לא יודעת אם להיתערב בזוגיות של אחותי...רוזנת

לכאורה התשובה  היא "ברור שלא" אבל...

אני ב'ה נשואה כמעט 15 שנים באושר!! אבל אחותי הקטנה  סובלת. היא נשואה טריה עם בן אחד חמוד ומתוק. אבל בעלה... הוי. הוא כל כך חסר סבלנות כלפיה. הוא מדבר אליה מגעיל, ולא חד פעמי. תמיד כשאנחנו ניפגשים (ולצערי זה לא הרבה) רואים את הקשר הלא בריאהזה. לדוגמא: הם מגיעים אלינו אחרי נסיעה ארוכה והוא מתישב והיא צריכה להכין לו קפה וכשבטעות הבן שלי שפך את הקפה הוא דרש שתכין לו חדש. במקום שהיא תשב והוא יכין לה. או שהיא צריכה לבקש ממנו להחליף טיטול לבן שלהם זה ויכוח ומריבה. או שהוא זורק לה"תנקי כבר את הבן שלך.." הוא גס רוח כלפיה והיא עצובה. יושבת עם כתפיים שמוטות.אני כמעט בטוחה שהוא לא מרביץ או אלים אבל הזוגיות לא זורמת ולא נכונה.

אין לי מושג מה לעשות ומה תפקידיי בכוח . כשאני מנסה בטלפון לדבר איתה ,היא אומרת לי שיש להם זוגיות טובה ואם אני מתחילה לתת לה שיעור בזוגיות אני שומעת שהיא מעלה אותי על רמקול ויודעת שגם הוא מקשיב ואז אני צריכה להיזהר בדיבור שיבעתיים.

בקיצור עצוב לי לראות אותה ככה. אולי  היא רוצה להתגרש ולא מעיזה לדבר על זה.

מה עושים?

תגובה.ד.

ראשית, המשפט האחרון: "אולי היא רוצה" וכו' - לדעתי אינו שייך. אע"פ שבא מכוונה טובה בוודאי.

אם את מהרהרת בכיוון כזה - אינך יכולה לעזור באמיתיות.

לענ"ד את צריכה לזרום עם מה שהיא טוענת לגבי הזוגיות שלהם, ולחשוב איך מסייעים לכך.

 

לעצם הענין. אם הבחור הוא ביסודו טוב (כמובן, אינני מכיר), אז מה שאולי נראה מתיאורך, זה שיש לו מושגים לא כ"כ נכונים לגבי מה שאמור להיות בין איש לאשתו:  לא פעם גברים וגם נשים, רואים בכך שהאשה רצה להביא לבעלה קפה כשמגיעים, איזשהו סימן לקשר ביניהם. לעיתים יש בכך משהו מאד חמוד ולעיתים לא...

 

יתכן שהוא לא מפרש נכון את זה שהוא "הגבר". אבל גם מזה יכולות באמת להתגלגל עם הזמן בעיות של חוסר רגישות מצד האיש והרגשה קשה של האשה.

 

דומני ש"בכח" לא ילך פה כלום. מה שצריך לשאוף אליו הוא לכאורה, שמישהו שהבחור מעריך ומכבד - יאיר את עיניו.

 

איך עושים את זה? בעקיפין (יש להניח שאם זה יהיה ישירות זה רק יסבך). למשל: דואגים שאדם כזה יבקר בביתם "במקרה", ביקור חברי. ואח"כ ידבר איתו מאד בזהירות על דברים שהוא רוצה להגיד לו "בצורה חברית", מתוך כבוד ו"בלי להתערב"..  צריך בשביל זה אדם מאד פיקח.

 

אם הוא שומע שיעורים של מישהו - אפשר לבקש מה"מגיד שיעור" לדבר בנושא הזה, של יחס האיש לאשתו, מה המקום הנכון של העזרה ההדדית וכד', ו"ליישר את המושגים".

 

וכדומה. בזהירות גדולה.

 

לא הבנתי למה אחותך "שמה על רמקול"; כדי שהוא ישמע וילמד, או כדי שאת לא תדברי יותר מידי?

 

אם את מרגישה שדברייך לא עוזרים או אינם רצויים - סימן שלא את הכתובת הישירה. אך את יכולה בהחלט להיות הכתובת "העקיפה", שמנסה לעזור דרך מי שיכול - אם זה כמעט וודאי שיכול, ולא סתם "לדבר" עם אחרים - אך בתנאי שאת ניגשת בגישה תיקונית ולא מנסה להקשיב אולי היא בעצם לא רוצה בנישואין..

 

יש לה בעל וילד ומן הסתם היא רוצה בנישואיה אלא רוצה שהם יהיו כמו שצריך. וזה מה שצריך לנסות.

 

מעבר לכך, חשוב שסתם יהיה לכן יחס חם, שתרגיש שיש לה אחות אוהבת. אך בלי כל מטרה בליבך לשמוע ממנה "משהו רע" על בעלה.  וזה גם יגרום שאם חלילה תרגיש שהדברים מוגזמים, אולי תדבר איתך.

 

ובאמת מאד כואב לשמוע על כך. הלוואי שיתאזן ויבנו ביחד ובאהבה וכבוד. 

^^^מסכימה,והרבה הרבה תפילה..מה'

מכירה מישהו כזה, שהיה לא נחמד בעליל, והרבה הרבה תפילות שינו אותו ,יותר מכל המילים,אין לי הסבר אחר,לא היה לי מה לעשות חוץ מלהשען על אבא שבשמיים והוא בהחלט עזר,היום ב"ה הוא בן אדם אחר.

 

אין רצויה כמו תפילה של אחות על אחות,ועכשיו חודש אלול ,המלך בשדה,וכל התפילות שנתקעות כל השנה ,מסוגלות לעלות בחודש אלול.

 

כואב לשמוע..הרבה ברכה והצלחה.

תתיעצי על זהאנונימי (פותח)

בדרך כלל בעל אלים נותן לאשתו הרגשה שהיא אשמה באיך שהוא מתנהג אליה ואחרי כל פעם שהוא פוגע בה הוא מתנצל וקונה לה מתנה ובקיצור מבלבל אותה וזאת הסיבה שבגללה נשים חיות הרבה זמן באלימות ולכן הגיוני שאחותך בעצמה אינה מודעת לזה שהיא בבעיה אז כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין בזה כמו יועץ זוגי או משפחתי...

וכמובן רק תפילות

מחפשת הזדמנות לדבר לבדהכל מאיתו ית'

כל הסיפור נשמע לא טוב , אבל השלב שהיא שמה אותך על רמקול נשמע לי רע ביותר, פשוט כי זה נשמע שהוא לא מעוניין שהקשר שלכן יהיה עצמאי - בלעדיו, 

את , או מישהי מטעמך - חברה טובה של אחותך וכד' , צריכה לשוחח איתה בפרטיות, לשקף לה את מה שאת רואה , ולנסות לברר לעומק מה קורה שם

נכון , כמו שדן כותב, שסביר להניח אחותך לאו דווקא מעוניינת להתגרש וסביר שגיסך הוא לאו דווקא אדם בעל מידות רעות, רק שיש שם קצר תקשורתי קשה , יכולה להיות גם אלימות מילולית , ויש הרבה מה לעשות באופן ישיר ועקיף עם הזוג, בהכוונה נכונה , ע"י שיעורי תורה והרבה עבודת המידות

היא שמה אותה על רמקולרגעים

כי אין לה כח להקשיב לה [לרוזנת] ולשמוע שיעורים עכשיו על זוגיות..

