41+1, חזרנו מבית חולים והרופא אמר לבוא עוד יומיים לביקורת נוספת . חזרתי בתחושה לא נעימה כי הערכת המשקל גבוהה והיה לי ניתוח קיסרי בעבר (ולידה שנייה טבעית ברוך השם), אז הרופא שהיה היום היה ממש נחרץ בהמלצה לניתוח קיסרי (כמות המים תקינה הכל תקין עם העובר ברוך השם וגם אין לי סוכרת הריון , הילדים שלנו פשוט גדולים גנטית). שבוע שעבר הייתי אצל רופא נחמד יותר שאמר שאם ארצה הוא יעשה לי זירוז וכו , והרופא הנוכחי של היום אמר לי אני לא ממליץ על זירוז אלא על ניתוח. שאלתי אותו אם אני מגיעה (חלילה) לסופ"ש בלי התפתחות ומבקשת זירוז אז ? אז הוא אומר לי "לא אני לא נותן זירוז ההמלצה היא לניתוח עקב המשקל ", יצאתי עוד שנייה בוכה , התייעצתי עם כמה מיילדות שם והן אמרו שזה לגמרי תלוי רופא , ושלאף
אחד אין זכות לקחת אותי לניתוח בכוח (בבת השנייה שלי גם היה לי את הסרט הזה שהרופאים אמרו לי היא גדולה היא גדולה זה מסוכן ורצו לנתח אותי , וחתמתי סירוב וברוך השם היא נולדה טבעי !!! רק עם חתך יזום קטנטן ובמשקל מאוד מכובד של 3800).
אבל בכמ עכשיו מתחיל לי חששות מה יקרה אם אמשוך עד סופ"ש ואפול על רופא שלא יסכים לעשות לי זירוז, אני בכלל מתפללת
שיתחילו לי צירים טבעי כמו בלידות הקודמות !!! ושלא אזדקק לשום דבר.
אם בסוף זה ייגמר בניתוח זה רצון השם אבל אני לא מוותרת מראש בייחוד שהסיבה היא נטו פחד של רופאים ממשקל גדול , וכל שאר המדדים תקינים לגמרי וההריון בסדר גמור ברוך השם .
ובמקביל לכל זה אמא שלי מעמיסה עליי נפשית , היא לפני חצי שנה סגרה טיול לחול תוך ידיעה שאם לא אלד לפני 41 היא לא תהיה בברית (בע"ה בידיים מלאות , זה בן …) והיא כל שבוע שעבר התקשרה כל יום אמן תלדי אמן תלדי אמן תלדי . ואני כולי גם ככה בלחץ
מכל המעקבים ועייפה מסוף
ההריון,
היום היא התקשרה אומרת לי אמן תמשכי עד שישי הקרוב וככה אני אנחת חזרה ואהיה גם בחול וגם בברית !!
ואז אמרתי לה שהיא ממש מעצבנת אותי ושלא אכפת לי בכלל אם היא תהיה או לא תהיה בברית אבל שלא תאחל לי למשוך עוד שבוע כשגם ככה אני בקושי הולכת , וצריכה להתעקש מול רופאים על לידה טבעית בע"ה , ואני ממש מחכה לצירים .
באמת שלא מפריע לי שהיא לא תהיה בברית כמו שהיא פשוט שמה את עצמה במרכז , לא שואלת איך אני מרגישה , אם קשה לי, מה איתנו , מה אמר הרופא . רק עסוקה בזה שעוד לא ילדתי ושאם כבר משכתי אז אם אפשר שאגיע כבר ל42 כדי שיסתדר לה עם הטיול !!!
יש שם משחקים וחברה וממש ראיתי כמה פעמים שהיא מחייכת וקופצת שאנחנו נכנסים לבית של המטפלת