ב"ה אני נפגשת עם בחור טוב ויקר וממש טוב לנו
אבל אני קצת נתקעת בגלל המראה שלו...
ואני לא רוצה להפרד ממנו..(טוב, הוא באמת יקר לי...)
אולי יש לכם רעיונות\ דרכים לשינוי חשיבה, שאני כן אוהב את המראה שלו או לפחות אדע לקבל שזה המראה שלו?
ועוד שאלה- איך מתנתקים מבחורים שעומדים בראש מפגישות קודמות? יש בחור אחד שנפגשתי איתו והוא חתך..ומדי פעם הוא עדיין עומד לי בראש ואני חושבת עליו..מה אפשר לעשות?
כמו שאומר השיר- "הזמן עושה את שלו.."
קשות וכנות,
ומוצגות בצורה נכונה.
דהיינו: את לא מנסה לעשות "אידיאלזציה" מחולשות, אלא חושבת בכנות איך אפשר להתגבר עליהן.
וזו כבר ההתחלה הטובה.
לגבי השאלה השניה (היה ענין שתיפטרי ממנה לפני הראשונה..): אם מישהו "חותך" - בדרך כלל זה פשוט כי הוא הבחין ראשון במה שלא מתאים בכך. תנסי להתבונן במה שלא היה מתאים - ולא ללכת שולל אחרי הרגש הראשוני שהיה בגלל עצם ה"חידוש" שבהיכרותו. גם מישהו שהיה נראה בעל מעלות - זה עוד לא אומר שמתאים לך.
לגבי השאלה הראשונה. אולי לנסות להחליט לזמן מה שאת לא חושבת על הנושא הזה. מתרכזת באישיות ובשיחה בלבד. אח"כ לראות אם זה עדיין קיים.
בהצלחה.
אז תמשיכו את הקשר כשהקשר יהיה ממש עמוק המראה שלו כבר לא יפריע לך.
סיפור אישי: לבעלי היה משהו שהפריע לו במראה שלי- לא משהו בר שינוי. הוא הלך עפ"י עצותיהם של רבנים
ואמר לעצמו שזה לא העיקר. והתחתנו. ושוב לפי הדרכותיו של הרב אבינר כל הזמן אמר לי וכך לעצמו
את האשה הכי יפה בעולם. היום אחרי כמה וכמה שנות נישואים אני יודעת שכל פעם שהוא אומר את זה הוא מתכוון לזה מכל הלב, לא מתוך מליצה הוא מדבר אלא מתוך אהבה. ואהבה מיפה. ואשרי שזכיתי.
ועוד פעם לקראת אירוסין-
אפשרי להתארס מתוך הנחה שהתחושה שלי ביחס למראה שלו תשתנה בעתיד?
או שכדאי לחכות עוד כדי שזה יתברר?
איך מחליטים להתארס למרות כל ההתלבטויות? 
תודה!
ויש לך אפילו קצת קצת רתיעה, לא להתארס, זה לא בסיס טוב.
התחתנתי עם בחור שלא היה יפה בעיניי. מבחינה חיצונית.
אבל הוא היה כליל השלמות בעיניי משאר הבחינות.
אם הוא רגיש אלייך, מכבד, טוב אלייך, מקשיב.
אם את מרגישה נוח בחברתו, אוהבת אותו, מרגישה מתפתחת.
אם את מרגישה שאת רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלך, שהוא יהיה סבלני ואוהב כלפיהם וכלפייך, שתוכלו לבנות יחד משפחה יציבה,
אם את מרגישה משיכה גופנית אליו ויש מתח גופני ביניכם-
בעיני אלה עילות מספיקות לאירוסין.
לא קל לחשוב שאת מתחתנת עם אדם שאת לא אוהבת את המראה החיצוני שלו, ויחד עם זה- זה לא הכל.
אם יש מתח גופני ביניכם ויש משיכה, וכל שאר הדברים שהזכרתי קיימים, אני לא רואה סיבה לא להחליט על אירוסין.
תשמעי.
החלטה להתארס היא דבר מורכב, ויחד עם זה- אפשרי.
אם את מרגישה שזה הדבר היחיד שמעכב אותך- זה יכול להשתנות עם הזמן. לא המראה שלו אלא היחס שלך למראה שלו.
אני מאוד אוהבת את בעלי למרות שהוא לא אדם חתיך. יש לו את החסרונות החיצוניים שלו.
ויחד עם זה- הוא אם מדהים ואני לא מצטערת על רגע בחברתו.
בהצלחה. החלטה לא קלה-- ואפשרית.
חסרים בחורים בעולם?
לדעתי תעזור כאן הקשה של חברה טובה, עדיף מישהי נשואה.
באופן כללי - מומלץ לא להתארס ולהתחתן בהנחה ש"הוא ישתנה עם הזמן, כי אני כבר אלמד אותו איך(להתלבש/ לדבר/ להתנהג/ להגיב...)" זו גישה מוטעית.
אם באופן כללי את מחבבת את הבחור ורואה את עצמך נשואה לו ובונה איתו בית, והדבר שמפריע לך זה המראה שלו - תנסי לעבוד *על עצמך* (ולא לשנות את המראה שלו...) איך לאהוב יותר את המראה של הבחור. זה יכול להתחיל כדבר מלאכותי ולהפוך לאמיתי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", אבל את צריכה לרצות את זה וממש לחשוב לעצמך שהוא יפה בעינייך ולהסתכל עליו בעיניים טובות, לראות כמה הוא נאה בעינייך, אפילו תתמקדי בדברים ספציפיים שבאמת נאים בעינייך. זה יכול להיות החיוך שלו, העיניים, צבע העור, הצורה שהוא מתלבש, איך שהוא מסדר את השיער, בקיצור כל דבר שכן את אוהבת במראה שלו.
ככה לאט תרחיבי את הדברים שאת אוהבת אצלו, ותמיד תתמקדי בהם, עם הזמן ייתכן שתלמדי באמת לאהוב את מה שאת רואה בו - בכל חלק ממנו. וזה כבר לא יהיה מוכרח אלא אמיתי.
חבל לאבד את הבחור אם מה שמפריע לך זה המראה שלו שמבלבל אותך.
זה כמובן אם אין דברים נוספים שמבלבלים אותך יותר מידי. אם כן צריך לחשוב על כל הסיפור שוב...
למה התכוונת ב"איך מחליטים להתארס למרות כל ההתלבטויות?"
מוזמנת לשתף, ננסה לעזור ולתמוך.
בהצלחה רבה!
למראה הייתי ממליצה שתמקדי מה קשה לך (שעיר? אין מה לעשות, אולי לייזר אם זה בא בחשבון במחינתכם). לבוש? אחרי החתונה תחליפי לו מלתחה.
אם זה פנים זה קצת יותר קשה. עד היום כשאני כועסת על בעלי הוא נראה לי לא משו (וכשאני מאוהבת, הוא הכי חתיכי בעולם!!)
ו..
אני נשואה חצי שנה ועוד יוצא לי לחשוב על אקסים.
במיוחד כשרבים וכועסים. או אם יש תאריך מיוחד (נפרדנו, הוא התחתן וכו').
וזה בסדר. לומדים לחיות לצד הזכרונות. לא להלחם בהם. הם חלק ממך, ואף אחד לא יקח את זה ממך.
הכי חשוב זה לדעת בשכל- הוא לא שלי!
ומכאן- מה כן רציתי בו- ולחפש תכונות שהיו לך טובות בבחורים אחרים.
אבל אותו אדם לא שלך.
ולא הכל מגיע לי, וזה לא כמו שתיכננתי, והוא כ"כ שונה, ואני כ"כ שונה.. ו.. ו.. ו..
אין מה לעשות ,באנו לעבוד.. לעבוד ולעבוד.. ורק דרך העבודה נראה באמת את האור.
כי לתת בבאמת בלי ציפיה לקבל זה לא קלישאה.
זו אמת חיים שבאה לקרב אותי לעונג האמיתי.
לדרך של לאהוב מתוך חיבור למקור האהבה
התחתנת- כדי לזכור למה עשית את זה -גם כשאת כועסת ופגועה
כלומר- לזכור שהאדם השני ממשיך להיות אוהב ואהוב גם במצבי לחץ
בתחילת הנישואין אנחנו בונים את הקשר, את האהבה ע"י נתינה עוד ועוד: מחמאות, צ'ופרים, הערכה וכו'.
(כמובן שממשיכים כך עד 120, אבל לדעתי ההתחלה היא ע"י השקעת יותר מחשבה ומאמץ.
ההמשך זורם... )
מי יכול להישאר אדיש מול השפע שהצד השני נותן?...
מאחלת לך המון אהבה ואושר!
כל זוג שמתחתן זה נס.
כל יום שעובר בלי להתגרש זה נס.
אבל, זה נס שבידינו לחולל.
רוב הזוגות שאני מכיר עברו בשנה הראשונה משברים גדולים שנבעו מחוסר הבנה של מהות חיי הנישואין ושל מה זה לחיות עם בן/בת זוג.
אחרי שהתחתנתי הלכתי לסדרה של שיעורים בישיבה בה למדתי שיועדה לבחורים לקראת נישואין ולאברכים צעירים. ראיתי בצורה מאוד ברורה את ההבדל התהומי בין בחור לאברך למרות שהייתי נשוי רק שלושה חדשים. לפני החתונה אפשר לדבר על נישואין כמה שרוצים אבל זה ממקום מנותק. יום אחרי החתונה העיניים נפתחות למציאות חדשה ויש צורך ללמוד את כל מה שלמדנו מחדש. לכן כנראה גם נמחלים כל העוונות של החתן והכלה ביום החתונה, כי הם למעשה נולדים באותו יום מחדש.
