פורום נשואים טריים (עמוד 572)

בסה"כ אתם אלו שתחיו יחד ולא המשפחות...אין ספק שהמשפחה משפיעה אבל אני מאמינה שכל אחד מכם לקח דברים מסוימים מההורים שלו ודברים אחרים שם בצד וזו נראה לי הדרך הכי טובה להגיע לזוגיות.

המנטליות שונה וזה ברור אבל האהבה שביניכם והיכולת להכיל את השני גם כשהוא שונה זה הכי חשוב

גם במשפחתי יש לא מעט גזענות, או במילה היותר נכונה: עדתיות.

גם אנחנו אשכנזים מאיפה שלא תביטי, ואני מקבלת התראות מכל עבר: אוי לך אם הוא  ספרדי, ואבוי-אבוי לך- תימני (במחילה מכל התימנים שבקהל!)

אמנם אני לא יוצאת כרגע עם תימני, אבל אני בהחלט לא מתכוונת לציית לקשקושים האלה, ולא אפסול הצעה על רקע עדתי. כן כן- קישקושים!

אני לא מאמינה בגרוש שיש היום משמעות לעדות. משפחתי לא עלתה שילשום מאוסטריה, והבחורצ'יק שלך לא עלה שבוע שעבר מתימן. אנחנו כבר 60 + שנה בכור היתוך, ומלבד שינויים בהלכות שבת בנוגע לפלטה, קטניות בפסח ונוסח תפילה- אין הבדלים. זה סתם התפסות לסטיגמות וחפירה בשוני. כולנו יהודים וחבל שאנחנו נמנעים מלהנשא בין העדות (המנעות מנישואים- צריך להיות ביננו לבין הגויים! חלילה וחס שזה יקרה בין עדות ביהדות!). האדם הוא יצור מסתגל, ואת תתרגלי לנוסח התפילה ול-ח' הגרונית של משפחתו.

במידה ואני אוהב מישהו תימני, ויהיה לי טוב איתו ונרצה לבנות יחד את ביתנו- אני בטוחה שמשפחתי תקבל אותו.

כך גם משפחתך. ברגע שתכריזו שזה זה, ויראו שטוב לכם ביחד ואין טעם לנסות ולהפריד, אני מקווה שהם יקבלו אתכם. במיוחד כשאת אומרת שהוא מה שחיפשת. חלילה לך מלהפרד בגלל עדתו!

אולי אם תבהירי שאת לא מוכנה לשמוע יותר הערות בקשר לעדתו, מכל וכל, יקבלו את העובדה.

כך אני סוברת.

אני שמחה שיש מישי שמבינה אותי אז אני יגיד לך עוד משו, זה גם עניין חיצוני אצל המשפחה. כאילו ב"ה אני באה ממשפחה מאוד יפה (וקצת שוויצרית בתחום) כולם בהירים, עיניים כחול-ירוק גבוהים וכו' כולל הגיסים הגיסות ופשוט מדברים על זה ומתייחסים לזה המון ואני לא רוצה שהוא ירגיש נחות לידם!!! כי כן, יחסית אליהם הוא לא נראה משו.... עכשיו לי זה ממש לא איכפת אבל אני מתה מפחד מזה כי טאקט זה לא הצד החזק אצלנו. אני מפחדת שזה לעשות לו עוול שכל החיים יתייחסו אליו בתור ה"סוג ד' "... כאילו באלי לפעמים להתחתן איתו ושלא יהיה קשר למשפחה!! או שאולי פשוט עדיף בשביל שנינו לפרק תחבילה....

על איזה שטויות אנשים חושבים!

אסור להתחתן מתוך פרנציפ (אמרה לי חברה חכמה פעם...) אבל זה ממש עושה חשק, במקרה שלך.

אני מבינה מאוד את החשש שלך מצד חוסר הטאקט של המשפחה. זה מלחיץ ממש.

מה דעתך אולי לדבר על כך עם הבחור? תשתפי אותו בענין, תגידי לו על הצדדים "האפלים" האלה שבמשפחה שלך. על  היהירות האשכנזית הזאת, על החשש שלך שהם עלולים לפלוט לידו משהו ולהביך אותו. כך לפחות הוא יהיה מוכן ואולי יקבל את זה בשעשוע, במידה ויקרה משהו [תלוי גם איך תציגי את הענין].

בנוסף, אני אוהבת להאמין, שגם אם מתחתנים "על אפם וחמתם" של המשפחה, כשהם מבינים שזה זה, שאתם מתחתנים, ואתם אוהבים ובעז"ה תקימו בית לתפארת העם והארץ- הם יניחו לכם, יקבלו אתכם באהבה והכל יבוא על מקומו בשלום, בעז"ה!

ולגבי המראה ה-לא הוליוודי שלו: תני לי להרגיע אותך ש"מנישואי תערובת" (ה' ישמור, שום תערובת ושום שטויות) כאלה, יוצאים הילדים הכי יפים  בסוף כולם עוד יקנאו בכם.

העלת לי חיוך.... הלוואי שאת צודקת אבל לפעמים פשוט עולה בי המחשבה אם זה לא סתם להשתגע... אולי עדיף פשוט ללכת בדרך המשפחה... ולהיות כמו כולם. 

את מבינה מה את מדברת?

לוותר על ה-אחד שמצאת, בגלל... וסליחה על המילה המזלזלת- קשקושים כאה?!

אני מבינה אותך מאוד, זה דורש אומץ ועוז לעמוד מול כולם ולדבוק באהבה שלך, באדם איתו את רוצה להקים בית... ורק מפני שסבתא שלו נולדה בתימן, ושורשייך מגרמניה? ראבאק... איפה נתקענו? עמישראל ירד מהפסים!

תראי, אני לא ממש עומדת במקום שלך, אבל תרשי לי להציע לך "דמיון מודרך" קטן: דמייני אותך איתו, אחרי החתונה. אוהבים עד השמים, רוצים לחיות עד 120 יחד... נראה לך שהעדה תהיה אישו כבר? צבע העור שפיע על שלום הבית?

ותדמייני אתכם בסעודת שבת משפחתית מורחבת, נכון, פה ושם יזרקו לכם בדיחה עדתית. יאללללה, חפיף. צוחקים וזורמים הלאה. לבריאות להם, אם זה מה שעושה להם טוב...

האם את רואה בעיני רוחך שיסכסכו חלילה, שאחרי שכרתתם ברית נישואין- ינסו להרוס לכם אותה בתככים, חלילה?

לא?

מצוין!

אז חברה, אזרי עוז, תעמדי מול הדעות הקדומות הכ"כ מצערות האלה, ותעשי מה שנראה לך נכון, מה שמרגיש לך נכון.

הוא אדם טוב? מכבד אותך? את רואה אותו מזדקן לצידך? האבא של הילדים שלך?

את רואה אותך מתבלת לו דגים חריפים?  סתם, קיצור - נשמע שטוב לך איתו.

בשרי לנו בשורוטובות!

