אבל הבן זוג לא מה שדמיינתם? נגיד במראה, בסגנון וכד?
מה עשיתם בסוף, התחתנתם או נפרדתם? ואיך התגברתם על זה?
מה עשיתם בסוף, התחתנתם או נפרדתם? ואיך התגברתם על זה?
קרה לכם שיצאתם היה לכם טוב וזורםניקי
התחתנו וזה הדבר הכי טוב שעשיתי😍אנונימיות
כמובן לא לפני שאהבתי את המראה שלו אבל זה הגיע מאוד מהר. התאהבתי באישיות ואז גם המראה לא הציק ואז גם אהבתי אותו ממש!!
התחתנונפש חיה.
וזה הדבר הכי טוב שקרה .
ברוך ה' המבורך לעולם ועד.
ברוך ה' המבורך לעולם ועד.
התחתנו וחיים באושרבת חוה
עם הזמן שיצאנו לאט לאט התחלתי להתרגל, שמתי דגש על מה שטוב וזה כבר פחות הפריע.
התחתנויוני כמוני
בסוף מה שחשוב זה שהוא אדם טוב. ואשתי מדהימה ברוך ה' וקלטתי את זה כבר בדייט הראשון.
רק בדייטים הבאים גיליתי כמה היא שונה מכל מה שחשבתי ודמיינתי על איך תהיה אשתי... חלק מזה מתסכל עד היום, אבל באמת שיש כל כך הרבה טוב להתרכז בו שזה ממלא אותי שמחה כל יום. וכשהפערים נהיים כבר יותר מדי גדולים אז יושבים ומדברים, וכשהאדם הוא אדם טוב, ובטח כשכבר יש אהבה, מגשרים עליהם, או מחליטים לעשות שינוי עצמי, או לומדים לחיות איתם.
רק בדייטים הבאים גיליתי כמה היא שונה מכל מה שחשבתי ודמיינתי על איך תהיה אשתי... חלק מזה מתסכל עד היום, אבל באמת שיש כל כך הרבה טוב להתרכז בו שזה ממלא אותי שמחה כל יום. וכשהפערים נהיים כבר יותר מדי גדולים אז יושבים ומדברים, וכשהאדם הוא אדם טוב, ובטח כשכבר יש אהבה, מגשרים עליהם, או מחליטים לעשות שינוי עצמי, או לומדים לחיות איתם.
חחח...גם אנחנו התחתנומיקי מאוס
מה הסיכוי למצוא מישהו שכן דמיינת?
גם במראה.גם בסגנון וכו
וגם שיהיה לכם טוב וזורם
אם צריך להתפשר על משהו עדיף להתפשר על הדמיונות ולהתמקד במה שחשוב
(ובעלי מאוד רחוק ממה שדמיינתי. לא במראה חיצוני אלא כמעט בהכל)
גם במראה.גם בסגנון וכו
וגם שיהיה לכם טוב וזורם
אם צריך להתפשר על משהו עדיף להתפשר על הדמיונות ולהתמקד במה שחשוב
(ובעלי מאוד רחוק ממה שדמיינתי. לא במראה חיצוני אלא כמעט בהכל)
מי זוכר בכלל מה דמיינוסוסה אדומה
לא זוכרת שדמיינתי משהו שאפשר לאפיין אותו,
ומה שאפשר לאפיין, קיבלתי.
כן יש פערים בין מה שחשבתי שיהיה למה שקורה בפועל אבל זה היה קורה עם כל אחד, אם לא במה שאיתו אז בדברים אחרים.
חושבת רק שזה צריך להיות יותר מטוב וזורם,
את צריכה להרגיש שלמרות שזה לא מה זדמיינת "זאת הפעם".
להרגיש שאת באמת נמשכת אליו ומעריכה אותו.
ומה שאפשר לאפיין, קיבלתי.
כן יש פערים בין מה שחשבתי שיהיה למה שקורה בפועל אבל זה היה קורה עם כל אחד, אם לא במה שאיתו אז בדברים אחרים.
חושבת רק שזה צריך להיות יותר מטוב וזורם,
את צריכה להרגיש שלמרות שזה לא מה זדמיינת "זאת הפעם".
להרגיש שאת באמת נמשכת אליו ומעריכה אותו.
קרה לי עם אחדפשיטאאחרונה
תוך 2 פגישות התרגלתי והיה קשר מצויין
נפרדנו מכל מיני סיבות אחרות..
נפרדנו מכל מיני סיבות אחרות..
בוטל הקיצוץ של המעונות השנהנחשון מהרחברון
הבעסה הגדולה שזה דרך בגצ.
אני נגד התערבות בג''צ בהחלטות ממשלתיות גם אם הם מזעזעות
זה רק נותן להם לגיטימציה להתערב בצורה מזעזעת גם כשזה ממש לא מוצדק לדעת אף אחד
צודקבסדר גמור
הלגיטימציה שם ממילא. אף אחד לא צריך אותך....הָיוֹ הָיָהאחרונה
התייעצתי בעבר - אבל אשמח לשמוע דעות אוביטיביותשמרית31
מקום עבודה שמאוד בונה עליך - אבל לא משלם בהתאם?
האם הייתם נשארים?
מלכתחילה ידעתי שהשכר לא גבוה (השיקול שלי היה אחר - ילדה לא במסגרת),
אבל עוד מעט הילדה תיכנס למסגרת ואם אני נשארת באותו מקום עבודה אני מפסידה לפחות 6,000 בחודש.
יכולה די בקלות להרוויח פי 2.. (תואר שני מדעי)
קשה לי עם זה שכל הזמן אומרים לי במקום העבודה שרוצים שאני אהיה יותר טובה מקצועית ומשתדלים לתת לי משימות מגוונות אבל זה לא מתרגם לשכר ולא לתנאים.. (מקבלים 12 ימי חופש, לעומת חברות אחרות שמאפשרות 20 ומעלה ימי חופש).
האם זה נחשב ניצול מצידי אם מראש התחלתי לעבוד שם בידיעה שזה יהיה לפרק זמן מוגדר או שהניצול הוא מצידם? (לא ציפיתי שישלמו לי כמו בהייטק אבל לא העלו לי את השכר המאוד נמוך מאז שהתחלתי לעבוד שם).
האם הייתם נשארים?
מלכתחילה ידעתי שהשכר לא גבוה (השיקול שלי היה אחר - ילדה לא במסגרת),
אבל עוד מעט הילדה תיכנס למסגרת ואם אני נשארת באותו מקום עבודה אני מפסידה לפחות 6,000 בחודש.
יכולה די בקלות להרוויח פי 2.. (תואר שני מדעי)
קשה לי עם זה שכל הזמן אומרים לי במקום העבודה שרוצים שאני אהיה יותר טובה מקצועית ומשתדלים לתת לי משימות מגוונות אבל זה לא מתרגם לשכר ולא לתנאים.. (מקבלים 12 ימי חופש, לעומת חברות אחרות שמאפשרות 20 ומעלה ימי חופש).
האם זה נחשב ניצול מצידי אם מראש התחלתי לעבוד שם בידיעה שזה יהיה לפרק זמן מוגדר או שהניצול הוא מצידם? (לא ציפיתי שישלמו לי כמו בהייטק אבל לא העלו לי את השכר המאוד נמוך מאז שהתחלתי לעבוד שם).
בעבודה, יש לזכור כלל חשוב מאודפשוט אני..
מקום העבודה שלי הוא לא המשפחה שלי.
כשרע לי, אני אקום ואלך.
כשייתנו לי הצעה טובה יותר (שכר/תנאים סוציאליים/תנאי עבודה/מרחק מהבית/תפקיד בכיר יותר וכו'), אני אקום ואלך.
כשאני מרגיש שלא מעריכים אותי, אני אקום ואלך.
כמובן לא מומלץ לעבור הרבה מקומות עבודה בזמן קצר (נראה רע בקורות החיים), תמיד צריך להיות הוגן והגון כלפי מקום העבודה, וכל עוד הם אלה שמשלמים את שכרי אני אהיה 100% לויאלי לעבודה אפילו אם אני כבר מחפש מקום אחר.
בקיצור,
אם רע לך בעבודה מבחינת היחס והתנאים, ואת יודעת שבמקום אחר יהיה לך טוב - לכי על זה.
לפרושהעני ממעש
לעבור בלי רגשות אשמה ולהודיע להם על זה מראשבסדר גמור
ואם את מספיק חזקה נפשית גם להגיד את הסיבה האמיתית.
אגב זו לדעתי אחד הסיבות שהשכר של הנשים במשק נמוך בממוצע. לא בגלל אפליה תמיד אלא ביטחון עצמי וערך עצמי נמוכים.
אגב זו לדעתי אחד הסיבות שהשכר של הנשים במשק נמוך בממוצע. לא בגלל אפליה תמיד אלא ביטחון עצמי וערך עצמי נמוכים.
לדעתי הדרך הנכונה היא הדרגתיתיוני כמוני
אפתח ואגיד שאני מבין את התחושה והמחויבות שלך למקום העבודה, שבונה עלייך מאוד. זו תכונה מצוינת אצלך, תשמרי עליה כי זה למה מעריכים אותך. לכן לחלוטין אין שום ניצול מצדך אבל גם לא מצידם, כי בחתימה על חוזה עבודה שני הצדדים יודעים שזה לא לנצח, התנאים משתנים, והדרישות מבחינת שכר משתנות גם. הכל היה ידוע מראש. לכן:
א. תמיד טוב לגשש האם אכן השיפור בתנאים (פי שתיים) במקום עבודה אחר הוא אכן ריאלי ובר השגה. עדיין לא להתראיין, פשוט לבדוק את זה עם חברים/מכרים.
ב. במידה ואכן במקום אחר יהיה שיפור ממשי בתנאים, ואת בסך הכל מרוצה ממקום העבודה הנוכחי שלך (מבחינת העבודה עצמה) תאזרי אומץ ותדברי איתם על הנושא. במיוחד אחרי שאת כבר תקופה במקום העבודה והוכחת את עצמך, וכמו שאת אומרת בונים עלייך מאוד. הניחוש/תקווה שלי זה שהם יעשו את מירב המאמצים כדי להשאיר אותך. אז תפתחו את הנושא ותגיעו להסכמה אבל בשום פנים ואופן אל תתפשרי יותר מדי, שתהיי שלמה עם זה.
ג. גם אם הם לא מתמצאים עלייך או שאת לא מגיעה איתם להסכמה, הכל בסדר. תתחילי חיפוש של מקום עבודה חדש בתנאים שמתאימים לך, תודיעי למקום העבודה הנוכחי מספיק זמן מראש ואצילי סמכויות על מי שרק אפשר.
בהצלחה!
א. תמיד טוב לגשש האם אכן השיפור בתנאים (פי שתיים) במקום עבודה אחר הוא אכן ריאלי ובר השגה. עדיין לא להתראיין, פשוט לבדוק את זה עם חברים/מכרים.
ב. במידה ואכן במקום אחר יהיה שיפור ממשי בתנאים, ואת בסך הכל מרוצה ממקום העבודה הנוכחי שלך (מבחינת העבודה עצמה) תאזרי אומץ ותדברי איתם על הנושא. במיוחד אחרי שאת כבר תקופה במקום העבודה והוכחת את עצמך, וכמו שאת אומרת בונים עלייך מאוד. הניחוש/תקווה שלי זה שהם יעשו את מירב המאמצים כדי להשאיר אותך. אז תפתחו את הנושא ותגיעו להסכמה אבל בשום פנים ואופן אל תתפשרי יותר מדי, שתהיי שלמה עם זה.
ג. גם אם הם לא מתמצאים עלייך או שאת לא מגיעה איתם להסכמה, הכל בסדר. תתחילי חיפוש של מקום עבודה חדש בתנאים שמתאימים לך, תודיעי למקום העבודה הנוכחי מספיק זמן מראש ואצילי סמכויות על מי שרק אפשר.
בהצלחה!
יפה כתבת והשקעתבסדר גמור
לא ניצול מצידךלורייל
ומכירה את זה אישית. אל תהיי טובה מידי ותרחמי על הבוסים ושהם סומכים עליך ..כל עוד לך זה קשה כלכלית ואין צפי להעלאה..אז תחפשי במקביל מקום אחר..טוב יותר עם תנאים טובים יותר..
בדברים כאלו כמו פרנסה חושבים קרר..
