פורום נשואים טריים (עמוד 623)

לפני כמה ימים הייתי בזבד הבת באולם האירועים ליד קבר רחל - והיה שמח משהו.

עוד רעיון - האולם של מכון מאיר (אבל אני חושבת שתצטרכי לקחת קייטרינג י חיצוני - עדיף שתשאלי אותם.

עוד רעיון - יש באפרת קפה שקוראים לו "בראש טוב" והם נותנים שירותי קייטרינג מעולים - אם יש לך מקום.

עוד שני רעיונות לתקציב קצת יותר גדול - מסעדת "בין הקשתות" ליד הכותל המערבי, ופנסיון רייך בירושלים. 

והכי חשוב מזל טוב!!!!

זה העזרה הכי גדולה, שהיא תדע שיש לה חברים שאכפת להם ממנה
ואם נראה לך שהיא בקטע תזמיני אותה להתאוורר איתך לצאת בערב או למסעדה

לפתוח חשבון בנק לתרומות, ולפרסם כאן.

אני מתחייב, בלי נדר, לתרום 100 שקלים באמצעות כרטיס אשראי.

שאת התרומות תצטרך להעביר לבעלה

גם אם תשעים אחוז טוענות לאלימות ומשקרות, עדיין עשרה אחוז לא משקרות, וגם אם לפנינו מקרה אלימות בודד ואמיתי עלינו לטפל בו באופן מושכל. בבעיות מסוג אלו הכי טוב לטפל במסגרת קהילתית.

לא חסר מה לתקן בקהילות שלנו, ובכל זאת האלימות המיוחסת לגברים ולנשים שלנו נושאת אופי שונה לחלוטין וגם הרקע הוא שונה. כך וכך, כל מקרה הוא מקרה בפני עצמו, ובין גבר ספציפי לאשה ספציפית. גבר שמגיע דרך קבע לבית כנסת ולשיעורי תורה משאיר את רישומו על ד' אמותיו, מה שיקשה מאוד על אשתו לתפור לו תיק ולשכנע בגרסתה.

שועלים קטנים מחבלים בכרמים ומנסים לשסות נשים בגברים וכן להיפך, אל יהי חלקנו עמהם.

בס"ד

"גבר שמגיע דרך קבע לבית כנסת ולשיעורי תורה משאיר את רישומו על ד' אמותיו, מה שיקשה מאוד על אשתו לתפור לו תיק ולשכנע בגרסתה". ציטוט ^^

זו הסיבה שבגללה, לצערנו, גם אם אשה מגיעה למשל להגיש תלונה במשטרה על אדם מסוג כזה,
מספיק שהוא יגיע לתחנה ו"למסור דרשה", והתיק ייסגר...

מספיק שיש לך "שם טוב" בקהילה, וכבר אשתך נתפסת כשקרנית...

בס"ד

עדי ראייה, עדי שמיעה, ועד הליכה לחוקרים ושאר ירקות (נסחפתי?...)

לדעתי טיפול החברה ביחס לאלימות במשפחה תמיד נעשה בקיצוניות או שלא מטפלים מספיק ואז מי שאלים מרשה לעצמו להשתולל (כמו בעבר) או שישנו טיפול מוגזם כאשר אוטומטית מאמינים לכל תלונה ואז אומנם מטפלים ומונעים יותר אלימות אבל מצד שני זה מעודד תלונת שקר ואז יש לנו נפגעי אלימות חדשים.

לדעתי הבעיה באלימות במשפחה היא שבד"כ קשה לנו לדעת מה קרה באמת - ולכן הייתי מחלק את הבעיה ל3 סוגי מקרים:

1. ישנם הוכחות ברורות שהיתה אלימות - במצב כזה יש להחמיר את הענישה יותר וכן החברה צריכה לתמוך בקורבן יותר.
2. רוב המקרים - לא ברור מה קרה ומה חומרת הבעיה - פה לדעתי מצד אחד אין להעניש בחומרה את החשוד (יתכן שהוא חף מפשע) ומצד שני יש לתמוך במי שטוען שנפגע.
3. ברור שמי שהתלונן משקר - כאן יש להעניש בחומרה את המתלונן (מה שלא נעשה היום בכלל) ויש לפצות את הקורבן האמיתי.

לדעתי החמרת הענישה על אלימות ועל תלונות שקר תרתיע מצד אחד מי שאלים ומצד שני תרתיע גם מהגשת תלונות שקר.

לדעתי מזה נגזר היחס גם במקרה פרטי כל עוד אנחנו לא יודעים מה קרה יש לעזור.

כן להחמיר את הענישה, ובד בבד לזכור שהחמרת ענישה לא צימצמה שום תופעה שמצריכה ענישה. כשמדובר בבני זוג, ענישה מולידה נקמה, ונקמה מולידה נקמה שכנגד. המשטרה ובתי המשפט הוכיחו את מיומנותם בליבוי יצרים, ועל כן שומה עלינו לצמצם את המקרים שיהיו בטיפולם. אחת הדרכים היא ליצור מנגנון של מעין "תביעות קטנות" בין בני זוג, והסמכות העניינית לטפל בהן תהיה בידי הקהילה.

השאלה לא מנוסחת טוב, אולי התכוונת לשאול באיזה גיל רצוי להתחיל לשמוע על שידוכים. "עם כל הקשיים הכרוכים בכך", למה הכוונה, הרי אף אחד לא יכריח אותך להתחתן. 

אבל אולי כדאי לפחות לגמור שנת לימודים ראשונה במכללה..

ד.א. את נשואה?

לא עדיף ללמוד שנה אחת ואז להתחתן?

במיוחד לבנות שאח"כ יותר קשה להן?

את הקודמת ההורים שלו לא רצו, ואותך כן רצו. זאת אומרת שאם הקודמת היתה סוג א', את סוג אקסטרא-אקסטרא. דבר נוסף, אם הזוגיות שלך טובה אז למה לחפור.

בעלך שלם עם ההחלטה, ואם הוא לא היה שלם איתה, הוא היה ממשיך עם הקודמת למורת רוחם של הוריו.

את באמת לא סוג ב' אלא ה-נבחרת.

אני הייתי מציעה לדבר איתו על זה בעדינות, לא בהאשמה או ממקום של חוסר בטחון, אלא שיתוף של הקושי והכאב גם כדי שלא יהיה איזשהו סוד ביניכם- אלא תמיד הכל כנה ואמיתי,  וגם כך אולי תוכלי לגלות נקודת מבט נוספת שלו: אולי הוא לא היה משוכנע לגמרי ואז בגלל זה הקשיב להורים? אולי הוא היה רק לחוץ להתחתן ובגלל זה המשיך במערכת יחסים? וכו וכו.