אולי תסבירי להם שבטאקט הוא מכניס את כל המשפוחה לכיס הקטן..

ואם הוא תימני אמיתי, את באמת יכולה לספר לו על תגובות משפחתך ללא חשש, ישנה איזו גאווה תימנית כזו, שהם בטוחים שהם הכי טובים, (רק לא להוליווד, כן? בעצם, יש שם הרבה - יותר תימנים...) כך שבטח הוא יקח את זה בכיף, הוא מרגיש מספיק טוב עם עצמו כדי לא להפגע. אני גם מכיר כמה משפחות כאלה, ובאמת הילדים קוקטייל יפה.

וסתם אגב, אם תימנים דומים במנטליות למישהו זה כבר לייקים... הניקיון, סדר, הקפדה, שמרנות, עקשנות.

שיהיה בהצלחה. למרות שההחלטה לא פשוטה.

נשמע כמו טבלת הגזע של העם הגרמני במיטבו.......

ארים כחולי עינים וזהובי שער........רק מלומר את זה, זה עושה לי רע...

כמה עצוב שהקורבנות מאמצים את גישת הרוצחים....

תזכירי להם, שמן הסתם הבחור דומה יותר במראהו, לאבותינו, מאשר הם במראם...

סליחה על החריפות, אבל, בעיני זאת פשוט משפחה קטנונית עם מידות מושחתות וסולם ערכים הפוך...

יש משמעות אחת למראה של הבחור, וזאת המשמעות בעייניך, הנאה הוא בעייניך? (נאה, אך  השער איננו זהוב... נעלב הבחור והבחורה הלכה לה... לאה גולדברג שם שם,)

אם את חושבת ברצינות על הבחור שאיתו את נפגשת, את חייבת להסיר מליבך ומחשבותייך, את כל 'אימרות השפר' של משפחתך 'החכמה'.. ולהתייחס נטו לאדם שמולו את עומדת.

אם אכן נאה בעייניך, עלייך להציב למשפחתך אולטימטום חד משמעיף או שנינו יחד, או אף אחד מאיתנו.

זאת אומרת, אי מי שיפגע בארוסי/בעלי על אודות מראהו/עדתו, מכריז בכך הכרזת ברוגז איתי ואיתו גם יחד.

זה ארוסי/בעלי ולא אתן לאיש לפגוע בו.

אני בטוחה שאם הם יראו את רצינותך בעניין, פתאום הם גם יגלו את האוצר שבשם 'טאקט' יקרא...

סליחה על תגובתי החריפה.

אני מכירה בכך שלפעמים יש הבדלים בין עדתיים, ומסכימה שאם קיימים הבדלים מאד משמעותיים אז זה שיקול שיש לקחת בחשבון. אבל הבדלי מראה???  זה נשמע לי גזענות מהסוג הגרוע ביותר, כמו שכתבתי לעיל...

וגם אצלנו יש גילויי גזענות כאלה ואחרים, אבל עם יד על הלב, לא ברמה הזאת.

שגם לאמא שלו היה מאוד חשוב הצבע. והוא גם היה לו בראש שהוא מתחתן רק עם מרוקאית יפה ולבנה עד שנפגשנו . מהרגע שהוא ראה אותי  בפעם הראשונה הוא ידע שזהו הוא מצא את אישתו וזהו בהתחלה אמא שלו הרימה גבה אח"כ שתיים והיום היא הכי אוהבת את הנכדים המעורבבים האלה הם הנכדים הכי מהממים שלה... וכן ברגע שהיא ידעה שהבן שלה מאוהב נואשות היא התחילה לקבל ולהבין והיום אנחנו בקשרים טובים ויש לנו את הילדים הכי יפים...בע"ה

אני ובעלי מגיעים לכאורה ממשפחות שיא הדומות- אשכנזים, דת"לים, אותו איזור מגורים, אחיות שלנו לומדות ביחד וכו'

ועדיין יש ביננו פערים מנטליים.

למה? כי כל משפחה שונה. ולכל משפחה יש את האופי שלה ואת הסגנון שלה ואת הצבע שלה לסמן פרווה

ועוד לא נגעתי בנקודה הכי הזויה- אני בת והוא בן (אל תשאלו איך זה קרה..) ופה יש פערים הזויים.. 

אז מה?

ברגע שיש תקשורת, ורצון להבין ולבוא לקראת השני ויש נכונת לדבר פתוח ולמצוא פתרונות לכל דבר- אז אפשר לגשר על (כמעט) כל פער. 

תשקיעי בקשר שלך, אם יש התאמה ואהבה ורצון- אז אין שום צורך להתייחס לעדה.

במיוחד שהיום בכלל הכל מעורבב וכבר אין לכל אחד את העדה שלו באמת..

אני תימניה ובעלי אשכנזי..

ובעלי מגיע ממשפחה יקית גם..

לנו זה לא משנה בכלל!! אנחנו לא בגולה..המנטליות של כולנו היא כבר ישראלית ואם הייתה למשפחה שלנו בעיה (וב"ה לא הזיז להם..) אז בעיה שלהם!!!!

אני מאמינה שאם אתם מסתדרים ומשדרים על אותו גל זה לא אמור להפריע..

יש הרבה דברים שונים שמגיעים איתם שלא קשורים לעדות שהם לפעמים הקשים יותר..כמו למשל סגנון חיים בדברים הקטנים של היום יום..

אני מאחלת להורים שלך שבע"ה יזכו לפקוח את העיניים ולפתוח את הלב..אנחנו בארץ ישראל!!הוא יהודי וזה מה שחשוב!!

(מנסיון..)

שתימנים הרבה הרבה יותר דומים לאשכנזים, ובפרט ליקים,

מלספרדים.

הם פשוט אשכנזים כהים..

לא בדיוק  העלית לי חיוך ענקי

שמעתי שהרב וולבה (שהיה ייקה ) אמר שתימנים הם יקים שירדו להשתזף בתימן.

מי שמכיר יודע שיש תימנים מאיזורים שונים בתימן ויש בתוך עצמם הבדלי מנטליות. יש כאלה שבאים מערים מסויימות שהמנטאליות שלהם ממש דומה לייקים כמו שהזכירו כאן הרבה.

ומעניין שהרבה חושבים ככה.

אם את מרגישה שאין פער מנטלי ביניכם (בעיקר על רקע עדתי), אז זה לא דבר שיצוץ פתאום, במיוחד ששניכם נולדתם בארץ, לפחות אני מתארת לעצמי שזה ככה.

פערים היו ותמיד יהיו בין שני אנשים, בוודאי כשמדובר בגבר ואישה.

ככה ה' ברא אותנו.

הבדלי עדות, ככל שהדורות שנולדים בארץ רחוקים מהסבא והסבתא שעלו מחו"ל ככה הפערים הולכים ומצטמצים עד כמעט נעלמים.

