פורום נשואים טריים (עמוד 593)

אפשר בשמחה.  yakovlea@gmail.com

ותלוי בך, מה נעים לך ומה לא. זה אישי לכל אדם.

בעיקר לנו הבנות...

הציק לי בחור שהיה שם לב אם צמחה לי שערה בגבה.או שלבשתי את החולצה בדייט ה3.

וזה לפעמים מגיע גם לרמה כזאת...

אבל זה מאוד תלוי בכל בת..יש אחת שתשתף עם זה פעולה ותהנה מזה

ויש אחת שלא תאהב את זה.

אם הוא שם לב ששטפת את הכלים/ ניקית את הבית והוא מציין את זה...

כי רוב הגברים פשוט לא שמים לב לדברים האלה..

הוא יכול לשים לב שלא סדרת גבות יומיים, אבל גם לשים לב שטיטאת משמאל למיטה..

האמת שתלוי גם איך את בפרטים- אם את לא בנאדם שמעגל הרבה פינות,

והוא יזכה לראות עם התכונה הזאת בעיקר דבריםטובים שתעשי- נפלא..

אם להיפך- קצת יותר מבאס..

(אבל- אחרי הכל בטח יש סיבות יותר טובות למה להתחתן או לא עם מישהו..)

אני יודעת שהוא הרבה יותר רגיש ממני גם סתם בכללי.. וזה מינסתם מאזן אותנו.

ולא יודעת אם הוא שם לב איך הגבות..

אבל הוא כן שם לב שגיסי אוהב פיצות. כאילו מי זוכר כאלה דברים???

וברור שיש סיבות אחרות להתחתן איתו.. אבל בכללי זה דבר שבעתיד יגרום לי לקריזות?..חח

כי נראה לי שיש פה איזשהו מסר לנישואים ברמה הכללית:

שאם שני הצדדים פועלים כך שלצד השני יהיה הכי טוב שיש: הוא לגמרי עבורה, והיא לגמרי עבורו

אז אין סיבה שדברים כאלה יפריעו..

כך שהיכולת שלו לראות פרטים קטנים לא תפריע לך כל עוד תראי את זה ברמה של: "הוא מן הסתם רוצה רק בטובתי, ורק לעשות טוב, אז הוא כנראה מעריך אותי ולכן אפילו על הדברים הקטנים הוא מחמיא ומאיר.. "

ולא:

"אוי, ההסתכלות שלו קטנונית.."

אם שמים לב

אז לכל הפרטים הקטנים

לשערה שצמחה כמו לשערה שהלבינה

לפרור אבק כמו לאנחת עייפות

ואם זה אדם עם מידות- אז תשומת לב לפרטים אמורה להיות חלק מעסקת חבילה.

והזכרת לי- שבעלי לא שם לב שנשברו לי משקפיים וקניתי חדשות

כמו שהוא לא שם לב לעוד מליון פרטים קטנים--

ואני הדקדקנית , עם הזמן למדתי להודות על כך.

בס"ד

ב"ה בעלי כזה.. לפני החתונה זה קצת הפריע.. שהיינו חברים אז הוא היה מעיר לי לפעמים שהשיער שלי היה קופצני.. הוא אהב יותר מסודר וכו' ולי זה לא הפריע.. הרגשתי יפה גם ככה. ולפעמים זה הציק לי שזה מפריע לו... הציק מאוד אפילו.

אבל..

ב"ה.. היום, אחרי החתונה...

זה יתרון שהוא שם לב לדברים.

זה מתבטא בהמון, ברגישות לקלוט שאני עצובה, ברגישות לראות ששטפתי כלים או תליתי כביסה או כל עבודה בבית שהייתי מתפחלצת אם הייתי מתחתנת עם מישהו שלא שם לב לזה שאני משקיעה וטורחת.. מתבטא ביכולת לראות שקניתי משהו חדש לבית.. ביכולת לקנות לי דברים...

אז נכון, לפעמים זה מציק שהוא שם לב שהמטפחת היא רגילה ולא מעוצבת אבל לא נורא... זה שווה את כל הדברים האחרים שהוא שם לב..

אז לסיכומו של עניין:

יתרון.

בטח יתרון.

חברות שלך יקנאו שהוא זוכר ימי הולדת, בדיוק איזו מתנה רצית בשנה שעברה, איזה בושם אהבת כשסתם עברתם פעם בסופר פארם...איזה שירים העלו לך ת'קריזה כשהייתם איזו מסעדה והם נשמעו ברקע ( הוא לא ישמיע בטעות בבית) בקיצור - יתרון גדול.

אז עם ה"חסרונות" של אותה תכונה לומדים להסתדר.

ואפשר לראות את העניין הזה בכל תכונה שתצייני.

שימת-לב לפרטים לא תמיד באה עם זיכרון טוב...

אז הוא ישים לב שלא לבשת מטפחת מעוצבת אלא אחת רגילה, או שניקית מצד שמאל של המיטה - אבל לא מחייב שהוא יזכור איזה שיר התנגן במסעדה בפעם האחרונה שהלכם לאכול שם ולא אהבת אותו, או שהוא יזכור ימי הולדת וכדו'...

הערה חשובה: אני לא נשוי. רק אדם פשוט עם תשומת לב גדולה לפרטים ושיכחה מצויינת

האם יצא לך להיפגש עם כמה בחורים כדי שיהיה לך למה להשוות? לכל בחור/ה יש יתרונות וחסרונות. יש חסרונות שתוכלי להשלים איתם ויש שיהיו קשים מנשוא ותחליטי שכל השאר לא שווה מולם.

כדאי שתכיני טבלה ובה יתרונות וחסרונות. אולי אפילו תדרגי את מה שמאד מפריע או מאד מוצלח מבחינתך בכוכבים. * מעט ומשהו שמאד מפריע או מאד מוצלח ***** ותראי מה כנגד מה.

כדאי לך לקרוא את הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה. רב מכר שמדבר על ההבדלים המהותיים בין גברים
לנשים. הסופר, ד"ר ג'ון גריי. יתכן שמה שמפריע לך בעצם מהוה הבדל מהותי בין הגישה של נשים וגברים לחיים בכלל ולבן הזוג בפרט.

