אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

להשאיר את עמונה במקום ,וניסו ,(אני מקווה שבהצלחה) להשאיר אותה קרוב מאד למיקומה הנוכחי. בנוסף יש הזדמנות לחוקק את ההסדרה (בלי סעיף עמונה שיתכן שממלא היה נופל בבג"ץ שר"י ). לא ברור כלל שאחרי הבחירות יהי אפשר לחוקק אותו ,אז כדי קצת להתפשר כדי להשיג את החוק הזה.

הרב עובדיה והרב עמיטל זצ"ל פסקו שבשביל שלום אין בעיה של "לא תכונם" 

בס"ד

אגב, אברהם אבינו גם הביא שטחים של ארץ ישראל לאבימלך (כחלק מהברית איתו) ואומר אחד הרשב"ם (אם אני זוכר נכון) שהניסיון של עקדת יצחק, שמופיע מיד אח"כ, הוא עונש על כך שהוא הביא שטחים של ארץ ישראל לגויים.

בס"ד

בשבוע שעבר כאשר ח"כ בצלאל סמוטריץ הצביע יחד עם האופוזיציה לחוק חיזוק הצפון, הייתה דרישה להעניש אותו על כך. הגדיל לעשות יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, שאיים על הבית היהודי שאם הם לא מענישים את סמוטריץ, אז חוק ההסדרה לא יעלה בכלל לדיון בכנסת. לא ברור את מי רצה ח"כ ביטן להעניש, את סמוטריץ או את ההתיישבות כולה, אבל כשזה מגיע למפלגה שלו, הוא לא ממהר לעשות את זה. 

חוק ההסדרה יחד עם סעיף 7 היה יכול לעבור בכנסת למרות ההתנגדות של מפלגת 'כולנו'. אלא שבליכוד יש את ח"כ בני בגין, שתומך בהסדרה של ההתיישבות הבדואית אך מתנגד בכל תוקף להסדרה דומה של התיישבות יהודית. בגין, הודיע לחבריו לסיעה ולראש הממשלה שלא רק שהוא לא ימנע או לא יגיע להצבעה, ואז החוק יעבור עם רוב, אלא הוא יצביע נגד חוק ההסדרה ונגד הקואליציה. אם נחזור שוב פעם ליו"ר הקואליציה, ביטן, הפעם לא תשמעו ממנו לא על עונש ולא על פגיעה בקואליציה. כאשר 'כולנו' לא מתקפלים ובני בגין מאיים להצביע נגד, לנתניהו לא נותרה בררה אלא לקפל את בנט, והוא אכן הצליח בכך.

התירוץ של נתניהו הוא כמובן עלוב. הוא ראש המפלגה של בגין, יש לו את יו"ר הקואליציה שמתיישר עם כל דבר שהוא אומר, ובכל זאת הוא לא יצליח להשפיע על בגין? אלא שנתניהו לא באמת רוצה להעביר את חוק ההסדרה, הוא רק רוצה שבנט לא יעקוף אותו מימין, ושבבחירות הבאות הוא זה שימשיך להוביל את המחנה הלאומי. 

ולעניינו של חוק.

נכון, להתיישבות יש פה הישג גדול שאי אפשר להתעלם ממנו. צודקים חברי הבית היהודי שהם אומרים שאחרי שנים של חקיקה, ואחרי אין ספור ניסיונות, סוף סוף חוק ההסדרה מקבל רוב בכנסת ובעז"ה יחוקק, אבל זה נראה שהם לא עשו הכל למען העברת סעיף 7 שיציל את עמונה. הרי פחות מ-24 שעות לפני ההסכם בין נתניהו לבנט, צייץ בנט בטוויטר האישי שלו שאין שום סיכום לגבי הסדרת ההתיישבות ביו"ש ובעמונה. הוא ציין שבמפלגת הבית היהודי מצפים שחוק ההסדרה יעבור במלאו ביום שני כמתחייב מההסכם הקואליציוני. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. מתחת פני השטח מתברר שהושג הסכם, ובנט שבידיו היה לו את היכולת לאיים עוד טיפה ואולי להביא לתוצאה אחרת.

זאת הסיבה שתושבי עמונה אינם מרוצים. כתבתי פה את זה לא מעט פעמים שאם כל הצער והכאב, אם חוק ההסדרה יעבור ללא סעיף 7, זה עדיין ייחשב לניצחון בעיני תושבי עמונה. אבל הפעם הם מרגישים שלא נעשו כל המאמצים, במיוחד שלדברי יו"ר מטה המאבק, אביחי בוארון, מפלגת 'כולנו' הייתה קרובה להגיע להסכם על העברת סעיף 7 (כנראה, בגירסה עוד יותר מעודנת, אבל כזאת שתשאיר את עמונה במקומה). גם ההישג של העתקה לשטחי נכסי הנפקדים בעיניהם הוא לא מושלם, כי הרי בכל שלב יכולים להעיף אותם גם משם, כי בכל שלוש שנים יהיה על זה דיון מחדש ובדיקה מחודשת מה דין הקרקע. לכן מבחינתם אין פה הישג, התחושות שלהם הוא שהפוליטיקאים והמנהיגים נהפכו להיות עסקנים קטנים ששוב בחרו בלסגור דילים במקום להתעסק בפריצת דרך, וכל זה נעשה על גבם. בעיניהם זה לא הישג אלא הרווחת רווח פוליטי בכך שהם יצוירו כמגני ההתיישבות בזמקביל לכך שהיד השניה שלהם מחריבה לא רק את עמונה אלא גם תשעה בתים בעופרה ואת נטיב האבות בגוש עציון.

