שרשור חדש
ד"ר מנחם שיינברג - עקירת שן בינהשמחה7

שלום,

יש לי שן בינה כלואה עם דלקת, שצריכה לעקור. הבנתי שכרוך בסיכונים מסויימים.

במרפאה שלי קבעו לי תור לד"ר מנחם שינברג, מישהו מכיר?  הוא מקצועי?

תודה רבה

לא מכירהbinbinאחרונה
מציעה לטפל קודם בדלקת ורק אז לעקור.
עצות ורעיונות, עידודים מניסיוןתקווה לטוב
ניקית מאוד מוכרת בהו"ל.
לצורך העניין פתחתי ניק חדש, זוגיות במצב על הפנים.
מה גם שטיפולים זוגיים עד עכשיו לא עזרו, היה אפילו טיפול שהזיק.
מנסה להיאחז בכמה שרשורים שכתבו פה על ניסים שקראו ועל זוגיות שנהפכה ממצב גרוע לטובה.
מחפשת חומר טוב לצפייה/קריאה (בבקשה לא אתרים שצריך לשים מס' טלפון כדי לקבל חומר, מעוניינת בחיסיון מלא, מספיק לי המטפלים שלנו שיודעים מי אנחנו).
חומר שמסביר על זוגיות, על טיפול ובכלל, שלא יהיה כבד ומפולסף, משהו תכליתי.
מנסה לעשות הכל לצאת מהמקום שאנחנו בו.
השאלה היא מה הבעיההמקורית
יש מקרים שקריאת חומר לבד לא תעזור, ויכולה ליצור נזק גם כן. כי זה שטחי וכוללני. טיפול אישי ניסית?

חיבוק ❤️
לא ניסתי אישיתקווה לטוב
עברת אישי?
מה התהליך באישי
למעשההמקורית
התהליך אומר ששמים רגע את בן הזוג בצד ומתמקדים בך.
בתחושות שלך
בהתנהלות שלך
מה אפשר לשפר אצלך. האם טוב לך בלי קשר לזוגיות. ואיך הזוגיות משפיעה עלייך. ואיך את משפיעה על הזוגיות.

בכל זוגיות צריך שיהיה מבוגר אחראי. וכמובן שזו לא חייבת להיות האישה. לפעמים זו היא. לפעמים זה הגבר. אבל כשמגיעים למשבר,לרוב אחד מבני הזוג יבחר להיות זה שמרים דגל ומתחיל בצעד וברגע שמתחילים להתאזן, כבר לא נשארים שם בהלעדיות.

ולגבי המוני בעיות - לפעמים זה רק נראה כמו המון חזיתות, שמתנקזות לשורש אחד. ויש לו הרבה סימפטומים.. אז אל תתייאשי מראש יקרה
ואגבהמקורית
שמעתי הרבה המלצות על הספר של לורה דויל 'אישה מועצמת' או בשמו הקודם הידוע לשמצה ' לדעת להיכנע'
על הספר גברים ממאדים נשים מנוגה
וגם על הספר ' לראות שיש כאן עוד מישהו' של דקלה יוספברג לדעתי.
לא קראתי אותם
לורה דוילנ55
מנסיון אישי.
גם עשיתי אימון עם אחת המאמנות שלה.
יקר אבל עוזר ושם בצד ( סליחה לכל המטפלים/ות) את כל הטיפולים הזוגיים.
שווה לקרוא את הספר ולשמוע את ההסכתים אם האנגלית שלך טובה
אם את מעונינת תשלחי לי בפרטי
כל מילהנגמרו לי השמות

בהחלט צריך להוסיף אימוג'י של שמגיע אוטומטית אחרי כל תגובה שלך

לגבי מה הבעיהתקווה לטוב
הלוואי והייתה בעיה, קחי בעיה תכפילי בהרבה.
זו נשמעת שאלה שחובה להבין יותר לעומק כדי לענותנגמרו לי השמות

עליה.

 

את מתארת מציאות שהזוגיות "על הפנים" כפי שכתבת.

שעברתם כמה טיפולים זוגיים.

שלא עזרו.

ואפילו טיפול אחד שהזיק.

 

 

וואו. כמה קשה זה יקרה גם לכאוב וגם לנסות שוב ושוב ולהתאכזב. זה ודאי הצריך מכם כוחות עצומים ולא מעט דמעות וקושי איום וכאב עמוק

שולחת חיבוק ענקי על הכל, והלוואי הלוואי שיהיה טוב ב"ה, וטוב גלוי במהרה! 🙏

ואיזו מדהימה את שאת לא מוותרת ומנסה ומנסה ומחפשת איפה כן ימצא קצת אור.

 

אני מנסה לחשוב רגע האם לדעתך יקרה קריאה בספר מאוד טוב או צפייה בהרצאה ממש טובה יוכל לרפא את כל המטענים שהצטברו ביניכם ספציפית? יכלו לכוון לכל מה שעברתם יחד ובכאב לטפל ובטוב להתעצם ממקום כה כואב?

האם שניכם רוצים בכך? למשל לקרוא יחד או לצפות יחד וליישם?

 

אם את מאמינה שקריאה או צפייה של חומרים טובים בנושא זוגיות יכולה לעזור - אז לכו על זה והמון המון הצלחה כמובן!

ממליצה על "לבסוף מוצאים אהבה" של הנדריקס,

ומצטרפת להמלצה של @המקורית על "גברים ממאדים נשים מנוגה" וגם על "אישה מועצמת" של לורה דויל,

 

ואם תרצי לכוון או לדייק יותר אולי יוכלו להכיר עוד חומרים.

 

(ואם איכשהו זה יוכל לעזור, יש למעלה בפורום שרשור נעוץ שכותרתו "לימוד חשוב על הנישואין + מקבץ רעיונות לזמן זוגי" - בחלק הראשון של ההודעה יש קישור למשהו שכתבתי כאן בעבר שהלוואי ויוכל להתאים. אבל חוזרת ומדגישה שזה רק ממקום כללי כ"טיפים" או לימוד על הנישואין, ולא בא להחליף כלל משהו ממוקד ומעמיק או משהו שיש בו היכרות אישית איתכם וכאמור הבנה לכל המטענים והכאבים שעברתם... אז אולי זה לא יהיה רלוונטי כלל אבל בכל זאת אומרת בשביל האחוז הקטן שאולי איזו מילה כן תוכל להתאים)

 

שתהיה הצלחה גדולה גדולה יקרה,

שתזכו לאור גדול ולראות את ברכת ה' עליכם במהרה ממש, הלוואי 🙏🌹

אניזוזיק העכבר
הייתי במקום מאד לא טוב בזוגיות. ברמה של לחכות שהילדים יגדלו וניפרד.
איכשהו עברתי שינוי פנימי ששינה את הכיוון במאה שמונים מעלות, זה היה אחרי שהלכתי למטפל לבד כי אשתי לא רצתה להצטרף וממש לא הועיל לי.
היום אני במקום שהזוגיות זה העוגן והאור המרכזי שלי בחיים. הקושי עצמו לא נעלם אבל הרבה חלקים שלו מתוקנים.
בגלל שכל שינוי שנעשה מרפא גם חלקים אחרים שקשורים אליו, - כששיניתי את היחס שלי לאשתי בצורה עקבית ומשמעותית זה ריפא חלקים שהיו קשים.
אני לא יודע עד הסוף איך השינוי התחיל. יש כל מיני הסברים , והכתיבה שלי בפורום (להפתעתי הגדולה) היתה הטריגר הכי רציני.
אני מנחש שבסוף התפילות יחד עם בשלות שהגיעה פתאום הם היו הכי חשובים
מאוד מרגש לשמוע, ישר כוח גדול ושתזכונגמרו לי השמות

לראות פירות מתוקים מכל המאמץ וההשקעה, עם המון אהבה וקירבה ב"ה

מרגש מאד איזה יופיתהילה 3>
ספרים שאני אוהבתתהילה 3>אחרונה
לבסוף מוצאים אהבה של הנדריקס
לדעת להכנע של לורה דויל

בשניהם יש חוכמה מסויימת אבל לא הייתי לוקחת אותם במלואם אלא ניצוצות מסויימים וחלקיים של חוכמה

בכול אופן בתור התחלה ממליצה על שניהם.

והרבה פעמים תהליך אישי יכול מאד מאד להועיל.
מאחלת לכם שה' ישלח אתכם לשליחים הנכונים עבורכם
דילמת הספה בסלון.דפנוש
היי לכולם. אנחנו זוג די נחמד שנשוי שנתיים וחצי ורציתי לשתף ולהתייעץ אתכם בסיטואציה שעלתה לאחרונה.
יש לנו ספה בסלון שקנינו אחרי החתונה. אני אוהבת את הצורה שלה. (פינתית) ובגדול מתאימה יפה לבית. אממה?
היא לא נוחה. בכלל.
יום אחד בעלי מספר לי שאחותו קנתה ספה והיא מחפשת מה לעשות עם הישנה הדי נוחה ושווה שלה.
מה הבעיה? אמרתי לו- גם ככה הספה שלנו לא כזאת נוחה אם היא שווה אולי שתעביר לנו?
בעלי אדם נורא ביישן, הוא לא טיפוס שמבקש דברים.
החמוד הזה, רצה לשמח אותי, התעלה על ביישנותו ושאל אותה. קיצר תוך יומיים הספה אצלי בבית.
אז מה הבעיה? אתם בטח שואלים..
ציפיתי שלפני שהוא עושה לי כזאת הפתעה הוא יצלצל אליי ויבקש ממני לבוא לראות את הספה אצל אחותו - שאראה היא מוצאת חן בעיניי.
הספה לא משהו.. נוחה לאללה אבל מכוערת טילים.
פתאום הספה הלא נוחה נראית לי כל כך חמודה ומתאימה.
בהתחלה הייתי בשוק. (לא חשבתי שהוא אשכרה יביא את הספה) לא דיברתי יותר מדי.
לא זרקתי את הישנה, (יש לה את היתרונות שלה) וניסינו להנדס יחד מקום שישלב את שתיהן.
זה לא נראה משהו. כל פעם שאני בא הביתה אני מקבלת צביטה כמה הבית הפך להיות מכוער. זה שינה לי את כל הלוק של הסלון.
הרגשתי שאני כבר לא יכולה ואמרתי לו תקשיב הספה מה זה לא מתאימה פה, היא לא יפה.. חבל שלא אמרת לי לבוא לראות אותה לפני שלקחת.
הוא מה זה נעלב... אמר לי אבל את רצית!
זה נכון באמת חשבתי על הרעיון, אבל יצאתי גם מנקודת הנחה שתשתף אותי לפני שאתה מביא אותה..
אמר לי עזבי אני יותר לא עושה הפתעות..
הרגשתי כאילו כל הרצון שלו לשמח אותי ירד לגמרי.
הסברתי לו שאני מאוד מאוד מעריכה את הכוונה הטובה שלו והרצון לשמח אותי. אבל מה לעשות הספה הזאת לא
מתאימה!
עכשיו יצאתי קירחת מכאן ומכאן- הוא גם פגוע (ואני מקווה שלא עשיתי נזק עתידי ברצון שלו להייטיב בהמשך)
וגם נתקעתי עם ספה שאני לא רוצה.
אוףףף. מה אתם אומרים? מה אני צריכה לעשות??
האם זו הייתה טעות לשתף אותו בתחושות שלי?
מה אני עושה מכאן??
תודה מראש על התגובות וסליחה על החפירה!


לגברים צריך לדבר "ברחל בתך הקטנה"!*אשתו של בעלי*
"אז מה הבעיה? תביא את הספה של אחותך אלינו הביתה,אבל!!!! חשוב לי קודם לראות/למשש/להריח אותה,לפני שהיא נוחתת פה בסלון שלנו..."
אם מה שכתבת כאן מדויקפשוט אני..
אז גם אני הייתי מבין בדיוק כמוהו, שאת כבר מכירה את הסחורה ומעוניינת בה.
אחרי שהשקיע מאמצים והביא את הספה אליכם, ומן הסתם גם שילם על הובלה ושמח להוציא כסף בשביל לשמח אותך, התגובה שלך באמת מאוד מאכזבת.

לא , לא ראיתי את הספה לפנידפנוש
הוא לא שילם על הובלה פשוט ביקש מאחיו לעזור לו להביא אותה.
פסדר, מקבלת את הביקורת אבל מה עם לשתף אותי לפני?
כאילו יש לך כעססוסה אדומה
על זה שהוא לא שיתף אותך לפני...

את צריכה להבין שמהצד שלו כל הכוונה שלו היתה לשמח אותך, אז הכעס באמת פוגע בצד שלו.
הוא חווה איזושהי כפיות טובה.

הבקשה שלך מאוד לגיטימית, אבל יש איזו נימת כעס וביקורת, כאילו ציפית למשהו וזה מאוד חמור שהוא לא עמד בציפיות שלך.

בסוף היתה לו כוונה מהממת, ואת רק רוצה לדייק את מה שישמח אותך יותר בעתיד.

כרגע תסתכלי על הספה הזאת ותראי בה את כל האהבה שלו כלפיך ולא את חוסר התאום שלו איתך.
והספה היא סתם חפץ, אפשר לזרוק אותה. וזה בסדר גמור שתזרקי אותה אם היא מצערת אותך, אפילו שהוא השקיע בזה. ונראה גם שהשמחה שלך מאוד חשובה לו אז ברור לי גם שאם תעבירי לו את המסר בדרך נכונה הוא אפילו יזרוק אותה מיוזמתו, אולי אפילו בהפתעה...
אבל ההערכה והאהבה שלך כלפיו צריכה להיות נוכחת.
קלאסי לזוגותביישן נ

ממש מוכר, את לא אשמה והוא לא אשם

זה סוג של קצר בתקשורת, שקיים ומוכר, גם אצלי.

מה שניתן לעשות, זה לנסות ולהכיל את הפגיעות שלו, ולתת לו (כשאפשרי "להצליח" להפתיע ולשמח אותך), 

 

תראישואל כדי ללמוד
הפגיעה שלו מובנת כי סהכ ניסה להפתיע אותך מאוד, בטח אחרי שזרקת בינכם "אולי שתעביר אליכם", מזה הוא לגמרי הבין שזה הרצון שלך.

מצד שני יש משהו בצד שלך שמובן לי, כי זה לא שהוא הביא משהו קטן או "זניח". ספה זה משהו משמעותי, גדול, שצריך תיאום עם הבן/בת זוג כמו שאת מציגה.
אני למשל לא הייתי מפתיע את אשתי עם דבר בסדר גודל כזה.

אפשר אולי ליפות את הספה? לעשות לה ריפוד חדש ששניכם תאהבו? תעשו מהלימון לימונדה.

אני לא מכיר אותו, אבל אני מקווה בשבילך שהאמירה שיותר לא יפתיע אותך היתה "רק רגעית" בשעת כעס ואכזבה ובעתיד ימשיך לשמח אותך... (וזה כבר קשור בכלל לטיב התקשורת והקשר)
הדילמה הזו מקסימה וגם מזמנת הרבה מאוד טוב נגמרו לי השמות

קודם כל היה ממש כיף לקרוא אותך.

לראות עד כמה בעלך חושב עלייך, חושב איך לשמח אותך,

ממשפט אחד שלך - עושה הכל ברגע כדי שתהיי שמחה כי הוא בטוח שזהו רצונך וזוהי שמחתך.

רק על עצם זה יש חיוך ענק על הפנים

זכות גדולה!

 

ואת, שכ"כ רואה אותו ואיך הוא התאמץ, כ"כ מעריכה אותו ואת הכוונה הטובה שלו, כ"כ רוצה להמשיך ולהעמיק את הקשר ביניכם ושהוא יהיה שמח ולא מתוסכל (וגם את כמובן).

 

ואני אומרת שזו דילמה מקסימה כי אפשר ללמוד דווקא ממנה עוד המון על הזוגיות

ודווקא ממנה לצמוח עוד המון.

