פורום נשואים טריים (עמוד 571)

"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל"

"אם זה טוב ואם זה רע -אין כבר דרך חזרה"

 

אבל כל שלט ישמח. ובעיקר- שוקולדים! וממתקים.. צ׳וקולוקים כאלה מפנקים.. תתפרעו!

בס"ד

 

ובהמשך:

 

כאן בונים בניין עדי עד משפחת חכמנינוף

 

 

כשיש אמונה בחי העולמים, ועושים השתדלות הכסף נוחת בלי לשים לב

יש כל מיני דרכים..

הבעל עובד בין לבין.... חוסכים ממש.. עובדים בחופשים...

 

מי שמאמין שאכן התורה היא ערך עליון ומוכן לעשות בשבילה הכל, יסתדר!

 

(אני אשת אברך, לומדת מקצוע תובעני, ומכירה סביבי לא מעט כאלה...)

כי הן באמצע הריצה בין האוניברסיטה לעבודה ומשם לילדים בבית ואח"כ לבנק - לשכנע אותם שעוד מעט המינוס יעלם....

סתם ...

לכי אחר האמת שלך, אבל עם ראש על הכתפיים ולא בעננים. מכירה הרבה זוגות כאלה והם מסתדרים , אמנם בצימצום גדול

אבל מסתדרים. (כוללניק יכול לעבוד בסופי שבוע ובבין הזמנים, גרים במקומות לא יקרים, לסטודנטיות יש גם חופשים שהן יכולות לעבוד)

אשריך שזה מה שאת מחפשת

אנונימי, באמת תהיתי לעצמי כמה נשות אברכים מסתובבות כאן.. 

בתור אשת אברך (כמעט 3 שנים 2 ילדים)

 

מה שמחזיק אותי זה הידיעה שאאני עושה את הדבר הנכון והכי טוב ושאני בחרתי בו!!

 

יש הרבה בנות שרוצות בעל אברך בגלל כל מיני סיבות ואם הרצון לא אמיתי הוא לא יחזיק מעמד בשעות מצוקה, 

 

תאמיני בזה, תקראי על זה הרבה, תדברי עם נשות אברכים, תראי בתים של אברכים, זה באמת נותן המון!!

 

בהצלחה יקרה ואשרייך שאלו השאיפות שלך

 

 

 

 

ומגשימים חלומות ממש כמו ילדים

 הוא בישיבה כבר כך וכך שנים 

היא קצת פחות ממנו אבל ממש בעניינים  

הם חיים בבועה  ומגדלים בתוכה ילדים

היא מספיקה גם לימודים 

ובין לבין במזדמנות עובדים

ומקווים שזה ימשך כמה שיותר שנים 

כי בשבילם !! רק ככה אפשר להתחיל את החיים

 

לעניין

הסרט הטוב מתחיל אחרי הנישואין אם באמת מאמינים בזה ומוכנים להשקיע במטרה משותפת

זה לא פחות חשוב מאשר לחיות בצימצום כדי להיות שבוע במלון בקיץ או לקנות דירה אחרי שנתיים או כל חלום אחר

רוב ככל הזוגות הצעירים מתחילים את החיים קצת בדחקות, אז אולי אנחנו קצת יותר 

כל אחד והחלום שלו !

זה אפילו נותן נופך של נחת בבית כי מחליטים מה חשוב וממה נלחצים וממה לא.

התורה מעדנת את בעלך מעבר למידות הבסיסיות שלו .

אבל ממה נחיה?

תשובה סופית כנראה שלא תהיה עד שתדעי מי הוא ומה כישוריו 

אבל רק תדעי שמי שלא חולם גם לא מגשים חלומות (הרגע המצאתי) 

צריך בחיים להיות תמיד בסולם שמוצב ארצה .עם שתי רגליים על הקרקע, וזה כולם זוכרים!

אבל לא כולם זוכים שראשו יגיע השמימה.... רק מי שחולם

 

 

 

חשוב כ"כ! גזרתי ושמרתי! 

אם את רוצה שבעלך ילמד תורה בשנים הראשונות הרי שאת לוקחת על עצמך את רוב האחריות לפרנסה.

וקשה לשלב את זה עם לימודים תובעניים ללא עזרה מההורים.
תלוי בכוחות שלך וכמה את מוכנה להשקיע

אפשר ללמוד ולעבוד במקביל, אבל זה מוריד מאיכות הלימודים והציונים, אז זה גם מחיר שתצטרכי לשלם.

אם את מוכנה להקריב ולהזיע אז הכל אפשרי, רק לא בטוח שהמטרה שווה את המאמצים הרבים 

בעלי אברך ב"ה, אנחנו נשואים כמעט שנתיים ויש לנו ילד מתוק.

וכן, מסתדרים! ההורים עוזרים מדי פעם אבל לא על בסיס קבוע (אין לנו מלגה חודשית מהם!)

כמובן שיש תמיכה רוחנית, אבל אף- פעם לא שמענו משפט- "צאו מהישיבה מה אתם חושבים לעצמכם.."

אז איך עושים את זה?!

בעלי עובד. כן. הוא עובד מאז שהתחתנו. (לדעתי רוב האברכים עובדים- חייבים לחיות ממשהו..) יש כל מני סוגי עבודות- מלמד, שטיפת בתים/ חדרי מדרגות/ שיעורים פרטיים וכו'. זה לא צריך לפגוע לו בסדרים, הוא יעשה את זה בין לבין..

יש לנו מלגה משיבה שמאוד עוזרת (ופה זה כבר תלוי על איזה ישיבה "תפלי" כי יש ישיבות עם מלגה של 500 ש"ח ויש של 1500 ויש אפילו יותר.. ב"ה, נפלנו על ישיבה של יותר- וזה עוזר מאוד.)

מוצאים דירה שאפשר לעמוד בשכירות שלה

כל עוד אפשרי מבחינתכם לא קונים רכב (אצלי האפשרי נגמר כשהילד נולד.. זה עניין אישי, מכירה הרבה מאוד שמסתדרים בלי)

יש זוגות שחיים על כסך מהחתונה עד שמוצאים את עצמם- תלוי מה ההורים החליטו לעשות עם כסך החתונה..

יש נשים שעובדות כמובן..

וכו'.. משומה ברגע שמגיעים לגשר- מגלים שבסכ"ה אפשר לעבור אותו.. תחסכי כבר מעכשיו שאת רווקה, וכשאתם זוג- גם כדאי לחסוך לפני שמגיע הילד בע"ה. וה' שולח את ברכתו. שיהיה בהצלחה עם זה, ובע"ה תזכי לחיות כך!

כתבתי את אותה הודעה בפורום "לקראת נישואין" על שאלה דומה, פשוט העתקתי לפה..

מסקנה מעשית של אשה שחיה כך -

 

וזה אמין בהרבה ממי שצריכים לנסות "לנחש" איך היא מרגישה...

זה לא משפט שאני המצאתי...

 

אברכות בשנה שנתיים הראשונות , מצויין. 

אחרי זה, במידה והבעל לא מעוניין להיות רב, ר"מ וכדומה 

שאז זה אחרת לגמרי , וזו ברכה שיהיו מורים ורבנים בעמ"י

ובשביל זה צריך ללמוד הרבה...

אז זה להיות נטל על המדינה, וגם אם האישה רוצה בזה, ושמחה

לעבוד כ"כ קשה , זה עדיין נוגד את הערך הבסיסי של תורה עם דרך ארץ.

זה בן אדם שלוקח כסף מהמדינה , אבל לא מכניס לה מס הכנסה. 

קרי, אדם לא יצרן, ואני אמנע מלכתוב פה מילים קשות יותר. 

או במילים אחרות, אדם שאבא שלי ובעלי , ועוד רבים וטובים קורעים את עצמם בעבודה,

כדי שלילדים שלו יהיה אוכל, חינוך ושירותים רפואיים וכדומה...

גם הרמב"ם יצא נגד תורה ללא מלאכה.

ואני ממליצה גם לפתוח פרקי אבות...

 

תורה זה ערך עליון, ובלי לימוד עמ"י לא יכול להתקיים, וגם מי שעוסק במלאכה חייב ללמוד תורה ולקבוע עיתים.

אבל אי אפשר רק לקחת ולא לתת. 

ושוב, מה שאני אומרת תקף רק לגבי אברכים שאינם לומדים הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב...

 

את הערך של "יפה ת"ת עם דרך ארץ", אצל מי שלומד חזק וחי את תורתו. כך מוסבר במהר"ל, וכן הגר"א.

 

"מס הכנסה" - לא מכניסים למדינה עוד הרבה אנשים עמלים שאין להם הכנסה גבוהה. אדרבה, כדי לעודדם בתור עובדים - המדינה נותנת להם לעיתים "מס הכנסה שלילי", כלומר: משלמת להם כי הם עובדים אך שכרם נמוך. אז דווקא מי שאצלו זה בגלל לימוד תורה, ומוכן להידחק באופן אישי - הוא ה"בעיה"?...

 

לעומת זה, האדם הזה מכניס למדינה לימוד תורה (גם לאלו שהזכרת ממשפחתך) שזה נצרך כאויר לנשימה, והוא "יצרן" בזה מאד-מאד.

 

יש מקום לגוונים שונים, לא צריך להיות "צרים" ו"להימנע מלכתוב מילים קשות" על כל מי שלא בדיוק בגוון שלי. לא מדובר כאן על עוברי עבירה, אלא על אנשי מעלה, גם אם לא לכל אחד מתאימה הדרך הזאת.

 

ובהיות ש"המלצת" לפתוח פרקי אבות, אני ממליץ שאם באים להביע השקפה על סמך המקורות - ולא סתם דעה אישית - להבין שלא בצורה כזו לומדים מקורות. זה כמו שסטודנט שנה א' לרפואה יורה בענייני ניתוחים מסובכים..

 

פרקי אבות - הגר"א אומר שההדרכות שם זה דווקא לא לתלמידי חכמים שעיסוקם התדירי הוא בתורה (למרות שגם להם בוודאי יש מה ללמוד משם).

 

הרמב"ם - כדאי לעיין בדברי הכסף משנה (בעל השולחן ערוך) על דברי הרמבם בנושא. ומכל מקום, הרמבם לא דיבר על מציאות שהאנשים מצליחים "להסתדר" והבעיה היא שהם נכללים באלו שלא מחוייבים במס הכנסה..

 

ולא נראה לך קצת "לא שייך" שאת "מדריכה", שזה תקף רק לגבי מי שאינם לומדים הוראה/רבנות וכו'?  וכי יש לך את הכלים להורות איך צריך ללמוד?..

 

דווקא עפ"י הגמרא, וגם הרמבם שאותו ציטטת, יש בעיה גדולה ללמוד בשביל "הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב".. וגם לקחת כסף על זה... ומסתמכים היום על היתרים שונים בענין הכסף - כי אחרת היה קשה שיהיו מורי הוראה, שגם הם צריכים להתפרנס.

 

ומבחינת לימוד התורה, "ללמוד לרבנות/דיינות" יכול לפעמים לפגוע באיכות הלימוד, כפי שידוע למי שעסק בכך. קל וחומר כשמדובר על מישהו שהתחתן צעיר, בקושי למד כמה שנים - והולך "ללמוד דיינות"...

 

וממילא, רוב אלו שלומדים בציבורנו כאברכים - שאליהם מכוונים דברייך - אכן מלמדים עם השנים, או נהיים רבנים וכד'. באופן טבעי - כי הם מגיעים למדרגה הזאת. 

החילוק הוא, שכך זה מתוך התפתחותם הטבעית בלימוד וגדילתם בתורה - ואז מגיע זמן שגם יכולים, מתוך מושרשותם בתורה, ללמוד בכיוון "ספציפי" ללא פגיעה ב"לימוד לשמה" שהם כבר מסורים אליו, אלא כחלק מזה. ובדרך שאת הצעת - באמת עלולים לא פעם לגדול כאלו שהם "תורניים במקצוע", ה' ירחם..  והם עלולים גם להיות לא גדולי תורה אלא לפעמים קטניה..  בלי הכללות כמובן.

 

[ואת המשפט "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה" - אכן לא את המצאת.. אבל לא פוסקים הלכות לפי שירים של בני עקיבא. אדרבה, מזה רואים כמה חשוב להגדיל תורה באמת בעם ישראל, שלא להגיע ל"הוראות" בצורה כזו. 

המשפט הנחמד הזה מיוחס לר' שלמה זלמן שרגאי, מראשי הפועל המזרחי וראש עיריית ירושלים השני. איש באמת יקר, שחיבר כמה חיבורים, ותמצת בכך את  דרך הפועהמ"ז. בוודאי שלא היה פוסק הלכה מובהק ולא התיימר לפסוק הלכות לכלל ישראל. ואכן, זה משפט נאה למי שמתאים לו כך, וזה ציבור רחב]

הבעיה היא "המדינה". המדינה מממנת, מס הכנסה למדינה, וכו'.

יש כאן עיוות בסיסי, שנוגד הן את ההגיון האנושי ואולי גם את ההלכה.

 

 

המציאות הנוכחית היא שגוזלים ממני האדם העובד את כספי שעבדתי עליו קשה בצורת מיסים (עד כ-60%! של מס-גזל), כדי לחלק אותו למטרות שונות לפי ראות עיניה של המערכת הפוליטית.

המערכת הפוליטית מחלקת את הכסף הגזול לפי שיקוליה שלה - ביטחון, "חינוך", וכל מיני דברים שמכונים "תשלומי העברה".

אחוז קטנטן מהתקציב הענק הזה הולך ללומדי תורה לסוגיהם, ואחוז גדול יותר הולך לכל מיני שטויות אחרות (מדעי הדשא "הרוח", ספורט,  וכו'). כל ממשלה לפי העדפותיה.

חלק מהתקציב הזה הולך לדברים שנראים אולי חשובים, אבל לא ברור באיזו זכות מחייבים אותי לשלם אותם.

 

הביטוח הלאומי למשל הוא סוג של מס נוסף שמממן בעיקר את המגזר הערבי, הרבה יותר מאשר את זה החרדי.

 

 

אבל זה לא משנה בכלל.

 

לב הבעיה כאן היא העובדה שפקידים פוליטיים מחלקים כסף. במצב מתוקן אדם יכול לתרום לישיבה מסויימת שהוא מאמין בה, לת"ח מסויים שהוא יודע שהוא ירא שמים, לעני מסויים שהוא או רב היישוב שלו מכירים אותם וכו'.

במצב מקולקל - מס הכנסה ובט"ל גובים מיסים ומחלקים לפי "קריטריונים", שמטפחים בתורם הרבה מאוד אנשים לא יצרנים, ובעיקר גורמים לאדם העובד תחושה שהוא מממן את כל הבטלנים האלה.

