בשיחה טובה בה כל אחד יוכל גם להשמיע את כל מה שעל ליבו,
וגם *לשמוע* את השני, עד הסוף ולהבין.
אחרי שבעלך ישמע אותך עד הסוף ויבין את הרצונות שלך, התקוות שלך, החששות שלך, כל מה שאת מרגישה וחווה בהקשר לנושא הזה,
ואחרי שאת תשמעי את בעלך עד הסוף ותביני את ה*למה* (ל' בקמץ) שלו, ואת איך הוא רואה וחווה ומרגיש לגבי אותו נושא -
תהיו יותר חכמים ותוכלו לעבור לשלב של מציאת פתרונות משותפים שיגרמו *לשניכם* להרגיש טוב, מבלי שחלילה אחד ירגיש שמוותר על עצמו
דרכים טובות למשל לאותו שיחה יהיו דרך תקשורת מקדמת
כותבת סיכום מסוים של כמה סוגי תקשורות טובות ומקדמות, ועל הבסיס של אותן התבניות הללו ניתן לפתוח ולפתח את הנושא הנ"ל ביניכם:
1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":
כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.
(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).
לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"
למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -
לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"
"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".
במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"
לומר את הצורך:
"אני צריך יציבות כלכלית."
"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."
2. שפת ה"אנחנו",
+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-
בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.
(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")
ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,
ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...
גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,
שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")
ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').
4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –
בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,
ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,
לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.
ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:
כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,
והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.
ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*
ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:
א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")
ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")
ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')
ואז מתחלפים,
ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,
ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...
בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.
5. החלפת תפקידים:
כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.
כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:
"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"
"מה הכי היית רוצה?"
בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...
6. תקשורת מקדמת
לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו ועובר להתקפה...
אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:
עידוד סגנון תקשורת מקדמת
סגנון התקשורת
|
צורת הביטוי
|
המסר הסמוי
|
תקשורת תוקפנית
|
אתה שקרן
|
האדם פגום באישיותו,
הוא שקרן בבסיסו
|
תקשורת כועסת
|
אתה אומר דברים שקריים
|
אתה בסדר אך הדברים שקריים
|
תקשורת עדינה
|
אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם
|
יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה
|
תקשורת נפגעת
|
לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה
|
אני לא מרוצה מזה שאתה משקר,
אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת
|
תקשורת מקדמת
|
אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?
|
אני מקבל את הדברים שלך,
ומבקש שתקשיב לצד שלי.
|
אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.
תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.
תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.
--------------------------------------------------------------------------
ומצרפת עוד כמה נקודות שכתבתי שיכולים אולי לעזור גם בהקשר הזה, וגם בכללי לזוגיות:
זכוכית מגדלת – להגדיל את הטוב שבבן/בת הזוג, ממש כמו שעושים עם זכוכית מגדלת,
ובוא בעת להקטין את הרע/המעצבן שבבן/בת הזוג בעיני עצמנו.
כפי שתמיד אומרים- הכל בראש!
אם נהיה במודעות בראשנו, במוחנו ובליבנו שבעלי טוב! שאשתי טובה!
אם נראה את כל מה שהם *כן* עושים עבורנו,
את כל הטוב שבהם,
את כל מה שהם נותנים ומעניקים לנו, למשפחה, לילדים, לבית – ונגדיל את זה בעיני עצמנו
ואת כל הטעויות של בן/בת הזוג נקטין, כי נזכור שכולנו בני אדם,
אף אחד מאיתנו לא מושלם – רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנחנו אנושיים, לפעמים טועים,
לפעמים בשעת עייפות, מתח, כעס, עצבות, חרדה, עומס ועצב – התגובות שלנו יכולות לפגוע או להתפרש בצורה לא טובה אצל בן הזוג השני.
לזכור שכפי שאנו רוצים שיתייחסו אלינו שאנו טועים – כך נשתדל להתייחס לבן/בת הזוג שהם טועים.