מה גם שאל תשכחי, רק שלא יקפצו עלי...שכל אחד יכול להתחתן עם כמה סוגי אנשים ולהסתדר עם כולם. מתקנת- לא רק להסתדר אלא לבנות מערכת יחסים אמיתית ואוהבת.

מה פתאום? אם הוא היה רוצה אותה, הוא היה הולך נגד הוריו.

חוץ מזה - אתם נשואים שנתיים, אני מבינה שב"ה יש לכם זוגיות טובה - וזה מה שחשוב.

מה שכן, נראה לי שכן את צריכה לנסות להגיע איתו לשיחה (בעדינות), ולשכנע אותו שהוא לא היה צריך להסתיר את זה ממך - כי את לא כועסת עליו.

למען ההגינות, אני חייבת לציין שאני רווקה - כך שמה שאני כותבת זה מנקודת מבט של יחסי אנוש - לא עם נסיון בזוגיות.

תסבירי לבעלך שאתם חייבים לדבר על זה כדי להחליק את העניין ורק אז באמת תוכלו להמשיך הלאה ללא שום עננה. אם נשארים דברים לא פתורים הם רק תופחים עם הזמן ונהיים יותר מעיקים.
זוג הם כמו הנסיכה והאפון. הם רגישים לכל אפון קטן שנמצא ביניהם ואם הם מעיפים אותו לא מצטברים עוד ועוד אפונים ביניהם והרגישות לעולם נשארת. אם הם נותנים לעצמם לחיות עם אפונים הרגשות שלהם יקהו והם שוב לא יהיו כנים זו עם זה.

נראה לי שבעלך טועה לגבי "הכל בראש"....

ברגע שזה מציק לך, לדעתי אתם צריכים לדבר על זה. התגובה שלו שאת מתארת מעידה לדעתי על התחמקות.. וזה לא טוב.

וגם לא טוב להשאיר את זה ככה...

את לא הזויה חלילה, ולא קונספרטיבית, וכנראה שמהאזור של "הקודמת" מישהו מנסה ללכלך... 

ואם מאוד מאוד מטריד, הכי טוב שתנסי לתפוס "קצה חוט" באמצעות מלחשים ומלחשות אובייקטיביים, כגון גיסה, זו שנשואה לאח של בעלך ואוהבת את חמותך כמו שאוהבים כל שוויגער מצויה. 

למה אתה חושב שגיסה יכולה לעזור? מאיזו בחינה? שתאמר לי למה באמת ההורים של בעלי התנגדו? העניין הוא שבעלי בכור ואין אף גיסה במשפחה שיכולה לענות על כזה דבר. וזה דווקא לא עלה מהאיזור של "הקודמת". העניין הוא שאני לא מצליחה לחשוב בכיוון שבעלי חושב, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת (שהכל בראש ושזה לא תורם כלום לחפור בעבר). מבחינתי זה נושא מאוד כאוב וקשה לי להפסיק לחשוב על זה...

לחשוב על זה עוד ועוד, זה כמו מוגלה בחיי הנישואין שלכם, ואם חלילה יקרה משהו- האחריות תחול עליך בכל מאת האחוזים.

בניגוד לעצות אחרות שקיבלת כאן, אני חושב שלפני שאת משוחחת עם בעלך מישהו צריך לייעץ לך איך לפתוח את השיחה איתו. שלא תעמדי חלילה בפני שוקת שבורה, ובפני מצב שאין ממנו דרך חזרה.

ברור שצריך להוציא את זה מהראש, השאלה היא איך... לא הבנתי את הנושא של "שוקת שבורה" או "מצב שאין ממנו דרך חזרה. למה הכוונה? האם התכוונת לשיחה בסגנון לא טוב/לא מוצלח שעלולה רק להזיק לחיי הנישואין?

זה לא שאני חושבת על זה יומם וליל ולא מתעסקת בכלום חוץ מזה... יש לי ב"ה משפחה, עבודה, תינוק לטפל ובית לתפעל אבל באיזה שהוא מקום מאוד פנימי אני מרגישה שזה מציק ומעיק.

אמרתי שקשה לי לבחור בדרך של שיחה כי בעלי לא מעוניין לשוחח על זה. הוא לא מבין למה זה מעיק עלי בכלל. לא משנה כמה אסביר את הרגשתי הוא תמיד יטען "די, תעזבי את זה, תפסיקי להכניס לעצמך שטויות לראש". אני לא רואה את הדברים כמוהו בכלל. נכון שזה לא מוביל אותי לשום מקום ולכן כנראה מה שנותר לעשות זה להתמודד עם הבעיה בעצמי, כמו שנאמר "אם אין אני לי, מי לי".

ותזכרי מה ששירק כתב - זה עלול להישאר בלב ולהתנפח.

האם לא כדאי לך לקחת ייעוץ לבדך?

בחיים אניך צריכה לחשוב כך זוהי הטעות הכי הגדולה..אם הוריו היתנגדו לכך

ראיתי, אבל אין לי מושג איפה משיגים אותן. נסה ברחוב גאולה

קח בחשבון ידידי, שמידי פעם מתחלפת האופנה, כך שגם אם כרגע זה נראה הכי מגניב וחדשני, לפעמים עדיף לדבוק במנהגי אבות שלא נס ליחם

למה לשנות ממנהג יפה ועתיק יומין.

ולא אוותר על ברכת מזל טוב לכם ולמשפחותיכם, שמחתכם היא שמחתי. 

ואם החתן קונה פמוטים, והכלה יכולה לבחור מה שהיא אוהבת. ככלל, תמיד מתייעצים עם החתן והכלה ובאים עם יותר מהצעה אחת. וגם דרך ארץ, מקבלי המתנות לא צריכים להכנס לסוגיית התקציבים שעומדים בפני נותני המתנות.

ובאמת שיהיה פול מזל טוב. 

אז אם אבא של הכלה לא משלם לך אין צורך להגיש מבואס בגלל זה.
ושוב פול פול פוווול מזל טוב.

התכונה שלו היא בזה שהוא גורם לפריכות האוכל.

המרכיב הזה מאוד מזיק לגוף ושמעתי שבארצות הברית משרד הבריאות אסר להשתמש בו!

נו בנות תעזרו לו

מה מדבר על ליבכן ומפיח סומק בלחייכן?

תסתכל במראה ותבין.

שועשעתי.

נגיד מה שאחד הניקים כתב - התאהבתי בך בגלל הפנימיות היופי הוא רק בונוס.

או משהו מאוד מליצי, את נראית כמו דף משיר השירים... וכולי.

סתם משהו, כשהיינו מאורסים, ארוסי דאז אמר לי שהוא עלעל בתנ"ך ומצא פשוק שמדבר עלי "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות", וכ"כ התרגשתי שכמעט בכיתי...