מן הצד השני - האברך  (או כל נתמך/עני אחר) כצרכן ומשלם את המיסים המגולמים באוכל שהוא צורך, כלומר לפחות 17% מע"מ ואחוז מס ההכנסה ממשכורת מנהל החנות, מכס על מוצרים מיובאים וכו'. 

 

 

סביר להניח שלו היו מבטלים מחר את שיטת הגזל הזו, אנשים היו תורמים לישיבות שהם בחרו את הכסף שיתפנה מהורדת המיסים, כששאר הכסף "יתרם" על ידי העובדה שהאברך שלנו (או סתם אדם עני שמתפרנס מיגיע כפיו) ישלם פחות מיסים כשהוא חי.

על מערכת החינוך הממשלתית "חינם" (משפחה ממוצעת משלמת למימונה מס של כמה אלפי שקלים בשנה) מיותר להכביר מילים.

 

אבל זה לא קורה, והמערכת הפוליטית משסה אוכלוסיות אלו באלו, בדגש על האוכלוסיה החרדית והאברכים שהם מטרה קלה יחסית, כמו גם המתנחלים, האוניברסיטאות, ושאר הנהנים יותר או פחות מ"עטיני" השלטון ורוצים להשיג יותר.

שהמילה "גזל" נכונה כאן..

 

אם כי שמעתי כבר לא פעם את התיאוריה הזו ממישהו חושב.

 

מדינה זו מערכת מורכבת. יש לה גם משאבים כלליים, מעבר לאדם הפרטי שמשלם מס - ויש בה איזושהי "הסכמה", איך מחלקים גם ליעדים לא מוסכמים.. כך שמ"כולם" בא ל"הכל"..

 

זה באמת מצב לא פשוט - אבל לניהול מערכת ציבורית כוללת, צריכים גם דברים כאלה. אכן, טוב שיש שאיפות יותר אידיאליות לאופן ניהול כלכלה, אך כנראה יקח עוד הרבה זמן ומאוד בהדרגה ובניסיוניות, עד שיזוז משהו בדברים אלו.. אחרי הכל, גם הפוליטיקה זה "אנחנו"..

 

ונכון הערת, ש"מענין מאד" לראות את התקשורת יודעת בדיוק באיזה "בזבזן" להתמקד ולמקד את דעת הקהל, על אף סכומי עתק שמוּצָאים - או סתם לא מנוצלים למטרות שיועדו - במקומות שאינם יעדי תקיפה נבחרים...

אין לי אישור מרב על מה שאכתוב. אבל ממה שאני ראיתי זה לא סרט זו עבודה מאד מאד קשה ומשותפת של שני בני הזוג כשעיקר העול על האישה. האישה צריכה להיות סופר סופר בלעבוסטע שצריכה להספיק גם ללמוד וגם להגיש עבודות ללימודים וגם להחזיק בית וגם בהריון/ ללדת ואולי גם לעבוד במשהו לפרנסת הבית. הבעל צריך להיות נלהב ללימודי אשתו ותומך בזה מאד, עוזר בבית והרבה ורצוי עובד מהצד. בין לבין צריך לבנות זוגיות... ושנה ראשונה... לדעתי מתאים ליחידי סגולה.

סיעתא דשמייא!!  ההורים שלנו לא עוזרים לנו בכלל (למעט זה שההורים שלי ממש לפעמים עושים לנו קניות לבית שזה עוזר..)

אבל בגדול אנחנו לבד וממש רואים את העזרה של אבא!

השנה הזו עלתה לנו כמעט 20000 ויש לי מלגה אחת די טובה שאני מתנדבת בשבילה ואני עובדת קצת בזמן הנותר (זה קשה אבל אפשרי..) וברור לנו שבע''ה שיגיעו הילדים אז בעלי ימצא עבודה קטנה בנוסף לישיבה שלא פוגעת  בשעות (אולי בערבים ובימי שישי או מוצש..) יש לי גם חברה שבעלה עובד ושמירה בחמישי ומוצ''ש כל הלילה וזה לא פוגע בזמן בישיבה וגם מרוויחים מיזה דיי טוב...

 

אז שוב זה אפשרי אבל מצריך השקעה ורצון של האישה..ואני חייבת לומר שזה שווה את זה!

 

הבית ניראה אחרת עם השנים אם הבעל הוא אברך באמת שזה שווה את זה...

(מניסיון...אני יודעת שבעלי לפחות לא היה כזה מקסים בלי התורה מכיוון שהוא בא מבית בכלל לא פשוט...והוא מעיד על עצמו שכל השינוי שלו שהוא לא כמו המשפחה שלו זה רק בזכות התורה...)

 

בכל מקרה בהצלחה!

בת דודה של בעלי, שלומדת במכללה טובענית ספרה שהמרצה אמר לה" המכללה זה בעלך השני"!! ואין אפס זה נכון. והעומס הזה קיים כ3-4 שנים(תואר) גם כך להתחיל זוגיות ביחד עם תחילת לימודים תובעניים לאישה זה מאד קשה אך כשהבעל אברך ולכן כמעח לא מרויח זה פי כמה קשה. שמעתי על משפחות שממצב כזה מנעו הריון, כמעט התגרשו ועוד דברים לא מאוזנים. להבהיר אני מאד בעד שבעל ילמד וכמה שיותר אבל צריך להכיר את הכוחות. ומה הפיתרון? אני חושבת (ושוב בלי אישור של רב) שכדאי לאשה לחכות עם פגישות וחתונה עד אמצע-סוף הלימודים שהעומס פוחת. הבעיה שזו עצה שטובה רק לבנות שמתחילות ללמוד בגיל 21-20 כי אחרת החתונה מתעכבת מידי. זו באמת בעיה מורכבת וכל אחת תפעל לפי כוחותיה וכוחות בעלה כדי להגדיל תורה ולהאדירה

אנחנו נשואים מעל לחצי שנה.

אני לא עובדת עדיין (בחיפוש) בעבודה מסודרת, (רק מזדמנות כשגם מהן יש בקושי).
גם בעלי לא עובד, הוא לגמרי בישיבה - לבקשתי.

עד סוף סמסטר אחרון למדתי תקשורת.

בישיבה של בעלי אין מלגות לאברכים, כי הם חיים מתרומות גם ככה.

 

אז איך חיים? מאיפה ההכנסות?

עד עכשיו אני שואלת את עצמי, איך אנחנו חיים... ואין לי מושג איך להסביר.

 

ה' פשוט שולח מתנות!!! שתדעי!

כ"כ הרבה חסד מורעף עלינו.. ואנחנו אפילו לא מרגישים.

כל פעם מחדש ה' שולח לנו את הכסף, איכשהו.. ישתבח שמו!

ואם צריך לפעמים לקבל קצת צעקות מהבנק - לא נורא.

ביום חול מצטמצמים, בחגים ושבתות - החלטנו שיש לנו צ'ק פתוח מהקב"ה.

אפילו תכשיטים לחג בעלי קנה לי.

זה דורש קצת מסירות נפש, הרבה השתדלות, והמון אמונה שהקב"ה דואג למחסורנו.

אבל זה שווה את זה!!

ממש לחיות מידיו של הקב"ה.. שתזכי!

 

[וכמובן - אם למישהו יש הצעת עבודה (לא פעוטונים בבקשה! הספיק לי) באיזור השומרון - אנחנו נשמח לשמוע.]

אלא עבד למחייתו, גם אם זה היה מעט. וכמה מפתיע- דווקא הם נהיו גדולי הדור

[ יתכן שניסו להציע להם, אך הם סירבו ].

יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

 

 

אפשר שהבעל יעבוד במסגרת מצומצמת, וזה לא יגרע מלימוד תורתו

אין סיבה שאת תעבדי במסגרת "מלאה"

והוא בכלל לא,

ובמיוחד לאור העובדה שהוא מחויב בכך.

 

ולעניין להנות מכספי הבריות- המדינה- מלגות וכו':

קראתי שברגע שאדם נהנה מכספי הבריות אע"פ שאין לו בכך צורך,

הוא לא יחלוף מהעולם עד שבאמת יצטרך להם..

 

ולטעמי- גבר שלא יוצא לעבוד, אע"פ שהוא מחויב בכך, וגם אם בגרסה מצומצמת

לא באמת נזקק למלגה. ויש כאן נקודה שכדאי לעיין בה היטב.

 

הצלחה!

 

[אם כי היו כאלה שנשיהם עבדו באותו זמן. טבעית, אחרי כמה שנים האיש כבר מלמד, מורה הוראה וכד'. אם זה נקרא "עבודה". בטרמינולוגיה ההלכתית זה דבר שהיה צריך "היתר" כדי לקבל כסף עבורו..]

 

מה שהבאת לגבי מי שנהנה מכספי הבריות כשאינו צריך, אינו רלוונטי לגבי מילגות של אנשים שאכן לומדים ברצינות "פול טיים".

ואשמח לדוגמא מאחד מגדולי הדור שלא עבד למחייתו,

גם בגרסא מצומצמת.

 

מדוע לא רלוונטי? האם אדם שלומד ב"פול טיים" ולא עובד, ולו במעט- אע"פ שהוא מחויב,

הוא אדם שיכול לומר מצד האמת שאכן הוא נזקק לכספים הללו?

 

אני חושבת שצריך להתעמק בזה והתשובה ממש לא ברורה.

 

 

מסכים ש"צריך להתעמק"..

 

אבל בגלל דוחק הזמן כרגע, אולי בהזדמנות אחרת.

 

איתך הסליחה.

 

[ובוודאי מעלה גדולה למי שזוכה להנות מיגיע כפיו. וגם מעלה גדולה למי שזוכה להתגדל בתורה בשקידה גדולה]

ולא מתבכיינות שהן גומרות את התואר והן יוצאות עם מישהו שלא התחיל את החיים שלו...\

 

לגבי שני נושאים, ביחוד:

 

הדקדקנות היתרה שלו על כסף,

 

והצד החברותי - כולל הקשבה לענינייך, ואירוח/התארחות.

 

לאידך - הוא עוזר בבית בהרבה תחומים שבעל רגיל לא עוזר בהם. יש לו רצון טוב.

 

 

כעת - אי אפשר להתעלם מכך, שאת מתבטאת כלפיו בביטויים שהכבוד רחוק מהם (הוא ענה תשובות כל כך מפגרות של ילד בן חצי שנה.  העתקתי). וגם על הבית (ובמקום לשבת בדיכאון בבית יש לנו אפשרות לנסוע למשפחה שלי ולשבת איתם.   כנ"ל).  כמו כן, יש"ההורים שלו..קמצנים", ולעומתם "המשפחה" (אני מניח שאת מתכוונת למשפחתך, ובלי משים להם את קוראת "המשפחה".. שלו - נשארו "ההורים שלו"..).

 

על כן, לענ"ד, עם ההבנה באמת למצוקתך הקשה - המפתח לפיתרון מתחיל מתוך הבית, ודווקא ממך.

 

כלומר: דבר ראשון צריך לשאוף להרגיש טוב בבית, לפני פתרון הנושא של היציאות מהבית וכו'. זה דבר ברור, שבעל שמרגיש שאשתו רוצה "לברוח" מהבית ה"מדכא" כביכול, אל "המשפחה" אינו משתף עם זה פעולה, במודע או שלא במודע.

עם זה, כנראה שבאמת יש לו בעיה בנושא  הכסף - כי לכך התרגל מילדות, לאוירה של "חרדה על הכסף".

 

לכן, הייתי מציע לך, לענ"ד, "להתחיל מהסוף".... קודם כל, תאירי לו פנים בבית. תקבלי אותו באהבה, כמו מלך, אל תעירי כלום על הנושא של הכסף ושל המשפחה. אומר משהו על זה שצריך לחסוך - "תעבירי" את זה. תתייחסי לכך כמו שפעת זמנית. כך זמן-מה.

 

אחרי שתרגישו בחזרה קצת יותר טוב בבית זה עם זה - קחי אותו לשיחה. לא בהתנשאות ולא במחשבה שיש לו "תשובות של ילד מפגר"... בכבוד ובאמון.

תגידי לו שאת מרגישה לפעמים אהבה מאד חזקה אליו (כמו שכתבת) ושאת מעריכה את השותפות הגדולה בבית.

אבל שיש את הנושא של ההלחצה על הכסף, שהוא מקלקל גם כשכבר עושים משהו שעולה כסף.  תגידי לו שאת מבינה, שזה אולי כי התרגל לגדול באוירה של דקדקנות כספית. אבל שיחשוב, מה יותר שוה - שלוות הנפש או זה. אז כדאי לטפל בנושא הזה, מבחינה פנימית. אפשר לחסוך גם בלי להלחיץ. ותנסו לחשוב ביחד, איך גם חוסכים וגם לא מלחיצים. אולי תגיעו למסקנה שפעם בכך וכך שבועות נוסעים - אבל אז לא רומזים מילה על הכסף.  אולי - פעם בשבוע יוצאים - וכנ"ל.

והחשוב - שיהיה מודע לכך שכנראה יש כאן "רגישות יתר" מילדות, ושינסה לא לתת לכך להשתלט עליו. זה יוכל להיעשות, אי"ה, רק אם יהיה בטוח שאת מכבדת אותו, וגם מכבדת כל מאמץ שלו להתקדם בנושא הזה.

 

אחרי עוד כמה זמן - תדברו גם על הצד החברתי. תסבירי את המינימום שחשוב לך, ותסבירי למה. תשאלי אותו מה הוא אומר (כשמדברים תיאורטית וברוח טובה - הרבה יותר קל להגיע להבנות מאשר כשצרך להחליט בפועל על נסיעה, למשל).

יתכן שאם היחס כבר יהיה יותר טוב, לא יחשוש מנסיעה מידי פעם למשפחתך.  וגם אם יגיד שזה "משעמם", תסבירי בנינוחות את הצורך שלך - בלי לחץ - ותשאלי מה הוא מציע לעשות. מן הסתם יציע אחת ל..  תסכימי - אבל תחליטו שאז זה ברוח טובה.

 

אולי כך דברים יתקדמו.  לא כל בעל הוא גם שותף ל"שפיכת נפש" של אשתו, יש רבים שלא..  אבל אם תכבדי אותו, יתייצב קצת המצב, אז יש סיכוי שגם על זה תוכלי לדבר. תשבו פעם בנחת, ואת תסבירי - בלי להתלונן - שלאשה חשוב שבעלה ישמע מידי פעם מה היא עוברת בעבודה, מה קשה לה..  אני מניח שאם הוא יבין שזו "עזרה" בשבילך - הוא ישמח לעשות זאת לא פחות מכביסה.

