אנחנו נשואים בינתיים ללא ילדים
יש לנו דירה בפרוייקט ככל הנראה תיהיה מוכנה בסוף השנה.
מי שיודע מתחילת הקורונה המדד בניה עלה מאודד מאודד
ככה שיוצא שאנחנו צריכים לשלם כל תקופה עוד סכום כסף מכובד לחברה..
כמו"כ אנחנו כבר התחלנו לחסוך לריהוט ואיבזור הדירה מאפס.
שבחישוב שלי זה יוצא סכום שלא נמצא בחשבוני כרגע....
אבל גם החיסכון לא ממש יספיק לנו.
אני מתלבטת מה כולם עושים עם התשלומים לדירה/ריהוט וכו
לוקחים הלוואות?
מישהו עוזר?
מצליחים לחסוך הכל?
אשמח לשמוע ממי שחווה וחוווה מקרה דומה.
תודה.
טובת הילדים, אין ספק שהם יתנו לכם את העצה הכי טובה,
בהצלחה רבה רבה אמן.
מה שאנחנו מתכננים זה קודם כל לחסוך כמה שאפשר עד קבלת הדירה (מה שלא קל עם תשלום של שכירות ומשכנתא במקביל) ואז אנחנו מקווים שיהיה לנו את רוב הסכום הרצוי.
אנחנו עשינו רשימה מסודרת של כל ההוצאות שעתידות להיות בכניסה לדירה וממיינים אותם לפי סדר חשיבות. יש דברים שאפשר לדחות להמשך ויש דברים שחייבים לעשות בהתחלה. (מטבח מזגנים סורגים ומדד תשומות הבניה זה מהדברים שחייבים להתחלה אבל למשל ריהוט זה מהאחרונים ברשימה אחרי מקלחונים, ארונות אמבטיה וכ"ו)
אם גם לדברים ההכרחיים הראשונים לא יספיק לנו אנחנו ניקח הלוואה או מההורים (בלי ריבית) או על חשבון קרן השתלמות שם הריביות טובות יחסית. כרגע מאוד מקווה לא להגיע לזה.
אגב בשנה האחרונה המדד עלה המון אבל בשנה לפני כן העליה הייתה ממש קטנה ככה שזה די מתאזן אם אני משווה למדד שחישבתי כהערכה ראשונית יוצא לנו טיפה יותר ממה שתכננתי כמובן שהרוב מהשנה האחרונה.
ואינהלציה עם מי מלח
לדעתי השטיפות עוזרות יותר
שמים מי מלח במזרק (אפשר לקנות ואפשר להכין לבד), מזריקים בעדינות בערך חצי CC לכל נחיר, ככה פעמיים/שלוש. (לעשות הפסקה בין הזרקה להזרקה, לחכות ולראות שהוא מסתדר עם זה)
לוקח לנזלת קצת זמן להתייבש
כשהוא יונק תנסי לשים אותו בתנוחה שהראש יהיה גבוה בהרבה מהרגליים , כמה שיותר קרוב לתנוחת עמידה שאפשרי.
כשהוא ישן להגביה לו את הראש הרבה גם כן (לשים שמיכה מתחת למזרן לדוגמא)
"הציעו לי קורס לכתיבת פזמונים, כמה כסף אוכל להרוויח מכתיבת שיר אחד לשבוע?"
שוק ההון הוא עולם ומלואו. כדי לקבל מושגי יסוד, לא צריך קורסים בתשלום. מאידך גיסא, כדי להתחיל להרוויח, צריך להשקיע שעות על גבי שעות בניתוח נתונים וזיהוי מגמות.
ובאמת מי שבעיקר מרוויח מהקורסים אלו המשווקים שלהם..
בסדר גמורראשית, השתתפות בצער. זה באמת קשה.
להשתדל לנתב את המחשבות לכיוון ערכי, אמיתי ועמוק.
ללמוד את הטוב מכל אחד - שזה גם מוסיף זכויות להם.
