פורום נשואים טריים (עמוד 94)

יועצת זוגית, אישית מינית
רגישה, חכמה ומסורה
@נגמרו לי השמות

אבל אני לא יועצת מינית, אלא מדריכה לחיי אישות, ובמקרה המתואר - נדרשת כאן לענ"ד התמחות של איש מקצוע שהוא מטפל מיני / סקסולוג כיוון שהיא ציינה עניין עמוק יותר של משיכה וכד'

 

(שאר הדברים שכתבת נכונים ובכל מקרה שוב תודה רבה על המילים הטובות והמרגשות 🙏)

תוודאי שהוא באמת מוסמך ומקצועי, ולא רק מומלץ...
המלצות הם לא תמיד פקטור... כמו שרק הסמכה היא לא תמיד פקטור.
בעיקר אצל דתיים, לא כל מי שהוא מומלץ הוא מוכשר ומוסמך באמת, וזה גורם להרבה מאוד תסכול...

אם גם הסמכה וגם המלצות לא מספיקות ?

שצריך את שניהם.
לכי לפי המלצות ותוודאי שיש באמת הסמכה מקצועית.

אצל דתיים יש תופעה כזאת של התרגשות מטייטלים. ברגע שמישהו אומר שהוא מטפל והיו לו כמה הצלחות הוא הופך למטפל בפועל למרות שלא תמיד הוא באמת מוכשר לזה.
זה כולל רבנים וכו'.
לוודא שהוא יודע משהו באמת מהחיים שלו, שהוא מכיר כמה וכמה שיטות, ושהוא מוסמך באמת.
אנשים ממליצים מהנסיון האישי שלהם, ולפעמים הם מגדירים משהו כטוב כי זה היה מספיק עבורם ואולי גם כי הם לא הכירו משהו טוב ויעיל יותר.

אז חשוב לבדוק את שני הפרמטרים.
מומלץ ומוכשר באמת.

מקובל ללכת לפגישת נסיון, כלומר, אתם לא מתחתנים עם המטפל ברגע שהלכתם אליו. אתם מגיעים, משוחחים, רואים אם הוא מתאים לכם ואח"כ מתחילים תהליך. או אפילו מספר פגישות.
חשוב לדעת את זה כי לפעמים אנשים מתייאשים מהר מידי כי המטפל הספציפי הזה לא מדבר אליהם... אבל כשמגיעים מראש בידיעה שזה כמו דייט עד שמחליטים להתמסר, זה מאוד מקל על התהליך...

יכול להיות.

יותר נכון, הלוואי שזו היתה סטיגמה ולא היו קמים "מטפלים" בלי שום תעודה ותואר כמו חיים ולדר שר"י שאנשים וילדים נשלחו אליו בקצב מביך.
ולא חסרות לי דוגמאות נוספות.

בקיצור, לא צריך לקפוץ כל פעם שמדברים על דתיים. זה בסדר, אני באה משם, ויש לי ביקורת להעביר.
תקרא לזה סטיגמה, תקרא לזה ביקורת, העיקר תקרא

לדעתי בציבור שלנו זה עוד יותר נפוץ, רק שברור שלא כול החרדים רצים לכל אחד.

 

אנשים מנצלים אנשים, לומדים קורס של שעתיים ונהיים מטפלים

ואנשים מוכנים לשלם להם המון כסף על זה

אני נתקלתי לאחרונה במישהו שלמד קורס, ביקש 400 שקל לשעה

ומישהו אחר עם הרבה יותר נסיון ותארים וידע, ומקצועי ברמות, ביקש 250 לשעה

ואנשים משלמים

זה לא רק בציבור החרדי, לצערי זה נפוץ גם בציבור הדתי הכללי. אבל אין ספק שככל שהמגזר סגור יותר, הקרקע פוריה יותר לשרלטנות...

אין לגיטימציה לטפל ללא תעודה או תואר.
וצריך לאכוף את זה.

לא הופכים גבר לא מושך (בעייני המתבוננת) לגבר מושך.

 

אמנם סביר להניח שחוסר המשיכה יושב על דברים אחרים, ואז טיפול זוגי איכותי בהחלט יוכל לעזור. אבל זה לא שאפשר לטפל באופן ישיר בחוסר המשיכה.

 

בהצלחה!

המשיכה, זאת סוג של תקשורת. אבל זאת לא תקשורת רגילה אלא סוג של שדר אנרגטי. רואים במציאות שיש אנשים שממגנטים אנשים ויש כאלה שפחות. למראה החיצוני יש אולי את הפונקציה המינימלית ביותר בתוך השדר הזה.
אני חושב שאפשר לגלות הרבה דברים למהות הקשר הזה ק''כ בטיפול אישי פשוט (ע''י דיבור)
3 ילדים ב 5 שנים זאת כבר סיבה לא רעה.
האם יש לכם בכלל פנאי לאינטימיות?
איזה שדר זוגי יש ביניכם? האם יש בטחון בקשר? האם יש כנות ונוחות בקשר? (כבר כתבת בין השורות שאין)

הגבתי להודעה של פשוט אני בגלל שהוא עורר את הנקודה של המשיכה. כמובן הדברים מופנים לפותחת.

אני חושב שאם תעברו תהליך זוגי תצמחו מאוד מאוד.

וחיי האישות עצמם - כדאי כן ללכת לאיש מקצוע שמתמחה דווקא בזה (בנוסף, לא במקום, או מישהו שהוא גם וגם מלכתחילה )

 

אבל ישר כוח על הבהרת הנקודה החשובה!

אכן, פעמים רבות המקום הרגשי 

או המקום הזוגי משפיעים מאוד מאוד וראוי לוודא שגם שם מגיעים לשלמות והרמוניה

יש את טלי רוזנבאום

אפשר למצוא אותה בגוגל

אני אישית מאוד ממליץ עליה וחושב שהיא מקצועית 

לאנשי מקצוע בתחום הטיפול המיני / סקסולוגיה

 

או למרכז יה"ל ולבקש הפניות כנ"ל

 

 

אם לא מפריע לך גבר, יש את אלישע אזר שהוא מטפל מיני מוסמך וטוב מאוד.

 

אם אישה - נסי לחפש מישהי שמומחית בטיפול מיני דווקא, שתוכל לעבוד איתך על עניין המשיכה עצמה שהזכרת

(מאמינה שלמרכז יה"ל ולמכון פוע"ה יש שמות)

 

הטלפון של קו היועצות של פוע"ה:

02-651-50-50

מענה נשי כל יום בין 20:00-22:00

 

או שאפשר להתקשר בבוקר ולבקש מהרבנים המשיבים שמות  להמלצות, הם מכירים בכל הארץ בעלי מקצוע...

 

 

ב"הצלחה רבה רבה וב"ה שתראו ברכה בעמלכם 🌹

יהונתן ויסכה שומר.

מנסיון שלי, לגברים יותר קל ללכת ליעוץ אצל גבר.
הייתרון בללכת לזוג זה שכשצריך אפשר שהאשה תדבר עם האשה והגבר עם הגבר.
הם עושים גם פגישות כזוג עם זוגות.