 

לא להיבהל שזה קרה.

הכל בסדר.

דברים כאלה קורים.

אנחנו לא קוראי מחשבות, ולא מלאכים

אלא בני אדם

וכאן מדובר בשני בני אדם עם אהבה גדולה ורצון להיטיב ולשמח, שאין נפלא מזה!

רק מה שלעיתים זה מתנגש עם חוסר הבנה או דברים אחרים.

אבל איזה כיף שיש את הרצון הזה להיטיב ולשמח!

ואיזה כיף שאפשר ללמוד מכך ולהתעצם מכך אפילו יותר!

 

אל תיבהלי יקרה.

נסי להתבונן בכל מה שקרה ולתווך זאת לבעלך עם כל הלב.

כלומר לומר לו: וואי כ"כ ריגשת אותי ושימחת אותי שחשבת עליי. הידיעה הזו שמשפט אחד קטן שלי יכול לגרום לך להזיז הרים ועוד תוך רגע רק כדי לשמח אותי פשוט מרגשת אותי!!! ממש זכיתי ותודה רבה רבה. ואני לא רוצה שהמקום הזה ידעך רק בגלל התגובה שלי.

חשוב לי לומר לך שהתגובה שלי היא רק רק על עצם הספה עצמה והניראות שלה בפועל בבית שלנו. כלומר זו תגובה פרקטית למשהו פרקטי.

והיא אחרת לגמרי מהתגובה שלי על הרצון המדהים הזה שלך לשמח אותי.

כלומר לעשות הפרדה.

בין שתי התגובות.

ואת התגובה על הלב שלו והרצון לשמח - להעצים עוד ועוד ולומר שבדיוק ככה הרגשת כ"כ אהובה ויקרה וחשובה לו.

וכתגובה נפרדת לגמרי - היית רוצה לשתף אותו גם באותה ניראות של הספה בביתכם כעת. לא מתוך מקום כפוי טובה חלילה, אלא מתוך מקום שממשיך ומסביר לו לעומק שכאשר את אומרת דברים לפעמים זה כמו לשתף במחשבות ולאו דווקא לעבור לעשייה בפועל.

כלומר יש כאן הזדמנות להעמיק את ההבנה וההיכרות של שניכם. וזה מדהים!

כי הוא עוד יותר ילמד אותך, את מי זו דפנוש ואיך היא "עובדת" ומגיבה, ואילו עוד דקויות יש בה, וזה מרתק!

ואת עוד יותר תלמדי אותו, את אישך היקר, ואיך הוא "עובד" ומגיב, ואילו עוד דקויות יש בו, וזה מרתק!

למשל, הוא כעת יכול להכיר יותר לעומק את אשתו האהובה ולהבין ממנה שכאשר היא אומרת דברים בקול זה לאו דווקא אומר שהיא רוצה אותם בפועל אלא יותר כ"סיעור מוחות" ושיתוף כזה. והוא ילמד לאט לאט עוד לעומק שאצל אשתו כאשר המוח רוצה לעבור לפס פרקטי - הוא רוצה גם שיח על זה ספציפית ושיתוף.

 

ואת למשל תכירי עוד יותר לעומק את אישך ותלמדי עליו שמרוב אהבתו לאשתו, הוא רוצה כמה שיותר מהר לשמח אותה ועבורו משפט שאמרה אשתו=קודש! והוא כל כך תופס ממך וממילותייך עד כדי כך שישר עובר לעשייתן וזה מדהים מדהים מדהים!

והלימוד הזה שלך אותו יכול לגרום גם לך להבא לומר תוך כדי המשפט *שלך* - "אה וחשוב לי שלפני שנחליט נדבר על זה עוד או נראה בפועל עוד, אני רק משתפת אותך בגלגלי המוח שמסתובבים כרגע )

 

כלומר נסו להפריד בין האהבה הגדולה והרצון המדהים הזה לטוב אחד לשנייה שהיה כאן,

לבין הלימוד עצמו שלומדים ומעמיקים עוד את ההיכרות אחד עם השנייה, ועם עצמנו!

(גם את עצמינו אנו מכירים כך יותר לעומק, וזה אפילו עוד יותר נפלא מה שהזוגיות גורמת לנו ואיך אנחנו גדלים גם בפן האישי ממנה! )

 

אז שיהיה לכם לימוד נעים ומפרה

ותמשיכו להינות מכל הטוב הזה שיש ביניכם, זה יקר מפז

מדהימה שאת!דפנוש
כ'כ נהניתי לקרוא את ההודעה שלך!!
מחכימה ונכונה!
תודה שהקדשת מזמנך לעניין שלי.
מעריכה מאד! תבורכי!
וואו באהבה גדולה יקרהנגמרו לי השמות

משמח מאוד לשמוע, ב"ה!

ריגשת ❤

את באמת שואלת מה את צריכה לעשות?!הסטורי
לספה יש פתרונות טכניים (לכסות בסדין יפה?), לתחושות של בעלך, לא!

כפי שכתבו לפני, גם אני הייתי מבין מהניסוח שלך, שאת רוצה את הספה. התחלתי לקרוא, היה ברור לי שדילמה תהיה שהיא לא הגיע מאיזו סיבה ואת כועסת בגלל זה על בעלך/גיסתך וכו'. בגדול, אני באמת מסוייג מהפתעות, בדיוק בגלל העניין הזה, שאח"כ אדם צריך להתרגש ולהתלהב ממשהו שהוא לא בטוח רוצה. תמיד בשרשורי מתנות כאן, ההמלצה שלי היא לשאול את מקבל המתנה - הפתעה לא תהיה, אבל תהיה מתנה שהוא יאהב. במקרה הזה הייתי, כמו בעלך, בטוח שתאהבי, הרי בקשת.

בעלך יצא מגדרו, התאמץ רגשית להתגבר על הבושה והתאמץ מעשית לסחוב את הספה, כל זאת לבקשתך וכשהוא יודע שהספה הקיימת לא נוחה לך. במקום להודות ולההל ולהעריך אותו (לא רגיל לביטוי, אבל בשפה של @סוסה אדומה 'לנשק לו את הרגליים'), את ייבשת אותו והורדת לו את המוטיבציה להשקיע בשבילך.
ואוו, יצאת עלי חזק.דפנוש
לא יודעת אם שמת לב למה שכתבתי אבל בהחלט שיבחתי והיללתי אותו על מה שעשה. אני באמת מעריכה את זה.
וכמו שאמרה קודמתי החכמה לפני -זה בסדר ללמוד אחד את השני. מה עושה טוב אחד לשני וכו' . זו שפה.
תקשורת בין אנשים ובטח בין בני זוג, נלמדת לאורך כל החיים. הסיטואציות (בעיקר המאתגרות) מזמנות את הלימוד הזה.
מודה לך שיצאת עלי קצת, זה שאני כותבת לך את התגובה הזו מחדד אצלי הבנות.

את מדהימהנגמרו לי השמות


סליחה, לא התכוונתי לפגועהסטורי
אבל התייחסתי למה שכתבת, לא כתבת ששיבחת והללת, אלא: "לא דברתי יותר מידי". "לא זרקתי את הישנה" (מה הוא מרגיש בשלב הזה?) "כל פעם שאני באה הביתה מקבלת צביטה" (למה לא כל פעם לקבל הארה, כמה בעלך חשב על רצונך ונוחותך?) ברור שהוא חש את כל זה, עוד לפני שאמרת מילה.
חחחח....סוסה אדומה
סליחה שאני צוחקת, הבדלי מגדר תמיד מצחיקים אותי.
אתה גבר טיפוסי, ונראה שהתעצבנת ברמה האישית.

אני למשל, ברור לי שצריך לבדוק אותה לפני, מי מביא ספה לבית לפני שהוא בודק אותה? גבר טיפוסי, או אישה שאין לה שום ספה אחרת והיא מתפשרת באופן זמני.
היא לא חשבה לומר לו את זה, והוא לא חשב שצריך לבדוק, בדיוק כמוך...
לא התעצבנתיהסטורי
וכל מי שמכיר אותי, יודע שבפרמטרים רבים מאוד, אני ממש לא 'גבר טיפוסי'. אולי כן בתחום הספציפי, שבו אני אכן מניח שאם אומרים משהו, מתכוונים אליו.


נ.ב. אחרי הרבה התלבטות:
לא מתעצבן, אבל כן נדמה לי, שאם גבר היה פותח שרשור דומה, היה כבר מקבל כאן עשרים תגובות שקוטלות אותו בחריפות והופכות אותו לאגואיסט שלא מעריך ובכלל לא ראוי למאמציה של אשתו, תגובה כמו שלי, היתה הכי עדינה בשרשור.
(@נגמרו לי השמות, הנ.ב. ח"ו לא מכוון אלייך. אני מלא הערכה לדרך שבה את מצליחה תמיד, להאיר את ההתנהלות הן של מעלה הקונפליקט והן של בן/בת זוגו).
וואלה אני מה זה לא בטוחהסוסה אדומה
לגבי מה שכתבת על מקרה שגבר היה כותב דברים כאלה...
אתם אומרים את זה הרבה, בפועל זה פשוט לא נכון גם כשלטעמי לפעמים מגיעות לו תגובות קשות. אני מציינת את זה כי אני אישית לא מפחדת מהטענה הזאת ולא מתנצלת כשאני כותבת בצורה אחרת ממה שאני כותבת לאישה.
יש מקרים שככה מרגיש לי שראוי לכתוב ויש מקרים שלא.
גם משה רבנו אמר לבנות ישראל והגיד לבני ישראל. וזה לא שאני משה רבנו, אבל הסיבה שבגללה ה' אמר לו לעשות את זה, זה בגלל שיש הבדל מובנה בין המינים בדברים מסויימים.
שיטת העבודה שלהם אחרת.
לא בהכל, אבל איפה שכן זה לא כי הם נחותים ולא כי הם קורבנות, אלא כי הם שונים.

אני לא אוהבת את הטיעון המתקרבן הזה. זאת האמת.
זה גם לא נכון, וגם איפה שזה נכון, זה טיעון שברוב המקרים נובע ממקום לא בריא בעיניי.
זאת דעתי.
לא יודע מי זה 'אתם'הסטורי
אבל אם יש טענה שחוזרת, אולי כדאי לבדוק את נכונותה...
אממ בלתק. מגיבה בזכות התיוג של היסטוריסוסה אדומה
נשמע שאת ממש מעריכה את המחווה של האיש שלך, והוא נשמע ממש מקסים, הוא יצא מגדרו כדי להפתיע ולשמח אותך.
רצית לומר לו שבדברים רציניים שקשורים לבית יש לך צורך לבדוק אותם לפני כן (אולי גם מרוב שרצית לכבד את המחווה שלו את פשוט לא מעיפה את הספה)
במקום לדבר איתו על הצורך שלך אחרי הרבה מאוד תשבחות על המאמצים שלו, יצאה לך בטעות ביקורת, כי אמרת "חבל ש..." והוא נפגע.

אז ככה,
את, אל תרצי יותר מידי, (אסביר אח"כ)
מה כן? תעריכי ממש. ממש ממש. תגידי לו "ואוו, אתה לא מבין כמה המחווה הזאת שימחה אותי, הרצון שלך לשמח אותי ולהפתיע אותי ממש ריגש אותי!, איך התגברת על הבושה, איך עשית מאמצים להביא את הספה עד לכאן, היא גם באמת נוחה, באמת תודה!!!"

ואז תגידי לו, אתה יודע? התלבטתי הרבה אם להגיד לך משהו...
רק אחרי שיגלה רצון לשמוע, תגידי לו:
אני חושבת שאני מבינה למה אחותך רצתה להיפטר מהספה הזאת, היא באמת די לא יפה... ואני אפילו שמה לב שהנראות של הבית כרגע מצערת אותי, הדבר היחיד שמשמח אותי בלראות את הספה, זה שהיא מזכירה לי את המחווה שלך ❤
מה דעתך? כמה זה יפגע בך אם נמצא ספה אחרת?

ככה את גם אומרת את שלך, וגם אומרת את שלך.
ובלי לפגוע בו, ובדרך שבה ברור לו שאת מעריכה את המחווה שלו.

הוא כבר ילמד לפעם הבאה שבדברים של הבית כדאי מאוד שתבדקי אותם לפני כן. את יכולה גם להגיד לו את זה בצורה ישירה בהקשר למשהו אחר...

את לא אשמה, זה עניין של תקשורת.

עכשיו את יכולה להגיד לו, סליחה שאמרתי לך את זה ככה... זה היה נשמע שאני לא מעריכה את המחווה שלך.
אם הוא עדיין ישאר פגוע, תבדקי אם יש משהו לא מדוייק במה שעשית.
אבל האמת היא שלפעמים גם יש סיטואציות שמישהו בוחר להיות פגוע, אז אם את מזהה שזה זה, תשחררי, זה יעבור...
שכוייח!פשוט אני..


לפייס אותו מכל הלב ובהסכמתוסודית
לזרוק את הספה המכוערת.
הוא רוצה שתעריכי את המאמץ.
לא את הספה בהכרח.
דברי מהלב מילים טובות חמות ומעריכות.
את אומרת לו מילים כאלו בשגרה?
באמת זוג נחמד!זוזיק העכבראחרונה
וגם לזוגות הכי נחמדים יש קונפליקטים כאלו...
כמו שהרבה כתבו, בחיים טעויות כאלו קורות למרות הכוונות הטובות של כולם. צריך להבין שאתם מתוקים מדבש שניכם ואוהבים והכל טוב, ועכשיו להשתדל לא להיפגע ולחשוב יחד איך פותרים את הבעיה הקטנה הזו.
בעל מביךבדויה .
נשואה כבר יותר מעשור . בעל טוב סהכ כמו כל זוג עליות ומורדות.
הבעיה שבכל פעם שיוצאת איתו הוא מביך אותי ברמה שאני מתכווצת. ולא כי הוא עושה לי משהו . האינטרקציה שלו עם נשים פשוט מביכה אותי.
הוא מנסה להצחיק וזה יוצא לא מצחיק והנשים צוחקות או מגחכות כדי לא לפגוע. והוא מבסוט מעצמו. אבל אני קולטת מהצד השני שזה נטו כדי לא להביך אותו. לפעמים היו מצבים שייבשו אותו. או מלצרית שממש גילגלה עיניים ואמרתי לה הוא צוחק איתך מה יש תחייכי והיא פשוט אמרה בפנים מה לעשות שזה לא מצחיק אותי. התביישתי בשבילו.
הבדיחות שלו לא גסות או משהו פשוט לא מצחיקות.
זה קורה עם מוכרות. מורות. סתם חברות שלי. שכנות. וכו.
הוא לחלוטין לא מנסה להתחיל איתן. כן מנסה להיות מצחיק או מגניב או לא יודעת מה וזה יוצא לו מביך ועקום. והוא רוב המקרים חושב שהוא באמת מצחיק אותן ולא קולט בכלל את מה שאני קולטת מהצד. שזה צחוק של אין לנו ברירה.
אחרי הסיפור עם המלצרית נהרסה לי ממש היציאה מהסיטואציה ודיי חזרנו הבייתה בבאסה.
אבל הוא לא מפסיק.
כל פעם שיש אינטראקציה עם נשים אני בלחץ מיזה שהוא ינסה להיות מגניב ואני הולכת להיות מובכת. וכדי לא להביך אותו לנסות להסביר תבדיחות שלו ולצחוק גם ממבוכה וכו
בקיצור בפעם האחרונה שזה קרה(הבוקר) אחרי שהיא צחקה ממבוכה כמה פעמים אמרתי לו שדיי זה מביך זה לוחץ זה לא מצחיק. זה מביך אותן ואותי. הוא אמר לי שלפני 20 שנה היה לו ים ידידות והוא יודע מצויין איך לדבר עם נשים ואני לא אחנך אותו. כל עוד זה לא פוגע זה לא ענייני וכו.
בקיצור לא מבין שהוא מביך את עצמו ומביך אותי כי אני מרגישה שהוא מייצג אותי וכו.
אשמח לדעתכן
את בסדר עם הרעיוןנעמי28
שהוא מנסה להצחיק דווקא נשים?
זה כנראה מגיע מהרצון להרשים נשים.
אם הוא לא היה עושה את זה בצורה מביכה, היית סבבה עם הרעיון?

