אני לא מדברת מניסיון אישי (אצלי כל המשפחה שלי דחקה בי כבר להתחתן, והתייאשו ממני. כבר חשבו שמעולם לא נתארס), אבל יש לי חברות שמכל מיני סיבות המשפחות התקשו לקבל את החתן. ב"ה, עם הזמן הם קיבלו את זה והיו מאושרים מאוד עד הגג. רוב ההורים רוצים שיהיה טוב לילדים שלהם, וברגע שהם רואים שהם שמחים וטוב להם, הם ישנו את דעתם

אני כן רוצה להעיר- שאין משהו רע בלחכות קצת זמן. אולי אירוסין ארוך יותר ממה שאתם מתכננים, פשרה (מכירה זוגות עם אירוסין של חצי שנה. זה מוריד הרבה מהלחץ). במיוחד לאור העובדה שאתם יוצאים קצת זמן. זה טוב להכיר יותר אחד את השני. זה פחות הלם אחרי החתונה. אני זוכרת שסיפרו לנו (כבר שכחתי מי) שתמיד יש קצת הלם אחרי החתונה שמגלים שהשני קצת שונה ממה שחשבת. אנחנו דווקא לא הרגשנו ככה, אולי בזכות התקופה הארוכה שהכרנו לפני. (ובמיוחד, נראה לי, שזה היה תקופה לא פשוטה ומורכבת ומאתגרת. ככה מכירים אנשים באמת.)

עניינית - או מסיבות "צדדיות"?

עקרונית, אם אתם מרגישים שהמצב בשל להתחתן - לא כדאי לחכות.

צריך שידבר עם הוריו - ואם יש צורך, אולי לבקש מרב קרוב שיגלגל איתם שיחה בעקיפין ובכבוד, יגיע איתם לנושא, ויסביר שזה לגמרי לא רצוי.

לא טוב "לסחוב" סתם את התקופה הזאת (ובזה אני לא מסכים עם זאת שהגיבה לפני...  אע"פ שיש אנשים שאולי צריכים יותר זמן. אבל אתם מעידים על עצמכם שלא).

כשרצינו להתחתן ההורים שלנו סרבו (היינו בני 18, אפשר להבין אותם...) החלטנו שאנחנו הולכים ראש בראש אבל כל האחיות עשו עלינו מכבש לחצים עד שנישברנו. נאלצנו להפרד, זה היה מאוד כואב וקשה. עד היום, עשר שנים אחרי, זה זכרון לא נעים. 

שנה אחרי כן חידשנו את הקשר, יצאנו קצת, והחלטנו שאנחנו רוצים להתחתן. שוב ההורים התנגדו בגלל הגיל, הפעם לא וויתרנו, עמדנו במכבש הלחצים והמשכנו להודיע שאנחנו מתחתנים עם או בלי רשות. 

ההורים דחו אותנו כמה שהם יכולים (כחצי שנה אחרי הארוסין), וכיום אני אני מאוד מצטער על התקופה הזאת, הייתי צריך להיות יותר תקיף. בתקופה הזאת היתה מתיחות ביני לבין ארוסתי,זה עשה לנו לא טוב גם מבחינת הקדושה, וגם עברנו שינויים שהרחיקו בינינו. עד היום יש משקעים מהתקופה הזאת. 

מה אני יכול לייעץ? אם החלטתם שאתם מתחתנים, כדאי להתייעץ עם מבוגר נייטרלי ואחראי שאתם סומכים עליו, אולי איזה רב, אם הוא יגיד לכם שזה סך הכל הגיוני שתתחתנו וזה לא מעשה טיפשי (אולי אתם צעירים מידי? אולי יש בעיות אחרות? אני לא יודע למה ההורים מתנגדים) אז תתחתנו. כמובן קחו בחשבון שאם ההורים שלכם הם כאלה שגם אחרי החתונה יעשו לכם את המוות אתם בבעיה רצינית כי יש הרבה מאוד סיפורים על הורים שהצליחו לגרום לגרושין. 

אבל אם ההורים שלכם לא כאלה, אז תתחתנו! אם אתם רוצים אחד בשני אסור לאף אחד להפריד בניכם, זה החיים שלכם, של הילדים שלכם, זה החיים שלכם והאחריות שלכם. 

כמובן שצריך להשתדל לפייס את ההורים כמה שאפשר ולכבד אותם ככל הניתן. לנסות להסביר להצטדק ולבקש. אבל, בסופו של דבר עליכם לעמוד על שלכם. 

בהצלחה!!! 

להתיעצות נוספת - בשמחה, באישי. 

יצאנו גם לא הרבה זמן וההורים שלי נלחצו.

אנ מסכימה עם ד. שאם אתם מוכנים באמת לא טוב לדחות!

אני ממש ממליצה שהבחור שלך ידבר שיחה טובה ואמיתית עם ההורים שלו וישמע למה הם לא מוכנים ושהוא מבחינתו יסביר למה אתם כן מרגישים כבר להתחתן.

יכול להיות שגם יעזור אם תבלו שניכם יחד עם ההורים שלו כדי שיכירו אותך ואתכם בתור זוג.

הון בהצלחה!

בעלי הודיע להם- ביום ___ עדי מגיעה אלינו לארוחת ערב (כי הם לא רצו להכיר כדי לדחות את שלב האירוסין,)

והייתה חתונה גדולה שבעלי היה מוזמן- עם הרבה מהחברים שלהם

הם שאלו אם נלך יחד ואמרנו שכן ושאלו מה נגיד אם ישאלו איך אנחנו קשורים- וענינו שאנחנו מאורסים

(מבחינתנו לפחות) ואז הם מיהרו להיפגש עם ההורים שלי לפני אותה חתונה

כהורה- אני חושבת שכן כדאי להציף- מה החששות, לדבר בצורה בוגרת

ואתם כילדים להראות מה מניע אתכם, מה נכון ובוגר בקשר וכן ליצור שיח

בהצלחה מתוקה

הרבה פעמים הם צודקים.

זה תלוי גם אם אתם צעירים (גיל 20 לבן זה עדיין צעיר)

ולמה הם לא מסכימים.

האם מדובר בהתנגדות אישית אלייך  / דעה קדומה עלייך, או אולי התנגדות כללית לכך שהבן יתחתן.

מדוע הם חושבים שזה מוקדם מדי? האם בגלל תקופת ההיכרות הקצרה, אולי גילכם הצעיר, חשש מהקשיים הכלכליים הצפויים לכם או אולי חוסר בשלות לחיי נישואים.

הרבה פעמים ההורים רואים דברים שהזוג הצעיר לא רואה ובדיעבד מסתבר שההורים צדקו, אך כמובן שיש גם מצבים אחרים.

לכן, אתם (או המיועד בלבד) צריכים לשבת עם ההורים המתנגדים ולהבין היטב את הסיבות להתנגדות ובהתאם לכך להחליט על המשך הדרך.

השאלה הקריטית כמובן היא לא התנגדות או הסכמה לאירוסים אלא השלב הבא של החתונה, האם תתחנו גם ללא הסכמתם? האם זה ישנה את אופי החתונה? איך יגיבו הורייך למהלך כזה? אילו יחסים אתם מתכוונים לשמור עם ההורים שלו אם ימשיכו להתנגד גם לחתונה וגם לאחר מכן.

שחודש היכרות בינינו זה זמן קצר ולא מספיק(דבר שאנחנו ממש לא מסכימים עליו..)

שהם עדיין לא מכירים אותי מספיק

שהם עוברים מהלכים במשפחה וקשה להם נפשית להכיל עכשיו חתונה

שהם פשוט לא רוצים לשמוע לחתן לפחות בחצי שנה הקרובה.

כל זה כאשר אני מאוד בעניין של חתונה תוך שלושה חודשים, ולא חושבת שזה פייר שאחכה בגללם זמן רב כ"כ..

מתוסכלים. מאוכזבים ובעיקר חסרי אונים..

אז זה באמת נראה לא שייך להתערבותם.

זמן ההיכרות - זו החלטה שלכם.

"להכיל חתונה" - זה יכול להיות אולי הסבר ליכולת הטכנית שלהם בנושא - אבל בוודאי שבמהות, מי שצריך להכיל את החתונה אלו בני הזוג.

ואי אפשר לומר שהם "לא רוצים לשמוע לחתן לפחות בחצי השנה הקרובה". זה ממש לא יעלה על הדעת לעכב בגלל זה.

אלא מאי? שבדברים טכניים שאתם תלויים בעזרתם - אי אפשר לכפות אותם. צריך אולי למצוא מישהו מקובל עליהם שיסביר להם את הענין.

מצד אחד הם אוהבים אותך דואגים לך ויש להם יותר ניסיון.

מצד שני, הניסיון שלהם לא תמיד רלוונטי..

את בטוחה שלא תוכלו להעמיק את הקשר בזמן הזה?

תנסו פשרה..

פרט חשוב, בני כמה אתם?

חששתי שהסיבה היא גדולה יותר- שאין לכם תארים ועבודה, או שאתם מהעדה הלא נכונה, או סיבה אחרת- שאי אפשר לשנות ככ מהר.... 

