טוב, אז החלטתי החלטה מפתיעה - להשלים חסכי ילדות. הווה אומר: לקרוא את הספר 'ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד' (מאת: רוברט לואיס סטיבנסון.)
והתאכזבתי!
כשהתחלתי אמרו לי - 'מה, זה לא מפחיד אותך?' 'ואי, הפסקתי לקרוא באמצע, זה היה מפחיד'.
וזה לא OO
ז"א, זה רעיון מעניין והכל, אבל ציפיתי ליותר. או שלא הבנתי מה המטרה של הסופר? כי אם כן, אשמח להארות O:
אך, זה היה חסך ילדות ממש מאכזב :/
הספר הזה משבש לך את דרכי החשיבה ההסתקלות על העולם
איך שהוא מסתקל
(ולאו דווקא ספר מפחיד, פשוט כולם אמרו לי שהספר מפחיד, אז הכנתי את עצמי נפשית ובסוף התברר שזה ממש... לא. XD)
אני תוהה אם אני היחידה ששיקשקה מהספר 'המכשפות' של רואלד דאל? אני די בטוחה שאפילו לא גמרתי אותו..
מצד שני, קראתי אותו בסביבות כיתה ז', אם אני לא טועה.
כעיקרון, קשה לי לפחד מספרים, אם כי אני זוכרת ש-'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' הפחיד אותי ממש, במיוחד כי קראתי את הקטע של המערה עם הידיים מתחת למים באמצע הלילה. 
הוא מספר על הרופא שהצליח להפריד את הטוב שלו מהגוף ונהיה רע מוחלט .
ולאחר מכן הוא "מתמכר " לזה ולא מצליח לחזור לעצמו עד שהוא מת בדמות המקוללת.
אבל אין ספק שתמונתו של דוריאן גריי הרבה יותר מוצלח.
הספר הרביעי ממש ממש הפחיד אותי XD
קראתי אותו בשלבים... נראה לי גמרתי אותו סופית רק בכיתה ד' בערך.
זה לא התיאורים המזעזעים, אלא הרעיון.
הרעיון שבאדם אחד עשויות לחיות בצותא שתי אישיות. והספר לא נועד לילדים בכלל!
הרעיון שלו הוא, שככל שאדם מגלם דמות מסוימת לאורך זמן, כך הוא הופך להיות היא, ולמעשה אין זאת דמות, אלא הוא עצמו
אצלנו ביהדות אומרים, אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, (גם בלי כוונה לשינוי...). אנחנו רגילים לרעיון.
אבל למי שלא רגיל, הרעיון הזה מאד מאד מפחיד.. מי שדוגל ב'אמונה בלב' לחוד, ובמעשים לחוד, כשהוא קורא ספר כזה, איך אדם שביסודו טוב, מוצא בעצמו לפתע כוחות רעים, 'דמות רוע' שהולכת ומשתלטת עליו... זה מחריד.
האמת שהספר החריד גם אותי...(קראתי אותו בגיל 13 בערך...)
לא חשבתי על זה בצורה הזו 
קראתי אותו עם יש לך שאלות
אופס ... חח לא הבנתיי.... לאנורא קורה... 
כן, זה נכון...
היה נער בישוב שלי שממש אהב את הסםר הזה, והוא נהרג בגיל 18, ואז המשפחה תרמה לספרית ביה"ס המון עותקים של הספר כדי שילמדו אותו בכיתה ד' (אם אני לא טועה, זה היה הגיל שבו אלישע נהרג) וכשהיה טיול בית ספרי לי-ם כיתה ד' הלכו להר הרצל לקבר שלו...
התחלתי ברוך השם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה!
לקחתי קורס שנקרא "בין בדיון לממשות" מישהו מכיר מישהו שלקח אותו?
ועוד שאלה
אנו לומדים על ספרים מסוימים ואני צריך אותם די דחוף אז אם יש למישהו אולי
את הספרים הבאים:
בכי-אהרון מגד
עד אור הבוקר-משה שמיר
דוברין האדם-חנוך ברטוב
זה יכול ממש לעזור לי..
תודה מראש..
(אין לי, אבל בטוח יש בספריה שם, לא?)
