פורום נשואים טריים (עמוד 535)

 

 

 

אם תרצי יש עוד המון...

הישיבה..

כי אצלי אני יודעת שלא אכפת לה ושאם אני לא אוהבת אז היא באמת מעונייית שאני אחליף למשהו שיותר מוצא חן בעיני.

ז''א זה תלוי מה היא התכוונה כשהיא אמרה שיש פתק החלפה, וזה רק מי שמכיר מקרוב יכול לדעת.

בהצלחה!

אמא שלי קנתה לה טבעת ארוסין.

היא לא אהבה אותה. 

אחרי הרבה זמן היא אזרה את האומץ ללכת ולהחליף

הלכנו אמא שלי אשתי ואני 

והיא החליפה למה שאהבה.

עד היום אשתי שמחה בטבעת היפה שיש לה

עד היום אמא שלי משבחת אותה שהיא החליפה ולא נתקעה עם טבעת יקרה שהיא לא אוהבת. 

העניין הוא שהם בקשר מאוד טוב (אמא שלי ואשתי). 

אבל ההגיון אומר שאם חמותך השקיעה כסף היא רוצה שתהיי שמחה ומרוצה בתכשיט שהיא קנתה לך

ואם את מחליפה אז יש שתי אפשרויות,

או שהיא תיעלב שאת לא אוהבת את הטעם שלה

או שהיא תשמח שאת מנצלת את המתנה בצורה הכי טובה לך.

את צריכה להכיר את חמותך בשביל זה. 

חמותי קנתה לי משהו שכל כך כל כך כל כך לא מתאים לי, הייתי בהלם

 

אז היא אמרה שתחזיר לחנות ושאני אלך עם החתן לקנות כבר על פי הבחירה שלי.

 

עד היום אין לי מושג אם היא נעלבה או לא או אם היא בכלל זוכרת את זה..

אני לא זכרתי את זה עד לשניה זאת

מה שאנשים אחרים יגידו, זה לפי מה שהם.

לא לפי מי שאת ומי שהיא.

אין מצב שהייתי לובשת...

 

קרה לי כמה פעמים שקנו לחי דברים שלא 'נדלקתי' עליהם,

 

ועם הזמם למדתי לאהוב וממש התחברתי.

 

בעיני ברגע שמישהו קנה לי משהו אמא/אחות/בעל/חמות/...

 

הוא השקיע מחשבה,

 

וכל פעם שאני עונדת את אותו תכשיט, אני נזכרת בו/ה

אחרת היא לא היתה מצרפת...

כמובן היא יכולה להעלב, זה תלוי ממש באופי שלה.

בכל מקרה, אם מחליפים (וגם אם לא) כדאי להודות הרבה על המתנה ולהגיד כמה נהנים ממנה, כך זה עושה הרגשה טובה וגורם לא להעלב.

היה לי ממש לא נעים. עוד לפני החתונה וככה אני מגיבה...

אבל כשראיתי את הפמוטים, למרות שבתוכי הזדעזעתי לגמרי, אמרתי לה בהתלהבות תודה רבה. לא שיקרתי ואמרתי שהם יפים, אלא רק תודה על המחשבה, והמאמץ של הקניה, וההוצאה הכספית (זה לא מובן מאליו אצלה). ובאמת התכוונתי למה שאמרתי.

אח"כ, דרך בעלי, שהיה אז רק ארוסי, העברתי את המסר שאני רוצה להחליף. והיא קיבלה את זה בסדר גמור.

שחמותי קנתה לי...
ברמת העיקרון היא רצתה שייצא לנו להגיע ביחד לירושלים לפני החתונה,ואז שאני יבחר את הפמוטים שהיא תקנה לי,אבל היא דיברה על זה בערך כשבוע לפני החתונה,וכבר בכלל לא חשבתי שהיא תקנה לי,וקרובת משפחה תכננה לקנות לנו מתנה לחתונה פמוטים,ולקחת אותי איתה לבחור,ואז חמותי התקשרה לאמא שלי במהלך השבוע האחרון שלפני החתונה,כי אני בדיוק לא יכולתי לדבר כשהיא היתה בחנות שהיא קנתה לי את הפמוטים...

אז אמרתי לאמא שלי,שתגיד לה שאני רוצה פמוטים בצורה xyz...
ולפני השבת שבע ברכות,שהיתה איפה שאנחנו גרים,חמי קפץ אלינו ממש כמה דקות לפני הדלקת נרות,והביא לנו את הפמוטים,האמת שאני אפילו לא זוכרת אם היתה לנו אופציה של החלפה או לא,
אבל אני לא ממש אוהבת את הדוגמא,וגם זה ממש אבל ממש ממש סיוט סיוט לנקות אותם....
עם כל כך הרבה חריטות,וזוויות,ממש לא כמו שרציתי...
אבל כנראה שזה התוצאות כשמודיעים מהרגע להרגע שרוצים לקנת פמוטים מתנה,ולכן אין אפשרות לתאם זמנים מתי נח לשתינו להגיע לקנות...
וכשמנסים להסביר בטלפון בלי יכולת ממש להראות מה הכוונה...
עכשיו כבר התרגלתי אליהם,והם דווקא סבבה כאלה..
אבל ממש לא הייתי בוחרת אותם,
וחוץ מזה,שהפמוטים שראיתי אצל כל המשפחות שאי פעם ראיחתי אצלהם פמוטים מכסף,הפמוטים היו יותר יציבים(הם דקיקים,ונמוכים יחסית למה שהכרתי...)
בקיצור,הייתי ממש רוצה להחליף אותם,ויש מצב שכשחושבים על זה,מצלצל לי משהו שחמי אמר שאם נרצה אפשר להחליף אותם,אבל אני לא בטוחה,וחוץ מזה,שהוא ממש התאמץ להספיק להביא לנו אותם לשבת הראשונה,וידעתי שהם יקפצו אלינו בשבת לראות את הבית,רציתי לשמח שתם שיראו שהיה שוו להם להתאמץ להספיק להביא לנ לפני שבת את הפמוטים,אז מהר מהר סידרתי עליהם את הנרות והדלקתי נרות(זה היה ממש זמן הדלקת נרות כשהוא הביא לנו את זה..)
אז גם אם היה פתק החלפה,וגם הוא קבור לנו במקום אלמוני בביתנו,זה לא היה רלוונטי מהדקות הראשונות,כיוון שמיד השתמשנו בהם...

