לרימונים: סיבה טובה של אריק סיני, אבקש מהמנהלים לערוך.

הרי עיקר הענין בנושא זה הוא של הבחור.

הם לא לוחצים "עלייך" אלא עליו. אז תראי איך הבחור מגיב, כמה הוא מתעקש עלייך, לפי זה תוכלי גם להכיר יותר.

ולא להיחפז בדמיון. לנסות לראות איך זה מתקדם [וכמובן, לברר למה "נחתך" מקודם, והאם ההסבר מתיישב על דעתך ואינו מהווה סימן להמשך].

אין הרבה על מה לריב לפני חתונה

ואתם לא גיבורי טלנובלה

עברת המון איתו

לי זה לא נשמע כמו דילמה שלך אלא שלו.

הוא צריך לבחור בינך לבין הוריו! זה נשמע שהוא די מתחבט ולכן הוא עזב אותך, ואח"כ הוא חוזר ולא וכן וכו'

יש שתי אפשרויות - או שהוא יבחר בהורים שלו, ואז אין לך התלבטות, (אולי התלבטות אם לבכות, אבל בזה אין לי המלצה )

או שהוא יבחר בך, ואז לדעתי את לא צריכה לעשות את השיקול של ההורים שלו. לא מתחתנים עם הורים, ואם הוא מוצא חן בעינייך חבל להפסיד אותו,

אבל אם הוא מתנדנד, לא החלטי, משאיר את הכל בסימן שאלה ומורח אותך להרבה זמן - אני הייתי חותך במקומך, כי הוא חייב להחליט.

להישאר חברים המון זמן בלי להתחתן ולשמור נגיעה זה מתכון טוב למריבות גדולות. איש ואישה לא נועדו לחיות יחד בלי קשר זוגי, ובאמת הרמ"א הזהיר לזוג מאורס לא לגור יחד כי בסוף יריבו (מלבד החשש שיתייחדו)

לא הייתי ממשיכה.

מה יש להפרד פעמיים בתוך זמן קצר כל כך?

ומי צריך כזה קשר  שכל הזמן יש אי הבנות ובלאגנים?

החיים קשים מספיק גם בלי זה.

לחברה שלי הייתה התלבטות דומה, נפרדו וחזרו אלפי פעמים, לא מגזימה, משפחה אחת חרדית, משפחה אחת חילונית, והם שניהם כיפה סרוגה אז היה הרבה חוסר הסכמה על דברים ובלאגן סביב זה. כל פעם שהם נפרדו צחקנו עליהם מתי הם ישברו ויחזרו חזרה, זה היה עניין של זמן והיום הים חיים באושר עם ילדים וההורים למדו להסתדר איתם, והם למדו להסתדר עם ההורים

לחתנים? נראה לי יש את זה פעם בשנה בערך.

בכל מקרה שמעתי הרבה המלצות.

אתה מתכוון ל2-3 מפגשים לחתנים ונשואים שנה ראשונה? בחינם?

אני ממש ממליצה, מהיכרות קרובה עם הסדנא הזאת.

הרבה יוצאים משם בהלם תרבות, כי הרב מנחם דיי מדבר חופשי, ובד"כ קהל היעד הם גברים שבקושי יודעים את האנטומיה של האישה, אבל בסה"כ זה מאוד מומלץ.

יש גם כיבוד טוב

אם תרצה עוד שאלות אפשר בשמחה באישי.

וזה היה לו מאד משמעותי.

אני הייתי פעמיים בשיעורים שלו בתור נשואה ואני חושבת שהידע הרב שהוא מעביר חשוב מאד,

ממליצה בחום.

בלי נ' ובלי 2 יו"דים..

ממש ממליץ!

הלכתי לזה אחרי החתונה,

ולדעתי עדיף (אם זה מסתדר) ללכת אחרי החתונה.

כי באמת הוא מדבר ממש חפשי, ואם הייתי הולך לפני החתונה הייתי ממש בשוק

(בלי קשר לאנטומיה של האישה אלא בגלל דברים אחרים),

וגם לא הייתי מבין חלק מהדברים..

תהנה

בעלי אמר שהיו כמה דברים מעניינים, אבל שחלק ניכר היה מיותר עבורו. מן הסתם זה תלוי גם בהדרכת החתנים, בידע קודם ובעוד גורמים כאלה.

בכל מקרה חשוב לדעת שלא תמיד הם מדייקים בכל הדברים מבחינה רפואית וכו', אחרי הכל מדובר בארגון רבני יותר מאשר רפואי, ולפעמים בעסקנות יש אינטרסים נוספים, או סתם הפניות מוטעות שנעשות בתום לב. [אם כי זה יותר רלוונטי לפניות אישיות אליהם, ולא לסדנא].

בנוסף הם נוקטים בפסיקה מסויימת, לא מציגים עמדות נוספות, ויש רבנים שפוסקים אחרת, צריך לדעת את זה.

אבל אין ספק שהיוזמה מבורכת.

בני כמה? כמה ילדים??

בעיני כל עוד גרים במגורים זמניים (גם לשנתיים 3 או 4) לא כדאי להשקיע בריהוט יקר מדי-

למעט חדר שינה, ומקרר וכו'.

כל השאר- הצרכים משתנים, המעברים הורסים, וחבל על ההשקעה.

עדיף לקנות ביד 2 ואפילו לקחת מאגורה מציאות כשצריך,

עד שתגיעו בע"ה לבית הקבע שלכם ואותו תרהטו כמו שאתם חולמים (אם תחסכו את הכסף עד אז

בטח תוכלו להגשים הרבה חלומות )

בהצלחה!

מניסיו כואב של קניית מייבש כביסה ביד 2

בס"ד

ממליצה לקנות ריהוט מיד 2, יש המון מציאות

מכשירי חשמל רק יד 1

מזרונים מגעיל אותי יד 2, אז גם זה אמליץ יד 1.

יש רהיטים שעדיף לקנות אותם חזקים ויש כאלו שהם חזקים גם ביד שניה

אם אתם זוג צעיר שיעבו כמה דירות בשנים הקרובות אז כדאי ארון ושולחן מיד 2 כי במעבר דירה דברים יכולים להיהרס קצת אבל מיטה וכמובן מוצרי חשמל הכי מומלץ חדש!!

מזל טוב וב"הצלחה

מתי לדעתכם תעברו לדירה משלכם?

אם אתם בבית משלכם ולא מתכננים לעבור דירה בשנים הקרובות- אז חדש ואיכותי. (אלא אם אתם מוצאים ביד 2 דברים במצב מצוין מעץ מלא וכו')

אם אתם שוכרים- ארונות, ספריות, שולחן מחשב, מיטות וכל דבר שמפרקים ובונים- תקנו יד 2. גם החדש הכי טוב נדפק במעברים. (בכללי- חדר שינה עדיף לא לקנות לפני שיש בית משלכם. אח"כ הוא כבר יהיה פחות טוב בגלל כל המעברים)

מכשירי חשמל- עדיף חדש אם אין בעיות תקציב (למרות שאנחנו קנינו תנור ומכונת כביסה יד 2 ומרוצים מאד) מקרר- רק חדש. 

שולחנות וכיסאות- תנסו לחפש ביד 2, ואם לא תמצאו משהו טוב אז תקנו חדש- זה דברים שפחות נהרסים במעברים..

