פורום נשואים טריים (עמוד 88)

וזה בהחלט יכול להגיע לסכומים מאוד משמעותיים, במיוחד אם נותנים לקרן לתפוח עד הפנסיה.

עכשיו תורי לשאול, 

איך ניתן לקבל דמי ניהול של 0.28%?

אבל זה רק הימור, נחכה ל@מנגואית לתשובה שלה

אבל ההבדל פה הוא רק אחוז אחד בתשואות, וגם ככה אי אפשר לנבא תשואות עתיד לעומת דמי ניהול שזה דבר ידוע.

אבל זה נותן אינדיקציה
דמי ניהול נמוכים כאלה זה ממש מגניב
אם התשואות אחורה לא משמעותיות הייתי קופץ על דמי הניהול הנמוכים
מה שכן בדר"כ צריך לפתוח קרן חדשה אז את צריכה לראות שלא יקפיצו לך את דמי הניהול של הקרן הישנה שלא תהיה פעילה

- כמובן שכאשר צריך לקחת כדורים - חשוב מאוד לקחת אותם, וכל זאת כמובן בליווי של בעל מקצוע מוסמך כמו פסיכיאטר או רופא משפחה...

אין לי היכרות עם הכדור או עם הפן הזה, לכן חשוב מאוד להתייעץ עם רופא המשפחה שלך או הפסיכיאטר שרשם לך ולראות בדיוק מה וכיצד לנהוג.

ורוצה להתייחס בבקשה גם לעוד צד של החרדה.

כתבת "לפני כמה חודשים קרה מה שקרה"

ה"מה שקרה" הזה הוא גם מרכיב מאוד מאוד מאוד חשוב כאן.

חווית בגללו גם התקף חרדה, שזה באמת לא פשוט לחוות דבר כזה, ממש הרגשה שכאילו אנו עומדים למות חלילה... פחד מוות הדבר הזה...

ואתה צודק מאוד, מצבי לחץ ו"טריגרים" כאלה ואחרים בהחלט יכולים לעורר שוב את החרדה ואף להביא להתקפי חרדה, לכן חשוב לטפל בחרדה עצמה *מהשורש*.

וכמובן שטיפול כזה ייעשה ע"י פסיכולוג קליני שמוסמך לטיפול בחרדות, וב"ה שיש היום הרבה מאוד שיטות ואנשי מקצוע *שמומחים* *ומורשים* לכך.

מעבר להנ"ל (וממש לא במקום), מנסה קצת להרחיב על החרדה:

כאשר יש חרדה כדאי לנסות לעשות הפרדה בין מה שיש לנו עליו שליטה, לבין מה שאין לנו עליו שליטה.

לעשות ממש רשימה.

למשל- על אנשים אחרים אין לנו שליטה. גם אין אפשרות לדעת מה הם יבחרו ויעשו בכל זמן נתון. ולכן אין טעם לפחד או להיות חרד מכך.

הפחד והחרדה מניעים אותנו לזהירות ולפעולות המנעות, אבל לא משנה כמה אני אזהר ואפחד תמיד יהיו בעולם הזה אנשים ויהיו גם אנשים שיהיו בסביבתי.

לכן כאשר מעמיקים ומבינים שאין לנו שליטה על אנשים אחרים אפשר לשחרר זאת מרשימת הפחדים.

וכך לעבור ולהמשיך דבר דבר ברשימה.

על מה שיש לך שליטה – לרשום איך אתה יכול להיזהר ולבנות מערך פעולות שירגיע אותך

ועל מה שאין לך שליטה, להבין למה אין לך שליטה עליו ולשחרר אותו מרשימת הפחדים.

חשוב גם להבין שבתוך חרדה, הקושי הגדול ביותר הוא חוויות חוסר האונים ואיבוד השליטה, ואילו שניהם רגשות שמעוררים את מנגנוני ההישרדותשלנו, וזה מאוד מתיש ומעייף להיות בהישרדות מתמדת.

רשימה של הדברים שיש לנו שליטה ואין לנו שליטה יכולה להפחית את החוויות האלה כי היא מחזירה לנו את השליטה והניהול של החיים שלנו.

אפשר גם לשים על החרדה סימני שאלה.

לשאול: האומנם?

האומנם מה שאני מפחדת ממנו כעת באמת ככה?

כי הרבה פעמים החרדה גורמת לנו לעשות הכללות –"הכל רע" וכן הלאה,

וכאשר אנו מצליחים להוריד את הדברים לרמה *הספציפית* - הספציפיות הזו נוגדת חרדה, כי היא יוצרת לנו הבחנה ומופרדות.