ואומרת לך באמת מנסיוני הכואב שנשארתי במקומות עבודה
כי היה נוח ופרגנו לי הרבה אבל עד השכר קיבלתי שכר מינימום שאני שווה הרבה יותר..
מי שמעריך משלם.
בדברים כאלו כמו פרנסה חושבים קרר..
ואומרת לך באמת מנסיוני הכואב שנשארתי במקומות עבודה
כי היה נוח ופרגנו לי הרבה אבל עד השכר קיבלתי שכר מינימום שאני שווה הרבה יותר..
מי שמעריך משלם.
לא משנה מה תעשי..conet
לא עוזבים מקום עבודה בטוחכל עודאין משהו אחר ביד...
אנשים בטוחים לפעמים שבמקום אחר ישלמו כפול
ברגע שאתפנה ירדפו אחריי
לא תמיד זה נכון..
ואני מכיר מנהל תיכון שבנה את עצמו והיה מספיק חזק השתמש בכוח שלו בשביל מישהו אחר (איים שיעזובאם יקרה כך וכך...) בנתיים הבטיחו לו ניהול של מוסד אחר... החליט שהואעוזב סופיתואזהמנהל השני חזר בו... יצא קריח מכאן ומכאן... וזה ממש לא פשוט...
אזלעשות הכל לאט לאט ובזהירות
אנשים בטוחים לפעמים שבמקום אחר ישלמו כפול
ברגע שאתפנה ירדפו אחריי
לא תמיד זה נכון..
ואני מכיר מנהל תיכון שבנה את עצמו והיה מספיק חזק השתמש בכוח שלו בשביל מישהו אחר (איים שיעזובאם יקרה כך וכך...) בנתיים הבטיחו לו ניהול של מוסד אחר... החליט שהואעוזב סופיתואזהמנהל השני חזר בו... יצא קריח מכאן ומכאן... וזה ממש לא פשוט...
אזלעשות הכל לאט לאט ובזהירות
את עובדת כדי להתפרנספאז
(או להתקדם וכו' אבל בשביל האינטרס שלך. תהיי בטוחה שהם דואגים לאינטרס שלהם.
תגידי להם שאת חייבת שכר גבוה יותר וכמה או איזה תנאיל שאת צריכה.
יתנו, תשארי, לא יתנו תעברי.
למרות שאם ממש בקלות את יכולה למצוא מקום שתרויחי בו פי 2 ו20 ימי עבודה אולי עדיף לעבור ודי.
תגידי להם שאת חייבת שכר גבוה יותר וכמה או איזה תנאיל שאת צריכה.
יתנו, תשארי, לא יתנו תעברי.
למרות שאם ממש בקלות את יכולה למצוא מקום שתרויחי בו פי 2 ו20 ימי עבודה אולי עדיף לעבור ודי.
תחפשי מקום עבודה אחר עם שכר טוב יותר!בת חוה
קרה לי במקום עבודה שעבדתי בו, ברגע שמצאתי מקום אחר והתקבלתי אליו עם שכר הרבה יותר גבוה אמרתי למקום עבודה שלי שאני מתכוונת לעזוב לשם. מקום העבודה הנוכחי פתאום הבין שיפסיד אותי והציע להשוות לי את השכר למקום שאליו התקבלתי פלוס והגדיל לי באופן משמעותי (אלפי שקלים) את המשכורת. במקרה הזה אם לא היו מעלים לי את השכר משמעותית באמת התכוונתי לעזוב.
ולגבי לא נעים, אין לא נעים- בסופו של דבר זה הפרנסה שלך ואת לא עובדת בהתנדבות. יש לפי החוק הודעה מוקדמת שצריך לתת בהתאם לוותק, ובזמן הזה המעסיק מחפש מחליף בדר"כ ונותנים לו חפיפה.
ולגבי לא נעים, אין לא נעים- בסופו של דבר זה הפרנסה שלך ואת לא עובדת בהתנדבות. יש לפי החוק הודעה מוקדמת שצריך לתת בהתאם לוותק, ובזמן הזה המעסיק מחפש מחליף בדר"כ ונותנים לו חפיפה.
למה אכפת לך אם זה נחשב ניצול?סוסה אדומה
שימי את המצפון שלך בצד.
אדם הולך לעבוד בשביל האינטרסים הפרטיים שלו.
ברגע שהעבודה לא עונה לאינטרסים שלו, למה שיעבוד?
במקרה שלך, למה שתעבדי במקום שלא עונה לאינטרסים שלך והוא פחות רווחי עבורך?
מגיע לך תנאים טובים יותר.
עופי על עצמך ותרוויחי כמה שיותר עם כמה שפחות עבודה. למה לא?
מצפונית, את יכולה להודיע מספיק זמן מראש כדי לאפשר לעצמם להתארגן או לחילופין לשקול ברצינות העלאה משמעותית.
אבל עופי על עצמך. מגיע לך.
אדם הולך לעבוד בשביל האינטרסים הפרטיים שלו.
ברגע שהעבודה לא עונה לאינטרסים שלו, למה שיעבוד?
במקרה שלך, למה שתעבדי במקום שלא עונה לאינטרסים שלך והוא פחות רווחי עבורך?
מגיע לך תנאים טובים יותר.
עופי על עצמך ותרוויחי כמה שיותר עם כמה שפחות עבודה. למה לא?
מצפונית, את יכולה להודיע מספיק זמן מראש כדי לאפשר לעצמם להתארגן או לחילופין לשקול ברצינות העלאה משמעותית.
אבל עופי על עצמך. מגיע לך.
תודה רבה על התגובותשמרית31
אני מסכימה עם כל מה שנכתב,
אבל אני עדיין חוששת מעט מהתגובה של המעסיק (כביכול ״השקיעו בי״).
החלטתי שברגע שהבת שלי תיכנס למסגרת אני אתחיל בחיפוש עבודה חדשה.
מעדיפה להיקלט במקום עבודה שכשאתה משקיע ונותן מעצמך גם משקיעים בך בחזרה..
אבל אני עדיין חוששת מעט מהתגובה של המעסיק (כביכול ״השקיעו בי״).
החלטתי שברגע שהבת שלי תיכנס למסגרת אני אתחיל בחיפוש עבודה חדשה.
מעדיפה להיקלט במקום עבודה שכשאתה משקיע ונותן מעצמך גם משקיעים בך בחזרה..
כן, יכול להיות שהמעסיק יתאכזב. כל עוד נהגת בצורה הוגנתצפורהאחרונה
את לא צריכה לעשות את השיקולים שלו ולכאוב את האכזבה שלו. סביר שהוא מודע לתנאי השכר בשוק ושהוא משלם לך מתחת לשוק. יש בשביל ההתארגנות לעובד אחר הודעה מוקדמת והוא יתמודד.
את זו שמאוכזבת ומקום העבודה הסתבר כמקום שפחות כדאי לך לעבוד בו התוצאה שאת ממורמרת ולא רוצה להישאר בתנאים הללו-זכותך.
אם את בכל זאת רוצה להישאר כי המקום טוב משאר הבחינות חוץ משכר ויש סיכוי להעלאה בשכר את יכולה לגשת למעסיק ולבקש העלאה מקסימום תצליחי ;)
בהצלחה רבה!
את זו שמאוכזבת ומקום העבודה הסתבר כמקום שפחות כדאי לך לעבוד בו התוצאה שאת ממורמרת ולא רוצה להישאר בתנאים הללו-זכותך.
אם את בכל זאת רוצה להישאר כי המקום טוב משאר הבחינות חוץ משכר ויש סיכוי להעלאה בשכר את יכולה לגשת למעסיק ולבקש העלאה מקסימום תצליחי ;)
בהצלחה רבה!
תגידו,שוקולד פרה.
אנטיגן מוסדי זה בתשלום? (אייקון עצבני אש)
💕💕בת 30
מבינה אותך
הר געשeyal007
יש מושג של הר געש רדום, שאתה יודע שבפנים יש לבה רותחת רק לא ברור מתי זה בום...ייצא החוצה.
אז זה אני, זה יכול להיות מראה הכי מרהיב עלי אדמות, פלא טבע שמשחק אותה כלפי חוץ הכל סבבה, נוף משגע, אבל בפנים הכל רותח כמו לבה בוערת , זה מה שאני מרגיש. אני מנסה, מאז.... ועד היום, כל יום, הלכתי, בדקתי, השקעתי, אבל זה פשוט ... ההרגשה בלב, זה לא זה (ומעבר לזה), כשאתה בא ומציב את האמת בפנים, תקשיבי, זה לא אישי אני פשוט לא, אני לא! אז עושים עליך מניפולציות, מאיימים בהתאבדות, באין טעם לחיים ובאלי למות, ואני לא יכולה לנשום, ותזמין לי אמבולנס ו..כל מיני דברים מזוועים שאתה לא רוצה שיהיו על הגב שלך, ואז אתה מרחם כדי לאזן, ופתאום אתה מוצא את עצמך מגיע לנקודת ההתחלה. אז דיי אין לי כח לזה, למה,למה אלוהים לא עשית אותי קצת קצת יותר רע ממה שאני .
לא כתבתי כדי שיגיבו לי, ישפטו אותי, או כל דבר מהסוג, פשוט פרקתי.
אולי בכל זאתזוזיק העכבר
תנסה להסביר מה עובר עליך. תדע שאנשים מצליחים לצאת ממצבים מאד לא פשוטים לחיים טובים
שיהיה לך הרבה הצלחה ושמחה
שיהיה לך הרבה הצלחה ושמחה
מזל שאתה לא רע...יהודה224אחרונה
ושה יתן לכם כוחות לקום מזה
ילדתי ובעלי רחוק ממני מרגישה שבורההודו להשם
ילדתי לפני שבועיים לידה לא פשוטה חגגנו ברית ויום אחרי אבא של בעלי נפל ונפגע קשה הוא מונשם ומורדם בבית חולים יש לציין שהוא חולה על כיסא גלגלים ככה שכל נפילה אצלו משמעותית
ומאז בעלי לא עובד הוא שם כל היום גם המשפחה שלו ואני נסעתי לבית של ההורים כי אין לי עזרה היכן שאנחנו גרים וגן של הילדה רחוק מהבית צריך אוטו שבעלי מתנייד איתו
עבר כבר שבוע אבא שלו התאושש אבל עדיין בבית חולים ובעלי מצעקש ליהיות שם כל היום כבר החלטנו שנוציא את הילדה מהמעון כי אין טעם שנשלם סתם במיוחד שהכל מעורפל כרגע
וממש קשה לי גם ליהיות אצל ההורים הילדה צמודה אליי סצנות קנאה מרביצה לילד מרגישה פשוט מתוסכלת והחוסר שינה שלי והכל ביחד ואני עשיתי שיחה לבעלי שזה לא יכול להימשך ככה ושהוא צריך לדעת לשלב את זה עם המשפחה והעהודה יחד שצריך להמשיך בחיים הם לא יודעים לעשות זה ויש לו שני אחים שבכלל לא מוכנים ליהיות שם בלילה וםשוט נמאס לי שהכל נופל על בעלי והוא בתגובה לכל זה אומר לי את לא מתחשבת במצב את חושבת רק על עצמך מרגישה שאני עומדת לאבד את בעלי והמשפחה מה הייתם עושים במקומי?
ומאז בעלי לא עובד הוא שם כל היום גם המשפחה שלו ואני נסעתי לבית של ההורים כי אין לי עזרה היכן שאנחנו גרים וגן של הילדה רחוק מהבית צריך אוטו שבעלי מתנייד איתו
עבר כבר שבוע אבא שלו התאושש אבל עדיין בבית חולים ובעלי מצעקש ליהיות שם כל היום כבר החלטנו שנוציא את הילדה מהמעון כי אין טעם שנשלם סתם במיוחד שהכל מעורפל כרגע
וממש קשה לי גם ליהיות אצל ההורים הילדה צמודה אליי סצנות קנאה מרביצה לילד מרגישה פשוט מתוסכלת והחוסר שינה שלי והכל ביחד ואני עשיתי שיחה לבעלי שזה לא יכול להימשך ככה ושהוא צריך לדעת לשלב את זה עם המשפחה והעהודה יחד שצריך להמשיך בחיים הם לא יודעים לעשות זה ויש לו שני אחים שבכלל לא מוכנים ליהיות שם בלילה וםשוט נמאס לי שהכל נופל על בעלי והוא בתגובה לכל זה אומר לי את לא מתחשבת במצב את חושבת רק על עצמך מרגישה שאני עומדת לאבד את בעלי והמשפחה מה הייתם עושים במקומי?
