פורום נשואים טריים (עמוד 622)

אחרי החתונה ציירתי מלא דברים עליזים על המראה בחדר שינה , זה מתחיל להיות מפגר, ואני לא מצליחה לקלף את זה!!!

אולי למישהו ירעיון איך להוריד את זה?

אלא א"כ זו היתה מראה על קומודה...

פשוט ניסיתי כבר הכל, וכל פעם כאילו כדי לעודד אותי יודרים עוד איזה שניים חצי פרורים...

וציירתי על שלושתרבעי מראה בערך...

ניסית אציטון?!

עשיתי עוגת ביסקווטים בתבנית אלומניום קטנה והוספתי לזה קרטון נקטר.

לקחתי צלוחית חמודה ושמתי תותים. ליד קצפת והוספתי מעדני חלב-קרלו דני וכאלה...{ליותר גדולים שמתי דנונה}

שנה שעברה לקחתי קערה גדולה עירבבתי מלא סוגים של קונפלקסים וקלילקים...פקאנים,שקדים אגוזים,גרנולה וכו...ובאמצע תקעתי קרטון חלב...

עכשיו נותרתי ללא רעיונות...

אפשר לעשות משלוח על בסיס צבע לדוג' משלוח אדום- תותים,מעדנים ורודים,ג'לי אדום

אני אוהבת את המשלוחים הבייתים הבריאים: סלט חסה עם עגבניות שרי עם צנצנת רוטב

לחם ביתי- שנה שעברה הכנתי לחמניות בצל, גבינת שמנת.

לחם איטלקי עם ביצה קשה (אפשר לתת לילדים לצייר ציורים על הביצים), אוזני המן ועדשים צבעונים לשימוח.

קיבלנו מחברים- 1.צנצנת עם גרנולה ביתית, בקבוק שוקו/מיץ תפוזים

2.ארוחת בוקר- לחם ביתי ירקות חתוכים וחומוס/טחינה / גבינה (תבחרו) ביתי

שיהיה בהצלחה

הרבה שמחה ונחת

לחמניות תוצרת בית, עם בירה שחורה.

עוגיות שוקולד צ'יפס עם שוקו.

וכו'...

אני החלטתי...

כנראה השנה אשלח את הצנצנת שכתבו פה עם הדגני בוקר, ולידה עוגה ובקבוק אייס קפה מהמם:

אני גם החלטתי...

כנראה אקנה סלסלאות יפות כאלה שיכולות לשמש אח"כ ללחמניות- פרוסות לחם על השולחן,

עם בקבוק זכוכית מלא במיץ תפוזים טבעי קר...

ומסביב המון דברים שקשורים לפירות/ פירות הדר, תפוזים, אגסים, תפוחים, סוכריות ג'לי כתומות ואולי גם ריבה כתומה..

איך נשמע לכן?

ואת הילדים אחפש, אחד לתות ואחד לתפוז...

כל דקה אני מחליפה רעיון...

3 סוגי סלטים פשוטים:

סלט כרוב

סלט ביצים

סלט חסה עם עגבניות שרי + רוטב אלף האיים

לחמניות מקמח מלא

שיפודים עם מרשמלו וסוכריות גומי

אם ישאר תקציב בקבוק שוקו

מה דעתכם?

את כאילו מפחדת שהוא עכשיו בהצגה בעצם??

יכולות להיות כמה סיבות לזה שאת מסתכלת עליו ככה.

או שבאמת יש דברים בגו וראית אותו בכל מיני מצבים שהוא בעצם בנאדם שונה ממה שהוא כשהוא נמצא איתך.

או שאת מכירה איזה סיפור על מישהי שזה קרה לה ופיתחת פחדים מיותרים..

תכל'ס אני לא יודעת איך אפשר למצא לזה פתרון כי אף אחד לא יתן לך ערבון ל'איך החיים שלך יראו אחרי'.. אחרי הטבעת.

את אמורה לחדד את כל החושים ולבדוק אותו.. ואם יש לך מקרים ספציפיים שמעלים בך התלבטויות לדבר עליהם עם אנשי מקצוע.

זו דעתי.... בהצלחה!!!

לא היה שום מצב שהוא הראה לי בעצם דו פרצופיות.. אני חושבת שזה פשוט ממקרים ששמעתי עליהם ופתחתי פחדים בעקבות זה..

תודה רבה! 

הייתי אצלו בבית הוא היה אצלי.. בן אדם מקסים. ההורים שלי נורא אהבו אותו. הוא דואג לי בלי סוף, עוזר, מעודד, תומך, מקשיב, טוב לי איתו! וגם בבית הוא דואג, הוא תומך, הוא עוזר, הוא מתייחס לאמא שלו הכי יפה בעולם לאחים הקטנים ובכלל לכל המשפחה, כשהייתי אצלו בבית באיזשהו מקום הרגשתי שהוא הגאווה של המשפחה כאילו הוא הילד המועדף וככה הם היו רוצים שכולם יהיו (זו הרגשה שלי לא שמעתי מהם חצי מילה על זה) אפשר להגיד שעל כל שאלותיך אפשר לענות בחיוב, הוא בן אדם מיוחד, אין לי ספק. הוא מצידו להתחתן עכשיו זאת אני שהפחד הזה משתק אותה.  

תודה רבה לך.

לדעתי כדאי לדבר על זה ולבדוק את זה,

יכול להיות שיש לזה בסיס אמיתי שאת לא סומכת עליו במאה אחוז ויש אפשרות שאולי לך קשה לסמוך במאה אחוז.

זה שלב שלדעתי שווה לפנות ליעוץ זוגי, זה יכול ממש לעזור.

(אני מכירה כמה אנשים שעשו את זה וזה עזר להם למקד את הפחדים, מחשבות וכו')

בהצלחה רבה!

אני חושבת גם אין לי שום בסיס לזה לא הרגשתי שום דבר שהעלה בי את הפחד הזה, שום תגובה שום התנהגות שום מילה פשוט שום דבר..

זה פשוט הכרות עם מקרים כאלו לצערי שהכניסו בי הרבה פחד..

תודה לך.

זה מפחיד להתחתן!!!

אני חושבת שזו ההחלטה הכי רצינית והרת גורל שבן אדם מקבל בחיים.

אז אל תפחדי... הוא נשמע בן אדם מדהים, את רק צריכה אומץ...

עודדתן אותי מאוד.. אני מרגישה הרבה יותר שלמה עם זה.. הקטנתן את הפחד בצורה משמעותית..

תודה רבה!! 

אני לא דיברתי על דברים קטנים כאלה שאחרי עבודה אפשר להסתדר איתם.. אני בטוחה שנצטרך לעבוד על הרבה דברים, שניינו בטוחים אנחנו לא מצפים לחיים ורודים ויפים בלי שום מאמץ מצדינו זה לא מובן מאליו, לשניינו.. דיברתי על דברים רציניים יותר.. כמו שתלטנות, רוע לב, יחס מזלזל כלפיי, הרגשה שאני אמורה לשרת אותו, הרגשה שהכל נופל עליי.. ולא, ממש לא, אין לי שום בסיס לפחד הזה.. זה משהו שאני לא מצליחה להסביר לעצמי..