השנה הראשונה נועדה ללימוד מעמיק של מה זה זוגיות ולכן יש מצווה מיוחדת לשמח אחד את השניה בשנה זו יותר מבהמשך הנישואין, כי יש צורך לבנות מערכת של עזרה הדדית בבית להתמודדות עם הקשיים.
ככל שתהיו יותר מודעים לקשיים שבפניהם אתם עומדים, ותכירו בכך שזה לגיטימי לחלוטין להתקשות - כך יקל עליכם לתקשר ולצלוח את המהמורות הללו ביחד.
זה אפשרי וזה כדאי.
בהצלחה
ושתזכו להרבות באופן יומיומי את האהבה/אחוה/שלום/רעות בלי הפסקה עד 120
כתבתי את הדברים אתמול מתוך סערת רגשות גדולה מאוד.
אין לי שום ספק שצריך לעבוד, וממש אין לי מחשבה שצריך לשבת רגל על רגל,
פשוט אתמול היה כ"כ קשה שלא הצלחתי לראות את האור בקצה המנהרה, איך מתקדמים מפה בכלל.
ריבים, צעקות, דמעות. פשוט לא הכרתי את הבן אדם שמולי לרגע, שמסוגל להיות כל כך קר ומנוכר. זה הבן אדם שיצאתי איתו? המתוק והרגיש, עם הלב הטוב והאיכפתי..וזה לא שאנחנו לא רבים, אני רגישה מאוד ונפגעת בקלות ויוצא לנו לריב אבל אנחנו שונאים את זה. בעלי טוען שאני נפגעת מכלום,שאני מחפשת אותו בקטנות כדי "להיפגע" והוא פשוט משתגע מזה. ברור שגם לי זה קשה, אבל גם קשה לי לפעמים לא להיפגע. אני חושבת שזה מיותר לציין שאני ממש לא מחפשת לריב איתו, אני סובלת כ"כ כשאנחנו רבים שזה לא נורמלי...
אז ישנו מעט מאוד בלילה, צעקנו הרבה מאוד, ולצערי השתמשנו גם בהרבה ציניות. קשה להגיד שהגענו להסכמה אבל לפחות העניינים נרגעו קצת ואפשר לראות קצת שלווה. אבל אני מתה מפחד מהפעם הבאה שיהיה איזה ריב.
בכל מקרה, תודה לכם יקרים! אני קוראת פה הרבה ולא תמיד משתפת כי אני תמיד פוחדת להיחשף איכשהוא...
אשמח ממש לדבר איתך באישי.. אם תרצי טיפים, ותובנות שאולי יוכלו לעזור
שביב
לימים שבהם אתם מותרים.
זה מקל על הפיוס
אם זה יעזור אז בכיף
יש כלל שיעזור לך לא להיפגע בקלות
תמיד כשאת מרגישה שאת הולכת להתפוצץ, תחשבי רגע - האם הוא באמת היה רוצה לפגוע בי?
בדרך כלל גברים עושים ואומרים דברים מתוך אהבה ובלי שום כוונה לפגוע. אין לגבר שלך שום עיניין ואינטרס שתיפגעי.הוא פשוט לא חשב שזה פוגע כי הוא גבר ורגיל לשפה הגברית של החבר'ה שלו. לאט לאט הוא ילמד לדבר ולעשות דברים ביותר רגישות והשלום ישכון בביתכם, אולם עד אז תוכלי לעזור לשניכם ע"י דיבורים והסברים למה מה שאמר/עשה יכול לפגוע, ואיך לומר/לעשות אותו דבר באופן רגיש.
יש לכן הנשים את הכח והתבונה להדריך את בעליכן בדרך המלך
בהצלחה
תקבלי שם הסבר מאוד עמוק ופרקטי על למה זה שזוגות רבים ואיך אפשר לא רק לא לקחת את זה אישית אלא ממש לעזור לצד השני ולהיות שם בשבילו.
הכותב הוא מטפל זוגי עם נסיון של הרבה שנים שפיתח שיטה מקורית להקשבה הדדית ותמיכה זוגית זה בזה.
מומלץ!
קראתי ב "כיפה" והייתי חייבת להביא גם לכן...
המשיכו לצאת לדייטים, לחשוב בשניים, לא לשכוח לסיים את היום ביחד ותמיד לזכור כי הזוגיות היא עבודה שדורשת לא מעט תשומת לב. הטיפים שישדרגו לכם את הזוגיות - לגזור ולשמור
בהתחלה כולם מאוהבים. ברק בעיניים, חיוך קורן מֵאוֹשֶר ומספיק לך לראות את השם שלו על הצג של הסלולארי וּמֵיתַר נסתר בלב רועד מהתרגשות. העניין הוא שזה לא מחזיק לנצח. רבים מידי שהתחילו בירח דבש, נשארו בסופו של דבר רק עם עקיצות הדבורים. נישואים הם אתגר לא פשוט, ובדור בו גירושין הפכו לדבר שבשיגרה, אין להקל ראש במשימה העומדת לפתחכם. קבלו כמה תובנות וטיפים שיזניקו את הזוגיות שלכם קדימה:
צאו לדייט גם אחרי הנישואים - הקדישו זמן קבוע מידי שבוע ל'מפגש-זוגי' ביניכם. מפגש שלא יעסוק רק בבעיות היומיום והעניינים השוטפים, אלא בכם. לזוגות טריים הרעיון הזה נראה מובן מאליו ואפילו מיותר. הרי כל ערב אנחנו מבלים יחד ומשחנ"שים לתוך הלילה. תופתעו לגלות שאחרי שלוש שנות נישואים פלוס ילדים ולימודים ועבודה, יכול לעבור חודש שלם מבלי שהיה לכם אפילו ערב זוגי אחד.
לחשוב בשניים – סוויץ' שחייבים לעשות אחרי החתונה. לא תמיד זה קל למי שהורגל במשך שנים להיות רווק מושבע ולהתחשב בעיקר בעצמו. חייבים להחליף דיסק ולהתחיל לשתף, לחלוק, להתלבט ביחד ולקחת בחשבון בכל החלטה, גם את ההשלכות שלה על הצד השני.
לסגור את היום יחד – אתה בעבודה, היא בלימודים. נפרדתם מוקדם בבוקר ואתם נפגשים שוב כשהשמים זרועי כוכבים. לפחות לסגור את היום ביחד. גם אם אתה זקוק לפחות שעות שינה ממנה, עזוב את המחשב ותמשיך את המשימות שנשארו לך מחר מוקדם בבוקר. הדקות של סוף היום הם רגעים יקרים ומתוקים שחבל לוותר עליהם ביחד.
דבר נוסף - התאמצו לאכול יחד לפחות ארוחה אחת ביום. שווה לכוון שעון מעורר חצי שעה קודם כדי להספיק לסעוד יחד ארוחת בוקר, או להתעכב שעה עם ארוחת הערב כדי לעשות אותה בשניים. במקרים חריגים גם הקפה של שתים עשרה בלילה יהיה בסדר, העיקר שלא יעבור יום בלי שהיה לכם קצת זמן לחלוק יחד את מה שעבר עליכם באותו יום.
אל תנסו לשנות זה את זו – התחתנתם על דעת לקבל ולאהוב את השני ללא סייג ובלי תנאים. אם כבר אז אני אנסה להשתנות בעצמי (לפעמים, באורח פלא, מגלים בדיעבד, איך זה גם משפיע על הצד השני...). זכרו ש'ברוגז' זו התנהגות של ילדים קטנים. בני-אדם בוגרים מדברים על חילוקי דעות ביניהם ומוצאים דרכים יצירתיות לגשר על פערים. הטיפ החשוב ביותר: אם תצליח להיכנס לראש שלה ולהבין באמת את המקום שלה בוויכוח (ולהפך), עשיתם כבר 90% מהדרך לפתרון. שננו לעצמכם תמיד: לא כל האמת בצד שלי. המטרה אינה 'לנצח' את השני. אם ככה - בעצם שניכם מפסידים.
לעשות טוב לשני - אם לפני החתונה היית מחזר חובבן, עכשיו אתה צריך להיות מקצוען. לך על זה עד הסוף, כמה פעמים ביום, לפרגן, להחמיא, לומר מילים טובות, לפנק, לתת מתנות, לשלוח סמס מתעניין, להשאיר פתקים מפתיעים. כל זה לא בא במקום נשיאה משותפת בעול ולקיחת חלק פעיל בעבודות הבית, אבל זה התבלין שהופך את התבשיל הזוגי ממזון סתמי לסעודה מדהימה. וכמובן - לא לשכוח לציין כמו שצריך ימים חשובים: ימי הולדת, נישואין. המחמירות יטרחו לציין ימים נוספים: הפגישה הראשונה, הצעת הנישואין, האירוסין וכו'.
מילה לאישה: נכון שנורא בא לך, אבל התגברי על עצמך ולעולם אל תשתמשי כלפיו במילים "אמרתי לך!". אל תשפכי עליו את כל הצרות שהיו לך היום מיד ברגע שהוא חוזר מהעבודה. תני לו קצת זמן להירגע. כשהוא יהיה על בטן מליאה ונינוח הוא יקשיב הרבה יותר טוב. דבר נוסף – לגבר חשוב מאד להרגיש מוערך ושווה. תני לו את ההרגשה שההחלטה הטובה ביותר בחייך היתה להתחתן איתו.