אני מכירה בחורה שעל סף ההחלטה חשבה על נקודה שמאד הפריעה לה (חוסר אסרטיביות. היא הרגישה שהוא לא מספיק קשוב לדבריה ומתייחס אליהם בהתאם) אצל הבחור. קודם כל התברר שהיא היתה הראשונה שנפגשה איתו. למרבה המזל היא בטעות התקשרה לחמות לעתיד (לפלאפון) במקום לבחור כדי לקבוע פגישה שהסבירה לה שלא מתחתנים כדי לשנות את הבחור/ה וצריך לצאת מתוך הנחה שמה שמפריע ישאר (אלא א"כ זה משהו שיפריע לו והוא יצליח לעבוד על זה). ב"ה הם נישאו והיא לא הצטערה על כך לרגע.

ובאמת בקשר הנוכחי הרגשתי אחרת מקשרים קודמים, באמת רציתי בו ובקשר! אבל זה בפתאומיות השתנה.

נפילה דרסטית ברגש עוד לא קרתה לי מעולם ולכן ביקשתי עצות- אולי זה טבעי ואולי ממש לא

.

בוודאי שיש לכל אחד חסרונות ויתרונות, ובוודאי ששני אנשים שונים שפועלים אחרת (כמו שמובא בספר שציינת),

אני מתייחסת בעיקר לעניין הרגשי ותוהה לעצמי אם ירידות כאלה משמעותיות קורות או שזה בעייתי להמשך.. ?!?!

האם העליתם את נושא החתונה? נשמע שכן.. או שלפחות כך משתמע מבין השורות.

אולי משהו בקשר "עלה רמה" וזה הלחיץ אותך?

בהחלט דיברנו על חתונה, לא ברמה של קבלת החלטה סופית שמובילה לוורט.

אלא ברמה של רצון הדדי להמשיך לקראת זה ובעזרת ה' נראה מה מתפתח.

לא חושבת שהדיבורים הללו הלחיצו אותי, כי דווקא כשהם היו- הייתה פריחה ושמחה בקשר! 

מה קרה שלאחריו היתה נפילה ברגש:

-פגישה לא מוצלחת?

-התנהגות מסויימת שלו?

-סתם מחשבה שעברה לך בראש, וגורמת לך להסתכל עליו אחרת?

אני חושבת שהרגשות לא הולכות ונעלמות סתם.

שבי עם עצמך, תחפרי קצת, ותוכלי להגיע לשורש העניין.

משם יהיה יותר קל להמשיך הלאה..

בהצלחה!

אבל כן מתוך היגיון, ואולי גם מתוך הגרון שך האדם המאוד חכם שהתיעצתי איתו בכל מיני נושאים...=]

קיצור, רגש הוא דבר ממש דינמי, ולכן הגיוני שתרגישי ככה.

גם בחיי הנישואין עצמם מינסתם מרגישים ככה, ויעידו פה הנישואים, שפתאום אתה אומר לעצמך, "אימלה מה אני עושה איתו"...

ולכן חשוב לשים המון דגש על ההתאמה, וכמובן על חיבה בסיסית, שתדעי שיש מצב גבוה מאוד, פונטנציאל, שדווקא אותו תאהבי הכי!

יש את התופעה הזאת אצל המון אנשים שהרגש עולה ויורד

לדעתי דרך הכי טובה לברר, זה להמעיט את האינטנסיביות של הפגישות, אולי גם הפסקה של כמה ימים אפילו של שיחות טל'. בזמן הזה תראי אם משהו זז, האם את מתגעגעת לדבר - לראות אתו, האם יש דברים שאת אומרת לעצמך שאת חייבת לספר לו וכו' וכו'.

אל תשכחי את מאמר בעש"ט ש"עונג תמידי זה לא עונג", חייבת להיות תנועת רצוא ושוב. רצוא בלי שוב זה לא טוב, וכן ההפך.

חשוב לי לשמוע! זה כל כך יעזור!

אני גם לא חושבת שצריך להרגיש חיבה. חיבה נשמע לי כמו שמרגישים לכל אדם אחר שאותו מכירים. חיבה נשמעת לי ההפך מדחייה. ואני לא מסכימה עם זה..

אני לא יודעת מאיפה צמחה הגישה שצריך להתחתן על דעת שיתכן ונצליח להרגיש\ לבנות משהו\ להשתנות וכו'.

צריך להתחתן על דעת שהצד השני אהוב, טוב וכו', ולא על דעת שאולי נצליח ל.....

מחפשתותו יקירה,

אולי עלייך להרגע ולנוח ממחשבות של אולי אני מרגישה ואולי לא, ואולי ארגיש וכו'.. קחי לעצמך זמן של שבועיים לומר שאת לוקחת דברים בנחת, חוזרת לאותה רמת טבעיות שהייתה בתחילת הקשר ומשם מחליטה.. אולי נסו אפילו להתארח אצל חברים\ קרובי משפחה. לפעמים היציאה מגבולות הפגישה הרגילה מחזירה לטבעיות הרגילה.. בהצלחה!

אבל ממה שאני מכיר אני יכול אולי קצת לעזור...

לא יודע מה הסיבה שגרמה לכך,

עכשיו נשמע שאת בלחץ קצת כלפי הרגש וכשלחוצים מה מרגישים ושאולי זה לא זה

ואז צריך לחתוך מהר זה עצמו יכול להרוס את הרגש.(ובמיוחד שפתאום זה הגיע..)

לפי מה שתיארת לחתוך עכשיו לעניות דעתי תהיה טעות של ממש.

את צריכה להירגע קצת ולהחליט שעוד שבוע וחצי שבועיים את חושבת על זה שוב

ועד אז את לא חושבת על מה שאת מרגישה, ושיגיע הזמן שהחלטת תחשבי עם עצמך שוב.

הכי חשוב זה בנחת, בלי לחץ לחתוך ולעשות צעדים פזיזים.

ואגב הגיוני מאוד שקרה משהו שלא שמת לב במודע אליו, שגרם לרגש שלך ליפול .

אם יש לך דברים מסוימים שמפריעים גם אם הם לא קשורים

לבחור כדאי שתבררי עם עצמך.

על הרגש כל דבר מהסוג הזה יכול להשפיע.

כאמור אינני נשוי אבל אני חושב שמה שכתבתי בהחלט יכול לעזור לך.

המון בהצלחה. בשורות טובות. 

לשתף אותו בתחושת הבלבול - בלי להאריך או לחפור,

לבקש איזו תקופה קצרה של הרפיה ואפילו ניתוק כדי לחשוב שוב עם עצמך.

