את צריכה אולי להסביר לו בנחת, שגם אם מישהו טועה בהלכה - הוא עדיין אינו "כופר".. אלא יש לו טעות בהלכה. ואם מישהו מכנה אותו כינוי כזה, הרי זה עצמו איסור..

 

דבר שני, כתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך - ולא תישא עליו חטא". אמורים חז"ל, אם מוכיח בצורה פוגעת, זה עצמו חטא.

 

בנוסף, מן הסתם הוא מבין בעצמו שידיעותיו עדיין אינן מופלגות - והוא עלול לטעות, גם בדברים שעליהם מוכיח וגם באופן התוכחה.

 

אז תגידי לו אולי: תראה, אני מאד מעריכה את הרצון שלך לנהוג עפ"י ההלכה - אבל בינתיים מה שקורה מזה, זה גם העלבת אחרים - שזה עצמו עבירה - כנ"ל כינויים לא במקומם, כנ"ל אוירה לא טובה בין איש לאשתו, שזה בוודאי לא הדבר האחרון בסולם העדיפויות של ההלכה; והרי אנחנו רואים, שרבנים גדולים וצדיקים לא קוראים לנשים שלהם "כופרות", וגם אם טועים - מעירים אחרת.  אז בוא נלך לרב חשוב,נביא דוגמאות מהבעיות שמתעוררות בעייני הלכה ואופן ה"מחאה" עליהם - ונשאל אותו איך ראוי לנהוג. הרי גם אתה רוצה שזה יהיה עפ"י ההלכה.  וכך שנינו נדע איך מתאים לנהל אי הבנות בהלכה, טעויות, הערות..

 

יש לקוות שיסכים ללכת לרב, שהרי יחשוש שמא באמת הוא נכשל בהלכה בעצם צורת ההערה וכו' - ואז הרב כרב "יישר" אותו בנושא הזה, והוא יוכל להירגע מה"עצבנות ההלכתית".

 

במקביל - את יכולה להציע שתלמדו ביחד, נגיד "שמירת שבת כהלכתה" או משהו דומה; כך שניכם תדעו הלכות בהדרגה, ואולי זה גם יוכל לגרום ל"שיח" יותר נעים גם בנושאים אלו.

 

 

העיקר - רב מבין ענין, בהסכמה ובזריזות.

הוא חייב ייעוץ דחוף בכמה נושאים,

א' פראנויה הלכתית

ב' ייעוץ זוגי

ג' חיזוק בבין אדם לחבירו שנשכח מרוב רדיפת ההלכה...

אני לא חושב שזה משהו שאת יכולה להתמודד איתו לבד, ואני לא חושב שזה כשה נוראי המצב שלו הוא סך הכל חוזר בתשובה מואר שגילה את האור וחייב שכולם ילכו עם זה, זה מוכר ואפשר לעבור את זה אם הולכים לאנשים הנכונים,

יש רב במכון מאיר אני לא זוכר את שמו אני יכול לברר הוא ממש מתאים לזה זה העיסוק שלו,

שיהיה בהצלחה ולא להשאיר בלי טיפול.

אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה

שלא קשורה לעניין ההלכתי, זה משו בנפש,

 

יכול להיות שאם לא בהלכה, זה היה אובססיביות של משהו אחר.

 

אני בטוחה שזה משבש גם לו את החיים, ויכול להיות שהוא רוצה להפסיק ולא יכול??

 

זה מאוד מאוד מאוד קשה בתור האישה שלו לספוג את העלבונות האלה, וקבלי חיבוק גדול!!

 

אבל באמת יש דברים שהאדם נכנס למין "טראנס" כזה שרק האנשים סביבו יכולים לעזור לו לצאת משם...והוא מרגיש כלוא.

 

את ניסית לדבר איתו על זה הכי פתוח??להסביר לו שההתנהגות שלו היא לא שפויה? את קיום ההלכה הוא איבד מזמן, זה בטוח..

 

 כמה זמן בערך התופעה הזאת קיימת אצלו?

 

יכול להיות שאת בתור אשתו האדם היחיד שיכול לעזור לו, לחזור לחיים נורמטיבים ושמחים, ואולי תוכלי לעשות זאת ע"י פנייה לאיש מקצוע.

 

חיזקי ואימצי!! והכי חשוב, תפילות תפילות ותפילות!!ה' זיווג ביניכם, והוא בעז"ה ישכין שלום, שמחה, ואהבה ביניכם!

 

 

 

 

 

 

אפשר להציע פתרונות שונים.

ליווי של רב שמבין עניין זה בוודאי דבר טוב ומומלץ, ואולי יש עוד דרכים.

אבל,

שיהיה ברור שהוא טועה-טועה טועה!!! וזה במילים הכי עדינות שאפשר.

אין לו שום זכות שבעולם להתייחס ככה לאף אדם, בטח שלא לאשתו, ובוודאי שלא להוריו.

זו אלימות, שחמורה בדיוק כמו אלימות פיזית.

אלו גם הלכות פשוטות, הדרכות ברורות - ודרך ארץ שקדמה לתורה.

התנהגות כזו היא רעה, ומסוכנת מאוד.

אי אפשר לייעץ באמת בלי להכיר לעומק, ולכן אל תקחי את מה שאגיד עכשיו בתור עצה מעשית אלא בתור כיוון למחשבה:

ברור לי בהיגיון פשוט ומתוך ניסיון וידע מקצועי, שבמקרים שיש אלימות כזו והיא לא משתפרת ואולי אף מחמירה - גירושין הם לא אופציה פסולה.

צריך לעשות את זה ביישוב הדעת, ועדיף תוך התייעצות עם דמות מוסמכת בייעוץ נישואין, או עם רב מתאים, ועדיף עם אדם שיש לו אחיזה בשני העולמות הללו.

נכון, גירושין זה דבר קשה ועצוב - אבל אף אחד לא נועד לסבול את חייו עם אדם שאינו יודע דרכי התנהגות בסיסיות בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

כמובן שאם יש דרך להביא לשיפור - כמו דרכים שונות שהציעו לך לפניי - זה בוודאי עדיף. אבל אם אין שיפור - ובוודאי אם יש החמרה - לא צריך לפסול גם את האפשרות העצובה הזו.

בשורות טובות!

אמנם מילולית, אבל אלימות.

ואת חייבת להציב לו גבולות. 

"אלי לא מדברים ככה!" 

 

ייתכן גם שהוא סובל מOCD. יש לזה טיפול תרופתי שיכול לעזור.

לכן אני בעד לדבר איתו בנחת, להסביר לו שהוא עבר גבולות, אם אפשר לערב רב שהוא מקשיב לו- מה טוב.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול- להציב לו אולטימטום. או שהוא מטפל בעצמו בצורה מקצועית למיגור התופעה, או שאת הולכת. זכותך לרצות זוגיות טובה ותומכת ולא אלימה. וזכותך לקבל אותה.

 

ובמקביל לטיפול שלו בעצמו- מומלץ ללכת לטיפול זוגי. 

אדם שרואה נק' שמפריעה לו במיוחד אצל אחרים - רואה את ההשתקפות של עצמו.

סליחה על האמירה החריפה, אבל לי זה נשמע כאילו החזרה בתשובה שלו היא לא מאהבה אלא מפחד מעונש, ולא זו הדרך לחיות כיהודי.

אני מצטרפת לכל מי שהמליץ לפנות לרב לייעוץ ואולי גם לפסיכולוג במקרה של OCD, וגם לאלה שהאירו שזו אלימות לכל דבר. יש גם אלימות דתית, רק שתדעי, ואין שום סיבה שתמשיכי לחיות בצורה כזאת.

מעבר לכך שאדם צריך לכבד את אישתו יותר מגופו - יש כאן עניין בסיסי של "בין אדם לחברו", שהיא המצווה העיקרית בתורה. לכן, אם כל כך חשובה לו ההלכה, שיפנה אל המקור שלה ויראה שההתנהגות שלו פסולה מיסודה.

בבתעין יש יפהפיים ומבחר ממש גדול
בקטשופ ברחוב בן הלל בירושלים

אני יכולה להסביר לך איפה קניתי..

בפ"ת יש בחנות שברחוב מוהוליבר

ויש גם מחוץ לתחנה מרכזית,כיוצאים ביפו,פונים ימינה ויורדים למטה עד המדרגות הרחבות, תעלי, יש שם חנות ברחבה עם כל מיני מטפחות.

אני קניתי שם מטפחות צעיף פשוטות ,יפות וזולות..

בשווקים..!!!!

אז בינתיים רק אני יכולה לעבוד.

נראה שעדיף להתפשר.

לפתוח עוסק פטור ולעשות תיק עבודות (אפשר בפייס או בגוגל+) ולפרסם כמה שיותר

אני לא כ"כ מכירה עבודות בתחום אבל כמו שאמרו לפני, אפשר לעבוד באופן עצמאי ואפשר גם לחפש עבודה בהוראה- מגמה, חוגים בבתי ספר ועוד..

זה טוב להתחלה

אפשר גם לשלב..

או סטודיו באיזורך עם תיק עבודות

תעברי פיזית במקומות

זה תלוי גם כמה ברצינות למדת את המקצוע

אם תספרי לנו- אולי נוכל לעזור

בבתי דפוס משלמים מעט ולוקחים לעבודה בקלות,

אבל אחרי תקופה יוצאים עם ניסיון.

חיפשתי באתרים שונים וראיתי שאין כמעט הצעות.

ומה הכוונה עבודה קשה,ביחס לתשלום  או בכללי?

גם אני עבדתי בבית דפוס, תקופה קשה, אבל אח"כ נכנסתי למשרדי פרסום ממש טובים.

את הפדיחות שלי כגרפיקאית מתחילה עשיתי במקום פשוט, ורכשתי ניסיון מעולה בדפוס ובעבודה מול לקוחות, ואח"כ הגעתי ממש ממש מקצועית למשרדים הרציניים

אני עובדת בבית דפוס, זה לא משכורת ותנאים משהו בכלל, אומנם אני עושה הרבה דברים שהם לא רק לדפוס (מיתוג עיסקי ועבודות לאינטרנט), אבל זה נותן הרבה ביטחון וניסיון. אני עובדת מאוד קשה.. מקווה גם להגיע למשרד פירסום טוב בעתיד ולהרוויח עוד כמה גרושים...