מזל טוב 
פשוט אני..
רבות מחשבות בלב איש וכו'...
אני מניח שבעלך תכנן להיות בבית איתך ועם שני הילדים, אבל קרה מה שקרה ואבא שלו במצב קשה בבית חולים.
אפילו אם במציאות הוא היה צריך להיות יותר איתך, אני לא הייתי שופט אותו בזמן שאביו במצב הזה. הוא צריך לבחור בין 2 אפשרויות חשובות מאין כמותן, וכל בחירה שהוא יעשה תהיה טובה אך גם שגויה במידה מסוימת.
לגבי האחים שלו - אין לו שליטה על אחיו, אני לא חושב שזה הוגן לכעוס עליו בגין זה שהוא היחיד שטורח והולך לבית החולים מסביב השעון. הלוואי על כולנו ילדים כאלה, שיהיו איתנו בעת צרה וזקנה ולא יעשו התחשבנויות עם אחיהם...
לעיתים שהייה ליד חולה במצב קשה היא ממש בגדר פיקוח נפש, משום שהצוות הרפואי לעיתים עסוק מדי בשביל לשים לב לחולה שמתדרדר כאשר אין שם קרוב משפחה שיכול לזעוק אליהם בעת הצורך. והיו שהתירו גם לחלל שבת בשביל להיות ליד חולה במצב קשה בבית חולים, ולא להשאירו לבד.
אולי תבקשי ממנו שידבר עם אחיו, ויגיד להם שאשתו עכשיו ילדה ולכן הוא ישמח אם הם יוכלו לבוא לבית החולים בשביל להחליף אותו. לפעמים כשיש אדם אחד שתורם מעצמו כ"כ הרבה, האחרים מרגישים שהם פטורים מתוך מחשבה ש"ממילא מישהו עושה את זה, אני לא באמת נצרך". לכן חשוב שיבוא ויגיד להם שהוא זקוק לעזרתם, שאביהם זקוק לעזרתם. אולי יעזור גם לנקוב בזמנים ספציפיים: ביום רביעי השבוע אני צריך שמישהו יבוא, כדי שאוכל להיות עם אשתי והתינוק החמוד שלי.
ליבי ליבי על המצב שנוצר. ברור שקשה לך כ"כ, ברור שזה לא המצב הבריא והנכון להיות לבד עם שני ילדים רגע אחרי לידה. המציאות הזאת מורכבת מאוד, ללא עזרת האחים, אני באמת לא חושב שיש כאן פתרון שיכול להיות טוב לכולם.
דבר ראשון חיבוקחבובוש
ודבר שני, אני לא יודעת מה טיב היחסים בינכם ז"א בינך לבין האחים של בעלך, אני הייתי מרימה טלפון וגורמת להם להתעורר על עצמם, שייקחו יותר חלק. או לפחות לדבר עם הגיסות.
אני מכירה את מקרוב להיות לבד אחרי לידה, זה לא פשוט בכלל בנוסף שיש עוד ילד ברקע, והורים הם לא תחליף לבעל.
וגם מכירה מקרוב שהבעל הוא הקרבן של המשפחה וכל היתר לא מזיזים את עצמם, מעצבן ומקומם מאד.
(דבר נוסף, תזכרי שכיבוד הורים זה משהו שלא חוזר.
לא מזמן אמא של חמי הייתה מאושפזת וחמי לא עזב אותה דקה, ואמרתי לבעלי דחיאלק יש עוד 4 אחים ואחיות בתמונה למה אף אחד לא יכול להישאר לישון איתה, להיות איתה יותר, ואחרי שבוע היא נפטרה, ואז אמרתי, איזה שכל היה לחמי, כמה הוא הרוויח מזה (אף אחד לא חשב שהיא עומדת למות))
ויש גם את ארגוני החסד ששולחים מתנדבים לבית חולים ומחליפים את המשפחה אפילו בשבתות וחגים (לא יודעת אם בלילה)
מזל טוב ובהצלחה.
וואו איזו מערבולתהמקורית
קודם כל מזל טוב
מה שאני חושבת על זה שאכן המצב לא פשוט, ויותר רגשית מאשר פיזית, מאחר ואת אחרי חידה, הורמונלית, התאוששות, מעבר מאחד ל2, הסתגלות של הבכורה ושלך למארג המשפחתי החדש, ובנוסף לכל זה - בעלך לא נוכח.
יותר מברור שקשה לך
אבל, ואבל חשוב - קודם כל לא הייתי עוקרת להוריי כי עכשיו נוסף גם הקושי של בית לא שלך והסתגלות נוספת של הגדולה.
מה כן? נשארת בבית ודואגת לעזרה, גם בתשלום.
נכון שמעצבן שהאחים האחרים לא נרתמים לעזרה, אבל אין לך מה לעשות עם זה לדעתי. זה יציב אותך בעמדה לא טובה מולם. וגם מול בעלך - ברור לי שהיה מעדיף להמשיך בשגרה הרגילה ושכל זה לא היה קורה בכלל, אבל גם אותו קשה לשפוט. אבא זה אבא. זה לא אומר שהוא יותר חשוב ממך,זה אומר שבמסגרת ניהול החישובים שלו - את תוכלי להסתדר כי יש לך משפחה ללכת אליה שתעזור, מה שעשית, וליד אבא שלו אין מי שיישב. ולאדם מוגבל ומבוגר צריך שתהיה נוכחות משפחתית בעת אשפוז והשגחה נוספת לקיים בבית החולים.
עכשיו זה שלא נח לך שם - כמו שאמרתי, פתיר.
לא יודעת כמה נכון היה להוציא את הילדה מהמעון. אני הייתי שמה אותה ומשלמת אפילו מוניות הלוך חזור, זה שווה ערך לעזרה בתשלום בעיניי
אל תריבי איתו על זה, זה עלול ליצור משקעים עצומים בזוגיות שלכם. תבקשי את העזרה, תנסו להתפשר על יום אחד או יומיים לפחות שהוא מגיע לחלק מהיום ואז חוזר לשם ללילה.. יש הרבה אמצע בתוך הקיצון הזה שאתם נמצאים בו
חיבוק על הקושי ❤️
מה שאני חושבת על זה שאכן המצב לא פשוט, ויותר רגשית מאשר פיזית, מאחר ואת אחרי חידה, הורמונלית, התאוששות, מעבר מאחד ל2, הסתגלות של הבכורה ושלך למארג המשפחתי החדש, ובנוסף לכל זה - בעלך לא נוכח.
יותר מברור שקשה לך
אבל, ואבל חשוב - קודם כל לא הייתי עוקרת להוריי כי עכשיו נוסף גם הקושי של בית לא שלך והסתגלות נוספת של הגדולה.
מה כן? נשארת בבית ודואגת לעזרה, גם בתשלום.
נכון שמעצבן שהאחים האחרים לא נרתמים לעזרה, אבל אין לך מה לעשות עם זה לדעתי. זה יציב אותך בעמדה לא טובה מולם. וגם מול בעלך - ברור לי שהיה מעדיף להמשיך בשגרה הרגילה ושכל זה לא היה קורה בכלל, אבל גם אותו קשה לשפוט. אבא זה אבא. זה לא אומר שהוא יותר חשוב ממך,זה אומר שבמסגרת ניהול החישובים שלו - את תוכלי להסתדר כי יש לך משפחה ללכת אליה שתעזור, מה שעשית, וליד אבא שלו אין מי שיישב. ולאדם מוגבל ומבוגר צריך שתהיה נוכחות משפחתית בעת אשפוז והשגחה נוספת לקיים בבית החולים.
עכשיו זה שלא נח לך שם - כמו שאמרתי, פתיר.
לא יודעת כמה נכון היה להוציא את הילדה מהמעון. אני הייתי שמה אותה ומשלמת אפילו מוניות הלוך חזור, זה שווה ערך לעזרה בתשלום בעיניי
אל תריבי איתו על זה, זה עלול ליצור משקעים עצומים בזוגיות שלכם. תבקשי את העזרה, תנסו להתפשר על יום אחד או יומיים לפחות שהוא מגיע לחלק מהיום ואז חוזר לשם ללילה.. יש הרבה אמצע בתוך הקיצון הזה שאתם נמצאים בו
חיבוק על הקושי ❤️
במקומךLia
הייתי קודם מבררת עם עצמי איפה יהיה לי יותר טוב. בבית שלי לבד כרגע, או עם ההורים. האם למרות שיש עזרה מהם, הדינמיקה קצת מעיקה והילדה לא מוצאת את עצמה ולא רגועה? אז אולי לא שווה העזרה ועדיף שקט בבית גם אם קצת קשה.
כיוון שזו לא לידה ראשונה, הייתי אישית מעדיפה לחזור הביתה לשקט שלי. הרי בלידה שניה את כבר יודעת מה צריך לעשות. לילדה שלך יש את הפינה שלה. אם היו רוצים לעזור לי, הייתי מבקשת שיקחו את הילדה אולי ליום יומיים.. או רק לכמה שעות כל יום, כדי שיהיה לך זמן לתינוק בשקט ואולי גם לישון כשהוא ישן.
בקשר לבעלך....
המצב רגיש כיוון שמדובר באבא שלו. למרות שאני מבינה אותך וחושבת שאת צודקת. אולי בעלך לא מספיק אסרטיבי לומר לאחים שלו לעזור. הייתי מדברת איתו על זה, אולי מציעה לו שאת תנסי לדבר עם הגיסות, או לשכנע אותו פשוט לנסות. גם ככה אין לכם כבר מה להפסיד. משתדלת שהשיחה הזו תהיה לא מאשימה אלא באופן שיבין שמאוד קשה לך ושלמרות שאת מבינה אותו ממש ושכל הכבוד לו וכו', את מבקשת שינסה למצוא פיתרון.
יעזור או לא, תתחזקי שזה משהו זמני. זה יעבור. אם את מרגישה כעס כלפיו גם אחרי, אני מציעה לדבר על הנושא כשהוא כבר מאחריכם. כשאין רגישות יתר לנושא. בצורה אובייקטיבית ורגועה. אולי אפילו ללכת לסוג של טיפול ללמוד איך לתקשר גם במצבי לחץ וללמוד להרגיש את השני והכאב שלו ולא להתעלם בהתרסות כלפי הצד השני. בקיצור, עבודה.
אפשר להציע לו או לבקש שיתקשר,שם פשוט
לא כדאי שהיא תתקשר לאחים שלו.
זה לעקוף אותו, וזה לא מכבד את הבעל.
זה לעקוף אותו, וזה לא מכבד את הבעל.
כתבתיLia
שתציע לו את זה שהיא תדבר. בהסכמתו.
מזל טוב ומצטער לגבי חמיךהיום הוא היום
אני חושב שכדאי לבקש מבעלך שיעזור לך מרחוק לפחות.
שיעזור לך להתמודד עם המצב, אולי למצוא ביביסיטר, עזרה מהקהילה או משהו כזה, אולי עזרה מחברות או משפחה שלך (בחכמה, לא לחמם אותם על הבעל).
ומעל לכל: ככל שאפשר לתת לו הרגשה שהבעיה של אבא שלו היא גם בעיה שלך (אין לך הרבה מה לעשות אבל לפחות רגשית ומבחינת מסירות) ולבקש ממנו שגם הבעיות שלך ושל הילדים יהיו שלו וישים לב לעניין. ברור שזה קשה לשניכם אבל זה הדבר הנכון.
בהצלחה ורפואה שלימה!
שיעזור לך להתמודד עם המצב, אולי למצוא ביביסיטר, עזרה מהקהילה או משהו כזה, אולי עזרה מחברות או משפחה שלך (בחכמה, לא לחמם אותם על הבעל).
ומעל לכל: ככל שאפשר לתת לו הרגשה שהבעיה של אבא שלו היא גם בעיה שלך (אין לך הרבה מה לעשות אבל לפחות רגשית ומבחינת מסירות) ולבקש ממנו שגם הבעיות שלך ושל הילדים יהיו שלו וישים לב לעניין. ברור שזה קשה לשניכם אבל זה הדבר הנכון.
בהצלחה ורפואה שלימה!
