לא יודעת אם להיתערב בזוגיות של אחותי...רוזנת

לכאורה התשובה  היא "ברור שלא" אבל...

אני ב'ה נשואה כמעט 15 שנים באושר!! אבל אחותי הקטנה  סובלת. היא נשואה טריה עם בן אחד חמוד ומתוק. אבל בעלה... הוי. הוא כל כך חסר סבלנות כלפיה. הוא מדבר אליה מגעיל, ולא חד פעמי. תמיד כשאנחנו ניפגשים (ולצערי זה לא הרבה) רואים את הקשר הלא בריאהזה. לדוגמא: הם מגיעים אלינו אחרי נסיעה ארוכה והוא מתישב והיא צריכה להכין לו קפה וכשבטעות הבן שלי שפך את הקפה הוא דרש שתכין לו חדש. במקום שהיא תשב והוא יכין לה. או שהיא צריכה לבקש ממנו להחליף טיטול לבן שלהם זה ויכוח ומריבה. או שהוא זורק לה"תנקי כבר את הבן שלך.." הוא גס רוח כלפיה והיא עצובה. יושבת עם כתפיים שמוטות.אני כמעט בטוחה שהוא לא מרביץ או אלים אבל הזוגיות לא זורמת ולא נכונה.

אין לי מושג מה לעשות ומה תפקידיי בכוח . כשאני מנסה בטלפון לדבר איתה ,היא אומרת לי שיש להם זוגיות טובה ואם אני מתחילה לתת לה שיעור בזוגיות אני שומעת שהיא מעלה אותי על רמקול ויודעת שגם הוא מקשיב ואז אני צריכה להיזהר בדיבור שיבעתיים.

בקיצור עצוב לי לראות אותה ככה. אולי  היא רוצה להתגרש ולא מעיזה לדבר על זה.

מה עושים?

תגובה.ד.

ראשית, המשפט האחרון: "אולי היא רוצה" וכו' - לדעתי אינו שייך. אע"פ שבא מכוונה טובה בוודאי.

אם את מהרהרת בכיוון כזה - אינך יכולה לעזור באמיתיות.

לענ"ד את צריכה לזרום עם מה שהיא טוענת לגבי הזוגיות שלהם, ולחשוב איך מסייעים לכך.

 

לעצם הענין. אם הבחור הוא ביסודו טוב (כמובן, אינני מכיר), אז מה שאולי נראה מתיאורך, זה שיש לו מושגים לא כ"כ נכונים לגבי מה שאמור להיות בין איש לאשתו:  לא פעם גברים וגם נשים, רואים בכך שהאשה רצה להביא לבעלה קפה כשמגיעים, איזשהו סימן לקשר ביניהם. לעיתים יש בכך משהו מאד חמוד ולעיתים לא...

 

יתכן שהוא לא מפרש נכון את זה שהוא "הגבר". אבל גם מזה יכולות באמת להתגלגל עם הזמן בעיות של חוסר רגישות מצד האיש והרגשה קשה של האשה.

 

דומני ש"בכח" לא ילך פה כלום. מה שצריך לשאוף אליו הוא לכאורה, שמישהו שהבחור מעריך ומכבד - יאיר את עיניו.

 

איך עושים את זה? בעקיפין (יש להניח שאם זה יהיה ישירות זה רק יסבך). למשל: דואגים שאדם כזה יבקר בביתם "במקרה", ביקור חברי. ואח"כ ידבר איתו מאד בזהירות על דברים שהוא רוצה להגיד לו "בצורה חברית", מתוך כבוד ו"בלי להתערב"..  צריך בשביל זה אדם מאד פיקח.

 

אם הוא שומע שיעורים של מישהו - אפשר לבקש מה"מגיד שיעור" לדבר בנושא הזה, של יחס האיש לאשתו, מה המקום הנכון של העזרה ההדדית וכד', ו"ליישר את המושגים".

 

וכדומה. בזהירות גדולה.

 

לא הבנתי למה אחותך "שמה על רמקול"; כדי שהוא ישמע וילמד, או כדי שאת לא תדברי יותר מידי?

 

אם את מרגישה שדברייך לא עוזרים או אינם רצויים - סימן שלא את הכתובת הישירה. אך את יכולה בהחלט להיות הכתובת "העקיפה", שמנסה לעזור דרך מי שיכול - אם זה כמעט וודאי שיכול, ולא סתם "לדבר" עם אחרים - אך בתנאי שאת ניגשת בגישה תיקונית ולא מנסה להקשיב אולי היא בעצם לא רוצה בנישואין..

 

יש לה בעל וילד ומן הסתם היא רוצה בנישואיה אלא רוצה שהם יהיו כמו שצריך. וזה מה שצריך לנסות.

 

מעבר לכך, חשוב שסתם יהיה לכן יחס חם, שתרגיש שיש לה אחות אוהבת. אך בלי כל מטרה בליבך לשמוע ממנה "משהו רע" על בעלה.  וזה גם יגרום שאם חלילה תרגיש שהדברים מוגזמים, אולי תדבר איתך.

 

ובאמת מאד כואב לשמוע על כך. הלוואי שיתאזן ויבנו ביחד ובאהבה וכבוד. 

^^^מסכימה,והרבה הרבה תפילה..מה'

מכירה מישהו כזה, שהיה לא נחמד בעליל, והרבה הרבה תפילות שינו אותו ,יותר מכל המילים,אין לי הסבר אחר,לא היה לי מה לעשות חוץ מלהשען על אבא שבשמיים והוא בהחלט עזר,היום ב"ה הוא בן אדם אחר.

 

אין רצויה כמו תפילה של אחות על אחות,ועכשיו חודש אלול ,המלך בשדה,וכל התפילות שנתקעות כל השנה ,מסוגלות לעלות בחודש אלול.

 

כואב לשמוע..הרבה ברכה והצלחה.

תתיעצי על זהאנונימי (פותח)

בדרך כלל בעל אלים נותן לאשתו הרגשה שהיא אשמה באיך שהוא מתנהג אליה ואחרי כל פעם שהוא פוגע בה הוא מתנצל וקונה לה מתנה ובקיצור מבלבל אותה וזאת הסיבה שבגללה נשים חיות הרבה זמן באלימות ולכן הגיוני שאחותך בעצמה אינה מודעת לזה שהיא בבעיה אז כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין בזה כמו יועץ זוגי או משפחתי...

וכמובן רק תפילות

מחפשת הזדמנות לדבר לבדהכל מאיתו ית'

כל הסיפור נשמע לא טוב , אבל השלב שהיא שמה אותך על רמקול נשמע לי רע ביותר, פשוט כי זה נשמע שהוא לא מעוניין שהקשר שלכן יהיה עצמאי - בלעדיו, 

את , או מישהי מטעמך - חברה טובה של אחותך וכד' , צריכה לשוחח איתה בפרטיות, לשקף לה את מה שאת רואה , ולנסות לברר לעומק מה קורה שם

נכון , כמו שדן כותב, שסביר להניח אחותך לאו דווקא מעוניינת להתגרש וסביר שגיסך הוא לאו דווקא אדם בעל מידות רעות, רק שיש שם קצר תקשורתי קשה , יכולה להיות גם אלימות מילולית , ויש הרבה מה לעשות באופן ישיר ועקיף עם הזוג, בהכוונה נכונה , ע"י שיעורי תורה והרבה עבודת המידות

היא שמה אותה על רמקולרגעים

כי אין לה כח להקשיב לה [לרוזנת] ולשמוע שיעורים עכשיו על זוגיות..

לדעתי לפחות.

 

אבל לא כי בעלה אמר לה, כי מין הסתם גם את בעלה זה לא מעניין...

 

אני יודעת שהמון פעמים שמים על רמקול שאין כח וקריזה לדבר עם הבנאדם. גם אני הייתי עושה את זה פעם למישהי... [זה לא יפה וכו', אני יודעת..]