 

אבל התנאי הוא, שאת לעולם לא תתייחסי לדבריו כ"דברים מפגרים", גם בלב. כי אם כך - אין לך כל זכות לצפות להקשבתו. גום אם התחילה לא יתייחס בצורה שכ"כ הולמת לך - עם הזמן, אם תודי לו על ההקשבה, תראי לו שאת שמחה בכך - מן הסתם השיחות תתפתחנה יותר. זה תלוי גם בך.  זה לא שרק "הוא יקשיב".. אוירה של שיחה היא גם מאמץ שלך. ועם הזמן - תוכלי גם לקבל מזה את הדבר הפשוט שאת רוצה - הקשבה לחוויותייך/מצוקותייך וכד'.

 

הכל תהליך - שמתחיל מרצון טוב ליצור אוירה טובה בתוך הבית.  לתת, לשמח, לא להתלונן. ואח"כ - לדבר בנחת ובכבוד, בגלוי ובנעימות אחד עם השני.  לא הכל בזמן אחד - מנה מנה..

 

אני כמעט בטוחה... שכשהיא כתבה "המשפחה"

הכוונה הייתה לאחים , גיסות אחיות וגיסים שלו...

 

כותבת ההודעה, אני צודקת?

 

גם בעלי לא אוהב חברה, ולא יוצא איתי לשום דבר "קהילתי" ביישוב,

ודווקא זה אנשים שהוא גדל איתם, ולא אני.

ההורים שלו כן מכניסי אורחים, והוא מאוד סגור וביישן.

למדתי לכבד את זה, ולא לגרור אותו איתי לערבים והרצאות לצעירים ביישוב.

כשהולכים לס.שלישית משותפת או משהו, הוא ממש צמוד אלי, רוצה שאהיה לידו כל הזמן

חסר ביטחון ולא נותן לי כמעט לשבת עם החבר'ה... ואני מקבלת את זה, אחרי הרבה זמן שלא כ"כ..

ורואה את הדברים הטובים שהוא עושה. נכון שיבש לי לפעמים ואני מקבלת מבטים של רחמים ושאלות כמו "למה 

לא שכנעת אותו לבוא?" אבל אני למדתי שככה הוא וזהו. גם אני לא מושלמת.

בקשר לשיחות נפש, בנים הם עם תכלסי, כשבת הזוג מתחילה לספר סיפורים מליבה ונפשה,

הם הרבה פעמים עונים תשובות פרקטיות לגמרי, שיכולות להתפרש כמו משהו דבילי.

הם פשוט לא תמיד מבינים שזוגתם מעוניינת בשיחה לשם שיחת נפש, ולא למטרת עצות פרקטיות לחיים.

את יכולה להגיד לו שחשוב לך שהוא יקשיב לך ושתשוחחו באופן קבוע

ושזה ישמח אותך ויועיל לכם מאוד , תקבעו זמן לזה , למרות שזה נשמע דבילי זה עוזר.

 

בקשר לבילויים. פעם בשבוע בית קפה באופן קבוע, זה משהו שדיי יכול להסביר מינוס,

למרות שאני משערת רק, ולא יודעת את הפרטים לגמרי, סליחה אם אני טועה.

יכול להיות שפעם ההתנהלות שלכם הייתה פזרנית יחסית, והוא ראה לאן זה הגיע,

ועכשיו הוא מתקמצן על כל שקל כי הוא דואג מהמינוס.

מינוס לזוג צעיר עם תינוק, (טיטולים... מזון תינוקות ... לתינוק קטן יש הוצאות ענק...) שחי ממשכורת אחת

זה דבר ממש מלחיץ. חובות בראשית החיים זה דבר שאם לא פותרים אותו רק נהיה יותר גרוע והריבית תופחת...

אני מאוד מבינה את הקמצנות שלו, אבל לא מסכימה אם הצורה שהוא מביע את זה, הוא צריך לשבת איתך

בצורה יפה ולהסביר למה.

הוא צריך לפרגן לך על לצאת מידי פעם, אבל כן, דלק זה יקר מאוד בעיקר אם הנסיעה להורים היא ארוכה

ואני מבינה ממש את זה שהוא לחוץ ממינוס שרק יכול לגדול בשנים הקרובות (סטודנט באוניברסיטה 

לא יכול יותר מידי לפרנס..) מינוס זה מתכון להמון צרות, ומאוד , מאוד כדאי לכם להתצטמצם ולסגור אותו

כי אתם רק מאבדים עוד ועוד כסף על ריביות. גם אם זה כרוך בלא לבלות ולא ליסוע כמה חודשים.

להורייך אני מניחה אין מינוס, הם לא יכולים לבוא אלייך ולבלות איתך באזור שלך?

טיול לזוג שלא התנהל כלכלית נכון (אני מניחה ) ונכנס למינוס, זה מותרות.

גם ללכת לעשות פק"ל קפה/ שוקו/ מיץ ועוגיות בגינה כשאין אנשים, בלילה, לשבת ולדבר 

או סתם לתת ידיים ולהנות מהביחד... והילד יישן בעגלה לידכם, יכול להיות מרענן ונחמד

בלי יותר מידי הוצאות.

הצורה שהוא מביע את הפחד שלו מהמינוס היא לא נעימה, אבל תביני שהוא ריאלי

והוא בעיקרון צודק , הוא דואג למשפחה היקרה שלו ולא רוצה לגרום לה לשקוע בחובות

כמו שקורה לאנשים רבים.

תגידי לו, פשוט תגידי לו, שבא לך שהוא יפנק אותך, יכול להיות שהוא לא יודע את זה לבד,

וזה לא נורא. 

תגידי לו מפורש שאת מעריכה את הבישולים והעזרה, ושלא כל בעל עושה את זה

ושתודה על כך. ושאת מבקשת ממנו קצת צומי במחיר סימלי, פרחים ב10 ש"ח לשבת פעם בחודש..

מיני פסק זמן / כיפכיף או משהו כזה, עם פתק נחמד ביום מסויים בשבוע...

מטרייה של שוקולד כשיורד גשם בחוץ... עם פתק קטן..

ארטיק קרח תוצרת בית ביום חם...

לפנות זמן לעשות משהו כייפי נניח , לשבת על האינטרנט לשמוע ביחד שירים בשקט שאתם אוהבים כשהילד ישן...

או לראות איזה שיעור מאתר מכון מאיר ביחד ולדבר עליו קצת אחר כך...

או לקרוא סיפור חסידים אחד של קרליבך (אפשר למצוא באינטרנט בחינם... יש גם את הספרים שמוכרים בדברי שיר..לא ממליצה אבל להוציא על זה כסף אם אין לכם בבית) ולדבר על זה קצת אחר כך... 

ושגם את תעניקי לו את המחוות הקטנות האלה.. 

זה דברים שעולים כלום כסף, והם ממלאים את הצורך בתשומת לב,

וגם את צריכה לזכור לעשות את הדברים האלה בשבילו.

כדאי לך לשנות את הגישה, של לדמיין את עצמך גרושה.

סה"כ, הוא בעל עוזר, הרבה היו רוצות שהבעל שלהן יעזור להן ככה.

וזה שהוא מתקמצן, הגיוני לגמרי, הוא דואג לכם, הוא דואג שלא תיכנסו לחובות

שימנעו מכם אוכל וקורת גג, ולהרבה אנשים זה קרה, אז אני ממש לא מגזימה.

וזה שהוא לא חברותי, זו ממש לא סיבה להרגיש רע בגללה, 

אף אחד לא מושלם, אם הוא היה צועק או מגדף את חברות שלך, אז זה היה רע,

אם הוא סתם לא נהנה מחברת אנשים, יש אנשים כאלה, אחד כזה ישן פה בחדר עכשיו

וזה לא מפריע לי לברך את היום שהכרתי אותו.

ולא הרגשתי ככה עד ששיניתי גישה והחלטתי שזה לא פגם בכלל ושאני צריכה לקבל את זה.

הכל עבודת מידות בחיים...

תאמיני לי שיש לך בעל טוב. ואם תבואי בגישה שהוא שוטר כי הוא דואג לשלום משפחתו,

ולא כי לא בא לו שאישתו תהנה מתוך סדיזם ורוע, אז זה יהיה אחרת.

ובקשר לביקור אצל ההורים, אולי הוא רוצה להיות איתך בבית, שניכם, 

והוא מרגיש שלא טוב לך איתו ושאת "בורחת " להורים, מה"דיכאון" שבבית,

אז הוא מפתח אנטי. 

את צריכה לשנות את הגישה , ולראות את הדברים הטובים שבו. 

מינוס זה דבר שמלחיץ אנשים עם שכל ישר והיגיון בריא.

וכדאי לך להגיד לו שאת מבינה את הדאגה שלו בקשר למצב הכלכלי,

ושמעכשיו את שותפה לרצון שלו לחסוך ולהצטמצם, אבל מבלי ההרגשה 

המעיקה והמלחיצה, ותשתדלו לחשוב ביחד איך עושים זאת בשלווה יחסית.

אני בטוחה שהוא בעל טוב. רק קשה לך לראות את מה שטוב בו.

 

נשמע לי קצת שאת תולה את האושר קצת בחוץ

 

יציאות, נסיעה להורים חברים.. קניות..  טיול מטורף (כאילו האושר בעיקר שם.)

 

ובעלך צריך קצת פנים.. צריך את השקט איתך. צריך את האושר שבזוגיות שלכם, גם אם הוא לא יודע לפתח אותה.. את יכולה לנתב את הנסערות שלך.. ליצירתיות פורה ביניכם בפנים בלב , בבית .

 

תנסי לדבר עם הפנימיות שלו.. איתו אבל עם רצון באמת להבין מה הוא אומר בפנימיות.

 

ולא  לשפוט אותו שהוא בן חצי שנה.. אלא לנסות להבין ולהכיר קצת את אוצרות עולמו.

 

תני לו אישה שלווה בבית..

 

נשמע שאת נסערת וכל הזמן צריכה חוויות בחוץ

 

ווהוא שונה.. חברה זה לא הכל  זה שלא היה לו חברים זה לא גורע ממנו.. יש מצב שהוא פנימי יותר בעקבות זה ולא בלה בלה בלה..  אלא יצא לו הרבה להיות עם עצמו ולבנות עולם של פנימיות.

 

בקיצור יש מצב שיש לך אוצר בבית ואת לא כ"כ פנויה לפתוח את הארגז , כי את חושבת שהאוצר בממתקים צבעונים בחוץ.

 

חבל שתעזבי אותו.. והוא יתחתן עם מישהי אחרת והיא תהנה ממהדברים שלו שאת לא נתת דעתך לפתוח.. 

לגבי המשפחה= ההורים שלו, אחים שלו אחלה!! וחאני ממש לא שונאת את המשפחה שלו פשוט קשה לי איתם בקטע הזה.

אני ממש לא תולה את אושרי בחוץ,

ואני מדברת עם בעלי המון.

אני עובדת נורא קשה ואין לי כוח לצאת כל הזמן ואני ממש לא רוצה כל יום (הגעתם למסקנות ממש לא אני).

ואם הייתם שמים לב דברתי על חול המועד שאנחנו לא יצאנו בכלל ובעלי כל שניה אומר לי "משעממם לי " אחנו לא עושים כלום.

ושאני מביאה לו פיתרון ומדברת כבר עם המשפחה שלי שאנחנו באים הוא אומר לי "לא"

נכון יש לי איש טוב לצידי.

אבל זה קשה שאין לך עם מי לדבר, ולספר לו והתייעץ עמו. וכן אני מנסה כל הזמן וכל הזמן מדבר איתו.

אבל הוא פשוט לא מקשיב ונמצא בעולם משל עצמו.

הוא יכול כל היום לשבת בבית ולומר לי "משעממם לי" ומצפה שהפיצרון יגיע ממני. אתמול חזרתי ב4 וחצי ונתתי לו אפשרות שנצא עם המשפחה שלי למסעדה או סרט והוא אמר בסדר. אבל מה אחותי אמרה שכל הדודים אצל סבתא שלי שנבוא ולאחר מכן נצא. אז הוא שמע שנלך גם לסבתא שלי וישר אמר ,לא". אזעניתי עליתי הביתה לישון, כי זה מה שתהכוונתי לעשות בכל מקרה העבודה וגם הודעתי לו בהודעה דרך העבודה שאני הולכת לישון ישר אחרי העבודה כי אין עם מי לדבר.

אבל בכל זאת ניסתי להתגבר על העייפות כדי לצאת איתו.  וכל התשובות "תצאו לבד" זה לא לעניין כי יצאנו השבוע לבד, וכן קצת משפחה לא תזיק. 

לפני כל יציאה סרט הודי.

וכל מה שקשור אלי והלחלטות שלי אף לא שמעתי אותו אומר "תעשי מה שטוב לך", אם אני רוצה להוציא את הכיסוי ראש לחצי התשובה "תעזבי אותי, אני לא חי עם אישה שמוציאה לחצי". על אף שאני אומרת לו "לא טוב לי עם המלא, אני מרגישה זקנה". אין הסתכלות של מעבר של מה טוב לאישתי, הכי חשוב שאישתי תרגיש טוב עם עצמה. ןזה כואב. שהאדם שחי לצידך חושב רק "מה השכנים ביישוב יאומרו", "ואיך החברים בישיבה יסתכלו". 

הרבה פעמים מתחתנים עם מישהו שחושבים אז מה אם הוא גדל בבית כזה וכזה זה בטח לא ישפיע על הנישואים ואז מגלים שזה כן משפיע ומאוד לרעה,תנסי להפריד בין בעלך נטו לבין החינוך הלא טוב שהוא קיבל שפגם ביכולת שלו ליצור קשרים חברתים ולהתיחס בפרופורציה לכסף ולדבר איתו מתוך נקודת המבט הזו.

אינני אומר שלו אין מה לעבוד על עצמו -

 

אבל אני מתרשם מתוך כתיבתך שגם לך יש. לפחות באופן שבו צריך לגשת לפיתרון המצב הנוכחי.

 

 

את צריכה קודם כל להחליט אם את רוצה; ואני הייתי מציע לך להחליט שאת אכן רוצה..  אל תשלי את עצמך שאת "תתגרשי", ופתאום יהיה פיתרון קסם. אני כמעט יכול לחתום לך שבעיות דומות היו צצות גם עם מישהו אחר - ואולי הוא היה דווקא כן אדם שניתן להתייעץ איתו, אך את היית מתלוננת על כך שאינו עוזר כלום בבית..

 

אחרי שאת מחליטה שאת רוצה - אז תחליטי שאת יוצאת לחלוטין מה"ראש" של התלונות - וההמשך כבר כתבתי למעלה. חבל לחזור.