בלי לקרוא הכל. מצב שדורש סיוע חיצוניהעני ממעש
מצטרף למילים ולחיזוקים שמעליי.יוני כמוני
תהיי חזקה. זה מה באמת לא פשוט, נשמע שגם את וגם בעלך עומדים בפני ניסיונות לא קלים בכלל, כל אחד בחזית שלו...
הייתי ממליץ לך לזכור שלמרות שזה נראה שכל אחד בשלו שאתם יחד בחזית אחת, באותו צד, גם אם בעלך לא באמת זוכר את זה כרגע. תזכרי את זה ותזכירי לו, שאת שם בשבילו אפילו אם את לא באמת יכולה לעזור לו פיזית אלא רק לדבר ולפרוק... מקווה מאוד שזה ישפיע ויניע אותו להיות נחוש למצוא פתרון הולם למצב.
🙏
הייתי ממליץ לך לזכור שלמרות שזה נראה שכל אחד בשלו שאתם יחד בחזית אחת, באותו צד, גם אם בעלך לא באמת זוכר את זה כרגע. תזכרי את זה ותזכירי לו, שאת שם בשבילו אפילו אם את לא באמת יכולה לעזור לו פיזית אלא רק לדבר ולפרוק... מקווה מאוד שזה ישפיע ויניע אותו להיות נחוש למצוא פתרון הולם למצב.
🙏
קודם כל חיבוק אהובה וגיבורהסוסה אדומהאחרונה
ומזל טוב ענק. הלוואי שתמצאי לך רגעים של אמת ואושר בתוך כל זה.
אתם שניכם מתמודדים עם קושי גדול.
אני לא צריכה להסביר לך מה את עוברת כאישה אחרי לידה. מבחינה פיזית ומבחינה הורמונלית ובנוסף על כל זה, מתמודדת עם זה לבד.
גם אם היית מקבלת את מלוא העזרה של האיש שלך, היית צריכה עזרה נוספת.
את כרגע בכלל אמורה להיות במצב של משכב לידה.
מצד שני האיש שלך מתמודד עם קושי אחר,
מאוד מאוד קשה לדעת שאדם יקר בסדר גודל כזה נמצא במצב של בין חיים למוות ואני לא איתו.
להתמודד עם שיא החיים במצב שאדם שאני לא רוצה לאבד נמצא במצב של גסיסה.
צריך להבין אותו.
לצד זה,
את צריכה לעשות לעצמך סדר בראש.
א. לשקול מחדש את הבחירות שלך במצב הנוכחי.
לא בטוח שכדאי להיות אצל ההורים, אולי עדיף לחשוב על אלנטרנטיבה אחרת.
מה שבטוח חייב להיות שיחה בינכם כל הנושא כי המצב לא יכול להמשיך ככה.
יש לו אחריות כאיש וכאבא ולא רק כבן, ועם כל הקושי, האחריות לא הולכת לשום מקום בשל שום נסיבות.
יש פה אישה אחרי לידה ללא שעות שינה, שבמקום לעסוק בהחלמה שלה צריכה להיות במשרה מלאה פי 4.
וזה דבר שהוא צריך להבין.
לא מתוך הטפת מוסר וחינוך של "אתה צריך לדעת לשלב" אלא מתוך מקום של שיקוף נטו.
לא מתוך מקום של בקשה. זו אחריות שלו.
מתוך מקום של אמירה.
תאמיני שמגיע לך איש ושותף בדבר הזה.
את לא - לא מתחשבת. את באמת לא יכולה.
לגבי זה שהדברים נופלים עליו, זה לא נופל עליו הוא מקיים את הבחירות שלו.
אולי יש מקום להציע לו שישאל את עצמו אם יש מישהו אחר יכול להחליף אותו כאיש.
איש יש רק אחד. לאבא שלו יש עוד מספר בנים שילמדו להתמודד אולי אם האיש שלך ישחרר קצת.
מעבר לזה, מי צריך אותו יותר. ישאל את עצמו.
האם הוא שם יותר בשבילו או יותר בשביל אבא שלו.
גם הטענה הזאת של "את חושבת רק על עצמך" מעידה על העמדה הזאת...
אתם שניכם במצב נפיץ.
אולי תצטרכו שמישהו יתערב בעניין.
בכל אופן, דברי איתו מתוך מקום שמבין אותו ואת המקום שהוא נמצא בו, ורק אח"כ תדברי גם על הקשיים שאת עוברת.
ותדרשי את מה שמגיע לך.
לפעמים צריך לדרוש.
על כן יעזוב איש...
זו אומנם סיטואציה מורכבת מאוד. אבל צריך לזכור מה בראש סדרי העדיפויות עם כל הקושי...
אחרת, כמו שאמרת... אפשר להגיע למצב של איבוד הקשר.
אתם שניכם מתמודדים עם קושי גדול.
אני לא צריכה להסביר לך מה את עוברת כאישה אחרי לידה. מבחינה פיזית ומבחינה הורמונלית ובנוסף על כל זה, מתמודדת עם זה לבד.
גם אם היית מקבלת את מלוא העזרה של האיש שלך, היית צריכה עזרה נוספת.
את כרגע בכלל אמורה להיות במצב של משכב לידה.
מצד שני האיש שלך מתמודד עם קושי אחר,
מאוד מאוד קשה לדעת שאדם יקר בסדר גודל כזה נמצא במצב של בין חיים למוות ואני לא איתו.
להתמודד עם שיא החיים במצב שאדם שאני לא רוצה לאבד נמצא במצב של גסיסה.
צריך להבין אותו.
לצד זה,
את צריכה לעשות לעצמך סדר בראש.
א. לשקול מחדש את הבחירות שלך במצב הנוכחי.
לא בטוח שכדאי להיות אצל ההורים, אולי עדיף לחשוב על אלנטרנטיבה אחרת.
מה שבטוח חייב להיות שיחה בינכם כל הנושא כי המצב לא יכול להמשיך ככה.
יש לו אחריות כאיש וכאבא ולא רק כבן, ועם כל הקושי, האחריות לא הולכת לשום מקום בשל שום נסיבות.
יש פה אישה אחרי לידה ללא שעות שינה, שבמקום לעסוק בהחלמה שלה צריכה להיות במשרה מלאה פי 4.
וזה דבר שהוא צריך להבין.
לא מתוך הטפת מוסר וחינוך של "אתה צריך לדעת לשלב" אלא מתוך מקום של שיקוף נטו.
לא מתוך מקום של בקשה. זו אחריות שלו.
מתוך מקום של אמירה.
תאמיני שמגיע לך איש ושותף בדבר הזה.
את לא - לא מתחשבת. את באמת לא יכולה.
לגבי זה שהדברים נופלים עליו, זה לא נופל עליו הוא מקיים את הבחירות שלו.
אולי יש מקום להציע לו שישאל את עצמו אם יש מישהו אחר יכול להחליף אותו כאיש.
איש יש רק אחד. לאבא שלו יש עוד מספר בנים שילמדו להתמודד אולי אם האיש שלך ישחרר קצת.
מעבר לזה, מי צריך אותו יותר. ישאל את עצמו.
האם הוא שם יותר בשבילו או יותר בשביל אבא שלו.
גם הטענה הזאת של "את חושבת רק על עצמך" מעידה על העמדה הזאת...
אתם שניכם במצב נפיץ.
אולי תצטרכו שמישהו יתערב בעניין.
בכל אופן, דברי איתו מתוך מקום שמבין אותו ואת המקום שהוא נמצא בו, ורק אח"כ תדברי גם על הקשיים שאת עוברת.
ותדרשי את מה שמגיע לך.
לפעמים צריך לדרוש.
על כן יעזוב איש...
זו אומנם סיטואציה מורכבת מאוד. אבל צריך לזכור מה בראש סדרי העדיפויות עם כל הקושי...
אחרת, כמו שאמרת... אפשר להגיע למצב של איבוד הקשר.
טוב, אמנם דיברתי כאן הרבה בעד הוצאת הספרים של ולדר מהביתנחשון מהרחברון
עבר עריכה על ידי נחשון מהרחברון בתאריך ד' בשבט תשפ"ב 21:28
אבל רק עכשיו עשיתי את זה
איך שהתפוצצה הפרשה הוצאתי אותם מהארון ושמתי למעלה. שלא ישתמשו. וחיכיתי לזמן טוב להסביר לילדים קטנים ורכים למה מוציאים.
הייתי צריך גם כמה ימים לנסח לעצמי איך להסביר להם.
היה להם קשה. הם אוהבים את הספרים מאד (בעיקר הלב של אורי)
אבל הסברנו להם שאנחנו לא רוצים בבית ספר שכתב מי שלא מכבד אנשים, ולא מקשיב להם כשאומרים די. ולא מכבד את הגוף שלהם ונוגע בלי רשות
דיברנו שוב על כמה הגוף שלי הוא שלי
כמה צריך לכבד את האחר
כמה אסור לפגוע
היה להם קשה אבל הם הבינו. בכו הצטערו אבל הבינו.
היה לי קשה גם...
לחשוף אותם למציאות המזוהמת הזאת
בא לי שיגדלו בתמימות, בלי לדעת שיש אנשים רעים, בלי לחשוב על איך להזהר.
אבל אני לא נאיבי. זה העולם שלנו ועדיף שיהיו מפוכחים ופחות תמימים מאשר תמימים ופגועים
מסכימה איתך במיליון אחוזבריאות ונחת
ספר דברי ימי הטרולים/ חלק א׳בנות רבות עלי
א׳. ויהי בימים הרבים ההם. ב׳. אמר בנות לא לריב בליבו, חשקה נפשי להתחזות בשנית לאחד מהניקים וגם כי זמן רב עבר. ג׳. ובנות לא לריב היה איש תם ירא אלוקים מנעוריו וילך לדרוש באורים ותומים. ד׳. כה יאמר בלכתו, ה׳ אלוקי האתחזה לאחד הניקים בשנית ויאמר אליו ה׳, תתחזה. ה׳. וישאל בנות לא לריב בשנית לאמר התצליח דרכי ויאמר אצליח. ו׳. וירא האלוקים כי מתאמץ הוא וישלחהו ה׳ להתחזות. ז׳. וכבוא בנות לא לריב למצוא שם חדש אשר בו יתחזה ויעל על לבו שם אחד מהניקים נשמה כללית שמו. ח׳. ויאמר בנות לא לריב בליבו החינם אתחזה אליו והוא את חובו שילם לא אעשה כן. ט׳. ולא עשה בנות לא לריב כדבר אשר חשב לעשות וינחם על הדבר אשר חשב לעשות ולא עשה ויחשבה לו לצדקה. י׳. ויעל על ליבו שם ניק אחר, אשר גם בו חפץ להתחזות לו תורם דם שמו. יא׳. ויהי תורם דם מסתלבט עליו בכל עת ויקראהו טרול למען התל בו. יב׳. ויאמר בנות לא לריב בלבו, למי יחפוץ האלוקים שאתחזה אם לא אליו? וילך בנות לא לריב ויפתח את חלון ההרשמה ויהי כהפתחו וירא אליו מלאך ה׳ ונוגה נגה סביבו. יג׳. ויאמר אליו מלאך ה׳ לאן פניך מועדות בני ויען ויאמר להתחזות ואם לא טוב בעיניך אסגור החלון ואלך להכין קפה. יד׳. ויאמר אליו המלאך אם חשקה נפשך לא אמנעך אך ראה כי רעה נגד פניך ויאמר בנות לא לריב בלבו מי הוא זה ואיזה הוא. טו׳. ויִדע המלאך את אשר הוא חושב בלבו ויאמר המנהל אשר מחק אותך ואת כל ניקיך מחפשך ועתה דע וראה מה תעשה . טז׳. ויתחכם, ויתכס עצה, וילך וישאל בכל הטרולים החל בגדול ובקטן כלה. יז׳. ויאמר אליו הקטן אשר היה מבני נביאי הטרולים, אם ימ״ל הוא אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפל תפול לפניו. יח׳. ויאמר לו בנות לא לריב, הצחקתני במה יוכל זה להזיקני ויבזהו. יט׳. וישוב ויפתח את חלון ההרשמה ויחל כותב תורם דם (חדש) ויעש סיסמא וידלג מעל המייל ויחרבש תאריך וגם מגדר לא ציין. כ׳. וילחץ על מקש ההרשמה והינה שגיאה לפניו לא יותר מעשרים ואחת תיבות. כא׳. ויתעצב בנות לא לריב וירא כי סר מעליו ה׳ וגם עצת הקטן נעשתה לו. כב׳. וידע כי אחת עשרה תיבות בשם הניק ולא יותר ויבין כי סר מעליו. ב,א׳. ויפול וירדם כדבר אשר דיבר אליו הנער לאמר נפול תפול לפניו והינה תבנית יד שלוחה אליו. ב,ב׳. ויאמר קום האכל את הטרול כי רב ממך הדרך ויתעורר בבהלה. ב,ג׳. ויקם ויצעק מי אתה קראת אל המלך וילך וירדם שנית. ב,ד׳. והינה זה מלאך ה׳ נוגע בו ויאמר קום לך האכל את הטרול ויבין בנות לא לריב כי הגיע שעת ארוחת הצהריים. ב,ה׳. וירא בנות לא לריב כי האריך בכתיבה וילך להכין לו קפה עם וופל. ב,ו׳. ולא סר מכל תעלוליו אשר עשה ומחשבותיו אשר זמם להתחזות לכל ניק וניק. ב,ז׳. ובכל פורום מפורומי ערוץ שבע אשר יזכר שמו שם אימה נפלה עליהם ופחד רב. ב,ח׳. ויאמרו הרי זה הוא הניק המתחזה לכל הניקים ויכם בשרשורים. ב,ט׳. אז ראו והבינו כי מוטב הוא להם אשר לא יתגרו בו למען יטב להם ולבני בניהם עד עולם.