 

רוזנת יקרה, דבר ראשון תפסיקי להשמיע לה הרצאות בנושאים אלה..

דבר שני- תזמיני אותם לשבת.. תהיי איתה יותר בקשר.

דבר שלישי- שלא כל שיחה שלך איתה תהיה על הנושא הזה.

 

דבר רביעי- להתפלל.

שמע לא נעים,פאז

מצד שני לא נראה לי שייך להתערב אחרי שהיא בפירוש לא נתנה לך,

ולכן הייתי הולכת לשתי כיוונים:

1. אומרת לה שאם היא צריכה משהו, או לדבר או תמיכה את תמיד שם בשבילה,

בלי לצפות לתשובה או משהו.

2. אולי תזמינו אותה אליכם לשבת, ותיזמו שיחות על נורמות של זוגיות, תקפידו להראות

להם דפוסים בריאים ומכבדים של זוגיות, בתקוה שאם יש נורות אדומות שאמורות

להדלק לה (או לו?) הם ידלקו.

 

ובאופן כללי- נראה לי שלא נכון לחפור ולהכניס אותה למגננה, אלא רק לתת לה את ההרגשה

והידיעה שיש למי לפנות (בתקוה שלא יהיה צורך..)

וכמובן להתפלל עליה/ם..

בהצלחה!

כל עודאנונימי (פותח)

זה מסתכם ב: 'זוגיות לא זורמת ולא טובה', לא מתפקידך להתערב

התפללי עליהם 

 

מתי כן מתערבים?רוזנת
מתי מתערביםאנונימי (פותח)

כפי שציינת אם הוא אלים למשל..מבינה את דאגתך עליה,אבל כל עוד זה משהו שלא חריג,אין מה לעשות רק להתפלל.יתכן שקצת הפלגת בתיאורים?מדוע פתחת בכך ש'את נשואה באושר' לעומת אחותך?מה לזה ולעצם השאלה?פרטי מה פירוש "להחליף טיטול לבן זה ויכוח ומריבה"?מהי אותה מריבה עליה את מדברת?באיזו רמה?האם הוא גס רוח תמיד?אולי זה רגע של כעס או לחץ?אולי נוכל מתוך כך להבין עד כמה "חמור" אותו יחס

רגע רגעאמונה ג1

כולם פה אומרים שלא כדאי להתערב ולפעמים העזרה נצרכת מאד ועוזרת מאד!!

 

גם אלימות מילולית זו אלימות.הקולה טובה

ולרוזנת- בגדול, אין לי הרבה מה לומר. זה נושא מורכב מדי וצריך להכיר את הנפשות הפועלות כדי לייעץ באמת. רק כמה תהיות שעלו לי מהקריאה..

 

את מתארת אותה כ"יושבת שפופה"- האם זה בא לידי ביטוי כל הזמן או רק כתוצאה מההתנהגות שלו? 

איפה ההורים שלכן בסיפור הזה?

האם היא ניסתה לדבר איתו על זה? לומר לו שזה פוגע בה?

האם את או בעלך ניסיתם לדבר איתו על זה? 

 

ועוד משהו- ישנם בעלי מקצוע שמבינים יותר בדברים האלו, אני הייתי ממליצה להתייעץ איתם. (יועצי זוגיות וכו')

תודה על התגובות.רוזנת

לצערי אין הורים בסיפור הזה...

ואולי לכן אני מרגישה אחריות של אמא... בכל מקרה חשבתי שאולי בגלל שבעלה הם רק בנים בבית (והרבה) ואמא שלו היא ג'דה רצינית ( כלומר חצי בן) אז הוא פשוט לא יודע איך מדברים עם בת.אני השתכנעתי מהתגובות שזה לא תפקידי לדבר איתה ישירות אבל זה כל כך כואב!!!

קודם כל-עין האמונה

אני לא רואה סיבה לתקוף את רוזנת על צורת הניסוח שלה, היא סה"כ העלתה לכאן תחושה שיש לה וביקשה עצה. ככה היא מרגישה ורואה את הדברים, זו לא סיבה לתקוף.

לעניינה של אחותך- אני חושבת שצורת ה"התערבות" מאאאאד תלויה בסוג הקשר ביניכן. אם מאז ומתמיד הייתן קרובות ורק הנישואים הרחיקו קצת- לדעתי יש יותר מקום לשיח ישיר ביניכן. אם הקשר ביניכן לא היה מי יודע מה- הגיוני שיהיה לה פחות כוח וסבלנות להקשיב לך במיוחד אם גם היא מרגישה שאת "נשואה באושר" ואילו היא חווה קשיים בזוגיות עם בעלה.

יש מקום לערב את אמא שלכן? דיברת איתה על זה? היא רואה מציאות דומה משתקפת מההתנהלות שלהם? אין מה לומר ששנות הנישואין הראשונות הן הרבה יותר מורכבות ודורשות תיאום ציפיות מתמיד בין בעל לאישה וכמו שאמרו פה לפניי- ייתכן ויש לו הגדרות שונות לגבי עניינים של קשר והגבר במשפחה וכד'. גם אני לפעמים יכולה "לדרוש" מבעלי שיכין לי כוס קפה כשנגיע לאנשהו- ולפעמים גם הוא דורש במקביל. הכל עניין של צורה ואיך זה נעשה...

 

אם את חושבת שיש שם משהו עמוק מאד מעבר אולי כדאי להתבונן כיצד הוא מתייחס לילד להם- אולי זה דפוס אישיותי שלו, אולי זו סתם תקופה קשה. האם זה היה ככה כל תקופת הנישואין שלהם? אולי רק מאז שנולד להם בן? לפעמים בעלים יכולים להרגיש דחוים הצידה לחר לידה וככה הוא מנסה לשמר את מקומו בבית...

 

 

את צריכה להתערבאנונימי (פותח)
ההורים שלית-ה-י-ל-ה

זה משו דומה לזה, אמא שלי פחדה להתגרש ומשכה את האלימות המילולית הזאת 30 שנה פלוס.. בסוף כל הילדים הושפעו, ורק רע יצא מזה.
אם לא תתערבי עכשיו- זה יזיק

תצילי את אחותך.

+ת-ה-י-ל-ה

לאמא שלי לא היתה משפחה לפנות אליה, אז היא נשארה איתו, לא היה לה הורים ולא אחים.. אחותך במצב שונה (אני מקווה) אז אל תיהי שאננה!!!אחרת כל הילדים מושפעים מהאבא ויוצאים שרוטים אחד אחד!!(מניסיון)

כדאי להזהר מהשוואות ומסקנות מהירותאלעד

אין מקרה אחד דומה למשנהו.

 

ובדיעבד, הואיל ואחותך כבר התחתנה עם אחד כזה,

שיש לו מעלות רבות אחרות חוץ מהתופעה שהזכרת-

ראוי לנסות להביא אותם ליועץ נישואין מקצועי ונבון, או לרב שמכיר אותו באופן אישי,

כי כמעט תמיד ניתן לשפר ולקדם את הזוגיות, גם אם עכשיו זה נראה ומרגיש ונשמע רע מאוד..

 

בהצלחה רבה!

לא פורטו כאן שום תכונות חיוביותאנונימי (פותח)

לנישואין האלה אין שום סיכוי. כלומר, אם האשה תלקה בתסמונת שטוקהולם, היא לא תתגרש ותסבול כל חייה. לעיתים האלימות המילולית קשה יותר מן האלימות הפיזית. טיפוסים כמו הבעל הזה מסוכנים, אינם בריאים בנפשם ומגעילים באופן כללי. עובדה, הוא הצליח לעבוד עליה, והיא התחתנה אתו. הוא יצליח לעבוד גם על אחרים, ואפילו להציג אותה כאשמה בהידרדרות הנישואים.

קצת ענוהאלעד
את לא מכירה את הסיפור ואת הנפשות הפועלות, שומעת רק צד אחד ומקבלת את דברי האחות כתורה למשה מסיני.

