כשהתחתנו הוא היה בתחילת הלימודים שלו ואני הייתי בסוף. הוא רצה שאני אמנע שנתיים עד סוף התואר שלו ואני הסכמתי לשנה. אחרי שנה הסכמתי לעוד חצי שנה ושנה וחצי אחרי החתונה הפסקתי וב''ה נקלטתי מיד אחרי. אני שמחתי מאד במיוחד שרציתי כבר לפני זה וחששתי שאני אצטרך לחכות עוד.
לדעתי העניין הוא לא הלימודים שלו למרות שזאת הסיבה הרשמית, אלא שפשוט לא בא לו כרגע והוא לא מרגיש צורך ורצון עז להיות אבא. והוא אומר גם את זה.
עכשיו אני חשבתי בסדר, לא מתלהב אבל גם לא מתנגד, ובטח גם יתלהב כשזה כן יקרה. וזה פשוט לא קורה. אני בשבוע שמונה, ומאד קשה לי פיזית, אני מקיאה, בחילות וסחרחורות כל הזמן... ואם אני מתלוננת, "קשה לי לשמוע אותך מתלוננת, זה לא נעים" או "את בחרת בזה" וזה ממש שובר אותי
אני לא מזהה אותו הוא תמיד דאג לי והתייחס אלי ועכשיו הוא מתרחק כשאני הכי צריכה אותו... שאלתי אותו אם הוא יאהב את הילד והוא אמר לי "בטח! כשאני אראה אותו! אבל כרגע אני לא רואה כלום, ולא מרגיש שום דבר שונה אז מבחינתי לא קורה כלום"
הוא בן אדם מאד רגשי שהופך לאדיש כשקשה לי כי קשה לו לראות אותי סובלת, הוא פשוט לא יודע איך להגיב וכמה שאני אגיד לו הוא לא מסוגל.
קרה למישהי? עצות?
לדעתי העניין הוא לא הלימודים שלו למרות שזאת הסיבה הרשמית, אלא שפשוט לא בא לו כרגע והוא לא מרגיש צורך ורצון עז להיות אבא. והוא אומר גם את זה.
עכשיו אני חשבתי בסדר, לא מתלהב אבל גם לא מתנגד, ובטח גם יתלהב כשזה כן יקרה. וזה פשוט לא קורה. אני בשבוע שמונה, ומאד קשה לי פיזית, אני מקיאה, בחילות וסחרחורות כל הזמן... ואם אני מתלוננת, "קשה לי לשמוע אותך מתלוננת, זה לא נעים" או "את בחרת בזה" וזה ממש שובר אותי
אני לא מזהה אותו הוא תמיד דאג לי והתייחס אלי ועכשיו הוא מתרחק כשאני הכי צריכה אותו... שאלתי אותו אם הוא יאהב את הילד והוא אמר לי "בטח! כשאני אראה אותו! אבל כרגע אני לא רואה כלום, ולא מרגיש שום דבר שונה אז מבחינתי לא קורה כלום"
הוא בן אדם מאד רגשי שהופך לאדיש כשקשה לי כי קשה לו לראות אותי סובלת, הוא פשוט לא יודע איך להגיב וכמה שאני אגיד לו הוא לא מסוגל.
קרה למישהי? עצות?