וואוזוזיק העכבר
ממש משעמם.לך
מוזמן לבוא אליי לעשות כמה טלפונים לביטוח לאומי ולארנונה שאני דוחה כבר שנתיים
מוזמן לבוא אליי לעשות כמה טלפונים לביטוח לאומי ולארנונה שאני דוחה כבר שנתיים
חחחחחפרצוף כרית
סבבה בכיף אחיבנות רבות עלי
כמה אתה משלם לשעת שיחה?
בוא נראה כמהזוזיק העכבראחרונה
כסף תצליח לגרד מהקלגסים האלו... לפי זה נדע כמה מתפנה לשלם לך. אל תדאג לא תקופח
מת מצחוקהיית רוקד אית
https://www.inn.co.il/news/537454
לא משנה שהכל מלא שקרים.
חייבים לראות
אבל מעבר, מה אתם חושבים על המצב בארץ, נכונה ההנהגה?
מה הייתם עושים אחרת?
אני מרגיש כי התחושה היא יאללה תמותו.
יש פורום בשביל פוליטיקה...פשוט אני..אחרונה
איזה בר מים לשבת הכי מומלץ?Lia
הבנתי שלנעם1 יש הרבה תקלות
זה שאני מפתחאליסף א
לצערי, עדיין לא ניתן להשיג
בהצלחה. זקוקים לזה ממשLia
בקבוק מים במקרר למים קרים, מיחם למים חמיםפשוט אני..
הכי פחות תקלות, הכי הרבה מים
ומה עם הנחת שהמיחם מחמם את עצמו לפני שבתאליסף א
בזמן שלו.
בלי להדרש לזה בעצמך?
עונג שבת...
(בבית שלי זה עדיין כמו בימים הטובים. מיחם רגיל לשבת. ומים קרים במקרר)
בעבודה - זה כבר משהו אחר.
לא דיי נמאסLia
אני לא שוטפת עוד פעם את המיחם ימות העולם
זה נכון אבל יש סיכון במיחם מה שאין בבר מיםאילתי
עבר עריכה על ידי אילתי בתאריך ח' בשבט תשפ"ב 22:32
צריך לנגן אותו רציני..מס' הבקבוקים מוגבל אז לא יותר מים בקרבוריסאחרונה
וגם בחם תלןי בגודל המיחם והמיני בר
סיר עם מים רותחים על הפלטה. הפתרון הכי טוב שמצאתיהמקורית
ניסיתי. בבוקר המים נגמרו והסיר כמעט נשרףLia
אני עושה את זה כבר מלא זמן וניסיתי עם כמה סוגיהמקורית
סירים ומעולם לא קרה. אולי היה חור קטן במכסה? של אידוי?
אם הסיר סגור טוב, זה מוזר
אם הסיר סגור טוב, זה מוזר
יפה שיש לך מקום 😊אור123456
אני עם פלטה של 6 סירים וזה לא מספיק..
הפלטה שלי לא יותר גדולה משלך בטוחהמקורית
סיר חמין, סיר למים,. סיר דגים עם רוטב ודגים אפויים בתבנית מניחה על הסירים ומכסה בערב שבת וזה מספיק.
...שכחתי את
עבר עריכה על ידי שכחתי את בתאריך ט' בשבט תשפ"ב 06:50
אנחנו מאוד נהנים מנעם1בוריס
קהילות צעירים דתיים באזור אור עקיבא-חדרה-פרדס חנהסתרי המדרגה
מכירים? יש כאלו?
אנחנו לא רוצים חריש, אלא משהו קרוב לרכבת/ נגיש לתל אביב.
צעירים אני מתכוונת 20-30, לא 40+
מקום שגם זוג צעיר (נשואים כמה חודשים), יוכל למצוא את עצמו מבחינה חברתית
חשוב לנו:
רמה דתית (דוס אבל פתוח, ביינישים אקדמאיים) + חיי חברה
כפר סטודנטים ו/או מחירים לא בשמיים - יתרון עצום
אם אתם מכירים, נשמח מאוד לשמוע!
אנחנו לא רוצים חריש, אלא משהו קרוב לרכבת/ נגיש לתל אביב.
צעירים אני מתכוונת 20-30, לא 40+
מקום שגם זוג צעיר (נשואים כמה חודשים), יוכל למצוא את עצמו מבחינה חברתית
חשוב לנו:
רמה דתית (דוס אבל פתוח, ביינישים אקדמאיים) + חיי חברה
כפר סטודנטים ו/או מחירים לא בשמיים - יתרון עצום
אם אתם מכירים, נשמח מאוד לשמוע!
קפיץ קפוץסתרי המדרגהאחרונה
אירועים משפחתייםפצלשונת לרגע
לא יודעת אם חכם להשוות, אבל תוהה לעצמי איך זה אצל אחרים...
מבחינתי (ומבחינת התפיסה שגדלתי עליה) - במשפחה צריך להשקיע. אם אין סיבה ממש טובה, לא מבריזים מאירוע משפחתי.
מבחינת בעלי - אם אין כוח לא חייבים להגיע. לא תמיד זה שווה את המאמץ. לא חושבת שזו התפיסה של ההורים שלו, לפי מה שאני מכירה אותם (למרות שהם קצת יותר משחררים בנושא מאשר ההורים שלי...).
מודה שזה קצת חורה לי. אני משתדלת שלא להטיף בנושא אלא לשכנע (לא בטוחה שתמיד עובד לי). קצת נמאס לי מזה שהוא מתלונן הרבה לפני כל אירוע (לא משנה אם מהצד שלי או מהצד שלו), מתייחס לזה כאל מפגש חברתי כפוי שבו צריך להיות נחמדים לכולם. הוא כן מסכים איתי שזו הזדמנות להיפגש ולשמח אנשים אהובים, פשוט לא אוהב להתאמץ במיוחד... וגם נהנה להתלונן ומודה בזה (שזו נקודה מעצבנת אחרת, אבל אנחנו משתדלים להתייחס לזה בהומור כל עוד לא עלה לאחד מאיתנו הסעיף... מעניין מתי יימאס לי לחלוטין).
(וזה גם בלי קשר לחששות מהקורונה)
אז אחרי החצי-פריקה הזו - איך זה אצלכם?
מבחינתי (ומבחינת התפיסה שגדלתי עליה) - במשפחה צריך להשקיע. אם אין סיבה ממש טובה, לא מבריזים מאירוע משפחתי.
מבחינת בעלי - אם אין כוח לא חייבים להגיע. לא תמיד זה שווה את המאמץ. לא חושבת שזו התפיסה של ההורים שלו, לפי מה שאני מכירה אותם (למרות שהם קצת יותר משחררים בנושא מאשר ההורים שלי...).
מודה שזה קצת חורה לי. אני משתדלת שלא להטיף בנושא אלא לשכנע (לא בטוחה שתמיד עובד לי). קצת נמאס לי מזה שהוא מתלונן הרבה לפני כל אירוע (לא משנה אם מהצד שלי או מהצד שלו), מתייחס לזה כאל מפגש חברתי כפוי שבו צריך להיות נחמדים לכולם. הוא כן מסכים איתי שזו הזדמנות להיפגש ולשמח אנשים אהובים, פשוט לא אוהב להתאמץ במיוחד... וגם נהנה להתלונן ומודה בזה (שזו נקודה מעצבנת אחרת, אבל אנחנו משתדלים להתייחס לזה בהומור כל עוד לא עלה לאחד מאיתנו הסעיף... מעניין מתי יימאס לי לחלוטין).
(וזה גם בלי קשר לחששות מהקורונה)
אז אחרי החצי-פריקה הזו - איך זה אצלכם?
המון גברים כאלו..עדיעד
אצלי הוא לא רוטן , אבל יודעת שברוב המקרים היה לו ממש סבבה להישאר בבית...
הוא מכבד ומגיע וגם נהנה בסוף..אבל בגדול, היה ממש שמח לוותר על זה
הוא מכבד ומגיע וגם נהנה בסוף..אבל בגדול, היה ממש שמח לוותר על זה
זה תלוי אופיLia
יש אנשים שלא אוהבים להיות במקומות עם מלא אנשים ובטח כשזה מצריך מהם להיות נחמדים, לחייך ולקשקש עם אנשים ששואלים אותך שאלות.. קוראים להם introverts
הוא באמת כזה, בגדול, אבל -פצלשונת לרגע
הוא כן בחור משפחתי שנהנה עם המשפחה, וכן יצור חברתי במובן מסוים (אמנם פחות ממני, ועדיין)...
..הללויה~
האמת שאין לנו הרבה ארועים משפחתיים, גם לא מפגשים משפחתיים
כך שלא יודעת להגיד מנסיון
מה שכן, אם זה על בסיס שבועי/חודשי הייתי מבינה למה לא לכל דבר הוא רוצה להגיע.. כשיש הרבה ארועים ומפגשים זה יכול להתיש ממש
כך שלא יודעת להגיד מנסיון
מה שכן, אם זה על בסיס שבועי/חודשי הייתי מבינה למה לא לכל דבר הוא רוצה להגיע.. כשיש הרבה ארועים ומפגשים זה יכול להתיש ממש
אני כמו בעלך.לא מחוברת
יש לבעלי משפחה ענקית, 11 אחים מלא בני דודים.
כל שנה יש לנו אירוסין, חתונה, שבת חתן/שבע ברכות,יש 3-4 לידות 2 אזכרות קבועות (אנשים שמתו לפני יותר מ25 שנה), יום נישאין להורים, מליוןןןן ימי הולדת. כמעט כל חודש יש איזה אירוע. אבל למדנו להגיד לא.
אני מתחרפנת מזה!!! לפני כמה זמן אשכרה נסעתי לבת מצווה של בת דודה שלו.. לא מבינה את זה, באמת.
ברור שמעדיפה לעשות ערב זוגי/ סתם להתבטל.
אבל אצלנו המרחק זה בעיקר מה שמקשה.
המשפחה שלי גרים יותר קרוב ואנחנו כמעט חצי מהם כולם קטנים יש אירוע פעם בשנתיים ככה שזה יותר זורם
כל שנה יש לנו אירוסין, חתונה, שבת חתן/שבע ברכות,יש 3-4 לידות 2 אזכרות קבועות (אנשים שמתו לפני יותר מ25 שנה), יום נישאין להורים, מליוןןןן ימי הולדת. כמעט כל חודש יש איזה אירוע. אבל למדנו להגיד לא.
אני מתחרפנת מזה!!! לפני כמה זמן אשכרה נסעתי לבת מצווה של בת דודה שלו.. לא מבינה את זה, באמת.
ברור שמעדיפה לעשות ערב זוגי/ סתם להתבטל.
אבל אצלנו המרחק זה בעיקר מה שמקשה.
המשפחה שלי גרים יותר קרוב ואנחנו כמעט חצי מהם כולם קטנים יש אירוע פעם בשנתיים ככה שזה יותר זורם
בהחלטפאזאחרונה
תלוי בקשר למשפחה ובנורמות המשפחתיות.