לחזק את מידת החסד, כמו שכתבת על הרצון לעודד ולנחם.
להוסיף טוב. להודות לה' על מה שיש לנו..
ואמיתי שזה מטלטל. הרי הרמב"ם אומר שמי שאומר שכאשר קורה משהו לא טוב זה "מדרכי העולם" ולא מתעורר מזה, זו "דרך אכזריות".
ה' ירחם וינחם. בשורות טובות, ישועות ונחמות.
בוודאי שאף אחד לא יכול להבטיח ש"אחרי החתונה כל ההרגשות יעלמו"... אלא אם כן מכיר ספציפית נתונים מוחלטים שאנחנו לא יודעים.
ובוודאי גם, שבדרך כלל בסופו של דבר אדם צריך לראות איך הוא מרגיש, ולא מה אחרים אומרים שיהיה.
אין מה לאבד בגלל זה אמון באנשים - אבל צריך להתייעץ עם כאלה שאפשר לסמוך עליהם, כשמתייעצים.
כעת כנראה זה מה שנכון לעשות, בזריזות. להשיח את ליבך בפני מישהו/י שממש מבינים ענין. ולראות מה הלאה.
אולי תפני למי שלקחה כאן כעת במרץ רב את ניהול הפורום ("נגמרו לי השמות") - מבינה ענין, רגישה, ומן הסתם גם תדע למי להפנות אם יהיה לה כבד מידי בפני עצמה - ותבקשי עצה.
חייבים לקבל מקום בהקדם, וכמובן שבעולם האמיתי - כך ייטב לך באמת.
תוכלי לפרט מה כוונתך,
מדוע התחתנת בעצם?
מדוע הלב לא היה שלם, מה היה שם?
מי אלו "שהבטיחו" שאחרי החתונה כל הרגשות ייעלמו?
לאילו אחרים הקשבת?
מדוע אבד האמון באנשים? מה קרה שם?
במה את *בוחרת* כעת לאור כל הנתונים?
מה טוב לך ומה לא טוב לך?
מה נכון לך ומה אינו נכון?
וכמובן איך ממשיכים הלאה מכאן ואילו כלים יוכלו לעזור לך?
את כל אלו ועוד חשוב שתבררי בהקדם מול איש מקצוע בעולם האמיתי ותגיעי להבנות נכונות והחלטות טובות, כי לחיות לא כאן ולא שם זה מתכון לא טוב כלל...
ועד אותו בירור מומלץ למנוע הריון
שיהיו החלטות טובות ובשורות טובות ב"ה 🙏
כמעט ביטלתי יום לפני החתונה.
יכולה להגיד שהיום נישואים באושר ואהבה אמיתית וטובה.
אבל תלוי מה הסיבות, מה קרה ומה היה.
אם כי חסכונית ואמינה.
לא סטיישן (היא גדולה)
הוא לוקח 1 ל12/13 בנהיגה חסכונית זה לא סיריון אבל זה גם לא מאזדה
יש גבול, אי אפשר להשגי ה-כ-ל בתקציב כזה
בדיוק בגלל זה
היום ההשכרה הכי זולה הרבה מעבר לזה.
קצת קטנה ומיושנת, אבל חסכונית בדלק וטובה.
יש המלצות או דיסהמלצות על הישוב?
איזה סגנונות יש שם?
מה יש לישוב להציע מבחינת מסגרות?
ועוד דברים שעולים על דעתכם
תודה
צריכים לקנות
שמתאים לדוסים, שבת וכו
גדול היה יחסית זול מצב שבת מובנה, אפשר להפוך את המקפיא למקרר (שימושי לנו כי יש לנו בנוסף מקפיא מגירות)
לא זוכר את הדגם יכול לבדוק אם מעניין אותך. יש לנו כבר שנתיים ואנחנו מרוצים
מחמירים יותר.