אין לי בעיה עם זהבדויה .
כי מכירה את הבנאדם . הוא נאמן לי ב200 אחוז.
בכללי הוא מצחיק גם גברים אבל אז הוא באמת לרוב מצחיק.
עם נשים זה יוצא לו עקום ומביך
כי גם אם זה מצחיקאלמונית פלונית

לאישה לא נוח הסיטואציה הזו לידך..

כנראה חסר לו ביטחון, תסבירי שמעדיפה שיתמקד בך, גם למה לתת תשומת לב מיותרת לנשים?!

תהיה ענייני וזהו

כל הדרך בקריאה פשוט הזכרת לי גבר מבוגר.binbin
בדיחות אבא-סבא כזה...
ואז הוא אמר את המשפט "...לפני 20 שנה..."
וזה גרם לי לחשוב שאולי הוא פשוט התבגר מהר מדי😁

אני רק רוצה להרגיע אותך שתהיי בטוחה שכל אחת יכולה לספר לך על משפט או שניים שבעלה אמר שגרם לה למבוכה.... (גם להפך , גם להפך😅)

ועוד דבר, אולי תשני מחשבה שאם זה גם ככה אנשים שאת לא מכירה כמו מלצריות וזה... אז קצת פחות מפדח
חחחח הוא סך הכל בן 30+בדויה .
כנראה התכוון בגיל העשרה..
אני יודעת שהרבה גברים מביכים לפעמים. אצלו זה שיטתי
וואיתהילה 3>
נשמע ממש קשוח

ובטח מאד מביך ומכווץ להיות בסיטואציה כזאת.
נדמה לי שהייתי אומרת לו בעלי היקר, משהו שקשור אלי אישית-
אני ממש ממש מרגישה רע ולא נעים כשאתה מנסה להתלוצץ לידי עם נשים אחרות.
אני ממש אשמח אם כשאנחנו יחד, בשבילי, תימנע מזה...
כדברי בינביןהעני ממעש
נשמע שלא בנקל לשנות. תשאלי לצמצם יציאות?
גבר שמנסה להצחיק נשיםסוסה אדומה
מנסה לקבל אישור לגבריות שלו מנשים זרות. ככה זה.
מעבר לזה, זה שעם גברים זה יוצא לו טוב ועם נשים עקום, זה אומר שהוא שם עליהן..........

בקיצור, די כבר להיות תמימה פראיירית, עשי כחכמתך אבל לא להתעלם מהעובדות.

ואת לגמרי יכולה להעיר לו אם זה מביך אותך, מה זה קשור לחינוך.
במיוחד כשזה כלפי נשים, זה לא מכבד ואולי אפילו מטריד ומוציא אותך חסרת כבוד.
ואאי אני הכי לא בנאדם תמיםבדויה .
הוא לא מנסה להתחיל איתן . זה יכול להיות גם עם זקנות. פשוט שאז זה לא מביך אותי כי אני לא סופרת.
אבל בכללי זה עם כולם זה הבנאדם.
וחושבת שזה שזה מביך עם נשים זה לא כי הוא מנסה להרשים זה כי אין לו ממש מושג לדעתי איך לתקשר עם נשים או איך לדבר.. אם היית מכירה את הבנאדם היית מבינה.
וכן אני רוצה שיפסיק עם זה . כי זה מביך לדעתי גם אותו. הוא פשוט קצת חסר מודעות בקטע הזה
אוקיי,סוסה אדומה
סומכת עליך שאת מכירה את האיש שלך ואת הבית שלך. (עדיין תשקלי אם לא מפריע לך שאולי בעיני נשים זרות זה יכול להתפרש כחוסר כבוד כלפייך)

תרגישי בנח להעיר לו על זה כל עוד זה באמת מביך אותך, זו זכותך הלגיטימית.
אם יש אפשרות להכיל את זה ולהיות גאה בו כפי שהוא, תעבדי על זה, אבל אם לא, אז שיבוא לקראתך.
או שתבואו כל אחד לקראת השני.
תני לנו דוגמא ליציאה מביכה שלודי שרוט
יש כאן אנשים הבקיאים ברזי ההומור ויוכלו לנתח לך האם יש סיבה למבוכה או לא.
נגיד היינו בסטוקבדויה .
קנינו עציץ מפלסטיק שואל את הקופאית כמה צריך להשקות אותו ביום וכו.. זה רק חלק כן איזה שעה שאלות בסגנון
חח...סוסה אדומה
זה פשוט בדיחות בנים...
אני חושב שאני הייתי מחבב את בעלך 😅די שרוט
שאלו יהיו הבעיות שלכם אינשאללה.

את יודעת מה הילדים שלי עושים כשאני מביך אותם?
מגלגלים עיניים. אבל נחשי מה, החברים של הילדים שלי מתים עלי.
מה אשתך עושה כשאתה מביך אותה בפומבי?למה לא123


מרביצה לידי שרוט
אבל זה כולם ככה לא?
לאלמה לא123

היא עדינה איתך

אז אני צריך להעריך אותה שהיא מרביצה לי!די שרוט
או שפשוט תפסיק להביך אותהלמה לא123


להפסיק להביך?? זה כמו שתגידי לי להפסיק לנשוםדי שרוט
או יותר גרוע, להפסיק לעשן!

חחחחחחחח נראה לי נתתי דוגמא טובה שלובדויה .
מבטיחה שזה הרבה יותר גרוע לפעמים
הוא כנראה טיפוס של dad jokesדי שרוט
אלה בדרך כלל אנשים חביבים מאוד.

ואם אהיה רציני לרגע, אחד הדברים, שעם כל הקשיים האישיים שלי בזוגיות, שאני מאוד אוהב אצל אישתי זה שהיא פשוט למדה להכיל את השטויות והשריטות שלי. היא אפילו למדה להנות מזה בסתר ליבה.
חחחחחחחנעמי28
אוי נו מה הבעייה פה? הומור קלילמבואססססתאחרונה
אפשר לומר הומור אבא, מה כזה נורא?
מבינה אותךלמה לא123

זה ממש מביך וגורם לתחושה נוראית
אולי כדאי לשתף אותו לפני יציאה שאת לא רוצה שיתחיל עם נשים אחרות, לא בקטע של ההומור בכלל, זה מביך אותך שהוא עושה את זה, במיוחד לידך.

 

אתם דתיים? אולי לנסות באמת יותר למקד שלא מתאיםקופצת רגע
שגבר דתי יתבדח באופן שיטתי עם נשים, ועוד ליד אשתו?
שהעובדה שהוא מתלוצץ איתן פוגעת בך?( ולא להכנס בכלל לדיון האם הוא מצחיק או לא... )
יש מצב שהוא מנסה להרשים אותךעולו
ויתכן מאוד כשהוא לבד הוא לא עושה את השטויות האלו
מעבר לכל מה שכתבו לך..באר מרים
אני רוצה להתייחס למשפט האחרון שכתבת שבוא "מביך אותי כי אני מרגישה שהוא מייצג אותי"

אני חושבת שזה המקום של העבודה *שלך* - לשחרר את התחושה שהוא מייצג אותך וש"פאדיחות" שלו מביכות *אותך*.
ככל שתשחררי לביני שאתם שני אנשים נפרדים והוא מייצג רק את עצמו ול אותך.
הפאדיחות שלו הן שלו ולא שלך...

לדעתי יקרו אז שני דברים:
את - תצליחי לראות את הטוב שבו ואפילו את החביבות של התכונה הזאת שלי ותוכלי להסתכל על הבדיחות קרש האלה בצורה סלחנית ומפוייסת ואפילו לראות בהן משהוא נחמד וחביב
הוא - ככל שפחות תתכווצי מהבדיחות האלה ותהיי יותר נינוחה לצידו במקום הזה )אבל באמת ולא בכאילו) - הוא יקבל תחושה של הכלה ושאת מכבדת את המקום שלו ואת מי שהוא - ויכול להיות שזה בעצמו יפתח לו לא להרגיש צורך ב"להרשים" את הנשים האלה, או להצליח לראות את העובדה שהבדיחות שלא לא הכי מצחיקות ולאט לאט הוא יתמתן בכך..
ויכול להיות שלא - אבל זה כבר לא יפריע לך...
גם אני חושב משהו בסגנון, את כנראה מחוברת אליואבא בחופשה +
עבר עריכה על ידי אבא בחופשה + בתאריך י"ז בטבת תשפ"ג 05:43
ולאו דווקא את אלא יש כנראה תכונה כזאת
של חיבור , שכל מה שהוא עושה, זה כאילו אני עושה
מן סימביוזה כזאת, כמו שהאמא רואה את התינוק
כחלק ממנה, ושוכחת לאכול כיון שהתינוק אכל וכו'
כי היא לא רואה בו אדם אחר ממנה
אז בהשאלה למקרה כמו אצלך,

את מרגישה פדיחה כאילו את סיפרת את הבדיחה ההזויה
ומרגישה עכשיו במבוכה,

עכשיו ברמות מסויימת של חיבור כזה
זה כבר נהיה לא טוב כי זה לא מאפשר לאדם השני
בקשר מרחב תנועה, כי באמת יש צד שהוא אמור להיות אדם חופשי משל עצמו, והוא לא לגמרי "איבר נוסף" של בן הזוג,
ואז זה מונע את התנועה הנכונה של הזוגיות

כמו להבדיל ברכב עם כמה שהוא נוסע ביחד ולאותו כיון והכל, אם נאלץ את הגלגל האחורי לעשות את התנועה של הקדמי, או אפילו האחורי השמאלי, נאלץ אותו לעשות את התנועה של אחורי הימני, זה יהווה הפרעה משמעותית לחווית הנסיעה

לכן צריך לזכור שזה שיש את הסימביוזה הזאת
עם בן או בת הזוג
האשלייה או הלא אשלייה (נשמה שירדה לעולם והתפצלה) כל אחד יחליט
כל כך חזקה זה דווקא מראה על האיכות של הקשר עם בן או בת הזוג שנותן לשני את האפשרות להרגיש כאילו הם באמת אדם אחד
ולכן צריך להעריך את בן או בת הזוג שמצליח לאפשר
את התחושה הזאת, מצד שני
לא להתפתות להאמין שזה אמת, כי זוגיות אמיתית
זה שני אנשים שיכולים להיות בקשר, ולדבר על דברים
ויכולים לא להסכים בהמון נושאים, ויודעים לכבד את הדעה של השני ולהחליט ביחד, משהו שיתחשב בשני הדעות
ולא שאחד מוותר כל הזמן, בגלל שהשני נתון בהרגשת הסימביוזה ולא מאפשר לו לעשות דבר אחר ממנו

או לחשוב אחרת..
והאמת והשלום אהבו
אהבתי מאוד את מה שרשמת. תודהבדויה .
צודקת מאוד!קדם
היה לי משהו דומה, והגישה הזו מאוד מאוד עזרה לי. אגב, זה מאוד בריא גם ביחס לילדים
זה כן עניינך כשאת נמצאת איתו כי זה מביך אותךהיום הוא היום
וגם הלכתית זה בעייתי לנסות להצחיק נשים
לנסות להעמיק איפה המבוכה הזו מההתנהגות אונגמרו לי השמות

מהמילים שלו פוגשת אותך.

איפה היחס שלך עצמך מול החברה, מול הסביבה,

איפה המקום של הדימוי העצמי שלך ושל הביטחון העצמי שלך,

איפה המחשבות של "מה חושבים עליי" או "האם אני מספיק בסדר וטובה ושווה בעיני הסביבה" פוגשות אותך,

ולאחר המבט המתבונן הזה פנימה לנסות לראות גם את השוני ביניכם כשני בני אדם נפרדים,

את המקום שלו מול עצמו ובאדם הנפרד שהוא, כולל לעבוד על נפרדות בתוך הביחד הזוגי (באיזון ובעדינות גדולה שלא להגיע לא למצב קיצון של "אחד בתוך השני", וגם לא למצב הקיצון השני של נפרדות מלאה בלי חוויה זוגית של ביחד כלל...)

 

אחרי שהדברים יתבהרו *לך* יותר,

ממש שתשימי אותם בצורה מסודרת דבר דבר -

תדעי יותר להצביע ולזהות את הנקודות שמפריעות לך אבל קשורות אלייך - וזו עבודה אישית,

את הנקודות שמפריעות לך אבל קשורות אליו - וזו תהיה עבודה זוגית איך לתקשר ולתווך לו זאת בצורה נכונה ומקרבת ולא מקטינה/ביקורתית/מרחיקה/לא מקדמת.

ואת הנקודות שמפריעות לך וקשורות לזוגיות שלכם, לציפיות של כל אחד ואחת מכם מהזוגיות, איך אתם תופסים בכלל זוגיות ובלעדיות וכו'- וכמובן להקשיב לצרכים שלנו, לא להדחיק אלא לתקשר אותם בצורה בהירה וישירה לבן הזוג.

 

זו אומנם דרך, אבל היא דרך מופלאה!

כי בה את זוכה גם להעמיק את ההיכרות שלך עם עצמך המדהימה

ועם אישך היקר

ולשדרג ב"ה את כל הדינמיקה הזוגית ביניכם

 

ב"הצלחה רבה רבה

 

תפסיקי להרגיש שהוא מייצג אותךהמקורית
כי הוא לא,ואז ירווח לך.
בעל ואישה הם לא אותו בנאדם.
ואת לא צרחכה לקחת אחריות על הפדיחות שלו כאילו הוא ילד קטן (גם ילד קטן הוא לא מראה שלנו בהכרח,הוא פשוט ילד שמשתטה כמו כל הילדים)

הייתי מציעה לך לנסות לשחרר ולקבל אותו כמו שהוא. בלי קשר לתחושת המבוכה, שככל הנראה תיעלם, נזוגיות והחיים שלך ישתפרו פלאים לדעתי.
חוסר שיפוטיות והכלה לאחר ונפרדות בריאה זה אחד הדברים הכי חשובים שיש בזוגיות לדעתי.
שלום כולםיאא איזה התרגשות להצטרף לכאןןבימאית דמיונות

חסדי ה'

 

 

 

לבנתיים אשמח לעצות בכל מיני נושאים לקראת החתונה,

יעזור מאוד מאוד מאודחצי חיוך

 

 

...מזרונים. מתי מאיפה והאם חייבים חדשבימאית דמיונות


כדאי מאוד חדשנפשי תערוג
בדרך כלל מזרנים יד שניה נמסרים שהם הרוסים.
אלא אם כן יש לכם מישהו קרוב שמוסר.

מיטה/ארון/שידות/מקרר/ תנור.
הכל אפשרי משומש

מזרנים אני חושב שכדאי חדש.
ואני לא מדבר על חס וחלילה פשפש המיטה.
תנור יד שניה צריך לבדוק לגבי כשרותיעל מהדרום
לק"י

תבניות יותר בעייתי להכשיר.
אני אישית ממליצה או לקחת ממישהו שמכירים ויודעים שהוא שומר כשרות או לקנות חדש.
נכוןנפשי תערוג
למרות שזה די פשוט להכשיר תנור.
דומה להכשרה של פסח (ואפילו פחות מחמיר)
תבניות ניתן לקנות חדשות או לקנות פשוטות והן ישבו על הרשת
חייב חדשסוסה אדומה
זה יכול להיות מאוד מזוהם, ואפילו מפושפש
וגם תכלס אותי ברמה האישת מגעיל, מה את יודעת מה עשו עליו?
לא מגעיל פיזית, יותר מהותית.