לכן ננסה לפרק את ה"הכל רע" הזה לכמה שיותר פירוטים וחלקים ספציפיים וזה יכול לעזור. 

אני אשתף אותך שגם לי היו בעבר חרדות, אבל במקום אחר. החרדות אצלי היו בעיקר פחד קיומי על הילדים שלי.

ולאחר שאבי היקר ז"ל נפטר (לפני 4 וחצי שנים), החרדות האלה התעצמו בי.

אני ממש זוכרת שהיו לי התקפי חרדה, בעיקר מתוך שינה.

הייתי קמה מהשינה מבועתת ועם דפיקות לב חזקות, וממש מרגישה כאילו לא יהיה אותי עוד רגע.

כאילו אני נעלמת, כאילו אני מתה כבר.

וזה באמת מאוד מאוד קשה

החרדה היא מנגנון פיזיולוגי שעוזר לנו לשרוד.

שיש התקף חרדה זה מאוד דומה למערבולת בים –

צריך לא להיאבק בים, לא לשחות בכוח ולנסות בכוח לצאת ממנה – אלא לזרום וללכת *יחד* עם זה.

לשחרר!

ואז – הגל יקח אותנו איתו ויוציא אותנו מזה מכיוון ובמקום אחר.

לא לפחד מדי מהגל של החרדה והתקף החרדה וכל התחושות האלו בתוכו.

לדעת שזה גל!

ומטבעו הוא עובר!

דווקא להתחבר אליו, והגל בטוח יעבור, כי ככה הוא בנוי!

צריך גם להרגיש *בגוף* את הגל של התקף החרדה, לזרום איתו יחד, עד שיעבור לאט לאט. לדבר אותו, לדבר איתו, להרגיש מה קורה בכל איבר בגוף, *להיות שם*, זה עובר בסוף!

לא להתעלם אלא הפוך להיות עם זה ביחד! ולאט לאט הגל עובר.

ואיך עוד אפשר להרגיע את החרדה?

יש עוד הרבה דברים שיכולים להרגיע אותה.

- למשל ע"י ספורט. פעילות גופנית מפרישה אצלנו בגוף חומרים שהם נוגדי דיכאון וחרדות בצורה מופלאה.

- להכיל את החרדה. לא לפחד ממנה (קל להגיד קשה לעשות )

לדעת שהיא מסמלת רק רגש וזהו,

היא לא באמת מלמדת כלום על המציאות.

- "דאגה בלב איש - ישיחנה" - לשוחח עם בן/בת הזוג / עם חבר טוב וכן הלאה.

- לכייל לגוף את החרדה ולמקם אותה, כלומר, לבחון עם עצמי באיזה מקום בגוף אני מרגיש את זה? (ואז, היא לא  חרדה כללית ענקית שנמצאת בלי שליטה ומשתלטת על כל הגוף והנפש...)

- לדבר עם החרדה אחרי שהיא נרגעה. לשאול למשל: מה קרה? מה הרגשתי? ממה פחדתי?

לתת מקום וחיבוק לחלק האנושי שלנו,

לחלק שחרד בנו.

ולענות לפחד הזה, ככה בפשטות:

"שמעתי אותך.

אוקיי.

באמת זה מפחיד ל____

אבל אתה יודע מה?

כך וכך יקרה (ולפרט את הטוב והאופטימי)"

ואז החרדות ימשיכו לפלפל "אבל כך ואבל כך ואבל כך"

ואתה תענה להם - בפשטות, במנטרה קבועה:

"זה ככה (להוסיף מה שענינו לפחד) וזהו"

"זה ___ וזהו"

"זה ככה וזהו"

ככה עד שימאס להן לשמוע והן יעברו לראש הבא המסכן שהן יחפרו לו...

או לענות: אוקיי אני בחרדה כי אין עכשיו מסגרות לילדים.

מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות מזה? האם בהכרח זה ימשך לתמיד?

האם אני יכול לחשוב על פתרונות שיכולים לעזור כבר עכשיו?

האם אני יכול לקבל את התרחיש הכי גרוע שיקרה אם לא יהיו מסגרות אף פעם? (קבלה מאוד מרככת)

- חשוב גם להבין שהחרדות הן כמו גל - גל שעובר בסוף.

לזרום עם הגל, לא ללכת נגדו, להבין שהוא מתחיל, ממשיך ומסתיים.

יש לו התחלה, אמצע וסוף.

- כשיש את המחשבות האלה אפשר לנסות לצאת קצת מההשתבללות רק בעצמי ובראש ולצאת קצת החוצה -

לאוויר

לראות אנשים

לשמוע רעשים

להריח ריחות

לראות מראות

טבע

חיים,

תזוזה בחוץ.

