יש תקופות אצל כל אחת זה שונה, הורמונים...

חוסר רצון קירבה לבעל.. בעז"ה יעבור 

אין מקום לשאול למה והאם אלא איך. (לפחות במצב שאת מציגה)

איך להתמודד עם הבעיה ולא האם הייתי צריכה להתחתן איתו.

קודם כל נסי להיזכר למה החלטת להתחתן איתו

יכול להיות שהקטע הייבש שלו היה כ"כ שולי לעומת המידות הטובות שלו והכבוד שהוא מעניק לך.

היום ממש חשוב, לשמוח בבעל ולדעת להנות איתו יחדיו.

אין מקום להגיד 'הוא לא מה שרציתי'.

נסו לדבר על כך, נסי לפתוח אותו יותר, לעשות דברים כיפיים ביחד.

אני יכולה להעיד על עצמי שבתחילת הנישואין בעלי לא ראה את כל השטותניקיות(כפי שהוא מכנה) כמו שהוא רואה היום

והוא כן היה רואה את זה כשהייתי חוזרת לבית הוריי, היום כבר פתוחים יותר וזה גם קיים כשאנחנו לבד.

אתם רק בהתחלה והבושה והחסימות עדיין קיימות. לאט לאט יורדות המחיצות ונפתחים יותר.

בקשר להיריון- המון מזל טוב ובהצלחה.

חוסר חשק ודברים כאלה, כנראה שזה דבר טבעי וזה עובר בהמשך.

ובקשר ללהיות בלעדיו, כמו שאמרתי אתם בהתחלה, יש כאלה שמההתחלה לא יכולות רגע בלי הבעל

ויש כאלה שממש לא. ההפך לדעתי כל החיים היית בלעדיו, היית לבד, היתה לך הפינה השקטה שלך

פתאום התחתנת וזה התבטל, קצת קשה להכיל את זה ולוקח זמן להתרגל.

אני חושבת שרוב הזוגות הבריאים אמורים לעבור תהליך שכזה

שבהתחלה לא ממש קשה בלעדיו, ואם ישנים לילה לבד זה לא ביג דיל

ואחרי זמן מה זה נראה בלתי אפשרי.

הרבה סבלנות ועמל משותף. בע"ה בהצלחה.

קשה לתת חוות דעת רצינית בלי להכיר אתכם באמת.

מכל מקום, זה מרגיש לי מאוד חזק שאת לא כל כך מכילה אותו. ומן הסתם את משדרת לו את זה. כשאת מתנהגת כך, וודאי שהוא לא ישתנה.

את מאפשרת לו לקבוע את מצב הרוח שלך, - דבר שבעצם תלוי בך ולא בו. זכותו להיות "כבד" ולא "מצחיק".

ברגע שתביני שרק את אחראית על מצב רוחך, והוא לא יכול כלל לפגוע במצב רוחך, יפתח פתח להתקדמות.

כמובן שתמיד יש את האופציה ללכת לבעל מקצוע בתחום.

בשבע ברכות מברכים ''שמח תשמח רעים אהוביםשמחך יצירך בגן עדן מקדם''

אופשר לשאול-

למה כמו בגן עדן?מה היה שם ככ מיוחד?

והתשובה היא שכמו שבגן עדן היו רק אדם וחוה,והיה ברור להם שהם אחד של השני-

כך כל זוג שמתחתן,צריך שתהיה לו את ההרגשה הזו- רק הוא הזיווג שלי!!
אם עמדתם בעינים בורקות מתחת לחופה אז זה זה. זה האיש שלך.

אפשר---

לדבר, לשתף, לייעל את הזוגיות..בעזרת ה'.

מאחלת עוד הרבה שנים של זוגיות טובה ומאושרת בס''ד!!!

וח''ו, כמובן שלא מדוברק על מקרים חריגים מאד של אלימות חס ושלום או משהו כזה..

ב"ה

הנחת היסוד הבסיסית בחיי הנישואים היא שזה הוא- זה האחד היחיד והמיוחד שלך שנועד רק לך!!!

וקצת מנסיון אישי- אני הוא הכבד אצלנו (אויי בגילנו המופלג.. 32) אך לומדים להכיל ולהבין, ובעיקר על ידי שיחות בנחת, בנעימות בלי נסיון להכתיב או לשנות את השני.

ולזכור גם שזה הוא, זה בעלי עם כל יתרונותיו וחסרונותיו, זה האופי שלו וזו האישיות שלו.

בהצלחה!!

[ואגב, אני לא בטוח שכל "מצחיק וכייפי" ממשיך להיות כך גם אח"כ.. ואולי אחד כזה לא היה "תומך ועוזר" והיית מתלוננת על זה..].  אולי עין טובה על הטוב הרב שציינת בו - יקל גם על הליכה שלו לקראת כיוונך ה"קליל" יותר.

כמובן -איני "קובע" כלום - זה נושא אחראי מידי. רק כיוון לחשיבה.

וגם שם זו היתה "מחלוקת לשם שמיים" - והיה ניכר שכתבת מ"דם ליבך", גם אם לגמרי לא הסכמתי לאופן ה"איבחון" והגישה הראשונית.

חבר לעבודת ה' .... לא ? ( נקודה למחשבה

בכל אופן בהצלחה זה נשמע חלומי בעל עם מידות טובות ( חסרים כאלה ...

אל תשכחי שאת בתחילת הנישואים שיהיו לך ילדים את פחות תצטרכי את הבעל ועוד 20 שנה את תשמחי על כל קורטוב של מידה טובה ושוב בהצלחה !

פעם הכל היה מובן מאליו, התחתנתם, זה מה יש לטוב ולרע,

אז במקרים חריגים, יתכן וזה היה שלילי אבל אצל רוב הזוגות

יכלו הרבה יותר בקלות להסתכל על כל התכונות הטובות ולהגיד

לקב''ה תודה על בן הזוג שנתת לי!

היום לעומת זאת, כשרואים את חוש ההומור אצל בעלה של ההיא

ואת הספונטניות של ההוא אומרים חבל שבעלי לא כזה..

ושוכחים שהוא מכבד אותך ואוהב אותך (למרות הקשיים הנפשיים שלך

וגם זה כשלעצמו - להכיל את השני בכל מצב -מאוד לא פשוט)

ועשיתם את הבחירה הזאת ביחד, כנראה שיש סיבה ומסובב לכך,

וכמו שאמרו פה לפני, אחרי החתונה אין טעם לשאול האם,

כי כבר בחרתם (ולא מדובר במקרה קיצוני)  אלא איך מתקדמים הלאה.

נכון, בהריון יש חוסר חשקים ושינויים במצבי רוח וחוסר סבלנות.

אבל באמת, זאת תקופה שדורשת קצת יותר עבודה עצמית,

יש כל כך הרבה זוגות שהיו ''הזוג המושלם'' לפני החתונה, ואחרי..

לא מסוגלים לנהל מערכת יחסים מכבדת ואוהבת..

חבר לחיים הוא מי שיאהב אותך למרות הכל, יכבד ויוקיר,

שתוכלי לגדל איתו ילדים ולעבור משברים,

פחות ורוד מהוליווד אבל מתכון לחיים טובים ומאושרים,

בהצלחה חמודה!

לפעמים קשה לנו שיש פער בין המציאות לבין הרצונות והדימיונות שיש לנו, אבל העבודה שלנו היא לא לשקוע במה שהיינו רוצות. העבודה שלנו היא לראות את מה שיש ולהודות על זה. לראות את חצי הכוס המלאה (נראה לי שאצלך זה הרבה יותר מחצי).

את כותבת בעצמך שיש לך בעל טוב, אוהב ותומך. את יודעת איזה אוצר זה??? את יודעת כמה זה לא מובן מאליו??? בזמן האחרון שמעתי על כל כך הרבה מקרים של בעלים אלימים, לא מכבדים לא תומכים. תראי את כל הטוב שיש בו. 

יש בו מידות יקרות כל כך שעליהן מושתת הבית ובזכותן גדלים ילדים בריאים נפשית, בעלי מידות טובות ויראי שמים. זה הבסיס לזוגיות ולהשראת השכינה בבית!