לדעתי לפחות.

 

אבל לא כי בעלה אמר לה, כי מין הסתם גם את בעלה זה לא מעניין...

 

אני יודעת שהמון פעמים שמים על רמקול שאין כח וקריזה לדבר עם הבנאדם. גם אני הייתי עושה את זה פעם למישהי... [זה לא יפה וכו', אני יודעת..]

 

רוזנת יקרה, דבר ראשון תפסיקי להשמיע לה הרצאות בנושאים אלה..

דבר שני- תזמיני אותם לשבת.. תהיי איתה יותר בקשר.

דבר שלישי- שלא כל שיחה שלך איתה תהיה על הנושא הזה.

 

דבר רביעי- להתפלל.

שמע לא נעים,פאז

מצד שני לא נראה לי שייך להתערב אחרי שהיא בפירוש לא נתנה לך,

ולכן הייתי הולכת לשתי כיוונים:

1. אומרת לה שאם היא צריכה משהו, או לדבר או תמיכה את תמיד שם בשבילה,

בלי לצפות לתשובה או משהו.

2. אולי תזמינו אותה אליכם לשבת, ותיזמו שיחות על נורמות של זוגיות, תקפידו להראות

להם דפוסים בריאים ומכבדים של זוגיות, בתקוה שאם יש נורות אדומות שאמורות

להדלק לה (או לו?) הם ידלקו.

 

ובאופן כללי- נראה לי שלא נכון לחפור ולהכניס אותה למגננה, אלא רק לתת לה את ההרגשה

והידיעה שיש למי לפנות (בתקוה שלא יהיה צורך..)

וכמובן להתפלל עליה/ם..

בהצלחה!

כל עודאנונימי (פותח)

זה מסתכם ב: 'זוגיות לא זורמת ולא טובה', לא מתפקידך להתערב

התפללי עליהם 

 

מתי כן מתערבים?רוזנת
מתי מתערביםאנונימי (פותח)

כפי שציינת אם הוא אלים למשל..מבינה את דאגתך עליה,אבל כל עוד זה משהו שלא חריג,אין מה לעשות רק להתפלל.יתכן שקצת הפלגת בתיאורים?מדוע פתחת בכך ש'את נשואה באושר' לעומת אחותך?מה לזה ולעצם השאלה?פרטי מה פירוש "להחליף טיטול לבן זה ויכוח ומריבה"?מהי אותה מריבה עליה את מדברת?באיזו רמה?האם הוא גס רוח תמיד?אולי זה רגע של כעס או לחץ?אולי נוכל מתוך כך להבין עד כמה "חמור" אותו יחס

רגע רגעאמונה ג1

כולם פה אומרים שלא כדאי להתערב ולפעמים העזרה נצרכת מאד ועוזרת מאד!!

 

גם אלימות מילולית זו אלימות.הקולה טובה

ולרוזנת- בגדול, אין לי הרבה מה לומר. זה נושא מורכב מדי וצריך להכיר את הנפשות הפועלות כדי לייעץ באמת. רק כמה תהיות שעלו לי מהקריאה..

 

את מתארת אותה כ"יושבת שפופה"- האם זה בא לידי ביטוי כל הזמן או רק כתוצאה מההתנהגות שלו? 

איפה ההורים שלכן בסיפור הזה?

האם היא ניסתה לדבר איתו על זה? לומר לו שזה פוגע בה?

האם את או בעלך ניסיתם לדבר איתו על זה? 

 

ועוד משהו- ישנם בעלי מקצוע שמבינים יותר בדברים האלו, אני הייתי ממליצה להתייעץ איתם. (יועצי זוגיות וכו')

תודה על התגובות.רוזנת

לצערי אין הורים בסיפור הזה...

ואולי לכן אני מרגישה אחריות של אמא... בכל מקרה חשבתי שאולי בגלל שבעלה הם רק בנים בבית (והרבה) ואמא שלו היא ג'דה רצינית ( כלומר חצי בן) אז הוא פשוט לא יודע איך מדברים עם בת.אני השתכנעתי מהתגובות שזה לא תפקידי לדבר איתה ישירות אבל זה כל כך כואב!!!

קודם כל-עין האמונה

אני לא רואה סיבה לתקוף את רוזנת על צורת הניסוח שלה, היא סה"כ העלתה לכאן תחושה שיש לה וביקשה עצה. ככה היא מרגישה ורואה את הדברים, זו לא סיבה לתקוף.

לעניינה של אחותך- אני חושבת שצורת ה"התערבות" מאאאאד תלויה בסוג הקשר ביניכן. אם מאז ומתמיד הייתן קרובות ורק הנישואים הרחיקו קצת- לדעתי יש יותר מקום לשיח ישיר ביניכן. אם הקשר ביניכן לא היה מי יודע מה- הגיוני שיהיה לה פחות כוח וסבלנות להקשיב לך במיוחד אם גם היא מרגישה שאת "נשואה באושר" ואילו היא חווה קשיים בזוגיות עם בעלה.

יש מקום לערב את אמא שלכן? דיברת איתה על זה? היא רואה מציאות דומה משתקפת מההתנהלות שלהם? אין מה לומר ששנות הנישואין הראשונות הן הרבה יותר מורכבות ודורשות תיאום ציפיות מתמיד בין בעל לאישה וכמו שאמרו פה לפניי- ייתכן ויש לו הגדרות שונות לגבי עניינים של קשר והגבר במשפחה וכד'. גם אני לפעמים יכולה "לדרוש" מבעלי שיכין לי כוס קפה כשנגיע לאנשהו- ולפעמים גם הוא דורש במקביל. הכל עניין של צורה ואיך זה נעשה...

 

אם את חושבת שיש שם משהו עמוק מאד מעבר אולי כדאי להתבונן כיצד הוא מתייחס לילד להם- אולי זה דפוס אישיותי שלו, אולי זו סתם תקופה קשה. האם זה היה ככה כל תקופת הנישואין שלהם? אולי רק מאז שנולד להם בן? לפעמים בעלים יכולים להרגיש דחוים הצידה לחר לידה וככה הוא מנסה לשמר את מקומו בבית...

 

 

את צריכה להתערבאנונימי (פותח)
ההורים שלית-ה-י-ל-ה

זה משו דומה לזה, אמא שלי פחדה להתגרש ומשכה את האלימות המילולית הזאת 30 שנה פלוס.. בסוף כל הילדים הושפעו, ורק רע יצא מזה.
אם לא תתערבי עכשיו- זה יזיק

תצילי את אחותך.

+ת-ה-י-ל-ה

לאמא שלי לא היתה משפחה לפנות אליה, אז היא נשארה איתו, לא היה לה הורים ולא אחים.. אחותך במצב שונה (אני מקווה) אז אל תיהי שאננה!!!אחרת כל הילדים מושפעים מהאבא ויוצאים שרוטים אחד אחד!!(מניסיון)

כדאי להזהר מהשוואות ומסקנות מהירותאלעד

אין מקרה אחד דומה למשנהו.