הלכתי להחליף
אבל חמותי אישה יקרה מאוד, ככה שבלב שלם תרצה שאחליף. וכלשונה- רק תלכי תסתכלי, אולי יש משו שתאהבי יותר!

אני רודפת אחריך בכל הפורומים.. שלחי מסר.. נחליף פרטים..
רציתי קודם לשאול כמה את לוקחת לשעה?

ויש דברים פחות מהותיים. אצל כל זוג תמצאי תחומים של חוסר הסכמה, גם בדת וגם בכלל. אבל שורה תחתונה, אם להתייחס לפן הדתי, יש דברים בבסיס שעליהם חייבת להיות הסכמה, שהם הדברים היותר מהותיים כמו שבת, כשרות, טהרת המשפחה.. והכל מקבל עוצמה וביטוי כשמגיעים הילדים וצריך לחנך

כמו שכתבה זו שמעלי, יש דברים מהותיים ויש דברים שעליהם אפשר להתגמש (לא להתפשר, להתגמש!)

 

מצד שני, אם כל עצם הוויתו של הבחור גורם "לא להיות את" (כהגדרתך) זה מתכון לאסון.

זה נחמד מאוד שיש לו השקפת עולם מוצקה בנושאים מסויימים,

אבל מכאן ועד לגרום לך להרגיש לא בנוח על זה שאת לא כמוהו... הייתי מקצין ואומר שזה מדליק נורות אדומות.

בדיוק השבת היתה כתבה ב-"ישראל היום" על נשים מוכות, ועל זה שזו תופעה חוצת מגזרים ואמונות.

אני ממש לא רוצה להכניס אותו לקטגוריה, אבל כדאי מאוד שתבדקי טוב טוב את האופי של הבחור!

 

זה הרי יכול להתחיל בסגנון מוזיקה,

להימשך לסגנון לבוש,

ולהיגמר במה מותר או אסור לאכול ולאן מותר או אסור ללכת...

בכוונה הקצנתי פה, כי לא תמיד מי שנמצא/ת בתוך סיטואציה בעייתית מבינה שהיא בבעיה.

 

מקווה שהעליתי את הנקודה בצורה ברורה...

בסרטי בוגרים. שם אישה מספרת שבעלה עזב את הדת והם נשארו לחיות יחד

על ההתמודדות שלה עם הפערים

אני חושבת שההרגשה "לא להיות אני" לא נבעה מהבחור,אלא ממני(וזה ממש לא קשור לבעל מכה,אבל תודה על האכפתיות), הרגשה שנבעה רק מהידיעה שהוא מתנגד לדברים האלה מבחינה רעיונית...ואני תוהה איך אפשר לשנות את זה.

אפשר לקחת את זה לדוגמא אחרת-נגיד מישהי קולנית יחסית,והיא יודעת שבעלה לא ממש ממש אוהב את זה. ברור שהוא מקבל אותה בזה,ולא יגיד לה משהו על זה,אבל זה קצת גורם אוטומטית לתחושה של לצמצם את הנק' הזו אצלה,לא?

או אולי זו לא דו' טובה כי זה משהו באופי יותר.אבל נגיד-מישהי שמאוד משקיעה בעצמה,מתאפרת וכו',ובעלה נותן לה את המקום לזה אבל יותר בעד צניעות נניח...אז אוטומטית היא תרצה לצמצם את הנק' שהוא לא אוהב,ובעצם בזה לוותר על חלק ממנה,לא?וגורם הרגשה לא להיות היא לגמרי...

האופציה היחידה שאני רואה שזה לא יהיה ככה זה אם לא אכפת לה מדעתו (חס וחלילה...) או אם אין לא דיעה וזורם איתה במה שהיא...מה אני מפספסת?כי זו נק' שיש להרבה אנשים,אם לא בתחום הדתי אז במשהו אחר...

 

ו-אם אם-את יודעת במקרה מה השם של הסרט?

תודה רבה שוב!

שלום לך, רציתי לענות לך כבר אתמול... אבל הייתי מדי עייפה...

 

אני חושבת שבאופן כללי, יש נטייה לנשים "לעשות רצון בעלן" אבל לא תמיד הן מרגישות שלמות עם זה.. וזה באמת יכול להיות בכל מני תחומים. לכן, מה שחשוב, זה גם לעבוד על עצמך, להיות יותר פתוחה ו"מי שאת" ולא "להתנצל" ו"לשחק אותה" בשביל לרצות את השני. וגם לבדוק שבעלך הוא אחד שלא כל הזמן יבקר אותך וייתן לך ללכת בקצב שלך ואל ירגיש ש"אצלו האור" והוא המחנך.

 

זה שיש לך אופי של אחת שרוצה "לרצות" ו"לקבל", זה לא רע, זה אופי נשי וטוב, אבל צריך לדעת מתי זה לא מגיע ל"מחיקת העצמי", ואת צריכה לעבוד על עצמך לבטא את עצמך יותר (זה גם עניין של גיל, אני חושבת... בלי להכיר אותך אישית, אלא לפי איך שאני רואה את האישיות שלי שהתפתחה)

 

באופן אישי, אני פגשתי את בעלי (כבר לני 10 שנים) ואחרי שתי פגישות אמרתי לו "לא" והסיבה היתה - בדיוק זה - שהוא דוס מדי, ולא רק זה - עוד יותר גרוע - שזה באמת אמיתי אצלו... כמו שהבנת - הדברים התגלגלו וכיום הוא בעלי, ברוך ה'..

אז כן - בעלי רב באחת מהישיבות הגבוהות היותר דוסיות, ואני עובדת באוניברסיטה. הוא בזמנו הפנוי לומד תורה, ואני, אם יש לי קצת זמן פנוי, משוטטת בפורומים או רואה איזה סרט טוב... ועוד ועוד הבדלים...

 

ולהגיד לך שזה לא קצת הפריע? זה כן.. זו הסיבה שלא התחתנו מיד אחרי הפגישה הראשונה, אלא חיכינו 5 חודשים, ובזמן הזה דסקסנו על העניין, ורוב ה"מריבות הקטנטנות שלנו" היו סביב זה. ואני לא אגיד לך שזה תמיד פשוט, בעיקר כי את מרגישה שבאמת הוא צודק, אבל את פשוט לא נמצאת שם.