האם שמעת מעולם שחוש הומור הוא חשוב כל כך כמו מידות טובות? לפעמים יש אנשים מצחיקים ושנונים שיכולים להרוג עם הפה שלהם, הם עוקצניים ודוקרניים. אני בטוחה שיש הרבה נשים שהיו מתות להתחלף אתך. ברור שכיף יותר לחיות עם מישהו מצחיק, אבל כשזה מגיע לעיקר הדברים בחיים, כשצריך עזרה ותמיכה, חוש ההומור לא עוזר. אז מתגלות (או לא מתגלות) מידות טובות.

דווקא נשמע לי שאתם די מאזנים אחד את השני. זה טוב שצד אחד הוא כבד וקמצן והצד השני קליל ולא מחושבן מדי. ככה הדברים מתאזנים. כששני בני הזוג מושכים תמיד לאותו כיוון זה לא חיובי. 

זה הזיווג שלך, ועם כל אדם שהיית בוחרת להתחתן הייתה לך עבודה. זוגיות נבנית מתוך עבודה ועמל. דם, יזע ודמעות! כן! תשאלי את כל הנשואים. תמיד יש נקודות חיכוך, הרי אנחנו שונים כל כך, החל בזה שנפש האיש שונה כל כך מנפש האישה וכלה ברקע השונה של כל אחד.

חוץ מזה, כמו שכתבו לך, בהיריון ההורמונים משתוללים וגם מצב הרוח, אז בהחלט אפשר להאשים את המצב (הטוב והמשמח אחרי הכול). 

אולי תעשי רשימה של כל הדברים הטובים שיש בבעלך? זה ממש יכול לעזור לך לראות אם אולי נפלת לחולשה רגעית או לנקודת הסתכלות שלילית שקשה לך להשתחרר ממנה. 

בהצלחה רבה!

תתפלי לד' שיעזור לך. לא התחתנתם במקרה ואין שום טעות. רק צריך עבודה (כמו שכולם צריכים).

נשיקות לך, זה לא קל אבל אפשרי. העבודה הזאת בונה אותנו, מבגרת אותנו וגורמת לנו להתקדם ולהיות טובים יותר.

מסכימה עם הכותבים לפני. אם לא זה מה שמפריע לך, יהיה משהו אחר שלא יהיה מושלם. (גם אם היית מתחתנת עם משהו אחר)...

החכמה בחיי נישואין טובים היא לא לצפות מהשני, אלא מעצמי, ולקבל את השני עם החסרונות והיתרונות שלו, כמו שהיית רוצה שיקבלו אותך!

שכתבת פה למעלה! ממש כל מילה בסלע!

בעידן של דמיונות אנחנו בונות הרבה פעמים דמות אידיאלית בראש מתוך רצון שהוא יהיה גם X וגם Y וגם Z...ועוד יותר קשה, כפי שכתבו פה לפניי, כשרואים שבעלה של ההיא הוא ממש X ובעלה של האחרת הוא לגמרי Z וכמה זה מדהים ומיוחד והלוואי עלינו גם...

אופי אולי לא משתנה מקצה לקצה אבל יש קצב של קשר שנבנה, הרמוניה משותפת שנבנית ממיזוג של 2 אנשים בעלי אופי שונה...ואני מבינה אותך שזה כול להיות קשה ומעצבן אבל כמו שכבר אמרו חכמים ממני- זה האיש שלך וב"ה את נבונה מספיק בכדי לדעת גם למנות את תכונותיו החיוביות והנהדרות...אז לפעמים מתגמשים קצת, זה מה יש...תחשבי שכל אחת מאיתנו גם אינה עומדת בסטנדרט של אידיליה ולכל אחד יש מה לשפר ובמקביל- דברים שלא ישתפרו או ישתנו אלא יישארו כפי שהם.

הייתי מציעה בכל זאת לנסות לצאת מהמחשבה של "אני לא מאושרת". כי נשמע שאת כן שמחה ב"ה בנישואים שלך ובבעלך אלא רק מרגישה וחווה תסכול ומעט מרירות על הפער שקיים בין הציפיות שהיו לך לבין הבעל שהתחתנת איתו בסוף. וזה מריר לפעמים, וטיפה קשה ודורש עבודה עצמית- אבל מה זה זוגיות אם לא עבודה? ואל תחשבי שלכולנו קל לשבת בבית ולכתוב את המילים האלה- אני מניחה שכל מי שאומר וכותב את המילים הללו, של "זוגיות זה עבודה" וכו' וכד' זה אנשים שחווים את אותם התסכולים או תסכולים אחרים בזוגיות היומיומית שלהם..לכל זוג יש ניסיון, זה כמובן לא פשוט פתאום למזג את כל החיים שלנו עם יצור אחר שעד לא מזמן בכלל לא הכרנו...לא פשוט אבל נשמע שאת בעצמך מודעת לזה שזה שווה את המאמץ.

הוא לא קופצני? סבבה! אז כשתלדי בע"ה, את תהיי הקופצנית! מי אמר שקצת גיוון זה רע? לגבי משיכה- קחי בחשבון שבהריון, כל העניין הזה יוצא משליטה ופרופורציה ורק מעצם ההשתוללות ההורמונלית יש סיכוי סביר ביותר שתמצאי את עצמך לא נמשכת אליו לתקופה מסוימת או הרבה יותר עצבנית עליו מברגיל. הגיוני מאד שאחרי ריב מסוים תרגישי כעס חזק יותר ממה שאת רגילה וקושי גדול יותר להרפות מהכעס והתסכול- וזה לגיטימי, כל עוד אתם מדברים על זה. כל עוד יש מודעות שהרבה מזה זה הורמונים וכל עוד את אומרת ומדברת על מה מפריע לך. את בעצמך אומרת שהוא מתחיל להשתחרר- וזה קורה. אנשים לאט לאט מתרגלים לסגנון חיים אחר ממה שהם חוו עד עכשיו וגם אנחנו מצידינו צריכות להבין שהם עוברים  ת-ה-ל-י-ך, הסתגלות לצורת חיים חדשה ממה שהכירו עד עכשיו שדורשת מהם להבין כל מיני סוגיות ונקודות ממבט אחר..

העיקר- לדבר ולשתף, ולהאמין בקשר שלכם!!! וכמובן להתפלל ולסמוך על ה' שהוא מוביל בדרכים הנכונות...

אסור להתחתן בלי אהבה.

אם לא אהבת אותו כשנישאתם למה בכלל עשית את זה?

אם מקווים שהאהבה תבוא אחר כך, שתצליחו לעבוד על זה - או שתצליחו או שתסבלו כל החיים.

מה זאת התגובה הזאת? זאת תגובה ממש מייאשת ומקוממת! 

איך הסקת שהיא התחתנה מחוסר אהבה? היא לא כתבה על כך דבר! מה זה "תסבלו כל החיים"? אתה נביא זעם?

ידוע שיש עליות ומורדות בחיי הנישואין, ויש תקופות שמרגישים שהאהבה נגמרה, אבל זה רק סימן לכך שצריך לחדש את האהבה ולמצוא אפיקים חדשים להשקיע בקשר. זה קיים אצל כולם. אף אחד לא חי "בעושר ובאושר עד עצם היום הזה" במשך כל ימי חייו, זה רק באגדות.

חוץ מזה האם יש אהבה אמתית לפני שמתחתנים? בעיניי אין דבר כזה, זאת אשליה. יש משיכה, יש חיבה גדולה, אבל לא אהבה! אהבה צומחת מתוך עמל, השקעה וויתור. לפני החתונה אין מחויבות זה לזה ולא חיים ביחד. האהבה צומחת בנחת בשגרה, בחיים האמתיים.

כל זוג שיש לו בסיס חיובי והגיע לנקודת משבר יכול להתרומם ולהיחלץ ממנה. אולי צריך קצת הכוונה מבחוץ, אבל עם רצון טוב אפשר להגיע לשלום בית ולאהבת אמת.

