פורום נשואים טריים (עמוד 88)

משתנים הרבה 

לפעמים זה שינוי ואז חוזרים לאיך שהינו קודם....

כואב לי על הילדות שעברת (לא עברתי ילדות כזו, אז לא מכירה), לא שזה ממש נורא ואיום, אבל יש יותר טוב...

לא חושבת שיש לך יכולת לשנות את עצמך כל כך , אולי טיפה להתאזן - כן טיפה פחות להתלות בו

כי עלול להיות מצב שהוא יהיה פחות רגיש ואז תרגישי ממש לבד

גם בעלי בתחילת הנישואין כמה שנים היה סופר רגיש ובאיזשהוא שלב נגמרה לו הרגישות.... לא ברור מה קרה לו, וכן הרגשתי משבר/שינוי גדול מסוים בזה ..... אז עדיף מלכתחילה לא להתלות, אבל קצת כן - זה כיף שמישהו דואג לך ואכפת לו...

לא לנצל את זה יותר מדי שלא תהפכי למסכנה ותלותית כזו יותר מדי...

אם כי טיפולי פוריות על ילד ראשון ודאי דורשים כח אז מבינה אותך מאוד....

את נשמעת מהממת וגם בעלך! איחוליי לילד/ה בקרוב ממש!!!

נהיית קשובה יותר לעצמך ולרגשות שלך

במיוחד עם מה שאתם עוברים 

זה טבעי ונורמאלי ואת צריכה להגיד תודה על זה

רוצה לגדל ילדים באותה מתכונת?

אם את חושבת שזה לא היה מוצלח, תשמחי שיש לך פרטנר לשינוי,

מה רע בלבכות מידי פעם ולהביע רגשות, זה הכי בריא

זה תהליך מקסים שאת עוברת, בעיניי זו מטרת הנישואין, לגדול מהם.

ממש לא רוצה להמשיך את המתכונת של הוריי

ובאמת פתאום אני חושבת שבזכות בעלי השתניתי ואני לומדת דברים כך שאוכל לתת יותר לילדיי בעז"ה

מה שאני לא קיבלתי.

ולא בכיינית ורגישה. ככה גדלתי והתרגלתי לחיות 20 שנה

אולי אני פשוט חווה שינוי גדול שלוקח לי זמן להתרגל אליו.

התלות מתבטאת בכך שכשהוא לצידי אני כאילו "מפילה" עליו את דאגותיי-

לדוג אם קר לי אני יודעת שהוא ישר ידאג לי ואני לא דואגת לעצמי, הוא אומר לי קחי מעיל וכו דואג שאתכנן עם מי לצאת אחה"צ שלא יהיה משעמם, קונה לי מלא ממתקים וכו..... כאילו משחררת כל מיני דברים שהוא דואג להם,

אני נותנת לעצמי קצת לטעות כי הוא שם כדי לתקן ..

ושהוא לא לצידי אני אחראית באופן מלא, חושבת ודואגת להכל.

גם קשה לי ללמוד ולנקות שהוא לצידי, ושהוא הולך אני מספיקה המון דברים..

מרגישה משונה חחח

גם אני הרגשתי באופן מסוים שהעצמאות שלי נשללה אחרי החתונה (בקטע טוב!)

שהקשר שלי עם הקב"ה הוא פחות כי יש לי את בעלי (בקטע טוב כמובן!)

פעם היתי מתפללת יותר ונתלית על הקב"ה, יותר מרגישה את עצמי ומחוברת לעצמי

וזה היה חסר לי קצת , שאחרי הנישואין יש את בעלי ולא מספיק מקום לעצמי/לתפילות/להקב"ה  - כביכול

ממש שהתפילות על זיווג קירבו אותי לקב"ה (אולי גם תקופת הדייטים המתישה)

מצד אחד כיף להיות יותר שמחה

מצד שני כאילו את יותר תלותית, פחות סומכת על עצמך כי יש לך על מי להשען...(=על בעלך)

ואחכ התרגלתי....

חתונה לפעמים זה שינוי באישיות... לא יודעת כמה זמן אתם נשואים אבל לפחות בהתחלה זה ככה 

ולפעמים זה משתנה במהלך הנישואין בהמשך, את מפתחת יותר עצמאות

גם לי קשה לנקות כשבעלי לידי כנראה שגם אני משונה   

זו פרשנות שלך בלבד

מי שמודע לרגשותיו ויודע לעבד אותן ולהביע אותן, חזק הרבה יותר ממי שמדחיק אותן.

אולי את לא רגילה שמישהו מביע במעשים אכפתיות ואהבה כ"כ גדולה אלייך, זה חלום של הרבה אנשים

תחזיקי אותו חזק שלא יברח, ותודי לה' יום יום על המתנה הגדולה שנתן לך

אצלינו כן היה הכלה הבנה שיתוף וכו וכו 

אבל אני הייתי תמיד יותר סגורה, לא בוכה ואם כן לא מראה חולשה לא משתפת, וכו

אני חושבת שמה שאת מרגישה נובע מהפחד להשתנות, את מרגישה שאת משתנה ואת לא רוצה להיות משו שהוא לא מוכר לך, מעדיפה להיות במקום המוכר וה"בטוח" על אף שהוא פחות טוב לך,

המחשבות שלך היו גם המחשבות שלי, וההגעתי למסקנה הנ"ל שכתבתי לך,

ככה נרהא לי, אם את מרגישה שאת מוגזמת זה משו אחר, למרות שזה לא נראלי ככה

ואם תבקשי ממנו את זה אני מאמינה שמיד תבקשי ממנו לחזור מי שהיה

נחמד לשמוע שאני לא "מוזרה"

עדיף ככה

מאמינה שנתבגר עוד ונחיה עוד מלא שנים 

והדברים ישתנו

תודה עזרתם לי.