מזרונים- עדיף חדש. הם לא נהרסים במעברים, וחשוב שהמזרון יהיה משהו שנוח לכם איתו- כי אתם נמצאים שם שליש מהזמן..

אנחנו מצאנו דברים במצב מצוין ביד 2. נראים חדשים. ואני מאמינה שיהיה לכם מה לעשות בכסף שתחסכו (ואם אין לכם אני מוכנה למצוא לו מטרה )

להתנדבויות וכו' ולהמציא דברים מה לעשות

שזזים בסוף גם מוצאים עבודה.

ממליצה לך לכתוב לרבי מלובאוויטש. הוא עוזר למלא אנשים בכל הנושאים שבעולם.

יש קישור בחתימה שלי

הרבה הצלחה!

שכמו בעוד הרבה תחומים בחיים, גם כאן, מילת המפתח זה לשתף,

תיידעי את כל הסובבים אותך, גם אנשים שאת לא חושבת שמהם תבוא הישועה, שאת מחפשת עבודה,

וגם אותנו, תני קצת פרטים על מה את מחפשת, באיזה איזור, ומי יודע, אולי מכאן...

בהצלחה

דבר שני אפשר לעבוד כמעט על הכל.

אולי שווה ללכת להתיעצות בעניין? (ולא זה לא אומר שאת בעייתית זה אומר שאת רוצה לפתור בעיה ועושה בשביל זה משהו)

כל התלבטות שיש לך- קטנה או גדולה, תתפללי עליה להשם- ישתקנך בעצה טובה מלפניו.

ממש שתפי אותו ובקשי ממנו להחליט את ההחלטה הנכונה, מעומק הלב באמונה ובתמימות שהוא שומע אותך והוא היחיד שיכול לעזור לך ולהנחות אותך בדרך ישרה ובעצה נכונה.

כך תדעי שכל מה שאת מחליטה, בעצם את לא מחליטה לבד, ותפנימי שהשם הוא זה שמכוון ומבב את הכל- גם מה שדנראה שתלוי בנו. זה רק נראה תלוי בנו, זה לא באמת. כי גם הלב והמוח שלנו ביד השם.

האמת היא שזה ככה ממש, אלא שאנחנו שוכחים את זה.

תפילות עוזרות שזה יהיה באופן טוב נראה ונגלה, וגם שאנחנו נהיה מודעים לזה שככה זה פועל

כולנו כאלו, מחליטים מהר בתחומים מסוימים ומתקשים לקבל החלטה בתחומים אחרים.

תבדקי את עצמך, האם בכל התחומים זה כך?  רוב האנשים מתקשים לקבל החלטה בתחומים שחשובים להם, אם זה כך זה נורמאלי.

בכל מקרה ניתן להתאמן על-כך.

אם היית חלילה נכה פיזית היית עושה מאמץ להקל על עצמך?

נעזרת בעזרים שיסייעו לך ללכת? לתפקד?

אז גם שיש קושי בתפקוד יומיומי, ונשמע שאכן יש לך התמודדות לא פשוטה-

כדאי למצוא "קביים" מתאימות,

א"א כמובן לאבחן רק מתוך תיאור בפורום, אבל נשמע שיש פה דפוס חוזר של התנהלות שפוגעת בך,

ושעזרה מקצועית יכולה להוות את הקביים הנחוצות,

מציעה לך לבדוק אפשרות של  cbt  , זה מתאים למקרים מהסוג שתיארת.

בהצלחה!

 שלום לך אשה חכמה,

ומדוע אני מכנה אותך חכמה? משום שסוקרטס אמר: החכם יודע שאינו יודע.

לדעתי, זה עדיף על פני אלה שתמיד חושבים שהם יודעים ולמעשה הם טועים בגדול.

עצתי לך  להרבות להתייעץ.  עם קרובים ועם רחוקים.

עם הקרובים תתיעצי בבעיות האינטימיות יותר, ולא תמיד את חייבת לדבר בגוף ראשון.  לגבי הקרובים יותר אך בעיקר הקרובים פחות את יכולה לשאול את הדברים בצורה כזאת, למשל: מה אתם חושבים על...?  מה הייתם עושים במקרה ש...?

 קראתי ש... מה דעתכם על זה?  את כמובן יכולה לחפש מאמרים  או כתבות המתלבטים בבעיות שאת מתלבטת בהם ולהביא אותם לדיון.

האנשים המרבים להתייעץ הם החכמים יותר.

שאלות מסוג זה יכולים גם להרחיב את חוג הקרובים אלייך.

גם אם את סבורה שאצלך הדבר בגדר נכות, תגלי שלא מעט אנשים הם כאלה.

יש סודות לכל חסרון בשמיים, והעיצה להתפלל היא גם עצה, שהרי ידוע שבדרך כלל הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו.

בהצלחה, יקרה.

 ושלום לבחורה החכמה,

לגבי מציאת בן זוג אספר לך סיפור:

פעם , כך סיפרו לי, היתה בחורה שהתראתה עם בחור והוא לא מצא חן בעיניה, ממש הגעיל אותה. היא דחתה אותו.

בכל זאת הסכימה לראות אותו בשנית, ושוב התגעלה. וכך הדבר חזר על עצמו עד חמש פעמים. בפעם הזאת היא כבר הסכימה להתחתן אתו ומאז הם דבוקים ללא הפרד.

מי יודע אולי כדי להתחתן עם בן זוגך את צריכה להתלבט? אולי הוא יהיה אחד שאוהב ליעץ עצות ויהיה בבחינת המשלים שלך?

ואגב, לגבי מה שכתבתי לך קודם: לאחר התייעצויות רבות, אדם יכול להבין  עם מה הוא מתחבר ולמה איננו מתחבר.

לעתים מישהו מייעץ לו א, והוא מתקדם ובוחר ב, מתוך  שעמד מולו א.

ואסיים בסיפור לסוכות: בשוק ארבעת המינים ניגשים לעתים לרב כדי לדעת אם האתרוג כשר או פסול. פעם אמר אחד הרבנים: תביא לי אתרוג נוסף ואז אומר לך מה טוב יותר מבין השניים.

מקרב לב, נאמנה למסורת

 שלום לך אשה חכמה, רגישה ויקרה,

חשבתי דבר נוסף: לעתים בעיה כמו שלך יכולה לנבוע מהעובדה שאת פרפקציוניסטית ויש לך יכולות גבוהות להתחבר גבוה, גבוה. במקרים כאלה כשאין מנחה שמבין בדבר (גם ההורים הכי טובים עשויים למעוד מבלי כוונה), המבוכה רבה.

הרב קוק זצ"ל  כתב שלאנשים ברמה גבוהה יכולות להיות גם הריסות עצמתיות.

 נקודה למחשבה.

אולי כדאי שתקראי את אורות הקודש? לא תמיד מבינים הכל, אבל גם באמצעות מה שאפשר להבין ללא מאמץ כביר, יש יכולת להתחזק.

ועוד עצה קטנה: לעתים  אדם צריך לבחור עבור עצמו את הדבר הכי פחות ולא להתבייש בזה. כך אגב פותח השולחן ערוך שאומר שאין להתרשם ממי שילעיגו על אמונתך. ומתוך כך יש כוח להתמודד גם עם החלטות הנראות לך שגויות. כולנו בני אדם.

