פורום נשואים טריים (עמוד 544)

בשכונת וותיקים (יעני לא שכונת פאר..)

שצריך "להתגבר ממנו"...

 

רק כעת זה נראה לך כך, ללא כל פרופורציה.

 

אינני יודע אם יש ענין בהפסקה או לא, ואם זה מה שיעזור להחליט או לא.

 

אבל אתם עושים את זה סתם בתור "טכניקה" לבדוק, אין מה להיבהל..

 

ואל דאגה - אם תחליטו בסוף שכן, אתם לא "תזכרו שהיתה הפסקה".. אין לכך כל משמעות. רוב ה"מחליטים"התלבטו קצת (לפחות) לפני כן - ולא קרה להם מזה כלום - וגם זה ביטוי של "התלבטות", נורמלית לגמרי. סימן שאתם מבינים שנישואין זה דבר רציני.

 

תחליטו טוב.

 

בהצלחה.

 

 

הפסקה בקשר בעיני זה לא נחשב דבר בריא.
השאלה היא מה המניע.
בעלי ואני לקחנו הפסקה לשבוע שבסיכומו הוא נפרד ממני. רק לאחר שנה התחלנו לצאת שוב וברוך ד נשואים בשמחה.
לנו ההפסקה לא הועילה לקידום הקשר, אבל זה לא בהכרח כך אצל זוגות אחרים...
אל תפחדי מזה, אבל תחשבי אם זה באמת הצעד הנכון והאם הוא יקדם.
בהצלחה

אנחנו עשינו הפסקה, אני רציתי לשבועיים.

כשבעלי דיבר עם הרב הוא אמר לו"אם היא חשובה לך תפסיק את ההפסקה, בדר"כ אחרי הפסקה נפרדים"

בעלי נלחץ ומיד התקשר אליי, מבחינתו זה היה סימן שהוא לא מוכן לוותר על הקשר הזה (כמובן,כל עוד זה תלוי בו..)

אז אחרי שבוע חזרנו וב"ה אנחנו נשואים.

מבחינת ההשפעות אח"כ, כשאנחנו נזכרים בזה-לי זה מאד מחמיא כי בעלי ממש נלחץ מהאפשרות שנפסיק את הקשר...

 

אני לא כ"כ ממליצה כי באמת בדר"כ הקשר נחתך אח"כ..

בהצלחה

 

 

מי אמר שההפסקה גרמה לפרידה ולא הבהירה פשוט מה נכון לזוג?

 

אני מכירה זוגות שעשו הפסקה והתארסו אחריה, וכאלה שנפרדו אחריה, ובעיני זה בעיקר מעיד על ניסיון להגיע להחלטה, ולא יותר מזה.

 

הפסקה זה זמן חשוב.מתבהרים מלא דברים בזמן הזה שאתם לא מדברים ולא נפגשים וזה נותן מקום נקי יחסית למחשבה שכלית האם זה מתאים.לדעתי קחי את ההפסקה תחשבי על הדברים,ואח"כ תראי איפה את בקשר.אפשר גם לצמוח מזה!!

בהצלחה!!

זה עזר ועודד מאוד...

יותר נכון- אני עשיתי אותה. אמרתי שאני רוצה הפסקה לשבוע, (בפועל היא הייתה פחות מיממה....)

לדעתי היא תרמה המון. נותן הסתכלות מפרספקטיבה יותר רחבה. פחות לחץ, וכמובן יותר שיקול דעת.

אבל שימי לב- תגבילו את זה בזמן. שבוע גג. אין צורך ואין טעם למשוך אותה.

 

האם אנחנו זוכרים אותה? ממש לא. רק נעשה בדיחה איך לא החזקתי מעמד..

שעשו הפסקה וכיום נשואים באושר עם כמה וכמה ילדים.

דווקא יכול מאוד לעזור. אני יודעת שזה שבזמן שיצאנו בעלי היה בקורס קצינים, זה מצד אחד הקשה מאוד על בניית הקשר, אבל מצד שני הבהיר הרבה מאוד את הגעגועים והשמחה כשנפגשים.

מתנה לחדר ייחוד:

המתנה האולטימאטיבית לחדר ייחוד!

כל כך מיוחדת שאי אפשר לקנות אותה בכסף!

רק את יכולה לתת אותה- ייחודית ואין בילתה!!

מתנה בלתי-נשכחת!!

 

 

 

 

תני לבעלך הטרי נשיקה וחיבוק

וקבלי ממנו באושר נשיקה וחיבוק

 

 

 

ציוד נילווה:

מגבון להסרת איפור,

ליפסטיק בגוון שהמאפרת עשתה- בשביל תיקוני צבע

כיפה נוספת- אם הראשונה תקבל כתם ליפסטיק מביך...

 

 

 

 

 

למה אנשים חושבים שלכל אירוע בחיים צריך לקנות מתנה פיזית????

יש מתנות שהן עמוקות ומרגשות ומיוחדות עד בלי די- והן לא חפץ פיזי ממשי מוגבל למימדי החומר בר-חלוף

מחוות של אהבה הם אוצר נצח

מתנות של אמת -שנשמרות עמוק בלב שלנו

 

 

 

 

לגבי מתנה לתחילת הזמן-

תקני לו את הגמרא למסכת שהוא ילמד השנה

ותכתבי בתחילת הספר הקדשה:

"לבעלי היקר, זמן טוב, לימוד פורה ויעיל

יהי רצון שעמל לימוד התורה שלך ימלא את כל הבית שלנו באור.

תזכורת: אחרי מנחה גדולה בוא הביתה- יש אוכל וחיוך שמחכים לך

אשתך"

 

המתנה הזו (לקנות לו את המסכת שילמד) היא מקורית ביותר-

זה ספר שימושי מאוד מבחינתו, למעשה המתנה שלך תהיה צמודה אליו הרבה מאוד זמן, ובמשך הזמן המתנה תהפך לבלתי-נשכחת, יש בה ערך רגשי עמוק

וכל שנה אפשר לתת אותה מחדש

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f76-2 שרשור שהיה ממש לא מזמן..

ואני חושבת שנשיקה וחיבוק (אפשר יותר) זה המתנה הכי גדולה.

מתנה לדעתי יכולה להרוס את הרגע המיוחד הזה היה יכולה להפחית אותו.

 

גם אני מרגישה שמתנה זה כי חוששים מה יהיה, ומה נעשה.. ומנסים לתכנן ולהסיט את הדיון..

יש מרחק נפשי רב בין מתנה שבאה לציין את המאורע- כבייכול לתת כימות "משו לאחוז בו" מדבר גדול בלי שיעור

 

לבין דבר שנועד לעזור לשבור קרח, לקרב את הלבבות, לעזור למבוכה להתפוגג-

בזה יש לדעתי ערך חיובי.

ההצעות שלי לדבר כזה -

להביא שיר יפה- לקרוא ביחד (אם יש מנגינה- תשירי לו- גם זה פעם ראשונה )

להביא מדרש או פסוק עם מפרשים- בנושאים של אהבה וזוגיות (שיר השירים מלא מהם...)

להביא ערימה של תמונות מזמנים שונים בקשר שלכם שהצטלמת (אם הצטלמתם באמת...) או כרטיסים עם תמונות ושמות של מקומות שהייתם בהם ביחד- להעלות נוסטלגיה על איפה הייתם ומה היה לכם ביחד עד כה...

לכתוב מכתב אהבה, ותת לשני בחדר ייחוד לקרוא את זה בשקט

ויש עוד רעיונות...

 

 

אם יש בלב מבוכה של רצון "להסיט את הדיון" -אולי זה צריך לעלות לבירור (של הזוג, או עם המדריך\ה) - מה גורם לחשש, מה יכול לעזור להפיג את החשש- ככה שיהיה זרימה טבעית של השמחה במפגש של הזוג.

 

בחדר ייחוד יש טחפהלה זמן, ואם רוצים להספעק גם מתנה, גם להתקרב וגם להצטלם- צריך לתקתק עניינים..
מה גם שיש זוגות שלא יוצאים הרבה לפני החתונה אז מה נוסטלגיות עכשיו?

ואין לנו שום עניין "להספיק" כלום בחדר ייחוד

לא צריך "להספיק" לתת מתנות, או "להספיק" להתקרב

רק "להספיק"- להיות ביחד, להתחיל לבטא את הקשר של הזוג מהמקום החדש וגבוהה שהם בו- תחילת נישואין

 

זו פעם ראשונה שהם ביחד באותו חדר- לבד, והדלת נעולה. אין בעולם איש מלבדם,

ואפשר לשבת בשקט, להסתכל בעיניים, לשתוק כי יש בלב יותר מכל המילים...

לא חייב להיות בחדר ייחוד אורות וברקים וכולי (אני בכוונה לא מפרטת מחמת הצניעות...)

רק להרגיש את הרגע, להינות מהעכשיו

 

 

אם כן מרגישים שיהיה קצת ... קשה לזרום.. קצת מבוכה- אז יש מקום להכין משהוא מראש

משו לתת, או משו לעשות ביחד, או נושא שיחה, או משו שישבור את המבוכה הפיזית (למשל- שהוא יסדר לה את ההינומא והתסרוקת... )

לא כי "צריך לעשות משו" או "חייבים להספיק משו" או כדי "שיהיה ביד מזכרת מרגשת מהמאורע" -

מה שמכינים הוא כלי, אמצעי- לא מטרה. .. ואם יישכח בטעות ולא יצטרך בסוף- גם טוב

 

 

מחמת הצניעות- הרחבה של זה- באישי   למי שרוצה (גברים -לפנות לגבר להסברים...)

 

ת. תודה על המחמאה

בזכותך הגעתי עם עצמי לבירור יותר מדוייק של המחשבה שלי

או כל ספר קודש בסיסי שאין לו בכריכה מהודרת

תשבו בצורה מסודרת

ותפרקו לגורמים את התקציב של המשפחה שלכם

סעיפי הכנסה

סעיפי הוצאה- בצורה מפורטת (איפה הכסף???)

 

שימו לב לדברים שאתם זכאים לקבל בהם הטבות- האם מימשתם אותם? (מעון תמ"ת, תיאום מס, נקודות זכות, וכולי וכולי)

 

ועכשיו תתכננו-

כמה כסף אתם תצטרכו בעתיד הקרוב והרחוק בחיים?

בשביל שיהיה תמיד כסף למה-שלא-נצטרך-חלילה

בשביל רוב המימון לדירה

בשביל לחנך ולחתן את הילדים

בשביל הפנסיה שלכם (כן, כבר עכשיו...)

 

לפי מה שצריך- תגדירו מה ואיך אתם שמים בצד כל חודש סכום- כדי שתוכלו להגיע לזה פחות או יותר....

 

ייתכן שתגלו שאתם צריכים לעשות קיצוצים בסעיף "הוצאות" בתקציב.

סביר יותר שתגלו שלהיות סטודנט זו לא ממש עבודה רווחית, אבל בעז"ה אחרי זה- כשיש עבודה טובה במקצוע שלמדת- אז אמור להיות מספיק כסף כדי לשים בצד בצורה משמעותית....

 

 

אין לי פתרונות חכמים.

מאחלת רק סיעתא דשמיא.

זה מאוד תלוי.. לנו ברוך ד ההורים של בעלי עזרו בקנייה, וכן, גם אנחנו לא רצינו להעזר בהם, אבל היה לנו בצד חסכון מכובד, וידענו שאם לא עכשיו.....
אז ברוך ד קנינו, ואנחנו עוד רוצים להחזיר/לקחת את המשכנתא שההורים שלמו..
אני חושבת שהמפתח הוא באמת מה שמאמע צדיקה כתבה.. ניהול נכון של הכנסות והוצאות, ובעיקר הוצאות.. אפשר לשים בצד כל חודש סכום, אפילו קטן, לשמור עליו ולאט לאט הוא גדל.. וכמובן, המון ביותר דישמיא..

יש זוגות שעם כל המאמץ לא מצליחים לגמור את החודש- שלא לדבר על לשים כסף בצד.

 

התיאוריה יפה ונכונה,

תכל'ס-

אני לא מכירה הרבה אנשים שהצליחו לקנות לעצמם לבד דירה בלי עזרה כלשהי מהצד.

היום בארץ זו מציאות לא פשוטה בכלל.

אמת

בכל מערכת כלכלית-חברתית שבנויה נכון-

יש מעבר של הון מהדור המבוגר לדור הצעיר יותר- מבוססות כלכלית שעוזרת להתבססות כלכלית

יש בזה היגיון- בשלב בחיים שמקצועית נמצאים בשיא מבחינה מקצועית ומשכורת- וההוצאות נמצאות יחסית ירידה (אין טיטולים, משכנתא כבר שילמנו, המתבגרים עובדים קצת בקיץ, הכלכלה של הנשואים לא עלינו...וכולי) - ישלים את ויעזור לילדיהם שבשלב בחיים שבו פחות מבוססים מקצועית  וכלכלית ויש הוצאות שוטפות גדולות יותר (משכנתא טיטולים וכולי...)

 

 

השם יברך אותנו ויזכה אותנו בחיים ארוכים ובריאות איתנה - שמעבר ההון מהורים לילדים, ומסבים לנכדים- יהיה מתנות ועזרה- ולא ירושות ח"ו.

ויתן לנו יכולת ושכל- לחסוך גם אנחנו- כדי לעזור בעתיד לילדים ולנכדים שלנו.

