פורום סופרים וספרים (עמוד 64)

ניסיון לחכות את דמדומים, אבל הרבה יותר גרוע. (ודמדומים גרוע מספיק.)

שימי לב שיש שני ספרי פנטזיה לפחות שקוראים להם שהות.

לא מומלץ בעליל...

של הרוח..  אחרי שהתחלתי אותו שנה שעברה והפסקתי.

ספר נהדר. באמת ספר שקשה להניח מהידים, אבל אין הרבה כאלה.

ספר יכול להיות טוב, יכול להיות כביר! אבל לא בהכרח מהסוג שקשה להניח מהידים.

"יש ילדים זגזג" זה גם שיר כזה.. כמו צלה של הרוח)

לא קרה לי הרבה, אבל באלה שכן לא הצלחתי. היו לי ייסורי מצפון נוראיים, והרגשת גועל עמוקה, מהספר ומעצמי, אבל... לא הפסקתי.

לכן אני כ"כ מבררת על ספר לפני שאני קוראת אותו, אבל זה לא תמיד הולך. פשוט עצוב.

אבל תלוי איזה ספר, אם הוא מגעיל אותי (לדוג': ציפורים מתות בסתר) אני אפסיק... אבל גם, מאוד קשה, למעשה, את 'ציפורים מתות בסתר' הפסקתי רק כי הייתי צריכה ללכת, במזל. אבל כן, מאוד קשה, וכמובן - רק אם זה ספר טוב.

לא מכירה את הסדרה הזו... אבל לפי מה שאת מספרת זה לא נשמע להיט... =\

הספר הרביעי נגמר לא משהו, כאילו הוא סתם מנסה למתוח, אבל לא נורא, הוא בהחלט הצליח במטרתו.

סדרה מעולה- וכל הסתירות האלו שאת אומרת שיש בספר, לא מופיעות כ''כ הרבה. והם ממש לא מצליחים להרוג את כולם, כי עובדה שד''ר די רודף אחריהם כבר יותר מארבע-מאות שנה, ועם לא מצליחים להרוג אותו. (בהתחלה גם שייקספיר היה רע, אם אני לא טועה...)

וזה דווקא ספר מעולה מהבחינה הזו. כל הגיבורים בעולמות שונים ומתמודדים עם דברים שונים.

אני ממש נהניתי מהספר. זה גם נחמד שהוא נקי. לרוב אני לא מוצאת פנזיה טובה ונקיה באמת באמת.

שאת כרונוס הם הצליחו להביס תוך שעות מועטות ואת ד"ר די עדיין לא.(:

הסופר חוזר כל הזמן על אותם משפטים, דימויים, אינלי מושג איך לקרוא לזה....

לדוגמה, כל המפלצות והקדמונים שהם פוגשים, כל הזמן "מנסים" לחייך, וזה מתפרש כסתם חשיפתשיניים גועלית במיוחד....

ובנוגע למה שאמרתם, זה הספר השני הכי אהוב עליי..

אתם יודעים אם החמישי יצא כבר בעברית?? אמרו לי שהוא יצא רק באנגלית, ואז אמרו לי שהוא יצא ג םבעברית..

אה, ועוד דבר, לפי דעתי ,בספר אין שום עצב אמיתי, לדוגמה כשהקטה אבדה, זה לא היה כ"כ עצוב... כשאיפה נעלמה זה היה קצת יותר עצוב, אני מקווה שהוא לא יחזיר אותה פתאום....וכשסקתך וז'אן חזרו בזמן זה היה מעולה! אבל ללכ תעד דנו טליס, זה כבר עצב ןאותי, אני מעדיפה שהיה קרב, יביסו את האיש הגידם במותם של פלמדס ושייקספיר, ויחזרו הבייתה...איכשהו...

סתם, על טעם וריח.... |מצפה להשלמה|

תספר הראשון והשתעממתי רצח..

אני בהתחלה ממש השתעממתי אבל אחרי שניסיתי לקרוא שוב לא יכולתי להפסיק....

הוא כל הזמן חוזר על עצמו!!

דווקא הרביעיעיחסית מפתיע, שאולי הנבואה מדברת לא רק על התאומים, אלא על החרבות- האחד שהכול הוא??

שמישהו אמור לחייך אבל זה מתפרש כחשיפת שיניים גועליות, זה בערך פעם בשלוש פרקים, וזה לא מצחיק, אני בדקתי....

אבל גם תמיד מסופר על מישהו שהוא בלתי מנוטצח, ואיכשהו תמיד, כולם מנצחים אותו....