שמחת תורה שמח

נאמנה למסורת

מישהי שאני מחשיבה אמרה לי שיש קאוצ'ר, מאמן רוחני ואת יכולה לפנות אליו. אינני יודעת להמליץ על אדם ספציפי. אני מכירה מתקשר מהימן מאד ובעל נשמה גדולה, בשם חנן שורק, טלפון 02 5903725, או: 0508744194, בימי חמישי הוא מצוי בירושלים למיטב ידיעתי. אם תבואי מוכנה כשהשאלות מנוסחות באופן הכי מדויק וכנה, ותפני לישות הרוחנית שהוא מתקשר אתה (היא מהתנ"ך), תוכלי לקבל כיווני מחשבה בעזרת ה' שיכולים לכוון אותך ולתת לך אולי קצה חוט. במשפחתי הוא עזר מאד.

כי אמרת בעצמך את התשובה-

פסיכולוג

לא צריך לפחד מזה

כמו שלחולי הגוף- הולכים לרופא

ככה לחולי של הנפש\רגש\חלקים אחרים באישיות- הולכים לרופא המתאים להם- פסיכולוג מקצועי.

את בעצמך כתבת שאת מרגישה "נכה"- אז את כבר בחצי פיתרון -לכי לטיפול, ובעז"ה תשועה ברוב יועץ

 מוכרחה להגיד שלעתים פסיכולוגים יכולים להזיק בפרט כשהם ברמה נמוכה יותר מהמטופל. כמו כן מי שהוא פרוידיאני נטו לא הייתי הולכת אליו.

לא שללתי שהם יכולים גם לעזור, אך צריך להתמצא בשדה, כלומר לדעת מי טוב ומי לא. 

שלום פסק חכמה ויקרה,

כתבתי לך קודם על חנן שורק, לא במקרה. הוא איננו פסיכולוג, אולם מכיוון שהוא מתקשר עם דמות מהתנ"ך הוא הרבה יותר מפסיכולוג.. זה אולי מפליא, אולם המתקשר הזה הוא אדם מוכר בציבור. הוא היה חברותא של אחד הרבנים הגדולים בשטחים. משפחתו משפחה שנטועה בהווי הארץ ועשתה חסדים לאנשים מדן ועד אילת, ואין זו הגזמה. לצערנו בנו וכלתו שעובר היה בבטנה,נהרגו בפיגוע בכרמי צור לפני שנים. ה' יקום דמם!!!

אני אישית לא הייתי הולכת למישהו אחר. . ה וא עצמו יגיד לך אם יחשוב שאת זקוקה לטיפול אחר,למי לפנות. כך דומני וכמובן שאת יכולה לשאול אותו הכל בטלפון, אך כאמור עלייך להיות ממוקדת. שיחה טלפונית איננה פגישה. ועליי לציין שאין לי קשר משפחתי עם חנן. ההיכרות של משפחתי אתו נובעת מחסד ספונטני  עצום שעשה עמנו כשעדיין לא היה דתי.

ומעניין לעניין באותו עניין: לפני כעשרים ושמונה שנים אני  עצמי טופלתי על ידי פסיכיאטור שסייע לי מאד. אני מכירה פסיכיאטור רגיש מאד ששמו ד"ר מנדל שלמיטב ידיעתי מקבל ברחוב חרל"פ בירושלים. שתיים מחברותיי טופלו על ידו, הם נשים ברמה גבוהה מאד וכיום כל מי שעיניו בראשו מבין שלעתים הנפש צריכה רפואה. זה לא בושה. האם עדיף להישאר בבעייה ולא לפנות לעזרה? אני מעולם לא הסתרתי שנעזרתי על ידי פסיכיאטור ומי שרצה לסמן אותי, אמרתי לו: "תתבייש, אתה מסמן אנשים". ומדוע סיפרתי זאת לאנשים? כי רציתי להשתמש בנסיוני  לטובת הכלל. העניין הוא שרפואת הגוף  המוכרת מזה אלפי שנים, עדיין מקרטעת בכל מיני עניינים, ולכן רפואת הנפש שזמנה מאתיים שנה בקושי(כמדומני) צריכה להיעשות רק על ידי אנשים היודעים שיש אלוקים מעליהם. לעתים יש חילוניים שמיטיבים להבין זאת יותר מדתיים. לא תמיד.

כדי שלא תתקשי בהחלטה אני מציעה לך לבדוק זאת דרך שיחה טלפונית.

ולמיטב הבנתי מי שמפחד ליפול ולא להצליח, חוסם לעצמו את הדרך להתקדמות ואת אופציית ההתקדמות.

מאחלת לך הצלחה מכל הלב,

נאמנה למסורת ו

אני שמעתי כבר מהרבה נשים שיש להם בעיה עם החלטות זה בכלל לא משהו שקורה רק אצלך וזה גם אחד העונשים שקבלו הנשים מחטא אדם הראשון שיהיה להם קושי להחליט אם תשימי לב מלא נשים רוצות דווקא את ההחלטה של הבעל שלהם לגבי מלא דברים וזה בדיוק מהמקום שאת מדברת קושי להחליט.... אתן לך עיצה קטנה כשקשה להחליט אם לעשות א או ב לכי עם הלב  מה שנראה לך שיהיה לך יותר טוב ולגבי הדבר השני ברור שיהיה משהו מבפנים שיגיד לך אולי השני יותר טוב.. אז לגביו את צריכה להגיד שלא איכפת לך בחרת משהו וזהו ועל השאר שלא יהיה איכפת 

אני הרבה פעמים מתפלאת על עצמי, שואלת את עצמי: איך יתכן שאני בכלל נשואה? איך יכול להיות שהצלחתי להחליט להתחתן עם מי שהיום בעלי היקר? הרי אני לא מצליחה להחליט אף פעם כלום! איזה בגד להלביש לתינוק בשבת בבוקר לוקח לי יותר זמן ממה שלקח לי לענות להצעת נישואין של בעלי. אז איך זה יכול להיות בבקשה? ככל שאני חושבת על זה יותר, ברור לי שיש דברים, שלפעמים אתה פשוט יודע. יודע בעומק הלב שזה זה. שזה מה שצריך לעשות, לבחור, להחליט. אשה חכמה אחת אמרה לי פעם: כשאת באמת לא מצליחה להחליט, תחליטי מהבטן. כי להתלבט אפשר בלי סוף. אבל כשלא יודעים ולא מחליטים, תחושת הבטן לא טועה. וזה עובד, מניסיון.

נסי לעשות לעצמך תרגילים בהחלטות: למשל, הדוגמה שהבאת, איך לבחור מתנה [לא כ"כ שטותי, לפעמים די חשוב]: לעשות רשימת אפשרויות, להסתכל מה השעה, להקציב לעצמך איקס זמן, להיכנס לחנות בידיעה שבתום הזמן הזה את חייבת לצאת מהחנות עם המתנה שבחרת. או בחירת לימודים: החליטי על התייעצות עם 3 גורמים  / מקורות: מכרה שלמדה את זה, סטודנטית באותו מקום ולשאול בפורום / פייסבוק. ואחרי זה את חייבת להחליט תוך זמן שתקציבי לעצמך. החליטי שאת סולחת לעצמך גם אם תטעי לפעמים בחלק מהבחירות שלך. מי שלא עושה - לא טועה. חלק מההחלטות השגויות תוכלי לתקן וחלק לא. אלה החיים. הרבה פעמים מה שנדמה כבחירה של טעות מתברר לאחר זמן כהחלטה טובה ונכונה. מותר לטעות. צריך לעשות השתדלות סבירה ואח"כ להשאיר לה' לסיים את המלאכה. אמונה וביטחון, אמונה וביטחון. בהצלחה רבה ולא להתייאש!