תודה רבה!

אם הוא בחור כ"כ טוב, ואתם מכירים במשך שנה, אולי זה רעיון לא רע?

אם טיב היחסים ביניכם מאפשר זאת, אולי תוכלי לדבר לדבר איתו על החששות שלך? 

(כמובן בעדינות ובצורה בהירה ולא בוטה). אני בטוחה שגם אם הוא יבטיח לך ששום דבר כזה לא יקרה

זאת לא ערובה מבחינתך, אבל בשביל לדעת שאין "צד שלך" ו"צד שלו", בשביל לדעת

שאת לא מסתירה ממנו שום דבר וכך הוא ידע שאת מצפה ממנו לא להסתיר ממך כלום.

מה דעתכם?

אני פשוט כואבת כולי לשמע הידיעה. לא די בכך שאיבדו בן צדיק ועכשיו צריכים להתמודד עם ילדה חולה. בשורות טובות!

למי ששאל ולמי שלא,

עדין צריך תפילות על מוריה בת איילה (אחותי!) המצב שלה ב"ה משתפר ממש. מרגישים כל תפילה ותפילה. היא פשוט נס מהלך!!! (עדין לא מהלך אבל בעזרת ה'...) בקיצר, תמשיכו להתפלל ושמשמע בשורות טובות.

 צריך להזהר ולהפריד בין המקרה הזה, שיתכן ובעלך טועה לבין האופי שלו.

אם את רוצה שהוא ישתכנע שהוא טעה, זה לא על ידי התקפה, שהוא אגואיסט.

תרגעי, תכיני לעצמך ולו תה, תבקשי שיתפנה לדבר איתך. ותשוחחי על מה שמפריע לך, בלי להתלהם. 

הוא אף פעם לא יודה שטעה לפי התגובה שלך שתיארת מקודם.

אגב הוא מפרנס את המשפחה, נכון, אז למה הוא אגואיסט???

לפי מה שהמתוסכלת תיארה, בעת שבעלה אמר "שכחתי להלביש אותו" הוא בכלל לא נראה מבוהל או מצטער - זה נראה זלזול.

(מתוסכלת, תקני אותו אם טעיתי...)

וזה מעליב, כי יש הבדל בין לא להסכים עם דיעות השני (לגיטימי) לבין לזלזל בהם....

ואינני יודעת על סמך מה את כותבת "זה לא נכון לקחת מקרה ספציפי ולהשליך ממנו על האופי".

ממה תשליכי אם לא מההתנהגות הזו?

ואם יש להם שלושה ילדים, אז מן הסתם יש לה כבר נסיון כיצד הוא מתנהג במקרים כאלה, ולא נראה לי שהיתה כ"כ כועסת אם זו היתה הפעם הראשונה...

אוי איזה תסכול... איזה עצבים.

זה בטח לא יעזור שאני אגיד שזה בטח מקרה חד פעמי? ושהוא היה טרוד מאד?......

אני חושבת שהוא פשוט היה צריך להתנצל ולהגיד "פישלתי" ואז הכל היה נרגע...

אבל מה לעשות שלחלק מאיתנו זו משימה בלתי אפשרית...

התשובות נהדרות ובאמת אין לי מה להוסיף.
אני לומד כרגע גישור וייעוץ נישואין והעצות שלכן מעולות, ומוכחות מבחינה מעשית ואמפירית. תודה!

אני רק יכול להמליץ על ייעוץ מיידי לשניכם (אם תרצי פני אלי במסר ואשלח לך שמות וטלפונים) ואם הוא לא מעוניין אז תלכי לבד, גם זה עשוי לעזור.

בהצלחה!

אוף!! כמה מוכר!!!

א.גם לי שלושה והקטן בן שנה וקצת מצד אחד כמהה מאוד לעוד ילדים מצד אחר חוששת להכנס להריון ולמצב של בחילות,חוסר אונים, עייפותוכו'. התקופות האלו בהכרח מביאות לקצרים וקשיים בבית. אין מה לעשות...רק ללמוד איך להמעיט את ההתנגשויות האלה. כי כל עוד גברים לא בהריון...הם לעולם לא יבינו. גם אם בהתחלה הם סופר תומכים אז מגיע השלב שכבר נמאס להם לשמוע את התלונות והקושי.פשוט כי הם לא עוברים את זה ולא ממש מבינים. גם אם ההריון ממש תקין עצם החרדהוהמתח בלב מהשינוי בבית, מהלידה וכו' שמקננות בפנים כבר יכולות להביא להתפרצויות.

ב. את לא מגזימה. זה לא אחראי בחורף עכשיו להשכיב ילד עם גופיה.גם אני הייתי מתפרצת. וכועסת. ועושה מזה עניין כי זה עניין! והילדים שלך חשובים לך! והמערכת יחסים שלך עם הבעל חשובה! וזה כואב ופוגע! וזה מאוד חשוב להגיב ומאוד חשוב שאכפת לך.(רק תדעי אבל מהצד ככה, שהוא לא ידע, כי כן צריך להעמיד אותו במקום, שבו זמנית אני גם לומדת להגיב נכון, לא להתפרץ בכעס נורא כי זה פשוט מדכא גם אותי וגם ככה דרכו אני הכי לומדת בעולם לעבוד על המידות שלי).

ג. הרגיזה אותי מאוד התגובה למעלה של -הוא מפרנס- אז מה? אז הילדים לא שלו? אז הוא לא שותף מלא בבית הזה? וחוץ מזה פרנסה גם יכולה לא להיות ממש לשמה- כלומר כדי לדאוג לבית, לפעמים זו סתם הגשמה עצמית. ומלבד זאת אם עסקינן בהתחשבנויות מי עושה מה, איך בדיוק יוכל לשלם לך הבעל את ערך ההריונות והילדים? בקיצור זה ממש לא טיעון שהוא מפרנס.