 

זה לא הנקודה שאת "מדברת איתו המון" (אגב, עוד נקודה לטובתו: את באמת חושבת שכל בעל - איש ולא אשה - היה מקשיב בסבלנות ל"המון דיבורייך"?..). הנקודה היא קודם כל לשנות לחלוטין את המבט והגישה. לגשת חיובית, להפסיק עם ההתלוננות גם בתוכך, להתמקד בטוב, ליצור אוירה נעימה; לא "לדרוש". ואח"כ - לדבר על הנקודות שאת רוצה, להקשיב גם לו, ולהחליט ביחד איך משכללים אותן, מתוך כבוד אליו.

 

[ואגב, מה שכתבת "בקלילות" לגבי כיסוי ראש: "הכי חשוב מה שטוב לאשתי"... אולי זה קצת מראה שדווקא אצלך אין הסתכלות של "מעבר"?..  את חושבת שזה דבר של מה-בכך שפתאום אשה הולכת עם "כיסוי ראש" שלא עפ"י ההלכה?  שימי לב איך את "מפרשנת" את אמירתו שהוא "לא חי עם אשה שמוציאה לחצי": לא כדבר אמיתי, אלא מה החברים יאמרו...

אשה יקרה, אני שוב אומר לך: כעת אתם עוד צעירים ובשלבים ראשוניים. תעשי את השינוי קודם אצלך - ויש ביכוי גדול שגם מה שחשוב לך אצלו ייתקן.  כמובן, הכל מתוך מה שקראתי בדברייך, בסיוג שאינני מכירכם אישית]

היו כמה דברים שכתבת שאני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף אז אני אשתדל לענות למיטב הבנתי..

כתבת שבעלך יושב בבית ואומר שמשעמם לו- יש לכם ילד, מטלות בבית/ אוניבסיטה, דברים דומים, באמת אין לו מה לעשות? (אני שואלת ממש ברצינות ולא בציניות ח"ו) אולי כדאי לחשוב יחד מה הוא נהנה לעשות לפני החתונה ולעשות את זה קצת? אולי לימוד תורה? (הרי עזבתם את הישיבה לא מזמן, אולי חסרה לו המסגרת הזו?)  

 

אני ממש מבינה לליבך בכל מה שקשור ליציאות וכו', גם אני מאוד אוהבת להיות בחוץ, להיות עם משפחתי הקרובה וכו', אך נשמע מדברייך שאין כבוד לרצון של השני- הוא רוצה בית- את רוצה לצאת. את רוצה חצי כיסוי- הוא לא מסכים/רוצה. נראה לי שזה מקום של הקשבה הדדית וכבוד הדדי לרצונותיו של השני. הזוגיות יש פשרות, כי יש רצון שלשני יהיה טוב. נסי לכבד את רצונותיו- ואולי זה יביא את הצד השני לאותו מקום?

 

לגבי נקודת ההקשבה (כתבת שהוא לא מקשיב לך ושקוע בעולם משלו) אני לא בטוחה שהבנתי. את יושבת לדבר איתו בערב רגוע אחרי שהילד נרדם והוא לא מבין אותך? הוא לא מקשיב כלל? אולי יעזור להתחיל לדבר על נקודות שנראות לך חשובות לו? אולי זה יעזור?

המון בהצלחה יקרה! נשמע לא פשוט בכלל ואין איזה פתרון קסם. מקווה שעזרתי בכמה נקודות, ואם לא- מקוה שלא הרסתי או פגעתי.

כמובן, אני לא מכיר, אבל לפחות ככיוון למחשבה.

"היינו בטיפול זוגי כבר שהיינו אברכים, בעלי חשב רק על הכסף, ולא פתח את עצמו נפשית מבחינתו אנחנו בכל לא צריכים."- אולי "בעלי הסכים ללכת לטיפול זוגי (למרות שהכסף הוא נושא רגיש אצלו..) אבל לא הצליח להפתח, ולכן הטיפול לא עזר.

 "ובעלי כמובן לא רוצה ואומר "משעממם לי שם" הוא סתם אנטי!!! "- אולי "לבעלי לא נוח בבית של ההורים שלי, והוא מתחמק מלבוא לשם." 

 

 

ועוד נקודה, שהיא כבר ממש ניחוש -

אולי בעלך מרגיש שאת לא מחשבת את החשבונות הכספיים, ולכן הוא חש צורך להזכיר לך אותם,(ביחד עם התסכול שלו מהמצב), ואם תבהירי לו שאת מודעת למצב, בתחום פלוני את מתכוונת לחסוך, אבל תחום אלמוני חשוב לך ולכן את רוצה להשקיע בו יותר, (במינון סביר), הוא יקבל את זה אחרת.

 

 

 

ואפשרות לנהל ולהוביל אשה, משפחה, פרנסה וכד'

אחרי שאתה יודע כל מה שזה כולל:

פרנוס והבנת אישה, ילדים, מורכבויות ועבודת מידות..

 

וכמובן- מה אתה רוצה מעצמך ומחייך, ומתוך כך גם מאשתך שתהיה..

 

בהצלחה!

צריך לרצות להיות נשוי. להתחתן. לא לרצות לצאת לדייטים. זה רק אמצעי בדרך למטרה.

רק שבד"כ לא באמת יודעים מה זה אומר....

הרצון צריך להיות רצון של הקמת משפחה ובניית זוגיות...

 

לא מכירה אישית רק רואה את הישוב מבחוץ, כדאי לדבר עם ועדת קליטה שם לא?

לא נראה לי שיש פה אנשים שיכולים לדון בסוגיה מורכבת שכזו,

 

מצד אחד לא מענישים בעל ולא הולכים לטבול מצד שני את במקום של גרושת הלב איך שחז"ל מגדירים וזה גם לא פשוט.

 

אשמח לתת לך מספר של רבנית גדולה שהיא גם מדריכת כלות.

 

בהצלחה יקרה ורק טוב

אין לי מה להגיד.. זה מצב ממש מורכב ולא פשוט. לא יודעת מה עושים.

באמת כדאי ורצוי להתייעץ עם רבנית נראה לי.

המון בהצלחה ובע"ה שיהיו החלטות טובות, ובריאות לכולכם. אמן.

כואב הלב!

מהודעתך הקצרה לא מובן הרבה, אבל  גם אם אפשר לעשות החייאה לקשר שלך עם בעליך כנראה זה עוד תהליך ארוך, אי אפשר להכריח אותך לעשות מעשה שאת לא מסוגלת. מה גם זה יכול להזיק במקום להועיל. כבר זה מיאש אותך, זה מכבה אותך כפי שמשתקף מהודעתך הקצרה ומלאה כאב.  

תסבירי לרב וגם לבעליך מהלב ובכנות, שאת לא מסרבת פקודה אלא שאת לא מסוגלת! 

מה עושים?

תרימי טלפון לרב-המטפל  ותספרי לו מה שכתבת פה- איך את מרגישה, שאת לא מסוגלת בכלל לחשוב על הסיכום שעשיתם

הוא אמור לדעת מה לעשות או לומר...

 

 

 

וגם נכונה מאוד ההצעה שהציעו פה מקודם לקשר עם אשה גדולה שבקיאה בתחום.

 

וחשוב מאד-מאד לזכור ש"הצד השני" כנראה גם מאד סובל מהמצב הנוכחי, גם אם צורת ביטוי צערו אינה כמו של אשה או מובנת לאשה - והוא גם בן אדם. לגמרי.

 

[וכדאי גם לחשוב, מבפנים, בנחת ובפני עצמך, "מחדש", כללית: האם יש איזושהי דרך, שעם ויתור גם על מה שנראה "מאד עקרוני" והוא בעצם פחות עקרוני מאשר הסיכוי ליחס טוב הדדי, אפשר יהיה לשקם ולחזור אל הגרעין שאולי היה בהתחלה ולגדלו. אם כן, לראות באיזו דרך זה היה יכול לקרות. איני נכנס מעבר לכך, שהרי אינני מכיר כלום ממה שקורה אצלכם]

ומוסיף- שאם היועץ עצמו לא יודע מה לומר, אולי זה סימן להחליף יועץ.

גם כך לא נשמע שאת מקבלת אותו

רק רציתי להבין קודם, האם המקווה הוא צעד דרסטי מכיוון שזה אומר שאתם ממשיכים להביא עוד ילדים, או שפשוט קשה לך להיות ביחד?

מה שבטוח, אל תעשי משהו שאת לא מרגישה שלמה איתו. אם יצאת בוכה מהפגישה ולא מסוגלת להכיל ולהתמודד עם ההחלטה שתוך x זמן תלכי למקווה וכו', את צריכה לדעתי להעלות את הנושא שוב בטיפול ולשתף את המטפל ואת בעלך במה שרשמת פה בדיוק.

 

לא הבנתי למה שתפסידי את הילדים ואת הכתובה? 

יותר חשוב שלא תחיו ביחד ותאמללו אחד את השניה ואת הילדים מאשר הפחד לעזוב.

 

 

אי אפשר לדעת איפה אתם אוחזים ולומר דברים באוויר,

אבל אני כמעט בוודאות משוכנעת שהיועץ המטפל בכם אינו יועץ מקצועי.

הסכם כזה שמכתיב לך קיום יחסים בתמורה למשהו, לא משנה מה- שיהיה הרים וגבעות, בלי שהגעתם למצב שמאפשר את זה ממקום של קבלה ורצון הדדי - הוא רעיון רע, רע, רע.

אל תעשי לעצמך דבר כזה,

תתייעצי עם מישהו טוב יותר.

בסחר חליפין,

ואם כן, אז גם לדעתי הוא בחור מוזר - היועץ, וצריך להחליפו לאדם מקצועי יותר.

אני רק רוצה להאמין שללא סיפרת הכל, ולא מדובר בסחר חליפין, אלא בצעדים בוני אימון של שני הצדדים, כי לא סיפרת לנו איך הוא מרגיש עם ה"עונש" שאת נותנת לו, ואיזה צעדים הוא עושה לקראתך.

ברור ששני הצדדים צריכים להשתדל לחיות חיים נורמאליים, כדי לבנות קשר אמיתי.

אם כן היתה נכונות מצידך, כן היה בזה טעם, כי זה היה מקרב, ומוריד ממנו את תחושת האיום והעונש. אבל מול הרגשה שלך כמו שהיא כרגע, זה באמת לא שייך. 

 

אם היית יכולה להתגבר על ההרגשה המובנת בהחלט, בטוח שזה היה עוזר.

 

בכל אופן, המצב המתואר הוא באמת קשה מנשוא לשני הצדדים.

 

מקווה שיהיה לכם הכוחות לעבור את המצב הקשה.

שנה טובה.

הי גיבורה,

 

אני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן. מקוה הוא נקודה כל כך אינטימית,רגישה ואמיתית בין בני הזוג שזה בלתי אפשרי להכריח אישה לכך ובטח שלא תמורת כל דבר....

 

כמו כן, חשוב להתחבר ליועץ אליו הולכים הזוג על מנת שהטיפול יעזור ונראה שזה לא המקרה.... תנסי למצוא יועץ חדש המקובל על שניכם- יש זוגות מקצועיים העובדים בכך יחדיו מה שמשלים פעמים רבות ראיה כוללת של המקרה (צד האישה וצד הגבר)

 

שלחתי לך הודעה בפרטי...

 

גמר חתימה טובה.

 

 

דבר ראשון אולי תבקשי מהרב היתר לטבול ולא לקיים יחסי כי יש ייתרון לחיזוק הקשר בכך שהקשר היום יומי יותר יעיל. דבר שני, נראה לי במצב כזה תבקשי היתר למניעת הריון כי זה מוריד מתח שמה תכנסי להריון בתקופה מורכבת כזו ומפנה זמן לעבודה זוגית. דבר שלישי, ראיתי בהרצאה של הרב אבנר קוואס שהוא אומר שלאישה גדולה מביאים בעל מורכב כי היא יכולה להכיל אותו. אז תתעודדי. זה באמת ניסיון לא קל. דבר רביעי, לא מתגרשים/לא מתגרשים כי מפסידים כתובה וגם בד"כ הילדים עם האמא רוב הזמן. הסיבות צרכות להיות הרבה יותר עמוקות. ולא הבנתי למה את מפסידה כתובה? בגלל המקוה? כי אין ל2 כסף?

לגבי מה שהבאת בשמו הר' אבנר קוואס -

את\ה זוכר\ת היכן זה נמצא? או בשם מי הוא אומר את זה? ואיפה אפשר לשמוע זאת?

זה מעניין אותי

תודה רבה!

יש לרב אבנר קוואס סדרה בשם "שלום בית" עם כ12 הרצאות. הציטוט הזה שלו נראה לי אבל לא בטוח בקלטת "זווג ומזל-גורל או בחירה". נראה לי יש את הרצאותיו באנטרנט.

פחות או יותר...

ותדעי שאפשר לעלות מיזה לבנות עם זה חיים מאושרים וטובים!!!

אנחנו היינו אצל המון יועצים עד שהגענו למי שמתאים לנו...

כל עוד יש רצון משני הצדדים לבנות בית טוב ביחד תוך עבודת מידות מעמיקה-אפשרי לחלוטין!!

ואני מדברת פה מניסיון!!

היועצת שהיינו אצלה היא אחת הטובות שיש והיא אמרה לנו שאם אנחנו הגענו למה שהגענ ו- כל אחד יכול!!!

בעלי הפך את כל העולם ואישתו ( =)  ) בשביל לשנות את התפיסות עולם המעוותות שגדל עליהם.. וכדי לעבוד על דברים שהפריעו.. לא היה יום שלא הייתי בוכה היה לי רע כלכך!!!!! אבל לא ויתרתי!! ידעתי שזה אפשרי! 

בדיוק אתמול ישבנו ואמרתי לו "אני לא מבינה איך קרה שלא התגרשנו- אבל אני כלכך מודה לה' שהיה לנו את הכוח ללכת עם ההחלטה שאנחנו עובדים על עצמנו!!!!!! אילו לא היינו עובדים על עצמנו זה היה קורה (ברמה כזו או אחרת) עם כל אחד שההינו מתחתנים איתו אחרי כן!!

ואני מחזקת אותך שאולי זה התיקון שלך .0לא אולי בטוח!!) כל הזמן תשנני לך בראש "מה ה' רוצה ממני? מה משמח אותו?? הרי לא נולדנו בשביל לסבול ועם מאמצים גדולים אפשר להקים בית גדווול!!!!"

ותדעי שכל אלה שנראה שהולך להם בקלות והכל.. זה הרבה יותר חזק איתן ואמיתי שזה קורה מתוך עבודה עצומה כל אחד עם עצמו ושנינו ביחד!!

אני ממליצה לך גם בשביל הילדם שאין גדילה בריאה יותר מלגדול עם אמא ואבא ביולוגיים שאוהבים אחד את השני!!