ויש שם עצות מעשיות.

מומלץ.

וראיתי את השירשור שלך. אכן זה סבל נפשי באמת תחושה של נכות. יהי רצון בכח הצדיק יסוד עולם נחל נובע מקור שימחה ואמונה שתזכי לישוב דעת אמיתי. למוחין של בחירה בסיעתא דישמיא בקלות ובבהירות  אמן. עצה ליציאה ממקומות תקועים התבודדות לה' על הנושא והתקשרות לצדיק. אם את יכולה אני ממליצה לנסוע עד אליו איזה אורות חבל הזמן. פיתקא טובה.

אני מבינה אותך, אבל האמת שאני כבר התרגלתי לזה ויש לי כל מיני  דרכים להאיץ בהחלטה, כמו מה יותר זול, ככה תמיד יש גורם מכריע שאני חייבת ללכת לפיו ולא אני זו שמחליטה.

אני לא יודעת אם זה ככה אצלך אבל נראה לי שאצלי יש קצת הפרעה אובססיבית כפייתית 

מציע לך בחום לא לחשוב על זה אפילו הם יגרמו לך לחשוב שיש לך באמת בעיה... 

גם לי קשה להחליט דברים, לפעמים אשתי מתחרפנת מזה. למשל, יכול לקחת לי כמה דקות טובות בלהחליט איזה קרטיב לבחור

שני דברים:

ראשון- אל תחליטי שאת כזאת ושאת נכה ואל תרגישי נורא עם זה- ההחלטה הזאת על עצמך וההרגשה הזאת כלפי עצמך רק מנפחת את הבעיה, אדרבא, תנסי לדבר על זה! לפעמים כשמשאירים משהו בחושך ובהחבא הוא מתנפח וכשמוציאים אותו לאור לא נשאר ממנו כלום. דברי על זה ובשלב הבא אפילו תצחקי קצת על זה עם מישהו... זה בעיקרון תכונה משעשעת...   

שני- לגבי העניין הזה בעצמו א. תנסי להרגיל את עצמך בדברים הקטנים ושברור שהם פחות חשובים "לקפוץ למים"-  ב. רעיון שקצת עזר לי , אני מקוה שאביע אותו טוב- ההחלטות שלנו הם בעצמם הבחירה- ז"א אם התלבטתי איפה להיות שבת ובסוף החלטתי ללכת לדודה שולה, זה לא שאני לא יודע במאה אחוז ששם יהיה לי יותר טוב אבל חלק מההחלטה היא שהחלטתי ששם יהיה לי טוב! 

אני קשור עם אחד הרבנים היותר מוכרים בברסלב (מעדיף לא להזכיר את שמו)  אני מסיע אותו לשיעורים  וכאלה ויצא לי לשמוע כבר ים של אנשים שדברו עם הרב על הרבה דברים... ומה שכתבת שאת לא יודעת מה את רוצה זה דבר מוכר אצל מלא אנשים וגם כשבסוף חושבים שיודעים מה רוצים אחרי שניה זה מתחלף ושוב לא יודעים .... זה מוכר אל תחשבי שיש לך בעיה....  הבעיה אם הולכים לטיפול או ייעוץ על דבר כזה המטפל יכול לגרום לך לחשוב שבאמת יש לך בעיה ואז תנסי לפתור בעיה שבכלל לא קיימת כך שגם לעולם לא תהיה לה תרופה ....תדעי שאנחנו דור של נשמות עם הרבה תהפוכות כמו שרבי נחמן כתב שהאדם "פעם מלאך פעם גאלח (כומר)) זאת אומרת שלאדם יכול להיות מלא תהפוכות ברצונות שלו פעם הוא ירצה להיות מלאך אחרי רגע הוא יכול לרצות את שיא הטומאה (כומר) וגם יכול בכלל לא לדעת מה הוא רוצה ..... לדעתי הפתרון שלך יהיה אם לא תבהילי את עצמך ממה שנראה לך שיש לך ותתחילי לעבוד עם עצמך על ההבנה שאין לך בעיה פשוט שחררי את עצמך מהדמיון הזה, שיהיה לך בהצלחה

קחי קצת פסק זמן. את רצה מהר מדי לכיוון של פסיכולוג, עבדי בשלבים, יש מאמרים מקצועיים רבים באינטרנט שכדאי לקרא ולקבל פרופורציות ,יש ספרים (כן או לא ועוד) ואם זה לא מספיק ניתן להתחיל אימון ממוקד לקבלת החלטות.

אימון, טוב יותר מפסיכולוג שכן הוא ממוקד ותוצאותיו ניתנות לבחינה המאמנים אינם מפחידים ותמיד אפשר להמשיך לפסיכולוג.

אבל לפני הכל, תבדקי עם עצמך, האם היו לך מקרים בהם קיבלת החלטות מהר ? אם כן מה גרם לכך ? האם ניתן לחזק את הגורם הזה ? האם את מסוגלת לקחת על עצמך שתי החלטות במהירות (לא חייבים בתחום משמעותי)?

לשאלתך בדבר פסיכולוגים,אני מכיר מקרה שפסיכולוג מוכר ומוערך הפנה לפסיכיאטר ושניהם טענו שהילד חייב טיפול (בן 4) ויהיו לו בעיות בעתיד וזאת למרות שעתה הם לא מצאו ממצאים מחייבי טיפול, למזלו ההורים היו בעלי חשיבה בריאה ועצרו את התהליך באיבו וללא טיפול כלל, ה"ילד" היום בן 19  והוא בחור מדהים.

אמנם זה מקרה אחד אבל לתשומת לבך.

בהצלחה!!!

יש לי בעיה עם דברייך ונוספים פה שיצאו בצורה די מכלילה כנגד פסיכולוגים,

מביאים דוגמא אישית ספיציפית ומכריעים לגביה המלצות,

צריך מאוד להיזהר עם דברים כאלה, לפעמים זה דיני נפשות ממש,

כמו בכל מקצוע יש טובים יותר ופחות, יש כאלה שזה לא הועיל להם (אולי כי פנו לטיפול לא מתאים או למטפל שהאינטראקציה איתו לא טובה), ויש הרבה שהועלי להם ואפילו הציל ממש.

אם פעם הזמנת אינסטלטור הביתה והוא לא תיקן טוב את התקלה החלטת שאינסטלטורים הם לא טובים ועדיף לא להזמין בכלל?

אז בטח בתחום מורכב יותר ורגיש יותר קשה למצוא את האדם והדרך המתאימים, לפעמים צריך לעבור דרך כמה מטפלים עד שמוצאים את מה שהכי מתאים (בדיוק כמו שלפעמים צריך לעבור כמה רופאים בשביל לאתר ולטפל במחלות פיזיות), זה בהחלט מתסכל ומקשה אבל לא בגלל זה צריך לפסול את האפשרות.