עדיין יש צדדים להקל אבל הם כבר דחוקים הרבה יותר
וזה סופר מורכב כי הם נמצאים במקומות שונים ומשונים (למשל בלמטה של הדלת של המקפיא)
יש חיישנים מגנטיים שאתה לא רואה שום סימן על הפלסטיק
רציתי לסמוך על זה כשקניתי מקרר ביררתי ולא מצאתי משהו מיושב לסמוך עליו
ההורים שלי קנו בלי התקן שבת... ואמרתי להם שיקנו התקן חיצוני. זה יקר אבל לא רואה שיש ברירה אחרת
מלאים חיישני נסתרים
דיברתי גם עם מכון צומת גם עם משמרת השבת המפרטים פשוט מלאים בחיישנים שאתה לא יכול לשים עליהם איזו
אתה לא יודע מה הוא הפעיל...
אני לא צריך. יש לי מצב שבת ב''ה
גרמא
הורדת עטמפרטורה ע''י' פתיחת הדלת היא גרמא אבל חיישן שפותח מעבר אוויר בין המקרר למקפיא כשהדלת נסגרת הוא ישיר לא גרמא
לשיטתך אם יש (ויש) חיישן שאתה עושה לו עם היד 'שלום' והוא מדליק את האור מותר כי זה חיישן?
מה שאתה מדבר עליו זה חיישני טמפרטורה שאתה פותח את הדלת. משתנה הטמפרטורה והמנוע נדלק. זה מה שהיה פעם במקרר ואתה צודק.
היום החיישנים מופעלים מעצם הפתיחה לא מירידת הטמפרטורה.
ולכן זה לא דומה
וזה אפילו חמור יותר מחלק מהמנורות.
זה מעין גוף חימום שפועל מידי פעם למניעת קרח, ומושפע מפתיחה וסגירה. במצב שבת מנותק. לכן צריך מצב שבת (בנוסף לסיבות אחרות)
יש נטיה להתייאש מהשיח שמרגישים שהצד השני לא מבין את הכאב,
אבל כל תגובה של השני, גם אם עדיין לא מכילה בשלב הזה
היא הזמנה לדון על הדברים. וחבל להתייאש באמצע ולנטוש את השיחה
רק בגלל שלא קיבלנו מענה רגשי מייד על ההתחלה...
גם אני מרגישה כך...
כשאני מתאמצת להסביר למרות שזה באמת קשה ולוקח אנרגיות, וזה לא עובד.. זה הרבה יותר קשה...
והבעיה שלי הייתה שיש לי נטייה לרצות לפתור הכל מייד...
מה שעזר לי זה להבין שלפעמים צריך לתת זמן (אפילו שזה לפעמים ממש קשה) ואז הוא בד"כ יותר פתוח לשמוע..
מצטרפת לגמרי לדברי החוכמה שכתבה @רקלתשוהנ המדהימה,
כדאי להמשיך את ההבנה ביניכם כי נראה שהיא נתקעה איפשהו באמצע הדרך עדיין...
את מדהימה איך שככה דיברת את עצמך,
דייקת את עצמך
דייקת מה פגע בך
התייחסת לאמירה ולא לאדם
דיברת בשפת "האני"
ובאמת לא פלא שזה יכול לגמרי לתסכל ולהכעיס כי עד שמנסים כ"כ יש תגובה כזו ש"סותמת" כל אפשרות של הבנה של השני או הרגשה שהבינו אותי וראו אותי...
צריך לראות כאן מה גרם לבעלך להגיב איך שהגיב,
מה קדם לכך,
מה בא אחר כך
ובכללי על המצב של בעלך בפני עצמו בחיים
וכן על המצב של הדינמיקה הזוגית הכללית ביניכם
ואולי זה יכול לשפוך יותר אור על התמונה הרחבה וניתן יהיה להגיע להבנה יותר שלמה.