 

ובדיעבד, הואיל ואחותך כבר התחתנה עם אחד כזה,

שיש לו מעלות רבות אחרות חוץ מהתופעה שהזכרת-

ראוי לנסות להביא אותם ליועץ נישואין מקצועי ונבון, או לרב שמכיר אותו באופן אישי,

כי כמעט תמיד ניתן לשפר ולקדם את הזוגיות, גם אם עכשיו זה נראה ומרגיש ונשמע רע מאוד..

 

בהצלחה רבה!

לא פורטו כאן שום תכונות חיוביותאנונימי (פותח)

לנישואין האלה אין שום סיכוי. כלומר, אם האשה תלקה בתסמונת שטוקהולם, היא לא תתגרש ותסבול כל חייה. לעיתים האלימות המילולית קשה יותר מן האלימות הפיזית. טיפוסים כמו הבעל הזה מסוכנים, אינם בריאים בנפשם ומגעילים באופן כללי. עובדה, הוא הצליח לעבוד עליה, והיא התחתנה אתו. הוא יצליח לעבוד גם על אחרים, ואפילו להציג אותה כאשמה בהידרדרות הנישואים.

קצת ענוהאלעד
את לא מכירה את הסיפור ואת הנפשות הפועלות, שומעת רק צד אחד ומקבלת את דברי האחות כתורה למשה מסיני.

על בסיס ההנחה הלא מבוססת הזאת את כותבת בנחרצות שלזוגיות שלהם אין סיכוי וכבר מאבחנת באיזה תסמונת היא לוקה.

נו באמת.
אתה צודק.ד.

לא זו בלבד - אלא שיש תחושת אי נוחות גדולה מהסיגנון, בשעה שכל ההערה ה"קטלנית" היא על סיגנון של מישהו, שאני מוכרח להגיד שהוא נשמע מאד מתון ביחס לסיגנונה (מה זה "תכיני קפה" .. מול "מסוכנים" לא בריאים בנפשם" "מגעילים באופן כללי" "הצליח לעבוד עליה" "קשקוש" בפרט על מי שכלל לא מכירים.  צר לי לומר שבד"כ מי שמתבטא כך מול כמעט אפס-מידע, זה מראה יותר על סיגנונו מאשר על התופעה) 

לאלעד ורוזנתירנן

אני לא מבין מה תקפת

היא ראתה מציאות בעיניים לא שמעה תלונות מאחותה

ואלו דברים שמאוד מורגשים

חמי שיש לו רגישות לנושא

 

לרוזנת

לא קראתי את כל התגובות מחוסר זמן

אבל ברור לי שזה סיפור שאסור לתת לו להמשיך כמו שהוא

זה חמור

יש לי הרבה מה לומר על זה אז כשיהיה לי זמן

בינתיים שה' יתן לך עצה טובה

ולאחותך המון המון כח ושמחה

בהצלחה

 

אלעד לא תקף את "רוזנת" אלא את מי שהסיקהד.

מזה דברים קיצוניים בצורה ולשון קיצונית. והוא התכוין שהיא שמעה את האחות הגדולה (כלומר, קראה).

 

והוא דווקא הציע להתייעץ.

 

וכמובן - אתה יכול לומר לה מה שאתה חושב, כמו שעוד אמרו פה, מי מעט ומי הרבה - לאף אחד אין אפוטרופסות גמורה על האמת; וכל אחד מביא איתו את נסיון חייו. רק צריך קצת להיזהר בהיקש ממקרה למקרה על סמך עובדות מועטות.

מסכים עם כל מילה של תהילהuzisho

אלימות מילולית לעיתים פוגעת יותר מאלימות פיזית. מכות אפשר לספוג אבל את העלבון, ההשפלה אי אפשר.

כמו שתהילה כתבה, הילדים ניזוקים מזה במון, בצורה שלא תתואר, אני יכול להניח שהיחס שלו אליהם יהיה נוקשה ולא נורמלי, באותו אופן שהוא מופנה אל אימם.

מסכים עם תהילה!!אנונימי (פותח)

התוצאות לטווח הארוך הרסניות!

הילדים יוצאים שרוטים...

כל אחד בכיוון אחר, הרוב עם חוסר באהבה/ הערכה...

זה לחיות בפחד ושנאה...

למי שבא מבחוץ זה פשוט מציאות שאי אפשר לתפוס...

כגבר בן 20+, גם אני עוד סובל...

הגישות של "יהיה טוב", "הם יתמודדו", "יותר בריא לא להתערב"...

הם גישות הרסניות!

זה מוביל למרירות של שנים!

לכאב לב, למחלות, לאובדנות.

ולא חסרים תרוצים למה לא לעשות צעד ולהתערב...

תאמינו לי שאתם לא רוצים לפגוש את הילדים שיצאו מהנישואין האלה.

בשבילה! תתערבו!
לפעמים כל מה שהסמרטות האלים הזה צריך זה גבר שיפרק אותו מכות,

כן, מכות ממש, על אבא שלי זה עבד, אחרי 20 שנה של טרור נפשי...

יותר קל להתמודד עם גרושים, אפילו עם יש ילדים קטנים

מאשר להתמודד עם כל הנזק שיבוא והוא יבוא.

 

מי שלא חיי 20 שנה במציאות כזו פשוט לא מבין...

להתיעץ עם אדם שלא מכיר את התוצאות פשוט לא עובד...

זה לא זה...

חברה'לך יקרים - במחילה, להירגע...ד.

מאד כואב לשמוע את נסיון החיים הקשה שעברתם.

 

מאד מובן הרצון שלכם למנוע זאת מאחרים.

 

אבל אחת הסכנות הגדולות ביותר הוא "יעוץ" מתוך רקע כזה כשאינכם יודעים מה קורה אצל האחר.

 

אם הייתם יודעים שזה כמו שחוויתם - אז אדרבה, נסיונכם עוזר להזהיר. אך אינכם יודעים.

 

ואז הדמיון ואולי גם קצת הרצון "להיפרע" ממי שחוויתם זאת אצלו - גורם להשוואת המקרים. מי אומר?

 

אני שמעתי אנשים שמתבטאים בדיוק בביטויים שהוזכרו אצל האחות הדואגת, ובבירור קל של הרקע במקרה אחד, והסתדרות בין האיש לאשתו במקרה אחר - הכל בא על מקומו בשלום, ולמעלה מזה.

 

ואם היו מתערבים באגרסיביות שהיצעתם - היו הורסים הכל.

 

אחרי הכל, האחות הצעירה היא אדם מבוגר. יש לה בחירה - היא גם מכירה דברים שאף אחד, כולל אחותה, לא מכיר.  אז פה היתה שאלה, איך עוזרים כלפי מה שמתרשמים.  אי אפשר בכח. אי אפשר לכפות "עזרה", בפרט שהיא דחתה את הרצון להתערבות..אז נכון שלפעמים הדחיה אינה אמיתית. אך גם אז אי אפשר בכח.

 

לכן, טוב שתדע שאחותה אוהבת אותה ומוכנה להקשיב בשעת הצורך. צריך ענוה לדעת מה לא יודעים (גם האחות הגדולה - קל וחומר הכותבים פה, שכולם יקרים ומאד רוצים לעזור), ואפשר לחפש מי יוכל לעזור - הן ע"י השפעה על הבעל באופן שלא יקלקל יותר משיתקן, והן ע"י נתינת אופציה לאשה - אם היא מעונינת - להיעזר, גם כן באופן שלא יקלקל.