גם קאוצ'רים עלולים להיות לא מועילים, רק שאולי מצפים מהם פחות, אין כיום פיקוח על התחום הזה כך שכל אחד יכול להתעסק עם נפשות של אנשים כרצונו וזה ממש לא פחות מפחיד מפסיכולוג שעבר הכשרה של 7-8 שנים ועומד תחת פיקוח.

ואגב, ישנם גישות פסיכולוגיות פרקטיות וממוקדות שניתן לבחון בהם תוצאות.

הדברים לא מכוונים אלייך אישית, יש פה כמה שכתבו בסגנון הזה ולי זה חורה.

ראשית, אין שלילה של פסיכולוגים אלא המלצה להתחיל באימון מהסיבות שמניתי ואם אין תוצאות אפשר להמשיך לפסיכולוג,  פשוט פסק בקשה  דוגמה למקרה של טיפול פסיכולוגי בעייתי והצגתי לה מקרה כזה .

אני מסכים שבמקרה של קושי בקבלת החלטות יש עדיפות לפסיכולוג שמטפל בגישה ממוקדת (בעיות המשפיעות על תחום צר בחיים ניתנות לטיפול בגישה ממוקדת בטווח זמן קצר יחסית, למשל, חרדת טיסות, חרדת בחינות, פוביות שונות ועוד) שהם פועלים  בשיטות של אימון עם קונוטציה לפסיכולוגיה.

ההבדל בין פסיכולוג למאמן הוא בגישה. האם יש צורך בטיפול בתחום הנפשי, בעיקר דרך חשיפת העבר של המטופל (פסיכולוג), או לדלג ולהתמקד בעשייה וחשיבה חיובית שיוצרת תהליך פנימי של הסרת חסמים והשגת מטרות (אימון) לכן

במקרים של נושאים הקשורים לאישיות, נטיות ותחומי חיים באופן נרחב  הדורשים בד"כ מסע ארוך ומקיף שעשוי לקחת זמן רב יותר לדוגמא שאלות של זהות אישית וכד' כדאי לפנות לפסיכולוג  ולא לאימון אולם במקרה של קושי בקבלת החלטות יש עדיפות לאימון ממוקד.

הקיצר, אין פסילה אלא יותר הכוונה לתחום טיפול שמתאים יותר לדעתי.

מכתב!

אני ערכתי לבעלי ספר יפה עם כריכת עץ ובו ברכות מכל מני אנשים שהוא אוהב- הורים חברים, ראש הישיבה שלו חברי ילדות אחים שלו ושלי, אנשים ממש קרובים אליו

הוא התרגש עד דמעות!

יש דבר כזה שנקרא יופי אובייקטיבי, כמו שמסופר על שרה אמנו ורחל אמנו שהיו "יפות תואר"... אבל השאר תלוי אך ורק בכם.

ככל שתכירי את הבחור יותר לעומק ככה החיצוניות שלא תצמא חן בעינייך יותר - זה סובייקטיבי לחלוטין.

אם המראה שלו "לא מפריע לך" (כהגדרתך) זו נקודת פתיחה טובה יותר ממישהו שכן, ואולי פחות טובה ממישהו שנחשב "חתיך הורס"

|מתגונן מפני עגבניות שייזרקו עלי עוד רגע|

ככל שההיכרות (ואיתה האהבה) ביניכם תעמיק ככה בחורים אחרים פחות ימשכו את עינייך והמראה החיצוני של הבחור שלך ייראה טוב יותר בעינייך.

רק טוב.

אבל מיד אני מנסה לענות לעצמי- העיקר האופי, וגם אם אני רואה מישהו חתיך אני אומרת- לכי תדעי אם גם האופי שלו "חתיך" כמו של בעלי היקר...

הוא יראה לך כמו הבחור הכי יפה בעולם. 

וההפך - מי שהאופי שלו לא מוצא חן בעיניך יראה לך פחות יפה...

כיום אין לי שמץ של מושג למה חשבתי ככה. הוא הכי יפה שיש, וכל שאר הבנים ממש לא מעניינים אותי.

בעז"ה זה יהיה ככה גם אצלך

לא חושבת שבעלי הוא: "חתיך הורס" למרות שאני אוהבת אותו כבר 12 שנים ולא יכולה בלעדיו.

אם הייתי רוצה חתיך הייתי אולי מתחתנת עם תמונה של דוגמן, אך מכיוון שרציתי בן זוג,

מבחינה חיצונית הספיק לי שאני נמשכת אליו ומבחינה פנימית- הוא הכי הכי בשבילי וזה מה שחשוב.

ואם הבחור שלך כן היה "חתיך הורס"..

אבל יום אחד היה נכנס למשרד בחור יפה ממנו  -
אז..?

כל עוד את אוהבת להתבונן בו 

מתרגשת לראות אותו - 

אין שום סיבה לחפש חתיכים יותר.

וזה גם לא אמור להפריע לך בעתיד.

לגרום לקנאה? להשוויץ?...

סליחה אך לא הבנתי.

אז נראה לי שזה נועד להחמיא לבעלה ולפרגן לו...

אני גם לא בטוחה שהוא כזה יפיוף... מעולם לא ראיתי

אבל לדעתי היא התכוונה שבעיניה הוא יפיוף...

ויותר אני לא מפרשנת אותה... שתגיד היא למה התכוונה אם היא תירצה..

ולך כותבת ההודעה,

בכנות, לפעמים יוצא לי לחשוב X או Y חתיכים,

אבל זה לא משהו שמשמעותי לי, כי אני מאושרת עם בעלי ומבחנתי הוא הכי הכי בהכל.

הוא לא דוגמן, ויש "דוגמניים" ממנו, אבל זה לא מה שחיפשתי, וגם אני לא דוגמנית .

היופי בעיניי המתבונן.

זה בדיוק כמו שאני אחשוב שאיזה ילד/ילדה קטנים הם יפים.

ואני אספר לך,שמישהו שאני מכירה התארס עם בחורה יפה מאוד, והוא בן אדם מוכשר עם איכויות נדירות ושיעור קומה ענק,

והמראה החיצוני שלו לא נאה, וזה לא מפריע להם להיות זוג מקסים ומאושר ב"ה.

שקר החן והבל היופי ...

העיקר שהוא יפה בעינייך, וזה ממש לא רצוי, אבל גם לא נורא אם תחשבי פעם שX חתיך, כי זה אנושי.

רק צריך לדעת שבעלך הוא הכי מוצלח והכי בשבילך...

ושגם חתול יכול להיות יפה כמו שאותו X יפה.

מקווה שהבנת...

לא חושבת שבעלי חתיך, וגם קיימים יותר יפים ממנו.

אז מה?!

אוהבת אותו עד מאוד ולא מוותרת עליו!!

לא חושבת שזה סותר..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t572997#6337566

מקווה שזה יעזור.

תודה אני בדיוק שם!!!!!

