בתקופה האחרונה אנחנו נתקלים במציאות מורכבת, אם אתה רוצה להיות ירא ה', עובד ה', אתה חייב להיות מבוטל, לגמרי, לציית לכל הוראה תמוהה ככל שתהיה היוצאת מאת מעבירי השמועה. אין מקום למחשבה עצמאית כמעט, אם אתה לא מקבל מרות בצורה מוחלטת – אתה כבר לא חלק ממסורת העברת התורה. המשמעות היא ציות טוטאלי – או להיות בחוץ
הצד השני של אותו מטבע מצביע על התעלמות מוחלטת ממעבירי המסורת, להיות בחוץ, לגמרי. לקבל את כל ההחלטות לבד אך ורק על סמך התחושות וההבנות הפרטיות בלי לתת שום משמעות לשושלת מסירת התורה שעוברת מדור לדור אלפי שנים. אמנם יש בזה יתרון גדול שבו האדם מגיע למסקנות ותובנות ע''י עבודה ובירור פנימיים ומעמיקים, אך יש חשש גדול שהמסקנות אליו יגיע אינם נכונות שהרי הוא הולך בדרך לבדו.
לפני כחודש וחצי בסעודה שלישית שהתמשכה לה עד שעה לאחר צאת השבת לרבינו תם שרנו ודיברנו בבית, בשלב מסויים הגיע השיר 'אנא ה' כי אני עבדך' ואשתי אמרה לי אולי נקרא לילד עובדיה? לאחר מחשבה קצרה אמרתי לה שאני יודע כבר מה הדבר תורה שאני הולך להגיד בברית שלו.
רשי בתחילת פירושו לספר עובדיה מביא את דברי חזל "מאי שנא עובדיה לאדום ולא ניבא נבואה אחרת אמרו חכמי' עובדיה גר אדומי היה אמר הקב"ה מהם ובהם אביא עליהם יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבק' ולא למד ממעשיה'
חזל אומרים שאותו עובדיה הנביא הוא הוא אותו עובדיה אשר על בית אחאב.
האבן עזרא מקשה וטוען שלא יכול להיות, שהרי בספר מלכים מתואר אותו עובדיה בתור "עֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד." ולא יכול להיות שיקרא לו בתואר ירא ה' אם היה נביא שהרי נביא גדול מירא ה'.
אך נראה שמדרגתו של עובדיה ביראת ה' היתה כלכך גדולה שהיה אחד מארבעה שנקראו יראי השם. וגם מבין כולם מעלתו גדולה כמו שמובא בתרגום בתוספתא על הפסוק ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. התרגום מביא לנו את הסיפור כולו:
עוד מאתן ושתין וחמשא זמנין צווחת איתת עובדיה כהאי גוונא ולא הווה משגח ולא ידעה מה למעבד עד דאזלא לבי קיבריה וצווחא דחלא דה' דחלא דה' ואשתמע לה קלא מביני מיתיא מאן הדין דחלא דה' דקא בעית ארבעה איקרו דחלא דה' אברהם ויוסף ואיוב ועובדיה אותיבה ואמרה לא בעינא אלא האי דכתיב ביה דחלא דה' לחדא וכד אודעוה קבריה הווה קא מתפלשא בקבריה וקא צווחא ואמרה מרי מרי היכא רוחצניך לי בשעתא די דמכתא ודמותא כד אמרית לך למאן את שביק לי וית תרין בניי ואתיבתני דרבון דעלמא רחצן לי ואמרת לי שבוק יתמך ואנא אקיימינון וארמלתך עליי תתרחץ וכדו לא נהשכח משזיב ויתמי נמי צווחי ואמרי קבלן אבא קבלן אבא אתיב עובדיה ואמר לה זילי לגבי אלישע בפורתא דמשחא דאשתאיר גביך ולברכיך ביה דאנא כי אטמרתינהו למאה נביאיא וזנתיהו במערתא בלחמ' ובמיא לא איטפיין בוציניה דמשחא מינייהו לא ביממא ולא בליליא לידכר ליה נבייא מילי דידי לקודשא בריך הוא וישלים לכו מאן דאוזפיניה דהכי אמר קרא דמוזיף למרי עלמא ה' כל מאן דרחים על עניא ועל מסכינא ובכן אזלת ואודעתיה לאלישע כולי האי.