 

אבל מה שחשוב, תמיד, לבדוק, הוא שיש תקשורת טובה, שבאמת אפשר לפתוח נושאים ולדבר, ושיש מידות טובות והוא נותן לך ללכת בקצב שלך. כי באמת - הדברים האלה, אולי יהיו סביבם קצת חיכוכים, אך הם לא הנושאים החשובים בחיים, ולא על זה תיפול זוגיות. אלה נקודות שתמיד יהיו, בפער בין כל בני זוג - השאלה איך מתמודדים עם הפער.

 

מה שהיה טוב אצל בעלי - שהוא לא נתן לי לשחק אותה. לדוגמא - ללכת עם גרביים - הוא מאוד רצה שאני אלך, אבל שזה יבוא ממני, וזה הגיע בזמן מסויים, אבל הוא ממש לא העיר לי על כך. 

 

מצד שני, אני כן יכולה לחשוב על התנהגויות "ששיחקתי אותה" בזמן האירוסין והשנה הראשונה, למרות שזו לא היתה באמת אני - אולי כי ניסיתי לרצות אותו, ואולי כי חשבתי שאני באמת צריכה לשאוף לשם, אבל עם הזמן הפסקתי כי זה לא באמת היה אני (לצערי או לא - לא ברור...). להגיד לך שהוא לא חושב שאני צריכה לנהוג אחרת? יכול להיות שכן, אבל מה שטוב זה שהוא באמת משתדל לא להעיר יותר מדי, כי אני אני והוא זה הוא וכל אחד ועבודת ה' שלו.

 

כמובן שבעניין חינוך הילדים זה תמיד טיפה יותר מורכב ויש חיכוכים, אבל מדברים ומתדיינים, ושוב, אם יש אהבה, כבוד ותקשורת טובה - הדברים האלה נפתרים וממש לא מעיבים על החיים. (אני יודעת שבעלי היה רוצה שאני אהיה יותר מבחינה תורנית, אך מבחינת מידות אני יודעת שהוא מאוד מעריך אותי, וגם מבחינת איך שאני מחנכת את הילדים - ולכן זה נותן לי להרגיש מכובדת אצלו - למרות שאני יודעת שיש דברים שהיה רוצה שיהיו שונים.

 

ועוד דבר - אני באופן אישי חושבת שעדיף ככה - שהבעל יותר דוס מאשר האישה מאשר הפוך, אך זו הגישה שלי... אולי מנסיוני האישי..

וגם אם כן, תוך כדי אנשים מתפתחים ומשתנים לכיוונים שונים...

 

ולכן - אני חושבת - לשים את עניין המידות, הלב הטוב, ויכולת התקשורת במקום הראשון, כל השאר - זה בונוס (ושוב- כמו שאמרת, זה לא שיש ביניכם הבדלים משמעותיים כמו דתי וחילוני, אלא פערים שיש כמעט אצל כל זוג ברמה זו או אחרת)

 

אני אתן לך דוגמא - זה שבעלי הוא דוס כזה שלא יוצא איתי למסעדות או לבילויים בחוץ (מסיבות כשרות ודת..)- אולי זה מינוס מבחינתי, אבל זה שאותו בעל, עוזר בבית איפה שרק אפשר, נותן לי לנוח כשאני שפוכה, אבא מקסים לילדים, אחד שאפשר לדבר איתו וגם מישהו שבאמת הולך עם האמת שלו- זה באמת מה שעושה את החיים לטובים. ואני חושבת שהוא חושב עלי אותו דבר הפוך (זה שאני מבזבזת את הזמן במחשב  או שאני לא קוראת לילדים הרבה סיפורי צדיקים אלא יותר על דינוזאורים - זה מינוס... אבל יש הרבה דברים אחרים שהוא והילדים מקבלים ממני - וזה הפלוס...)

תשובה מושקעת ממש ואני עוד צריכה לעכל..(לכן גם לקח זמן להגיב)

עזרת לי להבין כמה דברים שהיו ודברים שחשוב שיהיו. אבל זה עדיין רק ברמת התאוריה וההבנה שזה נכון ו"ככה צריך להיות" וכשאני מנסה לחשוב על עצמי עושה את זה, קשה. במיוחד כשאת כותבת-"את פשוט מרגישה שהוא צודק אבל את פשוט לא שם" וקשה להיות בהרגשה של דיעבד. כאילו-מילא להביא את עצמך כשאת חושבת שאת צודקת,אבל כשאת מרגישה בעצמך שזה שלילי...?

וגם, כשיש נקודות שאני לא בטוחה מה בדיוק השאיפות שלי ונכון,אז נכון שאפשר לדבר אבל כשאת לא בדיוק יודעת מה הדרך שלך,מתבקש פשוט ללכת בדרך שלו,לא?הבעיה שזה גורם לך לא להיות בדרך שלך,כי בינתיים מבחינתך היית בדרך ביניים.

מישהו חכם שהתייעצתי איתו נתן לי דו'-שאם לאמא יש בדיוק תאוריה על איך צריך לשבת בארוחה וכל הסדר והאוכל,ולבעל פחות יש דיעה אבל הוא לא כזה בקטע של לחץ וכללים כמוה,אז אוטומטית לרוב זה יהיה כמוה בבית,כי היא מתווה דרך.וזה אומר שאוטומטית הכיוון שלו פחות משפיע,כי הוא פחות חד בקטע..אז זה גורם לחשוש שבגלל שאני לא סגורה על עצמי אני "אעלם"..

אני מבינה מה שאת אומרת,אבל עדיין תקועה בקטע של החשש.אולי זה כי זה חשש גם ממה שיהיה בבית,ולא רק שאני אוכל להיות בדרך שלי,אבל זה גם לגבי הדרך שלי (אפילו שמסכימה איתך שרצוי מבחינתי שהבעל יהיה יותר דוס,וגם  שמבחינה אישית זה הכרחי אצלי...)