על בסיס ההנחה הלא מבוססת הזאת את כותבת בנחרצות שלזוגיות שלהם אין סיכוי וכבר מאבחנת באיזה תסמונת היא לוקה.

נו באמת.
אתה צודק.ד.

לא זו בלבד - אלא שיש תחושת אי נוחות גדולה מהסיגנון, בשעה שכל ההערה ה"קטלנית" היא על סיגנון של מישהו, שאני מוכרח להגיד שהוא נשמע מאד מתון ביחס לסיגנונה (מה זה "תכיני קפה" .. מול "מסוכנים" לא בריאים בנפשם" "מגעילים באופן כללי" "הצליח לעבוד עליה" "קשקוש" בפרט על מי שכלל לא מכירים.  צר לי לומר שבד"כ מי שמתבטא כך מול כמעט אפס-מידע, זה מראה יותר על סיגנונו מאשר על התופעה) 

לאלעד ורוזנתירנן

אני לא מבין מה תקפת

היא ראתה מציאות בעיניים לא שמעה תלונות מאחותה

ואלו דברים שמאוד מורגשים

חמי שיש לו רגישות לנושא

 

לרוזנת

לא קראתי את כל התגובות מחוסר זמן

אבל ברור לי שזה סיפור שאסור לתת לו להמשיך כמו שהוא

זה חמור

יש לי הרבה מה לומר על זה אז כשיהיה לי זמן

בינתיים שה' יתן לך עצה טובה

ולאחותך המון המון כח ושמחה

בהצלחה

 

אלעד לא תקף את "רוזנת" אלא את מי שהסיקהד.

מזה דברים קיצוניים בצורה ולשון קיצונית. והוא התכוין שהיא שמעה את האחות הגדולה (כלומר, קראה).

 

והוא דווקא הציע להתייעץ.

 

וכמובן - אתה יכול לומר לה מה שאתה חושב, כמו שעוד אמרו פה, מי מעט ומי הרבה - לאף אחד אין אפוטרופסות גמורה על האמת; וכל אחד מביא איתו את נסיון חייו. רק צריך קצת להיזהר בהיקש ממקרה למקרה על סמך עובדות מועטות.

מסכים עם כל מילה של תהילהuzisho

אלימות מילולית לעיתים פוגעת יותר מאלימות פיזית. מכות אפשר לספוג אבל את העלבון, ההשפלה אי אפשר.

כמו שתהילה כתבה, הילדים ניזוקים מזה במון, בצורה שלא תתואר, אני יכול להניח שהיחס שלו אליהם יהיה נוקשה ולא נורמלי, באותו אופן שהוא מופנה אל אימם.

מסכים עם תהילה!!אנונימי (פותח)

התוצאות לטווח הארוך הרסניות!

הילדים יוצאים שרוטים...

כל אחד בכיוון אחר, הרוב עם חוסר באהבה/ הערכה...

זה לחיות בפחד ושנאה...

למי שבא מבחוץ זה פשוט מציאות שאי אפשר לתפוס...

כגבר בן 20+, גם אני עוד סובל...

הגישות של "יהיה טוב", "הם יתמודדו", "יותר בריא לא להתערב"...

הם גישות הרסניות!

זה מוביל למרירות של שנים!

לכאב לב, למחלות, לאובדנות.

ולא חסרים תרוצים למה לא לעשות צעד ולהתערב...

תאמינו לי שאתם לא רוצים לפגוש את הילדים שיצאו מהנישואין האלה.

בשבילה! תתערבו!
לפעמים כל מה שהסמרטות האלים הזה צריך זה גבר שיפרק אותו מכות,

כן, מכות ממש, על אבא שלי זה עבד, אחרי 20 שנה של טרור נפשי...

יותר קל להתמודד עם גרושים, אפילו עם יש ילדים קטנים

מאשר להתמודד עם כל הנזק שיבוא והוא יבוא.

 

מי שלא חיי 20 שנה במציאות כזו פשוט לא מבין...

להתיעץ עם אדם שלא מכיר את התוצאות פשוט לא עובד...

זה לא זה...

חברה'לך יקרים - במחילה, להירגע...ד.

מאד כואב לשמוע את נסיון החיים הקשה שעברתם.

 

מאד מובן הרצון שלכם למנוע זאת מאחרים.

 

אבל אחת הסכנות הגדולות ביותר הוא "יעוץ" מתוך רקע כזה כשאינכם יודעים מה קורה אצל האחר.

 

אם הייתם יודעים שזה כמו שחוויתם - אז אדרבה, נסיונכם עוזר להזהיר. אך אינכם יודעים.

 

ואז הדמיון ואולי גם קצת הרצון "להיפרע" ממי שחוויתם זאת אצלו - גורם להשוואת המקרים. מי אומר?

 

אני שמעתי אנשים שמתבטאים בדיוק בביטויים שהוזכרו אצל האחות הדואגת, ובבירור קל של הרקע במקרה אחד, והסתדרות בין האיש לאשתו במקרה אחר - הכל בא על מקומו בשלום, ולמעלה מזה.

 

ואם היו מתערבים באגרסיביות שהיצעתם - היו הורסים הכל.

 

אחרי הכל, האחות הצעירה היא אדם מבוגר. יש לה בחירה - היא גם מכירה דברים שאף אחד, כולל אחותה, לא מכיר.  אז פה היתה שאלה, איך עוזרים כלפי מה שמתרשמים.  אי אפשר בכח. אי אפשר לכפות "עזרה", בפרט שהיא דחתה את הרצון להתערבות..אז נכון שלפעמים הדחיה אינה אמיתית. אך גם אז אי אפשר בכח.

 

לכן, טוב שתדע שאחותה אוהבת אותה ומוכנה להקשיב בשעת הצורך. צריך ענוה לדעת מה לא יודעים (גם האחות הגדולה - קל וחומר הכותבים פה, שכולם יקרים ומאד רוצים לעזור), ואפשר לחפש מי יוכל לעזור - הן ע"י השפעה על הבעל באופן שלא יקלקל יותר משיתקן, והן ע"י נתינת אופציה לאשה - אם היא מעונינת - להיעזר, גם כן באופן שלא יקלקל.

 

יש גבול כמה אפשר להיכנס בחיים של אחרים שלא ברצונם.

 

חדש טוב, בשורות טובות, ישועות ונחמות.

להרגע?, למה להירגע?uzisho

האם  אתה יודע שנשים שנמצאות במצב זה, לרוב אינן יכולות ואינן מסוגלות להפעיל את שיקול דעתן בעיניין?

הן פוחדות מתגובת הבעל, הם משכנעות את עצמן שזוהי הדרך שלו לאהוב אותן, ן משכנעות את עצמןן שהן הרעות וזה מגיע להן - ורק הבעל ממשיך "לחגוג".

אם הבעל מתנהג כך בפני משפחת האישה, איך הוא מתנהג בין קירות ביתו?

במצב זה יש חובה להתערב, לברר את העיניין ואם צריך גם להביא לסיום הנישואין.

קורה לעיתים נדירות שאנשים מסוגו של הבעל - שטלתנים , אלימים (מילולית) וגאים -משנים את אופיים,

מה שמשתנה זהו אופיים של האישה והילדים , שהופך כנוע , חרד, חסר ביטחון , חסר הערכה עצמית ועוד כל רעות החולות  - שטיפלים פסייכולוגיים של שנים - ספק אם יעזרו.

אם חס וחלילה היה במשפחתי מקרה כזה, הייתי מתערב ובכל הכוח, ולא משכנע את עצמי "זה כלום" " זה יעבור", "הוא נמצא בתקופה לחוצה"  ועוד כל מיני תירוצים שונים ומשונים.

להתערב ומיד!

 

 

לא הקשבת, דן כן אומר להתערב,השאלה היא איך כמה ומתיender13

מנסיוני, כשיש קרובי משפחה אכפתיים הסבירות לשינויים חיוביים בטווח הארוך עולה פלאים.