כנראה יש קצת דיסטאנס אולי כי אתם מאוד קרובים אך מנסים לשמור על עצמכם. בע"ה אחרי שתתחתנו תרגישו חופשי יותר, כמובן כל מה שאני כותבת זה כי נקודת במוצא שלי היא שאתם שמחים באירוסים ויש לכם קשר בריא וטוב. מזל טוב והרבה שמחה!!! ועוד משהו- אני רוצה להגיד לך שאפילו היום, כשאני נשואה קרוב ל-10 שנים, לפעמים אין לנו על מה לדבר ויש שתיקות, בעיקר בנסיעות ארוכות, וזה בסדר גמור, כל עוד המצב הכללי תקין.

מטריד אותך...אשמח לעזור...אם את בחורה.

ולעזור אם יש עוד משהו שמטריד..

תנסו דברים ששוברים את הקרח, כך תלמדו יותר אחד על השניה, דרך עשיה של דברים רגילים כביכול ויומיומיים וכך גם תצברו חוויות עליהם תוכלו לדבר בפגישות

לעשות קניות בסופר ביחד וללכת לפיקניק בטבע

לנסוע ביחד באוטובוס או בטרפים

ללכת לזוג חברים משותף אם יש

הופעה

סרט

רכיבה על סוסים

סדנאות

חסומה, לא משתפת מספיק, לא מעלה נושאים...

אחרי החתונה זה עבר לי ב"ה

אמנם אתם מאורסים ומרגישים מאוד קשורים אחד לשניה, אבל בעצם אתם רק בראשית הקשר.

מאוד הגיוני שלא תמיד יהיה על מה לדבר, וזו הזדמנות טובה ללמוד לשתוק ביחד. זה גם חשוב, לשתוק בנחת...

גם ההגבלות הפיזיות מונעות איזושהיא פתיחות בקשר, זה ברור.

תראי, יש כאלה שבכלל ממליצים לא להיפגש מהארוסין עד לחתונה, ואולי יש בזה משהו....לא שאני עשיתי את זה אבל אני גם זוכרת את תקופת האירוסין כתקופה כיפית מצד אחד אבל טעונה וקצת מתוחה מצד שני.

אז לדעתי, פשוט תרגיעי את עצמך שזה נורמלי, הגיוני וגם אם קצת לא נעים, יעבור אחרי החתונה...עצם העובדה שיש לכם מה להגיד מראה שאתם במצב טוב בקשר.

שכחתי לרגע איך קוראים למתחם הזה, לכל בנין יש מספר

תכתבי בגוגל ביגוד

ובתחנה מרכזית למטה אם אני זוכרת נכון- חנות של צילום וכו

בהאנגר בתלפיות עושים הדפסות על חולצות לבצפר וכאלה

אפשר לשאול אותה מה היא רוצה, מה חסר לה

אפשר לקנות לה סט סירים, או סט מצעים\ מגבות \ טקסטיל למטבח \תבניות סיליקון בצורות מיוחדות \ ספרי בישול\ 

אפשר לקנות סט קופסאות תבלינים מקושטות 

אפשר לקנות לה פטישון או מקדחה או סט מברגים 

אפשר לקנות ספרי קודש, או דיסקים- בנושאי בית יהודי או בנושאים או מחברים שאתן מכירות שהיא מתחברת

אני בקטע לקנות דברים שווים שהזוג לא יפרגן לעצמו.

לדוגמא: ערסל, מיקסר שווה, מנגל חשמלי...

למקרה וטעמכם לא כמו שלהם

שהם קיבלו 3 ערסלים- ואף לא מיחם אחד...

החיפוש לא צריך להיות מי בחורה טובה אלא מי מתאימה לי,

מי אני חושב שיהיה לי טוב איתה. 

בהצלחה!

צריך לעשות את זה הוגן- כנגד כל תכונה של בן זוג אחר שיותר טובה בו מאשר בבן-זוגי- אני מוצאת תכונה אחרת שלבעלי יש יתרון על האחר בה.מי אמר שדווקא תפגוש את היותר טובה והיותר חכמה מאשר זו של עכשיו?? קורה שמשווים אבל אני באמת מוצאת המון יתרונות נפלאים בעלי- לעומת אחרים .אז זה המאזן, כל לכל אחד יש יתרונות וחסרונות.

שלום לחברי הפורום

שמחה להיות חלק מהמגיבים (ולא רק מהקוראים...;)

שומר ישראל,

מאמינה שהדילמה שלך מעסיקה המון אנשים, בעיקר אנשים שראו את חיי הנישואין כדבר המושלם ביותר עלי אדמות כשלצידם צועדת המושלמת עלי אדמות, והכל מתנהל על מי מנוחות ולבבות פורחים באוויר מידי בוקר וערב

אספר לך שאצלנו זה היה קושי אמיתי מאד אצל בעלי, יצאנו די הרבה זמן... (שמונה חודשים) כשרוב הזמן הוא זה שהתלבט ואני הייתי די סגורה. אחרי שהוא הציע לי נישואים וחגגנו כהוגן, אז אני התחלתי להתערבב...

ואז הייתה פעם, שאני ממש לא אשכח, שהוא אמר לי שמה שעזר לו להחליט, זה להבין שאני לא הבחורה הכי טובה בעולם, ולא הכי יפה בעולם, ולא הכי חכמה בעולם, אבל אני הכי שלו בעולם...

ואני נורא נורא כעסתי על האמירה הזו, מה אתה באמת לא חושב שאני הכי הכי בעולם??

וסיפרתי את זה לאחי, שנשוי כבר הרבה זמן, והא אמר לי בחוכמתו: "זה המשפט הכי יפה שבעל יכול לומר לאשתו..., מה יקרה אם הוא יראה יום אחד אישה יפה ממך? או יפגוש מישהי חכמה ממך? אז אותך הוא יעזוב חלילה... כי הוא חשב שאת הכי ואז גילה אחרת...??"

אז, ממרום נישואינו (שנה ב"ה), אני מאמינה שאתה תחליט להתחתן ברגע שתחליט לעצור את סחרחרת הדייטים ולהרכיב משקפיים וורודות ולראות את הטוב, ובעיקר את מה שטוב בשבילך, ולהרגיש את הטוב ולהתמקד בו. ואז מתחילה עבודת החיים...

ולבנות את הקן שהוא שלכם, ורק שלכם, והוא לא דומה לאף אחד, הקן הזה, והיא לא דומה לאף אחת, האישה הזו, והיא שלך בזכות זה שבחרת בה, ובחרת לראות את הטוב שבה ולהעצים אותו ולשמוח בו, וכנ"ל כמובן אצלה כלפיך.

אז שהקב"ה יזכה אותך להחלטות טובות ולשנה טובה באמת!

נראה לי שהקושי בזמן הפגישות, שבני הזוג לא בטוחים ולא נותנים

את כל כולם לקשר. מתוך פחד מובן שזה לא ילך והם יפגעו. אבל הבעיה שאי אפשר

לראות את הרגשת השייכות הזאת עליה דובר, אם לא משקיעים את כל הלב בקשר וכל הזמן פוזלים

לצדדים שמא מפסידים משהו בינתיים. לכן אם הבחורה נראית לך השקע בקשר את כולך

ואז אולי תרגיש שייך וכבר תדע שנועדתם זה לזו. אם זה לא יקרה גם אח"כ אולי היא לא האחת.

ואולי צריך להשקיע יותר.

ברכה והצלחה 

ו.. נראה לי שעין טובה תוכל להוסיף כאן.