תקנו חדש, מזרון בריא וקשיח... אפילו אם יקר.
מתי? כשמזמינים חדר, אם מזמינים... או כשיש דירה.
מישו פה עשה אופרוף?...בימאית דמיונות

(נפלתי מהשמיים, אה? כמה שאלות יש לה זותי...חושף שיניים)

וואי אופרוף! איזה חרדי אשכנזי זה די שרוט
לא שמעתי את הביטוי הזה כבר שניםםםםם ארוכות
לא שמעתי את הביטוי מעולםנפשי תערוג
גוגל עזר לי להבין.
שבת חתן שעושים לפני החתונה...

אני אישית פחות בעד.
אני כן בעד שהחתן יעלה לתורה וישמחו איתו וכו'
אבל *רק* המשפחה שלו.

שבוע לפני החתונה זה זמן סופר רגיש
ומלא מתח.

והדבר האחרון שהכלה צריכה שיתפתח איזה ריב/טינה/ויכוח בין המשפחות כמה ימים לפני החתונה ועוד שהיא לא בסביבה כדי לגשר ולכבות להבות (החתן יכול מול הצד שלו, לא תמיד יכול גם להכיל את הצד שלה)

לצערי אני מכיר יותר ממקרה אחד של פיצוץ חתונה בגלל השבת חתן לפני החתונה.
ביטלו לחבר חתונה יומיים לפני החתונה
לחבר אחר חצי מהמשפחה עשתה חרם על החתונה שלו
וחבר שלישי עשו פרצופים בחתונה בגלל השבת חתן

אחרי החתונה השבת חתן היא גם אירוע מלא מתח.
אבל הרבה מהמתח כבר יורד, ובסופו של דבר הם כבר נשואים וזהו.
כי אתה לא חריידידי שרוט
רק חריידים כבדים החרדים לדבר ה' מכירים את הביטוי. מי שלא מכיר כנראה לא יהודי בכלל.
מענייןלמה לא123

הייתי בעשרות אויפריפים בימי חיי

מעולם לא שמעתי סיפורים כמו שאת מתארת,

אלו ממש מקרים קיצוניים

 

למה שההורים יריבו בינהם? למה שיהיה מתח?

נאא אין מריבות, סתם באלי לדעת איך זהבימאית דמיונות


(איך זה יהיה לי יעני, בשבת כלה וכוליכולי)בימאית דמיונות


איזה מרגש! המון המון מזל טוב!נגמרו לי השמות

שתזכו לבנות בניין עדי עד 🌹

גדלת יאוווונפש חיה.
לקחת נשימה עמוקה, אחת ל 5 דקותבסדר גמור
שאלהאפרת???
אתם חוזרים הביתה אחרי יום קשה ממש. מה הציפייה שלכם מבן/בת הזוג שלכם?

שיעזוב אותך להתמודד בשקט? שידובב אותך? שרק יקשיב? שיתן עצות? אמפתיה? או כל משהו אחר...
אשמח אם תענו...
נשמע לי ממש אינדיבידואליתהילה 3>
לכל אדם אופי שונהbinbin
אני צריכה שידובב ויקשיב ויתן עצות....
מישהי אחרת תגיד לך שיתן לי שקט.

הכי חשוב לדעתי במצב רוח טוב לדבר ולעשות תיאום ציפיות.
משתנה. כפי שענוהעני ממעש
רוב הפעמים שיקשיבלמה לא123


אני יודעת שזה אינדבדואלי ותלוי אופיאפרת???
אבל תענו לפי מה שאתם. או לפחות בדרך כלל מה שאתם רוצים
אניתהילה 3>
אוהבת לשבת קצת בשקט שלי בחדר ולהשאיר את הבית והילדים לטיפולו המסור של אבא שלהם
לפעמים אני מבקשת גם משהו לאכול או לשתות..
את הדיבורים משאירה לכשהילדים ישנים..
שיתעניין, יקשיב ויביע אמפתיהריבוזום
שתיתן לי מטלות ביתדי שרוט
כולל להוציא חלונות לניקוי. להזיז את המקרר, המיטה ולשפץ את האמבטיה.
איןאורה שחורה
ציפיות
וואו ככה פשוט...משמעת עצמית
זה מאדיאל כי ככה נכון בעינייך?
או פשוט כי ראית שאין טעם?

ממש מעניין אותי...
לאאורה שחורה
לא פשוט
ממש לא מאדיאל
זה הכל מחוץ מאדיאלי
לא מצפה. מבקשת מפורשות מה שאני צריכההמקורית
בניגוד למה שרובנו חושבות - אין נביאים בזמננו.
ציפייה יכולה להוביל להרבה מפחי נפש.
אם אחרי שביקשת הוא לא נרתם לעזרה - זה משו אחר, שיכול להעיד על בעיה בתקשורת או ביחסים הכלליים ביניכם וצריך לבחון מה הבעיה, אבל הלאו הכי מבחינתי - אני מספקת לעצמי את הצורך שלי בלבקש אותו, קודם כל.
ישתבח שמו , שכן ירבובסדר גמור
מתישהו הצלחתיזוזיק העכבר
להפנים שכשאני חוזר מיום עבודה קשוח אני אפגוש את אשתי אחרי יום קשוח בבית...
אין לי ציפיות בדרך כלל, אבל כן קשה לי להתחיל לעבוד בבית אחרי יום כזה, גם כשצריך
תודה לכולכםאפרת???
הציפיה בדרך כלל היא לא הרבהמשה

העיקר שלא יציקו לי. מה שבדרך כלל לא קורה כי הבית בזמן שאני לא הייתי נהיה קשוח.

 

רוב הזמן אני עובד מהבית וזה אפילו יותר קשה כי בעצם צריך להפריד בין הלחץ בבית לבין זה ש"אני לא בבית עכשיו". אני בעבודה.

לא מצפה לכלוםסוסה אדומה
הכי הרבה, מבקשת.

ברמה האישית, ברגעים שקשה לי אני אוהבת קודם לחשוב עם עצמי לפני שאני משתפת, אולי יש בי צד גברי כזה.
אחרי שהייתי קצת זמן עם עצמי, אם ארגיש שהשיחה איתו תעשה לי טוב, אשמח לשתף אותו.
אבל אין לי ציפיות ממנו, לא בטוח שהוא במצב רוח הנכון לזה עכשיו.
בקיצור, בודקת את השטח ובוחרת אם לשתף כשמזהה שהוא יכול להיות במוד.
ואז מה אני רוצה שיהיה בשיחה? זו לא ציפיה, זה רצון.
מצידי מספיק לי שיבין אותי וזהו. לא צריכה ולא רוצה עצות ואולי אפילו לא אמפתיה. רק הבנה וזהו.
אין ציפיהקפה הפוךאחרונה

לרוב אחד כבר בבית עם הילדים, ויש משימות, כך שאין אפשרות לחזור הביתה ולהעלם בגדול.

מה שכן - אומרים כזה שחוזרים

וואי היה לי יום קשה

אני צריכה רק חיבוק ושתגיד שאני בסדר.

 

או - יואו איזה יום, אפשר שעת התמרמרות? ואז מתמרמרת על כל העולם הוא מקשיב. וזהו פתרתי את הצורך שלי

 

או - היה לי קצת יום קשוח, אפשר בערב אחרי שהילדים נרדמים קצת זמן עם עצמי?

 

שנינו יכולים לדבר ככה

אבל לרוב - אנחנו פשוט מדברים ומשתפים מה היה לנו היום. 

למה מחקתם לי את התגובות?אבא בחופשה +
נשואה שנה וקצת.חדשה.

הייתה שנה מאווד קשה

גם מבחינה זוגית וגם מבחינת מלא מלא אירועים שקרו מבפנים ובחוץ ואין לנו שליטה עליהם 

ואני אומרת 

ריבונו של עולם 

מה קורה???

למה??

אם אני צריכה לדרג את השנים המורכבות יותר בחיי זו הייתה בחמישיה הפותחת 

מבחינה זוגית - תחושה שהתפשרתי, שסתם מיהרנו להתחתן, שלא החלטתי חכם 

תחושה שאני חיה איתה כמעט יום יום 

מבחינה בריאותית, משפחתית בעבודה מלא מלא קשיים 

ואני תוהה לעצמי 

זה נורמלי??

להילחם על זה או להרים ידיים 

כי לא ככה חלמתי ולא ככה רציתי 

ונמאס לי מהמחשבות האלה 

והתחושה שוואלה לא הגעתי למנוחה ולנחלה 

כי ההתלבטויות ממשיכות 

ואני כ"כ לבד 

ובא לי שיגאלו אותי מיסורי ודי. 

באמת נשמעת שנה לא פשוטה כללנגמרו לי השמות

גם שנה ראשונה לנישואין

גם התמודדויות זוגיות

והכל חדש

גם אירועים מבחוץ

ומפנים

ובריאות

ומשפחה

 

והמחשבות. אוי המחשבות האלו. הן גומרות.

והספקות. והיאוש.

קשה קשה קשה

חיבוק גדול גדול

 

אנסה להתייחס בנקודות לדברים שכתבת:

 

אמאוד מאוד טבעי שבשנה הראשונה לנישואין יצוצו אתגרים חדשים שכלל לא חשבנו עליהם ובטח שלא הכרנו.

אני חושבת שאין כמעט זוג שלא חווה את זה. משני הצדדים כמובן.

 

מה שיש לפני החתונה, לעומת מה שיש אחרי החתונה,

השלבים השונים של חיי הנישואים (אפרט בהמשך),

וכמובן ההימצאות 24/7 פתאום עם אותו אדם, מאשר לראות אותו רק לכמה שעות כל פעם אחרי הכנה -

 

יש כאן פער גדול מאוד, טבעי מאוד, מאתגר מאוד והכי משמח וחשוב - ניתן לעבודה!

 

ב. לגבי המחשבות - המחשבות המפחידות הללו שעולות לך מדי פעם, החששות הללו שתיארת, הרגשות הלא פשוטים שבאים לפעמים - כל אלו יכולים עוד יותר להתעצם, עוד יותר להפחיד.

אני ממש יכולה לדמיין אותך יושבת לך לפני השינה או באיזשהו רגע ביום ופתאום עולים כל החששות הללו, פתאום הרגש שלילי - ואת מוצאת עצמך מבוהלת! מפחדת! פשוט פחד עצום.

רגע מה?! איך אני מרגישה את זה?!

איך אני מרגישה את זה *אליו?!* מה קורה פה?! מה, זה אומר שלא בחרתי נכון?1 זה אומר שאנחנו חלילה נתגרש?! אני לא רוצה להתגרש אבל! אני אוהבת אותו! אבל איך אני אצליח ככה כל החיים? ואיך נביא ילדים ככה? ומה יהיה? ואם אני אאבד אותו באמת?!

והפחד הזה עולה ועולה, גדל וגדל, ממש יכול לשתק.

זה באמת מאוד מפחיד.

ואני חושבת שצריך גם לתת מקום לפחד הזה וגם לכל הרגשות הנלווים שציינת.

להביט בהם רגע, בחמלה, בלי שיפוטיות, רק להתבונן בהם.

לנסות להקשיב להם, ומה יש מתחת? להבין את השורש שלהם, להבין ממה הם רוצים להגן עלייך, להבין מה הצורך שלך שם, 

לא לפחד מהפחד.

לא לפחד מלהרגיש את זה. גם אם זה רגש קשה.

אז מה, הוא חלק מהחיים.

בזוגיות עולים גם קשיים. גם רגשות קשים. גם ויכוחים. גם כעס אחד על השניה. זה בסדר גמור. זה טבעי לחלוטין. זה חלק מזה.

ובעיקר בעיקר - זה *לא* אומר שאתם לא זוג טוב או שבעלך לא טוב או שאת לא טובה! לא!

זה רק אומר שאתם אנושיים. זה הכל.

זה רק אומר שירידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. זה הכל.

אם נצליח לא להיבהל ולא לפחד מהפחד - אנחנו כבר בדרך קדימה.

וע"ג זה כמובן לקבל תובנות, ידע וכלים שיעזרו לנו עוד יותר בכך.

ולזכור שזוגיות היא לימוד.

זוגיות זה מסע.

זה תהליך.

לאט לאט

דבר דבר

יום אחר יום

עבודה אחר עבודה

השקעה אחר השקעה

לימוד אחרי לימוד.

וזה לגמרי אפשרי!

וזה הכי משתלם שיש!

זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים ויקרים שיש!

ואני בטוחה שאתם תזכו להם ב"ה!

 

ג. מצרפת לך תגובה ארוכה שכתבתי על השנה הראשונה לנישואין:

כדי לענות על שאלתך צריך להבין ולהקיף הרבה דברים והרבה כיוונים.

בגלל שלא ניתן לעשות זאת בצורה שלמה ע"ג הפורום, אנסה לכתוב כמה כיווני מחשבה בכלליות, אבל לענ"ד הדבר העיקרי שיכול לעזור לך כאן הוא *להבין* רגע לעומק מה קורה איתך ועם המחשבות הללו שתיארת. כלומר, להכיר אותך לעומק, את הזוגיות שלך עם בעלך לעומק, את כל מה שקרה באותה שנה ראשונה, להבין למה את מתכוונת ב"קשה", מה בעצם היה שם,

וכמובן להכיר גם את הצד של בעלך בסיפור.

רק אחרי כל הנ"ל ניתן יהיה לכוון את המענה היותר מדויק *אליכם*.

 

בינתיים כותבת בכלליות:

 

אז כן, השנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

 

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

 

אז קודם כל חיבוק גדול על התחושות 

 

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

 

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

 

---------------

אחרי ציון השלבים השונים בשנה הראשונה בכלליות, רוצה לכתוב עוד כמה דברים חשובים על אהבה בכללותה ובמהותה:

 

 

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

 

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

 

כולנו כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

 

וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם: 

אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.

והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.

כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!

עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!

היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.

 

ההחלטה להתחתן

 

אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

 

 

בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים

 

 

ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

 

 

לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.

 

 

 

עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!

המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.


זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...

 

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

 

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*

וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.

וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,

אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.

 

אמנם, אחרי שמתחתנים,

אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.

אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש

אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק

במודע לחשוב על השני

במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו

במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

 

---------------

 

ולהרחבה על מהות הנישואין, כיצד להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה ועוד, כתבתי כאן

 

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

 

 

המון הצלחה יקרה! שתזכו ב"ה לבניין עדי עד בשמחה, בשלווה, בשלמות ובבהירות שלמה

 

וואו, לגזור ולשמור. תודה על זהשושנושי


זה הולך ומחמירלמה לא123

סתם...

2 דברים:

1. כן, אלה החיים, לא קלים, יש תקופות טובות יותר ויש פחות

יש מורכבות וקשות ויש קלילות יותר, האתגר הוא להצליח לצמוח מהקשיים ולהצליח עם כל הקושי לראות את הטוב שכן קיים, לכל אחד יש הרבה דברים טובים בחיים, צריך רק לרצות לראות אותם.

 

צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד, הכי חשוב דבר ראשון לעבוד על זוגיות טובה, כי להתגבר על קשיים עם עוד מישהו לצידך זה הרבה יותר קל

2. ממליצה לך ללכת להתייעץ עם מישהי טובה, לפתוח את כל מה שיש לך בפנים.

 

וואו. נשמע ממש קשהשוקולד פרה.

את בטיפול כלשהו?

יש סיוע כלשהו?

לא 🙁.חדשה.
חיבוקתהילה 3>
זאת הרגשה באמת קשה ולא נעימה.
לא פירטת כאן דוגמאות, אז אני כן יכולה להגיד לך שעבור לא מעט זוגות השנה הראשונה לנישואין היא קשה ומורכבת ומלאה משברים ותהיות.

האם מה שקורה לכם הוא מצוי יחסית וצריך בעיקר כלים ולמידה,
או שצריך כאן מעבר.

כך או אחרת לא כדאי להשאר במצב הנוכחי. זוגיות לא אמורה להיות עונש ולא סבל ולא סיוט.

