יש תקופות אצל כל אחת זה שונה, הורמונים...

חוסר רצון קירבה לבעל.. בעז"ה יעבור 

אין מקום לשאול למה והאם אלא איך. (לפחות במצב שאת מציגה)

איך להתמודד עם הבעיה ולא האם הייתי צריכה להתחתן איתו.

קודם כל נסי להיזכר למה החלטת להתחתן איתו

יכול להיות שהקטע הייבש שלו היה כ"כ שולי לעומת המידות הטובות שלו והכבוד שהוא מעניק לך.

היום ממש חשוב, לשמוח בבעל ולדעת להנות איתו יחדיו.

אין מקום להגיד 'הוא לא מה שרציתי'.

נסו לדבר על כך, נסי לפתוח אותו יותר, לעשות דברים כיפיים ביחד.

אני יכולה להעיד על עצמי שבתחילת הנישואין בעלי לא ראה את כל השטותניקיות(כפי שהוא מכנה) כמו שהוא רואה היום

והוא כן היה רואה את זה כשהייתי חוזרת לבית הוריי, היום כבר פתוחים יותר וזה גם קיים כשאנחנו לבד.

אתם רק בהתחלה והבושה והחסימות עדיין קיימות. לאט לאט יורדות המחיצות ונפתחים יותר.

בקשר להיריון- המון מזל טוב ובהצלחה.

חוסר חשק ודברים כאלה, כנראה שזה דבר טבעי וזה עובר בהמשך.

ובקשר ללהיות בלעדיו, כמו שאמרתי אתם בהתחלה, יש כאלה שמההתחלה לא יכולות רגע בלי הבעל

ויש כאלה שממש לא. ההפך לדעתי כל החיים היית בלעדיו, היית לבד, היתה לך הפינה השקטה שלך

פתאום התחתנת וזה התבטל, קצת קשה להכיל את זה ולוקח זמן להתרגל.

אני חושבת שרוב הזוגות הבריאים אמורים לעבור תהליך שכזה

שבהתחלה לא ממש קשה בלעדיו, ואם ישנים לילה לבד זה לא ביג דיל

ואחרי זמן מה זה נראה בלתי אפשרי.

הרבה סבלנות ועמל משותף. בע"ה בהצלחה.

קשה לתת חוות דעת רצינית בלי להכיר אתכם באמת.

מכל מקום, זה מרגיש לי מאוד חזק שאת לא כל כך מכילה אותו. ומן הסתם את משדרת לו את זה. כשאת מתנהגת כך, וודאי שהוא לא ישתנה.

את מאפשרת לו לקבוע את מצב הרוח שלך, - דבר שבעצם תלוי בך ולא בו. זכותו להיות "כבד" ולא "מצחיק".

ברגע שתביני שרק את אחראית על מצב רוחך, והוא לא יכול כלל לפגוע במצב רוחך, יפתח פתח להתקדמות.

כמובן שתמיד יש את האופציה ללכת לבעל מקצוע בתחום.

בשבע ברכות מברכים ''שמח תשמח רעים אהוביםשמחך יצירך בגן עדן מקדם''

אופשר לשאול-

למה כמו בגן עדן?מה היה שם ככ מיוחד?

והתשובה היא שכמו שבגן עדן היו רק אדם וחוה,והיה ברור להם שהם אחד של השני-

כך כל זוג שמתחתן,צריך שתהיה לו את ההרגשה הזו- רק הוא הזיווג שלי!!
אם עמדתם בעינים בורקות מתחת לחופה אז זה זה. זה האיש שלך.

אפשר---

לדבר, לשתף, לייעל את הזוגיות..בעזרת ה'.

מאחלת עוד הרבה שנים של זוגיות טובה ומאושרת בס''ד!!!

וח''ו, כמובן שלא מדוברק על מקרים חריגים מאד של אלימות חס ושלום או משהו כזה..

ב"ה

הנחת היסוד הבסיסית בחיי הנישואים היא שזה הוא- זה האחד היחיד והמיוחד שלך שנועד רק לך!!!

וקצת מנסיון אישי- אני הוא הכבד אצלנו (אויי בגילנו המופלג.. 32) אך לומדים להכיל ולהבין, ובעיקר על ידי שיחות בנחת, בנעימות בלי נסיון להכתיב או לשנות את השני.

ולזכור גם שזה הוא, זה בעלי עם כל יתרונותיו וחסרונותיו, זה האופי שלו וזו האישיות שלו.

בהצלחה!!

[ואגב, אני לא בטוח שכל "מצחיק וכייפי" ממשיך להיות כך גם אח"כ.. ואולי אחד כזה לא היה "תומך ועוזר" והיית מתלוננת על זה..].  אולי עין טובה על הטוב הרב שציינת בו - יקל גם על הליכה שלו לקראת כיוונך ה"קליל" יותר.

כמובן -איני "קובע" כלום - זה נושא אחראי מידי. רק כיוון לחשיבה.

וגם שם זו היתה "מחלוקת לשם שמיים" - והיה ניכר שכתבת מ"דם ליבך", גם אם לגמרי לא הסכמתי לאופן ה"איבחון" והגישה הראשונית.

חבר לעבודת ה' .... לא ? ( נקודה למחשבה

בכל אופן בהצלחה זה נשמע חלומי בעל עם מידות טובות ( חסרים כאלה ...

אל תשכחי שאת בתחילת הנישואים שיהיו לך ילדים את פחות תצטרכי את הבעל ועוד 20 שנה את תשמחי על כל קורטוב של מידה טובה ושוב בהצלחה !

פעם הכל היה מובן מאליו, התחתנתם, זה מה יש לטוב ולרע,

אז במקרים חריגים, יתכן וזה היה שלילי אבל אצל רוב הזוגות

יכלו הרבה יותר בקלות להסתכל על כל התכונות הטובות ולהגיד

לקב''ה תודה על בן הזוג שנתת לי!

היום לעומת זאת, כשרואים את חוש ההומור אצל בעלה של ההיא

ואת הספונטניות של ההוא אומרים חבל שבעלי לא כזה..

ושוכחים שהוא מכבד אותך ואוהב אותך (למרות הקשיים הנפשיים שלך

וגם זה כשלעצמו - להכיל את השני בכל מצב -מאוד לא פשוט)

ועשיתם את הבחירה הזאת ביחד, כנראה שיש סיבה ומסובב לכך,

וכמו שאמרו פה לפני, אחרי החתונה אין טעם לשאול האם,

כי כבר בחרתם (ולא מדובר במקרה קיצוני)  אלא איך מתקדמים הלאה.

נכון, בהריון יש חוסר חשקים ושינויים במצבי רוח וחוסר סבלנות.

אבל באמת, זאת תקופה שדורשת קצת יותר עבודה עצמית,

יש כל כך הרבה זוגות שהיו ''הזוג המושלם'' לפני החתונה, ואחרי..

לא מסוגלים לנהל מערכת יחסים מכבדת ואוהבת..