זה מוציא אותנו קצת מהאני אל העולם ויכול מאוד לעזור בזה.

- דבר נוסף שיכול לעזור גם כשזה קורה ללכת בצורת "אינסוף/8" ממש עם הגוף ללכת על 8 מדומיין בריצפה -

ובכללי אלכסונים בגוף -

יד ימין נוגעת ברגל שמאל,

יד שמאל נוגעת ברגל ימין -

זה גם עוזר קצת להוציא ולהתנער מהחרדות שבאות האלכסונים.

- אפשר גם להשתעל קצת. זה גם יכול טיפה לשחרר.

- אפשר לומר בקול רגוע או בראש בקול רגוע:

"הכלל בסדרר (במלרע, ועם שהייה על האות האחרונה בכל מילה)

"אניי בסדרר (כנ"ל)

לפחות 3 פעמים בטון הכי רך ומרגיע שיש לך.

אפשר לכווץ הכי חזק את האגרופים ולשחרר אותם ישר ולהוסיף את האמירה מהסעיף הקודם או בלי אמירה - רק לנשום ולהוציא אוויר בשיחרור.

לפעמים כל מה שמנסים לבד לא מספיק ואכן יש ב"ה טיפולים מאוד טובים שיכולים לעזור ולתרום לאיכות חיים נהדרת וחבל סתם לסבול, CBT למשל נמצא מאוד יעיל נגד חרדות, ויש עוד הרבה טיפולים. רק חשוב לשים לב כאמור שהולכים לאיש מקצוע *מקצועי* לטיפול בחרדות, כמו פסיכולוג קליני.

- עוזר גם לדבר את זה.

לפרוק את זה.

כאן בפורום,

לקב"ה

לחבר טוב,

לאח,

לכתוב את זה,

לצייר את זה,

להוציא את זה.

- להתפלל על זה

- מקלחת חמה ומפנקת,

- מוזיקה

- שתיית מים קרים בלגימות קטנות

- לנשום עמוק עמוק ולהכניס אוויר מהאף ולהוציא לאט לאט מהפה.

צריך גם לא לתת לחרדות ולפחדים להשתלט עלינו ולגרוס ולמחוק כל חלקה טובה שיש לנו בחיים רק כי אנחנו חוששים מה יקרה אם ומה יהיה אם בעתיד.

צריך לחיות בכאן ועכשיו.

זה בידיים שלנו!

האושר הוא בידיים שלנו!

אנחנו קובעים אותו.

אנחנו מכתיבים אותו.

אנחנו גורמים לו להיות.

אנחנו עושים שהוא יהיה!

אז אני למשל - מזכירה לעצמי שכרגע הילדים שלי ואני כאן בעולם הזה.

וכל שנייה טובה וחשובה.

אז אני אנצל את החיים האלה כל עוד אני יכולה הכי טוב שאפשר.

אז אני ארעיף עליהם ואוהב אותם והם אותי.

אז אני אתרכז במה *כן* אפשר לעשות,

באיך כן לחיות ולהשקיע ביש ולא בפחד מהאין,

אז לצאת איתם, לספר להם סיפורים, לנשק ולחבק אותם, להרגיש אותם.

אנחנו הרי לא יודעים מה יקרה.

אבל אנחנו כן יכולים כל יום שניתן לנו לעשות בו כל מה שאנחנו רוצים וחושבים לטוב!

מה יעזור לי לפחד?

עדיף שאשקיע בטוב, ביש, בקיים.

וב"ה בתקווה שישאר עד 120 שנים טובות ומאושרות!

אבל אולי תחשבי שוב אם קריטי לך שתהיה דתיה. זה בטח מצמצם המון את האפשרויות מהפסיכיאטריות הטובות...

ואולי תפתחי שרשור חדש עם בקשה להמלצות, כדי שישימו לב...

אין הבדל בין לוריון לאינסולין וכד

שעמוסים ומשקיעים יותר בדברים אחרים כמו עבודה / משפחה ואז פתאום שמים לב שאין חברים או שכולם נעלמו

וכן תקופות של שינויים כמו מעבר דירה/מסגרת/לימודים/עבודה

ומטבע החיי ם"רחוק מן העין רחוק מן הלב" - לא נורא, תשקיע בעבודה על מידת השמחה ובמי שסביבך ולאט לאט יגיעו החברים.... דבר עם אנשים סביבך - אחרי התפילה, באירועים, לאט לאט תמצא חברים כלבבך , אל דאגה

תוכל לפתח תחביבים בינתים, חברים זה לא הדבר היחיד בחיים, זה חשוב אבל אפשר בלי בתקופות מסוימות או בזמנים מסוימים

מבינה ת'קושי ומאחלת רק טוב ושיחלוף במהרה ותרגיש מוקף בחברי אמת  

לחפש עבודה תוך כדי שאת עובדת שם

נגיד תני לעצמך טווח של 3-4 חודשים לפחות עד חצי שנה, אל תתייאשי מהר

ולא לעזוב עד שאת לא מוצאת

אם אחרי חצי שנה לא מצאת - אולי כדאי להרפות ואם בלתי נסבל לעזוב ...... כי ההרגשה שלך והשמחה גם חשובה כמובן.....

