פורום נשואים טריים (עמוד 572)

מורידים  מין כיפה בראש של הרימון- כוללת את הכתר ועוד מסביב ואז רואים שיש בתוך הרימון מחיצות. מעבירים חתך על כל מחיצה ופותחים את הכל. זה יוצא ממש נקי. עכשיו כל "פלח" פותחים מעל קערה והגרגירים נשפכים החוצה. 

מומלץ לעבוד עם סינר וכפפות למניעת השחרת הידיים

מיצרים אותו איפשהו ברמת הגולן (לא צריך טבילה) ומוריד במהירות וביעליות את הגרעינים ללא לכלוך מיותר

ולעשות חיים גם אחרי החתונה.

לפי מה שאת מתארת נשמע באמת פספוס לעזוב כזה קשר.

אם את מרגישה שאת צריכה את הזמן להסתגל, להישאר עוד קצת נערה, ולא ליפול בבת אחת לעולם התובעני - קחי מניעה לתקופת מה ותעברי שלב שלב בחיים בנחת ובשמחה.

תודה רבה על התשובה (אני מרגישה שאני אולי משלה אותו..למרות שאנחנו מדברים על זה ובכל זאת לא נפרדים..) 

טוב לך איתו? את מרגישה בשלה? תתחתני.

תאמיני לי, הלימודים ילכו יותר בקלות כשאין לך את כל עולם הדייטים על הראש, מניסיון.

למדתי שנה ראשונה תו"כ דייטים אירוסין וחתונה, ולא הלך משהו.

אחרי הנישואין המצב השתפר פלאים...

בנוגע לילדים?

יש הרבה רבנים שיתירו לך למנוע לתקופה מוגבלת (כלומר, עם דד-ליין כלשהו בתחום הסביר).

יש דברים שחבל לפספס בגלל זוטות כאלה.

ובנוגע אליו,

תפתחי את הכל איתו.

מה הוא חושב על הלימודים שלך?

מה הוא חושב על ילדים? כרגע? אולי יותר מאוחר?

יש שאלות שעליהן רק את והוא תוכלו לענות ושום גורם מקצועי לא יוכל לתת לכם תשובה שתקלע בדיוק למצבכם.

תעדכני מה קורה, טוב?

כל טוב.

אם את מרגישה פספוס לאבד אותו.

יש לי רעיון שיפתור את הבעיה.

יש בחורות ובחורים אשר יצרו קשרים ועשו מין מסיבה הנקראת ווארט אך לא התחתנו מיד רק כעבור שנה!

אולי תעשי זאת?!

וכך גם תתפסי אותו בישבילך וגם תוכלי במשך שנה לעשות חיים ולמצות את גיל הנעורים שבך!

יש חוגים אשר ממליצים מיד אחרי הווארט לעשות רק שלוש חודשים בלבד ואז להתחתן (כך היה אצלינו ויש בזה הרבה מן המומלץ, כדי לא לבא לידי מכשול!)

בהצלחה יקרה בכל אשר תבחרי!

 אני מרגישה שהכל מבולגן אצלי....

*אני חושבת שאני לא מוכנה להתמסד ואילו הוא מזמן מוכןן( כבר בתחילת הקשר הוא ציין זאת ואמר שהוא רק ממתין לי..) וגם משפחה שלו דיי לוחצת עליו...הוא הבכור וכו,

אני מבינה אותם אבל בכל זאת אני לא רואה את עצמי בשמלת כלה עדיין.

*הבנתי שהחזקת בית ומשפחה בתחילת הדרך מרובה בקשיים ובחיכוכים ופי כמה יותר קשה ומאתגר שיש תפיסות וערכים קצת שונים(אני פחות או יותר דתייה-לאומית  והוא דתי-דתי ואני מאוד מכבדת את זה).אני רוצה להקים בית רגוע ושלו ולהימנע מכמה שיותר מריבות בעתיד..

*מבחינת לימודים אנחנו באותו הראש.

הוא בעד שאני ילך ללמוד וגם דוחף את האחיות  הקטנות שלו ללימודים.

אנחנו תמיד מדברים על העתיד ומגיעים תמיד למבוי סתום...

הוא בחור נהדר ולכן אני מנסה לברר מה הכי נכון בשבילו וגם בשבילי

(הוא הקשר הראשון שלי ולכן זה יותר מבלבל ומלחיץ לעשות את הדבר הנכון לשנינו)

אשמח לשמוע את הדעות והמחשבות שלכם בקשר לזה ומאוד אעריך את זה

אילן והילה יפרח!!

פרטים באתר "פנים בפנים".

תראי, חתונה זה לא פיקניק.. אני לא חושבת שאפשר להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר"..

אני באמת חושבת שאת צריכה לרצות את החתונה, כי זה מגיע עם מחוייבות. לבית, לבעל, וכו'..

אם את מרגישה שהבחור הוא האיש שלך, גם אם תעשו הפסקה של חצי שניה- שנה בקשר בשבילך- מאוד יכול להיות שהוא יחכה לך. אמרת שהוא אוהב אותך, מכבד, מעריך, בנאדם כזה צריך להבין את המקום שאת נמצאת בו- ולא ללחוץ על חתונה כשהצד השני לא בעניין.

הרבה יותר מפחיד למצוא את עצמך אחרי החתונה- ולא שלמה עם ההחלטה הזו.

זו החלטה הכי שלמה בחיים. זה בנאדם שאת צריכה לרצות להיות איתו כככלללל הזמן, אחרי החתונה הקשר מאוד משתנה, מתפתח, גדל, וכו' וגם הקשיים משתנים (פרנסה וכד') חתונה זה מקום של לרצות להקים משהו משותף, ואם צד אחד הוא כרגע עוד בלבנות את עצמו, נרא לי לא כדאי לרוץ לחתונה..

גם אם יקרה ותפרדו והוא יתחתן- את תראי שהכל קרה לטובה כי מה שטוב לך ה' יעשה לך.

בהצלחה!!

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

אילן והילה יפרח..

הם אולי יצליחו לעמוד ולהסביר מהו הקושי שלך.

חוצמזה, גם אני הייתי הראשונה של בעלי אבל זה לא אומר שהוא לא ידע אם הוא רוצה אותי. ואם תשאלי אותי אני באתי גם לחתונה עם תהיות ומחשבות בראש ואני חושבת שלפעמים צריך לתת לרבש"ע להוביל את הדברים ולהאמין שזה הדבר הכי נכון שאני עושה גם אם אני לא יודע בדיוק האם זה מתאים הכי והאם זה הכי נכון לי.

אם כבר לי היו מחשבות ותהיות אבל בעלי שגדל בבית שבו הסתכלו על הדברים העיקריים ולא התפלים ציין לי תמיד שהדבר הכי נכון בעולם לדעתו זה להתחתן איתי אפילו שהוא לא פגש נשים אחרות. אני פשוט חושבת שיש כאן איזושהי השפעה חיצונית. אם תחשבי על זה אולי את קצת צעירה (20) אבל מה באמת יעשה לך טוב בלפגוש 5 בחורים? מה זה יתן לך? אני חושבת שיש מקום לבירור עם עצמך מה את רוצה.

בהצלחה

אודיה צודקת כשהיא אומרת שלא שלמים לחלוטין עם החלטת החתונה, כי אנחנו לא יודעים למה אנחנו נכנסים..

התכוונתי בשלמות הזו יותר לאדם מאשר למוסד החתונה- כי אותו ("המוסד") אנחנו לא מכירים, את האדם שלפנינו יחסית כן. אני חושבת שחתונה צריכה לבוא ממקום שאנחנו רוצים אחת את השני מאוד, רוצים להיות יחד, להקים יחד משהו...

כתבתי את הדברים מתוך היכרות עם סיפורים לא נעימים של גירושיו ל"ע שבאו בעקבות חתונה "חפוזה", חתונה שבאה בגיל צעיר עם יותר "רצון להיות כלה" מאשר "רצון להיות רעיה, אמא, נשואה וכד'"...

(חשוב להדגיש שיש המווון סיבות לגירושין וזו ממש לא סיבה עיקרית או משהו כזה, יש מצוה להתגרש כשיש צורך. העניין הוא שאם באים מלכתחילה בחוסר רצון לחתונה- לי אישית זה הדליק נורה אדומה..)

