.השאלה אם יש איזה שהיא שיטה להפטר מים בלי להיתקל בהם???
אחרי תקופםה ארוכה של חיפוש עבודה החל בעלי לעבוד בבקרים וללמוד בערבים לתואר. אמנם הוא רק סיים אחד לםני 9 חודשים אבל הוריו לחצו אז שיהיה...
העומס החדש בזה מוציא אותי מדעתי בגלל שהוא יצא מדעתו!!!
לפני שבועיים הוא שכח לקחת את הילדים מהמעון והם נחתו אצל המטפלת במשך שעה.( אני הייתי בעבודה ובסיכום מראש תיאמנו שהוא אוסף אותם)
והיום - יום ראשון של ממש של חול מועד הוא נשאר עד שעות אלה ממש (8:30 בערב) בעבבודה. ( מי יודע מתי הוא יחזור?) למרות שתיאמנו יציאה עם הילדים.
אני פשוט מתפוצצת מעצבים!
אני והילדים לא חשובים לו!
אוף!!!
מה דעתכם? מה לעשות?
-כל מה שאכתוב להלן מתבסס אך ורק על מה שנכתב כאן על ידך, שנכתב מתוך התפרצות של כעס וללא שמיעת הצד השני, ולכן קחי הכל בערבון מוגבל מאוד-
לדעתי כדאי לך לפרק את הבעיה והמצוקה שלך למספר נקודות מפתח, וכך לאבחן מה בדיוק קורה פה בעצם..ומה ניתן לעשות
א. תורידי את האשמה מבעלך. לא הוא זה שיזם את הלימודים החדשים, והוא עושה זאת למען פרנסת המשפחה, לא להנאת עצמו.
ב. אמת שהעומס הרב משפיע על התפקוד היומיומי שלו בבית, מה שפוגע בך ובילדים, אבל גם את יודעת שזה לא בגלל ש"אני והילדים לא חשובים לו!"
ג. המשפט הזה שלך מושפע ושירות מההצהרה ש"אני פשוט מתפוצצת מעצבים!" וזה מובן מאוד כמובן. האם דברת איתו על זה? האם ישבתם לשיחה ממוקדת ונינוחה בנושא כדי לפטור את הבעיה אחת ולתמיד?
ד. ניתן בהחלט להניח שבמידה ואכן יתברר לשניכם שגם מבחינתו המצב הנוכחי לא רצוי ולא ראוי, אפשר יהיה בעזרת ה' להגיע להסדרים בניכם, שמחד יתחשבו במצבו ומאידך לא יסירו ממנו את האחריות בתחומים שהוא כן ממנונה עליהם.
ה. כדי לקיים את השיחה הנ"ל את חייבת חייבת להרגע מעט, ולהזכיר ולהפנים שבעלך הוא לא כזה נורא בד"כ, וסה"כ טוב לך איתו, ולשנן תכונות טובות שלו, כך שאירוע מקומם כזה או אחר לא יקפיץ אותך ולא ישפיע על כל מערכת היחסים והגישה כלפיו. מקרים מסויימים שהזכרת קורים בין כל בני זוג נורמאליים, וחבל שהם כשלעצמם יעכירו את האווירה בבית.
אם בכל זאת תרצי יעוץ מקצועי ומעמיק יותר, פני אלי במסר"ש ואפנה אותך ליועצים זוגיים
בהצלחה, אלעד
ראיתי מחקר בנושא צרכנות שלפיו נשים מתלוננות פחות מגברים, והובא שם שהן מתלוננות פחות מגברים בכל תחום. אם כאן המגמה הפוכה, זאת אומרת שיש בעיה ממוקדת.
אמא שלי טוענת שנשים של פעם חיפשו את ד' אמותיהן בתוך הבית, ונשים של היום מחפשות להיות בחוץ עם חברותיהן. זו הסיבה מדוע העדרות הבעל מהבית, פעם לא היתה מקפיצה את אשתו והיום היא מקפיצה. עוד דבר, גבר הולך לשיעור בבית כנסת, בימי חג הפסח ובכל ימי השנה, ואם לא מוצא חן בעיניו הוא יוצא החוצה. באותו זמן אשתו נמצאת בבית עם הילדים והם משגעים אותה. גם בעיניה לא מוצא חן, אבל לה אין רשות לצאת.
חשבתי שכאן המקום לפתוח דיון בנושא. לא נראה לך, אז לא. רצונו של אדם כבודו. אנסה את מזלי בפעם אחרת.
זה שאני "מנהל" לא אמור למנוע ממך להביע את דעתך כרצונך!
מותר לי לא להסכים איתך, ומותר לך לדבוק בעמדתך
הערה: ישנה עוד סיבה מדוע נשים מרבות להתלונן, וזו אותה סיבה מדוע בד"כ נשים הן אלה שדוחפות את הבעל ללכת יחד לייעוץ. נשים נוטות לשתף אחרים בבעיות שלהן, לעומת הגברים שבוחרים להתבודד ולפתור את הבעיות שלהם בכוחות עצמם. זה נכון בכל תחום, ובייחד בעניינים הנוגעים לזוגיות ומשפחה
בעלי חזר הבייתה בתשע בערב וקיבל את השפכטל של החיים!