מה לכם החיפזון לפעול באגרסביות?

קשקוש, מדובר באופי דפוק, שאין מה לעשות אתו!אנונימי (פותח)

כשהתייחסות כזו היא בתחילת הנישואין, כשהכל עדיין אמור להראות וורוד והאהבה אמורה להיות טריה ולוהטת, הרי, זהו אסון ידוע מראש. אין תקנה.

איזה סגנון זה: "קשקוש"?...ד.
אני מכיר זוג שהיה כך שנים רבותender13

 עד שהגיעו קרובי המשפחה שהיתה להם היוזמה והאכפתיות להתערב נכון.

זו בדיוק הסיבה שכתבתי "להירגע".ד.

כי אתה כותב "נשים במצב הזה", כלומר - אתה כבר בטוח לפי המעט-מן-המעט שנמסר פה, שזה בדיוק מה שאתה חוית.

 

זו הסכנה הכי גדולה.

 

לכן, טוב שהתרעת שיש דבר כזה. את שיקול הדעת האם המצב הוא כך גם שם, אי אפשר להפעיל ב"שלט רחוק". מה גם שאתה רואה אנשים שמעידים שמכירים דברים כאלה מזויות אחרות.

 

וגם מה שהערת - נכון - שלעיתים יכולה להיות בעיה בשיקול דעת של האשה, אך עדיין מדובר בבעלת בחירה ואי אפשר להתערב "בכח" גם כשמשוכנעים. לכל היותר אפשר לנסות להסביר ולקבל את הסכמתה.

 

אך מכיוון שכולנו איננו יודעים מה בדיוק קורה שם, ואלו שלבים ראשוניים למדי של משפחה - מוטב לנסות השפעה עקיפה דרך גורם שיכול להשפיע; וגם יחס כזה שיוכל לתת לאשה לדבר עם אחותה אם בכל זאת תרצה.

 

רוב האנשים הנורמטיביים, גם כאלו "עם גאוה" כלשונך, ניתנים להשפעה בדרך נכונה.  המצב שאתה מתאר הוא אחרי שנים רבות של הרגל.  אך זה מה שאנו מנסים למנוע ע"י אפשרות "להגיע" אל הבחור בדרכים שיישמעו - טרם שהוא התקבע בדרך שלילית. ובפרט שמהנתונים שכאן מוקדם מאד להסיק לגביו דברים מרחיקי לכת.

 

יש גם ניסיון מכיוונים אחרים, של נזקים קשים שנגרמים התערבות כחנית מידי, בוושאי מגירושין לא הכרחיים וכד'.  לכן חייבים להיות "רגועים" ומתונים.  זה כלל לא אומר אדישות או בטלנות. רק בחכמה.

 

והאיכפתיות שלך באמת מרשימה. מאד מצער שהיית צריך להגיע אליה מתוך ניסיון קשה. ה' ירוממך וישמחך עם כל עמו.

צודק בכל מאת האחוזים!!אנונימי (פותח)
אם אכן יש אלימות מילולית קשה, אז אין במה להתלבטילדת ירח

להתערב ומהר, לפעול בכל דרך אפשרית.

מכירה אישית מקרה של חברה שגדלה בבית עם אלימות מילולית, בבית שלה היה פשוט משטר טרור, וכ-ל 

מה שאתה אומר פשוט מדויק.

מי שלא ראה דבר כזה, לא יודע מה זה.

היא כבר עוד כמה שנים בת 30 ולא מעוניינת להתחתן ואמרה שלא תתחתן אף פעם.

היא אומרת שהגברים בזבל, סליחה על הביטוי, ושהיא לא תיתן לאף אחד לנצל אותה.

מכל דבר היא נפגעת ומתחילה מיד לבכות, אח"כ מתחילה לצעוק ולקלל את כל מי שפגע בה.

היא כל כך מסכנה, ובית שלה דפק אותה לחלוטין.

היא בעצמה אומרת שעדיף היה שלא הייתה נולדת.

היא לא רוצה ילדים, כי אומרת שהעולם הזה אכזר, ולא צריך מישהו שינצל את הילדים שלה.

היא גם אומרת שאחרי כל ההתעללות מגיע לה ליהנות קצת בעצמה והיא לא רוצה לטפל ולעזור ולתת כתף ומשענת לאף אחד ולכן לא רוצה לא ילד ולא בעל.

ומדובר בבחורה דתייה שנחשבת לדוסית. בגלל הלחץ החברתי היא לא רוצה לומר ברבים שירדו ממנה כי היא ירדה מהאופציה של נישואין, ואנשים לא מפסיקים להכיר לה ולומר לה "בקרוב אצלך". זה שובר לה את הלב.

 

בקיצור, אם זו אלימות מילולית, מדובר באחת מהרעות הכי חולות שיש בעולם הזה. חובה טיפול דחוף דחוף. חייבים להתערב, כי כמו שאתה אומר "אתם לא רוצים להכיר את הילדים שיצאו מהנישואים האלה" ואני מוסיפה - הילדים האלה גם לא רוצים להכיר את עצמם, והם היו מעדיפים לא להיוולד. חובה לשפר את המצב. בשום אופן אי אפשר לחיות תחת אלימות מילולית.

מציע לא להתערבאנונימי (פותח)

לא לגייס את אמה

אולי שאיזו מכרה תדבר עם אימה שלו. אבל שיהיה ברור שלא אחוך ולא את שלחתן אותה..

אם האחות תבקש עזרה לפעול בזהירות מירבית.

לא בטוח שמה שאת רואה גם אחותך רואה.

אולי היא נפרעת ממנו שא בנוכחותך.

לנשים יש כלים משלהן לטפל במצבים שונים.

אולי כדאי להפנות אותה לגורם שלישי כדוגמאת רבאנונימי (פותח)

שאתם מכירים ?
 

מרכז סיוע לנשים דתיות 02-6720003סבתא רותי

בלי לחפור , בלי להרבות מילים, בעדינות ובחכמה, תיידעי אותה שקיים קו טלפוני  הנ"ל . היא יכולה  לשתף ולהתייעץ. בעילום שם. אפילו תשלחי אליה פתק עם הפרטים הללו.  מאד עוזרים שם.

שתיקהאנונימי (פותח)

שלום לך !

מאוד קשה לראות את בן משפחתך סובל ואתה רק מביט מהצד וידע שאתה לא יכול לעשות כלום!

יחד עם זאת לדעתי אסור לך לדבר איתה אפילו לא ברמז קל על נושא הזוגיות וגם לא להראות לה כמה הזוגיות שלך טובה.

אם יש לה בעיה היא ערה מאוד לכל מה שקורה מסביבה ואם אצלך הכל טוב כמו שאת מתארת בודאי שעוד יותר קשה.

לכן לדעתי יש רק לחבק אותה לקבל אותה כמות שהיא.ממקום אמיתי וכן לחלוטין לא מרגשות רחמים חלילה.

ואולי כדאי לנסות להסתכל מזוית אחרת אולי את כבר שבויה שאיזה משוואה שאכן החיים שלה לא טובים.לא מה שטוב לך טוב לה וכן הלאה.

תנסי למצוא מישהו ריאלי לא בן משפה שחושב כמותך.לראות מהצד את הדברים לכל זוג יש את הנורמות שלו,השגעונות שלו וכו' גם אם לפעמים ניראים לנו מוזרים או שליליים .

לסיכום קבלי חוות דעת נוספת ניטרלית וכן חבקי אותה תשמרי איתה על קשר היא לבד תבין שאת רק רוצה בטובתה.

בהצלחה והקב"ה יהיה בעזרכם

מה שהיא צריכה...אנונימי (פותח)

זה בסה"כ לדעת שיש לה למי לפנות במקרה שהיא תצטרך באמת סיוע.