בהצלחה! 

ססמאות של ילד שעבר את האידוקטורינציה הרגילה של תרבות המערב..

במגיבים אבל הרגשתי שהפעם זה עבר את הגבול.

בהחלט יתכנו מעלות ומורדות באהבה אבל אם זה קורה לאשה צעירה בתחילת נשואיה זה סימן לא טוב.

לכן אני מציע לאנשים להנשא רק אם הם באמת מאוהבים בבני זוגם ולא לחכות שאי פעם בעתיד אולי תשרור ביניהם אהבה.

במקרים רבים זה לא יקרה ואז הם צפויים לחיים רעים ומייאשים.

הנישואין, כי עדיין לא הכירו מהו "איש" ומהי "אישה".

גם אני כיום, אע"פ שמבינה את בעלי וב"ה הקשר בינינו מצוין, מרגישה שבעל אינו חברה (בתחילת הנישואין אולי לא) אבל בהמשך, הוא בטרדות הפרנסה (ומה לעשות, זה טבע העולם) ואישה עם הילדים, משתפים זה את זה ומבינים ועוזרים זה לזה, אבל אין כמו חברה לדבר עימה. היא בראש שלך.

איש ואישה כמה שהם חברים טובים זה לא אותו הדבר. בודאי שיש להעמיק הקשר וללמוד ביחד או לטייל וכו' וכו', אבל אולי היא חושבת שהוא צריך להיות כמו חברותיה,

נכון יש גם עניין של אופי של גבר, אבל אני מבינה את אכזבתה, היא תתרגל ותמצא בו בע"ה את התכונות הטובות.

וגם - יעוץ זוגי זה חשוב. כולם צריכים. לכולם יש התמודדויות ולכולם יש מה ללמוד בנושא. לא יודעים הכל, גם מי שחושב שיודע הכל על תקשורת זוגית.

בס"ד

 רגשות זה לא דבר שניתן לבנות עליו שום בניין בעולם, וזאת מהסיבה הפשוטה שרגשות בטבעם זקוקים להזנה תמידית. 

ניתן ללמוד זאת מהמצווה "ואהבת את ה' אלוקך"- הרמב"ם מסביר שאנו צריכים להתבונן בגדלות ה', וכך נגיע לאהבה כלפיו. ז"א אהבה נכונה ואמיתית נוצרת על ידי התבוננות שכלית והבנה כמה שהמציאות של האהוב חשובה לנו, כמה הוא טוב, כמה הוא משלים אותנו וכ'. כך למעשה כל רגש ניזון ממה שאנו מאמינים וחושבים. מי שיחשוב כל העת על החור באוזון, שהולך וגדל, והקרינה שמתעצמת, והקרחונים שנמסים מן הסתם יכנס עם הזמן לחרדות סביב הנושא. 

אך כאשר אדם מפסיק לחשוב על הדברים האלו ומסיח את דעתו מהם, הרגשות דועכים ואף נעלמים.

כך גם באהבה. אם אדם יחשוב שבגלל שהוא "מאוהב", ומטבע הדברים מסונוור(כי על כל פשעים תכסה האהבה) ועל בסיס זה הוא מתחתן זה עלול להיות מסוכן מאד, כי בחיי היום יום הרגשות נשחקים, ואם הבחירה לא הייתה שכלית, ומבוססת על התאמה אמיתית בתכונות, בשאיפות, על תקשורת נכונה וכ', אין בסיס לקשר. כשמאוהבים לפני חתונה, יכולים לחשוב אחד על השני כל היום, כי בעצם אני עם עצמי, אני לא נדרש להתחבר באמת עם אף אחד. לא נדרש לפנעות מהאגו שלי, מהאנטרסים וכ'. אני עם עצמי ועם חלומותיי, ובן הזוג בסה"כ מככב בהם.

כשזוג כזה מתחתן ומגלה שהאהוב הוא לא כמו בחלומות שלי עליו זה שובר את הלב... ואת הקשר. לעומת זאת קשר שמבוסס על התאמה, על תקשורת, על הבנה, ובחירה שכלית שמלווה אליה רגש נעים, אך לא "התאהבות הסטרית" אלא ראיה מציאותית של בן הזוג, תהפוך לאחר החתונה לבסיס אמיתי. כי כשיש בבן הזוג תכונות שאתה מאד מעריך, ואתה רואה את זה ביומיום, באופן טבעי האהבה לא דועכת, שהרי כאמור הרגש הוא תוצר של עולם המחשבה שלנו... (כמובן כל עוד לא מקבלים כל דבר טוב כמובן מאליו) לעומת התאהבות שבנויה על דמיון שסוחף אותנו למצבי קיצתון רגשיים, אך כשפותחים עניים מגלים שבכלל לא הכרת את מי שאתה "מאוהב" בו..      

היכולת לאהוב היא אחת התכונות האנושיות החשובות ביותר.

ואין לבלבל ולערבב בין אהבת בני זוג לכל שימוש אחר במילה אהבה.

אפשר גם לאהוב כדורגל או לאהוב את אמא אבל זה בשום פנים לא כמו אהבה בין בני זוג.

בס"ד

כמה דברים:

1 כשקראתי את תגובתי ראיתי שאכן חסר בה נדבך חשוב. כל התנאים שמניתי(הבנה, תקשורת וכ') הם הבסיס שעליו יכולה לצמוח אהבת אמת. כשהקשר נכון האהבה כל הזמן צומחת. (גם אם יש עליות ומורדות, הירידה היא לצורך עליה). כשהתחתנתי, חשבתי שאני אוהבת את בעלי. כיום-עשר שנים אחרי מצחיק אותי לחשוב שרגש כה בוסרי היה נראה לי אהבה, לעומת עומק הרגשות כיום.

2 יש הבדל מהותי בין להתאהב במישהו, לבין לאהוב אותו. התאהבות קשורה יותר בדמיונות שלנו, החלומות וברצונות שלנו, שלדעתנו מתגשמים בבן הזוג. בהתאהבות העיקר זה אני. האני המרגיש המתלהב וכ'.

באהבה אני יכול לשים את עצמי בצד ולראות את השני. כדי לראות אותו באמת אני חייב לא להיות מסונוור מעוצמת רגשותיי, אלא להתרכז בו, במי שהוא במהות שלו. בפנימיות שלו. אני פחות עסוק בלהתלהב כמה שאני אוהב, אלא מפנה מקום בתוכי להכיל את בן הזוג. מתעניין בו באמת. קשוב אליו וכ'.

כשהקשר בנוי קודם על הכרות, התאמה, הערכה אמיתית, האהבה בהחלט תבוא. אין מצב שבו תראה מישהו שעושה דברים שאתה מעריך, שמבין אותך,שאתה מבין אותו, שכייף לך לתקשר איתו, שמזדהה איתך בקלות, ושאתה מזדהה איתו ולא תאהב אותו.  

אך כאשר ההתאהבות מופיעה לפני ההכרות, אתה נסחף אחרי רושם דמיוני וראשוני שלא מאפשר לך לראות את האדם השני.

לכן התאהבות לא יכולה להיות בסיס שעליו בונים. האהבה היא הרוח החיה שבקשר, אך היא דורשת תנאים כדי שתוכל לשרור באמת. לעומת זאת התאמה זה דבר טבעי שבאים איתו, שאני כמו שאני מתאימה להיות אשתו של בעלי כמו שהוא. (תמיד יש עבודה, אך בסיס ראשוני).

3 כל רגש צריך הזנה של התעסקות מחשבתית שמולידה אותו, ולכן כאשר הבסיס של ההתאמה טוב בהחלט ניתן ללבות את הרגשות, ולהעצים את האהבה. וזה באין ערוך קל יותר כאשר מתאימים. (אם כי אפשרי תמיד)

4. אהבה בן בני זוג זה המשל של אהבת עם ישראל והקב"ה, לכן בהחלט ניתן וצריך ללמוד מהן מהאחת אל השניה.

בשורות טובות וכל טוב!