אני כותבת לך ממש עם דמעות!! כי מצי כמוני יודעת כמה זה קשה אבל אפשרי!!

 

תדעי שהתחתנתי עם בנאדם מדהים וגם אני מדהימה פשוט גדלנו במשפחות קשות אבל אנחנו גם את ובעלך אנשים מדהימים!! וצריך ללטש אותנו בעבודה קשה!

אם תמצאו את האנשים המתאימים שיעזרו לכם אני בטוחה שתהיה לכם זוגיות הכי טובה! הרי מגיע לך זוגיות טובה כמו שמגיע לכולם!! ה' רוצה בטובתך!

 

אני לא אומרת שאין סיפורים שהזוג התגרש והתחתנו והלך להם אבל תמיד זה בא בעבודה!!1

אז לא חבל? להפסיד את הילדים שלך שיסבללו וגם מעבר לבן זוג אחר? 

כולם צריכים תמיד לעבוד על עצמם!

ואני יודעת, זה קשה לסלוח על מה שהוא עשה לך או המשפחה שלו.. אבל עם הזמן שבונים בצורה נכונה ויש חוויות חיוביות והן העיקר הכל בא על מקומו בשלום!

אני אומרת לך שאצלנו זה היה מצב שאף אחד כבר לא האמין שנצליח!!!

אני לא רוצה לפרט אם תרצי תכתבי ואני יפנה אלייך באישי וכך אוכל לספר לך ולחזק אותך שזה אפשרי!!!

 

חשוב למנוע הריון כמו שכבר אמרו פה...ניראלי זה מובן למה...

עד שלא יהיה חיבור אמיתי מתוך אהבה ילד לא צריך לבוא למציאות כזו...

ותזכרי...

עם עובדה ועם האנשים הנכונים- אתם תצאו מיזה!

 

אני מברכת אותך שעוד כמה חודשים כבר תרגישי את השינוי החיובי!

מעריכה אותך! כי אני יודעת כמה קושי זה מה שאת עוברת!

את מדהימה אל תשכחי! ה' שם לך כוחות מיוחדים!

אבל אין מה להשוות לפעם! 

תוכלו להיתחבק ולנסות להחייות את הזוגיות.

 

בזכות המקווה, שזו פשוט מצווה ענקית, בעז"ה תיזכו לשלום בית אמיתי!

בס"ד

כואב לראות את ההודעה שלך.

הנטייה הראשונית שלי היא לומר שתחליפו יועץ וכ', ואני בהחלט ממליצה על זוג יועצים (בעל ואישה) על מנת להשלים את התמונה מצידך, וכמובן שאני מצטרפת לרוב המגיבים ששוללים בכל תוקף הליכה למקווה כשאלו רגשותייך.

אני גם מבינה שכרגע את רואה וחווה רק את הבעיות בבעלך, ובקשר בינכם, ובכל זאת...

לאחר מחשבה כותבת את הדברים הנ"ל, לגמריי מבלי להכיר את המציאות שלכם, ולכן רק אם נראה לך שייך למצבכם תחשבי על הדברים.

ובכן, לאחר כל ההקדמה הזאת אני מציעה  לך לשאול את עצמך, מדוע היועץ אמר את הדברים הנ"ל?

יכול להיות שהוא אדם אטום, מבלי יכולת להבין אותך ואת המצב בו את נמצאת. 

אבל- יכול להיות גם שהוא רואה מהצד דברים שאת לא רואה אותם.

היועץ אמור להיות אדם אובייקטיבי, ומבחינה עקרונית לא אמור "לתפוס צד", כי לא אמור להיות לו אינטרס.

שוב, יכול להיות שנפלתם על מישהו לא מקצועי ולא אנושי שמסוגל לדבר שטויות, וקורים דברים כאלו.

אבל אם נניח לרגע את האפשרות הזאצ בצד, תנסי לרגע להתבונן בעניין ולחשוב, שאם אדם חיצוני וללא אינטרסים (בהנחה שהיועץ אכן כזה) כרגע  "מפיל עלייך את התיק" אולי יש אמת ולו חלקית בדברים הנ"ל?

זה לא אומר תוך זמן קבוע מראש ללכת לטבול, אבל כנקודה למחשבה זה דבר שכדאי להתבונן בו.

יכול להיות שבסוף תגיעי למסקנה שלבעלך יש כישרון שכנוע, ואישיות מרשימה שקנו את היועץ, והוא "תפס צד",

אבל יכול להיות גם שתגיעי למסקנה שיש בידייך את המפתח לאושר שלכם, כי אצלך יש דברים שאת יכולה לשנות. (בהנחה שהתיק שהפילו עלייך זה לא רק המקווה)

נקודה נוספת שהייתי מציעה לך, נכונה לכולם בכל שלבי הנישואין ובייחוד במצבך, תנסי להסתכל על בעלך ולראות בו דברים טובים, הריי לא ייתכן שכולו מפלצת, נכון? בזמנו הייתה סיבה שבגללה התחתנת איתו. 

בכל אדם יש טוב, וגם בבעלך.

תנסי להסתכל מעבר לפגיעה שאת חשה, ולראות אותו במבט אובייקטיבי יותר.

יכול להיות שיש בו נקודות אור שבזכותן הוא כן ראוי לאהבתך?

יכול להיות שאם תחליטי שאת כן רוצה שלום בית אמיתי, ותתפללי על כך, ותתחילי את עבודת ההתבוננות, וכן תעריכי פנימית את הצעדים שהוא עושה למענך, ביחד עם עבודה מאומצת שלך לראות בו את הטוב, כן יפעלו ויחזירו את האמון והרגש, והרצון להיות ביחד עם בעלך.

במידה ודבר כזה יקרה את רק מרוויחה מעניין המקווה. 

גם אם יהיו נקודות שהיית צריכה להגמיש את עמדותייך וכ'.

אבל כל עוד את מרגישה שאת לא מסוגלת להיות אם האדם הזה-

לאף אדם בעולם אין זכות להכריח אותך ללכת לטבול,

וגם לך עצמך אין זכות לאנוס את עצמך.

בסופו של דבר הניסיון ניתן לך- ובתוך תוכך יש את כל התשובות והפתרונות למצב הזה.

מאחלת לך בכל לב שתגיעי למקום הזה.

המון המון הצלחה, ושנשמע בשורות טובות.

לפי מה שכתבת, לא ברור לי שבאמת "הגעתם להסכמה". לא נשמע שאת מזדהה עם העניין ולדעתי צריך להרים טלפון למטפל ולומר לו שאת מעוניינת לעשות צעד לקראת בעלך, אך עדיין לא לטבול, כי זה דרסטי מדי יחסית למצבך הרגשי העכשווי.

 אני לא יודעת מה המאמצים שנדרשים מבעלך, אך אני מאמינה שגם עבורו הצעדים לקראתך לא קלים. בכל זאת, אחד הכללים הראשונים בייעוץ זוגי הוא לא לתת לזוג משימות שהן עדיין לא בשלים להתמודד איתם.

השאלה היא אם את באמת לא בשלה (ואני לא מכירה את מצבך) או שזהו צעד אפשרי, אך קשה, מבחינתך - ואז מצופה ממך להתעלות מעל הקושי ולהתמודד. כי שלום בית נקנה במאמצים של שני הצדדים.

מה היחס שלך אל בעלך? האם יש בינכם עוד איזשהו זיק של אהבה שאפשר להעצים או שכעת המצב הוא של סלידה ואיבה? אם סלידה-כדאי לחזור ליועץ ולומר לו שאת לא במקום הנפשי של הצעד הזה-לטבול. לראות אם אפשר למצוא צעד אחר, קטן יותר, שאת יכולה לעשות למען שיפור האווירה בבית.

אגב,

האם היועץ מקצועי? היכן למד לייעץ? מקווה שאת בידיים טובות..

הקב"ה יעזור לך וישא אותך על כפיו, הסבל שאת מתארת הוא לא פשוט בכלל..

הרבה כוח!!

אשמח לעזור עוד ב"אישי".

עכשיו אני רואה את כל החיזוקים והעיצות שלכם... תרמתם וחיזקתם אותי!

א. להחליף מטפל זה לא בא בחשבון כיוון שיש לצד השני בעיה של קביעות סוכם שאנחנו לא עוזבים או עוברים באמצע...

ב. ראיתי שהמטפל אינו מבין אותי, וברור לי שזה גם באשמתי כי קשה לי לדבר כשאני במצוקה ומתח. והלכתי על הדבר הפחות נחמד, ערבתי משפחה... ופתחתי את כל הקלפים, וברור לי שרוצים בטובתי והטובה הראשונית היא משפחה שלימה אבל אם אי אפשר אז לא... בקיצור בני המשפחה הסבירו למטפל את מה שאני לא ככ הצלחתי, ב"ה שיש אנשים חכמים (לא שלא הצלחתי להסביר אלא שבעצמי לא ידעתי על מה לשים את הנקודה, ובעזרת הכוונה הגעתי אליה.

 המצב התנון הוא שבשלב זה אין ברירה, בגלל הקושי שלו לא לפגוע והקושי שלי להתעלם ולא להפגע, אנחנו עושים "הפסקה" של חודש, הוא יצא מהבית ובמקביל שנינו נלך לטיפול (פסיכולוגי) מקצועי, ונהיה בקשר עם המטפל, ואחרי חודש ניפגש שוב לראות אם דברים זזו או השתנו...  הלוואי! כי עם כל הקושי והסבל והשנאה שיש לי... אם הוא ישתנה אני רוצה להיות מסוגלת לחיות איתו יחד כי החיים לבד הם לא דבש... בכלל לא...

הרבה סיעתא דשמיא

 

ותתפללי!!

כל הכבוד לך!

 

יהיה רצון שעוד תראו אושר וברכה...

 

 

זה לימוד חשוב להבין-

מתי את לא מצליחה להתבטא, ואך את כן מצליחה להעביר את המסר שלך

אם זה אחות\חברה שתדבר בשמך- את מה שהרגשת נוח לספר לה,

או אולי שתבואי מראש עם דף שכתבת את המחשבות שלך- ורק תקריאי, או שתקליטי מראש את הדיבור שלך- ותדברי חופשי- ואז תשמיעי למטפל\ת את ההקלטה.

או כל שיטה אחרת שתעבוד

לחתן ולכלה- הם יושבים גב אל גב, שואלים שאלות ידע ונותנים להם פתק של "חתן" ו"כלה" (אן השמות שלהם עצמם לכל אחד מהם)- והם אמורים לענות אחד על השני.. (עשו לנו בשבת 7 ברכות) אבל זה תלוי מי החברים שבאים והאם הם זורמים..

לדוג'- מי עבר טסט קודם? (כל אחד מהם מרים את הפתק/דף שהוא יודע על השני)

מי עשה יותר שטיות בבי"ס? וכו'...

 

וגם משחקים של שבת כלה תמיד עובדים...

מצטערת לבאס.

אני שונאת את זה וברוך ה' שלא ניסו להיות מקוריים אצלנו.

אני בעד לשאול אותם אם הם בקטעים, או לחשוב בעצמך(אם את מכירה אותם טוב)

יש הרבה אנשים שלא אוהבים תמשחקים האלה.

אני אישית נהנתי מהחגיגה הפשוטה והמסורתית..

* טאבו בנושא חתונה/דייטים וכו.
* לבקש מאנשים שהכלה אוהבת כולל החתן, כתוב לה מכתבים/ ברכות/ איחולים, ולהביא לה במהלך השבת מכתב אחרי מכתב.
* משחק הכתרים (עם מילים שקשורים לכלה).

ולא זוכרת עוד...אבל תפני באישי ואשלח לך קובץ מוכן במייל עם משחקים, פעיליות וכו...

ברוכה הבאה

יעזור מאד

ממליצה בחום, לא קל לתפוס אותה אבל שווה לחכות אם צריך!!!

 

היא מקצועית מאוד ויש לה נסיון עשיר ודרך ייחודית ויהודית.

הוא פשוט מדהים.

 

אבל אם זו בעיה, הוא גר בחולון ויש לו משרד קטן ברבנות של חולון, שם בדרך כלל הוא מקבל קהל.

 

המון באים אליו ולכל מי שאני נותנת מספר שלו- הוא עוזר.

 

כשתראי אוץו אז תביני

 

אם את רוצה את המספר תשלחי לי בפרטי

haim@zug.org.il

 

לגבי השאר זו סיטואציה מאוד מורכבת ולכן כל מישהו מבחוץ יהיה לו מאוד קשה להכיר את הניואנסים של המשפחה.

 

לגבי הילדים, לפעמים ילדים רואים זוועות במשפחה ויודעים לבד ובעזרת ההורים שזו סיטואציה לא טובה

ושאין מה לעשות יש אנשים מסובכים בעולם.

לא נראה לי צריך לפחד שהילדים "לא יראו" דברים כאלה, העניין הוא איך -את ובעלך- מתייחסים לזה.

ליד ההורים שלו להתעלם מזה ואחרי זה לדבר עם הילדים שסבא וסבתא עברו דברים קשים בחיים ולכן הם ככה...

כל הכבוד לך

את אישה חזקה

תעמדי היטב על משמר הבית שלך! אל תתני לאף אדם או גורם שלא מתאים לרוח הבית ולעבודת המידות של הבית-

להכנס

ולא משנה איזה קרבה משפחתית הוא מחזיק

 

עכשיו לגבי ההורים שלו

אני לא מבינה- הם גרושים או לא?

כי אם הם גרושים- שינתקו קשר!!

ושהילדים שלהם יבינו שהדבר הכי טוב בשבילם הוא באמת- לנתק קשר!!

 

ממש תושיבי לשיחה את כל הגיסים והגיסות שלך- ותסבירי להם בעדינות- את מה שאת רואה מבחוץ, והם לא יכולים לראות

שאמא שלהם ממשיכה לעבור התעללות של ממש!!!! גם אחרי שהיא גרושה

שזה לא כיבוד אם בכלל!! לתת למצב כזהל התרחש

שהדבר הנכון והראוי הוא שזוג גרוש- לא יפגשו יותר. בכלל. ולא ינהלו שום קשר חברתי ביניהם. בכלל.  (אגב- כלל נכון בד"כ, עם יוצאי דופן מועטים- כגון חתונות של הילדים- וגם זה בתנאי שההורים הם לא **** )

 

תעוררי אותם- כמה חשוב לשמור על הכבוד של אמא שלהם-

מה זה לרצות לשלוח אותה במונית ולא לעשות את זה? אם רוצה לדאוג לה- עושים! לא מדברים...

