פורום נשואים טריים (עמוד 93)

שתזכו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו

זאל דיך קודויש ברוך הוא בענטשן צווישן די איבעריקע פון ​​זיין פאלק ישראל, און ינוקא זאל אויפוואקסן צו זיין א חסיד, ירא שומיים, לומדן, גרויס אין דער תורה און אים געבן דעם טוי פון הימל און די שמנים פון דער ערד וקאָמפּאָנענט אינטערעס.

תרגום:
שהקדוש ברוך הוא יברך אתכם בתוך שאר עמו ישראל, ושהינוקא יגדל להיות חסיד, ירא שמים, למדן, גדול בתורה ויתן לו מטל השמיים ומשמני הארץ וריבית דריבית.

שתרוו רוב נחת ותזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים ✨

ולמעשים טובים...

 

ויישר כח שאתה מעדכן על דברים טובים.

 

 

שמעתי גם מהרצי"ה קוק זצ"ל, וגם מהרב מלובאוויטש זצ"ל, ש"הלינו" על כך שאנשים מספרים על הצרות - ושוכחים לפעמים לעדכן כשנושעו מהן..

אני מדברת על פעם בשבועיים שלוש.
טלפונים בערך פעם בשבוע.
שום עזרה פיזית או כלכלית ( אולי הפוך אנחנו להם וב"ה שיש..לא מלוננת)

מדברים איתם כל יום.
שבתות בערך פעם בחודש הולכים אליהם

משתפים בחוויות של הנכדים, ושלנו. מדי פעם שנחה עלינו הרוח עושים שיחות וידיאו. הם לא באים אלינו בכלל לשבת. אנחנו באים אליהם בערך פעם בחודשיים לפעמים פחות אפילו.
לעיתים רחוקות הם קופצים לחצי שעה אם הם בדרך לאינשהו שעוברת דרכינו.
לעיתים נדירות עוזרים פיזית בייביסיטר, בעיקר סביב עניינים רפואיים ששתינו צריכים להעדר מהבית להמון שעות, סביב לידה וכאלה. או סביב יציאות נדירות ממש לצימר זוגי.

פעם לא היה ככה, אבל עכשיו כן כי שתי האמהות אלמנות.
משתדלים לבקר פעם בשבוע, גג פעם בשבועיים.
בשנות הקורונה פחות התארחנו, גם יותר קשה עם משפחה גדולה. מעדיפה לארח ולא להתארח.
הנכדים משמחים אותן ונותנים להן הרבה נחת וכוח. ב''ה.

יש אברכים מהישיבה שגרים שם, ואכן משלמים יקר. גם הדירות של הישיבה הן תמורת דמי שכירות רגילים.

יש שגרים בשכונות סמוכות יותר זולות כמו גילה או תלפיות

יש בהר חומה כל מיני קומבינות, דירות מחולקים/חניות/ עליות גג. וזה יותר זול 2200 ומעלה

קשה מאוד למצוא שם מקום. וגם שמוצאים תתפלא לראות את הסגנון. הרבה יחידות דיור הם מאוד מוזרות. עם כניסות ממקומות לא נוחים או שהם כל כך קטנות שאפילו לא מכילות חדר שינה. אלא רק סלון שירותים ומטבחון. והם עדיין עולות 2300 ומעלה...

כמעט כל דבר היום דורש מחשב בין אם זה עבודות, מיילים, גישה לבנק, ביטוח לאומי, סתם פנאי וכיף..
בבהחלט את לא יכולה לכפות עליו דבר כזה..
זה יזיק לך לטווח הארוך ואו שהוא ילך מאחורי הגב או שזה יתפוצץ יום אחד.
הוא לא ילד קטן שתגידי לו מה לעשות וכמו שלא היית רוצה שיקבע לך מה לעשות בזמנך החופשי אל תקבעי לו..

את נקרעת בין שתי קצוות. והאמת שבעיניי שתיהן מעידות על מקום שצריך לקדם, המחשב בכלל לא העניין פה..

את כנראה סומכת על עצמך ועל העולם הרוחני שלך, שהוא יציב ומבוסס מספיק. לכן את פה. אז למה את חושבת שהוא לא? מאיפה הרצון לגונן ולשמור עליו. הוא אדם בוגר. את לא סומכת עליו שהוא אחראי, שגם בלי "השמירה" שלך הוא לא יפול? תדברו על זה.
(בלי קשר לזה שאני מסכימה איתך שבמחשב ובאינטרנט בכלל הרבה מקום לזהירות, אבל זה תפקיד של *שניכם* לבחון יחד את הסיכונים והיתרונות ולראות אם אתם רוצים מסננים ואיזה. )

ומהצד השני, האמירה של הוא אדם לעצמו ואין לי אפשרות להגיד לו מה לעשות..
כי אני מקווה שאת מבינה שהבחירה שלו הולכת לשנות לכם את הבית (לא יודעת אם יש לכם ילדים או לא, אבל לגדול בבית עם מחשב ברקע או בלי זה משמעותי מאוד עם ילדים..) אז בטח שיש לך אמירה, ההחלטה שלו לחלוטין משנה לך ולבית שלך! אז להגיד את תמיד יכולה, אפשר בצורה תוקפנית, ואפשר בצורה של win win - לחשוב ביחד מה טוב ונכון לכם.
חשוב לו מחשב? הוא רוצה לפרנס (שזה מהמם שהוא לוקח אחראיות, וקשה לי האמת לדמיין דרכים להתפרנס בלי מחשב), מצד שני את מפחדת על העולם הרוחני שלו ומזה שהוא יתדרדר- תשבו, תדברו על זה, תגידו מה חשוב לכם, ממה אתם חוששים ובטוחה שתמצאו ביחד פתרונות.

ואת הפרקטיקה- איזה סינון יש בבית, מה התפקיד של המחשב.

את כמובן לא יכולה להחליט לו, ותזרקי את הרצון "לשמור עליו" רוחנית כי זה לא תפקידך...
אבל בהחלט מחשב ואינטרנט בבית זה נושא חינוכי שראוי שיהיה על השולחן, וחשוב שתביעי את הרצון שלך לשמור על הבית שלכם באווירה רוחנית מתאימה לשאיפות שאיתם בניתם אותו

לא לשמור עליו. את יכולה להביע בפניו דאגה בעניין

אני חושבת שהגיוני לדרוש סינון מחמיר.
ובניגוד לדעות פה,
גם להביע דעתך על זמן שימוש והרס רוחניות נשמע לי לגיטימי מאוד,
זה הבית שלכם ואתם זוג שחי ביחד,
בטח אם היה אברך עד עכשיו היתה פה אמירה.
לא כל אחד לעצמו.

פה מתחילה הבעיה, לפחות לפי כל הרבנים שמתעסקים בזוגיות.
אולי תנסי את זה: תדאגי לצד שלך, ותגידי לו שלך קשה עם זה ואת חוששת לעצמך וכו', והוא ישמע אחרת כנראה

עריכה: הנחתי שהכתיבה פה חד פעמית. אם הכותבת משתמשת באופן קבוע באינטרנט ועוד במקומות לא צנועים כמו פורומים מעורבים, אז בכלל יש פה טול קורה וכו'

וזה שהכניס בניגוד לרצונך קודם כל זו בעיה. אבל זו בעיה נגררת. וזה שהעברת את זה בשתיקה, גם זו בעיה נגררת.

ומה הכוונה מתוך רצון לפרנס?
מפרנס או לא?
מה זה "רצון"?

זכותך לדרוש שלא יבזבז את הזמן בזמן שאת עובדת בחוץ או בבית (כשהפרנסה היא התפקיד שלו מלכתחילה). בלי מריבות, פשוט באסרטיביות. צא לעבוד או שאני לא עובדת, זו אחריות שלך.

לשמור עליו זו לא אחריותך.
זו אחריות שלו.
כשאת תקחי על זה אחריות, הוא ימרוד בך.
הוא לא רוצה בייבי סיטר.
כשהוא ידע שהוא ילד גדול וסומכים עליו, הוא יתנהג כמו ילד גדול.

הוא אדם בחירי בעל אחריות משלו.
ואם הוא לא יודע להתמודד, המקסימום שאת יכולה זה *לנסות* לעזור לו.
ואם הוא לא רוצה להתמודד, גם את אדם בחירי. תבחרי מה את עושה משם והלאה.
מה שבטוח, האחריות של השמירה היא של הגבר על עצמו בלבד.

זכותה לדרוש שלא יבזבז את הזמן וכו'? באיזה עולם אנחנו חיים?
אנשים הם עצמאיים, וצריך להתפשר. אין דבר כזה לדרוש מאדם כי אתה עושה. אתה יכול לצפות, לבקש ולהתעקש.

דרישות נשאיר למפקדים בצבא

פחות התחברתי למשפט הזה

אתה צריך לצאת לעבוד.
אישה מתחתנת על דעת זה שהגבר עומד בהתחייבויות שלו במיוחד אלה שהוא הבטיח.

הוא לא אמור לחיות על חשבונה ולבזבז את הזמן שלו ולשחק משחקים.
באיזה עולם אנחנו חיים שגברים מבטיחים קבל עם ועדה שהם יפרנסו וכו וחותמים על כתובה, ואז בשם "התורה" הם מפילים את הנטל עליה ומבזבזים את הזמן בהתחלה בתירוצים של לימוד תורה (גם מי שלומד תורה צריך לזכור שהיא מוסרת את הנפש והיא לא צריכה לעשות את זה עבורו מלכתחילה) ובהמשך זה הופך כבר למשחקי מחשב, או דברים גרועים יותר.

זכותה לדרוש. וחלאס עם ההתחסדות הזאת.

גם שרה דרשה. והיא לא היתה המפקדת של אברהם.
יש דברים שמותר ויש דברים שחובה לדרוש בהם.
ומי שרוצה להמשיך להתחסד, שיהיה לו בהצלחה, אבל שלא יבוא בטענות על שום השלכה שבאה בעקבות זה.

לעמידה בחובות שלה.
לא נשמע לי כמו זוגיות תקינה.

הבאת דוגמה גרועה. שרה דרשה, אברהם לא עשה, ה' ציווה, אברהם עשה. ודי בזה.

שרה דרשה ולא רק שהיא דרשה, הקב"ה ציווה אותו להקשיב לה! ולא כציווי משלו כל מה שאומרת לך שרה, שמע בקולה.

הקב"ה אפילו לא קרא לזה "דרישה", למרות שהיא ציוותה עליו "גרש את האמה הזאת".
וגם לא ראיתי התייחסות לזה שהזוגיות בינהם לא היתה תקינה.

פשוט תגיד שלא בא לך שאישתך תדרוש ממך. זה משהו אחר.