חוצמזה, הדבר החשוב הוא לתת מחמאות קטנות כל השמן, ומדי פעם לתת מחמאות ממש גדולות- על יופי פנימי שהוא כמו חיצוני, על התנהלות הבית הכללית וכדומה.

וגם בעל מאוד מאוד נדיר.

אבל אני לא התכוונתי להדרכה (לא אומר שאני לא צריך) התכוונתי למחמאות קיטשיות, כמו שאלעדי אמר.

יופי של ספר ומשפטי אהבה ומחמאה.
דוגמה:
"מצאתי את אשר לבי מבקש"
"כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות."

"אשת חיל מי ימצא...בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר."

מחמאות כמו: תודה רבה על ארוחת הערב הטעימה והמזינה, שמתי לב שדאגת לכביסה, הבית מסודר ונעים לשהות בו, כיף להיכנס למטבח נקי/שירותים נקיים, תודה שקיפלת את הפיג'מה שלי, הסלט מתובל היטב, השקעת הרבה בהכנת האוכל לשבת, העוגה יצאה פריכה מאוד כמו שאני אוהב, סידרת את הקניות נהדר בצורה מאוד נוחה לשימוש, נעים להוציא משהו מהמקרר כשהוא מסודר, ערכת את רשימת המטלות שלי נפלא, אהבתי את סידור השולחן, שמתי לב ששינית את מיקום השידה וזה מוצא חן בעיני... ועוד בסגנון הזה יכולים לחולל פלאים!!! העיקר לעניות דעתי לשים לב מה קורה בבית ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו (ברור שיש ארוחת ערב חמה ומזינה, חשוב להודות במשפט אחד או שניים על כך ולא לשכוח!!!). אין ספק, זה מצריך הרבה תשומת לב ורצון כנה להיטיב עם בני הבית אבל עם קצת מאמץ- זה בכלל לא קשה וכבר הופך להרגל. אציין שלדעתי יש בזה גם היבט חינוכי לילדים. אם הם רואים שאבא/אמא מודים אחד לשני ומחמיאים הרבה בלי קמצנות, הם גם ינהגו כן ואז כולם מרוויחים מאווירה נפלאה(:

בהצלחה רבה ומקווה שקצת נתתי רעיונות למחמאות

הכי קל זה לקחת נושא, ולהגזים איתו ובעזרתו.
כמה דוגמאות שעכשיו עולות לי בראש (חלקן מוכרות):

ירח: בשבילך אני מוכן לקטוף את הירח

פרח: את הפרח היפהפה ביותר שראיתי, גם ללא עלי כותרת

שמש: את מצלילה את השמש בזהרך

סוס: כסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי (סתם סתם! אל תנסו את זה בבית!)

וכן על זה הדרך

ואתם נעצרים ומסתכלים מול השקיעה או משהו
ואז אתה אומר: וואו איזה נוף מדהים אני משתגע אני מתעלף - עד שהיא שמה לב שאתה בכלל מסתכל עליה...

הרי זה לא כלכ ך אמין וקצת מביך..

הכי טוב מחמאות אמיתיות- לפרט תכונות אופי טובןת המעוגנות בעובדות מציאותיות מהשטח.

בעלי כבר מומחה בזה כי כבר מהתחלה הוא ראה שאני רחוקה מקיטשיות כרחוק מזרח ממערב.

אין עליו!

מכירה אנשים שזה עושה להם את זה

בבקשה אל תשתמש בקטע של הירח, פרח וכו'... באמת יש נשים שנהנות מכך?

תאמינו לי שהבעל שלי לא קיטשי בגרוש, הייתי צריכה ללמד אותו להיות יותר רומנטי, אבל בהחלט מדי פעם הוא היה מפוצץ באמירות- וזה היה כ"כ בתמימות ומכל הלב, שפשוט נמסתי בערך חצי שנה מהן...

ומצד שני, כמו שמומינאמא אמרה ושאני אמרתי לפני- לא צריך להגיד דברים כאלה קיטשיים כל הזמן, המחמאות שהיא כתבה הרבה יותר נחמדות...

וזה לא בא מעצמך נראלי זה מאבד תאפקט ויש סיכוי גדול שזה ישמע לא אמיתי ויותר מדי מלאכותי כזה ואז זה רק יכול להרוס...

כדאי לך לחשוב על דברים שמתאים לך לומר.. לא משפט מפוצץ שאתה צריך לשנן בשביל לומר..

ומה שבא באמת ממך הכי יכנס ללב והכי ירגש(-=

אמנם אני לא מבינה בחלומות, וחושבת שבאופן כללי אנחנו לא כ"כ יכולים לפתור אותם בעצמנו- כי מי יודע מאיפה הגיע אלינו החלום -ממה שראיתי היום, ממשהו שמציק לי עמוק במוח כבר הרבה זמן, ממחשבה עליונה, לא יודעת...הכי טוב לא להתעסק בפירוש...אלא אולי מה זה אומר לחיים שלי, במה אני יכול לשנות וכו'אבל-

מה שעושה הרגשה טובה לאמא זה חשוב. אם מישהו אמר לה אסתר זה שם לברכה, וזה מרגיע אותה ועושה טוב...אז למה לא?

ליד דלת הכניסה ציידו אותי בסכין ארוכה במיוחד, שאפשר לנעוץ ולסובב ביחד.

1. לא תיקום ולא תיטור. את כן תהיי לארג'ית. את תצאי מזה טוב.

2. ככה הם ילמדו להבא מה ראוי ומכובד לתת.

3. הנתינה תנקה לך את הלב. את עשית איתם חסד כזה גדול, אז תמשיכי ככה. 

זה לא ענין של נקימה, ואני בד"כ מאד לארג'ית, זה יותר הענין של הפגיעה, ואני דוקא חושבת שאם אביא להם מתנה מכובדת הם ירגישו לא בנוח, כמו שהיה באותו ביקור, שהראיתי לגיסתי בגדים שקניתי לילדים במחירי מציאה, דברים מהממים בסוף עונה לשנה הבאה, (זה היה עוד לפני שהיא הוציאה את המתנה שלה), וראיתי שהפנים שלה ככה די החמיצו (משהו קטנטן, שא"א לראות), שאלה, יו, איפה קנית... וכו.

אח שלי מרגיש מצוין עם הסיפור, הוא מגיע אלי הרבה ושורץ אצלי, בתחילה חשבתי לומר לו את אשר על ליבי, אבל החלטתי שלא, אני לא חושבת שזה מרוע לב, אלא מהרגל של בני אדם לקבל ולקבל, ואחרי רגע לשכוח, ובאמת שהלב שלי נקי בלי שןם כעס, אבל זה בראשי ככה מהרהר...