 

יש גבול כמה אפשר להיכנס בחיים של אחרים שלא ברצונם.

 

חדש טוב, בשורות טובות, ישועות ונחמות.

להרגע?, למה להירגע?uzisho

האם  אתה יודע שנשים שנמצאות במצב זה, לרוב אינן יכולות ואינן מסוגלות להפעיל את שיקול דעתן בעיניין?

הן פוחדות מתגובת הבעל, הם משכנעות את עצמן שזוהי הדרך שלו לאהוב אותן, ן משכנעות את עצמןן שהן הרעות וזה מגיע להן - ורק הבעל ממשיך "לחגוג".

אם הבעל מתנהג כך בפני משפחת האישה, איך הוא מתנהג בין קירות ביתו?

במצב זה יש חובה להתערב, לברר את העיניין ואם צריך גם להביא לסיום הנישואין.

קורה לעיתים נדירות שאנשים מסוגו של הבעל - שטלתנים , אלימים (מילולית) וגאים -משנים את אופיים,

מה שמשתנה זהו אופיים של האישה והילדים , שהופך כנוע , חרד, חסר ביטחון , חסר הערכה עצמית ועוד כל רעות החולות  - שטיפלים פסייכולוגיים של שנים - ספק אם יעזרו.

אם חס וחלילה היה במשפחתי מקרה כזה, הייתי מתערב ובכל הכוח, ולא משכנע את עצמי "זה כלום" " זה יעבור", "הוא נמצא בתקופה לחוצה"  ועוד כל מיני תירוצים שונים ומשונים.

להתערב ומיד!

 

 

לא הקשבת, דן כן אומר להתערב,השאלה היא איך כמה ומתיender13

מנסיוני, כשיש קרובי משפחה אכפתיים הסבירות לשינויים חיוביים בטווח הארוך עולה פלאים.

מה לכם החיפזון לפעול באגרסביות?

קשקוש, מדובר באופי דפוק, שאין מה לעשות אתו!אנונימי (פותח)

כשהתייחסות כזו היא בתחילת הנישואין, כשהכל עדיין אמור להראות וורוד והאהבה אמורה להיות טריה ולוהטת, הרי, זהו אסון ידוע מראש. אין תקנה.

איזה סגנון זה: "קשקוש"?...ד.
אני מכיר זוג שהיה כך שנים רבותender13

 עד שהגיעו קרובי המשפחה שהיתה להם היוזמה והאכפתיות להתערב נכון.

זו בדיוק הסיבה שכתבתי "להירגע".ד.

כי אתה כותב "נשים במצב הזה", כלומר - אתה כבר בטוח לפי המעט-מן-המעט שנמסר פה, שזה בדיוק מה שאתה חוית.

 

זו הסכנה הכי גדולה.

 

לכן, טוב שהתרעת שיש דבר כזה. את שיקול הדעת האם המצב הוא כך גם שם, אי אפשר להפעיל ב"שלט רחוק". מה גם שאתה רואה אנשים שמעידים שמכירים דברים כאלה מזויות אחרות.

 

וגם מה שהערת - נכון - שלעיתים יכולה להיות בעיה בשיקול דעת של האשה, אך עדיין מדובר בבעלת בחירה ואי אפשר להתערב "בכח" גם כשמשוכנעים. לכל היותר אפשר לנסות להסביר ולקבל את הסכמתה.

 

אך מכיוון שכולנו איננו יודעים מה בדיוק קורה שם, ואלו שלבים ראשוניים למדי של משפחה - מוטב לנסות השפעה עקיפה דרך גורם שיכול להשפיע; וגם יחס כזה שיוכל לתת לאשה לדבר עם אחותה אם בכל זאת תרצה.

 

רוב האנשים הנורמטיביים, גם כאלו "עם גאוה" כלשונך, ניתנים להשפעה בדרך נכונה.  המצב שאתה מתאר הוא אחרי שנים רבות של הרגל.  אך זה מה שאנו מנסים למנוע ע"י אפשרות "להגיע" אל הבחור בדרכים שיישמעו - טרם שהוא התקבע בדרך שלילית. ובפרט שמהנתונים שכאן מוקדם מאד להסיק לגביו דברים מרחיקי לכת.

 

יש גם ניסיון מכיוונים אחרים, של נזקים קשים שנגרמים התערבות כחנית מידי, בוושאי מגירושין לא הכרחיים וכד'.  לכן חייבים להיות "רגועים" ומתונים.  זה כלל לא אומר אדישות או בטלנות. רק בחכמה.

 

והאיכפתיות שלך באמת מרשימה. מאד מצער שהיית צריך להגיע אליה מתוך ניסיון קשה. ה' ירוממך וישמחך עם כל עמו.

צודק בכל מאת האחוזים!!אנונימי (פותח)
אם אכן יש אלימות מילולית קשה, אז אין במה להתלבטילדת ירח

להתערב ומהר, לפעול בכל דרך אפשרית.

מכירה אישית מקרה של חברה שגדלה בבית עם אלימות מילולית, בבית שלה היה פשוט משטר טרור, וכ-ל 

מה שאתה אומר פשוט מדויק.

מי שלא ראה דבר כזה, לא יודע מה זה.

היא כבר עוד כמה שנים בת 30 ולא מעוניינת להתחתן ואמרה שלא תתחתן אף פעם.

היא אומרת שהגברים בזבל, סליחה על הביטוי, ושהיא לא תיתן לאף אחד לנצל אותה.

מכל דבר היא נפגעת ומתחילה מיד לבכות, אח"כ מתחילה לצעוק ולקלל את כל מי שפגע בה.

היא כל כך מסכנה, ובית שלה דפק אותה לחלוטין.

היא בעצמה אומרת שעדיף היה שלא הייתה נולדת.

היא לא רוצה ילדים, כי אומרת שהעולם הזה אכזר, ולא צריך מישהו שינצל את הילדים שלה.

היא גם אומרת שאחרי כל ההתעללות מגיע לה ליהנות קצת בעצמה והיא לא רוצה לטפל ולעזור ולתת כתף ומשענת לאף אחד ולכן לא רוצה לא ילד ולא בעל.

ומדובר בבחורה דתייה שנחשבת לדוסית. בגלל הלחץ החברתי היא לא רוצה לומר ברבים שירדו ממנה כי היא ירדה מהאופציה של נישואין, ואנשים לא מפסיקים להכיר לה ולומר לה "בקרוב אצלך". זה שובר לה את הלב.

 

בקיצור, אם זו אלימות מילולית, מדובר באחת מהרעות הכי חולות שיש בעולם הזה. חובה טיפול דחוף דחוף. חייבים להתערב, כי כמו שאתה אומר "אתם לא רוצים להכיר את הילדים שיצאו מהנישואים האלה" ואני מוסיפה - הילדים האלה גם לא רוצים להכיר את עצמם, והם היו מעדיפים לא להיוולד. חובה לשפר את המצב. בשום אופן אי אפשר לחיות תחת אלימות מילולית.

מציע לא להתערבאנונימי (פותח)

לא לגייס את אמה

אולי שאיזו מכרה תדבר עם אימה שלו. אבל שיהיה ברור שלא אחוך ולא את שלחתן אותה..

אם האחות תבקש עזרה לפעול בזהירות מירבית.

לא בטוח שמה שאת רואה גם אחותך רואה.

