לא צעיר מאד ולא מבוגר משהו באמצע

אתמול חלמתי שנעצו את השירשור הזה מרוב שהוא חשוב []

אבל אולי אני היחידה שמתרגשת ממנו כל כך...

זה באמת חמוד (למרות שאנחנו לא בקטעים...)

ויפה מצידך ששיתפת את כולם.

כתבתי מלא פתקים עם כל מיני משימות..גם של השלמת משפטים גם של ציפיות וגם סתם משימות ציור או כתיבה.

כמו כן, הוספתי ספר על זוגיות למשחק וכל פעם שמישו התגלש (בחבלים..) הוא פתח את הספר בעמוד אקראי וקרא משם פיסקה.

היה כיף ממש!

תודה רבה!

גם יתרום לזמן ביחד וגם יהיה לכם טעים..

ייתכן שכל מה שצריך זה שיחה באווירה נינוחה על ההעדפות שלו לגבי סוגי מאכלים ו/או תיבול המזון. הרבה פעמים תוספת תשומת לב קטנה לרמת מתיקות/חריפות/חמיצות וכד' משנה מאוד.

אבל הכי חשוב שתדעי שרוב הנשים לומדות תוך כדי תנועה איך לבשל ובהתחלה יש הרבה פאדיחות. לאשתי היו הרבה פאדיחות בשנה הראשונה, וביחד בלענו הרבה צפרדעים עד שלמדנו ביחד לבשל (כן, היום גם אני מבשל ובכיף). 

אם במשפחה שלו יודעים לבשל טוב - אולי שווה לפתח יחסים טובים עם החמות ע"י בקשה ממנה ללמד אותך את רזי המטבח, וכך לבלות איתה ביחד ולתת לה להרגיש מלכה (בתנאי שזה לא יגרום שהיא תזלזל בך).

מצד שני כדאי לבדוק גם אם זה אכן רק זה או שמשהו אחר עמוק מסתתר מאחורי התלונות על האוכל ואז צריך לטפל בזה.

איך שלא יהיה, לא צריך להבהל את לא הראשונה ולא האחרונה שמתמודדת עם רזי המטבח. זו לא בעיה - זה אתגר ובעזרת ה' ובישועתו תהפכי למאסטר שפית של המשפחה. רק לא להתייאש.

בתאבון

בסוף אשתי ידעה לבשל יותר טוב ממני

אף אחד לא נולד שף. לאט לאט לומדים ומשתפרים.

בהצלחה.

נ.ב. מוזמנת לבקר בפורום בישול ומתכונים לטיפים רעיונות וכו'

דברי איתו על זה, תאמרי לו שחשוב לך ההרגשה שהוא מרוצה ממה שאת מכינה לו, ואם אפשר שהוא ידריך אותך איך להכין באופן שהוא יהיה מרוצה. אולי תעשי "שימוש" אצל אמא שלו.

זה הכל עניין של נסיון!  

ההודעה הגיעה מתוך רצון לעלות חיוך,

אני מקווה שהצלחתי.

תשובות ענייניות ענו כבר מעליי, הם ככל הנראה מבינים יותר טוב ממני!

בהצלחה!

וזה רעיון מעולה לפתח יחסים טובים עם החמות ולבקש ממנה מתכונים טיפים ועצות. אני עשיתי כך בשנים הראשונות וגם ראיתי ברכה כי בעלי מאוד העריך את זה שאני מתייעצת עם אמא שלו. זה גם גרם לו להיות יותר סלחן עד שלמדתי את רזי המטבח.

חוץ מזה 16 שנה אחרי אני עדיין עושה טעויות... לא להתרגש כולן עוברות את זה!

בהצלחה.

עד שיום אחד נשרף לה בטעות התבשיל ואז הוא היה מרוצה ואמר - "סוף סוף הצלחת לבשל כמו אמא שלי"!

גם בעלי אמר לי ככה בהתחלה.

היום זה השתנה.

לאט לאט הוא יתרגל לאוכל שלך..

בעיקרון בגלל הקטע הזה הוא בדרך כלל מבשל יותר בבית.. יש דברים מסויימים שלי שהוא ממש אוהב ורוצה רק אותם כל הזמן, אבל כשבא לו דברים אחרים ולא יוצא לי טוב-אני מתבאסת ואומרת לו: די, אני לא מבשלת יורת, תבשל רק אתה וזהו... ואז עוד פעם אני מנסה וחוזר חלילה...   אני ממש מתבאסת כשאני כל פעם מנסה שוב ולא הולך.. מצידי שהוא ייקח את התפקיד הזה קבוע לעצמו,לא? למרות שהייתי ממש רוצה שהוא ימות על האוכל שלי.... זה הרגשת ממש של סיפוק והצלחה כשהבעל חולה על האוכל של אשתו... אוף, מעצבן!

אתם בסדר...

הוא לוקח אחריות על הענין, אוהב חלק ממה שאת מבשלת; טוב מאד...

אני חושב שעיקר הדבר זה בתוכך:

את באמת אשה טובה, ורוצה לבשל בצורה כזו, שבעלה מאד יאהב את זה. אז את מתוסכלת שזה עדיין לא.

אל תתני לתיסכול שלך, לקלקל לך את העיקר: לך יש רצון טוב, אף אחד לא "מאשים" את השני; תשמחי - זה הרבה יותר חשוב מהאוכל.

בינתיים, תהיי מרוצה מהדברים שהוא אוהב ורוצה במה שאת מכינה.  תבקשי שיראה לך שוב איך עושים דברים אחרים שהוא יותר מומחה בהם. ואל תתייאשי מנסיונות. העיקר שהכל יהיה ברוח טובה ביניכם. תזכרו שהאוכל זה לא העיקר..

ו..אל תוותרי על התפקיד...  עם הזמן זה יבוא. אולי תשאלי שכנות על "פטנטים" וכד'. לאט-לאט. לא לכולם זה הולך מיד...

הוא עוד יהיה בריא על האוכל שלך! 

לא להתייאש. רק עם נסיון וטעיה אנחנו לומדים, אנחנו גדלים ומתפתחים, אנחנו מצליחים.

אוכל שיצא לא טעים -זה לא באמת בעסה

זה הזדמנות אדירה!

לפרגן

לומר לו כמה רצית וכמה התאמצת שיהיה לו טוב

לשמוע ממנו כמה הוא מעריך את המאמץ והרצון שלך, וכמה הוא מאמין בך שעוד תצליחי....

אחרי זה- מי צריך אוכל שיוצא טעים?!

שהוא יבשל, יצא זוועה
ירצה אותך חזרה במבטח
ככה פשוט

למה חייבים להוציא לו ת'נשמה כדי להיות בטוחה שהוא מעריך אותך?

לא יותר פשוט לעשות כמה שאת יכולה לטובתו- ולהכווין אותו איך הוא יביע את ההערכה שלו (שכבר יש לו!) בצורה שאת תוכלי לשמוח בה. ?

כי הבנתי מההודעה של פותחת השירשור שהיא ממש רוצה שיאהב את האוכל שלה. זה הכל. כן הוא יכול לבשל לעצמו וכן היא יכולה להכין תמיד את השניים שלושה דברים שהוא אוהב שהיא מכינה, וכן הוא מעריך אותה וכו'...

אבל מה רע שהיא תלמד לבשל בשביל ההרגשה הטובה? זה תמיד כיף לדעת לבשל טוב, וזה נשמע שזה חשוב לה אז למה לא?

אני דוקא מאוד מתחברת לרצון שלה שיאהב את הבישולים שלה, גם אני כזאת. לא מתאים לה היא לא חייבת לקבל.

לא צריך ללכת עם זה רחוק, אף אחד לא ישאר רעב

מתנצלת!!!

אנחנו גם תמיד רוצים אורחים ולא תמיד יש כח.

מצד שני עצם הידיעה שבאים אורחים כשזה סוף סוף קורה גורמת לי ליתר מרץ וחדוות בישולים

אם אכן חשוב לבעלך שיהיו אורחים (ונשמע שגם לך זה חשוב) תנסי לבקש ממנו קצת יותר עזרה במשך השבוע כדי שתגיעו לקו הגמר של שבת בנחת ולא תהיו גמורים מעייפות.

מוזמנים בשמחה להגיע אלינו לשבת

ביחוד ההזמנה בסוף...

לעצם הענין - מה"בזיונות" של הילדים אין מה לחשוש. להתעלם לגמרי. אם משהו לא נעים, תמיד אפשר להגיד באנחה: "נו, זה הגיל..." (כל גיל..)

הרצון של הבעל זה הוא רצון טוב. קחי את זה כמנוף  להתרומם מהעייפות וחוסר המוטיווציה.

תסבירי לו, בנחת, שאת מאד עייפה לקראת שבת וקשה לך להכין לאורחים. ואם הוא מוכן להירתם קצת להכנות - אז בשמחה.

ומתוך שיעזור בהכנות לשבת, לא מתוך תלונה שלך, אלא בשיתוף ורצון (וכמובן - קצת פידבק חיובי על העמל מהסוג הזה שלא כ"כ מוכר לו..) - יש סיכוי שיתרצה יותר, עם הזמן, גם לעזרה נוספת. 

כך לא פותרים בעיות,

כך לא מדברים.

לא "פותרים" בעיה ע"י יצירת עוד אחת..

זה שכל פעם שבעלי מבקש ומתחנן שאולי השבת כן יבואו אורחים זה בא לידי ויכוחים ומריבות.

ולהעזר בבעל לעניין של שמירה על הילדים, הרדמה שלהם וכו'.

וכך את תתפני יותר עבור זה..

לגבי התנהגות הילדים: זה בסדר, לפעמים דווקא מתבדחים מכך. אין לך מה לחשוש..

תזכרי שזו מצווה גדולה

ואם תצליחו לעמוד בה למרות כל הקושי- מה טוב חלקכם..

1. כבר מהרגע שחושבים על אורחים שבו יחד- זה על כוס קפה ולא מאיים בכלל...

להכין רשימה מפורטת מה צריך להכין- החל מקניות, ארגון חדרים, בישולים ואקסטרה של קינוחים ועוגות.

2. לשתף את כו-ל-ם!! אנשים נשים וטף.

כל אחד בוחר לו תפקיד, גם ילד בן 4 יכול לעזור- והרבה. שידוך של שניים שניים מייעל את העבודה.

מן הסתם בעלך גם הוא יקח תפקיד אחד או שניים וכך כבר יש לך מעט פחות עבודה והרבה יותר זמן התארגנות.

3. מותר לבקש מאורחים להשתתף בהכנות-  "בא לך להביא איתך עוגה "

4. וכמו ששדן אמר- משפטים של ילדים-- להעביר, התנהגות לא רצוי- להגיב בפרופורציוצת, הרבה פעמים זו דרך להחצין התרגשות ולעשות "רושם" עם הזמן הם לומדים והאורחים לפעמים מהווים זרז.