כמו שאמרו- חבקי אותה, תני לה אוזן בתחומים אחרים לגמרי שלא קשורים לנושא והיא כבר תרגיש שאם (ובעז"ה זה לא יקרה...) היא זקוקה לעזרה- את לא תעשי לה פרצופים של "אמרתי לך!ידעתי שהכל אצלכם רקוב...".

 

חוץ מזה- המפתח להצלחה של נישואין זה העמל של שני הצדדים.

 

אם לשניהם יש תודעה כזו אז בעז"ה הם יבנו משפחה מקסימה.

 

גם במשפחה שלנו ההורים התגרשו בצורה לא יפה אחרי שנים רבות של אלימות מילולית (ולא רק)- אבל גם הגרושין האלו יכלו להמנע אם שני הצדדים היו רוצים לעשות שינו אמיתי, או לפחות להודות שישנה בעיה וצריך לעבוד על זה.

 

נסיונות יש לכולנו- השאלה היא כמה אנחנו מוכנים להיות אמיתים ולהדות בכך שאנחנו לא מושלמים וכמה עמל אנחנו מוכנים להשקיע בתיקון...

 

הרבה תפילה והצלחה

אחרי הרבה מחשבה...מאמע צאדיקה

אחותך צריכה חום, וקבלה-בלי-תנאי ולהיות מוקפת אהבה- תהיי שם בשבילה על כל דבר שהיא רוצה לומר לך

ותהיי שם בשבילה על כל השיגרה הנורמאלית\לא -כל שאר תחומי החיים שיש בין אחיות ב"ה

 

לדעתי- היא צריכה ממך עוד דבר

כבוד

שתכבדי אותה, שתתני לה יחס של הערכה

 

ומתוך זה- תתני לה ולו דוגמא- לפחות על ההתנהלות הנכונה- בתחומי הבית שלך

למשל זה יכול ללכת ככה-

הם- נוחתים אצלך אחרי נסיעה ארוכה... שניהם מותשים

הוא- מתיישב רוצה את הקפה שלו

היא- אצה רצה להכין לו...

את- יקירתי! מה שלומך? בואי בואי שבי <אני< אכין לכם קפה. את אורחת שלי! מה את מתרוצצת?

תושיבי אותה. תכיני לשניהם את הקפה שלהם- מה שהם לא צריכים- תגישי לאישה קודם!

אם האיש מביע מחאה או משו- את- היא אחותי! האורחת שלי! מה אני לא אכבד אותה?!

תראי לו שגם אם לכבד את אחותך זה לא בראש סדר העדיפויות זלו- זה כן בראש העדיפויות שלך! והוא יהיה חייב ללכת לפי הכללים האלו- כל עוד הוא אורח אצלך בבית

 

לא להטיף- אנשים שונאים הטפות

לא לצאת המושלמת שתמיד מבינה- אי אפשר ללמוד ממושלמים, אי אפשר להודות בכישלון ליד מי שכל חיו בוורוד.

 

 

הסתייגות קטנה.אנונימי (פותח)

יכול להיות יפה ומועיל להתייחס בכבוד, ולתת כך דוגמא, אבל הקטע של להגיש דווקא לאישה קודם, יכול להיות קצת בעייתי, (היא אחותי, ואתה סתם אדם זר), ויוצר תחרותיות. (הכבוד שלה הוא על חשבון  שלו, ההפך ממה שהוא צריך להרגיש).

 

נ.ב.

חובת הגילוי הנאות, כותב שורות אלה עדיין אינו נשוי.

עם שתי ידיים, להגיש לשניהם בו זמנית!אנונימי (פותח)

אם הבעיה חריפה, לא כדאי לגרום לבעל להרגיש דחוי, כדי שימשיכו לבוא לבקר אותך ולשמור על קשר.

"אינו נשוי" - אבל העיר הערה נכונה בהחלט..ד.
גם אני שאנחנו מגיעים להתארחמעשיה נאה

אשתי מכינה לי כוס קפה. יכול להיות שאני צריך ייעוץ?

מעשיה נאה, חמודי <צ>אנונימי (פותח)

אם אתה פוקד על אשתך,

אם אתה מקל ראש באשתך,

אם אתה רודה באשתך,

אם אתה אכזר לאשתך,

אם אתה לא מזיק לאשתך,

אם אתה פוגע במזיד באשתך,

ואם עד לפה עוד לא הפסקת לצחוק...

 

אז כן, אתה צריך יעוץ.

והנה עצה,

מכל הלב...

 

אם אתה בעל רע,

כמו הבעל מהשאלה,

מי ייתן ותמות.

אחרי זה אני יהיה צריך גם לשלם על העצה.מעשיה נאה

עוד אחד מהשערוריות של יועצי הנישואין, הרי כל העצה שלך הסתכמה בשלוש מילים "מי ייתן שתמות" אז רבונו של עולם, כמה כסף אני צריך לשלם בשביל שלוש מילים.????

 

כן. אם לבקש קפה שחור או נס קפה.ד.

הכי בטוח - שאל את אשתך...

ולמה לא לומר לו שאצלך בבית לא מדברים כך? מנסיוןאנונימי (פותח)

לבקש: אני מאוד שמחה שבאתם לבקר אותנו אבל אצלינו לא מדברים כך אחד לשני, אנחנו משתדלים מאוד לכבד זה את זו, כולל ההורים את הילדים והילדים את ההורים ואם זה קשה לך אז אולי תצא קצת החוצה, תשאף אויר צח, תשתה כוס קפה (הוא יכול לקנות...) וכשתרגיש שאתה יכול "לעמוד בתנאים החברתיים שלנו" נשמח שתחזור. בטח ארוחת הערב כבר תהיה מוכנה.

משהו בסגנון הזה. אף אחד לא צריך לסבול מאלימות,לא פיזית ולא מילולית. בעוד שנתיים גם הילד החמוד שלהם יתחיל לדבר כך לאמא שלו

ועוד משהו, כדאי למצוא אדם מקצועי ולהמליץ לה ללכת ליעוץ

אז הם פשוט לא יגיעו אליהם יותר (וגם באותה פעם)...ד.
זאת באמת יכולה להיות בדיקה מצויינת אם הוא אלים..שירק


הצעהshindov

תמצאי לה יועץ טוב. שיסכים לקבל אותה לבד.אין שום סיבה בעולם לרצות לחיות בצורה כזו. ביחוד שלא ברור כמה זמן אפשר להחזיק מעמד ככה. והאמת שגם לא צריך. ועדיף להתערב עכשיו. אחר כך יכול להיות מאוחר מידי. 

הייתי בסרט הזה מהתחלהשורי 1

אינך יכולה להחליט בשבילה ולא לדרבן אותה לזה כי  זה  מתבקש,אלה חיים נוראיים וגם שאת  אסרטיבית ומנסה  להבהיר שאת לא מוכנה  ליחס כזה  אז  התגובה  מהצד השני מקצינה  מאוד.

לפי ניסיון החיים שלי: פשוט תדברי איתה   בשפה  אוהדת וענינית שאת רואה וומעת הכל ואז היא תבין שאין מה להסתיר  וגם חשוב לתת לה תמיכה ,שכולכם איתה אם היא  תחליט  לקום וללכת .כי אני כבר אומרת לך   שהרבה שינוי לא יבוא עם השנים  בלי  שהוא יעבור טיפול רציני ובכלל אסור לו להבין שהיא  מבליגה והיא תהיה תמיד שם  בשבילו  כח אחרת זה רק יחריף והנפש  שלה -חבל מאוד עליה  כי הכוחות  הולכים וכלים  ורוב הזמן זו  ממש השרדות

השאלה היא רק, איך ואם אפשר לפי שתיים וחצי מיליםד.

שצוטטו כאן - להחליט שזה כמו שהיה אצלך, לא עלינו.

ישועת ה ' כהרף עיןאנונימי (פותח)

גם אנחנו עברנו סיפור דומה עם אחותי .

