" בענייני דתשופטים
הרבה נשים, בעיקר במגזר החרדי, רגילות שהבעל הוא אחראי על התחום הזה.
סביר להניח שהיא מרגישה צורך להחזיק אותך קצר בתחום הזה כי היא מפחדת שאחרת לא יישאר כלום.

לעניות דעתי אם תשבו ותדברו ותסביר לה מה כן חשוב לך בהלכה היא לא תרגיש שהיא חייבת להיות השוטרת
הגעתם למקום מסוים שנתקע בתקשורת. מה אז?נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ג 00:13

מה הלאה?

 

רצית לאכול במסעדה מסוימת (שכשרה לפסח) -

אשתך אמרה "לא אוכלים בחוץ בפסח" (אגב, רק על השורה  הזו אפשר להתעכב המון. מה נוצר ביניכם בדינמיקה מאז תחילת הזוגיות ביניכם שקיבע את דרך האמירה של אשתך כדרך של קביעת עובדה ולהמשיך להעמיק שם וכמובן מה אפשר לעשות הלאה כדי להתקדם מכאן) -

 

אתה נשארת *לא מבין* - מדוע אם אנו אוכלים שם כל השנה לא אוכלים שם בפסח?

האם את התהיות הללות שאלת אותה? או נשארת איתן רק בראש שלך?

ואם כן שאלת, איך שאלת?

מה ענתה?

האם הסברת לה את הלך המחשבה שלך שאם כשר כל השנה ויש כשרות לפסח - אז למה לא?

האם המשכת גם לאחר התקיעות הזו ויצרתם מענה שלם להבנה ביניכם?

האם אשתך הסבירה לך למה עבורה "לא אוכלים בחוץ בפסח?" ומה זה עבורה, לעומק?

האם היא המשיכה גם לאחר ההיתקעות לנסות ליצור מענה שלם להבנה ביניכם?

כי זה מה שצריך  לעשות כאן. מצד שניכם.

 

- ולגבי מה שכתבת על ההימצאות שלכם כל הזמן יחד ושאתה מרגיש חנוק כי לא יכול לאכול דברים שאתה רוצה -

גם כאן, זה דורש התבוננות ושינוי.

שים לב איך פעם אחר פעם אתה מתאר שאתה מוחק את עצמך (ואני מדגישה דווקא אתה כי רוב הפעמים זו תנועה שמתחילה בינך לבין עצמך ש*אתה* לא מספיק רואה את עצמך ולא מספיק קשוב לצרכים שלך ונמצא בעמדה מרצה או מפחדת או אחרת שהתקבעה אך ממש לא מקדמת אותך לעבר הניראות שלך וההנכחה של צרכיך ורצונותיך והאדם האינדיבידואלי שאתה.

גם זוג נשוי מורכב משני בני אדם אינדיבידואלים. 

לאיש עדיין יש את העולם הפנימי והאישי שלו.

לאישה יש עדיין את העולם הפנימי והאישי שלה.

ויש להם גם את הביחד הזוגי שלהם.

אלו 3 תחומים שונים.

ונראה שאתם צריכים לחתור לאיזון בין שלושתם, כי כרגע נראה שחלק מעיב על האחרים.

להגיע למצב שיש לך גם את המקום שלך.

גם בביחד הזוגי.

וגם בנפרד.

למשל, כן, ליצור מצב שאתה יכול למצוא זמן ביום שאתה אוכל משהו שאתה אוהב ורוצה, גם אם אשתך לא. אז אולי זה לא יהיה כשתהיו יחד, אבל אתה צריך להגיע לאיזון הזה שיהיו גם זמנים כאלה.

גם עבור אשתך כמובן.

זה טוב ובריא לשניכם שתהיה נפרדות בתוך הביחד,

ולא רק ביחד.

 

שוב, גם כאן בצורה דומה -

אתה מוותר, על *עצמך*,

ובמקום שזה יביא לקירבה -

זה עושה את ההיפך בדיוק כמו קודם

ואתה מתאר שזה מביא ללחץ פנימי ומחשבות שליליות שלך על אשתך היקרה.

זה האיתות עבורך שמשהו כאן חייב להשתנות.

וכמובן כדאי להתחיל מעצמנו, לקבל כלים נכונים והבנה כוללת של כל התמונה ולראות איך להתקדם וליצור מציאות של איזונים נכונים, של שמחה אמיתית, של ניראות של כל הצדדים וכן הלאה...

 

הצלחה רבה ב"ה

זה מתסכלנעמי28
אבל לגמרי יכול לעבוד.

אתם התחתנתם בידיעה שיש שוני.
אנחנו התחתנו דומים יחסית ועם הזמן לקחתי כיוון קצת אחר.

יש צד אחד שתמיד יתפשר יותר.

כשרויות נגיד, בעלי ממש מחמיר אז לבית ולבישול לא אכניס משהו שהוא לא יאכל, מצד שני הוא יקנה לי בהפתעה שווארמה ממקום שלדעתו הכשרות לא מספיקה..

וצניעות אולי לא הכל לפי טעמו אבל הוא פשוט מקבל אותי ככה.

הוא נגיד מתלבש כמו דוס ובעייני זה קצת כבד, אבל זה שלו.
ויש מקומות בילוי שהוא לא יצא איתי.

בשנים הראשונות באמת היו הרבה התנגשויות.
עם הזמן למדנו לקבל אחד את השני וגם לא לצפות (!) שמישהו אחר ישתנה.
הוא כזה ואני ככה, הוא לא מתפלל עלי שאתחזק ואני לא מקווה בסתר ליבי שהוא יפתח.


עדיין רבים
אבל בנושא הזה למדנו שאפשר לחיות בטוב גם בלי להסכים.


היי, תודהSimple
תודה על התגובה, נשמע שאנחנו די באותו מקום וזה מתסכל מאדד, סתם אני אביא דוגמה קטנה, היא ידעה בבירור עוד לפני החתונה שיש משהו שאני אוכל והיא לא ויום אחד כשהיינו אצל ההורים שלה היה איזה מאכל עם הכשרות הזו והיא פשוט דאגה שאני לא אראה את זה כמובן שלא אמרתי לה כלום אבל בפנים זה מאד הפריע ומפריע לי ואולי באיזשהו מקום זה קצת פגע בי זה כביכול נותן תחושה שהיא רוצה להחזיר אותך בתשובה (כביכול..), עכשיו אני נזכר בעוד עניין שגם הוא דובר מפורשות כמעט בדייט ראשון שהבהרתי בו את דעתי במפורש והיא גם בזה מדי פעם כזה אומרת (אני חייב לומר בשביל ההגינות שפחות מפעם אולי התייאשה חח) מה שקורה זה שאני מתוסכל ברמות שלפעמים המחשבה על זה תופסת לי את הראש ארוכות ואני אומר אולי זה לא מתאים בכלל מה עוד שבינתיים הפער רק גדל.
אגב גם אצלנו בעניין הצניעות יש פערים רק שאצלנו זה הפוך והיא טו מאצ' לדעתי וזה מתסכל ברמות ובינינו, את לא מקווה בסתר ליבך שהוא יפתח קצת ויהיה יותר נח וקל?
אני אצלנו כן מקווה ומאמין שגם אשתי מקווה הפוך עליי.
בנוסף יש את התחושה הזאת של כאילו היא לא סומכת עליי בדברים של דת למשל עכשיו דיברנו על משהו שקשור לפסח שצריך לעשות ואמרתי לה שלא צריך והיא ישר מי אמר ומה וכו..
מתוסכל ברמות קשות כל פעם מחדש.. אציין שלדעתי היא לא יודעת כלום מזה וודאי שלא דיברתי איתה על זה
(סורי מראש על הפריקה.. זה היה צריך לצאת איפשהו)
זה תהליךנעמי28
תצטרכו לעבור אותו.

אנחנו הגענו לנקודה שלא מצפים בכלל מהשני להשתנות.
אבל באמת.

וזה לא בגלל שלא אכפת אחד מהשני.
יותר בגלל שאוהבים ורואים את התמונה הגדולה.

הבעיה הגדולה בציפיה - שיש אכזבות.
גם אם הציפיה שקטה, רק בלב, בלי הערות.
עדיין יהיו אכזבות ותסכול על הצד השני.

אין לי נוסחת קסם, מאמינה שגם השנים עזרו.

לנסות להבין שזה אתם, התחתנתם מסיבה מסויימת למרות שידעתם את הקונפליקטים.

תצטרכו לעשות שיחה - זה אני, זה הכשרות / הלבוש שאני אוכל, לא פייר לקבל אותי רק על מנת שאשתנה.

תעשו את הקווים האדומים שלכם.
ותהיו באמת כנים, איפה כל אחד ממכם יכול לעשות את המאמץ להתגמש.





נגיד בקטע של הלבוש שלו - שמתי לב שכשאנחנו אחד על אחד לי באמת לא אכפת, יותר אכפת לי איך הסביבה רואה את זה.
ואז זאת עבודה שלי מול עצמי, להפסיק לרצות ולהתחשב בסביבה.
הייSimple
העניין הוא שאין לי מושג איך נעבור תהליך כזה כשהיא לא מודעת בכלל לחלק מהדברים שמתפתחים אצלי בפנים, הייתי אומר שאני די חושש לומר לה איפה אני נמצא ומה קורה לי בפנים..


ואיפשהו אם זה היה אפשרי כן הייתי רוצה שהיא תשתנה לכיוון שלי (כמובן שאני לא אומר או מבקש את זה ממנה) אבל היום אני מרגיש שאני פשוט אומר לה את מה שהיא רוצה לשמוע לצורך העניין - צניעות/סגנון לבוש גם כשהיא שואלת על משהו שהיא יודעת בבירור שזה לא הקטע שלי אני פשוט זורם ואומר כן כן יפה באיזשהו מקום פשוט התייאשתי מזה וזהו ודח מבאס שאני נשוי זמן ככ קצר וכבר אני נמצא במקום של התייאשתי
הבעיה היאנגמרו לי השמות

שאתה חושש כדבריך לומר לה איפה אתה נמצא ומה קורה לך בפנים

(תענה לעצמך - למה? ממה אתה מפחד?)

 

-

אבל בעצם הדרך שאתה נוקט בה כרגע,

של ההסתרה,

של לא להגיד לה מה אתה מרגיש באמת,

של סוג של אחד בפה ואחד בלב -

תראה למה הדרך *הזו* מביאה אותך.

 

כתבת שאתה במקום של יאוש.

 

אז האם הדרך הזו נכונה ומקדמת אותך?

האם לא כדאי לנסות דרך אחרת?

אולי דווקא דרך של שיתוף, פתיחות וכנות, בצורה טובה עם לימוד שלם ושורשי יוכלו לקדם יותר?

אולי מקום בו תרגיש שאתה יכול להיות אתה עצמך ולהביא את עצמך ב100%, וגם אשתך תרגיש את כל הנ"ל יגרמו לקירבה ולא לריחוק?

 

כי מאיך שאתה מציג את הדברים,

כרגע אולי "על פני השטח" יש איזה סטטוס-קוו של הכל בסדר

אבל מתחת לפני השטח הכל מבעבע ומאיים להציף הכל...

 

לא כדאי לחיות בהסתרות

לא נכון ולא בריא לחיות בדואליות כזו שמייצרת חנק בנפש, של להגיד משהו אחד ולחשוב מבפנים משהו אחר...

השלמות שלנו עם עצמנו

היכולת שלנו להיות מי שאנחנו מול בן/בת הזוג שלנו

היכולת שלנו לגדול בתוך הזוגיות שלנו

הם החיים עצמם

והם דברים שבהחלט ניתנים ללמידה ושיפור ב"ה

היי שוב תודהSimple
שאלת ממה אני חושש ושאולי כדאי לנסות שיתוף,כנות ופתיחות, הבעיה שגם על מה שיש עכשיו היא עושה פרצופים ברמה שאני מרגיש שהיא פשוט לא סומכת עליי בכל העניין הדתי לפעמים כשעולה איזה עניין הלכתי/מנהגי ואני אומר את מה שאני חושב/יודע היא מגיבה כאילו היא נמצאת בנקודת הנחה שזה ודאי לא נכון כי אני כנראה מחפף את זה וישר שאלות בנוסח מי אמר וצריך לבדוק וכו וכו ככה שאם מה שיש לה עכשיו לא מספיק בשבילה אני לא בטוח אם היא תוכל לקבל ולהכיל את מה שאני אגיד לה אם אני ממש אסביר איפה אני נמצא וכרגע אני נמצא ממש ביובש בכל הנושא הזה וזה הולך ומתרחק עוד
כרגע אנחנו מצפים לילד שבדרך והחששות רק גוברים לי מה יקרה באמת כשיכנסו ילדים לתמונה..
אז תנגיש לה את הצד שלך. בפשטות ובטבעיות. איך שאתה.נגמרו לי השמות

ואת מי שאתה.

המציאות הזו שאתה רק מסתיר את עצמך או צדדים בך, כבר ראית שהיא יוצרת ריחוק ולא קירבה.

והיא לא עוזרת ולא מקרבת אלא להיפך.

לכן צריך לשנות כאן את הריקוד הזוגי שלכם, את הדינמיקה בתקשורת הזו שציינת למשל.

אם אתם לא מצליחים לבד מציעה בחום להיעזר באיש מקצוע.

 

למשל לדוגמא שהבאת:

אם היא עושה פרצוף -

אתה מרגיש שהיא לא סומכת עליך -

אתה אומר את מה שאתה חושב או יודע -

היא מגיבה מתוך נקודת הנחה שזה ודאי לא נכון כי אתה כנראה מחפף, ומבטאת את זה ע"י שאלות כנוסח "מי אמר" או "צריך לבדוק" וכו' -

*אז כאן צריך להוסיף את המענה שלך לכל זה.* כפי שכתבתי בכותרת וברישא של הדברים.

אתה צריך ליצור מצב שע"י תקשורת נכונה וטובה ביניכם תצליח להביא ולהביע את עצמך בשלמות.

תגיד לה, את האני שלך, הפנימי, העמוק.

תסביר לה עוד את ה*למה* (ל' בקמץ) שלך,

תסביר לה למה אתה חושב כך, איך אתה יודע כך, מה זה עבורך הנושא הזה,

מה זה עבורך כשאתה מרגיש שלא סומכים עליך,

מה זה עבורך כל וכל דבר!

תביע את עצמך!

תראה לה אותך!

אם לא תראה לה - איך היא תראה?

(וכמובן אם אתה לא תראה את עצמך - איך תוכל להראות לה? זה קודם)

אולי בתוך תוכך אתה מפחד מעימות מסוים, או מפער בתפיסות ביניכם שעלול לגרור אולי לדברים יותר גרועים? או פחד אחר שלך?

אולי אתה כאילו "נמצא על אש נמוכה" "כדי לשמור על איזשהו סטטוס קוו"? ולכן נמצא הרבה במצב של הימנעות / או ריצוי / או לבלוע דברים שאתה בעצם ממש לא רוצה לבלוע?

תקשיב רגע לפחדים העמוקים בך, ותבחן האם הדרך שאתה נוהג בה כרגע מקדמת אותך.

 

ובעצם מוצאת עצמי שוב חוזרת למה שכתבתי כבר כמה פעמים - הדינמיקה הזו בא אתה לא מראה לה את עצמך עד הסוף - עיניך הרואות - לא עוזרת ולא מקדמת.

לכן חוזרת לכל הודעתי זו מהתחלתה וכן לכל ההודעות האחרות בשרשור זה...

שוב הבעיה אצלךסוסה אדומה
תפסיק לרצות אותה.
כשאתה מרצה אתה לא אוהב, אתה מבקש אהבה ומקבל אותה לא ביושר.

קח אותה לשיחה כנה וגלויה ותגיד לה את מה שעובר עליך.
תתמודד. ותפסיק לברוח מהתמודדות.
יכול להיות שבדברים שלא עקרוניים לה היא תבוא לקראתך.
אבל עם עקרונות אתה תצטרך לכבד יותר, כי זה ערך ועיקרון.
ואני לגמרי מאמינה שמה שפחות עקרוני היא תלמד לשחרר.

גם אצלנו יש פערים,
אני פחות מקפידה על דברים מסויימים ומקפידה יותר על דברים אחרים, שנינו מבינים שמכבדים את הצד השני בעיקרון שלו.
זה לא אמור לחייב אותי, הכי הרבה מגביל אותי (אותנו).
בסדר. בשביל זה מתחתנים, בשביל ללמוד לכבד.
הייSimple
ע''ע התגובה שהגבתי לך למעלה אם יש עוד הערה/הארה אשמח לשמוע
כל זוג ישהעני ממעש
שוניים כאלו ואחרים

האם יש חזון משותף?
רצון לנתב סטטוס קוו?
אין זוג שלא חווה ברמה כזו או אחרת מה שכתבת כאןסוסה אדומה
אם מישהו יגיד לך שלא, אל תאמין לו.

שורה תחתונה, לעבוד כמו כולם, זוגיות זה לא סרט הוליוודי.
ואם מרגישים צורך, טיפול זוגי אצל מישהו טוב תמיד יכול להוסיף ולעזור.
זוגיות זה לא סרט הוליוודי??? אההה אז בגלל זה אנידי שרוט
לא יכול להריץ אחורה ולהתחיל מהתחלה! הבנתי!