למשל, אם בעלך מרגיש *עם עצמו* במקום לא-משהו בחיים,
או אם יש אצל בעלך *בפני עצמו\* צורך להיות בסדר,
צורך לדעת שהוא טוב ובסדר (ובטח שלא פוגע) - אז אמירה כזו ע"י אשתו האהובה שהוא פגע בה - יכולה בתת מודע שלו ממש להתפרש כאיום על אותו הצורך הזה - ואז התגובה שלו תהיה להדוף את זה, להכחיש את זה,
לומר "לא מסכים", כי אז כאילו זה יותר רחוק ממנו, זה לא שייך אליו, לא נוגע בו,
הוא לא פגע,
הוא כן בסדר!
כי אני לא יכול לא יכול להרגיש שפגעתי ולהרגיש שאני לא בסדר (וזה יכול לשבת על דברים מאוד עמוקים...)
אולי אם תחזירי אליו את זה בתור *שאלה*,
ולא בתור פרשנות זה יכול להועיל?
למשל, הוא אמר "לא מסכים" -
את פירשת - אין עם מי לדבר, לא אכפת לו ממה שאני אומרת והכאב שלי שקוף בעיניו ואוף איתו!
אולי תוכלי לשאול:
"מה הכוונה שאתה לא מסכים? עם מה אתה לא מסכים?"
ואז תשובה שלו.....
ואז אפשר עוד שאלה שלך
ועוד תשובה שלו
לשאול ולא לפרש
לעצור רגע להבין את מה שמעבר
אולי זה יתן פתח יותר רחב לשיחה?
בהצלחה רבה יקרה 
יש פה דינאמיקה ביניכם שהולכת ומתעצמת (מכירה מקרוב 
ולכן מבינה אותך מאוד!)
את מתעצבנת והוא עוד יותר משתבלל ככל שאת מתעצבנת, וככל שהוא משתבלל - זה מעצבן אותך עוד יותר האדישות שלו - האם אני צודקת? ולכן זה מעגל אינסופי שצריך לשבור אותו
הוא כנראה נבהל מהעצבים שלך ולכן קשה לו להתיחס אליהם בהגיןו אז הוא מתגונן ועונה תשובה לא הגיונית בעליל - "לא מסכים" - מה הקשר לדבריך? אין כל קשר! הוא סתם מתגונן ומדבר בחוסר הגיון מוחלט בעליל,
ואני מבינה אותך שזה כואב שאין עם מי לדבר
וכדי לשנות את הדינאמיקה הזו, את צריכה להגביר אהבה ולא "לדבר על זה" ...
להסבר מפורט יותר פני אלי באישי
סוסה אדומהאשמח לשמוע!
בהנחה ואני רואה ערך ברמת חיים מסוימת והוא ברמת חיים אחרת, ובעקבות כך גם יבחר כנראה מקצוע וההיפך..
מה דעתכם?
חוגים לילדים? גודל של בית? גיל/אם בכלל לקנות דירה? סוג רכב?
אשמח להבין מכם עד איזה רמה חשוב להגיע..
התחתנת עם בעל דוס, לא?
היית דורשת מבעל דוס לאכול חזיר? אם התשובה היא לא..
אז את לא אמיתית, כי לעשות פוזות לבעלך בכדי שייסע למקום פירצות וודאי, זה בדיוק כמו לשכנע אותו לאכול חזיר.
את צריכה להפסיק לקנאות בחברות שלך ולהיות גאה שיש לך בעל כזה, ששומר על העיניים שלו, ונאמן לעצמו.
תסעי לבד, למה הוא חייב לבוא איתך? את רוצה לגרום לבעלך סבל?
מה עוד שאת עוד מודיעה מראש שגם אם יבוא הוא יחטוף ממך, כי הוא לא ירצה לבוא למקומות שאת תרצי שיבוא..
את לא אשמה? את התחתנת איתו כשהיה דוס לא? אז וודאי שאת אשמה, רצית בעל שייסע לתאילנד, היית צריכה להתחתן עם אחד כזה
חוץ מזה שיש עוד מדינות חוץ מתאילנד, את יודעת, לא חייבים לעשות את כל מה שהחברות שלך עושות.