לא לפתח שום קשר אחר ולא לשמוע הצעות אחרות, להמשיך בשיגרה ולשים לב אם בא לך לשתף אותו בכל מני דברים, אם חסרות לך השיחות, אם הוא היה נהנה איתך/ ואת איתו בסיטואציות מסויימות.

בדרך כלל- פרפרים בבטן הם לזמן מוגבל, ויתכן שחודשיים- הוא זמן מחיה מספק לפרפרים שלך.

יפה אמרו לפני- בנישואים- תחושת השיגרה והביחד ללא התרגשות גדולה וגעגועים מיוחדים- היא בריאה וטובה. איזו תחושה של שלמות נעימה אבל לאו דווקא מלאת ריגושים.

יש תקופות, יש ימים- אבל באופן כללי- יש שיגרה. בשיגרה אנחנו מתוודעים לחולשות ולחסרונות ולומדים לקבל אותם וגם להעריך ולגדול מהם.

כבני זוג אנחנו עובדים על עצמנו כדי להמשיך לראות את נקודות הטוב, להעצים אותן ולהנות מהן גם בתקופות שכאלו.

את צריכה לבדוק עם עצמך אם הלהט והרגש הראשוני לא טישטשו נקודות מהותיות שחשובות לך ואם אכן למרות שהוא לא מושלם ועונה על כל החלומות (ואין דבר כזה- את בטח מודעת לכך) הוא בחור איתו תוכלי לבנות בית אוהב, יציב, מכיל ומכבד. ואם כך הוא הדבר-- מן הסתם הניתוק יוכל לעורר שוב רגש געגועים ורצון להיות יחד.

אשמח להתעדכן בהמשך ושתהיה לך בחירה נכונה והצלחה בכל אשר תיפני.

אבל לי נדבק מסטיק לחצאית גינס חדשה 

אז חמתי אמרה לי לרסס את הספריי של הגוקים לגרד מעט וישר לכביסה

וזה ממש עזר

חבל שהיא לא היתה חמתי לפני שנה כשנהרס לי מעיל חדש מקסטרו...

כלומר, מישהו היה חייב או לנסות זאת בעבר או להבין טוב טוב בכימיה...

ספר של מיליון שיטות להורדת כתמים ודברים כאלה...

נשמע מיותר?!

לא כשיש לה בן כמו בעלי שצריך סינר בכל ארוחה

מקווה שזה יעזור... לי זה עזר אבל הדבק לא ממש התייבש כולו( זאת הייתה כמות שנשפכה עלי....)

תוכלי לנסות להשתמש בחומץ במקום מרכך כביסה.

אם המגבת איננה איכותית, חבל על הזמן לנסות לרכך חזרה.

השתדלי לתלות הכביסה סמוך לסיום פעולת המכונה.. לא להשאיר לזמן רב בשמש..

שמעתי פעם שכדאי להשרות מגבת חדשה לילה שלם במים וחומץ כדי שתישאר רכה וגם שהצבע לא ידהה. מן הסתם זה פחות ישפיע, אבל אולי גם כאן ישפיע מעט.

ועצה מאתר סטיפס:
לפני אחסון המגבות בארון ואם ברצונך לבשמן היעזרי במרכך מדולל במים בהתזה(שפריצר) או בתרסיס למכונת ייבוש..לייבש ולאחסן..

בס"ד

אולי אנסה את החומץ... [לא יהרוס לי את המכונה??]

ואז תכבסי במכונה כרגיל כדי להסיר מהן את הריח

ולהבא- אפשר כבר כשקונים להשרות בחומץ עם מים קרים וזה מחזיק, לפי הידוע לי..

בהצלחה!!!

החומץ הוא חומר ניקוי מעולה, ונראה לי שיעשה טוב גם למכונה (מבחינת אבנית וכו')

מגבות ומצעים זה דברים שכדאי להשקיע ולקנות בקצת יותר יקר...

המגבות הפחות איכותיות זה מה שקורה להן...

בס"ד

זה מה שמוזר פה בעסק...

[איכותיות ויקרות להחריד- באותה מידה]

אז אני כבר לא יודעת...

אני קניתי מגבות מטבח ב5 שקל והן יכולות להיות עכשיו מדפים מרוב שהן קשות.

עוזר לצבע ולרכות אחר"כ גם יחד

להחיות צבע- רק צביעה יכולה

זהו זה היה נשמע לי מוזר....

את היארצייט שלו?

הכינה "לו" ארוחה חגיגית...  כנראה לכבוד ה"סיום"..

שמנסה להחזיר תנשים למטבח...סתם אבל זה נשמע לי מגוחך!

מה גם שלא שזה לא מבוסס, דווקא להפך.

מכירים את הרב גרוסמן? שמחזיר בתשובה נוער שסטה מהדרך בדרכים לא דרכים..?

והצלחתו (80% הצלחה) נובעת מהבנתו שהפשיעה והעבריינות נובעת מחוסר אהבה וטיפול.. ולכן הדגש בסיוע שלו הוא על הדברים הללו..

וכי מי מופקד על זה יותר מהאמא?

אגב מוזמנים לראות (למי שלא מכיר)- מחכים, ונחמד..   

כן דרדרה את הבתים בעמ"י.  לדעתי.

עם כל עמ"י?

ולא מקריירת הורים.

על חשבון הילדים!

בוודאי שכן.

כל כך הרבה מחוץ לבית, לא יודעים מה הילד עושה, במה הוא עוסק, אין להם זמן לשים לב להתנהגות בבית הספר ( אני לא מתקרבת לדבר על הצלחה לימודית אבל כן על התנהגותית) , קריירות מזהירותצ שגורמות להורים לפעמים לזלזל במי שהוא "בסה"כ מורה" ( כי אין להם הענווה הפשוטה להבין שהמורה מוסר נפשו על ילדם בזמן שהם מוסרים נפשם בקריירה אחרת) וכשההורים כבר כן בבית הם לא מכירים את הילד/ נער שצמח להם שם. מיהם חבריו, מהם החוזקות שלו, מהם הקשיים שלו, מהם משאביו ומהם משוכותיו. הם כבר לא יודעים איך לעסיק אותו, איך לבלות איתו ואפילו על מה לדבר איתו.

נכון, בוודאי יש גורמים נוספים לאלימות ופשע.