כי כשאת מחוסרת עבודה זה קשה למצוא , הם רואים אותך כ"פחות שווה" ואת עלולה לגמגם אוטומטית כששואלים אותך למה עזבת...

טיפ נוסף : בראיונות ש"נכשלת" - תנסי לשחזר את הראיון אחרי ולנסות לנתח ולהבין על מה "נפלת" כדי להצליח בראיון הבא 

כמובן שלא חיבת להקשיב לי , אם את מרגישה שזה בלתי נסבל - תעזבי ולכי לחנות , הכל תלוי בך ובהרגשתך, לא חיבת להקשיב לעצות, לקחת מה שמתאים לך

תנסי לנתח ולחשוב איזה שאלות הם לא היו מרוצים

מה ענית טוב לדעתך ומה פחות

אם רוצה עזרה אפשר באישי אשמח מאוד לעזור, נוכל לנתח ביחד את הראיונות  

אם מזמנים אותך לראיונות זה טוב, זה סימן שיש לך סיכוי טוב למצוא 

יש כאלו שלא מזמנים אותם - זה עוד יותר מייאש, (כאילו משהו בנסיון/קורות חיים לא טוב...)

נפשית - אם קשה לך שמנצלים אותך, תנסי לשכנע את עצמך שהם לא מנצלים אלא את נשארת כי כדאי לך מבחינת שזה העבודה שהכי טובה עבורך *כרגע* אל תכנסי לזה יותר מדי, אם זה משתלם לך כרגע (זו העבודה הכי מתאימה בשלב זה של החיים - כי רוצה להחזיק בעבודה עד שתמצאי , תעסוקה ,פרנסה וכו') אל תכנסי למקומות של "ניצול"  - מכירה את זה שבנות מדברות כך, לדעתי מחשבה מוטעית וצריך למגר אותה אם באמת קשה לך תעזבי.. אבל יקשה עליך למצוא עבודה חדשה... בהצלחה 

ב"ה

כמובן, הכל סייעתא דשמיא. אז להתפלל מעומק לב. ואולי גם לתת משהו לצדקה..

וכמובן שאמונה גדולה בקב"ה שמשגיח באופן פרטי עלייך עוזרת..

1. באמת פחות אטרקטיבי מועמד שכעת מובטל לצערי. אז כדאי להשתדל להגיע תוך שאת עדיין עובדת אם ניתן. בהקשר זה גם לעבור לחנות לא נראה טוב כל כך. אם קשה לך/בלתי נסבל - אז אולי תורידי קצת הילוך בעבודה כעת. לא מאמין שיפטרו מישהי שעושה עבודה משמעותית תמורת שכר נמוך..

2. להשתדל לעמוד מול עצמך, ולהגיד לעצמך בביטחון שאת שווה, שיש לך יכולות, וממש כדאי ושווה לחברה שתבחר להעסיק אותך. להשתדל אולי להתאמן בשיחה עם בעל/חברה טובה על משפטים שתגידי בראיון ותספרי את היתרונות שלך בצורה נעימה וברורה (כמובן לא מופרזת. זה לא אמיתי ונראה גם לא טוב). לפעמים זה קשה ולא נעים. אבל זה עוזר לקבל ביטחון עצמי. והביטחון העצמי הזה עובר גם לצד המראיין. 

לנסות לענות בקול לשאלה של מראיין, למה כדאי לנו לקבל אותך? זה שיעורי בית לא קלים. 

3. לא לוותר, מצטרף לעצות על קו"ח עדכני ואיכותי (ניתן להתייעץ עם מומחים), מכתב נלווה טוב (כנ"ל). ולשלוח. ולשלוח. ולדבר עם חברות/מכרים שעובדים בחברות מתאימות שימליצו עלייך.

4. לא לכוון למטה בשכר כי את ממש לחוצה. לפעמים זה בכלל לא עוזר, כי מחפשים מישהו שווה ולא מישהו שמתמחר את עצמו נמוך, כי אז הוא אולי גם לא שווה. לחשוב על משפט שמצד אחד לא יגיד שאת דורשת שכר גבוה מידי, אלא שכר מתאים וסביר לעבודה ולניסיון וכו. שאת מעוניינת לעבור לעבודה מאתגרת/ החברה עושה דברים חשובים/שמעת עליה דברים טובים..