שוב, בהצלחה רבה ואני באמת מקוה שתגיעי למקום שלם עם עצמך, ותחליטי מה נכון לך ולכם בע"ה!

האם את חשובת שאפשר "לא להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר".. (כלשונך - "כי מה שטוב לך ה' עושה")? זה בעצם מה שאת מציעה.

השואלת רוצה להתחתן. רוצה מחויבות. רוצה אותו ספציפי. אמהמה - העיתוי בעייתי משהו.

כקראתי את שאלתך הייתי בהלם

לדעתי שנתיים ה יא תקופה ארוכה מאוד יחסית לדור שלנו ואם את מרגישה בנוח איתו וטוב לך אז אל תתפסי רגליים קרות הרי הוא מכיר אותך ומין הסתם מבין את אותך ואת חששותיך כמו שנאמר פה לא חייבים להביא מיד ילדים שתדעי עד יום החופה תשאלי את עצמך האם הוא מתאים לך אם טוב לכם אתם מבינים ומכבדים אחד   את השני אז תוכלו לפתור כל בעייה גם לאחר נישואין (שלא יהיו הרבה)הרצון להתחתן לא תמיד בה אם רגשות  עזים לפעמים גם אם השכל  הוא טוב לי יהיה אבא טוב בעתיד מסכימים על דרך חינוך יודע להרגיע אותך במצבי לחץ  האם יש משהו שאת ממש לא אוהבת בו .....(הרשימה ארוכה)

ההחלטות תמיד קשות אך על פני האופק זה נראה שאת כן קשורה אליו שנתיים הם מספיק זמן לדעת אם הוא מתאים לך ואם כן אין סיבה להתמהמה המוכנות באה אם ההחלטה לפעמים

שיהיה לך בהצלחה ונה טובה

אם ננתח ונסדר את מה שכתבת, יש כאן שני דברים במישורים שונים שמונעים ממך להחליט:

א. מחשבה שאם אתחתן, הנישואין יקשו על התקדמותי בחיים, בלימודים לקראת תואר וכדו'.

ב. פער ברמה הדתית.

לגבי החשש הראשון- זה תלוי בסדר עדיפויות שלך, שאת מציבה לך בזמן הלימודים-מה קודם: להשיג ציונים הכי גבוהים שאפשר או להשקיע בבית ובמשפחה? כך גם אם לא מספיקים להיות 100% בשתי החזיתות לא מתוסכלים. כמו-כן זה תלוי אם מסלול הלימודים שתבחרי הוא תובעני ודורש ממך השקעה של 24 שעות או קליל יותר.

לצערי הרב, אני מכירה בנות שלא רצו להכיר בחורים כל עוד הם באמצע התואר, ואח"כ פנו אלי כשדכנית באזור גיל 25-30 כשהן מצטערות על קשרים שאולי היו יכולים להיות טובים (עוד לא בטוח שהיה מצליח עם ההצעות שהוצעו להן, כי הן אפילו לא ניסו) - קל וחומר כשאת מפספסת פה קשר שנשמע שהרגשתך בו טובה.

במשפט הקודם בכוונה כתבתי: הרגשתך, כי בשכל, באמת לא ברור לי עד כמה הקשר טוב לשניכם, בגלל הפערים ברמה הדתית. אני תוהה אם הם גדולים מאוד או שאלו דקויות? בדר"כ הבחורה מצפה שהבחור יהיה יותר ממנה מבחינה דתית, כדי שהיא תרגיש שיש לו מה לתת ולתרום לה. השאלה היא אם את מוכנה לקבל ממנו (אולי אפילו "להתחזק") או שכאשר הוא ידבר איתך על נושאים מהפן הדתי זה ירגיש ויתפרש אצלך כ"חונק". נקודה למחשבה.. את מוזמנת להרחיב.

בכל אופן,

בהצלחה רבה

ותתפללי שהקב"ה יובילך לדרך הנכונה והישרה בעיניו-זה מאושד מרגיע כשיודעים שהקב"ה עוזר לנו בכל ההחלטות בחיים ומכוונן אותנו, לפעמים אחרי תפילה כזו, פתאום הכל מתבהר לנו ומאוד ברור לנו מה עלינו לעשות.

רק טוב!

שרית

היא אכן לא עניין פשוט..

יכול להיות שהבחור הוא המיועד לך, יכול להיות שלא, אבל לפני זה יש כמה דברים שנראה לי שכדאי לחשוב עליהם.

האם חשבת פעם על הקמת בית?

איזה בית את רוצה? מה חשוב לך בחיים? מה את רוצה מעצמך? לאן את שואפת??

היות ואתם צעירים אני מאמינה שיש סיכוי שבכלל לא חשבת עדיין על כל הדברים האלה..

וזה בסדר, אבל לפני שמתחתנים חשוב לתת את הדעת גם על זה, אם לא חשבת על זה אף פעם-

כדאי לחשוב על זה עכשיו..

אחרי שחשבת על זה, האם הבחור שאת בקשר איתו מתאים למה שאת רוצה??

האם את רואה את עצמך מקימה איתו את הבית שאותו תרצי להקים מתי שתרצי??

יכול להיות שיהיו איזשהם פערים בינו לבין מה שאת רוצה, וזה אפילו בסדר, אבל את צריכה להיות מודעת לעניין.

למשל- הוא ירצה בית מאד דתי, את פחות- איך מגשרים על הפער הזה?? דברו על זה..

 וכן הלאה על שאר הדברים שחשובים לך בחיים ובבית שאת רוצה להקים.

כי בעל זה שותף לחיים, וכדאי לוודא שאתם רוצים לצעוד לאותו כיוון יחד (-:

אם עברנו את סינון השכל, נמשיך לסינון הרגש:

*את* אוהבת אותו??

ספרת כמו הוא רוצה להתחתן, ואוהב ומכבד וכו', אבל האם את אוהבת אותו?

נמשכת אליו??

רוצה לחיות איתו עד 120? לגדל איתו ילדים?

לצעוד איתו יחד בכל מה שהחיים מזמנים??

 לא קראתי את זה כ"כ במה שכתבת...

אם אחרי כל השאלות האלה, התשובה היא שכן, את רוצה להתחתן איתו, כנראה שהעניין הוא רק העיתוי:

ולזה יש פתרונות כמו שכתבו- אפשר למנוע בהתר רב, אפשר קצת לדחות את החתונה, אפשר ללמוד או לא ללמוד.

כל העניינים הטכניים האלה פחות עקרוניים כשהמטרה ברורה...

ועוד משהו:

אל!! תתחתני עם מישהו שאת לא לגמרי רוצה להתחתן איתו כי "יש כאלה בנות 27 שלא מוצאות",

ו"מי יודע אם אני אמצא מישהו כ"כ נחמד".

נחמד, מכבד אוהב- זה מצויין(: א"א בלי, אבל זה לא סיבה להתחתן מיד..

שיהיו החלטות טובות ובהצלחה בע"ה!!

ולהכין לו קטע נחמד מהם.

אפשר לעשות זאת בתור שלט על הדלת כברכת הצלחה- אפשר במחורז במידה ורוצים

או- להכין כמין "תפילה להצלחה בפסיכומטרי" שמורכבת ממילות הפסיכומטרי

ולצרף למחזיק מפתחות,

או לניילן בתור משהו שניתן להוסיף לארנק יחד עם תמונה של כל המשפחה- בגב הדף.

בהצלחה לשניכם

פתק, שבמילים פשוטות, כנות ואוהבות את מאחלת לו הצלחה, ומבהירה כמה את בטוחה בהצלחתו ואוהבת אותו כמו שהוא...

ושהוא הפסיכי המושלם עבורך  

בס"ד

מקום למכונת כביסה, תליית כביסה, ארונות מטבח נוחים ומנוצלים.

מחיר כמובן
 

מרחב

חשמל ואינסטלציה נורמלים

בידוד

תריסים

מיטבח ברמה שלא צריך להתעלף שמנקים אותו

מצב הצנרת,

כיווני אוויר, ואור בבית,

מחיר,

קירבה למרכז קניות או כל דבר אחר שחשוב ומשמעותי לכם

שכנים

בידוד

לא.

אם כן לא תגורי איתנו?

אגור. כי השכנים טובים בעיניי.

כמה שזה נכון. אין כמו שכנים טובים גם כשהדירה לא מושלמת. כמובן ששאר השיקולים גם חשובים אבל הסביבה החברתית הכי חשובה במיוחד כשיש ילדים.