אולי היא נפרעת ממנו שא בנוכחותך.

לנשים יש כלים משלהן לטפל במצבים שונים.

אולי כדאי להפנות אותה לגורם שלישי כדוגמאת רבאנונימי (פותח)

שאתם מכירים ?
 

מרכז סיוע לנשים דתיות 02-6720003סבתא רותי

בלי לחפור , בלי להרבות מילים, בעדינות ובחכמה, תיידעי אותה שקיים קו טלפוני  הנ"ל . היא יכולה  לשתף ולהתייעץ. בעילום שם. אפילו תשלחי אליה פתק עם הפרטים הללו.  מאד עוזרים שם.

שתיקהאנונימי (פותח)

שלום לך !

מאוד קשה לראות את בן משפחתך סובל ואתה רק מביט מהצד וידע שאתה לא יכול לעשות כלום!

יחד עם זאת לדעתי אסור לך לדבר איתה אפילו לא ברמז קל על נושא הזוגיות וגם לא להראות לה כמה הזוגיות שלך טובה.

אם יש לה בעיה היא ערה מאוד לכל מה שקורה מסביבה ואם אצלך הכל טוב כמו שאת מתארת בודאי שעוד יותר קשה.

לכן לדעתי יש רק לחבק אותה לקבל אותה כמות שהיא.ממקום אמיתי וכן לחלוטין לא מרגשות רחמים חלילה.

ואולי כדאי לנסות להסתכל מזוית אחרת אולי את כבר שבויה שאיזה משוואה שאכן החיים שלה לא טובים.לא מה שטוב לך טוב לה וכן הלאה.

תנסי למצוא מישהו ריאלי לא בן משפה שחושב כמותך.לראות מהצד את הדברים לכל זוג יש את הנורמות שלו,השגעונות שלו וכו' גם אם לפעמים ניראים לנו מוזרים או שליליים .

לסיכום קבלי חוות דעת נוספת ניטרלית וכן חבקי אותה תשמרי איתה על קשר היא לבד תבין שאת רק רוצה בטובתה.

בהצלחה והקב"ה יהיה בעזרכם

מה שהיא צריכה...אנונימי (פותח)

זה בסה"כ לדעת שיש לה למי לפנות במקרה שהיא תצטרך באמת סיוע.

כמו שאמרו- חבקי אותה, תני לה אוזן בתחומים אחרים לגמרי שלא קשורים לנושא והיא כבר תרגיש שאם (ובעז"ה זה לא יקרה...) היא זקוקה לעזרה- את לא תעשי לה פרצופים של "אמרתי לך!ידעתי שהכל אצלכם רקוב...".

 

חוץ מזה- המפתח להצלחה של נישואין זה העמל של שני הצדדים.

 

אם לשניהם יש תודעה כזו אז בעז"ה הם יבנו משפחה מקסימה.

 

גם במשפחה שלנו ההורים התגרשו בצורה לא יפה אחרי שנים רבות של אלימות מילולית (ולא רק)- אבל גם הגרושין האלו יכלו להמנע אם שני הצדדים היו רוצים לעשות שינו אמיתי, או לפחות להודות שישנה בעיה וצריך לעבוד על זה.

 

נסיונות יש לכולנו- השאלה היא כמה אנחנו מוכנים להיות אמיתים ולהדות בכך שאנחנו לא מושלמים וכמה עמל אנחנו מוכנים להשקיע בתיקון...

 

הרבה תפילה והצלחה

אחרי הרבה מחשבה...מאמע צאדיקה

אחותך צריכה חום, וקבלה-בלי-תנאי ולהיות מוקפת אהבה- תהיי שם בשבילה על כל דבר שהיא רוצה לומר לך

ותהיי שם בשבילה על כל השיגרה הנורמאלית\לא -כל שאר תחומי החיים שיש בין אחיות ב"ה

 

לדעתי- היא צריכה ממך עוד דבר

כבוד

שתכבדי אותה, שתתני לה יחס של הערכה

 

ומתוך זה- תתני לה ולו דוגמא- לפחות על ההתנהלות הנכונה- בתחומי הבית שלך

למשל זה יכול ללכת ככה-

הם- נוחתים אצלך אחרי נסיעה ארוכה... שניהם מותשים

הוא- מתיישב רוצה את הקפה שלו

היא- אצה רצה להכין לו...

את- יקירתי! מה שלומך? בואי בואי שבי <אני< אכין לכם קפה. את אורחת שלי! מה את מתרוצצת?

תושיבי אותה. תכיני לשניהם את הקפה שלהם- מה שהם לא צריכים- תגישי לאישה קודם!

אם האיש מביע מחאה או משו- את- היא אחותי! האורחת שלי! מה אני לא אכבד אותה?!

תראי לו שגם אם לכבד את אחותך זה לא בראש סדר העדיפויות זלו- זה כן בראש העדיפויות שלך! והוא יהיה חייב ללכת לפי הכללים האלו- כל עוד הוא אורח אצלך בבית

 

לא להטיף- אנשים שונאים הטפות

לא לצאת המושלמת שתמיד מבינה- אי אפשר ללמוד ממושלמים, אי אפשר להודות בכישלון ליד מי שכל חיו בוורוד.

 

 

הסתייגות קטנה.אנונימי (פותח)

יכול להיות יפה ומועיל להתייחס בכבוד, ולתת כך דוגמא, אבל הקטע של להגיש דווקא לאישה קודם, יכול להיות קצת בעייתי, (היא אחותי, ואתה סתם אדם זר), ויוצר תחרותיות. (הכבוד שלה הוא על חשבון  שלו, ההפך ממה שהוא צריך להרגיש).

 

נ.ב.

חובת הגילוי הנאות, כותב שורות אלה עדיין אינו נשוי.

עם שתי ידיים, להגיש לשניהם בו זמנית!אנונימי (פותח)

אם הבעיה חריפה, לא כדאי לגרום לבעל להרגיש דחוי, כדי שימשיכו לבוא לבקר אותך ולשמור על קשר.

"אינו נשוי" - אבל העיר הערה נכונה בהחלט..ד.
גם אני שאנחנו מגיעים להתארחמעשיה נאה

אשתי מכינה לי כוס קפה. יכול להיות שאני צריך ייעוץ?

מעשיה נאה, חמודי <צ>אנונימי (פותח)

אם אתה פוקד על אשתך,

אם אתה מקל ראש באשתך,

אם אתה רודה באשתך,

אם אתה אכזר לאשתך,

אם אתה לא מזיק לאשתך,

אם אתה פוגע במזיד באשתך,

ואם עד לפה עוד לא הפסקת לצחוק...

 

אז כן, אתה צריך יעוץ.

והנה עצה,

מכל הלב...

 

אם אתה בעל רע,

כמו הבעל מהשאלה,

מי ייתן ותמות.

אחרי זה אני יהיה צריך גם לשלם על העצה.מעשיה נאה

עוד אחד מהשערוריות של יועצי הנישואין, הרי כל העצה שלך הסתכמה בשלוש מילים "מי ייתן שתמות" אז רבונו של עולם, כמה כסף אני צריך לשלם בשביל שלוש מילים.????

 

כן. אם לבקש קפה שחור או נס קפה.ד.

הכי בטוח - שאל את אשתך...