 אבל מעורבות הורית מתוך אהבה בולטת לעיני הילד- יכולה בהחלט להפחית את השפעת הגורמים האחרים.

זה לא הכמות, זה האיכות.

והיתה לנו נוסחת פלאים לטיפול נכון בנוער

אפשר להביא הרבה דוג' על אלימות ממשפחות שהאמא עקרת בית.

וודאי שזה עלול לקרות במשפחות כאלה, אבל ישנם עוד הרבה גורמים לדברים כאלה...

קל לתת לתופעות כמו אלימות תירוץ "חד משמעי" שלא מבין את המורכבויות של החיים. אני מניחה שישנן לא מעט שכונות בהן יש נוער אלים- למרות שהאמא כלל אינה עובדת. אימי קרייריסטית רצינית וכולנו ילדים רגועים- ועם כל השטויות ל-ע-ו-ל-ם לא הייתה שום בעיית אלימות. יש יתרונות להורות מהבית ויש יתרונות להורות תוך כדי קריירה. עם או בלי קריירה- זה עניין של מה שמשדרים בבית.

ואולי יש פה מסר כדי לעורר את הלבבות.. והמעשים בהתאם..

ברור שיש השפעה של הימצאות הורית בבית על התנהגות של ילדים.

זה לא אומר שמי שיוצאת לעבודה יהיו לה ילדים לא מחונכים,

אבל בהחלט ילד שמגדל את עצמו (לדוגמא הורים שמגיעים רק ב8 הביתה ועד אז הילד עושה מה שבראש שלו) הגיוני שזה ישפיע על חינוכו-כי הוא לא מתחנך בבית....

תלמידים שלי רואים למי יש הורים בבית ולמי אין-

זה לא הקריירה-

אלא האם יש הורים שנמצאים ומחנכים או לא....

זה נראה לי הגיון פשוט

הורים שלא בבית (ואני מתכוונת באמת לא בבית) הגיוני שיצא ילד....

אני יכול להביא רב גדול אחר שאומר Y

.

.

אני קצין ובע"ה רוצה להמשיך עוד כמה שנים בקבע ואני חושב איך זה יכול ליהיות במקביל למשפחה..   (רווק)

צריך לדעת שנכנסים לאתגר קשה, וצריך הרבה כוחות לעבור את זה בשמחה ובטוב...
(וצריך לדעת שיש אופציה גם לוותר על הצבא, אם היא תרצה בזה, או אתה!! )

ושנינו הגיענו ביחד למסקנה ש...

הוא מתגייס לא לקרבי.

בכל החלטה יש את הקושי שלה. כן, זה היה קשה לנו להחליט.. אבל בנאדם צריך לדעת מה הכוחות שלו... למרות שאולי אם הוא היה קרבי הייתי מסתדרת..

קיצור-

לוידעת.. זה מורכב...

הלוואי שזה באמת היתה ההחלטה הנכונה..

מה שמעודד.. שיש לו במחלקה עוד כמה פרופיל קרבי אבל בגלל פרופיל אישי הם לא הלכו לקרבי...

יעזרו לך יותר.. 

בס"ד

סתם,

אפשר להביא סוכריית מנטה או משהו לחדר יחוד

אבל לא חושבת שבאמת זה מה שיהיה בראש מעיינכם באותו רגע

שאלתי בזמנו רב וזה מה שפסק לי

כדאי לשאול

אין את שאר העינויים של רחיצה וכד'.

לפני שהתחתנתי המדריכת כלות שלמדתי אצלה אמרה לי שבחדר ייחוד עדיף שלא אקפוץ עליו בחיבוקים ונשיקות כי זה עלול להביא אותו למצב של אי נוחות במשך החתונה ואח"כ ולכן עדיף שאתן לו ליזום ולזרום עם מה שטוב לו.

עד היום אני מודה על העצה החכמה הזו שממש התאימה בדיוק לנו ואני מאמינה שלעוד זוגות ובמיוחד לדוסים שביננו

בעלי גם לא מפסיק להודות לי על זה.

גם לי המדריכת כלות אמרה את זה, זו עיצה חכמה ומועילה.

אולי הייתה לכם אותה מדריכת כלות??

זה תענית יחיד,

והדין של תענית יחיד זה שמצחצחים שיניים כדי שיהיה נעים לאנשים מסביב..

אני צחצחתי ביום של החתונה כל פעם שהיה לי מגעיל...

עיצה חכמה ממש לא רק לדוסים 

הם כיפור וט' באב בשאר הצומות במקרה של צער מותר ק"ו ביום של חתונה שזה רק מנהג...

אני מתפחלצת  שמבזים את בעלי , ברמה של ללכת לאותו אדם ולהעמיד אותו במקומו בצורה שהוא יקפל את הזנב..

אני מעדיפה שישפילו אותי ולא אותו. הוא חשוב לי ויקר לי 

זה מצד הרגש הטהור והיפה.

מצד אם לריב איתה או לא לנסות לחנך אולי לא כדאי להיכנס לזה לא להביא לסכסוכים. ושבעלך לא ייפגע בזה שירגיש אולי השפלה בזה שאת בזה למשפחתו.

אולי פשוט תגיד לבעלך : כואב לי שמכאיבים לך, מתנהגים בזלזול, אתה יקר לי. 

כך את נותנת לו אותך שזה מה שהוא הכי צריך , כבוד ממך 

כך את משדרת לו אהבה שזה מה שהוא צריך את אהבתך ורק אותה

וזה מה שחשוב לו.

ומתוך זה תחשבו יחד איך לנקוט ביחס של אחותו ..להתעלם או להתייחס

כשחזר דיברתי איתו על זה, ואמרתי לו שזה לא בסדר שהיא באופן תדיר לא מכבדת אותו וצורחת עליו. והוא חייך את חיוך-טוב-הלב התמידי שלו ואמר "מה, היא צעקה? אני לא זוכר... לא שמתי לב בכלל."

הוא כ"כ רגיל לזה ויש לו כזה לב זהב ככה שהוא לא סתם לב אפילו.

נראה לי שאם זה עד כדי כך לא מזיז לו, שהוא בכלל לא שם לב לזה, אני ארד מהעניין ואתעלם גם...

אני הייתי מתעלמת גם , או לכל היותר אומרת לה בעדינות ובחצי הומור... "הי, הי, לא לבלוע אותנו בבקשה...נרדם הבחור- בכ"ז בהריון..."