אפשר לשחק עם המילה אהבה ולהגדיר אותה בכל צורה שרק רוצים אבל עם האמת אי אפשר לשחק.

והאמת היא שאם בני הזוג מאוהבים זה בזה יש להם סיכוי ופתיחה נפלאים לחיי נשואין מאושרים וארוכים.

ואם אין ביניהם אהבה בתחילת חייהם המשותפים אז עלולה לצמוח להם בעיה שתאמלל אותם כל החיים.

ברור שיחסי הזוג עוברים שינויים במשך השנים, אין אהבת הסבא והסבתא כאהבת הזוג הצעיר ואין אהבה אחרי עשר שנים כאהבת היום הראשון.

אהבה היא יסוד היסודות ואם לא אוהבים אז למה בכלל להתחתן?

בוודאי חשוב להתחתן מתוך שיש יחס אוהב, וזה בסיס חשוב לבנות על גביו.

ובאמת, אהבת אמת זה רק אחרי הנישואין ומתוכם. איש ואשתו. לפני כן זה רק "כיוונים".

וזה דבר שצריך לטפחו ולפתחו בסבלנות וב..אהבה.

ואתה צודק שלא דומה אהבת היום הראשון לאחרי עשר שנים: כשהדברים הם כמו שצריך - אז אחרי עשר שנים זה הרבה יותר עמוק.

אבל מה שכתבת לשואלת, על סמך כמה מילים, היה בוטה וחריף, וניכר מתוכו שכנראה נכתב לא על ידי בעל ניסיון.

כי גם בין אנשים שכן התחתנו באהבה יכולים להיות פתאום מצבים כאלה. ולא צריך להיבהל. הנשים שכאן, כבר רמזו על תחושות שמוכרות להן מתקופות שונות.  במצב כזה צריך עידוד וחיזוק ולדעת שהאהבה יכולה להשתקם ולהתעצם.  לעיתים (אולי לרוב?...) גם מתגלה ש"לא כל כך" הכירו מי שהתחתנו עימו - וגם זה יכול להיות פתח לבנין נוסף.

ובכלל, כלל חשוב ב"הלכות ייעוץ": עפ"י רוב כשמייעצים לתוך מצב קיים, חשוב לראות מה אפשר לעזור בו, במידת האפשר; ולא לייאש בבוטות, או להעלות תיאוריות לפי מה צריך להתחתן... שזה אולי מעסיק את הכותב, אך לא מסייע למתייעץ. הרי פה זה לא פורום נוג"ה או לנ"ו..  דומני שגם זה "הקפיץ" פה חלק מהקוראים.

וזה נכון אפילו אם לא היה מדובר במקרה כמו פה, שיתכן שכלל אינו נוגע לנושא האהבה שכתבת עליה.

ובכלל, הקב"ה מסובב דברים. כשנמצאים בתוך מצב - צריך לראות היכן הקב"ה רוצה להאיר פה ולבנות מתוכו(אם כי במצבי-קיצון, יכול גם להיות שההארה היא לא פה. אך זה כלל לא פשוט).

וכשנמצאים במצב של טרום-נישואין, ההארה היא בלמצוא את המתאים ביותר. ולא במקום הראשון ה"מאוהב". קודם כל, מידות ותכונות הולמות - ואז, גם כיוון של אהבה ורעוּת.  ראיתי באיזה ביוגרפיה שבאיזשהו מקום בחו"ל היו אומרים על מי שמתחתן מתוך "משיכה" בלבד, את דברי המשנה במסכת שבת: "בהמה נקנית במשיכה"....

ואגב - להתחתן, כי בונים בית בישראל. זה הערך העליון. לאהוב - כי כך בונים בית. והאהבה עצמה בין בני הבית לגווניהם - היא אכן הופעה של התוכן, האחדות, עדינות המידות, שבו שרויה השכינה, ביניהם. 

בס"ד

לאחר כל מה שנכתב כאן, ובעיקר ולאחר מה שכתב דן אינני רואה שיש עוד הרבה מה להוסיף.

רק לשאלתך "אם לא אוהבים למה בכלל להתחתן"- מתחתנים כי רוצים לאהוב. והראיה שהסדר הוא שאדם לא חי בעולם בשלווה, לפתע פתאום מתאהב ומבין שהוא חייב להתחתן, אלא מחפש את זיווגו, ומשקיע רבות בכך עוד לפני שהוא התאהב באשתו העתידית.

בכל אופן בהצלחה רבה לכל אחד במקום שבו הוא נמצא, נסמוך על מזווג הזיווגים שישלח לכל אחד את זיווגו בדרך המתאימה לו. 

כל החילונים מתחתנים מתוך 'אהבה בוערת' (טוב, זאת הכללה, אבל בכל זאת).

להבדיל (!!!), גם אצל הגויים זה ככה. אתה בטח יודעשמעת על שיעורי הגירושין אצלם. בניו יורק שיעורי הגירושין עומדים על יותר מ-50%, ולא מכלילים בזה את כל הזוגות הבוגדים/הלא-מאושרים שפשוט נפרדו או ממשיכים בשגרה.

אהבה בהתחלה לא מבטיחה דבר. רק עמל ועמל ועמל.

יש תרבויות וקהילות שבהן חוסר אושר הוא סיבה טובה לפירוק זוגיות. זה לא אומר שבתרבויות אחרות בני הזוג מאושרים יותר אלא שהגירושין הם עניין מסובך יותר או בלתי מקובל.

אי גירושין לא מצביע על אהבה ואושר, יש מדינות קתוליות שבהן עד לאחרונה הגירושין היו אסורים על פי חוק  ו0% גירושין לא מעיד על כך שהאוכלוסיה מאושרת.

לדעתי אין כלל ספק שלאנשים הנישאים מאהבה יש הרבה יותר סיכוי להיות מאושרים בנשואיהם מאשר אנשים שנישאו מסיבות אחרות ומתוך תקווה שבעתיד הם יאהבו זה את זה.

ולא קשור בכלל לשאלה שהועלתה כאן, רק לתיאריות שהועלו בעקבותיה -

ההרגשה שלי, בגלל שנישואין דורשים הרבה מאוד עבודה והקרבה, חייבים להרגיש לפני הכול שכאן שווה לך להשקיע, אחרת אם זה לא שווה את זה אז איך אפשר למצוא בפנים את הכוחות לעבוד כל כך קשה?

נראה לי שזה המקום של האהבה, צריכה להיות לפחות הרגשה מאוד מאוד ברורה שהאדם הזה 'שווה את זה' שיש בו מספיק דברים שמעריצים ונלהבים בגללם כדי שיהיה אפשר לספוג את הצדדים שיהיה קשה יותר להתמודד איתם. ואם יש אהבה גדולה בהתחלה או לפחות התלהבות גדולה מהבן אדם, זה נותן איזשהו בסיס שאפשר לחזור אליו בראש בימים יותר קשים ולראות שיש לי בשביל מה להשקיע, להיזכר כמה הוא מיוחד ומרגש אותי ויקר, וזה נותן הרבה כוח לעבוד בכל המצבים.

זה, ש"חוסר אושר", כלשונך, באחוזים כאלה עצומים - מראה ש"אהבתם" מראש לא היתה אהבה, או/ו שכל מושג ה"אהבה" שלהם עקום לגמרי: איזו אהבה היא זו שלמעלה מ50% ממנה מסתיימים בגירושין ללא אושר?....

ועל כן, באמת אין כאן כ"כ מחלוקת: בוודאי שאהבת אמת (לא פינטוזי התאהבות) בסיסית היא חשובה; אך היא באה להדגיש - להבנתי - את חשיבות העבודה עליה ועל פיתוחה בהמשך, שזה גם מראה שתופסים את מהותה האמיתית. 

לא על אהבה ולא על היעדר אהבה אלא על סוג של תרבות ואורח חיים.

לכן אולי צריך למצוא מדד אחר על מנת להעריך מה רצוי ומה מצוי ביחסים בין בני זוג.