לא רואה טעם להלחם בזה
אם דחוף לך שיבוא איתך לאירועים שלך- תבקשי שיבוא בשבילך
אם לא שחררי אותו
על האירועים של הצד שלו אם לא דחוף לשניכם אפשר לוותר.
מקסימום אם יבואו אליו בטענות ויתחרט לאירוע הבא כן תבואו
לא רואה טעם להלחם בזה
אם דחוף לך שיבוא איתך לאירועים שלך- תבקשי שיבוא בשבילך
אם לא שחררי אותו
על האירועים של הצד שלו אם לא דחוף לשניכם אפשר לוותר.
מקסימום אם יבואו אליו בטענות ויתחרט לאירוע הבא כן תבואו
איפה אתם גרים??דבריםבעלמא
מחפשים כבר המון זמן יישוב שיתאים לנו-
סביבה צעירה וכיפית.
אנחנו זוג דוסים אבל מחפשים יישוב "דוס אבל פתוח"😜ממש חזרנו לדייטים.
בעיקר חשוב לנו סביבה של צעירים.
ויישוב - שיהיה ירוק בעיניים. לא רוצים עיר.
אין הגבלה מבחינת איזור, אולי חוץ מצפון צפון.
(ראיתי שהיה כאן שרשור על יישובים, אבל זה היה ספציפית יישובים נורא דוסים. לא הכיוון שלנו)
סביבה צעירה וכיפית.
אנחנו זוג דוסים אבל מחפשים יישוב "דוס אבל פתוח"😜ממש חזרנו לדייטים.
בעיקר חשוב לנו סביבה של צעירים.
ויישוב - שיהיה ירוק בעיניים. לא רוצים עיר.
אין הגבלה מבחינת איזור, אולי חוץ מצפון צפון.
(ראיתי שהיה כאן שרשור על יישובים, אבל זה היה ספציפית יישובים נורא דוסים. לא הכיוון שלנו)
ליד בנט לא בא לי לגור... כל הזמן הפגנותנחשון מהרחברון
ליד סמוטריץ גם לא בא לי... כל הזמן ישלח מגילות חופרות בוואצאפ היישובי
מהיום, כשיצעקו שאני מחרים רבנים, אענה שאני נסמך על הגרר"פהָיוֹ הָיָה
הרב פוירשטיין: "הוצאתי את ספרי הרב טאו מהספרייה" - סרוגים
וברצינות: מתברר שיש איזה דבר בעולם שבו אנחנו חושבים אותו דבר 😅
אבל זה באמת וואו, מתברר שאפילו הוא חושב שמותר להחרים רבנים...
וברצינות: מתברר שיש איזה דבר בעולם שבו אנחנו חושבים אותו דבר 😅
אבל זה באמת וואו, מתברר שאפילו הוא חושב שמותר להחרים רבנים...
רק רבנים מהכיוון הנכוןיהודה224
לא האילן הכי גדול להתלות בו...נחשון מהרחברון
כן אמרתי לחברים שלו היה לי ספרי הרב טאו בבית הייתי מוציא אותם כמחאה
אתה מזלזל ברבנים! גיוואלללדדד!!! מי אתה שתקבע מי אילן גדול??הָיוֹ הָיָה
ואשריך שלא היה לך מה להוציא 
וואי איזה הגזמהזוזיק העכבר
מאד הפריע לי הדברים של הרב טאו, אבל מכאן ועד להחרים ולהוציא ספרים מהבית הדרך ארוכה מאד.
אולי גם תוציא את הספרים של מי שתומך ברב טאו ואולי גם באלו שתומכים ברבנים שתומכים בו?
צריך להיזהר באופן כללי לא להשוות בכלל בין מישהו שעשה דברים נוראיים לבין מי שתומך בו וחושב שהוא חף מפשע
אולי גם תוציא את הספרים של מי שתומך ברב טאו ואולי גם באלו שתומכים ברבנים שתומכים בו?
צריך להיזהר באופן כללי לא להשוות בכלל בין מישהו שעשה דברים נוראיים לבין מי שתומך בו וחושב שהוא חף מפשע
האמת, שאני לא מצליח להבין את האמירה פה.אניוהוא
האם הספרים הם האג'נדה הבעייתית? .האם הספרים הם גורמים לזה או קשורים לזה?
האם דברי הרב טאו, (שאני הקטן חולק עליהם מכל וכל)
גורמים ש הוא כבר לא אחד מגדולי הדור?
האם דברי הרב טאו, (שאני הקטן חולק עליהם מכל וכל)
גורמים ש הוא כבר לא אחד מגדולי הדור?
לא יודע אם שמעת את מה שאמר הרב יהושע שפיראנחשון מהרחברון
(על ספרי וולדר, לא על ספרי הרב טאו)
https://www.inn.co.il/news/536784
תקשיב, אל תקרא את הכותרת רק
בגדול הוא מסביר על אותם אנשים שנפגעו מינית מולדר ואחרים שיבואו אליך הביתה ויראו את הספרים ויפגעו בלי שתדע...
אני כתבתי (לפני שראיתי את זה) למי שאחראית על הספריה ביישוב שלנו את הדברים הבאים:
בעיני מזעזע להשאיר.
האמירה בהשארת הספרים לדעתי היא לא שהספרים בסדר.
כיום הספרים שלו הם טריגר לאנשים ונשים שנפגעו.
שבאים ורואים שנותנים לו את המקום המכובד של להמשיך לחנך וללמד ילדים למרות מה שהוא עשה.
זה לא האם יש בספרים פסול.
זה פשוט התחשבות באנשים ונשים שאין לנו מושג שעברו פגיעה וכל פעם שהם יראו את הספרים במקום ציבורי בבמה מכובדת הם חוטפים עוד דקירה בלב.
כן. גם אנשים שנפגעו מאחרים, לאו דווקא ממנו
אותו דבר גם לגבי הרב טאו. כשהוא קורא למתלוננות שקרניות ושתולות שבאות לרצוח ולחסל מישהו, כשהוא משמיץ את בית הדין שנועד לתת את הגב הציבורי לנפגעות, כשהמציאות לא משנה לו כי הוא מחליט מה קרה או לא קרה על בסיס תאוריות קונספירציה - הספרים שלו והאמירות שלו גורמות לאותו טריגר בדיוק
(ויש הבדל ענק בין מי שחושב ככה ואומר את זה למי ששואל אותו לבין מי שמפרסם את זה בכוח ולא מוכן להתנצל על כך)
חזק מה שכתבת לספריהמנגואית
אפשר להשתמש בזה לשלוח לספרנית אצלנו?
תודה
תודה
בשמחהנחשון מהרחברון
תודהמנגואית
'מחרים רבנים'אילתי
זה חסר משמעות שמישהו קטן מחרים מישהו גדול.
לא מתחבר לרב טאו, לא במה שהוא אמר אבל לא מתיימר להכניס את עצמי בין הגדולים שמדובר עליהם פה (הרבנים טאו ואליהו)
קצת ענווה בתקופה הזו לא תזיק לאף אחד.
לא מתחבר לרב טאו, לא במה שהוא אמר אבל לא מתיימר להכניס את עצמי בין הגדולים שמדובר עליהם פה (הרבנים טאו ואליהו)
קצת ענווה בתקופה הזו לא תזיק לאף אחד.
חוצפעעע! מי קובע מי רב גדול ומי רב קטן?? יש לך גדולומטר?הָיוֹ הָיָה
אני מאוד אהבתי הספרים שלו למבוגרים וילדיםתאיר בן דוד
(חוץ מהסיפורים המפחידים) ובעיקר את התוכניות רדיו שלו שעדיין חסרות לי מאוד..
ברור שהמעשים שלו נוראיים אבל מי שקצת הכיר אותו ואת החברה החרדית כנראה יסכים איתי שהוא האדם היחיד שכבר לפני 30 שנה העלה בחברה את המודעות לפגיעות מיניות.
קצת מצחיק לאמר אבל לדעתי היחיד שהביא לכך שהפרשה התפוצצה בסוף זה ולדר עצמו שהעלה את המודעות לנושא והעביר אין סוף הרצאות על הלב הוא לא מחסן וכמה סוד יכול להיות מסוכן.
ולדר עבר על עבירות קשות והרס את חייהם של משפחות ואנשים רבים אבל זה לא אומר שהבן אדם היה גוש של רוע שרק מחפש בכל מעשיו איפה לפגוע באחרים.
יצר העריות הוא יצר חזק, לצערינו וגם לצערו הוא לא הצליח להתגבר על ייצרו.
עצוב שולדר לא שלט בייצרו.
עצוב שלא קיבל דרך תשובה ובחר לסיים ככה את הפרשה.
אבל זה שנחשף אצלו צד של רוע לא מבטל את הטוב!
אני מאמינה שולדר כתב את ספריו מתוך מטרה אמיתית וטובה לעזור לילדים ומבוגרים.
אולי אפילו זעקה של אדם שמבקש שיצילו אותו מעצמו ורצון כנה לעזור לאחרים שלא יפלו בבורות בהם נפל.
אישית זרקתי את כל הספרים שהיו לי שלו כדי שלא לחנך את הילדים לכך שאני מוכנה להכיל פגיעות מיניות, פגיעה היא קו אדום ואסור לשתוק עליה!
לדעתי להשאיר את הספרים זה להעביר מסר שהסטייה לגיטימית, ילד שיגדל על ספרים של פדופיל לא ירוץ ככל הנראה לספר להוריו אם חלילה יפגע כי ישתרש אצלו שהוריו מוכנים להעריך ולהכיל אדם שפוגע.
אבל חשוב לי לאמר, אני זורקת את הספרים בצער, כואב לי שספרים טובים עם עצות בריאות שיכולים לחנך את הילדים למידות טובות ולהתמודדות עם מצבים מורכבים צריכים למצוא את מקומם בפח.
ברור שהמעשים שלו נוראיים אבל מי שקצת הכיר אותו ואת החברה החרדית כנראה יסכים איתי שהוא האדם היחיד שכבר לפני 30 שנה העלה בחברה את המודעות לפגיעות מיניות.
קצת מצחיק לאמר אבל לדעתי היחיד שהביא לכך שהפרשה התפוצצה בסוף זה ולדר עצמו שהעלה את המודעות לנושא והעביר אין סוף הרצאות על הלב הוא לא מחסן וכמה סוד יכול להיות מסוכן.
ולדר עבר על עבירות קשות והרס את חייהם של משפחות ואנשים רבים אבל זה לא אומר שהבן אדם היה גוש של רוע שרק מחפש בכל מעשיו איפה לפגוע באחרים.
יצר העריות הוא יצר חזק, לצערינו וגם לצערו הוא לא הצליח להתגבר על ייצרו.
עצוב שולדר לא שלט בייצרו.
עצוב שלא קיבל דרך תשובה ובחר לסיים ככה את הפרשה.
אבל זה שנחשף אצלו צד של רוע לא מבטל את הטוב!
אני מאמינה שולדר כתב את ספריו מתוך מטרה אמיתית וטובה לעזור לילדים ומבוגרים.
אולי אפילו זעקה של אדם שמבקש שיצילו אותו מעצמו ורצון כנה לעזור לאחרים שלא יפלו בבורות בהם נפל.
אישית זרקתי את כל הספרים שהיו לי שלו כדי שלא לחנך את הילדים לכך שאני מוכנה להכיל פגיעות מיניות, פגיעה היא קו אדום ואסור לשתוק עליה!
לדעתי להשאיר את הספרים זה להעביר מסר שהסטייה לגיטימית, ילד שיגדל על ספרים של פדופיל לא ירוץ ככל הנראה לספר להוריו אם חלילה יפגע כי ישתרש אצלו שהוריו מוכנים להעריך ולהכיל אדם שפוגע.
אבל חשוב לי לאמר, אני זורקת את הספרים בצער, כואב לי שספרים טובים עם עצות בריאות שיכולים לחנך את הילדים למידות טובות ולהתמודדות עם מצבים מורכבים צריכים למצוא את מקומם בפח.
הודעה חכמה ומדוייקת.הָיוֹ הָיָה
אני תוהה לפעמיםמופאסה
מה יוצא לאנשים לדון בדברים מיותרים שבטוח יביאו אותם ללשון הרע...