וזה נהדר שהוא לא רגיש מדי. ככה, גם כשאת תדברי בטונים כעוסים באמת, הוא לא יתרגש מזה.  וכשהילדים יגדלו בעז"ה, הוא יוכל לענות בנחת כשהם ידברו ב" שפת גיל ההתבגרות" - זה לא רע בכלל.

הוא כנראה התרגל למנטליות שלה ...

א. אכפת לך מבעלך. את לא רוצה שינצלו את הטוב לב שלו- ואת לא רוצה שיצעקו עליו ולא יעריכו אותו.

ב. יש לך גיסה שיש לה קושי בקטע של איזון טונים במצבי לחץ, ותקשורת בינאישית

ג. את בסוף הריון, קיץ, בקושי סוחבת...

ד. השוואות בין ההורים שלך להורים שלו על מי שילם מה כמה ועל מה- וקצת התחשבנויות

ה. עזרה להורים שלכם

ו. כמה עונים לפלאפון- כמה מחליטים לא להיות זמינים כי עכשיו אנחנו בבית שללנו

ז. היחסים בין בעלך לאחותו - ואיזה קשר יש לך עם גיסתך

אולי יש פ עוד נושאים

נראה לי שרק לכתוב את ההודעה פה- כבר עשה לך קצת "טרפיה בכתיבת הודעות" וקצת יותר ברור לך מה קורה...

לדעתי יש פה שלושה דברים שצריכים התייחסות-

ד. ההשוואות בין הורים- כי זה עושה לך עצמך איכסה על הלב... תנסי לעשות לעצמך בראש רשימות של כל הדברים קטנים וגדולים שקיבלת מכל זוג הורים שלכם- זה יעזור לך לקבל פרופורציות... (למשל- קניית אוטו יכולה להשתוות מבחינת האהבה ותשומת הלב שהם נותנים לכם- לזה שהם מזמינים אתכם לאכול איתם כל שבוע בכיף. באהבה- זה שווה, גם אם בכסף- זה לא.)

א. בעלך- חז"ל אומרים על מעלה של אנשים "נעלבים ואנים עולבים" אלו לא אנשים שמבליגים כי לא אכפת להם- אלא אנשים שמרגישים!!!

אולי תחפשי שיעור על הנושא- ותדברי על זה ביחד עם בעלך...

ב. הגיסה.

יש לה פה קושי- שאולי המשפחה מוחלת או מסתדרת- אבל החברות והחיים בעולם לא יהיו קלים כ"כ... את לא המחנכת שלה- אבל אולי תתפסי שיחה קצרה על חמותך על הנושא- לעורר לפעולה שמה מה שאפשר.

ולגבי ג- שיהיה בקלות ובידיים מלאות שמחה

לא הבנת מה הכוונה עם ההורים שלי וההורים שלו.

ההורים שלו נתנו המון יחסית להורים אחרים שיצא לי לראות, ואין להם כ"כ הרבה, הם חסכו כל החיים שקל לשקל בשביל לחתן את הילדים כמו שצריך ובכבוד, 

הם הורים מקסימים ואני אוהבת אותם המון!

זכיתי בחם וחמות מאוד מאוד טובים והם רואים בי עוד בת שלהם. גם אני מרגישה אצלם בבית ומברכת שהם כאלה טובים אלינו תמיד.

הנקודה ב"ההורים שלי קנו" לא הובנה טוב, אני התכוונתי, לא חלילה שלא קיבלנו מחמי וחמותי מספיק, כי קיבלנו המון ובשמחה מצידם,

 אלא שהגיסה לא צריכה לבנות על האוטו הזה ולהתנהג כאילו יש לה בעלות על האוטו הזה,

כי הוא בכלל לא היה אמור להיות אצלנו בחניה, והוא לא קשור אליה אלא להורים שלי,שהוא שייך לגמרי להם, וטיפטיפה ,אולי, לבעלי שנוהג עליו, נטו לא לאפחד אחר. (ההורים שלי נתנו  לנו ממש בלי שרצינו, שאלו אותנו, אמרנו בשום אופן לא! אנחנו מסתדרים בתחבור"צ מצויין ולא צריכים! ואחרי שבוע הם צילצלו ואמרו בואו תיקחו קנינו, אמרנו לא נעים,בכלל לא צריך, הם אמרו , אי אפשר להחזיר, אין מה לעשות..)  כמובן שאנחנו שמחים לעזור, אבל כל עוד מבקשים את זה בצורה מכובדת ולא בטונים של עצבים.

בקשר לא. בעלי צדיק, זה דבר ידוע לכל מי שמכיר אותו... 

כשX רווק אחד משיעור ו' מהישיבה שלו קינא בו וניסה להחרים לו את החתונה ביום של החתונה ואמר לאנשים אל תעלו להסעה, וצילצלו לבעלי להגיד לו,

ביום של החתונה שX לא רוצה שנעלה אנחנו לא עולים כי זה לא בסדר שאתה עוזב את הישיבה ועובר לישיבה אחרת

(קילומטר מההורים שלו ומהבית ששכרנו, 20 דק' באוטו מההורים שלי,

תחבור"צ נוחה ללימודים ולכל מקום כמעט).

כל הקטע הזה של עוזב למקום אחר זה היה שטויות שאותו X' אמר להם,זה

היה קנאה נטו בבחור שמתחתן בשיעור ג'. ובכל מקרה אני לומדת בירושלים,

ולא הייתה שום אופציה שנגור איפה שהישיבה, זה חור מטורף,אין לי שם אף אחד,

אין שם תחבורה ציבורית ללימודים בירושלים,

זה רחוק מההורים שלי ושלו מאות קילומטרים וגם אליהם אין תחבורה ציבורית.

אני מאוד צריכה עזרה מההורים שלי וגישה נוחה אליהם.

והוא היה ביום החופה שלנו בלחץ מטורף של מי יגיע ומי לא יגיע (בדיוק אז היו פיגועים בגוש עציון,סוף אלול תש"ע וגם את החבר'ה מהמחלקה לא רצו לשחרר) וכל הזמן מתקשרים אליו להגיד לו X' אומר לנו לא לעלות,

X אומר לנו אל תלכו לחתונה שלך, ו"מוסיפים" לו לבריאות הנפשית. 