חבר לחיים הוא מי שיאהב אותך למרות הכל, יכבד ויוקיר,

שתוכלי לגדל איתו ילדים ולעבור משברים,

פחות ורוד מהוליווד אבל מתכון לחיים טובים ומאושרים,

בהצלחה חמודה!

לפעמים קשה לנו שיש פער בין המציאות לבין הרצונות והדימיונות שיש לנו, אבל העבודה שלנו היא לא לשקוע במה שהיינו רוצות. העבודה שלנו היא לראות את מה שיש ולהודות על זה. לראות את חצי הכוס המלאה (נראה לי שאצלך זה הרבה יותר מחצי).

את כותבת בעצמך שיש לך בעל טוב, אוהב ותומך. את יודעת איזה אוצר זה??? את יודעת כמה זה לא מובן מאליו??? בזמן האחרון שמעתי על כל כך הרבה מקרים של בעלים אלימים, לא מכבדים לא תומכים. תראי את כל הטוב שיש בו. 

יש בו מידות יקרות כל כך שעליהן מושתת הבית ובזכותן גדלים ילדים בריאים נפשית, בעלי מידות טובות ויראי שמים. זה הבסיס לזוגיות ולהשראת השכינה בבית!

האם שמעת מעולם שחוש הומור הוא חשוב כל כך כמו מידות טובות? לפעמים יש אנשים מצחיקים ושנונים שיכולים להרוג עם הפה שלהם, הם עוקצניים ודוקרניים. אני בטוחה שיש הרבה נשים שהיו מתות להתחלף אתך. ברור שכיף יותר לחיות עם מישהו מצחיק, אבל כשזה מגיע לעיקר הדברים בחיים, כשצריך עזרה ותמיכה, חוש ההומור לא עוזר. אז מתגלות (או לא מתגלות) מידות טובות.

דווקא נשמע לי שאתם די מאזנים אחד את השני. זה טוב שצד אחד הוא כבד וקמצן והצד השני קליל ולא מחושבן מדי. ככה הדברים מתאזנים. כששני בני הזוג מושכים תמיד לאותו כיוון זה לא חיובי. 

זה הזיווג שלך, ועם כל אדם שהיית בוחרת להתחתן הייתה לך עבודה. זוגיות נבנית מתוך עבודה ועמל. דם, יזע ודמעות! כן! תשאלי את כל הנשואים. תמיד יש נקודות חיכוך, הרי אנחנו שונים כל כך, החל בזה שנפש האיש שונה כל כך מנפש האישה וכלה ברקע השונה של כל אחד.

חוץ מזה, כמו שכתבו לך, בהיריון ההורמונים משתוללים וגם מצב הרוח, אז בהחלט אפשר להאשים את המצב (הטוב והמשמח אחרי הכול). 

אולי תעשי רשימה של כל הדברים הטובים שיש בבעלך? זה ממש יכול לעזור לך לראות אם אולי נפלת לחולשה רגעית או לנקודת הסתכלות שלילית שקשה לך להשתחרר ממנה. 

בהצלחה רבה!

תתפלי לד' שיעזור לך. לא התחתנתם במקרה ואין שום טעות. רק צריך עבודה (כמו שכולם צריכים).

נשיקות לך, זה לא קל אבל אפשרי. העבודה הזאת בונה אותנו, מבגרת אותנו וגורמת לנו להתקדם ולהיות טובים יותר.

מסכימה עם הכותבים לפני. אם לא זה מה שמפריע לך, יהיה משהו אחר שלא יהיה מושלם. (גם אם היית מתחתנת עם משהו אחר)...

החכמה בחיי נישואין טובים היא לא לצפות מהשני, אלא מעצמי, ולקבל את השני עם החסרונות והיתרונות שלו, כמו שהיית רוצה שיקבלו אותך!

שכתבת פה למעלה! ממש כל מילה בסלע!

בעידן של דמיונות אנחנו בונות הרבה פעמים דמות אידיאלית בראש מתוך רצון שהוא יהיה גם X וגם Y וגם Z...ועוד יותר קשה, כפי שכתבו פה לפניי, כשרואים שבעלה של ההיא הוא ממש X ובעלה של האחרת הוא לגמרי Z וכמה זה מדהים ומיוחד והלוואי עלינו גם...

אופי אולי לא משתנה מקצה לקצה אבל יש קצב של קשר שנבנה, הרמוניה משותפת שנבנית ממיזוג של 2 אנשים בעלי אופי שונה...ואני מבינה אותך שזה כול להיות קשה ומעצבן אבל כמו שכבר אמרו חכמים ממני- זה האיש שלך וב"ה את נבונה מספיק בכדי לדעת גם למנות את תכונותיו החיוביות והנהדרות...אז לפעמים מתגמשים קצת, זה מה יש...תחשבי שכל אחת מאיתנו גם אינה עומדת בסטנדרט של אידיליה ולכל אחד יש מה לשפר ובמקביל- דברים שלא ישתפרו או ישתנו אלא יישארו כפי שהם.

הייתי מציעה בכל זאת לנסות לצאת מהמחשבה של "אני לא מאושרת". כי נשמע שאת כן שמחה ב"ה בנישואים שלך ובבעלך אלא רק מרגישה וחווה תסכול ומעט מרירות על הפער שקיים בין הציפיות שהיו לך לבין הבעל שהתחתנת איתו בסוף. וזה מריר לפעמים, וטיפה קשה ודורש עבודה עצמית- אבל מה זה זוגיות אם לא עבודה? ואל תחשבי שלכולנו קל לשבת בבית ולכתוב את המילים האלה- אני מניחה שכל מי שאומר וכותב את המילים הללו, של "זוגיות זה עבודה" וכו' וכד' זה אנשים שחווים את אותם התסכולים או תסכולים אחרים בזוגיות היומיומית שלהם..לכל זוג יש ניסיון, זה כמובן לא פשוט פתאום למזג את כל החיים שלנו עם יצור אחר שעד לא מזמן בכלל לא הכרנו...לא פשוט אבל נשמע שאת בעצמך מודעת לזה שזה שווה את המאמץ.

הוא לא קופצני? סבבה! אז כשתלדי בע"ה, את תהיי הקופצנית! מי אמר שקצת גיוון זה רע? לגבי משיכה- קחי בחשבון שבהריון, כל העניין הזה יוצא משליטה ופרופורציה ורק מעצם ההשתוללות ההורמונלית יש סיכוי סביר ביותר שתמצאי את עצמך לא נמשכת אליו לתקופה מסוימת או הרבה יותר עצבנית עליו מברגיל. הגיוני מאד שאחרי ריב מסוים תרגישי כעס חזק יותר ממה שאת רגילה וקושי גדול יותר להרפות מהכעס והתסכול- וזה לגיטימי, כל עוד אתם מדברים על זה. כל עוד יש מודעות שהרבה מזה זה הורמונים וכל עוד את אומרת ומדברת על מה מפריע לך. את בעצמך אומרת שהוא מתחיל להשתחרר- וזה קורה. אנשים לאט לאט מתרגלים לסגנון חיים אחר ממה שהם חוו עד עכשיו וגם אנחנו מצידינו צריכות להבין שהם עוברים  ת-ה-ל-י-ך, הסתגלות לצורת חיים חדשה ממה שהכירו עד עכשיו שדורשת מהם להבין כל מיני סוגיות ונקודות ממבט אחר..