וכבר כתבתי לך- אל תחכי להצעות עבודה! תבני בDROPBOX או בגוגל דרייב תיק עבודות ותעברי בין המקומות פיזית, ותתקשרי למקומות, ותשלחי אימיילים, וכו'. ככה אני התחלתי לעבוד...

השאלה עד כמה אתם חייבים את ההכנסה לבית ...

זה המצב היום, לא כולם מוצאים עבודה בתחום שלהם. 

יש לי המון חברות שעובדות במה שיש.... 

אולי כדאי ללכת ליעוץ זוגי??

או לפתוח איתו שיחה הכי כנה למה המצב ככה מן הסתם גם הוא מרגיש ככה...יכול להיות יש משבר או קרה משהו...

 

לשוחח ביחד על כוס קפה, להסביר את תחושותייך .

 

הייתי מציעה לבעלך לחזור הבייתה בשעה מוקדמת יותר... או לקבוע ערב פנוי בשבוע שמזמינים בייביסיטר ויוצאים ביחד.

הפורום פה זה לא רק ל"נשואים טריים" - למרות שמו המרמז אולי על ההתחדשות הראויה תמיד..

 

לגבי הענין - נראה שהצעד הראשון צריך להיות לבקש ממנו שתפנו זמן לשוחח - ולדבר על זה בנחת.

 

הרבה פעמים, האחד כלל אינו רואה/מודע למה שהשני. חווים אחרת את הדברים ומפרשים אותם אחרת.

 

אל תחשבי על עצמך דברים רעים;תסתכלי בעין טובה ובוודאי תמצאי גם בך דברים "מעניינים" על אף "הסיגנון הפשוט"..

 

את צריכה לדבר איתו, להסביר לו את המצוקה שאת חשה; לא להאשים - להסביר את המשמעות מבחינתך ומבחינת בנין ה"ביחד" של שניכם.

 

לבקש שתחשבו על רעיונות איך לשפר את זה. אולי לימוד של משהו ביחד, אולי זמנים קבועים בשבוע שהוא חוזר קצת מוקדם יותר ויוצאים ברעננות. כשיש זמן קבוע מראש - אז לפעמים גם צפים נשואים לדבר שיכולים להיות ענין לשניכם. את יכולה להתענין כשמשוחחים מה קורה בעבודה שלו; אם זה "עולמו" - אז התענינות בעולמו יכולה להיות טובה לו ולהמשיך אח"כ  שיחה הדדית, כולל אמירה מפורשת: עכשיו חשוב לי שתתענין קצת במה שאני רוצה לשתף...

 

לבנות את ה"ביחד" מחדש, בהתענינות הדדית.  כדאי לענ"ד קודם למצות את הדרך הנ"ל, לבנות בתוך עצמכם. אם לא יספיק אפשר לבקש אותו שתלכו לייעוץ עם מישהו שיוכל לעזור בענין. שוב - ללא "טענות והאשמות", מתוך כבוד, פשוט כדי  שיציע אולי דרך להגביר את ההתענינות והשיתוף ההדדיים.

 

ו"לשים לזה סוף" - זה לא צעד-בקלות. גם אין ביטוח שה"בדידות" אח"כ תהיה טובה יותר. קודם כל לנסות מהלך בונה באמון אמיתי שאפשר, ברוח טובה, בשמחה, באמון בך, באמון בו, באמונה בקב"ה שייענה לתפילתך.

 

בהצלחה רבה.

תודה על העצות גם את אלו ניסינו.

אני כבר ממש על סף ייאוש, ניסינו את כל הדברים הנ"ל.

וההגעה בערבים גם היא לא יכולה להיות משהו קבוע כי זאת עבודה דינמית. (למרות תחנוני החוזרים ונישנים).

אני מרגישה שזה רק מציק לי ולא זה לא אכפת, כשישבנו ודיברנו הוא טען שאפשר ליצור ענין,

אבל זה דרך החיים למצוא נושאי שיחה?

זה השיגרה, זה היומיום זה הילדים.

אני ממש לא מבינה איך, צריך לחפש נושא בשביל למצוא על מה לדבר??? מה אנחנו זרים??? יותר מעשור ועדיין צריך לחפש???

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

רוצה להוסיף שפעם הוא עוד איכשהוא היה מתייחס קונה דברים ליומולדת, חושב...

היום...גם זה לא.

 

בא לי לבכות בשבילך!

 

 

אין לי כ"כ עיצות...

 

רק לתת לך חיבוק!

 

אל תוותרי!! זה נשמע שפעם היה לכם טוב ביחד!

 

את האישה בבית, את העיקר! סומכת עליך שאת יודעת מה לעשות ולמי לפנות כדי להציל את העסק..

 

וסומכת עליך שגם תעשי הכל בשביל הילדים..!!

 

בהצלחה מותק!

רוצה להוסיף שנשמע שלא רק לך כואב.

ההתנהגות שלו, לפי מה שכתבת, מעידה על מצוקה כלשהיא שלו.

גבר צריך את הבית ,את אשתו. אם הוא מתיחס לבית כאל משהו טכני- אוכל, מיטה, וכד', אז כנראה שגם לו משהו כואב, גם אם אולי הוא לא מוכן להודות בזה.הוא צריך את התמיכה שלך, את ההערכה שלך, לא יתכן שהוא מקבל הכל מהעבודה שלו.

 

נשמע ששניכם כואבים, גם אם ברמת מודעות שונה.

אין לי עצות, רק מאחלת מעומק הלב שתהיה סיעתא דשמיא והרבה כוח לעבור את המשוכה ולהיולד מחדש, זוג אוהב ומחובר.

 

אגב, לגבי נושאי השיחה. לדעתי דווקא כן, כדאי ליזום נושאי שיחה אחרים, לאו דווקא שקשורים ליומיום.

למשל, ללמוד ביחד פעם בשבוע, זה פותח את הראש והלב לדברים שמעל ליומיום ויכולים לחבר אתכם מעבר ליומיום.

 

או אם יוצאים- אז לא רק לבית קפה אלא למקום שנותן גירוי חיצוני לשיחה- מוזיאון מענין או כל מרכז מבקרים אחר, טיול בהדרכה טובה, ואפילו גן חיות...

 

מהידיעה שהמצוקה שלו נובעת המ"פער" לכאורה שיש ביננו כמו שכבר כתבתי, איש העולם הגדול.

ואני פחות בקטעים האלה.

לכן אני באמת חושבת שזה לא בטוח שזה ענין שיש מה לנסות וליצור נושאי שיחה, זה לטווח של יום יומיים חודש חצי שנה אבל לא עד בכלל.

 

 

 

אך בעקירון - לדעתי זה כלל וכלל לא נכון.

 

מאז ומעולם היה האיש יותר "איש העולם הגדול" והאשה יותר בבית. נכון שהיום השתנו כמה דברים, אבל עקרונית זה אומר שיש "משותף" גם אם העיסוק הוא בתחומים שונים. זה "בחוץ" וזו "בפנים".

 

ההתענינות, למשל, אחד בעולמו של השני, לא כי זה "עולמי", אלא כי זה האדם ומה שעובר עליו חשוב לי - היא "נושא משותף" הרבה מעבר לפרטיו (הרצי"ה זצ"ל ראה אצל תלמידים "שירי רחל", שאל אותם, מה זה? אמרו לו - זה לא יענין את הרב.. אמר להם: כל מה שמענין אתכם - מענין אותי).

 

בנין המשפחה, הילדים, חוויותיהם וחינוכם - שייך לשני ההורים. 

 

עצם עבודת המידות הזו - להתענין זה בזה, לצאת מהעוגה הצרה שלי בלבד, וליצור קשר סביב האיכפתיות העמוקה מהזולת, משמחתו ומאבו, מה שמגביר את האהבה - שייך ומשותף לשניכם. משפחה זה לא "סימפוזיון" לאנשי אותה פקולטה בלבד..

'ונהי אנחנו בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם.''

תנסי לעשות הכל כדי לא לראות כך את עצמך. כי כשאת מאמינה לזה את נותנת לזה כח ואז הוא גם מרגיש את זה.

זה נשמע שידעתם ימים יפים.
הוא בחר בך! רצה אותך. את מי שאת. זה לא בטעות. הוא צריך את מה שיש לך להביא. גם אם זה שונה ממנו. את חיבת להאמין בזה. להזכיר לעצמך כמה יש בך לתת.כמה את מיוחדת.
תצאי למסע של לגלות את עצמך. להתחבר לטוב שלך .
ולתת לו נוכחות.
אל תתעסקי עם מה הוא חושב עליך ומה חסר לו בך.
פשוט תעשי הכל כדי להאמין בעצמך ותשדרי את זה- כי זה באמת מה שהוא רוצה.
אותך.
כל ההבדלים הם לא הענין.
לאהבה יש כח עצום.
רק צריך להאמין שזה אפשרי. שבפנים היא קיימת.

נכון שלמצוא נושאי שיחה זה מאולץ.
אבל נשמע לי שאתם צריכים שמשהו יפגיש אתכם עם מה שאתם רוצים להיות יחד. משהו שיתן לכם אמון שזה אפשרי. שאתם יכולים.

בנוסף למה שכתבו כבר היתי ממליצה ללכת יחד לסדנא או לקורס קצר שמענין אתכם.
אפילו למשהו עם הידיים-קדרות למשל.
או משהו יותר רעיוני.
זה יצור ביניכם מפגש מסוג אחר ויתן ללב אמון שאפשר גם אחרת.

ואפשר!
אפשר הכל!
בעז''ה.

את מתארת כאב וקושי רב ומעלה תהיות לגבי הקשר. 

היות שהתחתנתם ואהבתם זה את זו, יש סיכוי טוב שהקשר ביניכם יכל להיות מוצלח וטוב. 

לעתים צריך ללמוד דברים והניסיון האישי אינו מספק. 

ממליצה לך לפנות לייעוץ אישי - זוגי לפני שאת מתייעצת. לפעמים כלים פשוטים בתחום התקשורת וההתנהלות הזוגית יכולים לעזור מאוד. בהצלחה!