תודה רבה בכל מקרה!חומר טוב למחשבה.ותמיד מחזק לשמוע "בעל ניסיון"

כשאת לא שלמה לגמרי עם הדרך שלך, קשה לך לא להתנצל ולרצות, אך מצד שני את מרגישה בתוכך מה טוב לך. אבל אפשר להיות גמישים, כן להקשיב, אולי גם לנסות ולראות איך מרגיש לך עם זה, אבל לא להתחייב מראש לדברים שהם באמת לא את ולא יעשו לך טוב, להיות עם יד על הדופק ולהתקדם בקצב שלך (אנחנו כן כל הזמן צריכים להתקדם, זה ברור לי, אבל אני, כדי להתקדם, גם  מפנקת את עצמי ומוותרת לעצמי, ובעלי - הוא לא כזה)

 

אני אגיד איך זה הלך אצלי, בעלי הגיע בתור בחור ישיבה, וככה זה אצל הרבה בחורים, מתוק וצדיק, אבל שממש לא מעורה בעולם הזה. אני ממש לא הייתי שם מבחינה חיצונית, אבל אני חושבת שמבחינה פנימית, מבחינת האמונה בה', הרצון לעשות טוב אנחנו שנינו באותו כיוון, פשוט אצלו זה יותר מתבטא בדקדוק עד קוצו של יוד, ואצלי זה מתבטא יותר בחופשיות, ואני כן גם מוותרת לעצמי לפעמים וטוב לי עם כך.

 

חוץ מזה, היו, ועדיין יש, נקודות שלא הסכמתי עם בעלי באופן עקרוני. אז כן, קשה להתווכח עם "דעת של תורה", אבל מצד שני, התפקיד שלנו הוא גם להפגיש את ה"דעת של תורה" הזו עם ה"מציאות" (לדוגמא, בעלי ממש רצה חתונה נפרדת, אני ידעתי שיהיה בלאגן בשתי המשפחות שלנו אם זה יקרה, בסוף התפשרנו - המשפחה יושבת יחד, החברים עם מחיצה ובנפרד, אני חושבת שזה שלא היתה לי דעה מוצקה בנידון ולא הייתי מוכנה להלחם על כך, זה הציק לו, מצד שני זה עשה הרבה טוב למשפחות שלנו... גם בברית של הבכור הוא רצה נפרד, אז המשפחה שלו כבדה את זה ושלי לא, הוא רצה לעשות מזה סיפור - אני הרגעתי אותו... בברית של השלישי - הוא כבר נהיה רב קהילה לא דוסית במיוחד, ואז סוף כל סוף הוא הבין למה זה לא שייך לשבת נפרד במציאות שלנו...) אני חושבת שבעוד דברים הוא "נפתח" ואולי קצת "התקלקל" בגללי, וגם אני נהייתי הרבה יותר דוסית בזכותו, אז איפשהו אנחנו נפגשים.

 

וכך, לדוגמא, בעניין חינוך הילדים, הוא תמיד מביא את הפן התורני, אני חושבת על פנים אחרים - הפן החברתי, הסביבה התומכת/המאתגרת וכו, ואני חושבת שכך הבחירות שלנו הן גם יותר נכונות, כי נכון שמבחינה תורנית הוא עולה עלי, גם מבחינת ידע וגם מבחינת המקום בו הוא נמצא, אך בבחינות אחרות אני תורמת את חלקי וכך יש שיח.

 

וכמובן, יש גם יתרונות - את לא מרגישה שאת אחראית על "חינוך" בעלך - אף פעם לא הייתי צריכה להעיר אותו בבוקר לתפילה, לדרבן אותו ללכת לשיעור, לבקש ממנו ללמוד עם הילדים תורה (ואם היית בפורום "נשואות בלבד" היית רואה שזה מטריד לא מעט נשים). אני גם לא חושבת שצריך "לחנך" את הבעל, אך כשהדברים האלה לא קורים ולך כן אכפת, כי זה לא המקום שאת יכולה לעשות במקום - זה מציק. ובעיקר - יש דמות תורנית בבית, יש דרך מוגדרת שלאורה אני והילדים הולכים, יש "בית של תורה". אני כן חושבת שהבעל צריך להתוות את הדרך ולהיות כמו "מגדלור" בבית, זה נותן הרבה מאוד לכולם, אפילו אם אני לא בהכל איתו שם. וממש אני לא מרגישה שאני נעלמת, פשוט כי בעלי נותן לי הרבה מקום - גם אם הוא לא מסכים איתי בהכל.

 

בקיצור ולעניין (אחרי כל האריכות), משפחה - בונים ביחד, זה אתגר, וצריך בשביל זה שותף טוב, בעיקר כזה שיודע לכבד גם דעות שונות, לדבר ולהתפתח ביחד. פערים דתיים - גורמים לאתגר להיות גדול יותר. אך מידות טובות - גורמות להכל להיות אפשרי.

(אבל זה על זוג שהתחתן ואח"כ אחד מהם השתנה...)

http://www.inn.co.il/TV/Cat.ashx/4/118 

מנה עקרית- עוף בסיר, עוף בתנור, חתיכות חזה במחבת, סטייקים של חזה בתנור/ במחבת- כל אלה יותר זולים ויותר בריאים משניצל. אפשר גם להכין קציצות מטופו אבל אני עוד לא ניסיתי אז אין לי המלצות איך מכינים...

תוספות- קודם כל אפשר לגוון את האורז ולהכין לפעמים אורז מלא או אורז אדום. בורגול, קינואה, אפשר גם קטניות: גריסים, חיטה.

ירקות- מגוון לך או שהיית שמחה לגיוון גם שם?

ואם יש משהו שאת רוצה פירוט איך להכין, תגידי...

ירקות - זה בסדר.

תודה, צדיקה!!

להכין פשטידות,

סלט תפוחי אדמה

שקשוקה

כדורי גבינה

לביבות בטטה/ ירק אחר אפויות

מרקים למיניהם: עגבניות ואורז, בצל, מרק כתום

 

 

אני לא אוהבת שקשוקות, פשטידות, מיונז, תפו"א מוקרמים

מוצרי חלב עושים לבעלי בלאגן בבטן...

תודה בכל אופן על הניסיון!!

 

 

נכון שאנחנו מתוסבכים? 

בעזהי"ת

 

[לא קראתי את השאר מקווה שאני לא חוזרת]

 

מנה עיקרית- קציצות, מוקפץ עם ירקות, עוף בתנור [הכי טעים- עושים את העוף בתנור עם התוספת מתחת.], עוף בשלל צורותיו.. בורקס פילו עם בשר, מוסקה, לזניה בשרית

תוספות- גריסים, בורגול [סלט טאבולה- ארוחה שלמה ומרעננת!], חיטה מלאה, קינואה, אמרנט [-הדגן הכי בריא], אורז מגוון- אדום, פרא, בר, מלא רגיל, קוסקוס, עדשים, מג'דרה, ירקות בתנור, אפונה וגזר,.. [יש גם דוחן, וכוסמת אבל אני פחות מכירה אותם]

וגם- מרקים שווים: מרק ירקות, מרק עוף, מרק כתום, מרק בצל, מרק פטריות, מרק תירס, מרק עדשים.. וכו'..