יחסית קל לתקן את המצב הזה - 

אפשר מעכשיו לעשות כל שבוע ארוחה אצל ההורים שלו\ ההורים שלה (באמצע שבוע... להתארח אצלם לכמה שעות)- ככה הם יכירו אתכם טוב (טוב טוב, מספיק טוב כדי לומר- די! לכו לבד לדייט! ) 

אפשר להבין אותם- שגם הורים הם אנשים וגם להם יש חיים- ואם החיים שלהם כרגע סוערים זכותם לומר- אין לי פנאי רגשי כרגע לחתן ילד\ה, מגיע לך כילד את כל הפנאי שלי- וכרגע אין לי את זה לתת. אתם אמורים להיות אנשים מספיק בוגרים כדי לקבל אמירה כזו ולכבד אותה- לפני שאתם רואים מה עושים לגביה

אפשר לסכם עם ההורים שכל העבודה הקשה של אירגון חתונה- רק עליכם, הם יבואו פעם אחת לראות כדי לוודא שזה לטעמם- ודי 

אפשר לחכות עוד חודש ולהעמיק את הקשר- אם את בעניים של 3 חודשים- וצברת רק חודש- אז יש אפילו לך טווח זמן להתגמש.... 

כמו שאתם לומדים לשוחח זה עם זו- לתמדו לשוחח ולהבין את ההורים שלכם

אל תהיו חסרי אונים- יש הרבה מה שאתם יכולים לעשות: 

להקשיב

לכבד את מה שאתם שומעים

להסביר

להיות סבלנים 

להכיר, ולתת שיכירו אתכם 

לדבר, לשתף, לחלוק את התהליך 

לשתוק

לקחת אחריות, להוריד אחריות מאחרים 

אתם כרגע בשלב של התלהבות זה מזו והתאהבות ראשונית, בשלב הזה , לאחר שמחסומי הבושה הראשונית ירדו , החקירות ההדדיות הסתיימו, ההורמונים עובדים וגורמים לכם להסתנוור אחד מהשני ולא לשים לב לפגמים שבודאי תחושו בהם במהלך חיי הנישואין. אין אדם מושלם וגם הזוג המתאים ביותר צפוי לחוות משברים בחיי הנישואים.האם את יודעת איך חברך יתנהג כשיכעיסו אותו מאוד (ולהפך)?,לכן, צריך להרגיש גם את הצדדים השליליים של בן הזוג כדי לדעת שלמען האהבה מוכנים לסבול אותם. עוד חודש חודשיים של הכרות יותר מעמיקה יקלו עליכם בהמשך.

אם מספר חודשים של המתנה מתסכלים אותך/אתכם, מה יקרה כשתצטרכו אולי להמתין 5 שנים לדירה משלכם?

לגבי הטענה השלישית (מהלכים במשפחה) ישנם מהלכים שבהחלט מקשים על היכולת של ההורים להשקיע את מרצם בארגון החתונה. (דוגמאות סכסוך גירושים ביניהם, בן/בת אחרת שנמצא בסכסוך עם בן/בת זוגו, או בעיות בריאות חמורות אצלם או אצל הוריהם). ישנן בעיות שצפויות להוריד לחץ תוך תקופה של מספר חודשים וישנן אחרות שמספר חודשים כנראה לא ישנו לכאן או לכאן ולכן בין השיקולים שלכם צריך להיות עד כמה באמת המצב ישתנה בעוד מספר חודשים.

אם אתם מחליטים להמשיך הלאה למרות התנגדות ההורים של בן הזוג, כדאי שתבררי עם הוריך האם יסכימו לתמוך בכם באופן חד צדדי (בהנחה שאתם לא מסוגלים כלכלית גם לממן את החתונה וגם את המשאבים הדרושים לתחילת חיים משותפים).

אני מציע לכם, להוריד קצת את הלחץ על ההורים.לקיים פגישות/ארוחות בתדירות גבוהה שלך עם משפחתו של הבחור ולהפך.

אם יש אפשרות טכנית, בלי לפרוץ את גדרי ההלכה, אז גם להתארח בשבת. כמובן שלארועים משפחתיים אתם מגיעים ביחד.

אם רואים שלאחר חודשיים שלושה לא נראית הסכמה באופק, תצטרכו לברר עד כמה אתם תלויים בסיוע של הוריו לתחילת חיי הנישואים , אם התלות קטנה, תודיעו להם שאתם מתכוונים להמשיך, תשתפו אותם במהלכים ככל שהם מעונינים להיות מעורבים ואל  תלחצו אותם במקומות לא הכרחיים.

אירוסים למשל לא חייבים לעשות, חתונה כן, אבל לא בהכרח צריך להזמין את כל העולם.

האושר שלכם לא צריך לגרום להם לסבל.

אם התלות הכלכלית שלכם בהוריו צפויה להיות גבוהה, תצטרכו להתנהל לפי החליל שלהם עם כל הקושי שבדבר.

ויש לכם מושג איך תסתדרו אחר כך אז תתחתנו

אם אתם מבינים שלא מסתדרים לבד עם כל הדברים האלה אז אל תתחתנו

אני לא ממש מבינה איך זוג שאפילו חתונה שלו לא יכול לארגן יסתדר אחר כך בכחות עצמו, אבל זו דעתי

אח שלי התחתן תוך 3 חדשים מפגישה ראשונה ואני נורא מצטערת שלא שכנעתי אותו לחכות עוד כמה חודשים

מצד שני גם אני כבר התחתנתי שלושה חודשים אחרי פגישה ראשונה ולא יכולה להגיד שגיליתי בבעלי משהו מהותי שלא ידעתי לפני חתונה כלומר אפשרי בהחלט להכיר בן אדם גם בפרק זמן זמן קצר

אם גם את עשית אותו דבר ויצא טוב - אז כנראה זה לאו דווקא בגלל הנתון הזה. יתכן שאכן ספציפית לגביו, היה מתברר משהו עם עוד קצת זמן, יתכן שלא.

אבל בוודאי - ברגע שיש לך שתי דוגמאות הפוכות, אחת ממך ואחת ממנו, אי אפשר להציע לבחורה לפעול דווקא לפי הדוגמה של האח...

יש הורים שמבינים את נפש הילדים שלהם ויש הורים שמבינים אבל פחות.

יש הורים שמתנגדים לאירוסין וחתונה מסיבות וענייניות ויש הורים שמתנגדים מטעמים לא ענייניים.

המשותף לכולם: מעצם היותם הורים הם היו במקום שלכם ועברו את מה שעברתם וצברו ניסיון וחוויות גם בדברים שעוד מחכים לכם ואין לכם מושג עד כמה הם רגישים ומורכבים מסיבות מובנות.

גילוי נאות: גם אנחנו היינו "שם" וגם ההורים שלנו התנגדו בהתחלה, אבל לאט לאט התפשרו. לא מעט בזכות תקופת האירוסין הארוכה שהייתה מעין הכנה של כולנו עד לחתונה המיוחלת. מה שכן, עדיין חיכו לנו אחר כך הרבה הפתעות נעימות יותר ונעימות פחות שאני ואשתי היינו צריכים להתמודד איתם ובלי עזרת הקב"ה אנחנו לא יודעים איך זה היה מחזיק מעמד.

האתגרים של הזוגיות והקמת המשפחה נתנו לי ולאשתי שיעור מאלף בהכרת ההורים של שנינו ועזרו לנו להבין הרבה דברים שלא ידענו ולא הכרנו בתור רווקים ולמצער, גם את הסיבות שהביאו אותם להתנגד לאירוסין לכתחילה.

לגבי הטענות של ההורים שלו:

1) חודש היכרות זה זמן קצר ולא מספיק- נכון מאד! אמנם לא צריך להכיר את בן הזוג מא' ועד ת' בשביל להחליט, אבל המוח והלב צריכים זמן כדי לעכל את הזוגיות המתהווה. היכרות נורמלית צריכה קצת יותר זמן. אירוסין הם תקופה מלחיצה ומתישה גם אם היא נמשכת חודש וחצי. כשאני חשבתי על הצעת הנישואין לאשתי נזכרתי בדברי הר"מ שלי מיכאל בן ארי: נישואי בזק הם תוצר של חוסר דחית סיפוק. מי שמשקיע יותר - הסיפוק שלו בעתיד יהיה גדול יותר. קחי בחשבון שיש בך מעט מאד דברים פרטיים שיהיו נסתרים מבן הזוג שלך במהלך הנישואין ולהיפך. את צריכה לברר עם עצמך איך את הולכת להתמודד עם כל החשיפה העצומה הזו בפני אדם שעד לא מזמן היה זר עבורך לחלוטין. היכולת של שניכם להתמודד עם החשיפה המלאה זה מול זו, הולכת להיות אחד המבחנים החשובים של הזוגיות שלכם.

2) ההורים שלו עדיין לא מכירים אותך מספיק- כנראה שגם את לא מכירה אותם מספיק וכדאי לך להכיר אותם ולו לפחות כדי להתכונן נפשית לחיים שיהיו לך במחיצתם. הם הרי יהיו שם: בשבתות, בחגים, בשמחות ובין לבין כשתצטרכו את עזרתם או הם את עזרתכם. הייתי מציע לך לשבת עם אימא שלו בארבע עיניים ולנסות לברר איתה איפה היא רואה את עצמה בתור חמה לעתיד ואיפה היא רואה את המשפחה שהבן שלה יקים בעז"ה. שיחה כזו תוכל לעזור לך מאד בהמשך החיים. כדאי לך לברר איתה עד איפה היא ובעלה מתכוונים לגלות מעורבות בחיים שלכם. גם לו הייתי מציע לברר את זה, כי פגיעה באגו יכולה להפוך אהבה גדולה לשנאה ר"ל.