את הבית אפשר כבר לעצב...

החברה הכי חשוב

זו נקודה משמעותית מאודדד,אחד הקריטריונים שהחלט יקבעו מבחינתי את המקום הא שאגור בו

וגם- מצב תחזוקתי,

מיקום!!! קרוב למוסדות חינוך, לגינה, למכולת... ולכל מה שאני עושה ביומיום,

מחיר לפי הערכת שמאי כמובן ולא הקרצה של המוכר...

פוטנציאל להרחבה

בידוד קירות

מרחב, אור,

פוטנציאל ליצירתיות

ובכללי- שכנים ומיקום

בתור קריטריון נוסף לבחירת מקום מגורים

מרחק מהמקום שיש בו אפשרויות תעסוקה

חשוב- אפשרויות חינוך לילדים

אחרי שמוצאים אישה..אחרי שנמצא נוכל להתיייחס לשאלה..אגב מי שמחפש מתכנן מוזמן לשלוח לי מסרון..שבת שלום

אור!!! מאוד חשוב לי.

כמובן חדרים מרווחים, אבל זה כבר תלוי בתקציב לפי מ"ר.

וזה כמובן רק לאחר שהגדרנו לעצמנו אזור (אוכלוסיה, מוסדות חינוך, בית כנסת...)  ומחיר

נראה לי שבכל בית תמיד יהיה צורך להתפשר על משהו וצריך לקחת את זה בחשבון.  

ורק אחרי שבאים לגור - מתגלים ליקויים ופגמים...

יש תפילה בסידורים כאלו של נשים, למציאת דירה. אז תמיד כדאי לבקש הארת עיניים מה' וגםלאחר השכירה/רכישה, לבקש לאהוב או לקבל את מה שיש...

קיבלנו דירה מרווחת, משופצת ויפה כחדשה, אור מציף אותה כל היום, כיווני אויר מצויינים, קרובה להורים ולחברים, לבתי כנסת נפלאים בשפע: ספרדי, אשכנזי - מה שרק רוצים ובאיזה שעה שרוצים. 4 מקוואות. מכולת מתחת לבית. גינת משחקים , קופ"ח. יש גם גן, אבל לא דתי. יש בי"ס ממ"ד , אבל לא נפרד. בריכת שחיה, סופרים. מתנ"ס.

נוף פתוח שלא ניתן לבנות בו, כך שאין חלונות בפרצוף...

המכולת יקרנית פחד ולא כדאי לקנות והגינה מוזנחת וכדאי ללכת רחוק יותר.

כשבאנו לגור, קידמה את פנינו צחנה איומה. לקח חודש לגלות מאיפה היא. הזמנו שרברב על חשבוננו שסידר דיפה בצנרת הבין-דירתית של השירותים. זה הסתתר מאחורי מכונת הכביסה ולא ניתן היה לראות את זה. אפילו בעל הבית לא ידע. ועוד דבר - אפילו השרברב והוא ממש מעולה - לא יכול לטפל. גם פיצוצים בקירות וקילופי צבע, בגלל בעיה אצל שכנים. ועם יתרון האור על החושך - לא היינו מודעים למבנה הבניין, שבעצם, שתי צלעות של שני חדרים הן חיצוניות ופונות למזרח ולדרום ואז מאד ח----ם!!!

בלילה - רעש אימים:

בגינה יושבים "חבר'ה" ומדברים כאילו אמצע היום. צרחות, רכבים עם "אומצ אומץ". שתי צפרדעי ענק מזמינות בשעות הקטנות של הליה ולפנות בוקר משאיות אשפה מטרטרות, שמניפות אותן וזוקרות אותן בחזרה.

חשבנו שזה רחוב צדדי ומסתבר שלא. כל היום והלילה מכוניות...

בכניסה פוגשים שכנים. אנחנו חריגים בנוף... גם הכנות הדתיות הן בכתפיות, מחשופים ומכנסיים קצרות...(ואלו משפחות "מאד דתיות" במושגים של הדיירים).

את פנינו קיבלו בטענות ואיומים במקום בהארת פנים.

וזה לא הכל.

לא הכרחי לי לפחות חצי מהדברים שכתבת שיהיה לי שני מטר מהבית,כמו מכולת,מיקווה,בית כנסת,גינה,קופת חולים,אני גם לא צריכה דירה מפוארת אבל כן חשוב לי השכנים,האוירה כי לא שווה לי גן מטופח שאני לא יכולה ללכת עם הילדה אחהצ כי מסתובבים בו ילדים אגרסיבים ופראים כולל ערסים עם וודקה בידיוק מהסוג שתיארת.

לא נגזים. יש ילדים מתוקים עם אמהות נחמדות בגינה, במרחקים של 10 דקות ומטה, יש גינות מטופחות וחדישות ובטיחותיות יותר.

לכאורה מרתיע.  אבל פוטנציאלי מאד!

אז פעם הולכים להתפנק בכיף ופעם מנסים ליצור אוירה וידידות.

אני באה משכונה חצי חרדית, שבפארק רואים רק נשים צנועות - חרדיות ולאומיות - והמון ילדים בכיפות ולבוש צנוע. פה דליל יותר ולא צנוע וחילול שבת, וזה מאתגר אותי. אני יכולה לברוח, אם ארצה - שוב לחפש דירה ושוב לארוז ולפרוק...

אם הגעתי לפה - יש לי פה שליחות. לפחות פוטנציאל.

לדוגמה - יש שכנה אלמנה; יש משפחה חד הורית; יש המון ילדים שאפשר לפעול איתם, או עצם הארת הפנים ואמירת שלום והשראת טוב לב, רוגע, חמימות וכו' - פועלת.

היום היתה אחה"צ אזעקה והייתי בחוץ. עליתי בטעות לקומה לא נכונה וראיתי בחורה צעירה עומדת בפתח ביתה ודומעת. לא הבנתי באיזו קומה אני. אבל התעניינתי אם הכל בסדר וכו'.

טעות בהשגחה פרטית, יכולה להביא לרעות ולסיוע וכו'.

מה אני באה להגיד?

מה שאמר עקיבא - הנאים החדרים בעינייך?

הנאים השכנים בעינייך?

הכל טוב ויפה, ויתכן שהכל יהיה מושלם ונפלא  וממש תפור לפי המידות.

אבל

גם אם לא -

גם אם מרגישים טעות ורצון לברוח.

-אמונה!

מותר וצריך לשנות, כשמתבקש ואפשרי.

תכלס, רציתי לומר, שאחרי כל הבדיקות והסגירות - גם אז יכולות להיות הפתעות וכדאי להתמודד איתן נכון, גם בזמן ביניים של שינוי כיוון.

מקווה שהובנתי כראוי ושזה נותן משהו למישהו.

קניה וחתימה טובה!

וחיים חיים פשוטים שמעדיפים לדבר על בחירה פשוטה של בית,רוצה לדבר במילים גבוהות ומפוצצות על שליחות ותיקון עולם תפתחי שירשור חדש.

חיפשנו דירה ביד 2 ע"פ קריטריונים פשוטים מאד (גודל, מחיר, מפרט)וקיבלנו דירה מהחלומות.

ועם זאת - לא בזה תמו החיפושים ויש התמודדויות ואנשים פה העלו קריטריונים שבחומר וברוח,

אז התייחסתי.

זה הסגנון הקבוע

אם שלה-פשוט כשפותחים שירשור לא כדאי לזלוג לצדדים אנחנו הרי לא רוצים שיתפתחו שירשורי מפלצת שיאימו על יכולת ההכלה השברירית של אנשים פה נכון?

אם שלי-אני אצין בהערכה שרוב הכותבים בפורומים דוקא מראים יכולת מרשימה להכיל דיעות וצורות ביטוי שונות משלהם......

שאין צורך "לדאוג" בענין זה לציבור פה.. יש להם יכולת הכלה נאה מאד כשמדובר על סיגנון ראוי ועל תכנים סבירים. הברירה איננה או "הכלה" של כל צורת ביטוי - כולל מלגלגת - או אי קבלה של כל כתיבה קצת יותר רחבה ועם "שאר רוח", מהנושא הספציפי עליו התחיל שירשור.  