יש לנו את אותה הבעיה, רק שאצלנו בעלי אוכל הכל (בתנאי שהוא בריא) ואני המפונקת...

אז יש מגוון צורות שונות של עוף בתנור או מבושל, וכמעט כל צורה עדיפה משניצל.. (אני עושה פשוט עם הרבה פפריקה מתוקה, מלח, ורוטב צ'ילי חריף), אפשר גם כדורי בשר (לאכול יחד עם קמח מלא)

תפוחי אדמה זה אמנם לא בריא, אבל כתוספת זה נוח ויש עוד צורות בשביל הגיוון (תפו"א עם שום ובטטה, רוטב צ'ילי,פפריקות ושמן זית, תפו"א עם פלפלים ופרורי לחם (אם את מעוניינת אני אתן לך את המתכון) ועוד סוגים שונים..

אפשר להכין קטניות שונות (שעועית, אפונה, חומוס וכו'), אנטיפסטי, אורז מלא ודגנים מלאים, קינואה..

וכמובן- מרקים. זה ממש הציל אותנו.. וזה מתאים במיוחד לחורף. מרק אפונה (טעים, פשוט להכנה ובריא), מרק קישואים, מרק דלעת.. יש מגוון מרקים וכמעט כולם בריאים ממש!

את יכולה להכין גם קציצות טונה, אם מכנים אותם עם הרבה גזר, תפו"א, לחם מפורר ותיבול, לא מרגישים כמעט את הטונה.

מקווה שעזרתי

 

פלפל ממולא,

קציצות מעוף

אפשר בטטה בתנור,

אפונה ורסק עגבניות.

תירס

ירקות מוקפצים

 

דגים: מושט בתנור, שניצל מדגים.

 

לדוגמא, אני מבשלת שוק הודו(או כנפיים עוף) עם מים פפריקה, לאחר שמתבשל מכניסה אורז - מעדן.

ובכלל אנו אוכלים בעיקר אורז, יותר זול ובריא מתפו"א לפעמים מגוונים בעוף ותפו"א בתנור

 

אם אתם אוהבים כוסמת(מין קיטנית) אם מכינים אותה בשרית ומכינים נכון-זה יכול להיות טעים ובריא מאוד

חיטה- הכנה קלה וזה טעים.

סלט בורגול אחלה דבר.

פשטדות.

אם רוצה מתכונים אפשר באישי..

בהצלחה.

תכיני בקופסא גדולה זה מעולה בהקפאה!!

אני משתמשת הרבה בבשר או עוף טחון.

קציצות, ממולאים ועוד ומקפיאה

ברוכה הבאה!

מזלטוב

|בורח מפה עד עוד כמה שנים יפות|

ברוכה הבאה

אצלנו זה תקופות. אנחנו גרים שעת הליכה מההורים של שנינו אז בתחילת נישואינו היינו אוכלים אצלם ארוחות שישי וחוזרים הבייתה.  אבל היום אם אנחנו באים, זה לכל השבת.

[כשהייתי בהיריון לא יכולתי בלי מזגן. אבל בגלל שאין לנו שעון שבת למזגן, בערך מחוודש שביעי היינו כל שבת אצל ההורים.]

עכשיו (נשואים 3 וחצי שנים) עם שני בנים מתוקים, אנחנו כמעט כל שבת בבית.

השיקולים שלנו ללכת להורים זה: 1יש מי שישמור על הילדים ואפשר לנוח באמת, ו2לפעמים, כשאין לי כוח לטרוח במטבח בימי שישי לכבוד שבת. 3 אחות בשנת שירות שבאה לשבת

שיקולים להישאר בבית: 1פרטיות (חשוב לנו מאד) 2 גיבוש משפחה 3 אווירה נעימה יותר

 

אוו, ממש נשפכתי פה... טוב, מקווה שעזרתי

 

בשורות טובות

 

ואפשר לדעת למה שאלת?

קודם כל, כל הכבוד על הפירוט,

אני מטבעי אדם של בית, קשה מאוד להוציא אותי מהבית, אני תמיד בגישה של להזמין אנשים ולהפוך עולמות שיהיה להם הכי נוח שבעולם, אבל מפה ועד לצאת מהבית, קשה לי, אולי זה גם נובע מזה שקשה לי שאנשים עושים בשבילי דברים?!

[כבוד החותנת- זה הזמן להפסיק לקרוא! ]

 

בבית הילדים ישנים יותר טוב,

אננו יכולים להרגע קצת יחד אחרי שבוע עמוס,

והנסיעות הארוכות האלו לא עושות טוב לאף אחד..

 

מצד שני, אחרי זמן מה ללא הורים וללא משפחה יוצא שאנחנו נתקפים

רצון להיות קצת עם כולם ברעש ובבלאגן ויוצאים למשך כמה שבתות ברציפות להורים או לאחים

שבבית הגבולות מכל השבוע נשארים אותם גבולות, וכל הכללים של הבית לא מטשטשים אחרי שנוסעים לשבת...

אצל ההורים שלי, ואצל ההורים שלו זה יותר פשוט כי הם גרים לידינו אז עושים ארוחה-ארוחה או משהו כזה.

אנחנו נשואים יותר מעשר שנים וב"ה מבורכים בכמה וכמה ילדים.

אבל- זה פשוט ממש ממש חשוב לנו להיות בקשר עם ההורים והאחים שלנו! 

ומודה- אני לא יכולה בלי אמא שלי... עדיין...

ויש בזה המון בכל מה שקשור לשמירה על קשר, השאלה אם שמירה על קשר באה דווקא דרך שבתות או שאפשר גם בדרכים אחרות?

בערב שבת אין סיכוי שאבוא, הילד תריך לשון ולא שווה לי החיסכון בלהכין עם ילד מחורפן ברקע..

ומה גם שאם לא אעשה שבת בבית כל השבוע אנחנו נהיה בלי אוכל מבושל ...אנחנו עסוקים כל השבוע אז מבשלים ביום שישי ל4 ימים...