חחח מתחילה לחשוב שבעלי בפורום🤣Seven
ועכשיו ברצינות..
אני ובעלי גם עם פערי דת בהתחלה היה קשה ועם השנים למדהו לחיות אחד לצד השני באהבה ובכבוד עם הפערים
לדוגמא הוא שומע שירים פחות מתאימיפ מבחינתי אז הוא לא ישמע אותם כששנינו רוצים לשמוע ולא עם הילדים כי מבחינת חינוך חשוב לנו החינוך הדתי החזק
אבל אני יודעת שכשהוא לבד הוא ישמע או שרק שנינו נהיה באוטו והוא מאוד ירצה הוא ישים ואני לא אעיר לו
כשרויות אני עושה קניות אז פוטר 90 אחוז מהאישיו ושיוצאים למסעדות הולכים לכשרות טובנ..היום כל אוכל אפשר למצוא בכשרות טובה ואנחנו כבר מכירים מסעדות מעולות
אז נכון שהוא לא הולך מבחינה דתית בדיוק כמו שחלמתי את הגבר שלי אבל אני אוהבת ומכבדת אותו מאוד אני מבינה שאנחנו לא באותה רמה דתית אבל מנגד אנחנו מסכימים בעניין חינוך ילדים (נכון שהוא לא ירצה חינוך בבתי חינוך חרדיים אבל לא אכפת לו מקום דתי חזק)
אם אני מאוג ירצה ללכת איתו לשיעור תורה הוא יצטרף אלי
והכל נעשה בהדדיות ובכבוד
ואם הוא ירצה לראות סידרה הוא יראה ואני יעלים עין
זה לא אומר שלא אתפלל שהוא יתחזק וישמור עוד ועוד אבל זה אומר שאני בוחרת לתת לו לחיות איך שהוא בוחר כי הוא בעלי ולא הבן שלי
זה משהו שנבנה ושצריך לעבוד עליו בכל זוגיות יש קשיים אזז בזוגיות שלכם אחד האתגרים זה פערים דתיים
תלמדו לחיות זה לצד זה באהבה ובכבוד שכל צד יתן בשביל השני
היי תודה על התגובהSimple
פירסט, אני לא בעלך זה מישהו אחר חחח
סקונדלי, אצלנו משומה לפעמים אני חש שהיא מפספסת את ה''הוא בעלי הוא לא הבן שלי'' את יכולה לראות דוגמאות בתגובות הנוספות שלי בשרשור הזה וזה ממש מתיש כל פעם לנסות להימנע מלהגיד את דעתי ואם אני כבר אומר אותה אז לקבל את הפרצופים כתוצאה מזה
אציין שאני מהצד לי ממש משתדל גם בדברים שלא נוחים לי (ויש כאלה) לזרום ולא להעיר וכתבתי פה בעבר על הנושא של הלבוש לדוג' היא שואלת ואני זורם איתה ולא מראה לה שאני פחות עף למרות שכם זה מתיש אותי נפשית הבנתי שהיא פחות בקטע התייאשתי מזה וזהו וכשהיא תשאל היא תקבל את התשובה שהיא רוצה אבל כשזה מגיע לנושאים שאני רוצה להרגיש חופשי להביע בהם דעה אני מוצא את עצמי חושב פעמיים כל פעם לפני.. מתיש, מתיש נפשית משבית את הוויב ומתסכל נורא
חחח אני יודעתSeven
תראה עברתי על מה שרשמת גם למעלה בעיני חבל שהגעת למצב של ייאוש...כל זוגיות היא קשה במיוחד בהתחלה
כמו שרשמתי לי ולבעלי גם היה קושי עם העניין בהתחלה של הנישואים ובאמת בהתחלה היה הרבה מקומות של ריצוי ועם הזזמן מדברים מסבירים ומגיעים לנקודה יותר בריאה ונכונה
אתה יכול וצריך לומר את דעתך ולדעתי בכללי אתם צריכים לעשות שיחה נעימה ולדבר על כל הפערים האלה ואיך מתקדמים בצורה שטובה לשניכם לא הגיוני שיהיה צד אחד מרצה וצד אחד שמחליט..זה לא בריא
מבחינת צניעות יכול להיות שהיא רוצה להרגיש שאתה קנאי שאתה רוצה שתתלבש צנוע כדי שלא יסתכלו עליה..
הרבה דברים יוכלו להיפטר בשיחה טובה שתחליטו מה נכון כדי שלשניכם יהיה טוב ..צריך לעשות ויתורים בעל זוגיות וגם כאן
וכן אתה צריך להסביר לה את המקום שאתה מרגיש שהיא באה כמו להטיף שהיא כמו נותנת לך תחושה של חינוך של אמא ואתה רוצה להרגיש אישה
אבל נשמע שהבעיה שלכם יותר בתקשורת כי על פערי דת עם תקשורת טובה ניתן לגשר..ושוב זה לא ברגע זה עבודה של שנים..
הגישה שלך מהממת,תודה על השיתוףפרצוף כרית
התרגשתי
אני חושבת שאת גיבורה אמיתית וצדיקה אמיתית!
פתאום גיליתי את השאלה שלךחנוקה
והיה חשוב לי לומר לך כמה דברים
בנוסף ךהמון מילים נכונות ומקסימות שנאמרו לך כבר על תקשורת שהיא הבסיס להכל...
כמה דבקים יותר ספציפיים לשילמה הייחודית שלך:
ראשית המצב שאתה מתאר נפוץ משנדמה לך.. אני משערת שאתם חרדים והרבה מהבחורים החרדים היום פתוחים מהבחורות. זה נובע מפער מטורף באופן החינוך של הבנים והבנות לדעתי..
אז תתנחם זה אפשרי!
שנית אתה אומר כמה פעמים שאשתך לא יודעת את אשר על ליבך. וואלה לדעתי היא אולי לא יודעת אבל היא מרגישה.. הפער הזה לא נח גם לה.
במגזר החרדי לרב לבנות יש ציפיה טרום חתונה שהבעל יהיה יותר חזק מהן. שהוא יביא את ההתחזקות הדתית רוחנית הביתה. לרב הן מגלות שזה לא ממש כך... ואז מתחילים החיים באמת. זה לא משנה מה אתה אומר זה משנה מה שאתה מרגיש וזה קיים. סאוער. בסיטואציות שאתה מעלה.
חשוב שתבין שלבחורה חרדית משכיהל ככל שתהא יש הרבה פחות הבנה לגבי מה חשוב מה הלכה מה מנהג וכו ומה סתם אמרה מורה בסמינר...זה יוצר הרבה פעמים ערבוב שהמון בנות נופלות ממנו אבל מי שלא עלולה לצאת סופר דוסית.
אני בתור אישה שכן לומדת לעומק קצת כפרנית באופי נדהמתי כשחקרתי נושאים כמו צניעות כשרות ועוד וזה גרם לי לשינויים מסוימים בהתנהלות...
אני מאמינה ששיח בינכם שתפרט בו את מה שכן ומה שלא מה שאתה רוצה לשמור מה שלא- תעשה את השיחה הזאת גברית וענינית - אולי תפתיע אות ולטובה. יש הבדל עצום בין ' אני פועל לפי הרב.. שיטה... דעה ' לבין 'אני עצל ובא לי לא להתאמץ'.
אין לי מושג מה ההשכלה שלך אבל גם אם סיימת ישיבה קטנה אתה יודע פי מאה ממנה וגם יכול בקלות לפתוח ספרים שהיא לא ממצמצ לכוונם סתם כי ככה למדו אותה.

ו... תן לה להיות היא. אתה לא רוצה שהיא תחנך אותך נכון? שתקבל אותך ככה בלי להחזיר בתשובה ולקרב וכו? אז גם היא רוצה שתתן לה להרגיש טובה וצדיקה ועושה רצון השם.
המון הצלחה! חיים טובים ומשותפים!
נהניתי ממה שכתבת, כתבת יפהפרצוף כרית
היי תודהSimpleאחרונה
תודה על התגובה המפורטת, אעבור על זה לעומק יותר ואענה
תודה רבה מעריך מאד
ריח רע בארון בגדים מעץאנונימית1015
היי! עברתי לדירה חדשה
יש פה ארון בגדים ישן מעץ.שיש ממנו ממש ריח רע
כמו של עץ רטוב וישן
מה אפשר לעשות עם זה??
הארון מובנה לקיר :/
זה טחב*אשתו של בעלי*אחרונה
ומעבר לזה שיש ריח רע,זה מסוכן בריאותית.
אם יש באפשרותכם לעקור את הארון ולחפף אותו לפח,זה עדיף.
נראה לי שתצטרכו אנשי מקצוע שיגיעו לחטא ולנקות את המקום טוב טוב.

גם אם תנקי בעצמך ותשימי מבשמי ארונות שונים בכדי להעלים את הריח הרע,הבעיה עדיין תישאר,וכמו שכתבתי קודם זה מסוכן בריאותית.
שבתות ומשפחהzakukl1
אשמח לשמוע עצות כיצד להתמודד עם המצב בו הצד של אשתי יכול להגיע רק בשבת ורק בבוקר יום השבת וללכת אחרי שעתיים בערך.

מאד מפריע לי חילול השבת הזה והתירוץ שאין אפשרויות אחרות.
לעומת זאת אשתי מאוד לוחצת בעניין כי חשובה לה המשפחה
אנחנו מוכנים להשקיעzakukl1
זה בדיוק מה שאנחנו מציעים. להתגמש ולאפשר זמנים גם בימי החול.

אנחנו מוכנים לנסוע ולהפגש אחר בימי חול. אבל בימי החול הם 'עסוקים'. יש חוגים. לא יכולים ושלל תירוצים.

בסופו של דבר בימי החול יש להם ערכים חשובים יותר מאשר המשפחה. רק בשבת יש להם זמן למשפחה ולחשיבות על שמירה על קשר.
להעביר רכב לשימוש בגז.שוקולד פרה.

איך עושים את זה?
יש בזה סכנה?

וגם... זה באמת כזה משתלם וטוב?

 

תודה רבה לכל מי שיענה!

תופס המון מקום בבגאז'לבוא בטוב
זה שיקול רציני.
מנסיון חסכוני בטירוף.ruthi
ברמה של אלפי שקלים בחודש.
מגביל קצת מבחינת חניונים, יש כאלה שלא ניתן להכניס אליהם רכבים מונעים בגז
ממה שאנחנו חפרנו בזמנו, הסכנה מועטה עד בלתי קיימת.
הקאצ' הוא שעצם הוספת המערכת הנעה בגז, עולה כמה אלפים
אלפי שקלים בחודש?נפשי תערוג
אשמח להבין איך הגעת למספר הזה

אלא אם כן, אתם נוסעים מעל 4000-5000 ק"מ בחודש
ואז זה אולי מסתדר.
אנחנו עשינוחנוקה
שווה מאד
אפשר לשלם בתשלומים ולנו זה התקזז תקופה עם החיסכון המטורף בדלק.
אצלינו זה במקום גלגל ספייר. אז לא תופס מקום בבגז'.
וסיכמנו שאין סיכוי שנצליח להחליף גלגל לעצמינו ממילא...
בכל מרה כשהבגז לא עמוס מכניסים אליו את הגלגל ספייר.
ממליץ לשים לפחות ערכת תולעים למקרה של פאנצ'רנפשי תערוג
בכ"מ חשוב שיהיה גלגל ספיירברגוע
ידידים או סתם אנשים בכביש יכולים לעזור לכם להחליף גלגל, אם אין ספייר זה מסבך את העסק
גם אם מישהו מגיע להחליף הוא לרוב בונה שיש לכם את הבוריס
איך אפשר לעבור טסט לאוטו בלי גלגל ספייר?פשוט אני..
זה אסור, אלא אם כן יש פטור שמופיע ברישיון הרכב
מעולם לא בדקו לי בטסט את קיומו של הגלגל הרזרבינפשי תערוג
זה כתוב ברשיון הרכבחנוקה
תלוי כמה אתם נוסעיםתהילה 3>
תעשו חישוב של כמה דלק אתם צורכים בחודש, מול העלות של התקנת הגז ועלות הגז, ותבדקו כמה זמן יקח לכם לכסות את העלות וההפרש.
ממה שידוע לי זה משתלם או ברכבים מאד מאד מאד זללנים, או כשנוסעים המון.
תלוי גם לכמה שנים עוד אתם מתכננים להחזיק את הרכב הספציפי הזה (כמובן שאם תמכרו תוכלו למכור אותו ביותר השאלה היא מה ההיצע והביקוש והמצב שלו בכלל ובכמה גם אז זה יעלה את המחיר).

הסיכון והבעיות בזה:
אי אפשר לחנות בחניונים תת קרקעיים, ואין הרבה תחנות שיש בהן מילוי לגז, העלות, וזה שזה לוקח מקום משמעותי מאד בבאגז'
לא חושב שיש טעם אחרי המצאת הרכבים החשמלייםפשוט אני..
מי שנוסע מספיק הרבה בשביל שישתלם לו לעבור לגז, משתלם לו גם לקנות רכב חשמלי
אבל המרה לגז הרבה יותר זולה מקניית רכב לשמלירקלתשוהנ
לכן לנו למשל זה לא רלוונטי.
עברנו לגז וזה מאד משתלם, כי אנחנו גרים במקום מרוחק ויש לנו המון קילומטראז בין עירוני
אם נוסעים הרבה מאוד אז לא בהכרחפשוט אני..
זה לא שחייבים לשלם מראש על רכב חדש, רוב האנשים לוקחים הלוואה...
אם נוסעים הרבה אז החיסכון בדלק מכסה את ההלוואה, ואז כשמסיימים את ההלוואה מתחילים ליהנות מעלויות אפסיות.
אין רכבים חשמליים ישניםחנוקה
אפשר למצוא רכב ישן ואמין סביב ה20000
כמובן לא משווה לרכב חשמלי בין 3 שנים אבל פערי המחיקים עצומים.
והחשמל יותר זול כרגע בגלל פוליטיקה ומיסוי.. אין לדעת מה ידרה בעתיד כשאנחנו רואים באירופה מדינות שפשוט אין בהן די חשמל...
גם הגז זול יותר בגלל ענייני מיסוינפשי תערוג
מישהו יודע האם זה מחדש את המנוע?בינייש פתוח
אחותי הגדולה רוצה לזרוק לפח רכב עם 200 אלף קילומטרז'.
זה לא מחדש את המנוענפשי תערוג
למה לא? זה מערכת נפרדת שעובדת במקבילבינייש פתוח
ויכולה להתחיל לעבוד כשנגמר הגז.
כך שהמערכת עצמה של הגז אמורה להיות חדשה לגמרי, ולא משנה שהמנוע הרגיל מיושן. לא?
זה מזרים למנוע גז במקום בנזיןנפשי תערוגאחרונה
המנוע אותו מנוע.
אם נגמר הגז, מחזירים למצב בנזין ונוסעים על בנזין.

זה מחליף את מיכל הדלק ומשאבת הדלק
מיכל דלק כנראה שלא נפגם לה אחרת היו טפטופי דלק
משאבת דלק. תלוי איזה רכב. אבל זה משהו שעולה סביב 500-5000 (משאבת סולר עולה יותר)
כך שלא בגלל זה היא רוצה להחליף רכב.

ממש לא...רקלתשוהנ
המשפחה שלהאיווה
אהלן נשמות, שאלה לי אליכם כמה חשיבות יש למשפחה של האישה/הגבר על חיי הזוגיות שלכם?
אסביר את עצמי קצת יותר טוב, אני ב"ה נפגש עם מישהי ממש חמודה והכל זורם וטוב. יצאתי כבר מספר פעמים בחיי ויודע לזהות לאן זה הולך, פה מרגיש לי ממש שיכול להתפתח לקשר רציני לחתונה ב"ה.רק מה, שנינו באים מבתים שונים,אני בא מבית ספרדי חם משפחתי והסגנון הזה, והיא באה מבית אשכנזי, ח"ו אין לי שום דבר נגד אף אשכנזי ואני בטוח גם שהמשפחה שלה אנשים מדהימים וטובים אלא שבוודאי יש הבדלים במנטליות בתרבות ועוד בהרבה דברים..השאלה היא כמה זה כבר משנה וכמה זה פוגש אותנו כנשואים?
האם זה נכון בתחושה שלכם שלהתחתן עם מישהי זה 50% להתחתן עם המשפחה שלה?
זה ההיפך…חבלז
הכוונה שלי שמנקודת מבט של הבחורה האשכנזייה, להתחתן עם בחור מעדות המזרח - זה להתחתן עם המשפחה.
בגלל האופי החם, בגלל החיבור ההדוק למשפחה הרחבה גם אחרי הנישואים, המציאות (בהכללה גסה, בלי להכיר אותך ואת משפחתך באופן ספציפי) של חיבור חזק לשבט המשפחתי, חיבור וקשר הדוק הקיים המשפחה בערות המזרח - ולא כל כך מצוי בקרב המשפחות ששניהם אשכנזים.

ויש לכך כל מיני השפעות והשלכות.

שני הצדדים צריכים להתחבר היטב למנהגים והתרבות האחרת, להכיל, להתרגל, לשנות דברים בהרגלים הישנים.

בציבור הדתי לאומי יש שיעור עצום של נישואים מעורבים.
כל אחד מכיר כאלו זוגות, שבנו זוגיות ומשפחה לתפארת.

אל תתן לשוני העדתי להפריע לך.

בהצלחה!
סבתא וסבא שלי התחתנו לפני 52 שנהאין לי הסבר
סבא שלי מגיעה ממשפחה ספרדית מסורתית
סבתא שלי ממשפחה אשכנזים ממוצא הונגרי
שניהם עם כל הסטיגמות המיוחסות למגזרים.

כן, היה מורכב בהתחלה, סבתא שלי נעלבה מהמנטליות, סבא שלי לא הבין מה הולך בצד השני, אבל הם למדו להסתדר, למדו להתחשב ולכבד...
יש להם זוגיות מדהימה, וקשר חזק עם המשפחות של שני הצדדים. סבתא שלי חברה טובה של כל הגיסות מהצד של בעלה, סבא שלי חבר של הגיסים מהצד של אשתו.

הכל תלוי בהתייחסות שלכם ובקבלה שלכם...
פוגש הרבה מאדלבוא בטוב
אבל זה לא אומר שעם מישהי ממשפחה דומה לשלך יהיה יותר או פחות טוב
אני חושבת שזה בכלל לא חשוב אם הבת/ בן זוגאור123456
יודעים לשים את הזוגיות במקום ראשון.
אני ממשפחה ספרדיה ויש לנו במשפחה לא מעט שנשואים לאשכנזים והכל בסדר ב"ה
הדורות השתנו והיום אין הרבה הבדל...וגם אם יש ויש נכונות ואנשים טובים זה לא אמור להיות מורגש.
זה נכון שמתחתנים *גם* עם המשפחהנפש חיה.
זה לא אומר שזה העיקר (אבל זאת ברכה גדולה כשבונים את הקשר איתם בצורה נכונה.)
כשאתם בונים את הזוגיות, אתם יכולים להחליט מה הגבולות שלכם מול המשפחה כיחידה נפרדת.
אם יש לכם חיבור טוב ונוצר לכם קליק, בהמשך לך אליהדי שרוט
לשבת. תכיר טיפה יותר מקרוב את המשפחה.

ואם הם מגישים מרק רגל קרושה תברח כל עוד נפשך בך.
מה זה מרק רגל קרושהבוריס
אם הרגל קרושה זה כבר לא מרק
משפחת המוצא משפיעה כי היא חלק בלתי נפרד מכולנונגמרו לי השמות

עם זאת, זו החלטה ובחירה של כל זוג עד כמה ואיך ובאילו דרכים ומינונים תהיה האינטרקציה איתם.

תוך שמירה על ערך כיבוד ההורים,

ערך הגיבוש והקשר המשפחתי,

ערך שלום הבית,

ערך העצמאות,

ערך הפרטיות,

ערך בניית הקן הפרטי שלנו

וכן הלאה

 

לראות את כל הערכים ולמצוא בין כולם איזונים, סדרי עדיפויות, קדימויות, התייחסות למצבים זמניים ו/או מורכבים וכן הלאה.

 

מה שאולי הכי חשוב - זה בני האדם עצמם.

לא עדה כזו או אחרת,

אלא הידיעה שהתחתנת עם אישה טובה, עם לב טוב ומידות טובות, שרואה גם אותך,

וכך גם משפחתה אנשים טובים

וכך גם אתה וגם משפחתך.

כל עוד זה יקרה - הסיכויים להצלחה של שילוב כל הערכים הנ"ל ומציאת כל האיזונים הנ"ל יגדלו והדרך לכך תהיה הרבה יותר סלולה ונעימה.

 

כמובן שבנוסף לכל האמור,

מציאות של חתונה וכריתת ברית בין שני אנשים שונים מצריכה גם התאמות, גמישות, מציאת דרכי אמצע שטובות לכולנו וגם תקופת הסתגלות לכל השינויים, כן, בהחלט, כולל גם השינויים שכל אחד מביא ממשפחת המוצא שלנו, השינויים בחגים ובשבתות, השינויים שיצופו בעת ביקור ההורים עצמם והשינויים שיצופו בבית הפרטי שלנו.

זה מאוד טבעי ולא צריך לפחד מכך, אלא לקחת נשימה ולראות איך מתוך הכבוד והאהבה ההדדיים אנו נותנים מקום וניראות לשנינו, 

מקשיבים לצרכים של שנינו,

נותנים לעצמנו זמן ולמידה והשקעה אקטיבית,

ולאט לאט מסתגלים לשינויים ומסגלים לעצמנו התאמות.

