פורום נשואים טריים (עמוד 90)

א. על תופעות לוואי כדאי ללמוד מקבוצה רחבה דרך מאמרים וכו', ולא מפורום אינטרנטי. 

ב. בניתוחים, לדעתי, תמיד כדאי לחפש מישהו עם ניסיון והמלצות. אין לנו גוף לניתוחים מיותרים...

אם את רוצה ייעוץ מהותי את צריכה לכתוב מה הדבר הזה, אחרת זה סתם דיבורים באוויר.. 

מאמינה שזה נתפס בצורה שונה אצל כל אחד,
אבל אני רוצה מישהו עדין, אני גם בחורה יחסית עדינה ועם זאת, אני מרגישה שיש קטעים שאני יודעת גם לפעול כלפי חוץ בביטחון. 

הוא בחור עדין ואני אוהבת את זה בסה"כ, אבל כשאנחנו מול העולם, כלומר כשצריך לעשות משהו כלפי חוץ או להיות ברור ואסרטיבי- אני לא כ"כ מרגישה את זה אצלו וחסר לי הביטחון הזה..

העדינות שלו גורמת לי לתחושה שאולי בסוף אני זאת שאצטרך לנהל דברים של הבית בחיים, וזה לא מה שאני רוצה

ולמרות כל זאת, כמו שכתבתי למעלה, העדינות שלו זה משהו שסה"כ אני שמחה בו, אבל מפחדת שאני מפספסת בזה איזשהו צורך גדול שלי..

תלוי בך עד כמה זה מפריע לך

אם באופן כללי את אוהבת את האישיות שלו ונעים לך איתו - לעניות דעתי כדאי לך להתפשר על זה, לא תמיד מקבלים את כל רשימת המכולת.. וזה דבר גדול אם שאר הדברים מסתדרים מעולה 

אם את מרגישה שהעדינות שלו מבחינתך כמו "בלתי נסבלת" - אז לא כדאי להמשיך איתו

מבינה אותך ממש, כי גם לי היו שקטים שנפגשתי איתם והיה בלתי נסבל

והיו כאלה ששקטים בסדר...

אז באמת תלוי במכלול האישיות של הבנאדם שמולך.. עד כמה נעים לך איתו ... 

ולגבי הנעים-
זה באמת צריך להיות רק נעים? על סמך זה אפשר להתחתן?

ממש נעים לי איתו אבל לפעמים חסר לי את הכיף הזה כמו שיש עם חברות.. או שזה משהו שנבנה ומתפתח?

שלא לבנות על זה שישתנה, אם זה ממש ממש מפריע לך - אז לא..

יש אפשרות נוספת - להמשיך עוד כמה פגישות ולראות עד כמה זה מפריע לך...

בד"כ באיזשהוא שלב את מרגישה שאת יותר החלטית, כשאת מכירה אותו יותר...

לא יודעת - יתכן שאתם יוצאים כבר זמן רב ולכן אין לי מושג...

בעקרון זה ממש תלוי בך ואת צריכה להחליט על חייך, אף אחד לא יכול להחליט לך מה חשוב לך בבעל... לכל אחת יש דברים קריטיים שלא מוכנה להתפשר, ודברים שאפשר להתפשר...

יש אפשרות נוספת, לנסות לעשות הפסקה ולראות עד כמה את "מתגעגעת" אליו, לפעמים זה פרמטר לרמת ההערכה שלך אליו... לפעמים אחרי הפסקה שאת מתגעגעת את יותר החלטית שאת רוצה בו מאוד.. או להפך שיש לך הקלה מהפרידה - כנראה סימן שזה מפריע לך מאוד..

לסיכום שוב, תלוי בך..

בדרך כלל, כשזה מפריע מאוד - זה מורגש ואין שום ספק, את החלטית בכך שאת לא מסוגלת להמשיך להפגש איתו

פה כשיש לך ספק, היתי אומרת לנסות עוד קצת או לעשות הפסקה ולבחון את ההרגשה שלך..