שתי מילים לגבר: ציניות היא מחוץ לתחום. שמור אותה לחברים שלך, כמו גם את כל הבדיחות שאתה מכיר על חותנות. תפסיק לתת לה עצות כל הזמן. אישה היא ייצור חכם. היא תדע למצוא את הפתרונות בעצמה. מה כן היא צריכה? שתקשיב לה ותהיה שותף במה שעובר עליה. אף פעם אל תבטל את רגשותיה או תגיד לה: "את סתם לוקחת דברים קשה מידי". תחמיא לה בכל הזדמנות על המראה, הלבוש והאוכל שהיא מכינה. בשביל מה היא משקיעה כל כך הרבה אם לא בשבילך? בלתי נסלח לעבור ליד זה מבלי להתפעל בכנות.
ללמוד את זה – זוגיות היא ממש מקצוע. לא נולדים עם זה, ומי שלא יקדיש זמן ואמצעים להתפתח בתחום, ימשיך גם אחרי שישים שנות נישואים לזחול על הילוך ראשון. בשנים האחרונות יצאו ספרים רבים על זוגיות באוריינטציה יהודית, וסדנאות והרצאות בנושא מצויים מאוד. אין השקעה יותר טובה בעולם מאשר בקשר ביניכם. אבא ואמא שאוהבים זה את זו באמת, היא הקרקע שהילדים שלכם ילכו עליה. בעת הצורך אין להימנע מללכת לפגישת יעוץ או כמה, עם מומחה זוגי, כדי להתגבר על פערים או קשיים שאינכם צולחים בעצמכם.
שתזכו שהשכינה תשרה ביניכם. בהצלחה!
המאמר המלא יתפרסם בעלון "שבת בשבתו".
שביבמה זה וורט
ומה זה אירוסין?
כלומר מה ההבדל בין השתיים? (אם בכלל)
ומה עושים בכל אחד..
נואשת!
אשתו שלוהיום בד"כ נהוג להגדיר את זה ככה-
הערב שבו מודיעים להורים רשמית על הארוסין שלכם, זהו "הוורט", ז"א שבד"כ ההורים נפגשים יחד, מכירים מסכמים דברים על החתונה ומודיעים לכולם.
ארוסין- מסיבה לכל המשפחה והחברים לאחר הוורט. יש כאלה שעושים את זה מיד לאחר הוורט באותו ערב (ספונטנים), ויש כאלה שיחכו שבוע-חודש ויעשו מסיבה לכבוד האירוסין.
שיהיה בשעה טובה.
ט'אין לי סבלנות לכתוב בעצמי [סופר-עצלנית] אז אחרי שניה של חיפוש - התוצאה מויקיפדיה:
ביהדות משמש המונח אירוסים בשתי משמעויות נפרדות.
בלשון התורה ובלשון חז"ל המונח מתאר את שלב הקידושין, שבו נאסרת האישה על כולם, כולל המקדש, עד לנישואים, שבו מביא הבעל את האישה אל ביתו. בעבר נמשכה תקופה זו שנה, ואילו מאז ימי הביניים צומצמה התקופה לכדי דקות בודדות, והקידושין והנישואים מתבצעים באותו מעמד. בימינו טקס האירוסין מתבצע לאחר שהחתן עונד את הטבעת על אצבע הכלה ואומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". לאחר-מכן הרב המסדר את הקידושין אומר את "ברכת האירוסין" על כוס יין, והחתן והכלה טועמים מן היין.
למרות שניתן לבצע אירוסים גם באמצעים שונים (כסף או חפץ שווה כסף), נהוג כיום לקדש באמצעות טבעת. כדי שהאירוסין יקבלו תוקף הלכתי על שני עדים לנכוח בשעת הטקס.
בעברית מודרנית מתאר מונח זה את שלב השידוכים - הסכמה גרידא לנישואים, ללא התחייבות דינית. עם זאת, לעתים נכרכת באירוסים מחויבות ממונית למקרה שיבוטלו האירוסים.
המשמעות ההלכתית היחידה של ביטול השידוך הוא, שאם ירצה אחד הצדדים לבטל את השידוך, יהיה עליו לבקש מחילה מבן הזוג.
וואָרט (נהגה "ווֹרְט"; יידיש: "מילה"), בחוגים יהודיים דתיים וחרדיים, הוא כינויה של מסיבה קטנה, הנחגגת בקרב חוג המשפחה המצומצם, כאשר בני זוג מחליטים להינשא. משמעות השם היא, שבני הזוג מתחייבים ו"נותנים את מילתם" לכך שהנישואין אכן יתקיימו.
המונח "וואָרט" משמש בנוסף לכך כינוי לשני מושגים נוספים שנכנסו לשימוש היום-יומי בשפה העברית, בעיקר במגזר הדתי והחרדי:
בוורט?
יעני יש חוזה שחותמים? או סתם דיבורים וארוחה?
יש כאלה שזה יהיה מפגש רק לצורך היכרות, אפשר ארוחה קלילה או כיבוד קל. (או כבד, תלוי בכם, אבל לדעתי כדאי משהו קליל ).
ויש כאלה שינצלו את הפגישה לדבר גם על ענייני הכסף לחתונה. (ולהתחיל לתכנן את החתונה באופן כללי )
המפגש הזה הוא לצורך היכרות ותיאום ציפיות.
אנחנו מחפשים כל מיני דברים לעשות במרכז..
מרחובות בדרום ועד הרצליה..
גם דברים עם ילד ביום וגם דברים בלילה לבד..
אה, אנחנו בלי רכב אז זה צריך מקום שאפשר להגיע אליו עם אוטובוס.
אם יש מסלולים באזור הלוואי!!
וגם מחפשים מסעדה טובה בכשרות טובה.. (בשרי- בית יוסף, חלבי- מהדרין ושגויים לא מבשלים..) ולא יקרה..
קיצר, שפכו רעיונות לאזור..
ממש תודה ותזכו למצוות!
לעשות ביום עם ילד - מכון איילון ברחובות, ואפשר אח"כ פיקניק במדשאות של מכון ויצמן.
אה, יש במכון ויצמן איזה פארק המדע שמתאים לילדים
(בעצם, מה הגיל של הילד?)
יש לכם את קפה קפה או קופי פקטורי בפארק המדע. קופי פקטורי יותר זולים ויותר טובים. מסעדה בשרית למהדרין- יש לכם את מסעדת "ברכה משולשת" בראשון לציון (נמצא בין נס ציונה לראשון, מאחורי תחנת דלק. מסעדה טובה).
אאטרקציות ברחובות? אהה ,לא ממש. חוץ מההמלצה ע למכון איילון- שזה תלוי בגיל הילד, כי לילד בן 4-5 בהחלט אין מה לחפש שם, ובמכון ויצמן אפשר לעשות אחלה פיקניק נחמד. לגבי מסלול- יש טיולון נחמד ברחובות רחובות שנועד להתחקות אחרי ההיסטוריה הרחובות המעניינת שבימים אלו ממש נמחקת ע"י מגלדי ענק. אל תפספסי, אלו הרגעים האחרונים של המבנים האלו, לפני שיעטו אותם בכל מיני מגדלי שן לעשירי רחובות....
בית קפה נהדר בהנהלה חרדית. כשר למהדרין.
אטרקציה טובה היא פארק נהדר בנס-ציונה, בשם "גן המייסדים", שיש בו גן חיות אמיתי בחינם, מרחבי דשא ענקיים ומגרשי כדורסל\טניס (נראה לי. אני לא באמת משחק).
לבאים מצפון, בצומת הכניסה לנס-ציונה פונים שמאלה לרחוב מרגולין ומייד ימינה.
לבאים מכיוון רחובות, לוקחים ימינה בצומת הקניותר (לרחוב הבנים), מייד שמאלה לרחוב העצמאות ושוב מייד שמאלה לחניה של בניין (כן - נראה מוזר). עוברים את החניה של הבנין, ולעיניכם תתגלה חניה גדולה וארוכה עם שפע מקומות. בסוף החניה יש שביל, המוביל לפארק.
תודה על הרעיונות.. תמשיכו!
בעיתה אחישנהליום-
יש את פארק רעננה ברעננה זה נחמד לילדים
יש את מכון אילון ברחובות שזה קצת כמו מוזיאון
ומוזיאון הפרדסנות שם- תגגלי ותראי.
קצת צפונה מהרצליה יש מסלול ממש חמוד ליד וינגייט (יש משני צידי הכביש- בצד לכיון צפון יש חורשת נופלים חמודה כזו עם מסלול עד יקום ובצד לכיון דרום יש מאחורי וינגייט דיונות חול כיפיות וחוף ים ריק בדרך כלל (גם בקיץ!)
יש קטע חביב של שביל ישראל שיוצא מאלעד ומגיע עד אנטיפטרוס והוא ממש קליל למנשא
יש את בריכת הנופרים שנמצאת בין פתח תקווה לראש העין בירידה קלה מהכביש והיא ממש נחמדת לפקניק (תביאו סנו די כי יש חיות קטנות ומעופפות)
יש את מבצר אנטיפטרוס ליד ראש העין שהוא מסלול חביב למדי ומתאים עם ילד קטן
יש את הספארי ברמת גן שיכול להיות כיף לילד מאוד! (וגם למבוגרים!)
ללילה-
יש תצפית במגדל עזריאלי על תל אביב וזה לא יקר וממוזג (אפשר גם ביום, וכדאי לדעת כמה דברים: קודם כל עדיף להגיע באוטובוס כי החנייה עולה מלא, חוצמזה כדאי לדעת שאפשר להביא לשם אוכל ולאכול למלא ממש פיקניק ממוזג עם נוף {לנו נתנו גם לרדת ולחזור} ואחרון חביב- חשוב לברר עם זה פתוח לפני שבאים כי לפעמים הם עושים שם אירועים}
אם חסר רעיונות תגידי אני אנסה לחשוב על עוד..