ארוח בשבת לא שווה את הויכוחים, אולי כדאי שבפעם הבאה שהנושא עולה תגיבי בשמחה על הרעיון ורק תבקשי לבדוק מה צריך ואיך אפשר לקחת את הפרוייקט ביחד. בלי להרים קול ובלי והתווכח.

ולפעמים--- ויתכן שלבעלך לא יפריע, להשתמש  באופציה של אוכל מוכן. שימי את הקושי בנחת ותנסו ללמצא לו פתרונות. אבל זה ממש עניין של תקשורת.

ולבקשתך- בנימה אישית

כל כך מבינה את הצורך שלך והרצון לארח , גם אצלנו היו תקופות שהרגשתי שאין לי כח להכין שבת פשוטה בעבורנו אז  וד להזמין אורחים?

אבל למדתי מס' דברים:

* כולם עוזרים, וכשבאים אורחים הילדים שלי מרגישים יותר מחוייבות ומסייעים בשמחה רבה יותר.

* להתארגן מוקדם- מתחילת השבוע להכין ולהקפיא  מה שאפשר, חוסך את הלחץ של חמישי שישי.

* להתמקד בכמויות גדולות יותר, הם לא נמצאים כל שבת ואם רוצים ליהנות לא צריך להשתגע בהכנות מנות מפוצצות. יותר סלטים חיים שמכינים יחד במטבח ואפשר לעשות בשבת עצמה וכד'.. ופחות מאמץ והשקעות משובבות עין ועושות רושם .

שתהיה שבת שלום והצלחה!

עצות פרקטיות ומאוד מועילות.

מצטרפת לעצה של הרשימות והחלוקה בין בני הבית,

מצטרפת לשיחה עם הבעל- שאם הוא רוצה לארח זה מצריך ממך הרבה כוחות ואת מבקשת שיעזור גם. (תסתכלי בחתימה שלי למטה, זה מוטו לכל אדם ובמיוחד לבני זוג)

ובעיקר רוצה לומר- תדעי שאחר כך יהיה סיפוק גדול. ואולי ייוצרו קשרים טובים יותר בין המשפחות והחברים.

זה שווה את המאמץ.

בהצלחה!

בעדינות רבה

אפשר להגיד

גם אני רוצה מאד שיגיעו אורחים. זה יתאפשר רק אם אקבל את העזרה הזאת, הזאת והזאת.

[דברים שבאמת את זקוקה להם וריאלי שבעלך יעשה]

תנאי כזה טוב גם בשבילך להרגשה הטובה שלך שאת קשובה לעצמך, וגם לשים גדר במקום שגורם למריבות

וגם כי לפעמים בעלים צריכים את זה כדי להבין שאת לא סופרוומן. את בנאדם.

לי אישית מה שמפריע הוא שאני מרגישה שלא מעריכים את המאמצים שלי.

אז לא בא לי לעשות כלום. במקרה כזה אני מעניקה רק מה שאני יכולה בלי לצפות לתמורה.

וגם אומרת כמה חשובה לי הערכה וכמה אני זקוקה לה. ולעצמי אני יודעת שאם אני לא מקבלת הערכה, אז אין לי הרבה מוטיבציה, ומסתדרים עם מה שיש. וזה גם ה-מון

תעבדו על זה קצת ולא תהיו תלויים רק באירוחים מייגעים של שבתות שלמות.

היתרון בהתארחות של שבתות אצל ההורים הוא בעיקר כי אחר כך מאד כיף לחזור הביתה...

גם אנחנו מאוד אוהבים אורחים, אפילו יותר מלהתארח. והרבה פעמים כשאני חושבת על זה זה נראה מאיים ומלחיץ

(כי אצלי אורחים זה אומר בית סופר מתוקתק, כמויות אוכל לגדוד- שרק לא יהיה חסר... ובעלי תמיד אומר לי שאני ארגע עם זה אבל, לא מסוגלת...)

ואז לפעמים אני מוותרת ואח"כ בשבת ממש מתבאסת למה לא הזמנו אף אחד. למה לא התאמצתי קצת יותר.

ושוב חוזר חלילה עד שאני אומרת די עכשיו אני מזמינה וזהו.( ואז לפעמים בדיוק בשבת הזו כולם תפוסים)

ובזמן האחרון התווספו הילדים ללחצים, ביום שישי אני יכולה לשמוע מ3 ילדים "מה אף אחד לא בא לשבת???" בכזאת אכזבה שבא לי מיד לצלצל למישהו ולהזמין ברגע האחרון. ולפעמים גם את זה עושים וזה מוריד את הלחץ שלפני,

מתקשרים ביום שישי לאחד הזוגות הצעירים והקלילים או למבוגרים והקלילים (ההורים) ואומרים שכבר בישלתי הכל רק שיבואו- לפעמים זה הולך.

אצלינו נהוג גם, שהמתארחים גם משתתפים במשהו בהכנות הארוחות זה גם יכול להקל. אם יביאו איתם עוגה/ עוד סלט/ תוספת פחמימה זה יכול להוריד ממך משהו.

תבואי אליו בזמן שפנוי לשניכם, בלי לחץ בלי טלפונים וילדים. ותגידי לו בלי האשמה שזה ממש ממש קשה לך ופשוט תגידי את כל מה שכתבת פה ואת כל מה שיושב לך על הלב (בלי להאשים).

כי נראה לי מדבריה של השואלת- שהנושא זה בכלל לא כן אורחים לא אורחים

הנושא זה דיבור זוגי

או קונפליקט זוגי

שאחד\ת מבני\ות הזוג רצה משהוא- והשני לא רוצה

איך מדברים על זה? איך מסבירים אחד לשני את הרצון שיש, את הצורך, את הקשיים, את העבודה ביחד לעשות את זה?

כמו שד"ר שוקו אמר- מתחילים מלפתוח שיחה בזמן של שקט- לעשות דיבור זוגי מעמיק על זה

לדבר על מה רוצים שיהיה, למה רוצים שיהיה, איזה אופי של עצמך או של הבית זה מממש- איזה חלומות "שאני אהיה בעל הבית"

על מה שאת רוצה , על מה שאת צריכה, איך את רוצה ששבת שלך תיראה בבית- מה אורחים עושה לך? מה שבת רק משפחה עושה לך?

תסבירי לו איך זה מרגיש לך העבודה והעומס- כשיש אורחים- טכנית תסבירי לו איזה עבודה זה עושה לך, רגשית תסבירי לו איזה לחץ זה עושה לך

ואז- כשאתם מבינים את הרצונות שלכם, את הצרכים שלכם, ואת הקשיים שלכם-

תגבשו ביחד רשימה של דברים שאפשר לעשות - ממש רשימה כתובה "הוא עושה, היא עושה"

בזה אתם יכולים להיעזר במה שפפריקה שתחיה כתבה לעיל^

הרגשנו מוכנים למציאות משותפת, שכוללת הרבה ביחד וכיף, והרבה עבודה.

אם אתה רואה בה פרטנרית טובה לחיים ומחבב אותה פלוס -
לא נראה לי שההחלטה אמורה לאחר.

למזלינו היינו מאוהבים תוך זמן קצר (למרות ששנינו עברנו קודם אי אילו פגישות)

והתחתנו חודש וחצי אחרי שהחלטנו כך שלא היה הרבה זמן לנחות ולחשוב בשכל קר.

וטוב שכך! אחרי החתונה היה לנו קצת קשה אז מזל שזה היה אחרי, כי לפני חתונה קל מידי

לפרק קשר, אחרי יש יותר מחוייבות. בסוף התגברנו, ב"ה היום - מאוהבים יותר מלפני החתונה...

אבל לא כולם מתאהבים וכלכך בטוחים בעצמם. יש זוגות שדווקא השכל מוביל וגם להם טוב אח"כ.

היתה לי הרגשה גדולה של צורך. פשוט צורך בהשלמה. צורך במציאת האחד.

זה מה שגרם לי להתחיל לומר כן להצעות.

אחר כך הגיעו הפגישות. היו כמה וכמה פגישות עם כמה וכמה בחורים.

לצערי חלקם אמרו לא, חלקם אמרו כן אבל לי זה לא התאים, עם כל אחד זה היה סיפור בפני עצמו.

מה גרם לי לבחור?

השכל. בעיקר השכל. בשילוב עם הרגש, אבל בעיקר השכל.

ולמה אני מדגישה את השכל? כשמתאהבים- האהבה מסנוורת לעתים. וקשה להחליט מה טוב לנו רק על פי הרגש והאהבה שמסנוורת לנו את העיניים.

לכן חשוב היה לי מאוד להגיע להחלטה בעזרת השכל.

עשיתי עם עצמי חושבים:

- האם הוא נותן לי הרגשה טובה?

- האם יש לו מידות טובות? 

- האם הוא מכבד אותי, מקשיב לי, עדין ורגיש אלי?

- האם אני רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי?

- האם נעים לי בחברתו? האם אני רוצה להיות איתו עוד ועוד? האם טוב לנו יחד?

- האם הוא מאתגר אותי מבחינה מחשבתית? האם אני מרגישה שאני מתפחתחת כשאני איתו, שאני חושבת, שאני לא נהיית כבויה?

תראה/י. זו החלטה קשה ומאוד גורלית.

קשה להביא את עצמינו לקבוע מי יהיה בן זוגנו והאם זה יהיה לנו טוב.

לכן לא מספיק רק הרגש הנעים והנחמד אלא צריך גם משהו שיבסס את הרגש הזה. וכאן מגיע השכל.

בנוסף, אני חושבת שחשוב מאוד להכיר אותו להורים לפני שמחליטים. לדבר עליו, להביא אותו לבית ולתת להורים לברר עליו פרטים עם אנשים שמכירים אותו. חשוב שההורים יהיו חלק בתהליך כי הם אנשים חיצונים שיכולים להאיר את עינינו לנקודות שאולי לא שמנו אליהן לב, או העדפנו להתעלם מהן. ההורים שלנו רוצים שנתחתן עם אדם טוב ומתאים, שלא יהיה לא טוב אלינו. הם דואגים לנו והם צודקים.

הם צריכים להיות חלק בתהליך הזה, כל אחד לפי רמתו ולפי היכולת שלו לערב את הוריו. כל אחד בשלב המתאים לו.

לא לשכוח שהם גידלו אותנו והם חושבים עלינו ודואגים לנו. חשוב מאוד לערב אותם.

זה בגדול מה שחשבתי עכשיו.

אם יהיו לי עוד תובנות אכתוב שוב.

תדאיגי בארוחות ליותר סלטים וחלבונים ופחות פחממות.

תוצאי את הפסטה מהבית.