גילוי נאות- אני באה מבית שבו

אבא נולד בארץ למשפחה שעלתה מצפון אפריקה (המשפחה עלתה זמן קצר לפני שנולד ויש לו אחים שנולדו עוד בחו"ל)

ואמא נולדה בארץ בת לניצלוי שואה

נשואה לתימני שנולד בארץ ושני הוריו נולדו בתימן ועלו לארץ כשהיו ילדים

הילדים שלנו הם הכי קיבוץ גלויות שיש וכל מי שרואה אותם מתפעל מהעיניים שלהם- חומות וגדולות מאוד עם מבט עמוק וסקרן, כך שצבע עיניים זה לא הדבר היחיד שמתפעלים מהם.

אני רואה בהרבה דברים שחמותי דומה לאמא שלי- האשכנזיה, הרבה יותר מאבא שלי- הספרדי.

בסדר ונקיון, בנוסח התפילה.

מעולם לא הרגשתי שמבחינה מנטלית- עדתית בעלי גדל בסביבה שונה משלי והבית של חמי וחמותי הוא ישראלי לכל דבר. הדבר היחיד ששונה זו המסורת בתפילה ושיש הלכות קצת שונות למשל- אצל התימנים אין בישול אחר בישול גם בנוזל בשבת ולכן מותר להם לשים אוכל עם רוטב על הפלטה בשבת, זה דבר לא מהותי בכלל.

ההבדלים כ"כ לא משמעותיים שבגללם את צריכה לוותר עליו.

אם יש דברים שמפריעים לך ספציפית ואת מרגישה שלא תוכלי להסתדר איתם זה משהו אחר.

אם זה רק כי המשפחה טוענת שיש הבדלים, אז תתעלמי ותלכי אחרי הלב שלך.

ואם את חוששת מהחוסר טאקט של המשפחה- יש הרבה אנשים חסרי טאקט, לא רק בהקשר הזה. אם שניכם תהיו מודעים לזה ותחליטו ביחד מראש איך מגיבים לאמירות חסרות טאקט בהקשר של המראה התימני הלא רגיל אצלם אז כל העוקץ של האמריות האלה יצא ובשלב מסוים אולי זה יפסק.

בהצלחה רבה

עם כל הכבוד למשפחה שלו ושלך, אין שום זכות להפריע בהקמת בית חדש בישראל.

את לא חושבת ככה?

ואם את חושבת שאולי עדיף לוותר, אולי עדיף באמת. כנראה שזה לא זה.

משהו אמיתי וטוב - הלחמי עליו.

ללא קשר גזע, צבע. 

חבל שאם יקרה משהו בניגוד לליבך - תבכי על זה אחר כך, כל ימי חייך. 

[אה, וחוץ זה,

אני תימניה שנשואה לצרפתי.

ומושלם.

כ"כ מושלם.]

אני ב"ה אשכנזיה שנשואה לספרדי. לפני באירוסין דיברה איתה קרובת משפחה ושאלה אותי אם לא מפריע לי השוני במנטליות. התשובה שלי הייתה חד משמעית, לעולם לא אמצה אדם אחר עם מנטליות זהה לשלי. לכל משפחה יש את ההתנהלות שלה וההנהגות שלה. היום ב"ה אני רואה שיחד רקמנו וממשיכים לרקום "מנטליות" חדשה ששיכת רק למשפחה שלנו.  בהצלחה!

בס"ד

מכירה כמה זוגות בהם בן הזוג הנבחר לא היה אהוד על המשפחה, והרבה פעמים בסופו של דבר בפרספקטיבה של שנים, הוא הפך להיות החתן\הכלה הכי אהובים.

כמו שאמרו לך לפניי אם לך הוא מתאים, ותהיי מאושרת איתו, גם המשפחה תלמד להעריך ולאהוב את מי שעושה את ביתם מאושרת.

כמובן שיהיה עלייך ללמד אותןם שעל בעלך היקר לך מאד לא צוחקים, ורצוי עוד לפני שהוא בעלך, שיהיה ברור שאת לא מוכנה לשמוע עקיצות לא על המראה ולא על העדה, ובאופן כללי דיבור מזלזל בו.

 בהצלחה רבה!

אני ספרדי ואשתי אשכנזיה.

בסביבה שלנו (בסביבת בית הוריי) אשכנזים נחשבים 'קרים' ולכן המשפחה שלי קיבלה את זה בהתחלה לא משהו (לא קיצוני כמו אצלך אבל גם לא בצורה רגילה)

אחרי כ-3 שנות נישאוין אני יכול להגיד לך שזה לא קיים יותר - הם פשוט הבינו שזאת הייתה סתם סטיגמה

כל עניין המנטליות זה שטויות, אחרי הכל אם אתם באותו 'ראש' מבחינה דתית וכו'

אין סיבה שזה לא ילך לא משנה מה המוצא שלך\שלו

בכל מקרה, אני לא חושב שזה ישנה במשהו אם תגידי לאבא שלך דבר כזה או אחר

הוא ימשיך לעמוד על שלו עד שהוא יראה בפועל שזה שטויות

ונהנית מכל דקה...

אני מבינה מאוד מה קורה במשפחה שלך, גם אצלינו בהתחלה זה היה כך.

יש לי שני אחים גדולים ממני שהתחתנו עם אשכנזיות והכל היה בסדר, ואז אני באתי והבאתי תימני הביתה...

ההורים לא מכירים מספיק את המנטאליות, מפחדים בגלל סטיגמות של קמצנות, עקשנות, כל מני דברים נוספים שיש בהם סטיגמה. וגם בגלל שזה פשוט שונה ולא מוכר.

ושונה ולא מוכר זה בדרך כלל מאיים ומפחיד.

להורים שלי היה קשה עם זה, אך אני התעקשתי. אהבתי אותו ואת המפשחה שלו, נקשרתי אליהם בקלות ולא היתה לי בעיה עם ההבדלים במנטאליות בכלל.

התחתנו בחתונה שהיה בה עירוב של כל המינים- שירים ישראלים, תימנים, אשכנזים... היה מעניין.

אני נשואה 8 שנים.

ונהנית מהעניין מאוד. אני לא מרגישה שהבדלי המנטאליות משפיעים.

המשפחה קיבלה אותי נהדר והיום, לאחר שנים, אני רואה כמה הם אוהבים אותו, וכמה מקבלים.

אחריי התחתנו עוד 4 אחים עם כל מני (אשכנזים, ספרדים... כולם!)

וההורים שלי פקחו עיניים לראות שאמנם יש שוני אבל כולנו יהודים, ומה שחשוב באמת זה שהחתן יהיה אדם טוב, שיהיה טוב לבת שלהם.

השוני בין העדות לא באמת משפיע.

[מה שכן- אני רוצה לומר לך. יש דברים שצריך להתרגל אליהם- כמו בכל זוגיות נורמלית.