אני לא מבינה לפעמים נשים,
יש כאן נשים שבוכות וקוראות לבעל בוגד, על זה שראה פרסומת באינטרנט של אישה לא צנועה
ויש נשים שבוכות וכועסות שהבעל לא רוצה ללכת למקומות זוהמה איתן
אני מבינה שזה ממש לא רק הטיול, זה משהו הרבה יותר עמוק מזה.
הטיול זה רק סימפטום.
נשמע שכדאי לכם ללכת להתייעץ, כי אם יש לך בזוגיות תחושה שאת מוותרת כל הזמן (גם אם לא תמיד זה נכון)
את לא תשרדי ככה לאורך זמן ותהיי אומללה תמיד.
מנגד הוא מרגיש שהוא צריך להילחם על האמת שלו כל הזמן.
בהצלחה
קשה שאת רוצה לצאת לטייל כמו כולם , אבל זה כנראה לחץ סביבתי
את צריכה באמת לשמוח ולרקוד שבעלך לא רוצה לטוס לתאילנד (היית רוצה ההפך? שהית תופסת אותו חלילה.... מסתכל בתמונות וכדו'? ודאי שלא..)
אשריך ואשרי חלקך שבעלך כזה
אני מבינה גם את בעלך, גם אני לא היתי רוצה שבעלי יטוס לבד (ברור שיש הרבה שעושים את זה והכל בסדר, אבל הרגשה קצת לא נעימה להיות בלי החצי כשהוא/את בחו"ל)
אולי תמצאי פתרון ביניים - טיסה למקום צנוע כמו ארה"ב? או אזור אחר כמו שוויץ או פראג?
(מה יש לעשות במדינה הזו באמת - נשמע לי פרימיטיבי..... מה מענין שם?)
כתבת 'שבעלך לומד ומעביר שיעורים ושומר על העיניים' את זכית,
כמעט כל העולם הבא של האישה בזכות הבעל שלומד, תשמחי שזכית
בבעל כזה,רציתי לענות עוד אבל כבר ענתה ממש נפלא @למה לא123
היקרה ישר כוח.
רצית לטוס לפני החתונה, לא עשית את זה. כעת את נשואה למישהו שלא רוצה (סביר למדי), תכבדי את זה.
גם הוא לא יקח אותך "בכח" לאן שאת לא רוצה.
ובוודאי שאין מה "להתעצבן" שהוא לא ירצה ללכת לשום מקום שיש בו פריצות... תשמחי שזה האיש.
אולי תבררי איתו, אם אפשר שתסעי בזמן שהוא בחופשה או כד', וחלק מהילדים יישארו איתו. תבדקו ביניכם.
ואם כל הענין זה חופשה להתאוורר - אפשר לעשות את זה גם בארץ, במקומות טובים וראויים, ביחד. לא חייבים דווקא בחו"ל. ואם לא שבועיים - שבוע..
אלא מה? אשה שכותבת על בעלה "הוא דוס שמעביר כל היום שיעורי תורה"... יתכן שיש קצת בעיה ב"תיאום ציפיות".. אולי קצת צורך לבנות מחדש את היחס והכבוד ההדדי. להעריך. לאהוב.
ואשה שמרגישה "אומללה שתקועה בטיפול בילדים ובעבודה", ולא את השמחה שזכתה בילדים, על אף קושי הטיפול לפעמים - אולי כדאי לעשות ריענון, "ריסרט", על המושגים.
ממש לטובתך, נראה לי שכדאי קצת לתפוס זמן עם עצמך, אולי בהתייעצות, אולי בעזרת בעלך - ולנסות לשנות את ההסתכלות על החיים והבעל והפרופורציות. להמשיך עם מרירות (כנראה לא רק בגלל "הטיול"), ממש לא כדאי. לא בריא. חבל. את יכולה להפוך את העניינים, בתוך הנתונים שיש לך, לממש שמחים.