3) הם עוברים מהלכים במשפחה- כדאי לברר כי אולי מדובר בדברים שישפיעו גם עליכם וגם על היחסים שלכם עם המשפחה שלו. כשמשפחה מתנהגת באופן מסוים ולכלה/חתן קשה להבין למה, זה פתח למתחים ומריבות. זה יכול להיות עניינים שקשורים להוצאות כספיות גדולות מאד או עניינים משפחתיים רגישים. קחי בחשבון שצריך הרבה מידות טובות כדי לא להיפגע מעניינים שבכסף, רכוש ונדל"ן.

אלא דברים שלא הייתי מציע להקל בהם ראש וכדאי לך לקחת את הזמן ולברר עם עצמך איפה את בכל העניינים הללו.

זמן מועט יחסית מלגבש החלטה שקולה ונחרצת בהסכמה לבחירת בן/בת הזוג לנישואין והקמת בית

נסי 3 חודשים לפחות... הזמן לא בוער. תבטיחי זאת למען עתידך (ובנוסף עתיד ילדיך)

שחלילה לא תופתעי לגלות אדם אחר מכפי שציפית...

שיהיה בהצלחה בבחירתך ובמזל טוב!

אברך בכולל מג"ל (הגלגול הקודם של ישיבת תורת החיים) החליט שהוא לפני אירוסין בודק הכל (אבל עד הסוף). ואכן קיים ובא בברית הנישואין וגילה שהוא עדיין לא באמת מכיר את האשתו הטריה. ודי למבין.

יכולת ההיכרות בזמן פגישות היא מוגבלת מאוד, מאוד, מאוד ושוב מאוד. כמה שננסה להכיר לעולם לא נדע הכל. וגם אחרי חתונה לאחר כמה חודשים מגלים דברים חדשים. ומכאן העבודה שלנו כבעל/אישה ללמוד איך לקבל את השני כמו שהוא ואף ללמוד מכך דברים לעבודתו יתברך, וב"ה יש הרבה מה ללמוד.

אבל מהיכרות שעורכת ממספר פגישות במהלך חודש אחד, נוצר רושם ראשוני, מן שקיפות שטחית ולא מאובחנת מספיק כדי לקבע החלטה האם להינשא ולהקים איתו בית...

כיצד אדע איך הבחור מנהל את אורח חייו במהלך החודשים הבאים?

את הדברים הקריטיים אפשר לדעת בזמן קצר. (דבר קריטי א"א ולא נכון להסתיר- צריך לשאול בפירוש)

עם שאר הדברים צריך לדעת להתמודד ביחד עם שאר הדברים שלא גילו במהלך הפגישות.\

זה עובד מנסיון. הבעיה מתחילה כשלא משמתמשים ב'נוסחא' הרשומה לעיל.

להכיר אדם במהלך 4 שבועות פחות? זה נראה לך נורמלי?!

תודה לכל המגיבים

בסופו של דבר התבטל הכל.

הבחור החליט לחתוך.ככה סתם. מסיבות מטופשות..

והלב שבור

ממש קשה, כנראה ההורים הצליחו לשגע אותו וייתכן שהוא לא היה סגור לגמרי, אם זהזה הוא יחזור אם לא יבא האמיתי האחד והיחיד.

לאחר שמתבאסים צריך להמשיך לחזק את עצמך ולראות את הטוב שבך, לא לתת למישהו או משהו חיצוני לשדר לך שאת לא טובה מספיק אלא להיפך לראות ת'חיוב שהצלחת להגיע עד לשם וההורים תקעו אתזה.

לעבוד הרבה על החוזקות שלך ולא ליפול....להיות עם חברות מפרגנות ולשתף כמה שיותר אם זה עושה לך טוב.

ה' יעזור וישלח מהר ובקלות את זה ששייך לך....

זה מצער לשמוע. אני בטוח שאת תתאוששי.

יחד עם זאת, לפי התיאור שלך נשמע לי ששהורים שלו  לא אהבו את הקשר ומסיבות השמורות להם החליטו לבחור בתירוץ  כזה או אחר.

לי יש תחשה שהבחור החליט לעזוב בעצת הוריו/ לבקשת הוריו

לפי מה שאת כותבת מגיע לך משהו שיהלום את האיכויות שלך.

אני מאוד מבין את הרצון שלך להתחתן, אבל, עדיף לבדוק היטב היטב לפני, כמה במחיר של דחייה בהגשמת החלום, גם אם מדובר בלדיות בשנה ויותר.

חלילה מרוב פזיזות תהיי אומללה להרבה זמן.

גם זה מאת השם....

כדי להבין שכלית אם זה מתאים או לא.

גם אחרי הנישואין מגלים דברים חדשים, חלק "טובים" ועם מה שלא טוב משלימים...

אם בגדול הבחור מוצא חן בעינייך, ואת חושבת שיש מספיק התאמה ביניכם מבחינת האינטלקט, השקפות העולם וכו' אל תחסמי את עצמך.

רגש הוא דבר חיובי כשהוא בא בזמן הנכון לו, הוא מברר דברים שבשכל אי אפשר לקלוט.

כשהוא בא מוקדם מידי הוא מטשטש נקודות שאולי כן צריכות שיקול דעת נוסף, אבל כמו שכתבתי - חודש זה מספיק זמן.

בהצלחה.

אני גם הרגשתי ככה חלק מהזמן בקשר, והייתי די מבולבלת מזה. אני חושבת שלומדים את זה לאט [או לי לפחות זה לקח המון זמן]. בכל מקרה, תזכרי שגם כשהרגש קיים השכל נשאר איתך, תנסי מידי פעם לנתח מצבים גם מבחינה שכלית וכו', אותי זה מאוד הרגיע, והשאיר לי תחושת שליטה.

בסופו של דבר, לרגש יש מקום משמעותי, ועם הזמן בעז"ה יהיה לך טוב ושמח איתו.

המון הצלחה ושמחה

כמו שכתבתי אני רוצה שהרגש יהיה נוכח בקשר, אבל נגיד אני תוהה אם זה מוגזם שזה גורם לי לחשוב עליו כל היום, לא להירדם בלילה, לקום מוקדם מאד וכל ה'תופעות לוואי' האלה..

חצי שנה זה אכן נשמע מוגזם...

אבל אם רק עכשיו הרגש נכנס לתמונה, נראה לי די טבעי שהוא יתפוס מקום מאוד משמעותי בחיים שלך עכשיו, ואחרי ה"בום" הגדול שיש לך עכשיו, הדברים שוב יתאזנו.

בעיני מה שאת מתארת הוא מקסים ובריא ואת יכולה רק לשמוח שמצאת בחור שהצליח לעבור את "מחסום" השכל שלך ולפתוח את אוצרות הרגש.

שיהיה לכם רק טוב.

התיאור שלך מאוד טבעי ומובן. הדברים כמובן מתחזקים לאור העבר שלך והפגיעה שחווית מתלות רגשית. 

יחד עם זאת החלטות ופעולות רבות בחיינו אינן נגזרות מהשכל אלא ממקומות אחרים. תפקיד השכל לשמור עלינו מטעויות, מפעולות מסוכנות, ולהדריך אותנו, אבל צריך להיזהר לא להיחסם על ידי 'מבט מחוצן' על הדברים. 

נסי לחוות את הדברים באופן מלא וליהנות מהקשר ומהמפגש בלי להיחסם. מידי פעם תוכלי לקבוע זמן לחשבון נפש ולשיקול דעת. בהצלחה!

ב"ה הגעתי למקום יותר רגוע ושלם עם הרגש,

והתגובות פה מאד מרגיעות..

תחשבי שמי שבאמת צריך לראות את השיער רואה אותו.

חוץ ממנו שאר העולם לא אמורים לראות אותו.

אני רצינית. זה מה שאני עשיתי. הבנתי שממש חסר לי המחמאות שהייתי מקבלת (מחברות, מאחיות, ממשפחה וכדו'). (כן, אני קצת חיצונית ושיטחית לפעמים, ואוהבת מחמאות )

אני כ"כ מבינה אותך, לי גם מאוד, מאוד קשה הכיסוי ראש. כבר כתבתי כאן בעבר שכשהייתי שמה כיסוי ראש בהתחלה הייתי מתחילה לבכות. 

בערך חודש אחרי החתונה כבר היה לי מאוד קשה ופשוט פניתי לבעלי ושאלתי אותו למה הוא לא מחמיא לי? אני משקיעה ומטפחת את עצמי ולרוב הוא לא שם לב. הוא אמר שכנראה זה נראה לו ברור ומובן מאליו שאני יפה, אז ברור שגם אני יודעת את זה (הוא לא כ"כ הבין למה אני צריכה מחמאות). אז הסברתי לו שזה מאוד משמח אותי שהוא שם לב לאיך שאני משקיעה. מאז הוא משתדל מאוד לשים לב ללבוש שלי ולהחמיא לי כשאני משקיעה. (והוא ממש אחד שלא שם לב לשום דבר, מה שהופך את זה ליותר מיוחד בשבילי. הוא בחיים לא ישים לב לכיסוי ראש/ שמלה של מישהי אחרת- אבל כן ישאל אותי אם הסרט חדש, או יחמיא לי על הקשירה.)

לפני שביקשתי מחמאות ממנו חשבתי שהן יהיו שוות פחות ממנו אם אני אבקש. בדיעבד, הן שוות יותר כי אני יודעת שלא רק שהוא באמת חושב שאני נראית יפה, אלא הוא גם אומר את זה כדי לשמח אותי ומתוך השתדלות.