הרי התגובות שלי ושלך ושל כולם פה הן סוביקטיביות ונובעות מראית העולם הספציפית שלנו שאנחנו חולקים  אותה אחד עם השני וכך נוצר הדיון שהוא בסיסו של פורום ציבורי,מי שקשה לו להתמודד עם דיעות וסיגונונות שונים ואז הוא מנמיך אותם בכינוים כמו חסרי שאר רוח ומלגלגים ומתיג את מי שכתב אותם כחסר שאר רוח שיפתח לו פורום פרטי וסגור משלו

ולכן מה שכתבת [שוב מעתיק-מדביק, הפעם מהודעתך הזאת:] "מי שקשה לו להתמודד עם דיעות וסיגונונות שונים ואז הוא מנמיך אותם.... שיפתח לו פורום פרטי וסגור משלו", מתאים כנראה לך. זה בדיוק מה שניסית לעשות ביחס לדבריה ע"י לגלוגך. ואת הליגלוג אין מה "להנמיך" ; הוא נמוך מעצמו.

ואני, כמובן לכל מי שקורא את הודעתי דלעיל, לא כתבתי על דברייך "חסרי שאר רוח" וגם לא "תייגתי אותך" ככזו.. אלא התייחסתי לכתיבתה שהיא (מעתיק-מדביק מדברי בהודעה עליה הגבת כעת) "כתיבה קצת יותר רחבה ועם "שאר רוח", מהנושא הספציפי עליו התחיל שירשור"; ועל כך כתבתי, שהברירה איננה בין לא לקבל כתיבה כזו (כפי שאת עשית בלעגנותך לה בביטויים הנ"ל), לבין לדרוש לקבל כל כתיבה כולל לגלגנית (ככתיבתך ההיא למשל).

על כן, היחידה פה שניסתה כעת "לתייג" אנשים וסגנונות ("מי שקשה לו להתמודד עם דיעות וסיגונונות שונים ואז הוא מנמיך אותם", ומקודם, על הגב' הנ"ל - "מילים גבוהות ומפוצצות"), זו את; והפלא שעשית את זה בדיוק על התופעה שעליה העירו לך: אי היכולת להתמודד אפילו עם סיגנון קצת שונה, כסיגנונה של האשה הזו, והניסיון "להנמיך" אותו ע"י לגלוג; ואח"כ עוד להסביר בצורה פסאודו-מדעית שלגלוג זה סובייקטיבי ולנסות "להפוך" את הענין ולעשות מדברייך "סיגנון לגיטימי" וממי שמעיר על לגלגנותם, "קשה לו להתמודד עם הסיגנון" הזה...

עייני בהערתו של אלעד - ותביני כעת מה הוא התכוין. אני באמת לא הבנתי בהתחלה. כנראה שהוא כבר נתקל בזה. ואולי תאמצי את המלצתך לגבי "פתיחת פורום פרטי וסגור" (אחרי שלה הצעת לפתוח שירשור חדש, ולי פורום חדש)..

ממדרשת "טהר" הוציא חוברת כזאת מלוקטת ומדהימה ממש.נסי

י להשיג אותה, שווה את זה..

וגם "בחכמה יבנה בית" נתיבות שלום האדמו"ר מסלונים

ותלוי בכל סיטואציה בפני עצמה. אני התחתנתי בגיל צעיר ומאושרת מאוד מאוד ב"ה
מכירה גם כאלה שלא, אין חוקים מוחלטים השאלה היא במקום הנפשי ובבגרות.
יתרון שאני יכולה להעיד על עצמי בנישואין צעירים, הקלות בקבלת הקשיים שיכולים להיות, יש מין קבלה פשוטה כזאת של המציאות. אבל שוב ברור שגם זה תלוי באופי.

בס"ד

אנחנו התחתנו בגיל 18 ו19 ( נשואים מעל 3 שנים עם ילדים) , לענ"ד זה מאד אינדיוודואלי. זה מאד תלוי בזוג ובמצבו. עם זאת זה ללא ספק טומן בחובו קשיים ומכשולים לא פשוטים. אבל בעיני, כשמתמודדים איתם וצומחים מתוכם עשוי לבוא הדבר הכי גדול שיש.

ישנם קשיים שנובעים מכך שהתחתנת בגיל צעיר ואתה צריך להתמודד עם דברים מסויימים. מנגד, יש גם הרבה זוגות שהתחתנו בגיל לא צעיר והקשר שלהם לא אי אי אי ולעומת זאת יש הרבה זוגות שהתחתנו בגיל צעיר והקשר שלהם טוב מאוד. כך שיש לי משהו נגד זה שאומרים "תראו זה בגלל שהם התחתנו בגיל צעיר...". 

הדרכת חז"ל להתחתן בגיל צעיר היא לא מקרה. יש משהו מדהים בתמימות הזו ובצמיחה וגיבוש האישיות האלו  דווקא ביחד. משהו שלענ"ד אי אפשר להשלים.                                        שנה טובה!   

שהייתי נותנת המון כדי להכיר את בעלי ולחיות איתו יותר זמן...

בלי להיות בקיא בכל ה"שמות" שהזכרת - ובלי לסתור עצות מקצועיות ו/או של בעלי ניסיון, שאולי יבואו:

קודם כל, ע"י אמון, אהבה, ראיית הטוב שבאדם; וזכירה שה"תיוג" זה לא ה"אישיות" שלו, אלא לכל היותר צד מסוים בה. יש בו הרבה מעבר לכך - וגם יש לו מודעות ובחירה ושימת לב לאמון והאהבה שבהם מתייחסים אליו..

השמות שהוזכרו אינם רק שמות ואינם תיוג של אישיות, אלא הפרעה בסיסית שבסיסה המשוער הוא נוירולגי.

כלאמר, השאלה היא לא איך מתיחסים לאדם, אלא עד כמה האדם שמולך בנוי ומסוגל לקשר בין אישי בכלים המקובלים.

ולאנונימי,

את הנושא של אספרגר אני מכירה מעיסוקי המקצועי.

חשוב מאד עוצמת הליקוי והמיקום על פני הרצף.

הכרתי זוגות שחיו יפה מאד, בעיקר כאשר הבעל היה האספרגר והאשה - למדה לא לצפות למחוות ולתובנות שאין לו.

בדרך כלל, אצל הילדים  או חלקם, ההפרעה הופיעה גם כן.

בכל מקרה, חשוב להכין זוג כזה לנישואין בצורה מקצועית ומובנית ולא לצפות שיקרה לבד תהליך של הסתגלות הדרגתית.

ללא תכנון והבניה מדורגים - זה פשוט לא יקרה!

ואעפ"כ כתבתי.

ולמיטב הבנתי, מי ששואל "איך מתמודדים" הוא כבר נשוי - ולא מישהו שבא להתייעץ על נישואין.

ואני כיוונתי דווקא לאותו סינדרום שאותו הזכרת..

ו"עוצמת הליקוי" וההנחה של "מיקום על רצף" - ולא רק בענין זה - תלויים לא פעם אם יש גישה בסיסית בכיוון שכתבתי. זו דעתי.

ומה שכתבתי - זה בדיוק המפתח במילים קצרות, לדעתי, למה שכתבת אח"כ, "חיו יפה מאד.. לא לצפות" כנראה שאשה כזו מוצאת בו דברים אחרים..

וגם ב"מקצועית ומובנית" ללא הבנה ותחושה אנושית בסיסית של הדברים שהזכרתי - "לא יקרה" לענ"ד כלום, עכ"פ לא בצורה שבני אדם מצפים ש"יקרה" ביחס של נישואין ביניהם.

יכולת הבחירה, המודעות והלימוד של האדם הם גדולים מאוד. לא פעם אנשי מקצוע, בדברים שעדיין רבה בהם ההשערה, מחלישים את יכולת הבחירה של האדם, דווקא באמירתם ה"מקצועית". תפקידם הוא לעזור בכל הכלים שבידם; יכולים להביע דעה לפי מיטב הידע שהצטבר בינתיים, ועתיד מן הסתם להשתנות ולהשתכלל עם הזמן, וזהו. לא להנמיך את יכולת הבחירה במה שבעצמם אינם יכולים לדעת עד היכן היא יכולה להגיע. וכבר הראה לכך פרופ' פוירשטיין, למשל, דוגמה בתחומים אחרים.

[ואגב, הבעל - במקרים שציינת שהיכרת - לא "היה האספרגר".. היה לו (כמשוער) אספרגר...]