זה שהיא במצב נפשי לא פשוט ועל כדורים- זה סיבה לכבד ולהעריך אותה מאוד!! כמה עבודה ומאמץ לוקח לה בפנים כדי להיות סבתא, כדי לבוא לאירועים ולהיות נחמדה למשפחה, כדי לתפקד

וכמה- באמת כמה!- צריך להעריך אותה על שהיא לא מפוצצת מכות את הגרוש שלה (מה שראוי לעשות- אגב, לדעתי )

 

ותודיעי להם- שאת מציבה בזאת כלל -שכל המשפחה תיאלץ לכבד ולשמור-

לאור צורת ההתנהגות הבלתי נסבלת של חמיך, חסר דרך ארץ ומידות בצורה מחפירה-

אם את ובעלך ומשפחתך שם- חמיך לא שם.

נקודה

או הוא או אתם

אם זה אירוע של יומולדת לבעלך- אז חמיך לא מוזמן, ולא יודע כלום מזה שיש אירוע.

אם יש ברית לבן שלך (בעז"ה שתזכי בעת שהשם יתן) -הוא לא שם. ובוודאי שלא מכובד במשהוא.

 

אל תתני לא לך לא לבעלך ולא לילדים שלך להיחשף לאדם עם מידות רעות שכאלו

זה שורט את הנפש

זה פוגע בבעלך לראות את אבא שלו בשבל כזה נורא

זה יפגע בנפש הרגישה של הילדים שלך- לראות את הפגיעה בסבתא שלהם, לראות דוגמא של מידות מקולקלות כל כך של אדם מבוגר.

 

תתקרבו יותר להורים שלך- תקבלו מהם הרבה חום אהבה וכבוד- שיספיקו בשביל שניכם...

 

 

 

 

ותדעי- יהיו סיטואציות שלבעלך יעלה במוח בצורה אינסטינקטיבית- התבנית הרעה שהוא ראה בבית- ואז הוא יצטרך להלחם בזה- ולקנות לו תבנית אינסטינקט חדשה

זה לא קל

ולפעמים צריך עזרה בזה- איש חכם או יועץ נישואין או רב

סתם תדעי- תשימי בכיס את המחשבה הזו- יש מצב שתצטרכו עזרה בשביל מצבי לחץ....

 

 

 

לאנונימית פותחת השרשור - לצערי אני מכיר מציאות כזו מקרוב.

 

מוזמנת לאישי להסברים על איך אנחנו התמודדנו. (כמובן שכל מקרה לגופו ויכול להיות שלא לכל אחד מתאים בדיוק אותו דבר)

 

 

קיבלת  תגובה מעולה

מצטרפת לאלו שענו שאם ההורים גרושים אין שום סיבה שיפגשו.

אך מסתייגת מהאמירה שלנתק את הקשר עם האב.

למרות שהוא נשמע אדם קשה ביותר זה ממש לא טוב לנתק איתו את הקשר.

אם אליכם הוא מתייחס בסדר צריך לשמור על קשר כלשהו. אבא נשאר אבא

גם כשהוא לא כליל המעלות. אני מכירה את הנושא מקרוב מאוד ואומרת שילד

שמנתק קשר עם אביו סוחב את זה אח"כ לכל החיים- זה ממש נזק נפשי, גם לאדם מבוגר.

צריך לשמור על קשר הדוק עם האם לעזור לה ולחזק אותה, היא זקוקה מאוד לילדים שלה. ובעיקר

להרחיק אותה מהאב, שלא יהיה בינהם שום קשר. (יומולדת זה לא דבר כזה חשוב שצריך להזמין את שניהם.)

וגם צריך להסביר לכל הורה שזה שאתה אוהב את ההורה האחר, זה לא אומר שאתה בוגד בו. זה דבר

שהורים גרושים מתקשים לקבל בהתחלה.

בהצלחה.

 

תודה רבה על התגובות..

צדיקה אחותך ממש חיזקתותי...הלוואי ויכולתי ליישם את מה שכתבתן.

לצערי זה משפחה הרבה יותר מורכבת ממה שאפשר לתאר וחשבתי על זה הרבה והגעתי למסכנה שאני לא יכולה להתערב.. אני בסה''כ גיסה (ועוד גיסה לא כזו אהובה....) אז פשוט להשלים עם המצב...

כי אבא של בעלי לא בנאדם שישים על מישו ואם יש פגישה במשפחה, חג או משו הוא יבוא ולא מעניין אותו ואז מה שיצא זה שהאמא תדפק עוד יותר ותמיד לא תהיה חלק מכולם כי אם הוא בא אז היא לא יכולה לבוא וזה לא בסדר שתמיד היא זו שתוותר על מפגש...

 

דבר שני, אבא של בעלי בגלל השתיה החריפה ועוד כל מיני דברים לא טובים הבריאות שלו לא באיתנה ואין לי  לב אוף. הייתי מאד רוצה שהילדים שלי לא יכירו אותו אבל אני חושבת שזה לא מעשי וגם אני שמחה שאני לא צריכה לחשוב על זה עכשיו כי זה עדיין לא מעשי...

 

והוא גם הציב עובדה שכולם צריכים לקרוא לילד הראשון שנולד בשמו ולתת לו להיות סנדק ואין מצב להתחמק מיזה..

תאמת לפני שהרכתי אותו דווקא אהבתי תשם ויש מצב שהייתי קוראת ככה לבן שלי אבל עכשיו אין סיכוייייי!! 

 

אני צריכה להפסיק להלחץ ולהיות יותר אופטימית על המשפחה הזו ובמיוחד על האבא הזה שאני מרגישה פשוט סלידה ממנו ומהדרך שלו לדבר עם אנשים ולהשפיל אותם.

 

לאזור כוחות ולהשלים עם המצב כי אני לא יוכל לשנות את זה..

 

וגם החג הזה הם היו ביחד עם הילדים והיה חג זוועה. זה עצוב שאין משפחה נורמאלית שאפשר ללכת בראש שקט ובאוירה טובה לחגים ושבתות...

 

ההתנהגות הזו היא באמת מאוד מזעזעת.  וב"ה שבעלך למד מזה לכיוון השני.

 

לענ"ד, עיקר ההשקעה שלכם בנושא, צריכה להיות ע"י כך שתזמינו לעיתים תדירות את האמא בפני עצמה, בלי ליידע את האבא. תארחו אותה, תגידו לה כמה אתם מוקירים אותה. אם קורה דבר כמו שתיארת - אל תתביישו בפעם הבאה להגיד לה, תדעי שמה שאבא אמר זה כ"כ לא נכון - כולם מכבדים אותך ומעריכים אותך. הם נסעו במונית כי מיהרו אל הילדים, וכד'.  כלומר: אתם לא "התערבתם" פה כנגד, אתם דיברתם בעד. החיזוקים האלה חשובים.

 

אל האבא תתייחסו בכבוד מצד עצמו, גם כי זו ההלכה וגם פרקטית זה הכי נכון - אבל "בכבוד", פירוש הדבר במה שנוגע אליו. אין שום צורך "לא לכבד" כדי לא לקרוא דווקא על-שמו; בנידון זה - הבעייתיות מובנת, וזה שיקול שלכם.

 

כמה שיותר תבדילו בין האירועים עם האמא לאירועים עם האבא - במה שתלוי בכם (גם אותו תקבלו, בפני עצמו, ו"אל תגיבו" כשמדבר בזולות; יתכן שיחוש לבד שאין לכך מענה, ויחפש סיגנון שמעורר התייחסות יותר טובה) - כמה שתכבדו, תקרינו אהבה ותוקירו את האמא בפני עצמה, ללא הימצאות האבא בסביבה כלל, וכמה שיותר "תתַרגלו" שכיבוד האבא אינו שיעבוד חייכם ורצונותיכם -

 

כך לענ"ד יש סיכוי טוב יותר להתייצב על דרך יותר רצויה במצב הקיים.

מה פה הביג דיל? שאנשים יתחילו להתמודד בחיים ולא לזרוק תצרות שלהם על אחרים!!

לא נראה שהיא "זרקה את צרותיה על אחרים"...  היא מתייעצת מה לעשות במצב כזה, שיש בו באמת צדדים מזעזעים והוא בהחלט "ביג דיל"..  בשביל זה יש את הפורום.

 

היא גם "פורקת" את צערה - גם בשביל זה קיים הפורום..

 

כמו כן, דווקא בנידון זה, נראה שהם מתמודדים יפה מאוד; אינני יודע כמה היו מצליחים לכתוב באיזון כזה על מצב כזה, ולשמור על שלוה יחסית, לא להתפרץ, ועוד לדאוג גם לבריאות של האבא...

 

ואפילו האמא המסכנה, בתיאור הזה, אינה זורקת את צרותיה על אחרים, אלא נושאת את כאבה.

 

ומאוד יפה שאנשים כאן משתדלים להיות "נושאים בעול עם חבריהם" ומסייעים. כך צריך לעשות אם יש למישהו חלילה צרה. שיהיו רק שמחות לכולם.

למצוא דרך לחזק את האם ומצד שני לכבד את האבא.

אבל לנסות להתחמק ממסיבות משפחתיות (בשלב שיש ילדים) כדי לשמור על טוהר נפשם.

תודה על המחמאות!

 

 

אל תגידי "הלוואי"

תגידי- אין הדבר תלוי אלא בי!

אח"כ תרשמי לך (בדף! ) רשימה "מה אני צריכה לעשות כדי ליישם את זה" -גם מעשים וגם עמדות נפש

 

 

את יודעת למה נוהגים שכלה מסתובבת בחופה סביב החתן 7 פעמים?

(לפחות אחת הסיבות...) בסיבובים האלו- הכלה בונה מסביב לחתן חומה של הגנה

היא בונה את הביצורים של הבית שלהם

זה הבית שלנו- זה הזוגיות שלנו. וכל מי שינסה לפגוע בנו- יתקל בחומה בצורה, ויהיה לו עסק איתי (בעלת הבית)

 

יש לך כוחות לעשות את מה שטוב לבית שלך

שטוב לך, לאיש שלך, לילדים שלך

יש לך את הכוחות- זה לא עידוד, זה לא הבטחה- זה שיקוף של עובדה! מה קיים במציאות.

(ואת זה אני מרשה לעצמי לומר בלי להכיר אותך... )

 

את לא צריכה להיות גיסה אהובה- את צריכה להיות גיסה נחושה

אולי לא תרכשי לך עוד מניות בזה שתצאי "הגיסה הרעה" -אבל כן תרכשי לך עוד נחת בחיים של עצמך

אהדה ותמיכה- תמצאי אצל חברות טובות שלך, הן הכתובת. לא הגיסים הקלוקלים.

 

 

לגבי האבא-

אם הוא ינחת בהפתעה באירוע שהוא לא מוזמן- אפשר לומר יחסית בעדינות "אה! אתה מפתיע!" או לומר יותר בגסות "אתה לא מוזמן- פעם אחרת תבוא ונחגוג איתך"

אבל לא להעביר בשתיקה- זה בטוח.

ולהשתדל כמה שיותר להשאיר את האמא בתור "מלכת הערב"

 

לגבי הילדים -

אתהאמא- את מחליטה עליהם

אל תסכימי לחשוף את הילדים שלך לאף אדם בעולם שאת לא סומכת שהוא טוב לילדייך- יהיה זה שכן או קרוב או רחוק או ידיד או חם

אל תסכימי לתת סנדקות לאדם רע  או לקרוא עם שמו

זה לא משנה כמה סנקציות הוא יפעיל

מצידך- שלא יבוא לברית, שלא ידבר איתכם יותר

(אפשר- לתת סנדקות לרב גדול, לקרוא על שם תלמיד חכם גדול- קצת מרכך את העסק.... )

ברור! שיש מצב להתחמק מזה

הוא קובע עובדות?

מה אכפת לך! את קובעת עובדות יותר חזקה, נחושה, וצודקת!

 

יש מצבים שצריך להשלים איתם

להשלים- כלומר שהמצב ישאר- רחוק רחוק ממך

כי לשנות אותו -לא תשני באמת

להשלים הם זה שמצב גרוע נשאר קרוב אלייך ופוגע בך- זה לא השלמה, זה כניעה הרסנית

 

 

 

 

 

ואיי תודה את מקסימה, אני ממש רואה את ההשקעה שלך לכתוב לי..אני ממש מעריכה את זה, תודה!

לבית שלי זה ברור לי שאני לא אכניס דברים שיפגעו לנו בבית..

 

הצעתי לבעלי ונזמין או את המשפחה שלי או שלו לחג, וזה היה ברור שאם מזמינים תהורים שלו אז זה רק את אמא שלו והאחים אבל בעלי אמר שזה לא אפשרי, אז פשוט הזמנו את ההורים שלי.. (הצעתי את האפשרות של ההורים שלו שלא ירגיש רע עם זה שיש לו משפחה לא טובה או משו כזה ושזה לא יפגע בו אבל ברור שהיינו שנינו סובלים ממציאותת שהם יבואו..) 

 

אז לתוך הבית שלנו אני לא אכניס את המציאויות הלא נעימות האלה..

הבעיה מתחילה מליסוע לשם...

 

אבל את ממש צודקת שאנחנו צריכים לעשות מה שטוב לנו!

 

תודה ממש אני ימשיך להתחזק ממה שכתבת עוד הרבה!

והכי חשוב- כל הזמן, כל הזמן- תקשיבי לבעלך

הוא אומר דברים חכמים

 

 

 

בתור התחלה- תזמיני אולי רק את אמא שלו- לארוחת ערב אצלכם או משהוא דומה?

(לא ארוך מידי בזמן.. שיהיה לך קשה. אבל לתת רק לה פירגון ותשומת לב.)

 

 

וכמובן-

תפתחו קשר עם איש חכם (רב? או יועץ? או כל איש חכם?) שיוכל לעודד ולייעץ, לעזור להכריע במצבים רגישים, בצורה הרבה יותר טובה ממה שאפשר לקבל מפורום.

גם אני מצטרף לצדיקה וממליץ לכם לבודד את הגורם הבעייתי שמחמם את האוירה (האב)

ולהזמין רק את האמא, אם לא לשבתות וחגים אז רק לארוחת ערב, או למסעדה. לא בתור אירוע רשמי ומופגן שעלול לעורר עליכם את כל השדים הרעים אלא בפשטות וטבעיות.

 

ושוב- אתם העיקר. תעשו מה שטוב לכם.

כולכם עזרתם לי מאד!

גמר חתימה טובה! =)

אני לא מסכימה עם "צדיקה אחותך" , לומר לו בגסות שהוא לא מוזמן.

נכון שהוא לא כליל השלמות אך עדיין מחוייבים בכבודו-מצד כיבוד הורים. הוא עדיין אבא.

אבל כן אפשר להתחמק באלגנטיות מפגישותאיתו ולהזמין את האמא (בלי האחים) לבד.