חסר לו קצת הגיון או זיכרון....

אבל אניאוהבת את הדמויות.....

קראתי כמה, ולא התלהבתי... לא יודעת, לא עשה לי את זה כל כך
אפילו כבר שכחתי את רוב מה שקרה שם ואת התכלס... וכשאני באמת נהנית מספר אני זוכרת ממנו דברים

סתם סדרת פנטזיה רגילה לא ראיתי איזה  חידוש ..

אם כי היו ספרים (בעיקר האמצעיים, הרביעי והחמישי, אם אני לא טועה) שמבחינתי היו די משמימים. 

הו, ודווקא אני רואה בה חידוש, פנטזיה מעורבת עם מדע, פיות שחיות מתחת לכדו"א והן בכלל לא נחמדות... אנשי בוץ, ארטמיס עצמו ובאטלר... 

ממש ממש נהנתי !

העלילה פשוט מושלמת ,אבל זה לא כל כך הישג

בגלל שהוא העתיק מ"הרוזן ממונטה כריסטו "..

אבל חוץ מזה קראתי פעמיים ומאוד אהבתי.

הספר הזה משבש לך את דרכי החשיבה ההסתקלות על העולם

איך שהוא מסתקל

(ולאו דווקא ספר מפחיד, פשוט כולם אמרו לי שהספר מפחיד, אז הכנתי את עצמי נפשית ובסוף התברר שזה ממש... לא. XD)

אני תוהה אם אני היחידה ששיקשקה מהספר 'המכשפות' של רואלד דאל? אני די בטוחה שאפילו לא גמרתי אותו..

מצד שני, קראתי אותו בסביבות כיתה ז', אם אני לא טועה. 

כעיקרון, קשה לי לפחד מספרים, אם כי אני זוכרת ש-'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' הפחיד אותי ממש, במיוחד כי קראתי את הקטע של המערה עם הידיים מתחת למים באמצע הלילה. 

הוא מספר על הרופא שהצליח להפריד את הטוב שלו מהגוף ונהיה רע מוחלט .

ולאחר מכן הוא "מתמכר " לזה ולא מצליח לחזור לעצמו עד שהוא מת בדמות המקוללת.

אבל אין ספק שתמונתו של דוריאן גריי הרבה יותר מוצלח.

הספר הרביעי ממש ממש הפחיד אותי XD
קראתי אותו בשלבים... נראה לי גמרתי אותו סופית רק בכיתה ד' בערך.

זה לא התיאורים המזעזעים, אלא הרעיון.

הרעיון שבאדם אחד עשויות לחיות בצותא שתי אישיות. והספר לא נועד לילדים בכלל!

הרעיון שלו הוא, שככל שאדם מגלם דמות מסוימת לאורך זמן, כך הוא הופך להיות היא, ולמעשה אין זאת דמות, אלא הוא עצמו

אצלנו ביהדות  אומרים, אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, (גם בלי כוונה לשינוי...). אנחנו רגילים לרעיון.

אבל למי שלא רגיל, הרעיון הזה מאד מאד מפחיד.. מי שדוגל ב'אמונה בלב' לחוד, ובמעשים לחוד, כשהוא קורא ספר כזה, איך אדם שביסודו טוב, מוצא בעצמו לפתע כוחות רעים, 'דמות רוע' שהולכת ומשתלטת עליו... זה מחריד.

האמת שהספר החריד גם אותי...(קראתי אותו בגיל 13 בערך...)

לא חשבתי על זה בצורה הזו

קראתי אותו עם יש לך שאלות

אופס ... חח  לא הבנתיי.... לאנורא קורה...

כן, זה נכון...

היה נער בישוב שלי שממש אהב את הסםר הזה, והוא נהרג בגיל 18, ואז המשפחה תרמה לספרית ביה"ס המון עותקים של הספר כדי שילמדו אותו בכיתה ד' (אם אני לא טועה, זה היה הגיל שבו אלישע נהרג) וכשהיה טיול בית ספרי לי-ם כיתה ד' הלכו להר הרצל לקבר שלו...

(אין לי, אבל בטוח יש בספריה שם, לא?)

אין לי את אף אחד מהספרים האלה בבית...

(יש לי ספר אחר של משה שמיר "הוא הלך בשדות"*, אבל זה גם לא עוזר, משמע הרעיון של ההודעה הזאת היתה לאחל לך בהצלחה ולהקפיץ את השירשור)

ואין שם  

וגם פאדיחה לשאול עליו, מסתכלים עלי בפרצוף כזה של "עוד טינאייג'רית שקוראת על ערפדים וכל הדברים המוזרים שעולים בראש של סטפאני מאייר"

עד היום הוא חרוט בי בלי שאני יודעת איך הוא מסתיים.. (למרות שאני יכולה לנחש אבל זה לא אותו דבר)

כילו:פנטזיה\הסטוריה\מדע בדיוני...