העיקר- לדבר ולשתף, ולהאמין בקשר שלכם!!! וכמובן להתפלל ולסמוך על ה' שהוא מוביל בדרכים הנכונות...

אסור להתחתן בלי אהבה.

אם לא אהבת אותו כשנישאתם למה בכלל עשית את זה?

אם מקווים שהאהבה תבוא אחר כך, שתצליחו לעבוד על זה - או שתצליחו או שתסבלו כל החיים.

מה זאת התגובה הזאת? זאת תגובה ממש מייאשת ומקוממת! 

איך הסקת שהיא התחתנה מחוסר אהבה? היא לא כתבה על כך דבר! מה זה "תסבלו כל החיים"? אתה נביא זעם?

ידוע שיש עליות ומורדות בחיי הנישואין, ויש תקופות שמרגישים שהאהבה נגמרה, אבל זה רק סימן לכך שצריך לחדש את האהבה ולמצוא אפיקים חדשים להשקיע בקשר. זה קיים אצל כולם. אף אחד לא חי "בעושר ובאושר עד עצם היום הזה" במשך כל ימי חייו, זה רק באגדות.

חוץ מזה האם יש אהבה אמתית לפני שמתחתנים? בעיניי אין דבר כזה, זאת אשליה. יש משיכה, יש חיבה גדולה, אבל לא אהבה! אהבה צומחת מתוך עמל, השקעה וויתור. לפני החתונה אין מחויבות זה לזה ולא חיים ביחד. האהבה צומחת בנחת בשגרה, בחיים האמתיים.

כל זוג שיש לו בסיס חיובי והגיע לנקודת משבר יכול להתרומם ולהיחלץ ממנה. אולי צריך קצת הכוונה מבחוץ, אבל עם רצון טוב אפשר להגיע לשלום בית ולאהבת אמת.

בהצלחה! 

ססמאות של ילד שעבר את האידוקטורינציה הרגילה של תרבות המערב..

במגיבים אבל הרגשתי שהפעם זה עבר את הגבול.

בהחלט יתכנו מעלות ומורדות באהבה אבל אם זה קורה לאשה צעירה בתחילת נשואיה זה סימן לא טוב.

לכן אני מציע לאנשים להנשא רק אם הם באמת מאוהבים בבני זוגם ולא לחכות שאי פעם בעתיד אולי תשרור ביניהם אהבה.

במקרים רבים זה לא יקרה ואז הם צפויים לחיים רעים ומייאשים.

הנישואין, כי עדיין לא הכירו מהו "איש" ומהי "אישה".

גם אני כיום, אע"פ שמבינה את בעלי וב"ה הקשר בינינו מצוין, מרגישה שבעל אינו חברה (בתחילת הנישואין אולי לא) אבל בהמשך, הוא בטרדות הפרנסה (ומה לעשות, זה טבע העולם) ואישה עם הילדים, משתפים זה את זה ומבינים ועוזרים זה לזה, אבל אין כמו חברה לדבר עימה. היא בראש שלך.

איש ואישה כמה שהם חברים טובים זה לא אותו הדבר. בודאי שיש להעמיק הקשר וללמוד ביחד או לטייל וכו' וכו', אבל אולי היא חושבת שהוא צריך להיות כמו חברותיה,

נכון יש גם עניין של אופי של גבר, אבל אני מבינה את אכזבתה, היא תתרגל ותמצא בו בע"ה את התכונות הטובות.

וגם - יעוץ זוגי זה חשוב. כולם צריכים. לכולם יש התמודדויות ולכולם יש מה ללמוד בנושא. לא יודעים הכל, גם מי שחושב שיודע הכל על תקשורת זוגית.

בס"ד

 רגשות זה לא דבר שניתן לבנות עליו שום בניין בעולם, וזאת מהסיבה הפשוטה שרגשות בטבעם זקוקים להזנה תמידית. 

ניתן ללמוד זאת מהמצווה "ואהבת את ה' אלוקך"- הרמב"ם מסביר שאנו צריכים להתבונן בגדלות ה', וכך נגיע לאהבה כלפיו. ז"א אהבה נכונה ואמיתית נוצרת על ידי התבוננות שכלית והבנה כמה שהמציאות של האהוב חשובה לנו, כמה הוא טוב, כמה הוא משלים אותנו וכ'. כך למעשה כל רגש ניזון ממה שאנו מאמינים וחושבים. מי שיחשוב כל העת על החור באוזון, שהולך וגדל, והקרינה שמתעצמת, והקרחונים שנמסים מן הסתם יכנס עם הזמן לחרדות סביב הנושא. 

אך כאשר אדם מפסיק לחשוב על הדברים האלו ומסיח את דעתו מהם, הרגשות דועכים ואף נעלמים.

כך גם באהבה. אם אדם יחשוב שבגלל שהוא "מאוהב", ומטבע הדברים מסונוור(כי על כל פשעים תכסה האהבה) ועל בסיס זה הוא מתחתן זה עלול להיות מסוכן מאד, כי בחיי היום יום הרגשות נשחקים, ואם הבחירה לא הייתה שכלית, ומבוססת על התאמה אמיתית בתכונות, בשאיפות, על תקשורת נכונה וכ', אין בסיס לקשר. כשמאוהבים לפני חתונה, יכולים לחשוב אחד על השני כל היום, כי בעצם אני עם עצמי, אני לא נדרש להתחבר באמת עם אף אחד. לא נדרש לפנעות מהאגו שלי, מהאנטרסים וכ'. אני עם עצמי ועם חלומותיי, ובן הזוג בסה"כ מככב בהם.

כשזוג כזה מתחתן ומגלה שהאהוב הוא לא כמו בחלומות שלי עליו זה שובר את הלב... ואת הקשר. לעומת זאת קשר שמבוסס על התאמה, על תקשורת, על הבנה, ובחירה שכלית שמלווה אליה רגש נעים, אך לא "התאהבות הסטרית" אלא ראיה מציאותית של בן הזוג, תהפוך לאחר החתונה לבסיס אמיתי. כי כשיש בבן הזוג תכונות שאתה מאד מעריך, ואתה רואה את זה ביומיום, באופן טבעי האהבה לא דועכת, שהרי כאמור הרגש הוא תוצר של עולם המחשבה שלנו... (כמובן כל עוד לא מקבלים כל דבר טוב כמובן מאליו) לעומת התאהבות שבנויה על דמיון שסוחף אותנו למצבי קיצתון רגשיים, אך כשפותחים עניים מגלים שבכלל לא הכרת את מי שאתה "מאוהב" בו..      

היכולת לאהוב היא אחת התכונות האנושיות החשובות ביותר.

