שצופרים בפעמון. כאילו, מה קרה? אני חייבת לפתוח עכשיו את הדלת? זה מקפיץ ומבהיל, ומיותר.
אני נוטה לנזוף במי שעושה את זה 
אגב, עוד קריזת תרומות-
התקשרו אלינו היום מאחת העמותות.
הם התקשרו גם לפני חודשיים, אבל בגלל שתרמנו המון באותו חודש, אמרתי שיתקשרו בעוד חודשיים ונשמח לתרום.
בפועל, מס הכנסה החליט לגזול ממני קרוב ל-50% מהמשכורת שלי (אני לא עובדת בשני מקומות עבודה כבר מעל חצי שנה, אז אין שום סיבה מוצדקת לזה), ולכן בעצם אנחנו עדיין במצב שתרמנו יותר ממעשר הכספים הנדרש.
אז הם התקשרו ושאלו אם נוכל לתרום. אמרתי שכן.
ואז הנציגה שאלה אם נוכל לתרום אותו סכום כמו בפעם הקודמת (360 ש"ח), כשתיכננתי לתרום חצי מזה הפעם.
סיפרתי לה שנכנס לי פחות כסף במשכורת אז נתרום פחות, והיא אמרה "טוב, בסדר".
כאילו, מה? קבענו סטנדרט? א"א להשאיר לנו את הבחירה החופשית כמה לתרום?
מחרפן אותי שלא נותנים לתרום מנדבת ליבנו, ומתקשרים לעיתים קרובות מדי לבקש תרומה (כל חודשיים, לדוגמא),
ומחרפן אותי ששואלים אם אוכל לתרום סכום מסוים. תנו לתרום בשקט.
(זה למעט "יד לאחים").
נראה לי שהגיע הזמן לנדב את המתרימים לתרום בעצמם...