שלום,
בבית של ההורים שלי הרבה פעמים הביאו פירות בתור מנה ראשונה או אחרונה ולא ברכו עליהם (כי ברכו המוציא בהתחלה).
אני גדלתי בצורה כזאת שפירות זה בעצם חלק אינטגרלי מהסעודה.
האם אפשר לנהוג כך או שצריך לברך על פירות ברכה נפרדת גם אם היה ברכת המוציא בהתחלה?
אני מתייחס ברצינות למה שמפריע לה, אבל חושב שהיא מקפידה מדי. ובסופו של דבר, קשה לי כמו לכל אדם אחר לשנות הרגלים...
שתאמר לה, שלפני שמחליטים אם צריך טיפול, או אם זה טוב לכם -
בואו תעשו דבר בסיסי, שיותר קל כנראה לפחות לנסות לעמוד בו:
תאמר לה, שתנסו לדבר על דברים בנחת. מה שיהיה. נושמים עמוק, מדברים בסבלנות, מקשיבים בסבלנות.
דרכו של עולם, שאנשים לא מסכימים בכל דבר או על כל התנהלות. וגם לכל אחד יש אופי שונה. לאידך, לפעמים אכן יש דברים שנוגעים לשני בני הזוג, שיש מקום לשפר.
אם מדברים, ודווקא בנחת, בהסברה ובהקשבה, אז גם יש יותר סיכוי להתקבלות של דברים שיש מקום לקבלם. וגם אם לא, לפחות זה לא הרחיק - ולהיפך, עצם האינטרקציה גורמת לקרבה.
הבסיס: להביא בחשבון שלכל אחד יש את מושגיו ואופיו; להשתדל לכבד, לדבר בנחת, להקשיב בנחת.
לצערי זה לא עוזר
לשמוע דרשות בנושא אין ספק שזה יעזור.
בגן עדן מקדם של הרב שלום ארוש הם מחזקים לשלום בית.
דרשות הרב דניאל קטנוב יש לו גם על זוגיות
גם יש של הרב יגאל כהן,
והרב אבנר קוואס
אפרת צור
סוסה אדומה
לא להגיד לך אל תבוא
סתם אבל מסכימה שהאיזור די חור.הזמנים כשאני נוהג הם 13 דקות לכניסה לקריית ארבע,
28 דקות לכניסה לאיזור תעשיה של קרית גת ו32 דקות לכניסה לעיר (כי שינו את הכניסה ובנו מחלף מעצבן שמאריך)
31 דקות לכניסה לבאר שבע (עיר גדולה, לצד השני יש לך עוד 20 דקות בכיף)
כאילו יש שני נתיבים כאן
חחחח
זה לא כזה קצה העולם.
זה יכל להיות הפוך שחמתך הייתה מתערבת ובאמת זה לא נעים,
לכן תבליגי תתקדמי הלאה ואל תתייחסי, רק תזכרי שאמא רק דואגת
ולא מתכוונת לפגוע.
לשתוק. להתכוון חזק בלב, "לשם מצוות כיבוד אם"..
יופי שאמרת לבעלך - מן הסתם ברגע שהיה אפשר - שאת איתו. אפשר להוסיף, הייתי אומרת משהו - אבל בגלל כיבוד אם, שותקת, בהנחה שגם אתה מבין שזו הסיבה היחידה ומסכים איתה...
אם קורה שוב, אפשר גם כן לשתוק. אפשר לומר בחיוך, אמא.. הוא כבר ילד גדול, אל דאגה... (אם כי אז היא מן הסתם תענה. את צכירה להכיר את אמא שלך אם זה כדאי או לא).
אפשר גם אח"כ, בינך לבינה, לומר לה, בנימוס ובנעימות, שלא נעים לך שהיא מעירה לו - ואם אפשר להשתדל שזה לא יקרה יותר.