ואין לבלבל ולערבב בין אהבת בני זוג לכל שימוש אחר במילה אהבה.

אפשר גם לאהוב כדורגל או לאהוב את אמא אבל זה בשום פנים לא כמו אהבה בין בני זוג.

בס"ד

כמה דברים:

1 כשקראתי את תגובתי ראיתי שאכן חסר בה נדבך חשוב. כל התנאים שמניתי(הבנה, תקשורת וכ') הם הבסיס שעליו יכולה לצמוח אהבת אמת. כשהקשר נכון האהבה כל הזמן צומחת. (גם אם יש עליות ומורדות, הירידה היא לצורך עליה). כשהתחתנתי, חשבתי שאני אוהבת את בעלי. כיום-עשר שנים אחרי מצחיק אותי לחשוב שרגש כה בוסרי היה נראה לי אהבה, לעומת עומק הרגשות כיום.

2 יש הבדל מהותי בין להתאהב במישהו, לבין לאהוב אותו. התאהבות קשורה יותר בדמיונות שלנו, החלומות וברצונות שלנו, שלדעתנו מתגשמים בבן הזוג. בהתאהבות העיקר זה אני. האני המרגיש המתלהב וכ'.

באהבה אני יכול לשים את עצמי בצד ולראות את השני. כדי לראות אותו באמת אני חייב לא להיות מסונוור מעוצמת רגשותיי, אלא להתרכז בו, במי שהוא במהות שלו. בפנימיות שלו. אני פחות עסוק בלהתלהב כמה שאני אוהב, אלא מפנה מקום בתוכי להכיל את בן הזוג. מתעניין בו באמת. קשוב אליו וכ'.

כשהקשר בנוי קודם על הכרות, התאמה, הערכה אמיתית, האהבה בהחלט תבוא. אין מצב שבו תראה מישהו שעושה דברים שאתה מעריך, שמבין אותך,שאתה מבין אותו, שכייף לך לתקשר איתו, שמזדהה איתך בקלות, ושאתה מזדהה איתו ולא תאהב אותו.  

אך כאשר ההתאהבות מופיעה לפני ההכרות, אתה נסחף אחרי רושם דמיוני וראשוני שלא מאפשר לך לראות את האדם השני.

לכן התאהבות לא יכולה להיות בסיס שעליו בונים. האהבה היא הרוח החיה שבקשר, אך היא דורשת תנאים כדי שתוכל לשרור באמת. לעומת זאת התאמה זה דבר טבעי שבאים איתו, שאני כמו שאני מתאימה להיות אשתו של בעלי כמו שהוא. (תמיד יש עבודה, אך בסיס ראשוני).

3 כל רגש צריך הזנה של התעסקות מחשבתית שמולידה אותו, ולכן כאשר הבסיס של ההתאמה טוב בהחלט ניתן ללבות את הרגשות, ולהעצים את האהבה. וזה באין ערוך קל יותר כאשר מתאימים. (אם כי אפשרי תמיד)

4. אהבה בן בני זוג זה המשל של אהבת עם ישראל והקב"ה, לכן בהחלט ניתן וצריך ללמוד מהן מהאחת אל השניה.

בשורות טובות וכל טוב!

אפשר לשחק עם המילה אהבה ולהגדיר אותה בכל צורה שרק רוצים אבל עם האמת אי אפשר לשחק.

והאמת היא שאם בני הזוג מאוהבים זה בזה יש להם סיכוי ופתיחה נפלאים לחיי נשואין מאושרים וארוכים.

ואם אין ביניהם אהבה בתחילת חייהם המשותפים אז עלולה לצמוח להם בעיה שתאמלל אותם כל החיים.

ברור שיחסי הזוג עוברים שינויים במשך השנים, אין אהבת הסבא והסבתא כאהבת הזוג הצעיר ואין אהבה אחרי עשר שנים כאהבת היום הראשון.

אהבה היא יסוד היסודות ואם לא אוהבים אז למה בכלל להתחתן?

בוודאי חשוב להתחתן מתוך שיש יחס אוהב, וזה בסיס חשוב לבנות על גביו.

ובאמת, אהבת אמת זה רק אחרי הנישואין ומתוכם. איש ואשתו. לפני כן זה רק "כיוונים".

וזה דבר שצריך לטפחו ולפתחו בסבלנות וב..אהבה.

ואתה צודק שלא דומה אהבת היום הראשון לאחרי עשר שנים: כשהדברים הם כמו שצריך - אז אחרי עשר שנים זה הרבה יותר עמוק.

אבל מה שכתבת לשואלת, על סמך כמה מילים, היה בוטה וחריף, וניכר מתוכו שכנראה נכתב לא על ידי בעל ניסיון.

כי גם בין אנשים שכן התחתנו באהבה יכולים להיות פתאום מצבים כאלה. ולא צריך להיבהל. הנשים שכאן, כבר רמזו על תחושות שמוכרות להן מתקופות שונות.  במצב כזה צריך עידוד וחיזוק ולדעת שהאהבה יכולה להשתקם ולהתעצם.  לעיתים (אולי לרוב?...) גם מתגלה ש"לא כל כך" הכירו מי שהתחתנו עימו - וגם זה יכול להיות פתח לבנין נוסף.

ובכלל, כלל חשוב ב"הלכות ייעוץ": עפ"י רוב כשמייעצים לתוך מצב קיים, חשוב לראות מה אפשר לעזור בו, במידת האפשר; ולא לייאש בבוטות, או להעלות תיאוריות לפי מה צריך להתחתן... שזה אולי מעסיק את הכותב, אך לא מסייע למתייעץ. הרי פה זה לא פורום נוג"ה או לנ"ו..  דומני שגם זה "הקפיץ" פה חלק מהקוראים.

וזה נכון אפילו אם לא היה מדובר במקרה כמו פה, שיתכן שכלל אינו נוגע לנושא האהבה שכתבת עליה.

ובכלל, הקב"ה מסובב דברים. כשנמצאים בתוך מצב - צריך לראות היכן הקב"ה רוצה להאיר פה ולבנות מתוכו(אם כי במצבי-קיצון, יכול גם להיות שההארה היא לא פה. אך זה כלל לא פשוט).

וכשנמצאים במצב של טרום-נישואין, ההארה היא בלמצוא את המתאים ביותר. ולא במקום הראשון ה"מאוהב". קודם כל, מידות ותכונות הולמות - ואז, גם כיוון של אהבה ורעוּת.  ראיתי באיזה ביוגרפיה שבאיזשהו מקום בחו"ל היו אומרים על מי שמתחתן מתוך "משיכה" בלבד, את דברי המשנה במסכת שבת: "בהמה נקנית במשיכה"....

ואגב - להתחתן, כי בונים בית בישראל. זה הערך העליון. לאהוב - כי כך בונים בית. והאהבה עצמה בין בני הבית לגווניהם - היא אכן הופעה של התוכן, האחדות, עדינות המידות, שבו שרויה השכינה, ביניהם. 

בס"ד

לאחר כל מה שנכתב כאן, ובעיקר ולאחר מה שכתב דן אינני רואה שיש עוד הרבה מה להוסיף.