ומבינה אותך מאוד מאוד!

גמלי היה שיער מהמם, ארוך, משהו באמת יפה!! 

ולמען האמת, הכיסוי ראש פ-ש-ו-ט הוסיף בטירוף!

אני מבינה את העניין שצריך להתרגל וזה קשה מאוד בהתחלה..

כי הכיסוי ראש לא עומד יפה על הראש ועד שמסתדרים לשים אותו..

וצריך לקבל גם הרבה מחמאות ופידבקים שיגידו לך שאת יפה ושאת נראת טוב..

אבל תגידי לעצמך שאת מהממת, שאת מושלמת והכיסוי מוסיף. ותאמיני לי זה ישפר לך את ההרגשה

בכל מקרה, את יכולה לקנות כיסוי ראש שאת אוהבת (מעוצבים, סיכות, סרטים) כדי לשדרג את הכיסוי.

בנוסף את יכולה להוציא פוני, או שיער בצורה יפה (לפי ההלכה).

אני בטוחה שאת מהממת!

את יכולה להוסיף עגילים יפות...ולהתאפר...זה מאוד מוסיף! מניסיון!

לא מתירה פוני...נראה לי ...

לפי שרשור אחר שהיה פה, השארת שתי האצבעות האלה מאוד משמעותית לנשים (אני אישית לא מרגישה שנחוץ לי, אבל מסתבר שזה קיים).

והיום קשה להגיד על מטפחות שהן מכוערות. להיפך, הן הרבה יותר יפות משאר פריטי הלבוש של האישה. אני מכירה נשים שרק מחכות להתחתן, כדי שיוכלו ללבוש את הבגד היפה הזה.

בע"ה תתרגלי בסוף, וכבר לא תרגישי שמשהו חסר לך...

בהצלחה!

מיום ליום יותר קשה לי.. השיער הופך למגעיל...

לא יודעת איך אשרוד עם הדבר הזה על הראש...

ואם חסר לך מחמאות מבעלך- יש דרכים ללמד את הבעל להחמיא.. זה חלק מהלימוד שלהם בנישואין... 

(נכון אני יפה עם המטפחת הזו? לבשתי אותה בשבילך... כדי שאני אהיה יפה שנצא ביחד... 

הוא- אמממ.... כן... את יפה אבל אני לא מבין במטפחות....

את- טוב, אז בוא נלך לחנות, תשאיר שם חצי משכורת שלך- ותבין טוב טוב במטפחות ) 

צרי מנקודת הנחה שמטפחת זה לא ליופי- זה מצווה

אם זה יפה- אז מה טוב, הרווחנו גם נוי מצווה

אבל היסוד זה- מצווה, חיוב

והקב"ה משלם גם על המאמץ והצער של מצווה- לא רק על העשיה... לפום צערא- אגרא

(עכשיו נשים אחרות יכתוב צדדים אחרים, משלימים, של כמה מטפחת זה יפה...) 

אבל שיער יותר יפה

אנונימית...כל כך מבינה אותך...מצטרפת לכל הנאמר, אין לי כרגע מה להוסיף.

כמו שהצאדיקה אמרה- זו מצווה ועושים את זה בשביל המצווה (לעצמנו ולקב"ה) ובשביל הזוגיות (לעצמנו, לקב"ה ולבעל).

גם לי זה היה כל כך קשה אחרי החתונה (ומספר חודשים מכובד..)

וזה למרות שהשיער שלי לא משהו (לדעתי) ושנאתי אותו פעם (עד כמה חודשים לפני החתונה, כשקלטתי שאני עומדת לכסות אותו וגם להרוס אותו- כי כיסוי ראש לא טוב לשיער)

ממש בכיתי על זה לבעלי..(והוא הזדעזע, הוא הכיר אותי לפני החתונה כצנועה וחסודה)

אבל החלטתי להשקיע בכיסויי ראש ובעיקר בקשירה שלהם. 

קניתי מטפחות מעוצבות שנוחות לקשירה ומתאימות לי (זה כשאין זמן) והרבה תחרות, קישוטים וסיכות למטפחות פשוטות (כשיש זמן, ואז זה יוצא יותר יפה)

בהתחלה יכלתי לקשור בערב שבת (ביום חול בד"כ אין לי זמן..) בערך חצי שעה ויותר (ועד עכשיו יש זמנים שזם לוקח הרבה זמן) אני מתקשקשת לי עם כמה מטפחות, פשמינה, תחרות וקישוטים...

וגם מצאתי את הקשירה שגם בעלי וגם אני הכי אוהבים והיא הכי יפה עלי (מומלץ לנסות כמה סוגי קשירות)

ואם בעלך לא מחמיא- תלמדי אותו לעשות את זה (אפשר פשוט לבקש שיגיד לך כשזה יפה)

עזר גם שאנשים החמיאו לי על הקשירה (טוב, היא באמת מושקעת)

ואולי זה לא ינחם אותך- אבל אחרי כמה זמן השיער נהיה פחות יפה, בגלל הלחץ של המטפחת, זה שהוא אסוף בקוקס וחוסר בקרני שמש, כך שפחות מתחשק לך ללכת איתו..

המלצה נוספת (שיכול להיות שאת כבר עושה אותה) היא להתחיל בהדרגה, בהתחלה אפשר בבית ללכת בלי כיסוי ראש ורק אחר כך להוסיף אותו (למרות שיש כאלה שיגידו שעדיף לכסות ויביאו את הסיפור של קמחית שזכתה בזכות שכסתה את הראש לבנים צדיקים, בכל זאת תמיד כדאי את מה שאת מסוגלת כל עוד הוא מותר הלכתית, ורק כשאת מסוגת יותר לשפר עוד).

אז שיהיה לך בהצלחה!

אני כבר התרגלתי למראה שלי, וכיסוי ראש כבר לא מפריע לי (גם אם לא תמיד אני הכי אוהבת אותו) ואני רק קצת יותר משנה אחרי החתונה (יש תקווה..)

נ.ב.

דיברתי עם הרבה בנות על הנושא הזה בהתחלה בגלל שזה היה לי קשה, והם הזדהו ואמרו שגם להם זה היה ככה בהתחלה, ועבר...

מעדיף לא להיכנס לרזולוציות של הפרטים הקטנים, בשביל להישאר לא מזוהה...

כן אני יכול להגיד שגם אנחנו ההורים לא גדולי המקפידים על הזמנים, אבל הילדים באמת לוקחים את זה קצת יותר מדי ;(

אי אפשר להכריח ילד להירדם מה שכן צריך לעשות זה לדאוג שהוא יהיה במיטה בשעה שהחלטת ולעמוד על כך שהוא לא קם מהמיטה אם ירדם מהר מה טוב ואם לא אז לא זה גם קורה אבל נשארים במיטה.... 

או להשכיב אותם בשעות הצהריים המוקדמות, ואז לסחוב אותם עד הלילה..

תאמין לי שהם יירדמו בשניות..

הילדים במסגרות שכוללות שנת צהריים כחלק מהמסגרת...לגיטימי לבקש שהילדים שלי לא יהיו כמו כולם וישארו ערים?

כדאי לכתוב את גילאי הילדים- כדי שיהיה אפשר להבין מה אמור להיות מסגרת השינה שלהם

מה הרגלי הבית בזמני הערב? 

יש לכם טקסים קבועים של סוף היום? 

וגם - לא להרבה זמן

בסביבות 12 וחצי - 1, למשך שעה בערך

ואז אם את מחזיקה אותם ערים עד הלילה נראה לי שאין סיבה שהם לא יצנחו למיטה..

לרימונים: סיבה טובה של אריק סיני, אבקש מהמנהלים לערוך.

הרי עיקר הענין בנושא זה הוא של הבחור.

הם לא לוחצים "עלייך" אלא עליו. אז תראי איך הבחור מגיב, כמה הוא מתעקש עלייך, לפי זה תוכלי גם להכיר יותר.

ולא להיחפז בדמיון. לנסות לראות איך זה מתקדם [וכמובן, לברר למה "נחתך" מקודם, והאם ההסבר מתיישב על דעתך ואינו מהווה סימן להמשך].

אין הרבה על מה לריב לפני חתונה

ואתם לא גיבורי טלנובלה

עברת המון איתו

לי זה לא נשמע כמו דילמה שלך אלא שלו.

הוא צריך לבחור בינך לבין הוריו! זה נשמע שהוא די מתחבט ולכן הוא עזב אותך, ואח"כ הוא חוזר ולא וכן וכו'

יש שתי אפשרויות - או שהוא יבחר בהורים שלו, ואז אין לך התלבטות, (אולי התלבטות אם לבכות, אבל בזה אין לי המלצה )

או שהוא יבחר בך, ואז לדעתי את לא צריכה לעשות את השיקול של ההורים שלו. לא מתחתנים עם הורים, ואם הוא מוצא חן בעינייך חבל להפסיד אותו,

אבל אם הוא מתנדנד, לא החלטי, משאיר את הכל בסימן שאלה ומורח אותך להרבה זמן - אני הייתי חותך במקומך, כי הוא חייב להחליט.