והעיקר כמו שכתבת - בשמחה!!

אני לא בטוחה שאתה בשל לנישואים...

השאלות הן שאלות טובות, אבל צריך להתמודד איתן לפני שמתחילים לצאת עם בחורות, במיוחד לפני שיוצאים חודשיים עם מישהי...

לא רוצה לפגוע, אבל זו דעתי...

אז אל תגידי אם את לא בטוחה.

הרבה אנשים שואלים את עצמם גם אחרי עשר שנים אם הם בשלים.

יותר טוב לאזור את האומץ ולהתמודד באמת עם השאלות כשהן עולות, ולא להדחיק.

ב"ה הוא שאל את זה עוד לפני שהחליט להתחתן, וגם אחרי שהיה מחליט או מתחתן בעיני זה לא היה כזה נורא.

שגם אתה לא הכי חכם הכי יפה הכי צדיק ושגם היא יכולה למצוא יותר טוב.  או בקיצור מידת הענווה

בס"ד

כל אדם שעומד בפני החלטה,בכל מצב,

צריך  לדעת שברגע שהוא מחליט אז הוא נועל לעצמו על משהו.

אני ממש לא חושבת שזה דבר שתמיד יקרה באופן טבעי, כשתגיע האחת המושלמת...

לפעמים זאת ממש עבודה על הנפש שלך.

וכאשר כבר נשואים, העניין (בעיני לפחות) זה בכלל לא שהבעל שלי הוא הכי, אלא שהוא שלי.

אהבה זה קשר של שייכות, ואמנם אנו מתחילים את הקשר בגל אהבה של המעלות של בן הזוג,

אך עם השנים העבודה היא להשקיע ולהביא את זה למצב של אהבה עצמית.

אדם אוהב את אשתו כי היא אשתו.

ואם בהתחלה יש מחשבות של השוואות וכ', צריך לגרש אותן מהראש והלב,

כמו כל מחשבה שעלולה שעלולה לגרום לזלזול או לעמעום האהבה וההערכה כלפי בן\ת הזוג.

זאת אשתך, בה בחרת, בה אתה משקיע ואותה אתה אוהב.

ולהתבונן במעלות הטובות של בן\ת הזוג, להעצים אותן, לייקר אותן,

עד שלא יישאר בלב מקום להסתכל על מישהו אחר.

בבחינת מים יש בו- נחשים ועקרבים אין בו.

כל זה כאמור לאחר החתונה.

לפני ההחלטה צריך לבחון האם זה מה שאני רוצה.

האם זה מה שאני צריך.

סתם לדוגמא מה העניין שאשתך תהייה האישה החכמה ביותר בעולם?

אם אתה גאון אז באמת כדי שתהייה לכם שיחה נעימה, הכלה וכ'  אתה צריך מישהי חכמה במיוחד,

אבל באופן כללי החוכמה שלה צריכה להיות כמו החוכמה שלך, שתהייה שפה משותפת, וכ'.

לגבי יופי- צריכה להיות יפה בעינך שלך- לפי כמה שזה תופס מקום אצלך.

וכן לגבי שאר התכונות.

סוד המושלם בשבילך- זה ההתאמה למי שאתה.

ואם בבחורה שיושבת מולך ,

לא הצלחת למצוא שום דבר שמייחד אותה על פני שאר הבנות שפגשת עליך להתבונן היטב.

שכן בכל אדם יש את הייחודיות  שלו, ואם תסתכל עליה בזמן הפגישות כאילו הא האחת בעולם,

בלי להשוות אותה לאחרות, תצליח לראות את הייחודיות שבה.

ואז כמובן תראה אם זאת הייחודיות שמתאימה ונכונה לך.

אבל קודם כל מצד ההגינות עליך לשכוח שיש עוד בחורות, להתבונן בה כפי שהיא,

ולא כפי שהיא ביחס לשאר הנשים בעולם ואז לבחון אם זה מה שמתאים לך.

בהצלחה רבה!

בס"ד

את התחתנת עם בעלך לא בשביל להמשיך לגור עם ההורים שלך אלא להתחלק עם עוד איש יקר- וזה כולל את המשפחה שלו.

במשך הזמן אני מאמינה שתלמדי להנות אצל המשפחה החדשה שלך לא פחות מאשר בביתך הקודם.

בנתיים-

לבוא בחיוך, אפשר תמיד להרים טלפון לחמות לשאול מה אפשר לעזור, להביא עוגה, פרחים, לעזור בפינוי וכו'... עוזר להרגשה הביתית והטובה.

אני באה ממשפחה מרובת-ילדים ב"ה, ואילו אצל בעלי יש משפחה קטנה. היה לי קשה מאוד בהתחלה להיות אצלם בשבתות, ולהרגיש את השקט הזה שאני לא רגילה אליו, וגם שאין לי כ"כ עם מי לדבר...

אבל השנים עברו, והתרגלתי. התחלתי דווקא ליהנות מהשקט ומהפרטיות (ועם השנים, כשהילדים נולדו, כבר לא היה כ"כ שקט...), ומצאתי נושאי שיחה משותפים עם חמותי וגיסתי.

אני מניחה שאתם עדיין בתחילת נישואיכם, ואת עדיין זוכרת בבירור את ההווי המשפחתי בבית הורייך, ולכן קשה לך עדיין להתרגל. זה יגיע עם הזמן.

וסתם שאלה - האם חובה שכל החגים תהיו אצל ההורים? אולי חלק מהם אפשר לעשות לבד בבית? זו ההזדמנות לבנות משהו מיוחד וחדש משלכם (משלב את שתי המשפחות שלכם), להתרגל אליו ולהתחיל לאהוב אותו. כשיבואו הילדים, בע"ה, ויגדלו - כבר יהיה לכם הווי משפחתי מיוחד משלכם.

בהצלחה!

ממש מוכר לי.

כנשואה צעירה שעמדה להפסיד את ליל הסדר המשפחתי אצל סבא וסבתא, ניגשתי לפני פסח לרבנית רבקה שפירא (מדרשת 'שובה'), ומה שהיא אמרה לי היה: קודם כל - עין טובה.

וזה הפך לי את ליל הסדר שעשינו אצל ההורים של בעלי למשמח ומיוחד במינו. אז אני מעבירה לך את העצה...

יהיה מישהו שיוכל לעזור לך כשתצטרכי עזרה (לדוג'- להוציא את הילד מהמעון וכו'...)

את בקשר טוב עם גיגסותייך?

זה שתי שאלות שלדעתי ממש משמעותיות. גם בעלי בצבא, אנחנו גרים ליד הורים שלי וחשבנו לעבור דירה אבל בגלל שאני כל הזמן לבד ולא יהיה מי שיעזור לי באזור שלו החלטנו להישאר איפה שאנחנו (למרות שבאמת רצינו שינוי...)

בקשר לעבודה- תמיד אפשר למצוא עבודה גם אם לא הכי טובה... הפרנסה מה'... (לא אומרת לעצום עיניים אבל אולי דווקא השינוי יביא לך משהו אחר שמתאים לך יותר...)

המון בהצלחה בהחלטה!!!!! וגם בבית לבד...

אבל אני זה לא את...

בהצלחה!