אני קראתי אותך ואני חייבת לומר לך שאת נראית לי אחלה בו אדם.
חמה,פתוחה ,משתפת,וגם מוכנה לעשות הרבה למען משפחתך.
העניין הוא כזה. גבולות .

ככה,פשוט.
את כותבת שהצעת.אז  אל תציעי.
אם הם יבקשו ואם יתאים לך לעזור,ושוב מתוך הגבולות של יכולותיך,תעזרי.
זה לא אומר שהקשר ביניכם לא יהיה טוב,להפך,הוא יהיה קשר נכון.
הם יספרו על מה שהם עושים ות כאחות וכגיסה תקשיבי תתענייני ותשוחחי ,ככה ,בגובה העיניים. וככה תבנו יחס נקי בין האחים.

יש נטייה לאנשים שכשמקבלים משהו בחינם אז הם לוקחים ,אבל הם לא שמים לב להשקעה שהשקיעו ,יש משהו מאד נכון בלהשאיר להם את צרכיהם והם יחליטו איך להשיג את זה מתוך מאמץ ורצון,ואז הם יעריכו את זה.

עכשיו ,לגבי המתנה.
לי לא נראה שהם שייכו האחד לשני.
אז היא הביאה מתנה וכנראה שהיא חושבת שכמתנה זה דבר מכובד ויפה.
אז כשהיא תלד תרגישי חופשיה להביא איזו מתנה שאת מוצאת לנכון להביא,העיקר שזה ינתן מתוך שמחה אמיתית.וכן,מותר לך להחליט לתת להם משהו שהוא פחות ממה שאת קונה לילדיך.

ראשית, זו הייתה הצעה שלך ובאמת התכוונת להציע להם ללא תשלום. את מתסתכלת על הסיטואציה מנקודת מבט שונה, מזוית של עצמך, איך את היית נוהגת לו הם היו עוזרים לך. את צריכה לזכור שהם שונים ממך (ואף הזכרת את זה שהם זוג רחפן) הרושם שאת עושה הוא של אדם אחראי, בקרקע, זוכרת דברים ולא מעופפת בעולמות אחרים.

מכאן, שתנסי לדון אותם כפי שהם ולא כפי שאת, כי לו המצב היה הפוך משתמע כי היית קונה להם מתנה מכודת ויוקרתית. הם שונים ממך וזה בטח מתבטא בכל דבר(  אולי גם באופן שהיא תלביש את הילדים שלה). ולזוג רחפן, עם כל הכבוד, לא מתאים להשקיע כל כך... (מכירה מקרוב במשפחה)

בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה ובטח לא בזמן ההריון שעייפים ולא מתנהלים כמו בשגרה.

אני בטוחה שהם מעריכים את עזרתך והעובדה שהם מרגישים איתך ממש בנוח( אחיך שורץ אצלך).

אני חושבת שמשפחה זה נכס יקר ששווה להשקיע בו גם ללא תמורה (במיוחד שלא רצית)

בכל מקרה, תקחי את זה בתור עבודת מידות (שזה מאוד קשה) של לתת בלי לדרוש לקבל, נראה לי שזה גם עוזר בזוגיות.

לסיום, ברגע שנהייה באמת אמיתיים ונדע לתת בלי רצון או מחשבה לקבל בחזרה. אז זה ישתלם לנו ופתאום נראה את התמורה, גם החומרית וגם הרוחנית.

בהצלחה.

אבל משהו קטן נוסף, רחפן - מבחינתי זוג שחי בתוך עצמו, לגיסתי יש טעם טוב מאוד, ואת הילדים שלה היא לא תלביש בבגדים מסוג אלו שנתנה לי.

נתתי להם באמת מבלי רצון לקבל, ועדיין. אבל המתנה הייתה פוגענית ומוטב שלא היתה, כי היא ביטאה חוסר הערכה לעבודה.

ואני אדם שנותן המון, ובאמת כמו שכתבה ירוק זית צריך גבולות, גם ללקוחות אני עושה הנחות רבות וכו... ואוהבת להיות לארג'ית, אבל את הקטע שאתה מחכה להערכה, ולפחות לא לזלזול...

אבל המשפט של נשואה+ "בנוסף לא בטוח שהם מודעים לגודל ההשקעה והכסף שהשקעת ושהיית לוקחת מלקוח זר, הם לא מודעים לזמן היקר שיש ילדים ומשפחה" בעיני הוא הכי נכון, וזה גם הגורם.

אבל--- אני עדין נשארתי באֲבֵל...

מצד אחד את נותנת בכיף וברור לך שנותנים כדי לתת ולא כדי לקבל,

מצד שני את נפגעת מהאטימות שאחרי מה שעשית להם - נתנו לך מתנה מאד עלובה אחרי הלידה.

את צודקת - זה כואב, וזה פוגע.

נכון שאת יודעת שאינך יכולה לבוא אליהם בטענות, כי לא עשית את העבודה בשביל שכר,

אך יחד עם זאת נראה לי שקשה לך מאד לעבור לסדר היום עם הפגיעה, גם אם, כפי שהבנתי הסיכוי גדול שהם פשוט לא חשבו על זה (ומסכימה איתך שזה סופר מעצבן...)

ובינינו? בלי קשר למה שעשית להם, מאחים/גיסים זה נראה לי די מעליב להביא מתנה כמו שהביאו לך....ממש מסכימה איתך שמוטב שלא היתה.

אני יודעת מה הייתי רוצה לעשות במקומך, אם כי אני מודה שאין לי מושג ירוק איך לעשות את זה יפה.

קודם כל לא הייתי הולכת על מתנה מוקטנת אחרי הלידה שלה -תהיי את  בסדר ותתנהגי כאילו הפגיעה לא היתה, ובאופן כללי, אני נגד לפגוע או להתנקם בחזרה - זה עלול לגרום לקרע, ומשפחה מורחבת זה דבר מספיק חשוב, במיוחד שכאן באמת אין ענין של רוע לב אלא חוסר מחשבה.

מה שאני חושבת - זה למצוא מישהו קרוב לשתיכן ומהימן (יכול כמובן להיות גם אישה), שיכול לדובב את גיסתך כאילו בתמימות על העבודה שעשית לה, לאחר מכן להעביר את הנושא ללידה שלך ולשאול מה קנית לה, ואז (כשישמע...)  יציין שזה עלול להיות מעליב, אפילו לומר שהוא במקומך היה מאד נפגע, והוא ממליץ לצ'פר אותך במשהו. (כאשר לאורך כל הדרך, וגם אח"כ גיסתך לא תדע שזה בא ממך)

כאמור, אותו צד שלישי אמור להיות מישהו מהימן מאד מאד, ומלא טאקט.