על תחליטי להישאר במקום לא טוב בשבילך להרבה זמן מתוך יאוש...

בהצלחה!!!

ישר כוח גדול

ההקדמה למסילת ישרים מכילה את הרעיון שיש דברים שמרוב פשיטותם ושהמון העם יודעים אותם, הם לא עושים. 
מרוב שזה ברור ופשוט זה לא קורה בחיים האישיים של כל אחד בגלל הריצות, הלחץ להספיק דברים והגירוי האינסופי מהמסכים ורשתות החברתיות שמפיל אנשים רבים לFOMO מתמיד 
FOMO - fear of missing out
הפחד (התמידי) לפספס משהו

הבנתי, טוב שאת מפרשת לי פה פירוש רש"י תודה 

אני מאוד מאמינה בדברים שכתבת, שלא להיות רק "יצרן" של כסף/עבודה/הישגים/הצלחה/בית נקי וכדו' - אלא גם ליהנות מהחיים וכל הדברים שציינת מאוד חשובים לבנאדם

תודה רבה על החידוד 

מתחילה היום....

תודה על השיתוף מגיע לי בול בזמן

שתרוו רוב נחת ותזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים ✨

ולמעשים טובים...

ויישר כח שאתה מעדכן על דברים טובים.

שמעתי גם מהרצי"ה קוק זצ"ל, וגם מהרב מלובאוויטש זצ"ל, ש"הלינו" על כך שאנשים מספרים על הצרות - ושוכחים לפעמים לעדכן כשנושעו מהן..

יש אברכים מהישיבה שגרים שם, ואכן משלמים יקר. גם הדירות של הישיבה הן תמורת דמי שכירות רגילים.

יש שגרים בשכונות סמוכות יותר זולות כמו גילה או תלפיות

פחות התחברתי למשפט הזה

לא העברתי בשתיקה, רבנו הרבה על זה - מה אפשר לעשות בסופו של ענין? זה בחירה שלו

לא מפרנס בפועל

סוסה - ניתחת לעומק והשקעת - תודה 

ונכון שכל אחד בוחר... אני גם מאמינה בזה מאוד

עדיף שלא תגידי לו איך לנהוג, מבינה אותך , חיבוק, לא פשוט..

בשיחה טובה בה כל אחד יוכל גם להשמיע את כל מה שעל ליבו,

וגם *לשמוע* את השני, עד הסוף ולהבין.

אחרי שבעלך ישמע אותך עד הסוף ויבין את הרצונות שלך, התקוות שלך, החששות שלך, כל מה שאת מרגישה וחווה בהקשר לנושא הזה,

ואחרי שאת תשמעי את בעלך עד הסוף ותביני את ה*למה* (ל' בקמץ) שלו, ואת איך הוא רואה וחווה ומרגיש לגבי אותו נושא -

תהיו יותר חכמים ותוכלו לעבור לשלב של מציאת פתרונות משותפים שיגרמו *לשניכם* להרגיש טוב, מבלי שחלילה אחד ירגיש שמוותר על עצמו

דרכים טובות למשל לאותו שיחה יהיו דרך תקשורת מקדמת

כותבת סיכום מסוים של כמה סוגי תקשורות טובות ומקדמות, ועל הבסיס של אותן התבניות הללו ניתן לפתוח ולפתח את הנושא הנ"ל ביניכם:

1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

5. החלפת תפקידים:

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

6. תקשורת מקדמת 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

--------------------------------------------------------------------------

ומצרפת עוד כמה נקודות שכתבתי שיכולים אולי לעזור גם בהקשר הזה, וגם בכללי לזוגיות:

זכוכית מגדלת – להגדיל את הטוב שבבן/בת הזוג, ממש כמו שעושים עם זכוכית מגדלת,

ובוא בעת להקטין את הרע/המעצבן שבבן/בת הזוג בעיני עצמנו.

כפי שתמיד אומרים- הכל בראש!

אם נהיה במודעות בראשנו, במוחנו ובליבנו שבעלי טוב! שאשתי טובה!

אם נראה את כל מה שהם *כן* עושים עבורנו,

את כל הטוב שבהם,

את כל מה שהם נותנים ומעניקים לנו, למשפחה, לילדים, לבית – ונגדיל את זה בעיני עצמנו

ואת כל הטעויות של בן/בת הזוג נקטין, כי נזכור שכולנו בני אדם,

אף אחד מאיתנו לא מושלם – רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו אנושיים, לפעמים טועים,

לפעמים בשעת עייפות, מתח, כעס, עצבות, חרדה, עומס ועצב – התגובות שלנו יכולות לפגוע או להתפרש בצורה לא טובה אצל בן הזוג השני.