איך הקשר הרגשי ביניכם?
כשאישה לא נמשכת לבעלה זה הרבה פעמים קשור
לקשר הרגשי, לאינטימיות הרגשית ביניהם.

לחויה של האישה ליד בעלה.

כשאישה מרגישה אהובה, מוערכת ושווה לצידו, היא לרוב תרגיש גם נחשקת וחושקת.

וכשזה לא המצב כדאי להתחיל לבדוק את השורש.


(כמובן שיש גם הורמונים שמגבירים תחושות לטוב ולמוטב, את כותבת כאן שזה נראה לך מעבר...)

יש נשים שגלולות למניעת הריון, או IUD עם הורמונים - משבש להן את הליבידו.

 

אם את משתמשת - זה הדבר הראשון לבדוק.

אנחנו עברנו תקופה מאד קשה וכשהפסיקו ההורמונים - המצב מאד השתפר.

אם זה המצב - אז טיפול זוגי עלול שלא להועיל.

 

כמדומני שדפנה מאיר הי"ד כתבה על זה והמליצה על אמצעים אחרים (או שזה נכתב בספר עליה).

 

 

הגלולה המרה:

הגלולה המרה - לזכרה של דפנה מאיר | ערוץ ７

( IUD גורם לאותן תופעות )

 

וראי גם כאן במספר 22:

34 מיתוסים נפוצים בנושא פוריות, נשיות, בריאות ומיניות - מגזין גלויה

 

22. הגלולות מפחיתות את החשק המיני:

נכון. יש נשים שאינן יודעות עם מה להשוות, משום שמעולם לא עסקו במין מכל סוג עד לרגע בו החלו ליטול גלולות.

 

 

 

אני עם התקן .. אבל תודה !

יש התקנים ללא הורמונים - אבל למיטב הבנתי רובם עם הורמונים.

זה מה שהתכוונתי כשכתבתי IUD.

לאשתי היה כמה שנים ולדעתי זה מאד הזיק.

לכל הפחות שווה בדיקה

 

 

הרופאים לא ממליצים ישירות על התקן נחושת בלי הורמונים וגם כשאת מבקשת מנסים לשכנע שלא.
אני אישית הסתדרתי איתו מעולה.
יש המדווחות דימום יותר חזק.
כדאי מאוד להתייעץ עם מכון פועה האם זה יכול להתאים לך.

אומרים שאתה מתוחכם ויש לך אינטליגנציה רגשית וזה פשוט משי מדי עבור הקבוצה

אט שמי ששולח הודעה פעם אחת ואז נעלב הוא לא מספיק כבר

או שהמנהלים קצת עמוסים
כן כן גם זה יכול להיות פשוט תשלח להם שוב הודעה ותזכיר להם שהיא לא הראשונה

בהצלחה גבר

סתם בדיחה שהשורה התחתונה שלה היא שיפנה שוב להנהלה ולא יחשוב שיש התעלמות מכוונת

חוק פו...

ומי ששאלתי גם לא ידע.
מבירור עלה שזה היה מפעל שהעתיק את מושבו כנראה לאיזור ראש העין, והם עשו מכירת חיסול על הספריות לקראת המעבר.

מניחה שזה כבר לא רלוונטי להיום
אין לי עוד פרטים מעבר לזה איפה מקומו הנוכחי של המפעל...


אפשר לחפש תצוגות יפות ולקנות ביותר זול .

או בכל מיני מכירות בציבור החרדי

בלי קשר לימי מחלה.
ויליאם את מקבלת תשלום מלא.

אם את חשה בטוב,חבל לבזבז את הימים האלה,לא?!

תמיד עדיף לשמור לשעת אמת (שלא נזדקק).

בלי קשר שלנסיך ויליאם אין בכלל טרדות בנושא הכספי

מה יהיה?!

שלא תדעי כמה פאדיחות היו לי בגללו

כל זה לא סותר שלנסיך ויליאם באמת אין דאגות כאלה

כי בסיום יחסי העבודה עם המעסיק הוא צריך לשלם את כל יתרת ימי החופשה שלא נוצלו, ואילו ימי המחלה שלא נוצלו נעלמים בפח האשפה של ההיסטוריה.

וגם אז, זה לא המרה של אחד לאחד כמו ימי חופשה

מה ההשלכות של היעדרות שלך, לפעמים זה נזק גדול למקום בו את עובדת ולפעמים לא

טויוטה קורולה 2008, זולה בגלל הגיר)רובוטי, מי שיודע לסוע על ידני, יהנה(

תודה!

אנחנו מכניסים 3 כסאות תינוק עגלה (בייביגוגר) ומזוודה. ועוד כהנה וכהנה דברים. כמובן הכל תלוי בגודל העגלה ובגודל הכיסאות. ולכן לפני שקונים את הכיסאות כדאי לנסות האם הם נכנסים יחד ברכב.

רכב אמין?
או שכל היום רואה מוסך?

לא רואה הרבה מוסך. לנו יש דגם ישן יחסית. אבל יש הרבה בשוק אז המחיר לא מאוד גבוה.

לא זוכרת איזו שנה, יכולה לבדוק לך

חפשו משפחתית יפנית/קוראיני בת 15 שנה בערך
פחות חשוב איזה דגם. יותר חשוב איך הוא טופל

בין אם זה בגלל שהרכב ייכנס כל חודש למוסך, ובין אם בגלל שיש לו מערכות בטיחות מאוד מיושנות.

אבל אנחנו צריכים את הרכב לתקופה של כחצי שנה, אז לא רוצים להשקיע הרבה.

כנראה שלא נסיעות יומיומיות, אבל כן נסיעות ארוכות מידי פעם

יאפשר לרכוש רכב במצב טוב יותר שבסבירות טובה יעלה פחות בחישוב הסופי.

[

כמו כן, אם אתם לא מבינים בתחום תבקשו מחבר / בעל מקצוע (יש אנשים שעובדים בתיווך רכבים) שיעזור לכם, ברכב הראשון עלולים ליפול למוקשים בקלות.

 

דבר אחרון, ממליץ מאוד לחפש רכב שמתוחזק טוב (לדרוש מסמכים) ושנסע עד 150,000 קמ.

 

בג’אז נוח וגדול מאוד.
אנחנו מרוצים מאוד

הוא אוטו חד פעמי
אז תקנו מה שיש עם לוודא שאמור להחזיק מעמד x קילומטר
גם אם יילך משהו מדי גדול, תמכרו לברזל ותקנו שוב
זו דעתי
אפשרות נוספת, לשכור

בין 3500-4500 לחודש

סהכ אחלה, המחירון שלו כמו שכתבת, אנחנו קנינו בפחות..
יש לו כמה חסרונות אבל הוא סהכ מרווח ואחלה ובתקציב הזה הוא לגמרי רכב מתאים בקטגוריה

עוד רכב שישמצב שיתאים לך- דייהטסו סיריון. הוא סופר מיני אז נראה קטן אבל תכלס הוא סופר מרווח, להורים שלי היה אותו וקורולה, והמושב מאחורה של הסריון מרווח יותר מהקורולה. בבגז שלו בהחלט נכנסות מזוודה גדולה ועגלה, נראה לי לא הרבה יותר מזה(לעומת זאת לקורולה יש בגז ענק)

עוד אופציה אם באמת מדובר לתקופה קצרה, שווה לשקול רנו מגאן. הוא לא סופר אמין אבל אם בודקים אותו במוסך טוב, הוא אחד הרכבים הכי מרווחים שיש, והוא גם ממש נוח לנהיגה.

