בס"ד
התגובה שלך נגעה בנפשי, שכן ניכר שהנסיון שאת מדברת מתוכו חי וכואב בתוכך.
אך עם זאת חשוב להבין שגם כאשר אנו רואים מקרים שנראים לנו דומים מאד למה שעברנו, זה לא אומר שזאת המציאות.
אנו יכולים ללמוד האחד מהנסיון של השני, אך צריך לזכור את המגבלות שלימוד כזה טומן בתוכו, ולא להסיק מסקנות שהיו נכונות אולי במקרה שלנו, אך לא נכונות במקרה אחר.
למשל הדוגמא עם הטלפון, אם היית קוראת ללא התרגשות, ניכר לראות שזאת האחות הקטנה שבוחרת לשים את אח רוזנת על רמקול, כי ממקרא המכתב נראה שדווקא כשהרוזנת מגיעה להרצאה על זוגיות האחות הקטנה שמה על רמקול. נראה שאין לה את הסבלנות לשמוע הרצאות, ויכולות להיות לזה איספור סיבות. מצד שני לבעל אין שום דרך לדעת מתי השיחה בין האחיות מגיעה להרצאת זוגיות וככל הנראה זאת הבחירה שלה. במקרים בהם הבעל אלים ולא מאפשר שיחות הוא דורש שזה יהיה על רמקול (ולעיתים גם מרים את הפלפון שם על רמקול ונותן לה לענות) מההתחלה.
את המסר שלי לרוזנת שלחתי באישי, אך לך הייתי רוצה להציע לעשות תהליך עם עצמך בקשר לנסיון החיים שעברת. כשעובדים עם מטפל זוגי בתוך הנישואין גם אם זה מקרה קיצוני שלא מגיע לשלום בית חרף המאמצים, בני הזוג שניסו ועשו עבודה נפשית, עם מדריך, לומדים לראות את הדברים בצורה נכונה יותר. (כמובן מי שהיה פתוח לשינוי פנימי ולמסרים של הפגישות). במקרה כזה מי שעבד על עצמו גם אם יתגרש יעבור את זה ממקום בריא ושלם יותר. לעומת זה בריחה מבעל אלים ללא עבודה נפשית, יכולה להשאיר את פצעים פתוחים ומוגלתיים. גם כשכלפי חוץ נראה שהכל בסדר. לכן גם אחרי גרושין מאד מאד חשוב לעבור תהליך אמיתי, עם עזרה מקצועית ברמה המתאימה, ולעבור את השינוי שיביא להתחלה חדשה בריאה ומאושרת.
אני לא רוצה להיות נביאת זעם, אך הסטטיסטיקות מראות שנשים שלא עברו תהליך מודע של שינוי פנימי עלולות למצוא את עצמן שוב עם בעל אלים. וגם מי שחושבת שעדיף להישאר לבד, ולא להתחתן כלל אחרי גרושין (והרבה פעמים כך מרגישים בהתחלה, ולעיתים גם שנים רבות) הכאב הזה זה לא משהו שבריא לסחוב בנפש.
את כבר לא סובלת ממנו פיזית, אין סיבה להמשיך את הסבל הפנימי.
מעריכה מאד את האכפתיות שלך, את הרצון לעזור, וכן ראיתי גם דברים מאד אמיתיים ונכונים בתגובתך, אך מעל לכל ניכר היה הכאב שלך, ולכך הגבתי.
עוד דבר גם ברגעים הכי כואבים וחשוכים של החיים כדאי לזכור שהקב"ה איתנו, עושה הכל למעננו, ורוצה לראות אותנו יוצאים מכל זה מחוזקים ומאושרים.
ולא רחוק היום בו נאמר בפה מלא :"אודך ה' כי אנפת בי". האמונה בכך שה' רוצה את טובתנו גם כשהמציאות נראת הכי רעה שיש, מקרבת את גילוי הטוב הפנימי שצפון בה, וביכולתה להפוך את הנגע לעונג. בהצלחה רבה בשורות טובות.
) ושם דברו איתם על איך להגיב, תסמינים וכו'.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.