אני סומכת על העדינות של האנשים המעורבים

שכמה שהם לא ינסו להיות גסים- עדיין יצא להם אמירה (יחסית) עדינה מידי....

 

 

 

 

(היה לי עוד משהוא לכתוב לך- אבל החלטתי שזה גס מידי.... חג שמח שיהיה לך)

(ואם יש לך השגות נוספות- אני אשמח באמת! שתכתבי באריכות ופירוט הצעת עבודה שנכונה לדעתך- אני אשמח ללמוד מהשקפת עולם נוספת)

[שהסכימה איתי...] גם ערכית וגם פרקטית.

 

המשפט שאמרת אינו כ"כ שייך לדעתי לנידון זה. כאן זה צריך להיעשות רק במינימום ההכרחי כדי להגיע לתוצאה המעשית הרצויה (עידוד האם, הזמנתה בפני עצמה וכו').

 

מעבר לכך - הם לא במקום רבש"ע, אלא עושים מה שציוה עליהם בנידון זה (כיבוד או"א זה אפילו ברשעים)

לפי דעתי דווקא בגלל שמדובר בהתנהגות נוראה וקיצונית וגלויה כ"כ אז זה פחות בעייתי כי בגיל מוקדם כבר מבינים שזו לא התנהגות ראויה לחיקוי. נראה לי הקשר אליך, אותו דבר, דווקא בגלל הקיצוניות יותר קל לא להתייחס לאבא של בעלך ולא לספור אותו ולכן גם לא להפגע ממנו.

היא מקבלת נראה לי רק בפרטי.
לא מאוד זול, אבל שווה לדעתי את השקט הנפשי הזה.
היא מקסימה ממש!

תחפשי בגוגל את המספר..
ד״ר חווה יעל שרייבר אאל״ט.

כל רופאת נשים תעזור לך.

כשזה מגיע להריון כדאי יותר לברר קודם.

הרופאות המומלצות ביותר בד"כ מאד מאד עמוסות וקשה להשיג תור(ד"ר קטן..).

החומרים הכימיים (להלן- גלולות) שמכניסים לגוף לפני חתונה

הם לא צעצוע ולא משחק ילדים

צריך ללכת לרופאה טובה-

שמבינה מה צריך מבחינה הלכתית- ולא נלחצת מזה

שעושה בדיקות ובירורים בסיסיים כדי להתאים למטופלת את סוג הגלולות הנכון

(וזה דבר שלא כולן עושות והוא בעיה!!!! )

שזמינה לכל שאלה או בעיה שעולה- חלילה

 

 

 

לפותחת השירשור- לא מכירה מקופ"ח לאומית

וגם ממליצה לשאול בפורום הריון ולידה

 

מקסימה ביותר- נסי להתקשר לקופה שם ברמת שלמה

על דברים כאלה נורמטיבים ורגילים.

 

יש מספיק רופאים ורופאות מטעם הקופה.

 

 

 

מרשם לגלולות.

זה משהו ממש פשוט ונורמטיבי  שרופאת נשים עושה יום ביומו.

כדאי להתייעץ עם מדריכת כלות ומכון פוע"ה לפני כי יש גלולות שנוטות לעשות כתמים ופשוט להגיד את זה לרופאה.

למכון פוע"ה יש שו"ת אינטרנטי אולי יש בו תשובה.

ואז לתלות ליבוש בשמש

 

אם זה לא עוזר אפשר להשתמש בדברים כמו אסטוניש, קליה וכו'.

ואם גם זה לא עוזר, תנסי להשיג פרחים תואמים ולתפור על הכתם...

הפרחים לא מתחת לכתמים, זה סרפן לבן שרק בתחתיתו יש את הפרחים וזה עבודת יד של תפירה בצורת פרחים .

 

הכתם נמצא בחלקו העליון.

 

ולגבי מה ההצעה שהעלית, איך לעשות זאת האם ביד לשפשף עם החומר או איך?

 

תודה על תגובתיך!

אבל הצעתי שאם את לא מצליחה להסיר את הכתם, תסתירי אותו בקישוט שיהיה תואם לפרחים בחלק התחתון של הסרפן

אסטוניש משפשפים

קליה, סנו אוקסיג'ן, שמים על הכתם ומשאירים כמה דקות לפני הכביסה

אפשר לנסות גם עם אבקת כביסה ביו - מרטיבים את הבד, מפזרים אבקת כביסה ביו, משאירים חצי שעה ואז מכבסים רגיל במכונה.

 

אבל נראה לי הסיכוי הכי טוב זה בשמש, כתמים של פלפל זה פשוט קלאסי להוריד בשמש.

אעשה זאת - לגבי יבוש בשמש. ואם לא היכן אפשר להשיג סנו אוקסיג'ן??

במכולת, או צרכניה, סופר

סנו אוקסיג'ן.

 

אני תמיד משתמשת בזה ויורד.

הסנו רסס כבס, לפני שאת קונה תנסי קצת נוזל כלים טוב [למרות שזה מתאים יותר לכתמים שומניים] או משחת כביסה[מערבבים אבקת כביסה עם קצת מים זה אמור לצאת כמו ממרח מורחים על הבגד ונותנים לזה לעבוד עד הכביסה הבאה.

על העצות ! בדרך לעשות זאת יישר כח!

עם סבון כלים..משרה כמה דק' ומשפשפת בעדינות..

תשרי את הסבון על הבגד כמה דק' לפני השיפשוף...
זאת מרים..
מהניק של בעלי...

ואגב, גם אחרי כיבוס זה יכול לעבור?

כמוצא אחרון אני הייתי מנסה בזהירות לטבול מקל אוזניים באקונומיקה לשים טיפה על הכתמים..תנסי על נקודה אחת..תראי אם זה עוזר...

אקונומיקה גם ככה עושה כתמים לבנים....בזהירות...

(משחה לניקוי כלים) ותניחי בשמש עד שהמשחה מלבינה. אח"כ תכבסי כרגיל. זה עוזר להוריד הרבה סוגי כתמים.

אני מאמין שכל אחד יכול למצוא שם מה שמתאים לו וזה מאוד שונה מאדם לאדם.

 

רק רציתי להזכיר שמענה בפורום גם אם הוא ניתן מאנשי מקצוע אינו יכול להחליף טיפול אישי שניתן בפגישה פנים אל פנים.

 

הפורום יכול לתת קצת כיוונים ומענה חלקי אבל משם בהחלט צריך להמשיך הלאה.

 

בהצלחה.

 

לא התיעצות.

 

תודה לך בכל מקרה.

וזה הפורום שלהם,יש להם גם אתר

http://www.doctors.co.il/all-2020/

 

תבחרי משם מה שמתאים לך, יש שם רשימה די מפורטת.

 

והנה עוד אחד:

 

http://forum.drtal.co.il/

 

בהצלחה. הרבה בריאות.

 

 

ל"לא טריים"... זה בסדר. ושלש+ שנים זה עוד טרי לגמרי..

 

לגבי שאלתך. יפה שעבדת על עצמך שילך בשמחה ללמוד וכו'.

 

וזה לא בדיוק השאלה אם זה "נורמלי" שתראי אותו שעה וחצי בצהריים ועוד שעה בערב - ואכן יש דברים כאלה; הנקודה היא העובדה שלך משהו מפריע, וצריך לחשוב איך עוזרים לכך.

 

אני לא חושב שזה מראה ש"לא טוב לו להיות בבית"... בכלל לא. אלו פשוט נקודות מבט שונות, ומצויות, בין אנשים לנשים. הוא עסוק אינטנסיבית בלימודו, אז גם בבית הוא "אינטנסיבית". נמצא "שעה וחצי" - כבר "עשה הרבה" בתחום הזה, כביכול..  את לא עובדת ונמצאת הרבה בבית, אז חסר לך אותו, את רוצה לראות אותו "בקצב שלך", באופן יחסי אל השעות שאת בבית לבד..

כך אני מבין את זה.

 

לכן אני מציע שתדברי איתו על זה, בנחת לגמרי. תגידי לו שאת באמת שמחה בלימודו, וגם שהוא קצת "חסר לך". אולי הוא מוכן להשתדל יותר ימים ללמוד בערב בבית, "להתנדבר איתך", כי זה מאד חשוב לך.  אפשר גם לקבוע זמן בשבוע שעושים משהו ביחד - יוצאים, לומדים.. מה שמתאים לכם, אבל קבוע.

 

הקיצור: זה טוב שיש לכם יעד משותף, ההבדל בהרגשת המצב הוא טבעי ואינו נובע מאי שביעות רצון שלו לדעתי, חשוב להקדיש גם זמנים לחיזוק תחושת ה"ביחד" בלי צורך בהפרעה רצינית לסדרי הלימוד; ופשוט - יש ליידע . לדבר מתוך אהבה ולא מתוך טרוניה. יש להניח שהענין ייפתר, כמובן - במסגרת גבולות הזמן (לפעמים, יש צד שעדיף שאשה מחכה לבעלה מאשר אומרת: נו, שיצא קצת..)

כותבת מאנונימי כי יש כאלה שמכירים אותי-סליחה

 

היום אחרי 6 שנים בעלי אברך, איזה כייף אני רואה אותו לפעמים בצהרים אם אני בבית ובערב קצת יותר מלהגיד לילה טוב (אם אני לא עובדת בלילה).

 

אבל עד השנה: אני עובדת במשמרות והוא גם כן עובד לפעמים מהבוקר מוקדם עד צאת החמה (נשמה) ולפעמים גם ימים רצוף, כך שיצא שממש חיינו במשמרות, הוא היה חוזר אני הייתי יוצאת לעבודה ולחילופין. יכולתי לקחת ביבי סיטר לילדים כדי שיהיו יותר ימים שאהיה איתו יחד, אבל העדפנו את טובת הילדים.

 

א. זו היתה בחירה שלנו ולכן שמחנו איתה והשלמנו עם זה ללא טיפת טרוניה על המצב.

ב. זה מוסיף המון לזוגיות, צריך לדעת איך למנף את זה.

 

 

תהי שמחה ושלמה עם ההחלטה ותגבי אותו וכשאת צריכה אותו תדעי גם להרים טלפון ולהגיד לו תגיע עכשיו,והוא יבוא מידי כי ידע שאת באמת צריכה.

 

תחשבי שהוא עובד הייטק (לדוגמא) יוצא ל 9 שעות עבודה לא כולל נסיעות,

את רואה אותו בצהרים איזה כיף זה איזה זמן איכות נוסף, את ישנה איתו כל ערב, עוד 6-8 שעות ביחד.

זה סביר ונורמלי לחלוטין.

נשואים קצת פחות.. (כמעט שנתיים) וגם לי לא פשוט תמיד לתת לו ללכת, זה טוב ויפה מה שאמרה האנונימית מעלי, אבל זה עניין אישי לחלוטין!!! לא לכל אחת זה מתאים!

אני תמיד רציתי להיות "אברכית" ורק אחרי החתונה הבנתי שזה כלל לא פשוט... הרבה פעמים בא לי שהוא ישאר איתי, או יעזור יותר עם הילד (הוא עוזר תמיד במה שהוא יכול, אני מתכוונת בשעות של הסדרים) וכו'.. לא חסרות דוגמאות..

מה שכן עוזר לדעתי- לדעת שזו תקופה, והיא יחסית טובה ויפה לימים שאחרי האברכות (ממה שחברות אומרות לי)

וכמובן- לדבר ולהיפגש הרבה עם חברות (אם הן במצבך לפעמים זה עדיף כי הן מבינות לליבך)... את חייבת לדבר עם אנשים במשל היום ולא להיות לבד.. בעלך ב"ה נמצא עם חבריו כל היום אז לא חסר לו מה שחבר לך

ולא נראה לי שהוא לא רוצה להיות בבית.. הוא רוצה לנצל את הישיבה. אני אמרתי לבעלי שמבחינתי אין סדרי ערב- ןבאמת אם הוא רוצה להישאר- אז אנחנו בודקים נקודתית אם מתאים לי או לא. אם לא- הוא יבוא ואל יישאר.

את חייבת להבהיר לו את מצבך ביחס למקום שהוא נמצא. אם הוא לא ירגיש אותך- הוא לא יהיה רגיש לזה.

וכמובן להתשדל להראות פנים שמחות כשהוא הולך- כי אם את לא שמחה בתורה שלו- זה לא שווה את הלימוד לדעתי.

 

ועוד משהו אחרון- תעשו לעצמכם חשבון נפש אמיתי האם מתאים לכם החיים האלו. לא רק לו- בעיקר לך. כי אם לא- זא צצריך לחשוב על פתרון אחר. גם בעלי יודע שברגע שאני לא אהיה מסוגלת להמשיך כך ולא ארצה בחיים האלו- הם לא שווים את זה. כי בניית הבית שלנו בצורה הטובה ביותר חשובה בהרבה. ובע"ה כשהבית יציב והזוגיות בריאה- אפשר לצאת ללמוד גם בגיל 32 ו40 (מכירה אישית אנשים כאלו)

 

סליחה על האורך ובהצלחה רבה!! זה מחזק גם אותי שיש עוד נשים במצבי..! (וד.א. תקראי את השיחות של הרבנית חנה טאו ז"ל לנשות אברכים, זה מזה מחזק!)

אי אפשר להגיד "אם לא ארצה.. הם לא שווים את זה, כי בניית הבית.. חשובה בהרבה"; "האם מתאים לכם.. בעיקר לך"..

 

בוודאי שצריך להתאמץ מאד על בניית הבית, אבל לימוד התורה הוא בעל ערך עצמי עצום ואי אפשר להגיד בקלות "חשובה בהרבה" ונגמר.. ולהגיד שאפשר ללכת ללמוד בגיל מאוחר יותר - זה לא שייך. זה סוג אחר לגמרי. אע"פ שבוודאי תמיד אפשר - אך כעת מדובר על הבסיס. כמובן, תלוי גם אישית מי האיש ומה שאיפותיו.

וכיוון שהזכרת את הרבנית הצדיקה חנה ע"ה, היא הדריכה מישהי שרצתה להתחתן עם תלמיד חכם, שתדע מראש את המשמעות וה"מחיר", כדי שלא "תבוא בטענות" אח"כ.. הם בנו בית מצוין, וכשיש יותר מידי בלגאן - היא מזכירה מה אמרה הרבנית.. ומכל מקום, כשהיא כעת משדכת תלמידות שלה שמעונינות דווקא במישהו שלומד "רציני", היא נוהגת כפי שלמדה מהרבנית חנה, ומסבירה את המשמעות - שתדענה שהן מתחתנות על-דעת שאינן מפריעות לו לגדול בתורה.