האם יכול להיות שההרגשה שלך עם עצמך (כפי שתיארת את עצמך כ"פשוטה" ביחס אליו) היא היא הגורמת לך לחשוב שאת לא מעניינת אותו וכו'.

הרי ידוע שגברים מטבעם יותר משוחחים טכנית מאשר "שיחות נפש"- גם כאשר הם אוהבים את האישה שלהם .

והרבה פעמים הם לא יודעים להביע את התעניינותם ורגשותיהם במחוות כגון מתנות וכו'.

האם יכול להיות שאת בטעות מקשרת את זה לכך שהוא לא מתעניין בך כי הוא 'איש העולם הגדול' וכו'?

 

הרי הרבה פעמים ,דוקא גבר שהוא כזה מחוספס ומפותח בתחום העבודה, מחפש את הבית הנעים ואישה יציבה ותומכת,ולא מחפש משהי מחוספסת ו'אשת העולם הגדול' כמוהו.

 

יש לי הרגשה שיכול להיות שאולי את פתחת רגשי נחיתות כלשהם לידו ,ולכן את מפרשת כך גם את התייחסותו אלייך?

בבקשה תבדקי את זה עם עצמך, כי ממש ממש חבל.

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב - את אשתו!

 

אין אדם בעולם שמעניין אותו יותר ממך!

 

אין אדם בעולם חשוב לו יותר ממך!!!!

 

יש לו רק אשה אחת וזאת את, אין סיכוי שאת לא הדבר הכי חשוב לו.

 

עכשיו יש לך 2 אפשרויות:

 

1. לשאול בשיא הפשטות - מה בא לך לעשות היום?

 

2. להחליט מה בא לו לעשות היום ולקוות שאת קולעת לטעמו.

 

3. לכתוב לו מכתב יפה ומתוק - רצוי בורוד עם לבבות. ולפרט כמה שאת אוהבת אותו. בלי שום תלונה, בלי שום בעיה, ושלא יהיה ארוך מדי. סביר להניח שהוא יחשוב שזה תינוקי, אבל ליבו יימס אחרי כמה כאלו.

 

את האשה - את חייבת להציל את הקשר הזה. אם הוא כזה שתקן אל תצפי שזה יבוא ממנו כי יכול להיות שזה לא יבוא.

 

את יכולה להכין את הבית עם נרות, להניח לו שוקולד מתוק על הכרית, לכתוב לו בכל מקום "אני אוהבת אותך"

 

אחרי כמה ימים / שבועות הוא יישבר ואו שיעריך את זה או שיחשוב שאת תינוקת - בכל אופן הוא יגיב.

 

ואז תגידי "מה נראה לך? אתה בעלי! אני לא אוותר עליך בחיים!!!! אם זאת לא הדרך תגיד לי מה הדרך כי אני מתכוונת להילחם על שלום בית בכל מחיר!!! בבית הזה תהיה אההב אחווה דיצה ורינה!!!"

 

את יכולה גם לשים על המקרר תמונה מהחתונה,

 

תמונה של הילד אם יש לכם,

 

וכו'.

 

העיקר להסביר לו שאת לא מוותרת !

 

הוא יעריך את זה.

 

מה לא לעשות?:

 

1. לא להאשים אותו גם כשאת יודעת שהוא אשם (הוא יודע את זה גם בלעדייך)

 

2. לא להעיר לו על כלום (תאמיני לי שהוא מרגיש דפוק כשהוא לא מתנהג כמו שצריך)

 

3. לא לרמוז אפילו בהבעת פנים שהוא הביא אתכם למה שאתם...

 

4. לא לבקש ממנו לבוא מוקדם! תגרמי לו שכל כך כיף בבית

 

שגם אם הוא חוזר באמצע הלילה גמור מעייפות - כל מה שבא לו זה רק אותך!

 

זה ייקח זמן,

 

אבל זה אפשרי.

 

 

 

עיצה אחרונה - תקחי אותו לרב שלכם, או למדריך חתנים שלו,

 

שינער אותו קצת

 

 

 

בהצלחה!!!!!!

 

אל תוותרי ! יש לך רק בעל אחד!!!!

 

 

האמת שקשה מאוד לענות על שאלתך צריך להכיר מבפנים את הקשר אבל בכל זאת לפי מה שאת מתארת אני אנסה, קודם כל שתדעי תמיד בזוגיות יש את האחד היותר דומיננטי ששומר על הקשר במקרה הזה כנראה זו את, כך שאין לך מה להרגיש רע עם זה, אצלינו  (אני ואשתי)למשל אני מרגיש שאני שומר על הקשר אנחנו נשואים כ9 שנים ואני חושב אולי אפילו בטוח שלולא הרבה דברים שעשיתי היינו גרושים מזמן,

נראה לי שאת צריכה מצידך ליצור עניין בעבודה שלו, להתעניין במה שהוא עושה אולי אפילו לעזור לו בדברים שאת יכולה, כמו כן במשך היום לשלוח לו סמסים כמו מתגעגעת וכו' דברים שמחממים את הלב (עשיתי את זה עם אשתי אפילו שהיא רשמה לי שאני צבוע וסתם אומר המשכתי זה עזר) למשוך אותו אלייך בדברים שאשה מושכת גבר, תעשי לו דברים שיהיה לו כיף שהוא ירצה להיות איתך, זה קשה בהתחלה אתה מרגיש בודד במערכה לא תמיד מקבל את תשומת הלב חזרה אבל זה משתלם לדעתי לנסות, את ארוחות הערב שהוא אוכל תאכלי איתו יחד אפילו שאת עסוקה באותו זמן וכו' וכו' שבי איתו תשאלי איך עבר היום מה קרה בעבודה תשמעי אותו תנסי את להתעניין בו, ספרי לו על הילדים דברים מיוחדים שעשו דברים שקרו איתם אל תספרי לו את השיחות שעשית עם החברות שלך זה לא מעניין שום גבר, אני מקווה שתצליחי לשקם את הנישואים כי זה הדבר הכי חשוב תכלס שיש לנו בחיים .

מקווה שעזרתי קצת, ד"א לא לפסול ייעוץ זוגי כמובן לשים לב את מי בוחרים לייעוץ, זה עזר להרבה זוגות

תרגישי נוח לפנות גם בפרטי

כולם נותנים עצות של זוגיות וכו' זה לא עובד עובדה ניסיתם אני אומר שבלי נס לא ישתנה כלום בינתיים את אשתו ואם הילדים שלו והוא מרוויח הרבה כסף תשמחי במה שיש ואל תתני לו לבגוד אם זה מגיע למצב כזה לא יהיה שייך להמשיך את הקשר 

יכול להיות שאת לא ברמה האינטלקטואלית שלו ולכן השיחות שלכם לא מעניינות מצד שני תחומי העניין שלכם לא דומים ולא ייתכן לדרוש ממך ללמוד ולהתפתח בכיונים הנפשיים שלו העצה תעבדי על עצמך בכיוונים שלך ! ותהיי אישה יותר טובה ומוצלחת בדברים המעניינים אותך פשוט מאוד אם זה במידות בבישולים בחינוך במשמעת בהכל ! 

ואז בעלך גם אם זה לא דברים שמתאימים לו הוא יעריך אותך על זה שאת אישה טובה בדרך שלך וממילא יאהב אותך !( סה"כ הוא בחר בך לאשתו וא אם ילדיו הוא לא יכול לזרוק אותך לא נראה לי שאתם פשוט לא זוג והתחתנתם בטעות ... אם כי עצם זה שהתחתנם בגיל צעיר יכול לצערי להוות את המשוואה הבאה - התחתנתם בגלל ששניכם רציתם חתונה בגיל צעיר ותו לא ובאמת אינכם זוג נא לגשת לרבנות עד כאן לבינתיים 

בהצלחה שום דבר לא אבוד ( גם אם אני ישלח אתכם ךרב לאו או הרב יוסף זה לא אבוד זה להתחיל את החיים אם אדם אחר 

 

מנקודת מבט אמונית ראוי לך לשוב בתשובה ( גם בלי חטאים התקרבות לה'=חזרה בתשובה ) ולהתפלל רבות לקב"ה שינחה אותך בדרך עיצה טובה ויצליח את כל דרכייך גם שלא ע"פ דרך הטבע ושייתן חינך בעיני בעלך וכו' וכו' ללמוד דברים שמתאימים לנשים .......

 

 

 

ממש מבינה לליבך, מודה לקב"ה ששלח לי בעל מבין ותומך ומעודד. כמו שאמרו קודמותי ואני ממש מרגישה את זה תפילות, תפילות ושוב תפילות, יש רק משיהו אחד שמחליט ואני מאמינה שכשיגיע הזה המתאים זה יקרה.

 

תהי חזקה, ותעשי את ההשתדלות שלך, והקב"ה יעשה את שלו.

 

שנתבשר כולנו בבשורות טובות.

איך את מרגישה בשאר תחומי חייך?

האם את מבואסת גם בשאר התחומים?

לפעמים כשאנחנו נמצאים בבאסה או בדכדוך אנחנו נוטים לראות את העולם כשחור. ולכן גם כשבעלך לא אומר לך שהוא לא אוהב אותך את מרגישה כאילו הוא לא...

האם יש משהו שאת עושה בשביל עצמך? שמשמח אותך? (חוג/ הליכה/ קורס וכו'..)

לדעתי הדבר הראשון הוא לגרום לעצמך אייכשהו להיות יותר שמחה! (ואולי גם ללכת לטיפול שיעזור לך ויחזק אותך..)

ברגע שתהיי יותר שמחה וחיונית את תענייני יותר את בעלך וגם אולי תראי את כל המציאות בצורה אחרת, חיובית יותר.

דבר שני, האם את מוכנה לעשות למענו הכל? ולאהוב אותו בכל מחיר?

אני הולכת להגיד משהו מהפכני... שהוא הפוך על הפוך...

לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך. את לא מוכנה לעשות למענו הכככלל. הוא גם צריך לעשות דברים למענך! ברגע שהוא מרגיש שתאהבי אותו בכל מחיר- הוא מרגיש שאין לו למה להתאמץ או להראות לך את אהבתו. ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר...