ד. בית אמור להיות המקום הבטוח בעולם- שאם קשה לי ואני מתפרץ, אז יש מי שיודע לספוג ולקבל ולהבין מאיפה זה בא. ולהסתכל על זה לא כמגזימה אלא ככואבת. תגובות נכונות כאלה אפשר ללמוד ביעוץ זוגי. אבל אני לעומת האחד למעלה ממש לא חושבת שדחוף אתם צריכים ללכת ליעוץ זוגי, אלו בעיות אופיניות בזוגיות אפשר גם לפתור אותם במעט השקעה הדדית של קצת לצאת ביחד, לדבר, לתאם ציפיות (ולא סתם מפמפמים שחשוב לצאת ביחד פעם בשבוע.זה עושה פלאות לזוגיות)

אבל, אם את בוחנת את חייך ורואה שאת ממש מתוסכלת, וכואבת מתגובותיו של בעלך, ולאורך הזמן וההריונות אין שינוי לטובה בתקשורת ההדדית ובעזרה שלו (כי הם לומדים את זה מהריון להריון) אז הייתי חושבת ללכת לטיפול, אפילו לבד. כי יש הרבה מה ללמוד מיועצים שנפגשו כבר בעשרות ומאות זוגות. יש להם עיניים טובות, וצריך ללמוד את זה- לתקשר נכון. כי סה"כ כל אחד מגיב מעולמו הוא, מכאביו ופגיעותיו. אולי בעלך כועס עליך שאת לא מבנה את הלחץ שלו בעבודה ואת העומס שעל כתפיו?

בקצור..בהצלחה. שתעברי את ההריון בשמחה, זה נפלא עוד ילד, ושתצליחו את ובעלך לגדול יחד. זו המשימה של כולנו.

.

הכי קל ושטחי לפסוק שהוא "טמבל" ע"פ צד אחד.

חבר'ה- קחו הכל בערבון מוגבל.

ובכל מקרה..האמת לעולם לא נמצאת רק בצד אחד. לכן הצעתי לפנות לייעוץ

כמה שאני מבינה אותך גם אני נמצאת בקטע הזה כ"כ הרבה פעמים ואני מרגישה כ"כ מותשת , את לא רוצה לשמוע שמשהוא דפוק אצל בעלך מלידה ,אבל אני מאמינה שרוב רבם של הגברים נולדים עם הדפקט הזה ולכן:

א. אני לא מצפה ממנו לשום עזרה ואני גם לא מתאכזבת.

ב.אני מעריכה את העבודה שיש לי לעומת הכוחות שיש לי ובוחרת על מה לוותר הפעם ועל מה אי אפשר לוותר. למשל על טיפול בתינוק  אי אפשר לוותר ,על שטיפת כלים אפשר. (ומי שמתלונן על בלאגן אני מציעה לו לעשות משהוא בענין)

ג.צריך לדעת: בעל שאשתו קשה לה -מיד קשה גם לו ,כאילו הוא התחיל הריון .כי כל בעל צריך אשה תומכת באמת.זה הגב החזק שלו. (אגב גם הילדים)זה מאוד מתסכל שהכל עומד עליך, אבל גם מחמיא וגם מחייב. לכן יש לי טיפ מוצלח שקבלתי פעם מאשה חכמה .פשוט לחייך. להסתכל לבעלך בעינים ולחייך, לפחות שלש פעמים ביום. אפילו לא כשאת שמחה פשוט באופן טכני.זה משדר משהוא עמוק וחם וזה ממיס כל עקשנות מבוכה ותסכול. (זה גם טוב לכל אחד מהילדים כולל המרדניים ביותר גם בגיל שנתיים וגם בגיל 17 )מניסיון זה מחזק את כולם וגם אותי. וחשוב להדגיש שזה לא חייב לבוא מבפנים.

ד.תביאי בחשבון שכשאת בהריון את לוקחת את הדברים אחרת. כמו שאמר פעם שכן שלנו:"איך אני יודע שאשתי בהריון? כשאנחנו מתחילים לריב

ה.תרגעי. אין דבר יותר נותן סיפוק וכיף כמו המשפחה.

שיהיה בהצלחה.

אני חושבת שכל אחד צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו.

זה קצת לא מחמיא להגיד כזה דבר, ובד"כ האגו שלנו לא אוהב לשמוע כאלה דברים אבל כמה שאלות:

1. למה את מגיעה למצב  של אפיסת כוחות ולא דואגת לאיזה סידור שיעזור לך להגיע פחות מרוטה וטרוטה בשעה זו של הערב?

2. האם אצלך הכל מאוד אחראי? האם לך אין פדיחות=אפילו כאלה גדולות? או שלעצמך את מוותרת?

3. את בטוחה במיליון אחוז שזה נובע מחוסר אחריות בלבד? לא יכול להיות שזה מסיבה אחרת?

4.האם את חושבת שנכון להשוות את בעלך לגברים אחרים? האם גם כשהוא עושה משו שמשמח אותך את משווה אותו לבעלים אחרים?

5. תגובותו הוא לא ימות מזה- בטוח מצביעה על חוסר אחריות? או אולי מגננה כל שהיא וחוסר יכולת לענות להתפרצות הר געש כזה?

6. האם אין לך שום הבנה שלגברים כן צריך להגיד במפורש דברים? כי זה לא התחום שלו- מצטערת! כמו שלא התחום שלך לקדוח בקיר?

אני יודעת שזה מאוד לא פופלרי לא להזדהות ולהגיד לך כמה הבעל שלך דפוק- אבל אני דוקא בשוק מזה שהוא העביר על מידותיו והבליג- כן הבליג!להתפרצות שלך כי נראה ששרפת אותו במחי יד - חבל!- ו.. אם אפשר שתחשבו בכנות לפני שאתם מסתערים ...!

אני אגיד לך למה נראה לך כי היום זה לא אופנתי שאשה תהיה לטובת הגברים. היום העולם מסביב לאישה היא המסכנה רק היא עובדת קשה וכולם צריכים להתחשב בה! אני מבטיחה לך שאני אישה! ושנמאס לי שתמיד כשאני יושבת עם חברות יש להם קיטורים על הבעל!!! זה דופק להן את החיים - ואת זה הן לא מבינות! תתפלא ישנן גם נשים שחושבות שלכל צד יש את הקושי שלו ושצריך להתחשב ולראות את החיובי בצד השני- וכן כמו שאני רוצה שידונו אותי לכף זכות כדי לבנות בית ביחד ושהילדים יגידו כיף לנו בבית הזה חייבים להתאמץ-פה העבודה האמיתית! לראות את הטוב בשני! ולא שהבית יהיה מתוקתק 100% ויש געש תת קרקעי, משקעים, והתפרצויות-תאמין לי שמזה לא יוצא כ ל ו ם.

צריך מהפכה:הבעל שלי מקסים. כמה הוא משתדל. כמה הוא רוצה לעזור! כמה הוא עובד קשה לפרנס! וזה בשבילו!!!!!!! זה בשביל שלמשפחה יהיה טוב! אבל מי שירצה לעוות ולא להעריך הוא יגיד שכל מה שהוא עושה בשבילו אקיצר יראה שהכל רע!חבל!

נראה כי גבר שלא מוערך-לפחות כמו שהוא מרגיש שהוא שווה....מגיב בחוסר אמפתיות ואולי יותר גרוע:זלזול (ועדיף לא לפרט יותר)

לדעתי מילת המפתח בבית היא ה-ע-ר-כ-ה.