בהצלחה ובהנאה
אפלוניה: מבצר צלבני עם נוף מהממם של הים...
בכניסה למבוא מודיעים, הישוב שמזוהה ביותר עם ר' שלמה קרליבך, על כביש 443, יש "פלאפל על הדרך" של האחים כהן - חבל"ז.
בתוך הישוב יש בית כנסת, שקירותיו מצוירים בידי הצייר בן יהודה. יש שאריות מבית בד עתיק במרכז הישוב.
בהמשך הכביש יש את מצפה מודיעים, נאות קדומים, ויער בן שמן.
יש אפשרות לכמה:
1) חוצה גוש- דן- ללכת ברח' ז'בוטינסקי
2)מנהרת הזמן- לטיל בב"ב בשכונות חסידיות (במיוחד בשבת) רצוי אלו דוברות האידיש.
3)מחוף אל חוף- הטילת בת"א
4) בין הגבעות- מגבעתיים לגבעת שמואל עם אטרקציה מיוחדת (גשר קוקה קולה)
5) מסלול למיטיבי שבת (באוטובוס)- ר' רבי עקיבא, ב"ב.
יש שם איזה איזור מעיינות
המלצה חמה:
ספרון של הרבנית ימימה הניתן חינם לקראת צום תשעה באב
"כמים ליבך"
חשה בדידות איומה אני לא חשה שיש דברים משותפים ביננו אף על פי שאנו לא רבים ביננו (הוא נחשב לאינטלקטואל ואני לא,אפילו שאני חכמה אך מאד סגורה ובמעגל סגור כזה שלא נותן לי להביע כמו שצריך את עצמי ) .
איך אני מפצה את עצמי אני שבורה לאור העובדה שאחי עם אישתו מאוד בקשר טוב ואני לא אז מה אתם מיעצים לי?
לא כאן המקום להרחיב אבל יש עניין נרחב שנסקר בספרות המקצועית ונקרא תפקידים בקבוצה..
"סגנונו האישי של כל אחד" זה לא ממש אמיתי כיוון שכפי שנסקר בספרים המקצועים תוכל לקראות כי כאשר תפקיד אחד יהיה תפוס אותו אחד שרגיל מפורמים שונים להתנהגות מסוימת יתפוס תפקיד חדש , רק בגלל שהוא כבר תפוס.. פסיכולוגיה חברתית זה קצת ארוך ומורכב.. בט צ'רסט מי אוקי?
אני לא חושבת שמישהו בפורום צריך להזדהות או לכתוב את שמו, או מתחת לשמו לכתוב איזה סטטוס תורני ( מה פרויד היה אומר על זה ? או סתם מישהו שעיניו בראשו) זה בדיוק מה שמוביל אנשים ל"כתיבה דוסית" לכתיבה של מה שהכי ישמע טוב ומה שהחברה מצפה שתשמיע בהקשרים התרבותיים שלך. אני חושבת שבן אדם שנמצא בפורום וכל פעם הוא נותן תשובה "מוארת" זה מראה על הרבה ביקורת חברתית שהוא מפעיל על עצמו על מנת להיות בעל תפקיד העליונות המוסרית. הייתי ממליצה לך ספציפית לפי מה שקראתי בתגובות שלך לנסות לתת תגובות בצורה אנונימית.. לך תדע זה יכול לשחחר לך תצ'אקרות לגמרי.
סליחה על הישירות אבל נראה לי שאתה צריך איזה טיול להודו דחוף לפנים.
וחזרה לענייננו , אני מקווה שהיא נעזרה בכל התשובות ותדע לעשות את המינונים המתאימים לה ולבן זוגה.
הנה: היה שרשור כזה בעבר.
שתשלחי ניק שמכירה אותך ותמליץ עלייך (ככה בכל אופן עשו לי...)
מה דעתכם על זוג שהיא דתיה והוא חילוני שרוצה להתחזק?
איך הולכים להיראות חיי? יש ביננו אהבה חזקה מאד שלא פוגשים כל יום
כדאי לעשות תיאום ציפיות עד לפרטים הכי קטנים, מראש, כדי למנוע מריבות אחר כך....
דוגמאות:
שמירת שבת בבית?
נסיעות להורים? [כשרות...]
בילויים???
טהרה? [לא שיש מה להקל כל כך... אבל שידע לאן הוא נכנס..]
לא יודעת עוד כרגע... כל החיים......
אני מכירה כמה וכמה זוגות כאלו...
העניין הוא כזה: שני בני הזוג צריכים לחשוב טוב טוב לפני שמתחייבים.
חיי הנישואים גם ככה קשים מאוד בגלל הבדלי אישיות/חינוך/ מנהגים ועוד... להוסיף לזה שוני דתי מקשה על חיי הנישואין פי כמה וצריך להתחשב בזה.
תחשבי עם עצמך מה השאיפות שלך בענייני משפחה וזוגיות והאם את יכולה להתפשר עליהם- לפי היכולת שלך להתפשר כך תדעי אם את מסוגלת לנהל חיים כאלו.
אם החלומות שלך יקרים לך מידי אני בטוחה שתמצאי את הכוחות להתגבר על הרגשות שלך כלפי הבחור למרות הקושי העצום. לעומת זאת, אם את מוכנה להתפשר כי הוא כולל את החלומות שלך אז המון עבודה לפניכם!
אבל תדעי שישנם זוגות שמאוד מצליחים ומאושרים ויש כאלו שלא. זה בהחלט לא שחור או לבן...
דבר אחד בטוח: את מתחתנת עם בחור כפי שהוא עכשיו ולא עם כוונות לכאן או לכאן. ז"א אם מתחתנת עם בחור חילוני, תפנימי את זה שבעלך הוא חילוני כי אי אפשר לדעת אילו שינויים הולכים לקרות לו ולכם כזוג אחרי החתונה.
ולגבי החיים ביחד, כשיש אהבה חזקה זה נהדר ומבורך, הבעיה העיקרית מגיעה בחינוך הילדים.
כיוון שאני במצב כזה עכשיו קשה להגיד לך בלב שלם ללכת על הלב כי באמת שזה לא פשוט לחנך ילדים במצב כזה (אצלנו כמעט בלתי אפשרי לצערי), מצד שני אז אני התחתנתי עם בחור דתי והייתי בטוחה שהולך להיות רב ואז הוא חזר בשאלה...
אשמח לפרט יותר אם את מעוניינת
אחכה לחכמי וחכמות הפורום לענות תשובות משכילות ואשכיל גם בעצמי
מהכרות של זוג כזה (שהתגרשו- הוא דתי והיא חילונית)
וגם בלי קשר:
מקסים שאת אומרת שיש בינכם אהבה גדולה ונדירה. אני יכולה לתאר לעצמי...
אבל זה מתכון מסוכן ביותר לחיים.
לא מתחתנים בשום פנים ואופן עם הבטחות "לעתיד"- בעתיד אני אהיה כך וכך... אף אחד לא יכול להתחייב. ואל תבני על דברים עתידיים. מה שיש מול העיניים זה מה יש.
לא להתחייב: לרזות בעתיד, להתחזק בעתיד, לדעת לשחות בעתיד...... לא. א"א לדעת מה יצא מהאדם, ואיך הוא יהיה בעתיד.
ובואי נגיד שהוא בסוף לא יתחזק. אבל- too late אתם נשואים, קשורים וכבולים זה לזה.
בית שהוא חילוני והיא דתיה או ההפך, זה מתכון הרסני לחיים מפוצלים ולא בריאים, לא לזוג ועוד יותר לא לילדים!!!
אני מאחלת לך הצלחה, ושה' יאיר עינכם לפעול בצורה הכי טובה!
קודם כל - יש להעיר שעל דברים אלה צריכים לחשוב לפני "הצעד הראשון" ולא כשחושבים שכבר יש "אהבה חזקה". וזה נכתב כאן, כמובן, לא כדי לצערך - אלא אולי יעזור לאחרים.
"רוצה להתחזק" זו סקאלה רחבה. וגם - האם רוצה בגלל שרוצה בבחורה, או מתוך הזדהות אמיתית עם הדבר . האם יודע במה מדובר. כעיקרון, לא מתחתנים עם אדם על דעת שאח"כ יהיה אחרת. לכן, יש הבדל גדול בין אדם שנמצא בתהליך עקבי של התחזקות בתורה ומצוות, מרצונו, ו"תוך כדי הילוך" פגש מישהי - לבין מישהו שפגש מישהי, ומוכן לרצות להתחזק למענה.
הייתי מציע לכם, אם יש לכם התלבטות אמת, לגשת לתלמיד חכם שמצוי בעניינים הללו - שיכיר אישית, ומתוך כך ייעץ (אולי הרב אליקים לבנון?)
היה לנו קשר חזק מאוד ואהבה אמיתית, היה ברור לו שאני לא מתחתנת איתו למרות הכל. ואז הוא התחיל בתהליך של בירור פנימי, סעודות שבת, מצוות קטנות, שיחות בלי סוף (והקשר נמשך כשלו היה ברור שאני לא מתחתנת איתו ) ויום אחד הוא יצא לחל"ת החנה את הרכב ליד ישיבה לבעלי תשובה והתחיל ללמוד אט אט וביסודיות.
כולם חשבו שהוא עושה זאת בשבילי, אבל היום-- 9+ שנים אחרי הנישואים ברור לכולם שהקלישאה של יש לנו אהבה והיא תנצח- היא מעשית ביותר. הבית שלנו זה בית חרדי לכל דבר, לפעמים אני צוחקת על כך שהוא יותר חזק וצדיק ממני...
אני יודעת שזה סיפור חריג יחסית, אבל צריך לגשת לנשואים כאלו עם הכוונה מקצועית ולא בחיפזון.