בעיני תושבי עמונה צודקים.

הייתה פה את האפשרות להשקיע מאמצים נוספים שיכול להיות שגם לא היו מובילים להסדרת עמונה בגלל הלו"ז הצפוף, אבל זה לא היה נעשה מתוך התקפלות שמיוצגת כהישג. כך זה שלא פועלים באמת מתוך אידיאולוגיה (גם נתניהו וגם בנט) אלא מניסיון להשיג את הרווח הפוליטי הכי גדול שאפשר, שיעזור לך לצלוח את הבחירות הבאות. 

ועוד דבר חשוב שחייבים לזכור.

לעמונה יש פתרון, פתרון זמני מאוד שרק יפגע מהם, אבל זה עדיין סוג של פתרון, אך עדיין יש לנו תשעה משפחות בעופרה שביתם יחרב בגלל ההסכם הזה ועוד את שכונת נתיב האבות בישוב אלעזר שבגוש עציון שגם שם מדובר בבתי קבע שעומדים להחרב. להם כבר אין פתרונות, אלא זה משפחות שעומדות להיזרק מביתם, וכל זה בגלל חוסר המאבק על סעיף 7 בחוק.

לזכותו יאמר שניסה למצוא דרך מיטבית לפתור את הבעיה הסבוכה.

ובתוך כך התערב בנט, ולא לשם שמים.

לפני חודשיים ויותר הזהירו אותו שבחירות כלליות אי אפשר לקיים מהיום למחר, ובינתיים עמונה תהפוך לגל אבנים בגלל לוח הזמנים שקבע בג"ץ.

ואכן בסופו של יום הוא קיפל את הזנב. מסתמא הבין שמתיחת החבל תוביל לקריסת הממשלה הימנית ביותר שהיתה כאן אי פעם. החלופה שלה היא ממשלת לפיד- יחימוביץ- גל און, וזועבי.

חקיקה רטרואקטיבית היא בעייתית, ותופסת במקרי קיצון בלבד. מנדלבליט הוא הבחירה של שקד, ואינו חשוד כאיש שמאל. אם הוא נחוש בדעתו שנסתם הגולל על עמונה כדאי הוא שנסמוך עליו. כן, גם בנט תושב רעננה שלא רואה את עמונה ממטר, אבל אצה לו הדרך לנגח את נתניהו שממתין לחילופי גברא בבית הלבן בעוד פחות מחודשיים. 

בס"ד

ניצן קידר דיבר על נתניהו שלא אמת רוצה להעביר את חוק ההסדרה, וזה לא רק ניצן קידר אומר את זה, עוד הרבה אחרים אומרים כך, וכך גם נראה בחוש. כל הדיבורים האלה על לחכות לראות לאן יוביל ממשל טראמפ החדש, אין בהם יותר מאחיזת עיניים. הפחד של ביבי ממשל טראמפ זה שבפעם הראשונה הוא יצטרך לקבל החלטות בעצמו ולא יוכל להשתמש בתירוץ שממשל ארה"ב דחק אותו לעשות את זה.

לגבי מנדלבליט, כבר בהיותו הפרקליט הצבאי הוא פגע בהתיישבות, עכשיו הוא רק ממשיך את אותו הקו. הוא אולי לא איש שמאל, אבל אין לו שום בעיה לפגוע בהתיישבות והיא לא חשובה בעיניו כלל.

לגבי בנט, אני מסכים איתך שגם לו לא באמת חשובה עמונה והוא רוצה לנגח את נתניהו לפינה.

נתניהו אינו צדיק יסוד עולם, אבל גם בנט אינו טלית שכולה תכלת. בצוק איתן, בנט תיאם עמדות עם ליברמן נגד נתניהו מה שהוסיף משקל להחלטת נתניהו להקדים את הבחירות.

התיאום בין ליברמן לבנט נמשך גם בזמן הרכבת הממשלה הנוכחית כאשר ליברמן נותר בחוץ מסיבות טקטיות, כדי שבנט יסחוט שלושה תיקים כבדים- מנקודת מוצא של מספר המנדטים הצנוע שהושגו בבחירות.

סופו של יום שליברמן נכנס לממשלה תמורת ראשו הפוליטי של יעלון, ותמורת פירוק השותפות האסטרטגית בין ליברמן לבנט.

אז מה יש לנו עכשו, עמונה משלמת את מחיר ההפקרות הפוליטית של בנט. 

הפרד ומשול בשיטת נתניהו.

בס"ד

שמפלגה שלמה הייתה צריכה להתקפל ולא הצליחו לקפל ח"כ אחד.

ומילא אם ליברמן והחרדים היו מאוחדים עם בנט מאחורי החוק - אבל גם הם לא ששו על החוק הזה כל כך, הם היו נספחים. הם לא עשו בעיות כמו כחלון, אבל חוסר הגיבוי שלהם לבנט, גרם לכחלון להרגשת כוח מיוחדת שהוא פשוט שם פס על נתניהו ועל בנט ועל ההסכמים הקואליציוניים. 