במיוחד לומר שתקחי בפרופורציה הכל.
אני גרושה מספר שנים, ויש תקופות בחיים שכל כך צריך את הבעל.
יש לך בעל ב"ה, אל תריבו על קטנות, יחסית אתן נשואים טריים, תאמיני לי שאחרי כמה שנים
את לא תביני למה רבתם על זה.
אירועים מעורבים? הוא יכול לבוא רק לחופה וללכת. את תישארי.
אם הוא כופה עליך את דעתו, אז יש פה מקום להתייעץ עם מומחה, אבל את תהרסו את הבית.
אני אומרת לך מכל הלב.
זה יתן לך כיוון. בהצלחה רבה
הוא לא מכתיב לך דרך חיים שלא היית רגילה אליה בכוח, כמו איך להתלבש או איך לנהוג, וכל עוד הקיצוניות שלו זה בעניינים שלו - הניחי לו ותגידי תודה. זה עדיין קשה אבל אפשר לחיות עם זה.
לא פעם, אדם שחוזר בתשובה, לוקח קצת זמן - או יותר מקצת - עד שתופס את המכלול. פרופורציות בין ערכים שונים וכו'.
אם הוא בעלך, ואת אוהבת אותו, כדאי שתנסי להבין את הדבר הזה - ויותר להתמקד ביחס טוב ומעריך, מאשר להיקלע למחלוקות על דברים שהזמן יעשה את שלו.
להגיד על "לומד בכולל בערבים ועוד יום אחד בשבוע", שזה "הולך ומחמיר"... זה קצת מצחיק. לא שייך ל"חרדי" או לא. זה דבר טוב מאד לכל יהודי.
משהו משתנה אצלכם. לפי דברייך, התחתנת כנראה עם מישהו "לא דתי", למרות שבאת מבית דתי. כעת זה לכיוון ההפוך.
כדאי להתמקד בטוב. ויחד עם זה, לנסות להגיע לכך, שעל דברים שלא ברור מה נכון מבחינה הלכתית, להתייעץ עם רב מוסכם שמבין ענין.
יש כאלה שמתמחים בייעוץ לבעלי תשובה. הנושא הזה אינו נושא נדיר.
לגבי מה שהוא אינו מוכן ללכת לאירועים מעורבים. יש כאלה שאכן נוהגים כך, או באים לזמן קצר ומסתלקים. זה לא אבסורד. מן הסתם בפרט בתור בעל-תשובה, מעונין יותר להיזהר. (אולי את יכולה לראות בזה משהו משמח - שאינו מעונים לצפות בנשים אחרות חוץ ממך..).
אז תשתדלו לסדר לעצמכם זמנים שאתם יוצאים ביחד - כדי שלא יהיה מצב שתמיד את צריכה ללכת לבד מחוץ לבית. ולאירועים כאלה, תלכי בפני עצמך. לא נעים - אבל גם לא סוף העולם... וגם לא מביך: אם ישאלו, תאמרי, בעלי בתור בע"ת, מקפיד ללכת רק לאירועים לע מעורבים. אני חושב שאנשים יכבדו את זה.
אבל ממש להשתדל לשים את הדגש על מה שכן משותף. על שיחות טובות. לא לבנות את כל האינטרקציה על חילוקי דעות. להתענין, לדבר, להקשיב.
והתייעצות עם רב כנ"ל, חשובה גם לכך. רב מבין-ענין שהוא סומך עליו, יוכל להסביר לו שלאהוב ולכבד את אשתו ולתת לה תחושה טובה, זה גם משהו "דתי"... כמובן, זה לא אומר שהוא צריך להסכים לדברים שלא לפי השקפתו - אבל עצם התפיסה של חשיבות בנין הבית מנקודת מבט של היהדות, יכול לעזור. כמובן, זה אמור גם לגבייך, מצידך...
הצלחה רבה.