הם יהנו ממנה הרבה יותר מאשר הסיריון (היא גם גדולה מהסיריון).

 

אז סריון משמעותית לוקחת פחות

אה ואימפרזה ממש נמוכה. אני נוהגת בה מלא והיא סהכ סבבה אבל זה כן דיי מציק

כשאני אומרת נמוך אני מדברת על *ממש* נמוך.

נבדוק את כל האפשרויות.

אחלה רכב ,גם חסכוני גם בגז גדול וגם בתקציב..בהצלחה!

אז ההסטריה של הקורונה לא מעניינת

אם אני זוכרת נכון יש צימר בשם "בלו גרין" או משהו כזה, זה במקום שנקרא מנות, אם תרצה יש לי מספר בפרטי

 

 

[עריכה: צריך לוודא שיש שם בית כנסת בסביבה, אני לא בטוחה שזוכרת נכון]

 

 

ויש עוד כמה, אבל אני חושבת שהתקציב יקר יותר

נראה שזה ממש עונה לרצונות שלנו

הייתם שם אישית? כי יש לי סיוטים ממקומות שנראים מדהים בתמונות ומאכזבים במציאות...

והוא פעיל יפה בשבת (ספרדי אולי?)

 

היינו שם לפני כמה שנים

והיה מצוין.
 

מקום מדהים, וגם עונה על הדרישות

אני ממש ממליצה על הצימרים בבית חורון זה נקרא כפר הנופש בית חורון, יש שם בריכה פרטית לכל צימר וגם ג'קוזי בתוך הצימר, נוף מדהים, בעל צימרים מקסים וקשוב, היישוב דתי ויש בו בית כנסת.

אנחנו היינו שם וממש נהננו, רק צריך לקחת בחשבון שזה בלי ארוחות.

וזה עלה לנו פחות מאלף ללילה.

קיצר ממש ממש מומלץ!

אם את רוצה מספר/ קישור לאתר  מוזמנת לפנות בפרטי.

פרטים אשמח לשלוח בפרטי יותר מאוחר

שבסך הכל רצתה בוקר שגרתי
וקיבלה בוקר על הפנים.

אל תאכלי את עצמך על הבוקר הזה. השתדלת. ניסית. אפילו התמודדת לבד בלי בעלך.
זה ממש ראוי להערכה, ואת ניסית לנהל את הסיטואציה לפי הכוחות שלך באותם רגעים.

מגיע לך רק טפיחה על השכם וחיבוק.

את אומרת שאתם לקראת הדרכת הורים. נהדר. יש תקווה לשינוי באופק.
גם הדרכת הורים לוקח לה זמן עד שמתרגלים מיומנויות חדשות,
אבל נשמע שאת ממש מלאת מוטיבציה לשנות,
ולכן אין ספק שהשינויים שיתבקשו ממך- יבוצעו..

בינתיים דווקא הייתי מפנקת... אותך!
שבי לך עם כוס קפה ועוגה,
תכתבי לך מה את מרגישה,
תכתבי דברים טובים שהצלחת בהם בסיטואציה הזו
ואיזה דבר אחד-שניים שנראה לך שתוכלי לעמוד בהם בפעם הבאה
ואולי גם תפילה לבורא עולם שיכוון אתכם לשמיים טובים
וזהו...

תודה

אין הורה שאין לו רגשות אשם, נקיפות מצפון, מחשבות ודאגות וגם כאב.
וברוך ה' שיש לצד זה גם נחת.

דווקא נראה לפי כל הנתונים שכתבת שפעלת ממש יפה. נפרדת ממנו עם כל כך הרבה רגש.

זה שאתם לקראת הדרכת הורים וגם טיפול לילד ייתן לכם רק עוד כלים להתמודדויות שישנם ועוד יהיו בעתיד רק לזכור שזה תהליך, שזו עבודה, אבל נשמע ממך שיש לך המון מוטיבציה ורצון להצליח בזה.
חשוב מאוד שתעברו את זה שניכם, את ובעלך יחד, תחזקו ותתמכו זה בזו ובעזרת ה ועם הרבה סייעתא דשמיא תראו ישועות והצלחות

הילד שלו ומתפרץ עליו.

הורה שאומר לך שהוא לא מאבד את זה לפעמים, או שהוא משקר, או שהוא רובוט.

להפך, הורה שלא מאבד את זה לפעמים, ישבת חשש גדול שמדובר על חוסר איכפתיות שנובעת לפעמים מדיכאון.

תרגישי טוב עם עצמך. עשית פעולה בדיעבדית של "בקרת נזקים". יש איתו. דיברת איתו. חיבקת אותו. נישקת אותו. מה יותר אימהי מזה? זאת אימהות במיטבה.

יעידו כל החברים הכי קרובים אלי כמה הילדים שלי הם כל החיים שלי. כמה אהבה יש לי אליהם. כמה אני משתדל לשחק איתם, לשבת איתם, להיות חבר שלהם, להצחיק אותם.
וגם אני מידי פעם מתעצבן עליהם. אז מה?

הכל טוב. את הורה מצויינת.

רגשות אשם תמיד יש ובדרך כלל לאמהות טובות. אצטט לך משפט ששמעתי: מאחורי כל ילד מהמם יש אמא מדהימה שבטוחה שדפקה לו את החיים.כולנו עושים טעויות כולנו לפעמים מאבדות את זה . קורה . תסלחי לעצמך ותשתדלי שלא יקרה שוב ואם קרה -קרה

את בדרך הנכונה
לא מתביישת, משתפת
לא מהססת, נרשמת לטיפול ולהדרכת הורים
לכל ההורים יש רגעים קשים, של חרטה ותסכול ואובדן עשתונות (כל אחד באופן שלו...)
את גיבורה שאת מחליטה לעשות מה שצריך כדי לשנות.
אפשר לשנות.
אפשר אחרת.
את לא נולדת אמא מושלמת, כמו כולנו,
והלמידה תתן לך כוח, סיפוק ושמחה.

את אמא מהממת. את אמא דואגת ואכפתית שרוצה רק טוב עבור הילדים שלה. זה מאוד מאוד ניכר.

זה נסיון לא פשוט, ויצאת משליטה וזה קורה וזה בסדר.

אני יכולה לנסות לעשות לך סדר עד שתגיעו לטיפול.