בסוף הייתה סי'יעתא דשמי'יא ושיחררו את החבר'ה מהצבא, וגם הרבה חברים מהישיבה באו ולא הקשיבו לX.

אגב, הX אחרי חודשיים מהחתונה שלנו עזב את הישיבה ועבר לישיבה אחרת..  הפוסל ממומו פוסל...

בעלי בכלל לא סיפר לי איזה יום מטורף עבר עליו,

שמעתי את זה שבוע אחר כך מחבר שלו את זה.

הוא אמר לי שלא לדבר על זה,

שהוא לא כועס על X ועל אף אחד ומוחל לכולם ושבע"ה אם יזמין אותו לחתונה הוא יבוא וישמח איתו,

שאני לא אפתח את הנושא יותר ושלא אטור טינה כי "לא שופטים אדם כשעצוב לו ולא שופטים רווק שכולם מתחתנים סביבו וקשה לו."

שתבינו, הבנאדם חירב לבעלי מהבוקר עד שהחלה החתונה את היום והכניס אותו ללחץ נוראי עד שכאב לו ממש והוא שבוע אחר כך אומר לי לא לכעוס עליו ושאני אבין את הצד שלו.

אז בטח שעל אחותו הוא לא יכעס... הלוואי ואני הייתי רבע ממנו במידת הסלחנות ואהבת ישראל שלו...

סה"כ אין לי מה להתרגש ממנה, עד שקופצים לה הפיוזים, שזה קורה אחת ל... היא חמודה, אכפתית ושמחה לעזור בכל דבר. אני מאוד אוהבת אותה ולכל אחד יש ת'קטעים שלו, רק שאצלה זה קצת מודגש,

זו עבודה שלה עם עצמה... החלטתי שאני לא קשורה לזה ושזה לא ענייני...

כואב לי על הכבוד של בעלי, אבל אם לא אכפת לו, אז אני לא אחמם את הגיזרה בשום אופן.

לחמותי זה לא קשור... היא לא תריב עם הילדה שבאמת טובה לכולם ועוזרת 99% מהזמן..

אין לי מה להיכנס ביניהם...

במיוחד לא כשהכל חוץ מיזה מצויין... זה פשוט האופי שלה וכשתגדל זה יעבור... היא לא הרבה אחרי תיכון.

תם ונישלם . הפסקתי מרגע זה לחפור בנושא.

ב"ה שיש לי בעל עם מידות של מלאך שרת =). תודה לקב"ה שזכיתי.

אשריכם שזכיתם....

"חברים" כאלה מהישיבה  - לא יאומן..  כנראה, את זה מקבל רק מי שיכול לעמוד בכך, והעמידה בנסיון תוסיף לו עוד כמה נקודות זכות ביום חתונתו...

ומענייני דיומא - בונה את ביתו ואת בית ה', שנבנה כידוע באהבת חינם.

ביחסים בין אחים קשה להבין מה קורה מבחוץ...

כנראה אחותו הייתה קצת לחוצה והוא מכיר את הלחצים שלה (בכ"ז- הוא גדל איתה באותו הבית...) אז אין עניין לקחת את זה קשה. יש מצב שהיא הייתה צועקת ככה גם על כל אחד אחר..

והפוך!

נצנצים זה דבר שבד"כ נופל בסוף, השאלה כמה מהר..

פורום סגור רק לנשואות.

בפורום פתוח את יכולה ליפול על כל מיני "ארחי פרחי".

המנהלות הןף יהודיה מא"י, נחשונית ואני ירושלמית.

בהצלחה!

תדברי עם מדריכת כלות. אפילו לא זאת שהדריכה אותך , אם את מתביישת.

מישהי אחרת...

בהצלחה.

[עשיתי "העתק-הדבק"]

מהחשוב לדעתי לפחות חשוב !

א) הוא לא אנס אף אחת ולא ניצל בנות הוא נחמד אבל הוא כן חולה נפש שנמצא בטיפול פסכיאטרי !

ב) הוא גרוש + ילד

ג) הוא מחליף זהויות

ד)הוא כרגע עובד בתור סוחב דליים בארכיאולוגיה !

ה)הוא לא יציב מבחינת עבודה כל הזמן מחליף עבודות

ו)הוא מסכן

ז)הוא שווה לבבות בגלל שהוא נחמד ואומר לכם מה שאתם רוצות לשמוע אז זה הופך אותכם לטיפשות ואותו לחולה נפש בגלל שאין כזה דבר גבר מושלם!

וקל לעבוד עליכם בעניים פשוט אומרים לכם מה שאתם רוצות לשמוע!

ח)אין עוד משהו עקרוני וחשוב חחחח כרגע לעניות דעתי את כל זה אני אומר לכם ממקור נאמן ביותר !

ח)זה האמת על הבחור 

אלא מפני שאני זה שהעתקתיה לכאן.

כך היה נראה לי ראוי לעשות.

וכמובן אינני מסתכל כל רגע וגם לא מעתיק כל הזמן מסרים..

אם את חושבת שענו משהו שראוי להעתיק - הרי את יכולה לעשות זאת בדיוק כמוני..

אני העתקתי את ההודעה הנ"ל כשהיתה אחרונה בשירשור שם; ובהיות שמבחינת נקיטת זהירות אם צריך, היא אינה מפחיתה, אך מציגה את האדם - ממישהו שטוען שיודע ממקור ראשון - כמסכן וחולה ולא כרשע, ראיתי להגון להעתיקה הנה, אחרי שנתפרסמה ההודעה הראשונה. ומה "לא הגון"?

תמהני על סגנונך זה.

על בסיס מה?

דיברתם עם רב כולשהו? ראיתם הסכמה של רב כולשהו?

אתם יודעים בוודאות שמפיצת\ץ הסיפור הראשונה היא לא בחורה\בחור שמשום מה (כגון קשר שהסתיים בצורה "לא מאוד מוצלחת" איתו) בחרו להתנקם באדם בצורה כזו?

תפסיקו!!!

אל תעבירו מיילים כאלה בלי שידועים לכם כל הפרטים כנכונים וברור לכם לחלוטין שיש היתר להעבירם!!!

אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה.

אני מקווה שלא עכשיו כל מישהו ומישהי שלא הסתדרו ישמיצו בן אדם עם שמו הפרטי.

לדעתי זה ממש אסור שיקרה.