כשאת מעריכה את  שווה יותר וממילא הסובב(ים) אותך מחזירים יחס זהה:כמים פנים לפנים כן לב האדם לאדם

וסתם עוד כמה נקודות:

-בבית צריך "שלום בית" ולא "אמת בית"

-חכמת נשים בנתה ביתה- ומהי חכמתה? סייג לחכמה שתיקה וערך השתיקה בזמנים שכאלו -גבוהה מאוד

-"גמלתהו טוב ולא רע"- לפי הבנתי, אם שלמה המלך אמר זאת ,כנראה שיש משהו בגברים שלא "מסתדר" אצל הנשים

נ.ב

אני אישה שהבינה  שזו הדרך לגשר על הפערים-כמו שהר' וולבא כתב: שלום בית זה להבין שיש שני צדדים ולגשר עליהם

ולסיום,פעם פגש ר' שלמה זלמן אויערבך בחור שלו שהיה נשוי, ושאלו נו.....,

הבחור ענה :הכל בסדר!

הרב שאלו"מה קרה ? התגרשתם או שאשתך נפטרה???????????.

מבינה אותך מאוד.. ממש מתסכל..

לפני חודש ילדתי, כך שאני מבינה את רגשותיך. לא פעם במהלך ההריון הרגשתי כך. שאני "לבד", שהכל תלוי בי, ושאם אני לא עושה בעצמי, זה או לא נעשה, או נעשה על הצד השטחי ביותר, שלא לאמר עם הכי פחות תשומת לב.

אבל, ההריון חולף, הבחילות חולפות וגם העיפות, וכל צרות ההריון למיניהן, ואלו כמובן לא חסרות.

האמיני לי שכשתרגישי יותר טוב, העולם, וגם בעלך, יראה לך יותר ורוד.

צריך לזכור, שגם אם נשואים ואוהבים אנו עדיין שני אנשים עם אופי שונה, ובמיוחד אם את פרפקציוניסטית והוא נוהג לעגל פינות בכל תחום, שזה המצב אצלי. ולכן אני יודעת שאם אני מעבירה לבעלי סמכות כלשהי עלי לסמוך עליו ולא להתערב באופן הביצוע. שטחי ככל שיהיה. כמובן שבמקרה שהילד הושכב לישון ללא חולצה המצב חמור ויש להעיר לבעל על כך, אך ברוח טובה. קחי בחשבון שגברים לא ממש אוהבים להודות שפישלו בגדול, ובדרך כלל הם פותרים אותך ב"שכחתי, לא אמרת, לא ידעתי, לא שמעתי" וכו' ולא ב"סליחה, פישלתי, זה לא יקרה שוב". אך אני בטוחה, שהוא מצטער, ולמד לקח לעתיד גם אם לא יודה.

שני את סדרי העדיפויות: הסדר , הנקיון, הבית. - יחכו. עשי את המינימום והשאירי את כוחותיך לילדים ולעצמך.

ובעניני הבית, או בדברים הפחות קריטיים, כשאת עייפה, העבירי סמכות לבעלך, הוא האבא בבית, פשוט לכי לנוח, התנתקי מהעולם, וע"י כך לא תגיעי למצבים של "התמוטטות".

אני לא חושבת שכדאי לפנות ליעוץ זוגי בהריון, חכי לאחרי ההריון. אם הענינים לא יסתדרו עד 3 חודשים אחרי הלידה, אז תפני ליעוץ.

שיהיה הריון קל, ושיעבור בהצלחה.

האם את עובדת או שאת עקרת בית? כי אם את רק בבית אז אולי הוא מצפה שכמו שהוא אחראי לגמרי על נטל הפרנסה ועובד עד 4! בבוקר אז את צריכה להיות אחראית לבד לגמרי על הבית, ואולי זה מודל שהוא ראה פעם מסביבתו.

שאת צריכה, חייבת לאהוב את חמותך?

לפי דעתי אם את לא מסמפטת אותה, פשוט תשתדלי להיות הכי נחמדה שאת יכולה. וזהו.

ותעזבי את בעלך המסכן... הוא לא בחר איפה להוולד ;)

הבלתי רצויה יש לך סכוי להפיק ממנה כמה דברים יעילים.לפני שאסביר את דברי אקדים שקראתי את ההודעה שלך כמה פעמים כי גם אני בת לאמא חמה ומדהימה אבל לפעמים חונקת, (מה שמאד לא פשוט לבעלי שחונך אחרת) אני חייבת לומר לך שחמותי השקולה וההגיונית (שהרבה אנשים יאמרו עליה שהיא קרה וקמצנית ) היא איזון מדהים עבורי. אני ממש רואה בה דגם. אבל ההסתכלות הזו לא נולדה ביום אחד. ההבנה שהיא לא חייבת לי שום דבר. וכל מה שאני מקבלת ממנה עלי לשמוח נזקפת לזכותו של בעלי שחונך כך וב"ה מעביר גם לילדים את המסר הזה. ולמרבה הפלא אחרי שהפסקתי לצפות ממנה - איפשרתי לה לתת בסגנון שלה.

הבחירה לראות את אותם תכונות מזווית חיובית דרשה לפעמים יצירתיות בפרשנות, אבל הייתה שווה כל השקעה. התנהגותה עשויה לנבוע ממנטליות והרגלים שונים ממה שאת רגילה ולוא דוקא מרוע (כפי שמשתמע מדבריך) כקמצנית (תכונה שלילית) יכולה להתפרש באופנים אחרים (למשל, זהירות, חסכנות, אכפתיות לצרכים אחרים במשפחה ועוד) האם הקור הזה שמר עליה במהלך השנים כדי לא להכוות? אולי מה שהיא הכי זקוקה זה שיעטפו אותה בחום וה' שלח אותך לעשות זאת? אולי האיפוק הזה הוא תוצאה של חוסר בטחון?

זאת גם הזדמנות שלך לשאול את עצמך, אם אכן מה שאת רואה בזה זה אגואיסטיות (שוב מה שקלטתי מבין השורות...והלוואי ואני טועה) איפה את פוגשת את התכונה הזו בעצמך? אולי לשם ה' שולח אותך לעשות תקון בבחינת "הפוסל במומו פוסל". האם את מציבה לעצמך יעדים איך לא להגיע גם כן למצב של קמצנות?  

והכי הכי חשוב - תוציאי את בעלך מהסיפור הזה!! התחנת איתו ולא איתה!!!

הוא לא אשם שזאת אמא שלו. יתכן שגם לו הדברים מפריעים, ואלמלא יעמוד בפינה וידרש לצאת להגנתה של אמו, היה שותף להתמודדות עם הקושי. ואם הוא רואה את הדברים אחרת ממך, (והגיוני שכך) תכבדי את זה. . אם תקטיני ציפיות אולי גם יהיו פחות אכזבות.