אהה.. ושכחתי,
בעלי הוא אדם עם לב זהב ענק ומידות שאינן מן הנמצא בקלות בשוק.
אישתו- טיפוס גמיש מאוד ומסתגל לשינויים בקלות
ושנינו-- אוהבים לעבוד.
במקרה הכי גרוע- הוא נישאר כמו שהוא עכשו , שומר דברים בסיסיים (שבת, נידה בעתיד וכו') ואת השאר לא-זו עילה לגירושין? אני אוכל לחיות עם זה (אמנם בצער והמשך תפילות שיחזור..)
קורה לנו שאנחנו מתווכחים המון אבל לא על הדברים האלה שבדת. דווקא הוא מעיר לי על צניעות ובזמן שאני פחות מקפידה על דברים מסוימים .
וחינוך הילדים? הוא בעצמו למד בביס' דתי והוא מתעב חוסר צניעות וכו' ככה שבקטע הזה אין לנו ספק שהילדים ילמדו בתורני
אני למדתי לכבד אותו לפני הכל . אבל לומר את הדיעה שלי . זה בסדר מבחינתי כי מיד אנחנו משלימים
אבל קחי בחשבון שזה יכול להשפיע דווקא עליך ולא עליו.
האם את מוכנה לאפשרות שלא תקיימי מצוות?
אבל השאיפה שנבנה יחד בית כשר בישראל נישארה ואפילו התחזקה . ככה שמהבחינה הזו אני לא מודאגת
טהרה זה עקרון. ומן הסתם תרצי לעמוד בו. אבל זה לא רק זה- כי אני מכירה כמה בתים חילונים ששומרים על טהרה בביתם (וזה מקסים...) כנ"ל לגבי כשרות ושבת.
אבל מעבר לטהרה כשרות ושבת- היום בית יהודי מכיל הרבה הרבה מעבר לזה:
מה עם חינוך ילדים? מה עם אמונה? מה עם מנטליות?
באיזה דרך תצעדו???
בעיני רוחי אני מדמיינת תמונה של זוג אוהבים, מחזיקים ידיים, אבל הם נמתחים מאוד אחד כלפי השני- כי הוא צועד בשביל שפונה מזרחה, והיא על שביל שפונה מערבה, והשבילים רחוקים זה מזה..
כרגע השבילים מקבילים, אבל מי מתחייב לך שהשביל שלו לא יפנה ממך והלאה? כמה זמן תצליחו להחזיק ככה ידיים...?
והנמשל ברור.
ברור לנו שיהיה לנו בית דתי כל הזמן אנחנו מדברים על זה והוא מבין בהלכות אפילו יותר ממני . הוא דתל"ש ובעזרת ה' חוזר בתשובה . אני לא חושבת שאלו הבטחות סרק
אנו זוג צעיר ואנו רוצים לקנות מכונת כביסה.
אני מאוד אהבתי ונח לי מכונת הכביסה עם פתח עליון. מה דעתכם על המכונה מסוג זה? האם היא פחות טובה ואיכותית מאלה עם הפתח מלפנים?
תקחי בחשבון שאם עוד כמה שנים תרצו לקנות מייבש כביסה, לא תוכלו לשים אותו מעל המכונה
שהילדים הקטנים לא יכולים להכניס אליה אוצרות- אחיי היו דוחפים למכונה מכל הבא ליד- החל מבלונים מנופחים דרך בובות וכלה בפלאפונים 
[אותי אישית מראה הבגדים המתהפכים היה מקסים. יכולתי לשבת שעות ולהביט בהם.]
.
רע. זה אפילו עובד טוב מאוד.. ואם יש מספיק מקום אפשר לשים מייבש לא על המכונת כביסה (ככה זה אצלנו בבית..שניהם עם פתח עליון) ויש לזה עוד יתרון שכשמוציאים בגדים הם פחות נופלים על הרצפה וזה גם הרבה יותר קל ונוח מאשר להתכופף.
עוד נקודה..לדעתי, כדאי מאוד לבדוק את האפשרות לקנות מקונה סבירה ואפילו טובה ביד 2. זה יכול להיות אפילו במחיר של 250-400 ש"ח וזו תהיה מכונה סבבה לגמרי.. וגם אם היא הולכת אחרי כמה שני זה עדיין יותר זול מכמה אלפים.. לשיקולכם..
היא נראית לי יותר עדינה.... אם הילדים מכניסים חפצים קטנים (והם מצליחים...) זה נתקע בתוך המכונה ועושה בעיות וצריך להזמין טכנאי שיוציא אם לא יוצא לבד (קרהל נו כבר פעמיים).
דבר נוסף, כשהכנסתי למכונה דברים כבדים יותר (מעילים, תיקים) זה קרע את התוף והיינו צריכים להחליף הכל (דבר שבמכונה שלי ההורים שלי הייתי עושה כל הזמן ולא קרה שום דבר...)
אבל יתכן שזה אישי וסתם נפלנו על מכונה עדינה מידי, למרות שלא נראה לי כי קנינו את היקרה והאיכותית שהייתה בחנות...
לא צריכה להתכופף עמוק-עמוק למכונה כדי לשלות משם את אחרון הגרביים בתחתית התוף
אפשר לשים מעליה עוד דברים (מייבש- או ארגונית מגירות)
אפשר לתת לילדים לשבת מולה ולראות את ההסתובבות
או לשבת עליה ולהרגיש את הרעידות של המכונה (וזה כיף!)
מאד מרוצה- זה משמעותי להתכופפויות. עברנו כמה דירות עם מייבש ויש לנו שידה כזו לשים עליה את המייבש, אבל באמת אם את תגורי בקראוון או יחידה מאד קטנה אז זה תופס יותר מקום.
מאמע צאדיקהאחרונהמגירות וסלסילות
גם אם לא כל הפרטים בתוכם מקופלים ויושבים כו חילים- הבלאגן מתרכז לכל מגירה- ואפשר להתמודד איתה...
לזרוק לפח או לתת לגמח דברים שלא צריכים, חפצים שסתם מעיקים על הנשמה ותופסים שטח
את מסתדרת עם האחיות של בעלך?(גיסותייך)
או עם האשה של אחיך?(גם גיסתך)
מהרגע שפגשתי את אחות של בעלי ממש לא היה כימיה, זה לא בא לידי ביטוי ע"י יחס לא יפה או משהו בסגנון, פשוט מתראים גג פעמיים בשנה ובזה זה ניגמר בלי שום קשר מעבר.
לדעתי, שווה להשקיע בטיפוח הקשר ולא רק לבדוק אם נוצר או לא - כאילו באופן אקראי, וסוג של מזל.
לפעמים באמת זה לא הולך, ויש שוני כל כך ניכר בין הגיסות, שעדיף, כדי לא להגיע לעימותים, לשמור על יחס קצת מרוחק, מנומס ו"שלום, שלום ניפגש בשמחות". אבל זה לא המצב האידיאלי, זה מצב של אילוץ ואין ברירה.
מניסיוני, צריך לפחות לנסות, להשתדל, להשקיע מחשבה בכך, ולזכור שנתינה יוצרת אהבה. עזרה בזמן הנכון לא רק משקפת שאנחנו בקשר טוב - אלא יוצרת את הקשר הקרוב יותר, גם מעשית וגם רגשית.
השקעתי מחשבה ואנרגיה ביצירת קשר, גם עם גיסתי (אשת אחי) וגם עם גיסותי (אחיות בעלי, ואשת אחיו). יש גיסה שהיינו מיד חברות, עד היום הקשר מעולה וזורם יותר מאשר עם האחרות, יש תמיכה הדדית.
יש גיסות שזה היה קצת יותר מלאכותי בתחילה, לפעמים הייתי צריכה להבליג על תגובה שלא נראתה לי, לא לבוא לבכות לבעל על פגיעה ולהוציא לו את החשק לפגוש את בני משפחתו וכו'.
כיום, לאחר כמה שנות נישואים אני אומרת בודאות - שווה להשקיע בקשרי משפחה!!!
יש חברות, יש שכנות - אין מה שידמה לקשר דם! (אפילו אשתו של אח של הבעל, שלכאורה עבורי היא זרה).
הקשר כיום הוא טוב, אני מרגישה שהוא מתגמל גם על הקשיים שהיו בהתחלה, וגם שהוא נותן סביבה בטוחה ומוגנת.
למען הגילוי הנאות - הקשר הטוב ביותר הוא עם אחותי, אבל גם את גיסותי כיום אני אוהבת, ומרגישה אתן מצוין.
לא כדאי לוותר מההתחלה. שווה להשקיע!!!
יש כאלו שיותר קל לזרום ויש פחות... אבל עם כולן היחסים תקינים ביותר!!
עם אשתו של אחי אין לי כמעט כל קשר לצערי. הם נשואים כמעט שנתיים ובהתחלה עוד ניסיתי אבל היא קוטלת אותי ממש, אני מרגישה ממש טיפשה לידה, בעלי גם מנסה והיא קוטלת ולא מקשיבה בכלל...
גם עם אחותי הקטנה הרווקה היא לא מסתדרת ואחותי כזאת שמסתדרת עם כולם!!
לבעלי אין אחיות, אבל אשתו של אחיו ואני חברות מהשניה הראשונה שהם נכנסו אלינו לפני שהם התארסו ב"ה. יש בינינו קליק וזה הכי כיף בעולם!