ותודה רבה ל @פרצוף כרית - שבזכותה המיזם איכשהו שרד כמה ימים...

זו פשוט תקופה כנראה שיש פחות פניות לאנשים להיכנס / לקרוא / להגיב

(עומס של הימים הללו גם באופן כללי וגם פרטי)

היה צריך איזון עם הפורומים השכנים 😅

(ואיזו אלופה את! הרגע ראיתי שאת בעצמך היית הרבנית!!! מדהימה מדהימה מדהימה, ואת כבר יודעת את זה )

לי היא לא אמרה, הכל באופן טבעי ובכנות כמובן 

ליד איזו שכונה זה נמצא?

הנקודה היא איך אפשר טכנית למצוא מקום.

מתפרסמים מקומות בודדים וכמו שפירטתי לפני הטובים נחטפים תוך שעות עד כמה ימים מקסימום. אין אפשרות להתמקח הכוונה אם אני רוצה להכנס למשל שבוע אחרי הזמן שהוא רוצה, או אם אני רוצה איזה תוספת של משהו בדירה. כלומר - שיהיה לי אפשרות לבקש ולקבל כל מיני דברים (ולא הכל חד צדדי לחלוטין לטובת בעל הבית).

להפוך לעצמאית זה דבר מעולה, אבל רק אם זה באמת באמת מתאים לך ואת מבינה את כל המשמעויות של זה. 

זה לא צעד שעושים בגלל שבמקרה עובדים עכשיו במקום לא טוב.

לא הכי  יפה להקים אנשים - גם אני לא מבקשת כשאני עם בעלי (לרוב, אלא אם כן ילדים משתוללים וכו' וצריך להשתלט עליהם)

ומצד שני , אם מבקשים ממני ולא אכפת לי - עוברת בשמחה 

כנראה רוצים לדבר אחד עם השני, או סתם לעשות רושם שהם "זוג" ...

החיים עמוסים לפעמים אין זמן להיות יחד ולדבר, ויש בזה משהו נחמד

גם לי לפעמים מרגיש שהזוגות שיושבים יחד באוטובוס קצת יותר מדי לעשות רושם .... כמעט אף פעם מישהי לא תקום לדבר עם חברה אלא תשב ליד בעלה בדבקות וברשמיות....

סוג של מקובלות - שבעל יושב ליד אשתו, זה כאילו נראה יותר יפה כזה.... מסודר משפחה יושבים יחד....

גם אני לא כזה מתחברת לכל העושי רושם למיניהם, אבל מי שטוב לו - מעולה שיהנו מוכנה לקום עבורם אם לא משנה לי ההבדל בין המקומות..

הכי טבעי.

דבר שני, בוודאי שאם זה להטריח באופן ממשי מישהו אחר, לא ראוי סתם כך. לא חושב שהתיאור שלך על מישהי עם מלא תיקים לקצה השני של האוטובוס הוא דבר רגיל. לשאול מישהו אם לא איכפת לו לעבור מקום אחד אחורה כדי שיוכלו לשבת ביחד, נראה די סביר..

[ואולי יש כאלה שהאיש לא רוצה שתתיישב לידו אשה זרה, וכן האשה - וכך "פותרים את הבעיה" מראש..]

כדכתיב "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו ברכב חברה נוסעים"

פשוט אנשים שלא אכפת להם מאחרים, זה הכל.

לא מבינה איך אפשר להקים בן אדם בשביל הנוחות שלי.

לא נוח לי לשבת רחוק מבעלי באוטובוס? שאסע במונית או ברכב.

אף אחד לא צריך לסבול מההחלטות שלי...

אמנם יבאס לא לשבת אחד ליד השני, אבל נשרוד 40 דק' לא יקרה שום דבר לזוגיות (להיפך, רגישות לאחרים ומידות טובות רק עושות זוגיות טובה יותר)

(ושלא תקני את החרטא של זמן איכות זוגי, להיות באוטובוס עם אנשים זה ממש לא זמן איכות זוגי.. זה כיף ביותר להיות אחד עם השני כל הזמן, אבל יש זמנים שלא, וזה בסדר גמור...)

ואם את לא מרגישה טוב בנסיעות והתישבת במקום ספציפי בגלל זה?
 

בעיני לבקש כל הזמן זה לא נכון (אולי פעם אחת לבקש שיש משהו דחוף)

ברור שאם זוג היה מבקש ממני וזה היה בסדר הייתי נותנת להם בכיף, באמת.

אבל מהצד של הזוג זה נראה לי הרגל  לא טוב ונכון..

וההשואה לעקיפה בסופר לא נכונה - נסיעה ועוד באוטובוס לא עושה טוב להרבה אנשים, ולפעמים אנשים עם בחילה קצת וכו' ורוצים את השקט שלהם ואת המרחב שלהם זה אחרת מעמידה בסופר או בכל תור אחר ..

וכולה אדם שרוצה לשבת ליד אשתו - יש לו עד 120 שנה להיות איתה ביחד, לא יקרה להם כלום...