ולמה לא לומר לו שאצלך בבית לא מדברים כך? מנסיוןאנונימי (פותח)

לבקש: אני מאוד שמחה שבאתם לבקר אותנו אבל אצלינו לא מדברים כך אחד לשני, אנחנו משתדלים מאוד לכבד זה את זו, כולל ההורים את הילדים והילדים את ההורים ואם זה קשה לך אז אולי תצא קצת החוצה, תשאף אויר צח, תשתה כוס קפה (הוא יכול לקנות...) וכשתרגיש שאתה יכול "לעמוד בתנאים החברתיים שלנו" נשמח שתחזור. בטח ארוחת הערב כבר תהיה מוכנה.

משהו בסגנון הזה. אף אחד לא צריך לסבול מאלימות,לא פיזית ולא מילולית. בעוד שנתיים גם הילד החמוד שלהם יתחיל לדבר כך לאמא שלו

ועוד משהו, כדאי למצוא אדם מקצועי ולהמליץ לה ללכת ליעוץ

אז הם פשוט לא יגיעו אליהם יותר (וגם באותה פעם)...ד.
זאת באמת יכולה להיות בדיקה מצויינת אם הוא אלים..שירק


הצעהshindov

תמצאי לה יועץ טוב. שיסכים לקבל אותה לבד.אין שום סיבה בעולם לרצות לחיות בצורה כזו. ביחוד שלא ברור כמה זמן אפשר להחזיק מעמד ככה. והאמת שגם לא צריך. ועדיף להתערב עכשיו. אחר כך יכול להיות מאוחר מידי. 

הייתי בסרט הזה מהתחלהשורי 1

אינך יכולה להחליט בשבילה ולא לדרבן אותה לזה כי  זה  מתבקש,אלה חיים נוראיים וגם שאת  אסרטיבית ומנסה  להבהיר שאת לא מוכנה  ליחס כזה  אז  התגובה  מהצד השני מקצינה  מאוד.

לפי ניסיון החיים שלי: פשוט תדברי איתה   בשפה  אוהדת וענינית שאת רואה וומעת הכל ואז היא תבין שאין מה להסתיר  וגם חשוב לתת לה תמיכה ,שכולכם איתה אם היא  תחליט  לקום וללכת .כי אני כבר אומרת לך   שהרבה שינוי לא יבוא עם השנים  בלי  שהוא יעבור טיפול רציני ובכלל אסור לו להבין שהיא  מבליגה והיא תהיה תמיד שם  בשבילו  כח אחרת זה רק יחריף והנפש  שלה -חבל מאוד עליה  כי הכוחות  הולכים וכלים  ורוב הזמן זו  ממש השרדות

השאלה היא רק, איך ואם אפשר לפי שתיים וחצי מיליםד.

שצוטטו כאן - להחליט שזה כמו שהיה אצלך, לא עלינו.

ישועת ה ' כהרף עיןאנונימי (פותח)

גם אנחנו עברנו סיפור דומה עם אחותי .

2 עצות חשובות:

1. כרגע היא בוחרת להיות איתו עליך לכבד את הבחירה שלה ולהעצים את אחותך !!!

, אם אחותך תרגיש שאת חושדת בבעלה - היא תנתק איתך קשר .

2. צרי קשר עם נעה אריאל או מרכז סיוע אחר שיוכל לתת לך כלים מה את יכולה לעשות .

 

אם תרצי אשמח לדבר איתך באישי ...

יעל

 

בתור אחת שלא מבינה: על יסוד מחשבה שלי ודברים שכתוכונסי

ב"ה

 

אנשים יודעים לפעמים מה חסר להם. ומה לא בסדר. לכל הפחות שמשהו לא בסדר ודורש תיקון, גם אם אין להם חלופה.

 

לכן, נראה לי שהיא כן יודעת שמשהו פגום.

לי נשמע, שהיא מנסה לשכנע שכן טוב לה איתו, גם אם לא תמיד, ושיש להם סיכוי ביחד, למרות היחס שלו אליה, לפחות לידך. (בסוגריים, כן, גם לי נראה שלבדם זה יכול להיות יותר רע).

אולי מה שהיא מבקשת ממך בכך הוא שאנשים יתנו סיכוי לקשר ביניהם ולא יעלו את הרעיון של הגירושים בגלל היחס הזה. שינסו לטפל. לא להטיף. לא שאני חושבת שאת מטיפה, אבל לעיתים, אומרים את הבקשות הללו דווקא לאלו שלא מטיפים, כי איתם אפשר לדבר.

 

מה שאני חושבת על גירושין לא משנה לה כרגע, לפי מה שנראה לעניות דעתי.

 

עד כאן מה שהשתמע לי בקריאה ראשונה.

 

אז, פתרון מעשי יותר. מה לעשות במלחמה הזו.

1.אין מנוס, הבחור חייב לשמוע ולהפנים כמה וכמה שיעורים של "בין אדם לחבירו".

ואת השיעור הזה גם במפגש אקראי במכולת/ קופת חלוים/עבודה/פרפר בגינה, אפשר ללמוד. תלוי עד כמה אתה רגיש.

 

אז, גם אם הוא לא שומע שיעורים באתר של מכון מאיר, (מומלץ מאוד) יש תקווה. אם כי זה דורש ממנו הרבה.

 

2. איך להתיחס אליו. בכללי, כדיי שאדם ישנה בעצמו משהו עדיף לענ"ד להתייחס אליו בתור אישיות מאשר להתריס נגדו. 

 

אשמח להמשיך אח"כ. במהלך השבוע. מקווה שלפחות לא הפרעתי.. שבוע טוב.

 

 

 

 

 

איך לצאת מגיהינום האלימותאנונימי (פותח)

מציאות קשה שקיימת

בלי טיפול זוגי , ואישי , לא יצליחו לשנות דפוס של אלימות

אני עשיתי דרך  הדרכה לבת , מפגשים משותפים

השינוי החל ומתעצם

בינתיים עד שהבעל יהיה כשיר ליעוץ

ללכת לבד, לסדנאות, ומפגשים כדי לא לפגוע ב"אני"

כולל הדרכת הורים 

בית עם אלימות מילולית מביא גם לפיזי , אי שליטה של האלים

לא יכול להיות בית בונה והחיים בו גיהנום

 

להיזהר עם עצות.המדינאי

ייתכן מאוד שהכותבת שהתחילה את השרשור יש לה ראייה לא נכונה של הדברים, אחותה ובעלה כבר הבינו את זה, ולכם שמים אותה על רמקול.

 

כעקרון אסור מאוד להתערב בין בני זוג. גם אם נכון כל מה שנכתב, ייתכן שככה היא אוהבת את בעלה, וככה בעלה אוהב אותה.

 

צריכים להצע את הדברים למישהו נייטרלי לגמרי, שיש לו המון תבונה ואהבת ישראל. (קשה למצוא כאלו).

 

לי יש תחושה שהכול בסדר, אולי הוא רק צריך קצת שפשוף שהחיים עצמם ילמדו אותו.  בכל אופן, גירושין רק יסבכו את האחות עוד יותר. אבל זו תחושה פרטית שלי, ואולי שכינים טובים וידידים לא משפחה יגידו מה דעתם. גם בזה צריך להיזהר שלא יהיה לשון הרע.

מדינאי עם תפיסת חיים לקויה.shindov

אני לא קורא לדבר כזה אהבה. ואני לא חושב שכך צריכה להיראות אהבה. צר לי. תעסוק במדינאות.