בהצלחה

כמה דברים, ראשית אני יודעת שהתנהגותה אינה נובעת מרוע,היא לא אישה רעה,ואף ציינתי שהתיקון הוא בי ואני יודעת שאני היא זאת שצריכה לשנות את ההסתכלות שלי. הרי אותה אני לא אשנה ולא אחנך . ולעולם גם לא אגיד לה מה מפריע לי, שכן בכל זאת צריך לכבד..

העניין הוא שאני לא מצליחה לראות בה את הטוב,כל פעם אני עושה "חושבים" ומחליטה מחדש ואח"כ נופלת...

לפעמים הקרירות שבה גורמת לי לחשוב כאילו היא לא אוהבת את הבן שלה,מה שמחמיר הוא העניין שאני רואה איך אמא שלי מתייחסת לגיסתי (ממש כמו אל בת) ואני ממש מקנאה שלי אין כאלו יחסים עם חמותי.

לגבי הקמצנות שלה,בכל תכונה חיובית או שלילית יש יתרונות וחסרונות וכמובן שתמיד צריך לשאוף לדרך האמצע. אבל אצלה הקמצנות שלה זה בעיקר עלינו(ולא חלילה על עצמה)... אז קשה לי לראות בכך את היתרונות...

הנסיון שלך באמת לא פשוט. אני לא רואה את עצמי יכולה להועיל אלא רק לזרוק שתי מחשבות שעלו לי כשקראתי את דבריך.

ראשית , הייתי מנסה לקחת דוגמא אחת של "נפילה" כזו, ולנתח לעצמי איך הייתי רוצה להגיב. עוצמת עיניים ומדמיינת שוב ושוב את התגובה האחרת שלי לאותה סיטואציה שבה היא לא משנה כלום מההתנהגות שלה.

שנית, לגבי הקנאה בגיסתך. שמעתי פעם ממשהי, ולצערי כבר שנים שאני לא מצליחה לזכור ממי, אבל משתמשת בזה הרבה, שכשאנחנו מקנאים במישהו ,אנחנו מקנאים בחמותה של פלונית, בבעלה של אלמונית, בילד של חלמונית, בעבודה של דלמונית, בהורים של גלמונית ובאחים של צלמונית. בקיצור הרעיון מובן. אנחנו לא מוכנות לקחת את כל "החבילה" של אף אחד אחר באופן מושלם. לא נכנסנו ואין מעניינו להכנס לקישקס של גיסתך, אבל אני מניחה שלא בכל התחומים היית מוכנה להתחלף איתה,(בריאות, פרנסה, עבודה, יכולות, כשרונות, משפחת המוצא, ילדים, קשרים חברתיים) וגם אלו שלפעמים נראה מבחוץ שיש להם הכל עדיין נותר להם מה לעשות כאן.

 לכל אחד מאיתנו יש משימה אחרת בעולם ונסיון אחר, ועיקר העבודה של גיסתך הוא לא בתחום מערכת היחסים הזו, מסתבר שלך יש תיקון כזה.

אני אוהבת את חמותי, אישה מיוחדת.

כמובן שתמיד יש דברים שקצת מעצבנים..

לי עוזר תמיד לזכור שהיא זאת שגידלה את בעלי בהצלחה רבה.

לצערי הרב לי יש את ההיפך, כלתי אשת בני הבכור, שאינה מתייחסת אלי בכלל.

עזרתי וגם היום אני עוזרת בכול, שכר דירה, אוכל, קניותו וכו',

 מצידה אין שום תקשורת, תשלחי אוכל אין להרים טלפון ולהגיד תודה, או כול דבר אחר הדבר מפריע לי מאוד, זהו קשר גרוע. אמרתי כבר הרבה מאודה פעמים לבני

אבל כלום לא השתנה. חבל מאוד, אני טיפוס חם, ידדותי ואוהב.

אני מבינה שזה בטח נורא קשה,

אבל אולי כלתך ביישנית ומפחדת מהביקורת שלך.. אולי יש לה קשר הדוק עם אמא שלה אז אין לה מקום בחיים בשביל עוד אמא.

אני לא אומרת שכך זה צריך להיוןת, אבל תנסי להבין...

בטוח שזה לא נובע מרוע..

חבל שאת לא חמותי....

הלוואי וככה חמותי הייתה עוזרת לי..היא אפילו לא מתעניינת אם אנחנו צריכים עזרה כלשהי,היא משערת לבד שאנחנו תמיד מסתדרים מכל הבחינות.

וגם מה שהיא נותנת (המעט) זה אחרי בקשות..ואז אני לא מפסיקה להגיד תודה.

כנראה שזה לא במקרה שלכל אחד מגיע "השונה" ממנו, זו עבודת מידות גדולה והתמודדות לא פשוטה בכלל.

אני לא מכירה את הסיפור ומקווה שאני טועה,אך משתמע מהדברים שיש רק קשר פיזי בין החמות לכלה, ולא קשר רגשי חמים(ואולי חם...- תלוי באישיות הכלה...)אני די בטוחה שקשר שהבסיס שלו הוא נתינה פיזית בעיקר- לא קושר בין הלבבות.

אני בטוחה שפרגון-שכמובן מתאים לאופי הכלה- יעיל יותר מסיוע כספי,למרות המצב הכלכלי המתון של בנך,תמיכה רגשית,שיתוף,אמון בכלה-שהיא הכלה המדהימה ביותר -יועיל בעזרי"ת.

גם אני הייתי רוצה שוויגער אחרת ,אבל יש דברים שאנו לא שולטים עליהם- או יותר נכון:אנו מסוגלים לשלוט רק על תגובותינו(גם הרגשיות)....

בתפילה שהלבבות יהיו נקיים "ונראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו "  .

אז מה עושים ? לבן אסור להגיד לכלה אסור להגיד ?

מה קורה פה איזה יחס צריך לקבל אחרי כול הנתינה וכשאני מדברת על נתינה אני מדברת על וויתורים אישיים על מנת שהחיים שלהם יהיו טובים יותר. לא מדובר רק בחומר אלא מדובר גם על רגשות. שאת שולחת משהו ראוי להגיד תודה ! כיצד נבנה קשר איתם אם לא מדברים? מספרים,מתעניינים וכו'. זה לא היחס שמגיע לנו כהורים שנתנו את נשמתנו וגם היום עדיין נותנים. כלתי באה מרקע מאוד לא מוצלח מכול הבחינות ויודעת מה זה שאין. לכן התודה שלה צריכה להיות מכופלת. אנני מצפה לתודה יומית, ואנני מצפה לשיתוף יומי יומי בחייכם, אלא בכול אופן לקשר שבועי, להרים טלפון אחד לשבוע זה לא בשמיים. מה גם אפשר לחזור כשמתקשרים ולהתעניין מה רציתי.