לזכור שכפי שאנו רוצים שיתייחסו אלינו שאנו טועים – כך נשתדל להתייחס לבן/בת הזוג שהם טועים.

להחליק, למחול, לעבור הלאה.

לא נעשה דבר בכוונת זדון, הכל מאהבה ומאנושיות.

 אהבה מודעת ואהבה רומנטית –

כל זוג באשר הוא (בדגש על *כל* זוג!) עובר שלב של התאהבות רומנטית בתחילת הקשר, שם ההתאהבות והאהבה זורמים יותר בקלות,

יותר בספונטניות,

יותר בעוצמה.

זה חלק מאיך שהמוח והרגש שלנו כבני אדם בנויים.

לאחר כמה שנים של יחד, החלק הזה של האהבה הרומנטית מוחלף באהבה מודעת – אפשר להגיע לאותה האהבה ואפילו יותר גדולה ועמוקה, אבל הפעם היא לא "ספונטנית" שבאה ככה ישר בלי מאמץ,

אלא הפעם היא אהבה מודעת – אהבה שאנחנו צריכים להשקיע בה,

לתת לה את הזמן שלה,

את המקום שלה,

את הפניות אליה,

את ההשקעה.

כמו כל דבר בטבע שזקוק לאנרגיה כדי להתקיים – אחרת הוא ימות - כך בדיוק גם האהבה והתשוקה – ככל שנשקיע יותר,

ככל שניתן מעצמנו יותר לבן הזוג – ללא שום רצון לתמורה – אלא נתינה לשמה – כך תגדל האהבה לבן/בת זוגנו יותר ויותר ותמלא את ליבנו כולו.

 לחפש נקודות טובות אצל בן/בת הזוג –

וממש לרשום לעצמנו כל יום/כל שבוע כל דבר קטן טוב שאנו רואים שעשה בן זוגנו.

שתהיה מחברת מיועדת לכך.

ומדי פעם, במיוחד שכועסים וקצת מרוחקים – אפשר להציץ במחברת הזו ולהיזכר מי הוא באמת בן הזוג שלנו.

 שום דבר לא מובן מאליו!

לשמוח במה שיש בכנות.

מודל "אפר"ת" – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לאותו האירוע בדיוק, וכך גם הרגש יהיה חיובי יותר ומתוך כך גם התגובה.

לזכור תמיד שלבן/בת הזוג אין שום כוונה להרע ולפגוע ולהזיק לנו חלילה, הם אוהבים אותנו, לכן חשוב לשנות את ה"פ" – את הפרשנות שלנו לדברים והכל יראה טוב יותר

תבניות במוח – לכל אדם יש תבניות במוח שלפיהן הוא פועל.

כפי שאדם יודע שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב – כך הוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו וחייו וקיבע לעצמו תבניות בראש.

כאשר עושים ופועלים לשינוי, המוח יכול להזדעק: רגע! אל תשנו לי! אני לא מכיר את זה ! תחזירו לי את הידוע והמוכר!

זה לא יכול להיות שהוא באמת ישתנה!

זה לא יכול להיות שהיא באמת תשתנה!

זה לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו טוב!

אז חשוב מאוד מאוד קודם כל להבין את עצמנו, זה טבעי ואנושי וקורה לכל אדם.

דבר שני, לא להקשיב לקול הזה ולהילחם בו!

כן הוא ישתנה!

כן היא תשתנה!

כן הקשר יהיה טוב!

אז מה אם הוא לא היה עד עכשיו – בשביל זה אנחנו יצורים חיים ונושמים עם בינה ושכל – ואנחנו בוחרים לקחת את החיים שלנו ואת האושר שלנו בידיים שלנו – ולעבוד קשה לשם כך!

ואחרי מספר פעמים שנשנה את התבניות האלו לתבניות אחרות של אהבה וקירבה – אז *אלו* יהיו התבניות החדשות של המוח שלנו, והן כבר יהפכו להרגל!

הצלחה רבה בכל 🌹

שזה ענין הנתון לשינוי מזוג לזוג?
ואם בסוף לא מסכימים אחרי כל התקשורת הזו?

