אם צריכים עזרה בדברים מהותיים בבית תמיד טוב להיות בקשר עם דמות חינוכית (רבנית, או יועצת).

וזה לא בושה.

החברות נמצאות באותו מקום שלך ולא רואות דברים מספיק למרחוק. שלא כמו דמות מבוגרת שכבר צברה חוכמת חיים ותדע לייעץ לך דברים במקומות הנכונים.

ומשפחה היא מידי נגועה, אפילו שהיא יכולה להיות מאוד אוהבת ותומכת.

וסתם ככה, כל זוג יש לו אי הסכמות או מצבים של חוסר הבנה, וזה דברים נורמליים ביותר שעם הזמן לומדים להבין אחד את השני ולגשר על כל מני פערים בזוגיות.

לא כל דבר דורש יעוץ או שיתוף של אדם חיצוני.

החכמה היא להקשיב לשני ולדבר על מה שמפריע בנחת וברוגע. 

גם אני אחת כזאת שלא משתפת...

אבל, לדעתי הכל תלוי בטבע האדם. אם מדובר באישה שרגילה להוציא תמיד את מה שבלב, קשה לה לשמור דברים לעצמה ועצם השיתוף מבלי אפילו שהוא נותן עצה מועילה, יכול לעזור לה, למה לא לשתף?

כמובן, הכל בגבול הטעם הטוב. דברים שבצניעות כמובן שאין על מה לדבר, ואם ישנה בעיה לפנות למטפלת מוסמכת. אבל דברים אחרים, למה לא? לא הייתי ממליצה לשתף את אמא למשל, כי זה יכול לגרום לה עצב או קושי. אבל לא מזיק שיש חברה אחת טובה או שתיים, שאפשר לשפוך להן את הלב.

כמובן שהכי טוב ומומלץ לדבר עם הבעל. אבל לא תמיד זה הזמן המתאים ולא תמיד יש פנאי רגשי לשמוע. חברה טובה לא תזיק. ושוב, אני אומרת בתור אחת שפחות משתפת, אבל בהחלט מבינה שיש כאלה שצריכות את זה יותר...

זה משהו אחר. אם זה דברים אחרים אז סבבה... אבל אם זה דברים שבין בני זוג - למה כן לשתף חברה?

מה זה יתרום לך? הרי עצה טובה לא בטוח תהיה לה, לפרוק סתם- צריך לעשות את זה בצורה חכמה ולא סתם לכל אחד.

האמת שאני ממש מופתעת מהתגובות! הייתי בטוחה שכולן יגידו שזה טוב לשתף..

בעקבות זה ירדו לי כמה תובנות...תודה!
וכמובן שאראה לבעלי את השרשור כדי שיבין..

אם יש למהי עוד משהו להוסיף בנושא..אשמח!

הערה קטנה-לגבי ההורים,זה ברור לי/לנו שלא לשתף..

אבל לצערי הרבה חברים אנחנו כן משתפים..

והאמת שזה ממש לא מועיל אם לא עושה נזק..

אני באופן אישי יוצא לי לעיתים (נדירות) לשתף את אחותי. לא בדברים מידי אישיים. זה עוזר לי ולהיפך, אני מרגישה שאני מגיעה אליו עם הנושאים הבעייתיים פחות טעונה ויותר פתוחה לקבל ולהבין. לא חושבת שכדאי שתמיד הבעל יספוג את כל הרגש הראשוני הקשה.

ועוד דוגמא קושי מסוים שיש לי ולבעלי עקב משהו שקשור בהתנהגות שלי, אני מאוד מודעת ומנסה לעבוד על זה. ועדיין, זה קורה לי לפעמים. כ"כ הייתי שמחה אם לבעלי הייתה אוזן קשבת בנושא הזה. מישהו שהוא לא אני.

כי הוא יודע שקשה לי הנושא הזה ואני עובדת עליו, ולכן כשלא מצליחה, והדבר פוגע בו, הוא לא רוצה להגיד לי, כדי שלא אתאכזב עוד יותר שלא הצלחתי. ולכן שותק ושומר הכל לעצמו. אם היה לו מישהו שהיה יכול לפרוק אצלו את התחושות האלו הייתי מאוד שמחה.

ואז מה? אי אפשר ללכת לרב על כל מריבה טיפשית. או חילוקי דעות וכו'

ובמקרה הזה חברה טובה יכולה לעזור למה לא?

לא כל הבעלים גם פתוחים לשמוע תמיד, לפעמים זה הצורך הזה לספר ולדבר ולא תמיד הבעל יכול למלא אותו מאה אחוז אז למה לא?

מסכימה שמשפחה זה יכול להיות בעייתי

לכתוב לעצמך..

לא כל דבר נכון לדבר עם אחרים... מה לעשות... לפעמים זה יותר מזיק ממועיל.

אני לא חושבת שזה יפה שאחד מבני הזוג ילך לספר מה שהיה בינינו ואת המריבות שלנו... זה קצת חוצפה אפילו. וזה מאד לשון הרע....

ברצינות,

מהסיבות שפורטו לעיל אני לא משתפת משפחה/חברות

אבל לפעמים יש צורך לפרוק/להתייעץ אז כאן אפשר באנונימי ומקבלים הרבה תובנות וגם תמיכה. לדעתי מומלץ..

ואם מרגישים שזה לא מספיק וצריך יותר הכוונה ועצה אז לפנות לרבנית/יועצת/מטפלת וכדומה.

והמסקנה שלי שזה תלוי

את מי ומתי וגם איך

ואפרט-

את מי-יש כאלה חסרי טקט שאח"כ יחשבו ויספרו לכולם שאתם במריבות וכמעט מתגרשים..

אז אותם לא..אם יש לך מישהי עדינה ונעימה שגם משתפת אותך לפעמים ואתן נאמנות זו לזו-אותה

מתי-לא כשהכעס גדול על בן הזוג. צריך שזה יהיה לתועלת  ובזמן נח של לשפוך כזה...

ואם את פנויה לעיצה זה מעולה

איך בפורפורציה להקדים שהכל אצלכם טוב אבל נתקלת בסיטואציה  שבטח כולם עוברים

ותשמחי לשמוע ממנה..או לשפוך ולהרגיש שיש לך תמיכה וכמובן שלא תעביר הלאה..

ועוד עיצה לשמוע הרצאות של הרב לסרי ועוד רבנים חזקים

שם את רואה שכולם אותו מצב ...

תודה

טוב לדעת שקוראים את זה?

את הפותחת?

כאלה תמונות?

את כותבת "בעלי אומר לי לשתף..."

הוא מתכוון שתשתפי חברות בריבים שלכם? או הוא מתכוון שתשתפי אותו? 

ובכלל - הוא מבטא פה תסכול שלו מתכונת אופי שלך - זה טבעי, מן הסתם יש גם תכונות בו שמתסכלות אותך, אבל צריך ללמוד לקבל את השני ולקבל את עצמי - אם לך נח באופי הסגור שלך, לא בטוח שאת צריכה בכח להלחם בזה, נסי להבין יותר מה מפריע לו, הרבה פעמים אומרים משהו כשבאמת מתחת לזה מסתתר קושי אחר שאותו פחות נח לנו לבטא

אולי יצא לי קצת מבולבל, בכלאופן - אני בעד שתשוחחו על זה בפתיחות וגם תראי לו את השרשור הזה...

בהצלחה 

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

אז אולי אין כינים?

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..