רוב רוב מה שקרה זה בגלל שיש לך רגשות אשם ביחס לקושי שלו בדחיית סיפוקים ואולי גם על זה שאת לא עושה את מה שהוא מבקש.
את מרגישה שם אשמה במקום להרגיש במקרים כאלה שיש לך כוחות לעמוד באחריות הזאת. כי אשמה נוגדת אחריות.

מה שקורה, בסיטואציה כזאת זו המשכה של "הילד מנהל אותי". (את לא היחידה, אנחנו בדור כזה שאנחנו מתנהלים לפי הילד ולא מנהלים אותו. וצריך לעבוד על זה)
ואז את מרגישה שאתם ראש בראש למרות שהוא קטנצ'יק.
למרות שאת הרבה יותר חזקה מזה.
את עונה לו כי את מרגישה חייבת לעצור את פרצי הזעם שלו. כי את חושבת ברגעים האלה שהכל בגללך.
אבל אם לא היית מרגישה אשמה, והיית זוכרת שאת המבוגר פה, היית מצליחה להיות אסרטיבית בסיטואציה.
לתת לו לזעום ולא להתרגש מזה בכלל... להגיד לו בקור רוח ובאסרטיביות "אני יודעת שאתה מאוד רוצה, אבל אי אפשר עכשיו חמוד"
וגם אם זועם, להמשיך ולהמשיך. ולהיות בטוחה שאת האמא והוא הילד.
לא להיפגע מה"חוצפה" שלו, אלא לזכור שאת מבוגרת אחראית, הוא מקבל ממך אהבה וגבולות, ואת לא מחפשת ממנו או מצפה שיתן לך אותה (אהבה).
הוא קטן קטן וילד טוב מאוד שצריך להרגיש שהוא לא מנהל את ההורים שלו.

כי אם ההורים שלו מתעררים ריגשית בגללו, מי יכול להגן עליו?
אז ודאי שכואב לו.
אבל את לא אשמה בכלל, את מנסה לתת את הכי טוב שאת יכולה.
עכשיו אולי תצליחי להוריד מעצמך את האשמה הזאת ויהיה לך כח להתנהל בסיטואציה כמו שהילד שלך (וגם את) באמת צריך.

את מדהימה שדיברת איתו אח"כ. עצם זה שאת מרגישה רגשות אשם זה מעיד על משהו חיובי, גם אם זה בכלל לא יעיל ומזיק. הקיום שלהם מעיד על רגישות לכך שלא הכל מדוייק.
שימי לב שאת לא משתמשת במילה "רבים"...
אתם לא באותה דרגה. הוא לא רב איתך. הוא קטנטן...
הוא ילד. והוא כתלמיד הבורח מבית ספרו... בוא מחפש ובודק גבולות.
ובגלל רגשות האשם שלך, האשמת קצת אותו.
הסברת לו כביכול למה היה לך קשה... כי אתה משתולל ומתחצף.
אבל הוא כילד צריך שגם כשהוא משתולל ומתחצף, להרגיש שזה לא מערער אותך ושאת אוהבת אותו.
כביכול בחוויה שלו האשמת אותו ב"אהבה על תנאי" וחוסר הגבולות שהוא קיבל, אז כאב לו.
כאב לו מה שהיה, ושעכשיו זה גם בגללו. הוא קטן, אולי הוא לא יודע להסביר את זה, אבל הוא חכם ולגמרי יודע להרגיש שהגבולות שלו לא חזקים.

אל תבכי אהובה,
כולנו כולנו טועים.
זה לא אומר עליך כלום.
זה רק אומר שצריך להפסיק להאשים את עצמנו כי זה לא עושה טוב בעולם.
ולזכור מי הילד ומה זה ילד ומה אנחנו בשבילו.
לא להתרגש מזה שהוא ילד. הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות
ברגע שאת תהי שלווה, הוא יבין שאי אפשר זה אי אפשר, לא משנה כמה הוא יצעק, ואולי בוא ילמד גם שההתנהגות הזאת לא יעילה.

אם הוא מגזים ואת ברגע של לחץ וזה משפיע גם על הילדעם האחרים, תמיד אפשר להגיד לו, *** אתה רוצה שנשים אותך בחדר עד שתרגע או שאתה יכול להרגע כאן ועכשיו?
אם לא נרגע, קחי אותו באסרטיביות לחדר אבל שירגיש שאת לא כועסת אלא אוהבת ומציבה גבולות ואחראית על הסיטואציה.

טוב מאוד שתלכו להנחיית הורים.
בינתיים נסי את מה שהצעתי לך.

בהצלחה.
אל תתנצלי יותר, תחבקי, תתחזקי ותציבי גבולות ברורים ורגועים...
❤

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

קודם כל את מתארת סיטואציות ממש קשות.
הרבה שנים של התמודדויות וראש בראש ועקשנויות בדיוק כשצריך ללכת לעבודה ועוד ועוד.

את מדהימה שעם כל זה הצלחת ליצור איתו שיח קרוב ואוהב, זה ממש לא מובן מאליו.

אז קודם כל אני מציעה לך להחליף את רגשות האשם הלא מקדמים, בהבנה שכואב לך.
כואב לך על הילד ועלייך ועל המצב וזה הכי טבעי שיש.
תני לעצמך להיות בכאב ובקושי. זה מתסכל, זה מייאש לעיתים, זה פשוט קשה.

את אמא מדהימה
ולא סתם
את האמא המדוייקת שהוא צריך
האמא שהנשמה שלו בחרה בשמים מכל הנשמות בעולם לפני שהיא ירדה לכאן

ואסיים בטיפ קטן;
פשוט לעזור לו לשיים ולתמלל רגשות.
הוא אומר שהוא רוצה עכשיו לתקן את השעון?
לא לדבר על כמה זה לא רלוונטי או להסביר לו.
אלא להכיל את החוייה שלו (רק אם יש לך יכולת רגשית לזה- אם לא תוותרי ותעשי את זה בזמנים שכן)

ותגידי לו;
אה, אתה ממש רוצה לתקן את השעון?
היית רוצה עכשיו להביא ולחזק אותו?

ואם מגיעים לשלב:
אתה מאוכזב שאי אפשר לעשות את זה עכשיו? זה מצער אותך?
תני לו לענות לך שכן, או לחילופין פשוט להרגיש שמבינים אותו.

זה אחד הדברים שהכי מרגיעים כל אדם בעולם, ההכרה הזאת.
גם אותך
גם אותי כנראה

ואחרי זה תגידי לו מה אפשר מבחינתך-
יהיה אפשר לעשות את זה כשנחזור, או מחר או ווטאבר.
כלומר זה לא אומר שאת מסכימה לזה עכשיו כשאין מצב.
זה אומר שאת שומעת את הרצון שלו, ומבינה אותו ונותנת לו מקום.

שיהיה לך בהצלחה רבה!

אינך רוצה להכנס לפרטים לגבי איך הגעתם למצב הזה, וטוב שכך, אתם בדרך למענה מקצועי.