 

 

לסכום המינימלי שנדרש.

זה אומר שצריך לשים בצד לפחות 2000-3000 ש"ח כל חודש, שלא לדבר על חסכונות לבר מצווה ולחתונה והכל.

רוב הזוגות הצעירים משתכרים מספיק כדי לחסוך בצורה כזו????

 

לא מובן לי...

קחי דירה ממוצעת שעולה 800,000 שח,

הון עצמי נדרש הוא לפחות 30 %, מה שאומר- 240,000,

 

ביש"ע, למשל, יש בנקים שמסבסדים רק 60-50 אחוז,

מה שאומר שההון העצמי אמור להיות גדול הרבה יותר.

 

אלפוני בינה, איך זוג, שלא עובד בהייטק ומשתכר עשרות אלפי שקלים- יכול לחסוך סכום כזה.

כשבינתיים בשנים האלה הוא משלם שכירות, העברת דירה מידי פעם, לעיתים לימודים, רכב/ נסיעות, הוצאות על ילדים ועוד.

נניח שהוא שם בצד , בתרחיש הכי אופטימי 2000 שקלים בצד-

תוך כמה זמן הוא יכול לצבור הון כזה????

 

אשמח לשמוע.

הכסף שיושב בחסכונות- לא יושב סתם ונשאר כמו שהוא

הוא אמור להיות מושקע בתבונה- בצורה שמידי שנה הוא מעלה לעצמו עוד 4% רווחים +-

זה גם מצטבר....

 

ה' מוריש ומעשיר..

הפרנסה היא שלו.

תזכרו את זה.

זהו!

 

 

 

אח"כ אפשר להכנס כל מיני עניינים - 

> לא לכעוס, (זה תמיד מומלץ) לצרכי פרנסה-  ר' נחמן אומר ששורש הכעס זה שורש הממון.

> להקפיד על ברכת המזון בכוונה!!

> לתת מעשרות..

יש עוד כהנה וכהנה סגולות והבטחות מפורשות בתורה וחז"ל שאומרות שאם מקפידים בהם -

תהיה סיעתא דשמייא בפרנסה ודבר לא ייחסר.

[יש לי רשימה בראש, אבל יש לי תחושה אני מערבבת פתגמים ורעיונות - אז מעדיפה שלא להטעות]

 

 

שנזכה כולנו, להיות ניזונים מידיו של הקב"ה וימלא את כל מחסורינו.

כדאי לחשוב על דירה להשקעה (כלומר לא דירה שתגורו בה אלא דירה שתשכירו),

ככה בד"כ הדירה בעצמה מכסה את המשכנתא..

וגם בד"כ מחירי הדירות רק עולים.. 

 

אפשר דירת 3 חדרים בפריפריה (שדרות, דימונה, באר שבע וכדו') במחירים שבין 300-500 אלף ש"ח

(תלוי כמובן בהרבה משתנים: באיזה אזור, באיזה קומה, מה מצב הדירה וכו') צריך לחפש טוב, אבל אפשר למצוא מציאות טובות..

וכדאי לברר טוב עם חבר או מישהו שכבר עשה דבר כזה, איפה כדאי להשקיע.. 

 

ככה אפשר להתחיל גם עם חסכון נמוך שיש לכם (בהנחה שאכן יש.. משהו באיזור ה50-100 אלף ש"ח), או לבקש עזרה מההורים אם זה אפשרי (ואפי' להחזיר אח"כ בשלב יותר מאוחר של החיים..) וגם לקחת משכנתא ל20-30 שנה, לדוגמ' משכנתא על 300 אלף ל25 שנים תעלה לכם באיזור ה1200-1400 לחודש, שזה סכום שיותר קל לעמוד בו, ואם השכירות של הדירה היא 2000 שח אז היא מכסה את עצמה..

אז נכון צריך להשיג הון ראשוני, אבל אח"כ העסק מכסה את עצמו, ואתם נשארים עם נכס ביד.

לדעתי, כדאי מאד לחסוך קצת, ולנסות לקנות דירה בשלב יותר מוקדם, כיון שככל שהמשפחה גדלה - גם ההוצאות גדלות..

 

כמובן, שיש בזה גם קצת סיכון, כי לפעמים אפשר להסתבך עם כל מיני שוכרים לא הגונים, ולפעמים יש כל מיני הוצאות על בלאי טבעי של דירה.. אז צריך לבדוק טוב, גם לפני שקונים וגם לפני שמשכירים - אבל זה שווה את זה בגדול!!

 

אפשרות נוספת - 

אם אתם משלמים שכר דירה גבוה, אולי עדיף לכם לשלם את זה לבנק בתור משכנתא, ולא לזרוק את זה לפח (כלומר למשכיר..). ואז עדיף לנסות לקנות את הדירה שאתם גרים בה..

ואם אתם לא חייבים לגור בעיר יקרה - אז שווה לנסות לגור ביישוב זול או משהו דומה, שהשכירות שבו נמוכה יותר וגם מחירי הדירות.. ולנסוע ללימודים או לעבודה..

 

בהצלחה!

מה שבטוח- לא בבאר שבע, לא בשדירות ונראה לי שגם לא בדימונה.

 

אולי רק בערד עוד נשארו כמה כאלה- ואין שם היום דירות לקניה.....

ואם את מחפשת פתרון בכיוון קצת שונה-

אז בניה עצמית מוזילה את הסכומים המטורפים האלו בצורה משמעותית מאוד,

לפעמים יותר מ50%

עם כל הצער.
אני ראיתי מה קורה ביישוב שלי, יותר מדי בתים ופחות מדי שוכרים.

ברוב מוחלט של היישובים בתים נחטפים כמו לחמניות טריות

[וגם בשכירות. בכל מקרה]

זא לקנות בשביל להשכיר.
אבל מה יעזור לך בית בזול אם אתה לא רוצה לגור שם ומצד שני אין שוכרים? ?

בפשטות, הכוונה היא לרכוש כדי לא לשלם שכירות..

רוב הבנקים לא מסתכלים עליך בקבלת משכנתאות....

 

לא כל אחד מבין בבניה עצמית ומוכן נפשית להתעסק עם כאב הראש שבדבר,

ומפרסומות של בתי אמנה שאני רואה באיזור השומרון- זה עוד הרבה יותר יקר מאצלנו....

דירות יד שניה ולא חדשות מקבלן..

בבאר שבע, בשדרות ובדימונה!! את יכולה לבדוק באתר יד2

ולראות שיש שם הרב דירות 3/4 חדרים במחירים הנ"ל.

 

אנחנו אישית קנינו בבאר שבע לפני שנתיים ב500 אלף, והיום היא כבר שווה 600 אלף..

 

בהצלחה!!

 

נשואה 4.5 שנים וב"ה בסיעתא דשמיא קנינו בשנה האחרונה בית במחיר הזה.

שנינו עובדי הוראה.

למעוניינים ברצינות אוסיף פרטים באישי.

הדיירים הורסים את הבית וצריך תחזוקה שוטפת

 

וזה לא מומלץ. זה היה לפני שהנחיות חדשות לבנקים

לפעמים צריך להשלים שלא נוכל לקנות דירה או שתמיד נשתמש בתחבורה ציבורית

ברב מדינות העולם רב האוכלוסייה לא יכולה לקנות דירה

ולא מסכימה עם זה שהורים אמורים לבזבז כל החסכונות שלהם לדירות לילדים כי למצוא עבודה אחרי גיל 60 כמעט בלתי אפשרי וזקנה עם הוצאות די גבוהות לפניהם ותוחלת חיים ברוך ה' רק גדלה

לפני שנה קנינו דירה ב חמש מאות שלושים אלף..
אם רוצים דירה ממוצעת שעולה שמונה מאות, אני לא יודעת מה לענות על זה.. זה באמת סכום עצום..
אנחנו השתמשנו בכסף מהחתונה+ חסכונות מהצבא ושירות לאומי.. וכמובן שהיתה עזרה מההורים..

שזה פרויקט ממשלתי ובו קבלנים ברחבי הארץ שבונים מגוון בתים מתחייבים לתת דירה אחת בזול.

צריך אמנם לעבור איזשהוא תהליך עד שנכנסים להגרלה של הדירות הללו, אבל יש נתונים שמעלים את הסיכויים- ילדים וכו'.

שווה לבדוק את הענין, אני יודעת שדירות במודיעין של "מחיר למשתכן" עלו חצי מליון, שזה כלום לעומת המחירים הרגילים במודיעין.

 

מה שכן, יש התחייבות לגור כמה שנים בדירה שקונים ויש עוד כמה תנאים.

בקיצור, לא יודעת את כל הפרטים, יודעת ששוה בדיקה.

יש בנקים ..תעשו סקר..שאם פותחים אצל חשבון אפשר לקבל הלוואה

 

נשואים לא מעט שנים

עם לא מעט ילדים ב"ה

 

ולא רואים עדיין את הצ'ופצ'יק של ההתחלה של האפשרות לחשוב אולי על הון עצמי

לא קיבלנו מעולם חינוך כלכלי נכון (עברנו תהליך עם "פעמונים" שייצב אותנו ואנחנו מנהלים תקציב אבל אין אפשרות לחסכונות מטורפים כאלה)

וההורים לא יכולים לעזור.

 

שפכתם פה הרבה מידע. וזה נשמע מסובך

האם יש גוף או מישהו שאפשר להתיעץ איתו, אפילו בתשלום, מההתחלה ועד הסוף שיוביל אותנו בתהליך הזה יד ביד ממוקד למטרה - לקניית בית?

המלך בשדה..

 

קח את עצמך בידיים ותתחיל מהלך להיות טהור יותר.

אולי תדבר עם הרב שלך?

אולי תקבל על עצמך קבלה?

אולי תפתח את הנושא עם אשתך (לא יודעת אם זה נכון למקרה שלך- כדאי להתתייעץ על העניין הספציפי..)

 

 

זה בדיוק הזמן לחזור בתשובה.

בהצלחה!

 

אבל לא לאנשים סוערים מאד ...

 

תודה באמת בכל מקרה על הרצון הטוב

דמות תורנית שאפשר לשתף?
אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים...

וגם- תפילה, תפילה ושוב תפילה
ולהתחזק באמונה שה' אוהב אותך ומאמין בך,
שהתשובה שלך יקרה וחשובה לו
ולכל עם ישראל.

המון בהצלחה!

 

אבל כן ניסיתי לשתף ולהתיעץ עם דמויות שונות

ללא הצלחה יתירה לאורך זמן

 

תפילות... אפילו תוך כדי.. |מתבייש|

אבל נראה לי שיש פה רבים וטובים שיוכלו וישמחו לעזור.
בהצלחה!!

בעיר-
אלדד וזהו, בשרי
רוזה, בשרי
נאדי, חלבי
קדוש, חלבי

לא יודעת אם זה עומד בכל הדרישות.

אבל האוכל ממש טעים ובשפע.

וזה בשרי.

גריל בר מהדרין
ליד כיכר.החתולות

אחרי שקראתי את התגובה של מאמע צאדיקה... אז באמת אפשר גם לא לקנות, תמיד נחמד לקבל  חיוך מחייכנית מצורף למכתב נחמד עם איחולים לכבוד השנה החדשה.

ואפשר גם להפתיע ולקחת את הציציות והטלית למכבסה.

 

אנחנו כל שנה כותבים אחד לשני "שנה טובה" ממש מושקעת, ותולים על המקרר עד לשנה שאחר כך... ככה כל פעם כשפותחים את המקרר נזכרים, וזה עושה טוב על הלב

או אפילו רק לדאוג לכבס אותה לקראת החג 

כיפה זה גם נחמד..
לא צריך מתנות גרנדיוזיות..
אלא אם כן יש לו יומולדת באותה הזדמנות..

דברים שגברים צריכים באמת..
כיפה וטלית יש לו כבר חדשות, הרגע התחתנתם

עם ההתחברות לפנימי הגיעה גם ההתחברות לחיצוני.  אבל גם לא היה משהו שדחה במיוחד. אם יש משהו שממש

מרתיע זה דורש עבודה פנימית רצינית.

למשל אחד שיצאתי איתו  היה בחור נמוך ורזה מידי וגרם לי להרגיש פיל לידו (למרות שאני ממוצעת בהכל), לכן זה היה עוד גורם לפרידה אבל אם הוא היה יותר מתאים מבחינות אחרות אולי הייתי עושה מאמץ להתגבר על ההרגשה. - מזל שלא,

כך יכולתי להפגש עם בעלי...

שהוא יראה טוב...שאני יתחבר למראה שלו...

זה שלך צריך להיות משיכה. אפילו מאוד עדינה.
אם יש לו אף ארוך-את לא חיבת לחשוב שיש לו אף יפה..
אבל
אם זה יוצר לך כיווץ וחוסר רצון להיות בקרבתו -זו בעיה.

חובה שתהיה מציאת חן.
זה לא יופי. זו נעימות שמרגישים אחד ליד השני.

ויש דברים שבהתחלה הפריעו אך במשך הקשר כבר לא מפריעים..

לי אישית- בעלי לדעתי ממש יפה.
והוא חושב כך גם עלי- למרות שאני מעולם לא ראיתי את עצמי כ'יפה'..
מה שמראה..שזה לא ענין של יופי. אלא קשר פנימי.

חשבתי על זה אחרי שהתחתנתי.
ופתאום ראיתי בעלים של חברות, שציינתי לעצמי שה' חנן אותם ביופי..