מצד שני חייבים לפרסם כזה דבר אם הוא אמיתי.

לא הייתי מעביר הלאה בלי לוודא באופן ברור שזה אמת.

זה בכלל לא אמור להיות בידים של בחור או בחורה מסויימת

צריך שיהיה בית דין מוסמך שיברר את העניין

ואם זה נכון, שיפרסמו בעיתון.

אולי פורום תקנה זה הכתובת.

ממש לא הגיוני שאנשים פרטיים יתחילו לפרסם שמות של בני אדם.

נגיע למצבים מסוכנים מאוד.

הדיון הזה על הערך בלפרסם וומנגד הסכנה בלפרסם  כ"כ רגיש ונכון.

זה יפה לראות שלא רק הפטפטת מעניינת פה אלא שהפטפטת גם לא תזיק.

אני מעריכה את זה.... 

(או לפחות מישהו מוכר היטב בפורום) יתקשר לראש ישיבת כרמל, או לאחד מרבני הישיבה, ויוודא את נכונות הסיפור ואת הצורך בפרסום.

זה תחת ביקורת של מישהו?

אני חושבת שזה לא הכי חכם להעביר תמונה באינטרנט בלי שיש איזה מקור מוסמך לכך שהדברים בשליטה שלו בכל זה אנחנו לא החוק. 

כל הכבוד לכם אבל עדיין חייבים להעביר למישהו תלונה מידע,רווחה משטרה לא חסר גופים שישמחו לעזור!

בהצלחה רבה וישר כוח אך עדין להעביר הלאה!

אנחנו לא יכולים להעביר כי אנחנו לא מכירים את הסיפור האמיתי אבל מי שעברה משהו זה הזמן לגשת לתחנת המשטרה ולפעול

אתם רוצים רכב, ולא צריכים.

אפשר לרכוש היום רכב חדש ב 60 תשלומים של כ 1000 ש"ח לחודש, יש חברות מימון לצורך זה.

מדובר על רכבים קטנים וחסכוניים.

אישית הייתי ממליץ לדחות כמה שיותר רכישת הרכב. כל חודש שעובר שעדיין לא רכשתם - חסכתם!

http://www.americanlease.co.il/%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2_%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%92_%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%99

יש עוד אפשרויות..

ומשה לא יודע מי זו "לא טריה"?

להתחיל לחפש בכוחות עצמך (זה מה שאני עושה)

ביד 2 וכד', להשוות נתונים, ולבוא אליו עם נתונים מוכנים: שמעת? ראיתי רכב כך וכך...

במילא לוקחים את זה אח"כ למכון בדיקה שיבדוק את טיבו.

את צריכה לדעת מה תקציב הקניה, מה בערך הכיוון שלכם (רכב יפני? אירופאי? אוטומט?מה חשוב שיהיה בו? על מה אפשר לוותר? כמה ק"מ זה בסדר מבחינתכם?? ועןוד ) ולעשות ש"ב.

זה לא כ"כ מסובך.

כשאנחנו קונים רכב- אני בד"כ עושה את כל זה- כי בעלי תמיד מפחד מהקניה וההתחייבות.....

אם תצטרכי עוד עזרה וייעוץ- בשמחה!

כי זה כבר לא בתחום הדברים של- מה אנחנו צריכים לעשות

אלא בתחום של הדינאמיקה הזוגית בינינו.. מה הוא עושה, מה אני עושה

מה התפקידים של הגבר בבית- ואיך אישה אסרטיבית לא לוקחת לו אותם....

לא רוצה לעשות בעצמי.

רוצה לראות אותו גבר- שהוא יעשה.

אצלנו בבית- ענייני הרכב הם לא בהכרח של הבעל- כמו שבישולים ונקיונות אינם בהכרח של האישה..... 

צאו מהשוביניזם והקלו על חייכם!! 

שאלתך. נשמע שיש פה איזשהי בעיה רחבה יותר שמציקה לך והיא רק מתבטאת בקניה של הרכב. לי נשמע שאת מחפשת דרך לגרום לבעלך ליזום יותר, סוג של להשתנות ממה שהיה עד כה. לכן לטעמי קשה לענות על זה .. ובכ"ז.. ננסה עד כמה שאפשר לעזור ובהצלחה גדולה! :

אם הפחד הוא מההוצאות, אפשר לשבת ולחכות במשך חודש- חודשיים- שלושה, ולראות את ההוצאות, ממש לכתובן על דף, ולהתבונן ביחד- האם אנחנו באמת מסוגלים לזה? ובמקביל להפגש עם האח של המכר פנים אל פנים ולשמוע ממנו מה צריך לעשות ומה לא- לפעמים שמיעה ממישהו מקצועי מדרבנת הרבה יותר. שדרי לו שגם את בטוחה! נשמע שגם את חוששת קצת..

שתזכו לנסיעה בדרכים בטוחות- שלכם ובכלל.. 

שבו ביחד על התקציב

הוצאות הכנסות

נסי להתגמש על ההוצאות, אוליי לוותר על משהו שחשוב לך, כך אני עושה

דברי על הקושי ללא הרכב

ותני לו לחשוב עוד קצת

לפעמים זה עניין של זמן עד שיגיע להחלטה, בטוח שנוחיותך חשובה לו.

כמה עצות פשוטות

א. קני פח, כרצונך. זה פתרון טקטי.

ב. קונקרטית לגבי הכלים, את יכולה לשחק את המשחק שלו. תסבירי לו שכף או צלחת לא שטופה היא פחות חסכונית מבחינת זיהום וכאבי בטן, וכד' על זה הדרך

ג. אבל הכי טוב- פשוט תדברו על זה. נסו להגיע לפשרה אחרי שתשתדלי להבין אותו, והוא אותך. וזה מה שיכול באמת להביא להצלחה המשותפת שלכם

בהצלחה!

הדברים שהעלת זה בעיקר מקור למחלות וזיהומים.

אולי כדאי לדבר איתו מהמקום של הבריאות.

לדעתי, היסוד של הכל הוא באהבה ובחיוך: "נכון שזה חוסך שטיפה. אבל ממש הייתי שמחה אם היית מוכן לשטוף גם בין לבין. זה נעים לי יותר כשנקי. אם זה לא קשה לך". וכן לגבי הפח,למשל. להבין: נכון שזה באמת רעיון טוב לחיסכון בהורדות הפח. אבל זה נראה לי קצת מגעיל שהרבה זמן יצטבר פה זבל - איכפת לך שנקנה קצת יותר קטן?  וכן על זה הדרך.   הכל בנחת ובאמת וביחס טוב.