מרגישה שממש עזרת לי לעשות סדר באיך להתקדם מפה.. 

ובוודאי שההחלטה היא שלי, הכוונה בשרשור הייתה בעיקר לשמוע מאנשים נוספים איך הם ראו/ חוו מצב דומה של איזשהו צורך שלא בדיוק מתממש כמו שחשבו, ומתוך כך לגבש לעצמי איזה רעיון שנכון למצב שלנו שבו בע"ה אעמיק ודרכו אפעל

ממש דייקת..

תודה על השכל הישר והרגישות, וגם על ההכוונה למעשה.. 

מחזקת את הנקודה של האדישות - יש בזה משהו ממש כיף בבעל שהוא אדיש,  זה אומר שהוא פחות לוקח קשה, פחות נכנס לפרטים, יותר לוקח בקלות, מכניס לפרופורציות וכמובן מרגיע 

(אם כי לא ראיתי בתגובה המקורית שהגבת עליה את האזכור לאדישות... כנראה לא הבחנתי שזהו הנושא..)

ונשארים בישנים, לא לבנות על זה

ביישן עם אנשים בחברה, לא בדברים רשמיים

זה עניין שהעלנו בעבר וכן ב"ה היה דיבור טוב שמתיישב לי בצורה טובה..
אבל כנראה אני צריכה יותר לחוות את זה או להסכים לקבל שזה קיים בו בצורה שונה משחשבתי..

אחרי הלידה הגיעה תוצאת פי סי אר - אשתי חיובית. בבידוד במחלקת קורונה

בעעע

(לגבי הסוף, כן?)

ב"V אנחנו במצב של תקשורת מאד טובה... זה לא היה עול. זה היה כיף. להיות שותף בדרך שלה. לעזור איך שהיא רוצה.לשים את עצמך רגע בצד ולהתמקד 100%בה... זה היתה תחושה כלכך טובה

שהמטפל אינו מתאים לכם -

אז הסברה הפשוטה היא, שפשוט תחליפו..

תחליטו ביחד ( זה עצמו חלק מה"טיפול"...), שאתם מעוניינים במישהו שיתן לכם הרגשה טובה יותר. ותתקדמו יותר.

זו בעיה לא נדירה לדעתי, שאנשים שהולכים לאיזשהו "טיפול", חושבים שאין מקום לתחושותיהם ביחס לענין, שהרי הם פנו ל"מומחה"..

זה ממש לא צריך להיות כך. לא מדובר בכדורים שאדם לוקח, ואומרים לו מראש שיקח כך וכך זמן לתופעות לוואי.

גם לא בסוגים של טיפול שהם "קשים" בעצם מהותם.

לא טוב לכם, חפשו מטפל נעים יותר.

זו ענ"ד.

[שמעתי טובות מאד על אדם בשם יצחק מנדלבאום מגוש עציון, שעוסק גם בכך, שהוא גם פסיכולוג במקצועו. הבנתי שהוא פשוט איש טוב. אולי כדאי להרים אליו טלפון, לאו דווקא בשביל לטפל אצלו - כנראה עמוס מאד - אלא לשאול אותו מה אמורים לעשות אם חשים כך]

לא "מבטיח"...

אבל אם תחליטו להחליף - תבואו קודם כל למפגש היכרות. כמו עם כל דבר חשוב שרוכשים. הרי אתם משלמים על זה.

תנהלו שיחה. תראו אם מרגישים נוח. אם לא - אז הלאה...

ואפשר קודם לבקש המלצות עם שאלות מפורטות - כלומר, גם על הצד המקצועי וגם על יחסי האנוש.

אין מה לחשוש עם תנאים כאלה.

אלו באמת לגמרי פחדי שווא לדעתי.

וילדים זה גם לא דבר שאפשר תמיד "להשלים" אותו דבר...

מה שכן, כדאי שתעבדי קצת על הפחד הזה שנשאר בך. פשוט לא בריא לשלוות החיים.