תדאגי שלא יהיו הרבה שטיות בבית ככה שלא יהיה מה לנשנש כשמשעמם.

ארוחות מסודרות.

והכי חשוב תדברו על זה ממקום שחשוב לך הבריאות שלו.

בהצלחה

ולהגיד לו שהוא שמן/אוכל יותר מדי/אוכל לא בריא וכיוצא בזה.

בדרך כלל זה מאד מרגיז ומקומם את הצד הננזף ואולי אף גורם לו להוסיף ולהתנהג באופן שמחמיר את הבעיה.

את צריכה לזכור שהוא בטח יודע שהוא עולה במשקל ושזה לא בריא ולא טוב, השאלה החשובה היא למה הוא עושה את זה לעצמו.

אני מציע לך לא לחשוב על עצמך ועל איזה בעל יפה שאת רוצה.במקרה הזה זו נקודת מבט לא מועילה. עדיף לנסות ולחשוב מה טוב עבורו ומה יצור אצלו את התחושה שהוא צריך לשנות משהו באורח חייו.

זו שאלה לא פשוטה וקשה לשלוף מהשרוול איזו נוסחת פלא שתתן מענה לבעיה.

איך  שלא יהיה, אם את מבשלת ואתם אוכלים בבית את תמיד יכולה לדאוג להכין אוכל עם פחות שומן ופחמימות.

את המבשלת, בידך נתונה ההחלטה מה יכנס לו לפה, לא?

תכיני ארוחות בריאות ומתאימות.

בהצלחה!

אני חושבת שעליך להניח בצד את הדיאטות שלו ומה הוא צריך לעשות או לא לעשות.

העבודה צריכה להיות עכשיו עבודת המידות שלך!

לאהוב אותו כמו שהוא ולא להעיר לו על כך.

דיאטה ושמירה על המשקל היא עבודה קשה שלא מפסיקה כל החיים (מנסיון...) ולכן הוא צריך לרצות מאד לרדת במשקל. ריבים סביב הנושאים האלה רק יגרמו לו ליותר תאווה וקושי בהורדת המשקל.

אני בטוחה שהוא יודע שהמשקל שלו מפריע לך ובוודאי מפריע לו.

לכן אם תרפי ממנו ותאהבי אותו כמו שהוא, יש הרבה יותר סיכוי שהוא ירצה להשקיע בכך ואז צריך למצוא את הדרך הנכונה. עכשיו- זה לא הזמן למצוא שיטות להרזיה.

וכמובן- שאת יכולה להתחיל בעצמך ולהקפיד לבשל בבית אוכל יחסית דיאטטי, אבל שהוא אוהב ושמח לאכול! שלא ירגיש שחסר לו משהו שהוא צריך לחפש מחוץ לבית...

תודה!

לבדוק איפה טעיתי...

כולם הסכימו עם אלעד 123? איך אפשר לדעת זאת?

אלעד 123 שפכת אותי

להגעל? מבעלך??? כי הוא שמן? לא יפה! חלילה לך מלהפגין גועל או שאט נפש מהמראה שלו! זה כ"כ כ"כ כ"כ פוגע ומוריד ביטחון עצמי. העיקר- הפנים!

קודם כל,

סבלנות ואהבה. שכמה קילוגרמים עודפים ישנו לך משהו בלב? עצוב לשמוע.

ולכן, תכיני א-ת אוכל מזין ובריא ומשביע. הרבה קטניות וסלטים גדולים, צבעוניים ומושקעים! בכל צבעי הקשת

[למשל: חסה, נבטים, תירס, פלפל כתום, עגבניה, בצל סגול, צנוברים- שיהיה שמח בעיניים!]

ובמקביל, בהמון מילים טובות ומפרגנות, דחפי אותו לרוץ בחוץ ולהזיז את עצמו ולעשות ספורט. תגידי לו כמה הוא חתיך הורס (גם אם כיום הוא לא ככה ממש), וכמה את רוצה שישמור על עצמו וימשיך להראות טוב, כי זה עושה לך שמח על הלב.

דבר ראשון, 'תרדי ממנו', הדבר שגבר הכי שונא, זה אישה שמלמדת אותו איך לחיות נכון, הוא פשוט מפרש זאת כחוסר הערכה ופגיעה בעצמאות הגברית שלו. 

ככה אנחנו הגברים.

לפעמים קשה לאישה להבין זאת, לדעתה היא רק עוזרת, ומאהבה...

דבר שני ואחרון, הסבירי לו באהבה ורגישות כמה תתלהבי ממנו כשירזה...

תאמיני לי, אם תעשי זאת נכון, תרוויחי פעמיים, הוא גם יסכים לדיאטה (שזה אומר גם לזהות מה גורם לבולמוסים, משהו מלחיץ אותו?), וגם... יתכן שהוא יאהב אותך יותר, כן.

בדרך האחרת יתכן שהוא יעשה 'דווקא'.

בהצלחה.

גם הבעל וגם האישה מגדלים כרס אחרי החתונה. אבל יש הבדל, האישה מורידה אותה אחרי 9 חודשיים ואילו הבעל רק ממשיך לגדול...

גברים מגדלים כרס עגולה,והרבה יותר קל. להוריד אותה..

נשים מקבלות צורת אגס, ואת השומן הנשי הרבה הרבה יותר קשה להוריד! ומה בדבר העליה במשקל אחרי הלידה???

חולקת

תאפי לו עוגיות שוות ואוכל טוב.. לא אינסטנט, לא אוכל מוכן.. ולא עם כל הג'יפה של סוכר וכו'.. והוא יהנה.. מאוכל מאשתו מעשי ידיה.. מזון שמזין ולא רק אוכל לשבוע.. ולא ישמין

אם את יכולה לכתוב על זה "לפעמים אני ממש נגעלת ממנו".. אז אכן אין ספק שהעבודה העצמית שלך קודמת לכל עבודה שלו (המידות שלך לפני ה"מידות" שלו...). אשה אינה אמורה "להיגעל מבעלה" ח"ו, בגלל שהשמין. לכל היותר, המראה לא כ"כ מוצא חן בעיניה.

דבר שני, התייחסות כזו מן הסתם מורגשת אצלו באיזה מקום.. ואת התיסכול שלו, כולל התיסכול על הערותייך, הוא יוציא על אכילת-יתר...  ככה זה עובד.

לכן, קודם כל, תפסיקי לגמרי-לגמרי להעיר. ראשית בשביל עצם ההתייחסות הראויה לבעלך, ובדרך-אגב, גם בשביל להתחיל לפתור את הבעיה הצדדית-יחסית הזאת. זו הדרך היחידה שיש סיכוי שהוא ירגע ולא יהיה להוט אחר האכילה.

תתייחסי בנעימות, בעדינות, בהערכה - זה ענין של בחירה שלך. תסתכלי על הטוב שלו, על המידות הטובות שלו (לא על המידות השמנות-יחסית של הגוף שלו), תעירי לעצמך על כך שאת שמה לב לכך במקום לעיקר.

אני מציע לך שתאמרי לו במפורש (אבל קודם תעבדי מבפנים, שזה יהיה אמיתי): אני מבקשת סליחה על כל מה שאמרתי לך על המראה ונדנדתי לך בצורה לא נעימה על האוכל. מה זה חשוב - העיקר שאתה אדם נפלא וכו' אם נדבר על זה בעתיד, זה יהיה בצורה אחרת לגמרי..  משהו בסיגנון. 

[יתכן שהוא על המקום יציע דווקא משהו לטובת הענין..]

ולכמה זמן, פשוט תרדי מזה לגמרי.

אח"כ, אפשר לשוחח בנחת. לשאול אם הוא מעונין שתכיני אוכל שהוא גם טעים וגם פחות קלוריות. תחשבו מה, תשאלי אצל מבינות בבישול.  אפשר בהמשך לשאול מה דעתו על קצת פעילות גופנית. אולי תעשו "הליכה" בערב ביחד. אבל הכל מגישה של קודם כל האדם עצמו, וללא כל הצקה. הצעה בחיוך, בנעימות, מתוך הערכה. שירגיש בזה "פרוייקט משותף" שיש לו בו ענין מתוך יחסו אלייך.

אבל זה יבוא רק אם קודם כל יחסך עליו יהיה לחלוטין לא מותנה בזה.

בהצלחה.

בס"ד

לא כולנו בעלי נפש זהה.

ייתכן ויש דברים במראה חיצוני שיגרמו למישהו סלידה.

לא בטוח שהאישה "ננגעלת" מבעלה כי היא בוחרת בכך.

יכול להיות שהיא הייתה מאד רוצה להיפטר מזה, אבל לא לכל אחת זה קל, וכמו שיכול להיות שמאכל\ ריח מסויים יגעיל מישהו, גם פרט מסויים במראה עלול להגעיל. (יש גם הלכות בצניעות בין בעל לאישה שהמטרה היא למעוע את הדבר הזה)

אישית אני חושבת שעגלגלות זה דבר יפה. ב"ה אין לי נסיון כזה. 

אבל לרוב גועל זאת לא תחושה שאנחנו בוחרים אותה, אלא היא קורת באופן טבעי.

וכאן יש מקום לעבודה על המידות, אבל לא כי "יש לך מידות פגומות אם ככה את מרגישה" 

אלא כי זה מה שנדרש ממך.

יש כמה דברים מעשיים שמציעה  לך בעניין הזה:

1 בטוח יש משהו יפה בבעלך, תתמקדי בזה, תעצימי את זה.

2 כשיש מצבים בהם משהו מהשומן יותר נחשף, אל תסתכלי.

3 תחפשי עוד דברים במראה החיצוני של בעלך אותם את אוהבת ותתמקדי בהם.

כמובן הכל התבסס על ההנחה שלא התכוונת שאת נגעלת מבעלך עצמו- אלא ממראה מהשומן העודף שיש לו.

ובקשר לעניין עצמו- איך לעזור לו לחזור למשקל תקין- כמו שכתבו לך, לעשות את זה בצורה חכמה ומתוך מקום אכפתי וכ'. בהצלחה רבה!

כשהתחתנתי עם אישתי, לפני 13 שנים, אז חמותי שאלה אותי, לאחר תקופה קצרה אם האוכל של ביתה לא טעים.

כששאלתי אותה למה היא מתכוונת, אז היא ענתה, שלא השמנתי מאז החתונה.

אני חושב שזו מחמאה בשבילך שהוא משמין, אך טוב אם תדברו על מינון והרגלי אכילה (בכבוד הדדי ובאהבה).

אגב, עד היום לא השמנתי והאוכל של אישתי מעולה. (חילוף חומרים טבעי).

בהצלחה.

למרות שגבר ואישה כנראה לא תופסים את הענין אותו דבר

עדיין זה מעניין...