רק לשאלתך "אם לא אוהבים למה בכלל להתחתן"- מתחתנים כי רוצים לאהוב. והראיה שהסדר הוא שאדם לא חי בעולם בשלווה, לפתע פתאום מתאהב ומבין שהוא חייב להתחתן, אלא מחפש את זיווגו, ומשקיע רבות בכך עוד לפני שהוא התאהב באשתו העתידית.

בכל אופן בהצלחה רבה לכל אחד במקום שבו הוא נמצא, נסמוך על מזווג הזיווגים שישלח לכל אחד את זיווגו בדרך המתאימה לו. 

כל החילונים מתחתנים מתוך 'אהבה בוערת' (טוב, זאת הכללה, אבל בכל זאת).

להבדיל (!!!), גם אצל הגויים זה ככה. אתה בטח יודעשמעת על שיעורי הגירושין אצלם. בניו יורק שיעורי הגירושין עומדים על יותר מ-50%, ולא מכלילים בזה את כל הזוגות הבוגדים/הלא-מאושרים שפשוט נפרדו או ממשיכים בשגרה.

אהבה בהתחלה לא מבטיחה דבר. רק עמל ועמל ועמל.

יש תרבויות וקהילות שבהן חוסר אושר הוא סיבה טובה לפירוק זוגיות. זה לא אומר שבתרבויות אחרות בני הזוג מאושרים יותר אלא שהגירושין הם עניין מסובך יותר או בלתי מקובל.

אי גירושין לא מצביע על אהבה ואושר, יש מדינות קתוליות שבהן עד לאחרונה הגירושין היו אסורים על פי חוק  ו0% גירושין לא מעיד על כך שהאוכלוסיה מאושרת.

לדעתי אין כלל ספק שלאנשים הנישאים מאהבה יש הרבה יותר סיכוי להיות מאושרים בנשואיהם מאשר אנשים שנישאו מסיבות אחרות ומתוך תקווה שבעתיד הם יאהבו זה את זה.

ולא קשור בכלל לשאלה שהועלתה כאן, רק לתיאריות שהועלו בעקבותיה -

ההרגשה שלי, בגלל שנישואין דורשים הרבה מאוד עבודה והקרבה, חייבים להרגיש לפני הכול שכאן שווה לך להשקיע, אחרת אם זה לא שווה את זה אז איך אפשר למצוא בפנים את הכוחות לעבוד כל כך קשה?

נראה לי שזה המקום של האהבה, צריכה להיות לפחות הרגשה מאוד מאוד ברורה שהאדם הזה 'שווה את זה' שיש בו מספיק דברים שמעריצים ונלהבים בגללם כדי שיהיה אפשר לספוג את הצדדים שיהיה קשה יותר להתמודד איתם. ואם יש אהבה גדולה בהתחלה או לפחות התלהבות גדולה מהבן אדם, זה נותן איזשהו בסיס שאפשר לחזור אליו בראש בימים יותר קשים ולראות שיש לי בשביל מה להשקיע, להיזכר כמה הוא מיוחד ומרגש אותי ויקר, וזה נותן הרבה כוח לעבוד בכל המצבים.

זה, ש"חוסר אושר", כלשונך, באחוזים כאלה עצומים - מראה ש"אהבתם" מראש לא היתה אהבה, או/ו שכל מושג ה"אהבה" שלהם עקום לגמרי: איזו אהבה היא זו שלמעלה מ50% ממנה מסתיימים בגירושין ללא אושר?....

ועל כן, באמת אין כאן כ"כ מחלוקת: בוודאי שאהבת אמת (לא פינטוזי התאהבות) בסיסית היא חשובה; אך היא באה להדגיש - להבנתי - את חשיבות העבודה עליה ועל פיתוחה בהמשך, שזה גם מראה שתופסים את מהותה האמיתית. 

לא על אהבה ולא על היעדר אהבה אלא על סוג של תרבות ואורח חיים.

לכן אולי צריך למצוא מדד אחר על מנת להעריך מה רצוי ומה מצוי ביחסים בין בני זוג.

לדעתי יש להבדיל בין אהבה רומנטית (דהיינו זו שבין בני זוג) לבין שימושים אחרים של הביטוי אהבה, אם לא נעשה זאת נמשיך לחזור על עצמנו ללא תכלית.

עדיין לא התנסה בנישואין, אם אינני טועה.

אז אולי הכי טוב לחכות אחרי הנישואין - ואז ייטיב לשפוט האם הגדרת "אהבה רומנטית" לגמרי מדוייקת או לא.

ובוודאי שאחוזי גירושין מעידים הרבה מאד. חבל לשגות באשליות: נכון שיכול להיות מצב שלא יתגרשו וזה יהיה בגלל מושגים חברתיים. אך שתהיה אהבת אמת ויתגרשו - זה לא נורמלי, מחלה נפשית.

ועל כן, בארצות שיש אחוז עצום של גירושין - זה אומר שלאחוז עצום אין אהבת אמת. והעירה "פטריה" - שזה דווקא בתרבויות שבהם מתחתנים כביכול "מתוך אהבה"...

מה זה אומר? במקרה ה"טוב", שהם באמת אהבו - והפסיקו עם הזמן, כ"נורמה".. מי שחושב שזה דבר "בסדר" כנורמה, שיבושם לו. לא זו דרכה של תורה. אנשים שיש ביניהם בסיס של יחס אוהב - עפ"י רוב יכולים לפתחו, לשכללו ולשקמו ע"י התנהגות מידותית נכונה. אלא אם כן - חוץ ממקרים חריגים - הם חיים בסרטים.. וכל האהבה שלהם זה דמיון הנאה: לקבל, לא לתת ולא לעמול את העמל המשמח שבבנייתה.

ובמקרה ה"פחות טוב" - זה אומר שבתרבויות ההם כל מושג האהבה (הרומנטי..) מעוות מעיקרו. הם מעולם לא אהבו באמת. הם רק רצו להנות מהרגשת ה"אהבה" אך לא אהבו את הזולת.

מה יותר באוש - אינני יודע...

ולכן - אחוז גירושין אומר הרבה מאוד. אומר כמעט הכל ("כמעט" - כי יש גם מקרים שמה אפשר לעשות.. גם זה מהשמיים).

ומנסה לאלפני בינה ממרומי נסיונו וחכמתו.

עדיף להתייצב אדם מול אדם בגבה העיניים ולא לנסות להקטין ממידתו בהערות מהסוג שאדוני משחיל בכל תגובותיו.

לעצם העניין עצמו, נראה לי כי אנו חוזרים על עצמנו ללא שום תוספת לקח.

אלא אני באמת חושב שבנושא זה הנסיון חשוב לדיוק במושגים. ורמזו על כך עוד כמה פה. וגם אני לא הזכרתי את ענין הנסיון "בכל תגובותי", אלא בזו ובאחת נוספת שזה היה ממש מתבקש.