כדאי לקבל עזרה ספציפית ונקודתית לאתגרים שלכם ולהבין מה עושים איתם הלאה.
איך אפשר לדעת אם זה בגדר הנורמה או לא?.חדשה.
מדגישה שיש המון קשיים שלא תלויים בנו וקרו וההתמודדות שלי זה בעיקר מה שכתבתי
זה שיש עוד התמודדויותתהילה 3>
שלא קשורות רק דורש יותר בירור כמה מהקושי והתחושות קשורים ספציפית למצב הזוגי וכמה מהם קשורים לשאר ההתמודדויות.

צריך פה איזשהי עבודת בירור שאפשר לעשות עם אשת מקצוע למשל,
או אולי אם תפרטי יותר במה מדובר יהיה אפשר פה לנסות להביע דעה ולשאול שאלות שיכוונו אותך
איזה ברירות כבר יש לך יקרה?המקוריתאחרונה
להתמודד צריך.
איך להתמודד זה כבר משו אחר.
נראה שאת עוברת קושי גדול, אבל ייתכן ואם תפרקי אותו למנות קטנות - זה ייראה יותר אופטימי ופחות סוער.
וגם, לא כל התמודדות צריך לקחת על עצמנו באותו אופן. יש נושאים שאפשר וכדאי להוציא מהפרק עד שנאגור כוחות. הכוחות שלנו סופו של דהר מוגבלים, וריבוי חזיתות יוצר עומס נפשי ותחושה של חוסר תקווה.

בכל הנוגע לזוגיות- שנה ראשונה היא באמת קשה מאוד. זו שנת ניפוץ המיתוסים והורדת המסכות לרוב, ככה אני קוראת לה בכל אופן. אבל טמון בה גם פוטנציאל גדילה אישי וזוגי גבוה מאוד אם פועלים בדרך הנכונה, אם יש פרטנר.

שאלת בונוס - את מונעת הורמונלית? זה יכול מאוד לתרום לתחושות הללו.

חיבוק ❤️
האם אפשר לחזור בתשובה על בין אדם לחברו שאיאפשרלתקןנטלינטלי

נניח רופא על הרגליים 22 שעות וכבר עייף ושיגעו אותו. ואז הגיע מישהו שעוד יותר שיגע אותו והרופא נכנס קצת לעצבים ולא בדק אותו כמו שצריך או משהו והבן אדם מת. וזה כמובן משפיע על המשפחה שלו ועל קרובי המשפחה וחברים וכו'. ויש לזה גם השפעה על המדינה שעכשיו לא ישלם מיסים וכו' וכו' עוד הרבה מעגלי השפעה. ואין שום דרך מן הסתם לתקן כזה דבר. אז נניח בכזה מקרה, אפשר לחזור בתשובה שלמה ומוחלטת וזה "יימחק" לחלוטין והבן אדם זך, נקי וטהור לגמרי?

 

ונקח דוגמא כזאת כפול 1000 - נניח טכנאי רכבות הגיע עייף לעבודה ולא היה לו כח ולא בדק כמו שצריך משהו והיה תאונה ומתו 1000 אנשים (רק תדמיינו מה זה) ובתכלס אם היה ישן כמו שצריך ובודק כמו שצריך זה היה נמנע. אז האם אפשר בכזה מקרה לחזור בתשובה מוחלטת  ולהיות זך, טהור ונקי לחלוטין?

הרופא אולי דין אנוס, הטכנאי פחותהעני ממעש
כל עוד הוא עושה תשובה גמורה בגבולות האפשרסוסה אדומה
כן. גם אם לא באופן מושלם, כן. אנחנו בעולם חסר, שום דבר לא מושלם, אז מה.
לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה.
יש דברים שהקב"ה יאלץ לטהר ולמרק, אבל כל מה שבידי האדם - האחריות עליו בשיא.
הערה קטנה ובעליל בלתי חשובהפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י"ח בטבת תשפ"ג 17:39

בפועל, מרבית המתים דווקא חוסכים כסף למדינה.

 

כשרופא הורג מטופל, סטטיסטית, קופת האוצר לא מופסדת מזה (בלשון המעטה).

 

אחד האתגרים הכי גדולים של הכלכלות המודרניות הוא תוחלת החיים שעולה בקביעות, ומשאירה אנשים רבים שמצד אחד כבר לא מכניסים למדינה מספיק מיסים ומהצד השני עולים למדינה הון רב בקצבאות ישירות ובשירותי בריאות.

כך התחילה האדיאולוגיה הנאצית...רק אומרנפשי תערוג
מניתוח כלכלי?פשוט אני..
לא, אלא ממחשבה מעוותת על טוהר הגזע.
לא בדיוק.נפשי תערוג
מהשוואה פשוטה של מי מעמיס על החברה ומי תורם לחברה.


נכים... כדאי להרוג
זקנים... כדאי להרוג
בעלי גנים של מחלות תורשתיות. צריך לסרס
וכו'

טוהר הגזע וכו' נולד משם.
המטרה היתה טובה וראלית (בעייהם... כן?)
לשכלל את העולם, לטהר אותו מ"פרזיטים".


להגיד "ככה התחילו הנאצים" זו סיסמה ותו לאפשוט אני..

איך היטלר נבחר?

בבחירות דמוקרטיות.

 

אז בפעם הבאה שיש בחירות דמוקרטיות אתה תגיד "ככה התחילו הנאצים" ותתנגד להן?

 

היטלר אסר על נישואים בין ארים ליהודים, ו... גם אנחנו לא בדיוק מאפשרים ליהודים לשאת לא יהודים. האם אנחנו הולכים בדרכי הנאצים?

 

הבעיה באידואולוגיה הנאצית מתחילה בנקודה מסוימת, ורק משם והלאה אפשר להגיד "זה דומה לנאצים".

לכן, כשאני אומר "היהודים הם העם הנבחר" אני לא לוקח חלק באידאולוגיה שלהם, אבל אם אגיד "ולכן צריך להשמיד עמים אחרים" - זו כבר תהיה בעיה.

 

ההשוואה "מי מעמיס על החברה" קיימת בכל חברה, והיא חייבת להיות קיימת בשביל שנוכל לשפר ולקדם.

המדינה רואה שנשים ערביות לא עובדות מספיק? היא מוציאה המון כסף לתוכניות שיעודדו אותן לעבוד. כנ"ל עם חרדים והכשרות/השלמות שעושים להם בשביל שיוכלו להתפרנס בכבוד. זה לא מגיע מתוך רצון שלאדם הבודד יהיה כסף לטיולים בחו"ל, אלא מתוך ראיה כוללת של טובת הכלל מכך שעוד ועוד אנשים ייצאו לעבוד. אתה רואה כאן נאציזם?

בחיי, זה מופרך.

הכוונה שלי היא על כך שאמרתנפשי תערוג
שרופא שיהרוג מטופל, יחסוך כסף למדינה.

בוודאות יש בכל חברה מעמיסים כלכלית
אצל הנאצים החליטו להרוג את המעמיסים האלה.

התייחסתי למה שהוא כתבפשוט אני..
הוא כתב שאחד ממעגלי ההשפעה של טעות רפואית במהלכה אדם נפטר, זה פחות כסף למדינה.

איפה מכאן הגעת למסקנה שאני מעודד רופאים להרוג אנשים?

זה פשוט מופרך
לא אמרתי שאתה מעודדנפשי תערוג
אבל החשיבה שיש משהו חיובי בזה שחולה מת היא לא נכונה לדעתי.
אולי אם זה גואל אותו/סביבתו מיסורים.
אבל לא כי זה חוסך כסף בצורה כזאת או אחרת

ועוד פעם. זה לא משהו נגדך
אבל על עצם הרעיון (שאני בטוח שאתה לא תומך בו)
לא כתבתי שזה חיוביפשוט אני..

הוא כתב משהו, עניתי שזה לא בהכרח נכון. עובדה יבשה, בלי פרשנות.

 

וגם כשיש פרשנות, עדיין השאלה היא מה עושים איתה.

המשפט "תוחלת החיים הגדלה מהווה אתגר לכלכלות מודרניות", שהוא די קונצנזוס, לא גורם לאנשים לרצות להרוג את הזקנים אלא לחפש פתרונות אחרים (כמו העלאת גיל הפרישה ופנסיה חובה לכל עובד, שני צעדים שיגרמו לכך שליותר אנשים יהיה יותר כסף לדאוג לעצמם בזקנה בלי שהמדינה תצטרך לממן אותם).

לפעמים צריך להצביע על בעיה בשביל לפתור אותה, ואם אסור להצביע עליה כי "אסור להגיד שחיים של אנשים יוצרים בעיות" אז לא נגיע רחוק.

דיון כזה הזויזוזיק העכבר
יכול בטח להימשך לאינסוף
היתה איזה הערה שכבר מי שכתב אותה אמר שהיא לא רלבנטית, לא נראה לי שיש ויכוח אם כדאי להרטג בטעות מטופלים זקנים.

אם כבר, אני בעד לדון האם החור בתוך הבייגלה מלוח
אאוגניקה ממש לא התחילה עם הנאציםמהלכת בדרכה
אבל מעשי הנאצים בהחלט תרמו לסיומה ברב מדינות העולם המערבי
הנצאצים הם היחידים שהשתמשו בה כדי לרצוחנפשי תערוג
אצל שאר המדינות היא היתה בגדר רעיון בלבד.
מעט המדינות שעשו איתה השבחה בצורת רביה
הרבה מדינות השתמשו במבחנים האלומהלכת בדרכה
לצורך הפסקת הריונות, סירוס או עיקור. והאידאולוגיה שיש כאלו שהתרבותם תטיל עול החברה הייתה מדיניות גלויה שנאמרת. אכן, ואת זה כתבתי, בעקבות השימוש והרצח של הגרמנים במלחמת העולם השניה הזעזוע גרם לרב המדינות להפסיק להשתמש בזה כעילה רשמית. (יש, למיטב ידיעתי, מדינה אחת בארה"ב שלקח לה 30 שנה אבל גם שם זה נפסק).
יש הבדל בין סירוס לבין הוצאה להורג באשמת הגניםנפשי תערוג
ברור שרצח הרבה יותר גרוע, אבל סירוס זה גם נוראחושבת בקופסא
בסין ממש עכשיו יש מחנות ריכוז לכל מיני עמים שהם מנסים לדכא. הם לא הורגים אותם, רק מסרסים אותם ואוסרים לדבר בשפה שלהם ואת התרבות שלהם. זאת בכל זאת גרסא של רצח עם.
דומה אבל שונהנפשי תערוגאחרונה
סין זה לא אאוגנטיקה.
זה אידיאולוגיה קומונסטית של דיכוי בכוח.
מה שנקרא "חינוך מחדש"
זה בהחלט קרוב לרצח עם
אבל זה לא מגיע ממניעים של גנים או חיסכון בכסף.
אלא דיכוי של מתנגדי משטר.
הוא לא כתב שהיא התחילה עם הנאציםחושבת בלב

הוא כתב שהאידאולוגיה הנאצית התחילה ממנה

וגם זה לא נכון. או לפחות לא מדוייקמהלכת בדרכה
שאלה על בנקיםמנחםמנחםמנחם

לפי חיפוש מהיר בגוגל הבנקים הגדולים הרויחו (כל אחד) בערך 6-7 מיליארד שקל בשנה האחרונה.

אז למה לא קם איש עסקים שמוכן למרות שזה ממש קשה להסתפק נניח אך ורק באחוז הקטן של 10%, ואמנם זה קשה מאד להסתפק ב600 מיליון שקל בשנה בלבד, אך יהיה מוכן כג'סטה לעשות את זה. ופשוט יוריד את העמלות ושאר הדברים ב90 אחוז, ומן הסתם כל המדינה תעבור לבנק שלו תוך שבוע, ואז זה אפילו יהיה יותר מ600 מיליון כי יהיה אצלו את כל הלקוחות וכך בדרך עקיפה גם הוא ירויח מיליארדים (אם שאר הבנקים לא יתיישרו לפיו)?

המתמטיקה שלך שגויה, הסבר בפניםפשוט אני..
(לצורך הנוחות אחלק את האוכלוסייה לשתי קבוצות: עניים ועשירים. בעניים אני לא מתכוון רק לאנשים שמחטטים בפח אלא ''עמך ישראל'', אנשים ממוצעים)

א. מי לדעתך משלמים לבנקים יותר עמלות, הלקוחות
העניים או העשירים?

ב. ממה לדעתך הבנקים מרוויחים יותר, מעמלות או מריבית על מינוס/הלוואות?


ובכן, הנה התשובות:

א. הלקוחות העשירים כמעט ולא משלמים עמלות לבנקים. לבנקים שווה לתת להם חשבונות עו''ש ללא כל עלות.

ב. הבנקים עושים את מיטב הונם מריבית.


אז אתה בעצם מציע שיבוא בנק חדש, יצרף אליו בעיקר את העניים כי הם אלה שאכפת להם מגובה העמלות בבנק, והבנק הזה ייתן אשראי להמון המון אנשים בריבית נמוכה.

איך בדיוק הוא יוכל לתת להם אשראי בלי הרבה לקוחות עשירים שיבואו אליו ויפקידו כסף? איך הוא יוכל לתת אשראי בריבית נמוכה בלי להסתכן בפשיטת רגל?

האמת היא שעד היום, כל בנק שניסה לעשות את מה שאתה אומר, כלומר להיות בנק שמושך בעיקר עניים על ידי מתן הטבות שמעניינות בעיקר עניים, הצטמק והצטמק עד שלא נשארה לו סיבה להיות קיים בכלל (וכך בנק מזרחי רכש את בנק אגוד, והבנק הבינלאומי רכש את אוצר החייל ועוד כל מיני בנקים קטנים).


נקודה נוספת:
רמי לוי מרוויח הרבה מיליונים בשנה, אבל אחוז הרווח שלו מכל לקוח הוא זעיר. אם תנסה לפתוח עסק מתחרה ותוריד 90% מהמחיר - לא תסיים את השנה עם רווח של 10% לעומת הרווח שלו אלא עם הפסד עצום.

כך גם בנק הפועלים למשל שסיים את 2021 עם הכנסות של 14 מיליארד ש''ח ורווח של 5 מיליארד ש''ח.

חישוב פשוט יראה לך שאם הם היו מורידים את המחיר ב-60% אז הם לא היו מסיימים את השנה ברווח קטן יותר ב-60% אלא בהפסד.
הבנקים עושים המון המון כסףנפשי תערוג
על דמי משמרת של נירות ערך.
המון!

ככה שזה לא רק ריביות על המינוס.

הם מרווחים מכולם.
גם מהעשירים וגם מהעניים.

אלה שבאמת מבינים, כלומר העשירים,פשוט אני..
מקבלים עמלות אפסיות או שהם עוברים למיטב טרייד או אקסלנס וכו'.
רק חסרי ידע נשארים בבנק, עשירים הם לא חסרי ידע
רק 3% מתיקי ההשקעות מנוהלים מחוץ לבנקנפשי תערוג
לא אמרתי אחרתפשוט אני..

*3% מסך התיקים או מסך הכסף? הרי יכול להיות ש-2% מעשירי הארץ מחזיקים בתיקים שלהם 70% מהכסף...

 

*הבנקים יודעים לתת עמלות נמוכות מאוד כשהם רוצים לשמר לקוח טוב. אל תדאג להם. 

 

 

ובכל מקרה, העובדות ברורותפשוט אני..אחרונה

ברבעון השלישי של 2022 (הדוחות האחרונים שפורסמו) לבנק הפועלים היו הכנסות של 5.1 מיליארד ש"ח מריבית, לעומת 0.98 מיליארד ש"ח מעמלות. כלומר האשראי הכניס לבנק למעלה מפי 5 לעומת העמלות, ובמילים אחרות - בשביל להתחרות בבנקים הגדולים אתה צריך להתחרות על הריביות, לא על העמלות. 