להכיר משפחה חדשה ולהיכנס אליה (גם משפחות אשכנזיות מצריכות היכרות ועבודה כזאת),

להתרגל לשוני ביניכם (בכל זוגיות זה ככה)

לאהוב את מה ששונה ולהכיר בזה שאתם שונים,

וגם להתרגל לכך שיש הבדלים אמיתיים שתצטרכי לוותר עליהם. למשל- הילדים יקראו בתורה בהגייה תימנית. יש כאלה שזה מאוד מפריע להם.

או שמנהגים שונים פתאום משתנים לבלי היכר.

זה יכול להיות מוזר.

אם את באה בראש פתוח- זה נפלא.

בנוסף- הילדים יוצאים יפים.... (זה פלוס אדיר בשילוב הזה..) ]

תהנו.

ואם את רוצה עוד שאלות- את מוזמנת! (מקווה להיות זמינה)

אני אשכנזי הנשוי למרוקאית באושר ברוך השם .

ברצוני לחדד דבר קטן שלדעתי הוא בעל חשיבות גדולה בנושא . 

לא נכון לומר שאין הבדלים בין העדות כי יש הבדלים ואפילו מינורים (והם תמיד יצוצו בעיתות משבר )

ההיפך הוא הנכון ,צריך להיות מודע שישנם הבדלים ולקבל אותם מראש ולא להיות מופתעים .

בכל נישואים גם באותה עדה ישנם הפתעות בחיים. לא נכון להיתלות בעובדה ששנינו מאותה עדה וממילא אני יודעת איך

בעלי יגיב בכל סיטואציה .

לדעתי זהו המתכון לחיים באושר 

לדעתי, אין קשר בין הדברים.. אם אתם אוהבים אחד את השני ומרגישים שזה זה .. תעשו את זה ! בת'כלס אתם אלו שחיים יחד .. וההורים יתרגלו לעניין.. שילוב נדייר מניסיון

אני לא ידעתי מזה תמני עד שהתחתנתי....

ממש לא כולם כאלה אבל הרבה כן!!!

המנטליות כלכך שונה!!!!!!!!!!!!! הוא התחיל לדבר איתי על תפקידים שלי בבית וכל מיני דברים שמי בכלל חשב שקיימים בדורות שלנו!!!!!!!!!!! כל עזרה שרציתי הוא אמר-זה תפקיד שלך! הוא החליט לבד החלטות ולא נתן לי שום מקום (והוא לא בנאדם אגרסיבי או משו..הוא עדין!) הוא לא הרים עלי את הקול או יד חס ושלום אבל אני יודעת שזה רק בזכות עבודה שעשה על עצמו....והוא לא הזכיר את זה בפגישות שלנו....הוא חשב שהוא מתחתן עם "ספרדיה כשרה" ואני לא הכרתי תדברים האלה!!

אבא שלי תמיד עזר לאמא שלי בהכלל! אפילו הוא קבוע מבשל לשבתות..ובעלי הזדעדע מעצם המחשבה... אבא שלו פשוט ישב רגל על רגל ורק התעצבן אם לא הביאו לא בדיווווק את מה שביקש!

היום בעלי ממש לא תימני ממוצע... הוא הבין שזו לא דרכה של תורה ואם הוא אוהב את אישתו הדרך הנכונה היא לעזור לתמוך לא להתנהג כרודן ולא להרגיש שהוא מעליי.. הוא התחבר לרב שמדריך אותו והיום הוא עושה הכל בבית ובשמחה! והוא מקסים! הלוואי על כולן... אבל בהתחלה מאד סבלתי איתו!

אז יש מציאות כזאת שלא יגידו לי שזה מהדורות הקודמים...

פחות נפוץ לתימנים שלא גרים במקומות של תימנים...

14 וחצי שנים.

( אוף זה כאלה שטויות!)

ובכלל, כה מצער לשמוע וגם מן המגיבים. כולנו בני השי"ת ויש להבין כי אבחנה בין יהודי ליהודי מכל סיבה שהיא ורקע עדתי בכלל זה אינה פחות מאשר חילול קודש ממש.

את עצתי לא קיימתי עצמי וכיום אני מודע עד כמה חשוב הדבר: שוחחו בכנות ובפתיחות על כל מה שעשוי להטריד אח"כ. ניהול משק הבית ילדים חינוך רמה דתית קשר עם ההורים.... לא הכל תגיעו להסכמות שוות אבל לפחות תדעו מהן הציפיות והיכן מחלוקות אפשריות בעניינים מהותיים.

בשורות טובות! 

תמיד יהיו הבדלים בין משפחות שונות. לא משנה אם הן מעדות שונות או לא.

אני ובעלי באים ממש' אשכנזיות והיו כלכך הרבה הבדלים. והיינו צריכים לבנות את ביתנו

ביחד מההתחלה וזה מה שנקרא לבנות בית חדש בעמ"י.

היחס של המשפחה לבן הזוג יכולה להיות בעייתית- אבל בשביל זה יש אותך. כשתראי לכולם

שזו הבחירה שלך ואת שלמה איתה הם יאלצו להתמודד עם העניין... ואגב את יכולה לקרוא פה שרשורים

קודמים על עינייני חמותות וכדו'

אישית אני לא מבינה מה הבעיה עם עדות שונות כל אדם הוא אדם בפני עצמו. בעניין עזרה בבית שהזכירו פה-

מכירה אשכנזים שלא נוקפים אצבע בבית וספרדים ותימנים שעושים יותר מנשותיהם...

בהצלחה

הגיס המרוקאי עוזר לאשתו בכל והגיס האשכנזי רדום וקמ מאוחר כל יום.. והם עוד לעגו לפני כן לאחות שהתחתנה עם המרוקאי..

אין כללים,  לפעמים יש הבדלים שמדביקים אותם בכוח לעדתיות וסטיגמות.. והאמת היא שתמיד יש הבדלים בין משפחות

כבר שבוע מסתובבת עם חוסר סבלנות, רצון להתרחק ממנו.

לא יודעת למה ולמה דווקא עכשיו

יש מלא מחשבות לא טובות של ביקורת

ולמה התחתנתי איתו בכלל..

ביומיום אנחנו זוג שאוהב ומתקדם בבניית היחד, כמו כולם..

וסתם פתאום הלב התחיל לעשות בעיות.

למה?

אבל- נניח וזה לא זה. 

נורמלי שיש כאלה שינויים ברגשות שלנו לבן הזוג?

אני יודעת שזה נכון ההיפך, שלפעמים יש תקופות שאני יותר דביקה, יותר צריכה את הנוכחות שלו

וחושבת עליו חיובי וכמה שהוא טוב. אבל עכשיו זה ממש ההיפך..

דברי איתו על זה! אל תשאירי את הנושא עמוק בלב כי אולי זה ילך למקומות אחרים..

לי אישית לא קרה שהתחרטתי על החתונה, אבל כן קרה שפתאום גיליתי עוד צדדים שלא הכרתי לפני החתונה והייתי קצת בשוק ולא ידעתי מה עושים פתאום...