לדעתי יש להבדיל בין אהבה רומנטית (דהיינו זו שבין בני זוג) לבין שימושים אחרים של הביטוי אהבה, אם לא נעשה זאת נמשיך לחזור על עצמנו ללא תכלית.

עדיין לא התנסה בנישואין, אם אינני טועה.

אז אולי הכי טוב לחכות אחרי הנישואין - ואז ייטיב לשפוט האם הגדרת "אהבה רומנטית" לגמרי מדוייקת או לא.

ובוודאי שאחוזי גירושין מעידים הרבה מאד. חבל לשגות באשליות: נכון שיכול להיות מצב שלא יתגרשו וזה יהיה בגלל מושגים חברתיים. אך שתהיה אהבת אמת ויתגרשו - זה לא נורמלי, מחלה נפשית.

ועל כן, בארצות שיש אחוז עצום של גירושין - זה אומר שלאחוז עצום אין אהבת אמת. והעירה "פטריה" - שזה דווקא בתרבויות שבהם מתחתנים כביכול "מתוך אהבה"...

מה זה אומר? במקרה ה"טוב", שהם באמת אהבו - והפסיקו עם הזמן, כ"נורמה".. מי שחושב שזה דבר "בסדר" כנורמה, שיבושם לו. לא זו דרכה של תורה. אנשים שיש ביניהם בסיס של יחס אוהב - עפ"י רוב יכולים לפתחו, לשכללו ולשקמו ע"י התנהגות מידותית נכונה. אלא אם כן - חוץ ממקרים חריגים - הם חיים בסרטים.. וכל האהבה שלהם זה דמיון הנאה: לקבל, לא לתת ולא לעמול את העמל המשמח שבבנייתה.

ובמקרה ה"פחות טוב" - זה אומר שבתרבויות ההם כל מושג האהבה (הרומנטי..) מעוות מעיקרו. הם מעולם לא אהבו באמת. הם רק רצו להנות מהרגשת ה"אהבה" אך לא אהבו את הזולת.

מה יותר באוש - אינני יודע...

ולכן - אחוז גירושין אומר הרבה מאוד. אומר כמעט הכל ("כמעט" - כי יש גם מקרים שמה אפשר לעשות.. גם זה מהשמיים).

ומנסה לאלפני בינה ממרומי נסיונו וחכמתו.

עדיף להתייצב אדם מול אדם בגבה העיניים ולא לנסות להקטין ממידתו בהערות מהסוג שאדוני משחיל בכל תגובותיו.

לעצם העניין עצמו, נראה לי כי אנו חוזרים על עצמנו ללא שום תוספת לקח.

אלא אני באמת חושב שבנושא זה הנסיון חשוב לדיוק במושגים. ורמזו על כך עוד כמה פה. וגם אני לא הזכרתי את ענין הנסיון "בכל תגובותי", אלא בזו ובאחת נוספת שזה היה ממש מתבקש.

ומה שכתבתי "כבודו", לא היה בציניות, אלא באמת כפשוטו - בגלל שבאתי להעיר על משהו ששייך לנסיון, אז שלא ייראה "התנשאות" כתבתי ביטוי כזה, בדרך כבוד. צר לי אם הובן אחרת.

ולא עלה בדעתי לנסות "להקטין ממידותיך", חלילה. אדרבה - טרחתי לציין את הבסיס עליו אני מסכים איתך.

ואם הייתי חושב שאני כבר "חוזר על עצמי" לא הייתי מגיב עוד; אך היה נראה לי שדווקא בתגובתך הקודמת ובהתייחסות אליה, היה משהו מאד חשוב להדגיש (בנושא אחוזי הגירושין).

ובהיות שמישהי פה העירה שניתן ללמוד דברים מנושאים שהתפתחו בשירשור זה, ראיתי לנכון לתרום את חלקי הדל לענין - ללא כל כוונה "להתנצח" דווקא איתך..

ותאמין לי שאני באמת מכבד אותך, וגם מבין היטב את הנקודה הבסיסית שרצית להדגיש, וכלל לא מזלזל בה. אלא אני חושב שהיא יצאה לכיוונים שאינם נכונים, שיכולות להיות להם השלכות מרחיקות לכת בנושא האחריות למאמץ הבנין, מול תרבות הבדיקה כל רגע "אוהב-לא אוהב" (נהנה-לא נהנה), שמחלישה את ההשתדלות לבנות זאת, גם כשזה עדיין אפשרי.  לכן התאמצתי לכתוב.

צר לי אם נפגעת, וסליחה. חלילה, לא עלה על דעתי. 

אין מחלוקת על כך שזוגיות מחייבת השקעה בלתי פוסקת אלא שאני מדגיש את חשיבות האהבה ההדדית עם הנשואין ומציע לא להנשא בלי אהבה ורק מתוך ציפיה שהיא תבוע בעתיד.

תמיד עדיף שיהיה דלק של אהבה כבר בהתחלה.

ויש פה דוגמה טובה, בלי להתכוון, איך גם מחלוקות בתוך משפחה יכולות להפוך למנוף חיובי...

שהרי מלבד המיוחד שיש ביחס בין איש לאשתו - יש שם גם צד פשוט של "בין אדם לחבירו", עם יתר - משמעות.

יישר כח.

אני לא מדברת על אהבה בשמיים וכוכבים נוצצים,

אלא על משהו בסיסי שכיף לי עם הבן זוג ,ושאני מרגישה שאני רוצה אותו ולא כשהוא לא נמצא אני מרגישה שיותר טוב לי....

ברור שהאהבה תלך ותגדל בעז"ה אבל צריך להתחיל ממשהו או לפחות שיהיה רצון אמיתי!!!

יותר טוב...

שלום לך,אני חושבת שצריך להפריד בין כמה דברים.

א'- חוסר חשק ושינוי מצב רוח בהחלט דבר שלמדתי שיש מין הטבעי שבהריון יש שינויים לא צריך לדאוג אך יש לשים לב שזה חולף

ב'- גם בעלי ואני הפכים לגמרי מה שאני הוא ההיפך בדיוק ויש דברים שהזכרת שגם אצלנו היו,

לקח לנו אומנם זמן ואחרי עבודה מאוד קשה ורצון לשותפות ועם הכוונה של איש מקצוע הצלחנו להתגבר וממש לאהוב את השוני אחד של השני ויותר מזה למדנו לקחת בצורה טבעית ולא בכםייה תכונות של הצד השני אל תתביישו לפנות לאיש מקצוע זה מדהים 

איני מכיר אותך וגם לא אותו. אינני פסיכולוג אלא זקן  לא מודרני. אני מציע שתנסי לשער מה עובר בראשו של בעלך.

הוא החליט להתחתן איתך כי מצאת חן בעיניו והוא אוהב אותך. הבעיה היא מה משמעות המילה "אוהב" במה מתבאת האהבה. למרבה הצער והבזיון המילה אהבה עוברת תהליך זילות עד עברי פיפחת. בעלך גולש באתרי חדשות סולידיים כדי להתעדכן במצב האוהלים, תאונות דרכים, פיגועים, דרכים חסומות וכו' ואז ללא הרף קופצות למסך כל מיני בחורים ובחורות, דוגמנים דוגמניות, שחקנים, שחקניות, זמרים, זמריות וכו' כל מילה שניה שלהם קשורה לאהבה בהטיות שונות . כמה הם אוהבים, מדוע וכו'. למחרת פתאום מופיעים הנאהבים בהרכב שונה . מה קרה? וכך המילה היקרה הזו הופכת  לשקר גס אשר קשה לו לבטא אותה בהקשר לאהובתו.

אולי הוא מבין שאהבה אינה מתבטאת במילים שדופות אלא במעשים לעזור לאהובתו למלא את משאלות ליבה לטובה. לצורך זה הוא צריך ללמוד מהן משאלות ליבה והאם הם לטובתה. ואולי זה מה שהוא עושה.אולי הוא לא מתיחס אלייך כאל צעצוע חדש ונחמד אלא לאוצר שיש לשמר ולטפח ולכן התנהגותו היא יבשה ואין בה קלות ראש.