תודה על ההשקעה המרובה 

זה אכן עניין הנתון לשינוי מזוג לזוג

ואם בכל זאת לא מסכימים - אפשר לנסות או בעוד דרכים / בזמנים אחרים / בעוד כלים שרוכשים / או עם גורם שלישי וכן הלאה

בשמחה, וב"הצלחה רבה

כדאי לחשוב למה דווקא עכשיו הביטחון העצמי שלך מתערער ולתקן את זה

א. קודם כל הדבר הכי חשוב זו המהות של הנישואין שלכם,

שהיא כפי שאמרת חיובית, טובה, מיטיבה ומשמחת מאוד ב"ה!

את מרגישה שיש לך בעלך מהמם ב"ה

שיש לכם קשר פתוח, מכל הבחינות

שיש לכם קשר אוהב, מכל הבחינות

שגם לפני החתונה ידעת למה את נכנסת ולא הייתה כאן איזושהי הסתרה או בגידה חלילה,

שבעלך עשה תהליך התחזקות *עמוק*

*ומשמעותי*

כדברייך,

שאכן - "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד..."

ואכן, זה היה מזמן

ואכן, זה כבר לא רלוונטי

ויחד עם זאת:

ב. התחושות שזה מעלה בך לאחר שהעמקת בזה יותר והרחבתם את השיח על זה.

שכל התחושות הללו לגיטימיות וטבעיות לחלוטין!

זה אפילו לא עניין של "ראשונה" או "שניה", אלא זה עניין של הרצון הכה טהור ואמיתי של להיות ***יחידה*** (וכמובן גם להיפך, של האיש לאישתו וגם האישה לבעלה).

הערך של *הבלעדיות* בנישואין ביהדות הוא אכן ערך עליון ועומד בפני עצמו.

ולא צריך שום "הצדקות" לרגש טבעי ונכון - הרצון להיות יחידה לבעלי,

הרצון להיות יחיד לאשתי.

זה הכל.

לכן תני לעצמך גם לגיטימציה לרגשות שעולים,

וגם מקום וזמן לעכל הכל.

ולאט לאט תוכלי לעבור, תוכלו לעבור, תהליך שאחריו תרגישי בחזרה טוב, ואפילו בשלמות יותר ב"ה.

אבל זה לא בא ברגע, והנפש אומרת ודורשת את שלה.

אז כן, לתת מקום גם לרגשות הקשים כעת.

ג. יחד עם אותה לגיטימציה לאובדן החלום של הבלעדיות (אפילו שאולי ידעת אותו לפני, עצם העניין שעכשיו פתחתם בשיח נרחב ובפירוט יותר על העניין יכול להעלות את הדברים הללו,

יכול להעלות חששות או פחדים

או שלל רגשות קשים אחרים,

וחשוב לשים על כך את הדעת ולא "להתעלם", אלא לזהות מה הפחדים המסתתרים בפנים?

ממש לפרוט אותם *ולהקשיב* להם.

ואז לראות כיצד ניתן גם לענות עליהם ולראות איך להעלים אותם.

להקשיב גם לצרכים שעולים לנו כאן, וגם כאן - לראות איך ניתן למלא אותם בשלמות.

ד. ב"ה אתם נשואים כעשור ועם ילדים מתוקים והקמתם משפחה לתפארת.

זהו מצב שונה לגמרי מאשר מציאות של התלבטות על הנ"ל לפני חתונה,

או חלילה מצב שזה קרה לאחר החתונה,

או אפילו מצב שהייתה הסתרה לפנינ החתונה -

בכל המקרים הללו יש התייחסות שונה,

אך במקרה הזה - אתם ב"ה נשואים וטוב לכם מאוד יחד, לכן הכיוון צריך להיות לענ"ד איך *צומחים מזה יחד*,

איך מתעלים ומעמיקים את הקשר שלנו אפילו עוד יותר!

ה. בהמשך לסעיף ג' - נסי רגע להקשיב לעצמך בלי שיפוטיות ועם המון חמלה ואהבה -

מה קורה איתך כעת אחרי שאת יודעת הכל לרמת אותו הפירוט?

מה מתחולל בך בעקבות זה?

מה מפחיד אותך בזה אולי?

האם קיימים חששות מהשוואה של אותן נשים אלייך?

האם קיימים חששות או פחדים על העתיד? אולי פחד לאבד אותו? את הקשר הטוב ביניכם? את כל הטוב שבניתם?

מה עוד מפחיד אותך?

ו. ואחרי שעשית את כל זה, זה הזמן לחשוב *יחד*, את ובעלך כיצד ניתן להפיג את כל החששות הללו.

וכאן זה יהיה תהליך דו כיווני:

מהכיוון שלך: להתחזק *עם עצמך* בכמה את שווה, ראויה, מדהימה, יפייפיה וטובה בפני עצמך!

ואינך ברת השוואה אפילו לאף אחת אחרת שהיא כקליפת השום לעומתך עבור בעלך!