2 עצות חשובות:

1. כרגע היא בוחרת להיות איתו עליך לכבד את הבחירה שלה ולהעצים את אחותך !!!

, אם אחותך תרגיש שאת חושדת בבעלה - היא תנתק איתך קשר .

2. צרי קשר עם נעה אריאל או מרכז סיוע אחר שיוכל לתת לך כלים מה את יכולה לעשות .

 

אם תרצי אשמח לדבר איתך באישי ...

יעל

 

בתור אחת שלא מבינה: על יסוד מחשבה שלי ודברים שכתוכונסי

ב"ה

 

אנשים יודעים לפעמים מה חסר להם. ומה לא בסדר. לכל הפחות שמשהו לא בסדר ודורש תיקון, גם אם אין להם חלופה.

 

לכן, נראה לי שהיא כן יודעת שמשהו פגום.

לי נשמע, שהיא מנסה לשכנע שכן טוב לה איתו, גם אם לא תמיד, ושיש להם סיכוי ביחד, למרות היחס שלו אליה, לפחות לידך. (בסוגריים, כן, גם לי נראה שלבדם זה יכול להיות יותר רע).

אולי מה שהיא מבקשת ממך בכך הוא שאנשים יתנו סיכוי לקשר ביניהם ולא יעלו את הרעיון של הגירושים בגלל היחס הזה. שינסו לטפל. לא להטיף. לא שאני חושבת שאת מטיפה, אבל לעיתים, אומרים את הבקשות הללו דווקא לאלו שלא מטיפים, כי איתם אפשר לדבר.

 

מה שאני חושבת על גירושין לא משנה לה כרגע, לפי מה שנראה לעניות דעתי.

 

עד כאן מה שהשתמע לי בקריאה ראשונה.

 

אז, פתרון מעשי יותר. מה לעשות במלחמה הזו.

1.אין מנוס, הבחור חייב לשמוע ולהפנים כמה וכמה שיעורים של "בין אדם לחבירו".

ואת השיעור הזה גם במפגש אקראי במכולת/ קופת חלוים/עבודה/פרפר בגינה, אפשר ללמוד. תלוי עד כמה אתה רגיש.

 

אז, גם אם הוא לא שומע שיעורים באתר של מכון מאיר, (מומלץ מאוד) יש תקווה. אם כי זה דורש ממנו הרבה.

 

2. איך להתיחס אליו. בכללי, כדיי שאדם ישנה בעצמו משהו עדיף לענ"ד להתייחס אליו בתור אישיות מאשר להתריס נגדו. 

 

אשמח להמשיך אח"כ. במהלך השבוע. מקווה שלפחות לא הפרעתי.. שבוע טוב.

 

 

 

 

 

איך לצאת מגיהינום האלימותאנונימי (פותח)

מציאות קשה שקיימת

בלי טיפול זוגי , ואישי , לא יצליחו לשנות דפוס של אלימות

אני עשיתי דרך  הדרכה לבת , מפגשים משותפים

השינוי החל ומתעצם

בינתיים עד שהבעל יהיה כשיר ליעוץ

ללכת לבד, לסדנאות, ומפגשים כדי לא לפגוע ב"אני"

כולל הדרכת הורים 

בית עם אלימות מילולית מביא גם לפיזי , אי שליטה של האלים

לא יכול להיות בית בונה והחיים בו גיהנום

 

להיזהר עם עצות.המדינאי

ייתכן מאוד שהכותבת שהתחילה את השרשור יש לה ראייה לא נכונה של הדברים, אחותה ובעלה כבר הבינו את זה, ולכם שמים אותה על רמקול.

 

כעקרון אסור מאוד להתערב בין בני זוג. גם אם נכון כל מה שנכתב, ייתכן שככה היא אוהבת את בעלה, וככה בעלה אוהב אותה.

 

צריכים להצע את הדברים למישהו נייטרלי לגמרי, שיש לו המון תבונה ואהבת ישראל. (קשה למצוא כאלו).

 

לי יש תחושה שהכול בסדר, אולי הוא רק צריך קצת שפשוף שהחיים עצמם ילמדו אותו.  בכל אופן, גירושין רק יסבכו את האחות עוד יותר. אבל זו תחושה פרטית שלי, ואולי שכינים טובים וידידים לא משפחה יגידו מה דעתם. גם בזה צריך להיזהר שלא יהיה לשון הרע.

מדינאי עם תפיסת חיים לקויה.shindov

אני לא קורא לדבר כזה אהבה. ואני לא חושב שכך צריכה להיראות אהבה. צר לי. תעסוק במדינאות.

רק הכותבת יודעת האם מדובר באלימות מילוליתילדת ירחאחרונה

ואם כן אז זה ברור מאליו.

כמו שאמרתי, אני מכירה מקרוב פרטי מקרה של אלימות מילולית.

התוצאות איומות ובלתי ניתנות לתיקון. 

לא להתערב במקרה של אלימות זה אומר לא למנוע סבל של משפחה שלמה לשנים רבות.

זה אומר לחרוץ דין של ילדים שטרם נולדו לסבל אין סופי.

זה אומר שגם משפחות נוספות לעתיד, שיקימו הילדים האלה, עלולות לסבול מאלימות.

זה אומר יותר עבודה לעובדי הרווחה שכבר קורסים תחת הנטל בכל מקרה.

 

שוב - אם זה לא אלימות, זה לא אלימות, והכותבת יודעת מה זה כי זה קורה אצלה בבית.

אם זו אלימות, זו אלימות.

בלי טיפול לא ניתן לנצח את האלימות.

מבלי לנצח את האלימות, האלימות תנצח אותנו. 

אם הוא מבין שעליו ללכת ליועץ -עדינה
עבר עריכה על ידי עטרת זהב בתאריך ה' אלול תשע"א 21:58

הוא חייב לעשות זאת. להסביר לו שזה לטובתו ולא רק לטובתה, שנישואיו בסכנה ושחבל על הילד שכך יגדל.

הוא חייב יעוץ איך להשתפר, יעוץ בתקשרת זוגית. והיא - איך לעמוד מולו כדי להראות לו שהיא לא מקבלת התיחסות כזו. זה גם צעד הכרחי שהוא יראה כבר מעכשיו שהיא לא מוכנה לסבול זאת. "בלי להגדיל את האש" אבל להבהיר לו זאת בסמכותיות אסרטיבית. "קשה לי לשמוע שבעלי מדבר אלי כך".

מנסיון אישי שלי - חשוב ודחוף שתקראיאנונימי (פותח)

משהו כאן לא עובד כאן ואחותך צפויה לשנים ארוכות של סבל נוראי. זה שהיא שמה אותך ברמקול מעיד על עיוות נוראי ועל בן אדם חריג ולא נורמלי.

אפשר להגיד שיהיה בסדר, ויש זוגות כאלו, וכו' וכו' אבל האמת היא שיום בהיר אחד אחותך תתעורר ותגלה באיזה מציאות היא חיה ותאשים אותך ואת כל המשפחה בזה שלא עזרתם.

אין סיבה שהיא תסבול ככה ואתם חייבים כמשפחה לשקף לה את הבעיה שלה.

אם הם זוג צעיר צריך לפנות בתקיפות ובלי רחמים לאותו בחור ולהגיד לו להתחיל טיפול מיידי בצורת הפניה שלו והכבוד שלו לאשתו. אם הוא דתי מאד, תפנו אותו לרב מתאים שיכוון אותו צעד אחרי צעד כיצד מדברים לאשה וכיצד פונים אליה בכבוד.

אני מכירה מקרה דומה שאם היו מעמידים את הבעל על ההתחלה על טעותו, הם לא היו מתגרשים, כי היה מדובר בבחור שהיה סיכוי לתיקון התנהגותי אצלו אבל אחרי שנים של השפלה האשה כבר לא מוכנה לשמוע יותר על תיקון.