ואני מבינה ממך שלא חתמת על הכתובה שהקריאו מן הסתם בטקס החופה שלכם...

בכל אופן, בלי לדבר על מוסריות פשוטה שברור מצידה שאף אחד לא אמור לחיות על חשבון מישהו,
אבל אם יש מישהו שחייב לפרנס מישהו, זה הגבר את אישתו ולא הפוך.
פשוט יש כמה "תלמידי חכמים" שמרוב חכמה שכחו את זה.

אני אפילו לא נכנסת להערכה, שברור שזה משפיע על מידת הערכה כשגבר משחק במקום לעשות משהו מועיל,
אני מדברת על משהו פשוט מאוד. שיעמוד בהתחייבויות הבסיסיות שלו במיוחד כשזה מפריע לה.
זה פוגע בה ברמה האישית, והוא הבטיח לה, זה לא רק בינו לבין המקום ועל הדרך פוגע בה.

בהחלט הבעל מתחייב לפרנס ואפשר וזה צודק לדרוש ממנו לעמוד בהבטחותו
השאלה האם זה מקדם

אולי יש דרכים טובות יותר לפתור את הבעיה
דרכים אם יותר שלום בית

אולי הוא עובר תקופה קשה ? אולי הוא זקוק לעזרה והכוונה בתחילת דרכו המקצועית או בכיוון אליו רוצה להמשיך כיום .

אני חושב שמהר מידי פניתן לדרך של כח אבל יש עוד הרבה שלבים לפני .

האם גם במקרה הפוך בו האיש מפרנס לעילה ולעילה אבל האישה בבית לא מתפקדת גם אז ישר ראוי להמליץ לדרוש ממנה לכבס ולבשל או שאולי צריך לבדוק איתה מה המצב ואיך היא מרגישה

העיקרון הוא שצריך להיות ברור לו שהוא חייב בפרנסה ולא יכול לעשות מה שבא לו ולהגיד לה "אל תתערבי לי, זה החיים שלי"... זה לא החיים שלך, אתם חיים חיים משותפים, וזה פוגע בה ישירות.

מסכימה איתך לגבי זה שיש מצב שהוא בדיכאון, אבל גם אדם בדיכאון צריך לדעת שיש לו אחריות של פרנסה.
וזו אפילו אחריות קריטית יותר מתפקוד הבית...
בלי כסף אין מה לאכול. עם בלאגן בבית אפשר להתמודד (ואני אומרת את זה כאישה עם OCD לסדר)
וגם עם אוכל לא ביתי אפשר להתמודד...

מה גם שהוא חתם, והיא לא, ויש לזה משמעות עקרונית.



גבר שמכניס מחשב בניגוד לדעתה של אישתו הוא גבר שצריך איפוס כלשהו.

עושה רושם שהוא קצת לא סופר אותה (ואני אומרת את זה בעדינות). וכדאי שהיא תעמיד את הדברים במקומם ולא תהיה אישה "טובה" ואומללה.

אני מניחה שאם הוא לא עובד, היא עובדת.
והוא כרגע חי על חשבונה, ובזמן שהוא חי על חשבונה הוא גם מעסיק את עצמו בדברי הבל שבפועל פוגעים בה.

אז צריך לחזור למקור.
אני לא עובדת במקומך.
אין כסף, אני לא עובדת ולא חייבת לעבוד. צא לעבוד האחריות היא שלך.

אנשים כאלה בדרך כלל גם לא מזיזים את עצמם בבית.

והרבה פעמים הדיכאון הוא תוצאה של חוסר מעש (במיוחד כגבר שלא מממש את עצמו).
אז שיצא לעבוד, וליהודים היתה אורה ושמחה...

העריצה של בעלה.
וזאת בעיה חמורה מאוד שאני תוהה אם תפתר דרך תגובות בפורום...

מצד אחד...

לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי...

מצד שני ...

פרעה וכל חילו טבע בים...

אם אני אדמה את הכלה לסוסתו היקרה מפז של פרעה אל נא אתעלם מהעובדה שסופה לטבוע בים...!!!

ולעניין בהרחבה:

כתובה היא הקלישאה הגדולה ביותר במדינה מאחר והנוסח שלה היה תקף לפני 3 דורות אחורה גג בזמנים בהם הגבר היה המפרנס העיקרי והאישה היתה אכן מפקדת על כל הבית!!!

היום, בעידן בו גם הנשים רוצות שוויון וגם דורשות - אם פרנסת הבית ב 90 אחוז מהסתים בישראל מושתת על 2 בני הזוג - אזיי שאין מקום בכלל להתחתן עם כתובה !!!!!!!!!!!
שכל תפקידה היה לעגן את האישה מפני גירוש ע"י הבעל אחרי שהביאה לו ילדים וגידלה ודאגה לכל רווחת הבית!

כנ"ל גם מזונות...
אם 2 הצדדים עובדים למה שרק על הגבר יושתו המזונות במקרה של גרושים ?????

היום הדעה שהתקבלה ע"י בית המשפט לענייני משפחה הסדירה את הנושא בחקיקה אבל בתי הדין טרם השכילו לדון בסוגייה הכל כך מורכבת!!!

כמו למשל הגדרת "אישה מורדת" שהיו פה לא מעט דיונים בנושא.
תתפלאו לדעת אבל ברבנות שינו את ההגדרה הדפוקה הזו לאישה שלא מוכנה לבוא ביחסים עם בעלה לתקופה של מעל 12 חודשים!!!!!!!!!

הזוי
מקומם
מכעיס
לא הוגן
ועוד...

ביום שנשים תחזורנה להתנהג כמו נשים - גברים יתחילו להתנהג כמו גברים!

ובנימה אופטימית זו תרשו לי לסגור את התגובה שלי לפותחת השירשור במשפט ידוע וישן...

"כשיש אוכל במקרר לא אוכלים בחוץ!!!"
ואם האוכל כבר מוגש על השולחן אז בכלל בכלל בכלל אין הגיון בחששותיה...
ודי לחכימא ברמיזה...

חוץ מההשלכות המעשיות של מה שמקובל בימינו לגבי גירושין שזה אני מסכימה.

אני לא חושבת שמישהו פה ניסה לומר שהוא צריך לפרנס לבד בגלל הכתובה, אני כתבתי את זה אבל כתגובת נגד לפלפולי סרק.

וגם אני כתבתי מפורש- במה שנהוג היום המצב הטבעי והנורמלי הוא ששני בני הזוג מפרנסים מצד אחריות אישית של להיות בנאדם ולהחזיק את הבית שבנית.
מאותה סיבה גם ברור שלדעתי 2 בני הזוג מנקים מבשלים ומכבסים.
זה ברירת המחדל

כשהאקסיומה הזו נשברת זה בגלל הסכמה בין בני הזוג- שאחד מפרנס והשני מגדל ילדים או השני דואג לבית או השני לומד תורה או מקצוע וכן על זה הדרך (על כל הסקאלה.. הכי נפוץ שזה לא בינארי אלא אחד יותר מפרנס מהשני והשני מפרנס פחות אבל עושה משהו אחר. וכמובן אני לא משווה משכורות אלא היקף משרה)

הבעיה פה היא לא שהוא לא מפרנס, אלא שזה לא מוסכם עליה מה שהוא עושה במקום אז הוא סתם חי על חשבונה- וזו בעיה.
וכמובן שהדרך הנכונה לפתרון היא לא בבית הדין אלא בדרכים זוגיות


הטעות הכי הכי גדולה שכתבת והיא כבר ממש מסוכנת- גם מי שיש לו הרבה אוכל במקרר יכול לחפש אוכל בחוץ. זה לא קשור!!!
לא המשל נכון ובעיקר לא הנמשל...

מי שאוהב ג'אנק פוד ימשיך לחפש אותו בחוץ, כי בחיים אי אפשר לתת לו את זה בבית... זה משהו אחר.

ובאופן ישיר- גם גבר שאשתו מדהימה, מעוניינת, וזמינה מבחינה מינית עלול להמשיך לפזול החוצה וזה עניין שנמצא אצלו ולא קשור אליה! זה צורך אחר (יש קשר בין הדברים אבל לא הכרחי ולא ישיר)

והתחושה הנוראית אחרי דבר עברה במקרה של של פגם הברית (דבר שאתן הנשים לא מתמודדות איתו) מקטינים את כל המחשבות שלכן בראש למימדים מזעריים...

לא כולם רעבים כמו איל גולן
ובנימה אופטימית זו תרשי לי לשתף אותכם בשיר נפלא:
ראשימיליםקרדיטיםגלריהעיתונותערכה לתקשורת

>

ניב דמירל - ילד טוב

PlaySeek00:00Current time00:00Toggle MuteVolume

ניב דמירלילד טוב

<

Play

PlaySeek00:00Current time00:00Toggle MuteVolumeToggle Fullscreen

לצפייה בYoutube

>

מיליםילד טוב

הכל זה בראש שלך
נשבע לך אני ילד טוב 
גם כשאני לא קרוב נשבע 
לך אני ילד טוב

את שומעת? מצאתי מילים לדבר,
אם את לבד או כבר עם מישהו אחר
את בשלך לא מבינה מה אני אומר
כמה ניסינו וזה לא הסתדר

איך שהגעתי משהו נסגר ולא שמתי לב
השמש שקעה הדירה שוב ריקה ואני רעב
לרגע רומנטי כמו שהיינו בהתחלה 
אתמול עוד אהבנו והיום את זרה

הכל זה בראש שלך
נשבע לך אני ילד טוב 
גם כשאני לא קרוב נשבע 
לך אני ילד טוב

אני ואת שם על החוף את זוכרת?
לא ראיתי את האור ואת זוהרת
כמו כוכב מאוד רחוק, כמו השמש
אני נשרף.

א' כי שרה היא לא אף אישה בעולם. היא נביאה וגדולה מאברהם בנבואה.
ב' כי חז"ל אמרו בדיוק ההפך על שאר הנשים, ומי ששומע לעצתן בתחומים שלא תחת אחריותן, נופל בגיהנום וכו'.

הגישה הזאת מזעזעת, ומצער לשמוע שיש אנשים שככה מנהלים חיי זוגיות. מסכן מי שעומד בצד השני.

לגבי התקיפות האישיות, אני אשאיר לך את האפשרות להתקרר, בהצלחה

כדי לנסות להחליש נשים.
דמגוגיה עלובה.

אני חושבת שלמדתי קצת יותר ממך מה המקום שלנו גם מהפן התורני,
ונראה שאתה קצת נשאר בטענות של ילד בן 8.
אם זה מחזק אותך, לך על זה. אבל זה לא מוציא אותך גדול.

ונכון, גישה שמתירה לגבר לחיות על חשבון אישתו זו גישה מזעזעת, אנוכית, עלובה ומה שבטוח היא לא שייכת בשום צורה לתורה שאתה מתיימר לנופף בה....