ולכן כ"כ חשוב לדבר ולחלוק את הרגשות, הוא לא יידע מה את מרגישה אם את מסתירה את זה ממנו, ולעניות דעתי זה ממש עוזר להגיד "פתאום יש לי הרגשה כזו וכזו אבל זה לא אומר שאני כבר לא אוהבת.."

תבדקתי את עניין ההריון, בתחילת הריון (שליש ראשון) להרבה נשים יש חוסר חשק כזה בבן הזוג..

בהצלחה רבה!

שבוע רביעי ככה.

כבר בשלב הזה יש סימנים להורמונים המשתוללים?

בגלל ההורמונים שמשתוללים וההרגשה הלא טובה...

אז זה יכול להיות...

ובאמת- כמו שכבר אמרו- ממש חשוב לדבר על תחושת הריחוק

שלא אומרת על שינוי באהבה אמיתית...

בגלל זה זה ככ מפחיד אותי

באמת כדאי לוודא את עניין ההריון, זה יקל מהפחד הספיציפי הזה (במידה וזה  נכון זה יביא איתו עוד הרבה דברים בע"ה..)

ובמקביל- לצאת קצת מהשגרה ולעשות דברים כייפים יחד- כמו שבתק' הדייטים, היומיום הרבה פעמים "שוחק" והניצוצות של לפני החתונה די נעלמים כשנכנסים לשגרה יומיומית שכזו

תנסי לתת לו כל מני דברים, להשקיע בו וכו', עם הנתינה מגיעה האהבה!

ואם באמת את מרגישה שהכל מוזר- כדאי ללכת לייעוץ! אין לי נסיון בתחום, אך הבנתי שזה עוזר מאוד ופותח לנו את החשיבה על דברים שלא חשבנו וכו'..

בהצלחה גדולה!! 

את צריכה להרגיע את עצמך ולא "למדוד" בכל רגע מה את מרגישה.

החשש עצמו והבדיקה התכופה עצמה של ההרגשה - מפריעים להתפתחותה הטבעית.

את צריכה לדעתי לומר לעצמך, שאתם בונים ביחד בית. אם לא "מרגישים" פתאום כ"כ, או עולות מחשבות שליליות ללא סיבה ניכרת - ולא משנה "למה" - צריך להתעלם; להשתדל בשיחה נעימה, בהתענינות, בעשיה למען השני - וסוף הרגש לשוב למקומו.

זה תירגול טוב לכך שאינך תלויה רק ב"הרגשה" בפועל בכל רגע נתון. אתם במשימה משותפת. אתם נשואים. "להעיף" הצידה את מחשבות הביקורת, קל וחומר את ה"למה התחתנתי". זה לא רלוונטי לחלוטין. אתם נשואים - זו מציאות. מציאות גדולה וחשובה. כעת אתם בונים אותה שתתפתח למשפחה טובה ויפה וזהו.

זו הזדמנות

לנסח מחדש לפי איך שאת מכירה את בעלך עכשיו

את התשובה לשאלה "למה התחתנתי"

תשובה בוגרת יותר, בשלה יותר, עם הכירות וניסיון מעמיק יותר- שמתאימה לחיים שלך עכשיו...

ברמה הכללית-לגאולה השלמה

ברמה הפרטית-להתקרב לשם יתברך,מידות יותר מתוקנות,הרחבה בתחום החומרי

ברמה הכללית- לגאולת עם ישראל, כולל משיח מקדש והכל

ברמה הפרטית- להשלים ולסגור כמה מהלכים לא פתורים בהם התחלתי השנה. זה גם סוג של גאולה..

סביב ביה"ח זה יכול להביא צירים ואז אולי תקבלו מתנה לכבוד יום הנישואין...

בס"ד

יש מושג כזה בעולם הכללי שבחורה שמתארסת יש לה את ליל החרטות.

ישר אחרי שהתארסתי חברות שאלו אותי נו,היה לך את ליל החרטות?

זה הגיוני,זה קורה,זה לא מוזר בכלל.

הפחד מהלא נודע הופך את זה לפעמים ל..

אולי זה לא זה.

זה מלחץ,זה מתחושה שאין דרך חזור.

כוווווווווווולם חוות אתזה ..

שה' יהיה בעזרך.

אולי כי בדברים טובים, תמיד יצר הרע גדול יותר: המחשבתי, והמעשי.

חשבי על פרויקט: ככל שהוא יותר גדול,

כך המורכבות שבבניתו תהיה יותר גדולה.

במידה והוא קטן מימדים,

המורכבות פוחתת.

שיחה מלב אל לב, בעדינות ובנחת רוח בוודאי תהפוך את התמונה לבהירה יותר.

אל תחששי.. 

ובהצלחה רבה!

חייב להרוס את החגיגה.

יתכן שזה כמו שאומרים כאן, 'פרפרי מאורסים'. ויתכן שלא.

מה שאת מתארת נשמע מאוד לא טוב. לדעתי חייב בדיקה.

כי את שמה אצבע על התנהגות מסויימת שחוזרת על עצמה. לא מדופר בפחר לא מוגדר לגמרי כמו כל מאורס.

ולכן לדעתי, יש עלייך חובה לבדוק שלא "נפלת".

בהצלחה

ואושר רב.

זה יוכל להיות גם אחרי..

לא כי הוא רשע.

אלא גברים לא תמיד רגישים לדקויות היפות של שייכות.. ושיתוף

הם יוצאים מהמנטליות הרווקית  לאט לאט אם הם עובדים על זה.

שאל תקשיבי לאף אחד

כי כל אחד נותן לך עצה מהחוויה שלו.

אחד חווה בלבולים והיום הוא שמח,  השני היה בטוח וסגור על זה מהתחלה, השלישי היה אכול ספקות ועד היום הוא חושב על זה אם היה נכון להתחתן..

ואני אומרת את זה מנסיון..

אנחנו אנשים שונים שרואים הכל אחרת.

ולכן- תבדקי את זה עם עצמך ואיתו

יכול להיות שזה בלבולים מותרים ומאושרים ויכול להיות שזה סימן שצריך לשים לב אליו

בס"ד

זה לחלוטין לא חשוב אם זה קורה לכולם או לא, מה שחשוב שתביני למה זה קורה לך?

לעניות דעתי זה שזה טבעי לחשוש לפני חתונה זה לא אומר שצריך להתעלם מזה.

תבדקי עם עצמך, ותנסי להגדיר מה באמת מפריע לך?

אולי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך וכ'.

חששות לפני חתונה זה לא אומר לבטל חלילה, אבל לא להתעלם. לבדוק פנימית ולהבין את עצמך, ולו כדי להיות בע"ה כלה שלמה, שמחה ומאושרת ביום חתונתך!

מעבר לזה, כדי לבנות בע"ה תקשורת בריאה בינך לבעלך, חשוב שתהייה לך תקשורת טובה עם עצמך.

זה לא אומר שצריך להיכנס ללחץ חלילה, אבל אל תתעלמי מהתחושות שלך, תני להם מקום, תבררי עם עצמך את הדברים, כי הדבר האחרון שזוג צעיר ונשוי צריך זה שאלה בלתי פתורה מתקופת האירוסין.