רק הכותבת יודעת האם מדובר באלימות מילוליתילדת ירחאחרונה

ואם כן אז זה ברור מאליו.

כמו שאמרתי, אני מכירה מקרוב פרטי מקרה של אלימות מילולית.

התוצאות איומות ובלתי ניתנות לתיקון. 

לא להתערב במקרה של אלימות זה אומר לא למנוע סבל של משפחה שלמה לשנים רבות.

זה אומר לחרוץ דין של ילדים שטרם נולדו לסבל אין סופי.

זה אומר שגם משפחות נוספות לעתיד, שיקימו הילדים האלה, עלולות לסבול מאלימות.

זה אומר יותר עבודה לעובדי הרווחה שכבר קורסים תחת הנטל בכל מקרה.

 

שוב - אם זה לא אלימות, זה לא אלימות, והכותבת יודעת מה זה כי זה קורה אצלה בבית.

אם זו אלימות, זו אלימות.

בלי טיפול לא ניתן לנצח את האלימות.

מבלי לנצח את האלימות, האלימות תנצח אותנו. 

אם הוא מבין שעליו ללכת ליועץ -עדינה
עבר עריכה על ידי עטרת זהב בתאריך ה' אלול תשע"א 21:58

הוא חייב לעשות זאת. להסביר לו שזה לטובתו ולא רק לטובתה, שנישואיו בסכנה ושחבל על הילד שכך יגדל.

הוא חייב יעוץ איך להשתפר, יעוץ בתקשרת זוגית. והיא - איך לעמוד מולו כדי להראות לו שהיא לא מקבלת התיחסות כזו. זה גם צעד הכרחי שהוא יראה כבר מעכשיו שהיא לא מוכנה לסבול זאת. "בלי להגדיל את האש" אבל להבהיר לו זאת בסמכותיות אסרטיבית. "קשה לי לשמוע שבעלי מדבר אלי כך".

מנסיון אישי שלי - חשוב ודחוף שתקראיאנונימי (פותח)

משהו כאן לא עובד כאן ואחותך צפויה לשנים ארוכות של סבל נוראי. זה שהיא שמה אותך ברמקול מעיד על עיוות נוראי ועל בן אדם חריג ולא נורמלי.

אפשר להגיד שיהיה בסדר, ויש זוגות כאלו, וכו' וכו' אבל האמת היא שיום בהיר אחד אחותך תתעורר ותגלה באיזה מציאות היא חיה ותאשים אותך ואת כל המשפחה בזה שלא עזרתם.

אין סיבה שהיא תסבול ככה ואתם חייבים כמשפחה לשקף לה את הבעיה שלה.

אם הם זוג צעיר צריך לפנות בתקיפות ובלי רחמים לאותו בחור ולהגיד לו להתחיל טיפול מיידי בצורת הפניה שלו והכבוד שלו לאשתו. אם הוא דתי מאד, תפנו אותו לרב מתאים שיכוון אותו צעד אחרי צעד כיצד מדברים לאשה וכיצד פונים אליה בכבוד.

אני מכירה מקרה דומה שאם היו מעמידים את הבעל על ההתחלה על טעותו, הם לא היו מתגרשים, כי היה מדובר בבחור שהיה סיכוי לתיקון התנהגותי אצלו אבל אחרי שנים של השפלה האשה כבר לא מוכנה לשמוע יותר על תיקון.

אז אל תחכי, תתיעצי עם מי שצריך ותטפלי בזה עכשיו.

אם הבחור בסביבה אחרת מתנהג נורמלי ורק אצל אחותך לא מתנהג יפה, אז יכול להיות שטיפול מכוון התנהגותי יכול לפתור את כל הבעיות. אולי הוא בכלל לא מודע לכך שיש שפה אחרת בין איש לאשה.

אם הוא לא מוכן להתחיל לטפל בעצמו - לא נעים להגיד אבל תתחילו להסביר לאחותך שיש חיים אחרי גירושים עם ילד אחד. אני מכירה אנשים שהתחתנו שוב והגדירו את החיים שלהם כמעבר מגהינום לגן עדן.

אל תשאירי את אחותך ככה, סובלת, כי בסוף ה י א לא תסלח לך ולא תבין איך הפקרת אותה ככה.

תהיי אסרטיבית, תערבי את כל מי שרק אפשר. מדובר באחותך. תצילי אותה!

כי לאשה צעירה עם ילד אחד יש הרבה יותר סיכוי להתחיל מחדש, אבל אחר כך עם חמישה ילדים - מה יהיה עליה???

לחנהעוד מישהי

בס"ד

התגובה שלך נגעה בנפשי, שכן ניכר שהנסיון שאת מדברת מתוכו חי וכואב בתוכך.

אך עם זאת חשוב להבין שגם כאשר אנו רואים מקרים שנראים לנו דומים מאד למה שעברנו, זה לא אומר שזאת המציאות.

אנו יכולים ללמוד האחד מהנסיון של השני, אך צריך לזכור את המגבלות שלימוד כזה טומן בתוכו, ולא להסיק מסקנות שהיו נכונות אולי במקרה שלנו, אך לא נכונות במקרה אחר.

למשל הדוגמא עם הטלפון, אם היית קוראת ללא התרגשות, ניכר לראות שזאת האחות הקטנה שבוחרת לשים את אח רוזנת על רמקול, כי ממקרא המכתב נראה שדווקא כשהרוזנת מגיעה להרצאה על זוגיות האחות הקטנה שמה על רמקול. נראה שאין לה את הסבלנות לשמוע הרצאות, ויכולות להיות לזה איספור סיבות. מצד שני לבעל אין שום דרך לדעת מתי השיחה בין האחיות מגיעה להרצאת זוגיות וככל הנראה זאת הבחירה שלה. במקרים בהם הבעל אלים ולא מאפשר שיחות הוא דורש שזה יהיה על רמקול (ולעיתים גם מרים את הפלפון שם על רמקול ונותן לה לענות) מההתחלה.

את המסר שלי לרוזנת שלחתי באישי, אך לך הייתי רוצה להציע לעשות תהליך עם עצמך בקשר לנסיון החיים שעברת. כשעובדים עם מטפל זוגי בתוך הנישואין גם אם זה מקרה קיצוני שלא מגיע לשלום בית חרף המאמצים, בני הזוג שניסו ועשו עבודה נפשית, עם מדריך, לומדים לראות את הדברים בצורה נכונה יותר. (כמובן מי שהיה פתוח לשינוי פנימי ולמסרים של הפגישות). במקרה כזה מי שעבד על עצמו גם אם יתגרש יעבור את זה ממקום בריא ושלם יותר. לעומת זה בריחה מבעל אלים ללא עבודה נפשית, יכולה להשאיר את פצעים פתוחים ומוגלתיים. גם כשכלפי חוץ נראה שהכל בסדר. לכן גם אחרי גרושין מאד מאד חשוב לעבור תהליך אמיתי, עם עזרה מקצועית ברמה המתאימה, ולעבור את השינוי שיביא להתחלה חדשה בריאה ומאושרת.