לא מבין
לא מבין
מממממשמעת עצמית
מה שגורם לאנשים לעשות דברים רעים בכללי:
שיעמום 🤷♀️
שיעמום 🤷♀️
אולי הם חושבים שזה לא מיותר....הָיוֹ הָיָהאחרונה
לא יודעת מה לעשות 😕מיס
אני קוראת כאן לפעמים אבל מעולם לא כתבתי כאן קודם לכן.
אנחנו זוג צעיר עם כמה ילדים קטנים ומתוקים. אוהבת מאוד את בעלי ורוצה להאמין שגם בעלי אוהב אותי. הוא איש מקסים וטוב לב, מצחיק, חכם ואחראי. אבא מדהים. יש לנו גם השקפות דומות על החיים.
כל זה נפלא ואני באמת מרגישה ברת מזל להיות נשואה לו, אבל יש משהו מהותי שחסר לי נורא שם, שגורם לי לצער רב. החלק הפיזי במערכת יחסים ביננו בשנים האחרונות כמעט ולא קיים. בעבר, לפני שהגיעו הילדים, היה לו חשק רב והרגשתי שהוא נהנה בחברתי (וזה כמובן היה הדדי). אבל מאז שנולדו הילדים, אני מרגישה שהוא איבד את החשק. 😕 לפעמים הוא מנסה, כי הוא יודע כמה זה חסר לי, אבל זה כמעט אף פעם לא ביוזמתו ותמיד מרגיש לי שהוא עושה את זה כדי לא לצער אותי ושהוא לא באמת רוצה להיות שם. היו לנו שיחות ארוכות על כך והוא יודע איך אני מרגישה, והוא באמת רוצה לשמח אותי אבל בפועל, המצב נשאר אותו הדבר. אין לו חשק או שאולי אני כבר לא מושכת אותו יותר. יכולה לעבור גם חצי שנה מבלי שיקרה ביננו משהו ונדמה שזה לא מפריע לו בכלל. זה גם לא כל כך מעניין אותו מתי אני צריכה לטבול, וכל פעם כזאת גורמת לי למועקה נוראית. בשלב כלשהו הפסקתי לטבול לגמרי, כי הוא ממילא לא שואל, וממילא לא יקרה שום דבר.
גם אין שום יוזמה מצידו לשום מגע, אפילו כזה שאיננו מיני, כמו חיבוק או נשיקה. הוא יזרום אם אני אזום, אבל זה אף פעם לא יגיע ממנו. ואת האמת, זה די מתיש אותי ושובר אותי כל פעם מחדש. אני מרגישה לא מושכת, לא אהובה. כמו איזה פרח נבול. זה מדכא אותי נורא. זה גם הופך אותי לקצרה ועצבנית וזה עוד יותר מעכיר את האווירה. אני בוכה מזה כמעט כל יום. במשך שנים. יש עליות ומורדות אבל בעיקר מורדות. התקופות הקשות הן בעיקר בהריונות ולאחר מכן בזמן ההנקה. הוא אומר שזה גורם לי לחוסר חשק. וגם שהוא פשוט עייף כל הזמן. הוא באמת עובד נורא קשה, אבל, כל המצב הזה מתסכל אותי ממש.
אני מרגישה שאנחנו רוב הזמן יותר כמו שותפים לדירה שגם מגדלים ילדים. הגעתי ממשפחה שההורים במערכת יחסים חמה ואוהבת. הוא הגיע ממשפחה שאני אוהבת מאוד אבל ההורים שלו לא ממש מתפקדים כזוג ורוב הזמן זה מרגיש שהם בקושי סובלים אחד את השני. לפעמים אני תוהה אם הוא בקושי סובל גם אות ואם זה העתיד שצפוי לנו.
לאחרונה אני מבינה שזה פשוט לא הולך להשתפר וזה גורם לי לצער נוראי וסוג של אבל על מערכת היחסים שהיתה ביננו ושכנראה לא תחזור יותר. אני מדוכאת מזה נורא. לא יודעת מה לעשות ואיך אני אשרוד ככה לאורך זמן.
אני חושבת שלמרות שאני צריכה עוד להוריד קצת במשקל מאז הלידה האחרונה (שהיתה לפני חודשים ספורים) שאני בסך הכל נראית טוב וזה גם מה שאני שומעת מהסביבה, אבל זה כנראה לא מספיק ואני לא בטוחה אם המצב ישתפר גם אחרי שאחזור לעצמי, כי זה לא ממש קרה גם בעבר.
הוא באמת משתדל והוא טוב אליי, אבל נראה שהוא מעדיף להדחיק את המצב הנוכחי מאשר לטפל בו. וככה יום ועוד יום עוברים להם ואני בעיקר אוכלת את עצמי מבפנים. כל מצב הזה מכאיב לי מאוד ואני לא רואה איך זה הולך להשתפר בהמשך או איך יוצאים מזה.
הוא לא מאמין בטיפול, אני כן חושבת שזה יכול לעזור אבל אין לנו כסף או זמן לזה כרגע. 😕
אנחנו זוג צעיר עם כמה ילדים קטנים ומתוקים. אוהבת מאוד את בעלי ורוצה להאמין שגם בעלי אוהב אותי. הוא איש מקסים וטוב לב, מצחיק, חכם ואחראי. אבא מדהים. יש לנו גם השקפות דומות על החיים.
כל זה נפלא ואני באמת מרגישה ברת מזל להיות נשואה לו, אבל יש משהו מהותי שחסר לי נורא שם, שגורם לי לצער רב. החלק הפיזי במערכת יחסים ביננו בשנים האחרונות כמעט ולא קיים. בעבר, לפני שהגיעו הילדים, היה לו חשק רב והרגשתי שהוא נהנה בחברתי (וזה כמובן היה הדדי). אבל מאז שנולדו הילדים, אני מרגישה שהוא איבד את החשק. 😕 לפעמים הוא מנסה, כי הוא יודע כמה זה חסר לי, אבל זה כמעט אף פעם לא ביוזמתו ותמיד מרגיש לי שהוא עושה את זה כדי לא לצער אותי ושהוא לא באמת רוצה להיות שם. היו לנו שיחות ארוכות על כך והוא יודע איך אני מרגישה, והוא באמת רוצה לשמח אותי אבל בפועל, המצב נשאר אותו הדבר. אין לו חשק או שאולי אני כבר לא מושכת אותו יותר. יכולה לעבור גם חצי שנה מבלי שיקרה ביננו משהו ונדמה שזה לא מפריע לו בכלל. זה גם לא כל כך מעניין אותו מתי אני צריכה לטבול, וכל פעם כזאת גורמת לי למועקה נוראית. בשלב כלשהו הפסקתי לטבול לגמרי, כי הוא ממילא לא שואל, וממילא לא יקרה שום דבר.
גם אין שום יוזמה מצידו לשום מגע, אפילו כזה שאיננו מיני, כמו חיבוק או נשיקה. הוא יזרום אם אני אזום, אבל זה אף פעם לא יגיע ממנו. ואת האמת, זה די מתיש אותי ושובר אותי כל פעם מחדש. אני מרגישה לא מושכת, לא אהובה. כמו איזה פרח נבול. זה מדכא אותי נורא. זה גם הופך אותי לקצרה ועצבנית וזה עוד יותר מעכיר את האווירה. אני בוכה מזה כמעט כל יום. במשך שנים. יש עליות ומורדות אבל בעיקר מורדות. התקופות הקשות הן בעיקר בהריונות ולאחר מכן בזמן ההנקה. הוא אומר שזה גורם לי לחוסר חשק. וגם שהוא פשוט עייף כל הזמן. הוא באמת עובד נורא קשה, אבל, כל המצב הזה מתסכל אותי ממש.
אני מרגישה שאנחנו רוב הזמן יותר כמו שותפים לדירה שגם מגדלים ילדים. הגעתי ממשפחה שההורים במערכת יחסים חמה ואוהבת. הוא הגיע ממשפחה שאני אוהבת מאוד אבל ההורים שלו לא ממש מתפקדים כזוג ורוב הזמן זה מרגיש שהם בקושי סובלים אחד את השני. לפעמים אני תוהה אם הוא בקושי סובל גם אות ואם זה העתיד שצפוי לנו.
לאחרונה אני מבינה שזה פשוט לא הולך להשתפר וזה גורם לי לצער נוראי וסוג של אבל על מערכת היחסים שהיתה ביננו ושכנראה לא תחזור יותר. אני מדוכאת מזה נורא. לא יודעת מה לעשות ואיך אני אשרוד ככה לאורך זמן.
אני חושבת שלמרות שאני צריכה עוד להוריד קצת במשקל מאז הלידה האחרונה (שהיתה לפני חודשים ספורים) שאני בסך הכל נראית טוב וזה גם מה שאני שומעת מהסביבה, אבל זה כנראה לא מספיק ואני לא בטוחה אם המצב ישתפר גם אחרי שאחזור לעצמי, כי זה לא ממש קרה גם בעבר.
הוא באמת משתדל והוא טוב אליי, אבל נראה שהוא מעדיף להדחיק את המצב הנוכחי מאשר לטפל בו. וככה יום ועוד יום עוברים להם ואני בעיקר אוכלת את עצמי מבפנים. כל מצב הזה מכאיב לי מאוד ואני לא רואה איך זה הולך להשתפר בהמשך או איך יוצאים מזה.
הוא לא מאמין בטיפול, אני כן חושבת שזה יכול לעזור אבל אין לנו כסף או זמן לזה כרגע. 😕
אחותי זה יתן לך כוחותלקחת הכל בטוב
תתקשרי חינם אין כסף יש יועצות דקדושה כל ערב. 02-6515050 הם יתדרכו אותך. אל תשארי עם זה לבד.
שבתות וחגים אצל ההוריםנילי 34
אני יוצאת עם בחור בן 38, יוצאים כבר שנה..
בכל פעם שעולה נושא שבתות וחגים אצל המשפחה שלי, הוא מתחמק בכך שלא נח לו, והכי נח לו זה בבית הפרטי שלו ולא אצל אחרים, שבתות וחגים פחות זורם לו להתארח.. חשוב לציין שהמשפחה שלי מאד חמה ואוהבת..
דבר נוסף, שחשוב לציין שאני מאד קשורה ומחוברת למשפחה שלי..
אני חוששת שאחרי הנישואים זה ירחיק אותי מהמשפחה או שבכל פעם שארצה הוא לא יזרום..
אני מממש בספק אם להמשיך..
בכל פעם שעולה נושא שבתות וחגים אצל המשפחה שלי, הוא מתחמק בכך שלא נח לו, והכי נח לו זה בבית הפרטי שלו ולא אצל אחרים, שבתות וחגים פחות זורם לו להתארח.. חשוב לציין שהמשפחה שלי מאד חמה ואוהבת..
דבר נוסף, שחשוב לציין שאני מאד קשורה ומחוברת למשפחה שלי..
אני חוששת שאחרי הנישואים זה ירחיק אותי מהמשפחה או שבכל פעם שארצה הוא לא יזרום..
אני מממש בספק אם להמשיך..
תשאלי אותו מה יהיה אחר כך..אור123456
אני זוכרת שאותי מאד מאד הלחיץ ללכת למשפחה (הבאמת מקסימה) שלו.
אבל עד היום..נשואים מעל 20 שנה..שונאת לסוע שבתות מחוץ לבית וזה לא משנה איזה משפחה...יכול להיות שהוא טיפוס רגיש שצריך את המקום שלו כדי להרגיש נוח
אבל עד היום..נשואים מעל 20 שנה..שונאת לסוע שבתות מחוץ לבית וזה לא משנה איזה משפחה...יכול להיות שהוא טיפוס רגיש שצריך את המקום שלו כדי להרגיש נוח
ממליצה לבדוק את זה טובאם ל2
שלא יגיע למצב של ניתוק מהחברה שלך
תשאלי אותו מה יהיה אחר כך..אור123456
אני זוכרת שאותי מאד מאד הלחיץ ללכת למשפחה (הבאמת מקסימה) שלו.
אבל עד היום..נשואים מעל 20 שנה..שונאת לסוע שבתות מחוץ לבית וזה לא משנה איזה משפחה...יכול להיות שהוא טיפוס רגיש שצריך את המקום שלו כדי להרגיש נוח
אבל עד היום..נשואים מעל 20 שנה..שונאת לסוע שבתות מחוץ לבית וזה לא משנה איזה משפחה...יכול להיות שהוא טיפוס רגיש שצריך את המקום שלו כדי להרגיש נוח
מציעה לפתוח את זה מולו, בכנות ובישירותחדקרן
לשאול אותו איך הוא רואה את זה
האם בכלל לא?