מקוה שעזרתי...

זה רעיון מצוין ממש, למרות שנראה לי שעצם הדיון פה כבר מקטין את עוצמת הפגיעה...

אין לי ענין ח"ו לנקום! ואני בטוחה שבסופו של דבר אני אקנה להם מתנה כמו שאני תמיד קונה, וכמו שאני הייתי שמחה לקבל, אבל הרעיון של צד שלישי חזק.

קודם כל מזדהה איתך מאוד, גם לי קרה משהו דומה כאשר ילדתי גיסתי הגיעה לברית ולא הביאה שום דבר אבל קיבלתי את זה  הבנה וכלל לא הזיז לי, אמרתי אולי בגלל שהם באו מרחוק, הנסיעה, הילדים על הראש,( וגם אין להם יותר מדי כסף) ...    אך כאשר היא ילדה את הבת הראשונה לאחר מספר לא מבוטל של בנים היא הזמינה את כולם לבריתה שלה, וכמובן אמרתי אני לא יכולה לבוא בידיים ריקות אז קניתי לה בגד של איזה מעצבת משהו יקר וממש יפה, וכאשר ניפגשנו לאחר מעט יותר מחודש היא לא טרחה לומר מילה של תודה או יחס כלשהוא.

אז לתשומת ליבך אלו הם אנשים, כשם שפניהם שונים, כך דעותיהם שונות...

לא יעזור לך לכעוס תדוני לכף זכות (וגם לי לקח הרבה זמן להבין את זה) אבל זה מקל ועוזר להמשיך בחיים ולא לקחת הכל ללב.

ובנוסף על הכל הם זוג צעיר אין להם מ-ו-ש-ג במתנות וכמה כל דבר עולה, לדעתי תתעלי וכשאר היא תלד בע"ה תיקני לה משהו שלא יבייש אותך ומשפחתך, וכאשר היא תראה את זה היא תבין לבד שלא פעלה נכון.

* דבר נוסף לדעתי חבל להכניס גורם שלישי, זה מיותר תנסי רק להמשיך הלאה, ואת יכולה בפעם הבאה שיצא לך לשוחח איתה ואם אחיך ובעלך תיצרו מעיין שיחה שתספרי על איזה לקוח שמשגע אותך בעבודה וביקשת ממנו סכום מסוים (שיהיה גבוה) וכמה כוחות ועבודה זה דורש ממך והם לבד יבינו את הרמז.(למרות שאת יכולה לגרום להם להרגיש רע... כי הם פעלו מריחוף או חוסר ידע להעריך ).

בהצלחה במה שתחליטי... 

פשוט להגיד איך את מרגישה לאחיך וגיסתך, בלי להתלהם, אלא בנחת- ושיאכלו ת' כובע.

הם בטח יבקשו סליחה , ליבך יהיה רגוע ולא כ"כ פגוע וזהו...

אני ממש משתדלת לעשות ככה וזה תמיד עובד- אני נרגעת, שוכחת, הצד שממול מבין את עצמו , נזהר לפעם הבאה ואז לא כואב לי לתת מהלב, כמו בהתחלה.

סיפור:

היה לנו זוג חברים שביקשו מאיתנו טובה- לאסןף את הילדים שלהם מהמעון (2) בנוסף על השלושה שלנו. למשך כ-3/4 שעה פעם בשבוע.

עשינו זאת בשמחה, ללא בקשת תמורה .

פעם אפילו חזרנו למעון במיוחד כדי לקחת אותם.

חוץ מזה היו מקרים רבים שבהם לקחנו את האישה טרמפ ואפילו התקשרנו לפני שיצאנו ובאנו לאסוף אותה וכל מיני כאלה.

אני ואישה עובדות באותו מקום. בוקר אחד שכחתי לקחת איתי לעבודה איזה שהם מסמכים שהייתי צריכה , והיא הייתה עדיין בבית והייתה אמורה להגיע לעבטדה.

התקשרתי וביקשץתי שתיכנס אלי הבייתה , תיקח את המסמכים ותביא לי אותם לעבודה. היא טענה שאין לה זמן ( למרות שהייתה אמורה להגיע הרבה אח"כ) ולא הביאה את המסמכים.

למרות שקצת כעסתי לא אמרתי כלום. כעבור שבוע ביקשתי מבעלה לצפצף לי לפני שהוא יוצא כדי שאוכל להצטרף אליו לנסיעה, והבחור פשוט נסע בלי לצפצף ובלי להודיע. (אנחנו ממש שכנות)

ואז כבר ממש כעסתי.

יום למחרת אמרתי לה: יש בליבי עלייך, זה לא נעים לעשות טובות לאדם שלא יודע להחזיר. אמנם כל טובה שאני עשיתי לך הייתה שלא על מנת לקבל תמורה אך מה שקרה לאחרונה לא נותן לי חשק לעשות עוד.

וזהו.

ניא הודתה בטעות, ביקשה סליחה מינורית. אני נרגעתי מהכעס ויכולתי לדבר איתה שוב בלי "לעשות פרצופים"

ולדעתי זאת הדרך הטובה ביותר- פשוט להגיד הכל. ( עדיף לא באותו רגע כדי שלא תהיה התפרצות)

בהצלחה!

כל כך מסכימה איתך!!!!

אני כל כך נגד לשמור דברים בבטן (למה הבריאות שלי צריכה להיפגע בנוסף למה שפגעו בי?)

אז נכון שעדיף שלא באותו רגע (אלא אם כן אני ממש ממש רגועה) אבל לא רק לגיטימי, אלא צריך(!) לומר הכל, כי אנשים לא תמיד חושבים כשהם פוגעים...

היינו עם הזוג (אחי ואשתו) בפסח אצל הורינו, ובעלי ככה, תוך כדי שיחת רעים עם אחי, אומר לו: "אתה, בכלל, קיבלת עבודה מקצועית בחינם... אחרים, למשל דוד של אשתך שילם לנו על עבודה כזו כמה אלפי דולרים!..."

ואני... בחדר... אוי, מה עובר? למה? למה הוא אמר את זה?...

ואח שלי בשיא... אין עליו, אומר: "אני לא שילמתי? אני הבאתי את השם של אשתך לדוד שלי, ז"א דאגתי לה לעבודה!!!"

הוא שלח לי את הדוד של אשתו, ובעצם הוא הביא לי עבודה מכניסה נוספת. וזה מבחינתו התשלום.

אני חושבת שיש ממש בדבריו, מה דעתכם?

זהו. וסתם, אח שלי אמר ככה שהם נותנים לכל מי שנולד לו משהו מתנה. אז אני באמת לא לקחתי אישית את סוג המתנה. בכיף...