בניגוד לקשר עם הורים או ילדים- שהוא לא ניתן לבחירה

הקשר בין בני זוג הוא בבחירה. זה הקושי הגדול וזה העוצמה הגדולה. תשתמשי בזה. תגרמי לכם להרגיש שהקשר שלכם הוא לא מובן מאליו ושאתם צריכים לבחור בו ושיש דברים שאת לא תקבלי בכל מחיר...

בהצלחה נשמה!

תהיי חזקה!

 

מצטרפת לדעתה של שלומיתז..

גם אני חושבת (מניסיון) שגברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם

אבל מה, זה קצת קשה לעשות את זה מאולץ (בתור האישה) ולכן כדי שזה יהיה אמיתי את צריכה באמת להתעסק יותר בדברים שאת אוהבת שהם לאו דווקא קשורים אליו (לצאת עם חברות, קניות, משפחה - וכל מה שעושה לך טוב) ושיראה שאת שמחה וטוב לך, ואז ממילא הוא יתקרב.

בכלל - גברים אוהבים נשים שמחות, ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים (כאילו מה - אתם לא יכולים פשוט לתת יותר תשומת לב? אבל ככה הם בנויים מסתבר..)

 

זו דעתי בעניין...

 

ה"ניתוח" הזה בשם "גברים" - הוא מסוכן מאד לדעתי:

 

"גברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם"...

 

"ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים"...

 

ואצל הקודמת: " לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך" (משפט הרסני לדעתי).

 

"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר"...

 

 

 

מאיפה לקחתן את זה?.. אני לא מסכים עם המשפטים הללו. וחוששני שאשה ש"תיזהר" לא להתייחס יפה מידי אל בעלה ולא לאהוב מידי, כדי ש"יחזר", עלולה אח"כ לא להבין פתאום מאיפה זה נחת עליה..

נשים שמנסות ליצור לבעליהן "אתגר" ו"קושי" להשיגן - עלולות לדעתי לחוש זמן-מה שכאילו זה "הולך", כי הוא מתאפק, עד שבסוף יימאס לו...

 

מה שנכון הוא, שבאמת צריכה להשתדל להיות שמחה מצד עצמה, להתעודד, בלי גאוה ויצירת מרחקים מלאכותיים; וגם נכון שהיחס צריך הדדיות והשקעה, משני הכיוונים. וצריך לדבר. ולדבר מתוך אמון שיש רצון טוב בסיסי, ושהבעל לא מודע בדיוק לאיך אשתו מרגישה - כמו שגם היא לא מודעת לאיך הוא תופס את המצב.

מובן שלא התכוונתי שהאישה צריכה לפגוע (ח"ו) בבעלה - ברור שלא!

התכוונתי לדבר אחד בלבד: שהאישה לא צריכה להיות תלויה בבעלה, והמצב רוח והשמחת חיים לא צריכים להיות רק ממנו.

ונשים - בדר"כ כך פועלות, וזה (לדעתי, מניסיוני) הרסני.

כי האישה "מחפשת" את בעלה ומוצאת ממה להיפגע על ימין ועל שמאל, ועושה "פרצופים" וכו' - כי הוא בזכוכית מגדלת אצלה.

וברגע - כמו שכתבת - שהיא שמחה מצד עצמה - זה רק עושה טוב לקשר.

 

וזה גם להפך (אבל נראה לי שיותר נפוץ מצב שהאישה תלויה בבעלה, למרות שזה לא בהכרח)

 

קשר בריא הוא לא תלות

 

וזה נראה לי גם מה שאתה התכוונת

כל כך חזק, אם חושבים עליו לעומק..

אבל המשפט של "שלומית ז" שציטטתי הוא לדעתי לא "חזק", אלא ממש הרסני. אוי ואבוי למי שתסתכל כך.

 

אני מפנה שימת הלב למשהו שכתבה ימימה מזרחי, אע"פ שאני לא בהכרח מסכים עם כל מה שכתבה שם, אבל זה בכיוון הפוך מהמשפט הנ"ל...

 

לא מוצא את הקישור בדיוק. אבל זה היה כאן בערוץ לפני כמה ימים, "המרָצה" לאשה לחזר אחר בעלה... על אף שאיש דרכו לחזר..

 

חיזור מתוך חיוך יותר מתקבל מחיזור עם דמעות... (של תחנונים, לא התרגשות..)

אלא על הניתוח של ה"גברים", שלה...

 

שהוא סותר לחלוטין.

ככה עולמנו בנוי. לא סתם הקב"ה ניסר בין אדם לחווה למרות שזה היה משהו מאוד הרסני. אולם, עם כל "ההרסניות" שבזה, רק כך מתאפשרת מציאות של הולדה בעולם. של יצירה. של חיבור אמיתי מתוך בחירה. העובדה שהקשר בין בעל ואישה אינו "גב לגב" היא מצד אחד הרסנית כיוון שהיא לא ניצחית/ ברורה מאליה/ בלתי ניתנת לערעור אבל מצד שני רק כך זה מאפשר את הבחירה אחד בשני ואת החיבוא העמוק והאמיתי.

כמו שאדם צריך להגיד לעצמו מצד אחד "אנוכי עפר ואפר" ומצד שני "אין העולם נברא אלא בשבילי"(משפט הרסני)

האישה והגבר צריכים להגיד לעצמם את שתי האמרות ביחד, בנשימה אחת:

1. אני אוהבת אותו ללא גבולות 

2. אני אוהבת אותו אבל לא בכל מחיר

 

אם היא תמיד רק תהיה בעמדה נפשית של "אני אוהבת אותו ללא גבול" ולא משנה מה הוא יעשה לה או איך היא תרגיש זו תהיה מציאות של "גב לגב" וזה לא יהיה מתוך בחירה אמיתית ומתוך הבאה של עצמה לתוך הקשר מבחירה וזה גם ימנע חיבור יותר גדול ועמוק שלהם. 

אם היא תהיה בשתי האמירות ביחד- זה יאפשר לה להיות בתוך הקשר, בתור עצמה. זה יאפשר לבעלה לראות אותה, את האישה שלו, את המיוחדות שלה, זה יעשה לו חשק להתאהב בה ולעשות אותה שלו

 

זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה. זו דעתי.

המון בהצלחה! שתרבה אהבה בבתי ישראל!

ו"פראי" לגמרי... ("ככה זה גברים"...  יש לך טעות חמורה - ואני מקוה שאינך הולכת "להסביר" לי שאת יודעת מה זה גברים יותר ממני.. ומי שמסבירה בשם ה"בחירה", צריכה להבין שאנשים זה לא איזה "יצור אינסטינקטיבי" בלבד..)

 

ומספיק לתלות כל סגנון חמור ב"סתרי תורה". לפני תורה אפילו כפשוטה, יש דברים בסיסיים. מי שכותבת: "את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו".. ו:"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה" ועוד - זה לא "עמוק" ולא "סתרי תורה, אלא בוטה והרסני.

 

לפעמים לוקחים מידות בעייתיות שיש בעולם, ו"מלבישים" אותם על עניינים שבנסתר. אח"כ מתפלאים למה זה לא הולך...

 

את אינך הקב"ה לפני ה"נסירה" - ונא לא להשוות בין סיגנון דברייך שבהודעתך הקודמת, לבין מעשה בראשית, כאילו "גם זו הריסה"..

אנחנו כבר בעולם שנברא, והסיגנון בו כתבת מקודם, הוא מרחיק ומשניא ומקרר - ואינו מקרב, שזה דבר שמצריך עדינות ובנין.

 

 

אם היית מייעצת לה שתגרום בעדינות גם לבעלה "לחזר אחריה" - זה ענין אחר, וגם לא צריך בשבילו דווקא כל מיני ציטוטים מ"נסתר", כביכול. אלו דברים מאד פשוטים שמספיק הבנה ותחושה ישרה בשבילם.

 

כאן לא דובר על אשה שטוענת שבעלה, חלילה, "מתעלל" בה, והיא "אוהבת אותו בל מחיר", שאז לעיתים יש מקום לסיוגים, בשכל.

 

וסתם אשה שצריכה להזכיר לעצמה כל הזמן "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר".. היא לדעתי אשה אומללה, ואומלל בעלה.

 

זה, אגב, דבר קלאסי כשקופצים להדריך ישירות מתוך "סתרי תורה", טרם בשלות מתאימה, שהדברים עלולים להיעשות "רובוטיים" במידת-מה לפחות, ולעקר בריאות נורמלית.  ולא פלא שבהודעה הקודמת, יצאו הדברים ה"עיוניים" שרצית לומר פה, בסיגנון שיצאו; וגם בתוך ההודעה הזו השתרבבו סגנונות כאלה.

 

ואין לכך כל קשר לזה שע"י שה' הפריד את האיש מהאשה, יש אפשרות לבנות קשר בבחירה ולחבר את כחות הרגש וההכרה העמוקים אליו.  לחשוב "אני לא בכיס הקטן שלו", "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר" - סתם כ"נורמה" - זה בדיוק ההיפך מלבנות קשר. גם אם בדמיון "מסדרים" לפי זה את דברי חז"ל העמוקים, וגם את ה"פסיכולוגיה" כביכול  של הגבר...  הדברים הללו עדינים בהרבה, ובדרך אחרת לגמרי.  

 

ואוי לה לאשה, שבשביל להרגיש את "עצמה" חייבת להזכיר לעצמה שאינה "אוהבת את בעלה בכל מחיר"..

 

ולכתוב: "זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה", זה גם בעייתי...  את באמת חושבת שזו פעם ראשונה שנגלה "רז הנסירה" בעולם, ועד כה כולם חושבים בצורה "רגילה ופשוטה"?.. ואת באמת חושבת שהצורה "הרגילה (אצל מי?) והפשוטה" היא כ"כ שטחית?.. אז לא. ה"גרעין" שבדברים, אינו חידוש. הצורה שאת חשבת ליישם אותו, היא הבעייתית.

 

הסיגנון בו כתבת מקודם אינו דבר שצריך "לקחת נשימה" לפני שעונים עליו, לדעתי. ההיפך, צריך לדחותו מייד, לפני שייכנס משהו ממנו אל הנפש. ואינו מרבה "אהבה בבתי ישראל" אלא בדיוק ההיפך.