כמו שכתבתי, בנקים שהציעו חשבונות בלי עמלות עו"ש כלל לא גרמו לציבור לנהור אחריהם, וממילא הם לא יכלו לספק ללקוחותיהם אשראי זול יותר כי היה להם קשה הרבה יותר לגייס הון זול.

הי מחפשת כובעי ברט עומדים, משהו בסטייל צרפתיבא
בלי קשקושים וקישוטים
אודה להמלצותיכן
לכובעי הלן יש כאלה*אשתו של בעלי*
הרבה דוגמאות
יש שני אתרים מומלציםמקלידה משהו
מיש-מש (כובעים ובגדים)
וכתנות אור (כובעים וכיפות)

יש להם גם מקושקשים וגם חלקים.
יש לךשושנושיאחרונה
בירושלים
מקום אחד כובע הורביץ ברחוב קינג ג'ורג', יש להם ברטים חלקים בד מאין לבד - בכל הצבעים וכמה סוגי מידות.
עולה שם למיטב זכרוני 70 ש''ח ךכובע חלק.

יש לך גם את רייצ'ל כובעים, נמצא ליד הדוידקה על רחוב יפו.. שם זה יותר יקר אבל גם הרבה יותר מעוצב וחגיגי
זה המספר של רייצ'ל +972 50-875-3112
מעסיק לשעבר שלא הפריש פנסיה..שאלה והלכתי..
נשמח להכוונה מה אפשר לעשות.

לפני כמה שנים עבדתי אצל מעסיק פחות משנה. הסכם השכר היה לפי × ש"ח נטו בבנק.

עכשיו עברתי על תלושי השכר וראיתי שהוא הפריש לי פנסיה רק 3 חודשים אחרונים. 2 חודשים אותו סכום לחודש לפני אותו סכום פי 2 (אז תכלס 4 חודשיים...)

זה יוצא קצת יותר מ2500 ש"ח.

יש לי מה לעשות עם זה?

אציין שהיחס היה גרוע וסיום העסקה הייתה מזעזעת.

מאז הוא מתעלם. הייתי צריך שהוא יישלח לי טופס מסוים והוא פשוט מתעלם.
השאלה לא מספיק ברורה, חסרים נתוניםפשוט אני..
אם לא הייתה לך קרן פנסיה פעילה, הוא היה צריך להפריש עבורך רק אחרי חצי שנת ותק.
אם עבדת שם 10 חודשים אז זה הגיוני שהוא הפריש 4 חודשים.

3 חודשים למיטב ידיעתי, לא חצי שנההמקורית
ולפותחת- מעסיק שלא העביר הפרשות לקרן הפנסיה - אפשר לתבוע ולקבל פיצוי על הלנה.
תוודאי עם החברה המבטחת את החודשים שבהם הופרש.
חצי שנהפשוט אני..
שניכם צודקיםאני_הקטן
מעסיק אמור להתחיל להפריש פנסיה לאחר חצי שנה למי שאין פנסיה בכלל . למי שיש קרן פנסיה פעילה לאחר 3 חודשים ועל השכיר להוכיח שהיתה לו קרן פנסיה,ואז על המעסיק להפריש פנסיה רטרו לאחר 3 חודשים על כל תקופת ההעסקה מהיום הראשון
כתבתי במפורש על איזה מצב אני מדבר..🙄פשוט אני..
לאחר חצי שנה גם למי שיש קרן פנסיהאיש השקים
אם היא לא פעילה
...רק לא רטרורקלתשוהנ
חצי שנה גם עד כמה שאני יודעתאור123456
הייתה לי קרן פנסיה.שאלה והלכתי..
המעסיק לפניו הפריש לי פנסיה כל חודש..
השאלה אם היה הפסקה של 5חודשים בין המעסיקיםנחשון מהרחברון


אם לא הראת למעסיק שישנה קרן פנסיה לא היה חייב להפראני_הקטן
מעבר לכך
כבר לא זוכרת. אם לא הראתי אז אבוד לי?שאלה והלכתי..
הוא לא צריך להחזיר רטרו?
הוא היה צריך לבדוק,לא לסמוך על כךשאת מכירה את החוקפשוט אני..

אחוז מאוד גבוה מהעובדים השכירים כלל לא מכירים את החוק הזה, ולכן מצופה מהמעסיק להיות ראש גדול ולשאול את העובד באופן אקטיבי האם כבר יש לו קרן פנסיה פעילה.

 

שימי לב לפסק הדין הזה של בית הדין הארצי לעבודה (פסקי דין של בית הדין הארצי מחייבים את כלל המעסיקים והעובדים, זאת להבדיל מבית דין אזורי):

חובה על המעסיק לערוך בירור עם עובד חדש בדבר קיומו של הסדר פנסיוני קודם

 

אם הוא לא עשה זאת ופשוט הפקיד לך רק אחרי חצי שנה, זה מאוד מאוד לא בסדר, ואני כן הייתי פונה אליו וכותב לו שבהתאם לחוק מגיעה לי הפרשה מהיום הראשון בעבודה (ליתר דיוק - אחרי 3 חודשים המעסיק מחויב להפריש רטרו מהיום הראשון, ובהמשך בכל חודש להפריש לאותו החודש).

 

 

תודה! הבעיה שהוא מתעלם מהודעות שאנחנו שולחים.שאלה והלכתי..
מרגיש לי מוזר לערב עורך דין לדבר יחסית שולי. אך גם לא רוצה להפסיד את הכסף שמגיע לי..
אם כל הבעיה זה עורך דין, זכיתפשוט אני..

לפניות פשוטות לבית הדין לעבודה אין כלל צורך בעורך דין.

 

יתירה מזאת - בבית הדין יש טופס מוכן עם כתב תביעה שלם למקרים נפוצים (כמו הלנת שכר או אי תשלום פנסיה), את רק צריכה להשלים את הסכומים שרלוונטיים למקרה שלך ולהוסיף מלל קצר.

הנה הטופס, מתוך האתר הרשמי של בית הדין:

https://www.gov.il/BlobFolder/service/claim_employee_dismissal_compensation_or_social_rights/he/claim_employee_dismissal_compensation_or_social_rights-new.doc

 

בקיצור, את אפילו לא צריכה לכתוב בעצמך את כתב התביעה.

 

תצרפי כנספח צילומי מסך עם כל ההודעות ששלחת לו, תצייני שהוא מעולם לא ענה על ההודעות האלה ותחכי לתאריך הדיון.

 

 

אין באמור המלצה לתבוע מעסיקים, כותב שורות אלה ממליץ לכל אדם לשכב במיטה כל היום ולא לעשות דבר עם החיים של עצמו, כל מי שיבחר לעשות משהו אחר ולא להקשיב להמלצה החכמה לעיל - זאת אשמתו המלאה ואל לו לבוא אלי בטענות.

 

התחברתי להמלצה שלך בסוףנחשון מהרחברון

אממה אני בצה''ל ולהשאר במיטה כל היום יכול לעצבן את המפקדים שלי. אבל מהאכפת לי. אתה המלצת לי ונאשים אותך

בשביל להגיע לצבא היית צריך לצאת מהמיטהפשוט אני..

אם היית מקשיב לי מראש - לא הייתה לך בעיה.

 

אחרי שבחרת להתעלם ממני אינך יכול לבוא אלי בטענות!

יש איזשהו גוףתהילה 3>
המרכז לאכיפה וגביה או משהו בסגנון, שאפשר לנסות לפנות אליו
קו לעובדנפשי תערוג
לא כדאי לתבוע לפני שבדקי עם החברת פנסיהבשורות משמחות
שלך אם הקופה היתה בהגדרה 'פעילה' כשהתחלת לעבוד אצלו
אחרי שיתבררו לך הנתונים האלו לטובתך תשלחי לו מכתב מעורך דין.
אם למרות זאת הוא לא יענה ובוודאות הוא חייב לך את הכסף תתבעי.
לא.. ישר התחלתי את העבודה אצלו.שאלה והלכתי..
הקופה הייתה פעילה בחצי שנהבשורות משמחות
שלפני התחלת העבודה הזו?
אם כן, הוא חייב לברר מולך באיזו קופה את מעוניינת להמשיך אצלו את ההפרשות.
במידה ולא החזרת תשובה הוא משייך אותך לחברת ברירת מחדל שאיתה הוא עובד, ולהפריש לך פנסיה אחרי חצי שנה.
אם הקופה אכן הייתה פעילה הוא צריך לשלם לך מהיום הראשון בעבודה אצלו בתשלום רטרו!(אחרי בירור שלו עד 3 חודש מיום העסקתך)
אם זה המצב והוא לא נותן לך מענה, את יכולה לתבוע אותו ולקבל את כל ההפרשות שהוא חייב לך רטרו.
הקופה צריכה להיות פעילה במועד הקבלה לעבודהאיש השקים
5 חודשים לפני אם הפסיקו את ההפרשות יגרמו לה להיות לא פעילה
אולי ישבשורות משמחות
לה ריסק
אז היא הייתה פעילה בזמן ההצטרפותאיש השקים
חברת הפנסיה מטפלים בזהאלמונית פלונית

שאלתי פעם, מספיק שמילאו לך טופס עובד חדש והפקידו לך מפהה והלאה החברה תעזור, יש מחלקה מיוחדת לבעיות האלה פשוט תסבירי להם את המצב

מעבר תכל מה שנאמרהיום הוא היוםאחרונה
שווה לבדוק כמה כסף זה וכמה אנרגיות לוקח ממך התהליך הזה. לפעמים דברים פשוטים מספיקים ולפעמים כבר עדיף לוותר ולהשקיע במשהו אחר
צימר בישוב דתיבשורות משמחות
היי, מחפשים צימר לזוג עם ילדים קטנים לשבת הקרובה בישוב דתי, רוצים אווירה שבתית ונעימה. למי יש רעיונות?
לא משנה איזור, רק לא צפון מדי
קידה, אש קודשברגוע
יש הרבה בבת-עיןבאר מרים
מכירים משהו מתאיםבשורות משמחות
באזור הדרום, שפלה, מרכז?
מרחבעם?סוף טוב
קיבוץ עין צורים - אנחנו שם כמעט כל שנהפשוט אני..


תוכל לפרט יותר לגבי המקום בבקשה?מפלצתקטנה
איך האוכל? הבנתי שיש שם בריכה.. ?
לא יודע על בריכהפשוט אני..
האוכל סבבה, לא גורמה אבל טוב ומגוון.

יש המון מרחבים, דשא, פינת חי, כל מה שצריך בשביל הילדים. זה החלק החשוב מבחינתנו.
אנחנו מאד נהנים גם בבת עין אבל ה-מקום זה אש קודשנחשון מהרחברון

בבקתה בכרם

יכול להיות שיש צימר בחפץ חייםרואה אור
לבדוק לכם?
בדקנו תודהבשורות משמחותאחרונה
לא מה שאנחנו מחפשים
טוב, אז אווטינג וכו' - מחפשים צימר לשבתמחפשיםנופש
דרישות:

1. קרוב לירושלים (כלומר קרוב ברמה שנספיק, לחזור מהעבודה, להגיע ולהוריד את הילדים בירושלים ולהספיק להתארגן לשבת), המקומות המומלצים בגבעות שילה למשל - בגבול הרחוקים מידי.

2. מחולק לחדרים - כלומר, הרבה פעמים הצימר הוא בחלל אחד, אולי עם הפרדה חלקית. ביום חול זה נחמד, בשבת - אני לא ישן עם טיפת אור, ממילא צריך שיהיה אפשר להשאיר חושך בחדר שינה ואור במקום שאוכלים/קוראים ושאר דברים. (שעון שבת לא עוזר, הזמנים בנופש כזה לא צפויים).
<
br />3. כיוון שיש רק שבת, פחות קריטי אטרקציות בצימר (ג'קוזי וכאלו). אבל שיהיה נעים.

4. אם יש אפשרות להזמין אוכל (בריא ומהודר) - יתרון, לא הכרחי.
מוחה על הניכוס התרבותי שבכותרת ;)פשוט אני..


לא הבנתימחפשיםנופש
אבל תודה על ההקפצה
כשסטרייט אומר אאוטינג זה ניכוס תרבותי 🫣פשוט אני..
וואו,לא התחלתי לחשוב בכיוון, בפורום הכוונה שאנימחפשיםנופש
לא רוצה שמישהו יזהה ולכן פתחתי פצל"ש...
הניכוס שלא מודע לניכוסיותופשוט אני..
תאמין לי שאין לי מושג מה אתה רוצה ממנימחפשיםנופש
הכל ברוח טובה ובהומורפשוט אני..
Know your audience אחי 😅די שרוטאחרונה
תחפש במצפה יריחופרח לשימוח🌷
בבית חורוןרק מתייעצת
יש צימרים בבית חורון ממש כייפים, מותאמים לציבור הדתי יש בית כנסת ביישוב, יש חדר נפרד, יש גם ג'קוזי ובריכה פרטית וזה 15-20 ד' מירושלים.
אנחנו ממש נהננו והבעל צימרים ממש נחמד, לגבי אוכל אני לא יודעת...
תודה רבה, מה השם של המקום?מחפשיםנופש
בגוגל מצאתי כמה, מעדיף עם המלצה.

(ומה בערך המחירים?)
וסליחה על החפירהמחפשיםנופש
בחדר שינה יש חושך, גם למנוחת צהריים, או שיש וילונות לבנים חצי שקופים?

(כן, אני יודע שפתחתי בנושא הזה קצת אובססיה. זה בסדר, זו האובססיה היחידה שלי)
לפי מה שאני זוכרת כןרק מתייעצת
בת עין?טל..
יודעת שיש כמה, לא מכירה מקרוב
אולי גם בפני קדם יש או תקוע
)גוש עציון)
האמת שחשבתי על גוש עציוןמחפשיםנופש
אבל אולי על הישובים היותר קרובים (רק שלא כל כך מצאתי בהם). בבת עין יש הרבה, אבל זה בקצה הרחוק של הגוש ואם יש עומס בכביש 60 (מישהו יודע מה המצב ביום שישי אחה"צ?) יכול לקחת זמן.
לקראת שבת יש עומסקדם
מקפיץ. תודה רבה לעוניםמחפשיםנופש
סליחה על החפירה, אם שייך לכם מנסיון לציין מקומות ספציפיים ולא רק שמות יישובים.
סתם שאלה לגבריםסוסה אדומה
וגם לנשים בעצם, כי דעתכן תמיד מעניינת אותי.

מסקרנות.

נכון, אומרים עלינו שנשים דעתן קלה...

ברור שאם לא כל מלחמות המינים בכיתה ג', בכלל לא בטוח שהיינו מכירים את המשפט הזה - שאז הוא נאמר בנימת בוז שובניסטית.

עכשיו, באמת מעניין אותי, האם אתם יודעים מה המשמעות של האמירה הזאת?
ומה בעצם היחס שלכם לגבי זה? אתם מעריכים את זה? בזים לזה? מה בעצם?
מסקרן אותי.






יכולה לומר שאני אישה די דעתנית, לפעמים אומרת את דעתי גם בצורה מאוד נחרצת,
עם זאת, תמיד תמיד אני בהלם כשיוצא לי לראות או לשמוע דברים שאמרתי בעבר בצורה מאוד נחרצת ודעתי השתנתה לגביהם.
או שאפילו לא זוכרת שאמרתי את זה (לפעמים מתפעלת מהחוכמה שהיתה לי בעבר חח) ולפעמים פשוט מרגישה איזו קרינג'יות מסויימת.

אתמול נכנסתי לאיזשהו צורך להתכתבות ישנה עם איזה בחור שהייתי איתו בקשר בעבר, וגיליתי שהדעות הדי נחרצות שלי די השתנו עם הזמן.