כשהעליתי בראשי מציאות של מפגש עם בחור כזה בזמן הרווקות - ידעתי בוודאות שלא הייתי אוהבת את המראה הזה כ"בעלי"..
כי מעבר לעיניים הכחולות ולחדות הדיבור -
יש לו זקן ארוך, וכי באופן כללי במראה פחות אסתטי, על אף שכלל החיצוניות נראית מצויין.

 

בקיצור - השאלה היא ברצון שלך.
האם אתה בוחרת להסתכל על הצדדים היפים של הבחורה. (חיצונית ו-פנימית!)
וגם אם משהו קטן או שניים מציקים - סביר להניח שזה עניין של הרגל..
ואם הכל תקין, ויש שמחת הלב - אין סיבה לחתוך על כך.
[אלא אם כן מדובר במשהו שממש מפריע לך לשמוח בה]

הרבה פעמים אחרי שחיים יחד תקופה ממושכת..
פתאום מבחינים, שלא רק שאין זכר לאותם דברים שהציקו, אלא שאפילו אוהבים אותם.. 
בדיוק כמו את שאר היתרונות שהיו לפני כן.

[אבל לי קל לדבר - בעלי - חמסה חמסה חמסה!! ]
 

לא יודעת להגיד עד כמה

אבל כשראיתי אותו מרחוק בפעם הראשונה שנפגשנו (ולא הייתי בטוחה שזה הוא), התפללתי בליבי שזה לא הוא.

לא יודעת להגיד אם הפריע לי מאוד, אבל דמיינתי את בעלי אחרת...

 

היום אנחנו נשואים באושר ואושר, ואני ממש אוהבת את איך שהוא נראה. באמת!! הוא נראה לי טוב, אני שמחה במראה שלו, וממש אבל ממש ממש לא מתביישת בו. (לא שלפני כן התביישתי, אבל דמיינתי לעצמי משהו אחר...).

 

לדעתי זה עניין של הדברים האחרים, ברגע שרואים בנ"א ואוהבים אותו, המראה שלו כבר לא כ"כ מפריע...

 

(אגב, אף פעם לא חשבתי לחתוך בגלל המראה שלו, לעומת זאת היה מישהו אחר שנפגשתי איתו והפריע לי המראה שלו מאוד מאוד - פה אני יודעת להגיד שהפריע מאוד- אבל היו עוד כמה דברים שלא התאימו, אז כן חתכתי).

 

 

 

אם הוא לא היה חושב שהתנצלות=הודאה בחטא והשפלה,
היה לו הרבה יותר קל להתנצל. כנראה בעיה בבטחון עצמי.

באמת לנסות שוב לשוחח על כך לא בזמן ש"נדרשת התנצלות", אלא בזמן נינוח.

 

לומר לו, שהרי קורה לכל אדם שעושה משהו שלא יצָא טוב כלפי השני - ושיֵדע שאם קורה דבר כזה, והוא מבקש סליחה, מבחינתך זה לא כאילו הודאה שהוא אדם לא בסדר, שצובר טעויות, אלא בדיוק ההיפך: קורה לכל אחד, אז אם התנצל - זה סוגר את הענין. מראה שאינו מעונין בכך.  וכך גם את עושה.

 

לומר שמבחינתך זה דווקא גורם להערכה. זה מראה שחשוב לאדם להיות טוב כלפי הסביבה, ולכן הוא נותן הרגשה טובה ע"י כך שחוזר בו אם קרתה תקלה לא-נעימה.

 

[ואגב, זו לא דווקא תכונה "גברית". יש גם נשים שלא כ"כ מכירות את המילה הזו - למרות שלעיתים דווקא האיש, אם אשתו מבקשת סליחה מהלב על משהו שהיה לא כראוי - הוא שמח "למחוק" ולמחול..]

וזה יהיה לו מודל

זו בעיה שיחודית לגברים (ממש לא כולם אלא בשילוב קורות חיים וכו') ולכן יכול להיות שהיא תתנצל מבוקר ועד ערב , וזה כלל לא משפיע וקשור, אלא רק מחזק יותר את דפוס מערכת היחסים בזמן קושי או פגיעה.

לא ייחודית..

 

כבר אמרתי, שמעתי גם על נשים שפשוט לא מכירות את המילה "סליחה"..

 

אז מי שיש לו את זה - איש או אשה - צריך לתקן את זה.

 

כמובן, צריך לחשוב איך מעוררים את זה, וזו השאלה שנשאלה כאן (וברור גם שהשני/ה צריך להיות וודאי שהוא עצמו מתנהג כך כאשר הוא צריך להתנצל. כמו כן, שאינו "מנצל" התנצלות, ישירות או בעיקפין, כדי לגרום אי נוחות לשני או כ"נשק" להזדמנות אחרת..)

בס"ד

 

זה נשמע שצריך לפתח בו בדחיפות את הלב והרגש. אולי הוא עבר משהו בחיים שמחקו אותם אצלו ואת לא יודעת.

אולי תכתבי לו מכתב מפורט שבו תסבירי לו על זה, ואולי גם תנסי באיזו שהיא צורה עדינה להפנות אותו לפסיכולוג...

 

בהצלחה רבה ושנה טובה וחיים נעימים. 

רק שהיא נשאלה מהכיוון ההפוך- של הבעל.

 

 

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/260782

 

בד"כ  נשים חופרות עד שנמאס  לבעל והוא מתנצל

ט ע י ת י, אני מצטער. נו, קרה לך משהו? התקרה נפלה עלייך? לא! הכל אותו דבר, רק אשתך שמחה יותר. אז תלמד!"

 

אני עשיתי את זה לבעלי פעם, כשהרגשתי שהוא באמת הרגיש רע עם משהו שאמר לי, אז נצלתי את ההזדמנות לעשות את זה גם בהומור - והאמת? זה באמת עזר..

 

אולי הדרמה שבהתנצלות מרתיעה אותם ג"כ..

על הבעיה שהעלתה הכותבת - 

 

לא אומרים לבעל: "תחזור אחרי"..  הוא לא ילד בגן..

 

[כמובן, אני לא מדבר אם זה נאמר בהומור ובחביבות, ובחצי-בקשה, שמתוכם הוא מבין את "ענין"...]

כל פעם שנפגעתי הוא היה מסביר לי את הצד שלו, כשאני רק רציתי שיפייס אותי.

 

העלינו את זה בשיחה רגועה - שחזרנו ריב על רקע זה.

בעלי הסביר לי שהוא לא מבקש סליחה כשמבחינתו הוא היה בסדר. ככה הוא עובד - והוא ציפה שכשאבין את הצד שלו אז הפגיעה תעבור, כי כמובן שהוא לא התכוון לצער והיתה לו סיבה טובה.

אני מצדי הסברתי לו שכשאני פגועה אני לא פנויה לשמוע את ההסבר שלו, אפילו שהוא מוצדק. אני זקוקה להשתתפות שלו ולתמיכה, להתייחסות לרגש הפצוע, ממש כאילו נפלתי ויש לי פצע כואב. אח"כ אוכל בשמחה לשמוע למה נהג כך ולהבין אותו.

כדאי גם לפרט איך היית רוצה שיפייסו אותך: מה לאמר, איך להתנהג...

 

אני מניחה שאשה עצובה זה דבר די מאיים כשאתה בעל. לא קל לרצות אותנו. לכן חשוב להדגיש לשם מה את זקוקה לפיוס שלו (כדי להרגיש שהוא תומך בך, כדי להתגבר על הצער מהאירוע וכו', מה שנכון אצלך) ולא כמו שנראה לך שהוא תופס את זה (את מחכה שהוא יתנצל כדי להוכיח לא היה בסדר).

לענ"ד, זה יסוד חשוב ביותר - זה כאילו שתי שפות..

 

הבעל מבין שאם היא מתלוננת והוא לא מסביר, הוא מרגיש כאילו הוא מודה בכך שאינו בסדר - ודווקא בגלל שאיכפת לו מאשתו, הוא לא רוצה שתחשוב כך..

 

אבל האשה אומרת - יכול להיות שאתה צודק במאה אחוז, אבל אני כעת בסה"כ מביעה הרגשה סובייקטיבית, לא של "צדק".

 

ואז יכולים להחליט ללכת זה לקראת זה. האיש ירַצה את האשה, לא בתור "הודאה באשמה", אלא הבעה של הצער שלו על זה שהיא מרגישה פגועה למרות שכלל לא התכוין, יחזק אותה.  והאשה תסכים אחרי שנרגעה לשמוע את ה"צד" שלו כדי שגם הוא יהיה רגוע שהוא "בסדר"..

 

וזה שיכולים בזמן רגוע להסביר את הענין אחד לשני, יכול לתרום הרבה מאד להתנהלות ב"זמן אמת"..  (באמת - קשה מאד לאיש להבין שזה כך. ואשה גם צריכה להיזהר מאד שלא לנצל את נכונותו "להבין אותה".. אי אפשר לעשות יותר מידי בתדירות את התרגילים האלה..)

לעולם חסדו- תודה על המאמר. נראה לי שאצל בעלי זה לא בדיוק הערה בתימימות. 

הבעיה קצת שונה..

אורין- גם אני חשבתי ככה. לפעמים שרבנו הייתי באה ומתנצלת כדי "לגרור" אחרי זה התנצלות מצידו. זה לא הלך.

 מבחינתו הוא קיבל הוכחה שהוא תמיד צודק ואני תמיד טועה...

דן- לא התכוונתי שזאת תכונה גברית. התכוונתי להגיד שזה כאילו משפיל אותו.

אולי באמת אני ינסה להראות לו כמה אני מעריכה אותו כשהוא עושה את זה (כש...)

בת שבע- ניסיתי. אפילו כתבתי לו "נוסח התנצלות" הוא קרא וצחק. החליף מילים בחרוזים ועשה צחוק...

הוא לא מבין את הצורך שלי בהתנצלות. לסגור עניין. מה שהיה היה. הוא מסוגל אחרי דקה לעבור למשהו אחר ואני נשארת פגועה וממורמרת.

כשאני אומרת לו "כשאמרת..." אז הוא מתפלא- את עדין זוכרת את זה?!?! (גם אם זה היה לפני חמש דק')

 

המחבר מדבר ממש על זה. הוא מסביר שנשים וגברים רואים את ההתנצלות באופן שונה. ובאמת לפי הגבר- מספיק שיש לו הסבר טוב.

בשבילך הוצאתי את הספר מהארון וחיפשתי- בעמוד 160 הוא מדבר על אנטומיה של ויכוח. הוא אומר שיש דפוס שכיח בויכוחים בין נשים וגברים. בין השאר הוא אומר ש"הגברים לעתים רחוקו ביותר אומרים 'אני מצטער' מכיוון שעל מאדים פירוש הדבר שעשית משהו רע, ואתה מתנצל על כך. הנשים לעומת זאת, אומרות 'אני מצטערת' מכיוון שזוהי דרכן לומ 'אכפת לי מאוד כיצד אתה מרגיש בנדון'. אין זה אומר שהן מתנצלות על משהו רע שהן עשו." (עמוד 163)

 

אני לא מומחית לשום דבר (ואפילו אין לי ותק מספיק כדי להגיד יותר מדי) אבל המון אנשים המליצו לנו וגם אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר בכל מקרה- ואולי לרדוף אחריו שגם יקרא (אני בתהליכי רדיפה אחרי בעלי- לאט, לאט אנחנו מתקדמים... הוא בפרק 4). אבל אולי גם סתם להעלות את הנושא הזה לדיון- תגידי לו שקראת משהו ואולי הוא באמת יסכים עם זה ויבין פתאום למה את צריכה שיתנצל.

 

יכול להיות שהוא צריך ללמוד, אבל זה ממש לא תפקידך ללמד אותו, זה יעכיר על הזוגיות שלכם והוא ירגיש שאת מחנכת אותו.

 

אני חושבת שהדרך הכי נכונה בעניין הוא לקבל אותו כעובדה בעניין הזה- כמו שלך יש דברים שקשים לך ואת לא מצליחה להתגבר עליהם- גם הוא (וגם אני וגם השכנה וכו')

 

לנסות ללמד אותו רק ירחיק אותו מזה וירחיק אותך ממנו.

 

עזבי אותו לנפשו בעניין הזה- תני לו לעבוד את מידותיו שלו...

זה נכון שהיא לא צריכה ללמד אותו..
ודחוף דחוף לצאת גם מהמקום המחשבתי הזה "אני צריכה ללמד אותו"..
כך הוא לעולם לא ילמד, לא ירצה ולא יקשיב.

את יכולה לבקש ממנו להתנצל בפנייך כי זה יגרום לך להרגיש טוב יותר

ולהסביר לו שמבחינתך התנצלות אומרת שהוא מבין לרגשותייך הפגועים, ולאו דווקא שהוא צריך לחשוב שעשה משהו רע.
 

אישה צריכה לזכור

שאין מתפקידה ללמד גבר כל דבר, אין מתפקידה לתקן אותו או לשנות אותו.

מתפקידה של אישה - לקבל את הגבר שלה כמות שהוא!

לא יודעת אם מתאים להשתמש במילה "לתקן" את הצד השני.

אבל כן- אם כל אחד מגיע באותה עמדה, ובה הוא נשאר, לא הואלנו בשום דבר ולא קידמנו שום דבר במסגרת הנישואים

כשהמיקוד של הזרקורים בתיקון - הוא בעצמי!
בהתאם למראה שאני רואה בבן הזוג.
 