להישאר חברים המון זמן בלי להתחתן ולשמור נגיעה זה מתכון טוב למריבות גדולות. איש ואישה לא נועדו לחיות יחד בלי קשר זוגי, ובאמת הרמ"א הזהיר לזוג מאורס לא לגור יחד כי בסוף יריבו (מלבד החשש שיתייחדו)

לא הייתי ממשיכה.

מה יש להפרד פעמיים בתוך זמן קצר כל כך?

ומי צריך כזה קשר  שכל הזמן יש אי הבנות ובלאגנים?

החיים קשים מספיק גם בלי זה.

לחברה שלי הייתה התלבטות דומה, נפרדו וחזרו אלפי פעמים, לא מגזימה, משפחה אחת חרדית, משפחה אחת חילונית, והם שניהם כיפה סרוגה אז היה הרבה חוסר הסכמה על דברים ובלאגן סביב זה. כל פעם שהם נפרדו צחקנו עליהם מתי הם ישברו ויחזרו חזרה, זה היה עניין של זמן והיום הים חיים באושר עם ילדים וההורים למדו להסתדר איתם, והם למדו להסתדר עם ההורים

לחתנים? נראה לי יש את זה פעם בשנה בערך.

בכל מקרה שמעתי הרבה המלצות.

אתה מתכוון ל2-3 מפגשים לחתנים ונשואים שנה ראשונה? בחינם?

אני ממש ממליצה, מהיכרות קרובה עם הסדנא הזאת.

הרבה יוצאים משם בהלם תרבות, כי הרב מנחם דיי מדבר חופשי, ובד"כ קהל היעד הם גברים שבקושי יודעים את האנטומיה של האישה, אבל בסה"כ זה מאוד מומלץ.

יש גם כיבוד טוב

אם תרצה עוד שאלות אפשר בשמחה באישי.

וזה היה לו מאד משמעותי.

אני הייתי פעמיים בשיעורים שלו בתור נשואה ואני חושבת שהידע הרב שהוא מעביר חשוב מאד,

ממליצה בחום.

בלי נ' ובלי 2 יו"דים..

ממש ממליץ!

הלכתי לזה אחרי החתונה,

ולדעתי עדיף (אם זה מסתדר) ללכת אחרי החתונה.

כי באמת הוא מדבר ממש חפשי, ואם הייתי הולך לפני החתונה הייתי ממש בשוק

(בלי קשר לאנטומיה של האישה אלא בגלל דברים אחרים),

וגם לא הייתי מבין חלק מהדברים..

תהנה

בעלי אמר שהיו כמה דברים מעניינים, אבל שחלק ניכר היה מיותר עבורו. מן הסתם זה תלוי גם בהדרכת החתנים, בידע קודם ובעוד גורמים כאלה.

בכל מקרה חשוב לדעת שלא תמיד הם מדייקים בכל הדברים מבחינה רפואית וכו', אחרי הכל מדובר בארגון רבני יותר מאשר רפואי, ולפעמים בעסקנות יש אינטרסים נוספים, או סתם הפניות מוטעות שנעשות בתום לב. [אם כי זה יותר רלוונטי לפניות אישיות אליהם, ולא לסדנא].

בנוסף הם נוקטים בפסיקה מסויימת, לא מציגים עמדות נוספות, ויש רבנים שפוסקים אחרת, צריך לדעת את זה.

אבל אין ספק שהיוזמה מבורכת.

בני כמה? כמה ילדים??

בעיני כל עוד גרים במגורים זמניים (גם לשנתיים 3 או 4) לא כדאי להשקיע בריהוט יקר מדי-

למעט חדר שינה, ומקרר וכו'.

כל השאר- הצרכים משתנים, המעברים הורסים, וחבל על ההשקעה.

עדיף לקנות ביד 2 ואפילו לקחת מאגורה מציאות כשצריך,

עד שתגיעו בע"ה לבית הקבע שלכם ואותו תרהטו כמו שאתם חולמים (אם תחסכו את הכסף עד אז

בטח תוכלו להגשים הרבה חלומות )

בהצלחה!

מניסיו כואב של קניית מייבש כביסה ביד 2

בס"ד

ממליצה לקנות ריהוט מיד 2, יש המון מציאות

מכשירי חשמל רק יד 1

מזרונים מגעיל אותי יד 2, אז גם זה אמליץ יד 1.

יש רהיטים שעדיף לקנות אותם חזקים ויש כאלו שהם חזקים גם ביד שניה

אם אתם זוג צעיר שיעבו כמה דירות בשנים הקרובות אז כדאי ארון ושולחן מיד 2 כי במעבר דירה דברים יכולים להיהרס קצת אבל מיטה וכמובן מוצרי חשמל הכי מומלץ חדש!!

מזל טוב וב"הצלחה

מתי לדעתכם תעברו לדירה משלכם?

אם אתם בבית משלכם ולא מתכננים לעבור דירה בשנים הקרובות- אז חדש ואיכותי. (אלא אם אתם מוצאים ביד 2 דברים במצב מצוין מעץ מלא וכו')

אם אתם שוכרים- ארונות, ספריות, שולחן מחשב, מיטות וכל דבר שמפרקים ובונים- תקנו יד 2. גם החדש הכי טוב נדפק במעברים. (בכללי- חדר שינה עדיף לא לקנות לפני שיש בית משלכם. אח"כ הוא כבר יהיה פחות טוב בגלל כל המעברים)

מכשירי חשמל- עדיף חדש אם אין בעיות תקציב (למרות שאנחנו קנינו תנור ומכונת כביסה יד 2 ומרוצים מאד) מקרר- רק חדש. 

שולחנות וכיסאות- תנסו לחפש ביד 2, ואם לא תמצאו משהו טוב אז תקנו חדש- זה דברים שפחות נהרסים במעברים..

מזרונים- עדיף חדש. הם לא נהרסים במעברים, וחשוב שהמזרון יהיה משהו שנוח לכם איתו- כי אתם נמצאים שם שליש מהזמן..

אנחנו מצאנו דברים במצב מצוין ביד 2. נראים חדשים. ואני מאמינה שיהיה לכם מה לעשות בכסף שתחסכו (ואם אין לכם אני מוכנה למצוא לו מטרה )

להתנדבויות וכו' ולהמציא דברים מה לעשות

שזזים בסוף גם מוצאים עבודה.

ממליצה לך לכתוב לרבי מלובאוויטש. הוא עוזר למלא אנשים בכל הנושאים שבעולם.

יש קישור בחתימה שלי

הרבה הצלחה!

שכמו בעוד הרבה תחומים בחיים, גם כאן, מילת המפתח זה לשתף,

תיידעי את כל הסובבים אותך, גם אנשים שאת לא חושבת שמהם תבוא הישועה, שאת מחפשת עבודה,

וגם אותנו, תני קצת פרטים על מה את מחפשת, באיזה איזור, ומי יודע, אולי מכאן...

בהצלחה

דבר שני אפשר לעבוד כמעט על הכל.

אולי שווה ללכת להתיעצות בעניין? (ולא זה לא אומר שאת בעייתית זה אומר שאת רוצה לפתור בעיה ועושה בשביל זה משהו)

כל התלבטות שיש לך- קטנה או גדולה, תתפללי עליה להשם- ישתקנך בעצה טובה מלפניו.

ממש שתפי אותו ובקשי ממנו להחליט את ההחלטה הנכונה, מעומק הלב באמונה ובתמימות שהוא שומע אותך והוא היחיד שיכול לעזור לך ולהנחות אותך בדרך ישרה ובעצה נכונה.

כך תדעי שכל מה שאת מחליטה, בעצם את לא מחליטה לבד, ותפנימי שהשם הוא זה שמכוון ומבב את הכל- גם מה שדנראה שתלוי בנו. זה רק נראה תלוי בנו, זה לא באמת. כי גם הלב והמוח שלנו ביד השם.

האמת היא שזה ככה ממש, אלא שאנחנו שוכחים את זה.

תפילות עוזרות שזה יהיה באופן טוב נראה ונגלה, וגם שאנחנו נהיה מודעים לזה שככה זה פועל

כולנו כאלו, מחליטים מהר בתחומים מסוימים ומתקשים לקבל החלטה בתחומים אחרים.

תבדקי את עצמך, האם בכל התחומים זה כך?  רוב האנשים מתקשים לקבל החלטה בתחומים שחשובים להם, אם זה כך זה נורמאלי.

בכל מקרה ניתן להתאמן על-כך.

אם היית חלילה נכה פיזית היית עושה מאמץ להקל על עצמך?

נעזרת בעזרים שיסייעו לך ללכת? לתפקד?

אז גם שיש קושי בתפקוד יומיומי, ונשמע שאכן יש לך התמודדות לא פשוטה-

כדאי למצוא "קביים" מתאימות,

א"א כמובן לאבחן רק מתוך תיאור בפורום, אבל נשמע שיש פה דפוס חוזר של התנהלות שפוגעת בך,

ושעזרה מקצועית יכולה להוות את הקביים הנחוצות,

מציעה לך לבדוק אפשרות של  cbt  , זה מתאים למקרים מהסוג שתיארת.

בהצלחה!

 שלום לך אשה חכמה,

ומדוע אני מכנה אותך חכמה? משום שסוקרטס אמר: החכם יודע שאינו יודע.

לדעתי, זה עדיף על פני אלה שתמיד חושבים שהם יודעים ולמעשה הם טועים בגדול.

עצתי לך  להרבות להתייעץ.  עם קרובים ועם רחוקים.