 

וזה אינו סותר לכך שבוודאי אחרי שאיש ואשה נישאו ונתקשרו בנשמתם בעומק המציאות, הם צריכים הדדית - בבחירה ובאהבה, בעדינות ובהתחשבות, בהערכה הדדית ובחוכמת-ביטויה - להוציא לפועל את החיבור הפנימי הזה ולגלותו בעולם.

אני לא אמרתי חס וחלילה לעשות את הדברים הללו בדורסניות או בגסות רוח. ניתן להיות בעמדה נפשית כזו גם בעדינות רבה מאוד ומתוך אהבה גדולה מאוד, כאמור.

אני לא חושבת שרק אישה שמגיעה למקום קיצוני של התעללות צריכה להיות בעמדה נפשית כזו. אני חושבת שכל אישה וגם גבר צריכים להיות במקום הזה.

אתה יכול לא להסכים איתי. אני חושבת שזה כן מקרב. ואני לא חושבת שזה לא הופך אנשים לאומללים אלא למאושרים. העובדה שאני יכולה לבחור בבעלי האהוב בכל פעם מחדש לא מתוך מחיקה עצמית אלא מתוך העצמה עצמית (אין מה לעשות, צריך שניים בשביל קשר) היא מיוחדת ועוצמתית מאוד.

אני יודעת שאני הייתי בעבר במקום דומה של הכותבת והשיטה הזו (שהיא רחבה הרבה יותר ממה שכתבתי פה ולא אני זו שהמציאה אותה והיא מגיעה מאנשים יראי שמיים) מאוד חיזקה אותי, עודדה אותי, הפריחה אותי מחדש והעצימה את הקשר שלי עם בעלי.

אתה יכול לא להסכים איתי. בעיני יש כאן אמת גדולה ועוצמתית.

בכל מקרה, הייתי שמחה אם היית מגיב בצורה קצת יותר נעימה. אנחנו אנשים בוגרים ואין סיבה שנדבר על דברים בצורה לא בוגרת.

 

 

אני מצטרפת לדעתכן ומחזקת אותה.

מסכימה מאד עם הגישה הזו (למרות שצריך לדעת להיות מאד זהירים איתה כי אם לא מבינים אותה כראוי היא עלולה להפחיד או אפילו ח"ו להזיק).

 

ביצת עין יקרה, התסכול שלך זועק לשמים!

אני לא יודעת אם זו הנקודה, אם זה לא הכיוון תתעלמי ממה שכתבתי אם זה כן, אולי זה יוכל לעזור קצת:

 

קראתי פעם משהו יפה על זוגיות:

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=1, ז"א - 1 איש + 1 אישה = ישות אחת. עולם אחד. מיזוג טוטאלי של שניהם יחד. 

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=2, שזה אומר שאיש + אישה = 2 עולמות שונים, 2 ישויות נפרדות לחלוטין. 

ויש כאלו (ואני בתוכם) שמאמינים ש 1+1=3. ז"א: איש + אישה = עולם שלו, עולם שלה, ועולם משותף.

 

אולי בעלך חי בצורה כזו, בנוסחה השלישית. יש לו את העולם שלו בנוסף לעולם שלכם המשותף.

הוא איש העולם הגדול, אמרת. יש לו חיים משל עצמו, עבודה, חברים...

אבל אולי את לא רואה את הדברים כמוהו... ואולי חסר לך קצת העולם שלך, בלי קשר לבעלך, לבית, לילדים (אם יש).

 

לכן אני מאד מזדהה עם מה שכתבו מעלי שלומית ואסנת - תנסי ליצור לך גם עולם משל עצמך. תעשירי את עצמך.

ברגע שהוא יראה שמצב הרוח שלך לא תלוי רק בו, שיש לך עניין בחיים גם אם הוא לא משתף אותך, אולי הוא יתעורר פתאום. תמיד עושה חשק להיות ליד אנשים מלאים ועשירים (לא בכסף), וגם לך בתור אישה אני בטוחה שזה יעשה טוב....

את לא חייבת להיות סלב פתאום, או להצליח במשהו מטורף. פשוט להתמלא ממשהו שאת אוהבת ועושה לך טוב.

שבעלך יחזור הביתה לאישה עם חיוך.

או שיחזור הביתה כדי ויראה שאת בדיוק הולכת לחוג או לשיעור ולא רק יושבת ומחכה שהוא יתייחס אלייך סוף-סוף.

שכשתדברי עם בעלך השיחות יוכלו לקבל מפנה מפתיע על דברים חדשים שלמדת או גילית או חווית.

 

מתוקה, לפני שאת (אם את) מחליטה לשים לזה סוף, תנסי כמה כיוונים...

אם זו בעיה שניתן לפתור אותה בהתנהלות מסוימת, אז חבל לגמור ככה נישואין..

אבל אם לא, ואת מנסה כל כיוון אפשרי (כולל ייעוץ לפי דעתי, אפילו לא זוגי, תתחילי עם משהו אישי בשבילך, העצמה, קאוצ'ינג.. זה יכול לעשות לך טוב..) אז ב"ה אנחנו יהודים. לא נוצרים קטולים.

ולחיות באומללות זו ההחלטה הכי פחות נכונה...

אז קחי זאת לתשומת ליבך יקירתי!

והלוואי שהשכינה כבר תבוא ותצטופף בינכם!! 

שלום ביצת עין

אינני חושב [לפי מה שתיארת] שאת יכולה לפטור בעיה זאת ביניכם יחד, מה גם שצריך לעשות אבחון והערכה בשאר נושאי הזוגיות, לכן עצתי היא לפנות ליעוץ זוגי.

בדבר הגירושין זה תמיד אופציה ודוקא בגלל זה לא כדאי למהר בכיוון זה, מה גם שצריך קודם לעשות הכל, אבל הכל, בכדי שהנישואין יחזיקו מעמד

אגב אינך צריכה להיבהל מעצמך מכך שאת חושבת על גירושין, [זה קורה להרבה נשים בפרט בזמן כעס] מה שאומר שאינך צריכה לקחת זאת כ"כ ברצינות

נשמע שקיים פער בינכם, לפי מה שאת אומרת, הפער הוא שבעלך כלכך איש של חוץ שכאשר הוא מגיע לאינטראקציה עם תכנים של עולמות פנימיים של הבית האינטימי, קשה לו שם. השיעמום זה סממפטום של זרות שלו ביחס לעולמו האינטימי, הוא אפילו אינו מודע לצורך הבסיסי באינטימיות רגשית (אינטמיות רגשית היא צורך, לפחות כמו מזון).

אצלך כנאה הפוך, העולם האינטימי שלך ברור, קיים, את שרוייה שם ומשם שואבת את כוחך, מובן לך , שאי אפשר בלי אינטמיות רגשית-נפשית ואת מתוסכלת שהוא לא מבקש את זה. העולם החיצוני פחות דומיננטי אצלך.

 

זה הפער. כמובן שזה שהתחתנתם בא ללמד את שניכם איך לבנות את העולם שהשני חזק בו, כמובן שזה ניתן לגישור ואף יכול להפוך לאתגר של שניכם ולהפוך את הקושי לאתגר מפרה , לסיפור חייכם שירחיב את האשיות של שניכם.

 

אפשר לפנות אלי באישי לפירוט בעניין

 

בהצלחה

 

אנחנו קנינו בחנות של זכוכיות בתלפיות

קרמר ברחוב הסדנא

 

כאן לדוגמא..

http://www.rndwater.com/%D7%9E%D7%93%D7%A3-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%AA%D7%99.html

 

נראה לי שניתן לרכוש תופסנים לקיר בכל חנויות הפרזול למינהם, ואת הזכוכית להזמין אצל זגג.

האמת שזה די מוכר לי.. הייתה לי תקופה שכל פעם נפגעתי ממשהו קטן אבל שתקתי.. לפעמים השתיקה הבהירה לו שנפגעתי אבל לדעתי זה לא הפתרון, וכמו שכתבת הפתרון הוא פשוט להגיד...
לבוא אליו עם כוס קפה ומשהו טעים ולשבת לשוחח עח מה היה היום וכו.. וכשאת מרגישה שזה שייך תאמרי לו שיש משהו קטן שקצת פגע בך היום והרגשתי צורך לשתף אותו.. אני בטוחה שאם זה יאמר בטון שליו ורגוע תוך אווירה אוהבת ומכילה (לביתי את מה שהוא יאמר.. זה לא ויכוח שנעלבת אהל תנסי להבין למה זה קרה? אולי גם לו מפריע משהו...) בהצלחה

אני ממש מבינה אותך. במיוחד כשאת רוצה להשקיע למרות שהתנאים קשים והילד לא נותן.

כפי שביקשת עיצה אנסה להעלות רעיון

המטרה שלך היא שהוא יבין שנפגעת, אבל המטרה היותר עמוקה היא שלהבאיידע איך להגיב בצורה מכבדת ומעריכה.

אם את רוצה שלהבא יזהר מלפגוע ובעצם יעריך נכון את בקשתך ומאמציך- קחי אותו לאחר מעשה, ואם את מרגישה שאת יכולה , אז אפילו מיד,

תנסי להסביר לו שאת מאוד משתדלת ובמיוחד בשביל הזוגיות / בשבילו  את רוצה לנסות להכין משהו מיוחד

ולאחר הסבר תדגישי לו שאמירה כזו (תחזרי על המשפט שאמר) היא דבר שפוגע בך ואת מבקשת שידבר אליך בצורה אחרת- תתני לו דוגמא לאיזה משפט את מצפה.

אפשר להסביר שאת רגישה לכאלה משפטים ולא להטיל את האשמה שהוא הפוגע- נראה לי שזה יהיה עוד יותר אפקטיבי.

לאחר שהוא הבין באופן עניני למה את מצפה תמשיכי הלאה לדבר על עוד נושאים כאילו כלום לא היה.

אחרי כמה פעמים אני מאמינה שהוא יתחיל לחזור על המשפטים שאת נותנת לו והוא ישתדל מעצמו לפגוע פחות

מקווה שעזרתי

לחשוב מתי הזמן ביום שהוא רגוע, שאת רגועה.

לדעתי צריך להיזהר לא להתפרץ עליו אלא להסביר, ואם תהיי בסערת רגשות, אולי יהיה לך יותר קשה להסביר.