התיוג מאוד מחליש את האנשים, הם לא מצפים מעצמם ואז גם הסביבה שלהם והם פשוט מרגישים חסרי תועלת ולא נצרכים.

צריך לזכור, שלכל אחד מאיתנו יש כוחות, ואף איש מקצוע לא יודע כמה! השמיים הם הגבול!

אני מכירה כמה אנשים שהתאמצו מאוד והצליחו לעשות הרבה עם עצמם.

כמובן, הדברים שכתבת חשובים מאוד, והם הבסיס, אבל הייתי מצפה גם למעבר לעצות הבסיסיות.

אז יש הבדל - האם באים להתייעץ אם להינשא עם מישהו ספציפי, או שבאים לשאול "איך מסתדרים" אחרי שכבר החליטו; או שבכלל אדם שואל מה הסיכוי להינשא בצורה טובה באופן הזה, ומה צריך לעשות לשם כך.

בהתאם למה שמדובר - מסתבר שכדאי להתייעץ אישית עם מישהו שמכיר את הנושא מקרוב, ופוגש באדם. ומכל מקום, משמעותית לדעתי גם הגישה הבסיסית והאנושית של יועץ/מומחה כזה, מעבר למומחיות המקצועית, כפי שכתבנו לעיל. 

א. כנראה זה לא אספרגר, יותר סביר שזו האפשרות הראשונה שהזכרתי.

ב. השואל הוא בעל הקשיים.

ואני מבין שאין כאן מי שיכול ממש לענות על השאלה, אם כי הרעיון להתייעץ כן יכול לעזור.

ולא נפגעתי מהתגובות פה. (למקרה שמישהו חשש).

ב. תתיעץ עם איש מקצוע בעל גישה חיובית (גם "אנשי מקצוע" אינם אותו דבר).

ג. אדם שכותב (מעתיק-מדביק):  "ולא נפגעתי מהתגובות פה. (למקרה שמישהו חשש)" -

כלומר, איכפת לו שאנשים לא ירגישו לא נעים שמא פגעו בו.. הוא אדם שיש לו רגישות יפה מאד ל"בין אדם לחבירו"..

אל תמהר "לתייג את עצמך"..

הצלחה רבה,

וזיווג הגון בקרוב.

אספרגר זו תופעה שטיפחה הרבה גאונים. לעיתים היא הטריגר להכישורים הנצרכים לצורך המצאה גאונית (התמקדות ב"דבר משוגע אחד" והעמקה בו).

לא כל "תסמונת" היא חיסרון בהכרח בכל נושא.

עד שמדובר בבן זוג! איזה יכולה להתגאות ולהערית את חוכמתו של בעלה, אך הצרכים שלה בעיקר אחרים.

אותו הדבר בהקשר של אבהות והורות!

נכון מאד! ולכן לא כל אחד יכול להתחתן עם בן זוג שמבנה האישיות שלו שונה מהמוכר ומהמקובל.

בסך הכל, הציפיות שלנו מעצמנו, מהחיים, מזולתנו נבנות הרבה מאד על סמך ההתנסויות הקודמות, ועל סמך מה שאנו רואים בסביבה.

אשה שהצרכים הרגשיים שלה מאד דומיננטים, ואולי זו הגדרה שנכונה לכמעט כל אשה, יהיה לה קשה מאד לחיות עם אדם המאופיין כלוקה בבעית תקשורת.

יש נשים שיותר בנויות לכך.

ובכל זאת כתבתי, שראיתי זוגות שצלחו את הקושי ומצאו סיפוק בחיי הנישואים, כל אחד בסגנונו שלו.

אינני רוצה להחליש ולרפות ידים, אבל מקרה כאוב מאד שהכרתי, בחורה (משפחה חרדית, אבא ראש ישיבה ותלמיד חכם מובהק) שהתארסה עם בחור שהקסים את אביה, בשליטתו בלימוד, בגאונותו, ביכולת ההתמדה המדהימה שלו.

אף אחד לא תייג אותו כבעל סינדרום של הפרעת תקשורת, אבל בהחלט טענו שהוא "עילוי" וחוץ מהגמרא הוא לא רואה סביבו כלום.

הבת, היתה דוקא טיפוס חם, אנושי, חברותי, מעניק - ומצפה לקשר.

במהלך הפגישות, היא התלהבה מהגאונות אך חשה ניכור, אביה הסביר לה שבחור ישיבה עדין אינו מכיר צרכים של אשה, והוא בודאי ילמד בהמשך, ובכלל גאון שכזה לא מוצאים בכל יום וכו' וכו'.

ההמשך היה עצוב וכואב.

כיום היא נשואה באושר, לאדם אולי פחות נוצץ - אבל עם כישורים אנושיים גבוהים מאד, והעילוי - נשאר לבדו (יש הסדרי ראיה עם הבת המשותפת שלהם, אבל לא תמיד הוא מתמיד בכך).

אז לא כדי לספר סיפורי זוועה, אבל מי שהכיר לעומק את הבחור - ואת הבחורה יכל להבין שאין שום סיכוי.

מציעה לך שתברר עם עצמך טוב טוב אם תוכל לחיות עם זה כי זה מצריך אופי חזק שלא לכולם יש

את התסמונות האחרות אני לא מכירה, אז אני לא כותבת עליהן,

בכתיבת ההודעה אני יוצאת מנקודת הנחה שקיבלת הצעה כזאת .

יש בין הקושי שלי לבין אספרגר הבדל תהומי.

עם בן / בת זוג בעל טורט ברמה קלה/סבירה, הרבה יותר קל לחיות מאשר בת/בן זוג עם אספרגר (אם כי נדיר אצל בנות...).

אני עבדתי (לא ביג דיל... בייביסיטר ושיעורים פרטיים, אני מדגישה שאני לא אשת מקצוע טיפולי) עם בני נוער עם אספרגר, והיו אצלנו בבית בני נוער עם אספרגר שאמא שלי לימדה, ולפי ההכרות שלי עם התסמונת,

בעל כזה / אישה כזאת, עם כל הכבוד שלי לכל אדם באשר הוא אדם, זה פרוייקט, ויש משפט כזה שלא מתחתנים עם פרוייקטים.

נכון שהמשפטים על קבלה , הכלה וכדומה הם יפים ונעלים, אבל בתכלס לחיות עם בן/ בת זוג עם אספרגר יום יום שעה שעה, חיי זוגיות, משפחה, טיפול בילדים, זה פרוייקט שבודדים יכולים לעמוד בו, וגם אז זה יהיה קשה וסביר להניח שנטול ההרגשה המאושרת שאמורה להיות בחיי משפחה (תמיד יש קשיים, אבל הציפייה למסגרת, ל"מסביב" מאושר).

אני ממליצה לך לוותר, אני לא יודעת אם את בת או בן, בעיקר אם את בת, הייתי ממליצה לך לוותר, אישה צריכה תקשורת, לבעלים בכללי קשה לרצות את האישה מבחינת שיחה, כל שכן לבעל עם אספרגר.

לגדל ילדים עם אספרגר זה לא משהו שכדאי להכניס את עצמו אליו.

נכון שגם עליי אפשר להגיד ש"עדיף לא להכניס ראש בריא למיטה חולה", אבל עם אדם עם טורט, אפשר בהרבה יותר קלות להתמודד, ואפשר לחיות חיים שמחים ויציבים.

אני מניחה שאת/אתה תמצא/י את הזיווג שלך גם אם תוותר/י על ההצעה הזאת.

והמלצה, תנס/י לעזור לאותו בחור/ה עם אספרגר למצוא את הזיווג שלו/ה עם מישהו/י עם אספרגר.

יותר זהירות.

זו חריצת דיני נפשות בלי להכיר את המדובר/ת, את רמת הבעיה וכו'.

להגיד בלי להכיר "אני ממליצה לך לוותר", זה חוסר אחריות, לדעתי, ברמת הנתונים שכאן. תארי לך, שמישהו היה אומר לבעלך, על-סמך שאלה באינטרנט קודם נישואין, "הייתי מציע לך לוותר"... אני מניח שהיית נפגעת עד עומק הנשמה, ובצדק: בלי להכיר?.. 

אז, כל זמן ש"מדליקים נורה אדומה" על-סמך היכרות עם בעלי תופעה דומה, ומציעים לבדוק היטב - אפשר להבין; אבל "להציע" אופרטיבית? מוגזם לגמרי לדעתי.