בס"ד

לשנות זה תמיד טוב כשיש מחסור. חוץ מזה שאת לא עוזבת כי את חושבת שהכל רע, להפך את מעריכה את הטוב סביבך- זה רק מחזק את העניין שבכל מקום שתהי'י תדעי לדעת את הטוב. להעריך אותו.

אל תחששי

היו לנו שיקולים דומים - בעיר נוח, יש משפחה קרובה בעיר, אבל אין חברה לנו ולילדים. היו עוד שיקולים שלא אפרט. לקראת כל שנה היינו מתלבטים האם לעזוב. ובפעם השלישית - עברנו. וזה כיף. ממליצה.

מקסימום... תחזרי. 

ואולי יש אופציה להשאר במקום העבודה למרות המעבר?

יתכן שהיא היתה "מיואשת" כתוצאה מהמריבה הממושכת, אז "ברחה" מזה..  כלומר: בעצמה לא ידע איך יוצאים מזה.

לגבי הדוגמה השניה, לגמרי לא נעים. השאלה אם מרגישה "בנוח" לריב ברחוב - או שלא משתלטת על עצמה (שתי התופעות יכולות להיות. אצל נשים בוודאי).

הבעיה היסודית, זה ה"רבים" המופרז כאילו זו "נורמה", וממילא - מביא כל אחד לקיצוניות בתגובותיו ומסקנותיו.

מציע לך לנסות לשבת איתה בנחת, לומר לה: תראי, הרי אנחנו לא רוצים שיהיה כך - כנראה אנחנו לא כ"כ יודעים איך להתנהל איש עם אשה למרות רצונוו - בואי נלך לייעוץ לזמן-מה, ונתחיל מחדש...

אולי היא תשמח להצעה. הרי גם לה מן הסתם לא נוח כך.

אחרי זה אולי המצב ישתפר ותשנו כיוון.

את תדחו, לענ"ד.

[אבל יועץ/ת טוב/ה ומנוסה]

זה מזכיר לי קצת את הריבים שהיו לי עם בעלי, כמעט לאחר כל ריב הייתי מסתגרת בחדר ואז כשהוא בא לנחם אותי הייתי אומרת לו שאני מחזיקה את עצמי שלא לחזור לבית של ההורים שלי... ואז בפעם האחרונה שעשיתי לו את הקטע הזה הוא אמר לי "מה את חושבת שאני לא יכול לברוח..." הוא ממש שפך את כל מה שנמצא לו בפנים, הוא אמר לי שקל לברוח מהבעיות אבל זה לא יעזור ולכן הוא לא בורח אלה נשאר ומחליט שהוא רוצה לעבוד הוא גם ממש חידד לי את הנקודה שתמיד שאנו רבים אז אני בורחת ומסתגרת ויוצא שתמיד הוא האשם והוא זה שצריך לנחם אותי ולא משנה למה ועל מה רבנו... הוא הפיל אצלי הרבה אסימונים ועם זאת הסברתי לו שבשונה ממנו אני מתמודדת עם הריבים בעזרת הרגש (שהוא כמובן לפי השכל) והרגש אומר לי " פגעת בי אז לא מגיע לך לראות אותי יותר" וכל עוד אני לא מפעילה את השכל, אני גם לא אתחיל לחפש פתרונות לבעיות. 

ברוך ה' בזכות השיחה שבעלי עשה לי נפלו לי מלא אסימונים, לגבי הקשר שלנו ולגבי חיי הנישואין בכלל... לכן לדעתי כדאי לך גם לתפוס אותה לאיזה שיחה, תסביר לה שזה פוגע בך ולאחר מכן תנסה לפתח איתה שיחה על העבודה שבחיי הנישואין והמלצה אחרונה תלמדו גם על הנושא ביחד, לא חסרים ספרים בנושא... בהצלחה

בס"ד

איך לעשות את הדברים בצורה החכמה.

כרגע, המלצתי, תדבר איתה.

אל תתן לה להרגיש שזה סוף העולם, אבל תתן לה להבין שזה קשה לך ועצוב לך כי אתה אוהב אותה.

לפעמים הייתי עושה לבעלי דברים מטורפים שחשבתי לעצמי שאולי יש לי שריטה עמוקה שדורשת הסבר, אחרי תקופה ארוכה מאוד שבה נתן לי להרגיש שאני בסדר, אבל יש דרך אחרת לפתור את הדברים, פשוט התיישרתי.

נישואין זה טירוף. לא התגובות שלנו....

כל הכבוד שאתה מיד יוצא להתייעץ. אל תשמור לעצמך מה שנראה לך קיצוני.

היו לנו מריבות קשות מאוד ובזכות זה שערבתי אנשים הצלחתי לצאת מהם בצורה הטובה ביותר.

בהצלחה רבה!!

איזו הגדרה מוגזמת!

היא אולי שונה ממך בתגובות ובאופן ההתמודדות, אבל מכאן ועד להפוך אותה ל"לא נורמאלית" הדרך ארוכה מאוד.

ייתכן שיותר קל לה לדחות את ההתמודדות במצבים של מריבה ולכן היא נסעה.

אם היא הרימה את הקול ברחוב זה  לא בהכרח אומר שהיא מרגישה עם זה נוח, אלא יכול להיות שבאותו הרגע לא שלטה בזה (לא שזה מוצדק).

בקיצור- כדאי לכן לדבר ביניכם וללבן את העניינים. הכי טוב זה לשוחח ישירות.

ובבקשה ממך: אל תתן לה הרגשה שהיא לא נורמאלית, בגלל שהיא מתנהגת אחרת ממך.

\בהצלחה.

כל כמה זמן כשהיתה מריבה רצינית ביניהם-היא היתה בורחת ואבא שלי היה מחפש אותה ולבסוף מחזיר אותה הביתה,

כשהינו קטנים וגם כשגדלנו. והטראומה הכי גדולה היתה ביום חתונתי שהיא ברחה כי משהו לא מצא חן בעיניה,

לא ידעתי אם היא תהיה או לא, בסוף הוא הביא אותה ונמנעו ממני לפחות הבושות ממשפחת החתן

נראה לי שאם אבא שלי היה יותר גברי בענין( הוא גברי בשאר התחומים אבל פה לא הציב לה גבולות של מה הוא מוכן לספוג)

 ואם היה מטפל בזוגיות אצל בעל מקצוע על מנת לשנות - אולי היו נמנעים כאבי לב רבים

ועכשיו תהיו בטוחים שזה לא נורמלי

לאחד יש דרך להתמודד בעזרת בריחה ולאחד לרצוח, זה וזה לא נ ו רמלי...

אם היא אדם טוב ויש בסיס אני חושבת שכדאי שתלך ליעוץ מקצועי על מנת להביא לשינוי

אני מקווה שהיום המצב יותר טוב...

גם אני חושבת שאמא ואבא שלי כשלו בחיי הנישואין שלהם. הם רבו, ורבים, כל יום כל היום, ולפעמים אני מרגישה שזה משפיע עליי ביחסיי עם בעלי.  אני חושבת שלפעמים צריך ללמוד מההורים מה לא לעשות...

אפשר ללמוד- מהתבוננות והכירות עם זוג שבנוי היטב, או מיעוץ זוגי, או מספרים על נישואין וזוגיות 

לא מספיק לומר מה לא- צריך לדע ולתרגל ולהנחות איך כן