להחליק, למחול, לעבור הלאה.
לא נעשה דבר בכוונת זדון, הכל מאהבה ומאנושיות.
אהבה מודעת ואהבה רומנטית –
כל זוג באשר הוא (בדגש על *כל* זוג!) עובר שלב של התאהבות רומנטית בתחילת הקשר, שם ההתאהבות והאהבה זורמים יותר בקלות,
יותר בספונטניות,
יותר בעוצמה.
זה חלק מאיך שהמוח והרגש שלנו כבני אדם בנויים.
לאחר כמה שנים של יחד, החלק הזה של האהבה הרומנטית מוחלף באהבה מודעת – אפשר להגיע לאותה האהבה ואפילו יותר גדולה ועמוקה, אבל הפעם היא לא "ספונטנית" שבאה ככה ישר בלי מאמץ,
אלא הפעם היא אהבה מודעת – אהבה שאנחנו צריכים להשקיע בה,
לתת לה את הזמן שלה,
את המקום שלה,
את הפניות אליה,
את ההשקעה.
כמו כל דבר בטבע שזקוק לאנרגיה כדי להתקיים – אחרת הוא ימות - כך בדיוק גם האהבה והתשוקה – ככל שנשקיע יותר,
ככל שניתן מעצמנו יותר לבן הזוג – ללא שום רצון לתמורה – אלא נתינה לשמה – כך תגדל האהבה לבן/בת זוגנו יותר ויותר ותמלא את ליבנו כולו.
לחפש נקודות טובות אצל בן/בת הזוג –
וממש לרשום לעצמנו כל יום/כל שבוע כל דבר קטן טוב שאנו רואים שעשה בן זוגנו.
שתהיה מחברת מיועדת לכך.
ומדי פעם, במיוחד שכועסים וקצת מרוחקים – אפשר להציץ במחברת הזו ולהיזכר מי הוא באמת בן הזוג שלנו.
שום דבר לא מובן מאליו!
לשמוח במה שיש בכנות.
מודל "אפר"ת" – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.
אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לאותו האירוע בדיוק, וכך גם הרגש יהיה חיובי יותר ומתוך כך גם התגובה.
לזכור תמיד שלבן/בת הזוג אין שום כוונה להרע ולפגוע ולהזיק לנו חלילה, הם אוהבים אותנו, לכן חשוב לשנות את ה"פ" – את הפרשנות שלנו לדברים והכל יראה טוב יותר
תבניות במוח – לכל אדם יש תבניות במוח שלפיהן הוא פועל.
כפי שאדם יודע שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב – כך הוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו וחייו וקיבע לעצמו תבניות בראש.
כאשר עושים ופועלים לשינוי, המוח יכול להזדעק: רגע! אל תשנו לי! אני לא מכיר את זה ! תחזירו לי את הידוע והמוכר!
זה לא יכול להיות שהוא באמת ישתנה!
זה לא יכול להיות שהיא באמת תשתנה!
זה לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו טוב!
אז חשוב מאוד מאוד קודם כל להבין את עצמנו, זה טבעי ואנושי וקורה לכל אדם.
דבר שני, לא להקשיב לקול הזה ולהילחם בו!
כן הוא ישתנה!
כן היא תשתנה!
כן הקשר יהיה טוב!
אז מה אם הוא לא היה עד עכשיו – בשביל זה אנחנו יצורים חיים ונושמים עם בינה ושכל – ואנחנו בוחרים לקחת את החיים שלנו ואת האושר שלנו בידיים שלנו – ולעבוד קשה לשם כך!
ואחרי מספר פעמים שנשנה את התבניות האלו לתבניות אחרות של אהבה וקירבה – אז *אלו* יהיו התבניות החדשות של המוח שלנו, והן כבר יהפכו להרגל!
הצלחה רבה בכל 🌹
❤
אילו תגובות נפלאות יש לך 👍