 

ב"הצלחה רבה ובשורות טובות

אני אשכנזיה נשואה לספרדיבארץ אהבתי
חתונה עם אדם מכניסה אותך למשפחה שלו, וכשהמנטליות שונה - מרגישים את השוני. ולפעמים צריך עבודת המידות כדי להתמודד עם ההבדלים.
אבל בעיני זה ממש לא סיבה לשאול בכלל האם מתאים להתחתן למרות השוני.
אם היית שואל על משפחה שלא שומרת מצוות, או על רקע מורכב מכל סיבה שהיא, הייתי מסכימה שיש מה לדון. לא שלא נכון להתחתן עם מישהו מרקע מורכב, אבל זה כן מצריך התמודדות משמעותית יותר וצריך לראות שיש את היכולת לעמוד בזה.
אבל כל עוד המשפחה נורמטיבית, והשוני הוא רק במנטליות, זה ממש לא שיקול בעיני אם להתחתן או לא. לומדים להסתדר, עובדים על המידות כשצריך, ולומדים להעריך אנשים גם כשההתנהלות שלהם שונה מאיך שאנחנו רגילים מהבית שלנו.
(ואגב, אתגרים מול המשפחה של בן הזוג זה משהו שיכול להיות כמעט בכל בית, גם כשבאים מאותה עדה. אבל כשלכולם יש מידות טובות, לרוב אפשר להתגבר. ובכל מקרה - הכי חשוב זה מה שאתם בונים ביניכם ואיך אתם מתמודדים ביחד מול האתגרים שמבחוץ).


אני יכולה לספר דוגמא להתמודדות שקשורה להבדלים במנטליות (ב"ה לא היו אצלנו הרבה קשיים, זכיתי בחם וחמות מקסימים…) -
בהתחלה אחרי החתונה מאוד הפריע לי כשההורים של בעלי היו כל הזמן צריכים לדעת איפה אנחנו, ואם כבר הגענו הביתה (לא רק כשהיינו אצלם, אלא בכל נסיעה), ואם לא הודענו להם הם היו יכולים להילחץ, וכו'. לי זה נתן הרגשה קצת חונקת, כאילו לא סומכים עלינו שאנחנו יכולים להסתדר לבד.
ואז פעם בשיחה עם חברה שלי, ספרדיה שנשואה לאשכנזי, היא סיפרה לי שהיה לה קשה בהתחלה עם חמיה וחמותה, שהם אשכנזים ודי קרים, ואפילו לא מוודאים כל פעם שהם הגיעו הביתה…
ואז פתאום קלטתי, שזה ממש ביטוי של הבדלי מנטליות. במנטליות שלה, וגם של המשפחה של בעלי, חלק מביטוי של אהבה ואכפתיות זה גם בטלפונים או הודעות לוודא שאנחנו בסדר. לה זה הרגיש קרירות וחוסר אכפתיות כשלא בדקו מה איתם. אבל אצלי להיפך - זה שלא בודקים מה איתי נתן לי תחושה שסומכים עלי, וההודעות שלהם לא גרמו לי להרגשה של אכפתיות אלא להרגשה חונקת.
אבל אחרי שהבנתי שזה חלק מהביטוי של האכפתיות שלהם כלפינו, זה כבר לא הפריע לי. והצלחתי לפרש את זה בצורה הנכונה בלי להיפגע.
(זו דוגמא אולי קטנה ולא של משהו משמעותי, אבל אני חושבת שזה חלק מהלמידה שצריך לעשות כשמתחתנים עם מישהו ממנטליות אחרת. ללמוד שהפרשנות שלנו היא על פי איך שגדלנו, ולהיות פתוחים לראות דברים בפרשנות אחרת).
תודה רבה על השיתוףנהג ותיק
ממש מקסים ומיוחד לקרוא מה שכתבת, ולא משנה אם אתה רווק לקראת חתונה, נשוי טרי או נשוי הרבה שנים.
אלה נקודות שתמיד טוב לזכור אותם וליישם
אם הם אנשים טובים אין סיבה שזה יעצור אותךהיום הוא היום
הלימוד של השונה דורש כוחות אבל הוא חשוב ומשמעותי. הוא חלק מקיבוץ הגלויות וגם את אשתך צריך ללמוד.

כלומר, בתשובה לשאלה, אתה תפגוש את זה אבל ברוך השם אלפים או עשרות אלפים מתמודדים עם זה בהצלחה ויוצאים מזה דברים טובים. אז אין סיבה שלא תצליח גם
תודה על התגובותאיווה
תודה רבה על העצות המחשבות והשיתופים.
זה חשובחיים של
צריך לדעת שקיימים פערים.
אבל כשיודעים את זה, אפשר להבין ולהכיל את הקשיים.
בעיני זה לא שיקול משמעותיתהילה 3>
אם טוב לכם יחד ואתם מתאימים משאר הבחינות.
כן, תיקח בחשבון שהיא באה ממנטליות שונה ויהיו הבדלים ביניכם בכל מיני תחומים. זה יקרה בכל מקרה
אפשר גם ממש לדבר על הנושא הזה ביניכם ולראות מה כל אחד חושב עליו.
בכל אחד מהצדדים והבתים בטח יש צדדים ודברים טובים לקחת הביתה.

גילוי נאות: אני ובעלי לא מאותה העדה,
וגם ההורים שלו וגם ההורים שלי לא מאותה העדה ככה שאנחנו מעורבבים כבר כמה פעמים




ולגבי המשפט בסוף אני לא מסכימה וכותבת את זה דווקא בתור מישהי שהמשפחה ממש משמעותית בחייה. זה לא מתקרב ל50%, בטח לא כשיודעים לשמור על איזונים.
תמיד יש הבדלים בין משפחות, זו חלק מהעבודה הזוגיתהסטוריאחרונה
גם בין משפחות הכי 'דומות' לכאו', יש הבדלים. איך אמר חבר, המורכבות הזוגית הראשונה שלהם היתה שהוא היה רגיל למרוח גבינה בסכין ואשתו בכפית. זה יכול להיות על 'חום', יכול להיות סגנון חיים, יכול להגיע מפער דורות (כלומר, יש מי שמתחתן כשהוריו בני ארבעים ויש בני שבעים...), מהבדלי עיר/ישוב/מרכז/פריפריה ומשלל הבדלים וסגנונות.

ממילא, חלק מהמוכנות לחיי נישואין, זה להיות מסוגל לשאת את ההבדלים. לקחת את הטוב מבית הוריך, מבית הוריה וממה שתגלו בעצמכם ולבנות את היחד החדש שלכם.
אני חומרית?Hi you
יש לי את הבעל *הכי* מדהים בעולם.
הוא יותר ממה שיכלתי לבקש לעצמי, כמות האהבה שהוא נותן לי היא מטורפת.
אבל, הבחור לא רואה את הצורך שלי בתור אישה. הוא מאוד מאוד צנוע ומסתפק במועט וזה מה שמשפיע על היחס שלו אליי בנושא ה״מותרות״.
בהתחלה לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות.
כשהתארסנו, לא קיבלתי טבעת אירוסין, באותו רגע אמרתי- ״אה, בקטנה, אתה בחור ישיבה, אני מבינה״. ובאמת לא היה לי אכפת, הייתי מאוהבת עד השמיים וכל מה שרציתי זה להקים איתו בית. עד ש… כולם התחילו לשאול אותי על הטבעת, ולמה הוא לא קנה לי, ואני הייתי צריכה לשקר ולהמציא סיפורים, והתחילה לכאוב לי הבטן כשהבנתי כמה זה לא מקובל, ואיך פתאום ויתרתי על המתנה שחלמתי עליה כל כך הרבה שנים.
ו… אחרי החתונה התברר לי שב״ה יש לו חסכון של אלפי שקלים. ככה שכסף זאת לא הייתה בדיוק הבעיה.
אחרי החתונה, הגיעו כמה אירועים, ואיתם גם יום ההולדת שלי. הוא ניסה לשמח אותי, אבל לא השקיע. ושוב, לא קיבלתי מתנה אפילו ביום הולדת, חיכיתי שבועות שהוא יזכיר את זה, שיחזור הביתה עם משהו קטן, אבל כלום.
חשבתי שאולי לתת לו ולהשקיע בו, יתן לו השראה למה שאני מצפה. ובאמת ביום ההולדת שלו השקעתי בטירוף, אבל זה לא שינה את המצב אפילו קצת.
יש לציין שמצבנו הכלכלי הוא לא גרוע ב״ה. ומתנה קטנה ביום נישואין/יום הולדת זה לא מה שישבור אותנו כלכלית.
אני סוחבת איתי את הדברים האלה עד היום, כמעט שנתיים אחרי החתונה שלנו וילד בדרך. במיוחד צורם לי עניין הטבעת אירוסין שעד היום מעלה לי דמעות.
אני אוהבת אותו כל כך, הוא מדהים ורוצה שיהיה לי טוב. אבל עדיין הוא לא מבין את הצורך שלי ב״מותרות״ האלה. עד כדי כך שאני מאמינה שאני הבעיה, שיש לי יצר הרע ורצון למתנות כאלה חומריות. אז אני זאת שצריכה לעבוד על זה ולשמוח בחלק הענק שיש לי.
ולכן אני בולעת את הרוק ומנגבת את הדמעות, ולא מעזה לומר מילה
אז תכתבי לוruthi
כי, אני רוצה להגיד לך,
שהצורך הזה הוא לא חומרי בכלל
הוא צורך נפש ממש
והעובדה שהוא חוסך ולא קונה אפילו לעצמו
בדרך כלל באה מנקודת חיסרון ולא מעלה

יכולה לספר לך על עצמי
שאני האדם שהכי מסתפק במועט שיש
ועדיין לחיות עם בעל קמצן ברמה שאת מתארת
(וחייתי ככה) גרם לי למצוקה כל כך גדולה
שאחת הסיבות הרשמיות לגירושין שלי
היתה העובדה שהוא לא קנה לי דברים חומריים.
וואיפרצוף כרית
בתור אחת שבעלה די נדיב, יכולה להגיד שזה פשוט מענין לקרוא את זה, ה' יעזור..
פעם אמרת לו משהו?חנוקה

קודם כל חיבוק לצורך שלך!

את לא חומרית, את אישה.

יכול להיות שכשפת אהבה (תקראי על זה טיפה) את יותר חווה צורך במתנה.

וסתם ככה, גם אני בתור אישה שזה לא האישיו שלה, זה הפריע לי.

בעלי גם לא כזה

הוא לא טוב בזה!

למדתי לבקש

להזכיר

שבוע הבא יומולדת שלי ואני ממש ממש אשמח לקבל ממך משהו

ומפני שקשה לו מאד למצוא רעיונות,

פתחתי פתק בטלפון שבו אני רושמת חלומות שלי, בכל מיני עלויות וכיוונים,

והוא משתמש בזה כשהוא 'תקוע'

ועדיף מנסיוני,

לקבל מתנה שביקשנו מאשר לא לקבל..

 

ממש מזמינה- אתה יוצא קניות? פרחים יעשו לי ממש טוב מאמי..

 

אבל כל זה אחרי שפעם הסברתי לו מה אני רואה במתנה- תשומת לב, וחשבת עלי, והשקעת,

וזה משהו מוחשי שעוזר לי להרגיש את האהבה והקשר ביננו

וסתם זה כיף לי כי.. (תלוי מה הדוגמא)

אני גם קמצנית על עצמי אז חייב מתנות כי אם לא לא יהיה לי כלום...

ברורHi you
דיברתי איתו. גם העלתי את נושא הטבעת.
הוא מאוד נפגע. במיוחד מזה שאמרתי על הטבעת… כי הוא היה בטוח שזה שטויות ואמר ״זה פשוט לא אני. אני לא יודע לתת מתנות.״
ביקשתי ממנו להתייעץ עם אמא שלו, דודה שלו, עם האינטרנט, וואטאבר. או שאפילו יקח אותי לקניון לבחור לי מתנה, ואז קיבלתי ליום הולדת עגילים.
ועשיתי מזה ביג דיל והודתי לו כל כך הרבה שידע שאני מעריכה, וענדתי אותם כמעט בכל הזדמנות…
אבל מאז לא קיבלתי מתנה לשום חג ולשום יום נישואין ולשום טו באב.
והאמת… שבא לי רק את היהלום הזה כבר שאני ארגיש כמו כולן!!! שונאת את עצמי שאני מסתכלת על טבעות באינטרנט או על נשים אחרות ומדמיינת… וכן גם מקנאה. אני פשוט נוראית.
לדבר על מה שהיהחנוקה

בעצם זה עוזר...

כי זה רק מכאיב בוודאי אם הוא אוהב אותך.

לא וזכרת איפה שמעתי את זה פעם

אבל הצורה שבה אני מצליחה לצלוח שיחה כזו בנעימות זה להגיד:

אתה יודע, עוד שבוע יש לי יומולדת, ממש ההיתי שמחה לו היית קונה לי משהו.

אמנם אנחנו אוהבים גם ככה אבל אני חושבת שהחוויה הזו תוסיף לי.

כי ככה את לא מזכירה לו את חטאיו

והוא פנוי לשמוע אותך.

אם כבר דיברתם על זה בעבר אז צריך באיזה אופן ל'נקות שולחן'

 

את ממש לא נוראית.נעמי28
הרגשות שלך ממש הגיוניים ונורמלים.
כל הכבוד שדיברת איתו על זה.

מה שאצלנו עובד - לבחור מתנה ספציפית ולהגיד - כזאת אני רוצה ליום הולדת, זה ממש ישמח אותי.

בסוף כל גבר נורמלי הכי רוצה לשמח את אישתו.
הוא עוד לא יודע איך, תעזרי לו.
את לא נוראית בכלל. הייתי מבקשת את זה כמתנהתוהה לעצמי
את ממש לא נוראיתהבוקר יעלה
דבר ראשון שאת צריכה לעשות זה לבוא ולומר לו, בוא, קונים לי טבעת אירוסין.
לא כ"כ הבנתי למה לא התעקשת על זה בזמנו ואיך זה התפספס. ואם הוא לא חשב על זה למה לא ההורים שלו, אחיות וכו..
לפעמים צריך לנער קצת את הגברים.
אז באמת אומרת לך, אל תוותרי על זה, את לא חומרית בכלל! לכו תקנו לך טבעת אירוסין.
Welcome to men's worldדי שרוט
הבעיה הזאת די נפוצה אצלנו הגברים. יש לנו קטעים כאלה של חוסר שימת לב לצורך נשי בגלל שאנחנו סתם לא מודעים לצורך הבסיסי הזה אצלכן.

אל תחזיקי בבטן. אל תבכי. כי אפשר לפתור את זה יחסית בקלות.
תכתבי לו מכתב או אפילו תדברי איתו F2F ותגידי לו "אהובי היקר והמושלם, אין כמוך, אתה כל מה שרציתי אבל מרוב שאני אוהבת אותך אני גם רוצה להרגיש נאהבת. אצלנו הנשים מחווה אפילו הכי קטנה ליום הולדת/נישואין/לידה תורמת כל כך הרבה. אם תוכל פעם הבאה לשמח אותי בזה ואני מבטיחה לך שזה ישתלם לשנינו". או משהו בסגנון.
כתבתי על זה פעםפשוט אני..

אבל משום מה החיפוש בכרטיס האישי שלי לא עובד טוב.

 

קורה לעוד אנשים?

למה שלא תלכו ביחד לקנות טבעת יהלוםבוריס
נראה שזה מאוד חשוב לך
הוא לא מבין עד כמה זה חשוב לך אבל הוא מבין שזה חשוב פשוט תלכו ביחד ותסגרו את הפינה הזאת
כל הכבוד שהוא בן ישיבהנפשי תערוג
אבל זה עדיין לא אומר שהוא הגיע לדרגת נבואה

תגידי את זה במפורש.
בצורה יפה ומכבדת.
ולפעמים צריך להגיד יותר מפעם אחת, לא כי הוא לא רוצה אלא כי הוא לא בדיוק מבין מה הכוונה
למה את בוכה ובולעת דמעות ולא פשוט אומרת לו?ראשיתך
לך זה חשוב, מאד. מה זה משנה מה ההגדרה שלך, או איפה את על סקאלת החומרניות?
הפתרון נשמע לי די פשוטלבוא בטוב
תגידי לו בדיוק מה את רוצה!
אם זה ליום הולדת, או סתם פרחים לשבת.
אני כששולחת את בעלי לקניות מוסיפה ברשימה "משהו מתוק לאשתי" וכאלה
אפילו תקני בעצמך ותבקשי ממנו שיביא לך את זה עם פתק..
נשמע מצחיק, וגם מבאס שזה לא ספונטני כמו שרצית,
אבל זה גם ילמד אותו לאט לאט, וגם את תקבלי את מה שאת רוצה.
לא נשמע שהוא קמצן חלילה, אלא שזה פשוט לא הוא!
מבאס אבל אל תצפי ממנו להיות משהו שהוא לא.. פשוט תדאגי לעצמך.
את אומרת שהוא מדהים וזכית ממש, אז תשקיעי בלראות את הטוב שבו, ולהשלים בעצמך את החסרון.
והעיקר *לדבר* ולא לצפות ממנו שיבין בגלל פרצופים וכו.. זה מתכון בטוח להרס הזוגיות.. ונשים אלופות בזה לפעמים לצערי
מנצלשתפרצוף כרית
לגבי המשפטים האחרונים שכתבת- לצפות ממנו שיבין ונשים אלופות בזה וכו'-
סתם נושא לדיון-
אבל את לא חושבת שיש משהו יפה ביוזמה של הבעל? לא חוכמה שהאישה מבקשת,זה לפעמים חסר טעם
היי לךלבוא בטוב
כמובן, יש הרבה יופי וברכה ביוזמה של הבעל! אין ספק!
אבל לא כולם באופי שלהם יודעים ליזום, במיוחד בתחום הזה שהם פחות מכירים ופחות מבינים בו.. הם גברים ולא נשים.
אז נכון תגידי שיש הרבה גברים כאלה שכן מצליחים להפתיע וליזום, למה הוא לא כזה? למה הוא לא יכול?
אז לכל גבר שכן טוב בדבר אחד יש חסרון במקום אחר...
אני באמת כתבתי מנסיון, גם בעלי- שהכי אוהב ורוצה לשמח אותי בעולם- פשוט גרוע בליזום מתנות, ויציאות לדייטים וכאלה.
גם כשהוא מנסה זה פשוט הרבה פעמים לא יוצא מוצלח...
אז אני יכולה להתבאס ולהתלונן ולהמשיך במשחק החתול עכבר הזה שהוא מנסה, ואני מתבאסת, והוא מתבאס שאני מתבאסת ופשוט מתייאש ומפסיק לנסות ואז אני כועסת שהוא לא מנסה וכן הלאה...
ואני יכולה לבחור אחרת- לשמוח ולהודות לה' על הטוב והאהבה שיש ביננו והרצון המהמם שלו,
ופשוט להגיד לו מה אני רוצה מתנה, או בדייטים לתכנן אותם בעצמי במקום לחכות שהוא יקלע בול...
ובינתיים הוא משמח אותי בדברים הבטוחים והקטנים- שוקולדים, מכתבים וכאלה..
ותתפלאי אבל בגלל שהכל בנחת ובלי כעס, ותכלס אני דואגת למה שצריך בדיוק להיות- הוא לאט לאט לומד וממש משתפר בזה. והכל על מי מנוחות זה הכי חשוב.
כתבת מרגש ונוגעפרצוף כרית
תודה ⁦❤️⁩💓
לא כולם יודעים לתת מתנותאין לי הסבר
פשוט תפסיקי לנסות לשנות אותו, וזה ימנע ממך את התסכול.
ברור שזה כיף ומרגש כשדווקא הוא קונה, אבל זה לא הוא.

אז תחסכי מעצמך את הבאסה, הוא כנראה לא ישתנה (עובדה שדיברת איתו והוא ממשיך ככה) אז פשוט תלמדי לחיות עם זה.
חיבוק יקרהתהילה 3>
אני חושבת שזה מתחלק ל2:

1. בינך לבין עצמך- קודם כל לקבל את זה שאת רוצה להרגיש אהובה וחשובה עבורו
ושהשקעה מצידו, כן גם חומרית, תיתן לך הרגשה כזאת.
זה מנהג רווח לתת טבעת אירוסין, ומתנה ליום ההולדת.
גם בחגים מצווה על האיש לשמח את אשתו בתכשיטים ובגדים.
התורה מלאה תיאורים של תכשיטים שניתנו לנשים ושל השקעה חומרית בדברים משמעותיים כמו בגדי כהונה, בית מקדש, שבת ועוד.