מתנת הלידה שלהם אלי לא היתה בקשר של גורם ותוצאה לעבודתי, אלא כמו שהם נותנים לכולם, ואם הייתי אומרת איכשהו שזה פוגע ומעליב, יכול להיות שהייתה פה פדיחה רצינית...

הזמן הוא התרופה הטובה ביותר...

פשוט עבר זמן, ונרגעת... טוב שלא עשית משהו כשהיית בשיא הכעס כי אח"כ היית מתחרטת אולי..

לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

אבל בדרך כלל אם נפגעים, כמה שזה קשה, עדיף תמיד לדבר על זה ואז לגלות את הזוית של האדם

האחר-שימו לב שיש אפילו מצוה כזו, בדיוק בגלל מקרים כאלו...(לא שזה פשוט...גם לי יש לפעמים דברים בלב על אנשים

במיוחד כאלו שמבקשים טובות כל הזמן ללא תמורה...אבל אני עובדת על עצמי דווקא לדבר וללבן דברים)

רציתי רק להעיר נקודה פשוטה:

אני לא יודעת מה המעמד הכלכלי של כל המגיבים כאן, אבל אני בתחילת נישואיי, באמת הייתי קונה מתנות וגם בגדים לילדי מכל מיני באזרים, כי לא היה לנו כסף, וזה היה נראה לי ממש משוגע להוציא מאות שקלים על בגד לילד כשאפשר בעשרות.וזה לא היה נראה לי לא מכובד להביא-כי העיקר הכוונה,והעיקר שאחרי הלידה יש לך מספיק בגדים לתינוק בלי להתרוצץ בחנויות...

היום, ב"ה, אנחנו מרוויחים הרבה יותר, ועכשיו אני גם קונה בחנויות הרבה יותר יוקרתיות ופתאום יש בגדים שנראים איכותיים יותר וכו'. בקיצור נקודת ההשקפה השתנתה.

ויש לזכור שטעם בבגדים הוא מאוד אישי, וגם אם היא מתלבשת 'משגע' זה לא אומר שהיא לא יכולה לאהוב משהו שאת לא.

בטוח היא לא הביאה לך משהו שהיא חשבה שמזעזע.

בקיצור, תמיד עדיף לדבר ולנסות לראות מה הצד השני מרגיש או חושב.

ועם כל הכבוד לכולן, יש אנשים שממש אין להם (לא מדברת על אחיך) וכשהם נותנים מתנה צריך מעט להעריך או לפחות קצת רחמים...כי לפעמים אפילו לעצמם אין להם איך לקנות. וביחוד זוגות צעירים.ואין שום עניין שהם יוציאו מאות ועשרות שקלים על מתנה כשהם לא קונים מעדני חלב לילדים במכולת כי אין כסף...לתשומת ליבכן.

את מקסימה שהצעת את זה

אבל אני חושבת שבתוך תוכך את ציפית לתמורה אפילו שאמרת שלא ולכן התאכזבת

רק אם את ממש נקיה בליבך תוכלי לומר שאין צורך בתמורה

אם את רוצה אל תאמרי אני מבינה את מה שעשית ואת ההרגשה שלך , אך כנראה שבפנים כן רצית תמורה.

עוד משהו יש לי לומר

שכשלא עוברים משהו על הבשר, לא מרגישים עד שאין ילדים ואין לידות ולא מגיעים לידי הרגשת קבלת המתנות

לא מבינים איזה בגדים צריכים, איזה רמות יש בבגדי ילדים

רק אחרי שילדתי 2 בנות הבנתי שיש כל מני רמות וטיב בביגוד ילדים והבדלים במתנות שהשקיעו בי ובבנותי

זוכרת מה נעמונונה כתבה? שעדיף שלא היו נותנים את המתנה כי מבחינתה זה "צחוק מהעבודה".

היא לא ציפתה לתמורה, אך ברגע שגיסתה הודיעה לה בדיעבד(!) שהיא קנתה מתנה - זה יוצר ציפיות, ובהחלט מעלה את העבודה שנעמונונה עשתה.

ולדעתי (כתבתי לה את זה) מאחים ומגיסים ראוי לקבל מתנה הרבה יותר שוה - בלי קשר לאותה עבודה.

ואם יש לחץ כלכלי, אפשר לפצות בדרכים אחרות - להביא להם אוכל אחרי לידה, לעשות להם משהו יפה עבודת יד (לא צריך להיות אמן בשביל זה) ועוד. זה יפה, זה מרשים וזה לא עולה כסף.

אני קולטת (תקני אותי אם אני טועה) שאת מטיפה לה מוסר שהיא ציפתה לתמורה - וזה לא נראה לי נכון. כי היא לא ישבה וציפתה לתמורה ברגע שעשתה את העבודה, אלא תיארה לעצמה שאם יש להם הזדמנות למתנה - הם יביאו לה משהו שוה.

ולדעתי - זה אנושי.

לצערי, חויתי חויה שאדם שעשה לי טובה במשך זמן מה (ולמעשה לא תמיד היתה נוחה לי הטובה הזו, ואפילו לא ביקשתי אותה, מה גם שלפעמים הסכמתי לה כדי לרצות אדם אחר...) ניסה לבוא אלי בתביעות כאילו אני חייבת לו (אני לא!), ניסה להכתיב לי כיצד עלי לשלם (מה פתאום?) וגם ניסה לאיים עלי...(הסברתי לו שאני צריכה רק את הקב"ה...ואני חושבת שהיום הוא כבר מבין את זה לבד...)

אז אני די רגישה לענין שחסד עושים ללא בקשת תמורה, ויחד עם זה, מאד הבנתי את נעמונונה....

הרבה יותר נעים לא לתת אם אין או לתת משהו קטן.

הם הכי יודעים מה מצבנו והכי מבינים.......

זה לא כך, כי יש להם. בלי להכנס לחשבונות, שניהם מרויחים, דירה קיבלו על מגש של כסף, וחיים ע"ח ההורים. ושוקא לכן, אני יודעת שזוגות צעירים חסכניים ולא מבינים. והייתי מבינה, אבל הנקודה פה היתה שהמתנה אחרי עבודה ששווה אלפים. 

בס"ד,

כל הזמן אני רואה את הכותרת, ואין לי זמן, אלי לי חשק, ורוצה להגיב, והכותרת ממש מגרה תשובה, אבל אבל,

אז זהו,

בבקשה, אני מבקשת ממכם וגם מעצמי, על תצפו לתמורה, תמיד בעלי אומר לי מהמקורות, גודל האכזבה כגודל הציפיה.

אני מטבעי אישה מאד רחבת לב, נתינה סופר דופר. לא מחכה לאירועים מיוחדים, כמובן אצל המשפחה הקרובה, ילדים בעל, נותנת בלי חשבון, זה גם לא טוב לחינוך, אחרים לא יודעים להעריך נכון.