גם ברמה האישית לא שמתי לב למשהו כזה אף פעם...

האמת שעל פוסט כזה הייתי רוצה לכתוב ארוך ומפורט וכו',

אבל עצם הנושא הזה כ"כ קשה לי, בפרט בשל ההתפתחויות האחרונות שגרמו לי לכתוב את הפוסט האחרון שלי כאן, שממש מרגישה חסרת כוחות...

אז אנסה כן להגיב, לפחות בקצרה על מה שהעלית:

אז לא. לענ"ד ממש לא עדיף להעלים את היצר, וכבר ניסו גדולים וחכמים לבטלו וראו שאין העולם מתקיים (ולא רק במשמעות של הולדה שזה המשך החיים, אלא גם באיכות החיים עצמה, כשזה בקדושה ובטהרה ובשמחה בין איש לאשתו בלבד כמובן).

אז לבטלו וליצור מצב של ביטול המשך החיים, או ביטול איכות החיים - ודאי שלא.

מה כן?

עם כמה שזה כואב,

(וזה הכי הכי כואב שיש, הכי.

אני באמת שבורה מזה כבר כמה ימים, כולל בלילות שלא מצליחה לישון ועד כדי כאבים פיזיים בגוף, בחילות, הקאות ומה לא...)

- עדיין אני מאמינה *ובטוחה* שהטוב גובר על הרע!

חד משמעית!

יש הרבה הרבה יותר טוב בעולם.

ובאמת באמת "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

מאמינה בזה בכל ליבי,

וב"ה גם רואה את זה, כן, גם במצבים ומקומות חשוכים - זה עדיין נוכח ושם ב"ה.

ולא, אנחנו לא נכשלנו!

ולא, אנחנו לא לא מסוגלים להתמודד - אנחנו כן מסוגלים להתמודד!

בטח ובטח

ולפחות נאמין בכוחה של התשובה, שקדמה לעולם

ובכוח שלנו לקום וליפול ושוב לקום

ובכוח של הטוב שהוא גובר על הרע

ובכוחו של הקב"ה שהוא כל יכול, ואם הוא ברא כל אחד מאיתנו איך שהוא ברא - הוא ברא אותנו גם עם חולשות ומקומות אנושיים - זה רק מוכיח שאנחנו יכולים להם!

ואם לא מצליחים לבד - ללכת לאנשי מקצוע. ללכת לטיפול.

לא לחכות שזה יגיע חלילה חלילה לכדי פגיעה באחר.

ועוד משהו חשוב - אני ממש לא חושבת שעכשיו כל ילד וכל נער וכל גבר צריך לחשוש שמא הוא מפלצת.

ממש ממש לא.

ואפילו באותו פוסט כתבתי שלא כיוונתי לרוב רובו של הפורום שהינם אנשים טובים טובים

לצערנו יש רוע בעולם. לצערנו.

אבל ממש ממש לא כולם!

אל תיפול רוחך פשוט אני!

תאמין גם בטוב,

יש הרבה הרבה טוב

הבט סביבך ותראה גם אותו.

ושוב, אומרת לך את כל הנ"ל מהמקום הכי מזדהה ומבין וכואב את הפוסט שלך כי הכאב הוא כ"כ טרי והנפש ממאנת להאמין שקיים גם כזה רוע בעולם... באמת...

אבל יחד עם זאת יש לנו את הקב"ה!

ויש לנו את הטוב!

ויש לנו את התשובה!

ויש לנו את הכלים

ואת האנשים שיכולים לעזור

וטיפולים שונים

ותקווה

ואמונה

ואותנו - את האנשים הטובים שאנחנו ב"ה.

חזק חזק ותתחזק, אתה וילדיך וכולם.

(וזה כמובן מיועד לא רק לגברים אלא גם לנשים, להתחזק ולהמאין שאנחנו טובים, וזה שיש רע בעולם - לא לחשוב חלילה ולהיחלש שמא ידבק בנו וגם אנו רעים ויכולים להיות מפלצות - לא וחס וחלילה, והדרך לפגיעה חס ושלום באחר היא ענקית,

וגם מי שחלילה נפל - שיתקן.