ואדם, עם כ הכבוד, זה לא "פרוייקט". אדם זה אדם.

בתור אחת שגדלה עם אחות אספרגר בעלת תיפקוד מ-א-ו-ד גבוה

אני יכול להעיד שזה מצב מאוד לא פשוט

וזה קושי (בלשון המעטה) לכל דבר

חוסר תקשורת מזעזע, התקפות זעם ועוד כמה דברים ממש לא סימפטים,

כזה אדם צריך להיות מלווה כל חייו בסומך/ת אם הוא רוצה לנהל חיים תקינים ומסודרים,

אמת, דן, שאסור לחרוץ גורלות בלי שיודעים על המקרה,

ובאמת שצריך לבדוק כל מרקה לגופו,

אבל

זה נכות לכל דבר!!!

שרית על מקרים אחרים שמכירה מנסיונה, ולדבריה- מעיסוקה המקצועי.

אחד הדברים המסוכנים בכגון-דא, הוא דווקא כשמישהו מכיר מקרוב-מאד מקרה דומה, ומקיש ממנו בלי ידע מספיק האם כולם כך (מה גם, שגם אדם כזה, יכול להיות - כמו כל אדם - מושפע מרקע משפחתי, אופן התייחסות לבעייתו במשך בשנים הקודמות, וכד').

על כן, יש באמת להכיר ספציפית את המדובר/ת, לפני אמירה נחרצת, כנ"ל.

מי שמאובחן זה אומר שיש לו קושי אמיתי שלא תלוי בו או בכישורים שלו, החלקים במוח שאחראיים על התקשורת פגועים אצלו, משהו בהולכה העיצבית נפגם וזה לא משהו שאפשר להגיד עליו תתמודד, האבחון הוא "תווית".

לעומת אדם שמרגיש קושי כזה או אחר בתקשורת בין אישית, אבל לא ברמה שגורמת לו לחוות תחושת חוסר אונים וחוסר יכולת לתקשר בכל הסיטואציות החברתיות.

וגם- איך הוא חי עד עכשיו חיי חברה, האם הצליח ליצור קשרים חברתיים- אפילו מועטים? באיזו רמה הקשרים שיצר?

אדם בוגר, שכל חייו חי חיי חברה וחווה קשיי תקשורת "רגילים", כלומר קושי לתקשר בחברה חדשה, מקום המוני/ שיחה עם מס' משתתפים ומתקשה להצטרף לשיחה ואחרי זמן הסתגלות לחברה או מציאת פיתרון אחר שלא מפריע לתפקוד החברתי כמו- ליצור שיחה עם אדם אחד לידו ולמרות שקשה לו הוא הצליח ליצור קשרים- אפילו מועטים, מרגיש שהקושי לא מגביל אותו בתפקוד יומיומי רגיל, אלא בא לידי ביטוי רק במצבים מסוימים- יש סיכוי טוב להצליח להקים בית ואחרי שעוברים את תקופת ההיכרות הראושנית והקשר יותר מתבסס, יתכן מאוד שהקושי כמעט לא יורגש.

לעומת זאת, מי שמאובחן ויש לו קשיים אמיתיים שהם אובייקטיבים לחלוטין, מתקשה עד כמעט בלתי אפשרי ליצור קשרים חברתיים- יתקשה מאוד בכך גם בחיי נישואין.

אסייג את דבריי- שגם בין המאובחנים, שנמצאים על הרצף בצד הגבוה יותר, יש כאלה שההפרעה כמעט לא ניכרת אצלם, בעיקר בזכות עבודה אינטנסיבית וטובה של הסביבה- ההורים/ אחים, הצוות הלימודי- טיפולי שנתן כלים ולימד איך לעקוף את הקושי והלם יש סיכוי די טוב להצליח להקים בית

זה דורש מבן הזוג השני המון השקעה, הכלה של הקשיים להבין מאיפה הקושי מגיע ואיך הוא/ היא יכול לעזור להתגבר על הקושי.

ולשאלה איך מתמודדים?

אשאל בחזרה- איך עד עכשיו יצרת קשרים חברתיים?

אני מתארת לעצמי שעד עכשיו היית מעורה בחברה, התמודדת עם מצבי חברה שונים- נאיך פעלת?

אותו דבר גם בחיי הנישואין, רק שהקשר עולה רמה ממה שהיה עם חברים.

מה קשה? לשתף בעולם הפנימי? ליצור שיחה סתמית?

מה קורה כשהאדם מולך מוכר לך, גם אז קשה לתקשר?

.

מוסיפה בעקבות דברים שנתכבו בשירשור-

לאחרונה התחלתי לעבוד עם אוטיסטים (בתפקוד בינוני- ברור לי שזה לא באותה רמה בכלל של קשיים). בימי הערכות שהיו לפני תחילת השנה הייתה הרצאה קצרה לצוות על אוטיסטים בכלל ובפרט על האוכלוסיה בבי"ס והגישה בה עובדים- ע"י אחת המנחות בבי"ס.

המנחה הזכירה בין השאר את הסוגים השונים על רצף ה-PDD, היא תיארה את הקושי התקשורתי של אנשים בתפקוד רגיל שיש להם הפרעה בתקשורת באמצעות תיאור ששמעה ממישהי עם לקות תקשורתית.

בעלת הלקות תיארה את הקושי התקשורתי בצורה הבאה- כשהיא נמצאת במקום חדש עם אנשים שלא מכירה, היא רוצה להתחיל לדבר עם מי שסביבה, אבל לא יודעת איך לגשת ואיך להתחיל את השיחה, מבחינתה ניהול שיחה במקום חדש זה כמו לעמוד על צוק מול מפלי הניאגרה והיא צריכה לקפוץ למטה. הסבר שלי- דבר שבהגיון כל אדם חושש עד לא מסוגל לבצע אותו. אותו דבר היא חשה כשהיא צריכה לנהל שיחה עם אדם שנמצא מולה שהיא לא מסוגלת לדבר.

בעוד שאנשים "רגילים" שמגיעים לסביבה/ מקום חדש, גם אדם שקצת קשה לו, אחרי מס' דקות כבר ימצא את עצמו בתוך שיחה שהוא או מישהו לידו יזם אותה וידבר אפילו דקה-שתיים

בעיני הנחרצות שיש כאן לעיתים כלפי אבחנות שונות היא לא נכונה, לא צריך לשלול אבחנה משוערת רק כי אבחנות יוצרות תוויות שגורמות לוותר לילד מאובחן- מי שעובד בצורה כזאת חוטא לילד וחוטא לאבחון.

כל אבחנה, אם יש, צריך לקחת בפורפורציה הנכונה.

האבחנה ש"נותנת" אישור לכך שיש בעיה, עוזרת לצוות המטפל לדעת איך לגשת ולטפל בבעיה, אם יש ילד עם בעיות תקשורת הצוות ידע שהוא צריך לתת לילד כלים מסוימים ולהקנות אותם בדרך מסוימת בעוד שמי שיש לו "סתם" קשיי תקשרות לא יעבדו באותה אינטנסיביות להקניית הרגלי תקשורת וחברה נכונים.

מצד שני צריך להיזהר שהאבחנה לא תרפה ידיים ולא תתן לילד להתייאש כי "יש לו בעיה"

לא צריך להיבהל מאבחנות ולא צריך לתת לאדם תחושה שאם יש לו בעיה אז מוותרים לו, למרות שלעיתים דווקא כשיש בעיה מאובחנת יודעים שצריך לעיתים לוותר במצבים מסוימים כשאותו מצב עם מישהו בלי בעיה לא היו מוותרים כי הוא לא מתקשה בכך.

על שאלות המחשבה אשתדל  לעצמי (ולא בפורום).

לגבי ההבדל בין בעיה מאובחנת לכזו שאינה מאובחנת, אכן בתסמונות קשת אוטיסטית ישנה בעיה נוירולוגית, אבל ישנן אבחנות אחרות שכמדומני שלא ידוע להם רקע נוירולוגי, ומאידך יכולה להיות בעיות שלא אובחנו בגלל שהאדם לא הלך לאנשי המקצוע המתאימים, או שאנשי המקצוע לא הצליחו להגיע לאבחנה ברורה מסיבות שונות, ויכולות להיות לא פחות חמורות מהבעיות המאובחנות.