עם הקרובים תתיעצי בבעיות האינטימיות יותר, ולא תמיד את חייבת לדבר בגוף ראשון.  לגבי הקרובים יותר אך בעיקר הקרובים פחות את יכולה לשאול את הדברים בצורה כזאת, למשל: מה אתם חושבים על...?  מה הייתם עושים במקרה ש...?

 קראתי ש... מה דעתכם על זה?  את כמובן יכולה לחפש מאמרים  או כתבות המתלבטים בבעיות שאת מתלבטת בהם ולהביא אותם לדיון.

האנשים המרבים להתייעץ הם החכמים יותר.

שאלות מסוג זה יכולים גם להרחיב את חוג הקרובים אלייך.

גם אם את סבורה שאצלך הדבר בגדר נכות, תגלי שלא מעט אנשים הם כאלה.

יש סודות לכל חסרון בשמיים, והעיצה להתפלל היא גם עצה, שהרי ידוע שבדרך כלל הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו.

בהצלחה, יקרה.

 ושלום לבחורה החכמה,

לגבי מציאת בן זוג אספר לך סיפור:

פעם , כך סיפרו לי, היתה בחורה שהתראתה עם בחור והוא לא מצא חן בעיניה, ממש הגעיל אותה. היא דחתה אותו.

בכל זאת הסכימה לראות אותו בשנית, ושוב התגעלה. וכך הדבר חזר על עצמו עד חמש פעמים. בפעם הזאת היא כבר הסכימה להתחתן אתו ומאז הם דבוקים ללא הפרד.

מי יודע אולי כדי להתחתן עם בן זוגך את צריכה להתלבט? אולי הוא יהיה אחד שאוהב ליעץ עצות ויהיה בבחינת המשלים שלך?

ואגב, לגבי מה שכתבתי לך קודם: לאחר התייעצויות רבות, אדם יכול להבין  עם מה הוא מתחבר ולמה איננו מתחבר.

לעתים מישהו מייעץ לו א, והוא מתקדם ובוחר ב, מתוך  שעמד מולו א.

ואסיים בסיפור לסוכות: בשוק ארבעת המינים ניגשים לעתים לרב כדי לדעת אם האתרוג כשר או פסול. פעם אמר אחד הרבנים: תביא לי אתרוג נוסף ואז אומר לך מה טוב יותר מבין השניים.

מקרב לב, נאמנה למסורת

 שלום לך אשה חכמה, רגישה ויקרה,

חשבתי דבר נוסף: לעתים בעיה כמו שלך יכולה לנבוע מהעובדה שאת פרפקציוניסטית ויש לך יכולות גבוהות להתחבר גבוה, גבוה. במקרים כאלה כשאין מנחה שמבין בדבר (גם ההורים הכי טובים עשויים למעוד מבלי כוונה), המבוכה רבה.

הרב קוק זצ"ל  כתב שלאנשים ברמה גבוהה יכולות להיות גם הריסות עצמתיות.

 נקודה למחשבה.

אולי כדאי שתקראי את אורות הקודש? לא תמיד מבינים הכל, אבל גם באמצעות מה שאפשר להבין ללא מאמץ כביר, יש יכולת להתחזק.

ועוד עצה קטנה: לעתים  אדם צריך לבחור עבור עצמו את הדבר הכי פחות ולא להתבייש בזה. כך אגב פותח השולחן ערוך שאומר שאין להתרשם ממי שילעיגו על אמונתך. ומתוך כך יש כוח להתמודד גם עם החלטות הנראות לך שגויות. כולנו בני אדם.

שמחת תורה שמח

נאמנה למסורת

מישהי שאני מחשיבה אמרה לי שיש קאוצ'ר, מאמן רוחני ואת יכולה לפנות אליו. אינני יודעת להמליץ על אדם ספציפי. אני מכירה מתקשר מהימן מאד ובעל נשמה גדולה, בשם חנן שורק, טלפון 02 5903725, או: 0508744194, בימי חמישי הוא מצוי בירושלים למיטב ידיעתי. אם תבואי מוכנה כשהשאלות מנוסחות באופן הכי מדויק וכנה, ותפני לישות הרוחנית שהוא מתקשר אתה (היא מהתנ"ך), תוכלי לקבל כיווני מחשבה בעזרת ה' שיכולים לכוון אותך ולתת לך אולי קצה חוט. במשפחתי הוא עזר מאד.

כי אמרת בעצמך את התשובה-

פסיכולוג

לא צריך לפחד מזה

כמו שלחולי הגוף- הולכים לרופא

ככה לחולי של הנפש\רגש\חלקים אחרים באישיות- הולכים לרופא המתאים להם- פסיכולוג מקצועי.

את בעצמך כתבת שאת מרגישה "נכה"- אז את כבר בחצי פיתרון -לכי לטיפול, ובעז"ה תשועה ברוב יועץ

 מוכרחה להגיד שלעתים פסיכולוגים יכולים להזיק בפרט כשהם ברמה נמוכה יותר מהמטופל. כמו כן מי שהוא פרוידיאני נטו לא הייתי הולכת אליו.

לא שללתי שהם יכולים גם לעזור, אך צריך להתמצא בשדה, כלומר לדעת מי טוב ומי לא. 

שלום פסק חכמה ויקרה,

כתבתי לך קודם על חנן שורק, לא במקרה. הוא איננו פסיכולוג, אולם מכיוון שהוא מתקשר עם דמות מהתנ"ך הוא הרבה יותר מפסיכולוג.. זה אולי מפליא, אולם המתקשר הזה הוא אדם מוכר בציבור. הוא היה חברותא של אחד הרבנים הגדולים בשטחים. משפחתו משפחה שנטועה בהווי הארץ ועשתה חסדים לאנשים מדן ועד אילת, ואין זו הגזמה. לצערנו בנו וכלתו שעובר היה בבטנה,נהרגו בפיגוע בכרמי צור לפני שנים. ה' יקום דמם!!!

אני אישית לא הייתי הולכת למישהו אחר. . ה וא עצמו יגיד לך אם יחשוב שאת זקוקה לטיפול אחר,למי לפנות. כך דומני וכמובן שאת יכולה לשאול אותו הכל בטלפון, אך כאמור עלייך להיות ממוקדת. שיחה טלפונית איננה פגישה. ועליי לציין שאין לי קשר משפחתי עם חנן. ההיכרות של משפחתי אתו נובעת מחסד ספונטני  עצום שעשה עמנו כשעדיין לא היה דתי.

ומעניין לעניין באותו עניין: לפני כעשרים ושמונה שנים אני  עצמי טופלתי על ידי פסיכיאטור שסייע לי מאד. אני מכירה פסיכיאטור רגיש מאד ששמו ד"ר מנדל שלמיטב ידיעתי מקבל ברחוב חרל"פ בירושלים. שתיים מחברותיי טופלו על ידו, הם נשים ברמה גבוהה מאד וכיום כל מי שעיניו בראשו מבין שלעתים הנפש צריכה רפואה. זה לא בושה. האם עדיף להישאר בבעייה ולא לפנות לעזרה? אני מעולם לא הסתרתי שנעזרתי על ידי פסיכיאטור ומי שרצה לסמן אותי, אמרתי לו: "תתבייש, אתה מסמן אנשים". ומדוע סיפרתי זאת לאנשים? כי רציתי להשתמש בנסיוני  לטובת הכלל. העניין הוא שרפואת הגוף  המוכרת מזה אלפי שנים, עדיין מקרטעת בכל מיני עניינים, ולכן רפואת הנפש שזמנה מאתיים שנה בקושי(כמדומני) צריכה להיעשות רק על ידי אנשים היודעים שיש אלוקים מעליהם. לעתים יש חילוניים שמיטיבים להבין זאת יותר מדתיים. לא תמיד.

כדי שלא תתקשי בהחלטה אני מציעה לך לבדוק זאת דרך שיחה טלפונית.

ולמיטב הבנתי מי שמפחד ליפול ולא להצליח, חוסם לעצמו את הדרך להתקדמות ואת אופציית ההתקדמות.

מאחלת לך הצלחה מכל הלב,

נאמנה למסורת ו

אני שמעתי כבר מהרבה נשים שיש להם בעיה עם החלטות זה בכלל לא משהו שקורה רק אצלך וזה גם אחד העונשים שקבלו הנשים מחטא אדם הראשון שיהיה להם קושי להחליט אם תשימי לב מלא נשים רוצות דווקא את ההחלטה של הבעל שלהם לגבי מלא דברים וזה בדיוק מהמקום שאת מדברת קושי להחליט.... אתן לך עיצה קטנה כשקשה להחליט אם לעשות א או ב לכי עם הלב  מה שנראה לך שיהיה לך יותר טוב ולגבי הדבר השני ברור שיהיה משהו מבפנים שיגיד לך אולי השני יותר טוב.. אז לגביו את צריכה להגיד שלא איכפת לך בחרת משהו וזהו ועל השאר שלא יהיה איכפת 

אני הרבה פעמים מתפלאת על עצמי, שואלת את עצמי: איך יתכן שאני בכלל נשואה? איך יכול להיות שהצלחתי להחליט להתחתן עם מי שהיום בעלי היקר? הרי אני לא מצליחה להחליט אף פעם כלום! איזה בגד להלביש לתינוק בשבת בבוקר לוקח לי יותר זמן ממה שלקח לי לענות להצעת נישואין של בעלי. אז איך זה יכול להיות בבקשה? ככל שאני חושבת על זה יותר, ברור לי שיש דברים, שלפעמים אתה פשוט יודע. יודע בעומק הלב שזה זה. שזה מה שצריך לעשות, לבחור, להחליט. אשה חכמה אחת אמרה לי פעם: כשאת באמת לא מצליחה להחליט, תחליטי מהבטן. כי להתלבט אפשר בלי סוף. אבל כשלא יודעים ולא מחליטים, תחושת הבטן לא טועה. וזה עובד, מניסיון.