אם 54 ח"כים היו מאחורי החוק הזה (יש 65 ח"כים היום בקואליציה, פחות 10 של כחלון ופחות בני בגין = 54) - אז היה אפשר לשבת חזק על כחלון. בפועל היו בערך 37 ח"כים מאחורי החוק (בהנחה שמחשיבים את נתניהו כ"בעד החוק"...) ובמציאות עוד פחות כי הח"כים בליכוד התנדנדו ולא כל הזמן תמכו בכל הכוח בחוק. 

בס"ד

הם היו הראשונים שתמכו כמפלגה בעמונה ובתשעת הבתים בעופרה (בזכות המטה הלאומי בליכוד, ובזכות מטה הליכוד שלי), הציבו קריאה ברורה עליה חתמו כמעט כולם, הם ארגנו את האירוע בסוכות לעלייה לעמונה אחרי שהם כבר עשו שם כנס ואחרי שהם עברו בית בית מתשעת הבתים בעופרה וישבו שם עם המפחות שלהם (סיפר לי חבר המטה הלאומי שהיה שם יחד איתם), ולסיום הם כופפו את נתניהו בוועדת השרים לענייני חקיקה. להגיד עליהם שהם התנדנדו כל הזמן, לדעתי זה לא הוגן ולא נכון.

גם החרדים התייצבו באופן מעורר פליאה מאחורי החוק, כולל גפני שכל הזמן מדבר על נקמה בבית היהודי, וש"ס שלא ידועה כמי שממהרת לתמוך בנושאי ארץ ישראל. נכון, הם לא פעלו והפעילו לחץ כמו ח"כים מהליכוד והבית היהודי, אבל הם בהחלט היו שם כשהיה צריך אותם.

ליברמן נגד החוק, זה לא מפליא, הוא יישר קו עם בנתניהו ומנדלבליט.

מלבד נתניהו כמובן שנראה קצת פחות נלהב להעביר את החוק.

עיקר הבעיה שלי היא ראשית כחלון, לאחר מכן ליברמן, אחרי זה בגין, ולבסוף המפלגות החרדיות. כל אלו - לא ששו להתייצב מראש מאחורי החוק, כולם חוץ מכחלון ובגין הסכימו בדיעבד לתמוך בחוק, נכון, כי בסופו של יום יש הסכמים קואליציוניים, אבל זה נתן אור ירוק לכחלון להחריף את ההתנגדות שלו לחוק, עם סעיף 7 וכו'... - אם כולם היו מתייצבים מראש בראש אחד ובחוזקה לטובת החוק, אז היה הרבה יותר קשה לכחלון להתנגד. ככה זה עובד בקואליציה ובאופן כללי. 

בס"ד

אם זה היה אינטרס אמיתי של מפלגת הליכוד (ואני לא אומר שזה לא אצל כולם, כי אצל רבים מהם זה באמת אינטרס אמיתי ומניעים אידיאולוגים, אלא אני מתכוון לנותני הטון) אז הם היו יכולים להפעיל לחץ כמו שצריך על בני בגין. להגיד שהם ניסו ולא הצליחו, לא קונה אותי. אני מעריך שאם היו קוראים לבני בגין אורן חזן, לדוגמה, הכל היה נראה אחרת.

מה גם שהוא לא היה צריך לתמוך בחוק, אלא סה"כ להמנע ולא להצביע נגדו. גם את זה הם לא הצליחו להשיג.

והעתיד הזה הגיע חצי שעה אחרי תגובתך הזו - בתחנת הרדיו הצבאית של משרד הבטחון של ממשלת ישראל, הידועה בהתעסקותה הרבה עם כל מה שפחות או יותר מערער את בטחון ישראל, נדהמו מחוצפתו של דוד ביטן לומר מילה לבני בגין, שהוא הרי "הבן של". מישהו הגדיל לומר שם במלוא הרצינות - במיקרופון הציבורי שמסופק לו באדיבות משלם המיסים - שעדיף היה לתת ליריב לוין לומר ככה לבגין, כי "הוא יותר כמוהו", אציל או לורד כנראה. עם דם כחול. אין גבול לצביעות המזעזעת והאלימות המופנית כלפי כל מי שמעז לחשוב אחרת מהקומיסרים. פתאום הם מוכנים להיות אפילו גזענים.

ואגב, בתחנת הרדיו "קול ברמה" דיברו במשדר הצהריים עם ברוך מרזל, והתעקשו שם לדרוש ממנו כמה מילים טובות לשר החינוך היקר של כולנו על הישגו האדיר (שעד חדשות הלילה כבר הספיק כפי שראינו להתפורר לאבק של השופלים בדרך לעמונה). מרזל הפליא לעשות כמרואיין ועמד על שלו נחוש כפלדה - בנט רק חטף ממנו על הראש. המראיין המיואש סיים את הראיון בפחי נפש.

האנשים האלו מתחילים לגרום אפילו לרציונליסט כמוני להתחיל להיות פרנואיד.

http://www.kipa.co.il/now/17/69938.html

בנט נכשל והוא צריך ללכת. אם הבית היהודי חפץ חיים עליו להדיח אותו. אבל אל תדאגו זה לא יקרה.

זו אותה המפד"ל הישנה והטובה. בקצב הזה היא תמשיך ללכת כצאן לטבח, עטופה בשקרים של ביבי נתניהו.

אני זוכרת שרבני תקומה הכריעו ללכת עם הבית היהודי במקום עם יחד.

זו היתה טעות טרגית. אלי ישי ויוני שטבון היו אנשים אמיתיים ואמיצים ואם תקומה היתה מצטרפת והציבור היה מצביע להם במקום לליכוד (!) או לבנט, היה היום ימין אמיתי בכנסת.

אבל זה כנראה השיעור של ה"ממלכתיים" שבינתיים ממשיכים לרמות את עצמם. 

כל הסיפור הוא היפך דעת התורה. אסור לוותר על שעל ואפילו על חצי שעל - מיהו ביבי שיוותר בכלל על משהו? למה זו ירושה פרטית מאבא שלו? ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לבנינו ולכל הדורות שיבואו אחרינו.

כל הויתורים שנעשו עד היום גררו אסונות אבל חכמי חלם ממשיכים. מי יצעק שהמלך עירום?

שה"ממלכתיות" עומדת עירום ועריה?!

אתה יודע שאתה מדבר שטויות!!!

היה כבר נבנה בית המקדש והכל.. ברור.

רק מה, אנחנו לא עוסקים באם ואם, ובטח לא באימים כל כך ספקולטיביים. אנחנו עוסקים במציאות. במציאות, הציבור בבחירות האחרונות לא הצביע מספיק ליחד, וגם בבית היהודי, הרבה ממצביעיו הלכו לליכוד בין אם מסיבה כזאת ובין אם מאחרת, רבים משערים במידה רבה של היגיון שהסיבה המרכזית הייתה תחושת הבהילות שיצר נתניהו בקשר לצורך לנצח את השמאל ושרק ליכוד גדול יוכל לעשות את זה. במונחים מספריים, הבית היהודי איבדו הרבה יותר מנדטים מיחד - רק שליחד זה עלה במחיר הכניסה לכנסת ולבית היהודי זה עלה בקיצוץ שליש מכוחה האלקטורלי אך כן להישאר בכנסת.

אין בעיה, לא יוותרו על שעל. אז לא יהיה חוק כי זה או הכל או כלום. ואז בעצם יוותרו לא על שעל אלא על 200 שעלים. מדהים.

עת לעשות לה' הפרו תורתך, מכירה? אפשר לפעול בדרך של הכל או כלום, רוב הסיכויים שזה יהיה בסוף כלום (זוכרת את מגרון? וכן הלאה... שם לא היה חוק הסדרה וגם לא נוצר בעקבות זה חוק הסדרה).

"אם הליכוד היה מאבד 10 מנדטים לטובת הבית היהודי, אז היינו יכולים שיהיה שר ביטחון מהבית היהודי ולכפות על הממשלה חוק הסדרה וכו'" - אם ואם ואם. בפועל, זה לא קרה, ובפועל, הליכוד 30 מנדטים וכחלון 10 והבית היהודי 8, ובפועל הם באמת התאמצו כמה שיכלו להציל מה שניתן. מי שחושב שהם עושים בכאילו ושלא באמת רצו להציל, והכל רק רווח פוליטי - צר לי על ההסתכלות הכה אינטרסנטית הזאת, צר לי חוסר היכולת להאמין בשליחי הציבור. 

 

כחבר מרכז הליכוד אני מאוד מאוכזב מהסדר עמונה, אולי נתניהו עוד יוכל לתקן בכך שיתן הוראה בשבועיים הקרובים לגייס את כל הטרקטורים במדינה ולהרוס כל המבנים הבלתי חוקיים שהקימו הערבים בשטח אי 1 , בסוסיא ובשאר מקומות במיוחד את אלו שהקים ללא רשיון האיחוד האירופי ואת אלו שיש עליהם צווי הריסה. כי נתניהו גיבור על היהודים. לכן חברי הכנסת של הליכוד תתחילו לחפש עבודה כי הבוחר לא יסלח לנו על הבגידה ויחזיר אותנו ל 12 מנדטים. לדעתי על נתניהו ללכת לקיסריה לא אלמן ישראל יש עוד טובים בליכוד. מממשלה בראשות הליכוד אפשר לצפות להיות לאומית ולצערי איננה כזו. השר חיים כץ האומנם בנושא כל כך חשוב אינך מכנס את המרכז?.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12048

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/15616

אם כי לדעתי הוא מאוד אופטימי לגבי ציבור המתנחלים. הפינוי כנראה עומד לעבור די בשקט בניצוחם של סמוטריץ' ואורי אריאל ו"השגיהם ההיסטוריים", והציבור יקנה את ה"פרגמטיות" הזאת וימשיך להצביע להם. לטעמי יש הקבלה מובהקת בין הסכמי השלום עם הפלשתינים והתהליכים הציבוריים הנלווים להם, לבין ההסכמים השונים להחרבת ישובים בארץ ישראל, שנעשים ע"י המתנחלים עצמם, ואני כותב זאת בצער רב.

א. המלחמה היא תודעתית ואידיאולוגית. אם ציבור המתנחלים מוכן למכור כמה ישובים תמורת החוק הזה, וזו האמירה שיוצאת גם כלפי העולם וגם כלפי עצמנו, מבחינה ריאלית לחלוטין- הפסדנו הרבה יותר מאשר הרווחנו. ואני מדבר על המערכה הכוללת ועל הטווח הארוך. זאת מפני שאת לב העניין הפסדנו.

תחשוב על זה רגע, זה בדיוק אותו דיון (במקום אחר על הסקלה) בינך לבין שמאלני מצוי. השמאלני המצוי אומר שאין סיכוי להחזיק ביו"ש מכל מיני סיבות ובעיקרן לחץ העולם בנושא, והטרור הערבי שמאיים עלינו ודורש משאבים אדירים. אז עדיף לנו להגיע להסדר מדיני ובתמורה נקבל רווחה גדולה ויכולת לבנות ולהתיישב בשאר חלקי הארץ ביתר קלות. לפני כל מהלך כזה שנעשה (כמו הגרוש), מנפנפים לנו בהישגים חסרי תקדים וערבויות בינלאומיות וכו', וזה באמת משכנע מאוד. אבל את הלב איבדנו- כי הכרזנו שהקשר בינינו לארץ לא מהותי. איכשהו בסוף כמובן גם כל ההישגים שכביכול השגנו בטלים בכל שהוא לעומת מבול הטרור והלחץ הבינלאומי שרק מתגבר...
נכון שלא הכל דומה אבל עדיין התהליך כאן הוא תהליך דומה, ולצערי אחרי פינוי מגרון והאולפנה אנחנו במצב רע..

ב. בקשר להישג- נכון להיום הדבר הוודאי הוא שממשלת ישראל תפנה את עמונה. אם החוק יעבור את הבג"ץ- אתה יכול לקרוא לזה הישג אם תרצה. לי קשה להבין את ההכרזות של אנשי הבית היהודי כשנראה שהממשלה בראשותם עומדת להרוס ישובים ושכונות, חוץ מאשר דאגה לשכנע את הציבור לא לשפוט אותם על המחדל שהם היו שותפים לו.

לגבי ריב"ז-
א. תנאים אחרים באמת חלקו על דרכו.
ב. לכאורה שם לא היה סיכוי בדרך הטבע להציל משהו. והיה עדיף לפחות להרוויח את יבנה וחכמיה, מתוך דאגה לתורה שבעל פה שתחזיק את העם בתקופת הגלות. לדעתי זו לא אנלוגיה נכונה, וגם לא השניה שלך...

בתחילת ימי ההתיישבות לא היה כלום, ובאו ובנו לאט לאט, וכל מקום שהסכימו לנו להתיישב היה בגדר הישג, כשבסה"כ היינו בהתחלה של חידוש שבא לעולם. לא היה מדובר על ישוב פורח שלפתע באים להחריבו... אני חושב שההבדל מאוד ברור. בנוסף צריך להזכיר את הסיפור הידוע על הרצי"ה, שפעם אחת כשאמרו שצריך לזוז לגבעה אחרת בסביבה, אמר (לאריק שרון כמדומני): האם גם כאן זו ארץ ישראל? ואמר שנשארים באותו מקום.

וזאת מידיעה אישית. ובכלל, הרב אליעזר תלה את זה שאין חובה להתנגד להרס בכך שרה"מ הבטיח לבנות הרבה יותר בתים במקום אלו. גם ה"פרגמטיות" הזו קרסה לחלוטין.
מלבד זאת, אני מאוד מכבד את דעת הרבנים שסוברים כמו הרבנים מלמד, אבל אני תמה: מעבר לכל מיני חילוקים הלכתיים, איזו מן תודעה נוצרת מכזה סחר-מכר על ההתיישבות בארץ? איך זה בתודעה שלנו, ואיך זה נראה כלפי חוץ? הרי בדיוק עם אותו קו מחשבה רבים יאמרו שניתן לפנות את כל ישובי יו"ש משיקולים שונים ומשונים...
חבל, חבל, חבל שנסחפנו בזרם הפרגמטיות ושכחנו את האידיאולוגיה. (בהזדמנות זו, אני אישית מעריץ את תושבי עמונה שהם כנראה שמורת טבע של אידיאולוגיה כזו)
(ואגב, מי שלא מבין שהמאבק הלאומי כרגע הוא מאבק תודעתי-ערכי על קדושת הארץ, אין לו שום הבנה בנושא לטעמי)

היה מחזק את ידי הבג"ץ לדעתך?
בכל מקרה, אנו לא אמורים לשאול בכל דבר "מה היה הרב פלוני אומר", אלא ללכת לפי הרבנים שבזמננו... 

בלי צבא שמגן, ההתיישבות לא תצליח להגן על עצמה

הפוך יכול לקרות, הצבא יכול לתפוס שטח ולהגן עליו בלי התיישבות

שאלתי ג'מיני AI:

בצפון השומרון הייתה התנתקות, באחרונה היא בוטלה. עד לביטולה של ההתנתקות איך זה היה מבחינת אירגוני טרור והמאבק בהם בצפון השומרון בהשוואה לשאר שטחי יו"ש?

וזה מה שהוא ענה:

מבחינת התפתחות התשתיות של ארגוני הטרור ואופן המאבק בהם, צפון השומרון (גזרת ג'נין וטולכרם) הפך במהלך השנים שלאחר התנתקות 2005 לאחד האזורים המורכבים והמתוחים ביותר ביהודה ושומרון, והציג מאפיינים שונים מחלקים אחרים באזור (כמו יהודה או דרום השומרון).

1. התחזקות ארגוני הטרור והקמת "גדודי הטרור"

* ואקום אזרחי וביטחוני: הפינוי של ארבעת היישובים (חומש, שא-נור, גנים וכדים) ויציאת הנוכחות האזרחית הישראלית מהאזור יצרו רצף טריטוריאלי פלסטיני נרחב. אף שצה"ל והשב"כ שמרו על חופש פעולה מבצעי ולא נסוגו מבחינה צבאית כפי שקרה ברצועת עזה, היעדר התיישבות וצירי תנועה אזרחיים ישראליים יומיים צמצם את הנוכחות הקבועה של כוחות אבטחה בשטח.

* התבססות תשתיות מקומיות: בגזרה זו, בפרט במחנה הפליטים ג'נין ובטולכרם, קמו להתארגנויות טרור מקומיות ("גדודי ג'נין", גדודי חללי אל-אקצא וג'יהאד איסלאמי) יכולות עצמאיות גבוהות יותר בהשוואה לאזורים כמו חברון או גוש עציון. הארגונים הצליחו לגייס פעילים רבים, לאגור אמצעי לחימה, לייצר מטעני חבלה רבי-עוצמה ולהקים מערכי תצפית.

2. אופי הלחימה והמאבק בטרור

* מעוזי לחימה ומטענים: בשונה מאזורים אחרים ביו"ש שבהם הטרור התבטא בעיקר בפיגועי יחידים (דקירה, דריסה) או חוליות ירי נקודתיות על צירים, בצפון השומרון התפתחה דפוס לחימה מורכב המזכיר לעיתים לחימה בשטח בנוי מאתגר. צה"ל נתקל בשימוש נרחב במטעני גחון שהוטמנו מתחת לכבישים, ירי מסיבי לעבר כוחות נכנסים ושימוש בבתים ממולכדים.

* ניסיונות ייצור רקטי: צפון השומרון היה האזור היחיד ביהודה ושומרון שבו נרשמו ניסיונות חוזרים ונשנים (בעיקר בשנים 2023–2024) לייצר ולשגר רקטות פרימיטיביות לעבר יישובים ישראליים בגלבוע ובאזור התעשייה שח"ק.

3. משוואת חופש הפעולה המבצעי

* הסלמה באמצעים הצבאיים: ככל שגברה התנגדות החמושים בכניסות לכפרים ולמחנות הפליטים בצפון השומרון, נדרש צה"ל להפעיל אמצעים שלא היו בשימוש יומי בשאר שטחי יהודה ושומרון. זה כלל שימוש נרחב בדחפורי D9 לפתיחת צירים וממולכדים, סיכולים ממוקדים מהאוויר באמצעות כטב"מים ומסוקי קרב, ומבצעים חטיבתיים ממושכים הנמשכים מספר ימים (כדוגמת מבצע "בית וגן" ב-2023 ומבצעים נרחבים לאחר מכן).

* היחלשות הרשות הפלסטינית: מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית איבדו כמעט לחלוטין את אחיזתם באזור ג'נין וטולכרם בהשוואה לערים כמו שכם, רמאללה או חברון, מה שהותיר חלל שנכנסו אליו חמאס והג'יהאד האיסלאמי במימון איראני.

השוואה לשאר שטחי יהודה ושומרון

| מאפיין | צפון השומרון (עד ביטול החוק) | שאר שטחי יהודה ושומרון |

|---|---|---|

| רצף טריטוריאלי פלסטיני | נרחב מאוד, ללא נקודות התיישבות ישראלית במרחב ג'נין. | מקוטע, משולב בנוכחות אזרחית וצירי תנועה ישראליים יומיים. |

| דפוס איום מרכזי | מטעני חבלה כבדים, ירי מאורגן, ניסיונות רקטיים. | פיגועי ירי בצירים, פיגועי דקירה/דריסה וחוליות מקומיות. |

| משמעת ומשלח של הרש"פ | אובדן שליטה קמעונאי של מנגנוני הביטחון. | שליטה יחסית גבוהה יותר של מנגנוני הרשות. |

| שימוש באמצעים אוויריים וצמ"ה | תדיר ויומיומי במבצעים מיוחדים. | ממוקד ונדיר יחסית, בהתאם לאירועים נקודתיים. |

לאחר ביטול צו איסור השהייה והסרת מגבלות ההתנתקות בצפון השומרון, החל צה"ל בשינוי התפיסה המבצעית במרחב במטרה להדק את האחיזה הביטחונית ולסכל את תשתיות הטרור שהתבססו באזור לאורך השנים.

ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון

הסרטון מציג את הדיווח על ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון על ידי אלוף פיקוד המרכז, המהווה את השלב המבצעי הסופי בביטול חוק ההתנתקות באזור.

עד לביטול ההתנתקות בצפון השומרון (תיקון החוק ב-2023 ויישומו המלא ב-2024–2026) האזור הזה היה שונה משאר יהודה ושומרון בעיקר בגלל הוואקום שנוצר בנקודות הספציפיות שפונו, לא בגלל נסיגה מלאה כמו בעזה.

ב-2005 פונו ארבעת היישובים חומש, שא-נור, גנים וכדים, וכן בסיסים צבאיים (בהם מחנה סנור/גבע, שפונה סופית ב-2006). החוק אסר על שהיית ישראלים אזרחים באזורים האלה. צה"ל לא יצא מכל צפון השומרון – הוא המשיך לפעול בכל יו"ש, כולל פשיטות לשטחי A כמו ג'נין – אבל בנקודות שפונו לא הייתה נוכחות אזרחית יהודית קבועה ולא היו בסיסים קבועים כמו קודם. ניסיון להקים מחדש את מחנה סנור ב-2006 נחסם מסיבות משפטיות כי זה סתר את החלטת ההתנתקות.

מה קרה בפועל מבחינת טרור

ג'נין והסביבה (מחנה הפליטים, טולכרם והמשולש שכם–ג'נין–טולכרם) הפכו למוקד הטרור הבולט ביותר ביו"ש בשנים שלאחר מכן, במיוחד משנות ה-2010 המאוחרות ועד אחרי 7 באוקטובר.

הג'יהאד האסלאמי ("גדוד ג'נין"), חמאס וקבוצות מקומיות בנו שם תשתיות מאורגנות יותר: חמושים שפועלים בגלוי, ייצור מטענים ומטעני צד, ניסיונות רקטות, ושיתופי פעולה בין ארגונים. הרשות הפלסטינית איבדה שליטה מעשית באזורים האלה.

ג'נין הוגדרה לא פעם כ"מייצאת הטרור מספר אחת" – עשרות פיגועי ירי שיצאו מהמרחב, ומחבלים שיצאו משם לפיגועים בתוך ישראל (בני ברק, תל אביב, אלעד ועוד). גם ישיבת חומש, שפעלה באופן לא רשמי במקום שפונה, הייתה יעד לפיגועים (למשל רצח יהודה דימנטמן ב-2021).

אבי דיכטר, שהיה ראש השב"כ ערב ההתנתקות, התריע מראש שנסיגה מצפון השומרון עלולה להפוך את האזור ל"עזה" מבחינת טרור. מקורות ביטחוניים ופרשנים תיארו את האזור כ"ארץ הג'יהאד" או "חור שחור" יחסית.

חשוב לציין שג'נין הייתה מוקד טרור גם לפני 2005 (פיגוע מלון פארק בנתניה ב-2002 יצא משם). ההתנתקות לא יצרה את הבעיה מאפס, אבל הוואקום בנקודות שפונו הקל על התבססות תשתיות ועל חופש תנועה יחסי לחמושים באזור ספציפי שקרוב לקו התפר ולערים ישראליות (עפולה, חדרה, נתניה).

השוואה לשאר יו"ש

בשאר יהודה ושומרון (שכם, חברון, רמאללה, גוש עציון וכו') גם היה טרור משמעותי – שכם היא מוקד מרכזי נוסף – אבל בצפון השומרון בלט יותר חופש הפעולה של החמושים ופחות נוכחות ישראלית קבועה "על הקרקע" באותן גבעות שפונו.

באזורים עם התיישבות יהודית צפופה יותר יש בדרך כלל:

יותר מוצבים וכוחות קבועים סביב היישובים והכבישים.

יותר מודיעין מתושבים וחיכוך יומיומי שמחייב נוכחות.

פחות "שטח מת" שבו ארגונים יכולים להתארגן בגלוי יחסית.

המאבק עצמו נמשך בכל יו"ש באותם כלים: פשיטות, מעצרים, הריסת בתי מחבלים וסיכולים. ההבדל היה שצפון השומרון דרש מבצעים גדולים וממושכים יותר (כמו "בית וגן" ב-2023 ומבצעים מאוחרים יותר) כי התשתיות שם התבססו חזק יותר. אחרי 7 באוקטובר החשש מ"אוקטובר 7 מצפון" או "מיני-עזה" באזור הזה גבר בגלל הקרבה הגיאוגרפית.

בקצרה: עד הביטול האזור לא היה "מנותק" כמו עזה, אבל הנקודות שפונו יצרו חלל שארגוני הטרור ניצלו, והפכו את צפון השומרון למוקד הבעייתי ביותר ביו"ש בשנים האחרונות שלפני החזרה. הביטול והחזרת יישובים ובסיסים נועדו בין היתר לסגור את החלל הזה.

רוב הטרור שהוא מדבר עליו זה לפני ההתנתקות

ואופן אבסורדי ההתנתקות הורידה את הטרור בג'נין.

אחרי ההתנתקות,

שכם וחברון היו הרבה יותר בעיתיות מאשר ג'נין

"מודל ג'נין" עם התיאטרון של של זביידי וכו'

וגם, שחזר הטרור לג'נין, כמות הצבא שהוקצה לטובת המקום היה קטן משמעותית מאשר מה שהיה קיים סביב ערים אחרות

יחד עם החברים שלו בבג"ץ

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

זו או אחרת את שר הביטחון.

אתה יודע מה?

ההצעה שלך תלמד קצת יותר את ההבנה של הפוליטיקאים בתפיסות הציבור, בוא נראה, אם הליכוד יגיד שהם רוצים שכץ ימשיך כשר ביטחון, כנראה הם חושבים שהציבור תומך בהתנהלות הביטחונית.

אם הם לא יגידו מילה על היכן שר הביטחון יהיה, כנראה שהם חושבים שהציבור נגד ההתנהלות כעת.

אם הם יגידו באופן כללי שהם רוצים את השר אצלם, אז פחות וודאי אבל נוטה להבנה של תמיכה.

אבל אם המועמדות האחרות לקואליציה ידרשו את כל העולם ואשתו, כמו בסיבוב הקודם, הוא יאלץ למסור את המשרד הזה לאיזנקוט כדי להקים ממשלה, לא ממשלת חלומות, ולא ימין מלא.

לא ראיתי אפילו אמירה כזו הפעם

בדגש על בן גביר, הוא חבר לטלי גוטליב כדי ליצור מכפיל כח, אבל הציבור לא קונה, ואפילו בורח ממנו. בסקר עדכני הוא עומד על 6 מנדטים, וזה אומר שהיא מבריחה 2 מנדטים לפחות.

אם בן גביר חפץ חיים פוליטיים הוא צריך לחזור להיות שחקן קבוצתי בתוך גוש הימין, אחרת הוא ימחק.

אבל לא ראיתי הבטחה כשלעצמה

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

בס"ד

איתמר הבין שנתניהו בדרך להקים ממשלה עם אייזנקוט. הוא שומע את התדרוכים, ולא מאמין להכחשות. לכן הוא בא ומתחיל להכין את הקרקע לרגע שהתניהו יזרוק אותו.

אם זה יקרה, בכנסת הבאה הוא יהיה אופוזיציה לוחמנית לממשלת אייזנקוט-נתניהו, והתוכניות אותן הוא הציג אתמול יהיו הבסיס לכל זה.

גם הוא יכול, למעשה כל אחד יכול. לכן הוא מכין את המשבר הפוליטי הראשון עוד לפני הבחירות. זה האירוע.

לגבי ממשלה עם איזנקוט, לפי כל הסקרים הם מביאים במצטבר, 50 מנדטים פלוס מינוס, ומשכך, הם זקוקים לעוד 11 מנדטים לפחות כדי להקים ממשלה, וזה לא ריאלי.

לגבי אופוזיציה בכנסת, היא טובה בקריאות ביניים. הרפורמה המשפטית נבלמה בגלל הפגנות רחוב, ומיליארדים שנשפכו על זה בכל מקום.

בכל הכבוד לבן גביר, מיליארדים אין לו.

נראה בעיני שבמקום להערך לממשלת חלומות ימנית, ללא קלקולים, הוא נערך להטריל את הכנסת הבאה. אין לי אלא לאחל לו הצלחה.

נראה שבן גביר מכוון לנהל את ענייני המדינה, והיריב שלו הוא נתניהו, ולא השמאל.

יריבים נוספים שלו הם כל שותפיו הקואליציניים בממשלה היוצאת: דרעי, סמוטריץ', גולדקנופף, וגפני.

אף אחד מהם לא יצטער אם את הכנסת הבאה הוא יטריל מספסלי האופוזיציה.

אם היה רוצה, היה פועל לעשות את זה

אחרי 7/10 היתה לו הזדמנות פז

גב של רוב העם (גם השמאל תמך בלהעיף את העזתים מכאן)

לגיטמציה בין לאומית

אבל הוא בחר במלחמה אבודה מראש (לך תוציא חמאסניקים מתוך אוכלוסיה. מחט בערימת שחת)

בשביל לרצות את ה"ימין על מלא"

והם התרצו (טעות גדולה שלהם)

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית

תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?

חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.

ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.

שועלים מחבלים בכרם המולדת: חובת השעה

השבר של השביעי באוקטובר מעניק משמעות מצמררת למילים: "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים... מְחַבְּלִים כְּרָמִים". האסון הלאומי הוא תולדה של שילוב קטלני בין אויב אכזרי מבחוץ לכרסום הרסני מבפנים:

• ערעור הלכידות: פועלם של גופים כגון "כוח קפלן" ו"אחים לנשק" עודד סרבנות, פגע בחוסן המנטלי והקרין חולשה החוצה. כדברי חז"ל על עקבות משיחא – "הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת".

• עלילות האנרכיסטים: תאים קיצוניים מפיצים עלילות כזב המאשימות את לוחמי צה"ל בהרג אזרחים, ובכך משרתים ישירות את תעמולת האויב.

• ניצול הפירוד: חמאס זיהה במדויק את נקודת השבר הפנימית והלם בעוצמה, כמימוש האזהרה: "כְּשֻׁעָלִים בַּחֳרָבוֹת, נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ".

•  הניצחון מחייב את הרחקת השועלים מבית.

הקביעה המקראית "מַהֵרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" מבהירה כי הסכנה הגדולה ביותר צומחת מתוכנו. כדי לקום מהחורבן, חובה עלינו להוקיע, לנטרל ולהיפטר לחלוטין מכוחות הפירוד וההרס העצמי. רק ניקוי יסודי של כרם המולדת מאותם שועלים, לצד אמונת ברזל, ימוטט את אויבינו מבחוץ ויוביל לגאולה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

אני מודה שעד עכשיו לא האמנתי שבשורות הצבא יש לנו אוכלוסיה כזו אני אפילו מפחד לומר את השם זה מפחיד היום נפל לי האסימון והענין הוא שמאוד קשה לעלות על אנשים מהסוג הזה זו האמת שלי

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.