 

אבל סעודה שלישית תמיד עם ההורים...

 

להורים של בעלי נושאים פעם ברבעון..

גם כי אין כח לנסיעות, וגם כי חמותי עצמה עם ילדים קטנים (בן חמש..)וולא קל לה..

 

 

אבל גרים בישוב של ההורים שלי, אז באים בערך פעם בחודש לסעודה 

 

ולחמים נוסעים פעם כמה חודשים, קשה לנסוע עם שלוש קטנטנים 

פחות סיבות לריב ולהעלב

נסענו כל שבת שניה או שלישית

שבת בית,

שבת הורים של הבעל,

שבת הורים שלי

שבת מקום אחר...

וחוזר חלילה..

למרות שבתקופה האחרונה זה יוצא יותר פעם בחודשיים שאנחנו מגיעים להורים..

אוהבים להיות בבית, אבל גם אוהבים לנסוע.

אבל לפעמים רוצים להתפנק, או לשנות אווירה, או שמתגעגעים לאבאמא. (או לאוכל שלהם)

אבל תמיד תמיד הכי נהנים זה בבית.

ככה אפשר לנח.

הסדר שלנו שמתאים לילד שלנו.

התפילות שלנו. האוכל שלנו.

החברים שלנו.

 

תכלס יוצא בערך שבת או שתיים בבית ואז נוסעים לאחד ההורים.

משתדלים לא לנסוע רצוף.

זמן למשפחתיות, למנוחה, זמן לעצמנו אחרי שבוע עמוס.
הילדים רגועים הרבה יותר ובכלל נחת.

אחרי שבת מחוץ לבית אני תמיד מרגישה שאני צריכה מייד עוד שבת

כל הדברים הקטנים האלה שיש פה ואין במקומות אחרים...

כיום 8 ילדים

אבל היינו כך גם כזוג צעיר

זו תקופה יפה של בניה ועיצוב משותף

ןאירחנו המון

כלכלי- לא שיקול בעיני לעניין- "ולוו עלי ואני פורע" רק בלי להתפרע

 

כמו שעדידפ אמרה - שיקול כלכלי זה לא שיקול כשמדובר בהוצאות שבת וחג.

ובלי קשר - לי זה נשמע קצת נצלני, ללכת למישהו אחר כדי לא "לבזבז"...

ממקום של להגיע להורים כדי להיות איתם שבת,

או ממקום של להגיע להורים כי זה חוסך בהוצאות

או שפשוט אנחנו מנצלים אותם מגיל 0..
מבחינתי הורים זו נתינה אינסופית. ככה זה יחסים נורמלים של הורים וילדים.

אבל מבחינתנו - להשתדל כמה שפחות להכביד וכמה שיותר לעזור.

ובטח שלא להגיע אליהם במטרה לחסוך כסף (אלא אם כן ההזמנה באה מצידם והזוג במצב כלכלי קשה וההורים עוזרים בשמחה, כספית ופיזית/טכנית).

 

 

 

קשה לי לחפור מהפלאפון, נסתפק בזה בינתיים..

זה ממש לא בא מהכיוון של לנצל, ואם לדייק, על סמך הסיבה הזו לבד (הכלכלית) לא ניסע לשבת, אבל הסיבה הזו בהחלט יכולה להכריע את הכף במקרה של התלבטות...

 

 

בעצם...

אולי אם הוא היה מאד רוצה, והיה יושב איתי ללמוד על המצווה שבזה, חסד של אמת וכ',

ושזה בעצם עניין רוחני נעלה ולא רק עיסוק עם גופות כל היום אולי כן.

 

אבל ממש אולי.

שה' ייתן פרנסה טובה לכולם.

אתן מתלוננות?....

 

נראה אותו ביום שאחרי תחיית המתים.

גם מובטל, וגם מלא לקוחות עבר עטים עליו 

ומתיישב מאחורה.

אחרי כמה דקות של נסיעה הוא רוצה להגיד לנהג משהו, אז הוא נוגע לו בכתף. הנהג קופץ ממקומו, נבהל כולו ומתחיל לאבד שליטה על האוטו. חותך כמה מכוניות, עובר נתיבים, בסוף מצליח לעצור על אי תנועה.

לאחר כמה דקות ששניהם נרגעים, הנוסע אוזר עוז ושואל את הנהג מה הסיפור. עונה הנהג: שמע, זה לא אשמתך. אני חדש במקצוע הזה. 20 שנה הייתי הנהג של רכב הלוויות של חברא קדישא...

או שלא הבינו

או שסתם מייבשים..

חזק וברוך!

כן

ואשתו עוצמת עיניים...

 

יום אחד הוא לקח אותה איתו כדי להביא גופה, אז הוא ביקש ממנה לחכות בחוץ...

זו עבודה שמצריכה הרבה רגישות אל מול המשפחות,

וזה חסד של אמת, כך שזו לגמרי עבודה שמכבדת את בעליה לדעתי.

ההסתייגות - אם הייתי רואה שהמגע היומיומי עם המוות משפיע עליו לרעה,

גורם לו לקושי נפשי, הייתי מעדיפה שימצא עבודה אחרת.

הייתם מסכימים?

 

 

שוויון זכויות בעבודה...

לא.

אין לי בעיה

שבעלה רב. ויום אחד התקשרו אליו ואמרו לו שיש מישהי שצריך לקבור

ואין מי שיטהר אותה, אז הוא היה ליד אישתו ואמר אישתי תבוא.

היא היתה בשוק והתנגדה מאוד וממש פחדה מזה, אבל בסוף הלכה בחיל ורעדה כי ידעה

שזו מצווה חשובה. ומאז ועד היום - משהו כמו 20 שנה אחרי, היא עוסקת במצווה הזאת במסירות.

שיירבו צדיקות וצדיקים כמוה בישראל. אם הוא מסוגל? למה לא?

אפילו לא בעד מיליון שקל בחודש

ומבחינה הלכתית-
הרבה יותר פשוט לקבור אנשים מאשר לחתן אותם...

והשאלה מצאה חן בעיני נורא...
(וגם רעיון לסקר:י למה ככ הרבה גברים מגיבים לסקר נשי?? ) 

אבל סבא שלי עבד המון שנים בחברא קדישא.
עבודה לצדיקים.
אין לי בעיה שבעלי יעבוד בזה (סבא שלי היה הקברן בכבודו ובעצמו תקופה מסויימת אפילו..) כל עוד זה לא משפיע עליו נפשית..