אבל בעלה כן התחייב.
ברור שבזוגיות נורמלית לא שולפים כתובה.... זה רק לצורך הדיון. אבל הדרישה מבן הזוג לפרנס היא דרישה יותר מלגיטימית

יש שכר דירה
יש אוכל
בחרת להתחתן ולהיות עצמאי קח אחריות

כשאחד מבני הזוג לא מפרנס זה מצריך סיבה והסכמה של השני לפרנס אותו. למשל אם שניהם מגויסים לזה שאחד מהם יעסוק בתורה או למשל מאוד מקובל כשיש ילדים שבן הזוג שלא מפרנס עוסק בגידול שלהם שזה אינטרס משותף זוגי.
כרגע היא לחלוטין לא מאמינה במה שהוא עוסק, הגיוני שתסרב לפרנס אותו

אני מת על החידושים המציצים מהאצבע האלה

הפסקא האחרונה היא ההגדרה של הכישלון בזוגיות היום. מהות אחוז הגירושין.
אנשים משתנים, מערכות יחסים מתפתחות. אבל יש אנשים שמסרבים להתקדם ולהתפתח ותקועים בתפיסה שבלונית וילדותית ולא מוכנים להתגמש ולתת לדברים את הזמן שלהם. דברים מסתדרים בתקשורת, בהבנה ובהסכמה והתפשרות, לא באיומים והפחדות a la סוסה אדומה
אני רואה את ההפך המון פה בפורום, בעיקר אצל... נאחל בהצלחה... 😅

לא העברתי בשתיקה, רבנו הרבה על זה - מה אפשר לעשות בסופו של ענין? זה בחירה שלו

 

לא מפרנס בפועל

 

סוסה - ניתחת לעומק והשקעת - תודה 

 

ונכון שכל אחד בוחר... אני גם מאמינה בזה מאוד

עדיף שלא תגידי לו איך לנהוג, מבינה אותך , חיבוק, לא פשוט..

בשיחה טובה בה כל אחד יוכל גם להשמיע את כל מה שעל ליבו,

וגם *לשמוע* את השני, עד הסוף ולהבין.

 

אחרי שבעלך ישמע אותך עד הסוף ויבין את הרצונות שלך, התקוות שלך, החששות שלך, כל מה שאת מרגישה וחווה בהקשר לנושא הזה,

ואחרי שאת תשמעי את בעלך עד הסוף ותביני את ה*למה* (ל' בקמץ) שלו, ואת איך הוא רואה וחווה ומרגיש לגבי אותו נושא -

תהיו יותר חכמים ותוכלו לעבור לשלב של מציאת פתרונות משותפים שיגרמו *לשניכם* להרגיש טוב, מבלי שחלילה אחד ירגיש שמוותר על עצמו

 

דרכים טובות למשל לאותו שיחה יהיו דרך תקשורת מקדמת

 

כותבת סיכום מסוים של כמה סוגי תקשורות טובות ומקדמות, ועל הבסיס של אותן התבניות הללו ניתן לפתוח ולפתח את הנושא הנ"ל ביניכם:

 

1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

 

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

 

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 

 

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

 

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

 

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

 

 

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

 

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

 

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

 

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

 

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

 

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

 

5. החלפת תפקידים:

 

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

 

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

 

 

6. תקשורת מקדמת 

 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

 

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

 

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

 

סגנון התקשורת	צורת הביטוי	המסר הסמוי
תקשורת תוקפנית	אתה שקרן	האדם פגום באישיותו, הוא שקרן בבסיסו
תקשורת כועסת	אתה אומר דברים שקריים	אתה בסדר אך הדברים שקריים
תקשורת עדינה	אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם	יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה
תקשורת נפגעת	לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה	אני לא מרוצה מזה שאתה משקר, אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת
תקשורת מקדמת	אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?	אני מקבל את הדברים שלך, ומבקש שתקשיב לצד שלי.

 

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

 

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

 

--------------------------------------------------------------------------

 

 

ומצרפת עוד כמה נקודות שכתבתי שיכולים אולי לעזור גם בהקשר הזה, וגם בכללי לזוגיות:

 

זכוכית מגדלת – להגדיל את הטוב שבבן/בת הזוג, ממש כמו שעושים עם זכוכית מגדלת,

ובוא בעת להקטין את הרע/המעצבן שבבן/בת הזוג בעיני עצמנו.

כפי שתמיד אומרים- הכל בראש!

אם נהיה במודעות בראשנו, במוחנו ובליבנו שבעלי טוב! שאשתי טובה!

אם נראה את כל מה שהם *כן* עושים עבורנו,

את כל הטוב שבהם,

את כל מה שהם נותנים ומעניקים לנו, למשפחה, לילדים, לבית – ונגדיל את זה בעיני עצמנו

ואת כל הטעויות של בן/בת הזוג נקטין, כי נזכור שכולנו בני אדם,

אף אחד מאיתנו לא מושלם – רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו אנושיים, לפעמים טועים,

לפעמים בשעת עייפות, מתח, כעס, עצבות, חרדה, עומס ועצב – התגובות שלנו יכולות לפגוע או להתפרש בצורה לא טובה אצל בן הזוג השני.

לזכור שכפי שאנו רוצים שיתייחסו אלינו שאנו טועים – כך נשתדל להתייחס לבן/בת הזוג שהם טועים.

להחליק, למחול, לעבור הלאה.

לא נעשה דבר בכוונת זדון, הכל מאהבה ומאנושיות.

 

 אהבה מודעת ואהבה רומנטית –

כל זוג באשר הוא (בדגש על *כל* זוג!) עובר שלב של התאהבות רומנטית בתחילת הקשר, שם ההתאהבות והאהבה זורמים יותר בקלות,

יותר בספונטניות,

יותר בעוצמה.

זה חלק מאיך שהמוח והרגש שלנו כבני אדם בנויים.

לאחר כמה שנים של יחד, החלק הזה של האהבה הרומנטית מוחלף באהבה מודעת – אפשר להגיע לאותה האהבה ואפילו יותר גדולה ועמוקה, אבל הפעם היא לא "ספונטנית" שבאה ככה ישר בלי מאמץ,

אלא הפעם היא אהבה מודעת – אהבה שאנחנו צריכים להשקיע בה,

לתת לה את הזמן שלה,

את המקום שלה,

את הפניות אליה,

את ההשקעה.

כמו כל דבר בטבע שזקוק לאנרגיה כדי להתקיים – אחרת הוא ימות - כך בדיוק גם האהבה והתשוקה – ככל שנשקיע יותר,

ככל שניתן מעצמנו יותר לבן הזוג – ללא שום רצון לתמורה – אלא נתינה לשמה – כך תגדל האהבה לבן/בת זוגנו יותר ויותר ותמלא את ליבנו כולו.

 

 לחפש נקודות טובות אצל בן/בת הזוג –

וממש לרשום לעצמנו כל יום/כל שבוע כל דבר קטן טוב שאנו רואים שעשה בן זוגנו.

שתהיה מחברת מיועדת לכך.

ומדי פעם, במיוחד שכועסים וקצת מרוחקים – אפשר להציץ במחברת הזו ולהיזכר מי הוא באמת בן הזוג שלנו.

 

 שום דבר לא מובן מאליו!

לשמוח במה שיש בכנות.

 

מודל "אפר"ת" – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לאותו האירוע בדיוק, וכך גם הרגש יהיה חיובי יותר ומתוך כך גם התגובה.

לזכור תמיד שלבן/בת הזוג אין שום כוונה להרע ולפגוע ולהזיק לנו חלילה, הם אוהבים אותנו, לכן חשוב לשנות את ה"פ" – את הפרשנות שלנו לדברים והכל יראה טוב יותר

 

תבניות במוח – לכל אדם יש תבניות במוח שלפיהן הוא פועל.

כפי שאדם יודע שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב – כך הוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו וחייו וקיבע לעצמו תבניות בראש.

כאשר עושים ופועלים לשינוי, המוח יכול להזדעק: רגע! אל תשנו לי! אני לא מכיר את זה ! תחזירו לי את הידוע והמוכר!

זה לא יכול להיות שהוא באמת ישתנה!

זה לא יכול להיות שהיא באמת תשתנה!

זה לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו טוב!

 

אז חשוב מאוד מאוד קודם כל להבין את עצמנו, זה טבעי ואנושי וקורה לכל אדם.

דבר שני, לא להקשיב לקול הזה ולהילחם בו!

כן הוא ישתנה!

כן היא תשתנה!

כן הקשר יהיה טוב!

אז מה אם הוא לא היה עד עכשיו – בשביל זה אנחנו יצורים חיים ונושמים עם בינה ושכל – ואנחנו בוחרים לקחת את החיים שלנו ואת האושר שלנו בידיים שלנו – ולעבוד קשה לשם כך!

 

ואחרי מספר פעמים שנשנה את התבניות האלו לתבניות אחרות של אהבה וקירבה – אז *אלו* יהיו התבניות החדשות של המוח שלנו, והן כבר יהפכו להרגל!

 

 

 

הצלחה רבה בכל 🌹

שזה ענין הנתון לשינוי מזוג לזוג?
ואם בסוף לא מסכימים אחרי כל התקשורת הזו?

 

תודה על ההשקעה המרובה 

זה אכן עניין הנתון לשינוי מזוג לזוג

 

ואם בכל זאת לא מסכימים - אפשר לנסות או בעוד דרכים / בזמנים אחרים / בעוד כלים שרוכשים / או עם גורם שלישי וכן הלאה

 

 

בשמחה, וב"הצלחה רבה

אם זאת בעיה של ממש ולא סתם סטייה קטנה מהנורמה, אז הוא בוודאי יידע איך לטפל.

חפיפה כל יום גורמת לשיער להיות שומני מהר..

חפיפה מייבשת את הקרקפת, ולכן מומלץ לא לחפוף כל יום. ולפותח- נסה תרסיס שמפו יבש.. תשאל בסופר פארם.

חפיפה כל יום מורידה שמנוניות

מי שחופף פעם בשבוע, אז רק ביום השישי השיער נהיה שומני.
מי שחופף כל יום, השיער נהיה שומני כל יום...
לדעתי שמפו טבעי של כליל או של חברה אחרת יעשו טוב לשיער.
כל הנ''ל מנסיון עם הבנות שלי..

לבדוק שהוא מקרצף היטב.
להחליף שמפו, למשל של מורז או קמילוטרקט.

אני לא חופף כבר שנים את כל הראש רק את החלק האחורי והפנים, החפיפה לא בריאה לשיער כל כך

זה לא מגעיל אותך??🤢

למה שיגעיל?
פעם ב .. חופף
שמתי לב לכך שאם אני חופף כל יום השיער שלי נהרס.. לא שיש לי הרבה אני עם קצוץ לרוב

מה שקורא זה שכל חפיפה מנקה את שכבת השומן מהקרקפת ואז הגוף מקבל שדר של מחסור בשומן והוא מייצר עוד שומן בכמויות עודפות.

תנסו לעבור לחפיפה פעם ביומיים שלוש

בהתחלה יהיה מאד שומני, לאט לאט ירד

לפעמים גם לשמפו פשוט אחר עושה פלאות.

ידעת שאת לא הראשונה נכון?
עכשיו אז מה אם את לא הראשונה?? ואם גם הוא לא היה ראשון אז מה?? מה עושה את זה כל כך רומנטי להיות הראשון או הראשונה??
עכשיו לעניין עצמו לדעתי זה יושב על משהו עמוק יותר....

זה מאד מובן, גם אם ידעת לפני.
אבל נשמע שלא נכון לכם לעסוק בזה, בשביל מה בעצם אם זה עושה לך רע...

כי כמו שכתבת שברור שאין לזה שום משמעות היום
וגם אם יש משמעות מסויימת, הרי בחרת בו גם אז, ובטח היום אחרי 10 שנות שותפות וזוגיות ואהבה ההשפעה של זה עליו מזערית.
אבל זה הכל טיעונים שכליים והגיוניים שמתקשים לעמוד מול רגש.

היה עבר, תתמקדו במה שיש לכם היום אין ספק שזה הרבה יותר עמוק אמיתי נכון ממה שהיה לו אז.
אין מה להשוות אותך איתן, את בסקאלה אחרת לגמרי בשבילו

הייתי אומרת את זה גם לבעלך

.

אם זה יהיה לתועלת..

כדאי לחשוב למה דווקא עכשיו הביטחון העצמי שלך מתערער ולתקן את זה

א. קודם כל הדבר הכי חשוב זו המהות של הנישואין שלכם,

שהיא כפי שאמרת חיובית, טובה, מיטיבה ומשמחת מאוד ב"ה!

את מרגישה שיש לך בעלך מהמם ב"ה

שיש לכם קשר פתוח, מכל הבחינות

שיש לכם קשר אוהב, מכל הבחינות

 

שגם לפני החתונה ידעת למה את נכנסת ולא הייתה כאן איזושהי הסתרה או בגידה חלילה,

 

שבעלך עשה תהליך התחזקות *עמוק*

*ומשמעותי*

כדברייך,

שאכן - "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד..."

ואכן, זה היה מזמן

ואכן, זה כבר לא רלוונטי

 

ויחד עם זאת:

 

ב. התחושות שזה מעלה בך לאחר שהעמקת בזה יותר והרחבתם את השיח על זה.

 

שכל התחושות הללו לגיטימיות וטבעיות לחלוטין!

 

זה אפילו לא עניין של "ראשונה" או "שניה", אלא זה עניין של הרצון הכה טהור ואמיתי של להיות ***יחידה*** (וכמובן גם להיפך, של האיש לאישתו וגם האישה לבעלה).

 

הערך של *הבלעדיות* בנישואין ביהדות הוא אכן ערך עליון ועומד בפני עצמו.

 

ולא צריך שום "הצדקות" לרגש טבעי ונכון - הרצון להיות יחידה לבעלי,

הרצון להיות יחיד לאשתי.

זה הכל.

 

לכן תני לעצמך גם לגיטימציה לרגשות שעולים,

וגם מקום וזמן לעכל הכל.

 

ולאט לאט תוכלי לעבור, תוכלו לעבור, תהליך שאחריו תרגישי בחזרה טוב, ואפילו בשלמות יותר ב"ה.

אבל זה לא בא ברגע, והנפש אומרת ודורשת את שלה.

אז כן, לתת מקום גם לרגשות הקשים כעת.

 

ג. יחד עם אותה לגיטימציה לאובדן החלום של הבלעדיות (אפילו שאולי ידעת אותו לפני, עצם העניין שעכשיו פתחתם בשיח נרחב ובפירוט יותר על העניין יכול להעלות את הדברים הללו,

יכול להעלות חששות או פחדים

או שלל רגשות קשים אחרים,

וחשוב לשים על כך את הדעת ולא "להתעלם", אלא לזהות מה הפחדים המסתתרים בפנים?

ממש לפרוט אותם *ולהקשיב* להם.

 

ואז לראות כיצד ניתן גם לענות עליהם ולראות איך להעלים אותם.

 

להקשיב גם לצרכים שעולים לנו כאן, וגם כאן - לראות איך ניתן למלא אותם בשלמות.

 

 

ד. ב"ה אתם נשואים כעשור ועם ילדים מתוקים והקמתם משפחה לתפארת.

 

זהו מצב שונה לגמרי מאשר מציאות של התלבטות על הנ"ל לפני חתונה,

או חלילה מצב שזה קרה לאחר החתונה,

או אפילו מצב שהייתה הסתרה לפנינ החתונה -

 

בכל המקרים הללו יש התייחסות שונה,

אך במקרה הזה - אתם ב"ה נשואים וטוב לכם מאוד יחד, לכן הכיוון צריך להיות לענ"ד איך *צומחים מזה יחד*,

איך מתעלים ומעמיקים את הקשר שלנו אפילו עוד יותר!

 

ה. בהמשך לסעיף ג' - נסי רגע להקשיב לעצמך בלי שיפוטיות ועם המון חמלה ואהבה -

מה קורה איתך כעת אחרי שאת יודעת הכל לרמת אותו הפירוט?

מה מתחולל בך בעקבות זה?

 

מה מפחיד אותך בזה אולי?

 

האם קיימים חששות מהשוואה של אותן נשים אלייך?

 

האם קיימים חששות או פחדים על העתיד? אולי פחד לאבד אותו? את הקשר הטוב ביניכם? את כל הטוב שבניתם?

 

מה עוד מפחיד אותך?

 

 

ו. ואחרי שעשית את כל זה, זה הזמן לחשוב *יחד*, את ובעלך כיצד ניתן להפיג את כל החששות הללו.

וכאן זה יהיה תהליך דו כיווני:

 

מהכיוון שלך: להתחזק *עם עצמך* בכמה את שווה, ראויה, מדהימה, יפייפיה וטובה בפני עצמך!

ואינך ברת השוואה אפילו לאף אחת אחרת שהיא כקליפת השום לעומתך עבור בעלך!

להתחזק שבעלך נשא *אותך ורק אותך* לאישה

בך הוא בחר לחיות את כל חייו

אותך הוא קידש

אותך הוא אוהב

ואיתך זה בשלמות של נישואין ואהבה על כל רבדיה.

 

להתחזק גם בביטחון העצמי ובדימוי העצמי שלך

להכיר בערך שלך שהוא הכי מדהים שיש ללא עוררין!

 

ומהכיוון של בעלך: עליו לנסות להעביר אלייך עד כמה שידו משגת *עד כמה את משמעותית ויחידה עבורו*

עד כמה הוא אוהב אותך ורק אותך

עד כמה מציאות כפי שהייתה בעבר לא יכולה ולא תקרה עוד אף פעם

עד כמה הוא חש צער עמוק על הדרך הקלוקלת שהלך בה בצעירותו

עד כמה אין ולא תהיה שום השוואה אלייך, זה אפילו לא בר השוואה עבורו - ואת אשתו היחידה ומדהימה תמיד

וממש לחזק בך את זה, שלא רק תשמעי את זה, אלא ממש *תרגישי* את זה בשלמות.

שאת מקום ראשון אצלו.

שאת יחידה בלבו.

שאת מדהימה בעיניו.

 

ואז אחרי העבודה הדו-כיוונית הזו - הקשר ביניכם יכול להעמיק ולגדול אפילו עוד יותר!

 

תוכלו כמובן להמשיך לצמוח ולפתח את הביחד הזוגי שלכם בכל התחומים, גם בפן הנפשי, הגופני, הרגשי, השכלי, הרוחני, הכל!

ולהגיע לעומקים ועוצמות שאפילו לא הכרתם

 

ז. לחדד גם עבור עצמך, וגם לשדר זאת אח"כ לבעלך את אותו המקום בדיוק אותו כתבת של בעלי התשובה -

ב"ה הקב"ה ברא לנו את התשובה.

וכאשר אדם חוזר בתשובה מאהבה, כל עוונותיו נהפכים לו לזכויות

והקב"ה יכול ממש להשכיח את כל הנ"ל ולגרום לודאות בליבו ולבלעדיות שלמה אך ורק אלייך לאחר חזרה בתשובה באמת ובתמים.

וב"ה כתבת שהוא לא סתם עשה תהליך, אלא תהליך משמעותי ועמוק וניכר שהוא ממש לא האדם שהיה אז,

שהוא אכן חזר בתשובה שלמה,

אותו התשובה שקדמה לעולם והקב"ה הביט בה וברא את עולמו...

אז ממש להמשיך להתחזק בכך, להתחזק באמונה, שדברי ה' קיימים ושרירים,

להתפלל לה' על שלמות הקשר ביניכם, על בלעדיות במחשבה, דיבור ומעשה ביניכם, כולל העבר ההווה והעתיד,

וב"ה גם מבחינה רוחנית תגיעו לגבהים חדשים ב"ה!

 

 

ב"הצלחה רבה יקרה!

תתחזקו בכל הטוב ביניכם,

נצלו את העצירה הזו לבירור, להעמקה, להקשבה פנימה, ומתוך כל אלו - להגיע לעומק נוסף ומבורך בזוגיות שלכם ב"ה

 

 

 

 

תודה רבה רבה על התשובות. נתתם לי בהחלט נקודות מבט משמעותיות ומצמיחות.

את ההרגשה שלך לגמרי אפשר להבין.

 

אשרייך שגדלת בצורה נורמלית - ואין לאף אחד רשות לשלול את הלגיטימיות של זה שקשה לך כעת, אחרי הדיבור הזה.

 

 

אולי זה שמדובר בבלבולים של גיל ההתבגרות, סוג של קלות דעת מטומטמת לתקופות קצרות - וזה משהו אחר לגמרי ממה שאיתך, שזה כבר מתוך התהליך העמוק של ההתחזקות והחזרה אל עצמו; וזה רק ודווקא מתוך ביטוי של זה שאתם נשואים, איש ואשתו, בקביעות וקדושה, אחרת לא היה מתקרב אלייך.. וזה מה שגם יוצר את הקשר הפתוח והאוהב - אולי זה יוכל לעזור לך לראות את מה שאיתך בפאזה אחרת לגמרי.

גם הידיעה, שאצל בחור כזה, זו לא המשמעות שאצלך, דהיינו כאילו ביטוי רגשי עמוק, אלא "השתגעות" של יצריות קלת-דעת באותו זמן - כאשר איתך כבר הכל ביטוי של משפחתיות, איש ואשתו,  אהבת אמת - אולי גם זה יעזור.

 

אני מקוה שה' ישלח עזרך מקדש, ותתנחמי מצערך באופן הנכון והמתאים לך.

היו לו אחרות לפנייך והוא בחר אותך
לדעתי זה מחמאה נהדרת , תנסי לבחור להסתכל על זה בצורה הזו.
(בלי קשר לאם זה היה בסדר מה שהוא עשה או לא)

איזו הסתכלות יפה ובריאה יש לך 

וכ"כ נכון לדורינו
שתזכו להרבה נחת יהודית ממנו ומכל ילדיכם.

שתזכו לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים

שיהיה עובד יה
ועבד לאללה

איך לא הזמנת אותי לברית?
מתקמצן על מנה

לא הזמנתי כאן...  האמת שזה חריג... אבל פשוט היה לי מלא על הראש

תכננתי ושכחתי

סנדקות מינימום אני מצפה

הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

מזל טוב ושתזכו לגדל את כולם בנחת

גם לי יש בשם הזה אבל על שם גדול אחר

אשריכם
תגדלו בנחת בע״ה.

מצד אחד מבאס שהתורות האלה מגיעות מהעם, מצד שני זה מצביע בעיניי על איזו מגמה היסטורית חדשה.

כתבת כל כך יפה. מדהים!

תמסור לאשתך מזל טוב ממני

האיזון הבריא הוא משהו שהדור הזה צריך

 

(אין בזה להגיד שמה שלדעתי הוא האיזון הבריא הוא באמת כזה)

 

רק להגיד שחסר לשמוע את האמצע ויותר מידי שומעים את הקצוות

 

המחלוקת בינינו היא אכן על הסוגריים, אבל בתפיסה אני ממש איתך.
אגיד לך על זה דברים מעניינים באישי

מזל טוב מזל טוב! המון נחת

מתייגת לך גם את @נגמרו לי השמות המהממת שבטוח גם תדע להגיד לך דברים טובים וחשובים.

@דנה34 יקרה,

כמובן שזהו מצב לא תקין בשום צורה,

ומתוארת בו אלימות לכל דבר.

אנא פני עוד היום לגורם מקצועי המתמחה באלימות במשפחה, כגון ארגון "בת מלך" שהוצע כאן.

 

זה הדבר הראשון והיחיד כרגע שצריך לעשות.

 

לא טיפול זוגי ולא משהו אחר - אלא חד משמעית למגר את האלימות ולדאוג לרווחתך הפיזית והנפשית.

 

ובמקרים כאלו צריך לפנות אך ורק לאנשי מקצוע *שזהו תחום התמחותם* כאמור.

שיתנו לך ליווי וכלים איך לעשות את הכל בצורה נכונה, ויהוו עבורך קודם כל מקום בטוח איך להתנהל במצב הלא פשוט הזה.

 

רק אחרי שלא תיתכן שום אלימות בשום מצב - אפשר לשקול הלאה גם דברים אחרים, כמובן תלוי במידת הרצון שלך ועוד גורמים אחרים.

אבל לא כרגע יקרה.

כרגע פני עוד עכשיו למי שיוכל לסייע לך.

 

עדכני אותנו בבשורות טובות

ושתהיה לך ישועה שלמה בקרוב ב"ה 🙏🙏

תפתחי תיק ברבנות ותראי לו את הכיוון.. תבהירי לו שכנראה מזונות יעלו לו יותר מטיפול זוגי ושיתפקח

? אין לנו הלוואות יחד , משכירים בית שעליו ההשכרה , אם מי אפשר להתייעץ ?

מה *לא לעשות*:

לא לענות במסרים אישיים/שיחות אישיות לכל מיני אנשים (שיכולים, אגב, גם להתחזות לנשים) שרוצים לעזור בכך, כי זה מצע פורה חלילה לפגיעות ודברים נוראיים בהמשך, ויש לאותם "נחשים" הרבה מאוד מניפולציות ודרכים עקלקלות, שהדברים נעשים לאט לאט ובצורה מתוחכמת מאוד עד שמגיע "הבום", ואז כבר מאוחר מדי,

 

לכן יקרה,

פני אך ורק לגורמי מקצוע מוסמכים וידועים *בעולם האמיתי* - כמו אירגון בת מלך. כמו המרכז לאלימות במשפחה. כמו פסיכולוג קליני שמתמחה באלימות במשפחה ומדווח הלאה לגורמים שיכולים לעזור.

 

שיהיה רק טוב ב"ה

שיציעו לך טיפול זוגי...

מנגד, הקטע בעצות אחיתופל שאבים נוטים לחשוב שמדובר בעצות גרועות אבל לא כל הדבר!!!
כל מוצא פיו של אחיתופל היו דיברי חוכמה רבה מחושבים לפרטי פרטים...

אומנם, אינני גאון הדור ואינני מתימר להיות כזה אבל מנסיוני המר אין הזדמנות שניה לאדם חולה כי לא מול אדם בריא את מתמודדת!

עושה הרושם שלא את ולא ההריון על סדר יומו ואם כך אזיי שאין מקום לביטויים של קללות ומילות גנאי כלפי בת או בן הזוג!!!!!!

במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בני אדם!!!
מילים יהפכו למעשים בדיוק כמו שגרעין הופך לעץ!!!

תתעדי את הכל! גשי לאבנות ותתגרשי!!! אם יקח על עצמו טיפול!!! על עצמו!!!! לא זוגי ולא נעליים!!! על עצמו!!! תחזרו??? ואם לא - שא תפילה שא ברכה שע לשלום....!!!!!!!!


בשלב הזה יהיה לך יתרון חד וחלק להמשך דרכך ואני בכוונה לא מתיחס לעניין הניקיון בבית כי זה לא אישו גם אם את י7שבת כל היום בטלפון ומגרדת את מה שאין לך...
יש דברים שהם לא קו אדום אלא הם מעבר לקו האדום!!!
את הקו האדום הוא חצה מזמן והוא עסוק כרגע בהרחבת הגבולות כמו במשחק מחשב משנות ה 2000 סוגר שטחים.

תתקדמי ותדאגי לעתיד שלך ושל פרי הבטן הצפוי להגיע כי אין ספק שממנו לא תבוא הישועה.






מילים אלה נכתבו ע"י מי שחווה את מה שאת עוברת אבן אבן בשביל עליו את צועדת!
ולצערי אין חכם כבעל נסיון

המסך שלי בנייד שבור ואני מתקשה להקליד ללא טעויות כי אני לוחץ על האותיות הנכונות ובגלל שהמסך שבור והוא "מרגיש" בנקודות אחרות הוא ממציא לי מילים ומשחק עם האותיות...
סיוט שאפילו להחליף מסך לנייד אין לי את היכולת...
אבל, אם עברנו את פרעה - נעבור גם את זה...

הגישה היא שבד"כ במצבים כאלה צריך שניים לטנגו, והבעיה הרבה הרבה הרבה יותר עמוקה.
במיוחד כשמדובר במצבים כמו הריון שהם מורכבים מכ ה וכמה רובדים של תסכול ומתחים.

טיפול זוגי, דחוף.

ולכל המגיבים פה שקופצים על הגבר אלים, אולי כדאי שתשאירו את החוו"ד לאנשי מקצוע.
אם זה באמת המצב, זה יטופל כראוי. ואם לא, לפחות לא תעשו נזק חינם

איזה מקום לשיח מכבד זה בכלל משאיר ???
גם אם כל הבית זוהמה בגללה אין זה המקום לעבור לקללות - אם היא עצלנית בטלנית או כל דבר אחר - אם זה לא בר איפול מבחינתה יכול הוא להיות זה שבוחר לפרק את החבילה אבל לקלל או להגיב בצורה שהיא מתארת לא חושב שמגיע למישהו לעבור עוד יום במחיצתו!!!

סליחה שאני ככה עם האצבע על ההדק וממהר לשחרר כדור לסוס ישר בין העיניים (תרגעו זה רק ביטוי לכל יפיי הנפש שאולי נבהלים לרגע)

כשפרודתי קראה לי "דנה אינטרנשיונל" (לא רוצה לרשום את המילה הידועה לזכר שבוחר להתחפש לאישה ליותר מיום אחד...) ועוד בחתונה של אח שלה לפני כולם הייתי כזה אדיוט שלא קמתי ונסעתי והשארתי אותה לבד אלא חשבתי שאני גאון ושאני אמצא את הסיבה להתפרצויות האלה שלה ואוכל לסייע לה לטפל ולהתמודד עם זה יחד...
אידיוט - אילו הייתי קם והולך אולי הייתי מצליח באמת לגרום לה לשנות בזמן!!!
השאננות שלי והרצון להסתיר את הבעיות מתחת לשטיח רק גרמו להם לגדול למימדים שטובי המטפלים בארץ לא יוכלו להתמודד עם האסון...

כל אחד שממהר "להשכין שלום בין אדם לאשתו" ומחפש כרטיס מוזל לשלישיית הגמר הגדול של גן עדן - שיחשב מסלול מחדש ויענה מה התשובה היתה אם היה מדובר בחתן שלו!!!

וואו זהבי פחות עצבני ממני עכשיו עם השטויות שלכם...

ואגב - אם יש כאן גברים שמתחזים לנשים או ליועצים ובכך מנסים לצוד נשים בעיתות משבר - מכל הלב אני מאחל לכם חזרה בתשובה בגילגול הבא אחרי שתדרוס אותכם משאית פול טריילר עם נגרר ותעבור עליכם גלגל גלגל...!!!!!

זהו.
פרקתי.

קשה לי להאמין שהיא לא מקללת אותו למעט אם הוא פסיכופט.

כל עוד אתה לא איש מקצוע, תניח את ההטפות שלך לאחרים. אתה מדבר מתוך טראומה ולא פועל בשיקול דעת. ואתה קרוב הרבה יותר לטעות מכל אחד אחר, ו"תשובה בגלגול הבא" וכו' וכו'

אני עוד הייתי הצד המתון בקשר...
בוא נמתין ונראה מה ילד יום...
אני אהיה הראשון להגיד "אמרתי לך"!!!

אני חושב שכדאי שתנסה להתמודד עם הפוסט טראומה, באמת שזה חשוב.

שאמרתי לך ואמרת לי...

שם.

מסייג רק ששמענו פה צד אחד ואין לנו אפשרות לשבת איתך ולשאול שאלות הבהרה וכולי אז האבחונים על אלימות לא חד משמעיים לפני שדיברת עם אנשי מקצוע שמתמחים באלימות.

מצטער בצערך

האמת שממש חשבתי על זה אם אני יכולה להגיד משהו אם שמעתי רק צד אחד, אבל אני מאמינה שהאירגונים האלה ידעו להגיד לה אם יש משהו יותר מתאים לפנות אליו או לעזור בדרך אחרת וכו'

את חווה אלימות מילולית ורגשית ולא צריך לשמוע שום צד אחר בשביל להבין את זה (זה לא רלוונטי בכלל) רק אנשים שלא מבינים באלימות (או כאלה שהם אלימים בעצמם) יכולים לומר דברים כאלה במקרה של סיפור כמו שלך.

את מבינה למה הקשר הזה רע עבורך, הוא מבחינתו "לא מפריע לו שתלכי"... הדבר היחיד שעוצר בעדך ללכת זו את.
הלוואי שתפני לכתובת ראויה.
להמשיך ככה את לא יכולה.

שתביעי את דעתך כפי שהמצב נראה לך - 

 

אבל בלי לתת "ציונים" למי שאומר אחרת ממך..

 

צריך להפסיק עם ה"התחממות" הזו, היא בעצמה קצת אלימה, עם כל הכבוד (האמיתי).

 

 

[הנה, אני כתבתי כעת בהודעה בהמשך, שאני חושב שאי אפשר לנו לדעת את התמונה האובייקטיבית, בלי להכיר מקרוב מה שקורה שם. אע"פ שאפשר אכן להתרשם שסובייקטיבית היא ממש סובלת. ואני ב"ה, אינני "אלים בעצמי".. וגם מכיר מציאויות שונות בעולם, כולל כשהיה ברור לי, באיזושהי התייעצות של מישהי פעם, לגמרי, שיש אלימות, וממש דחפתי להיפטר מזה]

 

כשאשה כותבת למה הדברים מגיעים ב"כל ריב", אנחנו באמת לא יכולים לדעת מה היה לפני כן באותו "ריב". מה חווה הצד השני. פשוט לא יודעים.

 

מה שנכון, שאם אשה משוכנעת סובייקטיבית שבלתי אפשרי לה הלאה, גם את זה צריך לכבד. אחרי הכל, החוויה היא שלה. האם היא משוכנעת כך, אינני יודע. אכן, גם אני נוטה להתרשם כך ממה שנכתב, אבל תמיד צריך זהירות. זה נושא קריטי, אשה בהריון, משפחה. לזרוק "עצות ודאיות" מרחוק בלי היכרות, זה לא טוב. צריכה לפנות למי שיכול לעמוד יותר טוב על מה שקורה. אלא אם כן, מבחינתה מוחלט ואינה רוצה להתייעץ גם לגיטימי. אבל זה לא מה שכתבה כאן..

את כותבת "בעלי מתעלל בי מילולית" - וזה נשמע באמת מאד לא טוב - 

 

אבל המשך המשפט הוא, "כל ריב נגמר בקללות ובהשפלות".

 

כלומר, יש "ריב". דו-צדדי כנראה.

 

בוודאי שאין מקום ל"קללות והשפלות" חלילה. אבל אנחנו מכאן - בפרט שלא כתבת - איננו יכולים לדעת האם גם את אומרת משהו, מה הוא מתכוון "ממורמרת". לא שאת לא אומרת אמת, אלא פשוט אי אפשר מכאן לדעת את כל האמת.

 

את אומרת שהוא אומר שאת "עושה לו רק רע בחיים". יש לזה סיבה? או שהוא פשוט פרא-אדם בצורת דיבורו? איננו יכולים לדעת.

 

את מתלוננת שהוא "לא שם אותך כאדם החשוב לו ביותר". רק לא כ"חשוב לו ביותר"?.. היה נשמע שיותר גרוע מזה.

 

 

הקיצור, בוודאי שלא מגיע לך סבל. ואם את משוכנעת שלך אין יד בכך, אלא כל הענין הוא חד צדדי. את מדברת בצורה טובה, סבירה, לא משפילה אותו - ורק הוא התוקפן והמשפיל וכו', באמת לא יעלה על הדעת.

 

אבל מכאן באמת שאי אפשר לדעת. הכי טוב היה, אם מישהו שממש מבין ענין, היה שומע את שניכם, ואז היה יכול לומר האם יש סיכוי, או האם הוא פשוט איזה טיפוס מושחת וחסר התחשבות בסיסית.

 

 

אז נכון שמישהו כאן כתב שמי שיתן לך עצה ללכת ליעוץ, הוא "פסיכי", אבל אני לא נבהל מזה...

 

אכן, על פניו המצב הזה נשמע מאד לא טוב. אבל לא פעם, כששומעים צד אחד דברים נראים כך - וכששומעים גם את הצד השני, דברים נראים אחרת. יש מה שגורם להתגלגלות דברים בצורה כזו וכד'.

 

אינני יודע מה אצלכם. ויתכן שאת באמת כן יודעת. אבל אני לא הייתי נותן עצה במצב כזה, בלי שאני מכיר מקרוב.

 

כמובן, אנשים יכולים לתת עצות באופן סובייקטיבי. כלומר: לומר לך - אם את מרגישה כך וכך, ומבחינתך אי אפשר להמשיך וכו' וכו', אז בלי שאנחנו מכירים מקרוב, כך וכך עושים אם מוחלט שזה לא יימשך.

אבל אי אפשר לייעץ בלי להכיר במצב כזה. לענות רק "מהבטן" (שזה הרצון הראשוני, וגם אני רציתי בהתחלה לעשות כך..) זו לא חוכמה. משפחה, אשה בהריון, זה דבר יקר מידי מכדי לשלוח "טיל מונחה" ללא הכרת המטרה.

 

 

מכל מקום - הצלחה רבה רבה. הלוואי שתרגישי טוב יותר ושמחה.

שווה לנסות להתייעץ איתם.

יש גם את הארגון של הרב אבנר קוואס שליט"א משהו כמו 'בנה ביתך'

ואפשר לנסות.

הרב קוואס, אלוף העולם בתחום!!!

בהצלחה יקרה וחיבוק ענק על התקופה

בעלי טוען רבני ויכול לכוון אותך ולהנחות. 
אל תפחדי!!!
הוא נותן שיחות הכוונה וייעוץ להרבה אנשים ונשים, מהלב.
050-5774547

נשמע שאת לא בשלב הזה. 
ההחלטה לחתוך היא שלב בפני עצמו, וכל עוד הנר דולק אפשר לתקן, 
בכל זאת כתבתי לך למקרה שזה יעזור. 

אבא שלך הוא זה שפתח, לדעתי רק הוא יכול למשוך את זה אליו (צריך איזה אישור אבל הבנקק יגיד לו את זה, ואז הוא יוכל להעביר אלייך

 

תפרון נוסף ומסורבל זה לפתוח קופ''ג להשקעה על שם הילדה, להעביר לשם את הכסף ולמשוך (לוודא איתם מראש איך את יכולה למשוך כאפוטרופוסית)

הם לא מוכנים שהוא ימשוך את זה אפילו אליו!
אני לא יודעת אם זה משהו אמיתי או שאם הוא ילחץ ויצעק הם יסכימו
חשבתי שאולי מישהו פה ידע

ישירות (אנימקווב שאת זה הם כן יתנו) ואז למשוך משם עם חתימות של שני ההורים (את זה אפשר בוודאות)

בנוסף לענייני המיסוי עליהם כבר כתבתי בעבר.

אגב,
אני גם לא יודע כמה זה כדאי לרשום ילד כמוטב... אם חלילה יקרה משהו לאחד ההורים, הוא מן הסתם ירצה שהכסף יילך להורה השני ולא יעבור על שם הילד. ואם יש כמה ילדים, אז זה בכלל פתח למריבות כאשר ההורים מורישים חלק מהנכסים הפיננסים שלהם לילד מסוים, ולא מחלקים הכל שווה בשווה.

קופות גמל בהגדרתם אינם חלק מהעיזבון.

מה שאומר שהם לא תלויים בצו קיום צוואה שיכול להתעכב גם חודשים ארוכים (אם מישהו מערער או דברים כגון אלו) ואפשר למשוך מיד.

ב מאפשר להעביר את הקופה על שם המוטב בלי למשוך ולהתחייב במס רווחי הון (ובקרן השתלמות זה אמנם בלי מס רווחי הון אבל אפ משכת 150,000 פטורים ממס אתה יכול להפקיד רק  18680 כל שנה)

 

א אתה רוצה לאפשר חלוקה הוגגנת אתה יכול להתייחס בצוואה לקופת גמל ספציפית (חברה, מספר קופה) ואז הצוואה גוברת על הגדרת המוטבים (בתנאי ששלחת את הצוואה לחברה לפני שהמוטב משך)

ואז אתה יכול להתגבר על שני הדברים

לפני כמה שנים פתחנו חשבונות בנק על שם הילדים כדי לחסוך לשם כספים בשבילם.
לפני כשנתיים ביקשנו להוציא כסף מאחד החשבונות ונתנו לנו, ביקשנו לפני כחודשיים להוציא מחשבון אחר ואמרו לנו שיש חוק חדש של בנק ישראל מלפני כחצי שנה שאם החשבון על שם קטין אפשר להעביר רק לחשבון אחר שעל שמו, או להוכיח שהכסף עובר לשימושו האישי או לחכות שיגיע לגיל 18....

זה המנהג היום...

 

לא לדאוג מידי.

 

טוב שיש לילדים האחרים אותך, והעיקר שהתינוק נמצא עם האמא. זה הכי חשוב. כבר היו מקומות בשלבים קודמים של הקורונה שזה לא היה כך במקומות מסוימים.

 

עד החתונה זה יעבור - והרבה הרבה לפני כן..

מהבדיקה?
איפה ילדתם??
ממש לא רוצה שיקרה לי ןאני בסוף חודש9

לניאדו

למה שם ילדתם דווקא?
בלי קשר מזל טוב ענק אחי

גם אני וגם אמא שלי נסענו ממש מרחוק (כשהיה מספיק זמן) והיה שווה!!
ויש לי למה להשוות( ברזילי,מעייני הישועה, שערי צדק והדסה..היו חלק טובים אבל לא כמו לניאדו)
לא בכולם ילדתי 🙂 ליוויתי את האחיות שלי בחלק מרשימה

סתם לגבי האיכות שתדעי שיש חדרי vip למקושרים בחלק מהבית חולים.
יצא לי להיתקל בכך לאחרונה.
תהיה מקושר תהיה מאושר!

הם מוכנים להכל בדיוק כמו בתי חולים אחרים.
יש להם מחלקת טיפול נמרץ ברמה גבוהה עם רופאים מתל השומר

לניאדו? אתה כהן?

אני ילדתי לפני שבוע בשערי צדק , לא עשו לי אף בדיקה לא אנטיגן ולא pcr.
שמעתי שבהדסה עין כרם בודקים

לפחות עד הברית היא תחשב מחלימה.. שמעתי גם על סיפורים כאלה.

 

והעיקר שיהיה מזל טוב גדול

מעדיך לא להדבק.

אני גם ככה לא יכול להיות איתה עכשיו... 

אבל אני עם הילדים ולא טוב לי להיות בבידוד עכשיו שבוע

אני נכנסתי לבידוד לפני כשנתיים בגלל יולדת חולה שהיתה איתי במחלקה, בעלי ישן איתי בחדר פרטי ביולדות ג(מבודדים) את הברית עשינו בגינת ההורים וראינו הכל מהמרפסת. התינוק עשה pcr יום לפני הלידה וככה ידענו 12 שעות לפני הברית ויצא שלילי וידענו שיהיה ברית.

קודם כל מזל טוב!!!!!

הרבה כוחות. לא פשוט.

-אגב- הקטןציק שלנו נולד בתחילת הקורונה. ילדנו באחד הבתי חולים החרדיים. והאחות שלקחה דגימה לקורונה, אמרה- לו הייתם חרדים, הייתי שולחת לבדיקה מהירה דחופה. אתם דתל, בדיקה רגילה. ( כמובן ממש לא בקטע רע. בקטע רפואי)

ורפואה שלמה לאשתך

עכשיו מסביבי כמעט כולם חיוביים אבל נעבור את זה בעזרת ה

שמחה גדולה... בעזרת ה' יעבור בטוב ובקלות, אמנם לא פשוט אבל היא ילדה בזמן הכי טוב שאפשר מבחינת חוקי קורונה ותוכלו להשתחרר בזמן לברית...

בשעה טובה ומבורכת

שתרוו רוב נחת

 

ובאמת מציאות לא פשוטה כלל הקורונה בעיצומו של השינוי המבורך הזה בחייכם, אבל הקב"ה יתן ויוסיף ויתן כוחות להתמודדות,

נסו מה שאפשר מבחינת תמיכה נפשית ומורלית גם בטלפון / זום / וידאו / מילים מחזקות / משלוחים מפנקים / ביקורים עם מיגון אם מאפשרים וכן הלאה...

 

שיהיה רק טוב ב"ה! 

 

אספתי את אשתי מבית היולדות, יחד עם הילדים נכנסים לבידוד כולנו בית עד הברית(גם הילד בן ה3 מאומת כרגע)

 

איחוד מרגש...

 

אושר גדול

 

היתה שבת קשוחה בנפרד אבל כמה טוב להיות יחד

בעז''ה בריאות איתנה ליולדת ולרך הנולד, שה' ישלח לכם את השליחים הטובים ביותר במצב המורכב הזה.

רציתי לחפור לך על איזה שאלה .. אבל נראלי שזה לא זמן מתאים

ומי שנכנס להיות איתה לא יכול לצאת?
נניח אחות שלה..

אתם בטח כבר מאופסים, אני בדיליי פה.
אבל כמה חסדים בתוך הסיטואציה הנאחסית

לידה בלי מגבלות קורונה
ב"ה אתה יכול להיות עם הילדים.
הלידה עברה בשלום.
הילד בריא? האמא מתאוששת מהלידה?
מקווה שהקומונה עוברת בגירסה הקלה ביותר...

ושתזכו לגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים.

זה די כורח המציאות שמעבר עירה ושינוי כמו חתונה יגרמו לריחוק עם החברות. אלא אם כן ואת ניידת ופנויה ויש לך זמן למפגש מדי פעם.. אבל זה לא חוסר למה שהיה, בטח אם חלק מחבותייך עדיין רווקות
תחומי העניין שלכן השתנו והקשר משתנה
זה בעצם נכון לחברויות כל חיינו
כשהתחתנתי ועברתי עיר, הייתי עסוקה בהסתגלות לחיי נישואין ועיר אחרת, ובהמשך הריונות ולידות, שיש חברות שרק עכשיו אחרי כמה שנים חזרנו לקשר.. ויש לי חברות שעוד רווקות לצערי, וזה ממש שונה השיח בין רווקה לנשואה. ממש .
אז שתדעי שהגיוני שזה השתנה, וזה גם הגיוני שיחזור בעוד תקופה, הגיוני שהקשר משתנה ומקבל רבדים אחרים ומתבטא בצורה שונה, והגיוני שחלק מהקזרים גם לא יתחדשו כי ככה זה בחיים
ממליצה לך בלי קשר לנסות למצוא חברה במקום מגורייך, בין אם מתחום של תעסוקה משותפת או לימודים משותפים, נשים של חברים של הבעל, שכנות או נשים מהקהילה.. מאוד קשה להישאר ללא חברה. לא מומלץ בכלל ויכול גם להעיב על הקשר עם הבעל, שהוא החברה היחידה שיש לך

רק יכולה לומר לך, שלי מאד מאד חשוב הווי חברתי, ואני שומרת על קשר עם חברות שמאפשרות את זה.

 

אנסה להסביר בקצרה... חברה מאד טובה שלי, לפני החתונה שלה ומיד אחריה היא פשוט לא התפנתה לשמור על קשר עם חברות, הבנתי שהיא פשוט עובדת המון המון ביום יום ולא יודעת לאזן בין בעל-בית-עבודה (ילדים עוד אין, כן?) והיא לא מאפשרת מרווח נשימה לחברות וקל וחומר לא לעצמה, ויכול להיות שזה אחלה לטיפוסים מסויימים אבל לא לי. לכן לא ראיתי איזה שהיא תועלת מ"חברות" מהסוג הזה, ופשוט הפסקתי להעסיק את עצמי בשאלות של "למה היא מתחמקת ממני", "למה היא לא שומרת על קשר, אני כל כך התאמצתי ומתאמצת ולא מקבלת כלום בתמורה" וכולי.

שחררתי את העול הזה ממני, התפניתי ליצור חברויות חדשות, אם זה שכנות, בעבודה ועוד.

אז כמו שכתבתי, מי שמאפשרת את זה-אני לגמרי שם וממש כותבת לי ביומן נגיד פעם בשבועיים : להתקשר לחברה הזו, לשלוח הודעה לחברה אחרת, לקבוע עם מישהי שלישית. וזה עובד! וכן אני משקיעה ואפילו יוצאת מחוץ לעיר. אמנם זה לא קורה פעם בשבוע ולא בשבועיים. אבל קובעים מראש וזה קורה.

אני עוד בלי ילדים כך שבאמת מקווה שזה יחזיק מעמד גם בהמשך, אבל זה חשוב לי מאד.

וחייבת לומר שמי שבאמת רוצה-מצליחה, יש לי חברות עם ילדים ששומרות על קשר עוד יותר ממני וזה מהמם.

 

לגבי חברות מהשכונה-לא יודעת איך אצלך, אבל אני בקשר מאד טוב עם הנשים של חברים של בעלי מהכולל, היום זה כבר ברמה של שבתות שמתארחים אצלם. איך יצרתי את הקשר הזה? זה מתחיל מאירוח קטן בחול המועד, ממשיך בטלפון בלידה, טלפון פה טלפון שם, עוגה לשבת, כאלה דברים.... היום זה כבר מאד זורם.

לגבי הגיל-בעיני זה לא משמעותי כל עוד אני נהנית. מצאתי נשים איכותיות מאד, בעלות עולם תוכן עשיר מגוון ומעניין, עם המון נושאי שיחה, לא תמיד הם משותפים אבל הם לרוב מעניינים, והכי חשוב שאני מרגישה שזה תורם לי. כך שהגיל לא משנה  

מקווה שעזרתי.

עיקר הקשר שלי עם חברים זה בוואטסאפ ומפגשים מידי פעם(פחות מפעם)
לגבי הסביבה-אני באמת לא יודעת איך יוצרים קשר עם אנשים ככה מחוץ לאינטרנט, אבל גיל זה לא פרמטר בעיניי, אפשר למצוא שפה משותפת גם עם אנשים שנמצאים בשלב אחר בחיים

נראה לי כי החיים שעסוקים בהן אז אין הרבה זמן לחברות,

כמובן זה הבעל, ההיריון, הלידה, התעסוקה בבית, כשיש

ילדים אז הכל משתנה, בהצלחה רבה לך אמן.

יש לי מס' חברות מצומצם מאחרי החתונה, עסוקים בטרדות הטכניות וקשה להשקיע בקשרים.... ופתאום את מוצאת את עצמך עם פחות חברות.... כיף לדעת שאני לא היחידה  

היינו חברות מאוד טובות ושמחות,

עם הזמן כמעט אין לנו קשר,שוב

החיים הבעל הילדים הבית משנים

אותנו מהקצה אל הקצה,המון הצלחה

שיהיה לך אמן.

אמן , אם חוזרים לזה מתישהוא... אולי בתקופה בחיים אחרי שהילדים גדלים? או שזהו אבוד? את חושבת על זה לפעמים - אלו קשרים יהיו לך אחרי שהילדים יגדלו ותהיי שוב "חופשיה" ?

יש כאלה שנשארות עוד טיפה עם קשר טוב,

אבל הרוב ממש לא.

א. על תופעות לוואי כדאי ללמוד מקבוצה רחבה דרך מאמרים וכו', ולא מפורום אינטרנטי. 

 

ב. בניתוחים, לדעתי, תמיד כדאי לחפש מישהו עם ניסיון והמלצות. אין לנו גוף לניתוחים מיותרים...

א. קראתי ויש קצת הבדל בין מה שהרופא אמר למה שקראתי, לכן מחפשת לשמוע ממישהו שעבר את זה.

ב. זה מוגדר ניתוח אבל בפועל זאת פרוצדורה רפואית קלה שלוקחת פחות מדקה לכל נחיר ובהרדמה מקומית.

בהצלחה

 

אם את רוצה ייעוץ מהותי את צריכה לכתוב מה הדבר הזה, אחרת זה סתם דיבורים באוויר.. 

מאמינה שזה נתפס בצורה שונה אצל כל אחד,
אבל אני רוצה מישהו עדין, אני גם בחורה יחסית עדינה ועם זאת, אני מרגישה שיש קטעים שאני יודעת גם לפעול כלפי חוץ בביטחון. 

 

הוא בחור עדין ואני אוהבת את זה בסה"כ, אבל כשאנחנו מול העולם, כלומר כשצריך לעשות משהו כלפי חוץ או להיות ברור ואסרטיבי- אני לא כ"כ מרגישה את זה אצלו וחסר לי הביטחון הזה..

 

העדינות שלו גורמת לי לתחושה שאולי בסוף אני זאת שאצטרך לנהל דברים של הבית בחיים, וזה לא מה שאני רוצה

 

ולמרות כל זאת, כמו שכתבתי למעלה, העדינות שלו זה משהו שסה"כ אני שמחה בו, אבל מפחדת שאני מפספסת בזה איזשהו צורך גדול שלי..