אלזהיש לו שני אחים, רווקים וצעירים יחסית (18 ו-19) וזה די מבאס לפעמים להיות לבד, למרות שזה גרם לי לפתח עם חמותי יחסי אם ובת, ועם הגיסים שלי- יחסי אחים. אני כבר נשגעת אותם שיתחתנו כבר, הילדים שלי הם הנכדים היחידים בבית כבר יותר מחמש שנים, ובא לי שחלק מהזרקרוים קצת ירדו ממני, למרות שחמותי היא אשה קשת יום ואני רואה איך החיים שוחקים אותה, מה שיגרום לכך שעד שיגיעו הנכדים הבאים, כבר לא תהיה התרגשות והתלהבות כמו עכשיו...
שתיהן מדהימות! אנחנו חברות טובות, והגיסה הראשונה שלי היא ממש כמו אחות גדולה בשבילי.
ב"ה שגיסות של מצד בעלי הן צדיקות ונחמדות (כי אם זה היה תלוי בי...)
ושבעז"ה כל שאר הגיסות שתכנסנה למשפחה עם השנים- תשתלבנה טוב איתנו
עם אחיות של בעלי ממש כן- ברמה וקשר אחר עם כל אחת,
אבל הן ממש עוד אחיות בשבילי.
יש לציין שזה אחריי 5 שנות נישואין.
עם הנשים של אחים שלי סבבה, שלום שלום, מזמינים לשבת ומדברים יותר סמול-טוק,
אבל הקשר הוא קצר יותר, פחות משנה נישואין,
אני מקווה שתוך 5 שנים הקשר איתן יהיה כמו עם אחיות של בעלי... 
אישתו של אחי כבר גיסתי 15 שנים מאז שאני בת 8 בעצם והיא אחותי לכל דבר- היא המקור הראשון שלי לקבלת עצות ועברה איתי את כל השלבים הראשונים של לידת בני- מתה עליה...
אחיות של בעלי - אני יכולה לסמוך עליהן בעיניים עצומות הגדולה חולקת עצות ועם הקטנה אנחנו ממש חברות (והיא מתייעצת איתי אז זה ממש כיף כי תמיד רציתי אחות קטנה....)
מה שכן, באמת כדאי להשקיע המון כמו שהציעו לך -זה שווה כל דקה
אם את צריכה רעיונות כדי להעמיק את הקשר - בכיף....
מישהו שמע על היישוב הר גילה?
איזה קהילה יש שם? צעירים/ ילדים /דתי וכד'?
המלצות והזהרות 
יתקבלו בברכה...
לא צעיר מאד ולא מבוגר משהו באמצע
ממל"ה--> משחק מדהים לשיפור הזוגיות...
מה צריך?
בעל
אשה
דפים [ברעך 5 אפשר בריסטולים]
מספריים
טושים צבעוניים
חיילי משחק
קוביה
על אחד הדפים מציירים לוח של סולמות ונחשים [ריבועים ממוספרים מ1 עד 100 שמתקדמים עליהם לפי הסדר עם קפיות קדימה ע"י הסולמות ואחורה ע"י הנחשים] ומציירים על חלק מהריבועים סימן ששם לוקחים פתק
משאר הדפים מכינים את הפתקים עם משימות כמו: "דבר 3 דקות על זיכרון חיובי מתחלית הקשר" "כתוב פתק [קצר] לשני" "שיר לשני שיר אהבה" וכו'
וזהו ואז משחקים
מקווה שזה מובן
אנחנו הכנו לעצמנו וזה מממממש כיף
ולא דורש בכלל כמעט השקעה [גג חצי שעה מכינים]
מוסיף המון גם לזוגות עירים וגם לוותיקים... כי כל אחד כותב משימות לפי מה שמתאים לו....
אשמח אם למישהו יש עוד רעיונות מקוריים שיכתוב [כדי שגם אנחנו נוסיף]
אלירזאתמול חלמתי שנעצו את השירשור הזה מרוב שהוא חשוב []
אבל אולי אני היחידה שמתרגשת ממנו כל כך...
זה באמת חמוד (למרות שאנחנו לא בקטעים...)
ויפה מצידך ששיתפת את כולם.
שביב
שירה שיריםכתבתי מלא פתקים עם כל מיני משימות..גם של השלמת משפטים גם של ציפיות וגם סתם משימות ציור או כתיבה.
כמו כן, הוספתי ספר על זוגיות למשחק וכל פעם שמישו התגלש (בחבלים..) הוא פתח את הספר בעמוד אקראי וקרא משם פיסקה.
היה כיף ממש!
תודה רבה!
שביבאחרונהייתכן שכל מה שצריך זה שיחה באווירה נינוחה על ההעדפות שלו לגבי סוגי מאכלים ו/או תיבול המזון. הרבה פעמים תוספת תשומת לב קטנה לרמת מתיקות/חריפות/חמיצות וכד' משנה מאוד.
אבל הכי חשוב שתדעי שרוב הנשים לומדות תוך כדי תנועה איך לבשל ובהתחלה יש הרבה פאדיחות. לאשתי היו הרבה פאדיחות בשנה הראשונה, וביחד בלענו הרבה צפרדעים עד שלמדנו ביחד לבשל (כן, היום גם אני מבשל ובכיף).
אם במשפחה שלו יודעים לבשל טוב - אולי שווה לפתח יחסים טובים עם החמות ע"י בקשה ממנה ללמד אותך את רזי המטבח, וכך לבלות איתה ביחד ולתת לה להרגיש מלכה (בתנאי שזה לא יגרום שהיא תזלזל בך).
מצד שני כדאי לבדוק גם אם זה אכן רק זה או שמשהו אחר עמוק מסתתר מאחורי התלונות על האוכל ואז צריך לטפל בזה.
איך שלא יהיה, לא צריך להבהל את לא הראשונה ולא האחרונה שמתמודדת עם רזי המטבח. זו לא בעיה - זה אתגר ובעזרת ה' ובישועתו תהפכי למאסטר שפית של המשפחה. רק לא להתייאש.
בתאבון
בסוף אשתי ידעה לבשל יותר טוב ממני
אף אחד לא נולד שף. לאט לאט לומדים ומשתפרים.
בהצלחה.
נ.ב. מוזמנת לבקר בפורום בישול ומתכונים לטיפים רעיונות וכו'
זה הכל עניין של נסיון! 
ההודעה הגיעה מתוך רצון לעלות חיוך,
אני מקווה שהצלחתי.
תשובות ענייניות ענו כבר מעליי, הם ככל הנראה מבינים יותר טוב ממני!
בהצלחה!
וזה רעיון מעולה לפתח יחסים טובים עם החמות ולבקש ממנה מתכונים טיפים ועצות. אני עשיתי כך בשנים הראשונות וגם ראיתי ברכה כי בעלי מאוד העריך את זה שאני מתייעצת עם אמא שלו. זה גם גרם לו להיות יותר סלחן עד שלמדתי את רזי המטבח.
חוץ מזה 16 שנה אחרי אני עדיין עושה טעויות... לא להתרגש כולן עוברות את זה!
בהצלחה.
עד שיום אחד נשרף לה בטעות התבשיל ואז הוא היה מרוצה ואמר - "סוף סוף הצלחת לבשל כמו אמא שלי"!
בעיקרון בגלל הקטע הזה הוא בדרך כלל מבשל יותר בבית.. יש דברים מסויימים שלי שהוא ממש אוהב ורוצה רק אותם כל הזמן, אבל כשבא לו דברים אחרים ולא יוצא לי טוב-אני מתבאסת ואומרת לו: די, אני לא מבשלת יורת, תבשל רק אתה וזהו... ואז עוד פעם אני מנסה וחוזר חלילה... אני ממש מתבאסת כשאני כל פעם מנסה שוב ולא הולך.. מצידי שהוא ייקח את התפקיד הזה קבוע לעצמו,לא? למרות שהייתי ממש רוצה שהוא ימות על האוכל שלי.... זה הרגשת ממש של סיפוק והצלחה כשהבעל חולה על האוכל של אשתו... אוף, מעצבן!
אתם בסדר...
הוא לוקח אחריות על הענין, אוהב חלק ממה שאת מבשלת; טוב מאד...
אני חושב שעיקר הדבר זה בתוכך:
את באמת אשה טובה, ורוצה לבשל בצורה כזו, שבעלה מאד יאהב את זה. אז את מתוסכלת שזה עדיין לא.
אל תתני לתיסכול שלך, לקלקל לך את העיקר: לך יש רצון טוב, אף אחד לא "מאשים" את השני; תשמחי - זה הרבה יותר חשוב מהאוכל.
בינתיים, תהיי מרוצה מהדברים שהוא אוהב ורוצה במה שאת מכינה. תבקשי שיראה לך שוב איך עושים דברים אחרים שהוא יותר מומחה בהם. ואל תתייאשי מנסיונות. העיקר שהכל יהיה ברוח טובה ביניכם. תזכרו שהאוכל זה לא העיקר..
ו..אל תוותרי על התפקיד... עם הזמן זה יבוא. אולי תשאלי שכנות על "פטנטים" וכד'. לאט-לאט. לא לכולם זה הולך מיד...
הוא עוד יהיה בריא על האוכל שלך!
לא להתייאש. רק עם נסיון וטעיה אנחנו לומדים, אנחנו גדלים ומתפתחים, אנחנו מצליחים.
אוכל שיצא לא טעים -זה לא באמת בעסה
זה הזדמנות אדירה!
לפרגן
לומר לו כמה רצית וכמה התאמצת שיהיה לו טוב
לשמוע ממנו כמה הוא מעריך את המאמץ והרצון שלך, וכמה הוא מאמין בך שעוד תצליחי....
אחרי זה- מי צריך אוכל שיוצא טעים?!
שהוא יבשל, יצא זוועה
ירצה אותך חזרה במבטח
ככה פשוט
למה חייבים להוציא לו ת'נשמה כדי להיות בטוחה שהוא מעריך אותך?