זה שרשור "הפוך" שאני פתחתי כאן בעבר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t429671#5081473

שהשרשור הזה הוא קונטרה לרעיונות נפוצים שלרוב נאמרים על ידי כל מיני גברים בהשפעת המדיה המערבית ונועד לשם התרסה)

למרות שכילדה לא הייתי שמנה, לאמא שלי היתה חרדה נוראית מהעניין של השמנה, וברגע שהתחלתי לגלות קצת תאבון בריא היא קפצה בבהלה והתחילה "לחפור" לי. יכו ללהיות שזאת סתם השערה לא נכונה, אבל אני מאמינה שגם בעלך סבל לפני שהכיר אותך מהצקות כאלו ואחרות- משפחה, חברים וכו'. אצלי זה יצר כזאת רגישות שאין לך מושג....  כשבעלי מעיר לי בשיא העדינות שארגע עם האוכל רק כדאי שאני לא אשנא את עצמי אחרי זה  (לטענתו זה בכלל לא מפריע לו, אבל הוא יודע כמה זה כן מפריע לי ותופס מקום מרכזי בחיי), אני עדיין קופצת לפעמים כנשוכת נחש. אני נמצאת ביווי דיאטני כזה או אחר, כמעט תמיד, זה לא באמת עוזר, וההערות של אחרים בהחלט לא עוזרות (אמא שלי אגב עדיין לא ירדה ממני ותמיד יש לה מילה טובה בשבילי, והיא לא מעירה ברשעות, היא פשוט אומרת לי: "לא כדאי לך! את צריכה לרדת במשקל" בעעע...). 

הקטע המצחיק שלאחרונה גם בעלי השמין מאוד, ופה נכנס המבחן שלי, איך אני מתמודדת עם הדברים, כי הדבר האחרון שאני רוצה הוא שבעלי ימשיםן איתי. אז בהתחלה בהחלט הייתי מעירה, כמו אמא שלי כמובן, עד שנזכרתי כמה שזה מבאס לשמוע דברים כאלו, אני אנחנו מדברים על זה רק בכלל  ובעיקר בפן הבריאותיף כי אצלו- במשפחה של תימנים, כולם שם סובלים מסוכרת, והוא בהחלט לא רוצה להצטרף לסטטיסטיקה, אז כבר מעצמו הוא משתדל וזה ממש יפה בעיני...). 

צריך לחשוב אחרת.

האכלה זהו צורך למילוי החסר.

אם תוכלי למלא את החסר בצורה אחרת- זה יעזור.

לכן:

מהארוחות שלך הוא צריך לשבוע ולהרגיש טוב - תלוי בידך.

זה לא אומר שהוא לא אוכל בחוץ בכולל או בעבודה, או בפיצוציה בדרך הביייתה ...

את יכולה גם לצ'פר אותו. לדוגמא, יש משהו שהוא מאוד רוצה, תגידי לו שאם הוא מוריד קילו אחד - הוא יקבל.

לאט לאט, לא בגדול,

יש דברים שלא עולים כסף אך רק את יכולה לתת לו ...

הזכרת לי בדיחה...

אשה אחת, שבעלה לא הצליח לעשות דיאטה, אמרה לו:

"כל פעם שיתחשק לך משהו משמין תחשוב עלי, כמה אשמח לדעת שהתגברת"

הבעל קיבל את עצתה ואכן ירד פלאים.

אחרי תקופה כל החברים שלו התפעלו ושאלו אותו "איך עשית את זה?"

אז הוא אמר: כל פעם שבא לי לאכול אני מיד חושב על אישתי ומאבד את כל התיאבון.....

להבדק אצל רופא משפחה, לעשות בדיקות דם וכו', משהו פשוט, רק כדי לוודא 

שאין חלילה בעיה בריאותית.

לאחר מכן, ניתן לפנות ליחיאל ספרא (פשוט להקליד בגוגול את שמו). יש לו דיאטה מיוחדת, לא מסובכת בכלל

ושכנראה מאוד עוזרת. (זו לא בדיוק דיאטה, אוכלים משהו טבעי לגמרי ופשוט נהיים פחות רעבים, שווה לבדוק באתר שלו)

בהצלחה רבה.

דיאטה צריכ התמדה, כל הדיאטת החדשות שאתה מוריד הרבה תוך זמן קצר ממש מזיקות לבריאות...

הליכות ספורטיביות משותפות כמה פעמים בשבוע, יכולות להשפיע לטובה גם על הבריאות

וגם על הזוגיות.

מה שהכי נותן לי כח בחיים זה שבעלי אומר לי כמה פעמים ביום שהוא אוהב אותי ועוד לפחות פעמיים ביום כמה אני יפה בעינייו. חושבת שאני נראית כמו דוגמנית?- ממש לא. הוא פשוט יודע לאהוב באמת. ואני מקווה שגם אני יודעת.

כי כשיש קשר טוב כל החיצוניות מתגמדת ושום דבר לא יכול לדחות אותך אצל מי שאתה אוהב.

אז אולי כשתתחילו לומר דברים טובים אחד לשני ובתנאי שזה יבוא מתוך הלב- אז המציאות תוכל להתחיל להשתנות, אבל אולי אז כבר לא יהיה מאוד חשוב לך שהיא תשתנה...

א.ערב מושקעת/חגיגית בבית. (בשעה נורמלית לא בחצות..)

לסגור טלפונים, לכבות מחשב ולהיות עם עצמכם ביחד רק אתם לבד.

כמו שעון קיר יפה,

תמונת קיר

עציץ

אפשר אולי לצאת למסעדה.

או ארוחה חגיגית בבית. ואחרי זה לצאת לאיזה טיול קצר.

תרוויחו כפול.

גם יחס ותשומת לב וגם פריט שימושי.

אנחנו התחלנו לאמץ את השיטה לגבי יום הנישואים שלנו וזו חוויה מצחיקה ומאתגרת ללכת יחד לקנות לנו מתנה שווה .

מזל טוב ושיהיה בניין עדי עד!

כן, אני רואה שאין פה רייטינג בשעות כאלו, אבל בכ"ז, אני לאט לאט מבינה שממש לא שייך שאסע לבניין שלם מחר, ואם יש מישהי שרוצה לנסוע ברגע האחרון אך אין לה את היכולת הכלכלית לכך, אשמח מאוד לתת לה את האפשרת ללכת במקומי, אני בטוחה שבבניין שלם ישתפו פעולה בשמחה. מי שמעוניינת מוזמנת ליצור קשר במייל. 

שמעתי על זה והצטמררתי...

לא הבנתי עדיין איך זה קרה...

רפואה שלמה!

אמא שלי הייתה וני בטוחה שראתה אבל לא ממש מקרוב, אמרה לי בחורה כבת 30 רצתה לעבור והאוטובוס פתאום הדרדר ומחץ אותה על האוטובוס השני, בקצור נהיה מלא פקקים רצינים ואני מה זה רחמתי עלייך ושתדעי לך לפי מה שאת מספרת יצאת בנס ענק כי פגיעה של אוטובוס היא פגיעה קשה בדרכ  מנסיון אבל כידוע אין בעל הנס מכיר בנסו

אני אומרת לך לטובתך ולא כי אני רעה אבל כתוב הוכח תוכיח את עמיתך אני בעצמי עברתי תאונת דרכים וומנסיון של למוד תורה תשובה ותקון ובהקשר לתאונות הדרכים רבי נחמן כותב בפירוש בלקוטי עיצות

ש"סכנת הדרכים בא עי פגם הברית"

יחד עם זאת מה שאדם עובר בא להקפיץ אותו ברוחניות כמה צעדים קדימה וכמובן הכל לטובה, ביי ביי

שאלתי את אמא שלי על התיק, היא אומרת שהיה מלא זקא באיזור וכנראה שהם לקחו את התיק ונתנו לבית חולים לשמור

קודם כל- ב"ה נפצעתי קל, בהגדרת קל, ועם כל הכאבים והכל- אני מודה לה' על הנס הגדול, ויותר מכך- על החסד הזה שעוד בתוך כדי התאונה הרגשתי שזה פשוט נס ענק מה שקורה פה. זה יכל להגמר לגמרי אחרת, וב"ה הקב"ה רחם עלי כל כך הזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי. פשוט הרגשתי את זה, ותוך כדי גם חשבון הנפש בודאי עולה..  הקב"ה מלמדנו בדרכיו לשוב אליו, להודות לו ולהודות על האמת, הטוב, החסד והרחמים, ויהי רצון שנזכה לראות את זה ולחיות כך בשמחה ללא צורך בתזכורות כואבות שכאלו... וגם בקושי- להוציא ממנו את הטוב, בע"ה..

אז תודה רבה לך על דברייך.

ובקשר לתיק- תודה גם על זה, הזכרת לי שיש עוד גורמים שאולי לא פנינו אליהם.. תודה!

רק בשורות טובות...

זיעזעה אותי הכתבה, ועכשיו פי 3.

לגבי התיק יכול להיות שיש ביטוח כלשהו שמכסה את זה

אבל עדיין לא התייאשתי מהתיק ומה שיש בו, ערך סנטימנטלי, דברים היקרים לליבי שקצת קשה לפצותם בכסף..

תודה בכל אופן!

נעשה השתדלות להעלות תמונה של השידה בלנ'ד.

ובאיזור רחובות..

בשמחה רבה,אין בעד מה!

20120711193835.docx

ומי שמעוניין שיכתוב לאימייל yoyohev@gmail.com

שמוכרות רכבים משומשים במחירים נוחים ותנאי אשראי מעולים.

חלקן גם מציע אחריות.

יכול להיות שכדאי לוותר על רכב,לטובת דברים אחרים..

בשנים הראשונות זה אפשרי להסתדר בלי רכב וחוסך הרבה כסף.(מנסיון)

כתבתי את זה רק בגלל שכתבת-"אנו חייבים לשמור על עצמינו מבחינה כלכלית".

אבל אם יש לכם הכנסות גדולות כל חודש,אז זה משהו אחר.

כמה שיותר זמן שאפשר לסחוב בלי רכב- עדיף מבחינה כלכלית

גם אם זה אומר יותר אוטובוסים או טרמפים...

הם מביאים רכבים שנראים חדשים, אבל עמוסים בתקלות, שאדם לא מקצועי לא רואה אותם....