 

כמובן, לא כל "אברך" הוא בגדר הזה; יש כאלה שפשוט מנצלים את התקופה הראשונה, וגם זה מאד יפה. אבל מי שנישאת למישהו על דעת שהוא ממשיך להתגדל בתורה, אינה יכולה להגיד בקלות "בעצם לא מתאים לי, תפסיק", "תלמד בגיל 40"... זה לא הולך כך..  צריך להתאמץ ביחד.

 

[ואגב, רוב "שעות הסדרים", הם בדרך כלל גם שעות העבודה של אנשים רגילים, וגם שם לא תמיד אפשר להגיע "לעזור עם הילד" או "להישאר עם האשה"..]

גם אנחנו כשהיינו בתחילת הדרך היינו נפגשים מעט מידי. בעלי דווקא עבד, אבל אחרי העבודה

היה נשאר לערבית ואח"כ ללימוד בקיצור היה יוצא מהבית ב6 בבוקר וחוזר אחרי 9 בערב. ואני הייתי לבד בבית

אחרי הלימודים, במשך שעות. אז היה חשוב לשנינו שהוא ילמד כל יום למרות שהוא עובד. אבל זה היה קשה מנשוא.

אחרי שנים הוא אמר שפשוט לא הבין מה זה להיות נשוי, מהם הצרכים של האישה. וכמה זה חשוב בהתחלה להיות הרבה ביחד. לכן חשוב מאוד לדבר על זה עם הבעל.

דווקא היום הוא הרבה יותר בבית, ברור שזה בא על חשבון לימוד תורה, אבל מה לעשות לא כל אחת היא סופרוומן

שיכולה לעשות הכל לבד. לכן אני ממש מעריצה נשים ששולחות את בעליהן לבית המדרש או לשרת בצבא/ משטרה

על חשבונן אבל צריך להיות כנה עם עצמך מה מתאים לך.

מצד שני אנחנו הרבה פעמים מתפנקות וצריך להתגבר, ברור שקשה, (ויש תקופות כמו אחרי לידות, שזה ממש בלתי אפשרי) אבל צריך עבודה עצמית- ואני אומרת את זה גם לעצמי.

בהצלחה

 

אמרת שאי אפשר להגיד "אם לא לא ארצה.. הם לא שווים את זה.."- אני באמת חושבת שאשה שלא טוב לה בחייה בגלל מה שעושה בעלה- העיסוק שלו צריך להישקל מחדש ע"י שניהם ולראות מה נכון.

מסכימה שלימוד תורה זה דבר חשוב הרבה יותר מסתם עבודה שלוקחת כוחות ואכן- אשה שנכנסת לזה צריכה לדעת למה היא נכנסת (למרות שלא משנה כמה יגידו לך מה זה- אין לך מושג עד שאת לא שם..) 

אמרתי את הדברים מכמה סיבות-

- לימוד התורה של הבעל בא ע"מ לחיות חיי תורה. אנו חיים את התורה לא רק לומדים אותה. אם אדם לומד תורה ולא מבין שאשתו צריכה אותו- משהו לא בסדר שם.. הוא לא למד דבר חשוב..

- יכול להיות שאותה אשה אכן התחתנה בידיעה שבעלה ילמד בע"ה תורה- אך הם לא קבעו פרק זמן מסוים שזה יקרה בו, והזמן עבר- והיא נשואה שלוש שנים, ואולי עכשיו- זה באמת כבר לא נכון להם יותר. הגיוני מאוד. אשריהם שהם זכו שהבעל לומד 3 שנים ראשנות של נישואים. אצל המון זוגות זה פחות אם בכלל..

 

וברור שהאשה צריכה להתאמץ על התורה של בעלה, ולא להתפנק, פשוט אחרי 3 שנים לא נשמע לי פינוק. והיא מעידה על עצמה שהיא משתדלת לתת לו ללכת בשמחה.

ולך- אחת מ..

נראה לי זה באמת מקום של שיחה ביניכם וליבון הדברים. אין ספק שכ"כ קשה לתת להם לצאת מהבית, אך צריך ללמוד את ערך לימוד התורה- אולי זה יעזור "לשחרר" יותר בקלות (אני אומרת את זה גם לעצמי...  

תראו אם נכון לכם להישאר במצב הנוכחי, אולי אם הוא ילמד סדר בוקר וערב, ודווקאנ סדר צהרים יהיהי בבית זה יקל? ובאמת כשאת לא יכולה שהוא ישאר אחרי ערבית- שלא ישאר. בעלי לא תמיד מתפלל בישיבה אם זה לא מסתדר...

בניית ביתכם עומדת יחד עם הלימוד שלו, הלימוד בא בשביל הבית- אם הוא פוגע בו- כדאי לברר איך מונעים זאת והופכים את זה לבניה וצמיחה..

 

בהצלחה רבה!

הוא מאוד אוהב את זה,  אבל בין לבין הוא תמיד יושב לכוס קפה עם אימא או תוך כדי מדבר איתנו, ולהיפך אני מאוד מאוד מעריכה את זה שאבא שלי ככה אוהב את התורה......

 

יש לכם ילדים? הם איתך בבית או במסגרות? כתבת שאת לא עובדת כרגע. זאת אומרת שאת מחפשת ועוד לא מצאת? למדת מקצוע פעם? הנתונים האלה חשובים כי הם מאד משפיעים על ההרגשה האישית שלך. לפעמים יש חוסרים אחרים וכדי לפצות רוצים יותר את הבעל.

לפי מה שכתבת בגדול את שלמה או עובדת על כך שתיהי שלמה שהוא לומד תורה בסדר בוקר וצהרים ומשלחת אותו בשמחה. אבל יש לך בקשה מסויימת מאד שבערב ילמד בבית ובעלך לא עומד בזה מסיבות שונות. לדעתי כאן עיקר הקושי וזה מקרין לך על התחושה הרעה הכללית. את מרגישה שאת משקיעה כל היום להיות בשמחה על הלימוד של בעלך ובעלך כאילו לא משתתף/מעריך את מאמצייך בכך שלא מצליח לעמוד בבקשתך. אולי יש מה לשוחח איתו להסביר מה את מרגישה וכמה קריטי לך שילמד בערב רק בבית ולא יתנדב וכד'. אולי תסכמו על ערב-שניים שבו כן יוכל לצאת כדי שלא ירגיש כבול.

יש נשים שמתערבות לבעל. למשל רוצות שילמד דווקא בקול/בשקט וכד' או שילמד ספר מסויים כגון גמרא. או יש כאלה שחשוב להן שתוך כדי לימוד הבעל יקשיב למשהו "דחוף"/ מעניין או פתאום מתחילות להקשות שאלות מהלימוד... לא לכל בעל זה מתאים. אולי בעלך חושש ממשהו כזה?

ה' ירחם [בעל זה לא "בובת משחק"...].

 

אני מניח שאצלם זה לא חשש כזה..

 

1.אוטו כדאי לנקות עם סחבה רטובה, או ללכת לניקוי בתחתנת דלק (יש תחנות שמי שמתדלק מקבל ניקוי בחינם)

2.לפי דעתי עדיף בצל, למרות הלכלוך\

3. זה נורא מאוד לנסוע באוטו בלי טסט, ובשום אופן לא כדאי לחכות שהתוקף של הטסט יפוג לפני שמחדשים, כי אז משלמים הרבה יותר כסף.

לנסוע באוטו בלי טסט זה כמו לנהוג בלי רשיון ובלי ביטוח על הרכב, כי הביטוח לא תופס על אוטו בלי טסט, ולפי החוק רשיון צריך גם לרכב, לא רק לנהג.

למעשה, אם אני לא טועה זאת אחת מעבירות התנועה היותר חמורות, באמת שלא כדאי להסתבך. (וזאת בהנחה שאתם בטוחים שהכל תקין ברכב שלכם... אחרת זה גם סכנת נפשות.

אין מה לעשות, הטסט זאת אחת מההוצאות הקבועות שיש על אוטו, ומי שמחזיק אוטו חייב לקחת את ההוצאה הזאת בחשבון.

לגבי נקיון עם חוסר המים שיש במדינת ישראל ממש לא מומלץ לשטוף עם צינור.. עדיף עם דלי וסמרטוט, ומולץ מאוד לעבור עם סמרטוט יבש בסוף- זה מנקה את הרכב לחלוטין ומונע הצטברות אבק בשניה שתתחילי לסוע.. (אבק על רכב רטוב הרבה יותר מלכלך...

 

לנו אין אפשרות לחנות בצל כך שאני לא יודעת את ההשלכות.. משדלים לשים צילון כזה באזור ההגה (כשזוכרים..) זה תלוי עד כמה הלכלון מפריע לך אני מניחה...

 

וכמו שכתבו- אל תסעו בלי טסט! היה לנו סיפור של ממש עם הטסט כי היינו צריכים להעביר בעלות לפני וכו', ונסענו כך יומיים בהרגשה גרועה מאוווד.. גם כי אם יתפוס שוטר- זה ימבה כסף (ואולי יותר מזה?) וגם כי זה נגד החוק ואנחנו משתדלים לקיים אותו על יתרונותיו וחסרונותיו...

אולי לקחת הלוואה מההורים עד שיהיה?

א. לדעתי יש תקופה מסויימת שהביטוח כן מכסה רכב בלי טסט. שווה לבדוק, אולי זה תלוי בנסיבות, אולי זה כדי שתוכלו לטפל בו ולעבור טסט. לנו היה מצב כזה פעם. אבל בכל מקרה את המשטרה זה ממש לא מענין אם יש או אין ביטוח.

 

ב. מבחינת תשלום- יש אפשרות לשלם את הטסט ב12 תשלומים, יוצא בסביבות 100 ש"ח לחודש, ואז זה סביל יותר. גם יוצא שבמקום הוצאה אחת גדולה שתמיד נתקעים איתה, ההוצאה על הרכב היא חודשית קבועה, כמו הביטוח, ופשוט מכניסים אותה לסעיף "הוצאות רכב" בחשבונות הבית.

כששילמנו באתר של משרד התחבורה על הטסט לא הייתה שם אפשרות לתשלומים, אם היינו יודעים שיש אופציה כזאת זה היה מיקל קצת על ההוצאה שלא תהיה כבדה בבת אחת.

גם ככה סביב הטסט יש הרבה הוצאות- תיקונים שצריך, דלק- כשצריך לחזור ולא גרים 5 דקות נסיעה מהמכון רישוי, ואז זו נסיעה במיוחד פעמיים.

כך אנחנו שילמנו פעם שעברה.

לא זוכרת את המספר, הוא בטח מופיע על הטופס.

ואם לא במוקד- אז בבנק הדואר.

1. מנקים עם סמרטוט רטוב, כשמגיעים לתחנת דלק אם זוכרים אז עם המגב שנמצא בצד- יש בכל תחנת דלק.

2. תלוי כמה הליכלוך על השימשה הקדמית, אם זה בעיקר בגג הרכב, לדעתי עדיף בצל, אם כל בוקר צריך לנקות את השמשה בגלל הליכלוך, עדיף לא בצל.

אם יש אפשרות במשך היום בצל ורק ללילה להזיז למקום מרוחק מעט מהמקום שהיונים מלכלכות- זה הכי טוב..

3. טסט= רשיון לרכב. הטסט הוא בדיקה שמאשרת שהרכב כשיר לנסיעה על הכביש וזה מה שמקנה את הרשיון רכב. אסור לנהוג בלי רשיון רכב בתוקף, בדיוק כמו שאסור לנהוג עם רשיון נהיגה פג תוקף.

 

 

ןתחנה איפה שיש חניה. השמש לא עומדת במקום אחד...

 

מבחינה בטיחותית חשוב לשמור על חלונות, מראות ופנסים במצב נקי

כל שאר השילדה- אם זה רק אבק ולא לשלשת-  לא ממש עקרוני...

יש את יריד הרכב של אוטומניה בסוכות בגני התערוכה, אז לכל מי שגם מתעניין זה יהיה בין התאריכים 1/10-8/10

 

גמר חתימה טובה!

לא קנינו את המטבעות, שילמנו לכהן את הכסף והוא הביא את המטבעות לבעלי- שנתן לו אותם בטקס עצמו..

 

למה לקנות?

בעיקרון אם לכהן כבר יש מטבעות מפדיונות קודמים אין צורך לקנות את המטבעות. פשוט נותנים לו כסף.

אצלינו הכהן היה קרוב משפחה וזה היה פדיון ראשון שעשה ולא היו לו מטבעות. אז קנינו את המטבעות והוא מאוד שמח... אך לא חייבים!

לא זוכר באיזו חנות בדיוק אבל זה היה איזה צורף  במאה שערים 

ישמצב לחפש בהצורפים או חדד וכדומה או פשוט ללכת לצורף קרוב שסומכים עליו  ולהזמין דרכו אם זה לא בלחץ של זמן 

מצטרף להנ"ל שאם השואל הוא לא כהן אלא אבי הבן אז (קודם כל מזל טוב!!) אין צורך לקנות אא"כ בא לו להשקיע ויודע בבירור שאין לכהן שיבוא לפדיון את המטבעות 

למרות ההתלהבות של בן ראשון וכו... עוד תהיינה המון הזדמנויות להשקיע

הי גיסי כהן, הוא גם עשה פדיון לבן שלנו בירושלים והוא אמר שקונים את המטבעות בבנקים- תבדוק באינטרנט איזה סניף בירושלים מציאה אבל יש למיטב הידוע לי לפחות שניים שמספקים את השירות...

אין פה צריך או לא- זה ממש תלוי בהרגשתך!

בא לך שיהיה לו כל יום מכתב- תכתבי לכל יום, מספיק לך רק לשבת? תכתבי לשבת.. יש בנות שמשתגעות עם זה ועושות מליון דברים.. אבל זה פשוט עניין אישי..

בשביל להציע כיוון-

כל מני דברים שאת חושבת שהוא "צריך" ולא יקנה לעצמו (שעון/ יומן/ פיג'מה/ בגדים?/ ספר קודש)- זה פשוט תלוי בזוג ובבדיחות הפרטיות שלהם, אפשר סתם להביא ממתק עם "תזכורת של "עוד יומיים חתונה" וכד'..

 

להביא דברים שקשורים לזמן בו אתם מתחתנים, תמונות שלך (שלא ישכח..)

מחזיק מפתחות, דברים לבית שלחייכם המשותפים (דיסקים, תחביבים שלו וכו'...)

 

קיצר.. מה שמתאים לכם ונראה לך- את לא מרגישה צורך- פשוט אל תעשי את זה. זה ממש לא חובה ולא נראה לי שזה מה שיגרום לו להתרגש יותר כשהוא יראה אותך (אולי להיפך כי שבוע לא היו "תזכורות" אחד מהשני..)

 

מזל טוב!