להתחזק שבעלך נשא *אותך ורק אותך* לאישה

בך הוא בחר לחיות את כל חייו

אותך הוא קידש

אותך הוא אוהב

ואיתך זה בשלמות של נישואין ואהבה על כל רבדיה.

להתחזק גם בביטחון העצמי ובדימוי העצמי שלך

להכיר בערך שלך שהוא הכי מדהים שיש ללא עוררין!

ומהכיוון של בעלך: עליו לנסות להעביר אלייך עד כמה שידו משגת *עד כמה את משמעותית ויחידה עבורו*

עד כמה הוא אוהב אותך ורק אותך

עד כמה מציאות כפי שהייתה בעבר לא יכולה ולא תקרה עוד אף פעם

עד כמה הוא חש צער עמוק על הדרך הקלוקלת שהלך בה בצעירותו

עד כמה אין ולא תהיה שום השוואה אלייך, זה אפילו לא בר השוואה עבורו - ואת אשתו היחידה ומדהימה תמיד

וממש לחזק בך את זה, שלא רק תשמעי את זה, אלא ממש *תרגישי* את זה בשלמות.

שאת מקום ראשון אצלו.

שאת יחידה בלבו.

שאת מדהימה בעיניו.

ואז אחרי העבודה הדו-כיוונית הזו - הקשר ביניכם יכול להעמיק ולגדול אפילו עוד יותר!

תוכלו כמובן להמשיך לצמוח ולפתח את הביחד הזוגי שלכם בכל התחומים, גם בפן הנפשי, הגופני, הרגשי, השכלי, הרוחני, הכל!

ולהגיע לעומקים ועוצמות שאפילו לא הכרתם

ז. לחדד גם עבור עצמך, וגם לשדר זאת אח"כ לבעלך את אותו המקום בדיוק אותו כתבת של בעלי התשובה -

ב"ה הקב"ה ברא לנו את התשובה.

וכאשר אדם חוזר בתשובה מאהבה, כל עוונותיו נהפכים לו לזכויות

והקב"ה יכול ממש להשכיח את כל הנ"ל ולגרום לודאות בליבו ולבלעדיות שלמה אך ורק אלייך לאחר חזרה בתשובה באמת ובתמים.

וב"ה כתבת שהוא לא סתם עשה תהליך, אלא תהליך משמעותי ועמוק וניכר שהוא ממש לא האדם שהיה אז,

שהוא אכן חזר בתשובה שלמה,

אותו התשובה שקדמה לעולם והקב"ה הביט בה וברא את עולמו...

אז ממש להמשיך להתחזק בכך, להתחזק באמונה, שדברי ה' קיימים ושרירים,

להתפלל לה' על שלמות הקשר ביניכם, על בלעדיות במחשבה, דיבור ומעשה ביניכם, כולל העבר ההווה והעתיד,

וב"ה גם מבחינה רוחנית תגיעו לגבהים חדשים ב"ה!

ב"הצלחה רבה יקרה!

תתחזקו בכל הטוב ביניכם,

נצלו את העצירה הזו לבירור, להעמקה, להקשבה פנימה, ומתוך כל אלו - להגיע לעומק נוסף ומבורך בזוגיות שלכם ב"ה

את ההרגשה שלך לגמרי אפשר להבין.

אשרייך שגדלת בצורה נורמלית - ואין לאף אחד רשות לשלול את הלגיטימיות של זה שקשה לך כעת, אחרי הדיבור הזה.

אולי זה שמדובר בבלבולים של גיל ההתבגרות, סוג של קלות דעת מטומטמת לתקופות קצרות - וזה משהו אחר לגמרי ממה שאיתך, שזה כבר מתוך התהליך העמוק של ההתחזקות והחזרה אל עצמו; וזה רק ודווקא מתוך ביטוי של זה שאתם נשואים, איש ואשתו, בקביעות וקדושה, אחרת לא היה מתקרב אלייך.. וזה מה שגם יוצר את הקשר הפתוח והאוהב - אולי זה יוכל לעזור לך לראות את מה שאיתך בפאזה אחרת לגמרי.

גם הידיעה, שאצל בחור כזה, זו לא המשמעות שאצלך, דהיינו כאילו ביטוי רגשי עמוק, אלא "השתגעות" של יצריות קלת-דעת באותו זמן - כאשר איתך כבר הכל ביטוי של משפחתיות, איש ואשתו,  אהבת אמת - אולי גם זה יעזור.

אני מקוה שה' ישלח עזרך מקדש, ותתנחמי מצערך באופן הנכון והמתאים לך.

איזו הסתכלות יפה ובריאה יש לך