אני לא רוצה להיות נביאת זעם, אך הסטטיסטיקות מראות שנשים שלא עברו תהליך מודע של שינוי פנימי עלולות למצוא את עצמן שוב עם בעל אלים. וגם מי שחושבת שעדיף להישאר לבד, ולא להתחתן כלל אחרי גרושין (והרבה פעמים כך מרגישים בהתחלה, ולעיתים גם שנים רבות) הכאב הזה זה לא משהו שבריא לסחוב בנפש.

את כבר לא סובלת ממנו פיזית, אין סיבה להמשיך את הסבל הפנימי.

מעריכה מאד את האכפתיות שלך, את הרצון לעזור, וכן ראיתי גם דברים מאד אמיתיים ונכונים בתגובתך, אך מעל לכל ניכר היה הכאב שלך, ולכך הגבתי.

עוד דבר גם ברגעים הכי כואבים וחשוכים של החיים כדאי לזכור שהקב"ה איתנו, עושה הכל למעננו, ורוצה לראות אותנו יוצאים מכל זה מחוזקים ומאושרים.

ולא רחוק היום בו נאמר בפה מלא :"אודך ה' כי אנפת בי". האמונה בכך שה' רוצה את טובתנו גם כשהמציאות נראת הכי רעה שיש, מקרבת את גילוי הטוב הפנימי שצפון בה, וביכולתה להפוך את הנגע לעונג. בהצלחה רבה בשורות טובות. 

 

 

זו הבעיה היסודית בהרבה עצות כאן,ד.

שאנשים טובים, מלאי רצון לעזור ו"להציל" אחרים מגורל דומה לשלהם - בטוחים על סמך סימנים מועטים שזה בדיוק מה שקרה אצלם.

בערך כעוצמת ה"חויה" שעברו - כך מידת הדריכות לזיהוי דומה. אפשר גם להבין מדוע.

אך אם הזיהוי מוטעה - ה"כוננות" המוגברת עלולה גם ליצור בעיות ולא רק לפותרן.

 

על כן, אולי כדאי שאנשים יקדימו משהו בסגנון "אני מכיר כך וכך. אם זה דבר דומה - משמעותו כך וכך. כמובן, אינני יכול לדעת בוודאות שאכן זה אותו דבר רק על סמך הנתונים שהוצגו".

 

באופן כזה, מצד אחד ישתמשו בנסיונם באמת כדי לעזור ולהתריע.  ולאידך - ייצרו אוירה של זהירות ממסקנות חפוזות.

 

ואגב, לעיתים עבודה עצמית, במודעות עצמית, יכולה לעזור לא פחות מ"מטפל". תלוי במציאות ובאדם.

בקשר לעבודה עצמיתעוד מישהי

בס"ד

כל שינוי חייב להיות עבודה על מודעות, אך אם המקום שאדם נמצא בו באמת בעייתי, צריך מישהו חיצוני שיעזור לעבור את התהליך. על זה נאמר "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים".

גם הרצאות שיעורים וספרים הם בבחינת משהו חיצוני שיכול לעזור.

לעיתים גם חבר טוב וחכם יכול לעזור. לשמוע את התובנות. לשקף. לשאול שאלות.

האפשרות לעשות זאת לבד לענ"ד תלויה בעיקר ביכולת של האדם להסתכל על עצמו בעין אמיתית  ואובייקטיבית, ולרוב לפתח מבט כזה על עצמך זאת עבודה בפני עצמה. יש מעט מאד אנשים שיכולים לעשות את זה לגמרי לבד, הבעיה היא שגם מי שלא יכול הרבה פעמים משלה את עצמו שהוא יכול.

בכל אופן זה הנראה לענ"ד.

אכן,ד.

אך לאידך - לעיתים ההיסמכות שכ"כ התרגלו בה בעת האחרונה על יועצים-מבחוץ, גורמת בעצם להפחתת העבודה העצמית, האחריות העצמית וגם האמון ביכולת וממילא גם קצת החלשתה..

יש צדדים לכאן ולכאן.

ובוודאי העבודה של האדם להיות "שׁם את דרכיו" אינה אמורה להתחיל מזמן של משבר, אלא שימת לב תמידית, כהדרכת המסילת ישרים, וממילא יותר סיכוי שיהיה מודע גם בעת בעיה.

ויש גם דקויות שאיש מבלעדיו אינו יודע..

 

ראיתי לנכון רק להדגיש גם את  הצד הזה.

ובאמת כל מקרה לגופו.

בקשר לזהונסי

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

דרך אגב - לא מדובר בכלל בנסיון החיים שלי...אנונימי (פותח)

מדובר על מישהי שאני מכירה.

לי קרה משהו דומה אבל עם בחור שיצאתי איתו ולמזלי זה נגמר. היום ב"ה אני נשואה באושר.

 

ולגבי מה שכתבת - אני מכירה כבר כמה סיפורים על נשים שאמרו להם שלא צריך להסיק מסקנות, ושזה לא דומה למקרים אחרים ושיחכו ויטפלו בעצמן ובסוף זה נסחב ונסחב עד שהיה כבר מאוחר.

לפי דעתי עדיף להעלות דברים על השולחן בשלב מוקדם ולגלות שטועים מאשר לקוות שיסתדר.

גם שימי לב לציטוט:  "או שהוא זורק לה"תנקי כבר את הבן שלך.." הוא גס רוח כלפיה והיא עצובה. יושבת עם כתפיים שמוטות". זה נראה ונשמע בפירוש כמו משהו מאד מאד לא בריא וכמו תיאור קלאסי של אישה שסובלת מאלימות מילולית.

 

אני ממליצה לכל יועצי הנישואין למיניהן להבין שאלימות מילולית הורסת חיים והורסת את כל האישיות, ולכן במקרים כאלו יש צורך להיחפז ולהסיק מסקנות ולא להרגיע ולמתן. כי כל יום כזה וכל שעה כזו הורסות את החיים של אותה האישה.

תחשבו לרגע מה הייתם עושים אם זו היתה הבת שלכם. מדובר ממש על פיקוח נפש.

 

 

שמחה לשמוע שב"ה את נשואה באושר,עוד מישהי

בס"ד

והרוזנת כבר תבחר מה נראה לה הכי נכון למצב של אחותה.

ושיהיו לכולנו בשורות טובות.

האמת, אני עדיין מבולבלת.רוזנת

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

ויש כאלה שההתערבות הבוטה וההיחפזות בהסקתד.

מסקנות הרסה להם.

 

המסקנה היא שאי אפשר להסיק דרך שני משפטים באינטרנט.

 

צריך להכיר במה מדובר.

 

ולא ראיתי כאן אף אחד שהציע "לחכות שיסתדר".. הציעו איך לעזור בצורה שיש סיכוי שתעזור, ולגשת בצורה שיש סיכוי שתתקבל, ולהיות יכולה לדעת מצב בצורה שיש סיכוי שאכן תדע אותו ולא "תשער".

כל כך הרבה תגובות אמציאנאליות.מעשיה נאה

במיוחד הלגלוג על המדינאי שלא  ממש כיבד את המלגלג.

כל אחד נסחף עם רגשותיו ובטוח בחכמתו הגדולה שהוא יודע הכל. לא הרבה ייצא לנו עם גישה כזו.

רוזנת: מה בעלך אומר?אנונימי (פותח)

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תגובה מהממת!יעל...אחרונה

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנותאחרונה

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטהאחרונה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

מחפשת המלצה לצימר ברמת הגולןשלומית.

לזוג.

תודה רבה!!