מכאן נראה שלעובדיה היתה מדרגה ביראת ה' שהיא מעבר לאברהם ויוסף ואיוב. היחיד שנאמר בו היה ירא את ה' מאד.
את ההפטרה הזו אנו קוראים כל שנה בפרשת וירא, לאחר שכתב הלבוש באורח חיים סימן תרסט
"לפרשת וירא, אהבה וכו', ומפטירין ואשה אחת (מבני) [מנשי בני] הנביאים וגו', משום דכתיב בה ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן וגו', שהוא מעין ענין מה שכתוב בפרשה."
וקשה, הרי הדימוי בין פרשת וירא להפטרה זו הוא מעניין האשה השונמית שמגיע בהמשך הפרק ומדוע מתחילים באותו סיפור על אשת עובדיה? וכדי להבין את הקשר העמוק יותר בין המעשה באשת עובדיה לפרשת וירא צריך לבין מה היתה אותה יראת ה' מופלגת של עובדיה ואיך אותה מדרגה מתבטאת אצל אברהם בפרשת וירא
עובדיה לא היה 'ירא ה' קלאסי' כמו שאנחנו רגילים לחשוב היום. הוא היה מאד ביקורתי, דעתן, עומד על שלו... נכנס לבית המלכות של אחאב ואיזבל הרשעים ומשתף איתם פעולה, למרות שבאותה עת אליהו 'מחרים' את בית אחאב, גוזר בצורת ונעלם עד כדי כך שאחאב השביע את כל המלכים ושאלם היכן אליהו. אליהו – מתנתק. המצב בעם קטסטרופה. אין מקום ליראי ה' בניהם – אליהו הולך לו.
עובדיה לא מוכן לקבל את הנתק הזה. הוא נכנס ללוע הארי, הוא המנכ''ל של בית אחאב, הוא לא מוותר על החיבור לעם. יתירה מזאת. עובדיה מציל ומפרנס 100 נביאים – מכספו של יהורם בן אחאב. הוא לוקח את פרנסת נביאי ה' מבית המלוכה אשר נלחם בהם וגוזר עליהם כליה.
עובדיה מבין שהמאבק בדרדור הרוחני שתופס את העם הוא מתוך נקודות ההשפעה הרמות ביותר. מתוך בביתו של אחאב ומכספו הוא מציל את נביאי ה'.
עובדיה חי את החיבור הגדול, גם כשמורכב, גם כשקשה. הוא מחבר. לא מפריד.
לא בכדי הוא זה שמפגיש בסופו של יום את אחאב – עם אליהו. את המלכות עם הרוחניות.