תלוי בך עד כמה זה מפריע לך

אם באופן כללי את אוהבת את האישיות שלו ונעים לך איתו - לעניות דעתי כדאי לך להתפשר על זה, לא תמיד מקבלים את כל רשימת המכולת.. וזה דבר גדול אם שאר הדברים מסתדרים מעולה 

אם את מרגישה שהעדינות שלו מבחינתך כמו "בלתי נסבלת" - אז לא כדאי להמשיך איתו

 

מבינה אותך ממש, כי גם לי היו שקטים שנפגשתי איתם והיה בלתי נסבל

והיו כאלה ששקטים בסדר...

אז באמת תלוי במכלול האישיות של הבנאדם שמולך.. עד כמה נעים לך איתו ... 

ולגבי הנעים-
זה באמת צריך להיות רק נעים? על סמך זה אפשר להתחתן?

ממש נעים לי איתו אבל לפעמים חסר לי את הכיף הזה כמו שיש עם חברות.. או שזה משהו שנבנה ומתפתח?

שלא לבנות על זה שישתנה, אם זה ממש ממש מפריע לך - אז לא..

יש אפשרות נוספת - להמשיך עוד כמה פגישות ולראות עד כמה זה מפריע לך...

בד"כ באיזשהוא שלב את מרגישה שאת יותר החלטית, כשאת מכירה אותו יותר...

לא יודעת - יתכן שאתם יוצאים כבר זמן רב ולכן אין לי מושג...

 

בעקרון זה ממש תלוי בך ואת צריכה להחליט על חייך, אף אחד לא יכול להחליט לך מה חשוב לך בבעל... לכל אחת יש דברים קריטיים שלא מוכנה להתפשר, ודברים שאפשר להתפשר...

יש אפשרות נוספת, לנסות לעשות הפסקה ולראות עד כמה את "מתגעגעת" אליו, לפעמים זה פרמטר לרמת ההערכה שלך אליו... לפעמים אחרי הפסקה שאת מתגעגעת את יותר החלטית שאת רוצה בו מאוד.. או להפך שיש לך הקלה מהפרידה - כנראה סימן שזה מפריע לך מאוד..

לסיכום שוב, תלוי בך..

 

 

בדרך כלל, כשזה מפריע מאוד - זה מורגש ואין שום ספק, את החלטית בכך שאת לא מסוגלת להמשיך להפגש איתו

פה כשיש לך ספק, היתי אומרת לנסות עוד קצת או לעשות הפסקה ולבחון את ההרגשה שלך..

מרגישה שממש עזרת לי לעשות סדר באיך להתקדם מפה.. 

 

ובוודאי שההחלטה היא שלי, הכוונה בשרשור הייתה בעיקר לשמוע מאנשים נוספים איך הם ראו/ חוו מצב דומה של איזשהו צורך שלא בדיוק מתממש כמו שחשבו, ומתוך כך לגבש לעצמי איזה רעיון שנכון למצב שלנו שבו בע"ה אעמיק ודרכו אפעל

מנסה לענות לך
גם אני הייתי באותה התלבטות לפני החתונה. בעלי בחור עדין, לפעמים קצת שקט בחברה חדשה, וזה הפריע לי לפני החתונה.
כמוך, אמרתי לעצמי שחשוב לי מישהו עדין אבל גם מישהו שיותר כריזמטי, אסרטיבי, שיודע להתנהל מול העולם בביטחון.
היה לי טוב איתו, אבל חששתי שהצורך שלי במישהו ש"חזק" כלפי חוץ לא יתממש.
היום אני יכולה להגיד לך, שהעדינות שלו היא נכס גדול עבורי. אני בעצמי לא הבנתי עד כמה אני זקוקה למישהו עדין, רגיש ומכיל כמותו.
גיליתי שלא מאוד מפריע לי להיות האסרטיסית והמובילה לפעמים, וגם, גיליתי שגם כלפי חוץ הוא יותר אסרטיבי ממה שחשבתי. לפעמים במהלך פגישות אנחנו רואים את האדם שמולנו רק ביחס אלינו, אבל כשרואים אותו פתאום בסביבה אחרת, ביחס לאנשים אחרים (למשל בעבודה, בלימודים) מגלים צדדים נוספים באישיות שפחות באים לידי ביטוי בפגישות.

סך הכל נשמע מדברייך שטוב לכם ביחד, שהוא בחור טוב בעל מעלות, ושגם העדינות מבחינתך היא תכונה טובה, אבל את מרגישה שזה אולי במינון גבוה מדי בשבילך.
הייתי מציעה להניח כרגע לרשימות ולמה שרצית, ולנסות להבין האם טוב לך עם הבחור הזה, על שלל תכונותיו?
אם חסרה לך תחושת ביטחון כמו שכתבת, תנסי לבדוק- אולי את יכולה לקבל תחושת ביטחון בדרכים אחרות?
לבדוק עם עצמך, אולי זה לא יהיה מאוד קשה עבורך שאת תנהלי עניינים מסויימים בבית?

ובאופן מעשי, אולי כדאי לנסות לראות את הבחור במגוון סיטואציות עם מגוון אנשים (אפילו סתם לשמוע ממנו על איך הוא מתמודד עם לחץ בעבודה למשל), כדי לקבל תמונה טובה יותר לגבי האסרטיביות שלו.
וגם, אולי לנסות להרפות קצת ולתת לו להוביל יותר ולראות אם את מרגישה שינוי.
רוצה גם להגיד שיש הרבה דברים אחרי החתונה שפשוט לומדים ביחד... אני לא יודעת למה התכוונת כשאמרת "לנהל דברים של הבית בחיים", הרבה דברים שצריך לנהל פשוט לומדים כזוג וזה לא כזה מפחיד

מקווה שעזרתי, כמובן אני לא מכירה אותך ולא את הקשר ביניכם, אז לא יודעת אם הדברים שכתבתי באמת רלוונטיים. תקחי מהם מה שנכון לך
בהצלחה ובבהירות בע"ה!

ממש דייקת..

תודה על השכל הישר והרגישות, וגם על ההכוונה למעשה.. 

תודה רבה על שהקדשת מזמנך להעלות את התגובה המהממת הזו!!!
כבחור "אדיש" התרגשתי מאוד ושמחתי לדעת שיש מי שרואה את היתרון
וואו
תודה

מחזקת את הנקודה של האדישות - יש בזה משהו ממש כיף בבעל שהוא אדיש,  זה אומר שהוא פחות לוקח קשה, פחות נכנס לפרטים, יותר לוקח בקלות, מכניס לפרופורציות וכמובן מרגיע 

(אם כי לא ראיתי בתגובה המקורית שהגבת עליה את האזכור לאדישות... כנראה לא הבחנתי שזהו הנושא..)

גן בעלי הוא עדין כזה ולפעמים זה משגע אותי. אבל זה כל כך שולי בכל ההתנהלות של החיים, יש בו כל כך הרבה דברים אחרים. אם את אוהבתת את העדינות הזאת ורק מפריע לך שהוא לא לגמרי מושלם, לדעתי תתפשרי על זה. אין סוף לשלמות ..

את צריכה לחשוב טוב עם עצמך אם זה באמת כזה נורא, כמו שכתבת תמיד תצטרכי לוותר על משהו או כמה דברים וכדאי שזה יהיה הדברים הפחות מהותיים...

כמובן שהתשובה פה אישית לגמרי. אבל יכול להיות שאת סתם נרתעת בגלל איזו תפיסה של חלוקת תפקידים,ולא בגלל עניין מהותי אצלך.

בכנות- אם זה יהיה מהותי את תראי שתמיד תקחי צעד אחורה והוא כנראה יסתדר (אלא אם כן את מזהה שגם עכשיו יש לו קושי לנהל את ענייניו ואז זה קצת שונה)
ואם זה לא מהותי- כנראה שתבחרי לעשות ולא לחכות לו כי גם בהימנעות ובהמתנה לשני יש מחיר גבוה

כמובן שאת צריכה להיות שלמה עם ההחלטה שלך כמו שאת מבינה אותה, אבל קחי בחשבון לקחת הכל קצת בערבון מוגבל כי בסוף אחרי שמתחילים באמת לחיות יחד מגלים שלא יכולנו לצפות מה יהיו המחלוקות האמיתיות. לפעמים שמיים וארץ מול הציפיות שהיו

לכן בעיני הרבה יותר חשוב וקריטי לזהות שיש לכם יכולת לתקשר, לפתור בעיות יחד, בעיקר רצון לעשות את זה יחד את הכלים גם אפשר עוד ללמוד, ושהערכים המרכזיים שלכם דומים מספיק

וגם- כדאי לדבר על זה כבר עכשיו! כמובן בעדינות, להביא את החשש שלך על עצמך ולא לשפוט אותו, תשמעי מה יש לו לומר על זה ואולי כל נקודת המבט תשתנה

כתבת מדהים ומדוייק.. בע"ה שלחת אותי להעמיק

ברוך ה' שאלו הדאגות שלך
בעלי היום מלא ביטחון
החיים לא מאפשרים לך אחרת. להישאר עדין מול העולם,, אחרת יאכלו אותך בלי מלח.
בן אדם מבין לבד שהוא צריך ללמוד לפתח ביטחון..
את גם תקבלי ביטחון עם השנים ..
זה מה שקורה בדרך כלל לרוב האנשים שמתבגרים.
שוב, זו דעתי.
בהצלחה רבה

ונשארים בישנים, לא לבנות על זה

אבא לילדים נשאר ביישן? קצת חריג, לא?

ביישן עם אנשים בחברה, לא בדברים רשמיים

ותראי אם מה שאת חושבת לגביו באמת נכון. ותנסו לחשוב ביחד איך זה יתבטא בחיים שלכם.

כי יש אנשים שהם מאוד עדינים ורגישים ברגיל, אבל אם מישהו יפגע במישהו קרוב להם הם יזנקו כמו אריות לצידו. ​
וגם יתכן שתגלי שדווקא הרגישות שלו היא מה שתאפשר לו להוות משענת עבורך- דווקא כי הוא יוכל להבין אותך ולתמוך בך ולספק לך בטחוון ויציבות נפשית (יותר מגבר שהוא מצ'ואסיטי ואסרטיבי כזה, אבל שפחות יבין אותך ואת המצוקות הרגשיות שלך)

זה עניין שהעלנו בעבר וכן ב"ה היה דיבור טוב שמתיישב לי בצורה טובה..
אבל כנראה אני צריכה יותר לחוות את זה או להסכים לקבל שזה קיים בו בצורה שונה משחשבתי..

מאוד מעריכה♥️