תראי יש אימרה חסידית נפלאה: אמר אחד האדמורים של ויזניץ - כאשר אני מרגיש שמישהוא לא אוהב אותי - אני מכפיל, משלש ומרבע את אהבתי כלפיו עד שגם הוא מוכרח לאהוב אותי... כדאי לך לנסות ולפענח כיצד יתכן שאת נותנת ומרעיפה אבל לא זוכה להחזר. דברי אל עצמך בשם כלתך שאלי אותה למה את קרה כלפי? ועכשיו עני לעצמך בשמה, אולי תשמעי דברים שלא ידעת על קיומם.

בזה שאת מתלוננת עליה באזני בנך את עלולה להזיק מאוד לקשר שלהם. את מציגה את אשתו באור רע, והוא עלול להתחיל להסתכל עליה מבעד למשקפיים שלך. זה מסוכן!

אוי חמודה אין לך מושג איך אני מזדהה איתך!

אמנם הפרטים עם החמות קצת שונים, בכ"ז לכל אחת ואחד יש את הבעיה שלו, ואם אני רק אכתוב את קצה הבעיה

מיד כל המשפחה תעלה על העניין במי מדובר...

אבל בכ"ז מאוד הזדהתי. גם לי זה גורם להרגיש רע.מעולם לא נפגשתי באנשים שאני פשוט שונאת/בזה להתנהגות שלהם

באופן כזה.זה ממש גורם לי להרגיש רע עם עצמי:איך את לא יכולה לפחות להסתכל קצת בעיניים טובות...תגידי תודה שאין לך את הבעיות שיש לה...

אבל עדיין כל פעם שאני אצלם זה גורם לי להרגיש ממש מרחק מהם-ואז כפועל יוצא גם מהבן שלהם.

לא מצאתי איך להתמודד עם הבעיה,אז אני פשוט ממעטת ללכת לשם-כי כדאי שאני אבנה קודם כל מה שיש לי פה.

ואולי יום אחד נחזור למינון קצת יותר נורמלי של פגישות איתם...

אני ישמח אים מישהוא ירם כפפה לסדנא בנושא של כלה וחמות.

גם אני רוצה לשמור על טוהר המידות והשמחה גם כלפיה ,אבל אין ספק זה קשה (אולי גם לי אולי לכולם)

הדבר הכי גרוע לעשות זה לספר לבעל או להתעצבן עליו. אין מה לעשות זו אמא שלו וככל ילד זה מאוד פוגע ומעליב שמדברים לא יפה על בן משפחה ובמיוחד אמא!! לספר כל הזמן לבעל זה רק יוביל לסיכסוכים מיותרים בינכם וחבל!!!

גם אין צורך להראות זאת לילדים.. סבתא זו סבתא. אולי את אמא שלך הם יאהבו יותר אך כבוד מינימלי צריך להיות. יכול להיות שכלפיה את מכבדת אותה, אך לרוב ילדים מרגישים גם דברים מוסתרים ומוציאים את זה החוצה.

ואין מה להשוות בין אמא לחמות זה פשוט אף פעם לא יצליח.. קבלי אותה כמו שהיא עם כל המגרעות.. אל תצפי לכלום ותגידי תודה על כל דבר ממנה אולי זה ישנה משהו..

ואל תדאגי, גם לבעלך יש עיינים ואני בטוחה שהוא מאוד מעריך את אמא שלך.

אבל מצגת על הילדה מלווה במוזיקה זה תמיד כיף. אולי הילדה יכולה להכין דבר תורה אישי שיהיה מלווה במצגת ובתמונות מתאימות זה גם מקל על הילדה וגם מעניין לאנשים.

אפשר להכין כתבי חידה על דמויות משמעותיות שיכולות להוות "מורי דרך" לבת לקראת העתיד ובקבוצות אנשים מנסים להגיע לדמות ולמה שהיא מבטאת ע"י רמזים שונים.

אפשר לארגן איזושהיא התנדבות כמו אריזת חבילות לנזקקים או הכנת מכתבים וצ'ופרים לאנשים בבית חולים או לחיילים ואז אח"כ סעודה.

גם הייתי בבת מצווה שהיה שם מופע שנקרא קסמי אמונה. המפעיל מראה כל מיני קסמים ותוך כדי מעביר מסרים יפים וגם מסביר חלק מהקסמים. היה ממש יפה וגם הילדים וגם המבוגרים היו מרותקים. אם זה מעניין אותך אוכל לברר את שמו והטלפון שלו.

בהצלחה! 

סיור לא שיגרתי כמו בית הרב קוק בתל אביב.

או תחנות של יצירות שונות כמו הכנת ברכה \קישוט יפה\ שיפודי ממתקים...

או מצא את המטמון עפ"י כתב חידה בנושא מסוים.

או בכלל לקחת נושא ערכי ולהקיף אותו בהבטים שונים..

פרט באיזה סגנון אתה מעוניין ואולי נוכל לעזור יותר.

לבוא אליהם ללמוד את החומר או לעשות סיור במכון, או להכין מצגת בנושא שהיא בוחרת ולהציג אותה בבת מצוה.

הטלפון שלהם 02-6264545 בהצלחה ובמזל טוב

אסתר לבנון שתחי'

היא מדברת בדיוק על הנקודה הזו,כדבר בסיסי מאוד בחיי נישואין. ואני מאמינה שזה יכול לעזור לך מאוד.

אם תרצי, צרי קשר במסר אישי.

בהצלחה..

יהודית, האם זה לא יהיה מלאכותי ולא אמיתי?

כלומר בגלל שזה מה שמפריע לי הוא יצטרך להיות בסוג של הצגה (אסרטיביות, הובלה וכו'...)

כאשר זה בכלל לא הוא? האם בכלל זה דבר שניתן לתיקון באופן אמיתי?

ואם כן, אז מה צריך לעשות בעצם? איזה מעשים יהוו תיקון?

וגם למה לדעתך יש סתירה בין לתת לשני את המקום אך להיות מוביל וחזק בתוך זה?

יכול להיות שזה בכלל לא תיקון מצידו אלא מצידך- יכול להיות שאת לא סומכת עליו, לאו דווקא בגללו.

חשוב חשוב לדבר על הדברים, זה ממש עוזר.

עצם הרצון לשנות בו משהו-הוא טוב.

ברור שעדיף שזה יגיע ממקום של הבנה אמיתית שלו,אבל לא תמיד זה כך ולכן כל הכבוד על היוזמה והרצון לשפר.

כמו"כ אני חושבת שגבר צריך להוביל דברים בבית.הוא צריך להיות ראש.לא במובן דיקטטורי וכופה,אלא מבחינת המציאות.

על הגבר נאמר :"ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" ומאידך כביכול כתוב :"עזר כנגדו"-איך זה מסתדר?

הכוונה היא שהגבר צריך להוביל.האישה היא עזר,היא מסייעת היא מניעה דברים מבפנים אבל היכולת להנהיג דברים ולתת את המילה הנכונה היא אצל הגבר.אם מתחלפים התפקידים זה גורם לבלאגן,כעס ואפילו עצבות.