אבל לענ"ד חשוב להגיד משהו מעבר לזה: עיקר היחס בין איש לאשתו הוא בפנים, בעצם היחס, ברצון לנתינה. השאר - זה פרטים.  לכן, לענ"ד את צריכה להחליט שבצד נסיונות דוגמת אלו שהצעתי - מצד האמת זה לא מענין אותך. שזה לא מה שחשוב עכשיו. אתם בשלב ראשוני של הנישואין - מה שחשוב כעת זה בנין הקשר עצמו, הקשר הליבי. ולכן תחליטי החלטה פנימית שאת מסתכלת בעין טובה. ממש תחפשי מה טוב אצל בעלך ועל זה תסתכלי. תשדרי אהבה, שמחה, הערכה, ראיית הטוב, ללא שמץ ציניות.  הכלי בכיור או גודל הפח הרבה פחות חשוב מזה.   אם היחסים יהיו כאלה (ולא "בשביל" איזו מטרה אחרת, פרקטית, אלא מצד האמת) - אז אח"כ הדברים האחרים, הפרטים, יהיו קלים בהרבה להשגה.  קודם כל, חלק מהם לא יפריעו לך,כי תגידי זה חלק מה"חבילה", חלק מהאישיות הזו שאני מאד אוהבת.  ומה שכן יהיה חשוב לך - הרי שכאשר אשה מסירה מעליה כל שמץ של הגדרות ציניות ביחס לבעלה, אלא הכל מתוך אהבה וחיבה, ובפרופורציה לעיקר האישיות - הוא שמח בדרךכלל להיענות לבקשותיה הסבירות, בקשות שבאות מתוך שידור של תחושת שותפות, בשיחה נעימה,באהבה ובכבוד. 

בהצלחה וברכה... לדעתי- כמובן שקודם כל את צריכה לעלות את זה לשיחה ובמקביל לחשוב איך לומר דברים בצורה חכמה ויפה: כזו שלא פוגעת, אלא שמבהירה את מקומך שלך ובמקביל מבינה את שלו. אני מאמינה שאם תציגי דברים כך, הוא גם יבוא לקראתך ודברים יסתדרו.. תאמרי לו שקצת קשה לך שזה כך ולא נעים לך ואולי יש לו פתרון אחר שיוכל לגרום לשניכם ליותר נעימות?

אולי כדי לברר מאיזה מקום הוא מתנהג ככה- האם כך הוא חונך בבית? האם זה באמת ממקום של חסכון? אולי אין לו כוחות לדברים הללו מסיבה זו או אחרת? אלו דברים שרק את, מתוך ההכרות איתו והשיחה.. תוכלי לדעת..

אחרי שהנקודה הזו תובן, יהיה הרבה יותר קל להחליט על הדרך הטובה לשניכם

בהצלחה!

אני חושבת שאם את רוצה עזרה, תצטרכי לקבל את העובדה שדברים יעשו בדרך שונה משלך, לפחות במידה מסויימת.

אם את רוצה עזרה - תצטרכי להתפשר. זה רק טבעי (שלכל אחד יש את הסטנדרטים והדרך שלו) וזה אך הוגן (שלא לבוא בטענות על מה שמישהו אחר עשה).

לדבר לדבר לדבר לדבר ושוב לדבר

שומדבר לא מובן מאליו- כל אחד רגיל -למשו אחר, כל אחד רוצה לעשות בדרכו שלו -משו אחר

וצריך לתאם עמדות וציפיות

לכי תקני לך פח- שיתאים לך בגודל בעיצוב ובאסטטיקה (וגם תקני שקיות שמתאימות לגודל ולא קטנות\ גדולות מידי!)

אם הוא יגיד משו "כן אבל זה הצבע שרציתי..." טוב- מה שתרצי

גבר לא יבין לעולם מה אכפת לאישה מהצבע של הפח (וסליחה על הסטיגמאטיות)

לגבי כלים- מה כזה נוראי יקרה אם באמת הוא ישתמש בכלי לא לגמרי רחוץ- אחרי זמן קצר?

או- את יכולה לעשות כעצתו של מושיקו- לשים גיגית עם מי סבון- וכל כלי נכנס לשם- ואח"כ שוטפים הכל ביחד (פיתרון למי שלא אוהב לשטוף כלים כל החיים)

ותחמיאי לו ותודי לו על כל דבר שהוא עוזר בבית!!

הוא בלמידה של תחום חדש לו- תעודדי!

ואם את יודעת שהפח מכביד עליו עדיף שאת תזרקי לפני שהבית יעלה אובש!

ואל תשימי בחיים בחדרים כי כנראה לא תצאי מיזה פח אחד מרכזי ואליו זורקים את כל הזבל!

ככה אמא שלי עשתה שהיינו ילדים שלא עוזרים לא היו פחים בחדרים ולא בשירותים הכל לפח אחד גדול וככה הכל היה בשליטה שלה!

פשוט להיות אסרטיבית לכי ותקני בלי לשאול ותעשי לו "הפתעה" גם אני נשואה וואני עושה לבעלי המון הפתעות!

לדוגמא- שהיינו צריכים לשפץ את הבית שעברנו אליו, בעלי היה פשוט רדומי ואני הייתי חודש לפני תקופת מבחנים ואין סיכוי שאני עוברת דירה בתקופת מבחנים, פשוט התקשרתי לחברים שלו שיודעים לשפץ ושאלתי מה צריך לקנות עשיתי רשימה קניתי הכל, והזמנתי מונית וכמובן שהוא היה צריך לצאת לעזור להרים את הכל, ותוך כמה ימים התחיל שיפוץ הבית! וזה בהמון דברים שבעלי רדומי (זה הגברים) פשוט הלכתי וקניתי ואני עושה לו המון הפתעות!

תלמדי להיות "ליצנית" הפתעות זה מושלם! פשוט לא לשאול! אבל בהמון כבוד ואהבה ובלי עצבים!!

בהצלחה רבה יקירתי את מוזמנת להתייעץ גם בפרטי!

ושוב לא פח גדול זה מסריחחחח ועוד יהיו ילדים אסור צריך כמה שיותר בית נקי!!!