אני ממש מזדהה וחושבת עם כל מה שכתבתם, במיוחד עם מה שאלעדי כתב וזה נכון מאוד.
אבל נבעך, במצבים מעצבנים שכאלה, אין דעת ואין תבונה.
אני מאוד מסכימה איתך אלעדי לגבי העניין של לראות את הנקודות החזקות והטובות- זה ממש נכון. וגם שיחה של תיכנון והבהרת רצונות וצעדים.
אבל בשעת השין- לא עמדתי בזה והשתוללתי מכעס....
כעבור יום הגענו להבנות וב"ה בנתיים הדברים חזרו למסלול הרגיל.
וכדי לנחם את עצמי על כך שהייתי כ"כ נוראית והתעצבנתי כמו שלא קרה כבר כמה שנים טובות, אני אומרת לעצמי שסה"כ הזוגיות שלנו מעולה וכיפית וזהו.
שוב ישר כח לכל המגיבים .
נ"ב : שמחתי על התפתחות השיחה בנוגע לשוביניזם. מעניין.
תופעה מוכרת וידועה אצל רוב הגברים להתעלם כמעט לחלוטין מהנעשה בתוך הבית, לכן למרבה הצער את בחברה טובה. אם חלילה תשברו את הכלים, בעלך יזכר פתאום שהילדים הם גם שלו, ופתאום תתחילי עם סיפור מול אגו נפוח, שבכל מקרה תסיימי אותו פצועה וחבולה.
עשי הכל, אבל ממש הכל, כדי שישכון שלום בבית, וכמו שאמר אלעדי: "שומע לעצה- חכם".
דרך אגב, אני ממליץ על הספר בגן השלום, מדריך לשלום בית, לגברים בלבד. מאת הרב שלום ארוש.
אבל אני ממש חייבת להגיד משהו!!!
את מתנהגת כאילו מדובר פה בבנאדם אגואיסט, שכחן וחסר אחריות, ולפי הנתונים היבשים מדובר בבנאדם שלוקח על עצמו גם לעבוד וגם ללמוד, וגם לוקח מדי פעם את הילדים מהמעון- כלומר- לוקח חלק גם בבית. אז מה את רוצה מחייו? שיהיה בו זמנית איתך ובעבודה? היית מעדיפה שלא יעבוד/לא ילמד כדי להיות זמין לך תמיד?
לא מבינה את זה.
לא מכירה את קונפליקט הזוגיות של דורנו? מצד אחד ברור שיעבוד וירוויח כראוי וכמה שיותר יותר טוב. מצד שני כמעט כל הגברים היום כבר שותפים מלאים בעזרה בבית- בטיפול בילדים, בבישולים, בקניות, בנקיונות וכו' וכו'. וכולנו מצפות לזה. ומתאכזבות מזה כשבסופו של דבר מגלות שאין מה לעשות...האישה היא עדיין, ברוב המקרים, מנהלת הבית...וטוב שכך.
ואל תקפצו עליי שאצלכם זה לא ככה...זו המציאות אצל רובנו. וכולנו עוברות את האכזבה הזאת.
וקונפליקט הזוגיות של דורינו כמו שהגדרת- הוא הדבר שמקפיץ אותי. פעם אולי היה מצב של עומס לא נורמלי על הנשים, ואז דיברו הרבה על זה שהאישה צריכה להרגיש טוב, ולחשוב על עצמה, ולדאוג לעצמה וכולי, עד שבסוף זה יצא מפרופורציה-והיום אשה מתחתנת בראש של "מגיע לי" ודואגת לעצמה קודם כל ולפני הכל. אין לי שום כוונה להאשים את פותחת השירשור באגואיזם המתואר לעיל, רק להאיר נקודה שלדעתי מאוד כואבת, ונאכל ממנה הרבה קש אם לא נאזן את ההסתכלות שלנו על תפקיד האישה בבית ובזוגיות.
ואני מודה שאני כל הזמן מקוה ומחכה שיום אחד הרב ארוש יודיע שמצב עניינים השתנה, עת לעשות לה' הפרו תורתך, ומעכשיו כבר מותר גם לנשים לקרוא את הספר. נתתי אותו במתנה לבעלי, ונראה לי שהוא אפילו לא פתח אותו, למרות שהודה לי על המתנה. ואני נורא סקרנית לקרוא אותו בעצמי. כמובן, כל מה שאסור נורא מסקרן...
כי כתוב שם כמה הבעל צריך לכבד את אישתו.
אז כדי שלא תהיינה לנו דרישות, לא כדאי (לגברים) שנקרא את הספר...
חה.....(-:
-פרח לשימוח!)....
עמוקה- אחד בספטמבר לא כ"כ רחוק.... ) 
..להעניק לכולם כמות אהבה שווה נכון..?!))אורה*