אז אל תחכי, תתיעצי עם מי שצריך ותטפלי בזה עכשיו.

אם הבחור בסביבה אחרת מתנהג נורמלי ורק אצל אחותך לא מתנהג יפה, אז יכול להיות שטיפול מכוון התנהגותי יכול לפתור את כל הבעיות. אולי הוא בכלל לא מודע לכך שיש שפה אחרת בין איש לאשה.

אם הוא לא מוכן להתחיל לטפל בעצמו - לא נעים להגיד אבל תתחילו להסביר לאחותך שיש חיים אחרי גירושים עם ילד אחד. אני מכירה אנשים שהתחתנו שוב והגדירו את החיים שלהם כמעבר מגהינום לגן עדן.

אל תשאירי את אחותך ככה, סובלת, כי בסוף ה י א לא תסלח לך ולא תבין איך הפקרת אותה ככה.

תהיי אסרטיבית, תערבי את כל מי שרק אפשר. מדובר באחותך. תצילי אותה!

כי לאשה צעירה עם ילד אחד יש הרבה יותר סיכוי להתחיל מחדש, אבל אחר כך עם חמישה ילדים - מה יהיה עליה???

לחנהעוד מישהי

בס"ד

התגובה שלך נגעה בנפשי, שכן ניכר שהנסיון שאת מדברת מתוכו חי וכואב בתוכך.

אך עם זאת חשוב להבין שגם כאשר אנו רואים מקרים שנראים לנו דומים מאד למה שעברנו, זה לא אומר שזאת המציאות.

אנו יכולים ללמוד האחד מהנסיון של השני, אך צריך לזכור את המגבלות שלימוד כזה טומן בתוכו, ולא להסיק מסקנות שהיו נכונות אולי במקרה שלנו, אך לא נכונות במקרה אחר.

למשל הדוגמא עם הטלפון, אם היית קוראת ללא התרגשות, ניכר לראות שזאת האחות הקטנה שבוחרת לשים את אח רוזנת על רמקול, כי ממקרא המכתב נראה שדווקא כשהרוזנת מגיעה להרצאה על זוגיות האחות הקטנה שמה על רמקול. נראה שאין לה את הסבלנות לשמוע הרצאות, ויכולות להיות לזה איספור סיבות. מצד שני לבעל אין שום דרך לדעת מתי השיחה בין האחיות מגיעה להרצאת זוגיות וככל הנראה זאת הבחירה שלה. במקרים בהם הבעל אלים ולא מאפשר שיחות הוא דורש שזה יהיה על רמקול (ולעיתים גם מרים את הפלפון שם על רמקול ונותן לה לענות) מההתחלה.

את המסר שלי לרוזנת שלחתי באישי, אך לך הייתי רוצה להציע לעשות תהליך עם עצמך בקשר לנסיון החיים שעברת. כשעובדים עם מטפל זוגי בתוך הנישואין גם אם זה מקרה קיצוני שלא מגיע לשלום בית חרף המאמצים, בני הזוג שניסו ועשו עבודה נפשית, עם מדריך, לומדים לראות את הדברים בצורה נכונה יותר. (כמובן מי שהיה פתוח לשינוי פנימי ולמסרים של הפגישות). במקרה כזה מי שעבד על עצמו גם אם יתגרש יעבור את זה ממקום בריא ושלם יותר. לעומת זה בריחה מבעל אלים ללא עבודה נפשית, יכולה להשאיר את פצעים פתוחים ומוגלתיים. גם כשכלפי חוץ נראה שהכל בסדר. לכן גם אחרי גרושין מאד מאד חשוב לעבור תהליך אמיתי, עם עזרה מקצועית ברמה המתאימה, ולעבור את השינוי שיביא להתחלה חדשה בריאה ומאושרת.

אני לא רוצה להיות נביאת זעם, אך הסטטיסטיקות מראות שנשים שלא עברו תהליך מודע של שינוי פנימי עלולות למצוא את עצמן שוב עם בעל אלים. וגם מי שחושבת שעדיף להישאר לבד, ולא להתחתן כלל אחרי גרושין (והרבה פעמים כך מרגישים בהתחלה, ולעיתים גם שנים רבות) הכאב הזה זה לא משהו שבריא לסחוב בנפש.

את כבר לא סובלת ממנו פיזית, אין סיבה להמשיך את הסבל הפנימי.

מעריכה מאד את האכפתיות שלך, את הרצון לעזור, וכן ראיתי גם דברים מאד אמיתיים ונכונים בתגובתך, אך מעל לכל ניכר היה הכאב שלך, ולכך הגבתי.

עוד דבר גם ברגעים הכי כואבים וחשוכים של החיים כדאי לזכור שהקב"ה איתנו, עושה הכל למעננו, ורוצה לראות אותנו יוצאים מכל זה מחוזקים ומאושרים.

ולא רחוק היום בו נאמר בפה מלא :"אודך ה' כי אנפת בי". האמונה בכך שה' רוצה את טובתנו גם כשהמציאות נראת הכי רעה שיש, מקרבת את גילוי הטוב הפנימי שצפון בה, וביכולתה להפוך את הנגע לעונג. בהצלחה רבה בשורות טובות. 

 

 

זו הבעיה היסודית בהרבה עצות כאן,ד.

שאנשים טובים, מלאי רצון לעזור ו"להציל" אחרים מגורל דומה לשלהם - בטוחים על סמך סימנים מועטים שזה בדיוק מה שקרה אצלם.

בערך כעוצמת ה"חויה" שעברו - כך מידת הדריכות לזיהוי דומה. אפשר גם להבין מדוע.

אך אם הזיהוי מוטעה - ה"כוננות" המוגברת עלולה גם ליצור בעיות ולא רק לפותרן.

 

על כן, אולי כדאי שאנשים יקדימו משהו בסגנון "אני מכיר כך וכך. אם זה דבר דומה - משמעותו כך וכך. כמובן, אינני יכול לדעת בוודאות שאכן זה אותו דבר רק על סמך הנתונים שהוצגו".

 

באופן כזה, מצד אחד ישתמשו בנסיונם באמת כדי לעזור ולהתריע.  ולאידך - ייצרו אוירה של זהירות ממסקנות חפוזות.

 

ואגב, לעיתים עבודה עצמית, במודעות עצמית, יכולה לעזור לא פחות מ"מטפל". תלוי במציאות ובאדם.

בקשר לעבודה עצמיתעוד מישהי

בס"ד

כל שינוי חייב להיות עבודה על מודעות, אך אם המקום שאדם נמצא בו באמת בעייתי, צריך מישהו חיצוני שיעזור לעבור את התהליך. על זה נאמר "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים".

גם הרצאות שיעורים וספרים הם בבחינת משהו חיצוני שיכול לעזור.

לעיתים גם חבר טוב וחכם יכול לעזור. לשמוע את התובנות. לשקף. לשאול שאלות.

האפשרות לעשות זאת לבד לענ"ד תלויה בעיקר ביכולת של האדם להסתכל על עצמו בעין אמיתית  ואובייקטיבית, ולרוב לפתח מבט כזה על עצמך זאת עבודה בפני עצמה. יש מעט מאד אנשים שיכולים לעשות את זה לגמרי לבד, הבעיה היא שגם מי שלא יכול הרבה פעמים משלה את עצמו שהוא יכול.

בכל אופן זה הנראה לענ"ד.

אכן,ד.

אך לאידך - לעיתים ההיסמכות שכ"כ התרגלו בה בעת האחרונה על יועצים-מבחוץ, גורמת בעצם להפחתת העבודה העצמית, האחריות העצמית וגם האמון ביכולת וממילא גם קצת החלשתה..

יש צדדים לכאן ולכאן.

ובוודאי העבודה של האדם להיות "שׁם את דרכיו" אינה אמורה להתחיל מזמן של משבר, אלא שימת לב תמידית, כהדרכת המסילת ישרים, וממילא יותר סיכוי שיהיה מודע גם בעת בעיה.