ובכן,

תמיד, כאשר עושים עבורי איזו טובה, הרגלתי את עצמי, קודם כל, להכין אגרת ברכה, תודה על הכל, לא הייתם חייבים ותודה על החסד,

אני,

משתדלת לא לחכות לתמורה, אני עושה, ומרגילה את עצמי לשכוח. נכון, זה כואב, כי עשינו מאמצים, התכוונו לכל מה שעשינו מבחינת הנתינה. ממש לכל מהלך.

לכו תדעו למה אחרים התכוונו, הן מבחינת המתנה, ואולי שכחנו איזה מהלך שהם עשו אחרי זה ושייכו אותו למה שקיבלו מאיתנו.

פעם שמעתי שגיסתי, אחות בעלי, אמרה לבעלה, לפני שנישאו, ל - .. לא צריך לתת מתנה.

נורא ניפגעתי, ושאלתי אותה למה היא אומרת כך, זה ממש לא יפה ולא מתאים ליחסים היפים בנינו, היא שמעה אותי ושתקה, אבל הבנתי שזה לא ממנה, אלא מהוריה, שהם הורי בעלי, שהם ממש, אבל ממש ממש, לא מתימרים להיות החם והחמה האידיאליים ביותר, כך שיש לי את בעלי היקר וזהו.

ותעשו לי טובה, כאשר כואב לכם, וממש יש צדק בכאב, אל תשכחו, זוהי עת רצון, לבקש מהקב"ה את כל הצורך שלכם ממנו.

ויהי רצון שהתקבלו כל תפילותינו, ושתמיד ניהיה מן הנותנים ולא מן המקבלים.

אמן.

לא בדיוק הבנתי מה הרעיון של מה שכתבת- שאת מציעה לא לחכות להבעת תודה? לא כ"כ ברור.

(בעיני זה האלף בית של הנתינה...ללמוד לתת בלי לצפות לתמורה.זוכרים את הצ'ופר של בנ"ע 'לתת ככה סתם כמו הפרחים,ללא תמורה' וכו וכו לא בדיוק זוכרת. כי אחרי זה איזה חסד בדיוק עשיתה אם קיבלת על זה תמורה? פיספסת את כל הערך של המעשה הטוב ואני מעדיפה ערכה של מצוה, של הפיכתי לאדם טוב יותר!)

בס"ד,

אסביר לך את עצמי, וכך חינכתי את עצמי.

את מסכימה איתי, שגודל הציפיה כך גודל האכזבה ?, אם כן, נמשיך הלאה.

כמו שכתבה כאן ענמונונונונה.. (או איך שקוראים לה).. שהיא נתנה, באמת נתנה, מתוך מחווה של רצון טוב, נתנה את הכל מתוך "לרג'יות אמיתית", ואח"כ כאשר קיבלה, קיבלה בצורה, נגיד "עלובה" ביותר. כאן, היא דווקא לא ציפתה, אבל לאחר שקיבלה משהו עלוב, התעוררה. זה כלל לא מתאים ולא היחסיות שנתנה. אבל אם כבר נתנו שיתנו בעיין יפה.

נשמה קיימת כאן אכזבה ? שבגלל אותה אכזבה היא כתבה כאן את הסיפור המעשה, שלמעשה הרבה מאיתנו מכירים את דוגמאת הסיפור הזה, כל אחת או אחד בווריאציה שלו.

גם אני התאכזבתי לא מעט בחיים, בגלל דברים כאלו, ואני כאן מציעה לה או לכל מי שקורה את הסיפור הכואב שלה, מתוך החוכמת חיים שלי, שלח לחמך.. אל תצפי שיתנו לך כפי שנתת. את נתת בצורה בואי נומר "עשירה מאד" - ומה קיבלת ??? עדיף כבר שלא יתנו. אז אני התקדמתי הלוואה, שלא יתנו, מה שנתנו (מתבטל אצלי במחשבה) ורק שלא ינצלו אותי, או לא יפגעו בי. כי לא רק שאנשים מקבלים, לפעמים רואים את זה כמובן מאליו. יש כאלה שחושבים "בן המשפחה שלי, הוא מומחה בנושא אותו אני צריך, אז למה שהוא לא יעזור לי ? למה שאשלם למומחה מבחוץ ?" ואו "ממש גואל נפש, בן המשפחה שלי מומחה, ואני צריך ללכת למומחה מבחוץ ?". כאן היא היתה גדולה מהחיים, היא בעצם הציעה את עצמה, יישר כח גדול על כך.

אז אני מספירה, בכדי לא להתאכזב, אני פשוט לא מחכה לתמורה, תמיד שאני עושה חסדים, אני מדברת עם בורא עולם, "אבא שבשמים, בבקשה,תעשה עימי גם אתה חסדד, תעזור לבני הזה בלימוד, וזה בגמרה, ולשלישי במידות" - מבינה ?

מקווה שהסברתי עצמי טוב יותר. כי ממש כואב לפעמים שאדך נותן ולבסוף מתאכזב, כי מצד אחד, הנתינה מושלמת, ואז בא הניסיון, שזה התמורה (העלובה בלי כוונה - והיצר הרע שואל, גם עכשיו אתה שלם עם מה שנתת למרות הכל ??) כן למרות הכל טוב שנתתי לבית משפחתי, טוב שעשיתי את המעשה הנעלה הזה.. וכן הלוואה. וזה קשה, אבל זה עבודה שעוזרת לא להשבר ולא להתאכזב.

תודה על תשומת הלב שבמכתבי הגדול.

מאוד מסכימה, אני רוצה רק להדגיש שזה לא מ'צד שאולי אתאכזב מהמתנה' או מצד להיות קדושה מעונה כמו שכתבו למטה, של אני יותר טובה מכולם, אלא מהצד הפשוט פשוט שעדיף להיות בצד הנותן ולשמוח על כך. אני גרה ב'שכונה -שכונה' עם אנשים קשיי יום עם צרות שונות ומשונות שלרגע אין לי התנשאות עליהם, להיפך, אני רק מעריכה, במקומם אולי בכלל לא יכולתי לתפקד או לגדל ילדים ככה, רוב הסיכויים, ואני שמחה שאני יכולה לעזור, בלי תמורה, אני שמחה שהקב"ה נתן ונותן לי, וכמה טוב לעשות טוב לאנשים אחרים.

באמת יותר קל לאחרים מחוץ למשפחה- ויותר קשה ליישם בבית, להרגיש תמיד שמחה במה שאתה נותן...אבל טוב, בשביל זה יש את כל החיים, לעבוד על עצמך ולהשתפר, לא? 