שוב, מזל טוב, ושנשמע בשורות טובות!

ונשים מטבען יותר מתחברות.. ככה ה' ברא אותנו וצריך פשוט ללמוד הרבה על השוני כדי להבין יותר את הבן זוג שלנו.

התחלת כבר הדרכת כלות?

ממליצה לך לדבר על זה עם מדריכה או עם מישהו מקצועי כדי להבין מה קורה פה..

מזל טוב 

בס"ד

את התגובות, אני במקומה הייתי מתעצבנת בכלל שהעלית שאלה כזאת לפורום...זו דעתי...

שמר עקיבא חושב שאחרי שהוא יתן לה לראות את התגובות של הדמויות הוירטואליות 

היא תהפוך להיות "אישיות מרוצה ומאושרת" ( צ )....

האפקט של עיתון שפונה לברר מה קרוה- חזק הרבה יותר על חברות...

או שולחת למועצת הצרכנות (או שיש להם שם דומה ושכחתי?) מכתב בקשה לעזרה

ושהחברה תלמד לתת שירות לקוחות

שילמת את מיטב כספך- מגיע לך תמורה ראויה

והם דווקא עזרו. כי החברה באמת התייחסה פתאום בצורה יותר רצינית

אך הבעיה חזרה על עצמה, והפעם- החברה מתעקשת שאין לה מה לעשות יותר

מה שדורש יותר אסרטיביות ועל דרך זו גם פגיעה בעובדים שניסו לסייע:

כי בעצם מלאכתם לא הואילה..

גם אנחנו מידי פעם סופגים דברים כאלה ואחרים כדי לחסוך עימותים --- ואפילו עימותים הוגנים

אמנם דין פרוטה כדין מאה  אבל באמת תלוי כמה המוצר  עולה . 

כמה סביר לבקש ממני להנזק כדי שאחר לא יפגע?

ועדיין אין זה מן הדין אלא לפנים משורת הדין 

זה באמת לא פשוט,

במיוחד למי שלא אישיות כזו

וגם אם כן ירכוש את התכונות הנצרכות כדי לקבל את המגיע לו

קשה מאוד לראות שאתה פוגע באחרים!! 

על אף שאין לך כוונה בכלל..

לפגוע באף אחד - ובוודאי לא כדאי לרכוש תכונות שליליות.

צריך קודם לסדר את העניינים בראש, להבין שסה"כ את רוצה דבר צודק - עפ"י החוק חייבים להחליף או לקבל בחזרה מוצר פגום.

אם הם לא רוצים - יש בכך צד של גזל. אדם יכול לוותר, ויכול גם לדרוש.

אם רוצים לדרוש - לא צריך "תקיפות". צריך להחליט שאת נשארת עם התכונות שלך ועושה מה שצריך גם בנחת וגם ביעילות, בלי להיסחף.

קודם כל, שולחת מכתב לחברה, עם העתק למועצה לצרכנות, סוקרת בקצרה ובנימוס מה שהיה. ואומרת שבהיות שנסיונם לא צלח - אז את מבקשת או שיתקנו שוב, או שיחליפו, או שיחזירו את התמורה, כמחוייב בחוק.

מכתב מקביל - למועצת הצרכנות; וכותבת שאת לא אדם של "מריבות וויכוחים" ואת מבקשת שידרשו מהחברה לקיים את האמור בחוק.

אל תערבי  אף עובדים, כך שלא תהיה בעיה של פגיעה במישהו.

יש להניח, שאם מועצת הצרכנות ישלחו להם התראה נוספת - יש סיכוי שיעדיפו להחליף/להחזיר, ונגמר.

החוכמה הגדולה בדברים הללו, זה להיות יכול לפעול באופן המעשי המינימלי הנדרש, בלי לערב את ה"אישיות" יותר מידי. להישאר לגמרי את. ולקחת פרופורציות. להגיד לעצמך - זה לא סוף העולם, לא שוה "להתקלקל" בשביל זה, ומצד שני - לא טוב שכל אדם נינוח לא יוכל לקבל מה שמגיע לו. אז מנסים - גם בנחת וגם ביעילות. הצליח - הצליח. ואם לא - אפשר לשקול אם שוה, במקרה שזה לא נזק גדול. ו.. לא לחשוב על זה יותר מידי. יש עוד עניינים בחיים..

והם מתעקשים שלא לעשות דבר.

כך שלא נותר לי אלא לגשת לתביעה

ואם על הדרך מישהו יפוטר בגללי- זה לא יהיה לי נעים בכלל

וזה מטריד אותי- גם בגלל עצם הפגיעה

וגם כי מכשיר שכזה שפגום, מהווה סכנה לנפשות בבית

תודה.

אני רצינית

יש בעיתון מדור צרכנות- של פניות של אנשים שלא קיבלו שירות

(אין לי כרגע עיתון כדי לשלוף לך את המייל שלהם... בעז"ה אחרי שבת- כשיש עיתון...)

לפעמים הפרסום השלילי מזיז לחברות הרבה יותר מאשר הצורך בהגינות צרכנית

והלוואי שזה לא משהוא שאני אצטרך לקנות

יש שם מדור צרכנות כזה?

http://a7.org/MailAttach.aspx?act=nppdf&f=508

לא פניתי לעיתון,

אחשוב על הרעיון..

ואם הוא לא מטבל לשביעות רצוני, אפנה לגורמי הפיקוח המתאימים.

לא הבנתי את החשש שעובדים יפגעו מהעובדה שלקוח דורש/מקבל את מה שמגיע לו.

רק ניקוי יבש..

(וגם של מנגו... ועגבניות.... ושאר פגמנטים אדומים-צהובים ממקורות טבעיים)

אפשר להוריד באור שמש.

לכבס כפי ההוראות כביסה של טלית

לתלות לייבוש במקום המואר באור שמש. לא חייב שמש ישירה (שהיא בעיתית ביותר לצמר) די במעט שמש כדי להוריד את הכתם.

ואם לא - ידהה עם הזמן

זה גורם להצהבת הצמר.

פשוט מצוינת עבור כך!

להניח לכמה שניות על הכתם ולשפשף

אני הצלחתי להוריד כתמי תות ישנים שהיו על בגד באמצעותה

ולתלות בצל.

זו המלצה כללית אגב, כדי לשמור על איכות הבגד לאורך זמן

שמש חזקה מידי גורמת לבגד במשך הזמן לדהות וגם מסירה ממנו את הריח הטוב של הכביסה.

גם אני בתחילת הנישואים,  בכל חודש מחדש הייתי נכנסת למצב רוח עצוב. אצלי בנוסף לתחושת הריחוק הייתי מרגישה אכזבה ותיסכול ששוב לא נכנסתי להריון.

גם לי זה היה ככה,במשך הזמן לומדים יותר על המשמעות הרוחנית של המיצווה ויכולים לראות איך היא מרעננת ומחזקת את הזוגיות.