2. מתוך הבנה שזה בסדר גמור לרצות כזה דבר, תשתפי אותו.
יכול להיות שהוא גדל בבית אחר, שהצרכים שלו שונים, שהוא פשוט לא חושב שזה חשוב לך כי לא אמרת לו את זה באמת.
ופשוט לשתף, שזה חשוב לך.
אפשר להתחיל בחג הקרוב לבקש שיקנה לך תכשיט אפילו קטן אם זה יהיה לך קל יותר,
ולהגיד שזה משמח אותך ונותן לך תחושה שהוא משקיע, ובהמשך גם לדבר על ימי הולדת ואולי אפילו לקבל טבעת אירוסין באיחור ;) אפשר לבקש שיקנה לך שוקולד או משהו טעים בדרך..
תגידי לו ותראי לו כמה זה משמעותי עבורך
היי יקרההכל בטוב
קודם כל את מהממת על העין הטובה שבה את מתבוננת עליו ועל המציאות. תדעי לך שהרבה גברים פשוט לא מודעים. מבטיחה לך שאין לו מושג כמה כוחות נפש זה דורש ממך וכמה זה יושב עלייך אפילו אם דיברתם וניסית לרמוז לו על כך . גילוי לב הוא דבר נצרך בנישואין והוא גם מוביל לקרבה גדולה. הרי ברור כפי שזה נשמע שהוא אוהב אותך ולא רוצה לגרום לך לצער אבל פשוט אין לו מושג כמה צער נגרם לך מזה. אז היית מציעה לפתוח את זה לעומק ממש. זה לא עניין סתמי . עובדה שזה לוקח ממך ככ הרבה..לא קרוב לארוע לפני חגים וימי הולדת אלא דווקא בסתם יום חולין להזמין אותו לזמן זוגי שיחה טובה שאתם מפנים לזה זמן מראש . בזמן טוב כשלא עייפים או מוצפים רגשית. לפנק עם איזה ארוחה טובה או בית קפה. ואז לפתוח. אפשר באמצעות קלפים יש היום המון..שאז זה בא בצורת משחק ולא ביקורת . את גם יכולה להכין משחק בעצמך עם שאלות. כמו מה משמח אותי, מה מצער אותי, מה החלום שלי, מה אני מעריך/כה בך וכו..ואז כל אחד עונה ..אפשר גם בצורת כתיבה להגיד בעלי היקר יושב עלי משו הרבה זמן הייתי רוצה לכתוב לך..ובאמת בגילוי לב ובאומץ לספר ולדבר את כל רחשי הלב שזה מנביע מתוכך. את כבר תרגישי הרבה יותר טוב. בהצלחה יקירה. תזכרי שזה עניין של זמן הוא ודאי רוצה בטובתך רק צריך ללמוד זאת.
קודם כלאחינועמית
תני לעצמך לגיטימציה לזה.
נכון, זה צורך לא שכלי.
אולי את לא מצליחה להסביר את עצמך אליו או לעצמך.
כמו שמישהי כתבה כאן, זה קשור לשפת אהבה, לאיך שגדלת, מהי הבעת אהבה מבחינתך.
שוב אני אומרת, זה לא נושא שכלי!!
כלומר גם את וגם הוא צריכים להוריד את זה ממישור הטיעונים הלוגיים לרגשות ותחושות.

יכול להיות שגם אצלו זה בא לא על רקע רציונלי, למשל אולי הוא ראה אנשים שיותר מדי מקפידים על ענייני רושם וזה מרתיע אותו (יוצר רושם מזויף), אולי הוא ראה מישהו שמבזבז המון כסף ובסוף נשאר בלי כלום... יכולים להיות כל מיני דברים.
אולי יש לו מטרה גדולה שנראית לו מובנת מאליה ונותנת לו מוטיבציה לחסוך, את אומרת שהוא הגיע עם כמה אלפי שקלים - כלומר חיסכון זה ערך גבוה מאוד מבחינתו וכל הוצאה נראית לו כישלון או בזבוז.
ממליצה לך להיכנס לאתר של "הסולידית", תכירי אנשים עם ראש כזה, מאוד מכווני מטרה ל"עצמאות כלכלית" (כלומר להפסיק לעבוד הרבה לפני הפנסיה, ולחיות מנכסים מניבים)
אלה אנשים שגם ממש חותרים לחיות בצניעות או בסגפנות, בדרך כלל. ולא מקושי כלכלי בכלל.

ברור שהפתרון קשור לתקשורת, ולהבנה של הצד השני.
אבל את נשמעת לי בהלקאה עצמית גדולה ולפני שאת באה אליו להבין אותו ולגרום לו להבין אותך, את צריכה לתת מקום לעצמך.
ולהעניק לעצמך בלי להתנצל.
את מקסימה נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך י"ג בניסן תשפ"ג 22:14

טוב מאוד שאת מדייקת את עצמך ומה יכול לשמח אותך. 

ודווקא מתוך המקום הזה שמבין ורואה עד כמה בעלך "הבעל *הכי* מדהים בעולם." כדברייך,

ש"הוא יותר ממה שיכלתי לבקש לעצמי,

כמות האהבה שהוא נותן לי היא מטורפת."

וגם שאת: "אוהבת אותו כל כך,

הוא מדהים

ורוצה שיהיה לי טוב"
- דווקא מתוך המקום הבאמת מדהים שיש ביניכם (!) אפשר להתקדם ולעלות ולהעמיק עוד קומה בקשר המדהים הזה.

אפשר לראות את עצמך, ככה בפשטות, ממקום מתבונן ולא ביקורתי ולא שיפוטי - שפשוט שמח ומרגיש אהוב ע"י קבלת מתנה! ככה קצר ככה פשוט!

לא חומרית, לא בעייתית, לא "מותרותית", אלא אישה מקסימה ששמחה ומרגישה כזו שמחת הלב כשהיא מקבלת מתנה! ובעיקר מתנה בימים משמעותיים כמו יום הולדת או יום נישואין.

אין בכך כל פסול, אלא להיפך, הבנה של חלק משמעותי בתוכך שמשמח אותך

 

ואפשר לראות גם את בעלך היקר, ככה בפשטות, שהוא פשוט אחר.

לא "יותר טוב" או "יותר נעלה", אלא פשוט אחר.

הוא לא מדבר בשפת המתנות, הוא לא רואה דרך מתנה הבעת אהבה או חשיבות כלשהי, לכן השפה הזו עדיין זרה לו.

 

ולהיפך, במקום ש"תבלעי את הרוק ולא תעזי לומר מילה" כפי שכתבת - תאמרי לו!

תספרי לו מה זו עבורך מתנה

תספרי לו עד כמה היא יכולה לשמח אותך, כי מה היא מבטאת עבורך,

מה את מרגישה כאשר את מקבלת אותה,

מה בתוכך מתחולל ומרגיש כאשר בעלך קנה לך מתנה ליום ההולדת או יום הנישואין,

מה זה עבורך לענוד טבעת אירוסין של בעלך (אגב, עדיין לא מאוחר לקנות אחת בשמחה רבה )

תמשיכי ותשתפי אותו *בעולם הפנימי שלך*, בשמחות האלה, הקטנות והגדולות,

"בעלי האהוב, אתה לא מבין עד כמה אני אוהבת אותך ורואה ומרגישה עד כמה אתה אוהב אותי וזה מדהים ומיוחד כ"כ! רוצה לשתף אותך שכאשר יש לי יום הולדת אני מרגישה יום מיוחד כי בו נולדתי ועבורי כאשר אני מקבלת מתנה זה מבטא את השמחה הזו ביום בו נולדתי, זה גם משמח אותי לחשוב שבחרת משהו עבורי במיוחד, ממש עמדת וחשבת מה ישמח את אשתי? מה אשתי תאהב? וכאילו קצת בחרת בי מחדש וזה כזה כיף להרגיש ככה! ככה אהובה, ככה מחוזרת, ככה חשובה ויקרה!

והמתנה הזו נשארת איתי לתמיד, מסמלת עבורי תמיד את הלב הזה שלך שאוהב אותי כ"כ ואין דבר יקר לי מזה בעולם!"

 

- עניין נוסף שעלה לי מקריאת הודעתך הוא לנסות לעשות הפרדה בין המציאות שהייתה לפני החתונה, שבה על אותה טבעת אירוסין (שלא נקנתה ) הרגשת ש:"באמת לא היה לי אכפת"

ואז קרה משהו אחר -

".עד ש… כולם התחילו לשאול אותי..."

 

כלומר הייתה כאן תנועה פנימית שבה באמת לא היה לך אכפת מהטבעת ספציפית,

ואז תנועה חיצונית שע"י השאלות והתהיות של הסביבה ומה כן או לא מקובל - אז זה התחיל להפריע לך.

אבל אז שוב חזרה לעוד תנועה פנימית ש: "איך פתאום ויתרתי על המתנה שחלמתי עליה כל כך הרבה שנים."

שכאן את שמה לב שלך, לך עצמך, ללא כל קשר לסביבה, יש חלום כזה שתהיה לך טבעת אירוסין, ותמיד היה.

ואת זה, את המקום הפנימי הזה, את התנועה הפנימית הזו, חשוב לשתף ולשקף לבעלך היקר שכ"כ כ"כ אוהב אותך!

וזה בסדר גמור אם זה יהיה לו שונה

וזה בסדר גמור אם גם הוא יגיד ויספר וישתף אותך בעולם הפנימי שלו, ומה זה *עבורו* מתנה (או יותר מה זה לא עבורו )

ואז דרך התקשורת המקרבת הזו תלמדו ותכירו אפילו עוד יותר אחד את השנייה

והוא לאט לאט ילמד לדבר גם בשפה שלך, ילמד מה משמח אותך גם אם לא אותו,

פשוט כי אתם שונים ונפלאים שניכם

ואת גם תלמדי אותו, ותביני את המקום ממנו זה נובע, שאין בין המקום הזה לבין האהבה שלו אלייך שום דבר. כי הוא הכי אוהב אותך והכי רוצה שיהיה לך טוב ותהיי שמחה! את בטוח מרגישה את זה מבפנים

רק שהוא פחות "חזק" בשפת המתנות ובקניית מתנות וכדומה.

 

אתם באמת נשמעים מקסימים וב"ה אני בטוחה שלא רק תפתרו את זה, אלא כמה שאתם גדולים תגדלו אפילו עוד יותר מזה

לא, את לא חומרית5+
רק בגלל שאת רוצה מתנה מבעלך. אם הוא חושב שזה הופך אותך לחומרית הסבירי לו בפירוט מהי אישה. על רגשותיה השונים משל גברים. על הצורך שלה בהכרה תמידית מבעלה ועל עוד דברים שלצערי לא כנראה לא מדברים בהדרכת חתנים.
בעלך נשמע מאוד דומה לבעלי בקטע הזה ולעוד המון גברים שאני שומעת מסביב. ולדעתי זה מתפקידנו האמהות של הבנים, ללמד את הבנים בגיל המתאים כיצד לחזר, ואת הבנות ללמד שהצורך להיות מחוזרות הוא טבעי וטוב ולא מחליש אותן ולא גורם להן להיות "חסרות ישע". זוהי דרכו של עולם. לצערי לקח לי המון שנים להבין את זה. כמוך הייתי מצפה ומחכה, שמא בעלי יזכור שיש לי יום הולדת? ואם היה זוכר, האם יקנה לי מתנה נחמדה או יחשוב שזה שהוא אומר לי מזל טוב משמח אותי מספיק 😆
המון שנים היה לו ברור שאני לא זקוקה למה שהוא לא זקוק ואני חשבתי שזה שהוא מכיר אותי הכי קרוב בעולם, זה אומר שהוא גם מודע לכל הצרכים שלי ולכל החלומות שלי...
טוב גם אחרי שדיברנו על זה אז יצא הרבה שהוא הביא מתנות שאין לי עניין בהם. וגם אני קניתי לו לפעמים מתנות שהוא לא התעניין בהם... והתבאסנו. וגם היו פעמים נדירות שהוא פתאום הפתיע במשהו ממש מוצלח. ומה שקורה היום זה שקצת לפני היום הולדת הוא לרוב שואל, יש משהו שאת רוצה? אז אני משתדלת לחשוב על משהו. יש מצב שאקבל את זה כמה חודשים אחרי הזמן, או שיגיד שאני אקנה כי הוא לא יודע לקנות את זה... ואז אני מביאה לו שיכתוב פתק לפחות...
לפני איזה שנתיים אחרי שדאגתי במשך שנים להביא להורים פרחים כל שבת שהיינו מגיעים, הוא שאל אם גם אני הייתי רוצה פרחים לשבת? אז הודעתי לו שכן. פרחים משמחים אותי לכבוד שבת. מאז אם הוא רואה פרחים הוא קונה. לרוב אני קונה בעצמי כי הוא כמעט לא עושה קניות.
בחגים, בד"כ כשאני עושה קניות עם הילדים הוא אומר לי תקני גם לעצמך משהו, טוב? והאמת שזו אשמתי שאני לא אומרת לו : לא טוב. אני רוצה שתבוא איתי, אני רוצה שתחשוב מראש מה יהיה לי טוב, אני רוצה שזה יהיה בראש שלך ולא רק הלחץ של העבודה שלך שאף פעם אין זמן לשום דבר. אבל אני לא אומרת... כי כנראה שגם אני אשה וקשה לי להגיד דברים כאלה. ואני סתם נשארת עם הבאסה של עצמי ששוב קניתי לעצמי מתנה לחג (בד"כ משהו ממש קטן) והיא בכלל לא משמחת אותי. אל תהיי כמוני 🙂
אני חושבנהג ותיק
שכתבת פה ממש בפירוט מציאות שקיימת אצל המון זוגות. אמנם אני משתדל כן לקנות לאשתי מתנות לימי הולדת וחגים ובלי לשאול אותה, וברוב הפעמים הצלחתי לפגוע לטעם שלה, וכנל שהיו תקופות שהייתי מביא פרחים לשבת, אך השגרה השוחקת לפעמים גורמת לנו לפספס את זה...
כמו שאמרת, באמת צריך להטמיע את זה לכולנו כדי שיהיה לגמרי במודעות כדי שהאישה לא תרגיש שהיא חומרית כמו שמרגישה פותחת השרשור.
זה גם זה וגם התקשורת הפתוחה והכנה שצריכה להיות בין בני הזוג כדי שיהיו ביכולת אמיתית ובטוחה לדבר על הצורך הנפשי בזה מבלי להרגיש לא נעים או חומרית מידי.

בכל אופן, כתבת ממש יפה.
לוקח הרבה לתשומת ליבי. תודה
וואי איזה כואבפרצוף כרית
את כל כך צודקת....ברור שצריך לתת מתנות ולהשקיע אחד לשני
וכואב מאוד שהוא כזה אטום ולא קולט ולא מבין רמזים
נראה לי שהוא פשוט בתקופה שהוא מרוכז בעצמו, יכול להיות?
הוא צריך לדבר עם רב ש'ייתן לו על הראש' לדעתי, מוזר ממש, כי ידוע שצריך לתת מתנות כדי לבנות את הקשר בין בעל לאישה....
הוא ממש רוחני בצורה קיצונית וזה לא נכון
מה שכן,חבל על האנרגיות אל תעלבי זו בעיה אישית שלו שהוא קיצוני מדי בקטע הזה, ולא מעיד על חוסר אהבה שלו כלפייך,לכאורה
אפילו שגם אני היתי ממש נעלבת במקומך,בפרט שהשקעת לו ביומולדת שלו
איזה מבאס
ורק רוצה לנחם ולעודד,אם לא מתאים לך תתעלמי, שיש מצבים יותר קשים מזה בזוגיות ואין זוגיות מושלמת, בקטע המעודד- שאל תחשבי שזו בעיה קשה ולפחות זה קצת מעודד שלא סוף העולם
אם כי לגיטימי להתבאס על זה,ברור שהוא לא בסדר בנושא הזה של המתנות ..הוא כבד ויבש וזה בהחלט מבאס!
ממש לא חומריתסוסה אדומה
מי רוצה מתנה בשביל המתנה. את רוצה את זה בגלל מה שזה מבטא עבורך. זו כנראה שפת אהבה אצלך ואצלו פחות.
ואת תצטרכי ללמד אותו בדרכים היצירתיות ובחכמה הנשית שלך להשתמש בשפה הזו.

סתם דוגמא, אם את לא רוצה להגיד באופן ישיר כי זה יאבד מהאפקטיביות בעינייך...
תני לו שיעורי בית יום אחד
לשמוע את השיר הזה

ותעשי לו על זה דף עבודה ביחס לשיר הזה, ואח"כ תוסיפי שאלות שיעוררו אצלו את המחשבה.
אבל תיכנסי לזה בקטע של "עונש" בצחוק (במיוחד אם הוא פיספס אירוע חשוב) אבל הוא חייב למלא את הדף עבודה הזה. ותגידי לו שיש על זה ציון והערות. ובהערות תכתבי לו דברים שאת רוצה שישפר כאילו באובייקטיביות. שחקו קצת, מה יקרה... (לא יודעת אם זו הרוח שלכם, אני הייתי עושה את זה חופשייי)
חוץ מזה את יכולה להתקשר לידו להזמין לעצמך פרחים ליום הולדת ולכתוב "מזל טוב לי". שוב תבדקי שזה לרוח שלכם, אולי הוא יעלב ואולי הוא יבין את המסר ברוח חיובית. תלוי באופי.
ואת יכולה לשחק איתו בהתחלה משחקים שמאלצים מתנות הדדיות כדי להרגיל אותו לשפה הזאת ושיראה כמה זה כיף לכם.
וכשהוא נותן מתנה להראות לו כמה זה משמח אותך.

וחוץ מזה דברי איתו על הטבעת, עדיין אפשר לקנות.
את פשוט מתביישת מידי,
שחררי ותרגישי בנח להגיד לו בלי העלבויות שזו שפת אהבה אצלך ואת תשמחי למתנות ממנו.

שום חומרית ושום נעליים. וגם אם כן, אז ברכותיי, את אמורה להיות כזאת. והתורה מעודדת לטפח את זה כל חג.
כמו שהרבה כתבוזוזיק העכבר
הצורך הזה הוא בריא וטוב מאד. בעלך פשוט שונה וכדאי שהוא ילמד לצאת מהחוויה שלו ולהבין שאצלך זה אחרת לגמרי. הקשר שלנו לדברים חומריים הוא לא דבר נמוך אלא חלק מהחיבור שה' יצר בנו, הוא יכול להיות רע כשאדם נופל לתאוות והוא יכול להיות קדוש כמו בחיבור בין בני זוג או בחיבור לאדמת ארץ ישראל

לקח לי בעצמי הרבה שנים להבין את זה בפרט שהגברים במשפחה שלי בכלל לא מתנהלים ככה...
חייבת להגיד לוים...
את שומרת הכל בתוך עצמך ובסוף זה יתפוצץ. הוא לא מודע לזה.
ואחרי שתגידי לו, תלכו ביחד לקנות טבעת אירוסין
את נורמלית לחלוטיןzakukl1
לדעתי הקטנה פשוט לקבוע עובדה ולהתעלם מרעשי הרקע.
תדאגי לעצמך ותגידי לו 'אני קונה' אתה משלם.
אל תוותרי על זה.