ומסכים לאמירה שלפעמים אבחנות עשויות לעזור, הן מבחינה טיפולית, ולפעמים אפילו מבחינת ההרגשה עדיף לאדם לדעת שיש לו בעיה מוגדרת, על פני התיסכול של חוסר ההבנה מה קורה איתו ולמה הוא לא מצליח.

מהאנשים היה אפשר להתחתן ולהסתדר טוב!!

הכל תלוי בעבודת המידות...

שלכל אדם יש הרבה אפשרויות עם מי להתחתן...

ו40 יום לפני יצירת האדם יוצאת בת קול ומכריזה "פלוני לבת פלוני.." 

איך זה מסתדר?

אז בשיעור שהייתי בו הרב אמר (לא זוכרת אם זה היה באולפנה או במדרשה אז לא זוכרת איזה רב..) שזה מסתדר כי כל שלב שאדם נמצא בו בחיים יש מישהי שמתאימה לו לשלב הזה וככל שאדם מתקדם הוא מתקרב ועובד על עצמו הוא עולה בעוד דרגה בסולם-כך גם בת זוגתו, ושיש כמה וכמה אפשרויות כל פעם עפ''י רמתו הרוחנית. והרמה הגבוה ביותר זה הבת זוג שהוכרזה...

זתומרת שבאמת הוכרז 40 יום לפני וזה באמת הזיווג הכי גבוה שלו אבל יש לו עוד זיווגים שמתאימים לו ברמה יותר נמוכה...

שתזכה בעז''ה! 

הרב אמר שהיום לא שייך עניין הבת קול.

מדובר על זיווג ראשון- בפעם הראשונה שהנשמה יורדת לעולם. אח"כ אם היא יורדת בגלגול מדובר כבר על זיווג שני שעליו נאמר שקשה כקריעת ים סוף.

יש פסוק " מושיב יחידים ביתה"- אם הם זוג, אז למה יחידים?

הרב ענה שכאשר נשמה חוזרת בגלגול וה"בת קול" שלה לא ירדה, או נמצאת במקום רחוק, אז הנשמה זהאת נקראת יחידה, ויש צורך בהרבה סיעתה דשמיא כדי שתצליח לשבת עם יחיד אחר בשמחה.

את האמת, אותי זה חיזק- לא משנה עם מי בוחרים להתחתן, העיקר להתפלל ולהיות מוכן לעשות כל (אבל כל) מאמץ כדי לשמח את השני- אין הדבר תלוי אלא בי...

האמת שזה לא כ"כ חשוב 

תמצא מקום שקט ותתכנס עם עצמך במקום לשרוף את היום הקדוש הזה בכבישים

חייב כותל? או איזה צדיק?  לך ביום שני.

תכין לך דברים קלילים ללמוד שלא דורשים ריכוז מכסימלי אבל כן מרוממים

מנחה גדולה בנחת 

לך למקווה ותקרא תהילים שיר השירים או כל מה שמחבר אותך לעצמך ולרבש"ע

אם יש לך רב (קרוב) שמוכן לשבת איתך קצת ביום החתונה אז אפשר.ומומלץ

זה הזמן לוודא שהמלווה שלך יכול לרומם אותך ולא רק להריץ דחקות כל היום (אם הוא לא אז אפשר להוסיף מישהו שכן)

מזל טוב אח שלי 

ב"

מרגש מאוד. נהוג עם הזמנה. כמובן לא ביום החתונה אלא קודם.

ביום החתונה--לא לעזוב את ספר תהילים. עדיף לקום מוקדם ולומר אותו בכותל . במנהרות מכניסים חתנים וכלות חינם..

מזל טוב!!

תנוח, תתפלל בנחת, ותגיע לחתונה במיטבך ולא גמור מסיבובים בקברים, ובעוד מקומות.

אבל אני לא בטוחה שזה פתוח כל הזמן, צריך לברר.

ושישמחו אותך, לא סתם בדיחות ושטויות...

והמחזיקי מפתחות מקסימים ומגרים אבל בחנות הם לא שווים את המחיר היקר 

/Mosaic/Read/22852

בעזהי"ת.

זה היה לוקח לי יום שלם.. אתה מוכשר!

מכינים כזה??? זה מדהים..כמבון כל אחד עם הטעם שלו אני בטוחה שמה שאכין יהיה לגמרי שונה אבל הרעיון..אשמח לדעת אם אתה מסכים כמובן ;)

פני באישי

המידע מסווג

אבל מצאתי ברשת את המחזיק הספציפי לרכישה:

http://www.animi.co.il/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%9E%D7%95/tpflypage.tpl.html

כמה כבר אפשר לאכול עם לחם  עם גבינה, טחינה, קוטג' חמאה וריבה..

איזה ממרחים אתה קונים ואוהבים?

איזה מצרכים אתם דואגים שיהיה תמיד במקרר\בית?

תודה- נשואה טריה ומורעבת

ירקות,פירות,תפוחי אדמה,פסטה,שניצלים,קציצות,נקניקיות,פירות יבשים,דברים שאפשר פשוט לזרוק לסיר ולחמם במיקרו

מצרכים - שימורים (תירס, מלפפון חמוץ, זיתים, טונה, או ממרח טונה). פסטות, פירות וירקות, עוגיות, קצת ממתקים, ביצים, שתיה, קטשופ, שניצל סויה, נקניקיות.

ומה שאפשר להכין:

מלאווח, אפשר לעשות צ'יפס. חביתה, לחם מטוגן, אפשר להכין סלט ירקות שיהיה גם למחרת. טוסטים למיניהם...

בהצלחה

ומזל טוב.

[אכפת לך שאענה גם אם אני לא נשואה?  |נדחף|]

א) את מוזמנת להתענין גם בפורום בישול ומתכונים.

ב) ממליצה על הסלט טונה שלי /Forum/Forum.aspx/t462422#5405995

הוא טוב בפיתה עם קטג'/גבינה, וגם עם גבינה ופתית. טעים ממש.

ג) יש גם דברים שהם כייפים כנישנושים והם בריאים (לא יודעת מה לגבי עלות...) כמו פולי סויה/אדממה- טעימים וקלילים להכנה.

דינה- עשית חשק לנסות תסלט שלך..

בגדול הבעיה היא שאין כח להכין משהו מושקע כשאני חוזרת מהעבודה, ונמצאת לבד..

בערב אני משתדלת להשקיע בעופות וכאלה ארוחה חמה וכמה שיותר מזינה.

הבעיה היא שוב, כשאני לבד

אז אני מפרנסת את תנובה ותלמה ואוכלת קורנפלקס עם חלב על בסיס יומיומי כמעט

ומתחיל להמאס.

אולי באמת פסטרמה(רומנית, יאמי..) טוסטים נקניקיות סויה וכאלה זה יתאים-מינימום השקעה אבל קצת יותר מזין מקורנפלקס.

אם יש עוד רעיונות לארוחות בסגנון מהיר, אשמח

שוב תודה 

ויוצא מדהים. הילדים מלקקים את האצבעות.ויש מלא מתכונים באינטרנט את פשוט מוסיפהלמתכון שאת רוצה קל להכנה ואז יש לךמגוון אפשרויות את הלזניה לקחתי מהאתר של השף הלבן . ולגבי המקרר אז ירקותמעניינים ומגוונים ולא רק עגבניות ומלפפונים.גבינות,ממרחים,טבעולים,בורקסים , מעדנים, בשר טחון או שניצלים, דגני בוקר חטיפים פסטות קוסקוס שימורים וכו'...  

מגיע לך להשקיע לעצמך, בדיוק כמו שבטח כיף לך להשקיע לבעלך!

תעשי סוויץ' בראש, ותשקיעי לעצמך ובשמחה! אני נהנית מאוד להשקיע לעצמי בסנדוויצ'ים מטורפים ושווים כמו בפרסומות, ומייחלת ליום שאני אשקיע לעוד מישהו, שאני אוהב כמו שאני אוהבת את עצמי...

ואז כשתהיי לבד לא יהי לך כ"כ מעפן להשקיע לעצמך!

אגב, הסלטונה לא כזה דורש השקעה! לא סיפור- לגרד בפומפיה ביצה, לחתוך בצל ומלפפון חמוץ? ביג דיל...

רוצה רעיונות לכריכים?