צחוק כובש לב. והוא מכר את הצחוק שלו בדם לאיזה מישהו תמורת זה שהוא (הילד) יזכה בכל התערבות שיעשה, ובגרע שיכשל בהתערבות - יקבל את צחוקו חזרה.

עכשיו לפי ההיגיון אני יכולה לנחש איך הוא יכול לקבול את הצחוק חזרה אבל לא הייתי כזאת מחוכמת בכתה ה מסתבר

פעם כשהייתי קטנה היה כזאת תוכננית טלויזיה...

בתחילת הספר השני היא קצת מרחה, אבל לקראת האמצע זה הולך ומשתפר.. ממש יפה!

בכל מקרה, לפני רגע פתחו על זה שירשור. תראי למטה..

לא שמתי לב..

אצלינו

ואין. וגם יום שישי לא אפשרי כי אני מגיע לקראת הצהרים וכולם צריכים להתכונן לשבת קודש

חשבתי על פתרון- שהספרי תפתח אולי במוצש ע"י בן נוער כל שהו (אני יכול רק פעם בשבועיים)לבערך שעה

מישו מכיר מקום שעושה ככה?

אויש. :/

אני מצטערת.

אין לי פתרון.

שילכו לספרייה ויביאו לך משו... אם זה אפשרי

במקום לבנות על הספריה איפה שאני גרה- פשוט עשיתי מנוי בספריה איפה שאני עושה שירות לאומי, זה הרבה יותר נוח!

ואז הוא חצי ריגש אותי וחצי עצבן אותי שזה מרגש אותי.

הסופרת הזאת (וככל שקראתי עוד ספרים שלה ראיתי את זה יותר) מומחית בלמצוא מקרי קיצון כאלו שהם מלאי רצון טוב הכי שבעולם ועקומים מוסרית בדיוק 180 מעלות, ולהביא את זה עם מלוא הקיטש הדרוש ולסף רגישות הגבוה ביותר שאפשרי מבלי להפוך את זה לנלעג- בקיצור מסחטת רגשות.

ואני לא סובלת שעושים לי את זה.

מילא כשמדובר בסיפור אמיתי, אבל להמציא ככה?

(ואחרי שגמרתי להתעצבן- אז מבין כל הספרים שלה זה הנסבל ביותר, והוא באמת מעורר מחשבה. גם על המובן מאליו- האם מותר לגדל ילדה בשביל להציל את אחותה- למרות שגם כאן, הרי ברור שאין כמעט הורים עם ראיה חד צדדית כל כך- ועד לנקודות האחרות שכתבת עליהן בעצמך יפה מאוד, ההחמצה וה(סוג של) אגואיסטיות של ההורים...)

זה בכלל לא נראה שאותה אחת כתבה, זה לא באותה רמה בכלל... לא בקונפליקטים, לא ברמת העניין, לא בשפה, לא בדמויות, לא באמינות... ושלא נדבר על הלכלוך...

דווקא לדעתי שומרת אחותי ממש מעולה, הוא באמת דרך ללא מוצא והוא כתוב מצוין...

זה לגמרי מה שהספר עוסק בו- הזכות לקבל הכרה בתוך המשפחה שלך.

אבל אתם יודעים מה ממש טרגי? שבמשפחת פיצג'רלד יש שלושה ילדים. אם אנה עוד מקבלת איזושהי תשומת לב מהמשפחה שלה [בעיקר מאבא שלה, וכמובן כל היחס שהיא מקבלת כתורמת לקייט] ומהקורא, ג'סי הוא זה שבאמת הולך לאיבוד. כשאני קוראת את הספר הזה, המצב שלו מעציב אותי במיוחד.

סורי, אבל אין כלכך מה לעדכן.

כתבו אותו למעלה..

וזה עידכון מעדכן בהחלט

כשהיה חלק משיירת הל"ה...

הוא מספר על היסטוריה אבל הוא ממש לא משעמם...

יש כזה- אולי יש שם

ג'קסון...

ושאר הסדרה, אם כי היא מתדרדרת מספר לספר (את הספר האחרון לא קראתי.)

יאיר- קראתי את כולם אבל בכל מקרה ממש תודה!

אני לא זוכרת את השמות המדיוקים אבל בעיקרון

פנטזיה עתידנית (מד"ב)-מה שיקרה/עלול לקרות בעתיד.