לא חייב טבעת ב10kאפשר להסתפק בהרבה פחות ועדיין לא לוותר לגמרי.

את במצב של הדחקה ולא של וויתור וזה בסוף מתפוצץ
לדבר ולדבר ולדברחופשיה לנפשיאחרונה
שאלה על ירושהירושות

אדם שיש לו כ-15 נכסים שהוא משכיר (חלק בתים, חלק חנויות, חלק מסחרי וכדומה) שנניח השווי של כל הנכסים הוא כ-20 מיליון שקל (אולי יותר לכיוון ה-25 מיליון). לאדם הזה יש 3 ילדים והוא מהסוג הלא כל כך בריא בנפשו וקצת מוזר ותמהוני ולא נותן כסף לילדים שלו (אבל כן בירושה), והילדים במעמד הבינוני, אז מתי שהוא נפטר, וכל ילד פתאום מקבל כ-7 מיליון שקל (או יותר), אז ככה מהיום למחר הילדים הופכים לעשירים, משתדרגים בבית, במכונית, במקום המגורים וכו' וכו'? אולי אפילו תאורטית מפסיקים לעבוד וחיים מהריבית (אם הריבית מספיקה לצרכים שלהם)? 

ככה זה עובד?

(השאלה היא "בגדול", האם בגדול זה ככה? כלומר - ברור שיש יוצאים מן הכלל, אבל בגדול, כשמשהו כמו מה שמתואר קורה, קורה מה שכתבתי?)

 

עלול בהחלטהעני ממעש
שיבזבזו , ותוך שנה יירדו למעמד נמוך יותר
עקרונית כןזוזיק העכבר
אבל צריך להתנהל בזהירות, להתייעץ עם אנשים שניתן לסמוך עליהם.
למשל, יכול להיות שלא רוצים לשדרג את רמת החיים מאד כי מה שיש מספיק טוב, אלא רוצים להשקיע את הכסף כדי לקנות דירה לילדים כשיתחתנו וכו' וכו'
ודאי. למה לא?אמא יקרה לי*


ראו את זה בארה"במהלכת בדרכה
אצל מי שזכו בסכומים גדולים וקבלו הכל בבת אחת הכל התבזבז מהר מאד ואנשים חזרו למצבם הקודם, אם לא למטה מזה. )רק לתשומת לב, שלא יבנו על זה כי יכול להיות שהשאיר צוואה או שיש הבדל בין מנהל אחד שמחליט ל- 3 שלכל אחד מהם אינטרסים שונים(
זה נראה לי לא אותו דברירושות

7 עד 10 מיליון בכל זאת זה לא כמו הסכומים שמרויחים בלוטו האמריקאי (מאות מיליוני דולרים...).

 

אם מישהו נניח מוכר את הדירה שיש לו ומקבל 2 מיליון, ועם הכסף שקיבל בירושה קונה בית יותר טוב במיקום יותר טוב נניח ב6 מיליון + אוטו אחד חדש ב150,000 שקל, ועדיין נשארים כמה מיליונים שהוא משקיע (נניח בנדל"ן ובתכניות חסכון של חברות שנחשבות טובות), איך זה יוכל להתבזבז? 

אם מדובר באנשים מעל גיל 50 עם ילדים, נסיון חיים, שיקול דעת, בלי שגעונות פנימיים חבויים, לפי דעתי הרוב ידעו מה לעשות, וגם אם יהיה "בזבוזים", זה לא יהיה ברמה של לחזור למצב הקודם.

25 בניכוי מס חלקי 3 זה לא המוןפשוט אני..

כל אחד יקבל נניח 5 מיליון ש"ח (חישוב גס)? זה מספיק לשתי דירות 4 חדרים בפתח תקווה.

לא מדובר באיזה סכום מטורף שמשנה את החיים מהקצה לקצה.

 

כן עוזר להחזיר הלוואות אם ישנן, להעלות את רמת החיים, אבל ממש לא משחרר את היורש מהצורך לעבוד לפרנסתו (ובמיוחד אם יש ילדים ורוצים לעזור להם).

אולי זה כמו זכייה בלוטואיש השקים
מאבדים את הראש והכסף אם לא מתנהלים נכון
תלוי בבחירה שלהםתהילה 3>אחרונה
קודם כל אנשים יכולים להפתיע ולא להוריש הכל רק לילדים,
וגם לא תמיד יודעים את הערך האמיתי של הנכסים. לפעמים יש פחות כי ישהלוואות וחיובי מס, לפעמים גם יותר..

דבר שני לגבי החיים של הילדים, זה ממש תלוי בהם.
7 מיליון זה סכום יפה, שאפשר לקנות בו דירה או 2- תלוי איפה, אבל זה לא עושר אגדי ומטורף כבר.

מן הסתם יש כאלה שימשיכו את חייהם כרגיל מקסימום ישדרגו דירה ורכב או יקנו נכסים להשקעה, יש כאלה שיעשו מה שהצעת, אבל לא בטוחה שזה יחזיק להרבה זמן
ויש כאלה שיעשו משהו בין לבין...
קשה לדעת
טקס הדלקת המשואותנהג ותיק
הנה אני אומר את זה
הטקס הזה, כמידי שנה, הוא אחד הדברים המרגשים ביותר שיש כאן.
מעבר לכך שהוא מרשים מאוד, מדליקי המשואות שמרגשים כל כך, מצעד הדגלנות של החיילים, ושירת התקווה שפשוט לא משאירה את העיניים יבשות.

אני הייתי אני

חג עצמאות שמח לכולכם ולכל בית ישראל
מזדהה עם כל מילה!פשוט אני..

בתור ילד הייתי מתבאס בכל שנה מחדש מכך שהטקס מתקיים בזמן של תפילת ערבית.

מאז ברוך ה' השתדרגנו עם יוטיוב אז אפשר לצפות מתי שרוצים

תודה רבה על ההזדהותנהג ותיקאחרונה
מסכים ומבין אותך בעניין הצפיה בטקס.
לא משנה מתי רואים אותו, זה פשוט מרגש עד דמעות.
עצה בבקשה...מאמינה בטוב
אומנם לא נשואים ככ טריים אבל זה הכי קרוב שמצאתי.
אשמח לעצתכם...
מחר יוצא לי ליל טבילה ובעלי תכנן וממש מבין את החשיבות של ההפגנה.
מה הייתן עושות?
הוא הציע למצוא מקווה בירושלים. אבל נראה לי קצת מאתגר עם הילדים להיסחב לירושלים בתוך ההמון ועוד להתחיל לחפש מקווה ולהתארגן שם. וכל זה בידיעה שהילדים איתו.
מצד שני זה חשוב...
חשבתי לדחות את המקווה לשישי.
שניהם מאוד חשובים...

אוףף, לא יודעת מה להחליט...
עדיף מאוד מאוד לא לדחותהסטורי
אלא אם כן שניכם שלמים עם זה לגמרי.

האם בעלך מוכן להשאר עם הילדים בכל הזמן הזה? יש אכן מקוואות טובים ונעימים בירושלים. אפשר גם שבעלך יסע עם הילדים להפגנה ואת תשארי.
אני לא הייתי טובלתLia
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
או זה או זה. את לא צריכה להרגיש שאת עושה בכוח!!!! את לא אמורה לסבול ביום הזה!! כל כך אנוכי בעיניי שהוא מצפה ממך להתיישר איתו ועם הרצונות שלו ולא רואה אותך. מה קרה אם תחכו יום?? אלוהים ישמור מה מצפים מאישה לעבור רק בשביל שלהם יהיה נוח. איכס.
וואו... בוקר טוב לך!לבוא בטוב
איזו הגזמה של תגובה
איזה בעל מפלצת!!!!
אלים, אנוכי, שתלטן!

לא נסחפת קצת?!
זה את אמרתLia
ניסיתי לשקף מה יכולה אישה לחשוב על בעלהלבוא בטוב
מתוך כזאת הודעה..
צריך להזהר במילים...
מאיפה הגעת למסקנה שהוא אנוכי וחושב רק על איך יהיה לו נוח?
אני מניחה שהם מקבלים החלטות ביחד כזוג
בכל מקרה אני מההודעה שלה לא הבנתי שהוא רואה רק את עצמו.
בטוחה שלא התכוונת לרע, רק מעירה את תשומת הלב שלדעתי זה היה לא במקום..
ישר כח
למה לקחת את זה לשם?הסטורי
יש כמה דברים שמאוד חשובים *להם*, השאלה איך מתנהלים עם הדברים בצורה טובה - ממש לגיטימית. איך הפכת אדם אידיאליסט לאנוכי?
לצערי אני שומעת הרבה מקרים דומיםLia
זה נושא שאף פעם אסור ואוי ואבוי אם תדחו.. כל הדיבורים האלה.. נו באמת... חשוב חשוב, אבל לא על חשבון השפיות. מנצלים את הפחד של האישה כדי לגרום לה לעשות דברים שהיא לא באמת אמורה. צריך 2 לטנגו. אי אפשר שרק אחד ימסור את נפשו
לא זה מה שאמרתיהסטורי
לא אמרתי אוי ואבוי ולא דיברתי על למסור נפש.

בזוגיות בריאה לשני בני הזוג חשוב לטבול בזמן. אמנם המאמץ הטכני של ההכנות והטבילה על האשה, אבל בשאר המאמץ, בעל נורמלי שותף. לקחת בעל, שכל מה שאת יודעת עליו, זה שהוא לא רוצה לדחות טבילה ולהפוך אותו לאנוכי - זה לא הוגן ורק יכול לפגוע להם בשלום הבית.
אני לא צריכה לדעת הכל עליוLia
ספציפית במקרה הזה הוא מתנהג בצורה אנוכית.
הוא לא מתנהג, הוא 'הציע'. לא הכריח, לא כפה, לאהסטורי
הפחיד.

ההצעה שלו כוללת שהוא נשאר לבד עם הילדים בזמן הזה בהפגנה. זה בכלל לא קל.

שוב, בזוגיות בריאה - שני בני הזוג רוצים מאוד מאוד טבילה בזמן ומתוך הרצון הזה, הם גם מוכנים להתאמץ בשביל זה. הם יכולים גם לקבל החלטה משותפת, כששניהם שלמים איתה, באופן חד פעמי לדחות בגלל צורך כזה או אחר.

אבל הריצה הזאת, להלביש על הבעל תיוגים כאלו, רק כי אשה שיתפה בהתלבטות - נראת לי לא נכונה, לא הגונה ויכולה רק לפגוע בשלום הבית שלהם.
מסכימה מאדלבוא בטוב
אני דווקא מאד מופתעת מהבעל שהוא גם חושב על ללכת להפגנה... ועוד להשאר שם עם הילדים לבד בכל הזמן שאשתו במקוה??
לא מכירה עוד אמיץ שיציע דבר כזה, בטח שלא בהמון שהולך להיות... זו לגמרי גדלות.

ולפותחת, אתם נשמעים זוג מקסים ממש!!
מקוה שמה שתחליטו יהיה בקלות ובשמחה
אולי מהחברה שאת הגעת זה ככהלבוא בטוב
מה שאני מכירה זה דווקא ממש לא..
חבל להשליך את הדברים הרעים שאת חווית או ראית סביבך- על הכלל. זה פשוט לא נכון.
דעתי כדברי ליה באופן כלליהעני ממעש
אישית לא הייתי דוחה את הטבילהלבוא בטוב
ולא הייתי נוסעת.
או שבעלי היה נוסע לבד עם הילדים או שכולנו לא היינו נוסעים
הולך להיות בלאגן היסטרי בירושלים... להתנייד בכיף למקוה לא בטוח שיהיה אפשרי.. ועם ילדים בכלל...
אבל ההפגנה חשובה בעיני שניכם, והמצווה לא פחות.
לכן זו בהחלט הנקודה שהייתי מתייעצת עם רב מה לעשות. ומקבלת בשלמות את מה שהוא אומר.
אשריכם שאתם חושבים אידאולוגיה ולא רק על עצמכם.
ריגשת!!
החלטות טובות 🙂
כל הכבוד על המחשבה, על שני הדבריםנהג ותיק
אני חושב שזה טרחה גדולה מידי לתזז בערב כזה בירושלים למקווה ובזמן שהילדים איתכם.
למה שלא תישארי בבית ותטבלי כרגיל?
אלא אם חשוב לך ללכת גם להפגנה (אשרייך ממש).
אפשר להחליט *ביחד* שאת דוחה למחר, בעיקר אם זה גם מתאים לך.
תלכי ערב אחרי, לא יקרה כלום.די שרוט
אלא אם כן יש לך סידור לילדים ותלכי צ'יק צ'ק למקווה ואז יהיה אפשר באותו ערב.
אפשר ליסועconet
ולחפש מקווה בירושלים

אולי אל תסעו בהסעות תצאו עם רכב תחנו רחוק או ליד מקווה שנמצא רחוק מהאיזור
קחו מונית להפגנה

תהיו יצירתיים...
אם את לא רוצה ללכת תטבלי בנחת בבית
ולהיות ביחד כשהוא יגיע מאוחר או לדחות למחר

אני זוכר כמה מקרים של התנגשויות
תמיד אפשר לאלתר ולמצוא פתרונות

אפילו ברמה של לחנות את הרכב בישוב בדרך לירושלים לדוגמא מבשרת או כל מקום אחר שמתאים לכם..

הבעיה שנשארה זה להיות תלוי בפקקים
רק מחדדת...מאמינה בטוב
המשך...מאמינה בטוב
בעלי הוא בן אדם מקסים, מתחשב והכי מפרגן בעולם. ואם זה לא היה נשמע ככה אז מחדדת פה.
פשוט ההתלבטות היא בין שני דברים שמאוד חשובים.
מצד אחד ההפגנה שבעיני שינינו היא מאוד מאוד חשובה.
ומצד שני ליל טבילה שגם הוא חשוב.
עדיין לא החלטתי מה לעשות וממשיכה להתלבט.
דווקא אני הצעתי לשחות למחר כי נראה לי בגדר משימה בלתי אפשרית.
חשבתי לבקש אולי מביביסיטר לשמור על הקטנים בזמן שאתארגן ובעלי יקח את הגדולים...

רעיונות יצירתיים נוספים יתקבלו בברכה...
לדעתי זה לא כזה מסובך לטבול בירושליםשלומית.אחרונה

יכולה להמליץ לך בפרטי על כמה מקוואות מקסימים באזור במרחק הליכה.

לא נשמע לי כזה סרבול- הוא עם הילדים בהפגנה, את הולכת למקווה, מתארגנת, טובלת חוזרת. 

לי זה נשמע ממש סבבה

(דרך אגב, לדעתי השרשור הזה קצת יותר מתאים להו"ל)

 

אני לא מבין למה זה כל כך מרגש אותי.די שרוט
שמישהו יסביר לי מה הקטע הזה שלי להתרגש מדברים שאני לכאורה לא מאמין בהם? אבל הדימעה זולגת מעצמה. דימעה של התרגשות, לא של צער

רב אישר לאביב גפן להופיע בזמן השבעה: "אין בושה בקיום המסורת היהודית"
אולי כי זה יום כזהנעמי28
שאין דתי חילוני, שמאלני ימני.
שניה וחצי של כולנו ביחד.

והתחילו השירים של יום הזיכרון.
הכי יפים והכי עצובים.

זהו, אין אותי.
כן אבל גם כשהוא עשה דואט עם אברהם פרידדי שרוט
זה ריגש אותי.

בחיי שאני לא מבין את עצמי לפעמים.
כנראה שחיבורים כאלה עושים לך את זהנהג ותיק
זה יפה
יש לי עובד מוסלמי בעבודה. איזה כיף זה היה לידי שרוט
אחלה גבר שבגברים. מותק של בנאדם.
איזה כיף זה מרגיש שאני מאחל לו חג שמח והוא מאחל לי חג שמח.

אבל לא יודע, משהו ביהדות בכל זאת בוער בי וזה לא מובן לי. זה מעצבן אותי שאני סכיזופרן בקטע הזה לפעמים
השכל חושב והלב אומר אחרתנעמי28
אתה יודע מה אומרים על מי שטעם מהדייסה..
מי שטעם יין הונגרינפשי תערוג
כי זה באמת מרגשנהג ותיק
ובכלל עם כל המתח שקיים סביב הימים האלה השנה זה נקודת אור

וכמו שכתבה @נעמי28 זה יום מאוד ישראלי ששייך לכולם
יש לך נשמהתהילה 3>
של יהודי, ואי אפשר לברוח מזה
אתהפרצוף כרית
לא מאמין ביום העצמאות,במדינה וכל זה?
חרדי מדי? חחח סתם,מניחה שלכיוון ההפוך

בכל מקרה,אתה יהודי, ודברים שקשורים לארץ ול מדינה תמיד מרגשים,ברור,מובן ולגיטימי
התשובה בגוף השאלהסוסה אדומה
זה נוגע בנשמהאחינועמיתאחרונה
ההרגשה שאנחנו עם אחד, שאפשר לאהוב אחד את השני ויש לנו תקווה...
גם אם אתה ואביב לא מאמינים, יש לכם כבוד למסורת המפוארת שמאחורינו ובעיניי זה בהחלט מרגש.
כל שנה השיר הזה שובר לי את הלב לרסיסים..Lia

אצלנו בגן יש המון ילדיםאת חלקם אני אוהב, את חלקם אני לא מכיראבל מי לא שמע על האומץ של רןהוא הכי מהיר בחול, הוא הכי חזק בגןאבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלותשהוא כל כך מאוהב באחת הילדות

 

אז בלילות קריםעם פנס מתחת לשמיכה הם מדבריםוהוא מגלה לה מה היא בשבילוכל עולמו מוגן מתחת לשמיכה

 

אצלנו בגן יש הרבה חבורותיש כאלה נחשבים, יש כאלה שפחותאבל מי לא שמע על קופצי הנדנדותמריעים להם כפיים, מלמדים אותם לנחותמורמים על נס הדגל, גאוות כל האזוררק לפעמים כשהם קופצים רחוק הם שוכחים לחזור

 

אז בלילות קריםעם פנס מתחת לשמיכה הם מדבריםוהוא מגלה לה מה היא בשבילוכל עולמו מוגן מתחת לשמיכה

 

אצלנו בגן נפרדים בשמחהכי היום לא ארוך ונפגשים שוב מחרחוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגןאמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן

 

אז בלילות קריםעם פנס מתחת לשמיכה הם מדבריםוהוא מגלה לה מה היא בשבילוהיא בוכה כשהוא מציע לה להיות כל עולמובערב שלפני המלחמה

אצלנו בגדוד יש המון ילדיםאת חלקם אני אוהב, את חלקם אני לא אכיר

 

💔💔💔נעמי28
לא הכרתי. בהחלט שיר מרגש.נפשי תערוג
מאודנהג ותיק
כמו הרבה שירים ביום המיוחד הזה.

תודה
אצלנו בגן יש ילד שקט וגיבורהגיבן מנוטרדהם
היחיד מהתופת שהצליח לחזור
אבל אף אחד לא שומע את מה שהוא עובר
איך כל לילה בתוך החושך לעזה הוא חוזר
לריח הבשר החרוך לצרחות ולדם
לפעמים עוד נדמה שהוא בכלל עוד שם

אז בלילות קרים
לא צריכים פנס כי הם תמיד ערים
הוא מגלה את כל המחלקה שלו
ואת עצמו בסג׳עיה מתחת לשמיכה.

(לאחינו לנשק שחזרו שלימים בגוף אבל הנפש נשארה עוד שם)
אחד הדברים שלעולם לא אביןמופאסה
הסמיכות הזאת של יום הזיכרון ליום עצמאות...