ומה שכתבתי "כבודו", לא היה בציניות, אלא באמת כפשוטו - בגלל שבאתי להעיר על משהו ששייך לנסיון, אז שלא ייראה "התנשאות" כתבתי ביטוי כזה, בדרך כבוד. צר לי אם הובן אחרת.

ולא עלה בדעתי לנסות "להקטין ממידותיך", חלילה. אדרבה - טרחתי לציין את הבסיס עליו אני מסכים איתך.

ואם הייתי חושב שאני כבר "חוזר על עצמי" לא הייתי מגיב עוד; אך היה נראה לי שדווקא בתגובתך הקודמת ובהתייחסות אליה, היה משהו מאד חשוב להדגיש (בנושא אחוזי הגירושין).

ובהיות שמישהי פה העירה שניתן ללמוד דברים מנושאים שהתפתחו בשירשור זה, ראיתי לנכון לתרום את חלקי הדל לענין - ללא כל כוונה "להתנצח" דווקא איתך..

ותאמין לי שאני באמת מכבד אותך, וגם מבין היטב את הנקודה הבסיסית שרצית להדגיש, וכלל לא מזלזל בה. אלא אני חושב שהיא יצאה לכיוונים שאינם נכונים, שיכולות להיות להם השלכות מרחיקות לכת בנושא האחריות למאמץ הבנין, מול תרבות הבדיקה כל רגע "אוהב-לא אוהב" (נהנה-לא נהנה), שמחלישה את ההשתדלות לבנות זאת, גם כשזה עדיין אפשרי.  לכן התאמצתי לכתוב.

צר לי אם נפגעת, וסליחה. חלילה, לא עלה על דעתי. 

אין מחלוקת על כך שזוגיות מחייבת השקעה בלתי פוסקת אלא שאני מדגיש את חשיבות האהבה ההדדית עם הנשואין ומציע לא להנשא בלי אהבה ורק מתוך ציפיה שהיא תבוע בעתיד.

תמיד עדיף שיהיה דלק של אהבה כבר בהתחלה.

ויש פה דוגמה טובה, בלי להתכוון, איך גם מחלוקות בתוך משפחה יכולות להפוך למנוף חיובי...

שהרי מלבד המיוחד שיש ביחס בין איש לאשתו - יש שם גם צד פשוט של "בין אדם לחבירו", עם יתר - משמעות.

יישר כח.

אני לא מדברת על אהבה בשמיים וכוכבים נוצצים,

אלא על משהו בסיסי שכיף לי עם הבן זוג ,ושאני מרגישה שאני רוצה אותו ולא כשהוא לא נמצא אני מרגישה שיותר טוב לי....

ברור שהאהבה תלך ותגדל בעז"ה אבל צריך להתחיל ממשהו או לפחות שיהיה רצון אמיתי!!!

יותר טוב...

שלום לך,אני חושבת שצריך להפריד בין כמה דברים.

א'- חוסר חשק ושינוי מצב רוח בהחלט דבר שלמדתי שיש מין הטבעי שבהריון יש שינויים לא צריך לדאוג אך יש לשים לב שזה חולף

ב'- גם בעלי ואני הפכים לגמרי מה שאני הוא ההיפך בדיוק ויש דברים שהזכרת שגם אצלנו היו,

לקח לנו אומנם זמן ואחרי עבודה מאוד קשה ורצון לשותפות ועם הכוונה של איש מקצוע הצלחנו להתגבר וממש לאהוב את השוני אחד של השני ויותר מזה למדנו לקחת בצורה טבעית ולא בכםייה תכונות של הצד השני אל תתביישו לפנות לאיש מקצוע זה מדהים 

איני מכיר אותך וגם לא אותו. אינני פסיכולוג אלא זקן  לא מודרני. אני מציע שתנסי לשער מה עובר בראשו של בעלך.

הוא החליט להתחתן איתך כי מצאת חן בעיניו והוא אוהב אותך. הבעיה היא מה משמעות המילה "אוהב" במה מתבאת האהבה. למרבה הצער והבזיון המילה אהבה עוברת תהליך זילות עד עברי פיפחת. בעלך גולש באתרי חדשות סולידיים כדי להתעדכן במצב האוהלים, תאונות דרכים, פיגועים, דרכים חסומות וכו' ואז ללא הרף קופצות למסך כל מיני בחורים ובחורות, דוגמנים דוגמניות, שחקנים, שחקניות, זמרים, זמריות וכו' כל מילה שניה שלהם קשורה לאהבה בהטיות שונות . כמה הם אוהבים, מדוע וכו'. למחרת פתאום מופיעים הנאהבים בהרכב שונה . מה קרה? וכך המילה היקרה הזו הופכת  לשקר גס אשר קשה לו לבטא אותה בהקשר לאהובתו.

אולי הוא מבין שאהבה אינה מתבטאת במילים שדופות אלא במעשים לעזור לאהובתו למלא את משאלות ליבה לטובה. לצורך זה הוא צריך ללמוד מהן משאלות ליבה והאם הם לטובתה. ואולי זה מה שהוא עושה.אולי הוא לא מתיחס אלייך כאל צעצוע חדש ונחמד אלא לאוצר שיש לשמר ולטפח ולכן התנהגותו היא יבשה ואין בה קלות ראש.

את מספרת שאת בהריון מופיע גורם חדש בזירה והוא צריך לשלב אותו במערך השיקולים ולברר האם וכיצד המצב משפיע על משאלות ליבך ומה הוא צריך לשנות.

שבי עם עצמך . בשלב ראשון בררי לעצמך ואחר נסי להציל מבעלך מה גורם לו להתנהג בצורה המסוימת. 

בהצלחה. בשורות טובות ישועות ונחמות.

לא היחידה שגילתה אחרי החתונה שחיי הנישואין לא בדיוק תואמים לדמיונות שלה..

אני יכולה להעיד על עצמי שתארתי לעצמי בעל אחר לחלוטין. בהתחלה ניסיתי לגרום לו בכוח להיות מה שדמיינתי. באיזשהו שלב הבנתי שהוא זה הוא, ובהחלט יש לזה יתרונות רבים.  והדבר הכי חשוב, אבל הכי חשוב, זה שהוא אוהב אותי ומכבד אותי.  בסדנת זוגיות שהייתי בה אמרה המנחה לכתוב 20 תכונות טובות שיש בבן הזוג. אז את מוזמנת לנסות.   תתמקדי במה שיש ואל תשווי כל הזמן את המציאות עם הדמיונות והציפיות שלך.

לגבי חוסר חשק- טבעי לגמרי, לגמרי. במיוחד בשלושת החודשים הראשונים, אבל גם אחר כך. קחי את הזמן שלך, אל תיבהלי מזה.  יחד עם זאת תזכרי שהאישות היא בסיס לנישואין טובים, ולכן גם כשלא ממש מתחשק לך אל תוותרי על זה (אפשר הפסקות, כמובן, אבל זה טבעי לחלוטין, לחלוטין, שבן הזוג רוצה בזה יותר מבת הזוג, ובעיקר בהריון ראשון- שעבור האשה זה טורח ואילו עבור האיש זה עדיין חדש והוא מאוד רוצה את זה)

בקיצור, יקירתי, אני חוזרת על מה שכתבתי: תתמקדי במה שיש, ולא במה שאין.   אני מאלה המאמינים שנישואין מאושרים תלויים באישה.