זה קשה ובאיזשהוא מקום- לא טבעי!!!

ובכל פעם שצריך להתרחק אני בשוק לכמה דקות עד כמה שמעשה הריחוק הוא ככ לא טבעי. כי הוא האדם הקרוב אליך ביותר ורק אליו אסור להתקרב.לא רק לגעת, גם להתקרב.(!!תוך כדי שאני כותבת אני ממש מרגישה את האבסורד שבזה..)

עם כל זה, אני חושבת שעם הזמן זה עובר מהלב לשכל

לאט לאט מתחילים להבין את זה ולא רק להרגיש..

יש בזה יופי ובנייה

וכדי לעודד, גם אצלנו הרבה פעמים מתקבל בקושי גדול יותר שלי לעומתו. כי כמו שכתבת- אצלנו מודגשת הקרבה. וגם כי אנחנו במחזור וזה אנחנו שעוברות את תהליך ההיטהרות.

הרבה הצלחה מתוקה!

ורק רציתי להוסיף לאנונימית פותחת השרשור שקיים פורום סגור של נשואות בלבד, ושם אפשר לדבר יותר בחופשיות. לאישור כניסה יש לפנות ל'שירה שירים' או ל'שירשור'

ההצעה הכי טובה שאני יכולה להציע זה ללמוד הרבה על המיצוה,להתעמק במשמעות הרוחנית שלה ואיך אתן רוצות שזה יתבטא בחייכן,הלימוד מאוד עוזר להבין את המורכבות ומחזק.

אני יכולה להגיד לך שהימים האלה בונים את הקשר.

כן, אנחנו הנשים זקוקות לקירבה, פחות למגע אינטימי. אנחנו מרגישות אהובות ע"י הקירבה.

בפן אישי-

בתחילת הנישואים היה לי קשה מאוד. הייתי בוכה המון בימים האסורים וכ"כ כ"כ  מחכה לליל הטבילה רק כדי לקבל חיבוק. לא מעבר.

אח"כ, ברוך ה', נכנסתי להריון. (אחרי שנה). מעבר לשמחה הענקית על הנס העצום, כ"כ שמחתי להיות 9 חודשים מותרים!! בלי כל ההרחקות....

אח"כ- לידה- חודש וחצי אסורים. היה ארוך, אבל שרדנו. אח"כ 4 חודשים של שקט ממחזור וטראח... עוד הריון... עוד פעם 9 חודשים של היתרים (ב"ה). יוצא שאנחנו מותרים המון המון המון המון המןו זמן.

אמרתי לבעלי השבוע- קשה לי עם כל ההיתרים האלה. נכון שזה כיף, הכי כיף בעולם, אבל אני חייבת את הנשימה שלי, לבד. זה כ"כ נכון מה שאמרה התורה העניין הזה של השבועיים. זה פשוט נותן טעם חדש לימים הזוגיים, לחוויה הזוגית שלומדים להעריך.

וזה לא בקטע של- נמאס לי ממך, אלא אני צריכה קצת להתרחק כדי לבחור בך מחדש. לקבל פרספקטיבה נכונה.

מאחלת לך את כל הטוב והרבה נחת מחיי הנישואים, בניין עדי עד בע"ה.
 

וכנראה שלא מתרגלים לזה, אבל לומדים להימנע מהבכי איכשהו...

התקופות האלו היו קשות גם לי, אבל אשתי היתה בוכה בכל חודש מחדש במשך השנה הראשונה.

ואין לזה שום קשר להריון.

בשנה הראשונה בכלל לא חשבנו על הכיון הזה בכלל, הקושי הוא מעצם הריחוק.

הדרך היחידה להתמודד עם זה היא לנסות להיזכר בכל פעם איך היה בתחילת החודש (אחרי הטבילה), ולומר לעצמכם שזה שווה את כל זה, שהשמחה של הימים שאחרי המקוה רק מעצימה את התחושות.

זה אמנם אתגר אבל מפתחים את הקרבה ללא מגע.

הרי כל זוג שומר נגיעה התחיל את הקשר עם קרבה מתפתחת וללא מגע.

זוהי אמנות הדיבור. לפעמים אפילו דיבור ללא מילים.

יש קרבה של לדבר.

יש קרבה של להקשיב ולתמוך.

יש קרבה של לצאת לטייל אפילו לחצי שעה בחוץ.

יש קרבה של לעשות משהו ביחד ולהעריך את האישיות של השני, לשמוח במי שהוא.

יש קרבה של להיות הזוג הבודד מול קבוצה שונה וכך להרגיש את המשותף והקרבה.

ויש עוד הרבה מקום להרגיש קרבה שמבוססת על ההכרות, על התקשורת, על החוויות המשותפות, על החלומות המשותפים, על הדרך המשותפת. והכל יכול להיות ללא שום מגע.

זה לא קל. זה לוקח זמן. אבל זה אפשרי. ואם קשה זה אומר שאתם בתחילת הדרך ויש לכם מה ללמוד, בדיוק כמו שמי שמתחיל להתאמן בספורט לא ברגע אחד נהיה אלוף ברמה אולימפית. לפחות תדעו שיש דרך אותה אתם עוברים ובסופה תרגישו כל כך שלמים וביחד גם ללא שום מגע. זה אולי הקסם שבהרחקות שמיוחד לנו, היהודים, שיכול אם רק נדע להשתמש בזה נכון, להביא אותנו לעומקים שלא ידענו שקיימים.

בהצלחה!

וזו לא קלישאה, זו האמת לאמיתה.

בתקופות הקרבה כשאנחנו מדברים, מהר מאוד זה הופך לנגיעה והתקשורת הופכת גופנית.

בתקופות של ריחוק- אנחנו יושבים כל אחד בקצה שני של הספה (או על ספות אחרות), כל אחד מהמקום שלו. מגששים דיבור.

מגששים במלים. מחפשים את המשותף לנו שאינו גופני. שהוא רוחני, עמוק יותר. קרוב יותר במידה מסויימת.

בתקופות האלה אנחנו מגלים מה זו קרבה נפשית אמיתית. בלי המחיצה (כן!! לפעמים זו מחיצה!!) של הנגיעה.

דיבור טהור ונקי, רחוק ממגע.

דיבור אמיתי שאנחנו יודעים מראש שלא יוביל לנגיעה ולכן הוא מתפתח מאליו למקומות עמוקים יותר.

אם היינו משוחחים את אותה שיחה כשהיינו מותרים- הייתי מהר מאוד מניחה ראש על כתפו והיינו משתתקים.

הדיבור הוא עמוק הרבה יותר כשמוציאים את הפן של הנגיעה.

הוא פשוט מעביר לפאזה אחרת- רוחנית ועמוקה יותר. אמיתי יותר. קרוב יותר!!

זה מגיע עם הזמן, לא מייד, ומצריך עבודה.

ושווה את זה ביותר.

הקשר הנפשי חזק לאין ערוך לאחר תקופה כזאת!!!