אני, כבן אדם שאיבד חברים וחיילים, כ"כ מרוסק מהיום הזה שלא מצליח להרגיש שום שמחה למחרת.
כי בזכותם יש לנו מדינה. הם רוצים שנשמחLia

אחרת המוות שלהם היה לשווא.

נכוןמשמעת עצמית
מעבר מאולץ ומנותק מהמציאות.
אני חושבת שלרוב הישראלים זה קצת (לא נעים להגיד), נח ומתאים לעבור זריז מהיום הקשה והעצוב לשמחה וזיקוקים.
כולנו מאוד מחוברים לזיכרון אבל זה גם מעיק...

אנשים שבאמת קרובים לשכול כמו המשפחות, המפקדים והחברים - זה מעבר בלתי נסבל.😞
אני מכיר אישית הרבה שמחוברים היטב לשכולהסטוריאחרונה
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ה' באייר תשפ"ג 21:48
ורואים בזה את החיבור הכי טבעי ושהכי מכיר בגבורת הלוחמים ובערך שלשמו הם מסרו את נפשם.

אהיה יותר חד - מי שמארגן אצלנו את טקס המעבר, בין הערביים של היום - טקס שלא הכרתי בירושלים, שממש תחילתו בעומק הזכרון וסופו בשמחת היום - הוא בעצמו ממשפחה שכולה יותר מפעם אחת...
חשוב לרענן שוב, בעיקר לגבי כל המתרחש בהודעות בפרטינגמרו לי השמות

גם עכשיו (כמו תמיד) עם הצטרפות ניקים חדשים, ועם זהירות מניקים חדשים כותיקים כאחד -

יש להיות עירניים ולהיזהר, במיוחד מהודעות בפרטי,

גם אם הן מהמגדר שכתוב בניק לכאורה,

גם אם ההודעות תמימות,

גם אם הניק ותיק או מוכר,

גם אם בסה"כ מחפשים או שואלים על אינפורמציה כלשהי וכו',

יש כיוון שחלילה יכול לאט לאט להוביל למקומות מאוד בעייתיים וחשוב להיות עירניים ולשים לב לכך כבר מההתחלה.

 

ומרענת גם את התזכורת החשובה שכאן: 📢 חשוב להזכיר שוב - יש לנקוט במשנה זהירות 📢 - נשואים טריים

 

רק בשורות טובות לכל עמ"י 🙏

תודההיום הוא היוםאחרונה
שלום לכולםשיחים
חשבתי אם לפתוח את השרשור בפורום של הלקראת נישואין וזוגיות, אבל אני בכל זאת חושב שכאן אני אקבל תשובות יותר טובות.
אני יוצא עם מישהי שבגדול אני כן אוהב את המראה שלה וכשאני מדבר איתה אני ממש נהנה. אני גם כן רוצה להניח עליה את הראש תוך כדי הדייט או לשים לה יד על הכתף. גם הפנים שלה נראות לי חמודות, אבל היא קצת נמוכה ושמנה, וזה מפריע לי. האופי שלה מצד שני זה בדיוק האופי שאני מחפש וגם הרבה פעמים יש לה מבטים ופוזות שממש מצחיקים אותי ועושים לי נעים.
אפשר לדעתכם להתרגל לזה אחרי החתונה?
מאמינה שכןאור123456
להתרגל למה..? שומן זה משהו שאתה סולד ממנו? אז לאbinbin
לפי התיאור שלךנהג ותיק
על המציאות מהכיוון שלך נראה לגמרי שכן
תגיד לה יש אבא חטוב...אריק מהדרום
אמא חוזרת לגינס לנשיםהיום הוא היוםאחרונה
תתייעץ עם מישהו חכם שמכיר אותךהעני ממעש
השאלה היא למה זה מפריע לךפשוט אני..

האם אתה חושש ממה אחרים יגידו?

אולי אתה חושש שמעמדך החברתי ייפגע מכך שאשתך שמנה?

או שאתה חושש שהמשקל והגובה יגרמו לכך שלא תרצה לקיים יחסים?

(סתם אפשרויות שעלו לי לראש, כמובן אין הכרח שאחת מהן נכונה.)

 

אם הסיבה היא חיצונית (מה יגידו), אז נדרשת עבודת המידות ואז השאלה היא האם יש בך רצון וכוח לעשות זאת.

אם הסיבה היא פנימית, צריך לראות מה בדיוק הפער כדי להבין האם הוא יפריע בהמשך.

כל עוד אתה מרגיש בנפשסוסה אדומה
שאתה עושה לה טובה שאתה בוחר בה (לא משנה מה הסיבה) ושאתה לא נמשך לכולה, תעשה לה טובה וגם לעצמך ותאפשר לה לבחור גבר שימשך אליה באמת.
אין בזה ביקורת כלפיך, אלא עצה טובה ממני.

משיכה ונשיאת חן זה דבר סופר חשוב,
אני לא יודעת על מה זה יושב אצלך (יש מצב שזה גם נטו חברתי ואתה יכול לעשות סוויץ'), וגם לא אומרת לך מה לעשות בקשר אליה.
אלא אומרת שעד ואם וכאשר הנושא הזה לא פתור, אסור לך להתחתן איתה.
תזכור, לא עושים טובה לאף אחד כשמתחתנים עם מישהו.
אם אתה עושה טובה, אתה עושה רעה.
וזה לא קשור רק לעניין החיצוני. בכל אחת שתפגוש חוסר שלמות (ואין מישהי כזאת), אתה חייב להיות שלם לגמרי עם הבחירה.
כדי שאח"כ כשיהיו יתמודדויות לא תחיה באשליה שלא באמת בחרת.
ליסינג או קניית רכב?פה לקצת
אולי יש פה כאלה שמבינים בעניין.

מה יותר משתלם כלכלית לדעתכם?
השאלה לא מנוסחת נכוןפשוט אני..

מה יותר משתלם כלכלית, לקנות דירה בירושלים או במושב נידח בערבה?

מה יותר משתלם כלכלית, לאכול טוסט שמכינים בבית או ללכת למסעדה חלבית?

 

בשני המקרים ברור לנו איזו אפשרות תהיה זולה יותר ואיזו יקרה, ועדיין הרבה אנשים יבחרו את היקרה. למה? כי זה לא עניין של "מה יותר משתלם", אלא על מה אני רוצה ויכול להוציא כסף ועל מה לא. לפעמים היקר יותר משתלם לטווח הרחוק, לפעמים היקר מספק לי הנאה גדולה יותר מהזול, לפעמים היקר חוסך לי זמן או טרחה וכו'.

 

ליסינג וקניית רכב הם לא מוצר זהה עם מחיר שונה (אחרת היה מאוד קל להשוות ביניהם).

מדובר במוצרים שונים לגמרי.

 

בקניית רכב קונים גוש מתכת על גלגלים.

בעסקת ליסינג תפעולי קונים שקט נפשי מסוים (לא צריך לקנות ולמכור את הרכב, לא צריך לשלם בנפרד על ביטוח כזה ואחר, על תיקונים וטיפולים במוסך, לא מאבדים יום עבודה אם המנוע פתאום משותק, לא צריך לדאוג מירידת הערך שאינה ודאית עד ליום המכירה).

 

 

בליסינג החיים הרבה יותר נוחים, אבל הנוחות הזאת עולה הרבה מאוד כסף.

מי שיש לו כסף והוא מעדיף לשלם בשביל נוחות - שיתפנק עם ליסינג. מי שכל שקל חשוב לו והוא מוכן בשביל זה לבזבז הרבה זמן - שיקנה רכב.

 

נקודה אחרונה:

בהשוואה בין קניית רכב חדש לבין ליסינג על רכב חדש, מבחינה כספית נטו, הליסינג יהיה יקר יותר במעט עשרות אלפי שקלים.

בהשוואה בין קניית רכב יד 2 לבין ליסינג על רכב חדש, ההפרש במחיר מזנק. אז אם לא דחוף לכם רכב חדש וגם רכב יד 2 בן 3-5 שנים רלוונטי מבחינתכם, קחו בחשבון שהפער הכספי יהיה עצום.

אבל זאת השאלה 🤷‍♀️פה לקצת
חבר של בעלי טוען שבירר ויותר משתלם ליסינג

וההשוואה לשאלה על הדירה לא נכונה.
אם כבר, מה יותר משתלם- לקנות בית או לשכור.
יש מי שאומר שלשכור....
תגדירי "משתלם"פשוט אני..

אם השאלה היא רק "על מה מוציאים יותר כסף" - חד משמעית על ליסינג מוציאים יותר כסף. הרבה יותר.

 

אבל בתמורה מקבלים דברים (נוחות ושקט), ולכן השאלה "האם זה משתלם" היא אינדבדואלית, בדיוק כמו השאלה האם משתלם לאכול טוסט בבית או ללכת למסעדה. 

 

ההשוואה על הדירה נכונה כי מדובר בשני מוצרים שונים, לכל אחד יתרונות וחסרונות, ולהתייחס רק למחיר יהיה פשוט לא נכון (אחרת כולם היו הולכים לגור בערבה).

בונוספשוט אני..

למה תמיד, לעולם ועד וגם אחרי זה, ליסינג יעלה יותר מקניית רכב:

 

חברת הליסינג היא לא עמותת צדקה.

כל שקל שאת היית מפסידה אם הרכב היה בבעלותך, הוא שקל שחברת הליסינג מפסידה מכך שהרכב בבעלותה.

בגלל שהם לא עובדים בחינם והם לא גמח לנזקקים, אין סיכוי בעולם שהם יחייבו אותך על פחות כסף ממה שזה עולה להם.

 

אם למשל את מנקה את ביתך לבד, כמה זה עולה לך? כמה שעולים מוצרי הניקוי. 

וכי יש מנקה בעולם שתסכים לנקות את ביתך עם מוצרי ניקוי שהיא מביאה מהבית שלה, ותיקח ממך פחות מכך? הרי זה אומר שהיא תצא מופסדת! היא בוודאות תיקח את המחיר שזה עולך לך, פלוס רווח שבשבילו היא מוכנה לצאת לעבוד.

 

(יבוא המתחכם ויגיד שאצל חברות ליסינג זה שונה, כי הן מראש קונות את הרכב מהיבואן במחיר זול יותר ממה שאדם פרטי יכול לקנות, כך שהעלות שלהם נמוכה יותר משלי. 

אמנם זה נכון, אבל בסוף התהליך ירידת הערך שרכבי ליסינג סופגים היא גבוהה יותר מירידת ערך של רכב פרטי, כך שבסוף הם לא באמת נשארים עם רווח לעומת צרכן פרטי).

אני חושב שהכוונה אצל הציבור בליסינגדי שרוט
זה בגלל שבליסינג אתה פורש את התשלומים לאורך 3 שנים במקום להוציא במכה אחת סכום גדול מה שבלתי אפשרי אצל רובם. זה נתפס כאפשרי יותר לפרוש תשלומים בקרב מי שיש לו פחות למרות שבטוטאל הוא ישלם יותר.

זה פשוט טעות בהגדרה לדעתי.
מה ההבדל מהלוואה בנקאית?פשוט אני..
אם אין לך כסף לשלם הכל, קח הלוואה מהבנק. עדיין יהיה יותר זול מליסינג.

איך אני יודע? כי גם הם לוקחים הלוואה ומשלמים עליה ריבית, והם לא פראיירים של אף אחד. זה חלק ממחיר העסקה שהם עושים לך.
אין לי הרבה ניסיון בליסינג אבל אין בליסינגדי שרוט
מין מסלולים כאלה שפשוט מחלקים את המחירון של הרכב במספר התקופות וזה כאילו נחשב לריבית מופחתת?
משהו כזה. לא?
מי ייתן לך ריבית מופחתת ולמה שהוא ייתן לך אותה?פשוט אני..

יש הנחות, מבצעים, מועדונים, הכל טוב.

בסופו של דבר חברת הליסינג בטוח תצא מהעסקה ברווח, ובמתמטיקה פשוטה זה אומר שאתה תצא בהפסד.

שוב, זה לא בהכרח רע. גם כשאני הולך למסעדה אני מפסיד ועדיין אני עושה זאת.

לפעמים יש אנשים עם הרבה הלוואותנפשי תערוג
או מסורבים וכו'

בבנק יקבלו (או שלא יקבלו בכלל) ריבית מנופחת
על ליסנג ישלמו כל חודש 3000 שח.
ברור שיצאו מופסדים בסוף הדרך.
אבל זאת הדרך (שגויה מיסודה) שלהם לנסוע ברכב 2023 ולהרגיש בעננים
על ליסנג בסופו של דבר תוציאי יותר כסףנפשי תערוג
הרי זה ברור ואין על זה שאלה
בשביל זה יש חברות ליסנג.
הן הרי לא מפסידות.

אבל הן מספקות נוחות וראש רגוע.
לחלק מהאנשים זה עדיף.

בדיוק כמו שאנשים יזמינו בוולט ולא יבשלו בבית
או שאנשים יסעו במונית ולא באוטובוס
וכו'
זה לא בהכרח נכון בליסינג דרך מקום העבודהחבלז
בלינסינג הממומן דרך מקום העבודה - העובד אומנם מחוייב בשווי מס של 2.5% ממחיר המחירון של הרכב, ואם הרכב חשמלי או היברידי שווי המס נמוך, אך למשפחה המרבה בנסיעות, ההוצאות השוטפות על חשבון המעסיק (דתיים ״מקופחים״ לעומת החילונים המנצלים את הליסינג בסופי שבוע. שלא לדבר על נסיעות רבות לאילת) וכך בסיכום השנתי הליסינג לא יקר משמעותית.
2) במשפחות עם נהג צעיר, במפרט ברכבים חדשים ויקרים - הביטוח היקר לנהג צעיר, בליסינג שהוא דרך העבודה, לא עולה למשפחה.
3) נזקים ותאונות, ירידת ערך - כאשר מדובר ברכב חדש פרטי מול רכב חדיש בליסינג דרך העבודה, ברור איפה זה כואב בכיס.
ברור שאם מדובר בהטבה מהעבודה אז זאת עסקה אחרת לגמרפשוט אני..
אני חושב שאם לפותחת הייתה אפשרות לקבל ליסינג מהעבודה היא הייתה מציינת זאת בשאלה.
אצל חלק מהחברים שלינפשי תערוג
שמקבלים רכב מהעבודה
יכולים להחליט מה לקחת.
רכב ליסנג (ויש שווי מס על הרכב )
או התשלום שלו לחברת הליסנג

וגם כאן. הרוב בוחרים לקחת את הכסף שזה הרבה יותר משתלם
חברות הליסינג קמו בעקבות הטבות הליסינג מהעבודהחבלז
הליסינג הפרטי הוא ״על הדרך״. לא ליבת העסקים שלהם. בין כה וכה יש להם מנגנונים וצוותים ומוסכי הסדר לטובת הליסינג התפעולי.
מאמינה שליסינג יקר יותר אבל האיכות חיים חלומיתאור123456
אנחנו עם 2
אחד ליסינג ו90 % מהנסיעות בו
ואחד פרטי קטן

הליסינג גם נוח עם נהגים צעירים כי זה כולל ביטוח מאד יקר ללא עלות
וזה שלא צריך לחשוב על דלק זה גם כיף מאד ( בהנחה שאין הגבלת קילומטרג')
אני יצאתי מנקודת הנחה שזה ברור שזה מהעבודהאור123456
הכוונה פרטי, לא מהעבודהפה לקצת
בליסינג פרטי - באמת שחבל על הכסף שלכם.חבלז
ברור שהכי חסכונייראת גאולה
ומה שרוב האנשים ממעמד הביניים עושים,
זה לקנות רכב, לא יד ראשונה.

ליסינג הוא נוח מאוד ומומלץ בהחלט למי שיש מספיק כסף, ומעוניין לשלם על איכות חיים ועל נוחות. אבל כלכלי זה לא.
מדובר ברכב ראשון?העני ממעש
כבר יש להם רכב בליסינג רק שהאישה טוענת שזה לאפה לקצת
כלכלי והבעל טוען שבירר וזה יותר משתלם מלקנות רכב.
ואין להם כסף מיותר...
דעתי בשליפההעני ממעש
אם זה כבר סרט שהם מכירים, אז שיישארו בסרט המוכר. בפרט שאין להם טווחי תמרון כלכליים

וכמו שנאמר. זוהי שאלה עם נתונים רבים ומשתנים. זה לא חישוב ישיר של אריזת חסכון של פסטה.
גם אם הבעל ברר וזה יותר משתלם מרכב חדשקופצת רגעאחרונה
( וזה כנראה לא יותר משתלם)
מי שצריך רכב ואין לו כסף מיותר, לא קונה רכב חדש, אלא רכב יד 2.
בגדול, אלא אם יש מזל רע באופן יוצא דופן, כמובן שרכב יד 2 כמה שנתונים אחורה, יהיה זול יותר מליסינג
כמו שכתבוזוזיק העכבר
ברור שליסינג הוא השביל נוחות ולא בשביל חיסכון.
מצד שני, כשעושים קנייה גדולה שווה לבדוק היטב את ההשלכות לטווח ארוך
למשל, אנחנו קנינו רכב שבטווח הארוך היה לנו יותר יקר מליסינג - הוא היה לא אמין, תיקונים מאד יקרים וצריכת דלק גבוהה יחד עם הרבה נסיעות שלנו.
כמובן שהיינו יכולים לקנות רכב אחר ולהיות חסכוניים יותר , אבל היו לנו שיקולים מכריעים לקחת דווקא את הדגם הזה.
במבט לאחור עם מכלול השיקולים שהיו לנו יתכן שההחלטה הנכונה וה*משתלמת* עבורנו היה לקחת באותו סכום שבטווח הארוך הוצאנו בכל מקרה ולשלם לליסינג. (בתקציב שהיה לנו היינו מוגבלים לדגם הבעייתי הזה אבל הליסינג האפשרויות היו רחבות יותר) .
בדידות עצומה בזוגיותהנחסרת

חייבת עיצה...

נשואה קרוב לשני עשורים עם ילדים מתבגרים וקטנים.

יש לי בעל עם לב טוב, אוהב ללמוד תורה ולהשקיע בעבודה שלו.

כל השנים אני והילדים היינו בתחתית מבחינתו. הרגשה של מטרד שגוזל מזמנו.

הרגשה שאנחנו גוזלים מזמן הלימוד או מעומס העבודה הגדול שעליו.

מבחינה חומרית אנחנו חיים חיי פשטות אבל באמת שהוא לא מחסיר מאיתנו כלום ולא מתקמצן עלי או על הילדים.

בפועל הוא עסוק מהבוקר עד הלילה בענייניו וכשאני מבקשת עזרה, התייחסות, זמן זוגי הוא משדר שזה מטרד, מפריע לו, בלי חשק...

יש לו דפוס זוגיות כמו של פעם.

האיש יפרנס, האישה תטפל בבית, בילדים ובעצם גם בו.

אין מצידו שום שום שום התעניינות בשלומי, בלום הילדים.

כשאני מספרת לו מעצמי אני מקבלת הרגשה של הקשבה בחצי אוזן, בלי פניות אמיתית וכנה.

כל השנים בכיתי לו על זה והוא טוען שאני "מחפשת על מה לריב" וכל המריבות הן באשמתי.

כמה שניסיתי כל השנים להסביר לו שזה צורך שלי כאישה. לא עוזר.

וללכת ליעוץ? מה פתאום! רק אני הבעיה.

אז הלכתי. לשתי יועצות שונות וניסינו יחד לשנות אצלי דברים שאולי גם יזיזו אותו.

לא עזר.

הוא בערך יודע שהלכתי. לא שאל מעולם מה היה בפגישות. ולא שאל כמה כסף שילמתי להן.

וזהו. נגמר לי הכח.

אני כבר לא מרגישה אהבה כלפיו.

החסר אצלי כ"כ עמוק.