בהצלחה!

בס"ד

שלום,

קודם כל אני מבינה את הרגשתך, לעניות דעתי כל אחד ואחת מגלים בשלב כל שהו בנישואים שבן הזוג זה לא בדיוק מה שחיפשנו. בעיקר כי מה שחיפשנו היה פרי דימיוננו. הדמיון הזה לא נובע ממשהו "רע" בדרך כלל, אלא מתוך שאיפה פנימית ועמוקה להרגיש יחידה אחת עם בן זוגך. לעיתים הרצון העמוק והטהור הזה להרגיש בגלוי שאנחנו נשמה אחת, גורם לנו לתיסכולים, כשבמציאות זה לא מתממש. כי אנחנו שוכחים שכדי לגלות את המציאות הפנימית הזאת שחבויה בתוכנו עליינו לעבוד קשה.

נחשוב לרגע כמה עבודה אנו צריכים להשקיע כדי לבטא את הנשמה שבנו, חלק אלוקא ממעל, ולרסן את החלק היצרי שבנו? וזה כיחידים. בעל ואשה זה נפש אלוקית אחת, אך גופים שונים... כדי להגיע לחיבור אמיתי צריך להתחבר לחלק האלוקי שבנו, להאמין, ולהתאמן על האמונה הזאת שבעלך הוא האדם הכי חשוב לך עלי אדמות. הוא החצי שלך, איתו את שלמה וכ'.

רק איתו את יכולה להגשים את יעוד נשמתך בעולם, ורק את יכולה לעזור לו לקיים את שליחותו.

דברי חוכמה וטוב טעם נכתבו לפניי, הוא בעל טוב ותומך, זה חשוב באין ערוך יותר מחוש הומור ושנינות וכ' וכ'. וגם ייעוץ זוגי יכול לתרום רבות בכל מקרה, אך מה שרוצה לכתוב לך זה קודם כל הסתכלות כללית, על בעלך ועלייך.

ובאשר ל"יובש" שלו, תשאלי את עצמך כמה שאלות:

1 האם תמיד הוא היה כזה? או שאולי עובר עליו משהו שמתבטא בחוסר חיוניות?

2 גם אם זה חלק ממנו, תנסי להיזכר לפחות בסיטואציה אחת שהוא זרם איתך בקלילות, ולא היה כבד כהרגלו.

3 תנסי לחשוב מה היה אז שגרם לו לפתיחות הזאת?

4 נוסף לזה יש דברים שניתן ללמוד.

אני מכירה זוג אחד שהבחור (אח שלי) היה הבן אדם הכי מחושב בעולם. הוא היה שונא שמפרים לו את סדר היום. לאחר שנה של קשר עם בחורה ספונטנית הוא נהייה פחות כבד. כיום הוא יכול בשיא הספונטניות לצאת לטיול בצפון, דבר שפעם היה מצריך ממנו התארגנות של שבועיים.

עוד דבר, חוש הומור זה משהו שקשור לסגנון אישי. את בחורה חייכנית ושמחה, ב"ה. תשמחי ותשמחי את בעלך איתך. בע"ה הוא יתרגל לסגנון ההומור שלך, לעולם המושגים שלך ויצחק וגם יצחיק אותך. תני לזה זמן.

אני מכירה מישהי שהבדיחות של בעלה היו עושות לה חשק לבכות היא בחורה מתוחכמת עם חוש הומור מעודן שנון ומבריק, והוא... בחור פשוט, טוב לב אך שנינות וביטוי מילולי בכלל זה לא הצד החזק שלו.(ואל תשאלי אותי איך הם התחתנו) הוא צוחק מבדיחות של  "עגבניה נדרסה אמרו לה בואי כבר יא קטשופ" ... היא עבדה על עצמה המון כדי לא לפגוע בו, וחייכה, עם הזמן הצפיה שלה ממנו לתחכום נעלמה לגמרי, והיא למדה לראות את הטוב בבדיחות שלו. (עצם זה שהבעל מחייך ומנסה ליצור אוירה טובה בבית זה כבר טוב, הילדים מתגלגלים מצחוק וכ') מצד שני היא גם המשיכה בסגנונה, השנון והשתמשה רבות בחוש ההומור שלה, לאט לאט השפה בבית הפכה להיות משותפת וגם הוא עלה רמה בצורת ההתבטאות. הדמיון במקרים הוא כמובן הוא לא ברמת היכולת המילולית של הבעל, אלא עצם העניין שעם הזמן נוצרת שפה משותפת, תחומי עניין משותפים וכ' העיקר זה הרצון שזה יקרה. הרצון להתחבר אל בעלך בעולם שלו. לשתף אותו במה שאת חווה, אך גם להתעניין באמת בו, בתחומי העניין שלו, אולי יש תחומים שמעניינים אותו ושם הוא כלל לא יבש? כולו שופע חיות ועניין? תתענייני בו.

הריון גורם לנו להיות מרוכזות בעצמנו. זה טבעי, זה חשוב בשביל שנהייה מודעות למצב הבריאותי שלנו, אך צריך להיות מודעת לזה ולא לשכוח שהבעל הוא קודם כל בן אדם שזקוק להשקעה שלך. תשקיעי בו, תתענייני בו, תשימי לב לכל תכונה יפה שבו, תתאמני על האמונה ששניכם זאת מהות אחת, ובע"ה כאשר משקיעים באדם כל כך הרבה כוחות נפש-גם אוהבים אותו. שנזכה לשמוע בשורות וטבו, שהאושר והעונג יחזרו למעונכם. ובגדול

ברגע שעסוקים בלקבל ולאהוב ולהכיל את השני - איך וכמו שהוא, וברגע שמרשים לעצמנו להיות אנחנו בלי ציפיות ו"הצגות", וברגע שמחליטים לתקשר הכי בפתיחות שאפשר - זאת פסגת האושר! ובאמת, אבל באמת, שבלי לשים לב ממש מתקרבים אחד לשני, ונהיים קצת דומים. כל אחד לומד מהשני ומתרגל להיות קצת כמו הזני, גם אם זה הכי הכי הפוך לו.

עם הרבה אהבה, וסבלנות, והמון המון עבודת המידות וראיית הטוב - מובטחים לך חייי אושר ונעימות עם בעלך!

שמעת שהפכים נמשכים?? אם כל הזוגות היו דומים לא היתה השלמה בין השניים.

את הזיווג שלו ותפקידך ל"שחרר אותו " לגרום לו לזרום.

 כל הכבוד שגרמת לו שינוי בקמצנות..מגיע לך צל"ש.

ובהריון (מתוך נסיון רחב )הרבה פעמים אנחנו עצבניות, חסרי סבלנות חיוניות ושמחה .