 

כשאני רוצה לפתוח דברים כאלה לפעמים אני שואלת משהו כמו "זה עיצבן אותך שביקשתי ממך לקנות דברים ללזניה? כי לא הבנתי למה התגובה שלך הייתה כזאת..." ואז לזרום וזה נפתח.

 

בהצלחה.

"נפגעתי היום, כשרציתי להשקיע ולהכין לך משהו טעים ואמרת לי כך וכך.."

 

זה לכאורה נראה איזשהי התעלות על המידות, אבל זה לא נכון להעלב ולספוג.

משקעים מצטברים וחבל. אני גם נוטה לעבור הלאה ולהבליג, ולכן אני מרשה לעצמי להגיד:

עדיף להגיד, אפילו בהודעה. חבל.

 

אגב, נשמע שיש תסכול כלשהו מאחורי התגובה שלו, ואולי אחרי שהוא יפייס אותך תנסי להבין מה קשה גם לו..

 

בהצלחה!

לו, שבאמת את מאד רוצה להכין - אבל יש בעיה עם השעות האלה.

 

תגידי לו שכבר רצית להכין - אבל כשהוא אמר לך כך, זה הוציא לך את המוטיווציה, בגלל שזה פגע, על אף שאת מבינה שאולי הוא הרגיש למעשה שאין מספיק פעמים משהו "מושקע".

 

ותגידי לו שאת מבקשת - שאם יש "טענה" כזאת, שיגיד אותה בזמן רגוע, יסביר מה מפריע לו; לא בהתלוננות - אלא שיגיד בצורה נעימה. ושאתם תתייעצו ביחד מה אפשר לעשות. שאדרבה, תשמחי לשמוע ממנו רעיונות.

 

הקיצור: תדברו. בנחת. תסבירי שכנראה הוא לא שם לב- אבל הערות-קטנות כאלה, גורמות להיפגע. ושאת מציעה, שהוא יאמר מה שיש לו (לא צריך להגזים על כל דבר קטן..), אבל ישים לב לצורה הנעימה - ואת מצידך תשתדלי גם לומר כך, וגם לשים לב לתוכן של דבריו ולבדוק אם צריך לשפץ משהו או לשוחח עליו.

 

 

 

אולי זה יעזור.

קודם כל זה נהדר שאת לא רוצה לשמור בבטן ואת רוצה לומר לו.

השאלה היא איך יאמרו הדברים.

אם תחשבי לעצמך, לפני שתאמרי  את הדברים, שאת באה לבנות פה את הזוגיות והבית שלכם וזה יהיה כובד המשקל של השיחה, ולא רק רצון לפרוק את העלבון שלך - אני מאמינה שתצליחי.

תצליחי להסביר בנחת שזה פגע בך והאם באמת הבעיניו הדברים הנחמדים והרגילים שאת מכינה, אולי באמת לא מספיק נחמדים. ככלל, אנשים בדר"כ לא זורקים סתם משפטים ואם הו אאמר לך משפט שמשתמע ממנו כאילו בדר"כ א.הערב לא מושקעת  אז כנראה לא טוב עם זה.  צריך גם להסביר את הקושי המעשי שלך להכין את א.הערב ולהציע פתרונות. אחרי הכל ילד בן שנה וחצי זה לא תינוק שישן רוב היום. הוא דורש יותר טיפול והשגחה וקשה להשקיע בצורה כזו (לפעמים כם להגיע לגז ולהעמיד סיר זה ממש מסירות נפש..מניוני, לכל הפחות). לכן, צריך לשוחח על כך שמצבכם השתנה (הילד גדל..) קשה לך להכין א.ערב מושקעת אולי אפשר להתפלל ערבית מאוחר יותר? ואז אחרי מנחה לשמור על הילדון כדי שתוכלי לבשל? אולי להסתפק במשהו רגיל ובכוונות טובות שלך להשקיע, גם אם הן לא יוצאות לפועל..

שמתי לב שבהרבה פעמים עצם הכוונה והנכונות להשקיע בשביל הבעל, כבר מרגיעה אותו ונותנת לו בעצם את תחושת ההערכה והחשיבות שכל אחד מאיתנו צריך (זה לא אגו מנופח, זה נורמלי שאדם רצה הערכה מסביבתו ובפרט מההסביבה הקרובה של המשפחה).

מקווה שעזרתי,

שרית

על היכולת לא להתפרץ מייד, ולנסות להשקיע שוב שוב - למרות הפגיעה..

 

אבל כמו שאמרו פה - הפיתרון היחיד הוא לדבר, להסביר יפה וברור, בלי להתנצל - שנפגעת, ואם יש משהו שמציק לו שגרם לו לדבר כך - תשמחי לשמוע (כך זה נשמע מהתגובה שלו)

 

הרבה פעמים ההבלגה - היא לא באמת הבלגה, אלא חולשה (רצון להראות חזק, פחד מהלראות חלש וכו'), אבל זה לא שייך פה - כי זה רק מצטבר ובסוף זה נעשה כדור שלג שהולך וגדל..

 

לכן תכריחי את עצמך לדבר - ועצה קטנה - לא מייד, לא בכעס, אפילו אחרי יום-יומיים כשהרגשות שלך נרגעו קצת..

 

בהצלחה..

שלום שפיצית

לפי מה שאני מבין קשה לך לדבר איתו על כך. ישנה תפיסה אצל זוגות מתחילים, לטאטא ולהבליג על קונפליקטים והתנהגויות לא טובות, מהסיבה שאם ישנו קונפליקט סימן שמשהו בקשר נסדק. אך זוהי תפיסה לא נכונה ולא בריאה, משום שבסופו של דבר האדם מתמלא בתרעומת ואי אפשר יותר להסתיר זאת.

עצתי שתכתבי לו מכתב מהמקום הנפגע שלך ולא מהמקום של להאשים אותו, כלומר, שהוא לא מתכוין לפגוע בך אך כיון שאת רגישה קצת, לכן שישים לב יותר, ואת תלמדי אותו מה פוגע בך כדי שהוא ידע להימנע מכך

הייתי גם במצב כזה לאחר הלידה הראשונה שפתאום הרבה דברים השתבשו הזמנים, מצבי הרוח, עיפות וכו' וזה גרם לכל מיני אי הבנות לשנינו משנינו ז"א בתאום ציפיות וכו' אני היתי בטוחה שבעלי מבין אותי שאני כרגע לא במצב הרגיל שהיתי בלי תינוק דורש כי הוא אופי מאוד מבין ואמפטי דווקא בקטע של הארוחות יאמר לזכותו שהוא לדעתי ממש עבד על עצמו וקבל זאת בהבנה. אבל בהרבה דברים אחרים נפגעתי והבלגתי מאי הבנות  ומאוד מאוד פחדתי לדבר ואז מה יקרה רגע ? עד , עד שהחלטתי לכתוב מכתב שתיאר את המצב והסברתי לו גם את המצבי רוח את העיפות את השינוי ולא האשמתי אותו ונראה לי שזה מה שהכי עזר ובאמת נהיה שינוי מדהים.

לא דברנו על המכתב בכלל אחרי אבל זה מממש עזר!

בהצלחה רבה רבה!!! 

בס"ד

 

יהודי? דתי? ישראלי? עכשוי?

סיימנו ...

משמונה קבצים.

 

מהמם..

תיאור כלשהו?

אנחנו גרים ביפו.

את השולחן והכסאות אנחנו מעוניינים למכור ב-500 ש"ח ואת שתי הספות ב-250. כל הרהיטים במצב טוב ונוחים ואנחנו ממש מרוצים מהם, אבל אנחנו נאלצים למכור כי הם פשוט לא יכנסו בקראוון.

אם תרצו תמונות - תשלחו לי באישי את כתובת המייל שלכם ואשלח אותן.

 

פרטי הגודל של השולחן:

אורך: 1.80

רוחב: 1.00

נפתח לעוד מטר בשתי חתיכות.

השולחן אובלי, לבן, והכסאות לבנים עם ריפוד דמוי עור בצבע שחור.

 

פרטי הגודל של הספות -

גובה: 82

רוחב: 1.40

עומק מושבים (ללא משענת): 55

עומק כללי: 85

הספות לא שקועות, מאוד נוחות, ונפתחות גם למיטה קפיצית במצב טוב ויציב (חברים שלנו ישנו עליהן ודיווחו שהיה מצויין).

הרוחב של המזרן: 1.03

אורך: 1.80

ב"ה מכרנו את הספות, אבל השולחן והכיסאות עדיין אצלנו.

מכיוון שאנחנו מעוניינים למכור אותם במהירות החלטנו להוריד את המחיר ל-400 ש"ח.

אם זה גורם למישהו לשקול מחדש - אשמח אם תפנו אלי באישי.

אני יודעת שיש מנורות קטנות שהן פלורסנט והם עם אור צהוב.. (נראה לי יש ברמי לוי..) 

שונאת אור לבן! שונאת! שונאת! ועוד יותר של פלורוסנט

וכנראה ייצרו את זה בשבילי, ששונאת נורא אור לבן.

שימי לב שעל האריזה יש סוגים שכתוב white- שזה האור הלבן,

warm-שזה צהוב, וday light- שזה משהו באמצע.

 

בנברשות בבית שמתי כאלה- זה גם חסכוני הרבה יותר- וגם לא הפלורסנט המגעיל.

 

שאלי את המוכרים בהום סנטר/ אייס וכד'.

ויש אפילו LEDים עם אור צהוב.

 

אבל עדיף daylight כמו שכתבו כבר לפניי.1

אני לא מסוגלת לקרוא שום דבר באור צהוב.. זה משגע!