את מספרת שאת בהריון מופיע גורם חדש בזירה והוא צריך לשלב אותו במערך השיקולים ולברר האם וכיצד המצב משפיע על משאלות ליבך ומה הוא צריך לשנות.

שבי עם עצמך . בשלב ראשון בררי לעצמך ואחר נסי להציל מבעלך מה גורם לו להתנהג בצורה המסוימת. 

בהצלחה. בשורות טובות ישועות ונחמות.

לא היחידה שגילתה אחרי החתונה שחיי הנישואין לא בדיוק תואמים לדמיונות שלה..

אני יכולה להעיד על עצמי שתארתי לעצמי בעל אחר לחלוטין. בהתחלה ניסיתי לגרום לו בכוח להיות מה שדמיינתי. באיזשהו שלב הבנתי שהוא זה הוא, ובהחלט יש לזה יתרונות רבים.  והדבר הכי חשוב, אבל הכי חשוב, זה שהוא אוהב אותי ומכבד אותי.  בסדנת זוגיות שהייתי בה אמרה המנחה לכתוב 20 תכונות טובות שיש בבן הזוג. אז את מוזמנת לנסות.   תתמקדי במה שיש ואל תשווי כל הזמן את המציאות עם הדמיונות והציפיות שלך.

לגבי חוסר חשק- טבעי לגמרי, לגמרי. במיוחד בשלושת החודשים הראשונים, אבל גם אחר כך. קחי את הזמן שלך, אל תיבהלי מזה.  יחד עם זאת תזכרי שהאישות היא בסיס לנישואין טובים, ולכן גם כשלא ממש מתחשק לך אל תוותרי על זה (אפשר הפסקות, כמובן, אבל זה טבעי לחלוטין, לחלוטין, שבן הזוג רוצה בזה יותר מבת הזוג, ובעיקר בהריון ראשון- שעבור האשה זה טורח ואילו עבור האיש זה עדיין חדש והוא מאוד רוצה את זה)

בקיצור, יקירתי, אני חוזרת על מה שכתבתי: תתמקדי במה שיש, ולא במה שאין.   אני מאלה המאמינים שנישואין מאושרים תלויים באישה.

בהצלחה!

בס"ד

שלום,

קודם כל אני מבינה את הרגשתך, לעניות דעתי כל אחד ואחת מגלים בשלב כל שהו בנישואים שבן הזוג זה לא בדיוק מה שחיפשנו. בעיקר כי מה שחיפשנו היה פרי דימיוננו. הדמיון הזה לא נובע ממשהו "רע" בדרך כלל, אלא מתוך שאיפה פנימית ועמוקה להרגיש יחידה אחת עם בן זוגך. לעיתים הרצון העמוק והטהור הזה להרגיש בגלוי שאנחנו נשמה אחת, גורם לנו לתיסכולים, כשבמציאות זה לא מתממש. כי אנחנו שוכחים שכדי לגלות את המציאות הפנימית הזאת שחבויה בתוכנו עליינו לעבוד קשה.

נחשוב לרגע כמה עבודה אנו צריכים להשקיע כדי לבטא את הנשמה שבנו, חלק אלוקא ממעל, ולרסן את החלק היצרי שבנו? וזה כיחידים. בעל ואשה זה נפש אלוקית אחת, אך גופים שונים... כדי להגיע לחיבור אמיתי צריך להתחבר לחלק האלוקי שבנו, להאמין, ולהתאמן על האמונה הזאת שבעלך הוא האדם הכי חשוב לך עלי אדמות. הוא החצי שלך, איתו את שלמה וכ'.

רק איתו את יכולה להגשים את יעוד נשמתך בעולם, ורק את יכולה לעזור לו לקיים את שליחותו.

דברי חוכמה וטוב טעם נכתבו לפניי, הוא בעל טוב ותומך, זה חשוב באין ערוך יותר מחוש הומור ושנינות וכ' וכ'. וגם ייעוץ זוגי יכול לתרום רבות בכל מקרה, אך מה שרוצה לכתוב לך זה קודם כל הסתכלות כללית, על בעלך ועלייך.

ובאשר ל"יובש" שלו, תשאלי את עצמך כמה שאלות:

1 האם תמיד הוא היה כזה? או שאולי עובר עליו משהו שמתבטא בחוסר חיוניות?

2 גם אם זה חלק ממנו, תנסי להיזכר לפחות בסיטואציה אחת שהוא זרם איתך בקלילות, ולא היה כבד כהרגלו.

3 תנסי לחשוב מה היה אז שגרם לו לפתיחות הזאת?

4 נוסף לזה יש דברים שניתן ללמוד.

אני מכירה זוג אחד שהבחור (אח שלי) היה הבן אדם הכי מחושב בעולם. הוא היה שונא שמפרים לו את סדר היום. לאחר שנה של קשר עם בחורה ספונטנית הוא נהייה פחות כבד. כיום הוא יכול בשיא הספונטניות לצאת לטיול בצפון, דבר שפעם היה מצריך ממנו התארגנות של שבועיים.

עוד דבר, חוש הומור זה משהו שקשור לסגנון אישי. את בחורה חייכנית ושמחה, ב"ה. תשמחי ותשמחי את בעלך איתך. בע"ה הוא יתרגל לסגנון ההומור שלך, לעולם המושגים שלך ויצחק וגם יצחיק אותך. תני לזה זמן.

אני מכירה מישהי שהבדיחות של בעלה היו עושות לה חשק לבכות היא בחורה מתוחכמת עם חוש הומור מעודן שנון ומבריק, והוא... בחור פשוט, טוב לב אך שנינות וביטוי מילולי בכלל זה לא הצד החזק שלו.(ואל תשאלי אותי איך הם התחתנו) הוא צוחק מבדיחות של  "עגבניה נדרסה אמרו לה בואי כבר יא קטשופ" ... היא עבדה על עצמה המון כדי לא לפגוע בו, וחייכה, עם הזמן הצפיה שלה ממנו לתחכום נעלמה לגמרי, והיא למדה לראות את הטוב בבדיחות שלו. (עצם זה שהבעל מחייך ומנסה ליצור אוירה טובה בבית זה כבר טוב, הילדים מתגלגלים מצחוק וכ') מצד שני היא גם המשיכה בסגנונה, השנון והשתמשה רבות בחוש ההומור שלה, לאט לאט השפה בבית הפכה להיות משותפת וגם הוא עלה רמה בצורת ההתבטאות. הדמיון במקרים הוא כמובן הוא לא ברמת היכולת המילולית של הבעל, אלא עצם העניין שעם הזמן נוצרת שפה משותפת, תחומי עניין משותפים וכ' העיקר זה הרצון שזה יקרה. הרצון להתחבר אל בעלך בעולם שלו. לשתף אותו במה שאת חווה, אך גם להתעניין באמת בו, בתחומי העניין שלו, אולי יש תחומים שמעניינים אותו ושם הוא כלל לא יבש? כולו שופע חיות ועניין? תתענייני בו.

הריון גורם לנו להיות מרוכזות בעצמנו. זה טבעי, זה חשוב בשביל שנהייה מודעות למצב הבריאותי שלנו, אך צריך להיות מודעת לזה ולא לשכוח שהבעל הוא קודם כל בן אדם שזקוק להשקעה שלך. תשקיעי בו, תתענייני בו, תשימי לב לכל תכונה יפה שבו, תתאמני על האמונה ששניכם זאת מהות אחת, ובע"ה כאשר משקיעים באדם כל כך הרבה כוחות נפש-גם אוהבים אותו. שנזכה לשמוע בשורות וטבו, שהאושר והעונג יחזרו למעונכם. ובגדול

ברגע שעסוקים בלקבל ולאהוב ולהכיל את השני - איך וכמו שהוא, וברגע שמרשים לעצמנו להיות אנחנו בלי ציפיות ו"הצגות", וברגע שמחליטים לתקשר הכי בפתיחות שאפשר - זאת פסגת האושר! ובאמת, אבל באמת, שבלי לשים לב ממש מתקרבים אחד לשני, ונהיים קצת דומים. כל אחד לומד מהשני ומתרגל להיות קצת כמו הזני, גם אם זה הכי הכי הפוך לו.