הבדידות גומרת אותי.

נשארת כאן כרגע בשביל הילדים.

אבל גמורה נפשית, לא מוצאת לעצמי מנוח פנימי וכאובה בלי סוף.

 

יש לזה סיכוי לשינוי כשאין לי שותף?

יש סיכוי לעורר איש רדום ואטום בנקודה הזאת?

כמה כאבנהג ותיק
קוראים את התיאור שלך והלב באמת יוצא גם כי את רואה בו מעלות טובות, גם כי מביעה את הצורך האמיתי שלך וגם כי ניסית שתי מטפלות ועדיין לא הולך.
זו מציאות באמת כואבת ובעיקר המשפט המסיים שלך שצורב לקרוא אותו.
לצערי אין לי פתרון קסם להציע, אבל יכול לומר ששמעתי על מקרים אולי יותר קשים שבסוף כשהיה טיפול זוגי של שני הצדדים זזו דברים, לא האמינו שאפשר היה ככה לשנות ובכל זאת היתה הצלחה, גם אם מסויימת. אז אני מנסה להפיח בך תקווה.
מצד שני אין סיבה שתמשיכי לסבול ככה. בדידות היא דבר נורא.

יש אולי אדם שיכול להשפיע עליו כמו רב או דמות שקרובה אליו? (חוץ מלהמשיך לנסות לכתת לטיפול זוגי, כי נשמע שאם יסכים אולי יקבל כלים וראיה אחרת)
ואוו, ממש כואב לי לשמועישי .א.

רק להגיד לך שיש תקווה ותאמיני במציאות שדברים יכולים להשתנות

וואו, ממש קשההסטורי
רק מעיר, גם ב'זוגיות של פעם' התעניינות בשלום היתה. נשמע שהוא עם חסימה מאוד רצינית ומובן שזה מאוד קשה לך וחסר לך. נראה לי שיש כאן אחריות כבידה מידי לפורום, כדאי מאוד להתייעץ עם דמות טיפולית בעולם האמתי ולפי זה לקבל החלטות (עדיף לך להשאר לבד ולא איתו?).

רק נקודה אחת שקפצה לי - ההתנהלות כפי שאת מתארת מוגזמת מאוד, גם לאדם לא רגשן. כהשערה בלבד, יכול להיות שהוא על הספקטרום האוטיסטי או שהוא פוסט-טראוומתי? כמובן, כל אבחנה כזאת צריכה להיות מקצועית, ובוודאי לא מהודעה בפורום. אבל, אם זה אחת מהאבחנות שהצעתי, זה משנה את כל ההתייחסות וכיווני הטיפול.
אולי זה ישמע לך קצת קשה מה שאגידדי שרוט
אבל תנסי לראות את הצד הטוב במה שאגיד.

תראי, אתם כבר לא זוג צעיר. ובעלך כבר לא בן 30. קשה "לחנך מחדש" אחרי גיל 40. אני מוצא את זה קשה להפנמה מצידך כי וואלה, את זקוקה למשהו בסיסי ביותר וזה מובן לגמרי.

אני חושב שזה הזמן שלך שאת תשקיעי בעצמך. תעשי דברים שממלאים אותך. שעושים לך טוב. זה הזמן שלך. תמנפי את עצמך. הילדים שלכם כבר גדולים זה בדיוק הזמן לצמוח.

מאוד יכול להיות שכשבעלך יראה שאת מבלה ונהנית ומשקיע בעצמך בלעדיו או לכל הפחות שאת לא זקוקה לו כדי להנות ולצמוח אפילו אם זה איתו הוא ירצה כן להיות חלק מזה. יכול להיות. זה קורה. אבל עכשיו, אל תוותרי על עצמך.
תגובה יפה🌹קקאואחרונה
קשה ועצוב לשמועzakukl1
צרת רבים נחמת טיפשים - אבל אני שומע עוד ועוד מקרים כאלו. (מכיר אישית מקרה דומה)

ייתכן ומה שאכתוב לא בדיוק יתקבל ונמצא במיינסטרים כאן...

1. מצטרף למה שנכתב לפני - אל תוותרי על עצמך. תפתחי את עצמך, תעצימי את עצמך, תמצאי את המקומות שמאפשרים לך הקשבה אמיתית והכלה, עונים לך על הצורך וממלאים אותך.
2. לפעמים רק כשהאדמה רועדת אנשים מתעוררים (לא שזה מבטיח משהו) אבל ייתכן כשהוא יבין שהבית 'רועד' הוא יבין שיש צורך לזוז מהמקום.
3. ההתנהגות שלו לא תשתנה כנראה (בצער) אולי תוכל 'להשתפר' (לא שזה רע) אבל זו נקודה שצריך לקחת בחשבון
4. שאלת תם בלבד - ייתכן ויש לו (גם אם רק בראש) אפשרויות אחרות בהם הוא מרגיש שייך?
כואב ממש לשמועתהילה 3>
וכואב עוד יותר כי זו לא דרכה של תורה
הפוך.

האם הייתה ביניכם פעם קרבה?
האם אין לו בכלל רצון לזוגיות או לקשר טוב?

יש דברים שאפשר לעשות דרך תהליך שהאישה עוברת, בוודאות.
אבל אני לא יודעת כבר מה ניסית.
נשמע שאת כאובה מאד ובצדק, ושגם ילדייך לא זוכים למספיק אבא, ושזה בהחלט נושא שכדאי להשקיע בו כי זה החיים בסוף.


אני מציעה לך לעשות תהליך משמעותי ועמוק נוסף, שבסופו תחליטי האם נכון לך להשאר, אם את שם רק בשביל הילדים.
לילדים זה לא בהכרח בריא ואני מניחה שהם כבר לא צעירים, ובכל מקרה נשמע שיש עוד מה לנסות.

שולחת לך חיבוק והרבה כח.
תודה לכל אחד שהגיבהנחסרת

גם בפרטי. (קראתי ומעדיפה לענות כאן ולא בפרטי)

תודה על ההזדהות והחיזוקים.

ברור לי בודאות שהוא לא על הספקטרום. מכירה מתוך העבודה שלי את התחום מקרוב.

ב"ה משקיעה בעצמי. וזה עולה לא מעט ובעלי מאפשר בשמחה שזה לא מובן לי מאליו.

לא יכולה הרבה להשקיע כי יש כאן עוד קטנים וחסדי ה' זכינו לילדים נפלאים (עם התמודדויות של גידולם כמו כולנו) לכן לא רוצה בשלב הזה לפרק את הבית.

הילדים אכן מפסידים אבא אבל למדתי מהיעוץ שאני לא אחראית על האבהות שלו.

הוא בשום אופן לא מוכן ללכת ליעוץ. רק אני הבעיה לדעתו.

וכשאני אומרת לו שהלימוד לו שווה כשאני מצטערת מזה, זה מקפיץ אותו...

שוב, כי הבעיה היא בי...

הוא רוצה אישה שמחה, מחייכת שעושה בבית מה שצריך ומאפשרת לו מרחב מחיה.

אז בתקופה האחרונה קיבל מה שרצה חוץ מאישה שמחה וכבר לא בטוחה שהיא אוהבת את האיש שלה  וחווה כאב יומיומי שמורגש אצלי אפילו פיזית.

 

לא יודעת מה התקוה שלי.

ומתלבטת אם נכון לומר לו ישירות שהלב שלי פחות אוהב ואני כאן בינתיים עד שהילדים יגדלו...

 

כן, תכתבי לו מכתבים...
ותגידי לו כל מה שאת מרגישה ורוצה.
ושיהיה במכתב כי ככה את יכולה לומר הכל מהלב ובלי הפרעות
מסכימה עם העצות לכתוב מכתבאחת פשוטה
לפעמים אנחנו בטוחות שהבעל מבין את הקושי וכו' , ולפעמים הוא ממש לא רואה את המציאות אותו דבר והריחוק שאת מרגישה לא מובן לו עד הסוף, הוא יכול להרגיש ממש בסדר בתחושה שלו מהמצב הכללי.

חשוב חשוב חשוב לשקף לו עד הסוף את ההרגשה שלך, שיבין עד כמה את מרגישה מרוחקת ועד כמה את כבר שם רק בגלל הילדים
לי נשמעזוזיק העכבר
שהוא לא קולט שהאדמה באמת רועדת מתחתיו... אשתו שאהבה אותו אהבה אמיתית הרבה שנים מתחילה לאבד את זה . לטובתו הוא צריך ניעור - שיבין שאם לא יעשה שינוי - החיים *שלו* הולכים להיפגע מאד (בין אם תתגרשו ובין אם לא).

לא נראה לי שכדאי לאיים איום ריק - ואם את לא מתכוונת להתגרש - אפשר לנער אותו בדרכים אחרות. לא נראה שהוא יצא מאזור הנוחות שלו בלי זה.
יחד עם זה, נשמע שיש לכם בסיס טוב מאד - את כן אוהבת ומעריכה אותו , הוא כן אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב - הוא פשוט צריך לשנות את הגישה שלו באופן יסודי וזה קשה , במיוחד שהוא חי כך הרבה שנים.

ואחרי הכל - הכי כדאי ללכת לייעוץ בעולם האמיתי.
מסכימה מאודאחינועמית
כל מילה
יקרהתהילה 3>
קודם כל זה נכון שבעל מחפש אישה שמחה, כי גברים מטבעם רוצים לשמח את האישה שלהם, הם פשוט לא תמיד יודעים איך
(וגם נשים לא תמיד יודעות בעצמן איך... זה חלק מהבעיה)
כשאישה לא שמחה- גברים במנגנון שלהם, גם אם הם לא בהכרח מודעים למה ואיך, מרגישים כושלים, כמו שאנחנו כאמהות הרבה פעמים נרגיש כשלון כשלא טוב לילד שלנו.

גבר שמרגיש נכשל בשדה הביתי והזוגי שלו, לא פעם יעדיף להמנע ולהתרחק ממנו, גם אם הוא לא עושה את זה במודע.
ואם יש מקום אחר שבו הוא כן מרגיש בעל משמעות כמו עבודה, הוא ינסה למצוא לפחות שם את מקומו.


והכי חשוב- גם לך כאישה, מגיע להיות שמחה באמת.
אישה שנושאת מטענים רגשיים קשים, ושמרגישה שהיא לא מעניינת את בעלה, בודאי יהיה לה קשה לשמוח,
ושלא יובן חלילה אחרת- לפברק שמחה כדי שהבעל יהיה כאילו שמח, זה הדבר הכי גרוע, שמשאיר את האישה מתוסכלת בעומק, את הגבר זה לא באמת משכנע, וזה סתם פוגע במנגנון הזוגי.


כל הנ"ל כמוהן לא בא להאשים אף אחד, זו דינמיקה שלמעשה הרבה מהסוגות נגררים אליה בלבוש כזה או אחר,
ומה שצריך לעשות זה ללמוד להפעיל אותה לכיוון החיובי במקום השלילי.


אז מה כן?
ללמוד להשתחרר ממטענים רגשיים, ללמוד איך להתנהל איתם, ללמוד איך לנהל דינמיקה זוגית שנותנת תחושת סיפוק לשני הצדדים,
אישה שמחה באמת, ובעל שמרגיש משמעותי וגם באמת כזה מוצא את מקומו יותר ויותר בזוגיות

האם זה משהו שקורה ביום אחד? לא
אבל זה לגמרי לגמרי לגמרי ישים❤️
וואוהסטורי
מתלבט מאיפה להתחיל.

את בהחלט יכולה להגיד לו,שאם הוא רוצה אשה שמחה, חובתו (ע"פ התורה, גם אם הוא לא רוצה...) לשמח אותה.

מעבר לזה, בכלל לא ברור שהמצב הקיים הוא טובת הילדים. אני מכיר אנשים שלא סולחים להוריהם, על זה שלא התגרשו והם גדלו ב'שדה קרב'. עד כמה שאני מבין מהתיאור, אצלכם זה לא שדה קרב, אבל זה כן בית עצוב.

לא בטוח שהמסקנה היא לפרק, כן בטוח שכשאת מתייעצת (עם גורמים מקצועיים בלבד), מלבד שאלת טובתך (שזה שיקול לגיטימי מאוד, גם כשיש ילדים), גם טובת הילדים זאת שאלה מורכבת.
כואב מאודמופאסה
נורא קשה מאוד לשנות בן אדם שהוא מתנהג בדפוס קבוע כ"כ הרבה שנים במיוחד כשהוא אטום.
אני חושב שבמקרה כזה דרך היחידה,לזעזע אותו כדי שייפתח לשמוע אותך ולגשת ליעוץ.
מה הוא היה עושה אם היה רואה את מה שכתבת כאן?
אני מציע לך לכתוב לו מכתב מפורט (כולל דוגמאות מהיום יום) לא מכתב מאשים אלא מכתב שמספר את הרגשות שלך, כמה שאת מרגישה דחויה ובודדה והגעת על סף ההחלטה להיפרד.
אני משער שיהיה מאוד קשה לעשות מהלך כזה במיוחד שאת נשמה רגישה אבל אין לך מה להפסיד. אם הוא לא מוכן לשנות את המצב, תמשיכי את החיים שלך לבד. הלבד בזוגיות הרבה יותר קשה מאשר לבד האמיתי.
מצטרפת לכל מה שכתבו לךLia

ורק שאלה,

איך הצלחת לאהוב אותו עד עכשיו, אחרי כמעט 2 עשורים, כאשר מלכתחילה הוא היה ככה? זה פשוט לא נתפס לי.. עוד בשנה הראשונה היית צריכה לנער אותו.. 

 

ממש קשה אפילו לקרוא את זה, קל וחומר לחוות את זהנגמרו לי השמות

חיבוק גדול גדול יקרה

להיות תקופה כ"כ ארוכה בהרגשה שאת חלילה מטרד זה פשוט שורף את הלב במקום הכי פגיע רגיש ומדמם שיש

יחד עם זאת מדהים לראות שכתבת על בעלך שהוא עם לב טוב באמת, ושאת רואה שהוא אוהב ללמוד תורה ומשקיע בעבודה.

כלומר לכשעצמם יש כאן 3 דברים נפלאים בו.

רק צריך להבין מה כאן גורם לו לא לראות אתכם. כלומר האם יש כאן משהו שלו עם עצמו שדרוש בירור וליבון,

האם התפיסות או ההבנות שלו על עולם לימוד התורה או הפרנסה מתרחבות למקום שיוצר אצלו לחץ פנימי שמשפיע על ההתנהלות והוא בינו לבין עצמו נמצא במעין מרדף אינסופי?

מרדף אינסופי אחר הפרנסה, אחר הלימוד, אחר הערכים, כאשר כוונתו וליבו באמת באמת טובים, אך מעשיו בפועל כדוגמת אי-הניראות שלך ושל הבית פוגעים מאוד?

האם הוא מודע לדברים?

 

נשמע שעשית ופעלת כ"כ כ"כ הרבה

את ממש גיבורה בעל כורחך

ואת צודקת  לגמרי שהנשמה שלך זועקת כאן לשינוי לטובה!

ליחס!

לניראות!

להערכה!

לזוגיות מיטיבה גם עבורך!

 

בהחלט בהחלט. מחזקת את ידייך להמשיך לשאוף לכך ולא להדחיק את הבריאות הנפשית הכ"כ בסיסית הזו שלך יקרה!

 

אם בעלך אטום וכלום לא עוזר - צריך למצוא דרך שתתאים לו שתאפשר לו לראות את המציאות גם מעינייך. כי נראה ש(כנראה בלי כוונה כלל כפי שזה נשמע) הוא בכלל לא רואה אותה.

לכן הצבה של המציאות כפי שהיא בעיניך למולו חשובה בעיניי.

זה לא צריך  להיות בדרך מתריסה כלל, אלא בכאמת הפשוטה שלך.

שקודם את תתחזקי בעצמך שאת ראויה לכל הטוב הזה,

שאת רואה את עצמך ומבינה שמגיעה לך הניראות הזו ואת לא "מפונקת" או "מטרד" חס ושלום, להיפך!

ולאחר שאת בעמדה פנימית יציבה וחזקה כזו - לשדר לו את זה.

בפשטות שלך,

בכנות שלך

את הלב שלך.

"אני זקוקה להרגיש שאתה רואה אותי. אותי כאדם שאני.

אני מבינה ומעריכה את ההשקעה הרבה שלך בלימוד התורה, בעבודה ובפרנסת הבית ואף מוקירת תודה על כך.

אך חשוב לי יחד עם הדברים הנפלאים הללו למצוא זמן זוגי. למצוא זמן עבורנו. להרגיש שאני חלק חשוב מחייך. וחשוב לי שאני ארגיש את זה.

גם אם אתה מאוד מכוון  לכך - אני לא מצליחה לקבל את זה. וזו דרך של שנינו. אני לא יכולה לעבוד לבד, אני רק חצי מאנחנו השלם. ואני זקוקה להירתמות שלך למסע המופלא שלנו להגיע לידי כך.

וכאשר אני לא מרגישה זאת - אני חסרה כ"כ ולא יכולה להמשיך כך, זה גומר אותי מבפנים.

כלומר ששינוי חייב לקרות כאן, ושינוי הדדי".

אם גם למול דיבור ישיר מהלב הוא ישאר אטום או יבקש רק ממך להשתנות וכו' - כנראה שמשהו בו באמת חסום (או מחוסר מודעות, או מפחדים שלו, או מכאב שלו או מהמון אפשרויות אחרות, אבל זה שלו ואת לא יכולה לסחוב גם את פצעיו על כתפייך אלא הוא זקוק למקום שיטפל בכך, מקום מקצועי),

והכיוון יהיה שוב להראות לו חד משמעית את המקום שלך. שככה את לא יכולה להמשיך.

לא כי את לא רוצה, לא כי את מחפשת "מלחמות", אלא כי את פשוט לא יכולה. הנפש שלך לא יכולה.

וזה משפיע על כל הבית, בהווה וכמובן בעתיד.

ומחיר של מותשות נפשית ומחיקה של צורך בסיסי שלך לא בא בחשבון.

הוא חייב להבין זאת.

אם את לא מצליחה להעביר לו - לראות האם מישהו אחר יכול.

ואם כלו כל הקיצין וכלום לא עוזר - למצוא לעצמך מקום שיעזור לך לחשוב צעד צעד את דרכייך, על כל היתרונות והחסרונות שיש בכל צעד.

ולמצוא איש מקצוע שמתמחה במצבים כגון אלה בדיוק (שצד אחד לא רק שלא מגיע אלא מאשים את הצד השני בהכל ובעצם אטום לשינוי כלשהו) ולקבל הכוונה כיצד להתנהל אל מול זה.

 

זה באמת באמת לא פשוט יקרה

אני כותבת לך וממש שומעת את הזעקה הפנימית הזו מבין השורות, כי באמת בלי ניראות אי אפשר!

מחזקת את ידייך להמשיך ולחתור אחר האושר שלך. כן, אושר! מגיע לך אותו ואת ב"ה ב"ה תמצאי ותחווי אותו!!!

והלוואי שבמהרה, בחסד ובטוב, בגלוי ובשלמות 🙏❤

איזה כואבפרצוף כרית
זוגיות זה לפעמים מכאיב יותר מאשר משמח, יש רגעים כאלו
אין לי עצה
בדרך כלל כשאישה מבקשת יותר,כך הגבר מנסה להתחפר בעמדתו ולהתעקש ולא להשתנות- כך שלא יודעת מה ניתן לעשות
אם תכיני לו צ'ופרים או מתנות ממך אליו זה יעזור? זה יעורר אותו? הוא צריך את זה- או שיסתכל על זה כמיותר וכבזבוז זמן וכסף?
נשמע שהוא מופנם בתוך עצמו ולא טיפוס חברותי וחם, ולכן אל תקחי את זה עליך, זה חסרון באישיות שלו
שוב תודה לכל הכותביםהנחסרת

קראתי את כולכם

מתפללת לישועת ה' ולתבונה

ברוכה והצלוחהדי שרוט
את צריכה לשקף לו את המציאותהמאור הקטן

את לא יכולה להמשיך ככה וגם הוא לא. הוא צריך שיהיה לו ברור שאם הוא לא יתחיל לשנות משהו אז הוא יאבד אותך והנישואין שלכם יגמרו.