צהוב אולי יפה, אבל א"א לקרוא בכלל

לעשות הובלה בצורה הזו אלא אם כן יש ממש מעט חפצים בבית, נייר פצפצים וכו' אפשר להשיג בחנויות של כלי עבודה וחומרי בנין, בד"כ החברות מפרקים את חדר השינה עוטפים את הדברים שעלולים להיפגע בקרטון גלילי כזה כפול ומרכיבים חזרה בבית החדש (פירוק והרכבה זה בתוספת כסף בד"כ) וכלי מטבח שבירים לעטוף בנייר עיתון ולשים בקופסאות בצורה מסודרת וצפופה יחסית שלא יוכלו לזוז בפנים וכמובן לרשום על זה שביר בצורה בולטת מכל הכיוונים, קופסאות קטנות עם דברים שבירים תמיד עדיף לקחת איתכם ברכב, כמו כן תמיד כדאי לרשום על כל קרטון מה הוא מכיל כך יותר קל בפירוק, הצעות מחיר הכי טוב שתעשי בעצמך סקר טלפוני תשאלי האם זה כולל פירוק והרכבה האם יש ביטוח האם הם עוזרים באריזה יש כאלה שאפילו מביאים את קופסאות הקרטון הכל עניין של תקציב

יום טוב ויישוב טוב

ופעמיים עם הובלה מסודרת.

בפעם הראשונה כשהעברנו בעצמנו זה היה כשאישי היה בצבא, אז קיבלנו משאית ושני חיילים לעזרה 

היה בסדר- קצת בלאגן אבל סביר.

בפעם השניה העברנו בעזרת חבר עם רכב גדול ועגלה, עשינו את זה בפעמיים וזה הספיק לכל תכולת הדירה.

בפעם השלישית העברנו חלק על הרכב שלנו וחלק בידיים- עברנו מקראוון אחד לקראוון אחר בישוב 

 

אישי לא מפחד מעבודה קשה, הוא סחב גם דברים כבדים מאוד וגייס לעזרה חבר חזק במיוחד, הוא גם מסתדר טוב עם פירוק והרכבה של רהיטים.

אם אתם יודעים שיש לכם את היכולת לעשות זאת לבד זה אפשרי בהחלט.

ולא הייתה שום בעיה.

אבל כן חשוב לשים בתחתית העגלה איזה שטיח, שהחפצים לא ישרטו.וגם- חשוב להעביר את המקרר בעמידה, זה יכול למנוע נזקים.

אם אין שום אפשרות כזו- אז על הצד (לא על הגב) ואחרי שמעמידים אותו בדירה החדשה צריך לחכות לפחות 24 שעות עד שמחברים אותו שוב לחשמל.

קחו את זה בחשבון ותארגנו מראש מקפיא ומקרר אצל השכנים לשים אצלם את הדברים.

אגב, המקרר שלנו חזר לעצמו סופית אחרי שכיבה על הצד רק אחרי כמה שבועות. אז תעקבו אחרי הענין.

 

כלי מטבח שבירים אפשר לעטוף בעתונים,.

בהצלחה

תודה לכל מי שהגיב!

 

החלטנו בסוף ללכת על הובלה רגילה ולא עצמאית..

יש לכם המלצות למובילים אמינים? היה פה לא מזמן שירשור על זה..

אנחנו עכשיו עוברים עם חברה שקיבלנו עליה המלצות מחברים ממש טובות , הם נקראים א.נ הובלות , הם גם נתנו לנו את המחיר הזול ביותר ...

אשמח לשמוע עוד, גם לגבי האריזה וההתארגנות למעבר..

 

וגם, שאלות שחשוב לשאול מוביל בטלפון..

אנחנו עברנו דירה לפני כשבועיים מי-ם לאזור השומרון.

לקחנו את גדליה פלד מאש קודש והיינו מאוד מאוד מרוצים!

הם פירקו הכל ביעילות והרכיבו בצורה מצויינת..

הם מאוד נזהרו על הדברים השבירים והיו מאוד מיומנים!

 

חוצמזה שכמובן זאת עבודה עברית...

 

ולגבי האריזה והתארגנות-

• אפשר להשיג ניילון פצפצים וכל מה שצריך לאריזה בחנות בבר אילן או בסנהדריה, אני לא כ"כ זוכרת.. אם תירצי אשאל את בעלי כשיחזור איפה החנות במדוייק.
• את כל הכלים השבירים כדאי לעטוף בניילון פצפצים או בניילון כחול כזה, כל כלי בנפרד, ולרפד את הארגז במגבות או מצעים. כמובן שבתוך הארגז לדאוג שלא יהיו אזורים חלולים, כדי שהדברים לא יטיילו בתוך הארגז.
• לגבי חדר השינה ובכלל הריהוט, תשאלי את חברת ההובלה מה הם עושים. בדר"כ הם מפרקים את מה שאפשר ומלפפים בניילון וכמובן מרכיבים בדירה החדשה, לפי מה שסיכמתם מראש.
• מומלץ לסמן מראש את הארגזים, לפי מספרים או צבעים כדי שתדעו מה שייך לאיפה. אני ממליצה להגיד למובילים להניח כבר בדירה החדשה כל ארגז בחדר שלו, כדי למנוע סתם הצטברות של ארגזים בסלון..
• כמובן לסמן בצורה ברורה את הארגזים על הכלים השבירים ובכלל יותר נח כשמפרטים מעט מה נמצא בכל ארגז..
• דברים יקרי ערך או שחשובים לך במיוחד תעבירו בעצמכם.
• תארזו לכם תיק מעט בגדים וציוד אישי, כאילו אתם יוצאים לטיול ליום- יומיים, כולל חד פעמי ומעט אוכל מוכן, עד שתתארגנו על עצמכם..
• חשוב לברר עם המוביל מה בדיוק כולל המחיר, האם יש תוספת תשלום על פירוק והרכבה? (בדר"כ לוקחים תוספת קטנה לפי מס דלתות). מה קורה במידה שהם שוברים משהו? קחו בחשבון שנוהגים לתת טיפ לפועלים מעבר לסכום שנקבע מראש..
• בזמן העמסה כדאי להתחלק שאחד מכם ישגיח בבית והשני ליד המשאית- לא קריטי, רק אם יש לכם דברים שחשוב שיעבירו בצורה מסויימת.

 

נראה לי שזהו. אם אזכר בעוד משהו אכתוב לך בעז"ה..

שיהיה המון בהצלחה!

על גדליה פלד מאש קודש- אם תרצו יש לי את המספר.

אשמח לקבל את המספר שלו..
ונוצה ברוח, אשמח לדעת איזו חנות זו, לגבי הפצפצים והניילון..

איך הכי טוב לארוז בגדים? בארגזים? תיקים?

ברח אהליאב 23 ברוממה קוראים לה 'חוטי שלום שיווק וסחר'.

 

אנחנו השתמשנו בבגדים גם כדי לרפד כלים ואת השאר ארזנו בארגזים, לנו זה היה יותר נח כי יכלנו לכתוב על כל ארגז איזה בגדים בדיוק זה מכיל.. בתיקים ארזנו את הבגדים לימים הקרובים אחרי המעבר..

 

המון בהצלחה!!

ביום המעבר אנחנו אמורים להתפצל לבית החדש ולבית שאנחנו מפנים? או שפשוט נוסעים אחרי שהמשאית מסיימת לארוז?

 

כמה לוגיסטיקה....

על הציוד. 

 

תנור מלא מכות, גם מקרר חדש יחסית. הם ניסו, אבל שתי קומות עם ציוד כבד זה משהו שקשה לשמור עליו כשהם לא מיומנים. 

וגם, מה חשוב לשאול את המובילים בטלפון?

המסרים לא מתקבלים אצלי...

 

תודה!!

054-8137888

אנחנו עברנו לפני חודש דירה ונשאר לנו המון רהיטים ישנים בדירה שלא ממש היה לנו מה לעשות איתם (זו הייתה דירה של סבתא שלי). מצאנו באינטרנט חברה שאספה את כל הרהיטים בחינם, חלק מהרהיטים הם תורמים כמצווה וחלק מוכרים. הבעלים הייתה מאד אדיבה, אני חושב שהם עושים גם הובלות, שווה לנסות איתם... הם עובדים באזור המרכז.

 

הם נקראים עדי פינויים:
http://www.adigalit.co.il/

ולקרוא בשמם הפרטי ממש לא שייך אז אני פשוט לא קוראת אלא זורמת עם השיחה...

לחמי אני לא קוראת (וגם לא נפגשים הרבה)

אין סיכוי שאקרא להם אבא ואמא,
הם לא ההורים שלי.

אישי קורא לאבי בשמו, וגם לאימי הוא היה קורא בשמה.

בס"ד

 

וכנ"ל הוא להורי

ולא מרגישה שזה לא מכבד אותם או משהו כזה...
וגם בעליהקורא להורים שלי בשמם..

אני יודעת שיש עניין לקרוא אבא-אמא או כל דבר אחר..

אני מניחה שכשיהיו ילדים יהיה קל יותר ליישם את זה על "סבתא"...

אבל כרגע היא תרגיש ממש רע אם אקרא לה בתואר-כבוד, ולמיטב הבנתי "רצונו של אדם כבודו".

גם שאלנו את הרב הפוסק שלנו וקיבלנו אישור.

לחמי אני קוראת בשמו + ר' (רֶבּ)

בעלי גם קורא לאמא שלי בשמה הפרטי ולאבי - הרב..

ולפעמים בשם הפרטי..

אני מניחה שברגע שיגיעו ילדים אני אעבור לקרוא לה סבתא..

זה די פשוט כשמתרגלים

כל פעם לפי העניין והנושא

ב"ה היו חתנים לפני שהנחילו את המסורת.

 

בעלי שאל את אבא שלי איך לקרוא להם ואבא שלי אמר שיהיה לו מוזר וקצת קשה לשמוע את בעלי קורא לו ולאמא שלי בשמם הפרטי (הודות לבית היקה בו גדל) אז בעלי קורא לאבא שלי הרב דני ולאמא שלי הוא לא מצא פיתרון אז הוא לבנתיים לא קורא לה , מתי שנזכה לעשות את הוריי סבא וסבתא אז זה יהיה שמם החדש.

 

 

לקרוא אבא ואמא לחם ולחמות לא היה בא בחשבון לשנינו.

ממש כמו אבא ואמא שלי. אבל קוראת להם בשמותם הפרטיים

ועם אשתי אני באמת קורא להם ככה, מולם איכשהו התקבע שלא אז כשאני פונה אליהם בשם (ואני משתדל להימנע מזה) מאוד לא נוח לי.

בתחילה לא קראתי לה, ( היא באה לבד...)
אח"כ התחלתי לקרא לה פשוט: אמא של בוב (בעלי) אבל זה היה מסובך...
ועכשיו אני קוראת לה בשמה.
הכי נוח לה ולי.
אמא? שמור לאמא שלי. וסבתא זה ליד הילדים.