אסור להגיע לנישואין ממקום של 
אני מתכוונת לשנות בו 1, 2, 3..
מקבלים אחד את השני -בדיוק כמו שהוא כרגע.
כשמבקשים מהשני לעשות צעד שונה

זה לא בשביל לתקן אותו, כי הוא לא מקולקל ולא בעייתי..
אלא -בשבילי! 
כי יש בי חוסר מסויים,
שקשה לי בלי יחס כזה או אחר,
או קשה לי עם התנהגות כזו או אחרת..
 

אנחנו מתקדמים בעצמינו, מתוך הסתכלות פנימה
לא נוצרנו כדי לתקן את בן הזוג.
אנחנו לא מושלמים והוא טעון שיפור.

אבל אם נדרש לתקן- אז מתקנים..

ואני דווקא רואה בחיוב את הארה של הצד השני.

בנישואין, פתאום שמים לב יותר למי שאנחנו באים, ודברים מתחדדים

ואם בעלי יאיר את עיני בנוגע למשהו, אשמח לתקנו. מה טוב! אקבל זאת בשמחה.

 

ישנם דברים שהם יכולים בהחלט לנבוע מחוסר שלנו, וחוסר השלמה שלנו עם דבר כזה או אחר

אבל יש דברים שבבסיסם זקוקים לשינוי, ומקורם בצד השני.

 

אותה בהבנה ובכבוד.
והצד "המאיר" יעשה זאת רק מתוך אהבה.. 

וכשמגיעים לגבר בד"כ ממקום של "ללמד אותו"

הוא לא ישמח לשמוע את זה.

מה שכן טענתי הוא שלא כל דבר שמפריע לי- נובע מחוסר שלי.

לפעמים הדברים נובעים מהצד השני. לפעמים יש בו דברים שדורשים תיקון..

לכן- אין לי שום בעיה לקבל הארה מבעלי, וכן להפך. אדרבא- מה טוב.

 

כמובן שהכל נעשה מתוך כבודה והערכה. אין ספק

לא חושבת שמדובר שם על הערה בתמימות,

אלא על צורת החשיבה שלו.

הוא מניח שאמר את שהוא חושב, ולכן הוא לא מבין מדוע הוא צריך להתנצל.

 

האם את רומזת שחלילה יש לו מטרה לפגוע בך?

 

 

הוא אומר שהוא לא צריך לבקש סליחה מכיוון שהוא לא התכוון לפגוע?

כשמישהו פגע בלי כוונה במישהו אחר הוא מודיע לו שזה היה בלי כוונה,

על ידי בקשת סליחה.

תסכמו ביניכם שכשהוא אומר סליחה הוא מתכוון שהוא לא התכוון לפגוע.

שייך אולי גם להפנות אותו לכלל אוכלוסית הגברים (ובני האדם בכלל) שנוהגים להביע כך את צערם על תוצאה לא רצויה כמו גם על שגיאה שלהם.

סריגה,

 

ציור,

 

לסדר/ לנקות/ לבשל/ 

 

לקבוע עם חברות ולצאת..!!!

 

כן. מותר לך!

 

לראות סדרות

 

ולשוטט בפורומים

 

וואי במקומך הייתי קוראת וקוראת וקוראת..

 

אבל הכל עניין של טעם..

אם זה מתאים לך- תנצלי את זה שיש לך זמן פנוי בחודש אלול, תבחרי כמה ספרים בסגנון שאת מתחברת, ותלמדי כל יום קצת (אפילו תקציבי כמה זמן את מקדישה לכל ספר).

אפשר כמובן בנוסף לעוד דברים, אבל כך גם תרגישי שהזמן שלך לא סתם התבזבז..

 

בהצלחה!

לצבוע קירות בבית להוסיף טפטים או ציורי קיר

תנסי לארגן פגישה חברתית אצלך עם חברות/שכנות שגם בחופש, ללימוד, ארוחה שווה ביחד, סרט ופופקורן,וכו'

תקבעי עם חברה ותיסעי לים, לקניות, בית קפה..

תעשי ספורט שעה בבוקר.

אם בקטע שלך דברי עם האחראית על הנוער אולי "תאמצי" קבוצת גיל לפעיליות לחופש- זה יכול להיות מעניין ומאתגר.

מספיק?

אילו היה לי זמן...

לעשות כרטיסי ברכה וקישוטים לסוכה.

 

בהצלחה!

אפשר למשל לצאת לדייט רגיל באיזו מסעדה ואז להזמין לו בהפתעה עוגה...לכתוב משהוא ולתת מתנה...נראה לי שזה ממש ישמח!!

או שאפשר אם את כבר קשורה למשפחה שלו לעשות שיתוף פעולה ולארגן מסיבת הפתעה...אפשר בבית שלו, או בבית קפה...

בהצלחה!

היי שי613

אני ממש מזדהה עם מה שכתבת - אבל מהצד השני...

אני ובעלי היינו (ועדיין) במצב דומה..

 

אני מלאת ביטחון עצמי וכל החיים דמיינתי את בעלי ככזה, ואפילו יותר.. ואיכשהו, אני נשואה לבעל - מדהים, אבל ביטחון עצמי בכלל בכלל לא הצד החזק שלו

ובהתחלה, כמו לאשתך - היה לי קשה לעכל ולהעריך אותו באמת על התכונות האחרות שבו, ולפעמים במצבים שהוא היה ממש נבוך - הייתי מתביישת בו, עד כדי כך. וכמו שאתה אומר - הוא הרגיש בזה, והיה מתוסכל ממש. (אני לא אשכח משפט שאמר לי: "אריה בלי שיניים יכול להיות שמח רק בגלל שהוא אריה?")

אבל אני אגיד לך מה - פשוט תרפה. תנסה כמה שאפשר להתנהג כרגיל, בשמחה, אל תיקח ללב את המשפטים האלה - כזה אתה, ויש בך (אני בטוחה, בכל אחד) תכונות חזקות משלך, ואתה תראה איך ככל שעובד הזמן - היא תתרגל, ויותר מזה - תדע שזה בדיוק הטיפוס שהיא חפשה, וממילא יעלה לך הביטחון העצמי.. זה מעגל קסמים. אין לך ממה לחשוש - ככה זה בהתחלה. הזמן, ההרגל, יעשה את שלו. זה מדהים - היום, אני לא מבינה איך התייחסתי לזה בכלל, זה ממש משתנה. וככל שאשתך פחות תתייחס לזה ויותר תשדר לך הערכה  - הביטחון העצמי שלך רק יעלה ויעלה..

אתה גם יכול לייעץ לה (כי אמרת שאתם מדברים על זה, וזה מצוין) שביטחון עצמי של גבר מאד מושפע מהיחס והערכה של אשתו - כך שזה בידיים שלה..

בקיצור, מחכים לכם יחד חיים נפלאים בעז"ה - זו רק ההתחלה.. ומה לעשות, ההתחלות באמת קשות..

 

בהצלחה!!

עם הזמן, שצריך כמו שאומרים, "לעשות תשובה" על דבר כזה..

 

שהרי חוסר מסוים ב"ביטחון עצמי", אינו מעשה רע או משהו כזה,

 

אלא פשוט אי יכולת של אשה לקבל את בעלה כמו שהוא, עם כל הטוב שבו. בגלל ה"חלומות"..

 

אחרי שחוזרים בתשובה על זה - ורואים אותו כמו שהוא, ומבקשים שיאמר מה לעשות, ומתייחסים לגמרי באמון לדבריו, וכו' - 

 

אז אכן גם ה"ביטחון העצמי" עולה פלאים.  אם אשה רוצה בעל עם ביטחון עצמי, והוא לא לגמרי כזה מטבעו - היא צריכה לנהוג בהרבה ענוה, אהבה וכבוד.  ו"נתינת המקום" בכנות ובאופן לא מותנה, אכן יכולה ליצור עליה גדולה בזה.

 

אני לא חושבת שאישה צריכה "לחזור בתשובה" ע"כ שהיא מייד בהתחלה לא מספיק מעריכה את בעלה, (כמובן שאני לא מדברת על פגיעות אישיות ששם כמובן יש מקום לחזור בתשובה לפייס ולהתנצל)

מהסיבה הפשוטה - שהערכה צריכה להבנות. לאט לאט ובהדרגה. אני לא מאמינה שיש אישה שבקושי מכירה את בעלה וכולה הערצה אליו. הערכה וכבוד אמיתי נבנים במהלך החיים (כמובן שהצד השני מוכיח שראוי לו ) אין מקום להצגות

 

העניין של הביטחון העצמי - תכלס אדם עם ביטחון עצמי לא בהכרח מעיד על כך שיש להעריך אותו, זה סממן חיצוני בלבד, אבל כנראה שהוא מדבר לאנשים (ולנשים), ולכן עם הזמן נבנית הערכה (הדדית) מבוססת על דברים אמיתיים ולא חיצוניים וממילא ה"חוסר ביטחון עצמי" נשאר בצד ולא מהווה משהו משמעותי.

 

אבל בשורה התחתונה, כך אני מאמינה, הכל תלוי באישה. האיש יונק את הביטחון שלו, ובכלל את המנהיגות שלו וה"גבריות" שלו רק מהאישה.

 

 

לא בגלל שלא היתה לה מההתחלה, "הערכה עצומה" אליו - שבזה את צודקת. אלא בגלל שהקרינה כלפיו אי-שביעות-רצון כי הוא "לא מספיק בעל ביטחון עצמי"....  זה לא "עדיין לא מספיק הערכה", אלא בכיוון ההפוך.

 

ועל חוסר ההתגברות על המידה הזאת, להקרין אי שביעות רצון מחלישה, כי הוא לא כמו שחשבתי, בלי שעשה כל רע - צריך לגמרי לחזור בתשובה. גם על חטאים בשוגג, או מקושי-להתגבר,  צריך לשוב..

 

ואני כמובן לא כתבתי את הדברים כדי להוכיח אותך אישית בפורום לחזור בתשובה... (אני מניח שהבנת את זה מעצמך..) - אלא כדי להעמיד דברים על מקומם, לצורך מי שזה אולי יכול לעזור לו.

 

זה דבר בלתי-לגיטימי לחלוטין. 

 

ולעיתים, אם לא תופסים שזה ממש חטא, עוול אל לא סיבה, כלפי הזולת - אז זה ממשיך ב"מנות קטנות".. כאילו האשה מחזיקה בידה את ה"חבל", כמה לשחרר וכמה לקצר,, בעידוד או השפלת הביטחון העצמי של בעלה, חלילה. זה בבחינת ניצול אלים של אם עדין יותר.

 

ואגב, "השורה התחתונה" שכתבת - נכונה לדעתי בחציה..  נכון שאשה יכולה לבנות הרבה או להרוס הרבה במנהיגותו ובטחונו-העצמי של האיש (מה שחוזר בסופו של דבר כתחושת ביטחון שלה), אבל המחשבה ש"הכל תלוי בה" - היא עצמה עלולה להיות קצת שריד של "הערכה מופרזת" של בטחונה מול זה של בעלה. לא הכל תלוי בה, אבל אם תהיה ענוה ומעודדת, יהיה לה בעל שתרגיש טוב יותר לצידו, מלבד הערך העצמי של זה בין אדם לחבירו. 

אמסור לך מה שעזר לי

ושינה אותי מקצה לקצה.

 

ואני באמת מאמין שאין לה מושג עד כמה האמירה הזו פגעה בך,

כאדם בכלל וכגבר בפרט וכבעלה בפרטי-הפרט

היא באמת לא יכולה להבין את השטות שהיא אמרה. ושזו כמובן אחת ה"סגולות" המעולות לפגוע בביטחון העצמי...

 

אבל - תאמין למה שהיא אמרה שהיא מאד מעריכה על הדברים האחרים;

 

וגם אל תתרגש מזה. רואים מהמכתב שאתה מצוין, רגיש ומבין.

 

תחייך לעצמך ותגיד - ב"ה שהיא רוצה שאני אוביל אותה ולא ההיפך..

 

ואז תיקח אותה לשיחה, שאתה "תוביל" אותה (בדיוק כמו שהיא רוצה..), ותסביר לה בנחת:

 

לכל אחד יש דמיונות בראש איך ייראה בן הזוג. תארי לך שהייתי אומר לך (ואני לא חושב כך חלילה; תדגיש..): את ממש טובה, אבל אני דמיינתי תמיד אשה יפה כזאת...  מה היית מרגישה?..  "יופי" זה כ"כ חשוב? לא. אבל זה בדיוק בנקודה רגישה אצל אשה. 

 

אז אם את רוצה בעל מוביל - זה מצוין. אני שמח על זה ומוכן "לשתף פעולה".. אבל התנאי שאת לא מנסה להוריד לי את הביטחון העצמי. ואם את תגידי שאת דמיינת "בעל עם ביטחון עצמי" - זה אחד הדברים שהכי מורידים אותו.

 

ואז כבר תשוחחו, בנחת.

 

אבל בשום אופן אל תיכנס מזה למצב רוח. תאמין ביכולתך ובעצמך. הרגישות שלך, הענוה והרצון להבין "מה מפריע לה" - הם מצויינים. בגלל זה היא מרשה לעצמה לדבר כך..  זה רק מראה על הטוב שבך.