אולי זה יעבוד ואולי לא, בכל מקרה את לא יכולה לקחת על עצמך את הכל.

מצער מאד.היום הוא היום
כל הכבוד על מה שניסית.

הייתי ממש יוצר קשר עם הרב שלו או מישהו אחר שישפיע. מסביר את המצב לפרטיו עד שילחץ עליו לעשות משהו מועיל.

נראה שהוא נמצא בחוסר מודעות לעצמו ולרגשות שלו ושל אחרים, אולי גם הבנה שגויה על מהי זוגיות ושיש לו חובה לשמח אותך ולהקשיב לך

בנוסף, לא הייתי מתייאש מעזרה מקצועית בשבילך שתנסה להביא אותו. אבל תשיגי המלצה על מישהי שזו ההתמחות שלה להביא את הבעל לטיפול או ייעוץ ואם צריך שתדבר עם הרב שלו גם.

בהצלחה!
מזדהה איתך מאוד, באמת מורכב וכואבrivki
בע'ה אכתוב מאוחר יותר
המלצה לפסיכאטר/יתחדשה לשאלה
שלום,
אשמח להמלצה לפסיכיאטר, אפשר גם בפרטי שמקבל באיזור המרכז.
כזה שנותן ימי מחלה על מצב נפשי לא טוב.
לא ברורהעני ממעש
האם מחפשים טיפול פסיכיאטרי,
או האם הצורך הוא ימי מחלה בשביל הנהלת חשבונות ?

זה שני דברים שונים

רופא משפחה סביר גם ייתן
ואם יש מצב נפשי אז כמה ימי חופשה לא יעזרו, אולי אם כבר יזיקו

?????
לא הולכים לפסיכיאטר בשביל ימי מחלהפשוט אני..

אלא בשביל אבחון ו/או טיפול

גם רופא משפחה יכול לתתאור123456אחרונה
יישובשדות ים
האם יש יישוב מעורב, אם מנעד סגנונות של אנשים. באיזור בית שמש/קרית גת?
אפשר גם להרחיב טיפה את האיזור..
אשמח לדעת שם יישוב, תיאור אוכלוסיה..
תודה
לך לגוש עציוןהעני ממעש
אשמח לשמוע עוד כיוונים....שדות ים
מכל מיני סיבות, מחפשת עוד רעיונות...
לא מכירה מקרוב אבל שמעתיסמיילי12
שהישוב אליאב הוא מעורב.
לדעתי גם שקף.
תנסי לבדוק
אבדוק, תודהשדות ים
לכיש...conet
תבדקו את נטע
תאו אמציה
סליחה טעות שלי לגבי המעורב...conetאחרונה
הם לא ישובים מעורבים
למה אתם פה?סקרסקרני
איך הגעתם לפה

ולמה נשארתם?
אמרו שיש הגרלה על אופנייםפשוט אני..


בהתחלה, חוויה אנטרופולוגיתמופאסהאחרונה
אבל למדתי המון על הרבה נושאים. יש משהו מאוד חזק בלמידה דרך חכמת ההמונים
מי יכול להמליץ מניסיון על תנור 2 תאים משולב כירייםאריק מהדרום
תודה.
בשביל להכניס את ליצ'י???די שרוט
בדיוק אנו מחפשיםטוב שם

לקנות לאחר החתונה המליצו לנו על 2 על לופרה ועל בקו.

שניהם טובים בגדול, I don't know more than that...

לנו יש סאוטר כבר 8.5 שניםנפשי תערוג
אבל זה דגם ישן. (680)
לא חושב שעדיין מוכרים אותו
מרוצים ממנו?אריק מהדרום
אין טמפרטורת דלתות גבוהה מידי? אין תא אחד סביר והשני מעפן? לא מתפרק? מתפוצץ? עושה בעיות? נוח לניקוי?
כן.נפשי תערוג
הדלתות מבחוץ בסדר גמור.
לא התפוצצו.
במהלך השנים נדרש רק תיקון יחיד.

נוח לניקוי יחסית.

תא אחד עם גריל ותא אחד עם טורבו.
2 התאים באותו הגודל
דלונגייערת דבשאחרונה
יש לנו כבר עשור+
עובד מצוין ומרוצים
למה בתי מלון יותר כיפיים מצימרים?רויטל123

לכאורה צימר עדיף מבית מלון בהרבה פרמטרים (אלא אם כן זה חדר מאד יוקרתי בבית מלון) - 

 

מחיר יותר זול

הרבה יותר פרטיות בלשון המעטה

הרבה יותר מרחב

אפשר לעשות מנגל ועוד דברים בחוץ

ובטח יש עוד דברים

 

אז למה, בתחושה האישית שלי, בשהות בבית מלון שמקבלים חדר יותר קטן, שומעים אנשים מסתובבים במסדרונות, מחיר יותר יקר ועוד חסרונות, יש פשוט איזה משהו, אוירה או משהו אחר, שפשוט יותר כיפי / עוטף / מפנק / קסום / מענג / משהו אחר שלא ברור לי בדיוק מהו מצימר?

 

(כך זה בתחושה האישית שלי, אני יודעת שהרבה מרגישים בצימר יותר טוב מבית מלון)

כמה סיבות-*אשתו של בעלי*
1. בבתי מלון מקבלים ארוחות בוקר/ערב אם האורחים בוחרים בכך כמובן.
בצימרים הרבה פעמים האורחים צריכים לדאוג לארוחות שלהם,כי לא תמיד בעלי הצימרים מספקים זאת.

2. בבתי מלון יש חדרניות שדואגות לפנפן את החדר כשהאורחים לא נמצאים בו.
בצימר אין.
איך שהשארת את החדר-כך תקבלי אותו כשתחזרי(בהנחה שלקחת צימר ליותר מלילה).

3. בבית מלון יש תחושה שיש "יותר" יוקרתיות מאשר בצימר.
בריכה,לובי גדול,מרחב,מראות,חדר אוכל ענק,
שירותיות,חדר כושר לפעמים ועוד..
לדעתילבוא בטוב
1 בגלל האוכל והמגוון שלו באפס מאמץ.
2 תחושה שעובדים בשבילך יותר, בן מלך אמיתי
3 אין את הלחץ של הצימר, מה יהיה, מי המארח.. הוא נחמד? אולי בכלל הוע גר מטר מהצימר והוא יחפור לי כל השהות? בצימר אין בקרה )ע"ע סיפורי זוועות על מראות ומצלמות מסתתרות.. זה פרטי של אנשים הרי!!)
במלון לעומת זאת הכל ידוע מראש.. אם יש בעיה לטווח הארןך תמיד יהיה למי להתלונן.. את לא עובדת מול אדם פרטי שלכי תדעי מי הוא וכמה הוא אמין....
בעיקר האוכלפרצוף כרית
1) בבית מלון מוגשות ארוחות - עשירות וטובות בד''כ
2) אם חסר משהו כמו כבל לחשמל,לול- יש שירות לקוחות 24/7 בלובי, דואגים לך,לא משאירים אותך לבד בלי שמפו או בלי מזגן,כמו בצימר..
מצטרף למה שכתבו מעליינהג ותיק
דברים נכונים

במלון אתה באמת מרגיש שמשרתים אותך, יש ברוב בתי המלון הרגשה של "פנסי", תחושה כזאת.
כל עניין האוכל, וכמובן שהוא מאוד עשיר (ומה לעשות היין שלנו "אוכלת" יותר מהפה וזה קונה).

בצימר אתה צריך עם כל הפינוקים שיש לדאוג לארוחות, לפנות, לדאוג לניקיון של המקום (לפחות אם זה חשוב לך).
היתרון שיש בצימר, וגם הוא לא בכולם, שיש לך בריכה פרטית נטו לך (בהנחה ויש בריכה והיא באמת פרטית ולא עם אפשרות שפתאום בעל הצימר/שכנים/אורחים מקבילים)

בסוף זה גם הרגשה מאוד סובייקטיבית. יהיו אנשים שיעדיפו יוצר צימר, ויהיו כאלה שמלון
תלוי במלון ובצימרסוסה אדומה
אבל ההבדל העיקרי זה הארוחות, הספא, שירותי סדר ונקיון וסטנדרטים ככלל... זה הגיוני שאת אוהבת יותר מלון.

לכל דבר יש את היתרונות והחסרונות שלו...
פשוט. בצימר אין כספת. במלון יש. זה עושה המון הבדל.די שרוט
חחחח כן אדון מליונרפרצוף כרית

חרגת ממנהגך לכתוב את ההפתעה בפנים ההודעה .. 

חיכיתי להפתעה, והנה - אין כלום .. כנראה שזו ההפתעה -שאין כלום.. בניגוד להרגל הקבוע חח  

ההפתעה בתוך הכספתנהג ותיק
שנמצאת בחדר במלון
בגלל האוכלמאחורי ההר
זה בהחלט מוריד תיק מהראש כשלא צריך לדאוג לזה לבד
מי אמר שזה ככה?הסטורי
שנים לא הייתי בבית מלון, אבל הזכרון שלי הוא של מקום שדי תקועים בו, זמני ארוחות, התנהלות שלא מותאמת לילדים וכו'), המולה והמוניות.

אנחנו תמיד כשכבר יוצאים (לא כזה הרבה) יוצאים לצימר, במקום עם אויר, שקט, הלו"ז שלנו והפרטיות שלנו. מושלם.
זה תלויאמא יקרה לי*

עם הילדים נוסעים רק לצימרים. בית מלון זה כלא מבחינתי עם הילדים וגם לא תורם לגיבוש המשפחתי.

בתור זוג מעדיפים מלון- שמישהו יבשל לי, ינקה לי...

דווקא בצימר יש יותר פרטיות לזוגנהג ותיק
ואם יש בריכה היא נטו של הזוג, כל זה בהנחה והוא באמת מבודד והבעל בית לא נודניק.
וגם להכין אוכל לזוג זה בקטנה לעומת להכין למשפחה שלימה.

ועדיין.... עניין האוכל במלון זה באמת הפינוק הגדול לעומת צימר (בין השאר)
בתור מי שמחזיקה משפחה גדולהאמא יקרה לי*

ומבשלת אינטנסיבי בשותף, אוכל של מלון זה ה-פינוק בשבילי. ההיצע, עריכה, פינוי וכו'

מסכים ממש ומוכר לגמרינהג ותיק
וזה גם יכולה להיות הסיבה למה ללכת איתם למלון. אבל רק שהם גדולים. שהם קטנים, רק התיישבת לאכול ופתאום: "אמא, צריכה לשירותים", "אבא, אני רוצה לאכול ****" וכדו'
בקטע הזהאחת פשוטה
אנחנו למדנו פיתרון פשוט..שהתאים לנו. חח..
שמים אותם בשולחן עם סרט בפלא' .. אוכלים לנו בכיף. בשקט. בנחת.
מסיימים ורק אז מוזגים לילדים צלחות.

אחרת כל החווית האוכל בביתי מלון נהפכת ללא כיפית. וחבל.

תודה על ההזדהות וההבנהנהג ותיקאחרונה
של הסיטואציה

סרט בפלא' מצליח לרתק ילדים אפילו בחדר אוכל גדוש באוכל
למה ירוק יותר יפה מאדום?רקלתשוהנ
תשובה: מי אמר?

סתם
אני אישית אוהבת יותר ללכת לצימר, משערת שכל אחד אוהב משהו אחר לפי הציפיות שלו מהיציאה
אוכל קללHaviherb
תמיד אבל יוצאת עם כאב בטן משם כי מעמיסים צלחות חח
כמו שכתבתינהג ותיק
הרבה פעמים העין שלנו אוכלת ולא הבטן
אולי כי דואגים לאוכלתהילה 3>
מפנק בשפע ויש תחושה שיש צוות ומרחב שהמטרה שלו זה לשרת אותך ולדאוג לך, בניגוד לצימר שאתה שוכר מרחב ונמצאים בו די לבד (זה חלק מהקטע אבל זו חוויה שונה)
התייעצות בחיפוש מקום מגוריםחרוז

שלום לבאי הפורום,

לא נמצאת כאן הרבה אבל לאחרונה אנחנו מחפשים את מקומנו בעולם..

וחשבתי לנסות להתייעץ כאן ולהיעזר בחכמת ההמונים..

 

אז ככה-

אנחנו זוג בשנות ה30, עם כמה וכמה ילדים,

מחפשים איפה יהיה לנו הכי נכון ומדוייק לגור.

ישבנו וחשבנו מה הכי חשוב לנו והרי המסקנות לפניכם.

אם מישהו מכיר יישוב/ קהילה שעונה על החלומות שלנו- נשמח לשמוע

 

1. מקום עם אנשים דתיים פשוטים, אנשים שהדת, היהדות והמצוות חשובים ומשמעותיים בחיים שלהם וזה הבסיס, ושיש איזון נכון עם זרימת החיים. דתי באיזון- לא חונק מידי ולא חופשי מידי..

אנשים שהמשפחה חשובה להם, חינוך ילדיהם וזמני האיכות איתם.

אנשים פשוטים שחיים את חייהם באמת- בלי לחשוב מה יגידו ומה יחשבו עלי.

אנשים חמים ואכפתיים, קהילה עם משפחות סביב הגיל שלנו.

קהילה שיש לה רב שמחובר לאנשים, זמין, פנוי, שמח וקשוב.

 

2. חינוך טוב- בית ספר מעולה, עם צוות מקצועי ומנוסה, שמחנכים למידות טובות מתוך שמחה ושיש איזון בין הקודש לחול.

 

3. יישוב/ קהילה לא גדולים מידי- סביב 200 משפחות.

מקום עם מרחבים, ירוק בעיניים, אווירה נעימה, משפחתית ולא חונקת.

 

4. מעדיפים ממש שיהיה במקום מכולת, מוסדות חינוך.

ושיהיה במרחק סביר ממרכז קניות וסידורים.

 

5. נשמח שהאנשים במקום יעודדו את הילדים לחיים של יצירה ועשיה וישתדלו למעט בשימוש במסכים.

 

6. יתרון למקום עם דיור במחיר שפוי. יתרון לאפשרות של קניית מגרש ובניה עצמאית.

 

7. עדיפות למקום באזור מרכז הארץ, אבל פתוחים גם להצעות רחוקות יותר.

 

 

מה אתם אומרים?

יש מקום כזה בארץ הקטנה והיפה שלנו?

נשמח ממש לשמוע!

ונשמח אם תוכלו לפרט קצת על ההצעות כדי שנדע את איזה מהחלומות שלנו אפשר להגשים בהם.

תודה רבה רבה!

(מקווה שזה פורום מתאים לשאלה מסוג זה...)

יש יישוב די חדש, אבל רחוק.... ליד אילת . בהצלחה!נפש חיה.
יש מצב ששמוֹ "אלומות"
אלומות זה קצת דרומית לטבריההרמיונית


מחילה.... (חמור בידיעת הארץ ...)נפש חיה.
אולי התבלבלת עם קיבוץ אילותנהג ותיק
נכון, יפהנהג ותיק
מושבים בנגב ?העני ממעש
/ קהילה כלשהי בפסגת זאב או גבעת זאב?העני ממעש
תודה. נבדוקחרוז

יש לך שמות של מושבים ספציפיים שחשבת עליהם?

האמת שלא, אבלהעני ממעש
יש מצב שדווקא 'ירידה' היא לצורך עלייה,
כלומר, - בהגדרות כוללניות וכו' -
מושב עם אורח חיים מכבד ו-בצורה היפה- פרימיטיבית. יכול להיות שקל יותר יהיה שם לנתב את גבולות הבית, וכבוד משכנים שאינם בדיוק ככה, מאשר ' יישוב אליטיסטי' , שם על כל פיפס יש השלכות כאלו ואחרות ודיונים, רכילויות,

אומר בין היתר כמי שחי זמן מסויים במציאות כזו

אותו כנל מושבים/ יישובים בהרי בית שמש, וכד'
במושב ישעי יש הרבה משפחות כמו שאת מתארתאור123456
זה קרוב לבית שמש ורוב הילדים לומדים ברמת בית ש ש
אחותי גרה תקופה בישעי והם עברו כי היא אמרהבוריס
שרוב הישוב זה אנשים מבוגרים
סעיף 7 סותר את הכל...רק לרגע9
יש מקומות כאלה בצפון ובדרום אבל ממש לא במרכז.
אין דיור במחיר שפוי במרכז
סעיף 7 סותר רק את 6הרמיונית


אולי, ולכן כתבתי אותו עם הסתייגות...חרוז

אם יש רעיונות ספציפיים- נשמח לשמוע.

תכף אשלח הודעה נוספת עם חידוד

תודה למי שהגיב עד עכשיו. מוסיפה קצת-חרוז

תודה למי שהגיב.

אם יש למישהו רעיון ספציפי- זה יעזור לנו מאוד.

אפילו מקום שעונה רק על חלק מהחלומות...

 

בעיקרון כתבתי את הסעיפים לפי סדר החשיבות שלהם מבחינתנו.

הסעיפים האחרונים גם חשובים לנו אבל פחות קריטיים.

 

לגבי סעיף 7- מיקום

נשמח להישאר באזור שבו רוב המשפחות שלנו נמצאות-

אזור ירושלים, בני ברק, שומרון ובנימין.

לכן כתבנו שעדיף במרכז הארץ.

כמובן שאם מישהו מכיר מקום שעונה על הצורך שלנו, אבל נמצא באזור מרוחק יותר- נשמח לשמוע ולבדוק.

ואם מתרחקים ממרכז הארץ- מעדיפים יותר להתרחק לכיוון הצפון, פחות דרום.

אבל שוב- נשמח לשמוע כל רעיון בגבולות הארץ

 

תודה רבה!

יישוב של פחות מ200 משפחותאחת פשוטה
זה רק יישובים יחסית ממש קטנים..
יש כמה באיזור בנימין..
ליד כוכב השחר וליד שילה.. לא זוכרת ממש את השמות.
מיגרון.
שבות רחל.
אני יודעת שליד שילה בגבעות שם היה אפשרות לקנות שטח ולבנות עד לא מזמן..
שווה לבדוק.

הם יישובים עם אנשים מקסימים, נוף יפה, אוויר, ומחיר שפוי..
אם לא הייתי פוחדת מהאיזור הייתי גרה שם בעצמי.
לא יודעת לגבי המקום,נגמרו לי השמות

אבל זכות להיות חברים שלכם!

אתם נשמעים אנשים איכותיים מאוד,

היה פשוט כיף לקרוא את כל הסעיפים שלכם, אשריכם!

תודה, העלית לנו חיוך על הפניםחרוז

משתדלים תמיד להשתפר

שומריה/שבי דרום לא במרכז..אבל גם לא מאוד חור.כותבת
לא יישוב אבל כן קהילה- פרדס חנה או חרישאמא יקרה לי*

בחריש יש דיור בר השגה וקהילות נחמדות. כך מהתרשמותי. בפרדס חנה גם מגוון גדול,

אבל המחירים לענ"ד יקרים יותר (תלוי אזור).

אם מוכנים להתגמשנריה -
על מיקום אז אדוריים נשמע מאוד מתאים לכם
זה נשמע כמו משהו שאפשר למצוא בעיקר בבנימין/שומרוןחולת שוקולדאחרונה