כולם פה כ"כ שמים דגש על הכסף כעניין להכרת טובה... לא חייבים להוציא סכומים כדי להביע הכרת טובה,

אפשר גם במכתב מרגש או מתנה מושקעת כמו להכין ארוחה או להיות בייביסיטר לערב אחד וכו'... העיקר להביע רגשות אמיתיים.

הי, הזדהתי מאוד עם מה שכתבת. הן מצד הכתיבה האיכותית והן מצד הבעת הרגש הפשוט והמשותף לכל האנשים- אכזבה.

הכותרת שבחרתי בה 'קדוש מעונה' היא תחושה שאני מתחברת אליה אם יוצא שהתאכזבתי מתמורה שקיבלתי ועכשיו אני נמצאת בסיטואציה הפוכה. כמו למשל שקניתי והשקעתי במתנת יום הולדת ואז ביום הולדת שלי נשכחתי וכשמגיע שוב היום הולדת אני מתלבטת אם לקנות מתנה. אני מעדיפה לא להרגיש כמו איזה קדושה שאפילו שלא מקבל יחס שווה לזה שנתתי- ממשיכה לתת. אני חושבת שלתת ממקום כזה זו נתינה לא אמיתית ואפילו יש בה התנשאות שאומרת 'אני לא כמוהם, אני טובה יותר'.

לגבי מה שנכתב על מודעות של זוג צעיר לגבי מהי מתנה שימושית וכו'. עם מעט אינטלגנציה ניתן לדעת שאפשר לקנות מתנות ברשתות ולצרף פתקי החלפה ואז גם מקבל המתנה בוחר מתנה לטעמו ויכול להעריך את סכום ההשקעה שנעשתה.

בס"ד,

לגבוי "נשוי מיואש" - צר לי עליך, אך על איזה חופש מדובר ??

למי יש חופש בעולם הזה ?

מה קורה לך ?

ואם כתבת, תסביר את עצמך טוב יותר, ואולי תקבל כאן טיפים, יש כאן אנשים מקסימים, וגאונים, עפ אחלה ראש על הכתפיים...

ה' ישמשור אותך

למה אתה מתכוון- מהאשה? מהעבודה? מהילדים?

מה שבטוח זה שאתה צריך למצוא לעצמך תחום שתרגיש בו 'חופש'- תחביב, חבר, פעילות גופנית וכו...

להשתחרר!! בלי לאבד דברים יקרים לך...

בס"ד,

ישנם דברים שהם קשורים ב"שרשרת" - כאילו, אוירה תורנית, חשובה לגידול ילדים, שזה ה "א-ב" בחיים, וכל ילד מביא את הפרנסה ממזלו.

פרנסה צריכים לעמול עליה, אולי מתחילת הנישואין, וזה לא שייך לגמרי להבאת ילדים לעולם, כי כמו שנאמר כאן בנושאים אחרים, הקב"ה מביא את הפרנסה, ועלינו חלה רק ההשתדלות (אם אספר לכם איך זה היה אצלי, השערות ישלכם יעמדו) אבל זה להזדמנות אחרת, וב"ה ברכה, ברכה, הברכה היא תאציל. העבודה זוהי רק השתדלות,

ואח"כ האוירה, הפרנסה, הילדים, והשלום בית שחשוב לילדים, והעזרה בבית שזה כלול באוירה, באים היתר,

הסידור, התיכנון, הגינה וכל היתר.

זה יכול להיות פריחה בשכל.

אלעדי, אתה מבין בחומרי ניקוי, תן לנו רשימה של 19 מתוך 39 שנבחנו במחקר.

ולעניין גז בישול שהוזכר בין חומרי הניקוי, נזכרתי באירוע פלילי/בטחוני ברוסיה. טרוריסטים התבצרו עם בני ערובה בתוך בית ספר, והצבא קיבל הוראה לנקות את בית הספר. זכור לי שהניקיון נעשה באמצעות גז, ואם לא גז בישול אז משהו שלא רחוק ממנו.

שני שליש של הרופאים היו נשים והן היטו את המחקר. לא סוד שנשים רואות בעבודות הבית מרכיב חשוב של הנשיות. נשים מצפות ודורשות עזרה בעבודות הבית, אבל לעולם הן לא יוותרו על השליטה.

גברים מחפפים בעבודות הבית, וזה כשלעצמו מעצבן את הנשים. רווקה או חד הורית תקפל את הכביסה ותסדר בארון, וגבר יחזיר מהמכבסה וישאיר בשק הניילון, אף פעם הוא לא יכבס לבד. דוגמאות נוספות לא חסרות. 

ההודעות שלך בפורום ההוא שמעבר לגדר ההפרדה, חיממו לי את הלב, ולבושתי עדין לא השכלתי להודות על התמיכה שנתת בהזדמנויות שונות. 

אז הנה עכשו.

תודה מנוחה. תודה, תודה, תודה.

"אשת חיל מי ימצא...רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה".  

ולכן אני נאלצת להקפיץ.

המחקרים גם מראים (ואפילו יותר ממחקר - זאת עובדה מדעית) שהחשפות לאלרגנים שונים בגיל צעיר ולאורך זמן, מונעת אלרגיה.

כך שאם גבר לא נחשף לחומרי ניקוי בזמן שאחותו שלטה בהם ביד רמה - אין זה פלא שכעבור עשור או שניים, הוא פתאום "אלרגי"...

[מצטערת על הפלישה]

כמה כסף קיבלו הרופאות החוקרות ע"מ שתוצאות המחקר יהיו מה שהן....

פשוט תתחילו לנקות ודי..

אם מקדישים כשעה לשיחה עם כל הילדים "לרגל המצב"

הם יכולים להיות שותפים,

וחוץ מזה, אם הם קטנים, מותר בתקופה זו מעט "להזניח" אותם. ולהראות להם

שאלה הם החיים... וכך הוא רצון ד', הרי פסח ניתן לנו ממנו יתב'.

אם הם בגילאי 6 ומעלה, אפשר לשתף אותם בעבודות,

הם יכולים לדוגמה לנקות את המשחקים עם מגבונים, מטלית,

הם יכולים לנקות דלתות ומשקופים ארונות מבחוץ, מקרר מבחוץ ,

אם הם קטנים מידי לחפש להם קיטנת פסח .

ואסור שילדים יסתובבו רעבים.או מטונפים.

הם מתוקים וחמודים וקצת רבים ביניהם ומשגעים את השכל. פתרון סבא וסבתא הוא בדוק ומנוסה. ילדים מגיל 13 ומעלה יודעים למרוח את הזמן, טוב יותר מההורים שלהם.

ילדים אינם קרבן פסח, וההורים אינם קרבן עולה.