באחת מהשבתות בישיבת ההסדר שלי, הגיע לישיבה אחד מבוגריה. במקרה יצא שהוא התיישב ליידי בסעודת השבת, בלי שהכרתי אותו.
כששאלתי את היהודי למעשיו, הוא סיפר לי שהוא עובד כשכיר אצל צ'יינג' ירושלמי ותיק.
"נו נו, וזה מעניין לעבוד שם"? שאלתי מתוך נימוס.
היהודי סיפר לי שהמעניין זה החלק הלא מעניין. החלק החשוב - זה שהוא מצא דרך להתעשר!
נרגש ונפעם מעוד הזדמנות קלה להתעשר, שאלתי אותו מה הסוד הגדול - ואיך לעזאזל זה קשור לעבודה שלו בתור מחליף מטבעות.
"ובכן", ענה לי הבחור, "קלטתי ששער הדולר כבר זמן מה נמצא מתחת לרף ה-4 ש"ח, ואין שום סיכוי בעולם שזה ישאר ככה! הרי ברור לכולם שהדולר שווה יותר מ-4 ש"ח. אז לקחתי את כל הכסף שיש לי, אפילו קיבלתי הלוואה במיוחד בשביל זה, וקניתי כמה דולרים שרק אפשר! ובגלל שאני עובד בצ'יינג', כמובן גם קיבלתי הנחה של שער ההמרה. תקשיב, אתה רוצה אולי להביא לי גם כן כסף בשביל שארכוש עבורך דולרים? זאת הזדמנות פז, עכשיו שהדולר מתחת ל-4 ש"ח!"
שאלתי את החלפן איך זה שאלפי ריבבות עמך ישראל לא רצים בהמוניהם אל קופות הצ'יינג', והרי זה מופרך מכל מופרך לחשוב שכולם מוותרים על השקעה כזאת מופלאה ובטוחה. הוא ענה לי שפשוט אף אחד לא חשב על זה - כי לא מחשבותיי כמחשבותיכם וכו'.
הסברתי לו שאם זה היה נכון, אז בטוח היו כמה אנשים חכמים שחושבים על זה, ואז הם היו מסתערים על הדולר כאילו אין מחר, מה שכמובן היה גורם לשער הדולר לטפס... הוא ביטל את חששותי בזלזול, ואמר שזה חבל שאני אפסיד את כל הרווח העצום.
אמרתי ליהודי שאני מעדיף לתקוע בגרוני עוד חתיכת חלה יבשה טבולה בחומוס תעשייתי מצהיב, מאשר להמשיך לשמוע את הביטחון העצמי המופרז שלו, משל היה וורן באפט בכבודו ובעצמו.
בעצם, לא אמרתי לו את זה. עשיתי את זה.
ובכן,
הבורסה עלתה מאז ביותר מ-100%.
שער הדולר מעולם לא חצה שוב את רף ה-4 ש"ח, ולמעשה - רק לפני מספר ימים הוא רשם את השער הנמוך ביותר מאז שנת 1996.
לא מחשבותי כמחשבותיכם וכו'.