כותבת כמה נקודות קטנות, אולי יעזרו לך, אולי לאחרות-
א. ילד שמתפרץ באגרסיביות (החל מביטוי זעם, להרביץ, לקלל, להתחצף. כל מה שהוא על רצף התוקפנות) הוא ילד שקשה לו להכיל "לא", קשה לו להרגיש אובדן ואבל של דבר שרצה.
הוא לא יכול להרגיש עצב.
אז הוא מנסה לשנות את המצב בכל דרך שעולה בראשו, בדרך כלל באגרסיביות, כדי לברוח מרגשות העצב שבאים יחד עם הגבול - המצב שבלתי ניתן לשנות.
ואיך כן מתמודדים עם מצב שלא ניתן לשנות? איך כן מתמודדים עם העצב שהמציאות מביאה?
קודם הייתי שואלת אותך, איך את מתמודדת, כי זה יכול ללמד אותך המון עליו.
בכל מקרה, הדרך הכי אפקטיבית להתמודד, היא... לבכות!
לבכות.
או, בגילאים מאוחרים יותר, לבטא עצב בדרכים שונות - בכתיבה, בציור, במוסיקה, בשיחה...
אבל ילדים צריכים לבכות כדי להצליח להכיל "לא".
ילד שלא מצליח להכיל "לא" הוא ילד שלא מספיק בוכה.
כי הבכי משחרר, משחרר את העצבות...
ואחרי הדמעות באה הקלה עמוקה, והראש פנוי לחשוב על קבלת המציאות ואולי דרכים להתמודד ולהמשיך הלאה

ב. התפקיד של ההורה בזמן הבכי הוא לאפשר, ולנחם.
לא לדחוק בו לסיים, לא להציע לו הצעות אחרות, לא להסיח את הדעת.
לתת לו לכאוב ולבכות כמה שהוא צריך.
גם בכי של כעס וחירפון הוא טוב. גם קיטורים. הם הדרך לבכי של כאב.
"אני רואה שהדמעות שלך תקועות, ואולי יש לך עצב בלב שרוצה לצאת, אני מרשה לך לבכות, אני פה איתך"...

ג. לילד שאנחנו יודעים שיש לו קושי להסתגל לשינוי, להסתגל למציאות שבה אומרים לו "לא", אנחנו... פשוט מפחיתים את כמות הגירויים שעלולים להיות מורכבים.
לא נכנסים לאתגר הזה ככל הניתן, עד שהילד יהיה יותר מסוגל.
בכלל זה פרסים, הפתעות, שיכולים להסעיר מבחינה רגשית. אנחנו מבינים שכל דבר מרגש או חדש יכול לדרוש פרק זמן הסתגלות, נעשה זאת בעיתוי מתאים שיש לנו פניות.
לא תמיד "הפתעה" היא דבר שילדים מגיבים לו בצורה טובה... לפעמים בדיוק להפך.

ד. יחס לאגרסיביות - ילד שנפשו מלאה בכעס ועוד לא בשל ויודע כיצד לתעל כעס לעשיה חיובית או ביטוי בדרך מעודנת (כמו כל ילד בגיל 6 ולפעמים גם 16) עדיף לתת לו דרך להוציא את האגרסיביות מאשר להחניק אותה בתוכו.
למה? כי אז עלולה להתפתח אגרסיביות כלפי עצמו (ענישה עצמית, כסיסת ציפורניים, ועד הפרעות אכילה וכיוצב').
אפשר להציע לו חלופה. במקום לנשוך ולהרביץ, לתת כיף חזק, להרביץ לכרית, לצעוק הכי חזק שאפשר, לרקוע ברגליים, לרקוד ריקוד חזק עם כל הגוף, לרוץ, לקפוץ, לנשוך משהו אחר. מה שמקובל עלייך.
את נותנת לו פתח לתעל את הדחף העוצמתי שהוא מרגיש, ומשדרת לו שאת איתו, ולא נבהלת מהעוצמות.
זה כבר מרגיע...

ה. באופן רחב יותר, הייתי משקיעה בקשר ביניכם,
יוזמת את הקשר והקרבה, מזמינה להיות איתי עוד
יוצרת סיטואציות שבהן אני ההורה המוביל והוא הילד (כמו למידת תחביב, טיול חדש)
יוצאת מהלופ של המאבק בבית
דווקא כשהחשק הוא לברוח, כי ההתמודדות היא מתישה מתישה... זה הזמן ליזום קרבה באופן אחר.
ילד שמרגיש שמבקשים את קרבתו, פחות יצטרך לדרוש קרבה, להאבק עליה, לרדוף... כל מה שיוצר תחושת התשה.
(ילד שלא מסתכל בעיניים, נמנע מהיבט אינטימי פשוט של קשר, הייתי מציעה להורה לחזר אחריו... שירגיש שהוא רצוי, מוזמן, לקשר ביננו)

ו. וההיבט הנוסף שצריך להתבונן בו, כמה התמודדויות יש לו כעת, בבית ובחוץ (לידה? קשיים חברתיים? קשיים לימודיים? לחצים משפחתיים שהוא חשוף אליהם?)
ולהתאים את ההתמודדויות ליכולת שלו להכיל כרגע.


אחרי הכל,
כ-ל הורה וכ-ל ילד חווה את הדברים באיזה שהיא רמה.
הילד שלך, לא מוותר לך, לא נותן לך לזרום עם האינסטינקט להאבק איתו ולנצח, כמו שאולי הרבה הורים אחרים מצליחים (או מרימים ידיים ומוותרים)
הוא מבקש ממך מסע אל הלב שלו
למצוא איך להבין אותו, להתחבר אליו, ולהניע אותו מבפנים
הוא מבקש ממך קשר עמוק ואיתן, ללכת אחריך מתוך אמון ורצון
יש לו בקשות גדולות, שמעוררות אותך ללמידה והתפתחות, בדרך אל הורות משמעותית יותר.
ואת, לא מוותרת, מתבוננת בכנות, עושה את הצעדים הלא פשוטים כמו פניה להדרכת הורים (כמה הורים מעיזים לעשות זאת?!?? אשרייך!)
יש לך עוצמות, רואים. מי שנופל רחוק, יכול גם להרים את עצמו גבוה. וב"ה את לא נפלת רחוק, את יודעת לעצור בזמן ולשנות כיוון.
בעז"ה כל מה שאתם עוברים עכשיו, תרגישו כמתנה שגרמה לכם להיבנות טוב יותר, בשלב מוקדם, כשעוד הכל אפשרי והכל פתוח, הכל יכול להשתנות ולהצליח...