מדי פעם אפשר?
אולי הוא הבין ממך שכל שבת את רוצה להיות אצל ההורים ןזה מרגיש לו "כבד" מדי?
ולספר מה את מרגישה - כמו שכתבת כאן, שחשוב לך, שהמשפחה שלך חמה ואוהבת, שאת נהנית לבלות במחיצתם ותרצי להמשיך בכך גם אחרי הנישואין.
תשמעי ותחושי איך הוא מגיב.
הגיוני בעיניי שבחור שלא התחתן עד גיל כזה ישמח מאוד לעשות שבתות בבית שלו, בקן המשפחתי שהוא בנה, אחרי שאולי במשך השנים לא היה לו את המקום הקבוע הזה והיה הרבה אצל ההורים / לבד / נע ונד בין חברים ומשפחה.
וזה בסדר שהצרכים והרצונות שלכם יהיו שונים, רק צריך לוודא שאתם יכולים לשוחח על הנושא בפתיחות ושיש נכונות (משני הצדדים) להתגמש מדי פעם לרצות של השני.
אם את מרגישה שהוא לא מוכן לדבר על זה גם כשאת מעלה את הנושא באופן ישיר, או שתחושת הבטן שלך לא טובה אחרי שיחה כזו, הייתי נזהרת...
חשוב גם לשים לב מה טיב הקשר שלכם אחרי פרק זמן ארוך כזה, את מרגישה פתיחות איתו? נוח לך איתו?
פגשתם כבר את המשפחות אחד של השניה?
בהצלחה ובבהירות בע"ה!
האם בכלל לא?
מדי פעם אפשר?
אולי הוא הבין ממך שכל שבת את רוצה להיות אצל ההורים ןזה מרגיש לו "כבד" מדי?
ולספר מה את מרגישה - כמו שכתבת כאן, שחשוב לך, שהמשפחה שלך חמה ואוהבת, שאת נהנית לבלות במחיצתם ותרצי להמשיך בכך גם אחרי הנישואין.
תשמעי ותחושי איך הוא מגיב.
הגיוני בעיניי שבחור שלא התחתן עד גיל כזה ישמח מאוד לעשות שבתות בבית שלו, בקן המשפחתי שהוא בנה, אחרי שאולי במשך השנים לא היה לו את המקום הקבוע הזה והיה הרבה אצל ההורים / לבד / נע ונד בין חברים ומשפחה.
וזה בסדר שהצרכים והרצונות שלכם יהיו שונים, רק צריך לוודא שאתם יכולים לשוחח על הנושא בפתיחות ושיש נכונות (משני הצדדים) להתגמש מדי פעם לרצות של השני.
אם את מרגישה שהוא לא מוכן לדבר על זה גם כשאת מעלה את הנושא באופן ישיר, או שתחושת הבטן שלך לא טובה אחרי שיחה כזו, הייתי נזהרת...
חשוב גם לשים לב מה טיב הקשר שלכם אחרי פרק זמן ארוך כזה, את מרגישה פתיחות איתו? נוח לך איתו?
פגשתם כבר את המשפחות אחד של השניה?
בהצלחה ובבהירות בע"ה!
שאלה...שם פשוט
למה בגיל 38 יוצאים שנה?
שאלה לא פשוטהפרצוף כרית
במחשבה ראשונה היתי אומרת לך שתסתכלי רק על הבחור, כשתתחתני תחיי איתו ולא עם המשפחה
אבל מתוך החיים , רואים שדווקא יש צורך חשוב להיות בקשר עם המשפחה ועם החברות מקודם , החיים שלך בתור בנאדם לא נמחקו מהרגע שהתחתנת.... יש מצב שישתנה אחרי החתונה אבל לא בטוח.... יש לי חברה שבעלה כזה ואכן משעמם לה בשבתות שקשה לו ליסוע לצד שלה , אבל אולי אם תחליטי מראש שהוא שווה את זה? לא פשוט.. לא קל להחליט, רק תזכרי שבכל גבר יש חסרון, אז אם את יודעת מראש, אולי זה יותר קל!? תלוי כמה זה מפריע לך.... לא קל... אפשר אולי "למזער" את הנזק בכך שתפגשי עם המשפחה/חברות שלך בימי חול בלי בעלך, נגיד לגור קרוב למשפחה או לאחות או להורים וכו', וכך אולי קצת יצמצם לך את חוסר הקשר בשבתות ובחגים... מובן ממש הצורך להפגש עם החבר'ה בשבתות ובחגים, זה באמת הווי משפחתי נחמד וחשוב, בהצלחה רבה יקרה
חשש נכון. תבדקי היטבהעני ממעשאחרונה
הלוויא שליברמן יצליח בזה. הלוואי!!!!נחשון מהרחברון
עבר עריכה על ידי נחשון מהרחברון בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ב 16:56
https://www.themarker.com/misc/themarkersmartphoneapp/1.10498962
נכון. חד משמעית צריך את המסגרת הזאתנפשי תערוג
אבל אם לפני כמה שנים לא ידעו איך לאכול את זה שהמורים ישבתו ויהיו חודש בבית
היום זה כבר לא איום. כי חווינו כבר יותר זמן עם סגרים וכו'
היום זה כבר לא איום. כי חווינו כבר יותר זמן עם סגרים וכו'
מכירים דירות ארוח במצב טוב לייד מעייני הישועה?אור123456
חייבת לשבת
שמח לשתף אתכם בתגלית מתחום סינון האתרים בסדר גמור
Wizmage Image Hider
ממליץ לכולם להוריד את התוסף הזה - מטשטש תמונות מייד ואפשר לשלוט עליו בקלות מדהימה.
והתוצאה לשיפוטכם:
למה לטשטש אם אפשר חוסם פרסומות שמעלים אותן לחלוטין?יהודה224
כי יש אתרים שנלחמים חזרה וחוסמים + לא רק הפרסומות הן בעיהבסדר גמוראחרונה
מחשבה אחת שלא עוזבת אותי מאז המקרה עם חיים ולדר.יהודה224
איפה הפיתרון?
אני חושב שאנשים מגיעים למקום כזה זה לא מתחיל רק בזמן היותו אדם מוערך ונחשב אלא הרבה לפני.. כשהיה קטן כשהתבגר מינית.
בתור אחד שגדל בציבור החרדי. ומכיר טוב מאד את הציבור הדתי לאומי אני חושב שהכישלון הוא נמצא ביכולת לדבר את הקשיים והנפילות שלך.
אנחנו חיים בעולם שנפילות וכשלונות אינן לגיטימיים ואדם שנפל הופך באופן אוטומטי למוקצה מחמת מיאוס
ניקח את נקודת ההתחלה של כל פוגע בפעם הראשונה ההנחה הבסיסית שלי היא שיש לו מצפון וקושי על מה שעשה ואם היה מרגיש מספיק בנח הוא היה מתוודה איפה שהוא למישהו על זה שאולי היה מציע לו טיפול כל שהוא והיה עוזר לו לא ליפול בפעם הבאה ועושה לו סייגים כלשהם.
אבל המצפון נשאר לו תקוע בבטן ללא הפקת שום לקח עד הפגיעה הבאה וחוזר חלילה עד שעבר ושנה נעשית לו כהיתר...
מכאן הדרך חזרה כבר קשה וכמעט בלתי אפשרית והפגיעות ממשיכות וממשיכות
אולי הלקח הגדול שהייתי לוקח מזה
זה שאני הכי אתאמץ בעולם להיות החבר הכי טוב של ילדי לתת להם את ההבנה שאבא סופג הכל. ותמיד יש דרך חזרה, רק כדי שלא יגיעו למחוזות שכאלה
אני כותב בתור אחד שידע לשתף את אביו בהרבה נפילות בקדושה שהיו לי בגיל צעיר(לא ברמות האלו אבל כמו שציינתי זה מתחיל משם)
מקווה שיהיו הדברים לתועלת
אני חושב שאנשים מגיעים למקום כזה זה לא מתחיל רק בזמן היותו אדם מוערך ונחשב אלא הרבה לפני.. כשהיה קטן כשהתבגר מינית.
בתור אחד שגדל בציבור החרדי. ומכיר טוב מאד את הציבור הדתי לאומי אני חושב שהכישלון הוא נמצא ביכולת לדבר את הקשיים והנפילות שלך.
אנחנו חיים בעולם שנפילות וכשלונות אינן לגיטימיים ואדם שנפל הופך באופן אוטומטי למוקצה מחמת מיאוס
ניקח את נקודת ההתחלה של כל פוגע בפעם הראשונה ההנחה הבסיסית שלי היא שיש לו מצפון וקושי על מה שעשה ואם היה מרגיש מספיק בנח הוא היה מתוודה איפה שהוא למישהו על זה שאולי היה מציע לו טיפול כל שהוא והיה עוזר לו לא ליפול בפעם הבאה ועושה לו סייגים כלשהם.
אבל המצפון נשאר לו תקוע בבטן ללא הפקת שום לקח עד הפגיעה הבאה וחוזר חלילה עד שעבר ושנה נעשית לו כהיתר...
מכאן הדרך חזרה כבר קשה וכמעט בלתי אפשרית והפגיעות ממשיכות וממשיכות
אולי הלקח הגדול שהייתי לוקח מזה
זה שאני הכי אתאמץ בעולם להיות החבר הכי טוב של ילדי לתת להם את ההבנה שאבא סופג הכל. ותמיד יש דרך חזרה, רק כדי שלא יגיעו למחוזות שכאלה
אני כותב בתור אחד שידע לשתף את אביו בהרבה נפילות בקדושה שהיו לי בגיל צעיר(לא ברמות האלו אבל כמו שציינתי זה מתחיל משם)
מקווה שיהיו הדברים לתועלת
נכון מאוד...הָיוֹ הָיָה
ולא רק זה, יש הרבה פרמטרים שעוזרים בבירור, לדוגמה-
*האם ההתנהלות היא כמו כת? כולם חסידים של המנהיג?
*האם האדם מטפח חשיבות עצמית, לא במובן של סתם גאווה אלא של ''אני נעלה וקדוש'' כזה?
*האם מדובר באדם תלמיד חכם ''עם ראיות'' (יודע ש''ס, יודע לפסוק, מלמד ברצינות ''נגלה'', וכו') או ב''מקובל'', ''מלמד פנימיות'' ו''בעל אמונה''?
*האם ההתנהלות היא כמו כת? כולם חסידים של המנהיג?
*האם האדם מטפח חשיבות עצמית, לא במובן של סתם גאווה אלא של ''אני נעלה וקדוש'' כזה?
*האם מדובר באדם תלמיד חכם ''עם ראיות'' (יודע ש''ס, יודע לפסוק, מלמד ברצינות ''נגלה'', וכו') או ב''מקובל'', ''מלמד פנימיות'' ו''בעל אמונה''?
קראתי כאןבעבר שרשור על ניהול כספי וחסכונותאנייי88
מי יכול להקפיץ לי אותו?
או מי מבין בניהול חסכונות?
או מי מבין בניהול חסכונות?
שמעתי על השרשור הזה...פשוט אני..
קראתי מה שכתבתאנייי88
למי היית ממליץ לי לפנות לגבי חסכון חודשי.
כל חודש 250 שח לילד.
וחסכון עצמי של כ1000 שח בחודש.
יש לי כרגע בבנק ממה שחסכתי כבר לילדים ביםץן 10 אשח ל20 אשח.
ובחסכון העצמי 20 אשח.
יש קופות גמל להשקעה בהפקדות חודשיות?
בקרנות הלכתיות.
כל חודש 250 שח לילד.
וחסכון עצמי של כ1000 שח בחודש.
יש לי כרגע בבנק ממה שחסכתי כבר לילדים ביםץן 10 אשח ל20 אשח.
ובחסכון העצמי 20 אשח.
יש קופות גמל להשקעה בהפקדות חודשיות?
בקרנות הלכתיות.
יש אפשרות להפקדות חודשיות, זו לא בעיהפשוט אני..אחרונה
ואפשר גם להפקיד בהתחלה את כל מה שכבר יש לך כסכום חד פעמי