ויש גם דקויות שאיש מבלעדיו אינו יודע..

 

ראיתי לנכון רק להדגיש גם את  הצד הזה.

ובאמת כל מקרה לגופו.

בקשר לזהונסי

ב"ה

 

אתה צודק. האם יש גוף מקצועי שניתן לפנות אליו כדי לדעת מתי להתערב? נניח המרכז לסיוע של נשים דתיות?

מישהו מכיר גופים נוספים כאלו?

 

*אישה מיוחדת שיצא לי להכיר ספרה, שאח שלה פעם נשבה לתוך כת כלשהיא. הם יצרו קשר עם "יד לאחים" (ע"ע פרסומת למטהקורץ) ושם דברו איתם על איך להגיב, תסמינים וכו'.

 

צריכות להיות כל מיני כתובות. לוא דווקא שהוא יפנה ישר ליעוץ. לדעת גם בשבילכם. מתי זה נורמאלי ומתי זה חשוד. בדר"כ לתופעות יש תסמינים ואנשים גם לא טפשים גמורים. נראה לי שכדאי לך בשביל עצמך לפחות.

 

מקווה שלא סתם שיגעתי- ונסי

דרך אגב - לא מדובר בכלל בנסיון החיים שלי...אנונימי (פותח)

מדובר על מישהי שאני מכירה.

לי קרה משהו דומה אבל עם בחור שיצאתי איתו ולמזלי זה נגמר. היום ב"ה אני נשואה באושר.

 

ולגבי מה שכתבת - אני מכירה כבר כמה סיפורים על נשים שאמרו להם שלא צריך להסיק מסקנות, ושזה לא דומה למקרים אחרים ושיחכו ויטפלו בעצמן ובסוף זה נסחב ונסחב עד שהיה כבר מאוחר.

לפי דעתי עדיף להעלות דברים על השולחן בשלב מוקדם ולגלות שטועים מאשר לקוות שיסתדר.

גם שימי לב לציטוט:  "או שהוא זורק לה"תנקי כבר את הבן שלך.." הוא גס רוח כלפיה והיא עצובה. יושבת עם כתפיים שמוטות". זה נראה ונשמע בפירוש כמו משהו מאד מאד לא בריא וכמו תיאור קלאסי של אישה שסובלת מאלימות מילולית.

 

אני ממליצה לכל יועצי הנישואין למיניהן להבין שאלימות מילולית הורסת חיים והורסת את כל האישיות, ולכן במקרים כאלו יש צורך להיחפז ולהסיק מסקנות ולא להרגיע ולמתן. כי כל יום כזה וכל שעה כזו הורסות את החיים של אותה האישה.

תחשבו לרגע מה הייתם עושים אם זו היתה הבת שלכם. מדובר ממש על פיקוח נפש.

 

 

שמחה לשמוע שב"ה את נשואה באושר,עוד מישהי

בס"ד

והרוזנת כבר תבחר מה נראה לה הכי נכון למצב של אחותה.

ושיהיו לכולנו בשורות טובות.

האמת, אני עדיין מבולבלת.רוזנת

תגובות כמו חנה 1125 גורמות לי כמעט לרוץ לאחותי ולנער אותה  ואז אני קוראת תגובות יותר מתונות ותוהה אם אני יעשה נזק יותר מאשר תועלת.מבולבל

מתפללת להשם יתן לי שכל... וגם לאחותי המתוקה..עצוב

ויש כאלה שההתערבות הבוטה וההיחפזות בהסקתד.

מסקנות הרסה להם.

 

המסקנה היא שאי אפשר להסיק דרך שני משפטים באינטרנט.

 

צריך להכיר במה מדובר.

 

ולא ראיתי כאן אף אחד שהציע "לחכות שיסתדר".. הציעו איך לעזור בצורה שיש סיכוי שתעזור, ולגשת בצורה שיש סיכוי שתתקבל, ולהיות יכולה לדעת מצב בצורה שיש סיכוי שאכן תדע אותו ולא "תשער".

כל כך הרבה תגובות אמציאנאליות.מעשיה נאה

במיוחד הלגלוג על המדינאי שלא  ממש כיבד את המלגלג.

כל אחד נסחף עם רגשותיו ובטוח בחכמתו הגדולה שהוא יודע הכל. לא הרבה ייצא לנו עם גישה כזו.

רוזנת: מה בעלך אומר?אנונימי (פותח)

לגברים יש ראיה שלהם.  אולי יש לו זוית ראיה לנושא.

יתכן ששיחה "גיס אל גיס" יכולה להועיל יותר משיחה של אחות אל אחות או אחות אל גיס.

 

יתכן שעדיף לך ולא לאחותך, לדבר עם מרכז הסיוע לאשה הדתית, ושם יצליחו לסדר את המחשבות.

 

והנשיקה היא בשבילך!  נשיקה

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימיאחרונה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..אחרונה

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..אחרונה

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתיאחרונה

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

מחפשים מטפל/ת זוגית טובה באזור המרכזאנונימי פשוט

נשואים חמש שנים

לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית

נשמח להמלצות מנסיון

כשצריך ללכת לטיפול/ייעוץ ופשוט אין כסףחוזר תמיד לאשתי

מה עושים?

הולכים לעבוד?אריק מהדרום
העבודה זה בשביל שיהיה מה לאכולחוזר תמיד לאשתי

ולא נשאר כסף לטיפול

יש אפשרויות זולותפשוט אני..
כמו דרך קופת החולים, או מטפלים בהתמחות או חדשים וכו'
שה' ימלא חסרוניכםשוקו.
עבר עריכה על ידי שוקו. בתאריך ב' באב תשפ"ו 11:32

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

 

אולי לנסות לקרוא ספרים בנושאנקדימון

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.


אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...


אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

באיזה נושא אתה מאותגר?משה

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

 

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

 

 

כל הכבודתודהלה'

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

יש כאלה זולים יותרנפשי תערוג

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

עמותת חיים של טובהnik

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

הולכים מטעם קופת חוליםנעמי28

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

זוכריםעוד מעט פסח
שלהתגרש עולה הרבה הרבה הרבה יותר.
תבדוק אם יש שר'פ בעירייה שלכםעל הנס

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

לכו לשיעור תורה שאתם אוהבים שנוגע לנושאהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ה' באב תשפ"ו 14:19

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

מחילה, זה אולי רעיון נחמדהסטורי

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

ברורהפי

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

עם כל הכבוד (ויש לי הרבה כבוד להם)נפשי תערוג

הם לא יכולים להחליף טיפול

מי אמר להחליףהפי
יש פגישות ויש הכוונה ויש ליווי הם יודעים למי להפנות ומה להגיד 
אסור גם לשמוע שיעור כשצריך טיפול כגוןאדם פרו+

להחליף טיטול

אני אהיה קצת בוטהירושלמית שרופה

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

יש אפשרות לטיפול דרך מחלקת הרווחהכלכלן

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

א. אומרים ייעוץ נישואין.אדם פרו+

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

סליחה, אתה משבש מושגים מקובלים ומטעההסטורי

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

בדקתי, ואתה יחסית צודק. אבל עדיין מוזר.אדם פרו+

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

גימיני הצליח להבין אותי.אדם פרו+

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

ונקדה חשובה, לפעמים ההתפסות לסמנטיקההסטורי

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

ייעוץ וטיפולעוד מעט פסח

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

טיפול ממש לא קשור לחסרי ישעסוסה אדומה

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

תבדוק בשירותים העירוניים שניתנים ע"י העירייהמפלצתקטנהאחרונה

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה

תגידו, אלימות מילולית ורגשית יכולה לבוא גם מצדשאלה קשה

האישה?

מה זה אומר באמת?

מישהו יכול לעשות קצת סדר?

נראלי זה מה שאני עובר, רוצה להיות בטוח

מניפולציה ריגשיתadvfb

אולי יעניין אותך