היי בשמחה את בהריון , את מקימה את ביתך.

כווני את בעלך לעשיית דברים שיעשו לך טוב , ישמחו אותך.

לבנות לוקח זמן אך זה שווה את המאמץ , להרוס זה קל , נותנים ביטה בבנין והרי הוא כעפר.

בהצלחה

שלום לך, כמו שאמרו אחרים התחתנתם, האמיני שזה מהקב"ה והדבר הטוב לך.

התפללי לסבלנות, שמחה וראיית הטוב והחליטי שאת מאושרת מכל הטוב שיש.

אני במצב דומה לשלך, אני אוהבת לצאת מהבית ולהסתובב ולהיפגש עם אנשים (אדם כיפי) ובעלי הרבה פחות ממני.

מה שאנחנו עושים זה או שאני מודיעה מראש ביוםX אני רוצה _____, או שאני אומרת ולא בהתרסה אני מעונינת בX אם אתה רוצה אשמח שתצטרף אלי. ואפשרות אחרת אני מ"מכייפת" עם עצמי.

והכי חשוב וראשון לכל לדבר, למצוא זמן שקט ופנוי ולדבר על הדברים לפני שהם הופכים לצל הר. לא קל לדבר אך זה החשוב. גם על הרצונות וכסף.

דבר נוסף שגם אותו אמרו, מה את יכולה לעשות בשבילו? מאיזה בילוי הוא יהנה? כוס מיץ קר, ספר, אירוח בבית....

מזל שאני כבר נשואה..

אחרי התגובות פה הייתי חושבת אם להתחתן בכלל..

וברצינות- אני חושבת שהשירשור הזה נותן כוחות גם למי שחיי הנישואין שלו עכשיו במקום מעולה..

והנקודה החשובה שאני רוצה לחדד היא:

שתמיד הדשא של השכן ירוק יותר!!

וחייבים לשים וילונות אטומים בלב (וגם בחלונות בבית)

וזו עבודה תמידית , להסתכל פנימה וח"ו לא החוצה

כי לעולם אבל לעולם לא תדע מה קורה אצל השני

וכדי להמחיש (סיפור אמיתי) : לפני כמה זמן זוג התגרש והאישה סיפרה לשכנה שלהם שהם התגשו

והשכנה אמרה לה: " באמת? את יודעת, שבוע שעבר אמרתי לבעלי שצריך ללמוד ממכם מה זו זוגיות נכונה.."

"להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"

אני נשואה צעירה (אך עם נסיון של מס' שנים).

האיש היקר שלי הוא אדם רציני, לא איש של צחוקים וריגושים, 

ואני ממש אוהבת ריגושים, צחוקים וכד'.

הוא מאוד מכבד אותי ודואג לי.

וכן, הוא גם חסכן.

כשהוא רוצה לשמח אותי, הוא ישקיע ויכין לי משהו טעים, יסדר וכדו'.

עד לפני איזה זמן, הייתי מתבאסת מאוד מה"הפתעות"/ "פינוקים" האלו.

התחשק לי דברים מעניינים ומרגשים. גם שיקנה לי דברים נחמדים.

ניסיתי להראות שמחה כדי שלא לאכזבו (וכדי שלא יפסיק). אך בלב קינאתי בנשים שבעליהן מצחיקים וקונים ו...

חשוב לי לציין, שהיינו חברים קרובים מאז החתונה, אהבתי והערכתי אותו תמיד.

לאט לאט התחלתי לספר לו שאני אוהבת ריגושים, משתוקקת שיפתיע אותי בחיבוקים/ שיקנה דברים נחמדים באמת (לא סכיני מטבח מעולים) וכו'.

והוא, (באמת איש מדהים) מנסה להבין אותי, ולמלא את רצוני,

וכבר יודע את הלך רוחי ומשתדל לקלוע אל ליבי.

במקביל, מתוך עבודה עצמית, התחלתי להנות באמת כשהוא מכין אוכל במיוחד לפי טעמי / תולה וילון וכו'

הוא עדיין חסכן- וזה טוב, אך עלי הוא כבר לא חוסך, ומפנק אותי בנדיבות.

ובקשר לריגושים- הוא לא מתנגד לדברים מעניינים, אבל מבקש שאת הרעיונות אני אביא -כי לו אין. 

עוד צד בעניין: השוני הזה ביננו, למרות שלפעמים הוא מציק, יש בו דבר מבורך. הוא באופיו יציב, ואני- כל הזמן סערות. אז כך ביתנו נשאר יציב למדי, אני יכולה להשען עליו. ואני פוחדת לחשוב מה היה לו גם הוא היה סוער.

יש לנו עוד לאן להתפתח, אך ב"ה ממש כיף לנו ביחד ובעז"ה נמשיך להשתדל  להתקרב...

מה ברצוני לומר לך בכל הנ"ל?

שאם בעלך הוא אדם טוב שאוהב ומכבד אותך ומשתדל עבורך  (וכתבת שהוא מתחיל להשתחרר, מה שמראה שיש עם  מי לדבר)-

יש סיכוי רב שאם תעבדי בחכמה- לא ירחק היום ויהיה לך ממש כיף איתו.

לא בקטע של לשנות אותו, אלא ששניכם תתקרבו זה אל זו.

דברי איתו בפתיחות, ספרי לו שאת זקוקה לריגוש וכו', מתוך כבוד והקפדה שלא לפגוע בו.

תחשבו על דרכים שמתאימות לכם.

מקוה שהועלתי במשהו.

בס"ד

אמנם אני לא האנונימית ששאלה את השאלה, אך היה מאד משמח לקרוא את תגובתך.

ועוד משהו...

בדורנו הניסיון העיקרי זה שלום בית, ולא לחינם.

אנו נמצאים ערב החתונה הגדולה של עם ישראל והקב"ה בגאולה.

על מתן תורה נאמר "וארסתיך לי לעולם". כידוע בקשר האירוסין (במונח ההלכתי) האישה נאסרת על כל העולם, ונחשבת כנשואה לכל דבר, אך מצד שני אסורה גם לבעלה עד הקידושין.

כך עם ישראל במתן תורה, נאסרה העבודה זרה, אך גם האיחוד השלם עם הקב"ה, הקידושין עדיין לא התבצעו.

הגאולה זה הייחוד של הקב"ה ושכינתו(שכינה=כנסת ישראל) .

כל מאמץ, כל עבודה על המידות, כל ויתור שלנו למען זוגיות טובה, מקרב את הגאולה.

בגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש, ובאהבת ישראל הוא ייבנה.

המקום הכי עמוק של אהבת ישראל זה בין בני זוג.

אז שנזכה לעבוד על המידות, ולחשוף יותר ויותר את עומק האהבה שהבורא נטע בתוכנו, ונזכה במהרה לביאת משיח אמן.

1. אופוריה

2. גועל ודחייה

3. הסתגולת

4. התאהבות עמוקה

נחשי באיזה שלב את נמצאת כרגע...

לי זה לא נשמע רציני

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..