כמה השקעה
כיף ממש לקרוא וללמוד

תודה לך

איזה עומק ואילו דברים נפלאים כתבת, תודה לך 🙏

את פשוט אישה מיוחדת

הייתי מוסיף בתור ילד מתוסכל
יש סיכוי (גדול) שהוא ילד מאוד רגיש (hsp).
מהכרות מאוד מעמיקה עם הנושא, הייתי ממליץ בחום לשלוח אותו שיעורי אומנות לחימה. זה ממש גיימצ'יינג'ר, דבר שיכול לשנות לו את החיים.
דבר שני, לעשות איזה שהיא פעילות גופנית עם סיבולת לב ריאה (ריצה, שחיה, אופניים) זה גורם לסילוק הפסולת הגופנית וגם אנרגטית (רגשית)
באופן כללי סוג הזה של פעילות קשה דווקא לאנשים רגישים אבל זה משחרר ברמה הזויה, מנסיון ..

את אמא טובה מאוד!

כל המתויגים למיניהם בשרשור הצחוקים לכבוד חודש אדר (שזה בעצם כל הפורום 😅) - נא להפציץ בצחוקים!
וכל המרבה הרי זה משובח!


מחכים לכם 🥳🥳🥳

אני תויגתי, אל תראו אותי ככה

כולם מתויגים בתיוג @כל השאר

מציגים את כל המכובדים שבקהל ובסוף מוסיפים גבירותיי ורבותיי 🤣

מה הקטע של ההוללות בחודש אדר.

אני רואה את זה אצל הילדים שלי גם, נראה לי הזוי כ''כ (טוב אני לא גדלתי באווירה כזאת)
מרבין בשמחה פנימית, כי קרה כאן נס גדול, התגלה כאן אור גדול אבל לא מדובר בצחוק וקשקושים של ריקים.

זו שמחה לכל דבר

 

מרבים בשמחה, כמובן גם פנימית אבל מתוך צחוק וחיוך ו"מילתא דבדיחותא" שמרחיבים את הלב ומשמחים (וכן ידוע שהאמורא רבה פתח את השיעור בדברים משמחים כדי לפתוח את לב תלמידיו

ועוד סיפורים על חשיבות הצחוק, השמחה, החיוך של יהודי, וכמה זו מעלה גדולה לגרום ליהודי לחייך )

 

בסוכות יש ציווי להיות שמח והיית אך שמח, כנראה שאפשר לשמוח בלי חיקויי רבנים, בלי נפצים ובלי קשקושים.
סתם ככה זה משהו שלא הצלחתי להתחבר לדתיים באווירת האדר ופורים (בלי קשר לפורום, זה רק הזכיר לי ..) באופן כללי אני בעד מאוד לחייך, לצחוק ולשמוח

(בגלל שהגבת בשרשור הזה חשבתי באמת שהתכוונת אליו ולבדיחות וכדומה בפורום אז שמחה שדייקת יותר והבהרת את כוונתך )

ומסכימה לגמרי שנפצים וכל הקשקושים כמו שכתבת, לא רק שלא מהווים שמחה, אלא הרבה פעמים ההיפך ממנה...

משנכנס אדר מרבים בשמחה.
מה זו שמחה ואיך היא התגלגלה להוללות שלצערנו אנו רואים אצל חלק בימינו אני לא יודע!
אבל עושה רושם שאתה כן יודע מה זו שמחה אמיתית!
תדליק את המנגל מופסה נבוא אליך סעודת פורים!

לעשות "רכבות" של חודש אדר ולהפוך את הכתה, ולעשות למורה תעלולים בראש חודש

מה עושים בלי זה? משעמם...

קראתי כבר פעם, אבל מבינים בעוד רבדים בכל פעם מחדש... זה עמוק ויפה! אשרייך!

מחזק
נותן כח
ובכלל, כתוב יפה מאוד

כולנו מציצים בנייד רק לשנייה. כולנו עוברים את המהירות המותרת רק ב-20 קמ"ש. כולנו עוקפים בעצבנות, מתחרים על הכביש, רוצים להגיע הביתה מהר ולעזאזל הבטיחות.

 

הלוואי שנצליח לתקן.

 

 

*סליחה על ההכללה, ברור שלא כולם נוהגים כך. מי שבאמת יודע שהוא לעולם לא מסתכל על הנייד בנהיגה - אשריו.

זה עברות שעלולות להיות מסכנות חיים!!

אישתי הכריחה אותי לעבור לאייפון ומאז אני לא נוגע בטלפון כמעט בנהיגה כח הכל סירי מטפלת לי

מה שאותי מרגיע בנסיעה מלחץ בית ומכל האנשים שחותכים אותי וכו׳ זה מוזיקה טובה במערכת סאונד טובה! אי אפשר לא לנהוג בגנטלמניות כששומעים מוצארט

טובות ב"ה!

הדר אריאל בת ה-17 נדרסה לעיני חברה בדרך לבילוי: "מוות מיותר של פרח צעיר"

רק לקרוא את הכותרת הספיק לי...

מזעזע ונוראי

😢

כל הכבוד!

למה לא מפרסמים?

חבל שהפסיקו.. חשוב מאוד!

את ממש צודקת לדעתי אין בזה משחקים

אנחנו חבורה כזאת מאוד מגובשת. גם שלושה בנים ובת.

אין בחברות שלנו מתח מיני. זה לא חלק מהדינמיקה שלנו.
קשה לחשוב על חברה טובה בקטע מיני.

אז אני פחות הייתי חושש.
אבל בלי קשר, את לא מגזימה. אני יכול להבין את החשש שלך. יש נטיה נשית כזאת לפחד מדברים כאלה. אני מבין את זה.

משהו קטן שצד לי את העין זה שהוא מרגיש שהוא "צריך לדאוג לה". חברים לא צריכים לדאוג כמו לבי דודים. זאת כבר דינמיקה ריגשית. זה משהו אחר.

בחברות שלנו, אז למשל כשקופץ למישהו מאיתנו איזו משרה טובה, אנחנו קודם כל נשלח לנו. אמא של מישהו נפטרה לא מזמן, אז באנו כולנו, עזרנו, תמכנו.

זה בסדר. אבל להרגיש שהוא צריך לדאוג לה כמו בת דודה שלו זה אולי קצת כבר משהו טיפ טיפה ריגשי.

Cubs יוצא מפקודת הסמים המסוכנים

מרגישה שאני לא השלמתי עם הבקשה שלי ממנו ועזרתי לי להבין את המצב, ממש תודה,

אם זה מפריע לך, תגידי לו. בנחת. בסבבה. לא בהתקפה.

אבל יש ציבורים יותר פתוחים , שאצלם זה "רק חברה" ואני לא אומרת שהם פושעים, אבל אני בדעה שלך - לא היתי רוצה גם שבעלי ינהג כך שיצא לערב נחמד כשאחד האנשים זה בחורה .. לא נראה טוב, לא מספיק צנוע ולא מכבד אותך

הדרישה שלך הגיונית לחלוטין, השאלה אם הוא מקשיב לך ? אם הוא מקשיב לך, מעולה

אם לא, צריך לחשוב מה לעשות.. לא יודעת..