 

ובלי קשר, דייטים בבית קברות זה הכי..

לפי דעתי זה מצווה אדירה (במיוחד בשומרון. בעבר היה המון פיגועים ומראות מזעזעים.)
עבודת קודש. אם בעלי ירצה לא אתנגד.
מהכרות עם בעלי.. הוא לא ירצה...

 

זה מצווה ממש חשובה במיוחד באזורים פחות מרכזיים בהם אין הרבה אנשים שמוכנים לעסוק בזה... אני הייתי מסכימה.

הוא אמר שהוא יבקש ממני לא לעבוד בזה כי זה מחספס את הנפש ורק מי שממש יכולה להתגבר על זה שתעסוק בזה (ואני נראית לו לא מספיק חזקה לזה..)
והוא- אם הוא ירוויח מלא כסף הוא ירצה לעבוד בזה כי הכסף יענה את הכל...

לא סתם זה נקרא חסד של אמת.

 

בח"ק של ירושלים זו עבודה בהתנדבת מליאה שפעמיים בשנה (לפני החגים)מאבזרים את משפחות המתנדבים בכל טוב

בחברה קדישא עירונית מתגלגל כ"כ הרבה כסף,

שללא פרוטקציות אין לך שום סיכוי להתקבל לעבודה

כי לא היה מי (בחו"ל)

זה היה מהרגע להרגע

הוא לא שאל אותי וידעתי מזה רק אח"כ

מסכן הוא ממש היה מפוחד, כיון שידע שזה מצווה עשה והתגבר

בתור עבודה, אם יתרגל- מה אכפת לי רק שיביא ת'תלוש

 

 

אקו"ם זה לא של הזכויות יוצרים??

של זמרים וזה?

או זוג שמתחתן? למה צריך לשלם את זה?

לא זכור לי ששילמנו משו כזה...

רוצים שנשלם-אם לא זה בעיה שלנו..

אנחנו אמורים לשלם את זה?

או לדיג'יי.. ואם דורשים מכם לשלם את זה כתוספת זה כי מנסים לסחוט ממכם עוד כסף...

אני נעלבת בשם הלהקות, הדי.ג'יי ובעלי חברת ההגברה. מי שגובה את המחיר הזה הוא בעל האולם. לצערי יש חוק בעניין, ומהיכרות פנימית, אף אחד מבעלי ההגברה לא גובה סכומים כאלו. מי שדורש את זה הוא באמת סחטן ואז זה הזוי כי זה בא בנוסף לדרישת האולם. ואם כבר אם כבר, אז זה תפקידם של הדי. ג'יי (כשיש) לגבות סכום כזה כי זה חובתם לשלם תמלוגים על השמעת שירים. הכסף מגיע בסופו של דבר לזמרים המושמעים.

אבל באמת מהיכרות מקרוב, בעלי ההגברה בקושי לוקחים סכומים שמכסים את העבודה שלהם.

ב"ה

התקליטן / הלהקה שרים או מנגנים שירים של זמרים בעלי זכויות יוצרים.

אנחנו שילמו התחתנו לפני 9 חודשים.

לאולם היה תנאי שהתזמורת/די ג'יי יהיו בעלי אישור תשלום מאקו"ם,

התזמורת אכן דאגה לעניין באופן קבוע -ועבורנו זה היה כלול בתשלום. 

אגב - לדעתי בהחלט מדובר בתשלום מוצדק, יש עניין של זכויות יוצרים, ומדוע מי שכתב והלחין והשקיע בהפצת שיר לא יזכה בתמורה על כך? אם אני לא טועה מדובר בכמה מאות שקלים ולא בדרישה מטורפת.

 

לא היו מוכנים לפתוח את האולם בלי זה. ביקורת ותביעה, הם כלפי בעל האולם. הוא אמור להחזיק שובר תשלום לבנק הדואר.  כך שאין ברירה אלא לשלם. מזל טוב.

פשוט הזוי הדבר הזה..

בדיוק כמו שאר ההוצאות שלו כמו רכב זמן בלאי וכו׳ יש לו הוצאה שהיא בעצם תשלום בשביל לקבל אישור לשיר או לנגן שירים של זמרים אחרים.

לא נראה לי הגיוני שצריך לשלם על זה בנפרד בדיוק כמו שנהג מונית לא יבקש ממכם 100 שח על הנסיעה פלוס 30 שח על הדלק.. זה כלול במחיר.

כל הקטע שגילינו שבסוף האולם לא היה חוקי, אז ספק אם בכלל העבירו את הכסף למי שצריך להעביר, או שסתם מצאו עוד דרך לגזור עלינו קופון קטן 

הם שרים שירים ישראליים, שירים חסידיים, ובאופן כללי זו להקה שפונה יותר למגזר הדתי לייט. 

ההורים שלי חילונים, וכך גם מרבית האורחים שלהם היו

אפשר להגיד שההורים של בעלי דתיים אבל אין לי מושג איך להגדיר אותם בדיוק,

להבה היו אצלנו, וכולם, גם האורחים החילונים-למהדרין של ההורים שלי נהנו והתפעלו, 

בעיקר כאלה שמבינים במוזיקה ומנגנים בעצמם ברמה גבוהה.

הם שרו שירים ישראלים שיש בהם ערך נניח "זה יבוא" של ריטה,

(לא שרים שירים בסיגנון הרקדן-האוטומטי,זה היה בסוף הקיץ ושירים קלילים אחרים שראיתי אצל כלים שלובים)

וניגנו מנגינות של מוזיקת עולם (אירי וזה..) 

הם לדעתי יותר זולים מכלים שלובים (יכול להיות אבל שזה תלוי באיזור ובמרחק.. תבררו..).

אני אוהבת את להבה יותר,

להבה מתאימים לחתן וכלה יותר "ביינישיים" מאשר כלים שלובים, 

לא מרקידים מעורב, 

מנגנים ממש ממש יפה וברמה מקצועית גבוהה, יחסית ללהקות "ליגת העל" הם לא יקרים מאוד. (נכון ללפני שלוש שנים)

אנחנו היינו ממש מרוצים מהם וגם האורחים.

אמא שלי שיגעה בטלפון את המנהל שלהם שהוא גם נגן, והוא היה מאוד נחמד וסבלני.