נסי לעשות לעצמך תרגילים בהחלטות: למשל, הדוגמה שהבאת, איך לבחור מתנה [לא כ"כ שטותי, לפעמים די חשוב]: לעשות רשימת אפשרויות, להסתכל מה השעה, להקציב לעצמך איקס זמן, להיכנס לחנות בידיעה שבתום הזמן הזה את חייבת לצאת מהחנות עם המתנה שבחרת. או בחירת לימודים: החליטי על התייעצות עם 3 גורמים  / מקורות: מכרה שלמדה את זה, סטודנטית באותו מקום ולשאול בפורום / פייסבוק. ואחרי זה את חייבת להחליט תוך זמן שתקציבי לעצמך. החליטי שאת סולחת לעצמך גם אם תטעי לפעמים בחלק מהבחירות שלך. מי שלא עושה - לא טועה. חלק מההחלטות השגויות תוכלי לתקן וחלק לא. אלה החיים. הרבה פעמים מה שנדמה כבחירה של טעות מתברר לאחר זמן כהחלטה טובה ונכונה. מותר לטעות. צריך לעשות השתדלות סבירה ואח"כ להשאיר לה' לסיים את המלאכה. אמונה וביטחון, אמונה וביטחון. בהצלחה רבה ולא להתייאש!

ויש שם עצות מעשיות.

מומלץ.

וראיתי את השירשור שלך. אכן זה סבל נפשי באמת תחושה של נכות. יהי רצון בכח הצדיק יסוד עולם נחל נובע מקור שימחה ואמונה שתזכי לישוב דעת אמיתי. למוחין של בחירה בסיעתא דישמיא בקלות ובבהירות  אמן. עצה ליציאה ממקומות תקועים התבודדות לה' על הנושא והתקשרות לצדיק. אם את יכולה אני ממליצה לנסוע עד אליו איזה אורות חבל הזמן. פיתקא טובה.

אני מבינה אותך, אבל האמת שאני כבר התרגלתי לזה ויש לי כל מיני  דרכים להאיץ בהחלטה, כמו מה יותר זול, ככה תמיד יש גורם מכריע שאני חייבת ללכת לפיו ולא אני זו שמחליטה.

אני לא יודעת אם זה ככה אצלך אבל נראה לי שאצלי יש קצת הפרעה אובססיבית כפייתית 

מציע לך בחום לא לחשוב על זה אפילו הם יגרמו לך לחשוב שיש לך באמת בעיה... 

גם לי קשה להחליט דברים, לפעמים אשתי מתחרפנת מזה. למשל, יכול לקחת לי כמה דקות טובות בלהחליט איזה קרטיב לבחור

שני דברים:

ראשון- אל תחליטי שאת כזאת ושאת נכה ואל תרגישי נורא עם זה- ההחלטה הזאת על עצמך וההרגשה הזאת כלפי עצמך רק מנפחת את הבעיה, אדרבא, תנסי לדבר על זה! לפעמים כשמשאירים משהו בחושך ובהחבא הוא מתנפח וכשמוציאים אותו לאור לא נשאר ממנו כלום. דברי על זה ובשלב הבא אפילו תצחקי קצת על זה עם מישהו... זה בעיקרון תכונה משעשעת...   

שני- לגבי העניין הזה בעצמו א. תנסי להרגיל את עצמך בדברים הקטנים ושברור שהם פחות חשובים "לקפוץ למים"-  ב. רעיון שקצת עזר לי , אני מקוה שאביע אותו טוב- ההחלטות שלנו הם בעצמם הבחירה- ז"א אם התלבטתי איפה להיות שבת ובסוף החלטתי ללכת לדודה שולה, זה לא שאני לא יודע במאה אחוז ששם יהיה לי יותר טוב אבל חלק מההחלטה היא שהחלטתי ששם יהיה לי טוב! 

אני קשור עם אחד הרבנים היותר מוכרים בברסלב (מעדיף לא להזכיר את שמו)  אני מסיע אותו לשיעורים  וכאלה ויצא לי לשמוע כבר ים של אנשים שדברו עם הרב על הרבה דברים... ומה שכתבת שאת לא יודעת מה את רוצה זה דבר מוכר אצל מלא אנשים וגם כשבסוף חושבים שיודעים מה רוצים אחרי שניה זה מתחלף ושוב לא יודעים .... זה מוכר אל תחשבי שיש לך בעיה....  הבעיה אם הולכים לטיפול או ייעוץ על דבר כזה המטפל יכול לגרום לך לחשוב שבאמת יש לך בעיה ואז תנסי לפתור בעיה שבכלל לא קיימת כך שגם לעולם לא תהיה לה תרופה ....תדעי שאנחנו דור של נשמות עם הרבה תהפוכות כמו שרבי נחמן כתב שהאדם "פעם מלאך פעם גאלח (כומר)) זאת אומרת שלאדם יכול להיות מלא תהפוכות ברצונות שלו פעם הוא ירצה להיות מלאך אחרי רגע הוא יכול לרצות את שיא הטומאה (כומר) וגם יכול בכלל לא לדעת מה הוא רוצה ..... לדעתי הפתרון שלך יהיה אם לא תבהילי את עצמך ממה שנראה לך שיש לך ותתחילי לעבוד עם עצמך על ההבנה שאין לך בעיה פשוט שחררי את עצמך מהדמיון הזה, שיהיה לך בהצלחה

קחי קצת פסק זמן. את רצה מהר מדי לכיוון של פסיכולוג, עבדי בשלבים, יש מאמרים מקצועיים רבים באינטרנט שכדאי לקרא ולקבל פרופורציות ,יש ספרים (כן או לא ועוד) ואם זה לא מספיק ניתן להתחיל אימון ממוקד לקבלת החלטות.

אימון, טוב יותר מפסיכולוג שכן הוא ממוקד ותוצאותיו ניתנות לבחינה המאמנים אינם מפחידים ותמיד אפשר להמשיך לפסיכולוג.

אבל לפני הכל, תבדקי עם עצמך, האם היו לך מקרים בהם קיבלת החלטות מהר ? אם כן מה גרם לכך ? האם ניתן לחזק את הגורם הזה ? האם את מסוגלת לקחת על עצמך שתי החלטות במהירות (לא חייבים בתחום משמעותי)?

לשאלתך בדבר פסיכולוגים,אני מכיר מקרה שפסיכולוג מוכר ומוערך הפנה לפסיכיאטר ושניהם טענו שהילד חייב טיפול (בן 4) ויהיו לו בעיות בעתיד וזאת למרות שעתה הם לא מצאו ממצאים מחייבי טיפול, למזלו ההורים היו בעלי חשיבה בריאה ועצרו את התהליך באיבו וללא טיפול כלל, ה"ילד" היום בן 19  והוא בחור מדהים.

אמנם זה מקרה אחד אבל לתשומת לבך.

בהצלחה!!!

יש לי בעיה עם דברייך ונוספים פה שיצאו בצורה די מכלילה כנגד פסיכולוגים,

מביאים דוגמא אישית ספיציפית ומכריעים לגביה המלצות,

צריך מאוד להיזהר עם דברים כאלה, לפעמים זה דיני נפשות ממש,

כמו בכל מקצוע יש טובים יותר ופחות, יש כאלה שזה לא הועיל להם (אולי כי פנו לטיפול לא מתאים או למטפל שהאינטראקציה איתו לא טובה), ויש הרבה שהועלי להם ואפילו הציל ממש.

אם פעם הזמנת אינסטלטור הביתה והוא לא תיקן טוב את התקלה החלטת שאינסטלטורים הם לא טובים ועדיף לא להזמין בכלל?

אז בטח בתחום מורכב יותר ורגיש יותר קשה למצוא את האדם והדרך המתאימים, לפעמים צריך לעבור דרך כמה מטפלים עד שמוצאים את מה שהכי מתאים (בדיוק כמו שלפעמים צריך לעבור כמה רופאים בשביל לאתר ולטפל במחלות פיזיות), זה בהחלט מתסכל ומקשה אבל לא בגלל זה צריך לפסול את האפשרות.

גם קאוצ'רים עלולים להיות לא מועילים, רק שאולי מצפים מהם פחות, אין כיום פיקוח על התחום הזה כך שכל אחד יכול להתעסק עם נפשות של אנשים כרצונו וזה ממש לא פחות מפחיד מפסיכולוג שעבר הכשרה של 7-8 שנים ועומד תחת פיקוח.

ואגב, ישנם גישות פסיכולוגיות פרקטיות וממוקדות שניתן לבחון בהם תוצאות.

הדברים לא מכוונים אלייך אישית, יש פה כמה שכתבו בסגנון הזה ולי זה חורה.

ראשית, אין שלילה של פסיכולוגים אלא המלצה להתחיל באימון מהסיבות שמניתי ואם אין תוצאות אפשר להמשיך לפסיכולוג,  פשוט פסק בקשה  דוגמה למקרה של טיפול פסיכולוגי בעייתי והצגתי לה מקרה כזה .