בקיצור, הגעתי למסקנה שלמרות שביחס לנשים אחרות שאני מכירה הדעה שלי יחסית חזקה, עם זאת דעתי קלה להשתנות ואני לא יודעת מה להרגיש לגבי זה.
בכמה רצינות אפשר לקחת אדם שדעתו משתנה? מצד שני, לעולם לא אצליח להעריך אדם שהדעה שלו עומדת במקום, זה גם משעמם אבל בעיקר מעיד על חוסר גמישות.
הבנתם?

(שח"ו לא יהיה מובן מזה שאני לא שמחה להיות אישה עם דעת קלה. אני עפה על זה ועל כל תכונה נשית שקיימת בכל אחת מאיתנו. ברוך שעשני אישה. באמת שחבל שאין ברכה כזאת).
אני דווקא דן לכף זכות את האמירה הזאתדי שרוט
מכמה טעמים.

1. לדעתי הכוונה שנשים מבוססות יותר על רגש. פחות על ריאליות ותועלתנות. הן יותר יטו, במידה והיו שופטות דאז, לרחם יותר. אולי אפילו על מי שלא ראוי או ראויה.

2. זה נאמר בתקופה אחרת. אי אפשר להסתכל על האימרה הזאת במשקפיים של היום. צריך מבט רטרוספקטיבי. להבין את המצע שעליו בנוי האימרה הזאת ואת ההקשר החברתי וסביבתי.

3. זה נכון לא רק לגבי אימרה הזאת ספציפית. זה נכון לגבי הכל.
'האומרים' זה ר' שמעון בר יוחאי, בדף לג במסכת שבתהסטורי
שם כשהוא ובנו מתחבאים מהרומאים בהתחלה בבית המדרש ונשיהן מביאות להן אוכל - אומר רשב"י לר' אלעזר, נשים דעתן קלה, אולי יענו אותו הרומאים ויגלו היכן אנחנו. לכן הם עוזבים את בית המדרש ובורחים למערה.

מעולם לא הבנתי זאת כזלזול, אלא כהערכה מציאותית של יכולת עמידה בעינויים. (ובכלל לא בטוח שאם היו גברים שיודעים היכן מחבואם - הערכת המציאות היתה שונה. המקרה שם התייחס לנשים. אולי כן דווקא, במשמעות של יותר קל להפעיל עליהן מניפולציות רגשניות).
חותר רגשיות ופועלות משםאיש השקים
ולכן גם כשהשכל אומר משהו אחדנהרגש יכול להטעות
כנל לגברים רק שלרןב הם יותר שכליים
בעיני כמה דבריםתהילה 3>
א. זה שאדם מתבגר ומבין דברים שלא הבין בעבר זה בייס.
כלומר מי שנשאר באותו מקום שהוא היה בו בגיל 16 בגיל 26 36 או 46 והאמת גם בין לבין חבל
ב. לאור זאת ובכלל תמיד רצוי לקחת את עצמנו בערבון מוגבל (כותבת גם לעצמי ), להביע את דעתנו באחריות ובהסתייגות מסויימת מתוך הבנה שגם אם נראה לנו שהרבה אנחנו יודעים,
בטוח שאנחנו לא יודעים הכל.
ג. הנל לא שונה בין נשים וגברים
ד. מקור המושג כמו שהוסיפו כאן בתגובה הוא לא בהכרח לגבי דעה במובן של מחשבה
ה. בכללית המושג דעת לא מקביל לדעה, ובכלל בפנימיות (אפרופו רשב"י) יש לו משמעות שונה ממה שאת כנראה מייחסת לה אז מזמינה אותך להעמיק בזה אם בא לך
ו. אני בהחלט מאמינה שיש הבדל בין נשים לגברים במקום שניתן לחוויות להרגשה וללב. האם כל הנשים וכל הגברים בהכרח מתנהלים בצורה שמכוונת למי שהם? לא.
אבל אני מאמינה שככל שאדם מכוון לעבודה העצמית שלושמקושרת גם למהות שלו כאיש או כאישה, הוא יהיה במקום בריא ומכוון יותר
הנה השנקל שליפשוט אני..
אני לא בוחן אנשים לפי קבוצה שהם נולדו אליה.

גם אם אני יודע שבאופן כללי יש לקבוצה מסוימת מאפיינים מסוימים, אני לא חושב על כך כשאני פוגש פרט מתוך הקבוצה.
אם זוכר נכוןהעני ממעש
יש גירסא בקדמונים שעשאני אשה. אולי ממש טועה אבל זכור לי

לגיטימי וראוי לבחון דרכי חיים מדיי כמה שנים ולשנות במידת הצורך באופן לא דראסטי
טעות. שעשאני ישראל במקום שלא עשני גוי*העני ממעש
יש שאלה אפשר לברך שעשאני ישראל,אבא בחופשה +
ברכה אחת חיובית
ולחסוך 3 ברכות שליליות
שלא עשאני גוי
שלא עשאני עבד
שלא עשאני אשה

זה השאלה שאני מכיר מהבית יוסף אאל"ט, לא זוכר כרגע את התשובה
תשובה מאתר דיןאבא בחופשה +
למה לא מברכים "שעשני יהודי"
ד׳ בסיון ה׳תש״ע (17/05/2010)
למה לא מברכים בברכות השחר במקום שעשני יהודי שלא עשני גוי ולא עשני עבד.

תשובה:
אכן הברכה נתקנה בלשון שלילה של "לא עשני גוי ועבד ואשה", וכן הוא הגירסא לפי דעת הרי"ף והרמב"ם, וכן נהגו, ואמנם יש מהראשונים שהיתה גירסתם בגמרא "שעשני ישראל" [כן הגירסא לדעת הרא"ש ואבודרהם ועוד], אך למעשה הכרעת הפוסקים לומר דווקא בלשון שלילה.

בטעם הדבר כתבו שני טעמים:

א' מאחר ומבואר בגמ' (עירובין יג "נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא מאשר שנברא" לכן מברכים בלשון שלילה, שמאחר וכבר נבראנו מודים אנו שלא נבראנו באופן שאיננו זכאים לתורה ומצוות.
טעם נוסף כתבו שברכות אלו באו להורות שכולם [דהיינו גם הגוי גם העבד וגם האשה] הרי נצרכים לעולם אלא שחלקו יותר טוב, ואם כן יש בהם גם שבח בעצם השלילה.
מקורות:
שו"ע סי' מו סעיף ד, ובט"ז (סק"ד) מג"א (סק"ט, ביאור הגר"א, ערוך השלחן (סעיף י).
הכוונה שהן פחות אסרטיביות ומעדיפות להימנע מעימותיםsimple man
לכן בהלכות ייחוד יש יותר חשש שהן פחות יעמדו על שלהן וישתכנעו בקלות
אני מתייחס אל כל אמירה לא-הלכתית...shaulreznik
כאל דעתו האישית של רב כזה או אחר. אז הוא אמר. אם הגמרא הייתה נכתבת עכשיו, היו נכללות בה אמירות של רבנים כאלה ואחרים נגד נשים שמוציאות רשיון נהיגה, ה' ירחם.

כמו כן, ברור שנשים מלפני אלפיים שנה (וגם נשים לפני מאתיים שנה, בטרם ייסדה שרה שנירר את "בית יעקב") היו שונות מהנשים המודרניות.
גם גברים משנים את דעתםהָיוֹ הָיָה
אפילו אנשים כמוני, שלפי כמה מהצדיקים בפורום (גם כאלו שהגיבו בשרשור הזה ) אני עקשן פרימיטיבי נוראי שתמיד בטוח שהוא צודק ולא מוכן ללמוד שום דבר מאף אחד, כנראה שהם טועים


בת כמה היית בזמן ההתכתבות שאת מספרת עליה? יש הבדל בין לגלות שדעה מגיל 20 השתנתה לבין לגלות שדעה מגיל 35 השתנתה
במצב אופטימליאורה שחורה
כדאי שכל בן אדם יגדל, יחכים,ילמד, יקבל תבונות חדשות ופרספקטיבה
לעילוי נשמתינו עוד בחיינו

על פניו ישמצב שבזכות התכונות הטובות שיש לאשה יותר קל לה להחכים ולא להיות מקובעת.
אהבתי אתלמה לא123

"לעילוי נשמתינו עוד בחיינו"

משפט חזק

לדעתי,ד.

האמירה הזו, אינה באה "למעט" את האשה - אלא לציין תכונה מסויימת, שלעיתים עובדת "לטובה" ולעיתים לא.

 

לכן, צריך לדעת להשתמש בה במקום הנכון - ולא להתעקש עליה במקום הלא נכון. 

 

ולכן, היא לא גורמת ל"בוז", כשהיא במקומה הנכון ונתפסת נכון. אדרבה, יכולה להיות מקור לחיבה והערכה.

 

 

ביתר פירוט:

 

ראשית, מה מקור האמירה הזו? 

 

כאשר רשב"י ובנו ברחו מהרומאים, הסתתרו בתחילה בבית המדרש. אשתו היתה מביאה להם אוכל.

 

אמר לבנו, "נשים, דעתן קלה עליהן" - אם ילחצו אותה, היא תגלה היכן מסתתרים. עבור להתחבא במערה.

 

כלומר: הנקודה היא, אפשרות השינוי בגלל שינויים במצב.

זה בא כנראה גם מצד של "חשיבה הרגשית".

לא שאין שכֶל, חלילה, הרי "בינה יתרה ניתנה בנשים" - סוג של תפיסה אינטואיטיבית לקלוט את התמונה ומה גנוז בה, לפעמים. אבל ה"דעה", ההחלטיות הקבועה, "קלה" יותר. מושפעת מה"הרגשה" באותו זמן.

 

הדבר הזה, יש בו "חיסרון" מצד לפעמים היכולת לסמוך על יציבות עמדות מסויימות (צריך להיזהר מלקיחת הכללות-למעשה. מלבד שיש נשים מסוגים שונים כמו גם גברים, גם תלוי במה מדובר. הרי במעשה העגל, הנשים הן אלה שהיו יציבות בעמדתן..) - ויש בו יתרון של גמישות.

 

נניח, בעלה יפייס אותה - יש מקַדם של "התרצוּת". זה דר מאד חשוב וחביב. וזו דווקא נקודה שיכולה להיות ה"יציבה" בתוך כל השינויים..

כך גם מציאות מתמידה של התגמשות מול הילדים.

 

כנראה גם מה שאת מציינת, על דעות מהעבר, בא מצד זה שאז ה"הרגשה" של דברים מסויימים, או הדמיון שלהם, הוליד "דעה" כזו. עם הזמן, השתנתה ההרגשה - השתנתה גם הדעה.

לא זו בלבד, אלא שה"הרגשה" באותו זמן, גרמה גם לנחרצות דאז.

 

 

אז מה עושים עם זה?...

 

לדעתי, קודם כל, גם כשנוקטים עמדה  -אפילו נחרצת, שזה בסדר גמור - להשתדל להביע בנחת. להביא בחשבון, שעם הזמן אולי יתגלו נתונים נוספים.

 

דבר שני, לנסות לראות, במקרים שמגלים שהדעה השתנתה, מה "נקודת האמת" שגרמה אז לחשוב כך. 

נכון שלפעמים, סתם טעות גמורה.. אבל לפעמים היה משהו, אפילו אם הוא לא רלוונטי בתור מסקנה למעשה, שגרם לחשוב אז כך.

למשל, משהו שהיה נראה מאד לא בסדר - ועם הזמן, את רואה שזה לא נכון. אבל הנקודה הבסיסית, של האיכפתיות מעוולות, או מהתנהלויות מוסריות מסויימות וכד', נשארה נכונה. רק הייחוס של הנושא הספציפי לזה, השתנה.

 

אז את "נקודת האמת", לוקחים הלאה.

 

 

והנה, את יכולה לראות את המעלה שיש ב"דעתן קלה", שאין לך בעיה לומר "אני בהלם איך שדעתי השתנתה"... לוקחת את זה בכיף. זה עוזר לכנות.

 

ובשביל זה, גם טוב שאת לא לבד. שווה לשוחח על נושאים מידי פעם עם הבעל, שכנראה דעתו פחות "קלה", וכך מקבלים איזה איזון. יוצא טוב לשני הצדדים...

 

והמשפט הזה, "שח"ו לא יהיה מובן מזה שאני לא שמחה להיות אישה עם דעת קלה. אני עפה על זה ועל כל תכונה נשית שקיימת בכל אחת מאיתנו"...  - כמובן מעלה חיוך רחב - הוא דוגמה קלאסית, למה התכונה הזו, כשאשה איננה מנסה להציג ההיפך ממה שהיא, גורמת דווקא ליחס חיובי.

אין ספק שבעל רגיל שקורא או שומע משפט  כזה מאשתו, זה גורם לו רק ליותר חיבה. התחתן עם אשה - קיבל אשה... ב"ה.

 

[ולגבי ברכה על זה - כנראה שזה בדיוק ביסוד ברכת "שעשני כרצונו". כך היה הרצי"ה זצ"ל מסביר, שזו ברכה על תכונת הנִפעלות שמופנה כלפי שמיא. אפשרות להיזרם מהרצון האלוקי, בלי צורך בפלפולים יתרים]

 

דעתן קלה הכוונה קלה להטיה רגשיתהמאור הקטן

הדברים נאמרו בכל הקשור ליכולת של אישה להעיד\לפסוק\לדון.

 

אני בטוח שנשים חכמות לא פחות מגברים ואפילו יש להן בינה יתרה כפי שנאמר.

 

עם זאת אני חושב שיש הרבה מהאמת בדבריהם של חז"ל שנשים דעתן קלה.