בהצלחה!

 

 

אומנם הם כשלעצמם ביינישים, ולא מרקידים מעורב לפי מה שזכור לי, אבל המשפחה של בעלי חילוניים לגמרי ושלי מסורתיים כאלה, ועדיין היה אדיר בחתונה...!!

עדיף שאנחנו נתעורר לשוב לה' לפני שהוא יעורר אותנו...

 

...שני מושגים יסודיים בתורת החסידות: 'אתערותא-דלתתא' (=התעוררות מלמטה) ו'אתערותא-דלעילא' (=התעוררות מלמעלה). 'אתערותא-דלתתא' היא התעוררות נפשית שבאה מצד האדם. הוא מעורר את ליבו לעבודת-ה', מתגבר על חומריותו ומנסה להתרומם ולהגיע לקירבת אלוקים. 'אתערותא-דלעילא' היא רוח-טהרה שנופלת על האדם מלמעלה, מבלי שהוא עצמו יהיה מוכן וראוי לכך.

(http://habad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=69&CategoryID=200&SubjectID=9)

 

בסניף‏ ‏של‏ ‏בנק‏ ‏לאומי‏ ‏או‏ ‏הפועלים.
כל‏ ‏המידע‏ ‏כאן:
http://www.hachvana.mod.gov.il/pages/hok/hok_pikadon_ishi.asp?UN=6&HD=6&SUB_UN=3

5 שנים זה הזמן שבו הכסף הופך להיות בעו"ש.
אז אתה צריך להגיש איזה טופס בקשה לשימוש בפיקדון לבנק.. המידע המורחב באתר להכוונת חיילים משוחררים.

אתה מגיע לסניף בנק הפועלים (נראה לי אפשר גם לאומי, לא סגורה על זה...) עם תעודת נישואין ופרטי החשבון שאליו אתה רוצה להעביר.

פרוצדורה דומה ללהגיע עם טופס שכ"ל ואישור מוסד מוכר, רק שפה אתה יכול להוציא את כל הסכום.

 

מזל"ט קרקע אוויר

עד לפני שנה וחצי זה היה בלאומי

אני הבנתי שאם לא מוציאים תוך 7 שנים מסיום השירות, הכסף נמחק ואת כבר לא יכולה להוציא..

(לא מניסיון, אולי עדיף לשאול גם מקורות יותר מוסמכים)

(לא נמחק, אלא חוזר למדינה...)

מחלקים פתקים וכל אחד רושם עצה לבני הזוג, זה יכול להיות רציני, ושטותי.. -מה שבא, ואח"כ מקריאים.

 

אפשר לשדרג- ולשים חפצים על הרצפה, וכל אחד בוחר חפץ, ואומר עצה שקשורה אליו.

אני מכירה את זה בגרסה אחרת.

כל אחד מביא חפץ וממציא ברכה שקשורה לחפץ.

על כל צלחת יש פתק מודבק למטה על מילה- וכל אחד מברך את הזוג לפי המילה 

 

כל אחד מביא איתו ספר ילדים (או ספר אחר) ופותח אקראית בעמוד- ולפי זה מברך את הזוג

 

מביאים סל מלא חפצים ופיצ'יפקעס -כל אחד מברך את הזוג לפי החפץ- והם מקבלים את כולם... 

 

 

אני ניסיתי המון שיטות שלא עזרו, פטל, רימונים, ילקוט הרועים ועוד.

ברגע שהתחלתי לקחת חומצה פולית (צריך אם מתכננים הריון), התקצר כל חודש ביום!

המון הצלחה!

תודה

בינתיים נכנסתי להריון חצי שנה אחרי החתונה בערך,וגם זה רק אחרי שלקחתי כדורים שנקראים איקקלומין.
כרגע אני בסיומה של הפלה מההריון הנ"ל,וחושבת לבקש מהרופאה לחזור לקחת את האיקקלומין,אם זה מה שעוזר לנו להצליח להכנס להריון,אני מוכנה לדחוס בשביל זה את הכדורי הורמונים האלו לגוף שלי...
בשורות טובות בקרוב!

נראה לי 3 לימונים ביום!!

 

בהצלחה!!

לבקבוק מים גדול,ולהוסיף 1-2 כפיות סוכר על כל כוס מים שיש בבקבוק.
מדדתי כמה כוסות יש בבקבוק,וזה יוצא בערך9-10 כוסות.
אני ממש לא סובלת לימון,אז שמתי יותר סוכר,נכון שזה לא בריא,אבל זה לא בשביל הבריאות,כרגע אני ממוקדת מטרה לקצר את הדימום...
אתמול כל פעם הייתי צריכה לערבב שעות את הבקבוק,כי הסוכר לא היה מעורבב נורמלי עם המים והלימון הסחוט,
אז היום עשיתי נסיון אחר-
סחטתי עשרה לימונים
הרתחתי מים פעמיים(ומדדתי שיהיה 3 ליטר)
שפכתי את המים הרותחים לקערה גדולה,הוספתי סוכר בכמות שחישבתי שאני צריכה(או יותר נכון,אהיה מסוגלת לשתות למרות הלימון)
עירבבתי את הסוכר והמים עד שכל הסוכר נמס
שפכתי מזה לשני בקבוקים,וכמובן שצריך להשאיר מקום למיץ לימון שסחטת(יצא לי בערך 700-750 מ"ל מיץ לימון מעשרה לימונים)
אחר כך הוספתי כמות של חמישה לימונים לכל בקבוק.
עשכיו זה במקרר,אני מחכה שיתקרר ואוכל לשתות.
מקווה שזה יעזור שהסוכר יהיה מורגש,ולא יהיה לי מידיי מגעיל לשתות את זה...

השפיע!!!!!!!!הייתי בהלם,לא דמיינתי כמה שזה יכול להועיל!!
מומלץ בחום!

מדגישה-מדובר על ילד יחידי.

האם הסכומים שרשמתן עדיין רלוונטיים?

כמו כן כנראה האמא מביאה אוכל..

ועוד שאלה- הגיוני לקחת כסף פר שעה,ולא מחיר מוגדר מראש?

אני הבאתי אוכל.
אזור השפלה.
לא כולל יום שישי, ילד אחד נוסף (חוץ משלי).
בררתי וחיפשתי הרבה וזה פחות או יותר המחירים אצלנו עם סטיות של עד 300 שח