אני מסכים שבמקרה של קושי בקבלת החלטות יש עדיפות לפסיכולוג שמטפל בגישה ממוקדת (בעיות המשפיעות על תחום צר בחיים ניתנות לטיפול בגישה ממוקדת בטווח זמן קצר יחסית, למשל, חרדת טיסות, חרדת בחינות, פוביות שונות ועוד) שהם פועלים  בשיטות של אימון עם קונוטציה לפסיכולוגיה.

ההבדל בין פסיכולוג למאמן הוא בגישה. האם יש צורך בטיפול בתחום הנפשי, בעיקר דרך חשיפת העבר של המטופל (פסיכולוג), או לדלג ולהתמקד בעשייה וחשיבה חיובית שיוצרת תהליך פנימי של הסרת חסמים והשגת מטרות (אימון) לכן

במקרים של נושאים הקשורים לאישיות, נטיות ותחומי חיים באופן נרחב  הדורשים בד"כ מסע ארוך ומקיף שעשוי לקחת זמן רב יותר לדוגמא שאלות של זהות אישית וכד' כדאי לפנות לפסיכולוג  ולא לאימון אולם במקרה של קושי בקבלת החלטות יש עדיפות לאימון ממוקד.

הקיצר, אין פסילה אלא יותר הכוונה לתחום טיפול שמתאים יותר לדעתי.

מכתב!

אני ערכתי לבעלי ספר יפה עם כריכת עץ ובו ברכות מכל מני אנשים שהוא אוהב- הורים חברים, ראש הישיבה שלו חברי ילדות אחים שלו ושלי, אנשים ממש קרובים אליו

הוא התרגש עד דמעות!

יש דבר כזה שנקרא יופי אובייקטיבי, כמו שמסופר על שרה אמנו ורחל אמנו שהיו "יפות תואר"... אבל השאר תלוי אך ורק בכם.

ככל שתכירי את הבחור יותר לעומק ככה החיצוניות שלא תצמא חן בעינייך יותר - זה סובייקטיבי לחלוטין.

אם המראה שלו "לא מפריע לך" (כהגדרתך) זו נקודת פתיחה טובה יותר ממישהו שכן, ואולי פחות טובה ממישהו שנחשב "חתיך הורס"

|מתגונן מפני עגבניות שייזרקו עלי עוד רגע|

ככל שההיכרות (ואיתה האהבה) ביניכם תעמיק ככה בחורים אחרים פחות ימשכו את עינייך והמראה החיצוני של הבחור שלך ייראה טוב יותר בעינייך.

רק טוב.

אבל מיד אני מנסה לענות לעצמי- העיקר האופי, וגם אם אני רואה מישהו חתיך אני אומרת- לכי תדעי אם גם האופי שלו "חתיך" כמו של בעלי היקר...

הוא יראה לך כמו הבחור הכי יפה בעולם. 

וההפך - מי שהאופי שלו לא מוצא חן בעיניך יראה לך פחות יפה...

כיום אין לי שמץ של מושג למה חשבתי ככה. הוא הכי יפה שיש, וכל שאר הבנים ממש לא מעניינים אותי.

בעז"ה זה יהיה ככה גם אצלך

לא חושבת שבעלי הוא: "חתיך הורס" למרות שאני אוהבת אותו כבר 12 שנים ולא יכולה בלעדיו.

אם הייתי רוצה חתיך הייתי אולי מתחתנת עם תמונה של דוגמן, אך מכיוון שרציתי בן זוג,

מבחינה חיצונית הספיק לי שאני נמשכת אליו ומבחינה פנימית- הוא הכי הכי בשבילי וזה מה שחשוב.

ואם הבחור שלך כן היה "חתיך הורס"..

אבל יום אחד היה נכנס למשרד בחור יפה ממנו  -
אז..?

כל עוד את אוהבת להתבונן בו 

מתרגשת לראות אותו - 

אין שום סיבה לחפש חתיכים יותר.

וזה גם לא אמור להפריע לך בעתיד.

לגרום לקנאה? להשוויץ?...

סליחה אך לא הבנתי.

אז נראה לי שזה נועד להחמיא לבעלה ולפרגן לו...

אני גם לא בטוחה שהוא כזה יפיוף... מעולם לא ראיתי

אבל לדעתי היא התכוונה שבעיניה הוא יפיוף...

ויותר אני לא מפרשנת אותה... שתגיד היא למה התכוונה אם היא תירצה..

ולך כותבת ההודעה,

בכנות, לפעמים יוצא לי לחשוב X או Y חתיכים,

אבל זה לא משהו שמשמעותי לי, כי אני מאושרת עם בעלי ומבחנתי הוא הכי הכי בהכל.

הוא לא דוגמן, ויש "דוגמניים" ממנו, אבל זה לא מה שחיפשתי, וגם אני לא דוגמנית .

היופי בעיניי המתבונן.

זה בדיוק כמו שאני אחשוב שאיזה ילד/ילדה קטנים הם יפים.

ואני אספר לך,שמישהו שאני מכירה התארס עם בחורה יפה מאוד, והוא בן אדם מוכשר עם איכויות נדירות ושיעור קומה ענק,

והמראה החיצוני שלו לא נאה, וזה לא מפריע להם להיות זוג מקסים ומאושר ב"ה.

שקר החן והבל היופי ...

העיקר שהוא יפה בעינייך, וזה ממש לא רצוי, אבל גם לא נורא אם תחשבי פעם שX חתיך, כי זה אנושי.

רק צריך לדעת שבעלך הוא הכי מוצלח והכי בשבילך...

ושגם חתול יכול להיות יפה כמו שאותו X יפה.

מקווה שהבנת...

לא חושבת שבעלי חתיך, וגם קיימים יותר יפים ממנו.

אז מה?!

אוהבת אותו עד מאוד ולא מוותרת עליו!!

לא חושבת שזה סותר..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t572997#6337566

מקווה שזה יעזור.

תודה אני בדיוק שם!!!!!

כנראה יש קצת דיסטאנס אולי כי אתם מאוד קרובים אך מנסים לשמור על עצמכם. בע"ה אחרי שתתחתנו תרגישו חופשי יותר, כמובן כל מה שאני כותבת זה כי נקודת במוצא שלי היא שאתם שמחים באירוסים ויש לכם קשר בריא וטוב. מזל טוב והרבה שמחה!!! ועוד משהו- אני רוצה להגיד לך שאפילו היום, כשאני נשואה קרוב ל-10 שנים, לפעמים אין לנו על מה לדבר ויש שתיקות, בעיקר בנסיעות ארוכות, וזה בסדר גמור, כל עוד המצב הכללי תקין.

מטריד אותך...אשמח לעזור...אם את בחורה.

ולעזור אם יש עוד משהו שמטריד..

תנסו דברים ששוברים את הקרח, כך תלמדו יותר אחד על השניה, דרך עשיה של דברים רגילים כביכול ויומיומיים וכך גם תצברו חוויות עליהם תוכלו לדבר בפגישות

לעשות קניות בסופר ביחד וללכת לפיקניק בטבע

לנסוע ביחד באוטובוס או בטרפים

ללכת לזוג חברים משותף אם יש

הופעה

סרט

רכיבה על סוסים

סדנאות

חסומה, לא משתפת מספיק, לא מעלה נושאים...

אחרי החתונה זה עבר לי ב"ה

אמנם אתם מאורסים ומרגישים מאוד קשורים אחד לשניה, אבל בעצם אתם רק בראשית הקשר.

מאוד הגיוני שלא תמיד יהיה על מה לדבר, וזו הזדמנות טובה ללמוד לשתוק ביחד. זה גם חשוב, לשתוק בנחת...

גם ההגבלות הפיזיות מונעות איזושהיא פתיחות בקשר, זה ברור.

תראי, יש כאלה שבכלל ממליצים לא להיפגש מהארוסין עד לחתונה, ואולי יש בזה משהו....לא שאני עשיתי את זה אבל אני גם זוכרת את תקופת האירוסין כתקופה כיפית מצד אחד אבל טעונה וקצת מתוחה מצד שני.

אז לדעתי, פשוט תרגיעי את עצמך שזה נורמלי, הגיוני וגם אם קצת לא נעים, יעבור אחרי החתונה...עצם העובדה שיש לכם מה להגיד מראה שאתם במצב טוב בקשר.

שכחתי לרגע איך קוראים למתחם הזה, לכל בנין יש מספר

תכתבי בגוגל ביגוד

ובתחנה מרכזית למטה אם אני זוכרת נכון- חנות של צילום וכו

בהאנגר בתלפיות עושים הדפסות על חולצות לבצפר וכאלה

אפשר לשאול אותה מה היא רוצה, מה חסר לה

אפשר לקנות לה סט סירים, או סט מצעים\ מגבות \ טקסטיל למטבח \תבניות סיליקון בצורות מיוחדות \ ספרי בישול\ 

אפשר לקנות סט קופסאות תבלינים מקושטות 

אפשר לקנות לה פטישון או מקדחה או סט מברגים 

אפשר לקנות ספרי קודש, או דיסקים- בנושאי בית יהודי או בנושאים או מחברים שאתן מכירות שהיא מתחברת

אני בקטע לקנות דברים שווים שהזוג לא יפרגן לעצמו.

לדוגמא: ערסל, מיקסר שווה, מנגל חשמלי...

למקרה וטעמכם לא כמו שלהם

שהם קיבלו 3 ערסלים- ואף לא מיחם אחד...