צריך לחשוב על כך היטב ולבחון איתו את הדברים האלה.

ואיך בודקים?פשוט רואים אם ההרגשה שאת מרגישה כעת חולפת.וברור לי שתוכלי להרגיש זאת כשזה יגיע במידה וכן.

האם יצא לכם לטייל ביחד (כי את כותבת שזו תקופה ארוכה מאד)? כי בטיולים מכירים אנשים.

אם עשיתם את זה ועדיין את מרגישה כך, האם ניסית לשפוך בפניו את הלב על מה שמטריד אותך,

ולשאול אותו ברחל בתך הקטנה "מה לדעתך אני אמורה לעשות"?

ולא, אינני חושבת שצריך לדבר איתו על זה באופן כללי, כי במקרה זה הוא עלול לשחק (לאו דוקא מרוע לב, אבל זה יהיה מאד לא נוח לו להודות שאיננו כזה...)

כן, יצא לנו לטייל הרבה ביחד, וכמעט תמיד אני המנווטת, המחליטה לאן הולכים והמוציאה אותנו ממקומות שהלכנו בהם לאיבוד, ולא בגלל שאני קופצת ראשונה ומשתלטת להיפך אני נותנת לו זמן, מקום, נוחות להוביל אבל הוא פשוט לא עושה את זה... כך שלא נשארת לי ברירה אלא לקחת את העניינים לידיים.

 פעם אחת קבענו שמחר זה היום שלו, הוא מארגן ומתכנן..... ואיכשהו יצא בסוף שדברים לא הסתדרו ונכנסתי שוב לתמונה.

שלא יובן לא נכון, אני לא מעוניינת במשיהו שיקבע ויחליט לבד, אני מאד מעוניינת בשיתוף והחלטה משותפת אבל יחד עם זאת אני רוצה לראות דמות דומיננטית ומובילה מולי מידי פעם.

שפכתי את הלב, אך בזהירות. נראה לי מאד פוגע להגיד לגבר שהוא לא כ"כ "גבר".

ו....לא יצא מזה משהו, כרגע בכל אופן.

אולי אני פשוט צריכה לקבל את זה כאחד החסרונות שלו וזהו?  אוך, קשה....

מבינה אותך, אך לא מרגישה שיש לי זכות לומר לך אם זה קריטי או לא - כי אני עדיין רווקה, אך אני יכולה לומר לך מה הייתי עושה במקומך - והשיקול הוא שלך...

הייתי בודקת , מה מידת האומץ שלו ומה מידת היושרה (כי אלה שני דברים שעלולים להיפגע כאשר אדם הוא לא דומיננטי) ואם שני הדברים האלה אינם מי יודע מה - תבדקי כמה זה מפריע לך. (לי אישית זה חשוב אך זו אני ולא את)

נראה לי שאם שני הדברים האלה כן חזקים אצלו - אני הייתי יכולה להסתדר (אך כמו שאמרתי - זו אני...)

ובעז"ה שתחליטי את ההחלטוב הנכונות!!!!

תירשמי בכל ביתי הספר שייש באיזור מגורך כמורה מחליפה...

זה מאד נחמד..

ולא חסר מורות שמחסירות..בייחוד אם את רשומה בכמה בתי ספר..

זה גם נחמד גם שעות בוקר וגם השכר לא רע בכלל...

כדי למלא את עצמך באנרגיות תחפשי משו שאת אוהבת לעשות אפילו פעם בשבוע איזה חוג,שיעור תחביב...

לא קשור ללימודים שלך ולתעסוקה שלך...

מקווה שעזרתי...

שכל אדם וכל זוג מתמודד איתה אחרת.
הגבול לדעתי זה להשאר עד כמה שניתן מפוקח והגיוני ואובייקטיבי. לא ליצור ולעורר טינה ורגש רע ולא להרחיב את הויכוח\מריבה למשהו מפלצתי שאותו כבר אי אפשר לפתור (לא להזכיר ארועים שעברו ולא לייחס התנהגות של בן\ת הזוג למשפחתו וכד' כשזה לא קשור ישירות לנושא), והעיקר לנסות לזכור תמיד את המעלות שלו\ה גם בתוך הויכוח, שזה חשוב כשהויכוח כן מגיע לטונים גבוהים ומעורר הרבה כעס ומרירות. לכן מומלץ מאוד לסיים כל וויכוח כזה באמירה טובה ומחמאה (נכון..זה קשה שבעתיים) וכך לחזור ליחסים הטובים ולחיבה הרגילה.

לגבי סלחנות להתנהגות בוטה בעת ויכוח- זה הכי קשה..כל אחד ועבודת המידות שלו.

לשלב לפני כן:

 לזמן שיוצאים-מתי אפשר לגלות להתנהגויות כאלה סלחנות?כי הרי הן קורות.

שאלתי כאן כי אני מניחה שאנשים נשואים יוכלו להגיד לי מהו ויכוח בריא ומהו ויכוח שאמור לעורר נורה אדומה ולכן צריך לחתוך את הקשר

מי הם? בני כמה הם? מה ההכשרה שהם מקבלים?

ייעוץ זוגי זה דיני נפשות ממש. לא מקילים ראש בזה

אחרי בירור קצרצר: ההכשרה היא ע"י שיעורים וסדנאות (הלימודים נמשכים כשנתיים) המועברים בעיקר ע"י הרב יחיאל יעקובסון (בענייני ילדים ונוער) שהוא אחד מגדולי המומחים בעניינים אלו וידוע ומבוקש מאוד בציבור החרדי.

בענייני זוגיות ומשפחה ע"י ד"ר עוז מרטין- מומחה שמטפל בכל המגזרים-חילוני דתי וחרדי. הוא הוציא ספר לא מזמן, וגם הייתה עליו כתבה בעיתון בשבע.

וכן ע"י הרב למדן- מטפל זוגי ואישי בבני ברק, הוציא ספרים.

וכן הרב שוחטוביץ'- (לא יודעת מי זה).

ועוד מטפלים ורבנים אחרים. 

יש ביניהם מורים, אברכים ועוסקים בעוד כל מיני עניינים- כנראה רציניים. מבחינת גילאי המטפלים- נע בין 25-40 פחות או יותר.

אחרי מה שראיתי, שמעתי והתרשמתי- זה נשמע רציני ולא חפיף.

הייתי ממליצה על זה הרבה יותר מללכת לפסיכולוגים רגילים שעלולים באמת להזיק- מכל מיני בחינות-הלכתיות ומוסריות.

שאלה: האם הם מוכרים ע"י משרד החינוך? מי מפקח שם על הלימודים? יש מבחני גמר/עבודות?

אני לא שואל כדי לקנטר חלילה, אבל לא חסרים תעודות ותארים ממקומות מפוקפקים ולא מוכרים שנותנים אופציה לרכוש תארים פיקטביים ללא השתתפות בשיעורים וללא שום מתן כלים לרכישת המקצוע.