איך לרכוש מכונית משומשת מליסינג ולא לצאת פריאר

האחריות, תנאי המימון, ההיצע ובמיוחד המחירים האטרקטיביים גורמים ליותר ויותר ישראלים להעדיף לרכוש מכונית משומשת מחברת ליסינג. אך לא כולם מתלהבים ולא מעט "מבינים" מזהירים מפני רכישה שכזאת. האם אפשר לרכוש מכונית מוצלחת עם עבר בליסינג? על מה צריך להקפיד? והאם זה כדאי? קבלו את המדריך המלא איך לרכוש רכב מליסינג ולהישאר בחיים

 

אל מול מה שנראה לרבים כאופציה לעסקה אטרקטיבית במחיר נמוך, לא מעט "מבינים ברכב" מייעצים לא לגעת ברכב עם עבר מליסינג. לטענתם מאחורי צבע כסוף ומטאלי מבריק בו צבועות מרבית מכוניות הליסינג מסתתרות בעיקר "נבלות שחוטות" שסובלות מקילומטראז' גבוה, אופי שימוש הרסני, תחזוקה שוטפת לקויה מאוד, שימוש בחלפים לא מקוריים מאיכות ירודה ולא מעט תיקוני תאונות שבוצעו בצורה לא בטיחותית כשהשיקול היחידי הוא עלות מינימלית.

 

האם הם לא קצת מגזימים? הרי מרבית מכוניות הליסינג מוצמדות לעובדים מהמעמד הסוציו-אקונומי הבינוני עד גבוה, רובם אפילו אנשים מיושבים בדעתם, חלקם אף מנהלים חיים בורגניים הכוללים אישה, 2.2 ילדים, בית בפרברים וכלב או חתול. האם מאחורי המעטפת המהוגנת הזו  למעשה השכן שלכם ממול או ההוא מעבר לפינה מוביל פוספטים בזמנו הפנוי ומבצע מאחור המלטה של פרה כמו בשיר המופלא "רכב חברה" של להקת אפליקציה? סביר להניח שלא, אבל השילוב הקסום הזה של רכב חדיש וזמין, דלק חופשי והחופש מהצורך למכור את המכונית ביום מן הימים בהחלט מביא חלק נכבד ממקבלי הטבת הרכב הצמוד לנצל את שווי השימוש שלהם עד תום, לא פעם בצורה מוגזמת ולא במיוחד זהירה.

אבל למרות הנאמר להעיל האפשרות לקנות מכונית משפחתית בת שנתיים וחצי–שלוש במחירים שבין שליש לחצי ממחירה של מכונית חדשה ועשרות אחוזים פחות ממחיר המחירון הרשמי למכונית מאותו מודל בסכומים שבין 45-60 אלף שקלים, שעד לפני זמן רב לא אפשרו לרכוש משפחתית בת פחות מ-5 שנים, קוסמת ללא מעט אנשים.

עם זאת, צריך לזכור שבמידה ותרכשו רכב מליסינג או מחברה, לבד מהקילומטראז' והבלאי הגבוהים מעל לממוצע העבר של הרכב מופיע ברישיון וגם כשתמכרו אותו תצטרכו להפחית סכום לא קטן ממחיר המחירון. לכן, במיוחד אם אתם מחפשים דגם שהוא לא "סחורה חמה" בשוק, שווה לבדוק, לפני שאתם פונים למגרשים,  כמה רכבים מבעלות פרטית. אולי תופתעו אבל לא פעם מוכרים פרטיים מוכנים, במפגש פנים אל פנים עם רוכש פוטנציאלי רציני, לתת הנחה משמעותית ביותר כדי לסגור עסקה.

 

מומחי רכב מזהירים: מאחורי הצבע המבריק מחכות בעיקר "נבלות שחוטות" שלא שוות שום מחיר

צילום׃  נעם וינד

 

מה צריך לבדוק ברכב ממגרש?  
יתכן כי אין לכם זמן מיותר לחיפושים, או שלא מצאתם רכב בבעלות פרטית במחיר הוגן וכמו רבים אחרים, החלטתם לצאת אל אחד ממגרשי המכירה של חברות הליסינג כדי להצטייד במכונית.

ההיצע עצום - שורות שורות של מכוניות מצוחצחות ומבריקות מולכם וכעת ניצב בפניכם אתגר לא פשוט בכלל - לנסות להצליח לברור מבין כל שלל המכוניות שנראות אותו דבר אחת מוצלחת שתוכלו לקחת הביתה בלי שתצטערו על כך אחר כך.

אולי תופתעו, אבל גם בלי תואר במכונאות או קריאה אובססיבית של אתרי רכב כל אחד מכם או מכן יכול ללמוד הרבה על כל מכונית בעזרת שימוש ביכולות שיש לכל אחד וקצת תשומת לב ומבט מדוקדק.

כלל ראשון וחשוב - רכב רואים רק ביום ועדיף באור שמש מלא: הסתכלו על הרכב ממספר זוויות, נסו לראות אם אתם מזהים הבדלים בצבע בין החלקים. לעיתים ההבדלים יבלטו יותר מזוויות מסוימות, לעיתים מדובר בהבדלי גוון או הבדלי ברק, יתכן גם שהרדידים של האפקט המטאלי יראו שונים. בכל מקרה, מהמפעל הרכב יצא כשהוא צבוע בצורה אחידה.

גיליתם הבדלים? הרכב עבר תיקונים וצביעה. נסו להסתכל גם על משטחי הפח הצדיים מזווית קהה. אם השתקפות הסביבה בצבע היא אחידה יש להניח שהחלקים המורכבים ברכב מקוריים או שהוחלפו. במידה ותחזו בהשתקפות גלית יש להניח שעל הפנלים בוצעו עבודות פחחות. בדקו גם את המרווחים בין חלקי הפח השונים. במידה והם לא אחידים יש להניח שהם כבר עברו טיפול כזה או אחר.

 

עם קצת תשומת לב ניתן לללמוד הרבה על מצבו ועברו של הרכב

צילום׃  נעם וינד

בעוד שפחחי הרכב משתדלים להחזיר למכונית מראה חיצוני מרשים, מבט מעמיק יותר בחלקים פנימיים ונסתרים יותר כמו קורות וספים יכול ללמד אתכם המון. פתחו את הדלתות ובחנו את הספים וקורות הרכב. אם משהו נראה לכם חשוד הסתכלו בצד השני לשם השוואה. בדקו גם בתא המטען ובתא המנוע - פתיחה או סגירה לא חלקה עלולות לרמוז לתיקונים ומתיחות. הרימו את השטיח בתא המטען והסתכלו על הפח החשוף בתא המנוע, הסתכלו על פח החזית בקדמת הרכב ובמיוחד על קורות השלדה משני צדי המנוע.
בשל חיבתם הידועה של נהגי הליסינג לטיולי שטח מאוד כדאי לא להתעצל, לשכב על הרצפה ולהציץ במספר מקומות אם יש מעיכות ונזקים למרכב התחתון ולרצפת הרכב. גם אם אתם לא מבינים הכי גדולים, אחרי בדיקה כזאת המוכר יסיק שאתם יודעים על מה להסתכל.

 

לאחר סיום הבדיקה החיצונית הכנסו אל הרכב ושוב השתמשו בראש ובראשונה בעיניים שלכם. פנים של מכונית בת שנתיים וחצי צריך להראות במצב כמעט חדש. במידה שאתם רואים ריפודים בלויים, פנלים מתפרקים וכפתורים או מתגים שבורים כדאי שתפנימו – הרבה דברים עברו על המכונית הזאת. 
אם המכונית בסך הכל עושה רושם חיובי זה הזמן לצאת לנסיעת מבחן קצרה.

 

שימו לב: חברות ליסינג גדולות מעבירות לא פעם מכוניות בעיתיות למגרשים של סוחרים קטנים

צילום׃  נעם וינד

 

צאו לנסיעת מבחן
אמנם סיבוב מסביב לבלוק זה לא בדיוק מבחן דרכים ממצה, אבל גם בנסיעה הקצרה הזאת אפשר ללמוד לא מעט על הכלה המיועדת. שימו לב לרעשים הבוקעים מהמנוע ונסו לראות האם הוא פועל בצורה עגולה ואחידה. אחרי שתבחנו את תקינותו של המזגן, כבו אותו ואת מערכת השמע ופתחו חלונות. נסו לאתר רעשים או קירקושים שונים, האיצו והרפו בחדות מדוושת התאוצה. במידה והתגובה היא קופצנית יתכן שיש בעיה בתושבות המנוע או הגיר (שתי תקלות שאין שום סיבה הגיונית להופעתן ברכב חדש למדי). זה הזמן להפגיש את הרכב עם פסי האטה ומהמורות כביש ולראות איך הוא מתנהג, כמו גם לבדוק את שלל מערכות הרכב. בניגוד למה שרבים חושבים דווקא נסיעה עירונית עם הרבה עצירות והאצות תוכל ללמד אתכם יותר על הרכב מאשר שיוט ב-100 קמ"ש בנתיבי איילון.

ככל שתראו מבינים יותר כך יבינו במגרש שאתכם אי אפשר לסבן בקלות ורק גילוי נאות ומלא יוכלו להוביל לעסקה. אל תתביישו לשאול שאלות ברורות באשר לעברו של הרכב כמו למשל את מי הוא שימש (רכב צמוד של עובד היי-טק, או אולי בכלל רכב ליסינג שעבד קשה עם עבר בצה"ל, משטרה, חברת שמירה, קיבוץ ועוד), האם ואיזה תאונות היו ברכב. זה גם השלב לעמת את מוכר הרכב עם שלל הממצאים שגיליתם בבדיקה שערכתם ושימו לב היטב במיוחד לתגובות שלו. אמנם יש להניח שהוא ינסה למזער את משמעותם של האירועים שהותירו חותמם למחוזות של "מכת פגוש לפגוש" או "רק בורג שצריך לחזק" אבל אופי תגובתו יוכל ללמד לא מעט על מה שהוא מנסה להסתיר.

אין שום סיבה שלא תשקיעו כמה דקות, לפחות כמו הזמן שאתם מתלבטים אם לרכוש איזה בגד בחנות אופנה, במכונית הבאה שלכם - הרי בכל זאת מדובר בקניה בעשרות אלפי שקלים. אם בסופו של דבר החלטתם שיש מקום לשקול מערכת יחסים ארוכת טווח זה הזמן להתקדם לשלב הבא. 

 

אמנם סיבוב מסביב לבלוק זה לא בדיוק מבחן דרכים, אבל גם בנסיעה קצרה אפשר ללמוד לא מעט על הרכב

צילום׃  אודליה כהן

 

לא לוותר על בדיקת קניה
אפילו אם אתם מרגישים מבינים גדולים כדאי, בכל זאת, להשקיע כמה מאות שקלים ולקחת את הרכב לבדיקה במכון בו יש עובדים הבודקים עשרות מכוניות מדי יום וציוד יעודי. הקפידו לא להסתפק בטופס בדיקה שחלק מחברות הליסינג מכינות מראש. השתדלו גם לעשות עבודת הכנה ולברר איזה מכוני בדיקה יש באזור של מגרש המכירה אליו אתם הולכים. בשלב ראשון שאלו את נציג המכירות איפה עושים כאן בדיקות קניה ולאחר שהוא יגיד שם של מכון (אליו מין הסתם הם שולחים מאות רכבים בחודש ובשל כך זוכים לדוחות "סלחניים"), "תזכרו" פתאום במכון אחר בסביבה שאתם מכירים וסומכים עליו.

אמנם כל מכוני הבדיקה מחויבים לאמינות וקשה להניח שיעלימו פרט משמעותי מעברה של הכלה המיועדת אך בהחלט יתכן שיצניעו את משמעות חלק מהממצאים.

כל טופס בדיקה כולל ממצאים רבים, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות. כך למשל בכל בדיקה יש ניסוחים קבועים שמופיעים כסוג של כסת"ח בכמעט כל רכב כמו לבדוק תצרוכת שמן בנסיעה, לפרק גלגלים לבדיקה, לתאם מערכת הצתה ודלק, בלאי ונקישות במערכת הגיר, פגיעות ולחיצות סביב המרכב ועוד. 
חשוב שתשאלו את הבוחן באופן ברור כמה שאלות כמו מה דעתו על המצב המכני של הרכב ביחס לרכבים מאותו שנתון ואותו קילומטראז' והאם מדובר בבלאי סביר. שאלו אם קיימות פגיעות בתחתית המרכב ודאגו לברר אם לרכב היו תאונות משמעותיות ואם כן האם מדובר בתאונת שלדה או בתאונה שיכולה היתה להוביל להכרזה על הרכב כ"אובדן להלכה".

שווה, אפילו אחרי התהליך הארוך ומחיר הבדיקה, לחשוב פעמיים אם לרכוש רכב שעבר תאונה קשה ואם אתם מחליטים שכן דאגו לדרוש הנחה משמעותית ביותר.

אם מסקנות הבדיקה כללו סעיפים אחרים שמצריכים תיקון (כיוון פרונט, צמיגים שחוקים, רצועת תזמון, תושבות מנוע וכדומה) דאגו לעמוד על כך שהם יתוקנו על ידי המוכר או שהדבר יתבטא בהנחה שיכולה לכסות את מרבית העלות שתידרש כדי להחזיר את הרכב למצב תקין.

 

אל תסתפקו בטופס בדיקה שהמגרש הכין מבעוד מועד

צילום׃  חדשות 2

 

סוגרים מחיר

אפשר להגיד מזל טוב?

צילום׃  חדשות 2

אם בסך הכל בסיכומו של התהליך נראה לכם כי הרכב שבחנתם יכול להיות בחירה הגיונית, כעת רק הגיע הזמן לסגור את הפרטים האחרונים, לסכם על מחיר ולהגיד "מברוק".

 

לא פעם מוכרים במגרשים, במיוחד אם אתם נראים נלהבים, דורשים מחיר שלא מגלם את מלוא ההפחתה המופיעה במחירון לרכב עם עבר בליסינג תוך ניסיונות לשכנע אתכם שלמעשה הרכב האמור היה בבעלות פרטית בליסינג מימוני, רכב צמוד למנכ"ל ועוד שלל אגדות ומעשיות. אם אין למוכרן מסמכים המעידים אחרת יש להניח שהרכב הוא מליסינג תפעולי – משמע רכב שעליו מגיעה הפחתה של לפחות בין 18-22 אחוזים ממחיר המחירון הרשמי לרכב מאותו מודל. גם קילומטראז' גבוה מעל 80 אלף קילומטרים מצריכים מתן הנחה נוספת ובמצב השוק היום כשמגרשי הליסינג מפוצצים במכוניות אין שום סיבה להתפשר על פחות ממלוא ההפחתה שמגיעה על פי המחירון (באתרי המחירונים המובילים קיימת מערכת בה ניתן להזין נתונים כמו עבר בליסינג ומספר הקילומטרים והיא משקללת באופן מיידי את המחיר האמיתי). 
אגב, בדגמים שלא זוכים לביקושים ערים ניתן לדרוש ולקבל הנחה גם מעבר למחיר לאחר לשקלול.

לסיכום, כמו בכל תחום, אין בחיים מציאות - מה שאתה משלם הוא מה שאתה מקבל ואין ספק שרכישת מכונית מחברת ליסינג מצריכה יתר תשומת לב ופשרות מסוימות, אבל מצד שני גם מאפשרת  לכם, אם תשתמשו בצרור העצות שלנו, לשים את היד על בת לוויה צעירה ומעודכנת במחיר אטרקטיבי למדי.

אבל אני יודע כמה דברים שאני חושב שהם מאוד חשובים:

דבר ראשון

להגדיר מראש מהו התקציב המיועד לקניית רכב.

כולל סוגי הלוואות ופריסות למינהן כנגד הבנק.

דבר שני

בבחירת הרכב יש לבדוק טוב את אופי הנסיעות:

אם רוב הנסיעות ארוכות, יש להקפיד לקנות רכב שנוח לנסיעות ארוכות, בד"כ יהיה טיפה יותר יקר

אם רוב הנסיעות קצרות (עירוניות וכו') ניתן לוותר מעט על הנוחות ולבדוק טוב מהי צריכת הדלק העירונית. 

בכללי כדאי לבחור רכב על פי צריכת דלק נמוכה לק"מ (כיודע, רוב ההוצאות הן על הדלק)

את זה ניתן לברר בקלות האתר הזה:

http://www.kml.co.il/

דבר שלישי 

המחיר

המחיר צריך לשקלל את כל הנתונים של הרכב, שנה, דגם, קלימטרז'

ניתן לעשות זאת בעזרת האתר הבא:

http://pricelist.yad2.co.il/

אך צריך לזכור להוסיף דברים שהם אקסטרה, כגון מערכת שמע מיוחדת, חלונות חשמליים שלא באים כסטנדרט ברכב זה וכו'


דבר רביעי

בדיקת הרכב.

הרבה אנשים מתפתים שלא לבדוק את הרכב שנקנה, מתוך אמון בבעל הרכב.

טעות גדולה!!

ככלל, עדיף להתרחק מסוחרי רכבים ועדיף לקנות מאנשים פרטיים.

(אם התקשרתם לבקשר לרכב וענו לכם "על איזה רכב בדיוק מדובר או תשובה דומה, הגעתם לסוחר, כדאי להעבור למודעה הבאה)

יש לבדוק כמה דברים:

א. תקינות הרכב-

מומלץ להסתכל על הרכב מבחינת חיצונית ופנימית ולראות איך הרכב נראה, רכב שנראה מוזנח, סימן שככל הנראה המצב המכני שלו גם מוזנח (אוטו שנראה מטופח לא מעיד כלום על המצב המכני)

(כבר קרו מקרים שאנשים הגיעו עם רכב בעל בדיקה מוכנה, טענו שאין להם זמן לבדיקה וחבל על הכסף של הבדיקה, אך הבדיקה לא הייתה אמינה!) 

במוסך יבדקו את המצב המכני של הרכב, יאמתו את מספר השלדה, הרשוי והמנוע. וכמו כן יבדקו האם הרכב עבר תאונות.

יש לבקש מהבודק לשערך את מחיר הליקויים!

חשוב לציין שהבדיקה תעשה רק לאחר שהגעתם להסכמה על המחיר התחלתי, כך שאם ימצאו ליקויים, תוכלו לבקש הורדה במחיר.

(כמה שזכור לי, נהוג שהקונה ממן את הבדיקה)

ב. בדיקת בעלות בסיסית על הרכב- נשמע הזוי, אז זהו, שהסיפורים לא מראים כך, יש לבקש לראות את רשיונות הרכב ולהשוות אותם לת.ז המוכר. כך תוכלו לוודא שגם אתם קונים ישירות מהמוכר ולא משלמים דמי תיווח וגם תמנעו לסוחרי רכבים ממולחים.

ג. בדיקת שיעבוד הרכב- חבל שביום בהיר אחד תגלו שהרכב שלכם בעצם לא שלכם ומשועבד לאיזה בנק.

חובה לבדוק!

ד. כדאי לשאול את המוכר למה הוא מוכר את הרכב ולנסות לשמוע מבין השורות מהי הסיבה האמיתית.

מזל טוב, החלטתם שזהו הרכב

לא להתבייש להתמקח על המחיר, אך לזכור לעשות זאת ברוח טובה.

עכשיו הגיע העת להעשות החלפת בעלות

חושב מאוד שרגע החלפת הבעלות יהיה באותו זמן שמשלמים את הכסף. 

לא יותר מאוחר, לא מחר ולא סיפורים למניהם!

(מבחינת המוכר יש אינטרס ברור שהחלפת הבעלות תהיה במקום, כדי להמנע מקנסות ודו"חות שתצברו על חשבונו)

והערה אחרונה, 

אם אתם חשים שמסתירים מכם משהו, סימן שיש משהו להסתיר. תבדקו טוב טוב!

אני ממש מקווה שהמידע שכתבתי יהיה להם לעזר

שיהיה במזל טוב ונסיעות טובות בעז"ה

היה לנו את האוטו הזה ולא נכנס למוסך אפילו פעם אחת. 

(עדיף לא אוטומט)

ואני חושב שמה שכתוב ב"דבר רביעי" זה חשוב ביותר ויכול למנוע הרבה בעיות. חובה חובה לקחת כל רכב לבדיקה, גם אם הוא מחברת ליסינג ובמיוחד אם מאדם פרטי.

באופן כללי, אחרי שתגדירו בדיוק איזה רכב, חדש מהניילון או ישן, גודל, לאיזה שימוש, שנת ייצור והכי חשוב תקציב - פשוט תעשו סקר שוק.

תבדקו מחירים ביד 2 או מקומות דומים שאפשר למצוא רכבים שאנשים פרטיים מוכרים ואז תעשו סיבוב בין חברות הליסינג (בגדולות!) ותבדקו גם שם.

אני באופן אישי מעדיף לקנות מחברות ליסינג כי אם יש חס וחלילה בעיה אז יש למי לפנות (כשקונים מאדם פרטי לרוב אחרי קבלת הכסף כבר לא ידברו איתך) וגם בחברות ליסינג אפשר לקבל הנחות יותר גדולות, למשל אני יודע (כי במקרה אחותי גם נמצאת כרגע בתהליך של חיפוש רכב ועשיתי איתה סיבוב) שבחברת אלבר (חברה גדולה) יש כרגע הנחות מאוד גדולות על רכבים כמעט חדשים (שנים 2011, 2012) עם מעט מאוד ק"מ בהנחות מצויינות.

ובכל מקרה שיהיה בהצלחה.

אנחנו בהחלט צריכים לדעת יותר פרטים על סוג הרכב שאנחנו צריכים למשפחה שלנו.

ותודה על שיתוף מהניסיון שלך.

שבוע טוב.

ישר כח על התגובה המפורטת.

דבר אפס:

תבררו אם אתם באמת צריכים רכב.

אני מכיר אנשים שהסתדרו בלי רכב במצבים לא נורמאליים (7-8 ילדים בישוב מבודד, כשהבעל עובד בישוב אבל האישה לומד לתואר..)

אבל, כמובן לכל אחד הגבולות שלו (אני בעצמי לא התקרבתי למצב כזה..).

אתם באמת צריכים? מה עם אוטובוסים? טרמפים(ביו"ש) מסודרים או לא?

אפילו לשכור רכב אחת לכמה זמן או להזמין מונית יכול לעלות פחות.

קצת קשה לנו לוותר על הרכב, למרות שאנחנו כן חשבנו על האופציה הזאת.

אבל לאור השיחות שלנו אנחנו הגענו למסקנה שקצת קשה לנו לוותר על רכב במשפחה. זה דבר שאני חושבת שקשה לוותר עליו.

תודה רבה על התגובות!

שבוע טוב לכולם!

תזכרי שכל שקל שאת מוציאה עכשיו על אוטו- כשאת לא באמת צריכה אותו-

זה יהיה שקל (או שניים או חמש תלוי בריבית שלכם)  שלא יהיה לכם בשביל הבית שתקנו (או החתונות של הילדים... או הרופא שיניים.. או...)

למרות שמעולם לא היה לי רכב בבעלותי. לא תמיד זה קל, אבל מסתדרים. החיסכון הכספי הוא עצום!

אם בכל זאת אתם ממש חייבים רכב, אבל אתם יודעים שהשימוש בו לא יהיה כ"כ אינטנסיבי, אתם יכולים להתארגן כמה משפחות של חברים טובים, ולרכוש רכב משותף. זה יוזיל מאד את כל העלויות חוץ מהדלק (ירידת ערך + תיקונים + ביטוח + טסט, גם עם שקלול בלאי וסיכון מוגברים והצטברות קילומטראז' מהירה, בגלל ריבוי המשתמשים, זה יוצא עדיין מאד משתלם. בתנאי שכולם אחראיים וסומכים אחד על השני).

אדוארד ממקור ראשון טוען שרכב יד שניה צריך להיות עם "דפיקות" קטנות בפח. אם אין זה אומר שקרה משהו שתוקן וצריך לחשוד.

אנחנו קנינו רק כשהיו לנו 5 ילדים והיינו חייבים לעבודה

רכב, זה- טיפולים, דלק, ביטוח, ירידת ערך.

סה"כ כל הנ"ל עולה לכם בין 2000 ל-2500 בחודש בממוצע.

עכשיו תחשבי אם אתם באמת חייבים..

כמובן שהוצאות דלק תלויות בכמות הנסיעות.

הוצאות טיפולים אומנם נמוכות יותר ברכב חדש, אבל רכב חדש- גם אם עומד ליד הבית ולא זז, ואפילו לא משלמים עליו ביטוח- כל שנה שהוא אצלך יורד בסביבות 10% או אפילו יותר בערכו. כך שאם את קונה רכב ב-50 אלף שח (נחשב זול יחסית לשנתונים שאת מדברת עליהם), אז כל שנה את מפסידה יותר מ-5000 ש"ח, בלי להניע בכלל, שזה אומר יותר מ-400 ש"ח בחודש.

ביטוח- כ-4000 לשנה.כלומר כ-350 לחודש.

טיפולים- בין 0 ל-7000 בחודש.

דלק- תלוי כאמור, לפחות 500 בחודש, בנסיעות יום יומיות של למעלה מחצי שעה לכל כיוון יכול להגיע גם ל-1400 בחודש.

ועוד לא דיברנו על הוצאות המימון- אם אין לכם כסף פנוי ואתם לוקחים לשם כך הלוואה, המצב עוד גרוע יותר.

לא עדיף מוניות ואוטבוסים ???

תמיר סוכניות רכב של אפי ויוני

יש להם סניף בירושלים מודיעין ונתניה

מנסיון אישי מומלץ בחום

כי לנו כזוג צעיר היה רכב מגיל 0 (של הזוגיות..)

אם כבר החלטתם שצריך רכב - אני סומך על הבגרות שלכם (כן, כן!)

אני רק ממליץ ללכת על משהו מוכר וידוע.

לנו יש נסיון עם סוזוקי ליאנה 2005 (רכב מדהים וחסכן יחסית), מאזדה לנטיס 2003 שהיינו מרוצים ממנה מאוד ו..עם אפס תקלות לאורך כל 3 השנים שנסענו איתה (בממוצע 25 אלף ק"מ בשנה - לא מעט) טיפולים של 350 ש"ח ב10,000 ק"מ.

לעומת פג'ו 306 שנת 99 שהיתה אצלנו גם כן בת 4, וכל טיפול עלה באזור ה1,000 ש"ח !  (אירופאית...)

הכל תלוי בתקציב כמו שאמרו לפני ואם אין בעיה אז רכב יפני (טויוטה, מזדה, סוזוקי... וגם אחרים) בן 4 שנים יכול להיות מצוין: גם יחסית חדש וגם המחירון ירד משמעותית כי נסתיימה תקופת האחריות. אני לא ממליץ לקנות רכב ישן - כמו זה שיש לכם.

כרגע אם אתם זוג צעיר ורוב הזמן אתם נוסעים לבד או אפילו רק אחד מכם, ניתן לקנות את אחד מהרכבים הקטנטנים כמו סוזוקי אלטו או שברולט או פג'ו הקטנטנות. שחדשות עולות 60,000 ש"ח אז בנות שנתיים או שלוש יכולות  להיות במחיר שתעמדו בו בהחלט, בפרט שצריכת הדלק שלהן נמוכה מאוד (18 ק"מ לליטר בערך)

ולבסוף אחרי הכל זכרו: רק לאנשים עשירים יש כסף לקנות רכב ישן (ולשלם כל חודש על טיפולים...).

בהצלחה! ותתחדשו!

אבינעם 7

(כרגע בשם של אשתי)

ואז קונים מבנאדם שמכירים וזה יותר בטוח.

תלכו גם על רכב קטן וחסכוני בדלק כי זה עיקר ההוצאה אם הרכב יחסית חדש כי אין טיפולים.. 

[המלצה לדגם חסכוני- סוזוקי אלטו הוא פיצי פיצי  אבל הוצאות הדלק עומדות על 800 ש"ח בחודש כשאני נוסעת כל שבוע 400 ק"מ למכללה.. קיצר, מומלץ וגם הם דיי חדשים נראלי יש אותם משנת 2010 אז יש רכבים במצב טוב כמו חדשים]

בלי תיקונים שלי ביטוח בלי בעיות חנייה!

ואפשר להשיג כאלה ב20 30 שקל...!!!

 באתר יד 2 יש המון רכבים. כדאי:

1. להחליט ע"ס בירור עם אנשים שמבינים על 3-4 דגמים שאותם אתם מחפשים, ולא להתבלבל עם יותר מזה. (פג'ו 205, יונדאי אקסנט, סובארו וכד')

2. כל ההמלצות שנתנו לכם- נכונות מאוד. בנוסף- יש רכבי בנזין חסכוניים מאוד (1:15) ועוד יותר חסכוני זה רכבים שמונעים בגז. אמנם יש פחות הצע של רכבי יד שניה, אבל אם מחכים בסבלנות אפשר למצוא מציאה. אפשר גם להתקין אחרי הקניה (עולה כ7000 ש"ח).

אם מחפשים ביד 2 כדאי לחפש בכל ההגדרות שמתאימות לכם- אזור, מחיר, ק"מ שנה וכו', ולא להתפזר יותר מדי.

3. לא, אבל לא, לקנות מסוחרים. זה מפתה אבל לפני כמה ימים התפרסם בחדשות שהרכב שבו נסעה המשפחה שנהרגה ליד טבריה נקנה מסוחר, והוא כנראה החליף שם חלקים פנימיים באיכות גרועה, ולהם לא הייתה שום דרך לבדוק את זה. ה' ישמור.

בהצלחה, וכמובן- להתפלל שה' ישלח לכם רכב הכי טוב בשבילכם.

אכן הם הכי חסכוניים!! עשינו בירור שלם לפני שקנינו, אבל משתלם ואפשר להתקין אותם רק אם קונים מעל 1400 סמ"ק בד"כ. 

בגלל שקנינו בסוף רכב קטן של 1000 סמ"ק, וספציפית אצלו הדלק מתחסל 1:19 בערך בנסיעה בינעירונית- שזה רוב הנסיעות אצלנו זה יוצא אותו דבר מבחינה כלכלית.

תבדקו באינטרנט על צריכת הדלק שהרכב לוקח עפ"י היצרן וע"פ עדות של אנשים.. [בד"כ מהנסיון של אנשים האוטו לוקח 1 ל2-3 פחות ק"מ..]

אז נסי את זה:

ככה נדע הכי טוב איך לעזור לכם..

אם זה לא הרבה כסף זה אומר שזה..? כמה?

לא חדש, אבל האם יד שניה, שלישית..? 

אשמח לעוד נתונים כדי לכוון אותך. 

יש רכבים חדשים שלא עולים הרבה ואולי כדאי לשקול גם את האופציה הזאת..

איזה סוג של רכב אתם מחפשים פחות או יותר?

אלא כל חימום כלשהו שמצמית ממנו את שאריות הדם.

לצורך העניין- גם טיגון או צלייה זה חליטה...

כך נראה לי.

בהצלחה!

זה לא לפי מה שנראה...

על כל פנים, החליטה המפורשת ברמב"ם, שלפיו הם נוהגים, היא דווקא הזריקה בבת אחת למים רותחים, אחרי המליחה וההדחה.

אבל באמת אני לא בקיא בזה..  אני לא תימני.

למרות שגם אני לא ניחנתי בגנים הנכונים

לפי זה הפתרון היחיד הוא לחלוט בשר בעודו שלם ורק אח"כ לטחון אותו.

הצד התימני שלנו מקפיד על זריקת בשר ועוף למים רותחים ורק אחר כך משתמשים בו בצורות שונות.

אבל הנה אבדוק אצל כבוד הרב

לצלות אותו על אש גבוהה בין 5 ל-10 דק' (במחבת עם קצת שמן)ואחר כך לנקות את המחבת ולבשל את הבשר איך שאת רוצה.

זהו. עכשיו יצאתי ידי חובת קביעת עיתים לתורה להיום

שנעמוד מול בעל תימני מקורי?....

אבל אולי הכי טוב, ליתר ביטחון, לעשות "שאלת חכם", חכם-תימני..

רב עם אנשים, כן?

סתם

תהנו מהבשר!

זאת אני הפותחת..

הבשר עוד מחכה במקרר ואני לא מצליחה להחליט מה לעשות.

מה שאמרת זה באמת קצת חידוש כי ביררתי ומה שאמרו לי זה 2 אופ'

1. טיגון בשמן עמוק

2. חליטה ברותחין

(אנחנו בלדים נוהגים לפי המהרי"ץ)

והנה ציטוט של הרב רצאבי מספרו- שולחן ערוך המקוצר:  (יורה דעה חלק א, איסור והיתר- הלכות חליטת הבשר סימן קמ"ד סעיף יא)

"אסור לקצוץ בשר דק-דק או לטחנו... אא"כ יחלטוהו לפני קציצתו וטחינתו...ואם עשו כן אין לו תקנה אלא צלייה."

ובהערה הוא מוסיף: "כדי שלא יתפורר ויתפזר אפשר להניחו על גבי נייר מיוחד לכך ולעשות בו נקבים רבים שיזול הדם מתוכם. ונראה שמותר לערבב בהם ביצים ושאר חומרים ולדבקם דדווקא למשוח עליהם מסביב מצינו שיש חוששים מעשות כן...אבל לערב בתוכם מותר."

ועל צלייה הוא כותב: "כל העניינים שאמרנו בהכשרת הבשר- דהיינו שרייה, מליחה, הדחה וחליטה אינם צריכים אלא לבשר שמבשלים אותו אחר כך. אבל אם צולים אותו על האש אין צורך כיוון שכוח האש חזק יותר ממלח שהוא שואב מעצמו את כל הדם ומפליטו..."

אשריכם ישראל

אני לא חושבת שיש "ספר של המהריץ". הפסקים שלו לא מקיפים את כל עולם ההלכה והם גם לא מרוכזים בצורה מסודרת בספר אחד. אז באמת נעזרים ברב רצאבי ותודה על הפירוט. אבל אחרי עיון בספר-

1. זה לא מעשי בשבילי. אין לי אפשרות לצלות לפי הכללים שהוא אומר

2. הוא כתב בפירוש- "אבל אין לצלות בתוך דבר שיש לו בית קיבול כגון קדירה או מחבת וכדו. זה שונה ממה שבעלך הציע.

אוףףף. למה זה תמיד ככ מסובך אצל התמנים??????????

לא נראה לי שבכלל אפשר לעשות חליטה לבשר טחון (לפי הרמב"ם )

באופן כללי יש שמקפידים רק על זריקה למים רותחים וואפשר גם לסגור  אתהבשר כשהו חתוך לחתיכות קטנות על האש כמו שמתחדשת הסבירה.

והנה גם קישור שמצאתי.

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=45712

מוטב לזרוק ולטחון בשר מוכשר.

או בכלל השתילי זיתים. אצלנו, מתוקף העובדה שבעלי גדל אצל אבא חורג שאימץ (איכשהו) את השולחן ערוך, ולמען האמת גם אביו ויתר על מנהגי אבות ואימץ (בלי להתיר נדרים בכלל!) את השו"ע, בעלי החליט בגיל די צעיר לחזור למנהגי אבותיו. הוא ישב ולמד אצל הסבא הזקן שלו פה ושם, אבל מהר מאוד גילה שהרבה הנהגות שאימץ לעצמו בלי לשאול את סבו הן שגויות. לצורך העניין, הוא ידע שסבו נוהג כמנהג השתילי זיתים, אך אימץ מנהגים רבים של המהרי"ץ/רמב"ן, כמו העניין של בישול אחר בישול. בתחילת נישואינו המרק תמיד יכל לחזור לפלטה, היום אין דבר כזה. ככל שהוא לומד ומעמיק בשתילי זיתים הוא מגלה כמה גדול השוני, ולכן, בעניין הבשר הטחון, אני רק יכולה לומר לך שתלוי למה השימוש, כי אם זה לטיגון, כמו שניצל, אני למדתי משאלת רב שטיגון בשמן עמוק מספיק ונחשב כחליטה. היום אני עדיין חולטת בשר, אבל רק מטעמי נקיון ובריאות.

אנחנו מביאים איתנו מלאי של צעצועים לדרך (שעתיים וחצי באוטובוס..) וגם אוכל.

לבית של ההורים שאין להם הרבה נכדים ועדיין לא מצויידים - אנחנו מביאים את המשחקים ה"שווים", כי שמנו לב שהילדים משתוללים משעמום.

אנחנו גם מוציאים אותם לטייל, בשעות הבוקר או אחה"צ כשעדיין לא דביק..

או אפילו לסיבוב קצר של חצי שעה בשמש, לא הכי בריא אולי, אבל משחרר אנרגיות..

בהצלחה!

זה בהחלט מורכב.

שלושה ילדים קטנים, שכל אחד מהם צריך מרחב ומקום לנוע בו ולהשתולל בו קצת, 

דירה קטנה שאין בה מספיק מרחב

קיץ חם, דביק ולוהט

ו-4 מבוגרים עייפים שרוצים קצת לנוח...

שילוב לא מוצלח כל כך...

אני מבינה אותך. את רוצה ליסוע לאמא מדי פעם, גם כדי להחליף כוחות וגם כדי לדבר איתה ולהתאוורר קצת ולראות את אמא! 

טבעי ומובן, ועם זאת- זה בהחלט מבצע...

ואם תוסיפי להכל גם את החום הנורא והדביק- יוצא שבאמת כולם משתגעים.

הצעות?

- להביא משחקים שווים, כולל בימבות אם יש מקום ליסוע בו (מגרש או מדרכה)

- להביא ספרים מעניינים לקורא להם בשעות החמות שמסתגרים בבית

- לצאת איתם בשעות הבוקר ואחר הצהריים המאוחרות

- לנסות לקבוע שעה שכולם ישנים ולעמוד על כך... (לא תמיד זה מצליח, אני מודה, אבל לפעמים דווקא כן...!)

אלה כרגע הצעותיי.

ואם זה לא הולך- אפשר בלית ברירה לחכות שהשעות החמות של הקיץ יירגעו קצת ואז יהיה אפשרי יותר להגיע, השבתות גם יתקצרו במקצת, ויהיה אפשרי לעבור שבת נעימה יותר בנחת.

בהצלחה!

הנסיעות הביתה אורכות בטרמפים (בחום הזה!!) כמעט 3 שעות או יותר..

(תלוי בקצב שה' שולח לנו מתנות)

אני נשואה 3 חודשים וקצת, ויצא שחודש וחצי לא ראיתי את ההורים שלי |טראומה|

מה גם ששניהם עוד לא היו אצלנו בקראוון אף פעם (ויש להם סיבות טובות לא להגיע!)

בכ"ז - זה מתסכל.

כבר שנתיים כל פעם באמצע אוגוסט קיבלתי שני מקומות במעונות של התמ"ת.

יהיה בסדר...בעז"ה.

זה לא יהיה טוב לה ולא לכם..

היא הילדה שלכם

וזה לא סותר שהיא הילדה שלהם והם הכי אוהבים אותה ורוצים להיות איתה הכי הרבה שיש.

ואם בסוף לא תמצאי לה מקום?

למילים יש הרבה כח על הגישה שלנו

תבדקי את זה.. אני ממליצה..

לא ניסיתי לתקוף.

שהם נתקעו בגלל המעון, לא בגלל הילדה. 

הילדה לא מהווה בעיה חו"ח, אלא הם בבעיה בגלל המעון. 

נכון?

ואולי ממר יצא מתוק, ואמה תבין שהילדה זקוקה לה ותוותר על קריריה..

האמא לא תוותר על הקריירה

האמא תבין שבאיזון האדין שבית החיים שלה כאדם לחיים שלה כבעלת משפחה

לפעמים דברים לא מסתדרים מייד כמו פאזל

אבל זה לא אומר שצריך להתבעס מזה

פשוט לא לשכוח איזה אוצר כל אחד מהם, כמה חשוב כל אחד מהם (כן קריירה חשובה גם לאמהות)

וילדה לא יכולה להתקע לך- רק הסידור לילדה בידיים בטוחות ואוהבות- יכול להתעקב...

זה לא יפה בכלל!

התגובה הזו מביישת רק אותך,  חבל...

זה הקיץ?..  החום?...

הרי קודם כל, ה"א" על המקלדת הוא ליד ה"ע", ופעמים רבות הוא נלחץ בטעות במקום ה"ע".

ונניח שהיה אפילו מישהו שטועה באיזה כתיב..

נו, אז מה יותר גרוע?  לטעות באיות (שאין בו כל בעיה של "מידות") או בתוכן של הדיבור וצורתו?

לא שייך.. 

או שעדיף- תתנצלי ובלמי קצת את לשונך. אין צורך להראות שמישהו טעה. כל אחד יתבונן וידע למה היא התכוונה.

ההודעות שלך לפעמים נטולות כל רגש וטאקט. ואת פוגעת באנשים. חלאס.

השתדלתי להעיר ככל האפשר בעדינות..

מהתגובה אני רואה שכנראה באמת לא חשבת שיש בזה בעיה..

אבל למי שקורא - שמצטטים כתיב לא-נכון, ואחריו כותבים "באמת"? זה נשמע כ"לגלגנות", אפילו שלך זה סתם היה נראה "מילה מצחיקה".. (אני חושב שאני, למשל, גם הייתי נפגע מדבר כזה).

אז אולי כדאי לשים לב להבא, שככה זה נראה לאחרים, ולהימנע (לא כתבתי ב"תרעומת". פשוט חסתי על כבודה של הכותבת היקרה.  מה נעשה, אולי אדם עושה "שלח" בקלות, אבל צריך לראות איך זה נשמע. הנה, תראי בעצמך שהגבת בחזרה על מה שכתבו לך.. כנראה שיש הבדל איך אדם קורא בתור "מקבל" לבתור "שולח". נו, אנחנו לומדים עם הזמן..) 

אולי תתקשרו ל"אמונה" ותגידו להם שיש עשרות. אולי ירצו לפתוח עוד מעון..

ועוד דבר פשוטף תתארגנו כמה אימהות, ותפרסמו במכולת/עיתון מקומי וכד', שאתן מחפשות אשה חמה ונעימה ומבינה בילדים וכו'... שרוצה לתוח משפחתון. ותראיינו מי שתפננה..

בהצלחה.

וממה שידוע לי, טובלים בחומץ עוד לפני הכיבוס

לעניות דעתי עוד כמה כביסות והן יתרככו 

פעם בכמה זמן כן לכבס על הכי חזק- כדי להוציא כל שארית כתם שעלולה להשאר

(מוקדש באהבה- לכהנת הגדולה של הכביסה שתחיה)

איך מכבסים.

המגבות מתקשות מזה שתולים על החבל ומתייבש מהאויר.

תמיד כשאני תולה זה מתקשה, וכשאני מייבשת במייבש זה לא מתקשה.