הוא מבין אותי ומכבד, בהתחלה חשב שאני מגזימה ושזה עושה לו טוב לצאת איתם והם חשובים לו והבחורה לא מעניינת אותו, אבל אחרי שאמרתי לו שזה חוסם אותי ריגשית ואני לא מצליחה לאהוב אותו באמת הוא הבין שזה לא עושה לי טוב ומכבד, כרגע כבר פעמיים הם יצאו והוא חיפש כל פעם תירוץ אחר...ותמיד ביטל בדקה 90 כדי שלא יבטלו בגללו...
בקיצור הם נהיו חבורה כזו שכל אחד משמעותי בה וגם זה לא מפגשי חברה מטעם העבודה ,כולם שם כבר עזבו את העבודה אבל נשארו בקשר...
בטוחה שגם במגזר החילוני זה לא הכי נקי בתור גבר נשוי...
יש לי חברות חילוניות שממש מכבדות את הנושא הזה ולא יוצרות קשר עם גברים נשואים מעבר לעבודה....
אני בחורה הכי משחררת שיש ורק רוצה שייצא וייצבור חברים כי זה חשוב, ופה כבר היה נראה לי מוגזם וגם שביקשתי שיפסיק היה לי קשה להגביל אותו כי אני לא כזאת...
ושוב הזוגיות שלנו מושלמת אנחנו אוהבים אחד את השני ונותנים ספייס...ובאמת שלרגע לא חושדת בו שייבגוד...

אבל ממש ממש מחזק אותי שאני בסדר וזה לגיטימי...
תודה רבה רבה!!!
באמת שעברתי תקופה קשה ולא רציתי לשתף אף אחד כדי לא לפגוע בכבודו...

בפרט על המשפט האחרון שלא רצית לשתף כדי לא לפגוע בכבודו!

איזו אישה טובה את! העיקר שיש ביניכם שיתוף פעולה, שאת מבקשת והוא מכבד, אתם נשמעים זוג נהדר שמכבדים אחד את השני! 

ואם הוא מרגיש שהוא צריך לדאוג לה, זה רק מוכיח שהקשר בינהם לא תמים. דאגה זה רגש רומנטי של גבר אוהב.
(והכי סביר שהוא מתרץ את זה כדאגה כלפיה, בפועל הוא רוצה להרגיש המושיע שלה. קטע של גברים).

בכללי, חשוב שלא תהי אישה תמימה.
גברים מנצלים נשים תמימות.
כדאי מאוד להיות עם עיניים פקוחות. לכולן.
נשים חושבות שזה הופך אותן לקנאיות. זה לא. וגם אם כן, אז מה?
תכבדי את עצמך.

מותר לך לאפשר ולשחרר איפה שנראה לך, אבל לא מתוך תמימות וריצוי, אלא מתוך מקום שמבין את האופי של שניכם.

"מותר לך לאפשר ולשחרר איפה שנראה לך" עלול להישמע כאילו הבעל שבוי או משהו דומה.

 

בסך הכל, אני מבין לגמרי את החשש, ואין אפוטרופוס וכו'. וגם הדאגה המיוחדת לאותה הבחורה לא נראית משהו חיובי. ומילא, הרצון והבקשה שלא ילך מובנים.

 

אולם, אי אפשר להתעלם מכך שבחלק לא קטן בציבור יציאה כזו היא נורמה (לא דאגה מיוחדת לבחורה, אלא שיוצאים או עובדים בצורה מעורבת לצערנו) אז, במקרים כאלו, יש גם פגישות/הרמת כוסית/חופשה וכו' של חברה מעורבת. ועדיף וכדאי להימנע ככל הניתן, ואם מגיעים בכל זאת, ישים כל אחד גדר גבוהה לעצמו.

 

אבל, לא מתחבר כל כך לעניין שבן או בת הזוג אי זו שמאשרת/משחררת. זה מרגיש קצת חיצוני, מביא למלחמות, ולא נראה לי נכון.

עדיף לדבר, לספר על רגשות או פחדים ולהגיע להחלטה משותפת.

 

כך נראה לי.

זה ביחס לעצמה, רגשית, וממילא כנראה שזה גם יתבטא בפועל אבל זה פחות העניין שכיוונתי אליו.

אבל אם כבר דיברת, לגבי דברים שעומדים בין הברית שלהם, הזכות היא של שניהם להגיד את המילה שלהם.

לגבי מה שקורה בציבור זו בכלל לא טענה.
מי אמר שהיא שייכת ל"ציבור". וגם מי ששייך, מי אמר שהוא חייב לעמוד בכל הסטנדרטים של אותו ציבור ולהסכים עם זה?!
כל אחת בכל ציבור צריכה להיות עם עיניים פקוחות. נקודה.
זה ידוע שגברים בוגדים בנשים תמימות והיסטריות.
אז אני קוראת כאחות לנשים, אל תהי פראיירית, אבל תמצאי את האיזון, בשביל עצמך.
וגם אם הוא יגיד לך שאת מגבילה אותו, שיגיד.
שוב, תלוי במה. לכי עם האינטואיציה שלך ואל תתרגשי מזה שיגיד לך שאת "שובה" אותו.

הרי גם את אם תרצי להעלות למשל תמונה עם ביקיני, הוא יגיד לך על זה משהו, נכון?
אם תצאי לבלות עם גבר שדואג לך ומחמיא לך, גם כן... נכון?

בקיצור, תפסיקו עם הסיסמאות וההגדרות.
כל אחת תבדוק מה ואיפה מתאים לה לשחרר.
יש לה סיי. והיא צריכה להיות בטוחה בהרגשות שלה ולא להתבלבל ממילים מאשימות.

הצדק איתך ב-100%!!!

לא מוכנה שיהיו לבעלי שום חברות ושום ידידות. קולגות זה משהו אחר, וזה בתחום העבודה נטו.

 

אני סומכת עליו 100%. הבעיה שאני לא סומכת על הנשים.. וד"ל.

just to gain a little perspective

לא התכוונתי בכלל!

מה לא לסמוך על נשים?
דעתן קלה, הא?!?

שעד גיל 26 הייתי ''די לא דתי''
אני מאוד סקפטי לגבי המושג ידידות תמימה בין המינים.

אצלי זה לא עבד

לדעתי לא הגזמת, מה גם
אתם דתיים לא? אין לכם הלכה יא רבונו של עולם!

תכלס היה לי קשה מאוד לעמוד באותה סיטואציה. יפה שהצלחת להגיב ככה, אני אישית לא יודעת איך הייתי מגיבה, בטח לא באמפתיה כזאת.

לבעלי יש הרבה חברים, בלי עין הרע.. אבל אף אחד מהן לא מהמין השני.
לי אישית יש הרבה קולגות עבודה, אנחנו מסתדרים מצוין (חלק יותר חלק פחות), אבל אף אחד מהם לא 'חבר' שלי. אין לנו שום קשר מעבר לשעות העבודה. אומנם הקשר בתוך העבודה הוא מאוד מורגש ונוכח, יש בתוך הצוות קשר של משפחה, אחוות לוחמים כזאת, אבל אין לזה ביטוי מחוץ לכתלי העבודה.