והתגובה שלך- נורמלית לחלוטין. גם לי זה היה. הקושי קיים. לומדים להתמודד ולהתעצם מתוך הקושי.

בהצלחה!

ואני לא רוצה להפחיד אותך, אבל אני למשל אחרי לידה ואנחנו אסורים כבר חודש וחצי... זה מ-א-ו-ד קשה...

כמו שכתבו כאן, זו פשוט תקופה שצריכים להתחזק באמונה, שזה הכי טוב לנו. וממש מרגישים (אם עובדים על זה) שהקשר הרגשי והרוחני מתחזק... וזה חשוב מאוד

יקירה, פשוט תבקשי חיבוק מה' זה הזמן שלנו איתו

בהצלחה רבה

את מוזמנת לפנות באישי...

קצת השתנה אבל את יכולה לנסות אצלי באישי

קח מטפחת שלה שזה ישמש לך כגיזרה...

וחמוד ביותר! אשרייך על הההשקעה!

בהצלחה...

על מישהי שרצתה להכין לחמותה מטפחת. מישהי שם נתנה קישור לפירוט מדויק איך להכין מטפחת. תחפש!

ישר כוחך!

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1750&MessageId=141378962&r=1

יעזרו לך בכיף,

בהצלחה

יש מצב למשמרות לילה?

ואין סיכוי כי אני חוזרת כמו סמרטוט הביתה..

זו דורש ממך לעשות עבודה טיפה מידי יסודית

ולבדוק אם יש נשים שצריכות בייביסיטר דווקא בימים בהם לא תלמדי

אך זו נראית לי אופציה טובה עבורך:

כזו שכמה שפחות תגזול ממך כוחות

וגם שתתאים למערכת שלך..

המון בהצלחה!!

בד"כ זה כסף טוב..

את יכולה אפילו שיעורים פרטיים יותר בזול ואז יש לך כמות של ילדים וזה הכנסה לא רעה בכלל....

יש בהרבה מתנס"ים חוגים,

או פעילויות שנעשות כמה ימים בשבוע

כדאי לך לברר לגבי האופציה הנ"ל..

אולי יתאים.

רחוב המלך גורג- בצד שמול מגדל הפעמון

יש שם כמה חנויות מטפחות- גם פשוטות וגם יפות

יש גם בחנויות בגדים (אקוורלה, בת עין...)

ברחוב יפו אחרי תחנה מרכזית יש חנות

בסנטר1 יש חנות (ליד החנות בע"ח עם האקווריום הגדול.. לפני ששת)

בתוך תחנה מרכזית- ממש אחרי הכניסה- יש דוכן גדול

המטפחות שלהם גדולות ויוצאות יפה על הראש..

"לילקה"

לא להתקשר בשעות מאוחרות בלילה

באופן כללי להיות יותר רגישה

ולהבין כשהיא לא מעוניינת..

ביחס חם ואוהב. ו"להרגיש" אותה שזה לא "על חשבון".

כמו כן, כדאי לדעתי להשתדל, בתכנים, "הפרדת תחומים" מסויימת.  יש דברים שהם בין אשה לבעלה ולא משתפים בהם את החברה. אתם בונים כעת "רשות היחיד". יש מספיק דברים שאפשר לשתף, גם שלכן וגם של ענייני-בית, בלי להיסחף מידי על מה שבין איש לאשתו.

אני דוחפת אותם למכונה, גם ככה צריך לייבש/לתלות אח"כ והם מתקמצ'צ'ים בכל מקרה, אז למה לקפל כדי להכניס למכונה?

אני דוחפת אותם למכונה, גם ככה צריך לייבש/לתלות אח"כ והם מתקמצ'צ'ים בכל מקרה, אז למה לקפל כדי להכניס למכונה?

אני הולכת לנסות..

בכא לא הייתי חוששת לגבי מידת הניקיון

מכונת הכביסה עושה עבודה חזקה וטובה..

הבד צריך לזוז- כדי להתכבס, ולא להיות דבוק שכבה אחת לשניה בקיפול

מה שכן יעזור להם לא לצאת מקומטים - זה הקפדה בשלב התליה

לקפל יפה ומרובע את המצעים- ולשים אותם מתוחים על החבל

כשאת מרימה מהחבל- הסדין כבר חצי מקופל...

הזמן חשוב כי איתו מתרגלים לכל מיני רעיונות, שומעים ומבינים עוד דברים שקשורים לזה, משתנים מכל מיני בחינות ועוד.

לדעתי, את לא צריכה להתעסק הרבה עם הנושא של להתחתן, כי את לא שם.

מצד שני - אל תקבעי לעצמך את המחשבה שזה מפחיד.

שום דבר לא מפחיד, רק שונה.

תסתכלי סביבך, תראי שרוב העולם רוצה בשלב מסוים - לא שלך, מאוחר יותר - חיים של נישואין

אז כנראה שיש בזה יותר טוב ונעים מאשר לא נעים, נכון?

(ואני באמת מקווה שאני לא כותבת לריק לאיזה טרול)

את מפחדת ממשהו שהוא לא נתפס בעינייך כי הוא לא מתאים לחיים שלך

לא במקרה את לא מתחתנת עכשיו..

עם השנים את גדלה, לומדת וחווה המון דברים חדשים שמעצימים ומבגרים אותך. ובכל שלב וגיל יש את החוויות שמתאימות לאותו שלב.

כשתגיעי לגיל של בשלות לנישואים תאמיני לי שזה לא הדבר שממנו תחששי..

ואני יכולה לתת רשימה של 100 דברים שבגיל 15 מפחדים מהם

כי זה באמת לא מתאים לשלב בחיים

אבל בגילאים אחרים זה מתאים ומרגיש טוב.

למשל?

לנהוג באוטו (עם אחריות על עוד נוסעים)

לקנות דירה

להיות סטודנטית

לעבוד במקצוע שלמדת ולעשות "קריירה"

להיות אמא ל4 ילדים

לחיות רק מהמשכורת שלך (כמעט בלי עזרה מההורים...)

ללכת לעיר זרה כדי לגור

ויש עוד המון...

כולם מפחידים

גם אמא  לילדים- קצת מפחדת להיות סבתא ... עד שהיא מגיעה לשלב הזה בחיים- ומתאים ובשל לה- ולא מפחיד...

יש בנישואין כמה דברים שעוברים בין הבנות בשמועות, בשושו

ולפעמים יש טעויות ואי הבנות של דברים בסיסיים- ואז אוכלים סרטים...

כדאי לחשוב אם הפחד בא משם- ואז לברר עם אמא\ אחות \דודה\ מדריכה\ (אפשר גם אצלי באישי) מה האמת ולמה לא לפחד...

בעז"ה כשתהיי בגיל המתאים תכירי משהו ותרצי אותו כ"כ עד שממש תרצי להכניס אותו למיטה שלך. ועד אז...תחיי את חייך בשקט ושלווה ובלי דאגות כאלה.