לא יותר פשוט לעשות כמה שאת יכולה לטובתו- ולהכווין אותו איך הוא יביע את ההערכה שלו (שכבר יש לו!) בצורה שאת תוכלי לשמוח בה. ?
כי הבנתי מההודעה של פותחת השירשור שהיא ממש רוצה שיאהב את האוכל שלה. זה הכל. כן הוא יכול לבשל לעצמו וכן היא יכולה להכין תמיד את השניים שלושה דברים שהוא אוהב שהיא מכינה, וכן הוא מעריך אותה וכו'...
אבל מה רע שהיא תלמד לבשל בשביל ההרגשה הטובה? זה תמיד כיף לדעת לבשל טוב, וזה נשמע שזה חשוב לה אז למה לא?
אני דוקא מאוד מתחברת לרצון שלה שיאהב את הבישולים שלה, גם אני כזאת. לא מתאים לה היא לא חייבת לקבל.
לא צריך ללכת עם זה רחוק, אף אחד לא ישאר רעב
מתנצלת!!!
זה ממש פשוט אם זה חשוב לךאנחנו נשואים כחצי שנה
התחתנו בגיל סביר, לא צעיר ולא מבוגר
אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני, מפרגנים, מחמיאים ויש בינינו פתיחות גדולה
ויחד עם זאת,
אנחנו שונים מאוד
דעתניים מאוד
ועקשנים מאודדדד
=)
אשמח לשמוע מנסיונכם
איך מצליחים להגיע לעמק השווה בתחומים שיש בהם אי הסכמה?
אנחנו מכירים את המילה- ויתור ושנינו יודעים לעשות בה שימוש מידי פעם.ובכל זאת
איך מסתדרים כאשר יש שוני גדול בין בני הזוג, בחשיבה, בדעה, בראיה..
מה עושים כשבהרבה ויכוחים יש חוסר הסכמה כי כל צד בטוח שהוא הצודק?
אנחנו מוצאים את עצמנו רבים הרבה וממש סובלים מזה..
אי אפשר, אני טובע בבלגן ובליכלוך!
יש לה מלא מידות טובות ויתרונות אבל יש לנו 3 ילדים, היא בקושי מסדרת (היא באמת עובדת קשה בבית עם הילדים) ומייצרת הרבה בלאגן. רק מניחה את השקית הזאת פה, את הבגד הזה שם ואני לא רוצה לדבר על המטבח והסירים ושאריות האוכל.. ובמקלחת שערות על הרצפה ועל המיטה שלנו פרורים.. טוב, הבנתם.
אני בא מבית מסודר נעים ונקי. סדר בבית - סדר בראש.
היא 'ירשה' את התכונה הזאת מהבית שלה וזה משגע אותי
מדבר איתה, מסביר לה - לא קולטת.
נראה לי שהיא פשוט לא מכירה צורת חיים אחרת..
ניסיתי לעשות לפחות אי של שפיות, שתהיה פינה אחת בבית מסודרת, אבל זה רק גורם למלחמות ונזק וכרגע היא 'כבשה' גם את המעוז הזה.. אני מציץ ומסתכל לשניה כרגע ויש שם לפחות 15 חפצים לא קשורים
מה עושים?
בעלי מאוד רוצה אורחים לשבת, לא משנה אם זה מהצד שלו - הורים, אחים או אחיות נשואים או רווקים, או אחים ואחיות או ההורים שלי.
אבל הוא לא עוזר לי כל השבוע, אני עייפה ואין לי כוח לחשוב על אורחים מאף צד, גם לא מהצד שלי.
לבעלי ולי חסר את הקשר עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שלא גרים בעיר שלנו. אין לנו לאן לצאת בשבת לאיזה ארוחה או מפגש במהלך השבת עם קרובי משפחה.
קשר עם שכנים וחברים ברמה של מפגשים אין לנו.
בקיצר אנחנו עם הילדים בשבתות לבד בבית. לפעמים גם יוצאים לטיול קצר בחוץ עם הילדים.
בנוסף, לזה שאין לי כוח וסבלנות לסדר את הבית בלי עזרה מהבעל, גם הילדים שובבים ולפעמים חוצפנים ואפילו גורמים לי ביזיונות לפעמים מול האורחים, שגורם לי ממש אי-נעימות מולם.
האם מישהי מכירה את התחושה הזאת? אשמח לשמוע אם יש עוד נשים שנמצאות בסיטואציה שלי.
נ.ב. כעת במיוחד בשבתות הארוכות של הקיץ יש לי עוד כמה שעות של שעמום לבד בבית.
אנחנו גם תמיד רוצים אורחים ולא תמיד יש כח.
מצד שני עצם הידיעה שבאים אורחים כשזה סוף סוף קורה גורמת לי ליתר מרץ וחדוות בישולים
אם אכן חשוב לבעלך שיהיו אורחים (ונשמע שגם לך זה חשוב) תנסי לבקש ממנו קצת יותר עזרה במשך השבוע כדי שתגיעו לקו הגמר של שבת בנחת ולא תהיו גמורים מעייפות.
מוזמנים בשמחה להגיע אלינו לשבת
ביחוד ההזמנה בסוף...
לעצם הענין - מה"בזיונות" של הילדים אין מה לחשוש. להתעלם לגמרי. אם משהו לא נעים, תמיד אפשר להגיד באנחה: "נו, זה הגיל..." (כל גיל..)
הרצון של הבעל זה הוא רצון טוב. קחי את זה כמנוף להתרומם מהעייפות וחוסר המוטיווציה.
תסבירי לו, בנחת, שאת מאד עייפה לקראת שבת וקשה לך להכין לאורחים. ואם הוא מוכן להירתם קצת להכנות - אז בשמחה.
ומתוך שיעזור בהכנות לשבת, לא מתוך תלונה שלך, אלא בשיתוף ורצון (וכמובן - קצת פידבק חיובי על העמל מהסוג הזה שלא כ"כ מוכר לו..) - יש סיכוי שיתרצה יותר, עם הזמן, גם לעזרה נוספת.
כך לא פותרים בעיות,
כך לא מדברים.
לא "פותרים" בעיה ע"י יצירת עוד אחת..
זה שכל פעם שבעלי מבקש ומתחנן שאולי השבת כן יבואו אורחים זה בא לידי ויכוחים ומריבות.
ולהעזר בבעל לעניין של שמירה על הילדים, הרדמה שלהם וכו'.
וכך את תתפני יותר עבור זה..
לגבי התנהגות הילדים: זה בסדר, לפעמים דווקא מתבדחים מכך. אין לך מה לחשוש..
תזכרי שזו מצווה גדולה
ואם תצליחו לעמוד בה למרות כל הקושי- מה טוב חלקכם..
פפריקה--1. כבר מהרגע שחושבים על אורחים שבו יחד- זה על כוס קפה ולא מאיים בכלל...
להכין רשימה מפורטת מה צריך להכין- החל מקניות, ארגון חדרים, בישולים ואקסטרה של קינוחים ועוגות.
2. לשתף את כו-ל-ם!! אנשים נשים וטף.
כל אחד בוחר לו תפקיד, גם ילד בן 4 יכול לעזור- והרבה. שידוך של שניים שניים מייעל את העבודה.
מן הסתם בעלך גם הוא יקח תפקיד אחד או שניים וכך כבר יש לך מעט פחות עבודה והרבה יותר זמן התארגנות.
3. מותר לבקש מאורחים להשתתף בהכנות- "בא לך להביא איתך עוגה "
4. וכמו ששדן אמר- משפטים של ילדים-- להעביר, התנהגות לא רצוי- להגיב בפרופורציוצת, הרבה פעמים זו דרך להחצין התרגשות ולעשות "רושם" עם הזמן הם לומדים והאורחים לפעמים מהווים זרז.
ארוח בשבת לא שווה את הויכוחים, אולי כדאי שבפעם הבאה שהנושא עולה תגיבי בשמחה על הרעיון ורק תבקשי לבדוק מה צריך ואיך אפשר לקחת את הפרוייקט ביחד. בלי להרים קול ובלי והתווכח.
ולפעמים--- ויתכן שלבעלך לא יפריע, להשתמש באופציה של אוכל מוכן. שימי את הקושי בנחת ותנסו ללמצא לו פתרונות. אבל זה ממש עניין של תקשורת.
ולבקשתך- בנימה אישית
כל כך מבינה את הצורך שלך והרצון לארח , גם אצלנו היו תקופות שהרגשתי שאין לי כח להכין שבת פשוטה בעבורנו אז וד להזמין אורחים?
אבל למדתי מס' דברים:
* כולם עוזרים, וכשבאים אורחים הילדים שלי מרגישים יותר מחוייבות ומסייעים בשמחה רבה יותר.
* להתארגן מוקדם- מתחילת השבוע להכין ולהקפיא מה שאפשר, חוסך את הלחץ של חמישי שישי.
* להתמקד בכמויות גדולות יותר, הם לא נמצאים כל שבת ואם רוצים ליהנות לא צריך להשתגע בהכנות מנות מפוצצות. יותר סלטים חיים שמכינים יחד במטבח ואפשר לעשות בשבת עצמה וכד'.. ופחות מאמץ והשקעות משובבות עין ועושות רושם .
שתהיה שבת שלום והצלחה!
עצות פרקטיות ומאוד מועילות.
מצטרפת לעצה של הרשימות והחלוקה בין בני הבית,
מצטרפת לשיחה עם הבעל- שאם הוא רוצה לארח זה מצריך ממך הרבה כוחות ואת מבקשת שיעזור גם. (תסתכלי בחתימה שלי למטה, זה מוטו לכל אדם ובמיוחד לבני זוג)
ובעיקר רוצה לומר- תדעי שאחר כך יהיה סיפוק גדול. ואולי ייוצרו קשרים טובים יותר בין המשפחות והחברים.