שיחזור בתשובה.

שלא ימשיך עם זה.

שנזכה 🙏

ממליץ בחום על הקבוצה "הורים מדברים מיניות בריאה עם ילדינו"

ולהכיר ולחוות מיניות מהצד הבריא.

לאיזה גילאים מיועד? בנים או בנות?

כל אחד מה שהתרגל מהבית

אצלי למשל זה בדיוק הפוך, לפני החתונה היתי מרימה בדיוק כמו כולם ואף אחד לא ריחם עלי

ומאז החתונה בעלי יותר מרים ואני מרגישה יותר כמו מלכה בקטע של לסחוב ... שהוא כמעט לא נותן לי 

אני לא חושבת שאת מגזימה, פשוט זה הרגלים מהבית, וההרגשה שלך מאוד מובנת ולגיטימית,

אבל מה אפשר לעשות? נראה לי כדאי לך לקבל את המצב..... לשנות אנשים לא תמיד מצליח...... קשה מאוד 

ורק במקרים שאת ממש נניח בהריון או ספק הריון שאסור לך לסחוב - רק אז להתעקש עם בעלך בעדינות שיסחב במקומך... בכל שאר המקרים לנסות לקבל את המצב ולהרים כמו כולם.... 

.....

סתם בדרך אגב, לא קשור לדבריך, אני מבינה אותך וזה לא סותר 

סתם בדרך אגב 

זה נחמד שהגבר מרים ונותן לאישה הרגשה טובה של קצת מלכה שלא תרים, בפרט שבוודאי שבמצבים מסוימים כדאי שלא תרים ולא תתאמץ , וגם סתם הרגשה טובה לאשתו

אבל...... אני יכולה להבין שיש גברים שלא כאלה ולמרות זאת הם בעלים מצוינים, פשוט יש להם קטע עם הדבר הספציפי הזה שכך הם מתנהגים.... ככה למשל אצל הוריי, אמא שלי מרימה הכל כמעט כמו גבר והכל בסדר איתם ויש להם קשר מעולה לעומת זאת בעלי מתיחס אלי יותר כמו מלכה בקטע של לסחוב, לא בכוונה ככה זה

אז לדעתי פשוט תקבלי את זה, יש מספיק בעיות שיכולות לצוץ בזוגיות, זה אמנם באסה קצת אבל לא ממש נורא ותשמחי אם בשאר הדברים הוא בעל טוב ומכבד, כי יחסית זה "בקטנה" וחבל שזה יעיב לכם על הזוגיות

וכפי שכבר כתבתי בתגובה אחרת, במצבים שאסור או לא כדאי לך להרים מבחינה בריאותית, בוודאי ובוודאי שתבקשי ממנו להרים

אבל בשאר המצבים הרגילים , לא כדאי "לפתוח חזית" על הנושא הזה... לעניות דעתי... וחיבוק על המצב..

נשמע שקצת נסחפים עם זה, לא?..

אבל בלי ללחוץ או "לנדנד".

תביאי בחשבון שכנראה אינו רואה או חש את זה.

את רוצה שינוי? זה בסדר.

אבל תגרמי לעורר לו גם כן רצון בשינוי.

למשל, תסבירי לו, שאם הוא מרים עבורך משהו כבד, זה נותן לך הרגשה ממש טובה - הנה, יש לי בעל, יש לי מי שיכול להרים דברים שלי כבד... תאמרי בחיוך, לא בתלונה. ותגיבי בתודה לבבית כשזה קורה.  בד"כ, איש שמח לחוש שהוא הגבר במשפחה.. שאשתו גם "נשענת" עליו.

עם זה, אל תצפי לחיקוי בכל דבר של מה שהיה אצלך בבית. הוא לא בא מהבית שלכם, אתם בונים בית חדש.

ואני הרבה יותר טוב עכשיו ב"ה ב"ה 🙏🙏🙏