 

אל "תשמע" בכלל את האמירות האלה. זה לא נעים - אבל אשה בשלב כזה, יכולות להיות לה "יציאות" כאלה. הבעיה אינה בך.

 

אם היא תצליח מתוך דבריך והשיחה שלכם לעלות מזה - מצוין. אם לא, אולי כדאי שהיא תנסה ליישם מה שהיא הציעה לך, והיא תלך לטפל בזה. אם כי לדעתי, ניתן לגמור את זה בבית, בלי סיבוכים יתרים.

 

העיקר - אל תחשוד בעצמך; מותר לך להיות בדיוק מה שאתה. אם תהיה משוכנע בזה - זה עצמו יתן לך גם ביטחון עצמי יותר..

 

ו.. אל תכעס עליה...  אתה נשוי טרי מאד. תשאל פה את הנשים, והן תגדנה לך שלאשה יכולות להיות לפעמים "יציאות" לא הכי מובנות; לא נורא - לעומת זה יש הרבה דברים טובים..

משרה את הציצית בגיגית עם מים פושרים ואבקת כביסה ביד בשם ביו אור, אחר כמ שעות שזה שם משפשפת במקומות המועדים, שוטפת במים,סוחטת ותולה לייבוש בצל.

ללא סחיטה, זה גם עובד..

ותשימי במקום אבקת כביסה שמפו..

אני לא העזתי לנסות, אבל בעלי לא חושש בקטעים האלו, והתברר שהוא צדק, הציציות יצאו שלמות..

וכמובן- לא במייבש!!

הבנתי מבעלי שהתכלת לא אמור לצאת גם אם תשרי אותו באקנומיקה יומיים (בתנאי שהוא לא התכלת של רוז'ין).

אני מכבסת בכיסה עדינה ולא לייבש בשמש זה מפורר את הצמר!

 

הצמר עצמו רגיש עשרות מונים מהצבע.

 

לשבר את האוזן: 

כיצד בודקין אותה עד שייוודע אם נצבעה כהלכתה, אם לאו?  לוקחין התבן וריר של שבלול, ומי רגליים שנתחמצו ארבעים יום; ושורין התכלת בכולן, מעת לעת.  אם עמדה בעיניה ולא כהת, כשרה.  ואם כהת--לוקחין בצק של שעורים שמעפשין אותו למורייס, ונותנין את זו התכלת שנשתנת בתוכו, ואופה הבצק בתנור; ומוציאין התכלת מן הפת, ורואין אותה:  אם כהת ממה שהייתה, פסולה; ואם הוסיף עינה, והושחרה יתר ממה שהייתה קודם האפייה--כשרה.

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות ציצית, פרק ב הלכה ה)

אבל אני לא מעיזה לנסות לכבס במכונה את הציצית
שאלתי את בעלי-אם אמא שלך היתה מכבסת לך את הציציות במכונה כשהן בתוך גרב קשורה וסגורה,אז מה הבעיה שכם אני יעשה את זה?
ואז הוא אמר לי שלפני החתונה הציציות שלו לא היו ציציות צמר,וגם לא תכלת,לכן היה אפשר לכבס במכונהעכשיו בגלל שזה צמר ותכלת,הוא אמר לי שמותר רק ביד וגם שאסור שהתכלת יירטב.
הוא משרה את זה בקערה עם מים ואבקת כביסה,כשהפתילות התכלת מופרדות למחוץ לקערה,ואחרי יום,יומיים הוא מחליף את המים,ושם עוד פעם אבקת כביסה,ואז בסוף אותו יום שהוא החליף את המים(אם זה היה בבוקר,אבל אם זה היה בערב,אז למחרת)הוא שוטף את הציצית בברז/בתוש,ואז אנחנו מייבשים אותה בחוץ בלי לסחוט אותה(אאל"ט)
כל פעם מחדש זה סרט לכבס את הציצית,והוא דווקא עושה את זה בתדירות גבוהה יחסית,
אז יכול להיות שבזה הרגע קראתי הודעה שהולכת לשנות לנו את כל הבלאגן הזה????
זה באמת לא עושה כלווווווום לציצית שמכבסים במכונה בתוכנית של כביסה ביד ללא סחיטה???? לא מזיק לצמר?לתכלת?
אוף,אבל אני חוששת נורא לעשות נסיון,תכלת זה לא הדבר הכי זול... ואם זה כן ייהרס?!?

את יכולה לעשות ניסוי בעצמך.

קחי חתיכת פתיל תכלת (לא מסובך להשיג. תמיד כשעושים ציצית יש שאריות), כבסי אותה ב-40 מעלות, ותראי מה קורה.

יכול להיות שבעלך מתבלבל עם תכלת ראדזין? היא באמת לא חזקה. אבל תכלת ארגמון קהה קוצים היא חזקה ועמידה. זו רק עוד הוכחה לאמיתותה, כדברי הרמב"ם לעיל.

בלי סחיטה, בתוך שק-רשת כדי להגן על הפתילים.

 

אחרי הכביסה אני מותח את הבגד ומיישר את הפתילים, ומייבש בצל (אפשר כמה דקות בשמש ואז להכניס.)

 

 

אז נכון, זה יוצר בלאי יותר מהיר מאשר כביסה ביד, אבל זה הרבה פחות טירחה. ואם זה מה שגורם לאנשים לכבס יותר ולא להסתובב עם ציציות שחורות ומדיפות למרחקים - אין ספק שזה עדיף.

את צריכה אולי להסביר לו בנחת, שגם אם מישהו טועה בהלכה - הוא עדיין אינו "כופר".. אלא יש לו טעות בהלכה. ואם מישהו מכנה אותו כינוי כזה, הרי זה עצמו איסור..

 

דבר שני, כתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך - ולא תישא עליו חטא". אמורים חז"ל, אם מוכיח בצורה פוגעת, זה עצמו חטא.

 

בנוסף, מן הסתם הוא מבין בעצמו שידיעותיו עדיין אינן מופלגות - והוא עלול לטעות, גם בדברים שעליהם מוכיח וגם באופן התוכחה.

 

אז תגידי לו אולי: תראה, אני מאד מעריכה את הרצון שלך לנהוג עפ"י ההלכה - אבל בינתיים מה שקורה מזה, זה גם העלבת אחרים - שזה עצמו עבירה - כנ"ל כינויים לא במקומם, כנ"ל אוירה לא טובה בין איש לאשתו, שזה בוודאי לא הדבר האחרון בסולם העדיפויות של ההלכה; והרי אנחנו רואים, שרבנים גדולים וצדיקים לא קוראים לנשים שלהם "כופרות", וגם אם טועים - מעירים אחרת.  אז בוא נלך לרב חשוב,נביא דוגמאות מהבעיות שמתעוררות בעייני הלכה ואופן ה"מחאה" עליהם - ונשאל אותו איך ראוי לנהוג. הרי גם אתה רוצה שזה יהיה עפ"י ההלכה.  וכך שנינו נדע איך מתאים לנהל אי הבנות בהלכה, טעויות, הערות..

 

יש לקוות שיסכים ללכת לרב, שהרי יחשוש שמא באמת הוא נכשל בהלכה בעצם צורת ההערה וכו' - ואז הרב כרב "יישר" אותו בנושא הזה, והוא יוכל להירגע מה"עצבנות ההלכתית".

 

במקביל - את יכולה להציע שתלמדו ביחד, נגיד "שמירת שבת כהלכתה" או משהו דומה; כך שניכם תדעו הלכות בהדרגה, ואולי זה גם יוכל לגרום ל"שיח" יותר נעים גם בנושאים אלו.

 

 

העיקר - רב מבין ענין, בהסכמה ובזריזות.

הוא חייב ייעוץ דחוף בכמה נושאים,

א' פראנויה הלכתית

ב' ייעוץ זוגי

ג' חיזוק בבין אדם לחבירו שנשכח מרוב רדיפת ההלכה...

אני לא חושב שזה משהו שאת יכולה להתמודד איתו לבד, ואני לא חושב שזה כשה נוראי המצב שלו הוא סך הכל חוזר בתשובה מואר שגילה את האור וחייב שכולם ילכו עם זה, זה מוכר ואפשר לעבור את זה אם הולכים לאנשים הנכונים,

יש רב במכון מאיר אני לא זוכר את שמו אני יכול לברר הוא ממש מתאים לזה זה העיסוק שלו,

שיהיה בהצלחה ולא להשאיר בלי טיפול.

אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה

שלא קשורה לעניין ההלכתי, זה משו בנפש,

 

יכול להיות שאם לא בהלכה, זה היה אובססיביות של משהו אחר.

 

אני בטוחה שזה משבש גם לו את החיים, ויכול להיות שהוא רוצה להפסיק ולא יכול??

 

זה מאוד מאוד מאוד קשה בתור האישה שלו לספוג את העלבונות האלה, וקבלי חיבוק גדול!!

 

אבל באמת יש דברים שהאדם נכנס למין "טראנס" כזה שרק האנשים סביבו יכולים לעזור לו לצאת משם...והוא מרגיש כלוא.

 

את ניסית לדבר איתו על זה הכי פתוח??להסביר לו שההתנהגות שלו היא לא שפויה? את קיום ההלכה הוא איבד מזמן, זה בטוח..

 

 כמה זמן בערך התופעה הזאת קיימת אצלו?

 

יכול להיות שאת בתור אשתו האדם היחיד שיכול לעזור לו, לחזור לחיים נורמטיבים ושמחים, ואולי תוכלי לעשות זאת ע"י פנייה לאיש מקצוע.

 

חיזקי ואימצי!! והכי חשוב, תפילות תפילות ותפילות!!ה' זיווג ביניכם, והוא בעז"ה ישכין שלום, שמחה, ואהבה ביניכם!

 

 

 

 

 

 

אפשר להציע פתרונות שונים.

ליווי של רב שמבין עניין זה בוודאי דבר טוב ומומלץ, ואולי יש עוד דרכים.

אבל,

שיהיה ברור שהוא טועה-טועה טועה!!! וזה במילים הכי עדינות שאפשר.

אין לו שום זכות שבעולם להתייחס ככה לאף אדם, בטח שלא לאשתו, ובוודאי שלא להוריו.

זו אלימות, שחמורה בדיוק כמו אלימות פיזית.

אלו גם הלכות פשוטות, הדרכות ברורות - ודרך ארץ שקדמה לתורה.

התנהגות כזו היא רעה, ומסוכנת מאוד.

אי אפשר לייעץ באמת בלי להכיר לעומק, ולכן אל תקחי את מה שאגיד עכשיו בתור עצה מעשית אלא בתור כיוון למחשבה:

ברור לי בהיגיון פשוט ומתוך ניסיון וידע מקצועי, שבמקרים שיש אלימות כזו והיא לא משתפרת ואולי אף מחמירה - גירושין הם לא אופציה פסולה.

צריך לעשות את זה ביישוב הדעת, ועדיף תוך התייעצות עם דמות מוסמכת בייעוץ נישואין, או עם רב מתאים, ועדיף עם אדם שיש לו אחיזה בשני העולמות הללו.

נכון, גירושין זה דבר קשה ועצוב - אבל אף אחד לא נועד לסבול את חייו עם אדם שאינו יודע דרכי התנהגות בסיסיות בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

כמובן שאם יש דרך להביא לשיפור - כמו דרכים שונות שהציעו לך לפניי - זה בוודאי עדיף. אבל אם אין שיפור - ובוודאי אם יש החמרה - לא צריך לפסול גם את האפשרות העצובה הזו.

בשורות טובות!

אמנם מילולית, אבל אלימות.

ואת חייבת להציב לו גבולות. 

"אלי לא מדברים ככה!" 

 

ייתכן גם שהוא סובל מOCD. יש לזה טיפול תרופתי שיכול לעזור.

לכן אני בעד לדבר איתו בנחת, להסביר לו שהוא עבר גבולות, אם אפשר לערב רב שהוא מקשיב לו- מה טוב.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול- להציב לו אולטימטום. או שהוא מטפל בעצמו בצורה מקצועית למיגור התופעה, או שאת הולכת. זכותך לרצות זוגיות טובה ותומכת ולא אלימה. וזכותך לקבל אותה.

 

ובמקביל לטיפול שלו בעצמו- מומלץ ללכת לטיפול זוגי. 

אדם שרואה נק' שמפריעה לו במיוחד אצל אחרים - רואה את ההשתקפות של עצמו.

סליחה על האמירה החריפה, אבל לי זה נשמע כאילו החזרה בתשובה שלו היא לא מאהבה אלא מפחד מעונש, ולא זו הדרך לחיות כיהודי.

אני מצטרפת לכל מי שהמליץ לפנות לרב לייעוץ ואולי גם לפסיכולוג במקרה של OCD, וגם לאלה שהאירו שזו אלימות לכל דבר. יש גם אלימות דתית, רק שתדעי, ואין שום סיבה שתמשיכי לחיות בצורה כזאת.

מעבר לכך שאדם צריך לכבד את אישתו יותר מגופו - יש כאן עניין בסיסי של "בין אדם לחברו", שהיא המצווה העיקרית בתורה. לכן, אם כל כך חשובה לו ההלכה, שיפנה אל המקור שלה ויראה שההתנהגות שלו פסולה מיסודה.

בבתעין יש יפהפיים ומבחר ממש גדול
בקטשופ ברחוב בן הלל בירושלים

אני יכולה להסביר לך איפה קניתי..

בפ"ת יש בחנות שברחוב מוהוליבר

ויש גם מחוץ לתחנה מרכזית,כיוצאים ביפו,פונים ימינה ויורדים למטה עד המדרגות הרחבות, תעלי, יש שם חנות ברחבה עם כל מיני מטפחות.

אני קניתי שם מטפחות צעיף פשוטות ,יפות וזולות..

בשווקים..!!!!

אז בינתיים רק אני יכולה לעבוד.

נראה שעדיף להתפשר.

לפתוח עוסק פטור ולעשות תיק עבודות (אפשר בפייס או בגוגל+) ולפרסם כמה שיותר

אני לא כ"כ מכירה עבודות בתחום אבל כמו שאמרו לפני, אפשר לעבוד באופן עצמאי ואפשר גם לחפש עבודה בהוראה- מגמה, חוגים בבתי ספר ועוד..

זה טוב להתחלה

אפשר גם לשלב..

או סטודיו באיזורך עם תיק עבודות

תעברי פיזית במקומות

זה תלוי גם כמה ברצינות למדת את המקצוע

אם תספרי לנו- אולי נוכל לעזור

בבתי דפוס משלמים מעט ולוקחים לעבודה בקלות,

אבל אחרי תקופה יוצאים עם ניסיון.

חיפשתי באתרים שונים וראיתי שאין כמעט הצעות.

ומה הכוונה עבודה קשה,ביחס לתשלום  או בכללי?

גם אני עבדתי בבית דפוס, תקופה קשה, אבל אח"כ נכנסתי למשרדי פרסום ממש טובים.

את הפדיחות שלי כגרפיקאית מתחילה עשיתי במקום פשוט, ורכשתי ניסיון מעולה בדפוס ובעבודה מול לקוחות, ואח"כ הגעתי ממש ממש מקצועית למשרדים הרציניים

אני עובדת בבית דפוס, זה לא משכורת ותנאים משהו בכלל, אומנם אני עושה הרבה דברים שהם לא רק לדפוס (מיתוג עיסקי ועבודות לאינטרנט), אבל זה נותן הרבה ביטחון וניסיון. אני עובדת מאוד קשה.. מקווה גם להגיע למשרד פירסום טוב בעתיד ולהרוויח עוד כמה גרושים...

וכבר כתבתי לך- אל תחכי להצעות עבודה! תבני בDROPBOX או בגוגל דרייב תיק עבודות ותעברי בין המקומות פיזית, ותתקשרי למקומות, ותשלחי אימיילים, וכו'. ככה אני התחלתי לעבוד...

השאלה עד כמה אתם חייבים את ההכנסה לבית ...

זה המצב היום, לא כולם מוצאים עבודה בתחום שלהם. 

יש לי המון חברות שעובדות במה שיש.... 

אולי כדאי ללכת ליעוץ זוגי??

או לפתוח איתו שיחה הכי כנה למה המצב ככה מן הסתם גם הוא מרגיש ככה...יכול להיות יש משבר או קרה משהו...

 

לשוחח ביחד על כוס קפה, להסביר את תחושותייך .

 

הייתי מציעה לבעלך לחזור הבייתה בשעה מוקדמת יותר... או לקבוע ערב פנוי בשבוע שמזמינים בייביסיטר ויוצאים ביחד.

הפורום פה זה לא רק ל"נשואים טריים" - למרות שמו המרמז אולי על ההתחדשות הראויה תמיד..

 

לגבי הענין - נראה שהצעד הראשון צריך להיות לבקש ממנו שתפנו זמן לשוחח - ולדבר על זה בנחת.

 

הרבה פעמים, האחד כלל אינו רואה/מודע למה שהשני. חווים אחרת את הדברים ומפרשים אותם אחרת.

 

אל תחשבי על עצמך דברים רעים;תסתכלי בעין טובה ובוודאי תמצאי גם בך דברים "מעניינים" על אף "הסיגנון הפשוט"..

 

את צריכה לדבר איתו, להסביר לו את המצוקה שאת חשה; לא להאשים - להסביר את המשמעות מבחינתך ומבחינת בנין ה"ביחד" של שניכם.

 

לבקש שתחשבו על רעיונות איך לשפר את זה. אולי לימוד של משהו ביחד, אולי זמנים קבועים בשבוע שהוא חוזר קצת מוקדם יותר ויוצאים ברעננות. כשיש זמן קבוע מראש - אז לפעמים גם צפים נשואים לדבר שיכולים להיות ענין לשניכם. את יכולה להתענין כשמשוחחים מה קורה בעבודה שלו; אם זה "עולמו" - אז התענינות בעולמו יכולה להיות טובה לו ולהמשיך אח"כ  שיחה הדדית, כולל אמירה מפורשת: עכשיו חשוב לי שתתענין קצת במה שאני רוצה לשתף...

 

לבנות את ה"ביחד" מחדש, בהתענינות הדדית.  כדאי לענ"ד קודם למצות את הדרך הנ"ל, לבנות בתוך עצמכם. אם לא יספיק אפשר לבקש אותו שתלכו לייעוץ עם מישהו שיוכל לעזור בענין. שוב - ללא "טענות והאשמות", מתוך כבוד, פשוט כדי  שיציע אולי דרך להגביר את ההתענינות והשיתוף ההדדיים.

 

ו"לשים לזה סוף" - זה לא צעד-בקלות. גם אין ביטוח שה"בדידות" אח"כ תהיה טובה יותר. קודם כל לנסות מהלך בונה באמון אמיתי שאפשר, ברוח טובה, בשמחה, באמון בך, באמון בו, באמונה בקב"ה שייענה לתפילתך.

 

בהצלחה רבה.

תודה על העצות גם את אלו ניסינו.

אני כבר ממש על סף ייאוש, ניסינו את כל הדברים הנ"ל.

וההגעה בערבים גם היא לא יכולה להיות משהו קבוע כי זאת עבודה דינמית. (למרות תחנוני החוזרים ונישנים).

אני מרגישה שזה רק מציק לי ולא זה לא אכפת, כשישבנו ודיברנו הוא טען שאפשר ליצור ענין,

אבל זה דרך החיים למצוא נושאי שיחה?

זה השיגרה, זה היומיום זה הילדים.

אני ממש לא מבינה איך, צריך לחפש נושא בשביל למצוא על מה לדבר??? מה אנחנו זרים??? יותר מעשור ועדיין צריך לחפש???

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

רוצה להוסיף שפעם הוא עוד איכשהוא היה מתייחס קונה דברים ליומולדת, חושב...

היום...גם זה לא.

 

בא לי לבכות בשבילך!

 

 

אין לי כ"כ עיצות...

 

רק לתת לך חיבוק!

 

אל תוותרי!! זה נשמע שפעם היה לכם טוב ביחד!

 

את האישה בבית, את העיקר! סומכת עליך שאת יודעת מה לעשות ולמי לפנות כדי להציל את העסק..

 

וסומכת עליך שגם תעשי הכל בשביל הילדים..!!

 

בהצלחה מותק!

רוצה להוסיף שנשמע שלא רק לך כואב.

ההתנהגות שלו, לפי מה שכתבת, מעידה על מצוקה כלשהיא שלו.

גבר צריך את הבית ,את אשתו. אם הוא מתיחס לבית כאל משהו טכני- אוכל, מיטה, וכד', אז כנראה שגם לו משהו כואב, גם אם אולי הוא לא מוכן להודות בזה.הוא צריך את התמיכה שלך, את ההערכה שלך, לא יתכן שהוא מקבל הכל מהעבודה שלו.

 

נשמע ששניכם כואבים, גם אם ברמת מודעות שונה.

אין לי עצות, רק מאחלת מעומק הלב שתהיה סיעתא דשמיא והרבה כוח לעבור את המשוכה ולהיולד מחדש, זוג אוהב ומחובר.

 

אגב, לגבי נושאי השיחה. לדעתי דווקא כן, כדאי ליזום נושאי שיחה אחרים, לאו דווקא שקשורים ליומיום.

למשל, ללמוד ביחד פעם בשבוע, זה פותח את הראש והלב לדברים שמעל ליומיום ויכולים לחבר אתכם מעבר ליומיום.

 

או אם יוצאים- אז לא רק לבית קפה אלא למקום שנותן גירוי חיצוני לשיחה- מוזיאון מענין או כל מרכז מבקרים אחר, טיול בהדרכה טובה, ואפילו גן חיות...

 

מהידיעה שהמצוקה שלו נובעת המ"פער" לכאורה שיש ביננו כמו שכבר כתבתי, איש העולם הגדול.

ואני פחות בקטעים האלה.

לכן אני באמת חושבת שזה לא בטוח שזה ענין שיש מה לנסות וליצור נושאי שיחה, זה לטווח של יום יומיים חודש חצי שנה אבל לא עד בכלל.

 

 

 

אך בעקירון - לדעתי זה כלל וכלל לא נכון.

 

מאז ומעולם היה האיש יותר "איש העולם הגדול" והאשה יותר בבית. נכון שהיום השתנו כמה דברים, אבל עקרונית זה אומר שיש "משותף" גם אם העיסוק הוא בתחומים שונים. זה "בחוץ" וזו "בפנים".

 

ההתענינות, למשל, אחד בעולמו של השני, לא כי זה "עולמי", אלא כי זה האדם ומה שעובר עליו חשוב לי - היא "נושא משותף" הרבה מעבר לפרטיו (הרצי"ה זצ"ל ראה אצל תלמידים "שירי רחל", שאל אותם, מה זה? אמרו לו - זה לא יענין את הרב.. אמר להם: כל מה שמענין אתכם - מענין אותי).

 

בנין המשפחה, הילדים, חוויותיהם וחינוכם - שייך לשני ההורים. 

 

עצם עבודת המידות הזו - להתענין זה בזה, לצאת מהעוגה הצרה שלי בלבד, וליצור קשר סביב האיכפתיות העמוקה מהזולת, משמחתו ומאבו, מה שמגביר את האהבה - שייך ומשותף לשניכם. משפחה זה לא "סימפוזיון" לאנשי אותה פקולטה בלבד..

'ונהי אנחנו בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם.''

תנסי לעשות הכל כדי לא לראות כך את עצמך. כי כשאת מאמינה לזה את נותנת לזה כח ואז הוא גם מרגיש את זה.

זה נשמע שידעתם ימים יפים.
הוא בחר בך! רצה אותך. את מי שאת. זה לא בטעות. הוא צריך את מה שיש לך להביא. גם אם זה שונה ממנו. את חיבת להאמין בזה. להזכיר לעצמך כמה יש בך לתת.כמה את מיוחדת.
תצאי למסע של לגלות את עצמך. להתחבר לטוב שלך .
ולתת לו נוכחות.
אל תתעסקי עם מה הוא חושב עליך ומה חסר לו בך.
פשוט תעשי הכל כדי להאמין בעצמך ותשדרי את זה- כי זה באמת מה שהוא רוצה.
אותך.
כל ההבדלים הם לא הענין.
לאהבה יש כח עצום.
רק צריך להאמין שזה אפשרי. שבפנים היא קיימת.

נכון שלמצוא נושאי שיחה זה מאולץ.
אבל נשמע לי שאתם צריכים שמשהו יפגיש אתכם עם מה שאתם רוצים להיות יחד. משהו שיתן לכם אמון שזה אפשרי. שאתם יכולים.

בנוסף למה שכתבו כבר היתי ממליצה ללכת יחד לסדנא או לקורס קצר שמענין אתכם.
אפילו למשהו עם הידיים-קדרות למשל.
או משהו יותר רעיוני.
זה יצור ביניכם מפגש מסוג אחר ויתן ללב אמון שאפשר גם אחרת.

ואפשר!
אפשר הכל!
בעז''ה.

את מתארת כאב וקושי רב ומעלה תהיות לגבי הקשר. 

היות שהתחתנתם ואהבתם זה את זו, יש סיכוי טוב שהקשר ביניכם יכל להיות מוצלח וטוב. 

לעתים צריך ללמוד דברים והניסיון האישי אינו מספק. 

ממליצה לך לפנות לייעוץ אישי - זוגי לפני שאת מתייעצת. לפעמים כלים פשוטים בתחום התקשורת וההתנהלות הזוגית יכולים לעזור מאוד. בהצלחה!

האם יכול להיות שההרגשה שלך עם עצמך (כפי שתיארת את עצמך כ"פשוטה" ביחס אליו) היא היא הגורמת לך לחשוב שאת לא מעניינת אותו וכו'.

הרי ידוע שגברים מטבעם יותר משוחחים טכנית מאשר "שיחות נפש"- גם כאשר הם אוהבים את האישה שלהם .

והרבה פעמים הם לא יודעים להביע את התעניינותם ורגשותיהם במחוות כגון מתנות וכו'.

האם יכול להיות שאת בטעות מקשרת את זה לכך שהוא לא מתעניין בך כי הוא 'איש העולם הגדול' וכו'?

 

הרי הרבה פעמים ,דוקא גבר שהוא כזה מחוספס ומפותח בתחום העבודה, מחפש את הבית הנעים ואישה יציבה ותומכת,ולא מחפש משהי מחוספסת ו'אשת העולם הגדול' כמוהו.

 

יש לי הרגשה שיכול להיות שאולי את פתחת רגשי נחיתות כלשהם לידו ,ולכן את מפרשת כך גם את התייחסותו אלייך?

בבקשה תבדקי את זה עם עצמך, כי ממש ממש חבל.

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב - את אשתו!

 

אין אדם בעולם שמעניין אותו יותר ממך!

 

אין אדם בעולם חשוב לו יותר ממך!!!!

 

יש לו רק אשה אחת וזאת את, אין סיכוי שאת לא הדבר הכי חשוב לו.

 

עכשיו יש לך 2 אפשרויות:

 

1. לשאול בשיא הפשטות - מה בא לך לעשות היום?

 

2. להחליט מה בא לו לעשות היום ולקוות שאת קולעת לטעמו.

 

3. לכתוב לו מכתב יפה ומתוק - רצוי בורוד עם לבבות. ולפרט כמה שאת אוהבת אותו. בלי שום תלונה, בלי שום בעיה, ושלא יהיה ארוך מדי. סביר להניח שהוא יחשוב שזה תינוקי, אבל ליבו יימס אחרי כמה כאלו.

 

את האשה - את חייבת להציל את הקשר הזה. אם הוא כזה שתקן אל תצפי שזה יבוא ממנו כי יכול להיות שזה לא יבוא.

 

את יכולה להכין את הבית עם נרות, להניח לו שוקולד מתוק על הכרית, לכתוב לו בכל מקום "אני אוהבת אותך"

 

אחרי כמה ימים / שבועות הוא יישבר ואו שיעריך את זה או שיחשוב שאת תינוקת - בכל אופן הוא יגיב.

 

ואז תגידי "מה נראה לך? אתה בעלי! אני לא אוותר עליך בחיים!!!! אם זאת לא הדרך תגיד לי מה הדרך כי אני מתכוונת להילחם על שלום בית בכל מחיר!!! בבית הזה תהיה אההב אחווה דיצה ורינה!!!"

 

את יכולה גם לשים על המקרר תמונה מהחתונה,

 

תמונה של הילד אם יש לכם,

 

וכו'.

 

העיקר להסביר לו שאת לא מוותרת !

 

הוא יעריך את זה.

 

מה לא לעשות?:

 

1. לא להאשים אותו גם כשאת יודעת שהוא אשם (הוא יודע את זה גם בלעדייך)

 

2. לא להעיר לו על כלום (תאמיני לי שהוא מרגיש דפוק כשהוא לא מתנהג כמו שצריך)

 

3. לא לרמוז אפילו בהבעת פנים שהוא הביא אתכם למה שאתם...

 

4. לא לבקש ממנו לבוא מוקדם! תגרמי לו שכל כך כיף בבית

 

שגם אם הוא חוזר באמצע הלילה גמור מעייפות - כל מה שבא לו זה רק אותך!

 

זה ייקח זמן,

 

אבל זה אפשרי.

 

 

 

עיצה אחרונה - תקחי אותו לרב שלכם, או למדריך חתנים שלו,

 

שינער אותו קצת

 

 

 

בהצלחה!!!!!!

 

אל תוותרי ! יש לך רק בעל אחד!!!!

 

 

האמת שקשה מאוד לענות על שאלתך צריך להכיר מבפנים את הקשר אבל בכל זאת לפי מה שאת מתארת אני אנסה, קודם כל שתדעי תמיד בזוגיות יש את האחד היותר דומיננטי ששומר על הקשר במקרה הזה כנראה זו את, כך שאין לך מה להרגיש רע עם זה, אצלינו  (אני ואשתי)למשל אני מרגיש שאני שומר על הקשר אנחנו נשואים כ9 שנים ואני חושב אולי אפילו בטוח שלולא הרבה דברים שעשיתי היינו גרושים מזמן,

נראה לי שאת צריכה מצידך ליצור עניין בעבודה שלו, להתעניין במה שהוא עושה אולי אפילו לעזור לו בדברים שאת יכולה, כמו כן במשך היום לשלוח לו סמסים כמו מתגעגעת וכו' דברים שמחממים את הלב (עשיתי את זה עם אשתי אפילו שהיא רשמה לי שאני צבוע וסתם אומר המשכתי זה עזר) למשוך אותו אלייך בדברים שאשה מושכת גבר, תעשי לו דברים שיהיה לו כיף שהוא ירצה להיות איתך, זה קשה בהתחלה אתה מרגיש בודד במערכה לא תמיד מקבל את תשומת הלב חזרה אבל זה משתלם לדעתי לנסות, את ארוחות הערב שהוא אוכל תאכלי איתו יחד אפילו שאת עסוקה באותו זמן וכו' וכו' שבי איתו תשאלי איך עבר היום מה קרה בעבודה תשמעי אותו תנסי את להתעניין בו, ספרי לו על הילדים דברים מיוחדים שעשו דברים שקרו איתם אל תספרי לו את השיחות שעשית עם החברות שלך זה לא מעניין שום גבר, אני מקווה שתצליחי לשקם את הנישואים כי זה הדבר הכי חשוב תכלס שיש לנו בחיים .

מקווה שעזרתי קצת, ד"א לא לפסול ייעוץ זוגי כמובן לשים לב את מי בוחרים לייעוץ, זה עזר להרבה זוגות

תרגישי נוח לפנות גם בפרטי

כולם נותנים עצות של זוגיות וכו' זה לא עובד עובדה ניסיתם אני אומר שבלי נס לא ישתנה כלום בינתיים את אשתו ואם הילדים שלו והוא מרוויח הרבה כסף תשמחי במה שיש ואל תתני לו לבגוד אם זה מגיע למצב כזה לא יהיה שייך להמשיך את הקשר 

יכול להיות שאת לא ברמה האינטלקטואלית שלו ולכן השיחות שלכם לא מעניינות מצד שני תחומי העניין שלכם לא דומים ולא ייתכן לדרוש ממך ללמוד ולהתפתח בכיונים הנפשיים שלו העצה תעבדי על עצמך בכיוונים שלך ! ותהיי אישה יותר טובה ומוצלחת בדברים המעניינים אותך פשוט מאוד אם זה במידות בבישולים בחינוך במשמעת בהכל ! 

ואז בעלך גם אם זה לא דברים שמתאימים לו הוא יעריך אותך על זה שאת אישה טובה בדרך שלך וממילא יאהב אותך !( סה"כ הוא בחר בך לאשתו וא אם ילדיו הוא לא יכול לזרוק אותך לא נראה לי שאתם פשוט לא זוג והתחתנתם בטעות ... אם כי עצם זה שהתחתנם בגיל צעיר יכול לצערי להוות את המשוואה הבאה - התחתנתם בגלל ששניכם רציתם חתונה בגיל צעיר ותו לא ובאמת אינכם זוג נא לגשת לרבנות עד כאן לבינתיים 

בהצלחה שום דבר לא אבוד ( גם אם אני ישלח אתכם ךרב לאו או הרב יוסף זה לא אבוד זה להתחיל את החיים אם אדם אחר 

 

מנקודת מבט אמונית ראוי לך לשוב בתשובה ( גם בלי חטאים התקרבות לה'=חזרה בתשובה ) ולהתפלל רבות לקב"ה שינחה אותך בדרך עיצה טובה ויצליח את כל דרכייך גם שלא ע"פ דרך הטבע ושייתן חינך בעיני בעלך וכו' וכו' ללמוד דברים שמתאימים לנשים .......

 

 

 

ממש מבינה לליבך, מודה לקב"ה ששלח לי בעל מבין ותומך ומעודד. כמו שאמרו קודמותי ואני ממש מרגישה את זה תפילות, תפילות ושוב תפילות, יש רק משיהו אחד שמחליט ואני מאמינה שכשיגיע הזה המתאים זה יקרה.

 

תהי חזקה, ותעשי את ההשתדלות שלך, והקב"ה יעשה את שלו.

 

שנתבשר כולנו בבשורות טובות.

איך את מרגישה בשאר תחומי חייך?

האם את מבואסת גם בשאר התחומים?

לפעמים כשאנחנו נמצאים בבאסה או בדכדוך אנחנו נוטים לראות את העולם כשחור. ולכן גם כשבעלך לא אומר לך שהוא לא אוהב אותך את מרגישה כאילו הוא לא...

האם יש משהו שאת עושה בשביל עצמך? שמשמח אותך? (חוג/ הליכה/ קורס וכו'..)

לדעתי הדבר הראשון הוא לגרום לעצמך אייכשהו להיות יותר שמחה! (ואולי גם ללכת לטיפול שיעזור לך ויחזק אותך..)

ברגע שתהיי יותר שמחה וחיונית את תענייני יותר את בעלך וגם אולי תראי את כל המציאות בצורה אחרת, חיובית יותר.

דבר שני, האם את מוכנה לעשות למענו הכל? ולאהוב אותו בכל מחיר?

אני הולכת להגיד משהו מהפכני... שהוא הפוך על הפוך...

לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך. את לא מוכנה לעשות למענו הכככלל. הוא גם צריך לעשות דברים למענך! ברגע שהוא מרגיש שתאהבי אותו בכל מחיר- הוא מרגיש שאין לו למה להתאמץ או להראות לך את אהבתו. ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר...

בניגוד לקשר עם הורים או ילדים- שהוא לא ניתן לבחירה

הקשר בין בני זוג הוא בבחירה. זה הקושי הגדול וזה העוצמה הגדולה. תשתמשי בזה. תגרמי לכם להרגיש שהקשר שלכם הוא לא מובן מאליו ושאתם צריכים לבחור בו ושיש דברים שאת לא תקבלי בכל מחיר...

בהצלחה נשמה!

תהיי חזקה!

 

מצטרפת לדעתה של שלומיתז..

גם אני חושבת (מניסיון) שגברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם

אבל מה, זה קצת קשה לעשות את זה מאולץ (בתור האישה) ולכן כדי שזה יהיה אמיתי את צריכה באמת להתעסק יותר בדברים שאת אוהבת שהם לאו דווקא קשורים אליו (לצאת עם חברות, קניות, משפחה - וכל מה שעושה לך טוב) ושיראה שאת שמחה וטוב לך, ואז ממילא הוא יתקרב.

בכלל - גברים אוהבים נשים שמחות, ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים (כאילו מה - אתם לא יכולים פשוט לתת יותר תשומת לב? אבל ככה הם בנויים מסתבר..)

 

זו דעתי בעניין...

 

ה"ניתוח" הזה בשם "גברים" - הוא מסוכן מאד לדעתי:

 

"גברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם"...

 

"ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים"...

 

ואצל הקודמת: " לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך" (משפט הרסני לדעתי).

 

"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר"...

 

 

 

מאיפה לקחתן את זה?.. אני לא מסכים עם המשפטים הללו. וחוששני שאשה ש"תיזהר" לא להתייחס יפה מידי אל בעלה ולא לאהוב מידי, כדי ש"יחזר", עלולה אח"כ לא להבין פתאום מאיפה זה נחת עליה..

נשים שמנסות ליצור לבעליהן "אתגר" ו"קושי" להשיגן - עלולות לדעתי לחוש זמן-מה שכאילו זה "הולך", כי הוא מתאפק, עד שבסוף יימאס לו...

 

מה שנכון הוא, שבאמת צריכה להשתדל להיות שמחה מצד עצמה, להתעודד, בלי גאוה ויצירת מרחקים מלאכותיים; וגם נכון שהיחס צריך הדדיות והשקעה, משני הכיוונים. וצריך לדבר. ולדבר מתוך אמון שיש רצון טוב בסיסי, ושהבעל לא מודע בדיוק לאיך אשתו מרגישה - כמו שגם היא לא מודעת לאיך הוא תופס את המצב.

מובן שלא התכוונתי שהאישה צריכה לפגוע (ח"ו) בבעלה - ברור שלא!

התכוונתי לדבר אחד בלבד: שהאישה לא צריכה להיות תלויה בבעלה, והמצב רוח והשמחת חיים לא צריכים להיות רק ממנו.

ונשים - בדר"כ כך פועלות, וזה (לדעתי, מניסיוני) הרסני.

כי האישה "מחפשת" את בעלה ומוצאת ממה להיפגע על ימין ועל שמאל, ועושה "פרצופים" וכו' - כי הוא בזכוכית מגדלת אצלה.

וברגע - כמו שכתבת - שהיא שמחה מצד עצמה - זה רק עושה טוב לקשר.

 

וזה גם להפך (אבל נראה לי שיותר נפוץ מצב שהאישה תלויה בבעלה, למרות שזה לא בהכרח)

 

קשר בריא הוא לא תלות

 

וזה נראה לי גם מה שאתה התכוונת

כל כך חזק, אם חושבים עליו לעומק..

אבל המשפט של "שלומית ז" שציטטתי הוא לדעתי לא "חזק", אלא ממש הרסני. אוי ואבוי למי שתסתכל כך.

 

אני מפנה שימת הלב למשהו שכתבה ימימה מזרחי, אע"פ שאני לא בהכרח מסכים עם כל מה שכתבה שם, אבל זה בכיוון הפוך מהמשפט הנ"ל...

 

לא מוצא את הקישור בדיוק. אבל זה היה כאן בערוץ לפני כמה ימים, "המרָצה" לאשה לחזר אחר בעלה... על אף שאיש דרכו לחזר..

 

חיזור מתוך חיוך יותר מתקבל מחיזור עם דמעות... (של תחנונים, לא התרגשות..)

אלא על הניתוח של ה"גברים", שלה...

 

שהוא סותר לחלוטין.

ככה עולמנו בנוי. לא סתם הקב"ה ניסר בין אדם לחווה למרות שזה היה משהו מאוד הרסני. אולם, עם כל "ההרסניות" שבזה, רק כך מתאפשרת מציאות של הולדה בעולם. של יצירה. של חיבור אמיתי מתוך בחירה. העובדה שהקשר בין בעל ואישה אינו "גב לגב" היא מצד אחד הרסנית כיוון שהיא לא ניצחית/ ברורה מאליה/ בלתי ניתנת לערעור אבל מצד שני רק כך זה מאפשר את הבחירה אחד בשני ואת החיבוא העמוק והאמיתי.

כמו שאדם צריך להגיד לעצמו מצד אחד "אנוכי עפר ואפר" ומצד שני "אין העולם נברא אלא בשבילי"(משפט הרסני)

האישה והגבר צריכים להגיד לעצמם את שתי האמרות ביחד, בנשימה אחת:

1. אני אוהבת אותו ללא גבולות 

2. אני אוהבת אותו אבל לא בכל מחיר

 

אם היא תמיד רק תהיה בעמדה נפשית של "אני אוהבת אותו ללא גבול" ולא משנה מה הוא יעשה לה או איך היא תרגיש זו תהיה מציאות של "גב לגב" וזה לא יהיה מתוך בחירה אמיתית ומתוך הבאה של עצמה לתוך הקשר מבחירה וזה גם ימנע חיבור יותר גדול ועמוק שלהם. 

אם היא תהיה בשתי האמירות ביחד- זה יאפשר לה להיות בתוך הקשר, בתור עצמה. זה יאפשר לבעלה לראות אותה, את האישה שלו, את המיוחדות שלה, זה יעשה לו חשק להתאהב בה ולעשות אותה שלו

 

זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה. זו דעתי.

המון בהצלחה! שתרבה אהבה בבתי ישראל!

ו"פראי" לגמרי... ("ככה זה גברים"...  יש לך טעות חמורה - ואני מקוה שאינך הולכת "להסביר" לי שאת יודעת מה זה גברים יותר ממני.. ומי שמסבירה בשם ה"בחירה", צריכה להבין שאנשים זה לא איזה "יצור אינסטינקטיבי" בלבד..)

 

ומספיק לתלות כל סגנון חמור ב"סתרי תורה". לפני תורה אפילו כפשוטה, יש דברים בסיסיים. מי שכותבת: "את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו".. ו:"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה" ועוד - זה לא "עמוק" ולא "סתרי תורה, אלא בוטה והרסני.

 

לפעמים לוקחים מידות בעייתיות שיש בעולם, ו"מלבישים" אותם על עניינים שבנסתר. אח"כ מתפלאים למה זה לא הולך...

 

את אינך הקב"ה לפני ה"נסירה" - ונא לא להשוות בין סיגנון דברייך שבהודעתך הקודמת, לבין מעשה בראשית, כאילו "גם זו הריסה"..

אנחנו כבר בעולם שנברא, והסיגנון בו כתבת מקודם, הוא מרחיק ומשניא ומקרר - ואינו מקרב, שזה דבר שמצריך עדינות ובנין.

 

 

אם היית מייעצת לה שתגרום בעדינות גם לבעלה "לחזר אחריה" - זה ענין אחר, וגם לא צריך בשבילו דווקא כל מיני ציטוטים מ"נסתר", כביכול. אלו דברים מאד פשוטים שמספיק הבנה ותחושה ישרה בשבילם.

 

כאן לא דובר על אשה שטוענת שבעלה, חלילה, "מתעלל" בה, והיא "אוהבת אותו בל מחיר", שאז לעיתים יש מקום לסיוגים, בשכל.

 

וסתם אשה שצריכה להזכיר לעצמה כל הזמן "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר".. היא לדעתי אשה אומללה, ואומלל בעלה.

 

זה, אגב, דבר קלאסי כשקופצים להדריך ישירות מתוך "סתרי תורה", טרם בשלות מתאימה, שהדברים עלולים להיעשות "רובוטיים" במידת-מה לפחות, ולעקר בריאות נורמלית.  ולא פלא שבהודעה הקודמת, יצאו הדברים ה"עיוניים" שרצית לומר פה, בסיגנון שיצאו; וגם בתוך ההודעה הזו השתרבבו סגנונות כאלה.

 

ואין לכך כל קשר לזה שע"י שה' הפריד את האיש מהאשה, יש אפשרות לבנות קשר בבחירה ולחבר את כחות הרגש וההכרה העמוקים אליו.  לחשוב "אני לא בכיס הקטן שלו", "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר" - סתם כ"נורמה" - זה בדיוק ההיפך מלבנות קשר. גם אם בדמיון "מסדרים" לפי זה את דברי חז"ל העמוקים, וגם את ה"פסיכולוגיה" כביכול  של הגבר...  הדברים הללו עדינים בהרבה, ובדרך אחרת לגמרי.  

 

ואוי לה לאשה, שבשביל להרגיש את "עצמה" חייבת להזכיר לעצמה שאינה "אוהבת את בעלה בכל מחיר"..

 

ולכתוב: "זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה", זה גם בעייתי...  את באמת חושבת שזו פעם ראשונה שנגלה "רז הנסירה" בעולם, ועד כה כולם חושבים בצורה "רגילה ופשוטה"?.. ואת באמת חושבת שהצורה "הרגילה (אצל מי?) והפשוטה" היא כ"כ שטחית?.. אז לא. ה"גרעין" שבדברים, אינו חידוש. הצורה שאת חשבת ליישם אותו, היא הבעייתית.

 

הסיגנון בו כתבת מקודם אינו דבר שצריך "לקחת נשימה" לפני שעונים עליו, לדעתי. ההיפך, צריך לדחותו מייד, לפני שייכנס משהו ממנו אל הנפש. ואינו מרבה "אהבה בבתי ישראל" אלא בדיוק ההיפך.

 

וזה אינו סותר לכך שבוודאי אחרי שאיש ואשה נישאו ונתקשרו בנשמתם בעומק המציאות, הם צריכים הדדית - בבחירה ובאהבה, בעדינות ובהתחשבות, בהערכה הדדית ובחוכמת-ביטויה - להוציא לפועל את החיבור הפנימי הזה ולגלותו בעולם.

אני לא אמרתי חס וחלילה לעשות את הדברים הללו בדורסניות או בגסות רוח. ניתן להיות בעמדה נפשית כזו גם בעדינות רבה מאוד ומתוך אהבה גדולה מאוד, כאמור.

אני לא חושבת שרק אישה שמגיעה למקום קיצוני של התעללות צריכה להיות בעמדה נפשית כזו. אני חושבת שכל אישה וגם גבר צריכים להיות במקום הזה.

אתה יכול לא להסכים איתי. אני חושבת שזה כן מקרב. ואני לא חושבת שזה לא הופך אנשים לאומללים אלא למאושרים. העובדה שאני יכולה לבחור בבעלי האהוב בכל פעם מחדש לא מתוך מחיקה עצמית אלא מתוך העצמה עצמית (אין מה לעשות, צריך שניים בשביל קשר) היא מיוחדת ועוצמתית מאוד.

אני יודעת שאני הייתי בעבר במקום דומה של הכותבת והשיטה הזו (שהיא רחבה הרבה יותר ממה שכתבתי פה ולא אני זו שהמציאה אותה והיא מגיעה מאנשים יראי שמיים) מאוד חיזקה אותי, עודדה אותי, הפריחה אותי מחדש והעצימה את הקשר שלי עם בעלי.

אתה יכול לא להסכים איתי. בעיני יש כאן אמת גדולה ועוצמתית.

בכל מקרה, הייתי שמחה אם היית מגיב בצורה קצת יותר נעימה. אנחנו אנשים בוגרים ואין סיבה שנדבר על דברים בצורה לא בוגרת.

 

 

אני מצטרפת לדעתכן ומחזקת אותה.

מסכימה מאד עם הגישה הזו (למרות שצריך לדעת להיות מאד זהירים איתה כי אם לא מבינים אותה כראוי היא עלולה להפחיד או אפילו ח"ו להזיק).

 

ביצת עין יקרה, התסכול שלך זועק לשמים!

אני לא יודעת אם זו הנקודה, אם זה לא הכיוון תתעלמי ממה שכתבתי אם זה כן, אולי זה יוכל לעזור קצת:

 

קראתי פעם משהו יפה על זוגיות:

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=1, ז"א - 1 איש + 1 אישה = ישות אחת. עולם אחד. מיזוג טוטאלי של שניהם יחד. 

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=2, שזה אומר שאיש + אישה = 2 עולמות שונים, 2 ישויות נפרדות לחלוטין. 

ויש כאלו (ואני בתוכם) שמאמינים ש 1+1=3. ז"א: איש + אישה = עולם שלו, עולם שלה, ועולם משותף.

 

אולי בעלך חי בצורה כזו, בנוסחה השלישית. יש לו את העולם שלו בנוסף לעולם שלכם המשותף.

הוא איש העולם הגדול, אמרת. יש לו חיים משל עצמו, עבודה, חברים...

אבל אולי את לא רואה את הדברים כמוהו... ואולי חסר לך קצת העולם שלך, בלי קשר לבעלך, לבית, לילדים (אם יש).

 

לכן אני מאד מזדהה עם מה שכתבו מעלי שלומית ואסנת - תנסי ליצור לך גם עולם משל עצמך. תעשירי את עצמך.

ברגע שהוא יראה שמצב הרוח שלך לא תלוי רק בו, שיש לך עניין בחיים גם אם הוא לא משתף אותך, אולי הוא יתעורר פתאום. תמיד עושה חשק להיות ליד אנשים מלאים ועשירים (לא בכסף), וגם לך בתור אישה אני בטוחה שזה יעשה טוב....

את לא חייבת להיות סלב פתאום, או להצליח במשהו מטורף. פשוט להתמלא ממשהו שאת אוהבת ועושה לך טוב.

שבעלך יחזור הביתה לאישה עם חיוך.

או שיחזור הביתה כדי ויראה שאת בדיוק הולכת לחוג או לשיעור ולא רק יושבת ומחכה שהוא יתייחס אלייך סוף-סוף.

שכשתדברי עם בעלך השיחות יוכלו לקבל מפנה מפתיע על דברים חדשים שלמדת או גילית או חווית.

 

מתוקה, לפני שאת (אם את) מחליטה לשים לזה סוף, תנסי כמה כיוונים...

אם זו בעיה שניתן לפתור אותה בהתנהלות מסוימת, אז חבל לגמור ככה נישואין..

אבל אם לא, ואת מנסה כל כיוון אפשרי (כולל ייעוץ לפי דעתי, אפילו לא זוגי, תתחילי עם משהו אישי בשבילך, העצמה, קאוצ'ינג.. זה יכול לעשות לך טוב..) אז ב"ה אנחנו יהודים. לא נוצרים קטולים.

ולחיות באומללות זו ההחלטה הכי פחות נכונה...

אז קחי זאת לתשומת ליבך יקירתי!

והלוואי שהשכינה כבר תבוא ותצטופף בינכם!! 

שלום ביצת עין

אינני חושב [לפי מה שתיארת] שאת יכולה לפטור בעיה זאת ביניכם יחד, מה גם שצריך לעשות אבחון והערכה בשאר נושאי הזוגיות, לכן עצתי היא לפנות ליעוץ זוגי.

בדבר הגירושין זה תמיד אופציה ודוקא בגלל זה לא כדאי למהר בכיוון זה, מה גם שצריך קודם לעשות הכל, אבל הכל, בכדי שהנישואין יחזיקו מעמד

אגב אינך צריכה להיבהל מעצמך מכך שאת חושבת על גירושין, [זה קורה להרבה נשים בפרט בזמן כעס] מה שאומר שאינך צריכה לקחת זאת כ"כ ברצינות

נשמע שקיים פער בינכם, לפי מה שאת אומרת, הפער הוא שבעלך כלכך איש של חוץ שכאשר הוא מגיע לאינטראקציה עם תכנים של עולמות פנימיים של הבית האינטימי, קשה לו שם. השיעמום זה סממפטום של זרות שלו ביחס לעולמו האינטימי, הוא אפילו אינו מודע לצורך הבסיסי באינטימיות רגשית (אינטמיות רגשית היא צורך, לפחות כמו מזון).

אצלך כנאה הפוך, העולם האינטימי שלך ברור, קיים, את שרוייה שם ומשם שואבת את כוחך, מובן לך , שאי אפשר בלי אינטמיות רגשית-נפשית ואת מתוסכלת שהוא לא מבקש את זה. העולם החיצוני פחות דומיננטי אצלך.

 

זה הפער. כמובן שזה שהתחתנתם בא ללמד את שניכם איך לבנות את העולם שהשני חזק בו, כמובן שזה ניתן לגישור ואף יכול להפוך לאתגר של שניכם ולהפוך את הקושי לאתגר מפרה , לסיפור חייכם שירחיב את האשיות של שניכם.

 

אפשר לפנות אלי באישי לפירוט בעניין

 

בהצלחה

 

אנחנו קנינו בחנות של זכוכיות בתלפיות

קרמר ברחוב הסדנא

 

כאן לדוגמא..

http://www.rndwater.com/%D7%9E%D7%93%D7%A3-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%AA%D7%99.html

 

נראה לי שניתן לרכוש תופסנים לקיר בכל חנויות הפרזול למינהם, ואת הזכוכית להזמין אצל זגג.