ומשמח מאוד לקרוא על האהבה והערכה שיש לכם האחד לשנייה

אתם בהחלט יכולים להמשיך ולדון על הדברים יחד בצורה עמוקה וטובה כזו ולהגיע להבנות יותר ויותר עמוקות עם הזמן, עד שתרגישו שנגעתם בשורש של כל הדברים ושניכם מרגישים שלמים ושמחים.

ב"הצלחה רבה, וזכיתם🌷🤗

כל אחד מהזוית שלו

את כבר חיה את העולם הזה, מכירה ויודעת את המורכבות, מבינה בפועל כמה זה דורש השקעה תמידית.
אני מקווה עבור כל צעיר וצעירה שלפני החתונה שידעו את זה מהתחלה וישקיעו, כולל ללמוד על זה

זה אפעם לא כמו הדבר האמיתי בפועל.
המציאות והחיים מפגישים אותנו עם כ"כ הרבה סיטואציות ומצבים,שכמה שתתכונן לזה,זה אפעם לא יכין אותך באמת.

והמצבים האלה יכולים להגיע מכל כיוון, גם כזה שלא דמיינו שיקרה, ממש ככה

ואולי גם הם,אבל הרבה פחות...

וגם גמישות להבין שהמציאות משתנה, אנשים משתנים

 

הם לא היו רוצים להגיע לזוגיות ולהתחתן 🙃
ההתרגשות והציפייה הם חלק בלתי נפרד מהחוויה שלדעתי לפחות מאפשר חוסן נפשי מסוים שעוזר להתמודד עם השגרה של הנישואין לאחר מכן.
לא משנה כמה יגידו לאותם צעירים שנישואים זה עבודה קשה והרבה להעביר על המידות וכו וכו זה עובר לידם כי הם לא בשלב הזה בכלל ולא מבינים כמה בפועל זה מצריך. וכאמור, טוב שכך

כי באופן עקרוני אם זוכים ומצליחים לייצר זוגיות טובה, במבט על זה באמת חיים יותר טובים. זה באמת כמו חלום שמתגשם. זה באמת התגשמות של הציפיות הכי גבוהות וזה באמת מדהים.

רק שלפני הזוגיות חסר את המבט מקרוב של היומיום, של התחזוקה של הזוגיות, של הקונפליקטים וזה מה שנותן את התחושה שכתבת ש"חיים בסרט"

אז יש דמיונות שמתנפצים וצריך להתמודד עם זה ולגדול,
ויש דמיונות שמתגשמים הרבה מעבר למה שציפינו מראש...

איזו מדויקת ומדהימה את

חחח אנחנו צריכים לברוח מהפורום הזה אם אנחנו רוצים להתחתן🙈

ובהיריון ולידה לפני ההיריון

מזל שאין פורום גיל הזהב😁

שבתור נשואים הכל נראה אחרת.

תמיד החלום יותר גדול מהמציאות

ויש תחומים שבהם המציאות טובה מהחלום - 

כמו אישה שיש לה בעיה רפואית וחושבת שתתקשה ללדת ופתאום הפתעה יולדת/נכנסת להריון בקלות....

בחיים יש הפתעות - לטוב ולמוטב.. . צריך לקחת בחשבון שינויים ופשלות לא צפויות

 

או שלעתים אישה מפחדת שבעלה אחרי הנישואין יתנהג אליה בצורה מסוימת לא טובה, ובסוף היא מופתעת לטובה

בקיצור, אנחנו לא שולטים על החיים ומה שמשתנה בהם....

טוב לחלום, כדי להתרומם קצת מהקרקע ולהיות אופטימים...

ברור שקשה אבל כשמתנפץ ..

למצב בו היא חושבת לפני הנישואין שבעלה יתנהג אליה לא יפה אחרי הנישואין.

במצב כזה פשוט לא מתחתנים!!!

אין לי דוגמה טובה.... אבל נגיד בדברים קטנים

נניח שאת פוחדת שהוא יעיר לך שקמת מאוחר ואת מעכבת אותו - ואת מופתעת לטובה שהוא אומר לך - "תישני, בכיף!"

 

בדברים קטנים , לא התכוונתי חלילה להתנהגות באמת בלתי הולמת , אלא דברים קטנים פה ושם - שאת מגלה שהבנאדם יותר טוב /אדיב /מתחשב ממה שחשבת (או מהנורמה המקובלת), הבנת? או להסביר יותר ברור?

 

היא באמת משהו ששווה לחלום ולפנטז עליו. לא?

לא סותר את הקשיים של החיים, של היומיום...
גם בתור רווקים הם מסתמא חווים קשיים.
אבל כשיש בסיס של אהבה - זה נראה לי באמת עוגן ונקודת יציאה אחרת לחיים.

מיד מבינים שיש מורכבות בחיים וצריך הרבה עבודה כדי לתחזק אותה ולהיות מוכנים למשברים/קשיים

בגידול הילדים לפעמים מסתיר את המתיקות והאושר שהם מביאים.
גם הקושי לקום כל יום בבוקר והמחוייבות מסתירים לפעמים את השמחה והסיפוק מהעבודה.


אבל עדיין אני באמת חושבת שאהבה זה הדבר הכי כיף, קסום וממלא שיש!

כולנו צודקים.

אנחנו בשלבים שונים בחיים, ולשלב שלנו מתאים לפנטז ולחלום.

בעיקרון אם לא זה לא היה ככה, היה יותר סיכוי שהיינו מוותרים מראש כי זה מסובך ומורכב להתחתן.
ואת זה לא צריך לספר לכם


יכולה להיות בעיה אם לא מצליחים לתאם בין הציפיות למציאות.

ושם, יש הרבה אנשים שמנסים לעזור..

וחלומות מתנפצים זה דבר שבשגרה.
אפעם לא חלמת שהילד שלך יהיה ככה וככה?
שהלידה תלך בצורה מסוימת?
שתספיקי להכין שבת מושקעת וישאר לך מלא כוח?

לפעמים אתה יודע שהחלומות לא ריאליים, ולפעמים אתה ממשיך לדמיין שהם כן למרות שהם באמת לא.

אל תדאגי, בסוף יהיה טוב לכולם גם אם יהיה מורכב בדרך 🤗

שים לב לסעיף ג':

 

שלושה זכרונות מהשקעות מתקופת ישיבת ההסדר - ויש גם מוסר השכל - נשואים טריים

תמיד מסופר על איש עני שקיבל מהפריץ בדרך נס 100 רובל לחתונת ביתו.

"... וביום חמישי בבוקר תחת הדלת השבורה מעטפה לכבוד שבת קודש עם עשרה רובל...

יוסל'ה קמצן קדוש..."

אחרי שדיברו על הכלכלה ברוסיה בחדשות

 

ועוד מחשבה שעלתה לי - פוטין הוא גלגול של רספוטין. 

"זה בשביל דימיטרי!
דסבידניה!"

With rogue third world nations. HI RASPUTIN!

יש לנו חובה היסטורית לעזור להם אני מבקש.
כך אמר יהיר שר החוץ