פנטזיה מציאותית-בעולם שלנו, כלומר הסיפור מספר על העולם שלנו רק שהוא "מגלה" לנו שבעולם שלנו יש קסמים

לפעמים ילד אחד מגלה, לפעמים המציאו מתערבבת המפורסם ביותר הארי פוטר

פנטזיה- הסופר ממציא עולם שלם שבתוכו הוא מחליט מה להכניס-המפורסם ביותר שר הטבעות

הן במד"ב והן בפנטזיה, הסופר בורא עולם עם חוקים משל עצמו.

אבל במד"ב הסופר מחויב לחוקי הטבע, השולטים בעולמנו אנו, הוא חייב לפרש את המציאות שם, לפי החוקים שאנו מכירים, אמנם הוא יכול להוסיף 'עובדות מדעיות' כרצונו, כאלו שאינן, לא עובדות ולא מדעיות, אך עם זאת הן תקפות במונחים שלנו.

ניתן להוכיח אותן (כביכול, או עדיין לא.. אך אולי בעתיד...) בכלים שאנו מוכיחים ויוצרים מדע.

אכן הרבה מן ההמצאות שהומצאו במהלך השנים, הומצאו בעקבות סופרי מדע בדיוני.

נכון שבמד"ב, סופר בד"כ ממציא גם דמויות בידיוניות חיזרים וכד', אך עדיין הכל יכול במסגרת החושים השולטים בכוכב ארץ. (גם אם לדוג' יש דמויות שיש להן חושים נוספים, עדיין הם חושים 'טבעיים' ולא על אנושיים).

הסופר כל הזמן מחויב להסביר ולסבר את אוזני/עיני קוראיו בהתאם לחוקי הפיזיקה. וככל שהוא גדול יותר כך הוא עושה זאת בצורה טובה יותר.

לעומת זאת בפנטזיה, הסופר יכול לתת לדימיונו דרור, בלי להיות מחויב לחמשת החושים שלנו כלל. שלא לומר לכלים המעשיים , שבהם אנו מודדים ואומדים מציאות.

לכן הוא יכול לברוא למשל מימד רביעי ואפילו חמישי ושישי... והוא לא חייב לתת דין וחשבון לכלים האנושיים שלנו בכלל.

הוא יכול לברוא מציאות על טבעית, להסביר תופעות טבעיות בחוקים לא טבעיים ולא מתאימים למערכת החוקים הארצית, ובכך לפטור את עצמו מהנמקה והסבר, כיצד התרחשו הדברים.

הן במד"ב והן בפנטזיה, על הסופר להיות עקבי לאורך כל הסיפור. אילולא זאת, הוא שומט את הקרקע עליו הוא (והקוראים) עומד, והוא הופך מסופר פנטזיה/מד"ב- 'אמיתי', לסתם סופר לא מוצלח... שניסה לספר סיפור בצורה הכי קלה...

אני אתן דוג' לשני סופרים גדולים, אחד של מד"ב שיכול היה בקלות להחשב כפנטזיה, אבל נשאר בגבולות המד"ב:

דאגלאס אדמאס, מחבר סדרת 'המדריך לטרמפיסט בגלקסיה', בורא עולם בדיוני, על גבול הפנטזיה, אך הוא שומר כל העת על עקביות שיטתית, ומנמק ומסביר בצורה פיזיקלית (כביכול) את העולם שהוא בורא.

לעומתו טרי פארצ'ט, מחבר סדרת ספרי 'עולם הדיסק' בורא עולמות פנטסטיים בהם מתרחשים דברים בצורה על טבעית, והוא לא מסביר כיצד מתרחש הדבר מבחינה פיזקלית מדעית, אלא מציין את העובדות שכך ארעו.

 ומד"ב טוב, ואין על זה כל עוררין, זה אם הסופר נאמן לחוקיות של העולם שיצר והכתיב, והוא לא משנה אותה בשביל שהעלילה תסתדר...

נ.ב. כן, כעיקרון כותבים פנטסיה בס', כמו שאר המילים הלועזיות: מוסיקה, פיסיקה, וכד' [וזה קשור לחוקויות מסוימת שקיימת בשפה העברית המתחדשת])

יכולה לקפוץ לגאולה מתי שישתחק לי

במיוחד לאור העבודה שאני גרה בקצה השני של הארץ....

כשתבקרי בי-ם תקני...

והגיוני שיהיה לך יותר קל לקנות במוריה, ליד הכותל (מאשר להסתבך בסימטאות גאולה...)