זה שווה את המאמץ.
בהצלחה!
בעדינות רבה
אפשר להגיד
גם אני רוצה מאד שיגיעו אורחים. זה יתאפשר רק אם אקבל את העזרה הזאת, הזאת והזאת.
[דברים שבאמת את זקוקה להם וריאלי שבעלך יעשה]
תנאי כזה טוב גם בשבילך להרגשה הטובה שלך שאת קשובה לעצמך, וגם לשים גדר במקום שגורם למריבות
וגם כי לפעמים בעלים צריכים את זה כדי להבין שאת לא סופרוומן. את בנאדם.
לי אישית מה שמפריע הוא שאני מרגישה שלא מעריכים את המאמצים שלי.
אז לא בא לי לעשות כלום. במקרה כזה אני מעניקה רק מה שאני יכולה בלי לצפות לתמורה.
וגם אומרת כמה חשובה לי הערכה וכמה אני זקוקה לה. ולעצמי אני יודעת שאם אני לא מקבלת הערכה, אז אין לי הרבה מוטיבציה, ומסתדרים עם מה שיש. וזה גם ה-מון
תעבדו על זה קצת ולא תהיו תלויים רק באירוחים מייגעים של שבתות שלמות.
היתרון בהתארחות של שבתות אצל ההורים הוא בעיקר כי אחר כך מאד כיף לחזור הביתה...
גם אנחנו מאוד אוהבים אורחים, אפילו יותר מלהתארח. והרבה פעמים כשאני חושבת על זה זה נראה מאיים ומלחיץ
(כי אצלי אורחים זה אומר בית סופר מתוקתק, כמויות אוכל לגדוד- שרק לא יהיה חסר... ובעלי תמיד אומר לי שאני ארגע עם זה אבל, לא מסוגלת...)
ואז לפעמים אני מוותרת ואח"כ בשבת ממש מתבאסת למה לא הזמנו אף אחד. למה לא התאמצתי קצת יותר.
ושוב חוזר חלילה עד שאני אומרת די עכשיו אני מזמינה וזהו.( ואז לפעמים בדיוק בשבת הזו כולם תפוסים)
ובזמן האחרון התווספו הילדים ללחצים, ביום שישי אני יכולה לשמוע מ3 ילדים "מה אף אחד לא בא לשבת???" בכזאת אכזבה שבא לי מיד לצלצל למישהו ולהזמין ברגע האחרון. ולפעמים גם את זה עושים וזה מוריד את הלחץ שלפני,
מתקשרים ביום שישי לאחד הזוגות הצעירים והקלילים או למבוגרים והקלילים (ההורים) ואומרים שכבר בישלתי הכל רק שיבואו- לפעמים זה הולך.
אצלינו נהוג גם, שהמתארחים גם משתתפים במשהו בהכנות הארוחות זה גם יכול להקל. אם יביאו איתם עוגה/ עוד סלט/ תוספת פחמימה זה יכול להוריד ממך משהו.
תבואי אליו בזמן שפנוי לשניכם, בלי לחץ בלי טלפונים וילדים. ותגידי לו בלי האשמה שזה ממש ממש קשה לך ופשוט תגידי את כל מה שכתבת פה ואת כל מה שיושב לך על הלב (בלי להאשים).
כי נראה לי מדבריה של השואלת- שהנושא זה בכלל לא כן אורחים לא אורחים
הנושא זה דיבור זוגי
או קונפליקט זוגי
שאחד\ת מבני\ות הזוג רצה משהוא- והשני לא רוצה
איך מדברים על זה? איך מסבירים אחד לשני את הרצון שיש, את הצורך, את הקשיים, את העבודה ביחד לעשות את זה?
כמו שד"ר שוקו אמר- מתחילים מלפתוח שיחה בזמן של שקט- לעשות דיבור זוגי מעמיק על זה
לדבר על מה רוצים שיהיה, למה רוצים שיהיה, איזה אופי של עצמך או של הבית זה מממש- איזה חלומות "שאני אהיה בעל הבית"
על מה שאת רוצה , על מה שאת צריכה, איך את רוצה ששבת שלך תיראה בבית- מה אורחים עושה לך? מה שבת רק משפחה עושה לך?
תסבירי לו איך זה מרגיש לך העבודה והעומס- כשיש אורחים- טכנית תסבירי לו איזה עבודה זה עושה לך, רגשית תסבירי לו איזה לחץ זה עושה לך
ואז- כשאתם מבינים את הרצונות שלכם, את הצרכים שלכם, ואת הקשיים שלכם-
תגבשו ביחד רשימה של דברים שאפשר לעשות - ממש רשימה כתובה "הוא עושה, היא עושה"
בזה אתם יכולים להיעזר במה שפפריקה שתחיה כתבה לעיל^
זוגות נשואים -----איך ידעתם מהו הרגע להיתחתן ואיך החלטתם שעכשיו ועם הבן זוג הזה אני מתחתן???
בעצם איך החלטתם בזמן הזה להיתחתן??
ועם מי בכלל?למה דווקא איתו???
לא רק זוגות נשואים יכולים להשיב................תודה רבה לכולם...
הרגשנו מוכנים למציאות משותפת, שכוללת הרבה ביחד וכיף, והרבה עבודה.
אם אתה רואה בה פרטנרית טובה לחיים ומחבב אותה פלוס -
לא נראה לי שההחלטה אמורה לאחר.
למזלינו היינו מאוהבים תוך זמן קצר (למרות ששנינו עברנו קודם אי אילו פגישות)
והתחתנו חודש וחצי אחרי שהחלטנו כך שלא היה הרבה זמן לנחות ולחשוב בשכל קר.
וטוב שכך! אחרי החתונה היה לנו קצת קשה אז מזל שזה היה אחרי, כי לפני חתונה קל מידי
לפרק קשר, אחרי יש יותר מחוייבות. בסוף התגברנו, ב"ה היום - מאוהבים יותר מלפני החתונה...
אבל לא כולם מתאהבים וכלכך בטוחים בעצמם. יש זוגות שדווקא השכל מוביל וגם להם טוב אח"כ.
היתה לי הרגשה גדולה של צורך. פשוט צורך בהשלמה. צורך במציאת האחד.
זה מה שגרם לי להתחיל לומר כן להצעות.
אחר כך הגיעו הפגישות. היו כמה וכמה פגישות עם כמה וכמה בחורים.
לצערי חלקם אמרו לא, חלקם אמרו כן אבל לי זה לא התאים, עם כל אחד זה היה סיפור בפני עצמו.
מה גרם לי לבחור?
השכל. בעיקר השכל. בשילוב עם הרגש, אבל בעיקר השכל.
ולמה אני מדגישה את השכל? כשמתאהבים- האהבה מסנוורת לעתים. וקשה להחליט מה טוב לנו רק על פי הרגש והאהבה שמסנוורת לנו את העיניים.
לכן חשוב היה לי מאוד להגיע להחלטה בעזרת השכל.
עשיתי עם עצמי חושבים:
- האם הוא נותן לי הרגשה טובה?
- האם יש לו מידות טובות?
- האם הוא מכבד אותי, מקשיב לי, עדין ורגיש אלי?
- האם אני רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי?
- האם נעים לי בחברתו? האם אני רוצה להיות איתו עוד ועוד? האם טוב לנו יחד?
- האם הוא מאתגר אותי מבחינה מחשבתית? האם אני מרגישה שאני מתפחתחת כשאני איתו, שאני חושבת, שאני לא נהיית כבויה?
תראה/י. זו החלטה קשה ומאוד גורלית.
קשה להביא את עצמינו לקבוע מי יהיה בן זוגנו והאם זה יהיה לנו טוב.
לכן לא מספיק רק הרגש הנעים והנחמד אלא צריך גם משהו שיבסס את הרגש הזה. וכאן מגיע השכל.
בנוסף, אני חושבת שחשוב מאוד להכיר אותו להורים לפני שמחליטים. לדבר עליו, להביא אותו לבית ולתת להורים לברר עליו פרטים עם אנשים שמכירים אותו. חשוב שההורים יהיו חלק בתהליך כי הם אנשים חיצונים שיכולים להאיר את עינינו לנקודות שאולי לא שמנו אליהן לב, או העדפנו להתעלם מהן. ההורים שלנו רוצים שנתחתן עם אדם טוב ומתאים, שלא יהיה לא טוב אלינו. הם דואגים לנו והם צודקים.
הם צריכים להיות חלק בתהליך הזה, כל אחד לפי רמתו ולפי היכולת שלו לערב את הוריו. כל אחד בשלב המתאים לו.
לא לשכוח שהם גידלו אותנו והם חושבים עלינו ודואגים לנו. חשוב מאוד לערב אותם.
זה בגדול מה שחשבתי עכשיו.
אם יהיו לי עוד תובנות אכתוב שוב.
שלום
אנחנו משכירים את דירתנו לשבתות או אמצע השבוע
הדירה בת 3 חדרים, יפה ונעימה
בישוב תורני וירוק השוכן במרחק חצי שעה מת"א
ו- 40 דק' מי-ם
(מתאים למשפחות עם עד 4 ילדים)
באיזור יש כל מיני טיולים אפשריים-
ג'יפים, חווה לילדים, בריכה (הבריכה ביד בנימין)
כל מיני אתרים יפים ומעניינים באיזור עמק האלה או יערות בן שמן
המחיר שווה של נפש
מומלץ לקבוע כמה שיותר מראש
לפרטים
0523486407