כתבתם דברים ממש מענייניםסוסה אדומה
אצטרך זמן בשביל להתייחס לכל התגובות ❤
נכון!! צודקתנשוי+אחרונה
מכיר הצהרות מסוימות של נשים בעבודה ואותן נשים לא באמת עמדו מאחוריהן בסופו של דבר! חח
המושג דעתן קלה ידוע כנוחה להתפתות וכו' ..
לאחר מה שעברתי עם אשתי יש לי ניסיון להסבר נוסף ל"דעתן קלה": כאשר אומרים "יצא מדעתו" למה מתכוונים? שהוא איבד את הדעה, את הצלילות.. ולא רק לרגע.
ולגבי "דעתן קלה" - אולי אפשר לומר שאישה משתבשת דעתה יותר מאשר גבר.
במקרה של אשתי, דעתה השתבשה כנראה עוד בילדות. היא עשתה עצמה כאילו הכל בסדר (וזה היה חלק מהשיבוש) במהלך השנים אבל לא הצליחה להחזיק את זה יותר.
התייעצותQwertrewq
שלום רציתי להתייעץ, אני מורה ובעלי אברך, יש לנו 2 ילדים והוא לוקח מוציא אותם מהגן בגלל שלי אין את האפשרות בגלל הזמנים של העבודה. אני מאתמול ממש חולה עם חום אז שלחתי את הילדים לאימי כדי שאוכל לנוח. הוא הגיע מ5 אחה''צ עד 7 ויצא לעשות שיעור עד 9 וחצי. כשאימי הגיעה עם הילדים התקשרתי אליו שיבטל את השיעור כי אני לא יכולה לעמוד על הרגליים וצריכה את עזרתו להרדים אותם. הוא אמר לי תשאירי אותם ערים עד שאגיע. נורא כעסתי עליו אבל לא אמרתי לו כלום. כשהוא הגיע ב9 וחצי הוא אמר שזה לא אפשרי לבקש מהתלמידים ללכת הביתה. אני מציינת שבחיים לא ביקשתי ממנו דבר כזה. הוא הרדים אותם. בבוקר אני עדין היתי על הפנים, לא יכולתי אפילו לעמוד. הוא התעצבן ''פעם אחרונה שהם הולכים לאמא שלך היא מחזירה אותם בשעות מאוחרות'' היום זה היום החופשי שלי מהעבודה אז אני לוקחת מוציאה אותם מהגן . הוא היה עצבני ממש כי נאלץ לארגן את הילדים כשאני שוכבת במיטה. הוא אמר לי תפסיקי לשחק אותה את עצלנית שלא רוצה לקחת אותם לגן אני מכיר את הראש שלך. אמר לי את מחזירה אותם מהגן והשאיר לי את הרכב. אני על הפנים. פשוט התחלתי לבכות. כעסתי עליו גם שאני לא מכונה ואני לא מרגישה טוב אבל זה לא עניין אותו. עוד יותר כואב לי שכל הצעקות היו ליד הילדים. אני ככ כועסת עליו ועל החוסר התחשבות שלו. הוא אפילו לא הציע לי תה או משהו לאכול כי הוא ראה שאני זרוקה במיטה. בא לי לברוח מהבית באמת נמאס לי. זה כל פעם קורה כשאני חולה. הוא חסר התחשבות וחושב רק על עצמו. העיקר עכשיו הוא לומד תורה זב מה שחשוב. אני צינית.
הסתה לתאוות, האברך לומד תורה, ואת רוצה לשכנעאבא בחופשה +
את האברכית זוגתו, ללכת להתפנק, והוא יצטרך לעזוב את התורה, לאן הגענו?
דור יתום שכאלה דעות נכתבות בפורום
אז אתם בכלל לא מאמינים במצוות לימוד תורה
אם כל פינוק קודם לה,
ולשכנע את האברכית להפנק על חשבון התורה של בעלה? לאן הגענו, אל תשכחו שגם הקדוש ברוך הוא
יכול להכנס לקרוא מה כתוב בפורום הזה
צריכה עזרה לגבי השלמת שעות אקדמיותתופחת
עבר עריכה על ידי תופחת בתאריך ט"ו בטבת תשפ"ג 15:37
עבר עריכה על ידי תופחת בתאריך ט"ו בטבת תשפ"ג 15:37
היי,
קוראת סמויה פה כבר שנים. פה ושם שואלת איזה שאלה או מגיבה למישהו.
נהנית בשקט 😌
יש לי שאלה שלא ממש קשורה לפורום הזה, אבל לא ידעתי איפה לכתוב ואולי תוכלו לעזור לי...
אני בעלת תואר ראשון. חושבת ללמוד תואר שני שמתמקד גם בספרות. הבעיה שאין לי שום שעות אקדמיות בספרות מהתואר הראשון וכדי להרשם לתואר השני צריך חמש מאות (!) שעות ספרות. יש למישהי רעיון איך עושים את זה בצורה הכי פשוטה והכי זולה? בעדיפות לזום.. ממה שראיתי, יש מעט מאד סדנאות כתיבה וכדומה שמתבצעות באופן מקוון, נותנות שעות אקדמיות, וגם עולות סכום סביר...
תודה מראש, מעריכה כל אחד שיבחר לעזור..
אני לא בטוח שסדנת כתיבה תוכר לך כשעות אקדמיותנפשי תערוגאחרונה
תבדקי את זה טוב לפני שאת נרשמת לכך.


הדבר שעולה לי בראש (שמין הסתם כבר חשבת עליו) זה האוניברסיטה הפתוחה.

אבל 500 שעות זה הרבה מאוד.
שקול כמעט 2-3 סמסטרים עמוסים בלמידה.

בהצלחה

רעיונות לחימום הבית בדרך זולה ויעילה?אילתי
חוץ ממזגן, לצערי כרגע אין אפשרות.
תודה!
גם אנחנוזוזיק העכבר
היינו בזמנו במצב דומה ,
ממה שהבנתי - רדיאטור ומפזר חום מזבזבים חשמל במידה דומה , מפזר חום משתלט יותר טוב אבל האוויר בחלל החדר לא נעים מייבש (אומריים שכדאי לשים בגדים רטובים וזה נותן לחות שמאזנת) .
היה לי מזגן נייד והוא גם היה בזבזני יחסית.
בקיצור, כנראה שאין פתרונות ממש טובים
ללבוש חםנפשי תערוג
לסגור חלונותתהילה 3>
להתלבש חם, לבשל אוכל או להפעיל תנור...
אם כן יש מזגן אפשר להפעיל לרבע שעה על חום גבוה ולכבות.
רדיאטור על שעון שבתלאחדשה

לסגור חלונות ותריסים טוב, שייתן שכבת בידוד

שטיחים על הרצפה

שמעתי שמסוכן לחבר רדיאטור עם שעון שבתמיקי מאוס
לא בטוחה בפרטים, אולי הזרם חזק מדי בשביל השעון

אצלנו שעון שבת נמס ככה
לא יודעת מה ההסתייגויות ומתי זה כן מותר אבל צריך לוודא
אבדוק, חשוב!לאחדשה
תודה
עקרונית אפשר לכוון רדיאטור על חום נמוךנפשי תערוג
וזה יתן את אותו האפקט.

יש מה שנקרא מזגנית חימוםהיום הוא היום
אפשר לבדוק. לא מכיר.

אבל כעיקרון מה שאני עושה זה לסגור חלונות ודלתות שלא חייבים באותו זמן, לחמם לרמה שלא כואב לך מהקור מצד אחד ואתה יכול ללכת עם בגדים חמים ואפילו עם פליז בלי להזיע. זה איזור 22 23 מעלות במזגן ובדברים אחרים. לפי ההרגשה.

ושתדעו שגם בדירה שכורה אפשר לקנות מזגן על חשבונכם ולהעביר אותו איתכם אחכ אם צריך

מזגנית זה מפזר חום עם שם יפהנפשי תערוג
באמת? אין שום הבדל?היום הוא היום
מבחינת צריכת חשמל? אין הבדלנפשי תערוג
...סודית
עבר עריכה על ידי סודית בתאריך ח' בטבת תשפ"ג 15:23
חלוקת חדרים מחדש לחדרי שינה וחדרי פעילות. ככה ביום מחממים חדר פעילות לילדים, ובלילה - חדר שינה. רדיאטור. לילדים. אנחנו מסתפקים בבקבוק חם למיטה. אוהבים חלון פתוח גם בגשם. לילדים גם משאירים סדק של אוויר צח.
בגדים חמים. בדגש על גופיות חמות. גרביים טובות. גטקס. טייצים לבנות.

בבית לובשים פיגמות חמות - גם הבנים גם הבנות. אלו בגדי הבית בחורף. נעלי בית חמות. מוצאת שנעים יותר וחם יותר.
הרבה תה צמחים חם, מרקים חמים.
אם קר מאד, מפעילים מזגן אחהצ, והולכים לישון מוקדם. ככלל, משמשים מעט מאד במזגן . להשקיע בשמיכות חמות - השקעה מאד משתלמת.
לאיזה מצב הגענו...יהודה224
אנשים אשכרה מבקשים דרך חסכונית להתחמם כי אין כסף וזה אשכרה חיי עבדות עם תנאים של עבד
החורף לצערינו לא גשום אין סיבה לא להתלבש חם וזהוסודית
עבר עריכה על ידי סודית בתאריך ט' בטבת תשפ"ג 15:42
אבל נכון שבארץ עובדים הרבה מאד שעות יחסית...
אתה באמת מתלונן? אתה יודע מה קורה בארופה?????מיקי מאוס
ושם בלי חימום זה מוות. לא חורף עדין כמו כאן

ברור שיש לכלכלת ישראל עוד הרבה הרבה מה להשתפר
אבל יצאנו ממשבר האנרגיה העולמי כמלכים בזכות הגז הימי שלנו
כן בהחלט.יהודה224
מה קורה באירופה? אתה מוזמן לספר לי דברים שלא ידעתי...
בנתיים רוסיה מזרימה גז והכל בסדר
עצה הכי טובה שתקבל פהאיש השקים
במקום לחמם את הבית תחמם את הגוף
תכנס לכושר מסודר זה גורם לגוף להרגיש חם ובנוסף בריא
לזה אל תדאג;)אילתיאחרונה
הבעיה זה הילדים..
למה אחרי שמנקים יש תחושה של טהרהנטלינטלי

למה אחרי שמנקים ושוטפים חדר יש תחושה אפילו רוחנית של משהו נקי וטהור יותר?

לדעתי פולקלורבסדר גמור
יש בזה משהועדינה אבל בשטח
שמעתי פעם ששכינה לא שורה במקום מלוכלך
כי זה מרחיב את הדעתהמקורית
כך מסביר זאת השל"ה:הודעה1אחרונה
עבודהאבי130
שלום חברים
לאחרונה במקום העבודה שלי אני חווה התנכלות מצד המנהל הישיר שלי
זה התחיל מזה שהגעתי לפני כמה חודשים לצוות שהיה בפיגור מבחינת נתונים, והצטרפתי לצוות והצלחתי לייצב אותו עד למצב שבמקום פיגור נוצר מצב שבו כבר אין עבודה,
וכאן נכנס לתמונה המנהל שלי ומודיע לי חד משמעית לפני כולם מכיוון שאין כרגע עבודה, כולם מקבלים ואני יקבל אם ישאר...
זה היה אחד הרגעים הכי משפילים
ניסיתי לפנות למנהלת העקיפה שלי (שיש לי קשר טוב איתה)
אך היא מוכנה אך ורק בתנאי שאני מאשר זאת מול המנהל הישיר שלי,
חשוב לציין אני עובד באחת מהחברות הגדולות במשק
מה אתם מייעצים להתנהלות מול המנהל שלי?
האם מקובל במקומות עבודה שלא עוקפים את המחסום...
ופגישה עם מנהל עקיף חייב להיות בידיעת ובהסכמת המנהל הישיר
ניתן גם להשיב בפרטי
לא לגמרי הבנתי מה כולם מקבלים??conet
יש מצב שהוא חושש למעמדו??
זה הבונוסאבי130
יש עבודה שמתחלקת בין כולם (אמורה) ועל בסיס זה יש בונוס
פחות עבודה - פחות בונוס
יש סיפור שהזכרת ליconet
על אותו רופא שהיה לו מטופל במשך שנים כל פעם היה מקבל כדור כזה וכדור אחר...

וכל כמה זמן היה חוזר לרופא להתלונן על כאבים

פעם אחת כשהבן של הרופא סיים ללמוד רפואה והגיע לעזור לאבא שלו בקליניקה בזמן שהיה בחופשה הגיע שוב אותו חולה כרוני
הרופא הצעיר בדק אותו ועלה על הבעיה רקח לו את התרופה הטובה ביותר למחלתו וראה זה פלא הוא הבריא וכבר כמעט ולא חזר להבדק

כשהאבא חזר מהחופשה רץ אליו הבן וסיפר לו אבא אתה לא תאמין הצלחתי לרפא סוף סוף את אותו חולה הוא כבר לא יחזור אליך

איך שהאבא שמע את זה הוא התעלף וכשהתעורר הוא אמר לו אחזה טיפש אתה כל המשפחה שלנו חיה מהחוחולה הזה שכל פעם היה הולך וחוזר וקונה תרופות עכשיו שהתרפא אנחנו כבר לא נרוויח את אותם רווחים... מספרים את זה גם על עורך דין שנמרח עם תיק אינסופי...

בקיצור כנראה שהבוס שלך בנה על זה שיש עבודה כדי להמשיך להתקיים ועכשיו אתה מסכן אותו ואת כל הצוות בפיטורין (:
הייתי מנסה לקחת אותו לשיחה כנהאיש השקים
להבין מה העניין שמציק לו ולבוא עם ראש פתוח
ואם זה באמת בגלל שקידמת את העבודה אז להיות פוליטיקאי
זה הזמן למצוא עבודה חדשה...רינת 23אחרונה
משהו שגיליתי על תליה הכי חזקה על גבסבינייש פתוח
הדרך הכי חזקה היא למצוא את הניצב ממתכת ולקדוח אותו וגם את הניצב בצד השני וליצור חור בקיר משני הצדדים (שיכול להגיע לחדר אחר) בחלק הכי חזק שלו.
לאחר מכן מכניסים בורג עבה וסוגרים אום.
כמובן שטבעות של שייבה מחזיקים בהרבה את האחיזה.

אפשר לראות בבירור את החיסרון והוא פגם אסתטי רציני (במיוחד אצלי שהידקתי אותו חזק מידי והוא נסדק לגמרי, אבל אפשר לתקן את הפגם בקלות, אם הדייר הבא אחרי לא ירצה מתקן מעץ למחשב נייח, שזה אפילו לא בטוח שיקרה)
אבל אפשר גם לראות שזה מתחת לשולחן ולא רואים כלום ושום דבר.
אפשר גם לתלות במקום מתלה ווים ולשים סוודרים ומעילים ולהסתיר את הברגים.
כמובן שגיליתי את זה בטעות כשקדחתי בטעות את הקיר עד לצד השני.
למדתי עוד משהו בטעות, מוזמנים להיכנס לפורום בישול ומתכונים.
כמו המעבר דירה וכל הדברים החשובים בחיים, לא תיכננתי אותם בעצמי אלא מישהו למעלה.
מוזמנים להיכנס ללנ"ו ולראות את המסר החיובי שגרם לי לשבור באופן חד פעמי את ההפסקה מהפורום.
זה מוכר ושיטה מקובלת לתלות כךנפשי תערוג
רק קח בחשבון שגם על זה על תעמיס יותר מדי.
מעניין, לא מצאתי שום המלצה ברשת לעשות כךבינייש פתוח
בכל מקום כולל הקבלן של טמבור ההמלצה היא להכניס דיבל חזק של גבס (קוברה או רוזטה) לתוך הניצב ממתכת.
הראתי לקבלן את השיטה שלי והוא אמר שזה רעיון טוב ושאני יכול לקפוץ על המדף כמה שאני רוצה (אין ממה לחשוש, כך אני תולה מתקן למחשב ואין לי מה להניח בו מעבר)
אפילו גוגל מכירנפשי תערוג

הוא אומר לתלות על הניצביםבינייש פתוח
אבל הוא לא אומר *איך* לתלות על הניצבים. כנס ותראה (הוא מצטט את האתר הראשון, במקרה הזה מדובר במידרג) שבו כתוב להלביש את הדיבל גבס על הניצב ולא על הגבס. אבל הוא לא מדבר על בורג עבה יותר עם אום.
בעצם הוא ממליץ להבריג בורג פחפח לתוך הניצבבינייש פתוח

שזה בורג הרבה יותר קטן ודק.
מה שאני מכיר גם מיוטיוב וגם מקבלנים בטמבור וגם מאתר המקצענים זה שיטה יותר חזקה מבורג פחפח לתוך הניצב והיא דיבל רוזטה או קוברה לתוך הניצב.
אבל חור 7 עד לצד השני ובורג 7 עד הצד השני ואום עם 2 טבעות שייבה לא ראיתי ולא שמעתי בשום מקום וזה לגמרי רעיון שלי.
פח פח זה למשקל בינוני.נפשי תערוגאחרונה
למשקל כבד תולים עם ברגי דוך.
חפש בגוגל,בטוח תמצא

גם אניזוזיק העכבר
עשיתי את זה בזמנו כשגרנו בקראוון . כדי למצוא את הניצבים לקחתי מגנט חזק ((פירקנו מרמקול ישן) והרגשנו איפה יש ברזל בתוך הקיר
וואלה?בינייש פתוח
קדחת לצד השני עם בורג ואום? ואיך הסתרת את הבורג שבולט החוצה מהקיר?
אני מצאתי את הניצב בעזרת מברג קטן מאוד. חוררתי בקיר עד לשלב שהוא נתקע. הצלחתי בנסיון השלישי. לא צריך הרבה נסיונות יש המרחק בין ניצב לשני הוא 30 ס"מ במקסימיום.
ואין בעיה אסתטית עם חורים פצפונים ממש מתחת למדף ענק עם מתקן ענק למחשב ומסך
כןזוזיק העכבר
זה היה כדי לתלות ארונות מטבח
קדחתי עד לצד השני ברגים ממש גדולים. באמת היו לי ברגים בולטים בתוך חדר המקלחת
הסברתי לאשתי שזה חיוני, היום היא לא היתה מכילה ארוע כזה... התברגנו...