שוקולד קרבי=)אין לי את אף אחד מהספרים האלה בבית...
(יש לי ספר אחר של משה שמיר "הוא הלך בשדות"*, אבל זה גם לא עוזר, משמע הרעיון של ההודעה הזאת היתה לאחל לך בהצלחה ולהקפיץ את השירשור
)
גוף מארח!!!!
אחד הספרים....
ואין שם 
וגם פאדיחה לשאול עליו, מסתכלים עלי בפרצוף כזה של "עוד טינאייג'רית שקוראת על ערפדים וכל הדברים המוזרים שעולים בראש של סטפאני מאייר"
שוקולד קרבי=)הילד שמכר את צחוקו.
אחד הספרים הכי מרגשים שקראתי!
עד היום הוא חרוט בי בלי שאני יודעת איך הוא מסתיים.. (למרות שאני יכולה לנחש אבל זה לא אותו דבר)
כילו:פנטזיה\הסטוריה\מדע בדיוני...
מתו"שצחוק כובש לב. והוא מכר את הצחוק שלו בדם לאיזה מישהו תמורת זה שהוא (הילד) יזכה בכל התערבות שיעשה, ובגרע שיכשל בהתערבות - יקבל את צחוקו חזרה.
עכשיו לפי ההיגיון אני יכולה לנחש איך הוא יכול לקבול את הצחוק חזרה אבל לא הייתי כזאת מחוכמת בכתה ה מסתבר
פעם כשהייתי קטנה היה כזאת תוכננית טלויזיה...
מעבר לבעית ההליכה לספריה ולא למצא מה לקחת יש (לי לפחות{למרות ששאלתי חברים וגם להם יש בעיה כזאת})בעיה חמורה יותר-מי ששלומד במוסד עם פנימיה מלאה לא מצליח להגיע לספריה אלא אם כן יש שיחרור מוקם
גם לכם יש את אותה הבעיה?
אצלינו
ואין. וגם יום שישי לא אפשרי כי אני מגיע לקראת הצהרים וכולם צריכים להתכונן לשבת קודש
חשבתי על פתרון- שהספרי תפתח אולי במוצש ע"י בן נוער כל שהו (אני יכול רק פעם בשבועיים)לבערך שעה
מישו מכיר מקום שעושה ככה?
אויש. :/
אני מצטערת.
אין לי פתרון.
שילכו לספרייה ויביאו לך משו... אם זה אפשרי
במקום לבנות על הספריה איפה שאני גרה- פשוט עשיתי מנוי בספריה איפה שאני עושה שירות לאומי, זה הרבה יותר נוח!
אוקיי, אני יודע שאני באיחור לא אופנתי בעליל,
אבל רק השבת יצא לי לקרוא....
(למרות שבמחשבה לאחור, לא הייתי ממליץ לקרוא אותו בשבת.)
ותארתי לעצמי שכבר נשפכו פה כמה מילים עליו. (לא הרבה, להפתעתי!)
אז אחרי שקראתי את זה
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t353042#4303690
וזה http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t318924#3975113
וזה http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t136798#1296994
החלטתי שעדיין יש לי מה להגיד.
קודם כל, רציתי לשתף אותכם בקטע הכי יפה בספר לדעתי:
'יש בשמים כוכבים שנראים זוהרים מאחרים, ושאתה מביט בהם דרך טלסקופ,
מתברר לך שאתה מתבונן בתאומים. שני הכוכבים מסתובבים אחד סביב השני.
...... הם יוצרים משיכה כבידתית רבה כל כך, עד שאין מקום סביבם לשום דבר נוסף.
אתה עשוי לראות למשל כוכב כחול, ורק אחר כך לקלוט שיש ננס לבן שמלוה אותו -
שהכוכב הראשון מפיץ אור חזק כל כך, שעד שאתה מבחין בכוכב השני זה בעצם
מאוחר מדי.'
כי מה שכואב בספר הזה הוא לא המוות.
המוות מרחף שם כל הזמן.
הוא לא מכאיב. הוא ידוע מראש.
מה שכואב כל כך בסוף הזה, זה ההחמצה.
ההבנה הפתאומית של ההורים והקורא,
שכל הזמן הם דאגו לאדם הלא נכון.
שכדי לשמור על פרח מוגן אחד, הם דרכו על פרח מוגן אחר,
אולי נדיר יותר אפילו.
[כמו למשל, בקטע שבו אנה מקבלת זימון למחנה קיץ.
אין אפילו נסיון לתת לילדה אשליה שהיא תקבל מהוריה איזושהי הזדמנות.
כואב הלב. למה לרמוס ככה ילד על המקום?
(דוקא האבא יותר מבין בקטע הזה מהאמא, שכאילו פיתחה אובססיה לילדה אחת בלבד.
והוא לוקח את כל המשפחה לצפות במשחק שלה. רק שלה.
וגם קונה לה שרשרת.)]
לא נעדרת מהספר גם אירוניה:
לאחר שנלחמה לאורך כל הספר על זכותה להחליט בעצמה
מה ייעשה בגופה,
בסופו של דבר לא החליטה כלום ברגע המכריע.
החליטו בשבילה.
ובאופן כללי:
מזמן לא היה ספר שהזכיר לי מה זה ספרות טובה.
כתיבה שמעבירה רגעים גדולים במילים פשוטות עד כאב.
מילים של ילדה בת 13. (אמנם בוגרת לגילה, אבל בכל זאת...)
בלי להצטעצע בשלל תאורי טבע ונוף ובלי הרבה מילים נרדפות.
מה שמביא אותי להרהורים על הצורך של סופר לשלוט בשפה עשירה וגבוהה.
אולי הוא צריך רק לדעת איך לצמצם דברים גדולים במילים קטנות?
ואז הוא חצי ריגש אותי וחצי עצבן אותי שזה מרגש אותי.
הסופרת הזאת (וככל שקראתי עוד ספרים שלה ראיתי את זה יותר) מומחית בלמצוא מקרי קיצון כאלו שהם מלאי רצון טוב הכי שבעולם ועקומים מוסרית בדיוק 180 מעלות, ולהביא את זה עם מלוא הקיטש הדרוש ולסף רגישות הגבוה ביותר שאפשרי מבלי להפוך את זה לנלעג- בקיצור מסחטת רגשות.
ואני לא סובלת שעושים לי את זה.
מילא כשמדובר בסיפור אמיתי, אבל להמציא ככה?
(ואחרי שגמרתי להתעצבן- אז מבין כל הספרים שלה זה הנסבל ביותר, והוא באמת מעורר מחשבה. גם על המובן מאליו- האם מותר לגדל ילדה בשביל להציל את אחותה- למרות שגם כאן, הרי ברור שאין כמעט הורים עם ראיה חד צדדית כל כך- ועד לנקודות האחרות שכתבת עליהן בעצמך יפה מאוד, ההחמצה וה(סוג של) אגואיסטיות של ההורים...)
זה בכלל לא נראה שאותה אחת כתבה, זה לא באותה רמה בכלל... לא בקונפליקטים, לא ברמת העניין, לא בשפה, לא בדמויות, לא באמינות... ושלא נדבר על הלכלוך...
דווקא לדעתי שומרת אחותי ממש מעולה, הוא באמת דרך ללא מוצא והוא כתוב מצוין...
זה לגמרי מה שהספר עוסק בו- הזכות לקבל הכרה בתוך המשפחה שלך.
אבל אתם יודעים מה ממש טרגי? שבמשפחת פיצג'רלד יש שלושה ילדים. אם אנה עוד מקבלת איזושהי תשומת לב מהמשפחה שלה [בעיקר מאבא שלה, וכמובן כל היחס שהיא מקבלת כתורמת לקייט] ומהקורא, ג'סי הוא זה שבאמת הולך לאיבוד. כשאני קוראת את הספר הזה, המצב שלו מעציב אותי במיוחד.
סורי, אבל אין כלכך מה לעדכן.
כתבו אותו למעלה..
שוקולד קרבי=)וזה עידכון מעדכן בהחלט
"סערה באביב"??
וואו -מי שלא,
פשוט חייב[!] לקרוא!!
באמת אחד הספרים
כשהיה חלק משיירת הל"ה...
הוא מספר על היסטוריה אבל הוא ממש לא משעמם...
למרות שזה לא כ"כ קשור לפורום, אני יודעת שייש כאן חברה שמבינים בהיסטוריה, אוט שהגיוני שייש להם סבא\סבתא שחיו בארץ בשנות ה40, ובכן:
אם מישהו יוכל לכתוב לי תיאור או להעלות לי תמונה של איך נראו מחברות החשבונות בא"י בשנות ה40.
שאלה קצת מוזרה, אבל אני ואחותי צריכות את זה (ודי בדחיפות...)
תודה רבה!
יש כזה- אולי יש שם
שוקולד קרבי=)אני צריכה ספרים מד"ב יפיים.
שיהיה בספר הרבה מתח וזה...
תודה רבה!
הארי פוטר,ארטמיס פאול,פרסיסעבשבשיג'קסון...
ושאר הסדרה, אם כי היא מתדרדרת מספר לספר (את הספר האחרון לא קראתי.)
שוקולד קרבי=)יאיר- קראתי את כולם אבל בכל מקרה ממש תודה!
אני לא זוכרת את השמות המדיוקים אבל בעיקרון
פנטזיה עתידנית (מד"ב)-מה שיקרה/עלול לקרות בעתיד.
פנטזיה מציאותית-בעולם שלנו, כלומר הסיפור מספר על העולם שלנו רק שהוא "מגלה" לנו שבעולם שלנו יש קסמים
לפעמים ילד אחד מגלה, לפעמים המציאו מתערבבת המפורסם ביותר הארי פוטר
פנטזיה- הסופר ממציא עולם שלם שבתוכו הוא מחליט מה להכניס-המפורסם ביותר שר הטבעות
הן במד"ב והן בפנטזיה, הסופר בורא עולם עם חוקים משל עצמו.
אבל במד"ב הסופר מחויב לחוקי הטבע, השולטים בעולמנו אנו, הוא חייב לפרש את המציאות שם, לפי החוקים שאנו מכירים, אמנם הוא יכול להוסיף 'עובדות מדעיות' כרצונו, כאלו שאינן, לא עובדות ולא מדעיות, אך עם זאת הן תקפות במונחים שלנו.
ניתן להוכיח אותן (כביכול, או עדיין לא.. אך אולי בעתיד...) בכלים שאנו מוכיחים ויוצרים מדע.
אכן הרבה מן ההמצאות שהומצאו במהלך השנים, הומצאו בעקבות סופרי מדע בדיוני.
נכון שבמד"ב, סופר בד"כ ממציא גם דמויות בידיוניות חיזרים וכד', אך עדיין הכל יכול במסגרת החושים השולטים בכוכב ארץ. (גם אם לדוג' יש דמויות שיש להן חושים נוספים, עדיין הם חושים 'טבעיים' ולא על אנושיים).
הסופר כל הזמן מחויב להסביר ולסבר את אוזני/עיני קוראיו בהתאם לחוקי הפיזיקה. וככל שהוא גדול יותר כך הוא עושה זאת בצורה טובה יותר.
לעומת זאת בפנטזיה, הסופר יכול לתת לדימיונו דרור, בלי להיות מחויב לחמשת החושים שלנו כלל. שלא לומר לכלים המעשיים , שבהם אנו מודדים ואומדים מציאות.
לכן הוא יכול לברוא למשל מימד רביעי ואפילו חמישי ושישי... והוא לא חייב לתת דין וחשבון לכלים האנושיים שלנו בכלל.
הוא יכול לברוא מציאות על טבעית, להסביר תופעות טבעיות בחוקים לא טבעיים ולא מתאימים למערכת החוקים הארצית, ובכך לפטור את עצמו מהנמקה והסבר, כיצד התרחשו הדברים.
הן במד"ב והן בפנטזיה, על הסופר להיות עקבי לאורך כל הסיפור. אילולא זאת, הוא שומט את הקרקע עליו הוא (והקוראים) עומד, והוא הופך מסופר פנטזיה/מד"ב- 'אמיתי', לסתם סופר לא מוצלח... שניסה לספר סיפור בצורה הכי קלה...
אני אתן דוג' לשני סופרים גדולים, אחד של מד"ב שיכול היה בקלות להחשב כפנטזיה, אבל נשאר בגבולות המד"ב:
דאגלאס אדמאס, מחבר סדרת 'המדריך לטרמפיסט בגלקסיה', בורא עולם בדיוני, על גבול הפנטזיה, אך הוא שומר כל העת על עקביות שיטתית, ומנמק ומסביר בצורה פיזיקלית (כביכול) את העולם שהוא בורא.
לעומתו טרי פארצ'ט, מחבר סדרת ספרי 'עולם הדיסק' בורא עולמות פנטסטיים בהם מתרחשים דברים בצורה על טבעית, והוא לא מסביר כיצד מתרחש הדבר מבחינה פיזקלית מדעית, אלא מציין את העובדות שכך ארעו.
ומד"ב טוב, ואין על זה כל עוררין, זה אם הסופר נאמן לחוקיות של העולם שיצר והכתיב, והוא לא משנה אותה בשביל שהעלילה תסתדר...
נ.ב. כן, כעיקרון כותבים פנטסיה בס', כמו שאר המילים הלועזיות: מוסיקה, פיסיקה, וכד' [וזה קשור לחוקויות מסוימת שקיימת בשפה העברית המתחדשת])
המהפך של הרב זמיר כהן?
יכולה לקפוץ לגאולה מתי שישתחק לי
במיוחד לאור העבודה שאני גרה בקצה השני של הארץ....
כשתבקרי בי-ם תקני...
והגיוני שיהיה לך יותר קל לקנות במוריה, ליד הכותל (מאשר להסתבך בסימטאות גאולה...)
ספרי ילדות (ד' ה')שתמיד נזכור
המועמד שלי הספר האיש של הכלבה הלבנה
ישראלים במקור??
חברה שלי טוענת שבעברית רוב הספרים רציניים ומציאותיים יותר...
יש אןלי כמה כמו של ליאת רוטנר-קסם הקמע(משהו כזה..)
החטופה מאינקדאר
זה מה שאני מכירה
..
ליאת רוטנר- מלאדר(קסם הקמע).
יש גם את שני עולמות והפנינה הכחולה... (של אותה סופרת).
אבל של הישראלים פחות יפים.
כשקראתי אותם הרגשתי שהסופר/ת מנסה לחקות את הסופרים האחרים.... זה לא כ"כ הלך.....
אני בכלל לא בטוחה שאם נעשה אחוזים בספרות מקור אנגלית- פנטזיה לעומת סיפורת ולעומת אחוזים בספרות מקור עברית יהיה הבדל משמעותי כמו שאת כותבת.
החטופה מאינקאנדר, מאלאדר ושות' הם בודדים שאפשר לספור על יד אחת.
אישית, אני חושבת שזה נובע מהמציאות הישראלית שאנחנו חיים בה- מלחמות בלתי פוסקות, עבר עשיר ברדיפות, פרעות וכו', אנחנו עם שעבר דברים קשים מאוד, ובתור אחד כזה - כן, מן הסתם זה משפיע גם על הספרות שלנו, אנחנו עם יותר ריאליסטי, לא כזה שנותן מקום נרחב למיתולוגיות ומדבר על פיות עם כנפיים שמקפצות להן בין עצי הכרמל.
(מאלאדאר, שני עולמות, ועוד ספר שאני לא זוכרת איך קוראים לו)
היא כותבת כ''כ רדוד שזה פחד!!!
אבל גם באופן כללי אין המון פנטזיה, ומה שיש זה בדרך כלל סופר שמוציא ערימה של ספרים.
ברוב הספריות הפנטזיה מחולקת בין 6-10 סדרות/סופרים וזהו בערך.
אבל אני לא זוכרת איך קוראים לו...
וספר בשם בנות הדרקון, שאמור היה להיות הראשון מתוך טרילוגיה, אבל לא זכור לי אם יצא לי לראות ספר המשך. חבל כי דווקא הספר היה מאוד נחמד.
וכן, באמת אין המון ספרות פנטזיה מקורית בארץ. לדעתי זה דיי חבל. כיום חובב הז'אנר פשוט מחפשים ספרים בשפות אחרות, או ספרות מתורגמת..
כתיבה בגוף ראשון ישר הופכת את הסיפור להרבה יותר אמין
הסופר לא מספר על עצמו אלא על סיפור שכאילו קרה לו,
זה לא פא אף אחד משלושת סוגי הפנטזיה זה סוג חדש,
כמו מר ורטיגו, כמו ספר האשליות
העומק הוא כל כך קל ומוובן
ההיגיון כל כך חריף ו..פשוט.
היופי..הדמויות..זה לא פנטזיה זה אוטוביוגרפיה דמיונית
זה הסיפורת בשלמותה.
יש משהו שנמצא רק בספרים שלו, זה לא התפניות המהירות הרעיונות הלא קשורים שמסבירים הכל.
זה החוכמה העצומה הזאת שלא פוגעת בספר,או בכתיבה או בדמויות..
נכון לאחרונה הוא הסופר המצליח ביותר
(רק למתעניינים הסדרה הטובה ביותר היא "המגדל האפל")
ולא זה לא היה ציני זה באמת כיף..
אתה בטח מתכוון "ואיזה לא-כיף לא לקבל יחס".. נו שויין.
אפשר יותר פירוט על סדרות ספציפיות?
אהבתי מאוד, ועם הרבה עומק!
משל מעולה לחיים!!
הספר הוא סיפור על קבוצת נערים ונערות שנרשמים למחנה קיץ שנקרא מחנה הקיץ של אדון הוא.
כשהם מגיעים למחנה אומרים להם שמהרגע שנכנסים אין דרך יציאה עד שגומרים את המסלול.
הם נכנסים.
בתוך המחנה כל אחד הולך עם כמה חברים אבל הם נפרדים נפגשים והולכים במסלול שיועד לכל אחד.
ספר מומלץ!
אה ושכחתי, זה בעצם משל לחיים.
עניין אותי דעתכם האישית אל הספר. לדעתי הוא מאוד יפה רק שאת הסוף לא כל כך הבנתי
כשאדם בא לתת דין וחשבון.
אם זכור לי, יש כאלה שמגיעים כשהם לבושים בגדים מלוכלכים, ובחדר ההמתנה מכינים להם ביגוד חדש ויפה.
אך יש גם כאלה שלא למדו את הלקח שהיו צריכים ללמוד, והם נכנסים כמו שהם עם כל הלכלוך, ונותנים להם הזדמנות שניה (משל לגלגולים כנראה..) לעבור שוב את המחנה כדי לתקן.
על הכריכה האחורית היה צריך להיות כתוב:
"זהו ספר משלים והטפות מוסר. בבקשה תקראו אותו כדי שתוכלו להיות אנשים טובים יותר ותפנימו. תודה."
בעעע
בכללי לא כייף לי עם פנטזיות.
כתוב יפה ונעים
והפסקתי. זה כתוב שקוף מדי לדעתי, וגם מוגשם מדי, ובאמת מטיף כמו שכתבו קודם.
סליחה אבל זה הרגיש לי כמו חיקוי כזה של לוחמי התמורות..(יכול להיות שטכנית זה יצא לפני אבל זאת ההרגשה)
ולמי שעוד לא קרא-לוחמי התמורות-בעייני ספר הספרים.
גאונות עומק רצון וקדושה.
זה היה כ"כ-ברור-מדי. והדמויות מעצבנות. לא מעוצבות טוב.
חוץ מזה שהתחלתי והפסקתי מרוב שיעמום, ואחרי איזה שנה די אילצתי את עצמי לגמור עם זה בגלל ששמעתי עליו הרבה המלצות. מרדים.
ואז בהשוואה אלייו הוא יצא כ"כ מוזר..כאילו אתה אפליו לא צריך לחשוב
אם כבר ספר דתי אז שיהיה עמוק
אבל הוא נחמד כתיבה בסדר+ אולי אם הייתי קורא אותו עעכשיו
זה היה מרגיש יותר אמיתי..