עם הרבה אהבה, וסבלנות, והמון המון עבודת המידות וראיית הטוב - מובטחים לך חייי אושר ונעימות עם בעלך!

שמעת שהפכים נמשכים?? אם כל הזוגות היו דומים לא היתה השלמה בין השניים.

את הזיווג שלו ותפקידך ל"שחרר אותו " לגרום לו לזרום.

 כל הכבוד שגרמת לו שינוי בקמצנות..מגיע לך צל"ש.

ובהריון (מתוך נסיון רחב )הרבה פעמים אנחנו עצבניות, חסרי סבלנות חיוניות ושמחה .

היי בשמחה את בהריון , את מקימה את ביתך.

כווני את בעלך לעשיית דברים שיעשו לך טוב , ישמחו אותך.

לבנות לוקח זמן אך זה שווה את המאמץ , להרוס זה קל , נותנים ביטה בבנין והרי הוא כעפר.

בהצלחה

שלום לך, כמו שאמרו אחרים התחתנתם, האמיני שזה מהקב"ה והדבר הטוב לך.

התפללי לסבלנות, שמחה וראיית הטוב והחליטי שאת מאושרת מכל הטוב שיש.

אני במצב דומה לשלך, אני אוהבת לצאת מהבית ולהסתובב ולהיפגש עם אנשים (אדם כיפי) ובעלי הרבה פחות ממני.

מה שאנחנו עושים זה או שאני מודיעה מראש ביוםX אני רוצה _____, או שאני אומרת ולא בהתרסה אני מעונינת בX אם אתה רוצה אשמח שתצטרף אלי. ואפשרות אחרת אני מ"מכייפת" עם עצמי.

והכי חשוב וראשון לכל לדבר, למצוא זמן שקט ופנוי ולדבר על הדברים לפני שהם הופכים לצל הר. לא קל לדבר אך זה החשוב. גם על הרצונות וכסף.

דבר נוסף שגם אותו אמרו, מה את יכולה לעשות בשבילו? מאיזה בילוי הוא יהנה? כוס מיץ קר, ספר, אירוח בבית....

מזל שאני כבר נשואה..

אחרי התגובות פה הייתי חושבת אם להתחתן בכלל..

וברצינות- אני חושבת שהשירשור הזה נותן כוחות גם למי שחיי הנישואין שלו עכשיו במקום מעולה..

והנקודה החשובה שאני רוצה לחדד היא:

שתמיד הדשא של השכן ירוק יותר!!

וחייבים לשים וילונות אטומים בלב (וגם בחלונות בבית)

וזו עבודה תמידית , להסתכל פנימה וח"ו לא החוצה

כי לעולם אבל לעולם לא תדע מה קורה אצל השני

וכדי להמחיש (סיפור אמיתי) : לפני כמה זמן זוג התגרש והאישה סיפרה לשכנה שלהם שהם התגשו

והשכנה אמרה לה: " באמת? את יודעת, שבוע שעבר אמרתי לבעלי שצריך ללמוד ממכם מה זו זוגיות נכונה.."

"להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"

אני נשואה צעירה (אך עם נסיון של מס' שנים).

האיש היקר שלי הוא אדם רציני, לא איש של צחוקים וריגושים, 

ואני ממש אוהבת ריגושים, צחוקים וכד'.

הוא מאוד מכבד אותי ודואג לי.

וכן, הוא גם חסכן.

כשהוא רוצה לשמח אותי, הוא ישקיע ויכין לי משהו טעים, יסדר וכדו'.

עד לפני איזה זמן, הייתי מתבאסת מאוד מה"הפתעות"/ "פינוקים" האלו.

התחשק לי דברים מעניינים ומרגשים. גם שיקנה לי דברים נחמדים.

ניסיתי להראות שמחה כדי שלא לאכזבו (וכדי שלא יפסיק). אך בלב קינאתי בנשים שבעליהן מצחיקים וקונים ו...

חשוב לי לציין, שהיינו חברים קרובים מאז החתונה, אהבתי והערכתי אותו תמיד.

לאט לאט התחלתי לספר לו שאני אוהבת ריגושים, משתוקקת שיפתיע אותי בחיבוקים/ שיקנה דברים נחמדים באמת (לא סכיני מטבח מעולים) וכו'.

והוא, (באמת איש מדהים) מנסה להבין אותי, ולמלא את רצוני,

וכבר יודע את הלך רוחי ומשתדל לקלוע אל ליבי.

במקביל, מתוך עבודה עצמית, התחלתי להנות באמת כשהוא מכין אוכל במיוחד לפי טעמי / תולה וילון וכו'

הוא עדיין חסכן- וזה טוב, אך עלי הוא כבר לא חוסך, ומפנק אותי בנדיבות.

ובקשר לריגושים- הוא לא מתנגד לדברים מעניינים, אבל מבקש שאת הרעיונות אני אביא -כי לו אין. 

עוד צד בעניין: השוני הזה ביננו, למרות שלפעמים הוא מציק, יש בו דבר מבורך. הוא באופיו יציב, ואני- כל הזמן סערות. אז כך ביתנו נשאר יציב למדי, אני יכולה להשען עליו. ואני פוחדת לחשוב מה היה לו גם הוא היה סוער.

יש לנו עוד לאן להתפתח, אך ב"ה ממש כיף לנו ביחד ובעז"ה נמשיך להשתדל  להתקרב...

מה ברצוני לומר לך בכל הנ"ל?

שאם בעלך הוא אדם טוב שאוהב ומכבד אותך ומשתדל עבורך  (וכתבת שהוא מתחיל להשתחרר, מה שמראה שיש עם  מי לדבר)-

יש סיכוי רב שאם תעבדי בחכמה- לא ירחק היום ויהיה לך ממש כיף איתו.

לא בקטע של לשנות אותו, אלא ששניכם תתקרבו זה אל זו.

דברי איתו בפתיחות, ספרי לו שאת זקוקה לריגוש וכו', מתוך כבוד והקפדה שלא לפגוע בו.

תחשבו על דרכים שמתאימות לכם.

מקוה שהועלתי במשהו.

בס"ד

אמנם אני לא האנונימית ששאלה את השאלה, אך היה מאד משמח לקרוא את תגובתך.

ועוד משהו...

בדורנו הניסיון העיקרי זה שלום בית, ולא לחינם.

אנו נמצאים ערב החתונה הגדולה של עם ישראל והקב"ה בגאולה.

על מתן תורה נאמר "וארסתיך לי לעולם". כידוע בקשר האירוסין (במונח ההלכתי) האישה נאסרת על כל העולם, ונחשבת כנשואה לכל דבר, אך מצד שני אסורה גם לבעלה עד הקידושין.

כך עם ישראל במתן תורה, נאסרה העבודה זרה, אך גם האיחוד השלם עם הקב"ה, הקידושין עדיין לא התבצעו.

הגאולה זה הייחוד של הקב"ה ושכינתו(שכינה=כנסת ישראל) .

כל מאמץ, כל עבודה על המידות, כל ויתור שלנו למען זוגיות טובה, מקרב את הגאולה.

בגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש, ובאהבת ישראל הוא ייבנה.

המקום הכי עמוק של אהבת ישראל זה בין בני זוג.

אז שנזכה לעבוד על המידות, ולחשוף יותר ויותר את עומק האהבה שהבורא נטע בתוכנו, ונזכה במהרה לביאת משיח אמן.

1. אופוריה

2. גועל ודחייה

3. הסתגולת

4. התאהבות עמוקה

נחשי באיזה שלב את נמצאת כרגע...

לי זה לא נשמע רציני

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

 רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת. 
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא. 

אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין. 
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה. 
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים. 

אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה. 
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני. 
בשני המקרים כדאי לדבר. 
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה. 

בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת. 

כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון. 

ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור. 
בסוף זה הבית שלכם. 
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך. 

בהצלחה! 

א. קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, אתם ממש נשואים טריים בשנתכם הראשונה, השנה בה התורה מנחה אותנו "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשק לקח".

עצם המציאות של השנה הראשונה לנישואים, ללא כל שאר האתגרים שמסביב - מביאה עימה אתגר והתמודדויות רבות.

על כן הפניות הזו לעבוד ולעבד יחד את היחד שלנו כזוג חשובה מאוד.

ב. מעבר לכך, ציינת שאתה גם חייל קרבי בסדיר.

רק הנתון הזה לכשעצמו מוסיף עוד אתגר קשה שבעתיים.

גם לך. כמובן. ותודה עצומה מכל עם ישראל על המסירות והנתינה הזו שלך!

גם לאשתך היקרה. שמתמודדת כאישה של חייל קרבי בסדיר. עם המון התמודדיות, המון לבד, המון חששות, המון שינויים.

וגם לכם כזוג נשוי. 

רק לפני חצי שנה עוד הייתם רווקים

כל אחד גר בבית אחר, אולי אם גרתם אצל ההורים לא הייתם צריכים לנהל בית מבחינת ניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, משכנתא, חשמל, גז וכל השאר,

ובעיקר - השינוי הזה מרווקות לנישואים שהוא שינוי בפני עצמו ומצריך הסתגלות לאט לאט ובהדרגה וקבלת כלים שם

וכמובן בצבא הכל שוב מתעצם ונהיה קשה שבעתיים.

ג. לא זאת בלבד,

ציינת שאשתך גם לומדת כעת

וגם עובדת במקביל

נשמע שיש על שניכם עומס עצום

גם פיזי וגם מנטלי וגם רגשי, נפשי.

ד. השיח העיקרי שלכם הוא בטלפון - שכמובן לא ניתן להגיע לאותה אפקטיביות ואותם עומקים כמו פנים מול פנים. זה משנה המון.

(כמובן שכדאי בזמן שכן מתאפשר כן לקיים שיחות טובות ועמוקות ביניכם פנים מול פנים

ולקבוע שמתי שלא ניתן ונאלצים להסתפק בטלפון יודעים יחד שזו באמת פלטפורמה מוגבלת ולוקחים זאת בחשבון).

ה. ציינת שאתה מרגיש שרק אתה מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני -

כדאי לשאול אותה ישירות ולשמוע ממנה את הלמה שלה (ל' בקמץ).

אולי היא לא רוצה להתאכזב שאתה לא זמין וזה סוג של מנגנון הגנה?

אולי היא לא רוצה להפריע לך ולא יודעת מתי אתה פנוי ומעדיפה שאתה תתקשר כדי לא להפריע?

אולי יש לה המון חוזקות אחרות אבל ליזום שיחה היא לא אחת מהן, אבל יש לה עוד המון אחרות?

אולי אם היא תדע עד כמה זה משמעותי עבורך ומה זה גורם לך להרגיש היא תוכל לחשוב על דרכי שינוי מטיבים עבור שניכם? שתחשבו יחד כמובן...

ואולי עוד הרבה מאוד הנחות.

חשוב לשמוע ממנה ישירות

ולפי התשובה לעבוד.

ו. כדאי לעשות הפרדה בין דבר לדבר כדי לא ליצור כאוס ועומס יתר עם בלאגן בראש ובלב.

כלומר:

לגבי הדיכאון שהיה בעבר - זה לא אומר שום דבר רע מלבד זה שאשתך גיבורה ואלופה שהתמודדה בגבורה עם מכת הדור, דיכאון, ויכלה לו!

שיש לה תעצומות נפש ובטוח גם למדה וגדלה מכך מאוד.

לגבי ההווה - אם יש כרגע דיכאון או כל דבר אחר שמקשה כדאי לאבחן בצורה מסודרת ומקצועית ולטפל בכך.

גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות עלולים מאוד להגביר את עוצמות התנודות במצבי הרוח ואת הדכדוך, לכן חשוב לברר לעומק גם את הנקודה הזו.

לגבי זה שהיא מתוסכלת מדברים ביום יום - בפני עצמו זה כמובן לגיטימי. בטח לאור כל הסעיפים הקודמים שהיא אישה נשואה טרייה, עם המון המון שינויים בבת אחת בחצי שנה הזו,

בעלה בסדיר חייל קרבי,

היא עובדת

היא לומדת

היא מחזיקה בית

היא לומדת את הגוף שלה וכל הלכות טהרת המשפחה שגם לוקחים משאבים לכך

יש מלחמה (בתוך מלחמה בתוך מלחמה...)

אזעקות

חדשות

דאגות

ומה לא...

ובתוך כל זה ממש מותר ואנושי שהיא תהיה מתוסכלת מדי פעם.

אם זה באופן חריג או פוגע בהתנהלות או יושב על משהו עמוק - אז כנזכר קודם, כדאי לאבחן ולטפל בצורה מיטבית כדי להגיע לרווחה נפשית.

ז. המשפט אולי הכי חשוב בכל ההודעה - הייתי ממליצה לך לשנות את המשוואה שנוצרה לך בראש שאומרת "אשתי ילדותית"

ולהפוך אותה ל: "אשתי *אנושית*".

כי היא באמת אנושית. רק בשר ודם.

היא לא ילדה קטנה, היא אישה שמתמודדת עם הרבה מאוד מאוד מאוד.

יכולה להעיד על עצמי (נשואים עוד רגע 19 שנים ב"ה) שאם היה לי רק דבר אחד מכל מה שהיא מתמודדת איתו בשנה הראשונה (או בכלל) - הייתי בהחלט מתוסכלת ואף מגיבה בתסכול עמוק לא פעם ולא פעמיים.

בשנה הראשונה שלנו, והרבה אח"כ, למדתי את עצמי לאט לאט, את בעלי לאט לאט, את היחד שלנו לאט לאט,

ובדרך היו לי המון המון המון פיקשושים.

הכל בסדר.

זה לימוד.

זוגיות היא לימוד.

נישואים הם לימוד.

ללמוד את עבודת השמחה שלי ומי אני ואיך אני עובדת ומהם הצרכים שלי, הקשיים שלי, מנגוני ההגנה שלי וכן הלאה - הכל הכל זה לימוד

לימוד של שנים

ואפשר להתחיל בלימוד הזה

מתוך מקום מעצים ולא מחליש

מתוך מקום שבאמת רואה את האנושיות שבכל אחד ואחת מאיתנו.

ללמוד - מה היא רוצה מעצמה? רגע להעמיק בכך באמת.

ומה אתה?

ומה היא מרגישה עכשיו? רגע לעצור ולהיות נוכחת וקשובה פנימה, קשובה לגוף ולנפש.

ומה גורם לבכי? או עלבון? ומדוע? מה היה שם בעומק שהפעיל את זה? ומה עוד הטריגרים שלי?

ח. כמובן שאתה לא המטפל שלה אלא בעלה האוהב. וחשוב לשים את הדברים במקומם.

מצד אחד להעניק תמיכה, אוזן קשבת, אהבה, הכלה, עידוד וכו'

ומצד שני - במקומות בהם יש צורך טיפולי או צורך אחר מעבר ללהיות בן הזוג - חשוב לפנות לגורם מקצועי.

אתה לא אמור לפתור לאשתך את הבעיות הרגשיות שלה וגם היא לא את שלך.

וזה גם לימוד.

למצוא את האיזון הנכון

ללמוד איפה הנפרדות בתוך הביחד

איפה המקום להתייעץ עם אנשי מקצוע

איפה הביחד בתוך הנפרדות

איפה אני כן יכול/ה להיות שם עבור אשתי / בעלי.

אז צעד צעד

לימוד אחר לימוד

התקדמות אחר התקדמות

תהיו בתוך הלימוד הנפלא הזה ששמו זוגיות

ותמצאו בתוכו גם לימוד מפעים כל אחד כלפי עצמו

ובעיקר - צמיחה אישית וצמיחה זוגית מתוך כל זה.

המון ברכה והצלחה ב"ה

ופסח כשר ושמח

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך

"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי