פורום נשואים טריים (עמוד 565)

אני סבור שהפורום הזה, נשואים טריים, יכול להיות במה גם להורים של הורים טריים.

לדעתי גם אין מספיק משתתפים בסטטוס שלך שיוכלו להרים פורום פעיל ויעיל.

לכן אני מציע לך להצטרף לכאן.

בהצלחה בכל מקרה!

יתכן שאין מספיק משתתפים, אבל אולי יתכן שיש, הייתי מאד שמחה אם היה ניסיון להקים פורום כזה, אולי תהיה לו הענות?

והאפשרות של להשתלב בפורום הקיים,

יתכן, אבל כמו שבני נוער יעדיפו תשובות של בני גילם ולא של מבוגרים, וכמו שבפורום של נשואים טריים לא ישמחו לתגובות של נוער וגיל ההתבגרות, לכל גיל יש מאפינים, ולכל שלב בחיים - ציוני דרך משלו.

בגיל הקצת יותר מבוגר (אני לא מדברת על בני שבעים, אלא בני ארבעים פלוס, אנחנו ממש לא זקנים, אבל ניסיון החיים כבר לימד אותנו והפגיש אותנו עם ארועים מסוג אחר) אנשים ישמח, לדעתי, לשמוע דוקא דעות של אנשים שמצויים במצבם, שמכירים את התהמודדויות מניסיונם ולא מניסיון של הוריהם.

אולי בכל זאת שווה לנסות?.

אע"פ שבאמת אין כל כך מה לעשות מצידן..

אני הייתי מציעה שיקשטו לך את הדירה + דברים מתוקים

את יכולה לבקש מהם לעשות טלפונים לחברות כדי לאשר השתתפות/אי השתתפות בחתונה,

ברכת כלה,

שלטים לשולחנות (אם אתם עושים את זה - חברות הכלה, משפחחת הכלה וכו'...)

 ביום החתונה - להזכיר לקחת גלולה (בטח עם כל הלחץ תשכחי.. שמישהי תביא לך את זה...)

להכין רשימות שמות לתפילה.

צלחת לאירוסין

ברכת כלה

כיף לקרוא אותך, שאת כותבת ככה ועוד אחרי לידה.....

ומה שהצלחת "ללמוד" בתןך התקופה הזו - זה פשוט יוצא מן הכלל.

אשריכם. נכס לתמיד. תוסיפו ותעלו.

"מדבר שקר תרחק." פשיטא שלשקר ממש, ולו לילדות זו עבירה.

אין כמובן מצווה לומר כל דבר, ודאי לא בעניינים של צנעה.

לא לספר או לתת רושם שמסתירים את האמת רק יגרום לחיפוש תשובות במקומות לא מוסמכים ולא ראויים.

המסקנה מכך שלא ניתן לברוח מאחריות הורית.

יש תינוק בתוך הבטן ו9 חודשים הוא גדל וגדל. ואז מגיע הזמן שהוא צריך לצאת, וה' עושה נס -ומרגישים שהתינוק עוד מעט יוצא. ולכן יודעים מתי ללכת לבית חולים, ושם התינוק יוצא.

בד"כ ילדות וגם ילדים עד גיל 7 מקבלים את זה כמו שזה..

ואם הגדולה ממשיכה לשאול "ואיך הוא יוצא?" אז אפשר להסביר שיש פתח מיוחד שנפתח ודרכו התינוק יוצא..

לא הבנתי את הפחד לדבר על נושא שכזה? 

ואפשר לתת להן תשובות אמיתיות-

היא הלכה לבי"ח שיעזרו לה להוציא את התינוק מהבטן. זוכרות את הבטן הגדולה שהייתה לה? היה שם תינוק!

אם את תתרגשי מהשאלה זה רק יגרום להם לבלבול, כי מה לא בסדר במה שהם שאלו?

שאלה בהחלט לגיטימית.

האם בביה"ס שידרו לחץ כשהמנהלת יצאה? אם כן אפשר להסביר שהתינוק כבר ממש ממש רצה לצאת. בלי להיכנס לשאלה איך אנחנו יודעים שהוא רצה לצאת. אם לא, וההתעניינות נובעת מסקרנות לתהליכים שקורים סביבם ולא מפאניקה זאת אחלה הזדמנות להרחיב להן אופקים בנחת.

אני הייתי מדברת על הנושא גם עם גילאים הרבה יותר קטנים, ומשדרת שזה בסדר לשאול ולדעת, שאני שמחה על השאלות!

בדיוק כמו שהייתי מנסה להסביר לאיפה השמש נעלמת בלילה וכו'.

לגבי השאלה "איך התינוק נכנס לבטן" אפשר לענות שהוא גדל שם. הוא פעם היה כ"כ קטן וא"א היה לראות אותו ומאז הוא גדל וגדל, עד שאין מקום בבטן, והבטן גם גדלה כמו בלון וכו' עד שהוא רוצה כבר לצאת.

בגיל כזה אין תפיסה של "לא יכול להיווצר משהו מכלום".

וכשהן יהיו בגיל של תפיסה מה זה "תא" (בד"כ בגיל חטיבת ביניים) זה בהחלט הגיל להרחיב בהסבר ולהכיר יותר את גוף האשה.

המילים של אוריה שמחה -בפשטות לעניין..ובהחלט לא שייך בגיל הזה לדבר על כאבי הצירים

מסיבירים 

את חושבת שהן לא יודעות כלום בגיל הזה???

תסבירי להן , שלאישה יש כאבים שאומרים לה שהתינוק צריך לצאת , הוא יוצא דרך פתח מיוד שיש רק לנשים , וכן , תסבירי איפה זה נמצא

איך הגיע לשם? השם שם אותו שם 

ואם הם שואלים יותר מזה, תסבירי שיש 3 שותפים באדם , אביו אמו והקב"ה, הורים יודעים מה לעשות ומתפללים שהשם ייתן תינוק

וגם אני הייתי משתכנעת מזה עד החתונה...

[כל כך רציתי שמישהו יגיד לי שככה זה ודי ]

ממש נלחצתי בהתחלה מהמסר החברתי הנוקב שניסו להעביר שם (:

כשאני שאלתי את אמא שלי איך התינוק הגיע לבטן של אמא

היא אמרה לי בפשטות ובלי לחץ -

אבא ואמא מתחתנים וישנים ביחד

אם הם אוהבים מאוד אחד את השני, ה' מחליט לתת להם תינוק

התינוק גודל בבטן של אמא 9 חודשים

ואז היא הולכת לבית חולים, פותחים לה את הבטן ויוצא אח קטן.

התשובה הכ"כ פשוטה - היתה בשבילי פתרון שלם לתעלומה.

את בטחה שאת רוצה לענות לילדה שלך משהוא בסיגנון:

"השכנה ובעלה התחתנו, והם אוהבים וישנים ביחד, ואז השם מחליט לתת להם תינוק...."

וכולי

????

אוקי,

תני ניסוח שונה כדי להסביר לילדה בצורה מניחה את הדעת- מה קורה אצל >השכנים< (\המנהלת)

זה מה שקורה אצל השכנים ואצל כל הזוגות בעולם."

לא הבנתי את הקושי.

וגם נראה לי שלהסתבך עם זה יותר ויותר -
רק מונע את אמון הילדים במענה  ואת הישמעות התשובה כפשוטה ומושלמת.

"פותחים לה את הבטן ויוצא אח קטן"

ההסבר הזה צורם לי מאוד.

כאמא אני רוצה שילדי (ובעיקר בנותיי) יגדלו עם גישה טבעית ונכונה על לידות.

תינוק יוצא מהבטן זאת דרך מאוד לא טבעית.

תגידי, יש לנשים מקום מיוחד שממנו יוצא התינוק.

כך או כך - התינוק יוצא מהבטן, זו גישה טבעית מאוד. כיון שהרחם נמצא בבטן. דרך מה הוא יוצא לא אמרתי, כמו שלא תיארתי את כל ענייני השינה בין ההורים.

ו'פותחים לה את הבטן' זה לא טבעי ואפילו מאיים ומפחיד בעיני.

לא אסביר לילדיי מהי לידה במילים המתארות התערבות כלשהי.

לא היתה לי בעיה להסביר.. חה חה חה  ילדי ה"גדולים  "בני 4,5,6 כששאל ואות יאיך "נולד" התינוק..

מסכנה אמא, חתכו לך את הבטן ..חמודים..(זה אכן כואב. .אך תודה לאל שהל עבר בשלו םעדיף מלידה וסיבוכים במקרה האישי שלי..)

אם מעדיפים שלא לענות איזה פתח זה.

מצד אחד סביר שהילד לא יחשוב לשייך את זה לפתח קיים, מצד שני זה גם לא שקר.

מה עדיף, שתחיה בפחד שהבטן אכן נפתחת? אני הייתי שנים עם תמונה בראש של קרע בבטן, ממש כמו של ניתוח. עד שאמא שלי הסבירה לי בדיוק בצורה נינוחה וטכנית.

מה רע שילדה תדע שיש לה מקום מיוחד שה' ברא אצלה כדי שהיא תוכל גם ללדת?

לפחות למי שלא עבר ניתוח וכדו' כמו דלת סתרים כזו או משהו דומה, או כמו פצעים שכל ילד מכיר, שמחלימים אחרי תקופה קצרה.

נראה לי שאם התיאור "הבטן נפתחת" נתפס בצורה לא בריאה, אפשר לתקן אותו לתיאור מציאותי יותר, בלי שהילד יראה בכך שקר, אלא רק הוספת פרטים.

ויכול להיות שאין רע שילדה תדע, אבל יש רע שילד ידע.

אבל באמת אין לי דיעה נחרצת מה בדיוק כדאי לספר.

בטן נפתחת זה מפחיד.

אם מסבירים שיש שריר שקיים כבר, והא רק נמתח- כמו שהלשון יכולה להיות קצרה או ארוכה- זה כבר שונה.

חוץ מזה- שאני נגד לשקר לילד. משום כיון. ו"בטן נפתחת" זה שקר. וכשהילד יגדל- הוא ידע ששיקרת.

שכל החיים הוא ילך עם המחשבה "אמא שלי שיקרה לי"...

יש אלף דרכים לומר את זה, ב"ה אנשים פה לא מוטמטמים..

תגידי שהוא מחליק מהבטן החוצה דרך הרגליים או בין הרגליים.. או מה זהמשנה??

אני גם חושבת שילד לא צריך הסבר לכל פרט

הוא מקבל דברים בגדול ופותר לעצמו הרבה שאלות בעזרת דמיון.

אף פעם לא הפחיד אותי לדעת שיוצא מהבטן, הייתי יותר נבהלת לדעת שהתינוק יוצא מלמטה.

ב"ה גדלנו ולמדנו את הדברים, והבנו שבזמן ששאלנו את אמא, רמת ההבנה היתה כזו שיכולה להבין מופשטות.

לא באתי לאמא בדרמטיות ואמרתי לה :

"איך יכולת?!! איך יכולת לשקר לי?!!?"

תנשמו. זה לא סוגיה קיומית.

וגם אם תקפידו על כל מילה שיוצאת מהפה, שחס ושלום הילד לא ישמע משהו לא טבעי

או ישתמע מדבריכן איזה דבר שיפחיד אותו עד מוות..

הילד יגדל עם שריטות!

כולנו עם שריטות בסופו של דבר, טובות יותר או פחות - בזכות ובשמחה, מההורים שלנו.

בין כאבי עיניים לטיסה לנופש באמסטרדם.. (זה מאוד עוזר לכאבי עיניים) סליחה על הציניו ת אך מישהי דברה קודם על שלושה שותפים וכו'..זה מה שילד צריך לדעת בגי להזה

שהתינוק גדל בבטן של האמא, וכשמגיע זמנו הבטן נפתחת והוא יוצא (אפשר לומר שהאישה מרגישה כשמגיע הזמן, אולי אפילו שיש לה כאבים).

זה נראה לי תיאור נקי, שלא מתאר מעבר למה שהילדים אמורים לדעת. הרעיון שילד גדל בבטן של אמא שלו, (ולא מיוצר תעשייתית או משהו כזה...) נראה לי חשוב, ולא נראה לי שיש קושי לילדים לקבל אותו. לא רק בגיל בית ספר אלא גם בגיל גן. (אני מכיר ילדים בגילאי גן, שהעובדה שילד גדל בבטן אימו מוכרת להם היטב, איני רואה שום בעיה בכך)

אם בחוג שלך לא מקובל לספר את זה אז

א.- זה נראה לי מוזר, מה כבר אפשר לספר לילד/ה בגיל 6 שאמא שלו יולדת? שאת הילד מצאו ברחוב, והאמא השמינה מרוב ממתקים?

ב.- אם החלטת שאת לא רוצה להפר את המקובל, תנסי לשאול חברה מהחוג שלך. (הרי הבנות שלך לא הראשונות שחשבו על השאלה הזאת).  

(לילדה בגיל תשע אולי יש מקום לספר בסגנון שאלירז כתבה, כסוג של רקע לקראת ההתבגרות, אבל אני לא ממש מבין לגבי זה).

ילדה שרואה שאמא שלה מתחמקת לתת לה תשובות, או נבהלת משאלות כאלו- נוצר אצלה דימוי כאילו לידה זה דבר רע, או כואב מאד, או מפחיד.

ילדה ששואלת את אמא שלה בעניני צניעות וזוכה לתשובות נבוכות- מקבלת דימוי גוף לא טוב.

כשמסבירים על צניעות חייבים לעשות את זה בנינוחות, וברוגע. להעביר מסר לא מילולי- הגוף שלנו הוא דבר חיובי וטוב. צריך לאהוב את הגוף שלי כמו שה' ברא אותו ולא להתבייש בו. כן לשמור עליו- כמו ששומרים על חפצים יקרים.

לגבי הלידה- גם כאן. הסבר נינוח כמו שנתנו כבר, לא מפחד ולא נבוך.

אלו החיים ולאט לאט הילדים יכירו אותם.

ככה שזה נראה לי יותר פשוט אפשר לספר שהקב"ה מחליט האישה נכנסת להריון והתינוק גדל לה בבטן (אין עם זה שום בעיה לענ"ד). אם ישאלו אותך איך הוא יוצא משם אז לפי דעתי לילדה בת תשע את ממש יכולה להגיד מאיפה (יש בנות שיש להן כבר גוף של אישה בגיל 10-11) ולילדה בת 7 אפשר להגיד מלמטה.....

נזכרתי שבגיל מסוים הגעתי לאמא שלי עם תיאוריה מעניינת שבעצם סבתא שלי ילדה גם אותי ,כי אמא שלי היתה בבטן שלה ואני הייתי בתוך הבטן של אמא שלי (נראה לי הייתי בת 6-7). כאילו שאנחנו בבושקות......

חשבנו שהאמא אוכלת המון ומשמינה ובסוף יוצא תינוק - כל אחד פינטז דרך אחרת - דרך הפה, דרך הטבור.

לפי איך ששנינו נראים     

לא תהיה לנו בעיה להסביר לילדים שלנו...רק שלא יחשבו שיקפוץ להם תינוק מהבטן בסוף הסעודה...

הרבה כבר למדו מכאן, הם רק יבררו אצל ההורים, איזו תשובה נכונה!

כשהיא הייתה קטנה יותר היא שאלה את אחותי

"אמא איך התינוק יוצא?"

אז (למזלה) היא שאלה- "מה זאת אומרת?"

"מה, התינוק יוצא עם בגדים או בלי בגדים??"

שזה בדיוק אחד הדברים שהיא שואלת עליהם, אם יש כאן אמון בסיסי, בגלל שהתעורר איזשהו חשד מסיבות אובייקטיביות ואינה יודעת אם זה אמיתי או לא.

מה נעשה? לצערנו, יש גם לא אמינים בעולם, ויכול לקרות שפוגשים בהם והם נראים "בסדר". אז סתם כך - אין לחשוד בלי סוף בפרט אם יש מידע קודם בסיסי. אבל אם יש "רגליים לדבר" - מוטב לדעת בוודאות לפני כן.

א. באמת לשאול מישהו שמכיר אותו, כמו שהציעו כאן.

ב. לשאול, כבדרך אגב: "מחילה, אני מבינה שהתגרשת רק פעם אחת"?..  ותראי לפי התגובה.

הייתי את המילה "יותר" מוסיפה לשאלה שלך:

נכון שהתגרשת יותר מפעם אחת?

אפילו קצת בהומור.

מתוחכם יותר - "איזו מבין הנשים שלך..."

זה מבהיל, אבל אמיץ! כי כך אפשר לראות חילופי מבע וצבעים ויכולת תימרון לתשובה.

אגב, אנו מכירים אנשים שנישאו יותר מפעמיים(...) ומאד מצליחים בנישואין האחרונים בהחלט.

לא תמיד מתגרשים מרוע או אי כשירות.

הרבה פעמים יש נישואי בוסר כושלים ויש סיבוכים עם אנשים לא מתאימים - פניה מדרך היהדות, מחלת נפש, מקח טעות, פזיזות בהחלטה ובחירת בן הזוג, התערערות, נפילה בפח בגלל תמימות יתר או קומבינה, ידיעות מפתיעות ועוד ועוד, גם סיבות הלכתיות! (קידושי צחוק בילדות, ברווקות; גיור עצמי או של האם שאינו ראוי, בגידה ל"ע)

א. לא בטוח שהגרושה תרגיש בנוח לדבר עם אישה ששוקלת להתחתן עם מי שהיה בעלה.

ב. היא יכולה ליצור רושם שלילי מוגזם על האדם.

(אנונימי אחר)

א. המידע הספציפי הזה יותר חשוב מהנוחות של הגרושה, ביחוד שזכותה המלאה לא לענות.

ב. אני בטוח שהבחורה השואלת מודעת לזה, ויוצאת מנקודת הנחב שהיא עצמה צריכה לסנן ולברור את האמת מכל השיחה.

יקירה!

אין לי הרבה תובנות לומר

רק שאני מתפעלת  מהמודעות שלך לעצמך, לתחושותיך, להגדרת  הנסיון שלך!

מדהים בעיני!

רק  נק' קטנה שעולה  לי,

מתוך היכרות מסויימת עם עולם הפסיכולוגיה  והייעוץ,

חשוב  למצוא אדם שיש לו ידע מקצועי שבא לידי ביטוי בכלים של אמונה.

כל הסיוע בא ממקום אחר לגמרי!

את גיבורה וה' אוהב אותך!

רק  טוב!

אל תסתכלי על עצמך בתור "כ"כ הרבה חטאים" - שהרי יש בכך צד של "אונס רחמנא פטריה",

אבל כן תבחרי ותטפלי.

ביחוד עכשיו, שיש לך יותר מוטיווציה אמיתית - בשביל בעלך המיועד, בשביל ביתך המיועד.

תנצלי את זה לבחור ביתר שאת בדרך הנכונה - ומתוך שמחה שאת מתכוונת לטפל בענין. מתוך עוז, לא מתוך יאוש.

"ואיך אני אטפל, לאן אפנה", שאלת.

תקישי בגוגל "קלפטומוניה, דרכי טיפול". יש דרכי טיפול שהצליחו. יש טיפול קוגנטיבי, עם "שיעורי בית", יש סיכוי ותקוה ואת תצליחי. לפום צערא - אגרא. לא להתייאש בשום אופן, וגם לא לוותר על הטיפול, ולהתעקש בו.

עם זה - במקביל, להמשיך את המסלול של ההכנות האחרות לבנין הבית, בשמחה.

לא לתת בשום אופן לדבר הזה "לקזז" מהשאר.

אדרבה, מהשמחה והרצון לבית המיועד, תקחי מרץ גם לנושא הזה, וה' יעזור לך.

תבשרי לנו בשורות טובות בקרוב.

קשה לי לדעת שהוא לא מודע לזה לפני.

מדובר בבחורה מדהימה כפי שעולה מהכתוב, עם בעיה כלשהיא שלאו דווקא תלויה בה, וישנן דרכי טיפול.

אני חושבת שחובה לספר לו.

ובחור מקסים כמו שתיארת, לאמונתי - ילך איתך עד הסוף.

ובנידון זה, דומני שאין מקום "לייעץ" על מה שלא שאלה.

ואי אפשר לדעת כלום אם הוא "ילך" איתה או לא.

מכל מקום לא שאלה (לשמחתי. אני לא הייתי לוקח על עצמי להשיב על שאלה כזו..)

זה לא כזה פשוט השתלת לב או טיפולים כימיוטרפיים

שאף אחד לא ידע

ורפואה שלמה לכולם!

שאת מרגישה כך: "אבל הוא לא יודע שאני חולה. אני כ"כ חולה!"  כדי שלא אבין איך את יכולה להיות מאורסת למי שאינו יודע זאת.

מזל שהוא לא קרה באמת,(לכאורה)  אבל אין ספק שיש לכותבת כישורי ספרות יפים.

יש לי עבורך תשובות, או יותר נכון כיווני חשיבה,

אבל רק אם אדע שמדובר במשהו אמיתי ולא בעוד איזו נערה משועממת שבמקום להכין שיעורי בית כותבת לפורום ומספרת אחר כך לחברות (שמתפוצצות יחד אתה מצחוק ) איך הצליחה לעבוד על אנשים.

אז אם תתני איזה שהוא סימן שאת אמיתית והבעיה אמיתית - אכתוב,

אבל אם את סתם טפשונת בגיל העשרה, שנהנית לעבוד על אנשים וחושבת שזו חכמה גדולה, עבורך אינני מבזבזת תשובה.

אז קדימה - מי את?

(כמובן לא שם, אלא סימן משכנע שאת באמת את).

הסיפור אכן אמיתי..

בהתחלה באמת תהיתי לעצמי אם אנשים אכן חושבים אם הסיפור אמיתי או לא, אבל אתם צודקים. במציאות של היום קשה להאמין לכל אחד ולכל סיפור...

לאחר רפרוף קצר בפורומים השונים, אני גם מצליחה להבין מהיכן נובעים החששות שלכם..

זו המציאות שאליה אני קמה כל בוקר.

הייתי שמחה למצוא את החברה האולטימטיבית כדי לספר לה את כל הסיפור שלי, אבל אני בהחלט לא "כותבת לפורום ומספרת אחר כך לחברות (שמתפוצצות יחד אתה מצחוק ) איך הצליחה לעבוד על אנשים"

אני חושבת ש"התברכתי" בכל כך הרבה, שה' חסך ממני גם להיות בנאדם אגואיסט...

ושוב, 

תמיד אשמח לשמוע תגובות, אבל תזכרו שאחרי הכל רק ביקשתי שתתפללו... את זה אפשר לעשות בשביל כל אחד, לא? גם בשביל טפשונת בגיל העשרה...

ולמי שאמר שהכתיבה שלי ספרותית- תודה... לא תיכננתי שייצא כך..

והתפללתי עלייך - מיד אחרי קריאת ההודעה הראשונה...

האמת ניכרת בדברייך.

סיפורך כואב. 

אל תתייאשי, הילחמי על זכותך לחיים בריאים.

אני בטוח שאם תילחמי, תצליחי.

ואם התגברת על זה, הרי חוץ מזה, הכל מקסים,

אז,

לא שווה?!

באמת קשה להאמין שמישהי שיש לה את הבעיה הזאת תפרסם אותה באינטרנט, אז אם זה אמיתי לדעתי את אמיצה ומאוד רצינית ברצון שלך לעזור לעצמך! אני מאמין שאפשר לטפל בקושי ואני מחזק אותך להמשיך לקחת אחריות ולטפל בכך באופן מקצועי. באופן אישי אני לא מתמחה בעזרה לסוג כזה של קושי אבל אני מכיר פסיכודרמטיסט (מטפל בדרמה) שמאוד יכול לעזור. בכל אופן - עצה מהלב, אל תתחתני לפני שאת מתחילה טיפול מקצועי ומקבלת חוות דעת מהמטפל/ת מה כדאי לעשות. גילוי של קושי כזה ע"י השותף לאחר נישואים יכול להפיל את הנישואים בבת אחת ח"ו.

שמי אריאל מאלון מורה והטלפון שלי 052-6070466. אשמח לעזור. בהצלחה!

בס"ד

בטח שמעת את זה כבר המון,

אבל יחד עם הניסיון ה' נותן את הכוח להתמודד איתו.

שתזכי לגאולה פנימית ואמיתית מכל מה שמיצר לך.

לא ניראה לי שאת רוצה שבעלך העתידי יגלה את האמת כשיתפסו אותך גונבת חפץ ואולי תהיה מעורבת מישטרה ואז את הבגידה באמון מבחינתו אולי יהיה קשה מאוד לתקן אם לא בלתי אפשרי,את בודאי לא אשמה במחלה וזקוקה לעזרה וטיפול אבל אם את טוענת שאת רוצה לחיות חיים אמיתים ונכונים עפ התורה הייתי מבטלת את האירוסים ומקפיאה כל תוכניות לנישואים עד שתעברי טיפול מעמיק,סליחה על התגובה הביקורתית.

איך אפשר להנשא לאדם ולא לגלות לו דבר כ"כ בסיסי?! אני מבינה את הפחד מפרידה אבל מדובר בעניין שלא הולך להשתנות בקרוב. כדאי להתחיל טיפול ולהגיד לו שאת בטיפול. תתייעצי עם אדם סמכותי שאת מכבדת. "אין שמחה כהתרת הספקות"...

כותבת בשם משהו אחר כל פעם ?

אנונימי זה לא שם משתמש, כל משתמש יכול לבחור באופציה "כתוב כאנונימי".

כך שאין סיבה לחשוב שכל הסיפורים מאותו משתמש.

חחחח לא הבנתי איך אישה אחת היא עשרות נשים....חחחח

רק מוכיח שלכל אחד יש שד...

ומה את חושבת? - ל"מושלם" שלך אין שדים?

תלוי בעוצמה ובמידת ההפרעה ליחסים התקינים ולחיי הנישואין.

דברים גדולים כקטנים מתגלים או צצים לפני ואחרי הנישואין. אבל כל עוד זה בבחירה - מוטלת חובת המעשה/גילוי...

בהצלחה!

אנחנו היינו בשבוע הראשון בדירת חדר בהר נוף ששייכת למשפחה שנותנים אותה לזוגות אחרי החתונה.

אנחנו היינו שם רק ב-7 ברכות, ואז נסענו הביתה, אבל לפנינו היו זוג שהיו שם חודשיים בערך, כי הם לא מצאו (וכי לא הגיע עוד זוג).

המשפחה הזו באמת צדיקים!

נקווה שהם ימצאו (הזוג שלך), אבל רק שידעו שיש אפשרות, שלא יהיו בלחץ...

מזל טוב!!

אשמח לקבל בהקדם את המספר שלהם, או את השם, ואנסה להשיג את המספר.

בשביל זוג שמתחתן מחר וכנראה קצת ריחפו בעניין הדירה...

תודה! בשורות טובות!

מזל טוב לזוג שמתחתן!!

גרנו שם אחרי החתונה. יש משם קווים למרכזית.

אם אתם רוצים עוד פרטים - פנו באישי

רק שאני לא יודעת אם המחירים עלו שם.. זה היה כמעט לפני שנתיים ועשו לנו דיל כי לא היתה לנו "מנת ביניים" (ז"א לחם ומלא סלטים ומנה עיקרית עם המון סוגי בשר ותוספות..)

אחלה מקום!

מזל טוב!

אם תרצי פירוט אפשר באישי

בעזהי"ת.

אבל יותר יקר מויטראז' וגן סיטי.

אבל את בת דודה של בעלי ויטראז' ממש דפקו ועשו להם בעיות....

אנחנו התחתנו באולמי שרון בכפ"ס!

עשו להורים שלי בלי מע"מ בגלל שזה חתונה שניה שלנו שם (אחי הגדול גם התחתן שם)

והיה מעולה ב"ה(: המון מקום לרקוד, חופה מעלפת, אוכל מעולה...

שווה לבדוק!

או על 30 מעלות לאריגים עדינים..

תלוי בתוכניות שיש לך..

ואם את ממש חוששת את יכולה להכניס אותן לתוך סיפה של שמיכה או כרית, לקשור ולכבס.

אני מכבסת אותן כך עם כביסה רגילה מדי חודשיים בערך

בבובות יש מילוי - ככה שהן די עבות ולא מתייבשות מהר

אבל אם הן יושבות עם מים במשך זמן- הן עלולות להעלות ריח מסריח ולא נעים....

לכן כדאי לכבס בובות או ביום שמש קיצי בהיר וחם (שזה לא עכשיו....)

או לשים אותם לייבוש עדין במכונת ייבוש (אם אין לך- תשאלי משכנה...)

אם לבובות יש עדיין תוויות- תסתכלי עליהם כדי לראות אם יש הוראות מיוחדות...

אפשר להסיר ביד. אבל אם זה אבק משמעותי- הייתי שמה אותן בתוך אמבטיה קטנה עם מעט אבקת כביסה או מרכך

ומוציאה לאחר כמה דקות

ממש מעצבן..

בגדול- רק תזונה נכונה נראה לי שעוזרת..

כדאי מאוד להימנע מ- שמרים, סוכר וקמח לבן (כן, זו אחלה דיאטה...)

זה אמור לעזור, כי אלו הדברים שהפטרייה "ניזונה" מהם...

אם זה לא עוזר אפשר ללכת להומאופט שנותן תפריט, רק שאז יש ייסורי מצפון אם לא עושים מה שהוא אומר שבטוחים שהכאבים בגלל זה... בעעע!!

בס"ד

פלוס כדורים טבעיים שמשקמים כביכול את המעיים .

אבל רציתי לדעת אם משו עברה את זה וכמה זמן ואם היא יצא מזה לגמרי.

ומה הטיפול שהכי עזר?

אני לא יודעת האם זה מה שהיה לי, סבלתי ממלא כאבי בטן, היה לי חיידק שנקא "הליקוברטר פילורי"... שהוא גם סיוטי..

אבל אני חושבת שהיתה לי הפטריה הזו בלי הבחנה של רופא, כי לאחותי היה והיו אותם "תסמינים"... 

נראה לי שרק אם שומרים על תפריט זה יחסית נשמר בסדר.

אני אוכלת על הפנים (ז"א מה שבא לי, מתי שבא לי פחות או יותר. מזל שיש הלכות כשרות..)

אז כאבי הבטן לא באמת עוברים, הם באים והולכים כל כמה זמן, מי ששומר על עצמו זה לא אמור לחזור. אבל ממה שאני מכירה (אנשים הסובלים מכאבי בטן חיידקיים) זה יכול להיות מלא זמממן ופשוט ללכת ולבוא.

לא עובר לחלוטין אם לא משנים תפריט לגמרי.  צר לי לאכזב, אבל כמובן שזה מה שאני מכירה, ואני לא רופאה/ דיאטתית/ תונאית וכו', אז קחי בערבון מוגבל לחלוטין!! בהצלחה רבה!!

בס"ד

אני צריכה עזרה עידוד

אני רק לא מבינה משהו - הרופאה לא נתנה לך פתרון ברור? (מעבר למה שרשמת..)

במידה והיא כן נתנה -

מה שאני יודעת להגיד על הנושא:

כשהקנדידה היא מקומית (חלל הפה או הנרתיק)

הטיפול בה יחסית פשוט, רק דורש התמדה.

(אני מדברת מעבר לתזונה נכונה לתמיד,

ונטולת פחמימות ושמרים לגמרי! לפחות לחודש-חודשיים הקרובים)

> שטיפה במים פושרים תקל על הגירוי.

> לשטוף את הגוף עם סבון של עץ התה. 

   שימי לב! סבון ולא שמן עץ התה!!!

   שמן עץ התה לא מתאים ופוגע ברקמות ריריות! (אף, פה, נרתיק)

   (גם לבנדר)

> כשמדובר בנרתיק - טמפון טבול ביוגורט שעליו מפזרים גם קצת אבקת איצידופילוס (פותחים קפסולה)

   במידה ואת בהריון, אל תעשי זאת!!!

בקישור הזה יש את כל מה שרציתי לכתוב לגבי תזונה ותוספי תזונה.

http://www.gramse.com/Gramse07/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=84&FID=404

אני לא יודעת איפה את גרה, אבל אם את באיזור אריאל, יש חנות מצויינת לדברים האלה, צמודה לדואר.

(כוללת את כל תוספי התזונה והמצרכים הרשומים.)
 

אני ממליצה מאוד לך באופן אישי, לקרוא על הנושא וללמוד על הפטריה המעניינת הזו.

לא חסר מה לקרוא באינטרנט.

(כמובן זה בכ"ז אינטרנט, לא לקחת שום דבר כתורה משמיים, ולהתייעץ עם רופא לפני נסיונות מוזרים לריפוי)

ככל שאתה יודע מול מה אתה עומד, פוחדים פחות.

בהצלחה יקירתי, ורפואה שלימה!

אסור להשתמש בטמפון שלא בזמן מחזור...

אז איך? להספיג אותו טוב טוב ביוגורט? זה לא יקשה על ההתעסקות איתו...?

אגב, בדיוק כתוב הפורום הריון ולידה, שעדיף לא להשתמש בסבון בכלל למקום.

ובאמת לא מומלץ להשתמש שם עם סבון כי הוא מייבש את האיזור... והאיזור הוא רירי.

יש חנות תכשיטים קטנה... נראה לי, לא זוכרת בדיוק..

ממש מומלץ, אולם יפה ומושקע, יש מרחב לרקוד ולא יקר. 

הדבר שבעיני היה הכי טוב- הבעלים. יחס מעולה ואישי. 

אני הייתי רגועה כל החתונה כי ממש סמכתי עליו שהכל יהיה בסדר.

וכתוצאה מזה- גם המחיר וגם השירות והכל היה מעולה.

ויש מספיק מקום לרקוד..

כי אם כן זה לא מתאים לחורף.

תודה!

התחתננו שם לפני כחודש, 400 אנשים, הרבה מקום, 125 ש"ח למנה.

אם אני זוכרת נכון אין כ"כ מקום שם...

תודה!

היא אולם ממש גדול!

בכנפי נשרים

תכנית של שטיפה בלבד. אח"כ אני כבסת ב60 מעלות. לדעתי בפחות מזה זה לא ממש נקי. אני לא שמה במייבש (כך ההוראות).

הם טובים ועמידים- יוצאים מהכביסה ממש נקי ואפשר להשתמש הרבה- בטח שחבל לזרוק...

בהצלחה!

אבל יש לי רק 3 סמרטוטים, לא חבל להפעיל עם זה מכונה? אפשר להכניס גם מגבות, או שזה ממש דוחה..?

אה, ואני לא יודעת איך עושים רק שטיפה.. אפשר פשוט ישר לכבס על 60 מעלות? 

לא עם עוד בגדים!

יכול להיות שאחרי הכביסה הראשונה זה מוריד פחות צבע, אבל לא מומלץ לנסות..

בלי עוד דברים ואח"כ אפשר לצרף מגבות בכיף.

בטוח יש אפשרות של שטיפה לבד- איזה מכונה יש לך? מכנית? 

בטוח שיש, אבל BOCSH עוד לא נתנו לי דוקטורט אז אני לא יודעת איך להפעיל את התכנית

למישהו יש bocsh classixx5.5?

כמובן שאם הסמרטוט מלוכלך בבוץ ובלכלוך כבד - הוא יעבור שטיפה ידנית קודם באמבט.

מאיפה הגיעו "כלללל הסמרטוטים" המדוברים?...

=]

חומרי ניקיון בסיטונאות וסמרטוטים מכל הסוגים.

מעבר לזה שאני הופכת גם כל חולצה ישנה שכבר לא ישתמשו בה - לסמרטוט.

חוצמיזה - יש לי במכונה תוכנה לכביסה מהירה, כך שאני יכולה גם להכניס שני סמרטוטים וזה לא יהיה נורא.

היתה תקופה שרציתי שהוא ילבש חולצות משובצות..ולא טי-שירט.

קניתי אחת, ואמרתי שאשמח שהוא ילבש אותה לפעמים, כבקשה שאפשר לסרב לה.

אז היום הוא לפעמים לובש אותה (ומקבל ממני מחמאות) ולפעמים לא (וגם מקבל מחמאות).
ואני למדתי לאהוב את הטי-שירטס.

כלל - למדתי מאמא שלי דבר חשוב:

"גבר לא מנסים לשנות, בכלום!
אפשר לבקש..

לא להציע דרך חיים אחרת, לא לדרוש או לשתוק ולהיות מתוסכלת.

זה מה שנקרא - לאהוב!"

לא חבל להפעיל מכונה בשביל זה!?

אוף אין למישהו מכונה של בוש?

אני חייבת ללמוד איך אפשר לעשות תכנית של חצי מכונה או משהו..

או שמכבסת עם השטיח אמבטיה ,שטיח כניסה ... דברים בסגנון שהם גם ג'יפה. אבל דרך אגב אני לא אוהבת את המקרופייבר זה בדיוק כמו סמרטוט רגיל...

זאת של החצי שעה או רבע שעה... אין לך?

תכניסי רק 3 סמרטוטים אבל לפחות זה יהיה מהיר ופחות בזבוז מים (אני חושבת)

אם כבר, לדעתי, ההתאהבות שבאה ממנה אינה משקפת בהכרח התאמה לנישואין.

כאשר נפגשים צריך לחוש הערכה, שמחה, שטוב להיות ביחד, ושמבינים זה את זה טוב מאוד. האהבה עצמה בהחלט נקנית אחר-כך, עם הנישואין (ומתעצמת לאורך כל השנים).

שיהיה בהצלחה!

[וסתם קוריוז: אולי עכשיו תשנה את שמך ל"עמוד ענן"...]

(עמוד ענן היה תפוס... חחח)

אתם נפגשים הרבה?

האם יש דברים שכליים שמקשים עליך?

האם אתה מרגיש אליה משיכה?

"חש את ההתרגשות".

זו יותר שאלה של התחושה הנעימה ביחד,

שאין דחיה,

שיש על מה לדבר, בנעימות.

שמתפתח יחס אוהב מבפנים.

ואם כך -

אפשר לנסות עד קצת, ולראות לאן הענין מתקדם.

לגמרי.

יש לו רב?

תנסי להסביר לו שוב בנחת, שבכלל גבר - בפרט נשוי - לא אומר כך סתם לאשה אחרת; קל וחומר איך שזה נשמע לך כעת.

ואם אינו מבין, תציעי לו, בוא נשאל את הרב פלוני מה הוא אומר. שנדע איך ראוי לנהוג. הכל בנחת.

יש להניח שהרב יסביר לו ברור.

לכן תחשבי איך את מביאה אותו להבין את זה. 

אגב, אחד הדברים שמאוד יעזרו לו להודות בטעות שלו

היא שהוא לא ירגיש מאוים.

את בוודאי חשובה לו והוא אוהב אותך ולכן קשה לו כל כך להודות שהוא פגע בך

אבל אם תראי לו שלמרות שהוא פגע בך את אוהבת אותו

יהיה לו יותר קל להודות. 

שהבעיה שלו היא ש"קשה לו להודות"..

אם כי להראות אהבה - זה תמיד טוב.

בתור אחד שהורגל לדבר עם נשים בחופשיות,הוא לא מבין מה רע בזה

אמנם הוא לא עושה את זה בכוונה אבל קורה הרבה פעמים שהוא צוחק עם מוכרת בחנות או שכנה

וכשאני מעירה לו על כך הוא אומר שאני קנאית מידי..

הכי מעצבן שהוא דורש ממני להקפיד על כל ההלכות ולא לוותר אפילו על כיסוי ראש בבית ומצד שני הולך להחמיא לבנות שהולכות איך שבא להן,.

אני מאמינה שיש להרבה דתיות את הבעיה הזאת.

מה לעשות שלעולם לא נוכל להתחרות עם בחורות חילוניות רווקות שמה שיש להם בראש זה רק אופנה וטיפוח ומשקיעות את כל זמנן וכספן בזה,בעוד אנחנו צמודות להלכה,גידול ילדים ומוותרות על הרבה מותרות בשביל זה..

הפיתרון נראה לי באמת שידבר על זה עם הרב שלו(למרות שיש דברים שהוא בחיים לא ישאל רב וזה אחד מהם..)

מקוה שהוא יבין לבד את הבעיתיות..

הוא צריך להבין שזה מפריע לך ושה פוגע בך!!! והוא צריך להתחשב בך!!!

רק תשימי לב שאת אומרת לו את כל הדברם האלה, במקום להעביר לו שיעור בהלכה...

לא צריך לדעת ג  ם  -הוא בעל תשובה אז אי ןספק שהתורה חשובה לו. זו הלכה מפורשת בשו"ע שלא להרבות בשיח סתם וי גם במשנה המון משפטי םבעניין. אבל אולי ההבט ההלכתי אם הוא ילמד בעצמו ולא יבוא ממנה- עדיף?1 לא יודעת. מה רע בכך שאישה (חוץ מהסיבה הרגשית החשובה מאווד, כי זה שלו םהבית שלהם והקשר הטוב שלהם זה יועיל ללו) תאמר לבעלה את הצד ההלכתי?!

גם לי היה מפריע איל ובעלי היה מדי פעם מחליף מילה ממש שלא לצורך כלשהוא עם מוכרת בחנות'חברה שלי וכו'..

זה לא קנאה זה רגש טבעי של אישה נשואה ולא רגש רע

לא צריכות "להתחרות" עם כאלה שזה מה שיש להן בראש.

אם את תכירי במעלתך - בתוך ההלכה ודווקא בגללה, בגלל החיים הערכיים, בגלל גידול הילדים - אז גם לגבר זה הרבה יותר מאשר "אופנה וטיפוח". כמה זה מחזיק?... ומה זה מחזיק?...

את צריכה לסכם איתו ביחד, שאם לו זה נראה "קנאות יתרה" ולך זה נראה סתם היסחפות שמקלקלת את בנין הבית - אז זו שאלה ערכית, בין מצד עצמה בין מצד תחושתך, שעליה שואלים רב.

מקפיד בהלכה זה לא משנה באיזו כיפה הוא הולך. בעל דתי לאומי ומקפיד ומדקדק בהלכה ולא ישוחח עם נשים סתם שלא לצורך זה מאד לא מקובל במקומותינו..

ואני שמחה בכך. אלא עם אחיותי ושאליהן הוא קשור מאד(ואיני מקנאה כי אנ יאוהבת אות ןוהן נפלאות מאד..) בודא ישיש שיחות שמחות עימן..

אם כי ת'אמת- אם התווכחנ ואו משהו כזה(יכול לקרות אצל זוג נשוי
 )ושנייה אח"כ אחות והצעירה התקשרה לשאול מה נשמע והשיחה לבבית ונחמדה- זה מחמיץ לי את הלב בגלל הניגודיות.. אך רק במצבים כאלו..)

לא משנה אם את במצב של הריון או במצב רגיל.. זה פשוט לא לעניין לשמוע את בעלך מעיר לאישה אחרת על משהו חיצוני.

אני חושבת שהעבודה לא חייבת להגיע בעקבות המקרה הזה ספציפי אלא יש כאן עניין שורשי יותר.

בחכמתך כדאי לך להכניס הביתה את עניין שמירת העיניים- מתוך אהבה ושמחה לחזק אותו בזה.  מי שנמצא בעבודה הרבה יותר מודע למה שהוא עושה.

במיוחד כשהוא נשוי

ולא צריך להתחרות עם אף אחת - צריך להשתדל להיראות בסדר

כי תמיד אפשר למצוא משהי יותר צעירה או מושקעת ואין לזה סוף

תתארי לו סיטואציה מקבילה: "מה היית אומר, לו הייתי מחמיאה לחבר שלך (לציין שם קונקרטי) בנוכחותך ואומרת לו שהוא חתיך הורס?"

אני חושבת שלבקר אותו זה לא הפיתרון, וברור לי שהוא יודע שזה לא שייך, ולמרות שככה הוא הורגל, עובדה שהוא חזר בתשובה ובהרבה דברים אחרים הוא הרגיל את עצמו אחרת....

נקודה למחשבה...

הוא אחראי על המילים וההתנהלות שלו, ואת לא יכולה לשנות אותו, (ולהגיד לו אין עניין, כי הוא יודע מה חושבת)

ואת יכולה לבחור אם לקבל אותו במצב הנתון הזה. קשה, אבל זו המציאות.

(וסליחה על האנונימי, יש לזה סיבה)

לאשתו- זה רגש טבעי של אישה נשואה שאינה רוצה וממפריע לה שבעלה משוחם סתם עם אחרת..(שיחה מיותרת) מה?! היא צריה לשמור בבטן ולהרגיש רע? אין לי ספק שהוא לא רוצה לגרו םלאשתו להרגיש רע

וזה אכן ממש ממש לא טקט ילומר לאחרת גם אם חברתה שהיא כמו אחותה שהיא רזה(כי זה נתפס כמחמאה אצ לאשתו..מחמאה על הבט חיצוני..)

לשוחח עם נשים גם רווק (יחה שאינה צריכה) קל וחומר נשוי.

אך לעיתים יש חבירם מאד קרובים עד שיש הרגשה כמ ושל משפחה ואול יהוא מרגיש שחברתך היא כאחותך וכמו גיסתו (למרות שע" פההלכה גם גיסה היא אישה זרה וצריך לומר שלו םבנימוס אך לא שיחות מיותרות...)

1. הוא יודע שזה מפריע לה, היא אמרה לו כבר יותר מפעם אחת....

2. נתתי את הדוגמא של החרדי בגלל שהיא אמרה שהוא רגיל לדבר ככה לנשים, אבל הבחור שינה הרבה הרגלים! דווקא את זה לא?! אז זה לא תירוץ, זה מה שהתכוונתי להגיד.

התחושה שלך היא דבר נחמד, אבל צריך קצת יותר פרטים.

יכול להיות שהוא הרגיש שאיבדת שליטה ולכן נקט בצעד הזה.

בעיני הוא כשל בזוגיות ובשותפות..

זה נכון שגם בעלי לא תמיד מחייך מאוזן לאוזן כשהוא רואה את הקניות שעשיתי

או שהוא לא מבין למה כל זה היה נצרך..

אבל משוחחים על זה, ופתאום הוא נפתח לעולם חדש ומגלה התעניינות,

או שאני מבינה שזה בהחלט היה טפשי לקנות אי-אלו דברים.

כך או כך אנחנו לומדים להבין ולהכיר אחד את השני טוב יותר, ויש לנו דיונים מעניינים.

המלצה -

כשאת עושה קניות, תקני לו גם משהו שהוא רצה הרבה זמן ולא הרשה לעצמו..

ספר או אולר..

הוא יהיה קצת פחות זעוף. על בטוח.

לעניות דעתי,  אין כמו חשבון משותף כאשר שניכם רוצים ודבקים באותה מטרה משותפת, מדברים על ההוצאות וההכנסות והיעדים שאתם מציבים בתור זוג. מעבר לכך, יש כאן עניין עצום שאם תנצלי אותו נכון בתור אישה- תעלי ותגדילי את שלום הבית שלכם. הרב זמיר כהן בשיעוריו על שלום בית מביא את הדרכת הרמב"ם לכל אחד מבני הזוג באופן כזה שמתייחס לתכונות הנפש של כל אחד מהם בנפרד. אם תביני, שלגבר יש צורך כזה- שתתני לי את תחושת השותפות- שהוא זה שאת מקשיבה למילה שלו- כי המילה שלו חשובה לך, אם תתייעצי איתו על כל דבר- רק תרוויחי מזה. גבר שאוהב את אשתו- מטבעו לרצות שלא יחסר לה כלום, שיהיה לה טוב על הלב גם אם היא כביכול מבזבזת..אם זה מה שיעשה לך טוב, הוא יפרגן לך את זה ועוד איך!  אצלנו למשל- יש חשבון משותף שאני אוהבת מאוד שבעלי מנהל. לפני החתונה חששתי מזה מאוד. הצגתי בפניו את הטענות שאת כתבת. הוא ממש נפגע ואמר לי שממילא כל מה ששלו שלי וההיפך..וממילא אנחנו רוצים לשדרג את הבית שלנו כמה שיותר. אז לפעמים צורך שלי- הוא לא הדבר שנראה הכי אידיאלי והגיוני לחשבון הבנק אבל בגלל שזה ישמח אותי- מבחינתו השגנו עוד מטרה בבית שלנו. נסי לראות את העובדה שאת צריכה לשאול אותו כזכות ולא כחובה! הרי לא דומה בכלל ההתנהלות לפני הנישואין לזו שאחרי הנישואין. לפני שהתחתנתי- לא זכור לי שהייתי כל כך אהובה, וקיבלתי כל כך הרבה פרטיות ודאגה ממישהו שאוהב אותי ממקום אמיתי.. אז נכון שהייתי נכנסת לסופר פארם בהסתמך על המשכורת הדלה שהייתה לי מהשירות הלאומי, והייתי מתפנקת באיזה בושם ושוקולד מבלי להצהיר ברבים על כלום..אבל- כל זה לא שווה לי בלי בעלי שאליו אני חוזרת ומראה לו ומספרת לו הכל.. אז היום קצת יותר קשה לנו לקנות בושם כל זמן שמתחשק אבל כשאני מאוד רוצה- הוא מפרגן הכי בעולם! כי הוא יודע שאכפת לי ממה שהוא חושב. תדעי לך- שככל שתשאלי אותו יותר- תקבלי ממנו יותר תשובות כמו "תעשי מה שאת רוצה" זה תהליך..אבל זה מדהים כשמצליחים!

מבינה? הכל תלוי בעבודה הזוגית שלכם!  

סליחה על הסטייה הקלה מהנושא

עם מה שבריא לבנק שממילא רק הריביות שהוא לוקח גורמות לסחרחורת חח

אבל ברצינות,  זה הרבה יותר נוח ומחושב לדעתי.. לרכז את כל ההכנסות לחשבון אחד..הרבה יותר מסודר.

קל יותר להתנהל מבחינת ההוצאות, כל אחד מבני הזוג מורשה לבצע פעולות בחשבון שיכולות להקל על החיים בהרבה מקרים. אפשר לבקש יחד הנחות לכל מיני דברים כאשר כל המידע מרוכז במקום אחד מה שחוסך בכאבי ראש ובעוד ניירת מיותרת.

לא ברור לי המשפט"צריכה לבקש כסף מבעלי" .את  לא עובדת?איך את עושה קניות לבית?.אין לך בכלל כסף ביד?

אחד הצרכים של האשה הוא לקנות דברים קטנים עבור עצמה(בגד,קרם,איפור....)זה צריך להכנס לחשבון ההוצאות השוטף.אבל !בתחום הסביר מאד.

נראה לי שאת ובעלך צריכים לנהל שיחה על הנושא .תסבירי את צרכייך  בנחת ,תקשיבי לדעתו ,שתפו דמות שמקובלת על שניכם-

לגבר ואשה ראיה וצרכים שונים(בעלי ,עד שהבגד לא סמרטוט הוא לא חושב שיש צורך לקנות חדש)לכן צריך תקשורת בין השניים

ללבן ביחד דברים  ולהגיע לפשרה /הבנה. זה סוד הנישואים

אז ככה,אני מטבעי אוהבת קניות ויוצא שכשיש לי מזומן או אשראי ביד קשה לי להתאפק

אז מה שבעלי עשה זה שהוא אחראי על כל הקניות .מאוכל ועד טיטולים.

ואז יוצא שלי אין מזומן ואין לי אפשרות לקנות כלום לתקופות ארוכות וזה ממש מדכא אותי כי זה השמחה שלי

בסוף בוכה לבעלי שאני נראית מרגישה כמו סמרטוט ואין לי בגדים וכ"ו והוא נכנע ואז כל מה שהתאפקתי תקופה ארוכה מתגהץ לו ביום אחד.ושוב אני מוגבלת לעוד תקופה וחוזר חלילה..

אני מבינה את בעלי אבל מצד שני קשה לי עם המצב הזה..

דיברנו על זה אתמול והגענו למסקנה שיהיה לי תקציב חודשי  מזומן וכך אוכל להשתמש בו בתבונה ולקבל החלטות לבד.

תודה לכל המייעצים,עזרתם לי מאוד..ותיפטרו מהכרטיס אשראי זה פשוט פצצה מתקתקת..

ואני שמח שכיוונתי לדעתכם...

הנחתי שאתם אנשים כאלה, בערך..

תשמחו שאתם כך.

כל הכבוד לכם שדיברתם!

הנה- יש לך פיתרון מלא ביד

אני מתפעלת מבעלך- רואים כמה שהוא אוהב ומבין אותך

באמת תקיימי בפועל את מה שסיכמתם

את- בלי כרטיס אשראי יותר. בכלל.

כל חודש- יש לך מעטפה - סכום כסף רק שלך- כדי לקנות בו החודש דברים שאת רוצה

עיצה שלי- תעשי לך רשימה -כמו "רשימת מכולת"  -ככה תדעי לנצל את הכסף שלך הכי טוב ולקנות באמת את מה שאת הכי רוצה- ולא את מה שהעיניים שלך ראו בחנות

ואל תצאי לקניות ענקיות בפעם אחת

כל שבוע- קונים משהוא אחד קטן, ככה מרגיש לך שתמיד יש לך משהוא חדש

את צריכה ללמוד לקבל החלטות באופן מחושב. אם את לא תשתני זה יתפוצץ לך בפרצוף. מערכת יחסים בין בני זוג לא יכולה להתקיים בפורמט של מבוגר אחראי ובן זוג פזיז.

מאחורי המילים שלך???

לפעמים- הכרטיס כן אשם

מבחינה מוחית- בני אדם שונים תופסים אחרת את הכרטיס הזה ואת צורת התשלום בו

לכן הם צכירים להתייחס אליו אחרת

יש מי שבאמת- כרטיס רע להם, הם צריכים לראות כסף

לקבל החלטות באופן מחושב באמת-

זה ראיה לטווח רחוק

זה להבין שגם פזיזות זה דבר שנדרש בחיים- וצריך לתת לו מקום- כדי לא יציף את הכל

תמיד בין בני זוג יש פורמאט של  דינאמיקה של -בתחום מסויים לו\לה קל יותר ולשני\ה קשה יותר

אם זה אחריות ופזיזות

או איחורים ושמירה על הזמן

או לזכור לעשות דברים

או.....

התפקיד של בני זוג- להשלים אחד את השני, לחפות אחד על חסרונות השני, וגם להיות מדריך ומלווה בעבודה של השני\ה על הקשיים שלו\ה

לעודד אנשים לטמון ראש בחול זאת פחדנות.

ובנוגע לאנונימיות - ככה יותר בריא. היא תקבל את הדיעה או שלא תקבל, בכל מקרה לא ישארו משקעים שעלולים להווצר ולהתקבע במקרה של הכירות. (הערה: אני מניח שאנו לא מכירים שכן לכאורה אנו מדורות שונים)

ולעצם העניין - בני זוג יכולים להשלים אחד את השני אבל עדיין לכל אחד מהם צריך להיות עמוד שדרה בסיסי. (ע"ע "ואז כל מה שהתאפקתי תקופה ארוכה מתגהץ לו ביום אחד")

זו לא גבורה- זה אכזריות

לעודד אנשים בעדינות להכיר את האמת בצורה שאפשר להתמודד איתה- זו גבורה

ב. לא בריא לכתוב ביקורת על אנשים באנונימי

לפותחת השירשור לא באמת משנה אם כתוב ,אנונימי" או כתוב "צדיקה אחותך" -את שנינו ממילא היא לא מכירה....

אבל בשבילך ככותב- זה פיתוח של מידה רעה

"ארור מכה רעהו בסתר"

(והשם יברך אותך שתהיה ברוך, ויתן לך כוח להוסיף חיל בעבודת המידות!)

ג. את המשפט שהבאת כציטוט- לפי הניתוח שלך אותו- ברור שלא הבנת מהיסוד מה זה נפש של אדם, וספציפית נפש של אישה.

אין קשר בין להיות אדם עם עמוד שידרה- לבין תכונת הנפש שקל לדמות בצורה פיזיקאלית- כשדבר כלוא ודחוס- סופו להתפוצץ- אם לא עושים שיחרור מבוקר

כל זמן שהאשה, כמו כאן, מכירה ב"חסרונה" ומקבלת ברצון את עצת בעלה ו"הגבלותיו"..  זה יכול אפילו לתרום לקשר..

אם הוא מעוניין להיות מיודע ולהביע דעה לגבי הוצאות המשפחה (המשמעותיות - לא כל חבילת מסטיק) - זה הגיוני.

אם הוא דורש לאשר כל קניה - זה לא לעניין וצריכה להדלק נורה אדומה.

אם הוא באופן מעשי דאג שלא תוכלי להוציא כסף האופן עצמאי - זה מעבר לקו האדום. הוא צריך להחזיר לך את חרותך ומיד. אם לא - פני לייעוץ רציני.

שני אנשים שחיים באותה דירה, או משפחה אחת?

הכסף הוא שלכם. ביחד.

וגם האחריות על העתיד היא שלכם.

האם את רוצה לקנות דירה\בית? רכב? להיות במקום יציב כלכלית? לחסוך לפנסיה? 

או שאת רוצה לחיות את הכאן והעכשיו, ולהנות מבגד\מסעדה?

ואני אומרת את זה כמכורת שופינג. הייתי מחסלת משכורות כרווקה, כולל משכורות טובות. 

אבל אחרי החתונה- הראיה משתנה, זה לא הכסף שלי, זה גם הכסף של הבעל והילדים שלי, של כולנו ביחד.

כמובן שהכל חייב להיות בשיתוף מלא כשלשניכם יש גישה לחשבון. אבל גם להתייעץ על קניות גדולות.

אני ממליצה לכם קודם כל לדבר על הנושא. אבל תנסי גם להקשיב ולא רק להסביר מה את צריכה.

אצלנו יש תכנון הוצאות- אנחנו מחליטים בתחילת כל חודש, לפי ההערכת הכנסות כמה הולך לכל תחום (לדוג'- תחילת חורף, צריך בגדים חמים, מקדישים לזה X ש"ח. ובגלל שמוציאים יותר על בגדים וחימום מוציאים פחות על ספרים לדוג'. או על כיסויי ראש)

שומרים את הקבלות של הההההכל. ובודקים- האם עמדנו בתקציב? יש חריגות? אם כן- בודקים לחודש הבא על מה אפשר לוותר. אם יש יתרה- או שחוסכים, או שמתפנקים בחודש הבא..

אני מצרפת קובץ שיכול מאד לעזור בעניין.20121115125034.xls

ב"הצלחה!

2 כרטיסי אשראי, אחד לכל אחד.

נראה לי מוזר העניין של לבקש כסף.

לנו יש חשבון משותף, ומטרה משותפת-

לחיות בסדר, אבל לא לגמור את הכסף..

שנינו מספרים אחד לשני על ההוצאות הכל בסדר.

מה כזה מסובך?

אני חושב שהכי טוב שתדברו אחד עם השני, בנחת.

תבקשי אותו שיסביר לך, בסבלנות, את הגישה שלו.

ותבקשי אותו אם הוא מוכן, בסבלנות, לשמוע את ה"ראש" שלך. תסבירי בלי לחץ.

ואח"כ אולי תחליטו שכל אחד יציע איך עומדים ביעד של השני בלי לפגוע ברצונות של עצמו.

מן הסתם, זה יתן יותר חשק ללכת אחד לקראת השני.

ו"חשבון נפרד" זה לא מריח כל כך טוב.. אתם ביחד, אני מניח גם שלשניכם יש זכות חתימה על הצ'קים.

אבל לא במקרה שלך מכיוון שהוא לא המפרנס היחיד בבית. 

אני כן בעד חשבון משותף (זה חלק מהותי מחיי הנישואין!!!) והנושא הזה של ניהול החשבון מצביע על שיתופיות, פשרות ובאופן כללי על ניהול משק בית (ובעתיד בע"ה גם ישפיע על חינוך הילדים). אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו ולסכם שכל חודש תעבירו חלק מהכסף להשקעה ולחיסכון (כי בכל זאת לא צריך לבזבז הכל וכן לחסוך איפה שניתן, מצרפת לך עמוד עם הסבר לכל אפיקי ההשקעה השונים כך שתראי לו שאכפת לך ובדקת איך כן אפשר לחסוך ולעשות כסף מהכסף) וחלק מהשכר המשותף ילך לבזבוזים והנאות (מסעדות, בילויים משותפים, ביגוד וכו') וחלק להוצאות השוטפות. תסבירי לו שהנאות של אישה הם לא הנאות של גבר שיסתפק בכוס בירה. אישה צריכה לקנות לעצמה כדי להרגיש טוב עם עצמה וגבר לא.זה ההבדל.

בכל מקרה- חשבון מוגבל לא בא בחשבון אלא חשבון משותף במידה שווה!! 

נישואים שניים  - בהם לאחד מבני הזוג או שניהם - יש מחוייבויות  מראש  - במידה  שיש ילדים. אז צריך לראות אם החשבון המשותף מניב ברכה או שיש ניצול . מה תורם איגום ההכנסות ומה מפסיד הצד שאין לו חלק במשפחה שכנגד. זו הזדמנות לבירור ערכים ורגשות - מה מידת הנתינה שלי? מה מדת המחוייבות לעצמי? עד כמה אני אחד עם בן זוגי? עד כמה אני מודע ריאלית למורכבות המשפחתית וכן לראיית העתיד שלי.

הערה: אני אורח מזדמן בפורום - לא בדקתי אם "נישואים טריים" זה פונקציה של גיל או של מצב.

מה הסטיגמות האלה על נשים? יש נשים שמה שמשמח אותן זה קניות ויש גם גברים כאלה ויש כאלה שלא.

אולי בגלל זה האשראי נמצא אצלי למרות שבעלי המפרנס העיקרי.

ולמרות זאת הוא תמיד שואל אותי לפני יציאה לקניות שהם לא מזון ,(טוב מה לעשות לפעמים חייבים) מה אני הולכת

לקנות. וכמה אני הולכת להוציא? והאמת שלפעמים זה מעצבן, כי למרות החשיבות של חשבון יציב, לבית יש צרכים

שחלק מהגברים לא שמים לב אליהם. כמו למשל גרביים לילד הזה, מתנת יומולדת לילד השני, מעיל לשלישי וכו'.

אז אני חושבת שאם יש שיתוף והבנה הדדית, התחקורים האלה מיותרים. גם בעלי מפנים את זה בסוף.

תבקשי מבעליך תקציב חודשי לכל הקניות (אוכל, ביגוד,הכל) באחד לחודש.

תנהלי את את כל ענייני קניות בחכמה, ואז תוכלי לחסוך כסף עבור קניות ולקנות בלי לבקש ממנו כסף נוסף.

כך אנו מתנהלים, זה חוסך הרבה מתחים.

כשאין לאישה הרשאה בחשבון זוהי שתלטנות וסוג של אלימות אישה לא אמורה להתחנן לכסף לא ללחם ולא לנעל היא עובדת ומפרנסת זה יותר גרוע מחשכת ימי הבניים

והבהירה את המציאות, שלא כהבנתך -

לפני שמגיבים בצורה "אלימה" כזאת..

פורום של דוקטורס - info@doctors.co.il

או פורום של אינפומד - info@infomed.co.il

בהצלחה

ורק בשורות טובות

ומשהו חשוב - אל תשכחי שזה רק פורום ולא במקום ייעוץ רפואי אמין.

כי אני רואה שלא צריך להרשם, אלא רק למלא שם. נגיד אני (או כל אחר אחר) כותבת הודעה, מישהו יכול להמשיך את דבריי, תחת אותו השם.

[]

אבל בפורומים פתוחים לקהל הרחב יכולים להסתובב יצורים שיעשו את זה.

בכולופן- כל הענין לא רלוונטי כבר

תודה!

בדר"כ העונה זה רופא אחד או שתיים שהם אלה שמנהלים את אותו פורום.

מנסיון שלי בלא מעט פעמים- יש שם המון שאלות עם תשובות מקצועיות וטובות שנותנים מענה מהיר גם בלי לחכות לתשובה.

ואם לא היה מה שהייתי צריכה- שאלתיח וקיבלתי מענה. באמת תשימי לב מי עונה לך.