בעלי קורא להורים שלי שווער ושוויגער D:
לאבא שלי זה נחמד ואמא שלי נקרעת מצחוק על זה.

שהם הוריי האמיתיים שיחיו.לפני שילדיי נולדו קראתי בשמם הפרטי,ואחרי זה,סבא וסבתא.

מקסימום- "סבא סבתא"

 

אז אני קוראת להם פפה וממה,

ואפילו שזה בתרגום מדויק אבא ואמא, זה לא מרגיש לי ככה.

אלא הסבתי את תשומת הלב...אבל עכשיו סבא וסבתא

מבחינה הלכתית אני מתכוונת...

עניתי שכן.

 

אין לכלה או לחתן לקרוא לחמיו או חמותו בשמם הפרטי משום כבוד החם והחמות.

 

 

עי' שו"ע יו"ד סי' רמב סעיף כד "חייב אדם בכבוד חמיו" וכתבו שם הפוסקים (ב"ח וט"ז ס"ק יט) שהוא הדין גם בכבוד חמותו, וכתב השו"ע בסעיף ב' שחלק ממורא אב הוא לא לקרוא בשמו הפרטי, ובפרט כיום שזה גם בכלל כבוד אב, והוא הדין כבוד חמיו וחמותו.

 

 

יש להעיר שבספר של הרב פוקס להלכות בין אדם לחברו מביא בשם השדי חמד (לצערי לא השגתי את הספר) וכן בשם הרב בן ציון אבא שאול שכ' שיכול לקרוא בשם של חמיו וחמותו, וטעמם שיש חילוק בין כבוד אביו ואמו וחמיו וחמותו. 

אני קראתי להם בשמות הפרטיים, ואחרי שנולדו הילדים אני בדרך כלל קורא להם סבתא וסבא..

הם מעדיפים בשם הפרטי אבל אני לא מרגישה בנח לקרוא להם ככה, כשאין ברירה אז בשם פרטי.

בהמשך התרגלתי לקרוא להם אבא ואמא. (היום לפעמים אבא אמא ובדרך כלל סבא וסבתא)

כאשר אני מדברת עם אמא שלי על חמותי (משתדלת לא לשון הרע אלא חוויות) אני מציינת את שמה הפרטי.

אנחנו החלטנו לקרוא משהו שהוא בין לבין

לדוג' לאמא שלי קוראים שרה- אז בעלי קורא לה אמא שרה.

איזשהו פתרון אמצע- כדי לשמור על כבודם וגם אם הם לא ההורים שלי ,צריך לכבד אותם באותה צורה

וכמובן בשלב מסוים זה עבר לסבא וסבתא

אבל אני קוראת להם בשני הצורות- כי לא תמיד מתאים לי לקרוא לה סבתא...

וכשאני מדברת עם הורי על הורי בעלי אני אומרת אמא+תוספת שם המשפחה ולא השם הפרטי

לא יודעת בדיוק למה- אבל יותר נוח לי

וההורים משני הצדדים קיבלו בנחת והבינו שזה ענין של כבוד וההערכה

וכשאני חושבת על זה נראה לי שאמא שלי קראה לסבא וסבתא שלי אבא ואמא

ואולי לכן זה לא מוזר לי כ"כ

 

אבל לקרוא בשמם ממש לא נעים לי

ובאמת גיסתי אף פעם לא קראה לאימי בשמה,פשוט זרמה כמו שאחרים כתבו פה

אז אני קורא לו בשמו הפרטי, וככה גם לחמותי.

בע"ה כשיגיעו הילדים השם יתחלף לסבא וסבתא...

בע"ה כשהסטטוס שלו לגבינו ישתנה (יש לו נכדים משני אחים של אשתי..) גם השם ישתנה

כי הכרתי אותם הרבה לפני שיצאתי עם בעלי (הם היו חברים של ההורים שלי) אז זה ממש מוזר ולא שייך לשנות ולקרוא להם פתאום אבא ואמא..

ולה אני קוראת אמא.

תכלס- היא אמא של האיש הכי מדהים בעולם!!

ליד הילדים- סבתא.

יש לי רק חמות, אני נשואה שנתיים ב"ה ובינתיים אני מצליחה להתחמק...

 

מה שכן, "אמא" לא אוכל לקרוא לה, לא משנה מה..

איכשהו במבט לאחור הכל נראה שולי חוץ מהמריבות, בהצלחה.

מתערב ומנסה להרוס,

אבל אנחנו עם אבאל'ה שבשמיים, ואין כוח מופלא מיזה,

והוא המזווג זיווגים..

 

חיזקו ואימצו צדיקים!

אבל מדהים לראות איך הקב״ה עוזר ומסדר את הכל.

בהצלחה ובנחת!

וכדאי שמישהו ינפץ את המיתוס שתקופת האירוסין היא תקופה מדהימה.

אולי בקשר הרגשי בין בני הזוג יש אהבה גדולה וחלומית - 

אבל בכל השאר, שום לבלבים ושום זריחות.. דכאון מזעזע!

אי אפשר להקיש מאחד לאחד. וזה לא "מיתוס" ח"ו..

 

יש כאלה שעובר להם יותר בקלות - גם מהצד הטכני וכו';

 

ויש עם יותר "סידורים" וכו'..

 

זה תלוי בנסיבות, ב"ראש" של האנשים ומשפחותיהם וכו'.

 

 

ולכן - טוב לדעת שזה יכול לעבור מצוין; ולהרגיש בנוח אם זה כך, ולהשתדל כך.

 

וגם לדעת שאם יש קצת "בלאגן" - זה קורה ולא נורא.

 

תודה דן על ההערה הנכונה. ממש חשוב להגיד שאצל כל אחד זה שונה!
ולא להגדיר את התקופה הזאת לאחרים לפי נסיונך האישי.

אכן יכולים לצוץ התמודדויות.
זה בסדר. ואפשר לא רק לעבור את זה..אפשר גם לגדול ולהתעצב מתוכן..
ולזכור כל הזמן שהכל זה רק הדרך ל..ושאחרי החתונה יפתח הכל..
להשתמש בכח הדמיון לצייר לעצמך את הטוב שיהיה לכם..לדמיין רגעים מתוקים ושמחים בחיים שיהיו לכם ולהזכיר לעצמך שלשם אתם הולכים..

ולהשתדל כמה שפחות להתחפר בפחדים ובלבולים.
וכמה שפחות להתעקש על פרטים טכניים שלא מהותיים באירגונים..לא להשקיע כוחות במה שלא הכרחי.

ולהאמין שהכל אפשרי!!
ושהכל יכל להפתח לכם בזה הרגע!

לנו היה קשר ארוך ומורכב...
ובאירוסין פתאם בלי הסבר נפתחו השערים והיה כל כך מתוק ושמח.
ואירגנו הכל בחודש ועדיין היה רגוע.
מספרת רק כדי לחזק שהכל יכל להיות. גם מתוך קושי..
מלא תפילות!!

אתם עומדים להיות כל כך מאושרים!!!
תגידי את זה לעצמך שוב ושוב..

 

ולשאלתה של הפונה, כן, הסטרא אחרא מופיע בכל משהו גדול וטוב..

"וארסתיך לי לעולם" - יש משהו כ"כ יפה בתקופה הזו, שבעז"ה היא תהיה לעולם.

 

 

 

ובאמת, לזכור מה העיקר...

זה לא חייב להיות כך!
זה יכל להיות מדהים ומתוק ורק שמח!
גם האהבה וגם האירגונים.

ויכל להיות שגם יהיה מורכב ולא קל..

הכל לפי מה שה' רוצה עבור כל אחד..

אני מוסיפה את זה לא כדי להחליש את כותבת השרשור,
אלא לאחרים שקוראים..ויכולים לקבל רושם מוטעה שרק כך זו המציאות..

אני מרוב ששמעתי אזהרות כמו שכתבת שזו תקועה מזעזעת וקשה.. בקושי האמנתי לטוב שהיה,כל רגע חשבתי שהוא עומד להעלם..שבטח תיכף יגיע הסיוט הזה שהבטיחו לי..

וברור, זה בסדר גם אם קשה. זה נסיון לא קל ועם הרבה תפילות עוברים אותו. וגם מתעצמים ממנו.

רק חשוב לי שלא כל אחד שחווה קושי יבוא לשבור לכולם את המיתוס..
מי שכבר מתמודד עם הקושי- תחזק אותו ותשתף שגם אתה עברת וזה טבעי..וכו..
אבל אין צורך להזהיר מראש מי שעוד לא בתוך שימחק את החלומות הורודים שהיו לו ושעומד להיות קשה וסיוט..לא באירוסים ולא אחרי החתונה. אחר כך מתפלאים למה אנשים מפחדים להתחתן..

זאת תקופה שאפשר למנף מאד.

מה שחשוב זה פשוט לזכור שי סדר עדיפויות-

מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.

לזכור שהצבע של המפיות ואיזה אולם ומה יהיה בערב המסכן עצמו- זה לא באמת חשוב כמו לבנות את הזוגיות במקום של האירוסין- לבנות את התקשורת המילולית, את ההקשבה, ההכלה, היכולת לפתוח דברים ולפתור אותם ביחד, היכולת להתחיל לחשוב בשניים, לראות את עצמכם כזוג ולא כשני יחידים.

 

כשמתמקדים במקום הזה, של הבניה הזוגית ולא רק בלארגן איזה ערב- אז זה יכול לרומם ולהאדיר את התקופה- גם אם היא מלאה במניעות..

 

זה הזמן להתאמן איך לריב נכון ואיך לפתור ויכוח ביחד.

היה בה אהבה חדשה מרגשת ותמימות .

חתונה זה דבר כ"כ נשגב, שיש שם הרבה מניעות.

 

בהצלחה!

צריך להתפלל שזו תהיה מריבה קטנה...

 

 

אבל יהיה בסדר, הרבה עוברים את זה, והעיקר ללמוד להתמודד ולדעת שהטוב הגדול עוד מחכה לכם...

 

 

גם החיים אחרי הם לא גן סאקר ופרחים..אבל קרוב