שאלות מצוינות, להלן התשובות: כיועצת אישית זוגית ומשפחתית רבת שנים אני מבקשת לענות על שאלותיך: 1. לרבנים יש מאגר שמות של יועצים מומחים שניתן לסמוך עליהם. יש גם אוגדן של עמותת ינ"ר עם שמות וטלפונים בפריסה ארצית. אני מבינה את הרתיעה של לשאול חבר אם הוא מכיר מישהוא טוב, אבל אם אין ברירה אז עושים זאת למען המטרה.יתכן מאוד שהחבר/ה ישמח לשתף שגם הם פנו לייעוץ. זה דווקא מראה על קשר עמוק ועל רצון לבנות ולא לפרק חלילה. בשום אופן אין להסיק מפניה ליועץ שאחד מכם לא בסדר, אלא רצון לברר למה לא טוב לנו, מה צריך לעשות כדי שיהיה לנו טוב, ואיך בדיוק עושים זאת. 2. איך משכנעים אותה לבוא מבלי שזה ישמע כבקורת: אומרים שנינו במצוקה, אנחנו אנשים טובים שאוהבים זא"ז אבל צריכים ללמוד לחיות יפה זע"ז בואי נלך למישהוא שיראה לי את החלק שלי ולך את החלק שלך וגם ילמד אותנו איך לעשות את חלקנו בהצלחה. כלומר לא הולכים לבית משפט שם יחרוץ השופט מי אשם, אלא הולכים למקום ששם יטפלו במצוקות של שנינו. לא ראיתי אף פעם בני זוג שלא הגיבו יפה לאמירה כזו. 3. כמה טיפולים: תלוי בכם1 כמה מהר תפנימו כל אחד את חלקו ואת תפקידו. 4. מחירים: בין 250-300 ש"ח לפגישה של שעה, שעה ורבע. (זה עכ"פ התמחור שלי) 5. איך בוחרים יועץ טוב? אין מנוס מלפגוש אותו אישית, להתרשם ממנו ולראות בשטח אם נוצר חיבור ואם יש כימיה. 6. גבר או אישה? לדעתי לא משנה. אם הוא גבר היא עלולה לא להתחבר וההיפך. ניתן ליצור קשר טיפולי נפלא ואפקטיבי גם עם גבר-אישה וההיפך. ישבתי כבר עם חסידים מופלגים (גם עם אדמורים!) והשיחה זרמה להפליא, הכל בתנאי שנוצר קשר טיפולי נכון.

 לסיום נותר לי רק לעודד ולהמריץ אתכם לפנות לעזרה אם אתם זקוקים לה, זוהי השקעה שתניב פירות לאורך כל החיים שלכם. אשמח לענות על שאלות נוספות, גם טלפונית.

מכל המינים ומכל הסוגים.

-לפרטים פנה במסר"ש

אכן, הרוב המכריע כאן הם בנות..לכן אני שמח שאתה כאן

לשאלתך- בנוסף לקבוצת התמיכה בה היא כבר משתתפת, אתה יכול להחמיא לה, לפרגן לה יותר, להעריך אותה ולהתפעל מכל מה שהיא כן עושה לעצמה ולבית.
שוב, הואיל ואתה באת לשאול ולא היא- רק לך נוכל לייעץ מה לעשות, ולכן עיקר העבודה מוטלת עליך..בהצלחה!!

ורק קח לתשומת לבך, שאשתך תחוש היטב אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר או שזה רק אחד בפה ואחד בלב.

ואני אסביר למה:

1.זה מאוד מראה על אכפתיוית ממנה ומהקשר עצם זה שאתה טורח לשבת ולכתוב רק אליה.

2.כך אתה יכול לנסח את הדברים בצורה הכי טובה,בלי פליטות פה,בלי שהשיחה תגרר לריב או וויכוח ואחרי שאתה כותב אתה יכול לקרוא שוב ולוודא שאכן העברת את המסר הנכון בצורה עדינה {נשים הן עם יותר רגיש מגברים ובמיוחד בנושאים שאתה רוצה לגעת בהם זה קשור לדימוי העצמי שלה והיא יכולה להיפגע בקלות אם לא תכתוב כמו שצריך}

3אתה יכול לעשות לעצמך רשימה {רק לעצמך} של מה שמפריע לך, וכך לוודא שאתה כולל את הכל במכתב. אתה צריך להיות כנה מאודאבל לדאוג שהיא תבין   שאכפת לך ממנה שהיא והילדים חשובים לך לכן אתה רוצה שהקשר שלכם ישתפר ושהיא תרגיש יותר טוב וכך תהיו שניכם יותר שמחים.

מקווה שצליח להעביר לה את זה. ב"הצלחה.

אפשר לצאת , בלי הילדים,

תראה איך היא מתאוררת, אחרי כמה פעמים היא תסתכל על עצמה ובעז"ה  ....

למה מדברים כ"כ הרבה לרווקים לא להסתכל על החיצוניות ולא זה מה שמשפיע, והפנים שלו לא מראות שום דבר וזה שאת לא מתחברת זה דבר שאנת צריכה לעבוד עליו והכי חשוב זה הנפש .

והנה פתאום-

הוופ!

הרבה הרבה חיצוניות נכנסת לעולם אחרי שאתה מכיר. פתאום אתה מתלבש יפה, פתאום אומרים לך להשתדל למצוא חן בעיני השני חיצונית, בכל אירוע משפחתי כל אחד מסתכל איך שהשני נראה, לזו נהייה שער לבן , לזו יש פאה מכוערת, אולי ארמוז לה שזה לא מתאים לה, לזו שיש שיער לבן כדאי אולי להגיד שתשנה תדמית כי ככה לא תתחתן, האלמנה ההיא נראית זוועה, בעלה של ההיא גידל כרס לא עובר את הדלת, זאתי' איך שהיא שמנה, וההיא, איך שהיא התקמטה.

בא לי לחלום לעבור לעולם שכולו אמת.

אוכל שהוא אוהב..מסעדה שהוא אוהב..

מוזיקה שהוא אוהב

מתנה שהוא אוהב.

בילוי שהוא אוהב...

וכ'ו...

שהוא עובר דרכם ביום הזה ושבכל מקום יחכה לו משהו- או מתנות/הפתעות קטנות או ברכות, כתבי חידה  וכו'. אפשר גם לנסות לשלב את החברים שלו למשל ברכות מוקלטות מכל מיני חברים מפעם.

בהצלחה!

או זוג וכו. בהפתעה גמורה.

מניסיון זה משהו משהו.

אם זו תחושה מתמשכת או אפילו כזו שבאה והולכת לעיתים קרובות אז מחפשים תוך כדי עבודה אחרת ואם זה מאילו המקרים שזה העבודה בלית ביררה אז אחרי העבודה ישר עושים משו על בסיס קבוע שגורם לך הנאה...

תהני...