~ תקני ג'פטה/בייגל, וגם לחם שיפון טוב: תמרחי גבינה, גבינ"צ אם את אוהבת, פרוסות עגבניה, מלפפון חמוץ, פרוסות ביצה, פרוסות בצל סגול/ירוק, נבטים, חסה, אם מזדמן לך- סלמון מעושן

~ פסטרמה: טחינה, פרוסות מלפפון חמוץ, חסה, רטבים שונים...

תהני!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t467494

ממליץ בעיקר על התגובה של אדמין.

אם הוא לא פנה אלייך מסיבה עניינית כלשהי את תמיד יכולה להגיד לו (וכדאי גם שתצייני את זה בכ. אישי) שאת נשואה ואת לא מעוניינת לדבר איתו.

השרשור הזה זה מפורום לקראת נישואין וזוגיות וזה מצב אחר מנישואים טריים...למרות שנכון שלא מתאים שגבר מדבר סתם כך עם אישה, אבל פה שרובם נשואים אין בכלל צורך כזה שמישהו יפנה למישי באישי...

אבל המלצתי במיוחד על תגובתו של אדמין והיא כן מתאימה באופן כללי.

מי שפותח בשיחה ללא מטרה יש לו בעיה גם אם הוא כותב גבר לגבר או אשה לאשה.

אחרי הפגישה החמישית התארסנו

עם שינוי קטנטן בארועים (פגישה שנייה, והחלטנו אחרי שבועיים...)

התארסנו והתחתנו תוך חודש

בס"ד

איך הספקתם?

היו לנו שתי פגישות ארוכות.. ומלאות בשתיקות..
לא ידענו מה לעשות עם עצמנו..
המשכנו כי לא היתה סיבה רצינית לפסול.
ואחרי כמה פגישות הבנו שצריך לעבור את הבושה הראשונית

מבחינתי- זה היה ממש אבל ממש ברור שזה הוא.

מבחינתו- התקשר לחבר שישכנע אותו להמשיך לצאת איתי, כי הוא שמע שאני פוטנציאלית אבל ממש לא ראה את זה. 

(אבל היו רגעים שהתסכלתי ואמרתי לעצמי- זה הוא? איזה מוזר..)

נשואים באושר חצי שנה

שש פגישות...התארסנו!

חיים בשמחה שנה וחצי!

בעלי היה סגור אחרי הדייט הראשון, לי לקח עוד פגישה או שתיים אבל זרם לגמרי מההתחלה..

זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריית הדייטים (הקצרה) שלי, שהיה ברור לשנינו שממשיכים, ככה שאפילו לא העלינו את הנושא...

מצד שני, אנחנו זוג פורום של "לא כלה", אז הכללים הרגילים לא ממש תופסים במקרה שלנו...

עודני רווקה, אגב. ואני בתהליך הסרה.

הוא מבקש? טוב, כמובן שיש מן צביטה כזאת של הפתעה, אולי קצת עלבון- מה, אני לא מושלמת בעיניך...?

אבל אח"כ מבינה שזה תהליך פשוט- שיגרום לו נחת! מה הבעיה?

זה לא כואב, וניתן להשיג דיל יחסית זול, אם באים עם חברה, או שחברה שעשתה אומרת שהיא הביאה אותך וכו'.

ממליצה!

נראה לי גם שהייתי עושה.. כל העניין בזוגיות זה לשמח את השני ואם הוא/היא מבקש/ת כנראה שזה חשוב לו/ה..

יש מקום להניח שבקשה כזו תבוא ממקום אמיתי וכנה וגם שהזוגיות היא כזו שניתן להעלות דבר כזה..

לדעתי רק אם יש איזו התנגדות עקרונית לא עושים, בסכ"ה זה לא אמור לפגוע.. ובטח זה גם נחמד להיות חלק, לא?

בעלי אמר לי לפני החתונה, כשהיינו בתקופת האירוסין ומאוד מאוד נפגעתי, כי אני אחת שמטפחת את עצמי מאוד ולא נגעתי כמעט שלושה חודשים בשביל שלחתונה זה יהיה חלק מושלם והוא בא ואמר את זה..

היה לי מאוד קשה שהוא לא מקבל אותי כמו שאני..

היום אחרי שאנחנו נשואים ב"ה באושר דיברנו על זה והוא יודע שאני מאוד סובלת מזה ואני ממש לא רוצה לעשות לייזר הוא סולח לי.

אני יודעת שזה קצת מפריע לו ואני משתדלת להוציא בשעווה מידי פעם..

אולי אני אומרת את זה רק בגלל שלא מפריע לו ואני זאת המתוקתקת שמורידה כל שערה והוא זה לא מזיז לו מיצידו שאני לא יואדי בשום מקום הוא לא רואה את זה וגם אם רואה זה לא מפריע בכלל..והוא אמיתי איתי

להוריד לעצמו קודם כמה שערות ברגל כדי להבין קודם מה אני עוברת  כדי להיות בדרך למה שהוא רוצה.  ואם זה לא היה מספיק - שהיה ממשיך לתלוש עוד כמה...

אני חושבת שזה תלוי בקשר ובצורת הבקשה, בתזמון ובעוד כל מיני פרמטרים, ככה שזה ממש משתנה מאדם לאדם.

בס"ד

אז בשעה טובה, הכנות קלות.

תראה, בעיקרון הטווח המקובל הוא מספר חודשים, כדי לאפשר לאישה לסדר את עצמה מבחינה פיזית.

אם היא מסודרת- אדרבה, שתתיעץ עם רופאת נשים, תקבעו אפילו לעוד חודש

[בד"כ רוצים לראות השפעה של הגלולות וכו'].

טכני? אפשר לסדר הכל ציק צק.

פשוטה אך מכובדת?

המחירים עכשיו באולמות זולים משמעותית מיולי אוגוסט, וזה לטובתכם. אם תחכו לחורף זה בכלל יהיה משתלם, במיוחד בירושלים היקרה [מידי...].

ישנה אפשרות להתחתן בחדר אוכל של ישיבה\ אולפנא, אם זה אופציה מבחינתכם.

פשוט לא לקחת דברים שהם "הצעקה האחרונה" שהם בד"כ יקרים מאוד. יש גמ"חים טובים מאוד שנותנים שמלות כלה בחינם או במחיר אפסי ממש. תזמורות של ישיבות בד"כ זולות יותר. מאפרות- גם, פשוט צריך לנבור ולנבור.

בהצלחה ובשעה טובה!
 

ולא הרגשנו שאנחנו לחוצים מדי

ולא רק שלא הרגשנו לחוצים, אלא הרגשנו אפילו שזה יותר מידי זמן..

טכנית, אפשר לארגן את הכל בצורה מצויינת גם תוך חודש, אולי תצטרכו רק לוותר ולהיות גמישים יותר בנוגע לתזמורת\ צלם \ אולם וכו'..

אבל מעבר לזה, "הבעיה" היחידה היא אולי כמו שאמרה 'הביצה שהתחפשה', תיזמון התאריך מבחינת הכלה..

וגם את זה, אם הולכים בהקדם האפשרי לרופאת נשים, אפשר לפתור בקלות..

שיהיה בהצלחה והמון מזל טוב!

את תראי איזה סיעתא דשמיה תהיה לכם,

הכל יתקתק כמו שעון..

רק חשוב לא להיות נעולים על דברים ספציפיים ולהיות פתוחים לקבל גם דברים שלא חשבת עליהם...

(את לא מבינה עד כמה את צודקת שאתם לא רוצים למרוח...

זו תקופה לא פשוטה, קחי סבלנות וכוחות ותגיעי לחתונה מאושרת ורגועה )

*אנחנו התחתנו לא מזמן בירושלים, אם תרצי פרטים מוזמנת לאישי..

מזל טוב

מהיום שהכרנו 

אישה ואישיות מקסימה
 

מקסימה ונעימה, ומאוד עזרה לנו.

גםן בעלה עוסק בייעוץ והם מקבלים בנפרד וביחד....

מקסימים ובעלי ניסיון של שנים!!

0504175227 - הרבנית שמחה פירוז. (אגב בעלה הרב פירוז גם פוסק הלכה בנידה למי שצריך)

מדהימים!

ביחידות או בקבוצות.

מספר טלפון באתר פנים בפנים.

מכוכב יעקב... אפשר להשיג אותו דרך מכון מאיר

בהצלחה רבה בע"ה!

אני מכירה זוג כזה בפ"ת...

שיהיה ב"הצלחה!!