אבל אז, כשאליהו מצווה עליו ללכת לקרוא לאחאב – עובדיה במהלך תמוה מתנגד לציווי הנביא "אולי תיעלם לי, ואחאב יהרוג אותי" עובדיה לא מתבטל במובן הקלאסי שעושה כל מה שציווי עליו בלי הבנה. כשיש לו שאלות או השגות – הוא מקשה, שואל וחוקר. ועד שאליהו לא נשבע לו שהוא לא יסכן אותו הוא לא מוכן לשמוע לו. אך עם כל הקושיות על אליהו, עם כל הביקורת עליו על שזנח את העם לבדו בעת ההיא עובדיה מכבד את אליהו בצורה יוצאת דופן כמובא באגדת בראשית " ועובדיה כיבד למי שלא היה אביו, שנאמר ויהי עובדיה בדרך והנה אליהו לקראתו ויכרהו ויפול על פניו וגו'
מדברים אלו ניתן לראות שעובדיה נהג בדומה לפירושו של הגר''ח מוולוזין על המשנה הווי מתאבק בעפר רגליהם והווי שותה בצמא את דבריהם: " הנה הלימוד נקרא מלחמה , כמו שאמרו " מלחמתה של תורה , " אם כן גם התלמידים לוחמים יקראו ] ... [ ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם , ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד ] ... [ זה שאמר : "יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק , " מלשון "ויאבק איש עמו" ( בראשית לב , כד , ( שהוא ענין התאבקות מלחמה , ] ... [ וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם , ולא לישא פני איש , רק לאהוב האמת . אבל עם כל זה יזהר בנפשו ] התלמיד החולק על רבו [ מלדבר בגאוה וגודל לבב , באשר מצא מקום לחלוק , וידמה כי גדול הוא כרבו ] ... [ וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו , ולכן יהיה אך בענוה יתירה ] ... [ וזהו שאמר : " הוי מתאבק" ] ... [ אך בתנאי – " בעפר רגליהם , " רוצה לומר בענוה והכנעה ולדון לפניהם בקרקע"
כך נהג עובדיה כלפי אליהו. וכך נהג אברהם כלפי קוב''ה בסדום. ה' יורד לדון את העיר ואברהם מתווכח איתו, לא מקבל את דבריו, לא מתבטל מנסה שוב, ושוב, ושוב, במילים חריפות 'הגוי גם צדיק תהרוג' 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט'
אותו מאבק, מול הסמכות בניסיון לעמוד אחר האמת והצדק יכול להיות מכשיל, יכול להביא לטעויות, לחלישות באמונה ולרפיון בקיום מצוות ומעשים שמורכבים וקשים לנו.
הנביא העיד על עובדיה שכל מעשיו היו מתוך יראת ה'. עובדיה היה ירא את ה' מאד.
עד כדי כך שכשהוא הבין שהוא זה שיכול להציל את הנביאים הוא סיכן את חייו, לווה כסף שלא היה לו והוא ידע שבשלב מסויים לא יהיה לו להחזיר. אבל עכשיו אין זמן לחשבונות. צריך לפעול והוא פועל!
עובדיה הוא נביא מיוחד, לא רק בין עם ישראל לנביאים הוא חיבר אלא גם בין אומות העולם לישראל.
אך חיבור זה מגיע בדרך שונה מאד, מתוך אמונה ענקית בצדקת הדרך. הוא מתנבא על הגויים ועל אדום – עם מולדתו בצורה חריגה ביותר
עובדיה מבקר את אדום והגויים על מלחמתם בישראל, על חוצפתם, על עונשם ביום ה'. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר...ומסיים בפסוק הנפלא והמרגש ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה
צריך לזכור, עובדיה היה גר אדומי מזרעו של עשיו. נבואתו היא רק לגויים. כי כל עוד אין לנו צדיק כעובדיה – הגויים רגועים. ה'דוסים' יושבים בשקט ולא לוקחים את העניינים לידיים.
עובדיה הוא איש מעשה. לוקח אחריות, על עמו, על ארצו, על כלל ישראל. הוא לא מתנתק מהעם החוטא - הוא מצטרף אליו לקדשו מבפנים ולזככו.
בן יקר שלנו, קראנו לך עובדיה, קודם כל בגלל פשט השם הזה – שתזכה להיות עבד ה'.
אך כדי להבין מה זה עבד ה' אנו מאחלים לך שתתבונן בדמותו של הנביא עובדיה ותזכה ללמוד ממנו יראת ה' מה היא. תחבר בין קודש לחול, אל תירתע מלחלוק ולהיאבק על עמדותיך, לעיתים הצדק אכן עימך. אך אל תשכח שגם אז אתה עפר לרגליהם של מוסרי התורה, תהיה תמיד מחובר לשושלת הדורות הארוכה שאתה רק פסיק קטן בתוכה אבל תשמור תמיד על מחשבה עצמאית.
שתזכה לחיות חיים שלמים של מסירות נפש למען עם ישראל, למען המשכיות התורה, תזכה להיות איש מעשים ולא רק שוכן אוהלים.
והעיקר, להיות ירא את ה' מאד!
אוהבים ומתפללים עליך כל הזמן אבא ואמא
.